שיעור ערב 31.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור נשים בנושא:

התקדמות רוחנית מתוך שמחה

באמת הגיע הזמן לדבר על זה, ולא רק לנשים אלא גם לגברים. אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, מלא באור העליון שממלא את כל המציאות. רק שאנחנו נמצאים בהרגשה שהמציאות הזאת היא ריקנית ואין בה שום דבר חוץ במשהו שאנחנו מגלים שמתקיימים באיזה חלל שקצת מלא בכל מיני דברים קטנים.

אבל באמת אנחנו לא כל כך מעריכים את העולם שלנו. הכול נסתר, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, הכול נסתר. ואנחנו צריכים להגיע למצב שהכול יתגלה. ההבדל בין נסתר לבין שיתגלה, זה רק בנו, באף אחד לא. אני לא צריך למשוך את הבורא, להביא את האורות, כוכבים, כדי להאיר את החיים שלי. אני לא צריך לעלות את עצמי לאיזה רקיע, וכן הלאה.

אני צריך רק דבר אחד, לשכנע את עצמי שכבר עכשיו אני נמצא בעולם אין סוף, מלא אור אין סוף, מלא תענוגים. ואין שום דבר שחסר, חוץ מהיחס שלי. אם אני כך מתייחס לעולם, אני מגלה שבאמת כל הדברים האלה נמצאים בעולם. זה נקרא שאני מעלה את עצמי לאמונה למעלה מהדעת על ידי שמחה, על ידי חיבור, על ידי תמיכה מכל דבר שאפשר. וכך אנחנו מגיעים למצב של עולם שכולו טוב.

ואז אנחנו רואים ששום דבר לא השתנה, חוץ מהיחס שלי, חוץ מהתפיסה שלי בלבד. הייתי קודם רואה את העולם שכולו שחור, כי "כל הפוסל במומו פוסל", וכשאני תיקנתי את היחס שלי לעולם, וזה לא פסיכולוגיה, אל תבלבלו את זה עם כל מה שאומרים לכם הפסיכולוגים וכל מיני "רוחניים". אלא למעלה מהדעת, מה שנקרא, אם אני מעלה את עצמי, שאני כן רוצה לקבל את העולם הזה שכולו טוב ומטיב, מלא באור העליון, בבורא, וכך אני רוצה לראות אותו, אז אני מתחיל לגלות שבאמת כך הוא.

וזה לא שאני משקר לעצמי או משכנע כאילו זה כך קורה. לא. אלא באמת באמת אני רק מעלה את עצמי מדרגת המלכות לדרגת הבינה, ואז רואה את העולם בתכונת ההשפעה ולא בתכונת הקבלה. ואז העולם נראה כולו טוב, ואני רואה שכולם טובים ואין שום דבר רע בעולם. ו"כל הפוסל במומו פוסל". ואם יש בי רע, אז אני רואה את הרע הזה שנמצא מסביבי, ואם אני תיקנתי את עצמי אז אני רואה את העולם כטוב, מתוקן. זאת אומרת, הכול תלוי בהסתכלות הפנימית שלי בלבד. וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות.

והגישה הכי נכונה זה דרך שמחה. ולכן כתוב "עבדו את ה' בשמחה". אם אתם מתייחסים לבורא ולעולם שהוא ברא ו"אין עוד מלבדו" שהכול ממנו, אם אתם מתייחסים לזה בשמחה כדבר טוב, ואתם לא מקללים את הבורא, אז כבר אתם מתקרבים למצב שאתם תרגישו שבאמת העולם כולו טוב. וזה נקרא שאתם רוצים לעלות מדרגת מלכות לדרגת בינה. ל"אמונה", זה דרגת בינה. למעלה מהדעת זו דרגת המלכות.

שאלה: איך לשכנע את עצמי שאני נמצאת באין סוף, בעולם מלא תענוגים כאשר הבורא נותן בעולם הזה מכות לרצון לקבל שמראות לי כמה אני חלשה?

