סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור ערב 23.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים
קריין: השיעור שלנו היום יפתח בנושא "הגישה ללימוד חכמת הקבלה", קטעים נבחרים מהמקורות המשך מקטע מספר 9 מתוך רב"ש - א' "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."
(רב"ש א', מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
רק לזה אנחנו צריכים לצפות ולעשות כל מיני פעולות רק לקראת זה. איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו פונים לבורא, איך אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, וכך המאור הזה מתקן אותנו ואז בהתאם לזה אנחנו נכנסים לרוחניות.
שאלה: איך עושים את ההבדל בין רצון הלב, לרצון המוח?
רצון הלב זה רצון, רצון המוח זה מחשבה.
תלמיד: איך אני עושה את ההבדל ביניהם?
אין רצון במוח. במוח יש חיסרון אבל חיסרון למחשבה, להבנה, לתפיסה, לקשר, אבל לא קשר רגשי. מה שאין כן, לב זה חיסרון לרגש, להרגיש, להתקשר רגשית, זה הלב.
תלמיד: וכשאנחנו אומרים שצריכים לעשות את העבודה מעל הרצון שלנו, לא להקשיב לרצון הזה, איך אני שם לב שאני עושה באמת ביטול של הרצון של הלב והולך למעלה מהדעת, ולא מבטל סתם את המחשבה שלי?
רק על ידי זה שאתה יחד עם החברים מתחיל לדרוש שהבורא ייתן לכם כוח חיבור. הבעיה שלנו שאנחנו לא דורשים כוח חיבור כדי להיות קרובים בזה לבורא, אלא אנחנו כל אחד לבד חושב שהוא יכול לבקש ולקבל וזו הבעיה, שאנחנו מבזבזים כל כך הרבה שעות ושנים במאמצים שכמעט ואין להן מענה. ואם אפילו חלק קטן מהמאמצים האינדיבידואליים שלנו היינו מממשים בצורת החיבור בינינו, איזה שהוא, ודאי שהיינו מצליחים בזמן קצר מאוד, בזה שהבורא היה מאיר לנו, מחבר אותנו וממלא את עצמו בתוך הכלים שלנו שהוא בונה.
תלמיד: אז שאנחנו אומרים שאנחנו הולכים למעלה, הכוונה שאנחנו שמים את המחשבות שלנו בצד, מבטלים את הלב ומתחברים בקבוצה?
זה לא עניין של לשים מחשבות בצד או לא, העיקר זה חיבור. כל הפעולות האלו לעשות ככה או ככה, זה הכול לא מועיל, זה "חוכמתו מרובה ממעשיו". אנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו ולהתחבר. יותר נכון, לבקש מהבורא כוח שיחבר בינינו ואז ימלא את הקשר בינינו וייהנה מזה.
אנחנו מרימים ידיים, אנחנו לא עושים בעצמנו שום דבר, רק רוצים שהוא יעשה. "תחבר בינינו, בקשר בינינו תתלבש ותתגלה, ושזה יהיה הכול כדי לעשות נחת רוח מצידנו בשבילך". זהו. אבל הכול זה ביחד, והכול זה בינינו.
שאלה: היום בשיעור שמעתי דבר חדש, אם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים, אז אנחנו לא מבצעים שום פעולה ברוחניות. איך להבין את זה?
שאפילו אם אומרים שאין במעשים שלנו שום תוצאה, ברוחניות אין דבר כזה. כל דבר עושה רושם. אפילו נכון או לא נכון, אפילו הקטן ביותר, האישי, אינדיבידואלי, אגואיסטי ביותר, הוא בכל זאת משפיע, השאלה עד כמה. זה העניין.
תלמיד: אם האור הוא זה שפועל אז מה בעצם העבודה שעלינו לממש?
העבודה שלנו היא כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. זהו. לבקש מהבורא כוח התיקון, כוח החיבור, זו העבודה שלנו.
שאלה: אם הכול מגיע מהבורא איך אני יכול לבקש שהוא ייתן מקום נוסף לאור שיכנס לעשירייה?
הכול מגיע מהבורא חוץ מהמקום שאתה נותן לו להיכנס ולהתלבש, לתקן את המקום הזה שהוא האגואיסטי כדי שיהיה מקום על מנת להשפיע, ואחר כך למלא את המקום הזה באור שלו. אתה נותן לבורא מקום שיתגלה, שיתקן את המקום ויתלבש בתוך המקום.
שאלה: אני חושב על התפילה המשותפת, ואני לא יודע מה לעשות.
אז תמתין בסבלנות וזה יעבור.
שאלה: אמרת עכשיו שהמאמצים האישיים של האדם, כמעט אין להם משמעות, אבל המאבק הזה עם עצמי בצורה ישירה, עם האגו שלי, יכול לקחת גם שלושים וארבעים שנה. אז במה תלוי זה שאני אפנים שאני לא אמור להילחם ישירות עם האגו שלי ובכל זאת אנסה איכשהו לשים לב למה שמדברת חכמת הקבלה, שרק איכשהו דרך חיבור ניתן להתגבר על זה. אני לא מבין איך קורה המעבר הזה.
הבורא סופר כל היגיעה ויגיעה של האדם, ובסופו של דבר פותח לאדם את הדלת. הבורא מסדר את הדברים. לכן כל יום שיעור, כל יום דבר חדש, כל יום ישיבת החברים, עוד ועוד, וכעבור כמה שנים בכל זאת זה יקרה. וזה שזה לוקח עשרים ואפילו שלושים שנה אז בעל הסולם כותב, גם רב"ש כך היה אומר, זהו. זה לוקח זמן. אז [תחשוב] בשביל מה אתה חי? נמשיך ונצליח.
