שיעור הקבלה היומי5 מרץ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 05.03.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2088,
מאמר 932: "חידוש הראשון", מאמר 930: "ענין ראש החודש"
קריין: שלום, אנחנו קוראים בכתבי רב"ש כרך ג’, עמוד 2088, מאמר 932, "חידוש הראשון".
אני רוצה להזכיר שאנחנו קוראים את זה מכתבי רב"ש, שאלו ממש כתבים שהוא לא הכין לדפוס, אלה היו כל מיני פתקים בתוך השולחן שלו, בכל מיני מגירות שאני אחרי שהוא כבר נפטר אספתי את הפתקים האלו ומזה אנחנו הרכבנו את הספר הזה, אספנו אותם כאן.
חידוש הראשון
"כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם, כי בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה'.
וזה ענין "כי לי בני ישראל", עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים."
ברור שעד שהאדם לא מתעלה מעל הרצון לקבל שלו, שיש לו מסך ואור חוזר שבו הוא מתחיל באיזושהי צורה להשוות את עצמו עם המאציל, עם הבורא, הוא לא מבין על מה מדובר, הוא לא נמצא בעולם הרוחני, הוא לא נמצא בהרגשת האור העליון או בפעולות רוחניות, הוא לא מבין אותן. הוא קורא מה שכתוב, אבל סך הכול מפני שזה כתוב, אבל לא שזה עובר בו והוא מבין מתוך כך שמרגיש את זה מתוכו, זאת אומרת התורה עדיין לא נמצאת בו.
וצריכים לזכור את מה שכתוב בקטע שקראנו, "כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם", "אסור" זה אי אפשר, זאת אומרת לא מסוגל ללמוד תורה, אין לו שום קשר עם התורה. "תורה" זה התפשטות האור העליון בכלים בהתאם לכמה שהכלים האלה מסוגלים לקבל את האור העליון לפי השתוות הצורה עימו, זה נקרא "תורה" ואז האור העליון שמתפשט ככה, כמו מים, זורם לכל הכלים האלה שנמצאים באיזה השתוות שלו, רצון, צמצום, מסך, כוונה על מנת להשפיע ואז כל המבנה הזה מתאים לטבע של האור העליון, גם בעל מנת להשפיע.
לפי זה אנחנו לומדים, מתוך הכלים שלו, "ממעשיך הכרנוך", כך אנחנו לומדים את הטבע, הבורא. את הבורא אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים את עצמנו, איך שאנחנו פועלים ואיך שאנחנו אז מגלים את צורות ההשפעה שבנו, אנחנו אומרים שזה הבורא, "בוא וראה", לפי שאנחנו בונים אותו "אתם עשיתם אותי", כך אנחנו לומדים את התורה, זאת אומרת חוקי התפשטות האור העליון בתוך הכלים המתוקנים להשתוות הצורה.
לכן כל זה מתחיל אך ורק אחרי שיש צמצום, מסך, אור חוזר, שזה נקרא "יציאת מצרים", שאדם מתעלה מעל הרצון לקבל שלו ומתחיל לעבוד עם הערבות, עם המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", על מנת להשפיע. לכן כל החידושים הם אחרי קבלת התורה שאז הוא לומד את התורה, וזה נקרא שלומד תורה, "תלמיד חכם" שלומד מהבורא איך לקבל בעל מנת להשפיע ולפני זה, בהמות.
שאלה: למדנו עכשיו ב"תלמוד עשר הספירות" ובעל הסולם חזר ואמר שלא נבלבל עם המושגים הגשמיים כי אנחנו מדברים על מקום שאין לו זמן, תנועה ומקום. איפה הנקודה הזאת שאדם באמת מתחיל ללמוד נכון את חכמת הקבלה?
רק אחרי שעובר את המחסום, מה שנקרא. עובר מחסום זה נקרא שהוא מתעלה מעל האגו שלו, מוכן לא להשתמש בו ואז הוא מוכן להתקשר לקבוצה, להיטמע, להתבטל שם לגמרי, לאבד את עצמו לגמרי שם, ואז הוא מקבל כתוצאה מזה דרך הקבוצה על ידי התבטלות כזאת כטיפת זרע בתוך הרחם, הוא מתחיל לקבל את האור העליון שבונה אותו, זאת יציאת מצרים.
