בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 10.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי נ"ו, תורה נקרא יורה*

1. תורה של פרט היא חכמת הקבלה והיא נמדדת לפי מה שהאדם מודד בעצמו ולא שאחרים יכולים לראות בו, להרגיש בו, לדעת עליו. אז הוא מרגיש את עצמו כל פעם כמה הוא דווקא מתרחק, כמה הוא יותר נבזה, שפל, ממש אגואיסט שקוע בדאגה על עצמו, מהרגיש את עצמו. לכן כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, מרגיש את הרצון שלו יותר ויותר נמוך, שפל, ואת עצמו מרגיש חלש יותר להתמודד עם הרצון, להתגבר על עצמו. לכן כתוב דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים. דעת תורה זה שאדם מתרחק מעצמו, ודעת בעל הבתים זה שהוא יותר ויותר ממלא את הרכוש שלו, ובזה יש הפכיות. לכן המאמר מסביר לנו בצורה יפה מה ההבדל בין תורת הפרט, שהיא חכמת הקבלה, לבין תורת הכלל, שהיא סוגי תורות ואמונות למיניהן.

2. *במידה שהאדם משתוקק להגיע לדבקות, להשתוות עם הבורא, לפי זה הוא מודד את מצבו האמיתי*, כי באמת את המצב האמיתי אין לנו כלפי מה למדוד, הכל נמצא בתוכנו, כלפינו. אם אדם לומד וכל הזמן מרגיש כמה הוא יותר רחוק מהבורא, אז הוא צריך להבין שהבורא מראה לו את האמת. לכן הוא לפי האמת הזאת מתקדם לפי האמת, לא לפי המרחק.

3. ש: ניתן להבדיל את ההתקרבות לבורא של האדם בקבוצה לבין מהתרחקות מהקבוצה?

ר: בדרך כלל *אדם שלא משקיע בהתקדמות שלו, בהתקדמות האמיתית שלו, לא מרגיש שהוא רחוק. התורה לא מראה לו את האמת, היא מראה לו את האמת רק במידה שהוא משקיע בהתקדמות הנכונה, כלומר רוצה להיות יותר קרוב לחברים, לבורא, רוצה להגיע להשפעה. אז התורה מראה לו כמה הוא לא נמצא בזה*.

*אם הוא לא משפיע, משקיע הרבה, אז תורה כביכול מרדימה אותו: הכל בסדר, אתה יכול להמשיך כך, או ההיפך, מעוררת בו עוד יותר גאווה ואגו, הוא מרגיש את עצמו מוצלח*. ... מה שאם כן, מי שלומד את חכמת הקבלה, יש לו 2 מצבים: במצב אחד הוא רואה את עצמו כמה שהוא נמצא בדרגה יותר שפלה, נבזית, נמוכה מאחרים, כי הבורא מגלה לו כל פעם מידת האגו שלו יותר ויותר, מפני שהוא יכול להתקדם. מצד שני הוא כך מרגיש את עצמו.

4. ש: מה זה אומר שאני מגלה בתוכי כל כך מכוער?...

ר: כל פעם שאני מתקדם, אני מגלה את עצמי יותר אגואיסט, יותר מקולקל, הרצון שנמצא בי ביסוד שלי מתגלה בי יותר ויותר, ולכן מרגיש את עצמי יותר ויותר גרוע. לפי השכל הרגיל האנושי, ככל שאני מתקדם אני צריך להיות יותר טוב, יותר מבין, מרגיש, נעלה. וכאן אני מרגיש את עצמי הפוך. כל פעם מתגלה ירידה, נפילה, חושך, לילה. אח"כ רק על ידי עבודה שלי, אם אני עושה אותה נכון, אני מגלה לאט לאט הארה מיוחדת שמעלה אותי ומביאה לי הרגשת הבוקר, יום.

ש: זה תמיד כולל אפשרות לתיקון?