הבורא לא נותן מכות, אלא נותן יחסים טובים. אבל אני, מפני שאני נמצא במקום אמונה, במקום כוח השפעה בכוח קבלה, אני רואה את היחס שלו אליי דרך כל מיני אנשים, כרע. אני מקלקל את זה בדרך, ואין מה לעשות. רק לתאר לעצמי שעליי לעשות את כל המאמצים כדי לגלות את הבורא כפועל הטוב, כי אין רע בעולם.

לא יכול להיות רע בעולם, לא יכול להיות, כי אין עוד מלבדו והוא טוב ומטיב. ואם נראה לי שיש רע בעולם זה פשוט מפני שכך אני בפנים מקולקל.

תלמידה: האם זה אומר שאין מה לשנות בעולם הזה, אין מה לתקן אלא רק את היחס שלנו, והמצבים קבועים מראש, משתלשלים?

מצוין, בדיוק כך. כל אחד ואחד צריך רק לתקן את התפיסה שלו, את היחס שלו למציאות ואז הוא יראה, כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, שאין רע, שהכול זה טוב בלבד.

שאלה: היום בשיעור ציינת שרשת הקשר בינינו כבר מוכנה ומורגש כמה העולם תלוי בנו. מה חסר בעבודה שלנו כדי להתחבר לאותה רשת הקשר?

חסר לכן להיות כקבוצה שמתחברת לאותה רשת הקשר. שאתן תגלו בקשר ביניכן את הרשת הזאת, ואז אתן תתחילו לראות בתוך הרשת הזאת עולם חדש.

שאלה: כדי לשנות את תפיסת המציאות אנחנו צריכים לשנות את זה באופן פרטי או במרכז העשירייה?

צריכים להשתדל לעשות את זה בעשירייה. צריכים ממש לעשות מאמץ לקבוע כאלו יחסים בעשירייה שאנחנו נמצאים בקשר בינינו טוב ומטיב, כל אחד לאחרים. מה שכותב רב"ש על עשירייה.

היום אנחנו נמצאים בעולם שהנשים הם כמו גברים, הן יכולות להיות מוכנות לכל העבודות, הן מקבלות אותן הזכויות. הן הכול כמו גברים. מה פתאום שאתן לא רוצות להשתתף בעבודה שלנו של החיבור? איך יכול להיות, 70% מאוכלוסיית העולם הן נשים, ופתאום 70% מבני האדם לא ישתתפו בחיבור, איך יכול להיות דבר כזה? אני עדיין לא מרגיש שאתן מבינות עד כמה זה חשוב, ובזה תלוי הכול.

שאלה: אני קצת מבולבלת בקשר לשמחה. תמיד הרגשתי שבאמצעות הכאב והתפילה שמבקשים מתוך הלב, השמחה עוזרת לי לבקש ולהתעלות.

זה שקר וגישה לא נכונה. כי אם אנחנו נמצאים בעולם שכולו מנוהל על ידי הבורא הטוב, איך יכול להיות שיש רע בעולם? אלא לפי תפיסת המציאות אנחנו לומדים שאני מרגיש את העולם כמו שאני מרגיש, "כל הפוסל במומו פוסל", ולכן נראה לי שהעולם הוא רע מפני שכך התכונות שלי וכך אני רואה אותו. אני לא רואה אותו, אני רואה את עצמי. ואז אנחנו צריכים את זה לתקן.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאני צריכה לשכנע את עצמי שאני נמצאת בעולם אין סוף. אחד החברים אמר פעם שגמר התיקון זה כשאני יוצאת לרחוב וכולם חברים שלי. איך אפשר לתאר לעצמנו את המצב הסופי הזה שאנחנו צריכים לשאוף אליו? איך מתקנים את תפיסת המציאות בינינו כלפי הבורא?

אם אני אתקן את עצמי, אני אראה את כולם נמצאים בגמר התיקון. את צריכה להבין את זה. הכול תלוי בי איך אני מתקן את עצמי. אבל כדי שאני אתקן את עצמי, אני צריך לפנות לכולם ולהשתדל לשכנע את כולם שצריכים כולם לתקן את עצמם. למה? כי כל מה שקורה מחוצה לי זה העתקה שלי על כולם. אני לא רואה את כולם, אני רואה נגיד שמונה מיליארד איש שהם כולם כולם חלקים שלי, ומי אני? אני אדם הראשון, והם כולם חלקים שלי. וכך כל אחד ואחד יכול לחשוב.

