שיעור ערב 01.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', דף ריג, עמ' 213, "עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקים", אות ה'

בשילוב קטעים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)

קריין: תע"ס רב"ש, כרך א', חלק ד', דף ריג, עמוד 213.

גם כאן, נחשוב שאנחנו יחד תומכים זה בזה, שאנחנו מוכנים להיות כלי אחד, שרק בכלי אחד אנחנו יכולים לגלות את הכוח המשותף שלנו ובו נגלה "חד מקבל חד" מה שנקרא, נקבל את התגלות הכוח העליון בנו. מה זה התגלות הכוח העליון בנו? עד כמה שאנחנו רוצים להיות בהמשפיע, כך אנחנו נגלה שהוא נמצא בנו. כי הבורא כבר נמצא בכל המדרגות, אלא בהתאם לכמה שאנחנו בינינו מתחברים, כך אנחנו מגלים אותו. אז נעשה מאמץ לפחות למדרגה אחת של חיבור בינינו שאז נגלה לפחות נפש דנפש. הכול מוכן.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "נתחיל דף רי"ג אות ה' כתוב כך

ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, של הכלי ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

אז מה כתוב כאן שלפני עקודים לא היה עול.. מתלבש עם כלי אחר שנעשה עקודים אז נעשה מציאות כלי אחד אז היה מציאות הגבלת האור מה שלא היה להיות עד שנעשה עקודים אז מה זה עקודים מה שאנחנו צריכים ללמוד שעוד לא היה כלי

אות ח'

ח) עקודים, מה זה עקודים הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לפני הצמצום לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב אני חוזר מה כתוב כאן למעלה מה זה עקודים תוך מה זה תוך אנחנו לומדים גוף הוא מדייק הוא אומר קודם עקודים משמע תוך קודם התוך ראש ואחר כך הוא מפרש שמקודם לכן היה כבר נקרא אין סוף

תלמיד: אין לו ראש

רב"ש: ... לו ראש צריכים לפרש כך אני חוזר עוד הפעם

ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, שהפרצוף זה נקרא אדם קדמון לכן אני אומר עקודים תוך איזה כוונה על הפרצוף הראשון שיצא אחר הצמצום אם כן לפני התוך היינו בראש לא היה שום הגבלה

אז ה.. מביא הראייה שאני מביא כשאני מדבר לאחר הצמצום היות שקודם לצמצום לא היה עניין של ראש תוך ואני עם עקודים עקודים ידוע שזה נקרא תוך אני מדבר מפרצוף ה.. שלאחר הצמצום נמצא שקודם התוך היינו בראש עוד לא היה שום הגבלה

זה שאומר הלאה

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", קודם התוך דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים (בלבד.)

נמצא מ.. לכן אמרנו מקודם שבראש אור פנימי ואור מקיף זה אור אחד מה ש.. איפה מתחילים להתחלק בגוף שיש כבר הגבלה אז הוא מגביל זה נקרא אור פנימי אשר היוצא לחוץ נקרא אור מקיף

עד גמר

צריכים להתחיל אות ט'"

(סוף דברי רב"ש)

מה לא ברור, שומעים - לא שומעים, מבינים - לא מבינים, מה מפספסים?

שאלה: שומעים, אבל מה עושים כשלא מבינים, איזו כוונה נותנים, איך להתרכז?

כוונה ומבינים אלה שני דברים שונים. מה אתה שומע? אתה שומע אותו?

תלמיד: אני שומע את רב"ש, מנסה להתרכז, אבל המילים הן כמו סינית.

אתה לא שומע מילים, לא מבין מה שהוא מדבר?

תלמיד: לא, דווקא את המילים אני שומע אבל התע"ס עצמו לא ברור. באיזו כוונה להיות, במה להתרכז?

עזוב את הכוונה, מה זה שייך לכוונה, מה אתה מדבר על כוונה אם אתה לא מבין את המילים? איזו כוונה?

יש עוד כמוהו?

תלמיד: הוא מבין את רב"ש, הוא לא מבין את התוכן.

זה ברור שהוא מבין את המילים, הוא יכול להגיד מה זו כל מילה ומילה, אבל את החיבור בין המילים, שזה כבר התוכן, הוא לא מבין. נכון?

תלמיד: נכון.

יופי, טוב.

אני קורא, "קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,"

אין כלים בראש. למה? בכלל, באף ראש אין כלים. כי בראש אין הגבלה, שם רק מתחיל להיות חשבון, ולכן אין כלים. כלים זה רצון עם צמצום, עם מסך, עם אור חוזר, עם חשבון וכבר מוכן לקבל בעל מנת להשפיע, התגלות העביות בראש זה רק חשבונות.

"ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי" לא היו כלים כנראה. "כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו," מה זה כלים שלא יכולים לסבול את האור? כי האור כולו להשפיע ויכול להתלבש בכלי, שהכלי גם עובד בעל מנת להשפיע. אמנם חומר הכלי הוא רצון לקבל אבל הוא חייב להיות בכוונה על מנת להשפיע. לפי הכוונה על מנת להשפיע בעוצמה ובאופן, באותה צורה לפי ההשתוות יתגלה האור בתוך הכלי. אז אין עדיין כלי שמוכן להיות באיזו השתוות עם האור.