תלמיד: אדם נמצא כאילו בעולם הזה, כביכול בזמן תנועה ומקום
זה לא נחשב, מה העולם הזה שייך? אם זה לפני אלפיים שנה או בעוד אלפיים שנה, מה זה חשוב?
תלמיד: בעל הסולם שם קו כזה שזה לא קיים
לא שלא קיים, זה לא שייך לעולם הרוחני. זה לא מפריע לי. קיים, אני הולך לעבוד, אני הולך לעשות משהו, אבל זאת העבודה הפנימית, שאני בונה בפנים בתוכי את עולמי.
תלמיד: והנקודה שאני מתחיל ללמוד קבלה זו הקבוצה, ממנה אני מתחיל?
רק בתוך קבוצה, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו, בלי זה אין לך איפה לייצב את היחס שלך לבורא. אתה מייצב בקבוצה מקום שדרכו אתה מקבל מהבורא ודרכו אתה משפיע לבורא, ואז אתה רואה אחר כך שהמקום הזה זו לא סתם קבוצה אלו עשר ספירות, זה פרצוף, זו נשמה.
תלמיד: אז קבוצה זה המקום שאין שם זמן, תנועה ומקום ויש שם רק השתוות הצורה או השתנות הצורה?
אין צורך להוסיף, זה רק מקלקל.
שאלה: רב"ש כותב ש"בזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה'." אז איזה עבדים אנחנו פה? למי אנחנו עובדים פה? מה אנחנו עושים פה?
אתה בא לכאן כדי לשרת לאגו שלך.
תלמיד: אני לא נקרא "עובד ה’"?
אם ה’ שלך זה האגו, אז אתה עובד ה’.
תלמיד: מה זה "תלמוד עשר הספירות" שאנחנו יושבים עכשיו וקוראים? אנחנו משתדלים למשוך את המאור המחזיר למוטב, זה לא נקרא "עובד ה’"? משתדלים ביחד בקבוצה.
אתה אומר שאתה מושך את האור?
תלמיד: אנחנו יושבים פה, עושים סדנאות, כנסים, מסתובבים בכל העולם ובסוף הרב"ש כותב שאנחנו בכלל לא עובדי ה’, אלא עובדי פרעה, איך אתה יכול להגדיר לי?
עדיין אתה נמצא בחזקה כזאת, בחזקת עובדי פרעה, כי אתה עדיין לא יוצא מהאגו שלך וכל מה שהאגו שלך מכתיב לך אתה עושה, אבל אתה יכול להגיד "בכל זאת יש הבדל בין מה שאני עושה ובין מה שעושים כל מיני אנשים, למשל השכן שלי נניח, הוא עושה כמו כולם, כמו כל העולם ואני בכל זאת שונה". נכון, אתה נמצא בעבודת ה’ אבל בצורה שהיא נקראת "לא לשמה". "לא לשמה" זאת אומרת לא לשם הבורא אלא לשם פרעה, לא לאותו שם.
תלמיד: אני זוכר שאתה לימדת אותנו לפני כמה זמן שאתה אמרת שדווקא אלה שעובדים בלא לשמה, הבורא אוהב אותם הכי הרבה.
כן.
תלמיד: שזו העבודה הכי קשה?
הכי קשה.
תלמיד: אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?
רב"ש אומר לך שאי אפשר ללמוד תורה את עכו"ם כי בזמן שאדם במצרים, כשהוא ברצון לקבל שלו, בעל כורחו ככה נמצא, הוא לא יכול להיות יהודי. זאת אומרת, מיוחד עם האחרים ועם הבורא, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים, זאת אומרת לאגו שלו. ובזמן שהוא אוהב את פרעה, הוא לא יכול להיות עבד ה'. זה ברור. למי אתה משרת? אתה משרת לאגו שלך.
תלמיד: כשאתה נמצא במצרים, האם אתה עושה עבודה ב"לא לשמה" או לא?
ודאי שלא.
תלמיד: יפה.
אבל אתה משתדל. מי נכנס למצרים? בני יעקב. שנים עשר השבטים, עם ישראל. יוסף, ויעקב עצמו בא איתם אחר כך. זאת אומרת, זו תחילת הקו האמצעי. האנשים שעוברים את המצבים האלו, מתחילים לבנות את הכלי הרוחני שלהם. ממתי זה מתחיל? זה בכלל מתחיל מאברהם. זה יוצא מנמרוד, מיצר הרע ממש, ונבנה לאט לאט יותר ויותר.
