שיעור בוקר 25.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 453,

מאמר "פורים, שהמצוה עד דלא ידע"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 453, מאמר "פורים שהמצוה עד דלא ידע".

פורים, שהמצוה עד דלא ידע

תשמ"ז - מאמר י"א
1986/87 - מאמר 11

"חז"ל (במגילה ז') אמרו "מחוייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". אולם אי אפשר להגיע לבחינת עד דלא ידע, מטרם שהוא נמצא בבחינת ידע. ואחר זה אפשר לומר, שצריכים להגיע למדרגה יותר גדולה, הנקראת "דלא ידע". ובודאי שזוהי מדרגה יותר גדולה מבחינת ידע. כי זה ניתן לנו לקיים רק בפורים ולא כל השנה, כמו שאמרו חז"ל "מחוייב אינש", ולא כל השנה, ולפי זה צריכים להבין, מהו הענין "ידע" ו"לא ידע".

וכמו כן יש להבין את החיוב שיש מדאורייתא לקרוא פרשת זכור. וכתב המ"א (או"ח סימן תרפ"ה) "ונראה לי ליישב מנהג העולם, דאטו מי כתיב בתורה, שיקראו דוקא בשבת זה, אלא שהחכמים תקנו בשבת זה, הואיל ושכיחי רבים בבית הכנסת, וסמוך לפורים, כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן".

זאת אומרת, שענין "זכור את אשר עשה לך עמלק" נוהג תמיד, אלא שתקנו לקוראו בשבת לפני פורים, כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן. וגם טעם זה של הסמיכות של "זכור" לפורים, מה בא זה ללמדנו בבחינת עבודה. וכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים להקדים ולהבין מקודם את ענין מטרת הבריאה. ומזה נדע מה זה "ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ומה זה "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ידוע, דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובכדי שההטבה שהבורא נותן, שתהיה בה שלימות, היינו שלא ירגישו בעת קבלת הטוב בחינת אי נעימות, והטעם הוא, שיש כלל, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. והיות שהשורש הנבראים הוא רצונו לתת להנבראים, זה גורם בזמן שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, הם מרגישים בחינת בושה, מטעם שזה הוא להיפך מהשורש.

ומשום זה נעשה תיקון, המכונה בחינת "צמצום והסתר" על הכלי קבלה המקורי, שהוא, כמו שנבראה מלכתחילה, שהוא מקבל בעמ"נ לקבל, ונעשה ע"י תיקון. כלומר, שבכלי זו, כבר יש עליה שליטה, מתיקון הצמצום, שאין השפע העליון בא לכלי, הנקראת "רצון לקבל". והכלים האלו מסוג זה נשארו במצב, הנקרא "חלל פנוי בלי אור". והיא נשארה בחושך.

ורק בזמן שיכולים על כלי זו, הנקראת "מקבל", לעשות כוונה בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, אף על פי שיש לו רצון והשתוקקות גדולה לקבל את הטוב, מכל מקום, אם הוא לא בטוח בעצמו, מה שיקבל מה', אם לא יהיה מחמת מצוה, שהיא מטעם שהבורא רוצה לתת, כנ"ל רצונו להטיב לנבראיו, הוא מוכן לוותר על ההנאה, שמקבל מה'. אלא זה שהוא כן רוצה לקבל הנאה ותענוג, הוא רק מחמת מטרת הבריאה.

ובהאמור נוכל עכשיו לדעת ההבחן בין ארור המן לברוך מרדכי. כי מדרך מרדכי הצדיק הוא רק לעבוד בעמ"נ להשפיע לה', שזה נקרא בחינת "משפיע". וע"י דרך זו יכולים אח"כ להגיע למדרגת השלימות, שהוא בא לידי מדרגה, שכבר הוא יכול לומר להבורא "אני רוצה, שתיתן לי הנאה ותענוג, משום שאני רוצה לקיים, את מה שאתה רוצה לתת להנבראים טוב ועונג, ואני מוכן עכשיו לקבל את הטוב והעונג, מטעם שאני יודע בעצמי, שאין אני רוצה זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם להשפיע".

ועכשיו, עם הכוונה בעמ"נ להשפיע, קבלת מתנת המלך היא בשלימות. היינו, שאין שם בחינת בושה. היות שהקבלה היא מטעם רצונו לסייע להבורא, שתתגלה מטרת הבריאה, שכולם ידעו, שהמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו.

והיות שחז"ל אמרו (קדושין מ', ע"ב) "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות", משום זה, היות שהוא במצב, שאין הוא דואג לאהבה עצמית, אלא לטובת הזולת, נמצא, שבזה שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג מאת הבורא, הוא רוצה לקיים אהבת הזולת, בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו.

וזהו כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט, ובהסולם אות ס"ז) "ולומר לציון עמי אתה, וכו', עמי אתה, אל תקרא עמי אתה עם ע' פתוחה (פתח), אלא עִמי אתה עם ע' חרוקה (חיריק), שפירושו, להיות שותף עמי. אשרי הם העמלים בתורה".

והגם ששם מיירי בין אדם למקום, אבל ענין דרש של שותף יכולים לפרש בין אדם לחבירו גם כן. היות שמזה יצא אח"כ, שגם העולם כולו יקבלו את הכף זכות. נמצא, שעשה טובה בין אדם לחבירו, בזה שגרם להעולם כולו, שיגיעו לקבל הטוב והעונג, במה שישנו במטרת הבריאה.

נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף עם הקב"ה, כמו שכתוב "אני התחלתי את הבריאה, בזה שרוצה לתת טוב ועונג, וישראל הם משתדלים, שהמטרה תצא לפועל, בזה שעושים כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע העליון בלי שום פגם, הנקרא "נהמא דכסופא".

אלא אפילו בעת שמקבלים את הטוב ועונג, לא יפסידו את הדביקות, הנקרא "השתוות הצורה". כי זו היתה סיבת הצמצום". וזה נקרא, שהוא יודע את הדרך של מרדכי. שהיא דרך, שמביאה ברכה לעולם כולו, כנ"ל "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", וזה נקרא "ברוך מרדכי".

מה שאין כן דרך של המן היא, שלא להסתכל על תיקון הצמצום, שנעשה על הכלי קבלה. אלא הוא אומר "היות שהבורא ברא את העולם להטיב לנבראיו. ואנו רואים, שיש בהטבע שלנו רצון לקבל הנאה ותענוג. ולשם מה ברא הבורא את הרצון הזה. בשביל שלא להשתמש עמו. אלא ברא בנו רצון וחשק לקבל תענוג, ואמר, שלא להשתמש עמו, אלא לסבול צער ויסורים על ידו.

נמצא לפי זה, שהוא דרך הפכי. אומרים, שברא את העולם להטיב לנבראיו. ובזה שמרדכי הצדיק אומר, שלא להשתמש עם הרצון הזה, נמצא, שברא את העולם להרע לנבראיו. ובטח היה יותר טוב, שלא לברוא בכלל את הרצון לקבל הנאה ותענוג, מלברוא רצון וחשק לקבל הנאה, ואח"כ אמר, שלא להשתמש עמו, אלא לסגף את עצמו ולהישאר ריקן מהתענוג.

אי לזאת, איך יכולים להסכים לדרך של מרדכי, ולומר, שאסור להשתמש עם הכלים, שרוצים להנות. הלא זהו הכלי אמיתי, שברא הקב"ה. הלא על זה גם מרדכי מודה, היינו שהקב"ה ברא בעולם את הרצון לקבל הנאה ותענוג. אם כן המן טוען, שהדרך של מרדכי אינה דרך אמת.

ובעיקר, שיש לו הרבה תומכים בדרך שלו, וכל העולם אומרים, שהדרך האמיתית בעולם, היא כמו שהמן אומר. וזהו כמו שכתוב (מגילת אסתר, ג') "וכל עבדי המלך, אשר בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן, כי כן צוה לו המלך". משמע, שהמן נתן להם להבין, כי כן צוה המלך. יהיה הפירוש, כי המן טען, היות שהמלך, היינו הקב"ה, ברא את הרצון לקבל, בטח הוא רוצה, שאנחנו נקבל ולהנות. וכל עבדי המלך היו כורעים, היינו שנכנעו לדעתו של המן, כנ"ל, מטעם שהוא בא בטענה, הלא הרצון לקבל הזה, מה שמרדכי אומר, שלא להשתמש עמו, אינו נכון, כי הבורא לא בראו לבטלה, אלא שישתמשו עמו. אבל מרדכי אמר "לא", כמו שכתוב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה". וזה שכתוב "ויאמרו עבדי המלך, אשר בשער המלך, למרדכי, מדוע אתה עובר מצות המלך".

ואמר על זה אאמו"ר זצ"ל, שפירושו, שעבדי המלך היו אומרים למרדכי, הלא המן אומר לנו, מה שהוא הולך בדרך שלו, ולא בדרך של מרדכי, כי זוהי דרך האמיתית. שזהו פירושו, ששאלו את מרדכי, מדוע אתה עובר את מצות המלך. הכוונה על הקב"ה, שהמן היה אומר, כי כן צוה לו המלך, היינו מלך מלכי המלכים.

ופירוש הדבר יהיה כנ"ל, מטעם שהרצון לקבל ולחשוק לאהבה עצמית, זה מלך מלכי המלכים, ברא כח זה בנבראים, לכן כל העולם תומכים בדעתו ובשכלו של המן. ודעתו של המן נכתבה בתורה. כמו שאמרו חז"ל (חולין קל"ט ע"ב) "המן, מן התורה מנין. המן, העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". שענין אכילת עץ הדעת מבואר בהקדמה לפנים מאירות.

ומבואר שם (אות י"ח), שאדם הראשון היה נפרד לגמרי מהס"א "וכבר נתבאר שאדם הראשון לא היה כלל בבנינו צורת גדלות הקבלה, הנמשך מחלל הפנוי, אלא כולו נמשך ממערכת הקדושה, שענינים להשפיע". וכמו שכתוב בזהר (קדושים) "דאדם הראשון לא הווה ליה מהאי עלמא כלום. ועל כן נאסר לו עץ העצה"ד, כמו שרשו וכל מערכת הקדושה, שהמה נפרדים מהס"א, משום שינוי הצורה שלהם. נמצא, שענין המן, הוא להכניס את השימוש עם הרצון לקבל הגדול בעמ"נ לקבל, כי זה היה כל עצת הנחש.

