שיעור בוקר 01.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ב, עמ' 2072,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות רי"ז – רל"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז בדף ב' ע"ב, עמוד 2072, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו נמצאים ב"לוח התשובות לפירוש המלות" באות רי"ז.

"מהם פו"מ דעצמות ע"ס. ריז) הכלים דחיצוניות שבעשר ספירות, שבבי"ע, שהם ב' הכלים בשר ועור שבהם נ"ר דחיצוניות, יש להם גם יחס של אורות מקיפים להע"ס. כי אי אפשר שיחזרו ב' האורות חיה יחידה אל הפרצוף אם לא ישובו אלו ה' הכלים דזו"ן, להיות כלים פנימים אל הפרצוף. כנ"ל בתשובה קפ"ה. וגם האורות חיה יחידה הם המבררים אל הכלים האלו דזו"ן להכשירם לכלים פנימים, וע"כ נבחנים הכלים החיצונים לבחינת כלים מקיפים להע"ס. אמנם אין אורות המקיפים עצמם יכולים להתלבש בהם, להיותם בחינת זו"ן שנפרדו מכלים דגוף, והכלים לאו"מ, אינם נעשים אלא מזו"ן. שנפרדו מאורות דראש, כי או"מ אין להם אחיזה אלא בראש וג"ר כנודע. (אות קע"ז)."

יש לנו כתר חכמה בינה וזעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט מס' 1). כתר חכמה בינה הם כלים פנימיים. הם יכולים להיות מבוררים כל צורכם, ובהם יש לנו אורות נר"ן, נפש רוח נשמה, שמתלבשים בבינה, חכמה, כתר. איפה חיה ויחידה? אין להם כלים. איזה אורות יש בזעיר אנפין ומלכות?

תלמיד: חיה ויחידה.

איך יכול להיות חיה ויחידה במלכות וזעיר אנפין, אם בכלל אסור להם לגלות שום אור, הם עדיין לא מבוררים, הם כלים חיצוניים. מלכות וזעיר אנפין הם כלים חיצוניים שנקראים לבוש והיכל, כתר חכמה ובינה הם כלים פנימיים שנקראים שורש נשמה גוף.

הכלים החיצוניים האלה נקראים גם בשר ועור. והכלים הפנימיים נקראים מוחא, עצמות וגידים. אז יש לנו מוחא עצמות גידים ובשר ועור שהם חיצוניים. או שורש נשמה גוף לבוש היכל. בהתאם לזה האורות נפש רוח נשמה הם בכלים הפנימיים. ובכלים החיצוניים יש אורות המקיפים, צריכים עדיין לברר אותם. ולמה אנחנו לא יכולים לברר את הכלים החיצוניים האלו? בגלל ל"ב האבן. בגלל שאי אפשר לברר אותו עד גמר התיקון, לכן עד גמר התיקון הכלים האלה הם חיצוניים.

שאלה: איזה אורות יש בזעיר אנפין ומלכות?

את זה אני עדיין לא יודע, אבל בוודאי שלא יכולים להיות שם חיה ויחידה. כי אם יהיו הכלים האלה לגמרי בפועל, האורות חיה ויחידה יתלבשו בכתר וחכמה, בשורש ונשמה, כי יש ערך הפוך. אם הכול יהיה מתוקן, יהיו נפש רוח נשמה חיה ויחידה כך שחיה ויחידה יהיו בכלים הפנימיים, וכך כל פעם יש תוספת שנכנסת פנימה. בזה שהכלים חיצוניים, יש לנו בעיה, כי אנחנו יכולים לעבוד הרבה מאוד וקשה מאוד בצורה חיצונה, והתועלת מזה דווקא בדרגות עליונות, במקום אחר, ולכן צריכים לעבוד למעלה מהדעת.

שרטוט מס' 1

שאלה: יכול להיות שאני טועה, אבל לא היה בית המקדש הראשון במוחין דחיה?

כן, אבל זה לא אותו מוחין דחיה. נגיד שהיה מוחין דחיה.

תלמיד: אז נכנס אור החיה כבר לתוך הכלי הרוחני?

כן.

תלמיד: פה אתה אומר שזה שייך לל"ב האבן.

אבל ל"ב האבן מתברר אחרי השבירה, לפני השבירה הוא כאילו נבלע.