לכן הוא כותב, אין לאור יכולת להתלבש בכלי. "לא היה יכולת בכלים לסובלו," של האור, כי הוא כולו השפעה. כמו שאתם, תבדקו את עצמכם האם אתם מסוגלים להשפיע, האם אתם יכולים לעשות איזו פעולת השפעה. לא מסוגלים, אלא חייב להיות רווח, ורווח זה כבר לא השפעה. "ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי," ככה זה בראש הפרצוף. "י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים," עקודים זה נקרא עקוד בכלי אחד, שיש כבר כלי והאור יכול להיתפס שם. "ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור,"

כשהכלי מגביל את האור אז באמת זה הכלי והוא שיכול להגביל את האור, ואז הוא יכול לפי ההגבלה שלו להרגיש את האור. כי אם לא מגביל, לא יכול להרגיש, האור נתפס רק בתוך ההגבלה של הכלי. נניח כמו שאנחנו יוצאים לחלל ויש חושך. למה יש חושך אם יש שם שמש כל הזמן? מפני שאין מה שעוצר את קרני השמש. אתה שם איזו מחיצה ואתה רואה שיש אור, אין מחיצה, חושך.

לכן רק בהגבלה, בגבול על האור אנחנו מגלים שישנו האור ומרגישים שישנו האור, ואז אנחנו מתקיימים בתוך האור לפי ההגבלות עליו. זה חוק לא פשוט, זה קצת שובר את הראש, זה נגד הפסיכולוגיה הבהמית שלנו, אבל זה כך.

"ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה." זאת אומרת, מה זה נקרא עקודים? זה העולם הראשון, עולם אדם קדמון, הכלים נקראים שם "עקודים", כי הכול עקוד בכלי מלכות, כלי אחד, ואז ההגבלה הזאת היא כבר תופסת את האור ויכולים להרגיש "יש לנו קשר עם האור, יש כאן אור". לפני זה אין, נעלם, לא נמצא. כמו שאנחנו, למה אין בורא? כי אין הגבלה מצדנו, ההגבלה יכולה להיות רק בכלים שנמצאים בהשתוות הצורה עם האור, אז הם עושים הגבלה. לא בזה שהם הפוכים מהאור, אם הם הפוכים הם לא מרגישים שום דבר, אלא צריכים להתקשר לאור ואז עושים עליו הגבלה.

שאלה: נתת דוגמה על החלל, שאין אור כל עוד אתה לא שם מחסום. אבל אתה גם מדבר הרבה על כך שלהיפך, תוריד את המחסום בשביל שהאור יעבור דרכך לחברים.

זה מחסום אגואיסטי, ושם לא, שם זה מסך. מה שאתה שם בחלל כדי להרגיש את האור, אתה שם מסך, מה שאתה רוצה להוריד מעצמך כדי שדרכך כצינור יעבור אור לחברים זה מחסום, האגו שלך. נדבר על זה.

שאלה: האור הוא בלתי מוגבל? באור אין שום הגבלה כמו שהוא?

אין הגבלה באור, הוא נמצא בכל מקום, בכל הכוח.

תלמיד: איך משהו שמגביל או מוגבל יכול בכלל להבין, לתפוס משהו שהוא לא מוגבל?

לפי מה שאתה קובע.

תלמיד: לא ברור.

את ההגבלה אתה קובע.

תלמיד: אז אני כבר לא הוא, אני כבר 180 מעלות הפוך ממנו, כי אני מוגבל ומגביל, והוא לא מוגבל ולא מגביל. לפי השתוות הצורה זו הפכיות גמורה, אין פה השתוות, כי האור לא מוגבל והכלי מוגבל, אבל דווקא מתוך ההגבלה אנחנו אומרים שהוא תופס. אפשר אולי להבין שאלו שלבים של תיקון, אבל האם בגמר התיקון ההגבלה הזאת נעלמת?

בגמר התיקון ההגבלה הכי גדולה.

תלמיד: הכי גדולה דווקא?

בטח, ולכן אני תופס אותו.

תלמיד: יש איזה קצר במוח להבין איך קורה הסיפור הזה.

מה אתה מגביל? אתה תופס את האור ורוצה להכניס אותו בתוך הרצון, לפי הכוונה על מנת להשפיע, אחרת אתה לא תופס אותו.

תלמיד: ברור.

אז יוצא שמצד אחד אתה צריך לעשות הגבלה על הרצון, מצד שני אתה עושה הגבלה על האור, אתה לא נותן לו להתפשט וכאילו לברוח, אתה רוצה לתפוס אותו כולו בתוך הכלי שלך. הכול לפי הגבלות.

תלמיד: בסדר, אני יכול להבין נניח שאני תופס אותו באיזו מידה, אני לא מבין מה זה להיות לא מוגבל בסופו של דבר?

אני אגיד לך, אתה לא יכול לתפוס את האור, כמו שגם בעולם שלנו אנחנו לא תופסים שום דבר, אנחנו תופסים התפעלות משלנו. אני תופס התפעלות שלי ממשהו ולזה אני קורא תופעה חיצונה, אבל זו לא תופעה חיצונה, זו תופעה פנימית, כמו שאנחנו בכלל מדברים על תפיסת המציאות.

סך הכול מה אני מרגיש? אני מרגיש איזה אור, איזה אדום, איזה לבן, איזה חום. אין שום דבר באור, זה אני מעורר כאלו רגשות והם נכנסים באינטראקציה עם משהו, ועל הרגשות האלה, אני אומר שהם כביכול באים אליי מבחוץ. שום דבר לא בא אלי מבחוץ, זה אור המופשט שרק דבר אחד יש לי, לעורר מתוכי את הרגשות האלו, את הגילויים האלו ודרך זה, אותם אני מקבל, אותם אני מרגיש, להם אני קורא שזה הגילוי. מי זה הבורא? "בוא וראה", רק בצורה כזאת.

תמיד זה נעלם, ושוב צריכים לאפס את עצמנו.

תלמיד: זה שאנחנו אומרים שבראש אין הגבלה זה רק מילים.

