שיעור בוקר 29.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מקומו של עולם" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "מקומו של עולם" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

"מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני. אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר. ומה שאנו אומרים "ע' פנים לתורה", פירושו שהם ע' מדרגות. ובכל מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה, שבו הוא נמצא. אבל ענין "עולם" הוא מציאות. דהיינו, שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם, הוא משיג אותה צורה כמו כל המשיגים, שבאו לשם."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ח. "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם")

תלמיד: האם מספיק רק אותו חיסרון כדי להיות באותה המציאות, או צריך גם להיות בהשפעה?

אם אתה רוצה להרגיש משהו רוחני, אז זה יכול להיות רק לפי מידת ההשפעה שאתה משיג.

תלמיד: כשהוא כותב ששני אנשים נמצאים באותה מציאות, האם זה גם חסרון להשפעה וגם זה שהם משפיעים באותה מידה?

הם מגלים מציאות אחת, אבל בכל אחד זה מתלבש בצורה אחרת.

תלמיד: האם זה לא נקרא דמיון לפי הקטע?

לא. זה לפי הכלים שלהם.

תלמיד: אבל אם הם באותה מציאות, או באותו עולם ומדרגה כמו שהוא כותב, אז מה פה שונה ביניהם?

השולט בהם הוא הרצון שהם מגלים.

תלמיד: כלומר גם כשכל אחד מגיע לאיזו מציאות, אז בגלל שזה על פני הרצון שלו, הדמיון שלו כמו שהוא כותב, זה שונה מכל אחד?

כן.

תלמיד: במה הם מתחברים?

הם מתחברים אם יש ביניהם משהו משותף.

תלמיד: האם ההשפעה אחד לאחר מחברת?

השפעה אחד לאחר היא מחברת ביניהם, כן.

תלמיד: לפני השפעה, האם אפשר לומר שאנחנו בכלל נמצאים באותו עולם, או שכל אחד נמצא בעולם הדמיוני שלו?

כל אחד בעולם שלו.

תלמיד: וכשבאיזו מידה נכנסים להשפעה, אז אפשר כן להגיד שזה אותו עולם.

מזה שאנחנו שומעים על השפעה, אנחנו כבר מתחילים איכשהו להתקרב זה אל זה.

תלמיד: מה הופך את זה לעולם משותף, שאנחנו אומרים שזה עולם שכולם רואים אותו דבר?

עולם משותף מגיע משיתוף.

תלמיד: מה משותף בין שני מקובלים שנמצאים באותה מדרגת השפעה? מה הופך להיות משותף ביניהם?

המשותף ביניהם הוא שכל אחד מרגיש את הזולת בצורה כמו שהזולת ההוא מרגיש אותו.

תלמיד: האם הזולת הוא המקובל השני או זולת כללי?

המקובל השני.

תלמיד: קודם כל אחד היה בחלום שלו, האם עכשיו הם אומרים שהם מרגישים אותו דבר בוודאות?

בוודאות זה רק בתנאי שהם מתאחדים בבורא.

תלמיד: כי הם במידת ההשפעה.

כן.

תלמיד: ואז שניהם מודדים כלפי הבורא ואחד כלפי האחר, ואומרים "אנחנו באותו עולם".

כן.

קריין: קטע מספר 8.

"אומרים, "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", היינו משום שכל היסורים שנמצאים בעולם נמשכים מסיבת הסתרת פנים, לכן אומרים, המקום ינחם אתכם. היינו שהמקום הזה, הנקרא בריאה, שבראה על הכוונה דלהטיב לנבראיו, יהיה בגילוי הפנים, ואז "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". וזהו מקומו של עולם, היינו שהוא הממלא את החסרון של העולם, אבל אין העולם מקומו, היינו אין העולם ממלא חסרון שלו, מסיבת שהוא אינו חס ושלום בעל חסרון שצריך למלאותו. היינו שכל מה שאנו צריכים לעשות על מנת להשפיע, הוא רק בשבילנו, בכדי שתהיה השתוות הצורה. ולא שהוא חס ושלום צריך מה שהוא."

(הרב"ש. 462. "ברוך המקום")

תלמיד: איזו מין בריאה זאת שהחלקים בתוכה מחפשים את המקום שלהם כל הזמן? האדם לא יודע מה המקום שלו, הוא כל הזמן בחיפושים, כמו איזו מכונה שהחלקים בה לא במקום.