זאת אומרת, אני חייב להיות אחראי על התיקון של כל העולם. אז אני יכול לפנות אליהם ולשכנע אותם שצריכים לתקן את עצמם, מצד אחד, זה התיקון החיצון, והתיקון הפנימי שאני בעצמי מתקן את עצמי ביחס לעולם, שאני חייב להיום טוב לכולם. אבל עד שאני לא מתקן את עצמי גם בצורה פנימית וגם בצורה חיצונה שאני אראה את כולם שהם כולם מתוקנים, אין תיקון לעולם, אין גמר תיקון.

תלמידה: כלומר כשאנחנו מרגישים שהמצב הזה קיים, הכוח הזה, אנחנו מרגישים אותו, או כשיש לי ביקורת על החברים, על העולם, זה בעצם מקום להעלות בקשה לתקן את חוסר תיקון הזה?

כן.

שאלה: השמחה שהוא מדבר עליה זו שמחה גשמית שאנחנו מרגישים ברגשות?

כן, אנחנו צריכים להיות פשוט בשמחה, מפני שיש בורא אחד והוא מנהל את העולם, והעולם באמת טוב והכול טוב. אלא אני לא רואה שזה טוב, ובאמת מה שאני רואה זה אמת, כי על העולם הטוב אני רואה את היחס שלי לכולם, שהיחס שלי הוא רע והוא מצייר לי את העולם הרע.

איפה שאני רואה את הרע, שמשהו לא מסודר, לא מושלם בעולם, שם אני רואה את הפגמים שלי, את היצר הרע שלי ואותם אני צריך לתקן, עד שאני אראה את העולם כולו טוב.

שאלה: אני מרגישה מאוד רע כשהחברות מתרחקות מהחברה, מהעשירייה, מנתקות קשר, ולמרות שבעשירייה אנחנו מחזיקות בחיבור בכל זאת יש הרגשה כמו של אמא שהילד שלה חולה. איך במצב הזה להיות בשמחה, איך להתמודד?

קודם כל צריך להודות לבורא שהוא נותן לך יחס כזה, שאת דואגת לעשירייה ורוצה שכולם יתחברו, והדאגה הזאת היא באמת דאגה מאוד גדולה, הבורא לא נותן זאת לכל אחד, את רואה, וזה שהוא נותן לך זו באמת מתנה. את צריכה להשתדל בצורה רציונאלית יפה להשתמש באותו כוח שאת מקבלת כדי להיכנס לקבוצה, לחבר את כולם, שכך תרגישי שזה הייעוד שלך.

יכול להיות שאת כזאת יחידה בעולם, אז מה? תתחילי כך להתייחס לעולם, שאת חייבת בכל זאת כל יום להסביר לכולם מה לעשות ואיך להתחבר ואיך לקרב זה את זה, להיות כמו אמא לכל המציאות, לכל העולם, מה יש? אם יהיו עוד כאלו, אדרבא. זאת אומרת, כל אחד ואחד צריך לראות מה הבורא נותן לו ולא להתבייש, אלא בסבלנות לממש את הדברים. אני אומר לך כי גם אני כך מרגיש, ואין ברירה, ואני לא הכי טוב בכל ההפצה ובהסבר, וחסרים לי סבלנות ועצבים, אבל אני עושה את זה כמה שאני מסוגל, מה לעשות? לכן לא להתרגז על האחרים אלא בסבלנות להמשיך בטיפול.

שאלה: עכשיו זמן מיוחד כזה, ובזמן הפנדמיה הזאת כולם איכשהו בחרדה, אנשים כבר לא יודעים מה זו שמחה. איך להסביר לאנשים שככל שתמצא יותר סיבות לשמוח, ככה באמת תהיה יותר שמחה, איך להסביר את זה כדי שהם יבינו?