קריין: קטע מספר 10מתוך רב"ש - א' "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"אלו אנשים, שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות וגדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק "דעיקראדיראה הוא לעבוד בגין דאיהו רב ושליט", אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו", כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, שהוא מחזירו למוטב. וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין אותו", היות שהקב"ה מלובש בהתורה."
(רב"ש א', מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
התורה היא שיטה לגילוי הבורא לאדם בעולם הזה. אם אדם לומד סתם כדי לדעת מה כתוב בכל הספרים האלו, אז יש לו בזה ידע, הוא לומד כמו באוניברסיטה. יכול לעבור בחינות, יש גם כל מיני תחרויות לידיעת התנ"ך, לידיעת כל מיני דברים, להיות תלמיד חכם.
אם אדם לומד לא כדי לדעת מה שכתוב, אלא כדי להכיר את הבורא, לגלות אותו, אז זה נקרא שהוא לומד תורה ולא חכמה. כי תורה, הכוונה המאור המחזיר למוטב, אז הוא לומד כבר בצורה אחרת, איך לקבל את המאור המחזיר למוטב, ואז בשבילו תורה זה לא ספר חוקים, אלא ספר עצות מה לעשות כדי שעליו ישפיע המאור המחזיר למוטב וישנה אותו, יתקן אותו וימלא אותו.
אלה שתי הגישות בתורה. גישה ראשונה לעשות מה שכתוב וזהו, "אשר ברא אלוקים לעשות"1, והגישה השנייה שלומדים כדי לקבל מאור התורה המחזיר את האדם למוטב, לטוב, לצורת הבורא. אלה בעצם שתי הגישות.
שאלה: כשאנחנו יושבים בעשירייה ודנים על גדלות החברים, גדלות הרב, גדלות הדרך, ומרוממים את החשיבות, זה נקרא "לימוד תורה"?
בשביל מה עושים את זה?
תלמיד: בשביל אותה מטרה.
מה זאת אומרת, בשביל אותה מטרה?
תלמיד: אנחנו עושים את זה כדי להגיע לתכונת ההשפעה, ולעשות לו נחת רוח.
אז אתה לומד כדי להתקרב לבורא, ולעשות לו נחת רוח בזה שאתה תהיה דומה לו, ותוכל לקבל ממנו. זה נחת רוח שאתה יכול לעשות לו. אז זה לא סתם לבצע פקודות שכתובות בתורה, אלא אתה רוצה לבצע אותם הפקודות אבל בצורה רוחנית, שאתה מתקרב צעד אחר צעד לבורא ומקבל ממנו המאור המחזיר למוטב. אז כל פעולה שאתה עושה בקבלת המאור המחזיר למוטב נקראת "מצווה", וכל המילוי שאתה מקבל בכלים המתוקנים שלך נקרא "חלק מהתורה", ואז אתה מתחיל בזה להיות דבוק יותר ויותר עם הבורא. זאת אומרת, הבורא מלובש בתורה.
תלמיד: אבל כשאנחנו יושבים בעשירייה אנחנו לא קוראים ולא מצטטים שום מקור, אלא מדברים על גדלות וחשיבות החברים, הדרך, הרב.
זה בסדר. אתם מעלים את האמצעי להכרת הבורא. זה מאוד חשוב. זה גם מה שרב"ש כותב במאמרים על החברה.
תלמיד: אז זה נקרא גם "לימוד תורה"?
זה גם נקרא "לימוד תורה", ודאי.
שאלה: ה"בא לטהר מסייעין אותו"2, זה שאדם הולך להתחבר עם העשירייה על מנת להגיע להשתוות צורה עם הבורא, לעשות לו נחת רוח, אז המאור פועל עליו. האם נכון כך להגיד?
כן.
תלמיד: אוקיי, אז אם אדם בא לעשירייה לא על הכוונה הזאת, הוא כן מתחבר והכול, אבל כי הוא בורח לשם כמו איזה מקלט מכל מיני צרות ודברים קשים?
אז הוא לא מתחבר לעשירייה. הוא פשוט בא לאיפה שיושבים האנשים, וחושב שיהיה טוב לו ככה, כמו תינוק בין הגדולים.
תלמיד: המאור לא עובד עליו?
לפי כוונתו, לא. אבל בינתיים איפה שהוא נמצא, ואיכשהו זה יעבוד.
תלמיד: זאת אומרת, הוא מרגיש שאין לו מקום אחר ללכת, זה המקום היחידי שלו שהוא יכול לחיות, שהוא יכול לנשום.
בסדר, באים כאלו גם כן, אחר כך משתנים.
שאלה: ברשותך רב, נתת תשובה לכמה חברים ששאלו, "מה אנחנו נותנים לבורא, אם הכול בא ממנו"? ואמרת, ש"צריכים לפנות לו מקום". ברשותך הייתי רוצה לחדד את הנקודה הזו. האם לפנות מקום לבורא, זה להתחבר בעשירייה "ולהקים את שכינתא מעפרא". לפנות את המקום למלכות דאין סוף ששם הוא יצטמצם לנקודה אחת שחורה, זו הכוונה שלך?
כן. לפתוח לו מלכות דאין סוף.
שאלה: מה המשמעות של "מכרתי תורתי"?
שהבורא נותן לנו תורה, ונותן בזה את הכול בידיים שלנו, שאנחנו לפי הרצון שלנו, איך שנארגן את עצמנו בינינו לעשיריות, נוכל להזמין אותו, ולחייב אותו לתקן אותנו ולמלאות אותנו.