עוד כתוב שם "שאמר לנחש, אשר אלקים אכל מעץ הזה, וברא את העולם. כלומר, שהסתכל על זה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, ועל כן ברא את העולם". וזהו כנ"ל, שהנחש טען, שענין אכילת עץ הדעת, הוא ציוי אלקים. ולמה צוה ה' לאדם הראשון שלא לאכול. על זה נתן לו הנחש, לאדם וחוה, תירוץ יפה. ובעיקר, הוא בא לקיים צוה ה', בזה שהוא מייעץ אותם לאכול מעץ הדעת. וזהו הענין כאן במגלת אסתר, שכתוב "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, כורעים ומשתחוים להמן". והוא מטעם כי כן צוה לו המלך.

ובזה נבין מה זה "ארור המן", שפירושו יהיה, שהדרך של המן היא דרך ארורה, היינו דרך של קללה. וזהו כמו שכתוב (בראשית ג') "ויאמר ה' אלקים אל הנחש, כי עשית זאת. ארור אתה מכל הבהמה, אל האישה אמר, הרבה ארבה עצבונך. ולאדם אמר, ותאכל מן העץ, ארורה האדמה בעבורך".

ובהאמור מבינים, שהאדם צריך להגיע למדרגת "ידע". כלומר, מהו ההבדל הגדול מבין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", שהוא ההבדל בין חיים למות. כי הדרך של מרדכי מביאה חיים, וזוכים להידבק בחיי החיים. מה שאין כן דרך של המן, הוא כבר יודע, שזהו מביא קללה בעולם, שכל המיתה בעולם גרם "המן העץ, אשר צויתיך לבלתי אכול".

ועל זה אומר הכתוב "ארורה". וענין זה נוהג עד גמר התיקון, שיש לזהר, שלא יפול בדרך של המן. ובגמר התיקון יהיה כבר כל הרצון לקבל מתוקן בעמ"נ להשפיע, שאז בלע המות לנצח. וכמו שאומר הזה"ק "עתיד ס"ם להיות מלאך קדוש בגמר התיקון".

ובהאמור נבין את ענין סמיכות "מחית עמלק", שקוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק". כי דוקא בזמן שיודעים את מה שעמלק גרם לנו, שהיא בחינת מיתה, שגרם לעולם, היינו בשליטתו, שלא ללכת בדרכי השפעה, להיות דבוקים בחיי החיים, אז משתדלים למחות אותו מעל פני האדמה. אחרת, שהאדם עוד לא הגיע למדרגת "ידע, מה שעשה לנו המן ועמלק", אין האדם משתוקק למחות אותו.

נמצא, שדוקא בזמן שהאדם הגיע למדרגת "ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", יש מקום למחיית עמלק. ומשום זה, לפני פורים, שאז הזמן שצריכים להגיע למדרגת "עד דלא ידע", צריכים להגיע לדרגת "ידע". ורק אז יכולים למחות את עמלק. זאת אומרת, בזמן שאדם רוצה לקיים "תמחה את זכר עמלק", זהו סימן שכבר זכה לבחינת ידע. אחרת אין האדם מסוגל לבוא לידי מחיית עמלק. אלא הוא עדיין משוקע בקליפת עמלק, ולא רוצה לקיים "תמחה את זכר עמלק".

ועתה נבאר את ענין, מהו שאמרו חז"ל "חייב אינש לבסומא בפוריא, עד דלא יבין בין ארור המן לברוך מרדכי". ששאלנו, מהו הגדלות בזה, שרק בפורים יכולים לעשות דבר כזה, היינו "עד דלא ידע". הנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס, חלק ט"ו, אות ר"כ) "לכן לעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו חוץ ממגלת אסתר. והטעם הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות, ולא ביו"ט, להתקיים הארה זו, אף אחר הסתלקות המוחין מן הנקבה, אלא בימי הפורים בלבד, ובבחינה זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויו"ט".

ובפירוש "אור פנימי" שם מפרש, כי לפני גמר התיקון אי אפשר לתקן כל אלו הניצוצין והכלים שנשברו, אלא רק הרפ"ח ניצוצין מן הש"ך ניצוצין יכולים לברר, שיכנס להקדושה. וגם זה יתברר לאט לאט. ונשאר ל"ב ניצוצין מכללות הניצוצין, שאסור לברר אותם. וזה נקרא בשם "לב האבן". ורק שע"י הברור של הרפ"ח ניצוצין, שיתבררו לגמרי, אז יתוקן מאליו גם לב האבן, בסוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר. ואז יבולע המות לנצח, שכל הרע יתוקן לטוב, ואז חשיכה כאורה יאיר".

והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק ע"י הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב."

שאלה: מהו כל התהליך שרב"ש מסביר בסוף המאמר? הוא שואל למה רק פורים יישאר בסוף, ואז הוא מסביר את כל הסיפור עם הניצוצים.

אחרי שכל הכלים יתוקנו יישאר רק פורים האחרון, כי לקבל בכל הכלים על מנת להשפיע בלי הגבלה, זה בעצם התיקון של פורים.

תלמיד: ולכן החובה להשתכר, זה בעצם השכרון.

כן, זה הסימן.

שאלה: אם האדם מגיע למדרגת "ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אז למה לא להרוג את המן? עכשיו הוא מבין שהוא עזר כנגדו ויכול להשתמש בו נכון.

מה זה נכון?

תלמיד: בעל מנת להשפיע, להשתמש בכלים של המן עם אורות מרדכי.

בסופו של דבר מגיעים לכך שבכל הרצונות שהיו על מנת לקבל יהיה תיקון על מנת להשפיע.

תלמיד: אז למה הורגים את המן?

כי הוא רוצה לקבל, לעבוד בכלים האלה על מנת לקבל.

תלמיד: למה לא לרסן את המן, למה צריך לתלות אותו ולהרוג אותו?

כך זה לפי ההשתוות של הפעולה הרוחנית והגשמית.

תלמיד: ואחרי שהורגים, איך משתמשים במה שהרגת?

במה?

תלמיד: בהמן.

אז כבר משתמשים ברצונות שלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: באיזה כלי?

דעל מנת להשפיע.

תלמיד: אולי לא הבנתי. את המן הורגים, נכון?

המן זו כוונה על מנת לקבל.

תלמיד: ומה זה להשתמש בהמן, אחרי שהורגים אותו?

צריך לעשות תיקון בכלים שלו כדי לקבל בהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל בין המן לעמלק?

אני לא יכול להגיד את זה בצורה ברורה, אבל עמלק זה יותר כללי, כשמו, "עמלק", על מנת לקבל. והמן, אם אנחנו מתקנים אותו, אז גם עמלק יהיה מתוקן.

שאלה: רב"ש אומר פה, "נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה." זאת אומרת הוא מחבר פה בין התיקון של האדם בינו לבורא, ובין זה שהאדם עושה תיקון גם לעתיד, לכל האנושות.

כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתייחס לתיקונים בהתאם להסבר הזה?

כל תיקון ותיקון מתווסף עד שבסופו של דבר מגיעים למצב שכל הרצון לקבל יתמלא עם על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה זה להיות שותפים עם הבורא?

על זה כתוב שהבורא מתחיל את הבריאה והצדיקים מסיימים את הבריאה.

תלמיד: במה אנחנו צריכים להתרכז ביחס לאנושות, בהתאם לכך שרב"ש אומר שבכל תיקון שאנחנו עושים, בכל יחס נכון שלנו, אנחנו עושים תיקון לכלל האנושות?

זה ברור שאם אנחנו עושים תיקונים בעל מנת להשפיע אז חלק מהתיקונים שלנו יהיה גם עבור הכלי הכללי.

תלמיד: ומה זה נקרא שותפות עם הבורא?

להיות שותף עם הבורא, זה שמשתמשים עם אותו רצון לקבל שהוא ברא על מנת להשפיע לו.

תלמיד: אז השותפות היא רק בשלב האחרון של התיקון, עד אז האדם לא נקרא שותף.

עד אז לא.

שאלה: רב"ש אומר רק אם אני מגיע לדרגה של "ידע" אני יכול למחות את עמלק. מה זו הדרגה הזאת של "ידע", מה אני צריך לדעת בעצם?

לדעת מה רצון הבורא. שהבורא רוצה שניקח את כל הרצון לקבל, נצרף אותו אלינו ונוכל לעשות חשבון בכמה, באיזה חלק ממנו אנחנו כל פעם הולכים לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת ה"ידע" הזה מגיע רק לקראת גמר תיקון.

כן.

תלמיד: ועד אז מה קורה?

עד דלא ידע.

שאלה: רב"ש כותב שהדרך של המן היא לא להסתכל על תיקון הצמצום.

כן, הוא רוצה על מנת לקבל.

תלמיד: כן, אבל מה זה אומר שהוא שלא מסתכל על תיקון הצמצום?

הוא רוצה לבטל את זה.

תלמיד: אני לא מבין איך הוא חושב שאפשר לבטל את מצב הצמצום.

עמלק זה על מנת לקבל, אז הוא רוצה לבטל גם את הצמצום.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שצמצום א' לא יכול להתבטל, כי זה יבטל את כל הבריאה בעצם.

יש לו בכל זאת מחשבה ותקווה משלו.

תלמיד: והמחשבה והתקווה האלו דווקא מקדמות, עוזרות בסופו של דבר?

הן עוזרות למרדכי.

תלמיד: זו השאלה, מרדכי בעצם מחכה שהמן יגדל, שיתפרע וידרוש ככל האפשר.

כן.

תלמיד: איך, מה זה לחכות? כי זה לא פשוט לחכות, לשבת בצד.

לא, זה לא לחכות כשאתה מחזיק משהו ביד, ואתה ממתין. אלא לחכות זה נקרא שעדיין לא ברור לו איך הוא יכול לצאת לתיקון. מרדכי יכול לצאת לתיקונים רק אחרי שהמן מגלה את התכונה האמיתית שלו.

תלמיד: ואז רב"ש כותב שמרדכי אומר שרק ברגע שהוא יודע שהוא רוצה לקבל רק על מנת להשפיע, אז הוא מוכן.

כן.

תלמיד: איך האדם מגיע להרגשה או להבחנה הזאת שהוא יודע שהוא מוכן לקבל רק מטעם להשפיע?