איך להסביר לבני אדם, אני לא יודע. אבל מה שאת מדברת זה דבר יפה ונכון. צריכים לעורר את האנשים שיסתכלו על העולם שכולו טוב. והפנדמיה היא כדי שאנחנו נתקן את עצמנו, היא מראה לנו איפה אנחנו לא בסדר.

שאלה: מה זו שמחה רוחנית ואיך להבדיל בינה לבין שמחה אגואיסטית?

שמחה רוחנית זה שאני שמח שאני נמצא בעולמו של הבורא, "טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו", ורק הוא שולט ומסדר לי את כל החיים, ולכן אני לא יכול להיות לא מרוצה. אפילו מעצמי אני לא יכול להיות לא מרוצה. כמו שכותב בעל הסולם במאמר "אין עוד מלבדו", שאפילו שנראה לו שזה הוא בעצמו לא רצה לקיים משהו, גם בזה הוא עושה טעות גדולה ועבירה גדולה, כי הוא חושב שיש עוד מישהו שיכול להיכנס ולבצע איזו פעולה, איזו מחשבה, חיבור, מעשה, חוץ מהבורא. זה אותו מאמר "אין עוד מלבדו", הוא מחייב אותנו כך להתייחס לבריאה.

תלמידה: אז בעצם שמחה רוחנית נובעת מהתיקון הפנימי שאמרת עכשיו, שאני מתייחס לכל העולם כטוב, ואני משנה את היחס שלי כלפי המציאות.

כן. גם מזה שאנחנו לא רואים את העולם, אלא אנחנו רואים את עצמנו. אני רואה את הפנימיות שלי.

שאלה: הרע שאני רואה בעולם, האם הקליפה מציירת לי אותו?

כן. שאלה יפה, קיבלת את התשובה מיד וזהו. זה דבר טוב.

שאלה: אני קצת מודאגת. אני רואה את הפנדמיה הזאת בצורה שאני מאוד שמחה שהיא קיימת. בקיצור, אני מודאגת שאני בהתלהבות ממה שקורה. זה נראה לי שהבורא רק מכוון אותי לדברים טובים. יש מקום לדאגה?

אין מקום לדאגה, גם אני איתך. נשמח יחד ממה שקורה.

שאלה: המציאות שלנו היום לא מצטיירת כיפה בעולם הגשמי. האם זה נכון לשחק שמחה בתוך עשירייה?

כן זה נכון לשחק בשמחה בתוך עשירייה. וגם לפרסם לעולם שגם כל העולם צריך להיות בשמחה. כי אנחנו בסך הכול עוברים טיפול, אפילו טיפול נמרץ על ידי כוח עליון שרוצה לתקן אותנו. ומה שעשינו בעולם שלנו במשך כמה מאות שנה אחרונות, עכשיו אנחנו צריכים את זה לתקן.

תלמידה: מה קורה אם יש חברה שיש לה בעיות גשמיות, ואני מרגישה מאוד לא נוח ולא נעים לשדר שמחה?

אל תשדרי לה את השמחה, אם היא לא מבינה את זה, אלא אנחנו אומרים על מה אנחנו צריכים להיות בשמחה, שזה ממה שקורה. ומי שלא נמצא בשמחה, הוא כופר בבורא כטוב ומיטיב.

שאלה: לגבי הקטע הראשון שקראנו, איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי לעבוד את הבורא בשמחה?

תדברו ביניכם על מה שאנחנו עכשיו מדברים, שבסך הכול אנחנו נמצאים בעולם שהוא טוב ומיטיב, ועל הבורא שהוא טוב ומיטיב, וכך ברא את העולם. ולכן זה שאנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים במצב טוב, זה מפני שאנחנו מקולקלים, לכן בואו נתקן את עצמנו ונרגיש עולם מתוקן. בסך הכול, הכול תלוי בנו, ולא יעזור לנו שנשב ונבכה ונקלל את הבורא שברא עולם לא טוב, אלא אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי לראות את העולם בצורה נכונה.

שאלה: כשנהיה בהשפעה לא נראה רע. אבל איך עכשיו מגיעים כבר למצב השמחה בעבודה?