לכן אל תזלזל ב"מצרים", ב"לא לשמה", "בעובדי פרעה". לעבוד את פרעה זה לא בני האדם שברחוב. בני האדם שברחוב הם "כבהמות נדמו", אין להם לא את זה ולא את זה. אתה לפעמים עוד מרגיש שאתה עושה הכול על מנת לקבל, "אני עושה את זה לעצמי". יש לך לפעמים לפחות הבחנות כאלה.
תלמיד: במצרים זה לא נקרא עבודת ה'?
זה נקרא עבודת ה'.
תלמיד: אז איך זה קורה?
לא, אתה לא עובד את ה', אתה לא עובד בשבילו, אבל אתה כבר נמצא בעבודות כאלה. יש הבדל, כי עדיין אין כוונה. אבל תבדוק את עצמך לעומת כל מיני אנשים שחושבים שהם עובדי ה'. זה בדיוק ההבדל, שאתה מרגיש שאתה נמצא במצרים והם לא, זה הבדל גדול מאוד. אתה עובד את ה' במצרים ואתה יודע ומשתדל ורוצה בזה, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", והם לא אותו הדבר, איזה בני ישראל, הם לא ישר א-ל.
שאלה: מה זה חידוש?
חידוש זה יציאת מצרים. שהם מתאחדים, מגיעים לערבות, ומגיעים לקבל את "המאור המחזיר למוטב" שנקרא "תורה", ומרגע זה והלאה הם הופכים להיות עם חופשי. מתנתקים מפרעה. כל הדברים האלה הם תהליך. מעשר המכות ועד עשרת הדברות, כל התהליך הזה נקרא "יציאת מצרים".
תלמיד: אפשר להגיד שחידוש זה הרצון להשפיע?
כן. תחילת הרצון להשפיע.
תלמיד: זאת אומרת שחידוש זה לא יש מאין?
לא. יש מאין זה באין סוף, זה לא כאן. כאן החידוש הוא בזה שהאדם מקבל צמצום, מסך, אור חוזר, שהוא מתחיל כבר להשתמש בכוח התורה.
תלמיד: בעל הסולם השתמש במאמרים אחרים במילה "חידוש" בדיוק ההיפך.
צריך לראות, יכול להיות. יש חידושים. המילה "חידוש" לא מחייבת בשום דבר.
שאלה: הייתי רוצה להרגיש עם איזה כוח, עם איזה רצון צריך לברוח ממצרים? לדוגמה אם מישהו היה מתנפל עליי ברחוב והיה רוצה להרוג אותי, הייתי בורח ממנו. והשאלה היא, האם אנחנו עם אותו הרצון, עם אותו הכוח צריכים לרצות לברוח ממצרים ומפרעה?
לצאת ממצרים זה פשוט מאוד. אני רוצה להתחבר עם העשירייה ואני מרגיש שהאגו שלי לא נותן לי. ואז אני צועק ובוכה ומתפלל ומרגיש את זה כחושך, שאני לא יכול להתחבר. ולכן אני מגיע למצב שהבורא עוזר לי לברוח. ממש הולך לפניי בלילה וביום כעמוד ענן או כעמוד אש וכך אני יוצא. ממה אני יוצא? מחוסר היכולת שלי להתחבר. כי הבנתי שלעבוד בפעולת ההשפעה על מנת להשפיע, אני אוכל רק על ידי זה שאני אשפיע לחברים, לזולת, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה נקרא "בריחה ממצרים". עכשיו תבדקו עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מזה.
קריין: עמוד 2088, מאמר 930, "ענין ראש החודש".
ענין ראש החודש
""החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע.
והיות שהאדם נברא עם טבע שיהיה לו רצון לקבל אך לעצמו, לכן אין הוא מסוגל לעשות מעשים שהם על דרך השפעה. והיות שרק זה דורשים מאדם בעולם הזה, שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, אי לזאת כשהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא רואה, שאין זה בידו. אבל דורשים מאדם, שיבקש מה', שיעזור לו, שילך בדרכי השפעה.