ככל שהבורא מתגלה לו וממלא אותו באור של השפעה, כך אדם מבין, בטוח שמה שהוא הולך לקבל עכשיו יהיה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז קודם הוא מתמלא באור של השפעה ואחר כך הוא יכול לקבל?

לא.

תלמיד: אז איך?

הוא לא יכול להתמלאות באור של השפעה, אבל הוא הולך על מנת להשפיע בכל הכלים, וכך הוא מגיע לאור של השפעה הגדול ביותר שנקרא "פורים".

תלמיד: זה שהוא הולך על להשפיע במקסימום עוד איכשהו ברור, אבל איך הוא יודע שהוא יכול לקבל את התענוג על פני מה שהוא עושה בעל מנת להשפיע? מהו המדד, לדעת כמה אתה יכול לקבל בעל מנת להשפיע?

אבל יש לו את כל הכלים, גם את כלים שהיו קודם על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, ועכשיו הוא משתמש בהם. זאת אומרת יש לו כבר שליטה בכל הכלים.

תלמיד: מה זאת השליטה על מנת להשפיע?

הוא בטוח שלא יטעה, הוא בטוח שלא יתחיל יקבל.

תלמיד: איך מגיע הביטחון הזה?

כי הוא כבר עבר כל מיני פעולות קודמות. הוא היה בכלים על מנת להשפיע, אחר כך החליט שהוא הולך לתקן גם את הכלים על מנת לקבל, ובעל מנת לקבל הוא עושה עוד תיקונים.

תלמיד: האם אי אפשר להיכשל אם נמצאים בעל מנת להשפיע ורואים שבאמת לא מוכנים לקבל ואחרי זה כן מקבלים?

אחרי זה מקבלים בגלל שמגיע הזמן, זאת אומרת מצב שהוא יכול לעבוד עם הכלים דקבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זאת ההבחנה הזאת, שהוא יודע שהוא יכול לעבוד עם הכלים דקבלה על מנת להשפיע?

העיקר בשבילו להשפיע. התוכן של הפעולה שלו הוא להשפיע לבורא. אם הוא יכול להשפיע עם הכלים דהשפעה הוא עושה את זה, מקטן לגדול. אם יכול לעשות פעולת השפעה אפילו בכלים דקבלה אז הוא פותח גם אותם מקטן לגדול. זו בעצם העבודה.

תלמיד: אם אני לא משתמש בכלי קבלה, איך אני יכול לדעת שאני בעל מנת להשפיע על הכלי קבלה הזה? אם לא הרמתי חמישים קילו משקולות, איך אני יודע שאני יכול להרים אותם בלי שניסיתי קודם?

אתה מנסה קודם כל בעל מנת להשפיע על מנת להשפיע. מזה אתה מודד את כוח ההשפעה שלך. אחר כך אתה מצרף לכוח ההשפעה שלך לאט לאט מקטן לגדול כלים דקבלה.

תלמיד: אבל כוח ההשפעה שיש לי עכשיו במצב מסוים, הוא רק על כלים דהשפעה, הוא לא על כלים דקבלה. איך אני יכול לצרף עכשיו כלי קבלה לכוח השפעה שיש לי? צריך פה תוספת כלשהי, מאיפה אני מקבל אותה?

הוא יודע את זה מתוך שהייתה שבירה ויש לו רשימות, יש לו כלים שבורים, אז הוא יודע מה זה נקרא לקבל על מנת לקבל ומה זה נקרא להשפיע, ואז לקבל על מנת להשפיע הוא יכול לעשות בצירוף הכלים. אנחנו מגיעים לזה ונכנסים לזה בצורה ברורה, אין כאן "כאילו", ספקות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות את הכלי לקבלת השפע העליון?

כלי לקבלת השפע נבנה מרצון לקבל שיש לנו מלכתחילה, ואנחנו את הכלים האלה מסדרים לפי הסדר מהקטן לגדול, מהקל לכבד. ואחרי שאנחנו מגיעים לכלים להשפיע על מנת להשפיע, שזה אור דחסדים, ויש לנו תיקון בזה, אז אנחנו מצרפים לזה גם כלים דלקבל על מנת להשפיע, גם מכלי קטן עד לכלי הגדול וכך מגיעים לתיקון.

יש לנו בזה כבר רשימות מכל הכלים האלה ואנחנו יכולים לכן להשתמש בהם, ואם אנחנו מתבטלים כלפי כוח ההשפעה מלמעלה, אז בטוח שאנחנו יכולים לקבל על מנת להשפיע ולא ליפול.

שאלה: הוא כותב כאן גם, "וכל עבדי המלך, אשר בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן, כי כן צוה לו המלך", כי בסופו של דבר אתה רואה שהמן הזה מאוד ערמומי.

כל הרצון לקבל.

תלמיד: אבל גם כשאתה מזהה את הדברים בסופו של דבר אתה רואה שהמן איפשהו גונב לך את העבודה ואומר לך, בסוף זה המלך שציווה שאתה כן תקבל. אז אתה איפשהו נופל. איך אתה מזהה את ההמן הזה, כדי להכריע אותו?

עד שאתה לא מגיע לעל מנת להשפיע לכל הכלי, שסך הכול יהיה לך סיכום של העבודה שלנו על מנת להשפיע, אתה לא מתחיל לקבל. תתאר לעצמך, יש לפניך צלחת מרק וכף, ואתה מתחיל לאכול. אז כל פעם שאתה אוכל, אתה יותר ויותר צריך לדרוש את הכלים בעל מנת להשפיע, אחרת אתה לא יכול לקבל וזה מה שקורה.

תלמיד: אז מה זה בעצם הנס? כי מה שהרב מתאר זה כאילו אני בונה את הכלי הזה.

אתה בונה.

שאלה: אבל הוא אומר בסופו של דבר, שקבלת האורות הגבוהים האלה זה רק מטעם נס. אז מה אז זה הנס?

יש מישהו שיכול להגיד?

תלמיד: המילה "נס" בעברית זה להרים למעלה, כמו להרים את הדגל על הנס, זה דרגה אחת למעלה, אז אולי זה מוסיף משהו.

את זה אני לא שמעתי.

נס זה נקרא למעלה מהדעת, למעלה מכוחות האדם. זה דבר שצריכים לקבל על עצמנו אחרי כל החשבונות, עשית חשבונות. נראה לך שכן, נראה לך שלא, אבל אתה הולך על זה. זה נקרא שאתה הולך לפתוח את הדרגה הזאת.

שאלה: אני רוצה כרגע להגיע לדבקות בבורא. זאת המטרה, נכון?

כן, נכון.

תלמיד: אני מגלה תמיד שאני רק נופל לעצמי וכמה אני רחוק מזה.

לא, אתה עד כאן עשית את כל הצעדים שלך בעלייה בצורה נכונה.

שאלה: אז איך אני דבק בנס הזה? כאילו חסר לי משהו בהרגשה שאני אוכל לתפוס את העניין הזה שעכשיו אני למעלה מהדעת ולא נפלתי, אני עוד פעם כורע מול המלך, שהוא לא המלך בעצם, זה המן משקר לי. הוא אומר לי, אתה בעצם עובד מול המלך, אתה עושה את מצוות המלך. אתה הולך למעלה מהדעת, אתה עושה את הכול אבל בעצם אני לא עושה את זה, אני מגלה בסופו של דבר עוד פעם שאני כרעתי מול המן.

למה?

שאלה: כי ככה יוצא, אני לא יודע.

לא, אתה עשית את כל המדרגות עד לפני זה בהצלחה.

תלמיד: אז את ההצלחה הזאת איך אני לא בולע לעצמי, איך אני לא נהנה ממנה?

כל הזמן אתה ככה עושה. הבורא עוזר לך, מהדרגה הראשונה ועד הדרגה האחרונה.

תלמיד: סליחה שאני מתעקש. איך אני יודע שאני לא משקר לעצמי, שאני לא באיזה דמיונות?

אתה נמצא בפעולות שהן מתגלות בך בצורה עקבית.

תלמיד: כן.

ואתה כל פעם רואה שאתה מוסיף ומוסיף. אין כאן מצב שאתה הולך וכאילו קופץ לתהום.

תלמיד: אז בעצם כל הזמן הרגשת ההוספה מנותקת ממה אני באמת מרגיש, טוב לי, לא טוב לי, מסכים, לא מסכים, עצם ההוספה זה העבודה למעלה מהדעת. זאת עבודה שאני ממשיך בדבקות בה?

כן.

שאלה: נס זה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: ואנחנו אומרים, יגעת ומצאת תאמין.

כן.

תלמיד: זאת אומרת שלכאורה האדם עובד ועובד והוא אמור לקבל שכר.

כן.

תלמיד: רק השכר משתנה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: והנס זה משהו מחוץ למשוואה.

כן. מה אתה חושב שזה הנס?

תלמיד: שני דברים מטרידים פה, האחד, יגעת ומצאת תאמין, לכאורה אדם עובד, עובד, משקיע, נותן יגיעה, בסוף אמור לקבל שכר. רוחני, אבל שכר.

כן.

תלמיד: והנס לא קשור למשוואה הרגילה.

זאת אומרת, השאלה מה קורה כאן שאנחנו קוראים לזה נס? כי באמת, בכל פעם שהוא הולך ומבקש תיקון יש בתיקון הזה חלק מל"ב האבן, חלק מעל מנת לקבל שבכל זאת מיתָקן. ולכן כל הדרך הזאת בעצם היא נס.

תלמיד: אז הנס זה רק לעתיד לבוא, למה שנקרא גמר התיקון?

כן, כשמתגלה.

תלמיד: כאילו באיזו מין התכללות כזאת?

כן. אנחנו עוד נקרא על זה.

תלמיד: אז השלב הראשון זה לא נס, זה רק חלק מתהליך היגיעה. אני לא רוצה להגיד הגיוני, אבל חלק מתהליך?

לא, בכל זאת בכל פעולה ופעולה יש חלק מהנס, מאין סוף.

תלמיד: איך האדם משתחרר מהידיעה שבסוף יהיה נס?

זה לא חשוב, כי הוא הולך על מצב שככה זה טוב בעיני הבורא, שזה על מנת להשפיע ולכן כך עושה.

שאלה: כל הסיפור נגמר בזה שהיהודים ניצחו ויש שמחה. אם פורים זה גמר תיקון, אז למה הבורא לא מתגלה בסוף, למה אין דבקות, למה אין הצדקה לכל הדרך? רק ניצחון היהודים על העמים ושמחה.