שאלה: רציתי לשאול על ההבדל בין לימוד חכמה לבין לימוד תורה, כשלומדים סגנון של לימוד, כמו "פתיחה". כי אני רואה הרבה פעמים שלומדים פתיחה, אז דווקא יש כזה גירוי להבין את הפרטים, להכיר את המכניקה, ואיך הכול עובד. והרבה פעמים אתה כאילו הולך לאיבוד מהמהות האמיתית של הלימוד, שזה דווקא ללמוד תורה, ואילו אתה נופל ללימוד חכמה?
זה נכון. זו הבעיה שיש כאלה שלומדים חכמת הקבלה, פתיחה, ו"תלמוד עשר הספירות" כמו תלמוד בבלי, שגם אותו אסור כך ללמוד. תורה ניתנה כדי ללמוד אותה כתורה, כדי לקבל משם כוחות לתיקון הרוחני של האדם.
תלמיד: אז איך אתה בלימוד כזה דווקא לומד תורה, ולא נופל ללימוד חכמה?
זה הכול תלוי בכוונת האדם.
תלמיד: ברור. אבל נגיד שאנחנו לומדים פתיחה, ואתה משרטט, ויש כל כך הרבה פרטים בתוך הטקסט.
זה לא שייך לשרטוט ולפרטים, זה שייך לאדם האם הוא מתרגם בפנים את הרגשות שלו והכוונות שלו, למה הוא משתוקק. כשאנחנו מציירים אור ישר, אור חוזר, זיווג דהכאה, מילוי שאור ממלא את הכלים, האדם צריך לתאר לעצמו מה זה צריך להיות בצורה הפנימית, איך שזה יתרשם בו, יתפשט בו. הוא צריך להרגיש את זה ממש בתוכו.
תלמיד: איך קורה המעבר הזה מלימוד חכמה ללימוד תורה?
זה הכול תלוי במאמץ של האדם, עד כמה שהוא מתאמץ ללמוד כדי להתחבר לבורא, שהבורא ימלא אותו. הוא רוצה אותו להרגיש.
שאלה: אמרת שהעבודה שלנו זה "לפנות מקום לבורא", האם האדם צריך לעשות ביטול עצמי, או איך לעשות את זה?
כל השינויים הרוחניים שבנו נעשים על ידי מאור המחזיר למוטב, אור העליון. אור העליון צריך לבוא לעשות צמצום, שאני לא ארצה לקבל לעצמי. אחר כך צריך לתת לי כוח שאני יכול לעשות הכול לזולת, ודרך זולת לבורא, ואז למשוך את הבורא שיתגלה בי. לעשות זיווג דהכאה על הגילוי שלו, והכול לעשות לפי מה שכתוב בפתיחה, או ל"תלמוד עשר הספירות". זה הכול נעשה על ידי אור העליון.
שאלה: מה זה הרגשת הבורא?
הרגשת הבורא, זו הרגשה שכל המציאות היא נמצאת לפניך בצורה הגלויה.
שאלה: רב, יש הבדל בין תורה לבין המאור שבתורה?
"תורה", זה כל שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שזה בעצם חכמת הקבלה. זה התורה. המאור שבתורה, זה אותו כוח הפנימי שהוא מתקן אותנו, מתאים אותנו לבורא. ומה עוד רצית?
שאלה: מה שרציתי לשאול זה, מה הדבר הכי יעיל במשיכה של מאור. זה שיעור, זה ישיבת חברים, זה תלוי בעשירייה?
זה לא חשוב שיעור, ישיבת חברים, או מה. אלא העיקר שכמה בני אדם רוצים שהאור העליון יחבר אותם יחד, ויתגלה בחיבור ביניהם.
קריין: קטע מספר 11 מתוך בעל הסולם, "שמעתי" מאמר רי"ח. "אורייתא וקוב"ה חד הוא".
"בחינת "אורייתא [תורה]" נקראת בחינת "מאור" שבה. היינו, שבזמן הלימוד, שמרגישין את המאור, ועם זה המאור רוצים להשפיע להשם ית', כמ"ש: "מאן דידע צויה דמאריה, יעביד ליה [מי שידע מצוות אדונו, יעבוד לו]". לכן הוא מרגיש את עצמו לבחינת מציאות, שהוא רוצה להשפיע להשם ית'. והוא בחינת הרגשת עצמו. אבל כשזוכין לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד [תורה והקב"ה אחד הוא]", נמצא שהכל אחד. שאז הוא מרגיש בבחינת "אורייתא" את בחינת "קוב"ה". וצריך תמיד להשתוקק אחר המאור שבה. והמאור יכולים במאי שלומדים. אלא שבדברי הקבלה יותר נוח למצוא את המאור."
(בעל הסולם, שמעתי, רי"ח. "אורייתא וקוב"ה חד הוא")
זאת אומרת שיש אולי כל מיני פעולות וכל מיני שיטות אם אפשר להגיד כך, שאפשר דרכן לגלות את הבורא והמאור המחזיר למוטב והקשר אליו, רק שהתורה, חכמת הקבלה היא שיטה מדויקת, מפני שהיא ניתנה לנו מלמעלה, היא מסבירה לנו את כל הדברים האלה, וכך האדם מגיע לדבקות ולגילוי הבורא. אבל באמת כמו שסיפרתי לכם, פעם הבאתי לרב"ש איזה ספר שכתב מישהו שהיה במחנה הרוסי בסיביר, והוא כתב שם דברים כאלה במחרוזת שלא הבנתי, ואז רב"ש אמר לי, "האדם הזה נמצא בהשגה א-לוהית". אמרתי, אבל האדם הזה לא יודע עברית, הוא לא יודע שום דבר מהתורה, הוא לא מאמין בבורא והוא לא דתי, מה פתאום הוא נמצא בגילוי הכוח העליון?