אני מתחיל, ההגבלה היא מצידי. אני אומר "סטופ", אני לא רוצה לקבל שום אור, שום דבר, אני לא נכנס לקשר עם בעל הבית. אני רוצה לקבוע עכשיו קשר מצידי, לכן אני עושה צמצום. הוא רוצה להנות לי, אני לא רוצה ליהנות. הוא רוצה למלאות אותי, אני לא רוצה להתמלאות. אני רוצה קודם כל לקבוע יחס בינינו, "האם אתה מסכים בעל הבית, שאנחנו נהיה שווים?". מה זה שווים? במידה שאני יכול להשפיע לך תענוג בזה שאני מקבל ממך, במידה הזאת אני מקבל ולא יותר. בעל הבית מסכים.

זאת אומרת, אנחנו מתחילים מרגע זה והלאה לעבוד לא לפי התענוגים שנמצאים בתוך האור שמגיע אלי מבעל הבית כתענוג, אלא לפי כמה שאני יכול להחזיר לבעל הבית את התענוג, כמה שאני יכול להשפיע לו, להזמין בו תענוג. זה שאני רוצה להזמין בבעל הבית תענוג זה נקרא "אור חוזר", ואז אני רוצה להגיע להשתוות הצורה. השתוות הצורה זה נקרא שאור חוזר מצידי זה יהיה כ"אור ישר" מצידו, ואז יתלבשו זה בזה, ואז שנינו נרגיש שאנחנו נמצאים בחיבוק, בייחוד, בזיווג.

אם אני יכול לעשות כך עם בעל הבית, אם אני מרגיש שבעל הבית מסכים ורוצה את זה, אז אנחנו נכנסים לקשר כזה. זאת אומרת בראש יש לנו הסכמה, ייצוב, ואחר כך מתוך זה אני עושה מעצמי פעולה שבגוף. זאת אומרת כל מה שהחלטנו בראש, כמו ש"אני לדודי ודודי לי", אני מבצע את זה ברצון. ואז כבר בתוך הרצון שלי, אני לא יכול להגיד איך זה, אבל זה מתפשט ממש. אני לא יודע איך להגיד, אין מילים לזה, נשתדל להשיג.

שאלה: אפשר להגיד שהגבלה והסכמה זה כמו השפעה?

גם זו השפעה, אבל יש השפעה בכוח ויש השפעה בפועל. בכוח זה בראש, בפועל זה בגוף, והעיקר זה בגוף. מצד אחד מה שיש בראש מתפשט בגוף, מצד שני כל עוד זה לא יתייצב בגוף הפעולה לא מסתיימת. רק לפי מה שמתקיים בגוף אנחנו יכולים להגיד שזו הייתה ההחלטה בראש.

תלמיד: לפעמים אנחנו לומדים שכלי זה מסך ואור חוזר, מה שנקרא ראש, ולפעמים אנחנו אומרים שכלי זה בעצם תוך, כמו פה, וראש זה רק שורשי כלים.

כן. אבל איפה מקבלים את האור בעל מנת להשפיע? בתוך. אבל במה מקבלים? באור חוזר. אור חוזר שמקבל בתוכו אור ישר ושניהם מתפשטים מפה לטבור זה נקרא תוך הכלי.

שאלה: הכלי עצמו הוא הראש או התוך?

כלי זה תוך. הראש לא שייך לכלי, ראש זה עדיין המתווך בין הבורא לתוך, לכלי. זה שהנברא רוצה לסדר את היחס שלו לבורא עוד לפני שהוא מקבל בפועל זה נקרא "ראש".

תלמיד: תשעת החלקים בעשירייה זה כמו ראש?

בכל אחד מהחלקים יש ראש תוך וסוף.

תלמיד: אבל היחס לעשירייה הוא כראש עבור האדם?

היחס לעשירייה זה ראש.

תלמיד: ואיפה התוך?

תוך זה עשירייה.

תלמיד: עשירייה זה ראש ותוך כלפי האדם?

זה תלוי באיזו צורה הם עובדים. הם עובדים כל הזמן בהתקשרות ככה וככה, פעם אני משפיע עליהם, פעם הם משפיעים עליי.

תלמיד: אז לפעמים הם תוך ולפעמים הם ראש?

כן. וכך גם אני כלפיהם.

תלמיד: אז היחס הנכון הוא להסתכל על העשירייה כפרצוף אחד ולא שהם ראש עבורי.

בסופו של דבר עשירייה זה פרצוף אחד. ממש. הם לא יכולים להתחלק, זה ממש פרצוף אחד. ובפרצוף אחד כל אחד משתנה ואז העשירייה כולה כל הזמן נמצאת בשינויים והבורא כל הזמן מתגלה בה בצורה שונה.

שאלה: בראש יש צמצום א'?

בראש יש צמצום א', בלי זה אין ראש בכלל. לפני שיש ראש יש צמצום א'.

תלמיד: והכלים בראש?

אין בראש כלים.

תלמיד: אין בראש כלים בכלל.

לכן הראש הוא עגול.

תלמיד: איך הוא מרגיש ומקבל החלטה מה לקבל ומה לא לקבל, מה להשפיע ומה לא להשפיע?

כי יש לו צמצום, מסך ואור חוזר, ולפי הכוונות האלה, עוד לפני שהוא מקבל, הוא עושה חשבונות.

תלמיד: יש את האור ישר שנמצא ומה שקורה בראש זה שהאור ישר הזה חלקו נכנס לפנימי וחלקו הופך למקיף, כפי שרב"ש הסביר באות הקודמת. ההרגשה של האור ישר מורגשת בצורה מלאה בראש?

אור ישר הוא מה שמתלבש באור חוזר ונקרא אור פנימי, שני האורות האלה יחד, והאור הפנימי הזה נכנס מפה, על ידי זיווג דהכאה, לתוך של הפרצוף, לכלים, לרצונות.

