שיעור בוקר 20.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1291,

מאמר "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמוד 1291, מאמר "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה".

מהי שושנה בין החוחים, בעבודה

תשנ"א - מאמר כ"ב
1990/91 - מאמר 22

הזה"ק (תישא י"א, אות ל"ב) כתוב שם וזה לשונו, "כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין שושנה העליונה, שהיא המלכות. ושושנה המעלית ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי, שהם ע' נפש והביאם בין החוחים, שהם המצרים. ואז פרחה השושנה ביניהם. כיוון שרצה הקב"ה להוציא השושנה, וללקוט אותה מביניהם, אז יבשו החוחים, ונזרקו, ונשחתו, ולא נחשבו כלום", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה, שהאדם צריך להדמות לשושנה העליונה, ולמה דוקא בזמן שהאדם הוא בין החוחים, אז האדם נבחן לבחינת יותר מובחר ומשובח משאר אנשים, כמו שכתוב, "שלכן ירדו ע' נפש למצרים, בכדי שהם יהיו יותר מובחרים".

ואאמו"ר זצ"ל אמר, מדוע מלכות נקראת, שושנה. זהו מסיבת שאין האדם יכול לקבל עול מלכות שמים, אלא ע"י התגברות על הרצון לקבל שבו, היות שהוא בא ושואל להאדם, בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. ושואל, "מה העבודה הזאת לכם". כלומר, מה יהיה לכם בזה שאתם רוצים לעבוד לתועלת ה'.

וכמו שכתוב בהגדה של פסח, התשובה, "הקהה את שיניו", שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא "הקהה את שניו", שצריכים ללכת עמו בכח להתגבר עליו. זאת אומרת, בזמן שהוא בא עם שאלותיו (וצריכים לזכור, שהוא בא עם שאלות האלו, דוקא בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז יש מקום לשאול, מדוע. מה שאין כן אם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, אין להרשיע הזה מה לשאול), אין להשיב, ולחשוב תירוצים לתת לו. אלא האדם צריך לדעת, שחבל על הזמן שהוא רוצה למצוא תשובות על שאלותיו, אלא כשהוא בא ושואל, תיכף האדם צריך ללכת עמו בכח, ולהתגבר עליו עם כח, ולא בוויכוחים.

והיות שכל פעם, אפילו לאחר שהאדם כבר התגבר עליו, מכל מקום הוא לא מתפעל מזה, אלא כל פעם שהאדם רוצה לעשות משהו לתועלת ה', תיכף הוא בא עם שאלותיו. לכן יש כאן הרבה פעמים, "הקהה את שיניו". על שם זה נקראת המלכות בשם, שושנה. כלומר כשהאדם רצה לזכות לבחינת מלכות שמים, הנקראת, בחינת אמונה, הוא מוכרח לעבור תהליך של הרבה, הקהה שיניו, לכן נקראת המלכות, שושנה. ואמר, שזה הפירוש, "למנצח על שושנים", כלומר שענין הנצחון בא דוקא ע"י שושנים, כנ"ל.

ובהאמור נוכל לפרש, מהו הפירוש, "כשושנה בין החוחים". ולמה דוקא כשהיא בין החוחים היא משובחת משאר שושנים. אלא צריכים לדעת, מהו ענין חוחים, בעבודה. כי בגשמיות החוחים דוקרים את השושנה, ובעבודה מהו מרמז. יהיה הפירוש, שבזמן שהרשע בא ושואל, מה העבודה הזאת לכם, עם השאלות האלו הוא דוקר את מחשבתו ולבו של האדם, וגורם להאדם יסורים, כמו חוחים שדוקרים בגשמיות, כך השאלות דוקרים להאדם.

וסובל יסורים, שהשאלות האלו מרחיקים אותו מעבודה. כי לא תמיד האדם מסוגל להתגבר על שאלותיו. והאדם מתחיל לראות איך שהוא מתחיל לרדת מהקדושה, כי בדרך כלל השאלות האלו באות בזמן עליה, היינו בזמן שהאדם מבין שכדאי לעבוד בעל מנת להשפיע.

ופתאום הוא בא עם שאלותיו, והאדם מוכרח להתגבר עליו. ואז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, היות שהוא רואה, שמצד עצמו אינו הוא מסוגל להתגבר עליו. נמצא, שהוא תמיד זקוק לרחמי שמים. וכמו שכתוב בזה"ק, "העזרה שבאה מלמעלה, היא בחינת נשמה". שכל פעם הוא מקבל, שזה נקרא, העזרה מה שהוא מקבל מלמעלה, שהוא אור הנותן כח לאדם להתגבר על הרע שבו, שעל זה אמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו".

ובזה יש לפרש מה שכתוב, "כשושנה בין החוחים". ושושנה המעלית ריח ומובחרת מכל שאר שושנים בעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים. היינו כנ"ל, כיון שהיא נמצאת בין החוחים, שהם דוקרים אותה, הכוונה, בחינת מלכות שמים, שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע, זה נקרא, שושנה.

ואז בא הרשע עם שאלותיו של, מה העבודה הזאת לכם, ודוקרים את בחינת מלכות שמים שיש לו בלב. וצריך כל פעם להתגבר, ולהתפלל, ולבקש עזרה, שע"י זה השושנה מעלית ריח, שענין ריח, הוא כמו שכתוב, "והריחו ביראת ה', שהיא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, שאין להם חוחים שידקרו אותם, השושנים האלו לא כל כך מובחרים כמו השושנה בין החוחים".

ומה בא זה ללמדינו. שאל יתפעל האדם מזה שכל פעם בא לו הרשע, ושואל שאלת, מה העבודה הזאת לכם, ואינו יכול להתגבר עליו, אין זה כמו שהאדם חושב לפעמים, שהמחשבות האלו באות לו מטעם שהוא לא מוכשר לעבודת ה'. אלא להיפך, זה שהרשע בא אליו תמיד, הוא מטעם שרוצים מלמעלה לתת לו עזרה, בכדי שישיג בחינת קדושה עליונה, לכן נותנים לו את ההפרעות האלו, בכדי שיהיה לו מקום חסרון לבקש עזרה.

לכן בזמן שהאדם רואה שאין הוא ראוי מצד הטבע, שיוכל לעבוד בעל מנת להשפיע, אז מוטלת עליו העבודה, שירבה בתפלה לה', שיתן לו עזרה מלמעלה, שכן יהיה בידו לעבוד בעל מנת להשפיע.

מה שאין כן סתם שושנה, היינו שאר אנשים שמקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל שכר, הגם שזהו גם כן בחינת שושנה, היינו שגם לעסוק בתו"מ עמ"נ לקבל שכר, אין הגוף מסכים, וצריך גם כן לעבודה ויגיעה, כי צריכים להאמין בשכר ועונש, שגם על זה הגוף מתנגד, ומכל מקום היות שאין זה נגד הטבע, היות שעבודתו היא לתועלת עצמו, אין השושנה שבלבו הנקראת, מלכות שמים, מרגישה שיש חוחים שדוקרים אותה.

לכן הגם, שהשלא לשמה, הוא דבר חשוב, אולם זה נקראת, שושנה סתם, מטעם שאינה מקבלת דקירות מן החוחים. לכן אין לו צורך להתפלל לה', שיתן לו עזרה להתגבר, וממילא הוא לא ממשיך בחינת קדושה מלמעלה, שע"י זה הוא יקבל עזרה מלמעלה, לכן נקרא, סתם שושנה.

מה שאין כן, שושנה בין החוחים, היא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, מטעם שהדקירות, היינו היסורים ממה שמקבל מהרשע, זה גורם שכל פעם הוא מקבל כח חדש מלמעלה, שע"י זה מתגדלת נשמתו. לכן היא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם.

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להיות זהיר, שאל יאמר בזמן שהוא רואה שהרשע בא אליו תמיד עם השאלות, הנקראים, חוחים, ודוקרים השושנה שבלבו, שאל יאמר, שזהו סימן שאין הוא ראוי לעבודה זו דלהשפיע, משום שזהו לא בשבילו, היות שהוא רואה שאין כח בידו להתגבר על הרע.

אלא שהאדם צריך להאמין, שלכל אדם יש לו הכח לעבוד ולהגיע לידי דביקות ה', כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי". כלומר, שלפי הטוב שיש בו, כך הוא כוחו של הרע. אחרת איך האדם יכול להכריע את הרע, כיון שהרע היא יותר מהטוב. אלא צריכים להאמין בחז"ל שאמרו כך, וזהו בדיוק בכדי שיהיה באדם כח להכריע לכף זכות, לכן לעולם, בכל מצב שהוא, אין להרע יותר כח מהטוב שיש בו. לכן אמרו, "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".