זאת הבריאה, מלכתחילה כך זה נברא. מה הבעיה?

תלמיד: זאת הבעיה, כל הזמן זה לא עובד.

זה לא עובד, כדי שתראה מה לא עובד ואיך להביא את זה לתפקיד הנכון.

תלמיד: איך צריך להבין את זה? מה האדם צריך להבין מזה שהוא אף פעם לא מוצא את המקום שלו, מחפש כל הזמן את המקום שלו? מה המסר פה?

הוא מעלה מ"ן לזה שרוצה לראות את העולם כפעולת כוח אחד, ואז לאט לאט מגלה את הכוח הזה.

תלמיד: כוח של מה?

כוח של חיבור, כוח אחד.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהאדם יכול להגיע לסוג של מנוחה רק בתוך העשירייה שלו? אם נכוון לאן ללכת, לאיזה מקום ללכת עם החיסרון הזה.

לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: המקום הזה שאדם מחפש, איפה הוא ימצא את המקום שלו, של הלב שלו? מקום זה גם בורא, ומאחורי המילה הזאת יש כל כך הרבה משמעויות שזה גורם לאדם חוסר מנוחה כל הזמן.

כן.

תלמיד: מהי העבודה הפנימית שהאדם צריך לעשות? ואיך זה קשור לעשירייה שלו?

רק תפילה.

תלמיד: תפילה על מה?

שהבורא יביא אותו לאותו מקום.

תלמיד: האם עדיין לא גלוי לנו המקום הזה?

לא.

תלמיד: האם הוא לא היה אמור להיות העשירייה שלנו, או משהו שאנחנו לומדים עליו?

לא.

תלמיד: אנחנו כאילו בחלל כזה.

כן.

תלמיד: במצב המתוקן ביותר, האם האדם מרגיש שהבריאה היא כל הזמן בתנועה והוא במנוחה יחד עם התנועה הזאת, או שהכול פתאום לא זז ונמצא תמיד במצב אחד? איך הוא חווה את הבריאה במצב הנקי?

אפשר להגיד שבמצב המתוקן האדם מגלה את הבריאה שהיא נמצאת באיזו עצירה. מתוך המצב הזה הוא כבר מקבל על עצמו כוח תנועה כדי להגיע לתחנה הבאה.

תלמיד: כתוב פה שכל אדם הוא עולם בפני עצמו. האם אפשר להגיד שהעולם שאתה רואה והעולם שאני רואה אלו שתי דרגות נפרדות, אפילו שיושבים באותו חדר?

זה לא חשוב איפה אנחנו יושבים, פשוט לא ניתן לבדוק זאת.

תלמיד: בסוף הוא כותב שההשפעה היא בשביל עצמנו ולא שאנחנו עושים את זה בשביל מישהו או בשביל איזה כוח למעלה. למה הוא כותב כך?

כי לפי כוח ההשפעה שאנחנו מפתחים, אנחנו נעשים יותר ויותר מקורבים לבורא.

תלמיד: אני קצת בבלבול. עכשיו אני יושב עם העשירייה ואני רואה אותם, לי יש את המציאות שלי, ולידי חבר שיש לו את המציאות שלו. מה הקשר בין החברים אם כל אחד במציאות שלו? איפה אנחנו מחוברים בסוף?

בבורא. אנחנו מחוברים בבורא במידה שמתקרבים לזה.

תלמיד: כשאדם נמצא במקום שאין לו נקודת יחס, בים או במדבר, אז כדי לדעת את מקומו הוא צריך מצפן שיגיד לו איפה הצפון, או כוכב, איזו נקודת יחס אחרת, ומפה. פה אומרים לנו שהיחס לדעת את מקומו של אדם צריך יחס לבורא ויחס לחבר. האם זה מספיק להשוות בין זה לזה?

בעצם כן.

תלמיד: איך זה מגדיר את מקומו של אדם?

מקום אפשר להגדיר על ידי שלושה נתונים. וכאן הוא מסביר לנו שהאדם יכול להבין את המקום שבו הוא נמצא משני פרמטרים.

תלמיד: איך משווים בין שני הפרמטרים האלה, יחס לחבר ויחס לבורא? מהי נקודת ההשוואה פה?

אנחנו יכולים לחבר יחס לחבר ויחס לבורא למטרה אחת, שזה בעצם לא חבר ולא בורא, אלא האני המכוון בדיוק למרכז שלי, ואז אני מגיע למטרה.

(סוף השיעור)