תלמיד: אחרי צמצום ב' נוצר המקום של ל"ב האבן. ועכשיו, בבית המקדש הראשון, באיזושהי צורה כאילו ל"ב האבן קיבל אור.

אני אגיד לך רק משפט אחד, את כל היתר תברר. מה שאנחנו מדברים על בית המקדש, מדברים רק על תיקון של ישראל, רק על חלק קטן מאוד שאפילו לא שייך לכל האגו האנושי. ולכן כל בתי המקדש האלה הם כדי לבנות הדגמה בראש לְמה שצריך להיות אחר כך בגוף ולכל הרצון לקבל. הכול כאילו, הכול כתוכנה. זה עדיין לא מתממש באומות העולם שזה החומר ושם הביצוע.

שאלה: יש איזה היפוך בין בשר ועור או תמיד זה הסדר, מוח עצמות גידים בשר ועור?

אתה זוכר איך למדנו על עור ודוכסוסטוס, שיש כמה שכבות בעור. זה מוזכר איפה שמדברים על כתיבת הקלף, הכנת הקלף. יש דבר כזה, נחכה. גם זה מדובר עד כמה אנחנו צריכים להבדיל בבשר ובעור. בבשר יש לנו חלקים שאנחנו חייבים לזרוק אותם, לא להשתמש בהם, גיד הנָשֶה, כל מיני דברים כאלה. ובעור יש לנו גם חלק שאנחנו מפרידים את העור, ורק החלק הפנימי של החלק החיצון, זה נקרא קלף, ועליו אנחנו כותבים ספר תורה.

זאת אומרת, עליו אנחנו מבררים, זה מקסימום הרצון לקבל שעליו אנחנו יכולים לברר את כל ההתקשרות שלנו עם הבורא, ויותר מזה אסור עד גמר התיקון. בגמר התיקון, מה יהיה ספר התורה בגשמיות, האם זה יהיה על כל העור כמו שהוא, את זה אני לא יודע. אבל הסימן הוא כך, שנשתמש בכל הכלים במקומם.

שאלה: הוא כותב שכנגד בשר ועור יש נפש רוח דחיצוניות. מה זה?

כי מה יכול להתלבש בהם? אלה כלים שלא יכולים לשייך אותם לנפש רוח נשמה הפנימיים, כתר חכמה בינה. אלא זה זעיר אנפין ומלכות, שאפשר להשתמש בהם רק בצורה קטנה, ולא בהם עצמם, כי הם קשורים לרצון לקבל האמתי, ששם תמיד ל"ב האבן. אז חותכים וחותכים ממנו על ידי כל מיני הגבלות. אתה יכול להשתמש על ידי זה שאתה מעלה את הכלים דקבלה לכלים דהשפעה, לבינה, ואז אתה משתמש בהם, במלכות שקשורה לבינה.

ולכן אלה לא כלים אמתיים, ולכן מה שיש בהם זה רק נפש רוח כאורות הקטנים, אין להם יותר, כי אין על סמך מה לגדול, אין להם בינה חכמה וכתר חיצוניים. ולכן יש להם רק נפש ורוח בדרגה שלהם. אבל לא לחשוב שזה מעט, בסך הכול האורות האלה הם גדולים מאוד, רק בגמר התיקון יהיה לנו את כל היתר. אנחנו צריכים להבין שעד גמר התיקון מה שיש לנו זה קו דק מאוד לעומת כל העיגול.

שאלה: אני מקווה שזה בכיוון. איפה הכלים האלה נמצאים בעשירייה?

אין לי מושג. בשביל מה לך להתבלבל? סיכמנו עם החבר קודם מה אתה צריך לעשות במשך היום.

שאלה: נפש רוח בחיצוניות הם כמקיף כלפי בשר ועור?

בשר ועור זה כבר כלים חיצוניים, אז בהם ישנם אורות שנקראים נפש רוח. הם לא מקיפים, מקיפים עוד נמצאים סביב זה. זה אורות, הארות, שנמצאים בתוך בשר ועור, רק זה נקרא חיצוניים. אלה כלים ששייכים, בלי הכלים האלה לא יהיו לך כל האורות שבגוף, הם חייבים להיות גם, הם חלק מהפרצוף, רק הם אומרים על עומק הבירור, עד כמה אנחנו יכולים לשייך אותם לכוונה על מנת להשפיע. זה כל הדיון, תמיד אנחנו שוקלים איזה כלים אפשר לשייך לכוונה על מנת להשפיע. אז כלים של בשר ועור, יש שם את הרצון לקבל האמיתי ולכן הבירורים שם הם בירורים מאוד מאוד קשים, הדרגתיים, מאוד מאוד עדינים. אבל דווקא בגלל הבירורים האלה יש לנו אורות גדולים בכלים הפנימיים.