לא, הכול נגמר במשתה.

תלמיד: כן, שותים, תולים את המן. איפה הבורא, למה לא נפתח?

הבורא מאחורי הקלעים מגלה להם את כל הפעולות האלו.

תלמיד: אז זה עוד לא גמר תיקון.

כאילו בכוח כן ובפועל לא.

שאלה: הוא כותב ב"פנים מאירות ומסבירות" שאדם כבר נברא עם רצון לקבל והמערכת הקדושה. אני מניח שבבריאה עצמה כבר נברא כל הרצון הזה. אז הוא אומר "וכבר נתבאר שאדם הראשון לא היה כלל בבנינו צורת גדלות הקבלה, הנמשך מחלל הפנוי". מה זה אומר?

הבורא ברא כלי שנמצא בגדלות הרצון לקבל.

תלמיד: זאת אומרת שכבר אז היה כל הרצון לקבל והוא היה כבר במערכת קדושה, במערכת השפעה. ואז הוא שולח לו את הנחש. בעצם האדם כבר היה במערכת הקדושה.

לא. הכלי לא קיבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל כבר היה כלי.

מה זה "היה" אם הוא לא קיבל על מנת להשפיע?

תלמיד: הוא כותב שהוא היה בהשפעה, במערכת הקדושה.

הוא היה יכול להיות בעל מנת לקבל והיה יכול להיות בעל מנת להשפיע. אבל בלקבל בעל מנת להשפיע הוא עוד לא השתמש.

תלמיד: אז היה צריך לשלוח לו את הנחש כדי שהוא יאכל מעץ הדעת כדי להפוך את זה לכלי ולכל התהליך שאנחנו מבררים פה?

נכון.

שאלה: האם השלב לפני לקבל על מנת להשפיע זה להשפיע על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: מה מתגלה בלקבל על מנת להשפיע שלא היה ידוע בלהשפיע על מנת להשפיע?

שכלים דקבלה יכולים להיות בהשפעה.

תלמיד: מה זה להשפיע על מנת להשפיע, אם אין שום קבלה? יוצא שהנס זה התיקון על כלי הקבלה.

כן.

תלמיד: מה זה להשפיע על מנת להשפיע, על מה אתה משפיע אם אין כלי קבלה?

בלהשפיע על מנת להשפיע אתה משתמש עם הרצון לקבל ממטה למעלה. אתה לא מושך. אתה לא עושה זיווג דהכאה.

תלמיד: אלא מה אני עושה? יש רצון לקבל, אני לא משתמש בו.

לא משתמש בו. אתה, כביכול, דוחה.

תלמיד: ואז מה זה נקרא "להשפיע"?

שאתה לא רוצה לקבל את התענוגים האלו לעצמך.

תלמיד: האם זאת כבר נקראת השפעה?

אתה רוצה להידמות בזה לבורא.

תלמיד: במקום לקבל על מנת לקבל, אני פתאום לא מקבל, אז אני במשהו אולי קצת דומה לבורא. זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע"?

כן.

שאלה: האם החסימה או הצמצום מעל לכלים דקבלה, כבר נקרא "להשפיע על מנת להשפיע"? עוד אין פה שום פעולה אמיתית.

פעולה לא, אבל כוונה כן.

שאלה: למה יש לנו תשוקה לקבל לעצמנו ואין לנו תשוקה לקבל בעל מנת להשפיע?

לקבל לעצמנו יש לנו מלכתחילה, מהבריאה, הבורא ברא רצון לקבל.

תלמיד: אבל יש לנו תשוקה, רצון לקבל לעצמנו.

כן. הרצון לקבל הזה הוא רצון לקבל הנאה ותענוג ,ליהנות מזה.

תלמיד: הוא אומר שהאדם הראשון היה תחת צמצום, אבל לא הייתה לו תשוקה לקבל לעצמו, איך זה יכול להיות?

כי תשוקה, נקרא שהוא נמשך לזה, שיש לו רשימות לקבל וליהנות, אבל לא היה לו את זה.

תלמיד: זאת אומרת השבירה של אדם הראשון הוסיפה את המשיכה החזקה לקבל לעצמו?

כן.

תלמיד: במה עוזרת התשוקה לתיקון שלנו, למה הבורא נותן לנו כזאת תשוקה לקבל לעצמנו?

בזה שיש לנו רצון לקבל גדול המוכן לתיקון.

תלמיד: הוא גדול, אבל למה לעצמנו? ההרגשה של כל הזמן להימשך לקבל תענוג לעצמי בא מהשבירה?

כן.

תלמיד: מה מיוחד בנשמות ישראל? אני מבין שכל נשמה צריכה להגיע לתיקון של לקבל בעל מנת להשפיע, הם נותנים סיוע לכל הנשמות?

הן שייכות לבינה, יותר נכון ללהשפיע על מנת להשפיע, לכן מסייעים, מקשרים כל רצון לקבל לבורא דרך הכלים שלהם.

תלמיד: הן עוזרות לרצון הגדול לצאת מהתשוקה לקבל לעצמי?

כן.

שאלה: הוא כותב, ו"זהו כמו שכתוב (מגילת אסתר, ג') "וכל עבדי המלך, אשר בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן, כי כן צוה לו המלך"." ולאחר מכן הוא מגדיר את הדרך, "שהדרך של המן היא דרך ארורה, היינו דרך של קללה.". כתוב הבורא, המלך ציווה, זאת אומרת, אין פה אפשרות. המלך אמר, "תשתחוו להמן". למה זו דרך של קללה ודרך ארורה? המלך לא אמר, תשתחוו למרדכי. אלה תשתחוו להמן. נשמע שהמלך הוא מעוד ערמומי, הוא הוא בעצם, נותן את הפקודה לאדם להשתחוות להמן, הוא רומז לו שזו דרך ארורה ודרך של קללה.

איך אתה חושב שאפשר לגלות שהרצון לקבל ערמומי, ארור וכן הלאה?

תלמיד: אני לא יודע, לכן אני שואל, אני ממשיל את המלך לבורא, הוא אף פעם לא מתגלה. גם לא מתגלה למרדכי. זאת אומרת, הקשר היחידי שלו הוא עם המן - עם הרצון לקבל

למה אתה מצפה, שהמלך יתגלה למרדכי?

תלמיד: באיזה שלב באגדה לאחר שהם עשו צמצום - הם צמו, הם הראו נכונות לבורא לעשות איזו פעולה.

זה הולך דרך ההסתר.

תלמיד: אבל בפועל יש איזה כוח נסתר, מה זה זאת אומרת שהאדם מגלה את הבורא? מה קורה? מה משתנה?

הוא מגלה את התכלית, הוא מגלה דרך אליו, הוא מגלה במה יש לו לעבוד כדי להתקרב מהמקום שהוא היה למקום שהוא צריך להיות.

תלמיד: הוא מקבל מהבורא הנחיות בצורה ישירה?

ודאי שלא, אף פעם. איפה ראית שהבורא אומר למישהו משהו?

תלמיד: אז מה זה גמר התיקון?

תעזוב, את גמר התיקון, יש לך עוד הרבה מה לברר לפני.

תלמיד: אבל אני צריך לסמן מטרה.

למטרה עוד צריכים להגיע. זאת אומרת, צריכים עוד לרכוש כלים כדי להבין את המטרה עצמה.

שאלה: הוא כותב בתחילת המאמר ב453, בטור ב', פסקה ראשונה, "ומשום זה נעשה תיקון, המכונה בחינת "צמצום והסתר" על הכלי קבלה המקורי, שהוא, כמו שנבראה מלכתחילה, שהוא מקבל בעמ"נ לקבל, ונעשה ע"י תיקון. כלומר, שבכלי זו, כבר יש עליה שליטה, מתיקון הצמצום, שאין השפע העליון בא לכלי, הנקראת "רצון לקבל". והכלים האלו מסוג זה נשארו במצב, הנקרא "חלל פנוי בלי אור". והיא נשארה בחושך." הכלי בחושך והיא סובלת. היא רוצה רק לקבל מילוי למקום הריק שלה. המצב הזה של החושך הוא בלתי נסבל מבחינתה, היא צריכה את המילוי.

הוא ממשיך, "ובהאמור נוכל עכשיו לדעת ההבחן בין ארור המן לברוך מרדכי. כי מדרך מרדכי הצדיק הוא רק לעבוד בעמ"נ להשפיע לה', שזה נקרא בחינת "משפיע". וע"י דרך זו יכולים אח"כ להגיע למדרגת השלימות, שהוא בא לידי מדרגה, שכבר הוא יכול לומר להבורא "אני רוצה, שתיתן לי הנאה ותענוג, משום שאני רוצה לקיים, את מה שאתה רוצה לתת להנבראים טוב ועונג, ואני מוכן עכשיו לקבל את הטוב והעונג, מטעם שאני יודע בעצמי, שאין אני רוצה זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם להשפיע"."

נראה שאותו כלי שהוא בחושך, פתאום מתעוררת נקודת מרדכי שאומרת "אני מוכן להישאר בחושך, אני לא רוצה לעצמי שום דבר, אבל אני מוכן לקבל את ההנאה ותענוג מטעם שאתה רוצה לתת את זה לכלי", מאיפה היא פתאום באה לכלי, נראה שזאת נקודה מחוץ לכלי?

היא מבינה.

תלמיד: איך מכלי שהוא כולו בחושך פתאום מתעוררת בתוכו נקודה כזאת?

איך היא מתעוררת ברצון לקבל?

תלמיד: כן.

שיש לו נקודה, ואתה שואל מה היא?

תלמיד: היא אומרת משהו שהוא הפוך לחלוטין לטבע של אותו כלי.

כן.

תלמיד: כל הכלי הוא חושך, הוא כולו על מנת לקבל.

מה זה כולו?

תלמיד: ככה הוא נברא, זה הטבע שלו.

אז זה הרצון לקבל?

תלמיד: כן, הוא כלי קבלה, הוא משתוקק לקבל אבל הוא כרגע נמצא בחושך, הוא אפילו לא יודע למה הוא בחושך, הוא פשוט בחושך, ככה הוא נולד, ככה הוא חי.

כך אתה קובע את המצב שלו.