ר: לא. ודאי שאתה נעשה יותר ויותר גרוע, אבל כל פעם אם אתה עושה פעולות נכונות, בעיקר בחיבור חברתי, אז מתוך זה אתה מגיע למצב שכל אותו המצב החשוך, שחור, מבולבל, מתבהר. מגיע אור מיוחד, הארה, והאדם מרגיש יותר מבין איפה שהוא היה, ומהחושך נעשה אור.

5. ש: יש חברים שהם פחות ממני בהפצה, אז הם יותר מכוערים ממני ואני באמצע?
   ר: לא לפי ההבחנות הגשמיות שהם עושים פחות הפצה או כל מיני דברים כאלה אתה יכול למדוד את עצמך. לא, אלא *אנחנו מודדים אותם לפי המסירות שלהם לחיבור בקבוצה ולחיבור עם הבורא. כמה הם נמשכים לזה, כמה הם יודעים להתגבר על כל המצבים, כמה הם מעודדים את החברים בעשירייה, ממש מחזיקים אותם, דוחפים אותם למעלה. כלומר ככל שהם דואגים לערבות בתוך העשירייה, לפי זה אנחנו מודדים את גדלות החברים*, לפי מידת הערבות, כמו בעל הסולם כותב במאמר הערבות.

6. ש: *לך לאומן שעשאני*, מעביר האחריות לבורא, איך מהגישה הזאת תהיה לי הכרת הרע?

ר: אני לא מעביר אחריות לבורא. האחריות תלויה בי, כי בפנייה שלי אני קובע איך אני אתקדם. אני קובע שאני יכול להתקדם רק על ידי עזרת ה', רק על ידי זה שאקבל עזרה מלמעלה. לכן זה *לא שאני זורק מעצמי את האחריות. אם אני לא אפנה למעלה, אז מי יודע מתי הבורא יעורר אותי על ידי ייסורים, ע"י כל מיני מכות. אבל אם אני אפנה אליו, אז ודאי שאני, בתוך הפנייה שלי, כבר מתחיל לקבל עזרה*.

7. ש: איך אני יכול לחבר התרשמות לחברים..?

ר: אנחנו שוכחים שהכלי שלנו, הגוף שלנו, הנשמה שלנו, זה מבנה שנכלל מ-10 חלקים. יש בחלקים האלו כתר, שזה כבורא, ומלכות, שהיא כנברא. כל יתר 8 החלקים נמצאים בדרך, מהכתר למלכות כספירות דאור ישר, וממלכות לכתר כספירות דאור חוזר. השפעה מהבורא למטה, והשפעה מהנברא למעלה. לא יכולה להיות השפעה ממלכות לכתר, אם היא לא דרך כל הספירות, בהתכללות עם כולם. אחרת, אם אנחנו לא נכללים עם כולם, אנחנו לא בונים לפנינו את מושג הבורא. כמו שכתוב, אתם עשיתם אותי....

8. ...האדם מגלה את היגיעה שלו על פני כל אותם הבעיות שהבורא מעורר בו, כי הבורא מעורר בנו בתוספת האור ממנו הרגשת הקלקולים. עוד קלקול ועוד קלקול, זה מראה לנו כמה אנחנו יכולים עוד יותר ועוד יותר להתחבר אליו.
   
   *העיקר צריכים להבין בכל רגע ורגע בחיים שיש לי אפשרות עוד יותר להתקשר בינינו. בהתקשרות בינינו אנחנו מגיעים לצורת כדור, לשלמות. יוצא שכל אחד מתקשר דרך כל מיני אירועים, מקרים שמתגלים בינינו בעשירייה, עד שאנחנו מייצבים את דמות הבורא*.

9. נותנים לי תירוץ, אם הייתי נולד עם תכונות נכונות, הייתי מצליח....?