תלמיד: בעניין השיעורים עם רב"ש, יש קבוצה של חברים שחושבת דווקא שזה מאוד מאוד חזק, אנחנו מקבלים התפעלות מאוד גדולה כשרב"ש מקריא ומלמד לאט. זה עוזר לתלמיד ללכת איתו ולחפש את ההבחנות האלה ביחד, ובגלל זה אני מסוגל כך לשאול.

אז בעניין אור חוזר, רב"ש הסביר על אור חוזר הדוחה ואור חוזר המלביש. שהמלביש זה בעצם כלפי אור פנימי והדוחה זה כלפי אור מקיף. מהו הדבר שיש לו אפשרות לעשות אור חוזר, את שני הסוגים של האורות האלה?

הדבר שעושה אור חוזר זה המסך שבפה דראש.

תלמיד: זה קיים בראש עוד לפני הרגשת אור ישר?

לא, איך יכול להיות שיהיה מסך ואור חוזר לפני שיש אור ישר? יש צמצום, ברגע שהאור מגיע לצמצום אז הצמצום הזה מגיב אליו בצורת מסך ואור חוזר.

תלמיד: אז הוא חייב להרגיש הכול, הראש חייב להרגיש את כל האור ישר?

בראש יש לך הכול, רק מה שיש בראש מתפשט, חלק מזה מתפשט בגוף. חלק יוצא לאור מקיף וחלק מתפשט בגוף כאור פנימי.

תלמיד: אז אם הראש מרגיש הכול, אז אין שם צמצום א'?

הראש עושה בעצמו צמצום, הוא חייב לעשות צמצום. צמצום זה נקרא שאני קובע עכשיו עם הבורא יחס של שוויון, אני לו והוא לי.

שאלה: גם אני התבלבלתי מהחלק הזה עם הראש והתוך.

אם הייתי בטוח שאתם תגיעו לאיזה שיעור אז הייתי פותח שיעור בפתיחה, והיינו עוברים על כל הדברים האלה, בבקשה, אני מוכן. למרות שיש לכם שם בארכיון עשרים פתיחות למיניהן. מרב"ש אני חושב שאין פתיחה מוקלטת, כי אני לא עברתי איתו על הפתיחה, עם הלל למדתי פתיחה.

שאלה: כל השולחן כאן מאוד בעד להכניס לשיעור בוקר פתיחה, מרגישים שמאוד רוצים.

לשיעור בוקר?

תלמיד: כן, לא ללכת לארכיון, לשבת איתך וללמוד עכשיו כל יום בקביעות כולנו.

בבקשה, חוץ משבת, כי אנחנו רוצים לצייר. אין בעיה, גם ביום ראשון? למרות שיש ביום ראשון כלי חיצון?

תלמיד: איזה כלי חיצון?

כלי עולמי, בסדר, ממחר תכינו לנו. אין בעיה, תביאו פתיחה, טקסט של פתיחה. וגם רצוי שתביאו מחברת, לא את הדפים הקטנים האלה, מחברות.

שאלה: לגבי הראש והתוך זה מבלבל, כי אנחנו אומרים שהראש הוא שורש הכלים והאור רק מורגש בתוך. לפי מה שגם רב"ש אמר האור מורגש בתוך, בראש לא יכול להתלבש האור.

כן.

תלמיד: מצד שני, אנחנו אומרים שיש בפה דראש מסך שמגביל את האור, מרגיש את האור, עושה חישוב על האור, שזה כל המאפיינים של חלק שכן אמור לקבל את האור.

אבל זה נקרא שורשי כלים, והאור שנמצא שם הוא נמצא בכוח ולא בפועל, לפני קבלה. יש דבר כזה בחכמת הקבלה, בעולם שלנו זה לא כל כך, נניח שאתה מריח לפני שאתה טועם, או שאתה טועם אבל זה לא נקרא שאתה אוכל. ברוחניות אתה יכול, מפני שעשית צמצום על על מנת לקבל, אתה יכול לעשות פעולה בכוח שאתה בודק את כל האור, שוקל אותו, כמה אתה מסוגל לקבל ממנו וליהנות, כדי להַנות לבעל הבית. ואתה לא תטעה, כי אתה נמצא תחת הצמצום. אתה יכול להגיד, כן, אבל אני עושה צמצום לא לקבל לעצמי, אבל כשאני מקבל ונהנה, כדי לבדוק האם אני יכול ליהנות כאן או לא, איפה אני שוקל בדיוק את התענוג הזה? לכן אני שוקל את זה בתכונה כזאת שנקראת למעלה מכלים דקבלה, ראש. יש כאן משהו שאולי לא נוכל להסביר.

תלמיד: דווקא כשנתת עכשיו את הדוגמה של לאכול, אז אני שואל האם זה כמו הדוגמה שאם זה היה תלוי בפה הייתי אוכל עד אין סוף, הייתי יכול להתפוצץ, אבל הבטן זה מה שמגביל אותי?

לא הבטן מגבילה אותך, אלא הצמצום, שלא לעצמך אתה עושה, אלא למעלה מדעתך. אני עושה את זה רק כדי לייחס את זה לבעל הבית. איזה תענוגים נמצאים באור, כל מיני כאלה וכאלה, אני הכול מייחס לבעל הבית, אני כבר עובד למעלה מהחשבון שלי. אז אתה יכול להגיד, אבל אתה טועם, אתה חייב ליהנות, אתה חייב לבדוק את התענוג שלך, אחרת איך אתה תהנה לו? אז כאן אני לא יכול להסביר מפני שזה נקרא למעלה מהדעת, אין מילים.