אז צריכים להגיע להשפעה. יש לך חברים, חברות. תנסי בעשירייה שלך להגיע להשפעה, ואז תראי עד כמה שהעולם נעשה טוב. והעולם לא ישתנה. את תשתני.

שאלה: איך אנחנו יכולות להסביר לאנשים שהחיבור יציל אותנו מהקורונה, אם אנחנו רואים שמקובלים גם חולים וגם מתים?

זה היה ככה תמיד במשך כל ההיסטוריה שמקובלים לא היו יותר מחוסנים מאנשים אחרים. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להסביר שכל החיבור בינינו, זה מה שאנחנו צריכים כדי לתקן את הפנדמיה. ובסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" שם כותב בעל הסולם, שממש כל המכות הן מתחילות דווקא מהטובים ביותר בינינו. וודאי, אם מגיעה איזו צרה, היא מתחילה מהטובים, מהקרובים לבורא.

קריין: אנחנו בקטע מספר 1 של הרב"ש" "ענין יניקה ועיבור".

"כתוב "עבדו את ה', בשמחה", היינו שהשמחה צריך לבוא להאדם מזה שהוא עובד ה'. אבל אם הוא עובד בלי שמחה, זהו מצד חיסרון אמונה בגדלות וחשיבות המלך, אחרת מוכרח להיות בחינת שמחה והתרוממות רוח, בלי שום הכנה לזה. היינו אין הוא צריך לראות שיהיה לו שמחה מהעבודה, אלא הוא צריך לראות שיכין עצמו לדעת למי הוא עובד מה חשיבותו, ושמחה זהו תוצאה.".

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

שאלה: איך לצרף בין הכרת הרע ועדיין להישאר בשמחה?

כולם נמצאים בשבירה, כולם נמצאים ככלים מקולקלים. אבל אם הבורא מגלה לי עד כמה שאני מקולקל, ושאני יכול על ידי זה לתקן את עצמי, אז אני כבר בשמחה שיש לי קשר עם המטרה, ויכול להגיע לתיקון. ואז אני אתחבר עם הבורא ואגיע לרמות עליונות, ממש לעולם הרוחני.

שאלה: העולם נמצא במצב קריטי ויש לנו אחריות עצומה. לצד ההשתדלות בהפצה וחיבור בקבוצה, מתגלים לאנושות אתגרים כבדים. איך לעבוד עם זה בשמחה?

מתוך אחריות. מתוך זה שאנחנו הגענו למצב שאנחנו משרתים את הכוח העליון. במיוחד נשים יכולות להבין אותי יותר מגברים, כי אישה שהיא מחוברת למנהל גדול, לגבר גדול, אז היא מקבלת מזה תמיכה, ביטחון, אחריות, חשיבות.

זה דווקא ענין של מצב יותר קרוב לנשים מאשר לגברים. אז קחו את זה. וגם תעבירו את הדוגמה הזאת לגברים. לגברים אין דבר כזה, אבל בטבע של האישה יש לה נכונות לשרת את הגבר, מישהו גדול יותר וכן הלאה, את מי שהיא מכבדת. ואז אתן יכולות בזה לעשות עבודה מאוד גדולה בתיקון.

ואסור לנשים לחשוב כאילו התיקון הוא על הגברים לעשות. ואישה לא? מי יתקן את האישה? תגידו לי. מי יתקן, שישים אחוז או כמה שיש לנו אוכלוסיית נשים לעומת אוכלוסיית גברים? מי יתקן את המיליארדים האלו?

מה, אתן חושבות שהן לא צריכות תיקון? אני מצטער להגיד שאתן צריכות תיקון לא פחות מגברים. ולכן לא לחינם אנחנו רואים שבזמננו, בעולמנו, נשים וגברים הם ממש נמצאים באותן העבודות, באותן ההתחייבויות, באותה צורת החיים. ואין הבדל בין גבר לאישה.

אז בבקשה, אתםiלא יכולות לקחת מה שטוב לכן ולהגיד, "אני אישה", ומה שלא טוב ולהגיד, " אני כמו גבר". אלא ממש לקבל את כל החיים בצורה עצמאית, כמו שזה מתאים לדור שלנו, לזמננו. לכן אין לכם שום הבדל מגברים מה שאנחנו לומדים, הגברים, גם אישה צריכה לעבוד, אבל בעיקר היא צריכה לתקן את עצמה ולעשות הפצה.

