שיעור בוקר 12.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 935, מאמר "מהו שלום בעבודה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 935. מאמר "מהו שלום בעבודה".

מהו שלום בעבודה

תשמ"ט - מאמר ל"ד
1988/89 - מאמר 34

"הכתוב אומר "לכן אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום וכו', תחת אשר קנא לאלקיו, ויכפר על בני ישראל". ויש להבין זה בדרך העבודה:

א. מהו "תחת אשר קנא לאלקיו",

ב. מהו "ויכפר על בני ישראל",

ג. מהו "בריתי שלום".

ידוע, שסדר העבודה הוא, שהאדם צריך להגיע לשלמות המטרה, שהוא, שהאדם צריך לקבל את הטוב והעונג, שהיה ברצונו יתברך להטיב לנבראיו. אולם, בכדי שיהא האדם ראוי לקבל זה, מוכרח האדם להילחם עם הסטרא אחרא, שהם בחינת "אומות העולם", שזהו נגד בחינת "ישראל".

כי "ישראל" נקרא, שכל מעשיהם ישר-אל. מה שאין כן "אומות העולם" הם ההיפך מהקדושה, שהם רוצים הכל לתועלת עצמם, שע"י זה הם נפרדים מ"חיי החיים". ובגלל זה הם נקראים "מתים". כמו שכתוב "וחסד לאומים חטאת". ומפרש הזה"ק, ש"כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל מה שעושים הוא רק לתועלת עצמם. מפני שאדם נברא עם רצון לקבל לעצמו, שהיא קליפה.

וכמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י"א) וזה לשונו "ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה, משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התיקון. וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין סוף ברוך הוא. עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. שבזה קונה האדם השוואת הצורה ליוצרו".

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להכשיר עצמו, שתהיה לו בחינת השתוות הצורה, כנ"ל, שדוקא על ידי כלים דהשפעה, הוא יכול לקבל את השלימות כל טוב ועונג. אולם בכדי שהאדם יגיע לכלים דהשפעה, שהם כלים לתועלת ה', ושזה נגד הטבע שבו נולד האדם, כי האדם נולד דוקא להיפך, ברצון לקבל אך לעצמו, כנ"ל, לכן כל זמן שהאדם עובד בשביל שכר ועונש, הנקרא "שלא לשמה", אין הגוף כל כך מתנגד לעבודה.

מה שאין כן בעת שהאדם רוצה לעבוד בעבודת הקודש, בכדי שזה יהיה אמצעי, שעל ידם ישיג כלים דהשפעה, שזהו ממש נגד הטבע, אז הגוף בא בשאלות "מי ומה", היינו שאלות שהם נגד מוחא וליבא, המכונה בחינת "מרגלים". והגם שהאדם מתגבר בכל פעם, אבל הסדר הוא, שאז כל סדר העבודה הוא בעליות וירידות. והאדם בא לידי מצב, שהוא רוצה להתייאש מלהגיע פעם לידי השתוות הצורה.

והרבה פעמים האדם רוצה לברוח מהמערכה, כי הוא רואה, שעבודתו בחינם, ואין לו עוד מה לקוות, שיהיה פעם טוב, מכפי שהוא רואה מהעבר. לכן הרבה אנשים, שמתחילים בעבודה דלהשפיע, רואים שזה הוא קשה יותר מדי, לכן הם עוזבים את העבודה זו, ואומרים, שעבודה זו היא רק עבור גדולים, ולא בשביל אנשים כמוהו.

ואז הזמן, שיש להאדם טענות ותביעות עם הקב"ה, והוא במחלוקת עם הקב"ה, וטוען:

א. מדוע הקב"ה ברא אותו בטבע שיהיה לו רצון לקבל.

ב. ומדוע הקב"ה רוצה שיבטל את הכלים דקבלה.