אבל האדם צריך להאמין, שה' הוא "שומע תפלת כל פה". לכן מחייבים את האדם להאמין, שה' הוציא אותנו מארץ מצרים, היינו מרצון לקבל לעצמו. ובשיעור שיש לו אמונה בזה, באותו שיעור הוא יכול לבקש מה', שגם הוא יקבל את המתנה, שיוציא אותו מארץ מצרים.
ורק אז, היינו שיתפלל מקירות לבו, אז ה' מוציא אותו מארץ מצרים. לכן זה ראש החדשים, כי מטרם שיוצאים ממצרים, אי אפשר לזכות לשום חידוש תורה."
זה דומה למאמר הקודם.
שאלה: למה הכוונה "שה' שומע תפילת כל פה"?
אם אדם מתפלל מהלב, זה נקרא שהוא פותח את הפה וה' שומע תפילה. זאת אומרת רצון, אין פה פה ואין פה אדם, אלא רצון. רוחניות זה רצון ואור שמייצב את הרצון וממלא את הרצון. רצון שנפתח על ידי השפעת האור, אז נקרא שהוא פותח את הפה.
תלמיד: אז כל רצון מתקבל על ידי הבורא?
כן, התגובה שלו, ודאי שהרצון מגיב, והאור מגיב על הרצון, יש ביניהם כבר התקשרות הדדית. אור על הרצון, הרצון על האור.
תלמיד: והתגובה היא בעצם קובעת את ההתפתחות הנכונה או הלא הנכונה?
ודאי. כי הנברא, הרצון שיכול להגיב הוא כבר נקרא נברא, ואז לפי הבקשה שלו, החיסרון שלו שהוא מגלה, אז בהתאם לזה הוא משפיע על האור, והאור משפיע עליו. וכך בצורה הדדית הם מתחילים את הסיבובים האלו עד גמר התיקון.
שאלה: כשאנחנו קוראים על אמונה, שצריך להאמין, אז אמונה זאת בינה, השפעה, נכון?
כן.
תלמיד: אז מה זה כשרב״ש אומר במאמר ש"האדם צריך להאמין שה' הוא שומע תפילה", "מחייבים אותו להאמין"?
יש מה שנקרא "אמונת חכמים", מה שהם כתבו ואנחנו צריכים לקיים, שזאת אמונה לא רוחנית אלא אמונה גשמית, כי אנחנו עדין נמצאים בגשמיות. ואז אם אני קורא "אנחנו נתאספנו כאן כדי לייסד חברה", אני צריך להאמין למחבר שמה שהוא כותב זה נכון, והוא כותב את זה מהמדרגה הרוחנית שלו, והוא באמת מייעץ לי לעשות משהו טוב, וכדאי לי. זה נקרא אמונה עממית, זאת אומרת, אמונה דעולם הזה. היא חייבת להיות באדם, אחרת הוא לא יקיים. אז אני לא אבוא לקבוצה, אז אני לא אשמע איתם יחד וכולי וכולי.
אמונה רוחנית לא אמונה גשמית, זה שאני רוכש כוח השפעה. שהאמונה הזאת היא כבר אחרת, זאת אמונה למעלה מהרצון לקבל. שלמרות הרצון לקבל שהוא רוצה לקבל, אני יכול להשפיע. אז יש כרגיל כמו בכל אוצר המילים שלנו, יש לנו את שפת השורשים ושפת הענפים. משתמשים במילים של עולם הזה אם נמצאים ממש בעולם הזה, ומשתמשים במילים דעולם הזה אם אנחנו כבר נמצאים בעולם העליון. לכן תחליט באיזה מושג אמונה ומתי אתה משתמש בו.
תלמיד: אז במילים של העולם הזה יש לאדם איזו השפעה על התהליך, או שזה הכול מין איזה נס שקורה לו מלמעלה, לצאת מאהבה עצמית?
אתה שואל שאלה אחרת. האם אדם שנמצא בעולם הזה, כבהמה כמו שאנחנו אומרים, נפעל בצורה אינסטינקטיבית, האם הוא גם פועל במשהו? הוא לא פועל כלום אלא האור העליון מפעיל אותו. ומספיק שהאדם עובר כל מיני ייסורים ובעיות, יש לו תגובה על זה שהוא סובל, גם על ידי זה הוא מתקדם. יש גם כן בכל זאת בוא נגיד פיצוי, או ערך לייסורים שבני האדם עוברים.