נקווה שתקנו את התכונה הזאת וכך תעבדו. רק לפי החלטה שכל מה שיהיה אתה מייחס לבעל הבית. אתה כאילו לא נמצא אלא כמו כלי, כמו איזה פלייר, מברג, אתה עובד עם עצמך בלבד, אפילו שאתה צריך לשקול תענוגים. רק בצורה כזאת אתה מעלה את עצמך מדרגת בהמה לדרגת אדם, שהכול בעל מנת להשפיע, שזה דומה לבורא.

זה עוד מעט, אני מקווה ממש, אנחנו כבר נמצאים בגבול של המצבים הללו ואתם תתחילו עם זה לעבוד ולהרגיש. יש לפני זה כמה ירידות עדיין, כל מיני אכזבות, זה כדי להכין את הכלי שהוא מחוצה לי. לכן אני צריך להתייאש ממה שאני.

שאלה: קודם אמרת שיש השפעה בכוח והשפעה בפועל, אז יש כמה סוגים של השפעות?

בטח. אני קודם כל עושה חשבון כמה לעשות על מנת להשפיע. בשבילך נניח, אני מוכן כדי להשפיע לך לקנות לך מתנה במאה שקל, מכל הלב. יותר מזה אני בודק את עצמי, אני לא מסוגל, זה נקרא בכוח, בדקתי את עצמי. אחר כך השאלה היא האם אני עושה את זה או לא. יכול להיות שאני מגיע לחנות, מסתכל, זאת מתנה יפה אבל מאה שקל אני צריך להוציא עכשיו מהכיס, ואז אני נמצא באיזו מלחמה פנימית.

ברוחניות מה שהוחלט בראש מתקיים בגוף, אני קונה ומביא לך מתנה, זה נקרא בפועל. יש בכוח ויש בפועל. ברוחניות זה חייב להיות, זה נקרא "פיו וליבו שווים". בגשמיות אנחנו לפעמים רוצים לעשות דברים טובים, אבל כשזה מגיע למעשה שאני צריך לוותר על עצמי, שם אני לא יכול.

תלמיד: אז בכוח זה לא נחשב?

אז בכוח לא נחשב, רק בפועל.

שאלה: אז בפועל זה משהו שאפשר לתפוס?

כן. בפועל זה נקרא שאדם מרגיש מה שהוא עושה, איזו פעולה הוא עושה, ובטוח שזו ההחלטה שלו, כך זה ברוחניות. בגשמיות אנחנו עושים גם בפועל כל מיני פעולות ללא שום החלטה וללא שכל, כי זאת גשמיות.

שאלה: אז אם אני מבין נכון, בכוח זה בתוך הדעת ובפועל זה מעל הדעת?

לא. גם בכוח זה למעלה מהדעת, דווקא.

שאלה: מציאות העקודים הביאה להגבלת האור בכלי, למראית עין לא נראה שהבורא שמח, איך בכל זאת הבורא שמח? כי הגבלנו אותו. איך התוצאה של זה היא נחת רוח לבורא?

אתה שואל דווקא שאלה יפה, אתה מגביל את עצמך כדי להנות לבורא. וכמה שהוא נתן לך כוחות מראש, אם אתה משתמש בהם בצורה נכונה כדי להשפיע לו, אתה עושה לו נחת רוח. אתה מסתכל על ילד קטן שרוצה להביא לך חצי מהסוכרייה שלו, הוא נותן לך, אתה נהנה כשהוא כך עושה, אתה אומר חמוד והכל, נכון? אתה צריך את הסוכרייה הזאת? אז מה אתה רוצה? הוא עשה את הפעולה.

שאלה: איך יכולה להיות מציאות שאין בה כלי?

מציאות שאין בה כלי היא ד' בחינות דאור ישר ומלכות דאין סוף שהיא בסופה של ד' הבחינות, צמצום שהיא עושה, מסך, אור חוזר ויציאת הפרצופים.

תלמיד: זה לא כלי?

תלוי למה אתה קורא כלי. האמת שעקודים זה לא כלים עדיין, כי כלים אמיתיים הם אחרי השבירה, לא שבירה בעולמות אלא שבירה בנשמה.

תלמיד: עקודים זה לפני ד' בחינות?

לא.

תלמיד: איך זה יכול להיות שיש משהו שאין בו כלי.

זה נקרא כלי, תקרא לזה כלי. כלי זה נקרא הכרת הניתוק מהבורא, הכרת הריחוק מהבורא ופעולות כדי להידמות ולהתקרב אליו. כלי זה נקרא שיש בו כבר רשימות מהשבירה והוא בונה את עצמו מהצורה ההפוכה, ודורש מאור המחזיר למוטב ומקים את עצמו ממש מההפך ומגיע להשתוות, להזדהות. זאת אומרת, שיש לו בתוכו חושך ואור והם פועלים עכשיו כיחד, זה נקרא כלי.

אחרת זה לא כלי. זה כמו אדם, יש תינוקות, יש בחורים, יש בחורות, יש אדם שהוא קצת יותר מבוגר. אבל מה זה באמת האדם כך שעבר דברים קשים בחיים והשיג יחד עם זה משהו כנגד זה, אז זה נקרא כלי, שיש לו כלים. מה זה נקרא כלים אצל מדען או מהנדס או מישהו? שהוא יודע את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות והדברים הטובים שהוא יכול על פני זה לבנות, אז נקרא שיש לו כלי.

לכן אין סוף זה לא כלי, עולם אדם קדמון זה לא כלי, כי הכול עקוד בכלי אחד. כלי אחד זה לא כלי, הוא לא קשור מהצורות ההפוכות של הבורא. כל ההעלמה בחמישה עולמות מלמעלה למטה זה עדיין לא כלים, זה עדיין העלמה, עולמות, זה עדיין המעטת האורות. אחר כך כשנשבר, וגם שנשבר בעולמות זה עדיין לא שבירה כי אין עדיין צורה אמיתית של הרצון לקבל.