תלמיד: אז מה זאת אומרת שהוא כלול, יש בתוכו גם נקודת מרדכי שהיא חלק ממנו, היא מחוצה לו, מאיפה היא מגיעה פתאום לכלי שהוא נמצא במצב של על מנת לקבל?

איך מגיע משהו לעל מנת להשפיע?

תלמיד: כן, אפילו מחשבה כזאת, אפילו איזה רעיון שפתאום שקופץ, הרי כלי קבלה הוא קודם כל לקבל לעצמו.

יש תשובה?

תלמיד: כל התהליך שמתואר במגילת אסתר הוא אחרי חורבן בית המקדש הראשון, כלומר היו להם כבר את הניצוצות האלה, היה להם כלי להשפעה, היה להם קשר, היה להם הכול. עכשיו הם נמצאים במצב של גלות ויש להם את הנטייה הזאת להשפעה, הם יודעים מה זה להשפיע, מה זה להיות במצב של השפעה אחד כלפי האחר. הוא גם כותב שהם בגלות בבל שנמשכה שבעים שנה.

לך זה מספיק כתירוץ.

תלמיד: בעל הסולם כותב שלכל אחד יש נקודה שבלב והיא פשוט מכוסה בקליפות. יש לנו רשימות מפעם שהיינו במקום אחר ונשברנו לעולם הזה, ואצלנו אולי זה הכי חזק, לכן אנחנו באים לפה כל בוקר. אותו כוח דוחף אותנו להשיג את המסך, להשיג את על מנת להשפיע.

בסדר.

תלמיד: בסוף בחינה א' בד' בחינות ד'אור ישר יש כבר את הרגשת הנותן, משם מתחיל כל הפער הזה בין נברא לבורא.

בסוף בחינה א'?

תלמיד: כן. הוא מקבל את התענוג, ובסופה מרגיש שיש את נותן התענוג, אז כבר יש פער, וזה כל התהליך שמתפתחת ההשפעה בתוך הכלי.

בכל בחינה ובחינה יש תהליך שבו יש איזו התגלות הבורא. בסדר, זה כבר משהו.

תלמיד: אם הוא רוצה לגלות את העניין כמו אותו סיפור, אז זה כל התהליך של התנ"ך. היו ישראל, קודם היה אברהם, כך זה התחיל, ומאז אנחנו בתהליך הזה.

בסדר גמור.

תלמיד: אנחנו יודעים שיש התערבבות בינה במלכות, שאז נוצר כלי מעורבב, ואז יש ניצוצות של קדושה בתוך הרצון לקבל, וזה מתעורר לאורך הזמן. תמיד יש בתוך הנברא את החלק הזה רק שהוא רדום. כלומר בתוך הרצון לקבל שלנו יכולה להיות השתוקקות להשפעה מהערבוב של בינה במלכות.

כן. בכל כלי יש דבר כזה, רק צריכים לעורר את הדברים.

תלמיד: כדי לענות על השאלות האלה צריך ללמוד את התהליך של עליית מלכות לבינה. ובקשר לנס, למדנו בחנוכה מה זה נס. "נס" זה שהבורא נותן יכולת להשפיע, ואסור ליהנות מניסים, זה גם מוסבר שם.

טוב.

תלמיד: לגבי השלב האחרון של המאמר. הוא כותב שקודם צריך להגיע ל"ידע" בין ברוך מרדכי לארור המן. ורק כשמגיעים לסוף של זה אפשר להגיע ל"עד דלא ידע". האם "מחית עמלק" זה "עד דלא ידע", וזה כבר לשייך הכול לבורא?

"מחית עמלק" זה כשהכול נסגר יחד, גם ההתחלה וגם הסוף, וזו בעצם פתיחת כל הבריאה.

תלמיד: זה יכול לקרות רק אחרי הכרת הרע הסופית, ההבחנה הסופית " של "ידע", רק אחרי זה יכול לבוא "עד דלא ידע".

כן.

שאלה: כשאנחנו מתחברים, מה סגנון החיבור של כלים של קבלה? למשל מרדכי הלך וכינס את כל היהודים, האם זאת צורת עבודה שונה?

זו צורת עבודה שמרדכי מחבר את כול הכלים בעל מנת להשפיע בדרגה שלהם, ואז מביא אותם לתיקון.

תלמיד: החיבור נעשה בין כלים דהשפעה, או כל הכלים מתחברים לגמרי?

החיבור נעשה בתוך כלים דקבלה.

שאלה: אנחנו מרגישים שאנחנו עוברים תהליך, כל הדרך היא תהליך. בתהליך הזה יש מצבים שהאדם לפני פעולה צריך לעשות בירור על מה הכוונה שלו. וכשהפעולה מסתיימת אני חושב שהוא גם צריך לעשות בירור על הפעולה שהסתיימה. זה נכון?

לא.

תלמיד: אחרי שהסתיימה הפעולה אין בירור.

אין בירור.

תלמיד: בבירור לפני הפעולה, אנחנו מבררים את הכוונה, נכון?

כן.

תלמיד: לגבי הבירור שאנחנו עושים פה בשיעור הבוקר, האם אנחנו עושים בירור לפני פעולה?

כן.

תלמיד: מהי הפעולה?

הפעולה אחר כך היא בדרך כלל לקבל, רק בתנאים שאנחנו מבררים.

תלמיד: האם אפשר להגדיר את שיעור בוקר עצמו כ"פעולה"?

הוא גם פעולה, כן.

תלמיד: מהי הפעולה פה?

הפעולה הכללית שלנו היא שאנחנו רוצים להתחבר כדי לראות מתוך החיבור שלנו את הדרך שלנו יותר ברורה ולהגיע לתוצאה.

תלמיד: ומהי התוצאה?

התוצאה היא מה שיהיה לכל אחד ככל שהוא השתתף.

תלמיד: מה הבירור שאני צריך לעשות לפני הפעולה שנקראת שיעור הבוקר שממנה אני רוצה תוצאה?

בשיעור הבוקר כולנו מתחברים ככל האפשר, במידה שכל אחד משקיע בזה את הכוח שלו. ומתוך החיבור בינינו, כל אחד לפי ההשקעה שלו מוציא מוסר השכל.

תלמיד: איך מומלץ מהבירורים שאנחנו עושים יחד בשיעור להגיע לתוצאה הכי טובה, לקבל ערך מהבירורים המשותפים האלה?

כל אחד צריך לחשוב איך הוא מתחבר לאחרים, איך הוא נכלל איתם יחד בלב אחד, איך בתוך הלב הזה הם מתחילים מגע עם הבורא, ואיך הבורא מסדר להם את הלב הכללי הזה כך שכל אחד משיג את הדרגה הזאת של החיבור.

תלמיד: כלומר נכון להגיד שאחרי שיוצאים מהשיעור אין יותר בירור, אנחנו נמצאים כבר בבירור לפני הפעולה הבאה.

כן.

תלמיד: האם אין סיכום?

למה?

תלמיד: מה זה סיכום, ומה זה בירור אחרי פעולה?

סיכום זה מה שכל אחד עושה לעצמו. אחרי שהוא יוצא מהשיעור הוא צריך לעשות סיכום לעצמו.

תלמיד: מה זה נקרא סיכום טוב שיקדם אותנו אחר כך לפעולה משובחת יותר?

שכל אחד ירגיש שהוא עושה צעד קדימה לחיבור עם החברים ולהתקרבות לבורא.

שאלה: לאחר השיעור אנחנו עורכים סיכום משותף בו כל אחד אומר מה הוא הפנים מהשיעור, להמשיך בזה?

תעשו מה שאתם חושבים, הכול זה בסדר.

תלמיד: אנחנו חושבים לעשות מה שהרב אומר.

לא, אני לא אמרתי שום דבר.

תלמיד: הרגע שמעתי שאמרת שכל אחד יעשה סיכום לעצמו לאחר השיעור.

זה חוץ ממה שאתם עושים יחד.

תלמיד: שמעתי שאמרת "כל אחד יחשוב איך הוא מתחבר לאחרים, נכלל איתם בלב אחד ומתחיל מגע עם הבורא". השלב הראשון "נכלל איתם", מה לחפש בהתכללות הזאת?

לחפש איחוד, חיבור בין כולכם. ובשמירה על אותו הכלי אתם מצפים לקבל את התוצאה, מנה יומית.

תלמיד: מה לעשות עם אותו "אני" המבקש עבור החברים ומרגיש שפתאום יש לו פה מטרה. פתאום אני זה שמבקש עבורם, מה לעשות עם זה? זה בסדר?

כן, כך כל אחד צריך לעשות וזה בסדר.

תלמיד: ואין כאן עניין של לקבל?

זה לא לקבל. כל אחד מתפלל על כך שכולם יתחברו וכל אחד ואחד מצפה שהוא יקבל מזה שאתם משיגים יחד את חלקו.

תלמיד: ונניח שאני מרגיש חיבור כלשהו, איך לעשות את המגע עם הבורא בשלב הבא?

החיבור לא יכול להיות אם הבורא לא מסייע לו.

תלמיד: אז כבר כשמרגישים חיבור מרגישים את נוכחות הבורא?

כן, עם הבורא יחד.

שאלה: את מצב גמר התיקון עם ישראל משיג כשהוא נמצא בגלות בבל אחרי חורבן בית המקדש, הוא מחוץ לארץ ישראל, העם תחת שליטה זרה ודווקא שם הוא משיג את גמר התיקון, יש לזה הסבר?

ברור לנו שזה כך. עם ישראל מגלה שהוא נמצא בחוץ לארץ, בבבל או במצרים, בכל מיני מצבים.

תלמיד: כשהם יצאו ממצרים ונכנסו לארץ ישראל הם רכשו את על מנת להשפיע, ואז נפלו משם והשיגו משהו יותר גבוה? זה לא ברור.

כשיוצאים ממצרים ומגיעים לקבלת התורה, מקבלים את התורה ולאיזה כיוון מתחילים להתקדם איתה יחד? לכיוון חוץ לארץ, למצרים.

תלמיד: יכול להיות שזה כלול לתיקון הכללי של הכול?

לא, זה כלול לתיקון ישראל, הם מגיעים עם התורה לארץ ישראל אבל עוברים דרך המדבר ונכנסים לארץ ישראל. יש כאן עוד כמה פעולות שהם עושים, אבל בסופו של דבר מתיישבים ובונים את בית המקדש.