ר: *אני מרגיש שאני לא מוצלח, אבל אם הייתי נולד עם תכונות יותר טובות, עם כוח פנימי יותר גדול, אז ודאי שהייתי מתגבר על הכל. הייתי כל הזמן משתתף ב-100% בקבוצה, בלימוד, בהפצה, בכל מה שנדרש, יום ולילה, כמה שאפשר. חוץ מדברים שאני חייב בהכרח לקיים, כמו עבודה, בית, קצת כאלו דברים וזהו. כך אדם חושב. הוא לא מבין שהחולשות האלה שמגלים לו, זה כדי שהוא יתקשר יותר, שהוא יוכל להגיע לבורא, שיוכל בכל זאת להקל את המצב ולפנות לבורא עם בקשה. זה מה שנדרש מאיתנו*.

בקשה צריכה להיות מסודרת נכון. נכון זה נקרא דרך עשירייה, בהשתדלות להרכיב את המבנה של עשירייה כמה שיותר נכון, על ידי התקרבות בינינו. אנחנו לא יודעים מהו המבנה הנכון, מאיפה אני יודע איפה אני בעשירייה, איפה כל חבר וחבר? .. *ההשתדלות שלי להגיע ליחסים דומים לבורא ביני לבין החברים, במידות ההשפעה, היחסים האלה לאט לאט בונים בינינו קשר כעשירייה נכונה, כלומר 10 ספירות שלמות שנקראות פרצוף של הנשמה*. פרצוף זו צורה של הנשמה.

10. בזמן שהאדם מחפש את האמת, התורה מקרבת אותו יותר אל האמת. כלומר אנחנו לומדים שבכל אדם ואדם יש נקודה מהבורא, זה נקרא חלק אלוקה ממעל. החלק הזה בכל אחד נמצא, אבל יותר בולט או פחות בולט. לכן כתוב 1,000 נכנסים לחדר, איפה שלומדים, ואחד יוצא להוראה.. הנקודה הזאת שבוערת באדם, זה ממש פרומיל אחד, אחד מאלף כביכול על פני כדור הארץ, גם זה הרבה מאוד. הלוואי שיבואו אלינו אלפית, אדם מאלף. אנחנו רוצים גם לעשות הפצה, כמה שאפשר שיבואו יותר אנשים. זה יעזור לנו להתקרב לבורא.

11. התורה מראה לאדם את האמת, איפה הוא נמצא כלפי ההתקרבות לבורא. לכן השלבים הראשונים שלנו הם כאלו שאנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר הפוכים, לכן כתוב *כל הגדול מחברו, שמשקיע יותר בלהתקרב לחברים ולבורא, אז יצרו גדול ממנו. הוא מרגיש את הרצון שלו, את היצר הרע שלו כיותר גדול. כאילו התורה במקום לתקן אותו, לפי ההיגיון שלו, היא מראה לו את האמת, כמה הוא רחוק*.
    
    *לא שהוא היה יותר קרוב אתמול, והיום הוא התרחק, אלא אתמול הוא לא ראה את זה, והיום רואה. מחר יראה עוד יותר ועוד יותר. לכן כשאנחנו מגיעים לסוף, אנחנו מרגישים את עצמנו, לפני הדבקות השלמה הסופית, בצורה הכי רחוקה, הכי רחוקה, ואז משם אנחנו מגיעים לדבקות הכי עמוקה*.

12. ש: שאני רואה אותם יום אחד שמוכן להשקיע..?
    ר: זה בדיוק מה שמראים לך. לפי האגו שלך אתה אומר: מה אכפת לי, אני לא רוצה בכלל להיות קשור אליהם. מצד שני *כשמשפיעה עליך קצת הארה, אתה אומר: לא לא לא, זה בשבילי חשוב מאוד, זה הנשמה שלי. כל חבר וחבר נראה לי, זה לא פרצוף, זה לא מה שאני רואה. כך הבורא נתן לנו בצורה כזאת לזהות את הנשמות, על ידי הפרצופים שלנו. אבל כשנגיע למצבים בהם נרגיש את האורות והכלים, אני לא אראה את הפרצופים האלו, אני אראה את הכלים והאורות שבהם, ואלה יהיו החברים שלי*.