הלא הקב"ה הוא טוב ומטיב. אם כן מדוע הוא לא מנהג עמנו כמו שאנו מבינים. והנה העליות וירידות מובנות לנו בצורה, שלפעמים בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה, ואומרים עליו שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, ובזמן ירידה אין בידינו כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב ומטיב. לכן נמצא, שאנחנו תמיד במחלוקת.

ובאמת, מדוע הסדר עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות וירידות. על זה בא התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור.

לכן, כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים לה', והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא לאלקיו, והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו, והוא עושה מה שביכולתו, וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את הרשעים שבקרבו.

ובזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את הברית. היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה שהוא מקבל מתנה מה', שהם הכלי השפעה. וזה נקרא שכורת ברית, שהוא הקליפה, המכונה "רצון לקבל לעצמו", ובמקום ערלה נותן לו ה' כלים דהשפעה, שבזה יהיה כרות ברית, היינו שלום.

נמצא, שע"י זה שהאדם קנא לאלקיו, שהוא רואה, איך שכל האומות העולם, שנמצאים בגופו, כולם הם מדברים לשון הרע על העבודה, בזמן שהאדם רוצה לעבוד לתועלת הקב"ה. אפילו שהרבה פעמים, שהאדם מתגבר על הדעות שלהם. והאדם אומר "יש לי בטחון, שה' יעזור לי", כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", אז הם צוחקים ממנו ואומרים לו "הלא אתה רואה בעצמך, כמה פעמים שאתה אמרת, שה' יעזור לך, ואתה עומד על אותו מצב, שבו התחלת לעבוד. אם כן לך לך מדרך זה".

וכאן האדם צריך להתחזקות גדולה, שנקראת "תחת אשר קנא לאלקיו". ואז האדם מתפלל לה', ואומר, "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד, למה יאמרו הגוים, איה נא אלקיהם".

נמצא, שהאדם צועק אז על כבוד ה', איך הגוים שבאדם צוחקים ממנו, על מה שהוא אומר, ש"אני בוטח בה', שהוא יעזור לי", אז הם אומרים לו "איה נא אלקיהם". שאתם ישראל אומרים, שה' יעזור לכם, וכשאדם מקנא קנאת ה', שהוא דואג על כבוד השכינה, זאת אומרת, שהאדם מצטער על זה, ששכינתא בעפרא, כלומר, היינו שלא יכול לסבול על מה שהם כל כך מבזים את העבודה בעל מנת להשפיע. זה נקרא, כמו שכתוב אצל פנחס "לכן הנני נותן לו בריתי שלום, תחת אשר קנא לאלקיו".

וזה כמו שכתוב בספר "שמעתי" (מאמר א'), שבזמן שהאדם מצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך להיזהר, שלא יהיה זה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו, והמקבל הוא בפירודא. אלא שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש להאדם איזה כאב באיזה אבר קטן, מכל מקום הכאב בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. כן הכאב שהאדם מרגיש, מזה שהוא מרוחק מה', והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה. כי השכינה היא כללות נשמת ישראל. ולכן אינו דומה כאב הפרטי בערך כאב הכללי. וזה נקרא "צער השכינה".

ועל זה שהאדם מצטער, זה נקרא "אשר קנא לאלקיו". לאדם זה אומר הקב"ה, הנני נותן לו בריתי שלום, שפירושו של "שלום" הוא, כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". היינו אז הקב"ה אומר להם "שלום". כלומר, שאז נעשה שלום, היות שה' נותן לו במתנה את הכלים דהשפעה, וממילא אין לו כבר מי שיתנגד לעבוד לתועלת ה'.

מה שאין כן מטרם שהוא מקבל את הברית שלום, אז כל הכלים דקבלה, השייכים לאומות העולם, מתנגדים לאדם, שיעבוד לתועלת ה'. זה שכתוב "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום, ואל ישובו לכסלה".