שאלה: האם ההגעה של עם ישראל לארץ ישראל אומרת שהם הגיעו ל-להשפיע על מנת להשפיע?

תלוי באיזו רמת קשר הם נמצאים ביניהם. זאת אומרת, אתה רוצה להגיד שברגע שהם מגיעים לגבולות ארץ ישראל, כולם נכנסים ל-להשפיע על מנת להשפיע?

תלמיד: כן, אם הם כבשו, נכנסו, הצליחו להתגבר על כל העמים, הצליחו להתגבר על עמלק שיש בהם, האם זה אומר שהם הגיעו עכשיו לבחינת להשפיע על מנת להשפיע?

נניח שכן.

תלמיד: אם נסתכל על רצף האירועים הקורים בתנ"ך, הם הגיעו, שם נגמרת התורה ואז יוצאים לגלות בבל שבאה אחרי ארץ ישראל, מה זה אומר שיש גלות, לאן הם נופלים מלהשפיע על מנת להשפיע?

הם נכנסים לעל מנת לקבל.

תלמיד: למה דווקא במצב הזה שנקרא גלות בבל מתגלה פורים?

כי אז יש להם את הכרת הרע, הכרת המצב בו הם נמצאים. שאין להם כלים דהשפעה, אין להם רצון להשפיע, נמצאים ממש בגלות.

תלמיד: וזו הרגשת "והעיר שושן נבוכה", בכך שהם נבוכים הם לא יודעים?

כן, הם לא יודעים עם מי הצדק.

תלמיד: וזה קורה אחרי הגעה ל-להשפיע על מנת להשפיע כמו שקרה בישראל?

כן. היו הרבה מצבים כאלה.

שאלה: מה זה מצב של גלות?

גלות היא ניתוק מסוים מהקדושה.

תלמיד: אז איך הם הגיעו בגלות להשגה?

יש מצבים בגלות שהם יותר גבוהים מהגאולה במקום אחר.

תלמיד: מה מיוחד במצבים האלה?

ההכרה, סך הכול ההכרה.

שאלה: מי זאת אסתר? מצד אחד היא מתחתיו של מרדכי, מצד אחר היא המלכה. מה זה הכוח הזה?

זה אותו חלק מהמלכות המסייע לישראל להגיע להכרה לאומית.

שאלה: באיזו דרך אנחנו יכולים לזהות בירור שטעינו בו? נניח עשיתי בירור כלשהו והחלטתי לקבל או לא לקבל, איך אני מזהה שטעיתי בבירור שלי?

כנראה לפי התוצאות.

תלמיד: איזה תוצאות?

אני לא יודע אתה תגיד. אתה שם את השאלה לפניי ושואל עליה.

תלמיד: אם אני מחליט לקבל או לעשות פעולה, לפעמים זה נראה לי כמוצלח ולפעמים זה נראה לי כישלון, האם זה אומר משהו על הבירור שלי שעשיתי קודם?

אין תשובה.

שאלה: איך לזהות רצונות שאי אפשר לתקן?

אנחנו עושים בירורים ולפי זה איכשהו חוקרים את הרצונות ומבררים באיזה מהם אפשר לקבל תשובה, תגובה, ובאיזה לא.

תלמיד: אז איך אני עושה את הבדיקה הזאת, איך אני יודע?

זה בהתאם לקשר שלך עם הסביבה, אתה מעלה את השאלה שאתה מרגיש ורוצה לפתור אותה על ידי הסביבה.

שאלה: מהו בדיוק המצב לדעת את המן, כשהאמת כל הזמן משתנה עד גמר התיקון?

כן, זה נכון. כי המן כל הזמן נמצא בבירורים ושינויים.

תלמיד: אז מה זה לדעת את המן?

לדעת את המן זה נקרא לברר אותו עד כדי כך שברור לך איזו פעולה עליך לבצע עליו כדי לעשות עימו בירור גמור.

שאלה: איך מגיעים למדרגת "ידע" בעבודה שלנו?

על ידי התחברות לדרגת בינה, שבה נכללים כל הרצונות.

שאלה: האם אפשר לומר שהמן זה כמו "יראי ה' עובדי פרעה"?

אני לא חושב שהמן זה יראי ה' עובדי פרעה. המן לא מקבל את הבורא מלכתחילה, בשום צורה. כדי להגיע להמן, אתה צריך רק ללכת נגד כל הפעולות ששייכות לבורא.

שאלה: אמרת שמי שמשתתף בשיעורי בוקר, לפי מה שמשתתף, מקבל. מה זה להשתתף בשיעור בוקר, להיות פעיל?

זה ברור לנו. אנחנו נמצאים כאן, כמה מאות אנשים וסביבנו יש עוד, והמטרה שלנו היא להגיע לבירור.

תלמיד: כשחבר שואל שאלה, אני מנסה להתכלל איתו? אני מתכלל בבירור שלו, או בבירור של כולם?

בבירור של כולם.

תלמיד: אם חבר מרגיש שהוא יכול לתרום לבירור הזה, אבל לא יכול לקום ולשאול שאלה?

לא חשוב, הוא תורם אפילו ברצון השקט שלו.

תלמיד: אבל אם הוא מסוגל לקום ולדבר, יש לזה יותר משקל?

יש לזה יותר משקל.

תלמיד: אבל אם הוא לא מסוגל, זה שהוא רוצה מבפנים לשתף את כולם ולתת, זה גם פועל?

כן.

שאלה: תוכל להסביר מה תפקיד אסתר בכל הסיפור הזה? מה היא עשתה?

לא. זה מורכב מאוד. עוד לא חפרנו את כל הסיפור הזה, לגמרי לא.

שאלה: הרב"ש אומר שלפורים יש יתרון גדול יותר אפילו משבת ויום טוב.

האורות של פורים הם אורות גדולים מאוד לתיקון הכלים.

תלמיד: מה זה אומר שבפורים יש יותר אורות? בפסח יצאנו ממצרים, שבת זה בכלל "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם", הכול נראה כגמר תיקון. מה ההבדל?

אנחנו לא יכולים למדוד את הדברים האלה, אבל פורים זו דרגה גבוהה מאוד. פורים הוא כיום הכיפורים, ולכן אנחנו צריכים להבין שעל ידי הקיום התנאים האלה כמו שכתוב, אנחנו מגיעים לסיום התיקונים שלנו.

תלמיד: בתהליך של התיקונים שלנו פורים נקרא סיום, לא שבת?

לא, אבל שבתות מתאספות ומביאות לנו את השבת הכללית.

תלמיד: בתהליך התיקונים שלנו, המועדים, החגים, מראים את תהליך התיקון. האם יש שלבים מסוימים לתיקון, קודם שבת, אחרי זה יום טוב, אחרי זה פורים?

אנחנו עוד נלמד. זה לא כך. זה שאתם לא מקבלים תשובה, זו גם תשובה.

שאלה: איך האדם מגיע לדרגה של דלא ידע, אחרי שהוא כבר יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי? איפה העבודה למעלה מהדעת? מה רב"ש מנסה להגיד במאמר הזה?

אנחנו עוד לא לומדים את מה שהוא רוצה לומר לנו, עוד נלמד את זה בעתיד. אבל את ההבדל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי, אנחנו כבר יכולים להדגיש, לראות ואפילו למדוד בערך, מה ההבדל בין זה לזה. כי "ארור המן" זה שאנחנו נמצאים כבר בדרגה שאנחנו יכולים לראות את כל הכלים מלמעלה עד למטה, ו"ברוך מרדכי" זה שאנחנו יכולים למדוד את כל הכלים ממטה למעלה וכל זה מתגלה לנו בפורים.

שאלה: איזה תירוץ יפה נתן הנחש לאדם וחווה, על מנת שיאכלו מעץ הדעת? רב"ש אומר שהוא נתן תירוץ יפה לכן הם אכלו.

כן.

תלמיד: אבל איזה תירוץ?

הוא סיבב אותם באמרו שגם אלוהים אכל מהעץ הזה ושברגע שהם יאכלו ממנו, יהיו כאלוהים יודעי טוב ורע, הם ממש יעלו לדרגה שכבר למעלה מהלידה שלהם, ממקום היצירה שלהם.

תלמיד: אז כל החיים שלנו הנחש הזה מסובב אותנו?

זה ברור, בוודאי.

תלמיד: איך לזהות את הנחש הזה שכל החיים מסובב אותך?

ככל שאדם מצטרף לחברה, לחברים, לקבוצה, לבורא, כך לאט לאט הוא מרגיש שהנחש מושך אותו אחורה.

שאלה: אדם חי בעולם וחווה חוסר סיפוק מהחיים, חושך, ומגיע ללמוד את חכמת הקבלה. כלומר אם הוא היה מרגיש טוב, יכול להיות שלא היה נמשך לכך. הוא מרגיש שיש פה איזו אמת שהוא יכול להרוויח ממנה. זה עדיין המן שאומר לו "לך תרוויח, העולם הזה נברא כדי שתהנה, לך תלמד איך ליהנות מהחיים".

כן.

תלמיד: ואז הוא בא, ויום אחד הוא נכנס לעשירייה, ומתחיל לעבור שם כל מיני דברים, ועדיין מבין שפה אני ארוויח משהו טוב לכלי קבלה שלי. ובגלל שהעבודה בעשירייה היא לפי החוקים של הרב"ש, וכמו שסידרו כל המקובלים, היא לא מביאה אותו למה שהוא חושב שהוא אמור לקבל.

זאת אומרת, באיזשהו מקום הוא עולה על אונייה שבכלל מפליגה לכיוון אחר מזה שאליו הוא חשב. הוא חשב שהוא קנה כרטיס ליעד מסוים, והאונייה שטה לכיוון אחר לגמרי, וזה מתגלה לו לאט לאט בהדרגה. זאת אומרת, חשבתי ששטים לכיוון הזה, מתגלה לי שבכלל שטים לשם. כשהגילוי הזה מגיע, זה מאוד לא נעים לאדם, כי מה זאת אומרת, אני חשבתי שאני צריך לקבל משהו. מה בכל זאת שומר עליו, איך הוא לא קופץ מהאונייה?

שיקפוץ.

תלמיד: אז מה יעשו לו החברים, יחזירו אותו בכוח?

ישתדלו לזרוק לו נניח כרית, אבל בסופו של דבר יעזבו אותו.