ואז רב"ש אמר לי, "מתוך זה שהוא סבל מאוד, ומהסבל שלו הוא התחיל לגלות את הא‑לוהות". ולכן זה לא שייך ללימוד, אלא זה שייך להשתוקקות. כי הוא חיפש תשובה לשאלה שלו "למה אני חי?" "בשביל מה אני חי?" "למה אני סובל?" וכן הלאה. ומתוך התשוקה העזה הזאת שרצה לגלות, התגלה לו הבורא. אבל אלה נשמות מיוחדות שנמצאות בסבל רב, ואז זה קורה לפעמים, כך הוא סיפר לי.
אז יש כאלה וכאלה. רק אנחנו נמצאים בדרך בדוקה וקיימת כבר מימי אדם הראשון ועד ימינו. זאת אומרת, לא סתם מרגע שדומם, צומח וחי התפתחו על פני האדמה, אלא שמתוך החי התפתח אדם, ובאדם הזה שלפני 6000 שנה התחיל להתגלות האגו, שקודם לא היה, כמו בחיות. אבל לפני כמעט 6000 שנה, או ליתר דיוק 5880 שנה, ביצור הזה, בבהמה הזאת, התחיל להתגלות האגו, ומאז הוא נקרא "אדם".
והאגו הזה גדל מדור לדור, יותר ויותר עד ימינו, עם כל מיני סיבובים שהיו. ולכן יש אפשרויות לגלות את הבורא על ידי סבל, על ידי קבוצה, על ידי לימוד, על ידי שמחה, על ידי עצבות, על ידי כל מיני פעולות מצד האדם, זה תלוי בשורש הנשמה, כי כולנו נמצאים בשורש נשמה השונה מאדם הראשון, אבל יש.
רק שחכמת הקבלה היא כלי חזק ובטוח שניתן לנו ממש מלמעלה, על ידי אנשים שאנחנו יודעים אפילו מי הם, והם כותבים על זה. ואנחנו רואים שאם אנחנו עושים את מה שהם אומרים, אנחנו משתנים.
אבל יש גם שיטות אחרות, יש גם את השיטה הסופית ושיטות שונות, וגם שם יש איזה קשר עם הא‑לוהות. רק מה שאפשר להגיד זה שכל הדתות, האמונות, והתנועות למיניהן, כולן נגד הכרת הא‑לוהות, כמו בסופיזם, ובחכמת הקבלה.
קריין: קטע מספר 12 מתוך בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות כ"ב.
"קל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו. ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד."
(בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, כ"ב)
שוב.
"קל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה," למרות שגם היא מדברת על רוחניות בלבד, רק במילים של הענפים בעולם הזה. "אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו. ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד."
(בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות כ"ב)
שאלה: אנחנו יודעים שדרך סבל מגיעה השגה גדולה. אני תוהה מהי ההרגשה שאתה מנסה ליצור בנו דרך הלימוד.
אני רוצה שאתם קודם כל תרגישו שחסר לכם רק דבר אחד, גילוי הבורא. כלום חוץ מזה. אבל גילוי הבורא יכול להיות רק בתוך קשר בין החברים. אם יש רשת קשר, אז הבורא יכול שם להתגלות. ולכן לפני שאנחנו חושבים על הבורא, שם באופק, אנחנו צריכים לחשוב על הקשר בין החברים כי זה הכלי וזה העיקר שאנחנו צריכים להכין לגילוי שלו. זה מה שאנחנו צריכים. אז יש קשר בינינו כמקום שהבורא שם יכול להתגלות ואחר כך הבורא שיתגלה שם. בצורה כזאת אנחנו מגיעים מאהבת הבריות, חברים, לאהבת ה'.
תלמיד: אז אנחנו עובדים רק על החיבור שלנו.
כן.
שאלה: דיברת קודם ואמרת שזה כמו הסופים שיש להם איזשהו קשר עם הבורא. למה אנחנו לא עובדים ביחד עם כל מיני אחרים כדי לעשות איתם חיבור?
אנחנו יכולים לספר לך סיפור שלם על זה שהיינו עם כמה חברים באנגליה, באיזו תחנת רוח, לא רחוק מלונדון, ונפגשנו שם עם סופי. זה היה לפני הרבה שנים, הוא בטח כבר לא חי, הוא היה חולה וזקן. הוא דיבר דברים נכונים על איך הוא מרגיש, והרגשתי דרכו איך הוא מרגיש את הרוחניות וגם דיבר יפה ונכון על איך להשיג רוחניות דרך דבקות במורה, אבל לא היה עם מי להתחבר. היינו גם אני ועוד כמה חברים בהולנד, וגם נפגשנו עם סופי אחד ידוע, גם הוא היה כבר אז מאוד זקן ובקושי הלך, הוא הראה לנו מה שיש לו, איזו ספרייה גדולה, אבל לא נוצר לנו עמו קשר אז כי ראיתי שהכול קצת יותר חיצוני מהסופי הזה שהיה באנגליה. והיו עוד כמה כאלו במשך הזמן, ולא רק סופים, גם ביקרתי מספר פעמים אצל "הבונים החופשיים", ועם עוד כל מיני אנשים כאלה. גם כשהייתי עם רב"ש יחד, היינו לפעמים נפגשים עם כל מיני אנשים כאלו ואז למדתי מרב"ש איך להבין אותם, כן או לא, ושהעיקר זה לא להראות את עצמו כלפיהם.