קריין: שאלה ר"כ.

"מהם פנוים וריקנים מאור. רכ) בכל מקום שעולה שם מלכות המסיימת נעשה משם ולמטה חלל פנוי ורלקם מכל אור. כי היא מסיימת אור העליון ומעכבו מלהאיר ממנה ולמטה. (א' תתפ"ח ד"ה והעלה)."

זה ברור. יש לנו עשר ספירות, המלכות מגבילה, היא עולה. בכל ספירה וספירה אנחנו אומרים שהיא עולה לבינה. זה לא לבינה, היא עולה לבינה שבכל ספירה וספירה ושם היא עושה את הסיום החדש וזה כלפי צמצום ב'. ובכלל, מפני שהיא מודדת עד כמה הפרצוף יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אז המסך הזה, המלכות נמצאת בכל מקום, אפילו בכתר, לא חשוב איפה.

במלכות אנחנו מבדילים כמה דברים. מלכות זה רצון לקבל, מלכות זה הגבלה, צמצום א', מלכות זה המסך, החשבון, את כל זה אנחנו משייכים למלכות, הרצון לקבל הכללי של הפרצוף. ואז על ט' ראשונות אנחנו אומרים שהן כתכונות בלבד, אין בהן רצון לקבל. ואז הרצון לקבל צריך להגביל את עצמו, נניח כמו שהאדם כלפי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. כך אנחנו, לדוגמה, למרות שזה לא בדיוק.

קריין: רכ"ה.

"מהו צמצום ב'. רכה) צמצום ב', ה"ס השיתוף דמדת הרחמים בדין, כי המלכות שהיא מדת הדין, נתחברה עם הבינה, שהיא מדת הרחמים, בסו"ה ותלכנה שתיהן, וזה גרם צמצום ב' בהעולמות. כי תחילה נברא העולם במדת הדין, כי המסך נתקן בכלי מלכות שהיא מדת הדין, והט"ר נקיים מצמצום. וכשעלתה המלכות לבינה נעשה, למסך בנקבי עינים, והוציאו אח"פ מן הע"ס דראש לבחינת גוף. וכן מלכות המסיימת עלתה לחצי בינה דגופא והוציאה תנה"י לחלל פנוי. כי נעשה הצמצום במקום הפרסא דאצילות. (אות ג' ובאו"פ ד"ה והעלה)."

קריין: שוב.

"מהו צמצום ב'. רכה) צמצום ב', ה"ס השיתוף דמדת הרחמים בדין," זה צמצום ושיתוף, איך יכול להיות? צמצום זה צמצום, שיתוף זה שיתוף, איך הוא משווה זה לזה? "צמצום ב', ה"ס השיתוף דמדת הרחמים בדין," אתם מעכלים את זה? שיתוף של שני דברים למה זה צמצום? צריכה להיות דווקא פריחה, התפתחות חדשה. "כי המלכות שהיא מדת הדין, נתחברה עם הבינה, שהיא מדת הרחמים, בסו"ה ותלכנה שתיהן, וזה גרם צמצום ב' בהעולמות. כי תחילה נברא העולם במדת הדין, כי המסך נתקן בכלי מלכות שהיא מדת הדין, והט"ר נקיים מצמצום. וכשעלתה המלכות לבינה נעשה, למסך בנקבי עינים, והוציאו אח"פ מן הע"ס דראש לבחינת גוף. וכן מלכות המסיימת עלתה לחצי בינה דגופא והוציאה תנה"י לחלל פנוי. כי נעשה הצמצום במקום הפרסא דאצילות. (אות ג' ובאו"פ ד"ה והעלה)."