שאלה: איך אנחנו מוסרים את מצב השמחה ואנחנו נחזיק אותו בעשירייה?

כל הזמן לטפל בזה. לא להיות עצובות ובוכות, ומקלקלות את המצב. כי בזה אתן מקלקלות את הבורא, חס ושלום.

שאלה: "סוף מעשה במחשבה תחילה", האם את המחשבה אנחנו יכולים לעשות בעצמנו בעשירייה?

גם וגם. גם לבד ואחר כך להתחבר לעשירייה.

שאלה: שמחה מראה על זה שאנחנו עוסקים בעבודת הבורא. איך לבדוק שהשמחה היא נכונה והיא תוצאה מעבודת ה'?

אם אני עובד נכון לבורא, אז אני מרגיש שמחה. הוא נותן לי שמחה. אני מקבל ממנו.

שאלה: מצב כזה שאין בכלל שום רצונות. את מקנאה בכולם, אפילו לאנשים שרחוקים מחכמת הקבלה, אבל יש לו לפחות איזה רצון בחיים. איך להיות בשמחה מהמצב הזה?

זה גם את מקבלת מהבורא מפני שהוא רוצה שתתחילי יותר להעריך את הזמן והמצבים שעוברים עליך. ואם יבוא אחר כך זמן של רצון לרוחניות, אז את תהיי בשמחה, ותשתמשי בזמן הזה בצורה מועילה ביותר.

שאלה: אמרת שאנחנו הנשים רבות, בזמן שיעור גברים אנחנו נסתרות. איך לעזור לגברים בזמן השיעור, אולי לבקש עבורם או שאנחנו צריכות להתרכז במה שקורה בשיעור?

גם זה חשוב וגם זה חשוב, אני לא יכול להגיד איזו כוונה יותר מועילה. אבל רצוי שאתם תשמעו את השיעור וגם תחשבו על החיבור של כל הכלי העולמי, יחד עם השיעור.

שאלה: אמרת קודם שהשבירה זה העדר תקשורת. האם במצב שלנו כרגע התקשורת היא אופטימלית, אם כל העשירייה מרגישה את השבירה ומרגישה רצון להתפלל?

כן, אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד מתאים לתיקון.

שאלה: הרגע היחיד שהרגשתי שמחה אמיתית היה כשהצלחתי להיות מעל הדעת. איך אפשר להישאר שם באופן קבוע?

לא לחשוב שאני רוצה להיות שם באופן קבוע, אלא שאני רוצה להיות בהשפעה ושמחה. ואז אני מזה אבוא לדרגת אמונה למעלה מהדעת.

היכל יוכבד

"בהיכל אחר יש יוכבד, אימו של משה הנביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות עימה. בהיכל זה אין מכריזים כלל, אלא ג"פ בכל יום היא מודה ומשבחת לריבון העולם, היא וכל אלו הנשים שעימה. ומזמרות שירת הים בכל יום, והיא לבדה מתחילה מהכתוב, ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. וכל אלו הצדיקים שבגן העדן, מקשיבים לקול הנעימות שלה. וכמה מלאכים קדושים מודים ומשבחים עימה לשם הקדוש."

("זוהר לעם". שלח לך, מאמר "היכלות נשמות הנקבות", סעיף 199)

אני מתפלא על האנשים שיכולים לקחת כזה פסוק מהזוהר ולהכניס לשיעור. על מה חשב אדם, או מי חשב זה שבדק אחריו את הטקסט, איך אני יכול לעבוד עם זה? רק להגיד שיש היכל יוכבד וזה על שם אישה, אימו של המשה. אז מה? אשתו של רב"ש שמה היה יוכבד, סבתא יוכבד.

אנחנו כולנו צריכים ללמוד איך להכין את השיעור.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". ויחי, מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

שכינה זה נקרא גילוי הבורא. הבורא מתגלה רק ברצונות שכולם מתוקנים, והתיקון הנכון לרצונות הוא השמחה, מצב של שמחה.