אמנם זאת דרגה מאוד פחותה, וההתקדמות בה יכולה להיות במשך אלפי שנים בצורה מאוד מאוד קטנה, איטית, אבל בכל זאת כן. לכל מקרה, לכל מה שיש בעולם הזה, אפילו בדרגות הקטנות ביותר, כמו שהוא אומר, שאפילו כינה קטנה שמקרקרת, גם היא שמחפשת משהו להחיות את הנשמה שלה, אם אפשר כך להגיד, גם היא עושה איזו פעולה, או האור העליון עושה עליה פעולה.
הרצון לקבל הוא חייב לעבור הרבה מצבים, הרבה סבל, עד שמתייצב בצורה כמו שאצלנו בדרגה גבוהה, שאנחנו כבר יכולים להתחיל לעבוד עימו. כמה כינים אתה צריך כדי להתחיל לעבוד?
תלמיד: אבל אדם נניח כמונו, שנמצא, לומד וכולי, יש לו איזה סיכוי לצאת מאהבה עצמית?
לכל אחד. אני לא יודע על מה אתה מסתכל באדם, על הבשר שלו או על הרצון שבו? הרצון שבו ודאי שיתגלגל יותר ויותר, עד ש"כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם"1.
תלמיד: אבל למה לרצות לצאת מאהבה עצמית בעצם?
ההתפתחות, זאת לא שאלה, זאת ההתפתחות. "מוסיף דעת מוסיף מכאוב"2, כן, ודאי, אבל זאת התפתחות. כמה פעמים בחיים שלך הצטערת שנתנו לך הכרה קצת בקבלה, בכוח עליון? חיית שם יפה באילת, ים, יפה, הכול טוב, מה חסר? תראה איפה אתה יושב, איפה אתה נמצא. איזו התקדמות בחיים? אז זהו, כן. למה נותנים לך את זה? כדי שתתקדם באמת.
שאלה: אני שואל כלפי הפצה, איך להסביר לאדם את הרעיון הזה של יציאת מצרים? מה אנחנו צריכים להוריד מתוך מה שאנחנו לומדים, כדי שאדם ירגיש שבאמת יש לו פה יכולת לעשות את הצעד הזה?
זו בעיה. לפי מה שאני מבין, נגמרה תקופת ההסתרה כבר בימי האר"י, לכן הם כותבים הכול. האר"י כתב מבחינת חכמת הקבלה, והבעל שם טוב גילה את זה מצד עבודת ה'. ולכן אחרי שיש לנו את האר"י, הבעל שם טוב, בעל הסולם, רב"ש, כל הגדולים האלה, אין לנו מה להסתיר. רק כרגיל בצורה הדרגתית, בכל זאת לגלות, לגלות, לגלות מהי חובתו של האדם בעולם הזה, כי אם לא נממש אותה אז נסבול יותר.
תלמיד: תמיד אתה אומר שעד לפני מאה שנה, אם היו אומרים לבן אדם, בוא נלך להשיג את הבורא, הוא היה עוזב הכול ופשוט תופס אותו.
כך רב"ש היה אומר לי כי הוא פגש [מקובלים] אחרונים מאותו ענף של רב מנדל מקוצק.
תלמיד: והיום, כדי להגיד לבן אדם למשל אם אנחנו הולכים לכתוב משהו וכדי להפיץ אותו, רק לשכנע את הבן אדם לקרוא את זה, יש פה הרבה מאוד עבודה.
אנחנו צריכים להשתדל. בכמה שנצליח, נצליח. אבל צריכים להשתדל בכל הכוח כי בזה אתה מפיץ שם הבורא בעולם.
תלמיד: בזה שאנחנו עושים את זה עוד פעם ועוד פעם, האם בזה יש שינוי? האם בזה שאנחנו רק עושים את זה שוב, בצורה אוטומטית מכאנית, אנחנו מייצרים שינוי שיכול לגרום לבן אדם להבין שיש פה משהו?