זאת אומרת, שכבר לא יהיה להם ירידות, שירצו לעבוד לתועלת עצמם, כי "כסיל" נקרא, שאינו הולך בדרך של קדושה. אבל מי שרוצה ללכת בדרך של קדושה, היינו שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, הוא נקרא "חכם", כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "איזהו תלמוד חכם, זה שלומד מהקב"ה, שהוא נקרא "חכם". היינו, שלומד ממנו בחינת "מהו רחום, אף אתה רחום", שפירושו הוא, בזמן שהאדם לומד להיות משפיע, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, הוא נקרא "חכם". נמצא, ההיפך נקרא "כסיל".

נמצא, זה שהאדם זכה לבחינת ברית שלום, היה מחמת "תחת אשר קנא לאלקיו", כנ"ל שראה, שהאומות העולם שבו, איך שהם מבזים את עבודת הקודש, שהיא לעבוד לתועלת ה'.

וזה שכתוב "ויכפר על בני ישראל". זאת אומרת, מה שהוא קנא לאלקיו, בזה הוא רוצה, שמזה יהיו כפרה עבור בני ישראל, שיהיה כח בידם לעבוד לתועלת ה', שזה נקרא בחינת ישר-אל, שפירושו, שיוכלו לעבוד לתועלת ה'. וע"י זה זוכים לברית שלו, שאל ישוב לכסלה, כנ"ל.

אולם כאן נשאלת שאלה קשה, ומה האדם יכול לעשות, שאין לו כח הקנא, אלא שהוא שומע טענת מרגלים, ורוצה לברוח מהם, שלא ישמע את הלשון הרע, מה שהם מדברים, אבל עד כמה שהוא מתרחק מהם, הם מעוררים בו רצון וחשק כן לשמוע מה שהם אומרים. ובו בזמן הוא יורד ממדרגתו ונופל ברשתם.

על זה אין עצה, אלא תפלה. כלומר, שיבקש מה', שלא יהא נמשך אחר דעת מרגלים. ורק בזמן שהמחשבות של המרגלים רצים אחריו, אז הוא עיקר העבודה, שלא יהא נמשך אחרי המרגלים. ולמה באמת יש מקום לטענת מרגלים. והתשובה היא כנ"ל, היות שאי אפשר לטעום טעם בהאור, אלא מתוך החושך. כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך".

במדרש רבה (צ"ו) אומר וזה לשונו "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כל מה שכתוב בתורה, לשם שלום נכתבו. ואף על פי שכתוב בתורה מלחמות, אף המלחמות לשם שלום נכתבו".

ויש להבין, מהו הפירוש, שהמלחמות נכתבו לשם שלום. שבגלל זה נקראת התורה וכל נתיבותיה "שלום". ובטח יש על זה תירוצים על דרך הפשט. אולם על דרך העבודה יש לפרש כנ"ל, ששאלנו, בשביל מה אנו צריכים את טענת מרגלים, וכל אלה ירידות.

ותירצנו, שהטעם הוא, מתוך שאי אפשר להבין שום דבר, אלא לפי צורך להדבר. היות ש"אין מילוי בלי חסרון". נמצא לפי זה, שכל המלחמות, שנכתבו בתורה, כשהמדובר הוא על דרך העבודה, נמצא, שכל המלחמות בעניני עבודה. והיות שאי אפשר לטעום טעם בשלום, אם אין מלחמה, היינו כנ"ל, שרק בזמן שיש מלחמת היצר, שרוצה לעבוד רק לתועלת עצמו, והאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ויש אז ענין של חושך, היינו עליות וירידות, אז נולד באדם חסרון, שה' יעזור לו. כי הוא רואה, מצד עצמו אין הוא רואה שתהיה לו אפשרות לצאת משליטת אהבה עצמית.

ואז הוא נצרך באמת להבורא, שהוא יעזור לו. אז הקב"ה נותן לו בריתי שלום. היינו כנ"ל, שהקב"ה נותן לו מתנה, כלים דהשפעה, שע"י הוא זוכה לדביקות ה'. ואז מקוים "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך", כדרשת חז"ל "בשתי יצרך. ביצר טוב וביצר הרע". וזה נקרא "בריתי שלום"."