ולפי זה יש לפרש מה שכתוב, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". שיש להבין זה, מהו מרמז לנו ענין זה בעבודה. אלא כנ"ל, שיש לדעת זה ניתן לנו את הבחירה, כמו שכתוב, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך".

ידוע שענין בחירה, היא שיש להאדם להכריע מהו יותר טוב בשבילו. וזה שייך לומר ששניהם שוים, ואינו יודע מה לבחור, אז ניתן לו הצווי, שיש לעשות ענין של בחירה, כמו שאמרו חז"ל, שהאדם צריך לראות חציו חייב וחציו זכאי, אז שייך לומר ענין בחירה.

ולפי זה יש לומר, שמי שרואה שלא הלך לו בעבודה, ורוצה לברוח מן המערכה, מסיבת שהוא רואה שאין הוא מסוגל לעבוד לשם שמים, מטעם שהוא נולד במדות רעות יותר משאר אנשים, וגם הוא רואה, שהוא חלש אופי, לכן אין כח בידו להתגבר על הרע שבו, על זה בא הכתוב ללמדנו, שאין לאדם יותר כח בהרע שבו, אלא לפי ערך הטוב.

כלומר אם האדם רואה שהוא חלש אופי, או שיש לו מדות רעות יותר מהשני, עליו לדעת שאין יותר כח בהרע שבו מבחינת הטוב שבו, ולעולם הם שוים, חציו על חציו, כנ"ל. לכן אם הוא רואה שיש לאדם מדות יותר טובות מכפי שיש לו, אל יאמר, שהשני הוא יותר קל לו לעבוד ממנו, לכן השני עובד. אלא האדם צריך לדעת, שלכל אדם יש רע לפי ערך הטוב שיש לו. לכן אם להשני יש מדות יותר טובות, יש לו לעומת זה להשני, גם כח רע יותר בהרע שבו. וזה כנ"ל, שלעולם הרע והטוב הם שקולים בכוחות.

ולזה אומר הכתוב, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת תרומת ה', לכפר על נפשותיכם". שיש לפרש, העשיר, היינו אפילו שהוא עשיר בדעת ובמידות טובות, לא ירבה לתת יותר ממחצית השקל, כי, מחצית, נקרא, חסרון, שזה נותנים תרומה לה', שה' ימלא את חסרונו כנ"ל, "כי תפלה עושה מחצה", שאין לומר שהוא נותן יותר כוחות ממחצה, בזה שיש לו מדות טובות, אלא בדיוק מחצה, מטעם כנ"ל, היות שיש לו נגד הטוב שבו, רע יותר מאדם אחר. נמצא, שתמיד אין האדם נותן יותר ממחצית.

וכמו כן, "והדל לא ימעיט", שאין הדל, היינו מי שהוא עני בדעת ובמדות טובות, והוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, וה' עוזר לו, גם כן אל יאמר שהוא נותן פחות כוחות מאדם אחר, היות שהוא רואה שהוא עני בדעת. אם כן, כשהקב"ה עוזר לו, ומקרב אותו אליו, אל יאמר, שהוא נתן פחות ממחצית כוחות של עבודה בכדי להתגבר על הרע שבו. אלא גם כן נתן מחצית, מטעם שבהרע שבו לא היה כח כל כך גדול, שנאמר, שהמילוי היה יותר מהחסרון של כוחות שבהרע.

אלא כנ"ל, שתמיד הוא, "מחצה על מחצה", וזה שכתוב, "והדל לא ימעיט ממחצית השקל". כלומר שתמיד הטוב והרע הם שקולים. לכן אין לאדם לומר, שהוא אינו מסוגל לעבודה זו, היות שהוא צריך לתת יותר כוחות מאחרים, אלא תמיד אין האדם נותן יותר ממחצית השקל.

וזה שכתוב, "לתת תרומת ה'". היינו זה שהאדם צריך לתת תרומה לה', הוא רק מחצית, היינו החסרון שהאדם מרגיש, שה' יעזור לתת המילוי. ומהו המילוי. תשובה: המילוי הוא תמיד על מה שחסר להאדם. ולכן כשהאדם מתחיל בעבודה, הוא צריך להשיג חסרון, שה' יעזור לו, שיהיה לו, שיהיה בידו רצון להשפיע, שזהו עיקר העבודה, להשיג את הרצון הזה.

נמצא, שמחצית נקרא, נחיצות הדבר, היינו להרגיש עד כמה שהוא נחוץ להשיג את הרצון הזה, כלומר להשיג יסורים בזה שאין לו הרצון להשפיע, זאת אומרת, לדעת מהו ההפסד בזה שאין לו הרצון להשפיע. ובשיעור שיודע מה שהוא מפסיד, בשיעור הזה הוא יכול להרגיש, איך הוא היה מאושר, אם היה לו הרצון להשפיע.

ובזה הוא משיג חצי דבר, היינו הכלי, שה' ימלא לו את החסרון, בזה שיתן לו מלמעלה טבע שני, הנקרא, רצון להשפיע. וזה שכתוב, "מחצית השקל, לתת תרומת ה'". כלומר, שהאדם צריך לדעת, שאין בידי אדם אלא לתת מחצית, היינו כנ"ל, "תפלה עושה מחצה", שהאדם צריך לדעת, שאין בידו לתת שקל שלם, שהוא אור וכלי, היינו הצורך לרצון להשפיע, ושתהא בידו היכולת מצדו לעשות הכל בעל מנת להשפיע.

אלא מחצית השקל, זוהי שייכת לעבודת האדם, היינו לתת רק החסרון. והמילוי שייך להבורא. וזה שכתוב, "לתת תרומת ה', לכפר על נפשותיכם". היינו שע"י זה שהאדם נותן תרומת ה', את המחצית, אז ה' נותן את מחצית השניה, הנקראת, הרצון להשפיע, שהוא טבע שני, מזה האדם מקבל כפרה על נפשו, בזה שתהיה יכולת לעשות הכל לשם שמים.

לכן לאחר שזוכה, שה' נתן את הרצון להשפיע, שאז האדם זוכה לבחינת אמונה בקביעות, כמו שכתוב (בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי חוק"), "צריכים לתת תודה לה', במה שזיכה אותו להתקרב אליו". וזה כמו שכתוב (תהילים ס"ח, ל"ג), "ממלכות הארץ שירו לאלקים, זמרו אדני סלה לרוכב בשמי שמי קדם, הן יתן בקולו, קול עז".

שיש לפרש, "ממלכות הארץ" היינו אלו אנשים שזכו לבחינת אמונה, הנקרא, מלכות, ובחינת ארץ. "שירו לאלקים", שהם יתנו שירה עבור זה שהבורא זיכה אותם עם בחינת אמונה. וכמו כן מלכות נקראת בשם, אדני. וזה שכתוב, "זמרו אדני סלה, לרוכב בשמי שמי קדם הן יתן בקולו, קול עז".

ויש להבין זה, בשביל מה הם צריכים לתת שיר ותודה לה'. וכי הבורא צריך לבשר ודם, שיתנו לו תודה. והתשובה היא, כי הנבראים צריכים לדעת, כל מה שבידם הוא שהבורא נתן להם, בכדי שעל ידי זה יגיעו לאהבת ה'. שע"י אהבת ה' הם יהיו תמיד בדביקות ה'. כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח), "כי אז הנבראים משיגים אותו כפועל טוב". ואם לא מרגישים אותו כפועל טוב, אז הם מוכרחים להיות תחת שליטה של כפירה חס ושלום, מטעם כי חוק הוא זה, "שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם".

וזה שכתוב, "הן יתן בקולו קול עז". היינו שהנבראים צריכים לתת שיר ותודה, עבור זה שה' נתן להם לשמוע את קול ה'. היינו בזה שהם מרגישים שה' נתן להם את בחינת המלכות, שנקראת, אמונה בקביעות, שע"י זה שהם ירגישו שזה בא מכח ה', זה מוסיף להם אהבת ה', שזה שכתוב, "הן יתן בקולו". ומה הוא יתן בקולו. תשובה, "קול עז". ופירש הרד"ק, יתן על האויבים בקולו, שהוא קול עז. וידוע שבעבודה נקראים, אויבים, הרצון לקבל, שמתעורר כל פעם לקבל בעל מנת לקבל, הם האויבים של האדם, מטעם שהם המפריעים לאדם לקבל את הטוב ועונג.