אבל עד היום לא מצאתי שיטה שהיא יכולה להתחבר אלינו ושאנחנו נעבוד יחד, למרות שאני לא מתנגד לאף שיטה שהיא מדברת על חיבור בין בני אדם ללא שום פעולות פיזיות, רק חיבור כמו שרב"ש כותב על חוקי החיבור בקבוצה וחוקי חיבור עם הבורא. אין בעיה. אני לא חושב שכבר יש בעולם שלנו היום משהו רציני, אבל פעם יכול להיות שכן היו.
שאלה: איך נרגיש את הצורך לגילוי הבורא כאשר אנחנו מפחדים להפוך לאיזו בובה שלו?
אני לא מפחד להפוך לשום בובה של הבורא אלא ההפך, אני מוכן להיות ממש בובה בידיים שלו, שיעשה איתי מה שהוא רוצה, זה נקרא סך הכול שאני מבטל את האגו שלי. כי באגו שלי הוא עושה איתי את כל התרגילים, שאני לא מרגיש שזה הוא עושה, אז אני רוצה לתת לו לשחק איתי איך שהוא רוצה ובנוכחות שלי, בידיעה שלי, בהרגשה שלי, אני רוצה לבטל את עצמי ושהבורא יעשה איתי מה שבא לו.
שאלה: למה אנחנו קוראים למה שקורה לנו בחיים "סבל", אם בסופו של דבר הוא מביא אותנו לגילוי האלוקות?
הסבל שלנו הוא אך ורק כדי שאנחנו נפסול כלים דקבלה. אנחנו צריכים להרגיש שהכלים האלה הם פסולים, שאנחנו יוצאים מהם, מתרחקים מהם, לא רוצים אותם, זה הסבל.
שאלה: אנחנו כארגון ממש ארגון גדול בכמות ובאיכות ואנחנו מספיק מבוטלים כלפי הבורא, אז שיעשה איתנו כמו עם הבובה, שדרכנו פשוט יעשה את העבודה, לְמה הוא מחכה?
אם אתה תבטל את עצמך ותבקש ממנו לעשות, הוא יעשה. אבל הוא לא הולך לאנוס אותך, "אין כפייה ברוחניות". ברוחניות הכול לפי דרישה, רצון, בקשה, אתה חייב לדרוש שיעשה. רק בגשמיות יש אונס, ברוחניות אין אונס. "שתיה כדת אין אונס"3.
שאלה: לכוון את השכל ואת הלב לבורא, כלומר לפנות את המקום לבורא בקבוצה, בעשירייה, איך זה נעשה פרקטית בדרך הרוחנית שלנו?
איך נפנה מקום לבורא פרקטית בתוך העשירייה, בינינו? בזה שנתחיל לדבר בינינו על זה שחייבים לבנות מעצמנו מקום לגילוי הבורא ונבקש מהבורא שהוא יבנה את המקום מאיתנו והוא יתגלה בתוך המקום הזה.
שאלה: איך לגשר על הפער בקבוצה בין חברים שרוצים ללמוד חכמה, לבין חברים שרוצים ללמוד תורה?
אני מבין שיש אנשים שמאוד רוצים ללמוד "פתיחה" ו"תלמוד עשר הספירות". אני בינתיים לא יכול להרשות את זה לעצמי, נגיד שעה וחצי ללמוד "פתיחה" או תע"ס, כי יש לנו בעיה בלקרב את עצמנו לבורא ולכן יש כאן בעיה איך לסדר את הזמן. אני מאוד מקווה שאנחנו יותר ויותר נתלבש בתהליך הזה, כמו שאנחנו עכשיו לומדים, ונתרגל סופית לשיטה הזאת שאנחנו לומדים בצורה וירטואלית, ואנחנו בכל זאת נחלק את הזמן שלנו נכון לחלק העבודה הרוחנית ולחלק של לימוד חכמת הקבלה עצמה.
שאלה: אני רוצה לשאול כי אני רואה את הבעיה הזו אפילו בקמפוסים, בנקודות שבלב וגם אצלנו בקבוצה בכל רמה. יש איתנו בשיעורים תלמידים שהגיעו לפני שנה ואפילו פחות, יש תלמידים מעל 15-20 שנה, איך מגשרים על הפער ונותנים לכל אחד את המקום שלו?
אני שומע שבצהריים וגם בערב יש לימוד של "פתיחה", תתקנו אותי אם אני טועה.
תלמיד: נכון, בשיעור צהריים יש סדרת שיעורים מוקלטת עם הרב, שיעורים מהארכיון, שיעורי "פתיחה" בצורה מסודרת.
אז מה הבעיה?
שאלה: רוצים ללמוד גם איתך.
זו שטות, מי זה דורש ולמה הוא דורש איתי ולא משיעורים מוקלטים, מה יש לו בזה? הוא מבין שכך הוא לא מקבל מאור המחזיר למוטב? מה יש לו בזה חוץ מפינוק, איזו דרישה יכולה להיות לו אלי שאני בקושי מדבר, אני לא מבין את זה. אני מבין שלאנשים האלה יש חוסר הבנה, חוסר התחשבות בי, ולא יעזור להם ללמוד איתי "פתיחה". יש כל כך הרבה פתיחות שנתתי במשך החיים שלי, אולי 20, 30, לא יודע כמה, שהם יכולים ממש לחטט שם ולבדוק ולהפוך כך וכך. ואם יהיו אחרי זה שאלות, אנחנו נעשה מידי פעם שיעור משאלות לפי ה"פתיחה", בבקשה, אני מוכן. אבל גם זה לא יהיה בזמן השיעור הרגיל אלא בנוסף, שלא לבלבל את האחרים.