רק אחר כך כשבאדם הראשון יש רצון לקבל שהולך על מנת להשפיע ואומר "אכלתי ואוכל עוד", לא בפעם ראשונה אלא בפעם השנייה, מקבל בעל מנת להשפיע בכוונה, שרוצה את זה, אז הוא מייצב בתוכו רשימות של הקבלה, שהוא ממש הלך ושבר את עצמו. זאת אומרת, זרק את עצמו בכוונה מדרגת הבורא לדרגת הנברא, ועכשיו הוא מתחיל לשחזר, לשקם את עצמו.

תלמיד: האם רק מרגע השבירה אפשר להגיד שקיים כלי?

מרגע השבירה זה מתחיל להיות מציאות הכלים, עד אז זו רק הכנה.

תלמיד: אבל ביחס למה? האם הוא רוצה בורא?

אז יש לו חשבונות, הוא אפילו לא נמצא בניתוק עם הבורא, הוא לא הפוך מהבורא, הוא נמצא בשמירה, יש לו מסך. כי הוא עושה צמצום ואחר כך כל הזמן עובד עם הצמצום, מצמצום א'.

תלמיד: למה ראש לא נקרא כלי, איך הוא עושה חשבון? האם חשבון זו תוצאה מפעולת האור עליו?

לא. כי מה שאתה עושה בראש זה רק שורשי הכלים. שאתה עושה חשבונות, חשבונות זה לא כלים. יש לך שם את כל הנתונים כדי לעשות חשבון, אבל אתה עושה את זה בלמדוד את הרצונות שלך כנגד האורות. למדוד, אתה עובד למעלה מהרצון. זאת אומרת למעלה מהרצון זה נקרא שגם עם הרצון אתה משתמש רק לצורך מדידה.

תלמיד: האם החלטה שבראש לא מבוססת כבר על כלים?

נניח שאתה לוקח עכשיו חתיכת עוגה קטנה מאוד כדי לטעום ולהחליט אם היא טובה או לא טובה, אבל רק לצורך הזה. אפילו שאתה צריך לטעום את כל הטעמים, אבל אתה טועם את כול הטעמים האלה רק כדי להרגיש אם היא טובה או לא טובה. זאת אומרת, אתה עוטף את זה בכוונה שלך וכך אתה עובד. זאת אומרת אפילו שאני טועם ואני יכול ליהנות, אבל לפני שאני נהנה, יש לי בזה כוונה ליהנות כדי להרגיש את התענוג הזה האם זה טוב או לא טוב, זה נקרא שאני עובד עם הצמצום.

תלמיד: זה פעולה שמתבצעת בראש?

כן.

תלמיד: איך הוא קובע אם זה טוב או לא טוב?

בראש זה כלים דכוח לא בפועל. לכן נקרא שבראש רק שורשי כלים.

תלמיד: אין בזה את כל המציאות של הכלי, את כל מה שיקרה בתוך הכלי אתה לא מזהה בראש?

לא. כי ראש לא נותן לעצמו ליהנות על מנת להשפיע, הוא רק בודק כמה אני אוכל לקבל וליהנות על מנת להשפיע.

תלמיד: אז איך ראש יכול לקבל החלטה אם הוא לא יודע מה יקרה בכלי?

זה מספיק לו כדי לקבל החלטה. זה מה שהוא עושה כדי לקבל החלטה.

תלמיד: אבל אתה לא יודע איך זה יתממש.

אני יודע, אני חייב לגלות בראש את כל האורות, את כל הנרנח"י, אבל אני מקבל את זה בדחייה, מלמטה למעלה זה נקרא.

תלמיד: אחרי שיש החלטה בראש, האם צריך שיהיה למעלה מהדעת בתוך הכלי כדי שיהיה מימוש ?

הכול למעלה מהדעת.

תלמיד: למה זה למעלה מהדעת אם כבר יש החלטה בראש?

בלי למעלה מהדעת אני לא מתחיל פרצוף.

תלמיד: למה אחרי שיש החלטה זה גם נקרא למעלה מהדעת?.

אחרי שיש החלטה אני מבטא אותה בגוף, אני מקבל בגוף, במה? בתוך הרצונות שלי? לא, בתוך הכוונה על מנת להשפיע. זה נקרא שאור ישר מתלבש באור חוזר ושניהם מתפשטים ברצון לקבל בגוף.

תלמיד: כוונה זו לא החלטה שקורת בראש?

נכון, אבל זה למעלה מהדעת.

תלמיד: אחר כך שזה מתממש בתוך הכלי זה כבר מבוסס על הכוונה, איפה פה למעלה מהדעת?

הכוונה על מנת להשפיע היא למעלה מהדעת.

תלמיד: מהי השרשרת מההחלטה עד שהכלי מקבל, אתה יכול לפרט איך זה הולך?

יש לי רצון לקבל, יש עליו צמצום ומסך מסוים, לפי זה מתגלים לי רצונות בתוך המסך, אבל הרצונות שמתגלים בתוך המסך הם עדיין מתגלים למעלה מהרצון לקבל. מה זה למעלה מרצון לקבל? זה רצון לקבל אבל הוא מסודר בצורה כזאת שאני לא נהנה בו, אלא אני רק שוקל בו עד כמה שאני יכול לעשות חשבון לטובת בעל הבית. אני עושה כאלה חשבונות, ואחר כך באותו רצון לקבל שיש לי בראש אני פותח אותו לתענוג, להנאה, ומתחיל ליהנות, וזה לטובת הבעל הבית, זה נקרא גוף. זאת אומרת ראש הפך להיות לתוך.