לכן צריך האדם להאמין, זה שהאדם זכה לבחינת אמונה בה', זה בא מצד ה'. וע"י זה זכה שקול ה' הוא המכניע את האויבים. כלומר שהרצון לקבל נכנע, ובמקומו בא הרצון להשפיע, ויש לו עתה רצון לעבוד לשם שמים. זה בא מקול ה', כמו שכתוב, "קול ה' בכח" (תהילים כ"ט), שיש לפרש, שקול ה' נותן כח באדם להכניע את האויבים.

וזה שכתוב (שם), "תנו עז לאלקים". ופירש הרד"ק וזה לשונו, "תנו עז" - בדברים. תנו לו העוז, כי עוזו עשה לכם נקמה באויבים, ולא בכוחכם.

שיש לפרש דבריו, בדברים, היינו אמרו שכל חוזק הכח הוא ה' לבדו עשה זאת. זאת אומרת, זה שאתם רואים, שהאויבים שלכם, היינו הרצון לקבל שנכנע לפניכם, זה לא כוחו של אדם, אלא כוח וחוזק של ה' לבדו. וזה שאומר הרד"ק, "כי עזו עשה לכם נקמה באויבים, ולא בכוחכם".

וזה שכתוב, "על ישראל גאותו ועוזו בשחקים". וכמו שאומר הרד"ק, "גאותו וגדלותו של ה' נראה וניכר על ישראל, כי נלחם בעבורם באויבים, בגאוה ועוז". וזה שאומר הזה"ק, "כיון שרצה הקב"ה להוציא השושנה וללקוט אותה מביניהם, אז יבושו החוחים, ולא נחשבו לכלום". היינו כנ"ל, שבכח ה' עשה זאת, היינו שהכניע את כל האויבים. היינו זה שהרצון לקבל נכנע, ועתה הרצון להשפיע הוא השולט באדם, זהו, "על ישראל גאותו", כנ"ל.

היינו גאותו וגדלותו של ה' נראה וניכר על ישראל. כלומר זה שהרצון להשפיע שולט, אין זה בא מכוחו של אדם, אלא מכח ה'. זאת אומרת, שניכר שבא מה', בזה היות שעזרתו יתברך בא על ידי שזוכה כל פעם לאור יותר גדול, כנ"ל, שעזרתו יתברך, אומר הזה"ק, הוא בבחינת, נשמה חדשה. אם כן, ניכר עכשיו שזה בא מאת ה'.

ושיש לפרש, מהי הסיבה שאין האדם יכול להגיע להשיג את הכלים דהשפעה מכח עצמו.

והתשובה היא, שאם האדם בעצמו היה יכול להגיע להשיג כלים דהשפעה, האדם היה מסתפק במועט, והיה מרגיש עצמו לאדם השלם, והיה נשאר עם קטנותו, היות שאין לו צורך ללכת קדימה, מטעם שבאמת הוא עושה הכל לשם שמים.

ויש כלל, שאין אור בלי כלי, היינו צורך. מה שאין כן כשהאדם בעצמו אינו יכול להגיע להשיג כלים דהשפעה, ומוכרח לבקש מה' שיעזור לו, אז האדם זקוק לעזרתו יתברך. וע"י זה הוא הולך ומקבל כל פעם עזרה חדשה מה'. וכל עזרתה היא חלק מנשמתו, שע"י זה הוא יזכה לקבל את הנרנח"י שבשורש נשמתו.

והאדם צריך להיות זהיר, שיקבל על עצמו עול מלכות שמים ללא תנאי, שזה נקרא, כניעה ללא תנאי. כלומר שאין לאדם לומר, אם ה' יתן לי טעם בתורה ותפלה, אז אני יכול לעבוד עבודת הקודש, אחרת אין אני מסוגל להיות עובד ה'.

וזהו כמו שכתוב בזהר, (תרומה דף רל"ב, ובהסולם אות תש"י), וזה לשונו, ולמדנו שזהו שכתוב "סלו לרוכב בערבות, והם נצח הוד, שהן ירכין, אינן עושות פירות, הכל הוא כמו הסוד של ערבות שבלולב".

וידוע שערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת ערבות. אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב (בהושענות), "בערבי נחל לשעשעך". היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, שאין בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים גדולים. וזה נקרא, כניעה ללא תנאי. וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה', וכך להאמין".

מה התגובות על המאמר?

שאלה: במיוחד לקראת סוף המאמר כתוב שאדם שכבר זכה לעזרה מלמעלה צריך להודות, הוא צריך לדעת ולזכור שזה שיש לו עכשיו רצון להשפיע ששולט עליו זה לא מכוחו, אלא הבורא נתן לו. למה רב"ש מדגיש את הנקודה הזאת? הרי בטח מי שכבר קיבל את הרצון להשפיע יודע שזה לא היה בכוחו, אלא הוא קיבל את זה רק מפני שהגיע לתפילה שלמה ואז קיבל. הוא מדגיש כמה פעמים שצריך לשיר, להודות ולשבח. השאלה היא, מה זה מלמד אותנו.

עוד מישהו רוצה להגיד משהו?

שאלה: לאיזו מטרה הבורא שולח לאדם הפרעות ברוחניות ובגשמיות?

שתהיה לאדם סיבה להתקרב לבורא.

שאלה: מה זה אומר ללכת נגד הרע ולהתגבר עליו בכוח ולא להתווכח איתו?

לא להתווכח עם הרע זה נקרא שאדם מקבל שכל הטוב וכל הרע מגיעים אליו מהבורא, אין עוד מלבדו, ולכן הוא מברך על כל ההבחנות שמקבל, והעיקר זה שהוא בונה לעצמו מערכת איך הוא מקבל השפעה מהבורא ואיך הוא מגיב על זה.

שאלה: לגבי מחצית השקל, הרבה פעמים אנחנו נותנים יותר או פחות מחצי, איך יודעים לתת את המידה הנכונה, לא יותר ולא פחות?

אנחנו עוד צריכים ללמוד ולהרגיש מה זה "מחצית השקל". אבל ככל שנרצה לתת, יותר ממחצית לא נוכל לתת.

שאלה: מאיפה אפשר לקבל כל כך הרבה כוח של סבלנות וענווה כדי לא לברוח מהעבודה?

כתוב "חוץ מצא". כלומר, על כל דבר ודבר שאדם מקבל הרגשת שפלות, אכזבה, הוא צריך לענות "חוץ מצא", שזה רק בא לחזק אותי ואני ממשיך.

שאלה: האם לקבל עול מלכות שמיים זה אומר שאני צריך להקדיש את חיי לעשירייה?

לא לעשירייה, אנחנו צריכים להקדיש את החיים שלנו כדי להתחבר בינינו ולהשיג בזה את הבורא. זו מטרת ההתפתחות שלנו, בזה אנחנו מתחברים ועוזרים זה לזה.

שאלה: אלו תנאים יש למלא בעבודה הרוחנית כדי להפוך לעבד ה'?

הכי נכון זה להתכלל בחברה, בעשירייה, בסביבה, ודרכם להשתדל להתקרב לבורא.

שאלה: חצי השקל שלי הוא בעצם להביא את החיסרון והבורא משלים את היכולת להשפיע. נניח שהשעה היא 02:40 ויש הכנה לשיעור בוקר. החבר שלי לא נכנס בזמן להכנה, ואני רואה קלקול. נגיד שהקלקול בי, אני לא הכנתי אותו בזמן. השאלה היא כזאת, אם אני מביא את חצי השקל שלי, ואני עושה תיקון נכון, האם ב-02:41 החבר ייכנס דרך הדלת?

אני לא יכול להגיד לך, אבל אנחנו צריכים להכין כך את כל האמצעים.

תלמיד: שמעתי מהמאמר שהבורא מביא לי יכולת להשפיע, אז אם אני עושה תיקון נכון, ואני מביא את החיסרון הנכון, תפילה, כל מה שצריך, מנסה לא לקבל את זה על מנת לקבל, דורש מהבורא, מה זה קשור לזה שהחבר ייכנס או לא ייכנס ב-02:41 לשיעור?

אני לא מכיר את החשבונות שלך עם הבורא ואיך אתה מגיע אליו לשאול ודורש, אבל אנחנו צריכים לעשות את כל ההכנות, המחשבות, התפילות, שכל החברים יהיו בזמן שבו שאנחנו מתחילים לפנות לבורא.

תלמיד: נגיד שעשיתי תיקון והחבר כן נכנס, איך אני לא מקבל על מנת לקבל את העובדה שכביכול ביקשתי משהו וזה קרה. איך אני עובד שלא לקבל את זה על מנת לקבל? מראש אני צריך איכשהו לעבוד על זה.