הכול משתנה כל רגע ורגע ולכן אנחנו צריכים בכל רגע לעשות אפילו אלף פעם אותו דבר. אין מה לעשות. זה כמו שאתה אוכל כל יום אותו הדבר, בשביל מה? כל יום כל כיום. ככה זה. הדברים האלה, הם צריכים להיות מאוד מאוד [ברורים], יש בעבודה שלנו הרבה מאוד פעולות שאין בהן כביכול תועלת, שהם לא רציונאליים. "בשביל מה ולמה כמה פעמים למדת עברת ושוב ושוב"?
זה עניין של הזמנת המאור המחזיר למוטב. אני מחפש לעצמי כל מיני משימות כאלה. עוד צילומים, מה יש לי להגיד בצילומים, עוד "טוויטרים", עוד משהו. אבל יש הזדמנות, אני פורץ לשם.
תלמיד: זאת אומרת אתה כותב גם אם אף אחד לא יקרא את זה ואין בזה צורך?
אין שום הבדל. שלא יקראו. רב"ש, הרבה פעמים שישבתי עמו בארבע עיניים, דיבר דברים שאני לא הבנתי מהם כלום. ישבתי בפה פעור ומה קבלתי כתשובה, כשאני שאלתי? "אני רציתי להגיד את זה בעולם". מה זה "עולם"? באוויר, ויש מישהו ששומע. זה לא חשוב. ככה. יש בזה גילוי.
תלמיד: ולמשל אם אנחנו נכתוב משפט בטוויטר בסוף השיעור, נפיץ אותו ברשתות, יש תועלת מזה אפילו אם אף אחד לא יקרא?
תועלת גדולה מאוד. צריך לעשות את זה בצורה יפה ונכונה ולא להתפרץ בצורה שלא יבינו נכון ולא להכשיל את האנשים, לעשות את זה באהבה, אבל זה דבר גדול.
תלמיד: גם אם אף אחד לא קורא את זה.
גם לאף אחד. אבל רצוי שיקראו וכמה שיותר כי בימינו אנחנו נמצאים בתהליך של התיקון הכללי.
שאלה: כשאתה עושה פעולה, יש לך איזה שכר שאתה רוצה שיצא לך מהפעולה? אתה הולך אחרי איזו תוצאה?
כמה צורות שכר, כמה דרגות שכר שהן קודם כל שאני עוסק בזה, שאני חושב. אני לא מתאר את עצמי שאני סתם.. אז מה אני אעשה, אצא לפנסיה? כשאני מתנפל על משהו אני מאוד [נמרץ]. למשל על הזוהר. "בוא נערוך את הזוהר. יופי, איזו הברקה, איזה רצון. ממש מהשמים נתנו לי, מההתחלה ועד הסוף". זו דוגמה כזו.
עכשיו יש טוויטר, בכמה משפטים קצרים, במאתיים שמונים תווים, אפשר לזרוק איזה רעיון. והרעיון הזה קודם כל מחייב אותך להתקבץ ולתמצת אותו ולהבין אותו, זאת אומרת באיזו צורה אתה יכול להגיש אותו. זה מאוד חשוב. או למשל לעבור על תהילים, תוך יומיים או שלושה עברתי על כל 150 הפרקים האלה. למה? יש אפשרות, בוא נעשה.
אני מחפש דברים כאלה כל הזמן. טוויטר זה ממש טוב כי אני חושב שאפשר ללמוד מזה הרבה. אני לא יודע, אני לא עוקב אחרי התרגומים אבל איפה שאני כותב, אני כותב כל מילה וכל פסיק בהתחשבות.
תלמיד: מבחינת הגישה זה ברור אבל יש לך איזה צורך בתוצאות כשאתה עושה את הדברים האלה?
לא. כשאני כותב, אני מצייר לעצמי איזו דמות של הקורא, של האדם שאני פונה אליו, אבל אני לא מתעניין אף פעם כמה אנשים קוראים. זה מעניין אותי רק כלפיי, לכתוב בצורה כזאת או אחרת או על נושא זה או אחר, אולי זה, אבל לא יותר מזה. אני לא "חולה" להתפרסם. אם אני עושה מה שאני מסוגל, כל היתר זה כוח עליון. יש לכם עוד איזה עצות, אני אשמח לשמוע. בבקשה. תביאו רעיונות.
תלמיד: כל אחד במהלך היום משתדל לראות את עזרת ה' בלהתעלות מעל ההפרעות כדי לצאת ממצרים. ובערב מדברים על זה בעשירייה.
(סוף השיעור)