שאלה: איזה מעשים מביאים את האדם לביטחון בבורא?

ביטחון זה האור שמאיר מהבורא לאדם, אם האדם זקוק לזה. במידה שרואה את היחס שלו לקבוצה, לסביבה, עד כמה הוא מסוגל או לא מסוגל להתקדם, במידה זו יש לו דרישה לביטחון. ביטחון זה האור שמאיר מאותו מקום מלמעלה.

שאלה: מתוך המאמר הבנתי שנקודת הברית שאליה אנחנו משתוקקים היא להגיע לשלום עם הבורא, לעשות ברית עם הבורא שיעזור להתגבר על הטבע על מנת לקבל. האם זו נקודת הייחוד שלנו?

כן.

שאלה: גם כתוב במאמר שאפשר להילחם בסטרא אחרא רק על ידי ישראל המשתוקק אל הבורא, לכן צריך להתאסף יחד. איך עלינו לבנות את המעגל הזה בעשירייה כך שנוכל מתוך המרכז שלו לפנות לבורא?

בכדי לעשות זאת אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות יחד, להתחבר לשלם אחד, כפי שכתוב, כאיש אחד ברצון אחד כלפי מטרה אחת, ואז לאט לאט נגיע לכך שיהיה בנו הרצון לזה, כלומר נדרוש מהבורא שיעזור לנו בזה, להתחבר, להתאחד, ובצורה כזו להגיע למצב כזה.

שאלה: כתוב במאמר שהאדם מושך את הנשמה הקדושה משורשה והיא עוברת דרך מערכת עולמות דקדושה ומתלבשת בגוף. מהו התהליך שהנשמה עוברת בהתלבשותה בגוף האדם כשאנחנו מושכים אותה?

זה אור שמגיע מהבורא, חודר דרך כל העולמות, הפרצופים והספירות, מגיע עד לאדם, משפיע עליו, מתלבש בו, ובאופן כזה הכול מתאחד על ידי האור הזה.

שאלה: למה אנחנו שוכחים מהברית עם הבורא אפילו אחרי התפילה?

כי זה עדיין לא חשוב לנו. לאט לאט עניין הברית, הקשר עם הבורא, נעשה יותר ויותר חשוב, אבל זו דרך, זה תלוי בזמן, בהרבה זמן, ובהרבה מאמצים שאדם צריך לבצע, לגלות, ואז אנחנו מבינים שהקשר עם הבורא הוא הכרחי כדי שנבנה את עצמנו בצורה נכונה, אמיתית ובטוחה.

שאלה: מהי העבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי לקנא בבורא?

להתקרב אליו, ככל האפשר להתקרב אליו.

תלמיד: האם בהמשך להתקרבות אליו צריך שכל הקבוצה תהיה ברצון אחד משותף להיות דומה לבורא ברצון לאהבה והשפעה?

כן.

שאלה: דרך הבורא היא אהבה ושלום, איך אדם יכול לברוח מהאגו ומכל מה שיש בו ולבוא למצב ישר-אל עם נשמה מטוהרת ובהתעוררות?

רק על ידי הגברת החיבור בקבוצה. שבמרכז החיבור ביניהם הוא מתאר את הבורא ורוצה שם, על ידי חיבור עם החברים, לגלות את הבורא.

שאלה: עד י"ג שנה האדם נמצא תחת השפעת הסטרא אחרא, ואחר כך כתוב, שנמשך לנו נשמה קדושה מהשורש. מה זו הנשמה הקדושה מהשורש?

"נשמה קדושה מהשורש" זה נקרא שאדם, אחרי שנמצא בדרך תקופה שנקראת 13 שנה - זו תקופה, לא שנים - הוא מתחיל לקבל מלמעלה הכרת הבורא, הרגשת הבורא, ומתחיל להתחבר עם הכוח העליון הזה שמאיר לו מלמעלה, ואז אותם הכלים שאדם מקבל בהם הרגשת הבורא נקראים הנשמה שלו.