תלמיד: יש גם ספר שחבר שלנו כתב בזמנו מכמה פתיחות מרכזיות שעשית בעברית, ואני בטוח שגם בשאר השפות יש ספרים שממש מתארים את סדר הפתיחה. מי שרוצה חכמה, יש לו מכאן עד גמר תיקון.
כן, זה לא חסר, ודאי. סתם רוצים, זה קפריזות.
שאלה: מה חשוב לך שייצא מהתלמידים שלומדים "פתיחה"? מה אתה רוצה עכשיו מ"בני ברוך"?
כמו שאנחנו לומדים על בניית החברה, בניית החברה העתידית, העולם, דומם, צומח, חי, מדבר, "מתן תורה", "ערבות", "השלום", "השלום בעולם", כל מיני דברים כאלה, שזה נותן לנו גם מבט כללי וגם מבט בזום על כל העניין הזה, אז כמו שזה נמצא, אנחנו גם צריכים ללמוד את המערכת הא-לוהית הזאת שהבורא עשה. זה בכל זאת האור העליון שבא מהבורא, שבורא רצון לקבל על מנת לקבל ואיך מפתח אותו כדי לעשות ממנו מערכה כזאת שהוא יחזור לעל מנת להשפיע, להידמות לבורא, מלמעלה למטה וממטה למעלה.
צריכים לדעת את זה, אני לא אומר שלא, אבל לא שהדברים האלה הם הכי חשובים. זה לא ייתן לנו אפשרות עכשיו להתגבר על האגו שלנו בקבוצה, זה לא ייתן. אלא צריכים לדעת בכללות, אבל לא עם כל מיני הפלפולים האלה שהם רוצים לדעת למה המסך הוא כך, למה המסך הוא כך, בזמן שהוא לא יודע בכלל מה זה מסך. "זה כוח התגברות", אבל מה זה כוח התגברות, איפה יש לך אותו, אתה טועם אותו? לא. ואם לא, אז מה כל כך חשוב? בוא תלמד יותר איך להגיע למסך, אחרת זה נקרא "חכמתו מרובה ממעשיו".
שאלה: אתה יכול לשתף אולי איך אתה רואה עכשיו את התקופה שלנו בלימוד? כי מצד אחד קצת נגענו בפתיחה, נוגעים באמונה למעלה מהדעת, יש הרבה עניין עם מצב העולם, אתה נותן המון שיחות בנושא הזה, כל כך הרבה דברים קורים. אם תוכל להראות מה חשוב יותר, מה חשוב פחות, לאן אתה לוקח אותנו? שנהיה שותפים עכשיו למהלך.
אתם תהיו שותפים אם אתם הולכים יחד איתי. בסך הכול אנחנו לומדים את דברי בעל הסולם וצריכים לעבור עליהם, על כולם וגם על רב"ש. בכתבי רב"ש במיוחד על הליקוטים למיניהם, חלקים קצרים שאנחנו לוקחים מכל מיני מאמרים שלו שבוחרים בנושא מסוים, זה מה שצריכים. חוץ מזה ישיבות חברים, סעודות, כל הדברים האלה הם מאוד חשובים לא פחות מלימוד.
שאלה: לגבי הפתיחה. הסברת בצורה מאוד ברורה לגבי הגישה הנכונה ללימוד הפתיחה ומה זה אומר ללמוד מפתיחה מוקלטת לעומת ללמוד מפתיחה חיה איתך. אז מי שרוצה ללמוד דווקא איתך ולא מבין את הגישה הנכונה, מה הטעם שבכלל ילמד פתיחה, אולי צריך ללמד אותו קודם את הגישה לפני שניגשים למשהו אחר?
אבל בסך הכול אנחנו לומדים גישה לגילוי הבורא. גם פתיחה צריכה להיות בהתאם לזה. כמה שאנחנו לומדים את ה"פתיחה" אנחנו בזה גם מושכים את המאור המחזיר למוטב כי רוצים להגיע לגילוי הבורא, להזדהות עימו, לשינוי בנו שאנחנו נהיה כמוהו. לכן אין כל כך הבדל מה ללמוד. יש הבדל כלפי טבע האדם, אבל בעצם הכול מסתדר. אני לא מבין מה כל כך הדרישה. קודם כול יש לכם את זה בשיעורי צהריים. אתם לא יכולים? קחו את הפתיחה שמייעצים לכם מהארכיון ותתחילו ללמוד. תעשו אפילו פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, תנסו ללמוד את זה בעשירייה אולי באיזו שעה. תעשו.
אני לא מסוגל, הגרון שלי לא מאפשר לי יותר ללמד. לא מאפשר. נגיד אחרי השיעור הזה יש שיעור נשים, אני לא מלמד את הנשים. אני מצטער, אבל עזבתי את זה, לא יכול.
שאלה: יוצא שבשביל ההתפתחות שלנו לא נשמע שהפתיחה זה מה שחסר לנו.
זה חסר, אבל לא במידה שאנחנו לומדים את דברי בעל הסולם ורב"ש אחרים. הם מלמדים אותנו איך לגשת לגילוי הבורא.
תלמיד: מה יש בהקדמות האחרות של בעל הסולם, במאמרים של רב"ש, שאפשר לקבל רק משם ואי אפשר לקבל מפתיחה?