שאלה: איך אנחנו בהפצה מעבירים את המסר של השמחה? אנחנו מקבלים תגובות טובות כשמפיצים בנושא של כוח המחשבה.

כוח המחשבה זה כוח המחשבה, זה לחוד, ושמחה לחוד. אם אנחנו מסבירים לכולם שפועלים תחת כוח אחד שנקרא "הטבע", שהוא מביא אותנו רק לדבר טוב בהתפתחות שלנו, באבולוציה שלנו. אז לאט לאט אנחנו יכולים בזה לשכנע אנשים לראות את ההתפתחות שלנו בצורה נכונה. ואצלנו, במיוחד עכשיו כשאנחנו נמצאים בתהליך מאוד מזורז לתיקון, מאוד חשוב לנו להסביר לבני האדם שכמה שאנחנו נרצה להרגיש את המציאות שהיא לטובתנו, בזה אנחנו באמת נהפוך את המציאות לטובתנו.

קריין: בעל הסולם, "שמעתי" מ"ב.

"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית. לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: אני שומעת גם בקטעים וגם בתשובות שהשמחה היא מלמטה למעלה. יש שורש לשמחה?

ודאי. כי אם אני מזדהה עם הבורא, אז ההרגשה בתוך הרצונות שלי נקראת "שמחה", אותה אנחנו קוראים "שמחה".

שאלה: השבוע בישיבת כתבים שמעתי שמי שפועל לתיקון בהפצה וחיבור לא ייפגע. היום אמרת שמי שנפגע ראשון הם אלה שקרובים לבורא, איך מתיישב זה עם זה?

גם זה וגם זה נכון. אנחנו רואים את זה מהכתובים. קודם כל שליח מצווה לא נפגע, מצד אחד. מצד שני, וזה לגמרי לא שייך לשליח מצווה, אלא אם מגיעה מכה לעולם, אז דווקא האנשים שיותר קרובים לבורא, הם מקבלים מכות יותר. כי הם בעצם האחראים על זה שהמכות האלה מגיעות לעולם, שהם לא השתתפו נכון עם תיקון העולם.

יש על זה מערכת שלמה, אי אפשר לשמוע משפט ואז להתחיל טענות.

שאלה: איך ליצור שמחה כאשר המצב הגשמי קשה? אמנם יש אמונה חזקה בעבודת ה' אבל קשה לי להיות בשמחה, עקב כל מה שאנחנו שומעות גם ממך וגם קוראות?

אנחנו יכולים להתחזק בקבוצה, ועל ידי חיבור בקבוצה צריכים כך להחזיק כל אחת ואחת שתהיה לה באמת בכל זאת סיבה להיות שמחה. ואנשים יכולים באמת לחיות בצמצום גדול מאוד ויחד עם זה למצוא את המקום לשמחה.

תלמידה: ככל שאנחנו רוצים להתחבר יותר, אני מרגישה שהגוף שלנו, הנפש שלנו עוברת שינוי. אני מרגישה שככל שאנחנו רוצים להתחבר יותר, הבורא כאילו סוגר אותנו בעצמנו.

מצוין, למה את חושבת שזה לא נכון, שזה לא טוב? למה את קובעת שצריכה להיות תוצאה אחרת מהחיבור?

תלמידה: אני רוצה להתחבר והבורא סוגר אותי כאילו בתוך כלא ואני לא יכולה לצאת ממנו.

נכון. ותעשי עוד יותר מאמץ להתחבר והוא יסגור אותך עוד יותר, ועוד פעם מאמץ להתחבר ויסגור אותך עוד יותר, עד שהכול יתפוצץ ואת מתחברת ומגלה את הבורא. עוד קצת סבלנות. אנחנו מכירים זה את זה כבר עשרות שנים, אז עוד קצת.

תלמידה: זה יקרה?

תהיי בריאה, יהיה טוב, עוד מעט תהיה לך שמחה.