תלמיד: איפה פה למעלה מהדעת?

כבר בראש מלכתחילה אני לא יכול לגלות שום אור, אלא אם אני לא מתכוון לטובת הבורא בלבד, למעלה מדעתי, למעלה מהחשבון הגשמי, האגואיסטי שלי.

תלמיד: וזה שהוא רוצה שיהיה למען הבורא אז בזה הוא בלמעלה מהדעת, שהוא לא רוצה שהוא יהיה למען עצמו?

כן.

תלמיד: אחרי שכבר קיבל החלטה כזאת בראש, למה המילוי בכלים בתוך אחר כך לא נקרא בתוך הדעת?

כי מה שיש בראש מתפשט בגוף, הוא כבר קיבל את זה בצורה כזאת, הוא לא יכול לקבל את זה עכשיו בצורה אחרת. עכשיו אני נהנה על מנת לקבל, זה מה שאתה רוצה להגיד? איך יכול להיות שראש שלי כדי להשפיע לבורא ובגוף אני נהנה רק לטובת הבטן שלי?

תלמיד: זה אותו כלי שעובר את התהליך מהראש עד התוך או שזה כלים שונים?

לא, בראש אין לנו כלים, רק שורשי כלים לכלים שיש בתוך.

תלמיד: ההחלטה של שורשי כלים מה הם נותנים לכלי בתוך?

החלטה.

תלמיד: והמימוש?

המימוש בתוך הפרצוף.

תלמיד: ושם עוד פעם מתחיל חשבונות או ששם הוא רק מבצע?

אין חשבונות בתוך, רק ראש עושה חשבון, כל דבר רק בראש. אפילו שאנחנו מדברים על כול מיני שינויים שיש לנו בגוף, זה רק אחרי שהראש מחליט ומבצע.

שאלה: אז תוך הוא רק מבצע?

כן. בתוך אין שום דבר מעצמו, כלום. מה שקורה לו, זה קורה או כתוצאה מהראש, או כדי להעלות את התוצאות האלה לראש.

תלמיד: אם התוך רק מבצע, למה זה נקרא שהוא למעלה מהדעת? הוא מבצע מה שהראש החליט, מה יש לו למעלה מהדעת?

לפי שהראש מבצע בו פעולות למעלה מהדעת, למעלה מהפופיק, למעלה מהרצון שיש בתוך.

תלמיד: אז התוך שהוא מקבל, הוא מקבל לטובת בעל הבית, זה לא לטובת התוך?

בוודאי. איך יכול להיות, שכלי רוחני מקבל לטובת עצמו, הרי זה קליפה, זה מיד יגיע לשבירה.

תלמיד: אז לא הספיקה ההחלטה בראש?

אבל גוף זה תוצאה מהראש. איך יכול להיות [אחרת]? פיו וליבו צריכים להיות שווים. פה זה החלטה ולב זה כבר ביצוע בתוך הרצון.

אתם צריכים לחשוב על הדברים האלה. אני יכול להראות לכם ספרים שלי, יש לי חמישה כרכים של חלק א', תלמוד עשר הספירות, אני עברתי עליהם פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, אותו הדבר בכל היתר. זה דברים שצריכים כל הזמן לחשוב עליהם, לקרוא אותם כל הזמן.

תלמיד: בשביל שזה יקרה, צריך כמה שעות לפחות בשבת ללמוד מול הטקסט.

אתה פשוט צריך להיות טרוד כל הזמן בזה.

תלמיד: אבל נגיד נתחיל פתיחה, אם יהיה לימוד מסודר עם רב"ש כמה שעות בשבוע, [אולי] לא יהיה צורך בפתיחה, זה יהיה כמו פתיחות קודמות שהוציאו מזה עשרים אחוז. צריך אולי אפילו בשבת לתת לזה זמן.

אתם חושבים שאם תלמדו לפי רב"ש, זה יהיה לכם לימוד סדרתי?

תלמיד: בלימוד השבועי אין מקום שבו כחברה מתכללים בטקסט בצורה רציפה חצי שעה, שעה, צוללים פנימה, מתרגלים לשפה, מנסים להרגיש, לא להרגיש, אפילו בזוהר אנחנו יותר שקועים מאשר בתע"ס ואז אין חיסרון לזה. אין חיסרון אפילו להכיר את השפה, להכיר את הצורות. יכול להיות שלא צריך את זה, אני שמעתי ממך שמה שהיה פעם כבר לא צריך.

לא שלא צריך, אלא יש עיקר ותפל. לעניינו עכשיו, בהתפתחות החברתית וכל המשבר שמתקרב לעולם, האנטישמיות שגוברת וכל הדברים האלה שעכשיו מתחילים להיכנס כך בפועל, אז אנחנו צריכים להיות יותר מוכנים להפצה רחבה ולעבודה בתוך העשיריות ואת הדברים האלה אנחנו בעיקר נשיג מתוך הפעולה שתתרחש בינינו. זה שאתה תדע עכשיו בעל פה מה שקורה אי שם, זה בכל זאת יהיו ידיעות ללא בסיס, הן בטוח לא יהיו נכונות, אני חותם לכם על זה, אתם תזכרו ותבינו אחר כך.

זה כמו שמתגלה קצת רוחניות ואז הכול מתהפך. כמו שאתם רואים קצת, אפילו שזה עדיין לא רוחניות, אבל קצת שיברת מוסכמות קודמות אגואיסטיות, קצת תמונה חדשה, הכול כאילו מקבל פן חדש. לכן אני מוכן, אבל לא נראה לי שזה מציאותי, בפרט שיש לפניכם עוד פעולות הפצה והן הכי חשובות אם אתם רוצים להשיג רוחניות.