אם הכנת את עצמך נכון, לעשות הכול כדי להשפיע לסביבה, שכולם יהיו בזמן ויתחברו ויתחילו להעלות את מה שיש להם בלב לבורא, אז את זה תעשה.

תלמיד: הקלקול הזה הגיע בשביל לתקן איזשהו פגם, אז אם אני מתקן את הפגם הזה, אין מקום לקלקול, הוא לא יהיה?

יהיה משהו אחר, את זה אנחנו לא יודעים. וודאי שזה לא גמר התיקון.

שאלה: רב"ש כותב פה בעמוד 1293 טור ב', "נמצא, שמחצית נקרא, נחיצות הדבר, היינו להרגיש עד כמה שהוא נחוץ להשיג את הרצון הזה, כלומר להשיג יסורים בזה שאין לו הרצון להשפיע, זאת אומרת, לדעת מהו ההפסד בזה שאין לו הרצון להשפיע. ובשיעור שיודע מה שהוא מפסיד, בשיעור הזה הוא יכול להרגיש, איך הוא היה מאושר, אם היה לו הרצון להשפיע". איך נמצאים בלצייר איזה תענוג היה לנו אם היה לנו רצון להשפיע, וזה יגרום לכך שיהיו ייסורים מכך שאין לנו רצון להשפיע?

אנחנו צריכים לעבור לפס הזה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא ולהתקרב אליו וממש להיות בנטייה הזאת בכל כוחנו, וחוץ מזה אנחנו לא רוצים כלום.

תלמיד: כן, אבל נראה שהוא נותן פה טכניקה מאוד ברורה, הוא גם אומר קודם, זה עיקר העבודה של האדם, כל הזמן לצייר כמה השפעה זה טוב, וממש לבנות, ליצור ייסורים רק מזה שאין את ההשפעה.

כן.

תלמיד: איך עושים את זה? איך נמצאים בזה כל הזמן?

תנסה כל הזמן להיות בזה ככל שאתה יכול, ובמידה שאתה רואה שאתה לא מסוגל, תעלה את זה בתפילה.

תלמיד: אבל בשביל להיות כל הזמן בזה, צריך איזושהי הכנה שרק זה יהיה.

תחשוב על זה גם לפני שאתה מגיע למאמר ולחיבור עם החברים ולתפילה. תכין את עצמך מראש.

תלמיד: אני לא רואה פה רק את עצמי, זה נראה שרב"ש מציג לנו את השלב שאנחנו צריכים להיות בו כל הזמן, כולנו, לבד ברור שאי אפשר. מה צריך לעשות כדי שזה יהיה הדבר, הוא אומר שזה עיקר העבודה.

איזו?

תלמיד: לצייר את הרצון להשפיע, "ובשיעור שיודע מה שהוא מפסיד, בשיעור הזה הוא יכול להרגיש, איך הוא היה מאושר, אם היה לו הרצון להשפיע."

כן.

תלמיד: כי הרי מה שמצטייר לנו כל הזמן אוטומטית אלו תענוגים אחרים, ואנחנו צריכים לצייר את הרצון להשפיע, לא משהו אחר.

כן.

תלמיד: המשפט הזה הוא מאוד ממוקד, הוא לא נותן לברוח.

כן. אז תחשבו על זה כל הזמן.

שאלה: מהם הקוצים, אותן שאלות שדוקרות בלב האדם?

זו דווקא עבודת ה' על האדם. האדם מרגיש עד כמה עדיין יש בליבו מחשבות ורצונות לא נכונים שמושכים אותו לכל מיני צדדים.

 

תלמיד: וכשאדם מרגיש דקירה בלב, מה הבורא רוצה ממנו באותו רגע?

בדרך כלל הבורא רוצה שאדם יבדוק את עצמו ויראה במה הוא לא מסכים עם הבורא.

 

תלמיד: השאלות שדוקרות בלב האדם הן תהליך מחויב בעבודה?

כן.

 

תלמיד: זה נחשב לדרך ייסורים?

לא.

 

תלמיד: למה לא?

כי כך מכוונים אותו למטרה.

 

תלמיד: אפשר לקבל כוח חדש מלמעלה בלי לקבל דקירות?

לא. איך אדם יעבור את כל הדרך?

 

תלמיד: אז בדרך תורה יש דקירות או אין דקירות?

יש את כל הדקירות. כמו שדוד המלך כתב "כשושנה בין החוחים".

 

תלמיד: איך לעבור את הדרך בלי ייסורים, בלי דקירות?

כשאדם יודע מראש שיהיו בדרך דקירות, אז הוא שם לב לרגישות שלו, עד כמה הוא מרגיש את הדקירות, ואז הוא נזהר לא מהדקירות, אלא דווקא ההיפך, הוא נזהר מחשש שלא ישים לב אליהן, יפספס אותן.

 

תלמיד: אפשר להרגיש את הדקירה בלי הכאב שלה, זאת אומרת להיות רגיש אליה ולעבוד איתה?

לא. אבל זה תלוי איך אני מעריך את הדקירה, ממי היא באה ולמה היא באה ומה אני צריך לעשות אחרי שאני מרגיש אותה, באיזו מידה היא מכוונת אותי נכון בדרכי.

 

תלמיד:  מה היחס הנכון לדקירה?

לברך. להיזהר, אבל אם מקבלים אז לברך, לתקן את עצמו ולהמשיך לדקירה הבאה. לא לכוון לדקירות, אבל מה שיהיה יהיה.

 

תלמיד: איך לא להתרגש מהדקירות שמגיעות, איך לראות את זה כדרך עבודה, שאתה פשוט נמצא ככה בין הקוצים?

לא, זה לא היחס. אנחנו צריכים לראות את הדקירות כהכוונות בדרכנו. איך יכול להיות אחרת, גם ממינוס וגם מפלוס, משניהם אני צריך לקבל את דרכי, את הכיוון.

 

שאלה: שושנה זה האדם?

כן.

 

תלמיד: בעמוד 1291 טור ב' פסקה ראשונה, הוא כותב "כשהאדם רצה לזכות לבחינת מלכות שמים, הנקראת, בחינת אמונה, הוא מוכרח לעבור תהליך של הרבה, הקהה שיניו". מה זה אומר "הקהה שיניו"?

"הקהה שיניו" זה הרבה הפרעות. זה כמו הקוצים שיש סביב השושנה.

 

שאלה: התהליך של קבלת עול מלכות שמים נעשה על בסיס יומי, כמה פעמים ביום, כל הזמן?

זה לא תלוי באדם, זה בהתאם למדרגה שבה הוא נמצא, בהתאם לתפיסה שלו, לסביבה שלו.

 

תלמיד: למה זה תלוי בסביבה שלו? נראה שהאדם צריך ללחוץ על עצמו, או שדווקא הסביבה יכולה לעזור לו בזה?

 ודאי שזה תלוי בסביבה, מדברים על הכנת האדם כלפי עבודת ה', כמה הבורא יכול לעבוד עליו.

 

תלמיד: איך הסביבה יכולה ללחוץ עליו כדי שהוא יקבל על עצמו עול מלכות שמים?

להראות לו דוגמאות להתנהגות נכונה וכנגד זה מה יכול להיות אם ההתנהגות שלו לא תהיה נכונה.

 

תלמיד: רב"ש כותב שהדקירות באות דווקא בזמן עליה?

כן.

 

תלמיד: דווקא כשאדם מרגיש שהשפעה זה משהו טוב, אז מגיעה דקירה. האם זה כדי שהוא יוכל לעלות עוד דרגה? אמרת שהאדם אמור לברך על הדקירה, מה הצעד הבא?

כשהוא מקבל דקירה הצעד הבא הוא לבדוק עבור מה קיבל אותה ולתקן את עצמו. כל הזמן לתקן ולתקן על ידי דקירות קטנות כאלה ואחרות.

 

שאלה: הייתה לנו דוגמה פעם שהאדם שרוכב על החמור שלו, נותן לו דחיפה עם הדוקרנים ברגלו כדי לכוון אותו. רב"ש גם כותב שהדקירות האלה, החוחים, הם ממש חלקי נשמתו שהבורא נותן לו כדי לתקן. זה מרגיש שעיקר העבודה שלנו זה לזהות את הדקירות שבאות מהבורא ולעשות את העבודה עד שנגיע למצב שנזהה שהבורא פועל טוב.

השאלה היא איך אנחנו שומרים זה על זה, כי נשמע שזו עבודה מאוד פרטית של האדם, אבל אם אני רואה חבר שמתקשה לקבל את הדקירות כדברים שמקדמים אותו, אם אני רואה חבר שיש לו קושי, איך לעזור לו?