אבל באמת זה לא שמלכות עולה לבינה, כמו שאנחנו כך מציירים, והיא נמצאת בבינה ומביאה את הצמצום לבינה. אלא בכל מקום, איפה שיש לנו כלים דקבלה אז בכתר וחכמה הפרטיים שבכל ספירה שם כביכול אין מלכות, לשם היא לא מגיעה (ראו שרטוט מס' 2). אבל ביתר כן. זאת אומרת מלכות שולטת, לא היא בעצמה הרצון לקבל שלה שולט על כל הכלים דקבלה. זה צמצום ב', שאסור להשתמש עם כול הכלים דקבלה חוץ מכתר וחכמה.

מה כתר וחכמה, מה קורה שם? בכתר וחכמה יש לנו השפעה מלמעלה מהבורא, עדיין כביכול ללא התערבות הנברא. ולכן כתר זה אפס וחוכמה זה אחד(ראו שרטוט מס' 2). כתר זה הרעיון והחכמה זה מה שהבורא רוצה לתת, על זה אין הגבלה. ומבינה ומטה מתחילה להיות הגבלה, אבל לא מתחילת הבינה אלא מאמצע הבינה, מחזה דבינה, שם מתחילה להיות כבר שייכות לרצון לקבל. כתר, חכמה וג"ר דבינה הם נמצאים כגלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, הם כלים דקבלה, אח"פ.

שרטוט מס' 2

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה מידת הדין, שהוא אומר שבתחילה היה מסך במלכות ולא בט' ראשונות. איך זה מסתדר בתוך המערכת הזאת?

הפרצוף עושה חשבון לפי כמה רצון לקבל שיש בו שיוכל לעבוד על מנת להשפיע. הוא עושה חשבון לפי מידת הדין. אחר כך הוא רואה שאי אפשר, אין לו כוח בצורה כזאת לעבוד, לשייך את עצמו להשפעה, לבורא, ואז הוא מתערב עם מידת הרחמים. זאת אומרת הוא מקצר את עצמו, הוא לא עובד עם כלים דקבלה, אלא עובד רק עם כלים דהשפעה.

תלמיד: זאת אומרת, עולם אדם קדמון זה כאילו מידת הדין, ואחר כך כשנעשה צמצום ב', מתחילים לעבוד עם מידת הרחמים?

כן.

שאלה: זה נשמע עכשיו כאילו שתי ספירות נשארו בכלי ושמונה ספירות הן למטה.

בכל ספירה וספירה זה כך.

תלמיד: כן. ולפעמים אנחנו אומרים שזה גלגלתא עיניים וירד אח"פ. ואח"פ זה רק ארבע וחצי ספירות ואז יוצא שנשארו חמש וחצי ספירות למעלה.

זה באמת לא חשוב, זה תלוי איך אתה סופר. העיקר זה כלים דהשפעה וכלים דקבלה. אתה צודק, תמיד יש לנו בלבול איך סופרים את הספירות.

קריין: שאלה רל"ב.

"מהי ראש הבריאה. רלב) ראש הבריאה, ה"ס חג"ת דא"א, ששם מתלבשים נה"י דעתיק, וכן ירדה שם בחינת נקודה דמלכות דאצילות ונתלבשה בחג"ת אלו דא"א, ונעשתה ראש לשועלים. (אות רל"ג)."

נשאיר את זה למחר, זה דורש הסבר גדול.

אני רוצה שאתם תקבעו איך אתם שואלים את כולם בקשר לכנס, ואיך אתם אחר כך מעבירים את זה לתפילה. תעשו טבלה, כך שמופיעה לפניי טבלה כמו תפריט מוכן, ואני לוחץ. אני כותב מי אני באותיות לועזיות ולוחץ. כמה שיעורים ביום, אחד, שניים, שלושה, עוד משהו אם רוצים.

תלמיד: באיזו צורה לשבת בעשיריות.

באיזו צורה לשבת, עשרה או חמישה או לבד, אני לא יודע מה אתם רוצים. תעשו מזה טבלה כזאת שכולם נכנסים וממלאים את הטבלה, הטבלה נכנסת למחשב, הוא מצליב את כול הטבלאות האלה ואתה מקבל את הסיכום. אם אתה רוצה לראות איך מישהו ענה אתה יכול.

בקיצור תתחילו כך לעשות, זה טוב, זה יקשור, זה חלק מההכנה לכנס, ואז נדבר על זה. ומחר נתפלל אם יהיו תוצאות. אבל כולם ישתתפו, כולם יהיו מוכנים, נדבר על הסיכום ונצא לבקשה, לתפילה, ואתם תראו עד כמה זה עובד.

(סוף השיעור)