האם אני בא להשתמש בכם לאיזה צורך שלי פרטי? אלא העיקר זה העשירייה. אני מבין שללמוד ולהבין את הדברים, כאילו להבין, כי בשכל הבהמי איך אפשר להבין דברים רוחניים? זה נקרא "מקובלים ירושלמיים". יש הרבה קבוצות כאלה שלומדים ומתפלפלים ויש להם עוד תלמוד עשר הספירות עם פירושים שלהם ועוד פירושים שלהם ועוד ועוד ומה התועלת?

תראו לפי הרב"ש איך שהוא לומד, אתם חושבים שהוא נכנס לפרטים ממש, זה לגמרי לא כך, אלא העיקר בשבילו זה לבנות גישה ולא יותר. אתם רואים את זה גם מתוך הפסוקים, שזה לא לימוד כדי להכניס לראש כל מיני נתונים כמו למחשב, שהם לא יתנו לך שום התקרבות לביצוע הרוחני.

תלמיד: אז לא ברור איפה עובר הגבול, זאת אומרת בשביל מה?

אגיד לך בדיוק איפה עובר הגבול, איפה שאתה חושב על המאור המחזיר למוטב בלבד. ואם אתה חושב משהו יותר מהמאור המחזיר למוטב, אז כבר אתה מעבר לגבול, חבל על הזמן.

שאלה: אז למה לעשות עכשיו חצי שעה שאלות כלליות, ולא לקרוא יותר רב"ש, בשביל מה צריך להתחיל מחר פתיחה עוד פעם, אם יש אפשרות להשקיע ולא לשים יותר רב"ש? באופן אישי, כשאני שומע את הרב"ש מול הטקסט, זה עוזר לי יותר לחשוב על המאור המחזיר למוטב, יותר מאשר עכשיו שאלות כלליות על דברים שהם בכלל אפילו לא קשורים לטקסט.

אתה רוצה כך, הם רוצים כך, מה אתם רוצים שאני אעשה?

תלמיד: אני שואל מה נכון, על הגישה הכללית.

הגישה הכללית היא, שלומדים אך ורק כדי להגיע לבניית הכלי, ובניית הכלי זה רק בעשירייה. אז גם פתיחה וגם איזה חלק וגם עם רב"ש או בלי הרב"ש. סך הכול עם רב"ש כמה יש ללמוד? אתם יכולים ואני אשמח לעבור אתכם על זה, אני מבין ומרגיש אותו.

בואו נלמד יום יום שעה רב"ש. אלה רוצים פתיחה, אלה רוצים כך, אני לא יודע. אין זמן לכל דבר. אני מצפה לזה שנסיים את הזוהר לפחות פעם אחת, ואני חושב שזה יקרה תוך שלושה ארבעה חודשים, ואז אנחנו נוכל את השעות האלה להקדיש למשהו אחר.

שאלה: יש הרגשה שיש ראש ויש גוף, גם אנחנו רואים בתהליך שאנחנו מנסים לעשות, כאילו שיש לו ראש ויש את אומות העולם. ואתה מסביר שהראש והגוף זה אחד, ממש הרגשה של אחד, זאת אומרת אין משהו שמפריד ביניהם. זה קצת לא נתפס.

זה לא נתפס מפני שאנחנו לא ראש והעולם הוא לא גוף. אלא אם אנחנו נעבוד בצורה כזאת, שאנחנו נפיץ את חכמת הקבלה בצורה כזו, שהעולם גם יראה בעצמו שהוא יורד לאבדון, ואין לו ברירה הוא חייב להיות בחיבור. ואת החיבור הוא לא יכול להשיג אלא רק על ידי השיטה הזאת, שמביאה כוח מיוחד שעוזר לעולם להתחבר, ועוד רגע אם הוא לא יהיה מחובר הוא ממש נגמר. אז בצורה כזאת, אנחנו יכולים להיות ראש והם יכולים להיות גוף ונעבוד ביחד. בינתיים זה עוד לפני זה.

שאלה: הרצון לקבל מחולק בצורה מוחלטת לראש ולגוף?

לא, הרצון לקבל לא מחולק לראש ולגוף מפני שאין ראש ברצון לקבל וגם אין גוף, אלא עבודת האדם מחלקת את הרצון לקבל שלו לשני חלקים, שההחלטה בכוח זה הראש והעבודה בפועל זה הגוף. כך היחס לרצון לקבל.

אותו רצון לקבל שאני מתייחס אליו כמו להחלטה, אני עושה בו החלטה, הוא נקרא "ראש", אותו רצון לקבל שאני מתחיל עכשיו לעבוד עימו כדי לקבל בו בעל מנת להשפיע, הוא נקרא "גוף".

תלמיד: האם העשירייה מתפקדת פעם אחת כראש ופעם אחת כגוף לפי התפקיד?

לפי התפקיד היא מתפקדת גם בראש וגם בגוף וכל אחד גם כן כך.

תלמיד: למה בהופעה שלנו בגשמיות בעולם הזה, בענפים, יש את החלוקה הזאת המוחלטת לראש וגוף, ישראל ואומות העולם?

בעולם הזה הכול מתבטא בצורה גשמית שזה בחומר, צורה וזהו. יש לך ראש ויש לך גוף. ברוחניות לא, כל פעם יש לך ראש אחר, גוף אחר, איך אתה מסדר את הרצון לקבל שלך, איך אתה מתייחס אליו, איך אתה עובד עימו.

שאלה: הוא כתב "עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור".

לא, אצילות זה לא עולם האצילות.

תלמיד: אז מה זה?

אצילות זה כשמתחילים לצאת כלים, לבנות.

תלמיד: אז עקודים זה התוך של כל הפרצופים בעולם אדם קדמון?

כן. נכון.

(סוף השיעור)