דוגמה, שהוא יראה איך אתם מתגברים והולכים קדימה דווקא על ידי הדקירות.

 

תלמיד: החבר מרגיש כרגע את הדקירה כמשהו לא נעים לרצון לקבל.

זה תמיד כך.

 

תלמיד:  איך הוא יכול לראות את הדוגמאות של החברים, איך הוא יכול לפתוח את עצמו לדבר הזה? זה מצריך עבודה.

לא, אנחנו לא כל כך יכולים לראות דקירות של החברים. 

 

תלמיד: אז פשוט לתת דוגמה טובה של יחס נכון לדקירות ושצריך להגיע לברכה וכל התהליך?

כן.

 

שאלה: כתוב במודגש במאמר "לכן לעולם, בכל מצב שהוא, אין להרע יותר כח מהטוב

שיש בו." למה הכוונה?

שבדרך כלל הטוב והרע שקולים באדם כדי להעביר לו בכל מקרה איזון.

 

תלמיד: זה נכון לגבי אנשים שהם תלמידים, או שזה נכון לגבי כל המציאות?

אנחנו לא מדברים על כל המציאות.

 

תלמיד: אנחנו תמיד במצב הזה של חצי חצי?

לא, אבל אדם צריך לתאר לעצמו שהוא חצי חצי.

 

תלמיד: למה אנחנו מרגישים את הרע יותר חזק בדרך כלל?

כי אנחנו עדיין אגואיסטים, אז מרגישים כך.

 

תלמיד: כתוב בהמשך, שהעשיר לא נותן יותר ממחצית השקל. האם הכוונה שהוא לא יכול לתת יותר או שיזהר לא לתת?

לא, זה חוק שאף אחד לא נותן יותר או פחות ממחצית השקל.

 

תלמיד: אז העשיר והעני הם שווים?

יוצא שכן.

שאלה: "בכל מצב שהוא, אין להרע יותר כח מהטוב שיש בו." כאילו שבא לאדם מצב רע הוא צריך לדעת שברע הזה יש טוב?

לא, כך אני לא מבין, אבל כנגד הרע הזה יש כוח הטוב.

תלמיד: בזמן שהאדם מרגיש את הרע, איפה נמצא הכוח הטוב?

לא יודע, אבל כך כתוב.

תלמיד: זה צריך לתת לו כוח להתגבר על הרע, לדעת שזה בא מהבורא, לדעת שזה בא לקדם אותו. אני אומר בתוך הרע, איפה מוצאים את ידיעה הזאת, איך משתמשים בידיעה הזאת ששקול כנגדו כוח טוב?

זה תלוי בעבודת האדם. זה לא שבאותו מקום אתה תמצא רע וטוב יחד.

תלמיד: הוא גם היה צריך להגיד הפוך, שאולי במצב טוב אדם בהתרוממות רוח צריך לדעת שגם בטוב הזה יש רע שגם ממנו אולי צריך להיזהר. זה הולך ביחד?

זה אתה מפרש כך, אני לא.

תלמיד: במאמר הוא הרבה מדבר על הסוף, אחרי שהאדם רואה את המצב שלו הוא צריך להגיע לבקשת עזרה מה', זה כביכול התוצר הסופי - לראות שהוא לא מסוגל וצריך לבקש עזרה. מה בתוך העזרה הזאת צריכה להיות הבקשה, איזה סוג של עזרה האדם מבקש?

עזרה למה שאני רוצה לבצע ואין לי כוח.

תלמיד: כן, אבל איזה סוג עזרה אני רוצה לקבל כשאני מגלה שאין לי כוח? נגיד אני רוצה להשפיע, אבל לא מסוגל, אז אני מבקש עזרה שמה יהיה לי?

שיהיה לי כוח.

תלמיד: אם אני מסתכל על כל הנתונים לפני שביקשתי עזרה, אני רואה שהכול הגיע לי מהבורא, גם היצר הרע, גם החיסרון, הכול. הוא רושם שמהאדם לא בא שום דבר, הכול קיבלתי מהבורא.

עד כה.

תלמיד: כן. עכשיו אני רואה שאין לי כוח לעשות את ההתגברות שאני מרגיש שצריך, אז אני מבקש עזרה מה' גם על זה?

כן.

תלמיד: כביכול ה' גם נתן לי את כל הנתונים ועכשיו גם על זה אני מבקש ממנו?

כן.

תלמיד: זה מה שהוא אומר, שנתתי את הטוב ואת הרע ובחרת בחיים, כלומר הבורא נותן הכול ואתה צריך לעשות איזו בחירה קטנה שמה יקרה בסוף?

שיעזור בכל המקרים.

שאלה: כתוב "שהאדם צריך להשיג חסרון, שה' יעזור לו, שיהיה לו, שיהיה בידו רצון להשפיע, שזהו עיקר העבודה, להשיג את הרצון הזה.". ואז יש פה עצה איך להשיג רצון להשפיע. הוא כותב, "נמצא, שמחצית נקרא, נחיצות הדבר, היינו להרגיש עד כמה שהוא נחוץ להשיג את הרצון הזה, כלומר להשיג יסורים בזה שאין לו הרצון להשפיע, זאת אומרת, לדעת מהו ההפסד בזה שאין לו הרצון להשפיע. ובשיעור שיודע מה שהוא מפסיד, בשיעור הזה הוא יכול להרגיש, איך הוא היה מאושר, אם היה לו הרצון להשפיע." בכללות, איך משיגים נחיצות להשפעה?

שחושבים ככל האפשר על השפעה, בכל מיני המצבים ולאט לאט מתחילים להרגיש שהדבר הזה נעשה יותר חשוב, יותר נדרש וכסיבה לפנות לבורא.

תלמיד: אתה יכול לתאר לי למה הייתי מאושר אם היה לי רצון להשפיע? למה זה היה גורם לי להיות מאושר אם היה לי צורך להשפיע?

מפני שבזה אני הייתי מבצע פעולה של תיקון כי הייתי משפיע לבורא, הייתי מזדהה עימו.

תלמיד: למה זה היה הופך אותי לאדם מאושר?

ככה זה, כך כתוב. אני לא יכול להסביר לך למה תהיה מאושר, אין על זה תשובה, זו צריכה להיות תשובה רגשית בתוך האדם.

תלמיד: כי הוא כותב לתאר את זה.

כן.

תלמיד: כאילו אני צריך לתאר את הדבר הזה.

נכון.

תלמיד: אנחנו יכולים לדבר על זה בעשירייה ולתאר מה היה קורה אם היינו מרגישים את הבורא בינינו, לצייר תמונות כאלה, זה נכון לעשות כך?

תדבר, תנסה. בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה, אלא כל אחד צריך לחשוב על זה ולתאר את זה לעצמו.

תלמיד: כי כל הדקירות והייסורים כפי שאני מבין זה בעצם כי אני צריך שיהיה לי רע מתוך זה שאני לא רוצה להשפיע, מפה צריך לנבוע הכאב, הדקירות, הייסורים, נכון?

כן.

תלמיד: אבל אני מוצא שמאוד קשה לי לתאר כמה טוב היה אם הייתי משפיע, כי כביכול התמונה הזו היא נעלמת, ואני מנסה לברר איתך איך אני מצליח לתאר את זה, לדמיין את זה כדי להניע את הגלגלים.

אני לא מבין אותך. אתה רוצה להשפיע לבורא?

תלמיד: אני לא תמיד יכול להבין מה זה אפילו להשפיע לבורא. אני יכול לתאר את זה, אני יכול לדמיין כל מיני דמיונות ומחשבות מתוך הרצון לקבל שלי, אבל מה זה באמת ולהרגיש כאב מתוך זה שאין לי את זה, זה תמונה שהיא נעלמת.

צריכים להוציא את זה מהעבודה עם החברים. כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: אז איך להוציא את זה בעבודה עם חברים?

תנסה לאהוב אותם. אין לי מה להגיד אחרת. פעם נסענו לאנגליה ופגשנו זקן סופי אחד, ואני שאלתי אותו, "האם אני יכול להגיע לרוחניות"? והוא ענה "אתה צריך לאהוב אותי". והיה לו משרת שהיה דבוק לרצפה. זה לא פשוט.