שאלה: האם אפשר תוך הרגשת השמחה בעבודת ה' להרגיש צער על מחלה של מישהו קרוב ועל מה שקורה בעולם?

לא, אסור לנו לבלבל את הקרובים, רחוקים, העולם, אני. לא. אנחנו עובדים רק על החיבור ואמונה שזה הבורא והוא המנהל את הכול, ולכן מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, תמיד. זאת אומרת לא חשוב מה שקורה איתנו, אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו תמיד בשמחה. ואני מבין שזה מאוד קשה, אבל אם משתדלים בזה, אז מאוד מצליחים בהתקדמות רוחנית. ולכן היום אנחנו דיברנו על זה במיוחד.

שאלה: כולנו מרגישים עכשיו שאנחנו עובדים ברמה החדשה על הקשר שלנו, מה המשימה שלנו עבור כל קבוצת בני ברוך כרגע לנצל את הזמן המיוחד הזה לתיקון?

רק להיות קשור יחד כולנו בשיעור בוקר, לאו דווקא בשיעור בוקר בשעות האלה, אלא בשעות יותר נוחות לנשים, אבל לשמוע שיעור בוקר כמה שאפשר זה אחד. לקרוא מאמרי רב"ש על החברה, יש קובץ כזה מיוחד עם כל המאמרים שלו, זה שתיים. ושלוש זה להיות בשמחה, שזה חובה על כולם וקבוע.

להיות בריאים, להיות שמחים, להיות מחוברים לכולם ולשיעור בוקר.

תלמידה: קודם כל חברות יקרות, אנחנו רוצות להודות לכל החברות. קיבלנו היום עשרות, עשרות שאלות מכל העולם. באמת שזה כל כך מרגש, נושא כל כך חשוב. כולנו מחזיקות אחת את השנייה. נשתדל לשמוע את השיעור הזה שוב, כי באמת היו בו כל כך הרבה אוצרות. ונתחבר ללב החם הזה, לחיבוק החם שהרב עוטף אותנו.

שאלה: בשבועות האחרונים במסגרת המפגשים שלנו אחרי שיעור שלך רב, אנחנו עושות בירורים ככלי הנשי, גם כלפי פנימה וגם כלפי ההפצה, כלפי החוצה. הפעם הנושא שלנו הוא משפחה ורצינו לשאול מה יכול לגרום לאישה לעשות את תפקידה במשפחה בשמחה?

משפחה היא גם חלק מהכלי הכללי שהבורא ברא, ועד כמה שהאישה משתדלת להחזיק את הכלי הזה, וזה עיקר על האישה, אישה זה נקרא "בית", אז בהתאם לזה היא מטפלת בזה, ובזה היא גם מתקנת את העולם.

זאת אומרת נשים בכלל לעומת הגברים, בניגוד לגברים, נשים בכלל, זה שהן קיימות בעולם שלנו, הן מקיימות את התיקון אפילו שהן לא יודעות מה שהן עושות. כי אישה היא חלק המועיל, זה חלק החיובי, החיוני שבמציאות, לעומת הגבר. הגבר, אם הוא לא מקבל שיטת התיקון, כוחות התיקון, קבוצה, טיפול נכון, הוא הורס את העולם, אנחנו רואים את זה.

ולכן חכמת הקבלה מיועדת קודם כל לגברים, מפני שזה גילוי הרע במלואו במציאות. ואישה היא תמיד בכל זאת נוטה לחיבור, לטוב, היא לא מקלקלת את העולם. לכן אנחנו המקובלים דווקא מאוד מכבדים את הנשים וכחלק המועיל, חלק החיוני, חיובי בתוך החברה האנושית. והגברים צריכים תיקון גדול מאוד, בואו אנחנו נעזור להם איכשהו להתקדם בזה.

תרשו לי לחבק אתכן כולכן, כולכן יחד. ואני רוצה למסור לכן את החום שלי, את החום של הלב. תהיו בריאות ושמחות ושיהיה רק טוב במשפחות שלכן.

תודה רבה ולהתראות בשבוע הבא, בעזרת ה', כל טוב.

תודה לכן שוב וחיבוק ושלום.

(סוף השיעור)