שאלה: למה כל כך קשה לעבוד בהשפעה, איך אפשר להקל על הפעולה הזאת בעבודה הרוחנית?

לעבוד בהשפעה זה לא קשה, ממש לא קשה, אלא בלתי אפשרי, כיוון שהתכונה הזאת לחלוטין לא נמצאת בנו. זה כמו שתגיד לי, "תעוף כמו ציפור", מה אני יכול לעשות עם זה? אותו דבר בעבודה על מנת להשפיע, אין בי את התכונה הזאת שאני יכול להפעיל ולהתחיל פתאום לעבוד בהשפעה. התכונה הזאת נוצרת בנו על ידי השפעת הבורא, האור העליון, ולשם עלינו להתקרב.

תלמיד: להתקרב דרך הקבוצה?

כן, ודאי, דרך כל מה שאנחנו לומדים, רק בשביל זה אנחנו לומדים את זה.

תלמידה: אז השיטה היא שמקלה על העבודה?

היא לא פשוט מקלה על העבודה, היא מאחדת, מחברת בינינו, מחזקת אותנו, השיטה שלנו היא הכול.

שאלה: כתוב ש"האדם קנא לאלקיו" כשהוא רואה איך כל אומות העולם מדברים לשון הרע. אני מרגיש שיש לי התנגדות, אבל אין לי לשון הרע נגד העבודה. האם לשון הרע זה מצב יותר עליון?

אז צריכים להמשיך, עד שתרגיש ברצון הרע שלך שהוא רע. עוד לא גילית שהוא רע, ולכן אין לך אותו צורך לתיקון שעליו כותב רב"ש.

שאלה: כתוב במאמרים שבאדם יש גם רשעים וגם צדיקים. מי זה האדם שרואה את כל זה?

זה רק רצון לקבל.

שאלה: המאמר מדבר על המרגלים. מהם המרגלים ואיך הם פועלים בעשירייה?

מרגלים הם אותם רצונות, מחשבות, פעולות, שרוצים לאחוז בנו ולסחוף אותנו הצידה לכל מיני פעולות רחוקות מהשפעה, מרוחניות, מהתקרבות לבורא, לכן הם נקראים מרגלים.

שאלה: איך להגיע לטעם של שלום? אנחנו הרי רוצים מנוחה ונינוחות ורב"ש כמובן מדבר על עבודה רוחנית בעשירייה, אז איך אפשר באמת לטעום את טעם השלום?

צריכים להשתדל לעשות את זה בתוך הקבוצה, כפי שהרב"ש כותב על זה.

שאלה: כשהאדם מרגיש חיבור חיובי כלפי העשירייה, בעבודה - אז מגיעים כל מיני קולות פנימיים שסוחבים אותו לכיוון של גשמיות ומסיתים אותו מהעבודה. איך להתמודד נכון עם הקולות האלה שמסיתים את האדם מהעבודה?

הוא צריך לבדוק מה עושים הקולות האלה. יש שני כיוונים - כוח להמשיך את העבודה וכוח לעזוב את העבודה. אז הוא צריך לברר עם מי הוא רוצה להמשיך וכך להמשיך.

שאלה: שמעתי שהרב ענה שאדם צריך את המאור המחזיר למוטב גם לטובת הביטחון וגם להרחבת הנשמה. מה ההבדל בין שתי צורות העבודה, בין הביטחון בעבודה לבין להרחיב את הנשמה?

זה אותו דבר בעצם. צריכים התקרבות לבורא, שהאור העליון ישפיע עלינו יותר וייתן לנו כוח ורצון להתחבר בינינו וכך להתחבר לבורא.

שאלה: איך האדם יכול להגיע להיות קנאי לבורא, מה זה אומר להיות קנאי לבורא?