שאלה: קודם חבר נגע בנקודה של, צריך תמיד להגיע ולבקש עזרה מה'. והוא כותב כאן, "אם האדם בעצמו היה יכול להגיע להשיג כלים דהשפעה, האדם היה מסתפק במועט, והיה מרגיש עצמו לאדם השלם, והיה נשאר עם קטנותו, היות שאין לו צורך ללכת קדימה,". אפשר להסביר? אני חשבתי שמחנכים ילדים להיות כמה שיותר עצמאיים, וכמה שפחות תלויים בהורים וזה נותן להם מקום לגדול ולהתפתח.

כן.

תלמיד: למה כאן זה שאנחנו כל הזמן מגיעים לנקודות שצריך לפנות לבורא, דווקא זה מה שיגדל אותנו, למה התלות הזו היא זו שמגדלת את האדם.

זה מאוד חשוב. תראה מה קורה עם הנוער כשאתה נותן לו עצמאות, הוא מתפרע לכל הכיוונים.

תלמיד: אבל צריך גם שילוב. גם לתת מקום לעצמאות.

זה בדיוק מה שהמאמר אומר. אתה מקבל את ההזדמנויות לשייך את עצמך לגילוי הבורא. במידה הזאת אתה מקבל את התכונה שאתה רוצה להיות דבוק בו, אתה מגלה את התכונה הזאת בעצמך וכך אתה מתקדם.

תלמיד: יש צורה לבקש. הרי אנחנו צריכים להגיע לבקשה. אנחנו צריכים להגיע להיות דומים לבורא, לתכונת ההשפעה.

כן.

תלמיד: יש צורה של בקשה. מהי הצורת בקשה שהיא זו שתהפוך את האדם לדומה לזה שהוא מבקש ממנו?

ברכה.

שאלה: שהאדם ירגיש ברכה בזה שהוא מברך?

שהאדם מברך את הבורא על כל מיני צורות היחסים של הבורא אליו.

תלמיד: כשהוא פונה בבקשה לבורא, מה עצם הפנייה לבורא, הוא צריך להרגיש עם זה ברכה? זה כמו, יש לי בכלל זכות לפנות לבורא? זה מה שאתה מתכוון?

לא. זה לא עניין של זכות. אנחנו לא מדברים על זה. בוודאי שיש זכות.

תלמיד: מה היא הברכה הזאת?

הברכה, שאני מברך את הבורא על כך שהוא מלווה אותי עם החברים למטרת הבריאה.

תלמיד: כשאדם פונה לבורא, האם כל בקשה מקדמת את האדם או שיש צורה של בקשה שאולי היא לא תקדם את האדם?

לא. אם זו בקשה שאדם מוציא אותה ממש מתוך ליבו, אז זה מקדם אותו.

שאלה: בעצם, השונה בקטע הזה מיתר המאמרים, זה שתמיד אומרים לנו, "תסתכל על הגדלות, השפעה, מטרה ומזה ייוצר לך חיסרון".

פה הוא אומר לנו, "לא. תסתכל על ההפסדים, על הייסורים שאם לא יהיה לך השפעה ומזה תשיג את החיסרון להשפעה, את הרצון להשפיע". זה כאילו המיקוד קצת שונה. ולכן אני רוצה לשאול, מה ההפסד שאין לנו רצון להשפיע? מה הוא ההפסד שהוא אומר לנו, "תתרכז בו"?

ההפסד מזה שאין לנו רצון להשפיע, שאנחנו לא משיגים את הרצון הזה, זה שאנחנו לא יכולים להידמות לבורא, להתקרב אליו, להידבק בו. זה שהעולם הזה נראה לנו כמזבלה. אין למה להידמות אותו. הכול מסריח והכי נמוך.

תלמיד: האם אפשר לראות, ממש לקשור כל הייסורים או המצבים השליליים בחיים שלי לכך שאין לי רצון להשפיע? זה יהיה נכון?

כן. בטוח שכן.

שאלה: איך אנחנו עובדים נכון עם החוחים שמתגלים?

אנחנו צריכים להשתדל, עם כל הניסיון שלנו, עם כל הכוחות שמלכדים אותם בין החברים, אנחנו צריכים להשתדל לעבור בין החוחים.

תלמיד: לפחות כך אני עושה כיום, שמתעוררות שאלות אני מנסה תמיד, כאילו, להתעלם וללכת למעלה מהן. אבל אני מרגיש שאני מאבד משהו בעבודה. כי אני לא מצליח לבקש אחר כך כוח, את התפילה שאמורה להתעורר. משהו נעלם לי, כי אני הולך כאילו, למעלה מהדעת אבל אני אולי לא עושה משהו נכון?

יכול להיות שאתה פשוט נפטר מכל השאלות, שבלי לפתור אותן, אתה ודאי שלא נוגע, לא מגיע למטרה.

תלמיד: לכן אני שואל, איך אני עובד נכון עם כל השאלות האלה ולא אומר, "הנה אני הולך כאילו למעלה מהדעת", ואז האגו שלי בעצם משתלט וגונב לי את כל העבודה. כי זה לא למעלה מהדעת באמת, נכון?

כן. אתה רק אומר כך.

תלמיד: אז איך שלא יהיה מהשפה לחוץ. איך להיכנס נכון עם השאלות ולעבוד איתן, אבל גם לא ליפול לתוך המצב הזה שהוא פשוט זורק אותך מהעבודה? הרי היצר הרע משתלט עם כל השאלות שלו.

כן.

תלמיד: אז איך אני עובד נכון עם השאלות האלה ושכן תתעורר שאלה.

יש רק בעיה אחת. עם השאלות האלה אתה צריך לעבוד כך שאתה מפנה אותן לבורא.

תלמיד: אני מרגיש כמו איזה משהו ריק. איך אני מפנה אותן לבורא?

תפנה ותגלה שיש לך למי לפנות, אבל לא אלי. התפקיד שלי לא לתת לכם תשובות.

שאלה: לקחת את השאלות ולהפנות אותן לבורא. איפה פה בתהליך הזה נמצאת העשירייה?

באמצע. גם בזה שאתה לוקח שאלות מהם, יחד איתם והעבודה איתם. גם בזה שאתה פונה לבורא, אז אתה פונה לבורא להישען כביכול על העשירייה.

תלמיד: אני רוצה לראות שהשאלות שלי קשורות לעבודה עם העשירייה, על הבירורים מהעשירייה?

כן, ודאי. איפה יש לך עוד אפשרות לברר משהו כדי להתקדם למטרת הבריאה?

תלמיד: זה כאילו משהו שאנחנו מאוד צריכים לפתח בעבודה שלנו ביום יום, כי אנחנו לא כל כך עסוקים לברר שאלות ביחד? לאן להעלות שאלות, לענות על שאלות.

זה דווקא לא כל כך שייך לבירורים יחד. זה לא שאתם צריכים לשבת וכל הזמן לדון, ולהתווכח ולהחליט יחד. לא. זה מוגזם. זה יותר מדי.

תלמיד: רוב הפגישות שלנו בעשירייה הן בין שיעור לשיעור, אנחנו עסוקים בדרך כלל לקרוא את המאמר שלמחרת, ואז התהליך הזה שאתה אומר על הבירור של השאלות הוא משהו שכל אחד בפנים עושה תוך כדי נניח שאנחנו קוראים מאמר?

כן. אני חושב שזו העבודה הפרטית של האדם בדרך כלל. אבל צריכים לדבר על זה גם.

תלמיד: האם יש איזה שדה משותף שאנחנו שם אמורים לחפש אחד את השני?

כן.

שאלה: על איזה מישור אנחנו מדברים. אני מכיר שני סוגי דקירות, לפעמים הבורא מראה לי תכונות שלי, של רמאי, עצלן וכן הלאה, וזה דוקר. ולפעמים הוא מראה על הכוונה שבלי קשר לתכונות הכוונה שלי להועיל לעצמי, לא לבורא, לא לחברים, אלא לעצמי. על איזו רמה אנחנו מדברים כאן המאמר?

אתה בוחר את זה.

תלמיד: האם אני בוחר איך להבין את המאמר?

זה לא רק להבין, אלא גם מה לעשות עימו, לאן להתקדם.

תלמיד: אז הבחירה היא בבחירת הכוונה, אנחנו צריכים לראות את עצמנו שלפעמים הכוונה שלנו היא חצי להשפיע, חצי לקבל ואנחנו כאן עכשיו בנקודת הבחירה, ואנחנו מבצעים את הבחירה או שאנחנו מבקשים מהבורא שהוא יבחר, שהוא יקבע לנו שאנחנו עכשיו נהיה בכוונה?

כן גם זה וגם זה.

שאלה: הוא כותב "ויש להבין זה, בשביל מה הם צריכים לתת שיר ותודה לה'. וכי הבורא צריך לבשר ודם, שיתנו לו תודה.". למה הכוונה לתת שיר ותודה לה'?