הם מלמדים אותך את כל ההקדמות האלה והמאמרים. הם מלמדים אותך יחס נכון לגילוי הבורא. ופתיחה, שאתה לומד, אם אתה לומד אותה עם הגישה הנכונה, שאתה מתכוון ש"המאור שבה מחזירו למוטב", אז הפתיחה הזאת מביאה לך גם את המאור. אבל לא שהיא מסדרת לך את השכל ורגש שאתה תבין איפה אתה נמצא.
תלמיד: הפירמוט של השכל והרגש, כל הפנימיות של האדם, זה קורה דרך כל המאמרים דווקא?
כן. המאמרים מסודרים כך שהם מלמדים אותך איך להסתכל על הבריאה, על הבורא, על הקבוצה, ודאי. על מה הם מדברים? מה שאין כן אם אתה לומד פתיחה, זו חכמת התורה, כל אחד יכול ללמוד את זה. כמו שנעשה עם הגמרא, עם התלמוד. לא תלמוד עשר הספירות, תלמוד בבלי נגיד, אז לומדים. לומדים בעל פה, חורשים אותו ממש לדעת כל מילה איפה כתובה וכן הלאה. ומה הלאה, מה יש לו מזה חוץ מהידיעה מה כתוב בכל דף? אבל הוא מתוך זה לא מוצא את המאור המחזיר למוטב, כי זה העיקר.
שאלה: עכשיו הרב לא מעביר את השיעור לנשים, גם לא מעביר שיעורי ערב. יש גם שיעורים מוקלטים שאנחנו צופים, האם אפשר למשוך מאור המחזיר למוטב גם כשהרב לא נמצא?
אני מקווה שאתם תלמדו כך שאתם תוכלו למשוך את המאור המחזיר למוטב גם בלעדי. אבל כשאנחנו מדברים על השיעורים שלי המוקלטים, למה כל כך טרחתי שיהיה לנו ארכיון ויהיו שם כל החומרים של בעל הסולם ורב"ש וכולם יהיו מוקלטים וכמה פעמים והכול יהיה מסודר, למה טרחתי כל כך? דווקא בגלל שיהיה לכם תמיד אפשרות ללמוד וליהנות מהמאור המחזיר למוטב ולהתקרב לגילוי הבורא.
שאלה: האם מבחינתנו, כתלמידים, צריך להיות הבדל במשיכת המאור אם אנחנו לומדים איתך חי או מוקלט?
האמת, אני חושב שלא. כשאני קורא עכשיו דברי רב"ש, בשבילי זה כמו שאני שומע ממנו, ממש. אפילו עוד יותר, כי כשישבתי לידו הייתי פחות מקשיב.
תלמיד: האם העבודה היא אחרת אצל התלמידים, כשהם מקשיבים לשיעור חי לעומת שיעור מוקלט?
אני חושב שלהקשיב לשיעור מוקלט יותר קשה, אבל יותר מועיל.
תלמיד: במה הם צריכים יותר להתאמץ?
בשיעור מוקלט.
תלמיד: כן, אבל מה הוא המאמץ שהם צריכים לעשות?
להוציא את המאור המחזיר למוטב, שאני כל הזמן חושב על זה. איפה הכוח שישפיע עלי, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי".
תלמיד: הם צריכים להיות יותר ממוקדים בזה כאשר הם מקשיבים לשיעור מוקלט, לעומת כאשר הם צופים בשיעור חי?
כן. בשיעור מוקלט צריכים לתת יותר תשומת לב. גם ברור להם שכאן הם צריכים להתאמץ.
שאלה: מה השיעור האידיאלי שצריך להיות בעיניך, איזה חלקים לכלול ואיזה הכנה?
אני לא אענה לכם על כל השאלות האלה, כי זה רק מביא בלבול. ואני לא רוצה לשמוע גם את השאלות האלו. אתם תקבלו מה שאנחנו נותנים, אם אתם לא רוצים אנחנו לא מחזיקים אף אחד. אני אומר ממש בצורה כזאת גסה, תקבלו כמו שיש. אתם יכולים יחד עם זה להיכנס לארכיון ולהוציא את כל החומרים שאתם רוצים, בבקשה. מה שאין כן, לתלמידים אתם יודעים מה לעשות, יש לכם את מי לשאול ולקבל.
שאלה: האם עדיין יש צורך או חשיבות לקורס יסודי כמו בקמפוס, לכל הסטודנטים שאף פעם לא עשו קורס יסודי בדרך. איך זה קשור לפתיחה והאם לימוד עצמי מספיק לכאלה חברים, כדי להתקדם עם כולנו בצורה נכונה?
יש לנו קמפוסים, יש אחראים על קמפוסים. אתם יכולים לפנות לאחראים ולבקש מהם את תכנית הלימוד, הכול מסודר כבר. אני לא מבין מה השאלות האלה, יש לכם כאן ב"בני ברוך" האנשים שיודעים, מנהלים את זה, תפנו אליהם.
שאלה: כשאדם נמצא בקו ימין ומשבח את הבורא, מודה לו ויש לו הרגשה של תענוג ואז מופיעה היראה שמשהו לא נכון בהרגשה הזאת. איך להשתמש בפחד הזה נכון?
להתחבר לחברים.
שאלה: האם ניתן לשאול כך, כדי לשמור עליך, אם אנחנו מדברים על שיעור הבוקר. איזה חלק בשיעור הוא הכרחי ואיזה חלק ניתן לשמוע מוקלט?