בזמן שהוא משתדל לעבוד בעל מנת להשפיע ורוצה להתקדם בדרך הזאת לתיקון השלם, אז הוא מתחיל להיות קנאי לבורא.

שאלה: האם כשאנחנו מנסים לבנות את הברית עם הבורא אנחנו מרגישים דחייה ואז אנחנו יכולים להשתמש בדחייה הזאת כדי לבנות קנאה, כדי ליצור יתר קשר עם הבורא? כמו שכתוב "אשר קנא לאלקיו",

כן. אם אנחנו משתמשים נכון בדחייה ומשיכה כך אנחנו בונים את הכלי.

שאלה: האם ישנה אפשרות איכשהו לסדר את עצמי בשביל שטענות המרגלים יהיו רק באיזו מידה מסוימת?

לא ממש מבין למה אנחנו צריכים לדרוש בצורה כזאת. הבורא הוא נותן לנו את כל מה שנדרש לנו להתפתחות שלנו. לכן עלינו פשוט לקבל את זה בצורה כזאת.

שאלה: כתוב "ותירצנו, שהטעם הוא, מתוך שאי אפשר להבין שום דבר, אלא לפי צורך להדבר." איך נוכל לצאת משליטת האהבה העצמית ולהגיע לצורך להשפיע?

אנחנו צריכים לחשוב על זה כל הזמן בקבוצה וכל חבר יחזק בזה את החברים כשהמטרה שלנו היא להגיע לכוח השפעה. מתוך זה אנחנו רוצים להתקרב לבורא ולדרוש ממנו את העזרה, את הכוח, החשיבות וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר שהבורא נותן לנו את "בריתי שלום", האם השלום זה ניצחון על היצר הרע או שזה מראה את האיחוד המוחלט עם הבורא שנלחם עבורנו?

"שלום" זה כשאדם מקבל כוחות להתמודד עם כל הרצונות שלו שמנוגדים למטרת הבריאה, שיוכל לחבר את כל הכוחות שלו למען להגיע לחיבור עם הבורא, זה נקרא "שלום" בעבודה.

שאלה: מהו הכוח שמעורר את האדם כך שהוא מרגיש את עזרת ה' חזק יותר מבעבר?

כוח ההשפעה שסוף סוף מתעורר באדם והאדם מרגיש שהוא יותר חזק מכוח הקבלה שהיה לו קודם.

שאלה: יש שכינה שהיא הכלי המשותף שלנו, ויש בורא וישנה נקודת האדם. מצד אחד האדם מתכלל בכלי הכללי כדי שהבורא יוכל למלא אותו, ומצד אחר נקודת האדם משתוקקת להתחבר עם מחשבת הבורא. יוצא שהאדם לא פה ולא שם, איפה המקום של נקודת האדם?

על האדם לשאוף לבורא, משם הוא יצא ולשם עליו לחזור. רק שהיציאה שלו מתוך הבורא היא תחת השפעת האגו, ולכן לחזור אל הבורא הוא צריך רק במקרה שהוא יהפוך את האגו שלו לכוח החיבור, קישור עם הבורא, ואז הקשר שלו עם הבורא יהפוך לקשר מלא בכל הגוף והנפש. לזה עלינו להגיע.

תלמידה: אז יוצא ששכינה זה גוף האדם?

לא, אין להמציא הגדרות חדשות. נמשיך ועוד נברר את זה, אסור לגשת בצורה כזאת.

שאלה: האם הבורא מכוון אותנו בכל דבר? האם לא ידוע מההתחלה מי ינצח במלחמה? האם יש בחירה חופשית בין לעבוד לעצמי ובין לעבוד בשביל הבורא?