שאנחנו מברכים את הבורא על זה שנתן לנו עבודה כזאת שאנחנו על ידה יכולים להגיע להיות עצמאים ודומים לו, ולעלות ממש לרום המעלות. זה משהו שאנחנו רק מדברים עליו ולא מבינים בכלל עד כמה אנחנו באמת צריכים להיות מאושרים ממה שיש לנו.

תלמיד: הוא כותב שעל ידי זה אנחנו נזכה לקול ה'¹.

כן.

תלמיד: הוא לא כותב לראות את ה' או להרגיש, אלא דווקא קול ה'. מה זה קול ה'?

אני לא יודע הסביר את זה, באמת.

שאלה: על שושנה בין החוחים הוא אומר שהיא השושנה הכי מובחרת מכל השושנים. בעצם אני צריך להודות על זה שהבורא נותן לי דווקא בזמן שאני מרגיש שאני בעלייה ומתקדם, הוא מבליט את השאלות האלה לבירורים, ואני צריך להגיד לו תודה רבה שהוא נותן לי להיות בקשר איתו.

כן.

שאלה: זו בעצם העבודה האמיתית שלנו כל יום?

כן, דווקא דרך הקוצים אתה מתחיל להבין שאתה שייך לזה.

שאלה: בהמשך לשאלות של "הקהה את שיניו", הוא אומר שהקהה את שיניו, "שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא 'הקהה את שניו', כלומר, שצריכים ללכת עמו בכח ולהתגבר עליו. זאת אומרת, בזמן שהוא בא עם שאלותיו... אין להשיב ולחשוב על תירוצים לתת לו. אלא האדם צריך לדעת, שחבל על הזמן שהוא רוצה למצוא תשובות על שאלותיו, אלא כשהוא בא ושואל, תיכף האדם צריך ללכת עמו בכח, ולהתגבר עליו עם כח,".

כן

תלמיד: אז בפועל "הקהה את שיניו", אם אני אנסה לתרגם את זה לפעולה שאפשר לראות בעיניים, זה שאם כל מה שיש בתוכי, שאלות, ספקות, מה שלא יהיה, אני בכל זאת מגיע ומתיישב בשיעור, ודבר לא משתנה בפעולה החיצונית, וזה נקרא "הקהה את שיניו".

לא.

תלמיד: אז מה זה?

מדובר על עבודה פנימית. מה אתה אומר, "שאני מתיישב", מה זה שייך?

תלמיד: זה כמו "הכול חוץ מצא".

לא. חוץ מצא, אתה יכול גם לשבת כאן ולהיות בצא. תלוי איפה המחשבות שלך.

שאלה: אפשר להסביר מה זה ללכת איתו בכוח, מה זה הקהה את שיניו, מה זה אומר?

שאתה מתנגד לזה. אתה מתנגד בכל הכוחות שלך ואתה פועל נגד אותם הכוחות שרוצים לנתק אותך ולהרחיק אותך.

תלמיד: בהמשך הוא אומר, "היות שהוא רואה, שמצד עצמו אינו מסוגל להתגבר עליו. נמצא, שהוא תמיד זקוק לרחמי שמים." והוא חייב לבקש עזרה.

כן.

תלמיד: נשמע ש"הקהה את שיניו" זו פעולה מצד האדם, וכביכול הוא לא צריך את העזרה, כי הוא כבר עשה את הפעולה. אז איפה נכנס פה העניין של עזרה?

קודם כל תשבור ליצר הרע שלך את השיניים, ואחר כך תראה מה שיהיה. עכשיו בינתיים הפעולה עליך.

שאלה: קודם נגענו במושג עצמאות, להשיג את העצמאות. איפה פה מתבטא המושג עצמאות בתוך התהליך? כי בסופו של דבר, הרב"ש מכוון אותנו להגיע לפנייה לבורא והוא ישלים והוא יעשה. אז איפה העצמאות פה נכנסת?

אני לא יודע, אני לא זוכר מה אמרתי, מה התכוונתי. באמת לא.

תלמיד: החבר נתן דוגמה של ילד שמפתח תלות בהורים ורוצה לקבל מהם. וגם אמרת קודם לחבר, שעצם זה שאני פונה אל הבורא אני משיג את העצמאות שלי. אז יוצא שהעצמאות היא בזה שאני חסר כל, בזה שאני תלוי אך ורק בבורא?

זו עצמאות. זאת עצמאות נקייה אם אני תלויי רק בבורא ולא מדמיין את עצמי קשור לכל מיני כוחות טבע אחרים.

תלמיד: מזה אני מבין שאני חסר מעשה ואין בי שום דבר, ואני תלוי אך ורק בעליון, בזה אני עצמאי?

אתה עצמאי לבחור למי אתה שייך.

שאלה: הבורא ברא רצון לקבל.

שמענו.

תלמיד: ומתוך זה שהרצון לקבל מהטבע שלו רוצה לברוח מהחוחים, הוא לא רוצה לקבל דקירות.

כן.

תלמיד: והוא אומר פה שצריך להיזהר מלהגיע למצב של סתם שושנה.

כן.

תלמיד: ומדגיש פה כמה פעמים שצריך להיות זהיר, וזהיר זה הפוך מהרצון לקבל.

זאת אומרת, האדם צריך להיות זהיר, רגיש.

תלמיד: במה?

רגישות שלו כלפי כל מיני הבחנות של האגו שלו.

תלמיד: והכוח הזה לעשות איזשהן פעולות שלא נמצאות בו, הוא יכול לקבל רק מהסביבה, רק מהחברה?

כן.

תלמיד: ולזה הוא מתכוון כשהוא אומר שצריך להגיע לכניעה ללא תנאי?

כניעה ללא תנאי, זה שהוא צריך להבין שהוא צריך להיות מקורב לכל החברים ולהשתדל לעזור להם להגיע לדבקות ביניהם ולבורא. כך הוא מצד עצמו, וככה בוודאי כל חבר וחבר, ובזה הם רוצים כולם להתקדם.

שאלה: יש בעבודה הפרטית בעשירייה של מחצית השקל, איזשהו פיתוח של כל חבר שהוא צריך לדעת עד כמה הוא נותן דוגמא לחברים ועד כמה הוא משאיר את המקום שזה כבר החלק של הבורא, ואני לא יכול מעבר לו.

אין דבר כזה. אל תדאג, הבורא ישמור מקום לעצמו. אתה צריך בכל הרצונות, בכל הכוחות שלך לפנות לבורא כדי להיות מחובר עם כל החברים ועם הבורא יחד.

תלמיד: ועבודת מחצית השקל היא עבודה של פרט בעשירייה, או גם של כל העשירייה?

אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה, שאתם כאילו אומרים, "אז זו מחצית, ואיפה החצי השני?" זה לא נכון. זאת אומרת, כל העבודה שלי היא עד 100% וזה נקרא מחצית השקל.

שאלה: האם אפשר להגיד שאם מישהו עבד בחצי שקל, והמישהו האחר מחפש חצי שקל, אז זה רק חצי שקל, אבל אם חבר נותן מתנה לחבר בחצי שקל, אז יש ביניהם הרגשה בשקל אחד כי בכל אחד יש חצי שקל, ואלו שני שלבים?

כן.

שאלה: כתוב פה, "לכן בזמן שהאדם רואה שאין הוא ראוי מצד הטבע, שיוכל לעבוד בעל מנת להשפיע, אז מוטלת עליו העבודה, שירבה בתפלה לה', שיתן לו עזרה מלמעלה, שכן יהיה בידו לעבוד בעל מנת להשפיע". מהי התפילה הזאת, האם זו תפילה לשינוי הטבע?

מה שהוא מרגיש שחסר לו כדי להגיע לשלמות, שלמות עם החברים, שלמות עם הבורא.

תלמיד: איפה בתפילה הזאת העשירייה?

אמרתי לך חברים.

שאלה: מה ההבדל בין מצב שינה וחוחים?

במצב של שינה האדם לא מרגיש את החוחים.

תלמיד: נוחות היא כמו שושנה שהיא לא בין החוחים, ובדרך הרבה פעמים אני נמצא בשינה. איך אני מגיע באמת לעבודה מול החוחים ולא להיות בשינה?

זה תלוי בתשומת הלב שלך, למה אתה רוצה להגיע ומה עומד לפניך בדרך.

תלמיד: החוחים מעוררים אותי לתפילה להגיע יותר קרוב לבורא, להתקדם, אבל לפחות חצי מהזמן אני בשינה, אני לא באמת מתקדם. איך לעורר כל הזמן את עצמי ולהרגיש את החוחים כדי שיקדמו אותי?