תלמיד: בכל זאת, יש איזו הצלה? כי מדברים פה על נס, ונראה שזה באמת נס, שאותם אנשים שבעיני האדם כרגע כביכול בגדו בו, שיקרו לו, הם לא בסדר איתו, אותם אנשים גם אמורים להציל אותו.

למה הם שיקרו ובגדו בו?

תלמיד: כי המן רוצה כבוד, רוצה שליטה, רוצה להיות מעל הכול.

לא, הם לא חתמו איתו על שום הסכם כזה.

תלמיד: זו הייתה כוונה נסתרת, אבל עדיין זו הייתה הכוונה.

שלו?

תלמיד: בוודאי.

בטוח שאפשר כבר מהיום הראשון להגיד לו שהוא לא יקבל כבוד, כסף ולא משהו ש..

תלמיד: לא כסף, אבל יהיה לך פה טוב, יאהבו אותך, יחבקו אותך, יעשו לך פה יותר טוב ממה שהיה לך בעולם הזה.

אני לא יודע. אני לא חושב שמשם רצים אלינו. בקיצור, מי שחושב שהוא עומד לקבל כאן מילוי לתוך הכלים דקבלה שלו, שיברח.

שאלה: שיעור הבוקר הוא כמו מזון לנשמה, אבל מעבר לזה אנחנו לא מחפשים רק להירגע, אנחנו רוצים גם להשתנות מבפנים. שהלב ישתנה, ממש להרגיש מיום ליום שאני יכול יותר לאהוב את החברים. אז איך מהבירורים שאנחנו עושים בשיעור יום יום אנחנו יכולים יותר ויותר להשתנות בלב?

רק ללמוד איך מקיימים את מה שאנו לומדים.

תלמיד: ומה מיוחד בשיעור הבוקר שתורם לשינוי שקורה באדם?

בשיעור הבוקר אנחנו מעוררים את עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, איך חושבים, איך מבררים, איך לומדים. נעשית עבודה בתוכנו.

תלמיד: זאת אומרת הבירור מעמיק יותר כשהאדם מגיע לשיעור בוקר. גם במהלך היום אנחנו מבררים, אבל בשיעור הבוקר קורה משהו מיוחד מבפנים.

כן. בשיעור בוקר אנחנו יחד.

שאלה: ה"ידע" זה שהוא מבדיל בין ארור המן, וברוך מרדכי, זה התהליך שאנחנו כל פעם צריכים לזהות ולהבדיל את שני הכוחות האלה יותר אחד מהשני?

כן.

תלמיד: וזה נקרא בירור הרפ"ח?

נגיד שכן.

תלמיד: כשרב"ש אומר שברגע שגומר לברר, התיקון של ל"ב האבן קורה מאליו. מה זאת אומרת?

תיקון של ל"ב האבן קורה על ידי כך שאנחנו מבררים את המצב שלנו לעומת המצב התקין.

תלמיד: וזו פעולה שקורית לגמרי מלמעלה, כלומר ברגע שאנחנו גומרים לברר, גמרנו את העבודה?

עוד לא. יש עוד.

תלמיד: אז כשהוא אומר שזה קורה מאליו הוא מדבר על אורות מיוחדים שמגיעים ועושים שם עבודה?

כן.

תלמיד: ומה אנחנו שם?

אנחנו נכללים שם. אנחנו בינתיים נמצאים בעל מנת לקבל, משתדלים להגיע לעל מנת להשפיע, משתדלים להתכלל בכלים דהשפעה, ומשתדלים להתכלל זה בזה, ובכלים דהשפעה. מתוך זה אנחנו מבררים את המצב שלנו.

שאלה: מה ההבדל בין פורים וכיפורים?

צריכים לבדוק איפה נכנס פורים, ביום כיפורים.

תלמיד: מה ההבדל בין פורים וכיפורים? מתי זה כיפורים, ומתי פורים?

פורים זה פורים, וצריך לראות איפה אנחנו צריכים להיות, באיזו מדרגה, ומאיזו מדרגה ולאיזו מדרגה אנחנו עולים בקדושת היום, ולעומת זה לראות את יום הכיפורים, ולמה הוא נקרא כיפורים.

תלמיד: אלה שני הימים של הברורים הכי גבוהים.

כן.

תלמיד: כשאני בודק איפה הרצון שלי אחרי הפעולה, זה המן, כמעט כל פעם. אבל אם אני בודק לפני הפעולה, אני מגיע למרדכי. להרגשתי יום כיפור ופורים זה אותו דבר, יש הבדלים, אבל אני לא מבין. קשה מאוד למצוא שמחה ביום הכי שמח, אני לא יכול למצוא אותה בגלל ששוב ושוב אני מוצא את המן.

וזה לא משמח?

תלמיד: כן.

טוב. בסדר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להשתכר במובן רוחני עד כדי שלא נדע את ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי?

לא יודע.

תלמיד: האם הנס עוזר לנו להשתכר או שזה שאנחנו משתכרים עוזר לנו להגיע לנס? מה היחס בין השניים, כיצד זה עובד?

אין קשר בין מה שאנחנו עושים כאן, בזה ששותים ומשתכרים, וכשאנחנו נמצאים ברוחניות. לגמרי לא. כי העניין הוא עד כמה אנחנו יכולים לעלות למעלה מהדעת, זה נקרא להיות בשיכרון.

שאלה: מהו הנס? מה הקשר לנס?

הקשר לנס, שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מאבדים את עצמנו לגמרי, ואז משיגים את הנס של פורים. צריך להתחיל להרגיש את זה, בינתיים זה עדיין לא מובן.

שאלה: אם אנחנו מדברים על שיכרון, שכרות, מה זה בדיוק להשתכר, כמו שכתוב "לבסומי"?

"להשתכר" זה נקרא לאבד קשר עם המדרגה העליונה והתחתונה, ולרצות להיות כביכול באין סוף, כמו שכתוב, ש"שיכור - כל העולם שלו", כביכול.

שאלה: האם נכון להבין שהשפעה על מנת להשפיע היא כוונה לרכוש כוונה על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: ואז יוצא כשאדם נמצא במצב הזה, הוא מקבל כזאת מנה של חכמה שהיא כבר נותנת לו הבנה של פעולת ההשפעה, של קבלה על מנת להשפיע, ואז יוצא פורים?

בערך כך.

שאלה: היום אנחנו לומדים על דברים שנמצאים בטבע והם הפוכים למצב שאני נמצא בו היום. אם אני מנסה לעשות משהו בדברים כאלה, אין לי מושג על הרצונות שיש בי, אני מתייחס למצב הכללי שנקרא "רצון לקבל", ומנסה לעשות משהו נגדו. באיזה שלב אנחנו נקבל מושג איזה רצון אנחנו נקבל, אילו רצונות בכלל קיימים ומה אני מנסה לתקן כרגע?

כן, אני יחד איתך.

שאלה: שמענו שאנחנו צריכים לעשות לעצמנו סיכום עד כמה התקרבנו לחיבור. איך אנחנו יכולים לבחון בצורה פנימית עד כמה התקרבנו, או לא, לחיבור, איך לעשות את החשבון הזה נכון?

אנחנו עוד לא יכולים.

שאלה: אנחנו משתדלים להגיע להתכללות בכלים דהשפעה בשלב הראשון, מה זה אומר שהמן מתגלה, ומה זה אומר שאנחנו כבר לא מבדילים בינו לבין מרדכי?

אם אנחנו משתדלים להיות למעלה מדרגת המן, אנחנו מבטלים כביכול את הבחירה שלנו, ואת הכול אנחנו משייכים לבורא.

שאלה: אבל התחלנו לעבוד מכך שאנחנו נמצאים בכלים דהשפעה ואז אנחנו מתעלים מעל ה"המן" שוב פעם לכלים דהשפעה, או שהמן איכשהו משתנה?

כך המן משתנה, זה נקרא "עזר כנגדו", שדווקא הוא מביא אותנו למטרה.

שאלה: אבל הוא הופך להיות, כביכול משתווה, האם כלים דקבלה הופכים להיות בעל מנת להשפיע, או שמתעלים לכלים דהשפעה?

לא. אנחנו מתעלים לכלים דהשפעה. אתה צודק.

שאלה: כתוב במאמר "נחש, אישה ואדם" שלפי החטא יהיה המון עצב לנשים, ובאמת מורגשת בנו הרגשת עצבות לא מוסברת, האם זה קשור לעצב שמתואר כאן?

לא. לא קשור.

שאלה: למה בהרבה מהמקורות יש המלצה להשתכר באופן פיזי בפורים, כך שהשתייה תהיה מרובה על האכילה, איך אפשר להסביר זאת?

יש כאלה מצבים שאפשר להשיג דווקא אחרי ששותים, שמשתכרים. לכן יש מצווה בפורים לשתות עד כדי כך שלא מבחינים בין המן למדרכי, למה טוב ומה רע, כי דווקא בכך מתרחש החילוף ביניהם.

שאלה: איך להכניע את המן כדי שישפיע?

אני עוד לא יכול להגיד. ודאי שהבורא עושה את זה.

שאלה: איך באמת אפשר לרצות להשפיע כשהרצון לקבל הוא ריק או סובל?

דווקא בצורה כזאת אפשר להתנתק מהרצון לקבל כי בכל זאת אין בו שום דבר, ולעבור לרצון להשפיע.

שאלה: איך להילחם בכך שהרצון לקבל, הריק, הוא סובל או מושך אותי לתוך עצמי?

אבל הוא ריק, אז במה הוא מושך אותך?

תלמידה: כשחסר לו, אז הוא מושך אותי לעסוק במה שחסר לי.

מה לעשות? להתעלות ממנו, מפני שלא מקבלים שם שום דבר.

שאלה: זה הנס?

זה הנס.

שאלה: בשיעור הקודם אמרת לחשוב במהלך השיעור על למשוך אור לעשירייה. היום שמעתי שחשוב שכל אחד יהיה כלול בבירור המשותף גם באופן פנימי, איך שתי העבודות משתלבות?

כך זה באמת עובד, כך זה מתחבר. אנחנו רוצים למשוך מאור אל תוך העשירייה וכך להתכלל בה.

שאלה: בקשר לסוף המגילה, נאמר שם "אני ועמי נמכרנו ואין נזק הצאר שווה בנזק המלך". איך מגיעים לרמה כזאת שאתה מצדיק את מה שקורה לך?