אני בטוח שאתם יכולים לעבור למוקלט. אני שם נמצא במוקלט. אני הקלטתי את הדברים האלה. גם "תלמוד עשר הספירות" כולו כמעט נמצא שם בהקלטה. אז מה הבעיה? זה שאתם מגיעים אלי עכשיו ורוצים ממש לקרוע אותי לחתיכות ואני לא יכול עם הגרון להתחיל עוד לימודים אלו ואלו ואלו. אתם מתנפלים עלי. זאת גישה למורה, זאת גישה לרב?
שאלה: להפך, כדי לשמור עליך, אולי בשיעורי בוקר נוכל לשים חלק כהקלטה ואתה תלמד רק איפה שהנוכחות שלך היא הכרחית, כדי לשמור על הגרון שלך. ונגיד שעל חלק מהשאלות אתה יכול לענות אחרי שצפינו במשהו ביחד.
ב"פתיחה" אני לא יכול לתת שום דבר חדש. אני אישאר באותה רמה כי אתם לא מתקדמים. אתם לא נמצאים שם בבירורים האלו ולכן אין לי מה לעשות. אני נשאר אותו הדבר, כמו שדברתי לפני עשר, עשרים ושלושים שנה ולכן אין לי טעם להתחיל ללעוס אותם הדברים. אני זקן, ולא רוצה לצייר כמו שפעם ציירתי בשמחה, ולדבר על דברים האלה שעברתי אותם כל כך הרבה פעמים. גם את הזמן לא כדאי לבזבז על זה. ולכן אני לא מבין את הדרישה שלכם אלי, יש לך את זה מוקלט וזה אותו הדבר גם עכשיו כמו שהיה לפני שלושים שנה, קח ותלמד.
מה שאין כן העבודה הרוחנית היא מאוד משתנה. ונגיד לפני חודשיים שלושה, אני לא דברתי על אמונה למעלה מהדעת ורק עם כניסת וירוס הקורונה עם כל הדברים האלה התחלנו על זה לדבר.
עכשיו תבוא עוד איזו מכה, התנאים עוד משתנים ואני אוכל עוד לדבר על משהו. את הדברים האלה אני רוצה לפתוח, כי בזה אנחנו ממש עושים צעדים גדולים להתקדמות לבורא. וכשאתם מתחילים עם הטענות אלי על ה"פתיחה", זה נראה לי שאו שאתם מאמינים שמה שאני עושה זה נכון, או שתלכו מפה, פשוט מאוד.
אני לא צריך לשאול אתכם מה שאני רוצה ללמד ומה אתם רוצים. איזו חוצפה כך להתייחס למורה דרך, שאתם יותר מבינים את הדרך ממני. אז בבקשה, זו הדרך שלי, ואתם רשאים ללכת למישהו אחר. אבל לא שאתם תבואו אלי וכמו הקטנים שתופסים את היד של הגדול, מובילים אותו לאותו מקום שהם חושבים. איתי זה לא ילך. אני לפעמים שואל, "מה אתם רוצים? זה או זה, כך או כך"? אם יש אפשרות כזאת אני שואל.
אז סגרנו בזה את העניין. יותר מזה לא מדברים. "פתיחה" אני לא נותן. שרטוטים אני לא אצייר, אלא אם כן יש איזו שאלה מיוחדת שקשורה גם לדרך שלנו. אלא אנחנו לומדים את הגישה לגילוי הבורא לנברא, זה הכול.
ואת כל יתר הדברים תחפשו בארכיון. יש לכם כאן ב"בני ברוך" מלא אנשים שיכולים לעזור לכם, מה שתרצו ישלחו לכם ויסדרו. יש ברוסית, בעברית, באנגלית בצרפתית, בגרמנית, בתורכית. יש מלא. זה שאתם התפנקתם כך, קבלתם פינוק ממני ואתם רוצים שאני עם כפית אתן לכם ככה לתוך הפה, תפסיקו לחשוב שיהיה כך.
שאלה: אני לא יודע איך להודות לך מספיק ואיך אני יכול לשכנע את החברים שלי שזה הדבר הכי חשוב שיש, העבודה במדבר, שאני צריך להשתוקק בשבילם בעבודה באופן יום יומי בחיבורים היומיים שיש לנו במהלך היום.
שיסבירו לי איפה הם רוצים לקבל את גילוי הבורא אם לא בקשר בין החברים? אם יש להם שיטה אחרת, אני מוכן.
שאלה: אין יום שאני לא מושך את החמור שלי להשתתפות בשיעור הבוקר ואם חס וחלילה, אני מפספס ושומע אותו אחר כך בהקלטה, החמור שלי מרגיש איזה חוסר מזה.
שיעור הבוקר הוא מאוד חשוב ורצוי לראות אותו יחד עם כולם. נקודה.
תלמיד: חוץ משיעור הבוקר שאתה נותן בלייב, אתה נותן כל יום המון שיחות שבונות ממש את האידיאולוגיה שלנו, את כל האג'נדה שלנו כלפי תיקון העולם. ושאלתי, למי שיש זמן, מה עדיף, ללמוד "פתיחה" או אותן שיחות?
כדאי לשמוע קצת את השיחות שלי עם הכתבים. זה דבר אחד. דבר שני, חשוב בוודאי שיעור הבוקר וגם האדם צריך לחלק את הזמן שנשאר לו במשהו להפצה. אם הוא לא עושה הפצה אז הוא כאילו לא מוליד שום דבר חדש. הוא כאילו סותם את האור בדרך מהבורא אליו והלאה והוא לא ממשיך. לכן אני ממליץ לחשוב על כל הדברים האלה.
(סוף השיעור)