רק על ידי קשר עם החברים. כל אחד מהם גם מרגיש כמוך, כל אחד מרגיש שהעבודה שלו היא לא שלמה, אבל על ידי חיבור ביניכם אתם תגיעו לשלמות.

תלמיד: אז הקשר אליהם זה לבקש בשבילם להתגבר על מצב השינה.

עבור כולם. כן.

תלמיד: הבורא יכול לעשות הכול.

את זה תשאיר לו.

תלמיד: אני יכול לכוון תפילה קטנה בשבילנו?

כן.

תלמיד: הבורא גדול והוא שם אותנו יחד מסביב השולחן הזה, וממצב של חיבור אנחנו יכולים לעורר את הבורא לעשות הכול, את כל הניסים אשר ממנו. אנחנו רוצים שהחברים שלנו יתעוררו ממצב שינה למצב חוחים ויגלו שאלו רחמים מלמעלה. אנחנו רוצים לתת כבוד והנאה למעלה. תן לנו חיבור כדי שאתה תהנה.

בסדר גמור, כל הכבוד. אמן.

שאלה: מה לעשות שדקירות דוקרות ומוציאות את האדם מהאיזון? איך לקבל דקירה בצורה נכונה?

בחיבוק עם החברות, ואז זה ישפיע אלייך באיזון.

שאלה: ואם אני לא יכולה לחבק את החברה, קשה לי, כי את מה שהיא עושה אני לא אוהבת, היא פוגעת באמון שלי?

אין לי פתרון אחר.

תלמידה: רק חיבוק?

רק חיבוק.

שאלה: אם בן אדם מרגיש טוב בתכונת ההשפעה, אז האם זה לא מביא אותו להשפיע על מנת לקבל תענוג לעצמו? ואיך אפשר למנוע את זה?

הוא צריך להיזהר. זה חלק מהעבודה שלו לרכוש תכונת השפעה.

שאלה: נראה במאמר שכשהאדם נמצא בלא לשמה, משם הוא מגיע ללשמה. מה זה מצב של שושנה כשהחוחים לא דוקרים אותה? הוא כותב פה על שושנה שהיא לא משובחת, שאין לה עדיין חיסרון להתפלל. אם עדיין אין חיסרון, אז איך מגיעים ללשמה? מהי הנקודה של הדקירה בתוך הלב?

אדם שלא מרגיש דקירות בחיים הרוחניים שלו, אז הוא עדיין לא גדל ועוד לא נמצא במצב של "שושנה בין החוחים". יבוא הזמן שהוא יתחיל להרגיש את זה.

תלמיד: האם מצב שמרגישים דקירות זה כבר מצב של לא לשמה?

כשמרגישים דקירות זה מצב של לא לשמה.

שאלה: האם עלינו להכריח את עצמנו להפעיל לב אוהב כדי לממש את מה שאנחנו מקבלים מהבורא?

כמובן, איך אחרת נרגיש מה אנחנו מקבלים ממנו.

תלמיד: האם במצב הרגיל הלב לא דלוק?

לא, הלב לא אוהב, לא פעיל.

תלמיד: ואם הוא כן דלוק, ואנחנו יודעים שלא מממשים הכול עם לב אוהב, האם אז מרגישים פער בין העולמות, בין המצבים?

נניח שכן. אנחנו עוד נתקן את זה לאחר מכן.

תלמיד: האם עלינו לעבוד ברמה של העולם הבא ואחר כך להשיג פירות מהכוונות בעולם שכן נגלה בעינינו, זאת העבודה שצריכה להיות?

אנחנו צריכים בכל רגע של קיומנו לנסות לקבוע איפה אנחנו נמצאים ביחס לבורא, לקבל על כך תשובה ולהתקדם הלאה.

תלמיד: מה ההבדל בין העולם הבא לבין לקבוע את עצמי ביחס לבורא? האם התכוונת לא לקבוע בחמשת החושים אלא ברמה שיש כלי שכבר נבנה ולקבל בו?

אני חושב שעלינו פשוט לפתוח את עצמנו כמה שניתן לבורא, ועל בסיס זה נוכל להכיר מה צריכים להיות המעשים שלנו.

תלמיד: כדי שהרצון לחיבור ממש יבער בנו ולא נוכל לסבול את המצב, מה עלינו לבטל בתוכנו?

את האגו שלנו, רק הוא מעכב אותנו.

תלמיד: האם הרצון הזה הוא טבעי בנו, לראות את עצמנו דרך הזולת?

כן.

שאלה: אם כל הרע הוא בגלל האדם, אז מה זה המצב הזה שבו האדם זכאי? איך להבין את זה?

ככל שלפי מצבו הוא בכל זאת משתדל להיות בעל מנת להשפיע, אפילו שלא מצליח, בכל זאת לפי זה הבורא מקדם אותו.

שאלה: איך לחזק את הלבבות שלנו בעשירייה כך שהקוצים יוציאו בנו דמעות של שמחה מהעבודה?

תפילה. תפילה בקבוצה שאתם מעלים אותה לבורא.

שאלה: המאמר מדבר על כך שהאדם צריך להיכנע ללא תנאי. איך אנחנו מגיעים למצב שניכנע ללא תנאי?

להגיד את זה במילים זה קל, אבל להגיע לזה זה מאוד לא פשוט. צריך להתפלל הרבה לבורא שייתן לנו תכונה כזאת.

שאלה: איך לעבוד בשביל הבורא ללא תנאי? איך להגיע למצב הזה?

על ידי זה שאנחנו מתחברים עם החברים, ומגיעים בהשפעה הדדית זה אל זה לכך שחשוב לנו רק להיות יחד. ואת "היחד" הזה, את הכלי הזה, לכוון לבורא, שיעשה עם הכלי הזה כל מה שהוא צריך. אנחנו מוכנים להיות עובדי ה', עבדים. זה נקרא כניעה ללא תנאי.

שאלה: לגבי החוחים האלה שכל פעם מפריעים, מסיטים את תשומת הלב מהקשר עם הבורא, מהי "השושנה" בעבודה הזאת?

שושנה היא המלכות שאנחנו משיגים אותה במצבה הטוב ביותר, דווקא מתוך כך שאנחנו מפלסים את דרכנו אליה דרך כל החוחים.

תלמיד: מה זאת המלכות הזאת שאנחנו משיגים?

מלכות היא הרצון המשותף שלנו שמגלה לנו את הבורא.

תלמיד: שושנה היא מלכות, האם זה מגיע אלינו כמתנה, מרגישים שהבורא מעניק לנו את זה כתשובה, או שזה מאמץ שאנחנו בעצמנו עושים?

זה הרצון האגואיסטי שלנו שאנחנו מתקנים אותו מכל הכוונות האגואיסטיות, ונשארת שושנה נקייה.

שאלה: נאמר במאמר שהבורא נתן להם את תכונת המלכות שזו אמונה בקביעות, שזה לשמוע את קולו. מה זה נקרא "לשמוע את קולו" של הבורא במלכות הזאת?

כשמלכות נדבקת בכתר ואין הבדל ביניהם, אז האדם נכלל באופן מלא בבורא וזה מהווה את מטרתו הנכונה.

שאלה: לגבי "הקהה את שיניו". אמרת "תן לו בשיניים", וזה נשמע כמו כוח הזרוע, אבל זו כביכול גם פעולה של ריכוך הקוצים. אז מה זה להתגבר בכוח על השאלות, האם זה להשתמש בכוח של אהבה דרך החברות?

זה ללכת נגד הקוצים, נגד ההפרעות, בצורה שאנחנו מתקיפים אותם.

תלמידה: באיזה אופן?

אגרוף בתוך השיניים.

שאלה: קיבלתי את הרושם שעליי קודם למצוא את עצמי באיזון בין הטוב לרע. האם זה אומר למצוא בתוכי את האיזון הזה ואחרי זה ניתן לעשות את הצעד של לבחור בטוב ובזה אני יכול להכריע לכף זכות?

כן.

שאלה: בעשירייה התגברנו על כל מיני קשיים, על לא מעט קוצים, עם זאת, יותר מחצי מהעשירייה חווים מצבים כלכליים קשים. האם זה בא למקד אותנו? והאם יש קשר בין אותה עבודה פנימית למצבים החיצוניים שהחברים חווים?

כן ולא. נתקדם ונראה קשר.

(סוף השיעור)

---

1. וזה שכתוב, "הן יתן בקולו קול עז". היינו שהנבראים צריכים לתת שיר ותודה, עבור זה שה' נתן להם לשמוע את קול ה'.↩