אחרי הרבה פעולות, מצבים ומכות, כשרואים שכל אלה גורמים לרצון לקבל להיכנס למיתוק, המתקה, אז מתחילים להצדיק, לא לפני כן.

שאלה: מה שקורה זה מיתוק? כלומר שאתה לא רואה את זה לטובה.

את המכות האלה.

שאלה: זה לטובה מה שקורה עכשיו?

כן. לטובה.

שאלה: כל הסיפור של פורים הוא שהיהודים בפרס צמו והתחברו ביניהם, לא הייתה להם ברירה אלא להתחבר, והנס קרה. האם אתה רואה שגם עכשיו אנחנו באותו תהליך כשיש אחשוורוש, שאין לנו הרבה זמן, אלא להתחבר, ואם לא, הוא הורג אותנו?

אנחנו נמצאים במצב שהוא קרוב מאוד ליציאה מהעל מנת לקבל, מהמקום הרע. יש לנו עוד כמה צעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי לגמור את הבירור, ואני מקווה מאוד שאנחנו כולנו נזכה לכך שנקבל דחיפה מאחורה לאיזה כיוון, ואיך להתקדם לחיבור שלנו, ועם הבורא. נקווה שאנחנו נמצאים לפני זה. אנחנו צריכים לרצות זאת בלב, וכך יקרה.

תלמיד: אז אתה נותן תקווה אני רואה.

אני נותן תקווה, זה גם תפקיד שלי ואני גם רוצה וחושב שכך יהיה.

שאלה: אחרי החבר ששאל עכשיו אני רוצה לעשות סדר במערכת. יש טוב ויש רע, ככל שהטוב יותר גדול, כך הרע יותר גדול. אז הנחש היה מול האדם ראשון?

כן.

תלמיד: אחר כך הנחש זה היה אותו פרעה מול המשה?

כן.

תלמיד: בהמשך שם הנחש זה אותו עמלק אחרי יציאת מצרים, ובסוף שם הנחש זה אותו המן אחרי בניית בית המקדש, כניסה לארץ ישראל ולקראת בניית בית המקדש השני. היום מי הוא הנחש? מה אנחנו יכולים להגיד עליו? יש לנו ישראל, יש לנו כלי עולמי, אף פעם לא היה כזה דבר.

אין לנו היום דמות ברורה שהיא הנחש. אני לא יכול להגיד.

תלמיד: אי אפשר להגיד שזה מול ישראל, כלומר שאני מדבר עלינו, הכוונה על ישראל, לכל הכלי עולמי שלנו, אומות העולם זה הדמות, אפשר להגיד או אי אפשר?

לא. אין לי יכולת בדיוק להצביע על כלום. עדיין המצב הזה לא מבורר, נחכה עוד קצת, אבל ודאי שהיום אי אפשר להצביע על אף אחד שהוא נושא בתוכו איזה גרעין של נחש או אחשוורוש או המן, אין.

תלמיד: סך הכול הם כולם כל הזמן דחפו לאיזו השגה.

נכון.

תלמיד: היה בית המקדש השני ועכשיו מתקרבים לבית המקדש השלישי, אז צריך להתגלות משהו?

כן.

תלמיד: ברור שזה נחש, אבל נחש בשם אחר?

כן.

שאלה: הנחש הזה הוא למעשה חוסר החיבור בינינו, זה על מנת לקבל שגורם לנו לא להתחבר, גורם לנו להיות בתוך הסבל?

כן, זה הכוח שלא נותן לנו להתחבר.

תלמיד: זה הנחש.

נגיד.

שאלה: היום אולי אפשר להגיד שהנחש מתבטא בזה שיש סוג של פרוגרס כזה שכל אחד רוצה להיות מאוד מאוד אינדיבידואליסט ובשם האינדיבידואל שלו הוא מוכן לשבור את כל החברה, את כל הכללים. רואים את זה אולי גם ברשתות החברתיות וכך זה מתבטא בצורה כללית?

יש בזה איזשהו חלק מיצר הרע, אבל אי אפשר להגיד שזה הנחש. לא.

שאלה: במאמר מה זה לקיים אהבת הזולת בין אדם למקום?

שכולנו מתחברים כדי להגיע לבורא באהבה.

תלמיד: שהוא כותב שבזה שהוא רוצה לקבל את הטוב והעונג מאת הבורא, הוא רוצה לקיים אהבת הזולת בין אדם למקום. ואדם ומקום זה אדם ובורא?

כן.

תלמיד: ומה הקשר שהוא מקבל טוב ועונג ובזה הוא מקיים את אהבת הזולת, מה הקשר בין קיום אהבת הזולת לבין אדם למקום?

שזה מביא אותו לאהבת ה'.

תלמיד: והוא כותב אחרי כן פיסקה מהזוהר לגבי השותפות, גם כותב שעשה טובה בין אדם לחברו בזה שגרם לעולם כולו שיגיעו לקבל את הטוב והעונג, מה הקשר בין שהוא גרם לכל העולם טוב ועונג וכך הוא עושה טוב בין אדם לחברו?

כן.

תלמיד: יש לי חברים, איך הם מרגישים ומקבלים את "המשהו הזה" מתוך שאדם עושה משהו לכל העולם?

תמשיכו להשתדל לעשות זה לזה טוב ותראו איך זה עובד.

תלמיד: אז מה זה שותפות בין אדם לחברו?

אז תראה מה זאת שותפות, אין לי מה להגיד.

תלמיד: זה לפני האהבה או כדרגה יותר גבוהה מאהבת חברים?

את הכול תגלה.

שאלה: הפעולה הזאת – חיבור, מתי היא הופכת ממילה ריקה לפעולה שברור שאתה יודע בדיוק איך לעשות אותה נכון, כי זה מה שדורשים מאיתנו בכל חג, בכל דבר שאנחנו קוראים?

את פעולת החיבור אנחנו צריכים לעשות ביחד כולנו בעשירייה, כל אחד ככל שזה מתברר לו, מתגלה לפניו.

תלמיד: אבל מתי זה יהיה ברור מה זה ואיך לעשות את זה?

תתפלל שזה יהיה ברור.

תלמיד: תתפלל, זאת אומרת תרצה שזה יהיה ברור?

נניח שכן. תבקש מהבורא שזה יהיה ברור.

תלמיד: להתפלל לבורא זו אותה בעיה כמו החיבור, פעולות או מילים ריקות, שאני לא יודע מה לקחת מזה, איך זה הופך להיות לפעולה ברורה?

תכתוב. כל יום תכתוב לפחות שלושה, ארבעה, חמישה דפים לבורא.

תלמיד: מה לעשות עם ההרגשה שתמיד יש בסוף היום, שאתה יודע שאתה לא עשית כלום באמת, מה לעשות עם זה, איך להתמודד?

לבקש, להתפלל.

תלמיד: אני מנסה לשאול בצורה אחרת אבל בסוף אני לא יודע מה זה או זה ותמיד מגיע לאותו הקיר שלא מסוגל לעשות כלום, לא חיבור, לא תפילה.

תפילה לפחות אתה יכול לעשות, אם זה לא ברור גם את זה תכניס לתפילה.

תלמיד: תפילה זאת אומרת שאתה הרגשת שעשית משהו, אתה יודע שאתה מתפלל, זו הרגשה ברורה?

תנסה להגיד תפילה כך שתדמיין לך שכל המילים שלך מגיעות לבורא.

שאלה: אמרת שיש לנו כמה בירורים שעוד צריך לעשות בשביל להגיע להשפעה. בעבודה יומיומית שלנו איזה בירור חסר לנו לעשות?

נחיצות להשפעה, הכרחיות להשפעה, שחוץ מזה אני לא רוצה ולא צריך כלום, מוכן עבור זה לתת את הכול, בינתיים ככה.

תלמיד: ואיזה כוח יכול לתת לנו את הבירור הזה? מאיפה מגיע הכוח לעשות בירור כזה?

מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: הרצון לקבל תמיד מחפש דרכים למלא את החסר, שיהיה קצת מילוי מזה, בלי קשר לשום דבר, ככה זה רצון לקבל לפי הטבע. האם זה רוחניות או גשמיות?

גשמיות עדיין.

תלמיד: ממה המקובל שמח?

מדברים קטנים עד דברים גבוהים מאוד, זה הכול תלוי במה הוא רואה שנמצא לפניו כפתרון. אם הייתי באמת שמח אז הייתי שמח יחד אתכם להגיע למדרגת פורים.

שאלה: בתחילת השיעור ביררנו, נניח אני רואה מקום שבו אני יכולה באחוז אחד להשפיע בכלים דקבלה ואחר כך ביררנו שהחיבור קורה בכלים דקבלה, אחר כך ענית לחבר שאנחנו לא יכולים להתחבר בכלים דקבלה אלא הם מתחלפים והופכים להיות כלים דהשפעה. האם בקבלה אין כלים כאלה בכלל, כלים דקבלה זה בכלל לא נחשב כלים?

לא, לא נכון, כמובן שאלה כלים.

תלמיד: אז מה זה החילוף הזה שדיברת עליו?

לא יודע למה התכוונתי.

תלמידה: ענית לחבר שאנחנו עולים לכלים דהשפעה ולא מקבלים, לא משפיעים בכלים דקבלה, שהכלים מתחלפים.

אני לא יודע, צריך להיכנס שוב לאותו מצב.

תלמידה: התוצאה מתיקון על כלים דקבלה זה המצב הזה של שכחה איפה הייתה כוונה על מנת לקבל?

לא בדיוק, לא.

שאלה: בפורים אנחנו לומדים שצריך להשתכר עד שהוא לא מבדיל בין המן למרדכי וכביכול כל הפנימיות, הכול נמחק לו. גם אנחנו עברנו כנס מאוד עוצמתי ויש הרגשה שצריך להתחיל משהו ממש מהתחלה. איך מציירים מחדש את הדרך, את המטרה?

המטרה היא חיבור עדלאידע.

תלמיד: מה זה אומר?

זזה אומר שחוץ מהקשר בינינו שהופך להיות כלי ריק לגילוי הבורא, לגילוי כל הסולם הרוחני, אני לא רוצה להשיג כלום.

תלמיד: אז כלי ריק שאנחנו בונים עם העשירייה זה המטרה?

נניח שכן.

אני חושב סך הכול היו לנו בירורים ונכנסנו להרגשה מסוימת של פורים ב"כן" ופורים ב"לא" וככה זה.

(סוף השיעור)