כביכול בפני האדם ישנה בחירה חופשית לשם מי לעבוד, לשם עצמו או לשם הבורא, אבל בסופו של דבר הוא מבין שהעבודה שלנו היא רק לבקש כוח לעבוד למען הבורא, אין יותר אפשרויות, וכך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: רב"ש כותב במאמר, "ורק בזמן שהמחשבות של המרגלים רצים אחריו, אז הוא עיקר העבודה, שלא יהא נמשך אחרי המרגלים.". איך לזהות את המרגלים, בעיקר כשהם עוטפים את הטענות שלהם בכך שזה מקדם לרוחניות?

תבדוק האם על ידי ההמלצות שלהם, המשיכות שלהם, אתה מתקרב לחברים, קודם כל. זה הכי בטוח.

שאלה: איך לשנוא קבלה עצמית? אפשר ללמוד את זה, להבין, לפעמים יש רגעי הארה כשאתה מתקרב לבורא ואז הוא שוב פעם מרחיק אותך.

עליך לבדוק מה בדיוק נותנת לך אותה פעולה שאתה נמצא בה, האם היא נותנת לך התקרבות לבורא או התרחקות מהבורא, התקרבות לחברים או התרחקות מהחברים. במיון כזה, בניתוח כזה, תוכל לברר מה בדיוק קורה לך ולשנות את כיוון ההתפתחות שלך.

שאלה: האם אדם שרוצה לצעוד בדרך של קדושה צריך קודם לפתח את תכונת החסדים, או שמספיק אם הוא יפתח את הדינים קודם?

לא דינים ולא חסדים, בדרך יתגלה לנו מה זה בדיוק. לכן השאלה הזאת עדיין לא מורגשת במי ששואל. אנחנו צריכים רק לעבוד על החיבור בינינו, ובצורה כזאת נשיג את הרצוי.

שאלה: כתוב שסבל מורגש בלב ובמוח, האם זה בתוך הדעת או למעלה מהדעת?

הסבל מורגש בתוך הדעת.

שאלה: איך ללמוד להיות חכם וגם להגיע לכך שהשכינה לא תמשיך להיות בעפר?

אנחנו צריכים בשביל זה לעשות חיבור טוב בינינו, בין חברי הקבוצה, וככל שנתקרב זה אל זה, כך נראה שאנחנו באים לחיבור אחד, לקבוצה אחת, לכוח אחד ומגלים בו כוח עליון אחד.

שאלה: האם תוכל לעזור לברר מה זה איחוד בעבודה שלנו? מהי אחדות? איך אפשר להוציא אותה מעל פני השטח?

האחדות היא כאשר כולנו שונים, מנוגדים, הפוכים, אפילו דוחים זה את זה, ושואפים לחיבור כדי דווקא בחיבור להצליח לגלות את הבורא. השאיפה למצב הזה, נקראת האיחוד, האחדות.

שאלה: רב"ש מזכיר פה משפט מ"שמעתי" שאומר, אל תצטער על עצמך כי זה מביא לפרודא, תצטער על הגלות שכינה.

כן.

תלמיד: אבל זה כמו להגיד לאדם אל תרגיש מה שאתה מרגיש, תרגיש מה שכתוב. איך באמת להצטער על זה?

אני חושב שזה דווקא לא כל כך קשה. אני מצטער על המצב של הקבוצה הכללית שבה אני נמצא, העשירייה שלי, עליה אני מצטער. למה היא לא משתוקקת לדבקות בבורא, למה אין בינינו בעשירייה קשר כזה שהבורא יכול להתגלות שם.

שאלה: מה ההבדל בין רצון לקבל ומצב של רשע?

רצון לקבל זה פשוט רצון לקבל שאותו יצר הבורא. והרצון של החוטא, של הרשע, הוא כשמישהו עובד על פי הרצון לקבל ונשלט על ידו.

שאלה: מאיפה מקבלים את הכוח הזה שנקרא "קנאת ה'"?

מהבורא.

תלמיד: כלומר, כהכנה למה שכתוב, צריך לבקש שתהיה "קנאת ה'", שלא נבגוד עם כל הרצונות האחרים?

כן.

(סוף השיעור)