13. ש: איך לבצע את מה שכתוב: לך לאומן שעשאני?
    ר: *סימן שלא למדת מספיק, לא התחברת מספיק עם החברים. אין לך תנאים שהאור העליון ישפיע עליך ותרגיש שאתה רשע. רק בתנאי שתרגיש שאתה רשע, שאין לך שום אפשרות לצאת מהמצב, שאתה רוצה לברוח אבל לא יכול, שאתה כמו בבית סוהר סגור, אז אתה פונה לבורא והוא עוזר לך לעלות למדרגה יותר עליונה. אבל אם אין לך את הלחץ הזה, סימן שלא התעסקת מספיק בלימוד ולא התחברת מספיק עם החברים. אלו 2 הדברים שנמצאים לפנייך, לימוד וחברה*.

14. *הכרת הרע זה לא קטע מהדרך, זה כל הדרך, עד גמר התיקון*. כי מנקודת גמר התיקון, משם הייתה השבירה עד העולם הזה, עד המצב שלנו. לכן ככל שאנחנו מתקרבים, עולים במדרגות לאינסוף, כל הזמן אנחנו מכירים את הרע בצורה יותר ויותר ויותר גדולה.. אנחנו לא יודעים במה בדיוק לעבוד עם העשיריות, האדם בעצמו ואנחנו בעשירייה ועם הבורא, אבל זה יבוא, זה יבוא. העיקר להמשיך לגדול יום יום.

15. אנחנו צריכים לקבל כל מצב ומצב בפני עצמו. מצד אחד אני מקולקל. מצד שני כך הבורא עשה אותי. וודאי שאני צריך לקבל את הקלקול שלי בצורה מאוד רצינית ולהשתדל לתקן אותו, לבקש מהבורא שיתקן אותו. אני בא ומבקש מהבורא לתקן. אני מבקש שהוא יתקן מה שקלקל, או שאני מבקש שיתקן כי אני מרגיש את הקלקול על החשבון שלי? כאן השאלה.
    
    אם אני מרגיש את הקלקולים שלי על עצמי, זו פנייה אחרת לבורא: הצילו, תראה איזה מקולקל אני. אם לא אני עשיתי אלא בורא עשה אותי בצורה כזאת, אז פנייה שלי די חלשה. כלומר *מה אני אומר בעצם לבורא? אתה תיקנת, אז אתה תתקן, ואני כאילו עומד בצד. אנחנו צריכים לראות את עצמנו לאיזה מצב יותר ויותר נכון להגיע. יש עוד כל מני וריאציות של יחסים. כאן אנחנו צריכים לחשוב איך אני מעמיד את עצמי כלפי הבורא, כי בכל זאת אין עוד מלבדו טוב ומטיב ברא דבר כזה גרוע ביותר. אני סובל, אנשים סובלים* וכן הלאה.
    
    *מה עושים, איך מייצבים את עצמנו כלפי בורא? בוא נפתח ראייה שלנו ונסתכל על הכל בצורה נכונה. מתי אנחנו יכולים לעשות את זה? כשאנחנו מתחברים כולנו בעשירייה ובקשר בינינו, דרך הקשר בינינו, פונים לבורא. שם נמצא את הפנייה האמיתית הנכונה שלנו, עם האגו שלנו, עם תביעה: למה בראת אותנו? תראה מה עשית*? אנחנו אשמים או לא אשמים. גיליתי שאני אשם בזה ולא מישהו אחר. אני יכול לזרוק את זה גם כן על הבורא וכן הלאה. יש כל מיני דברים, זה כמו בור של נחשים שאנחנו צריכים לגלות. כך נתקדם. זה לא פשוט.
    
    ש: בור של נחשים זה דימוי קשה מאוד
    ר: *אל תפחד. אם אתה עם חברים, תגלה את עצמך כנמצא קצת למעלה מהנחשים. הם מסתכלים עליך, רוצים לתפוס אותך, ואתה קצת למעלה, מילימטר מהם, מפני שאתה אוחז בחברים*.. תגיד לחברים שיש לך על ידי מה להינצל.

16. ש: מה כלומר מכוער? האם טוב לראות את עצמך מכוערת?

ר: מלמעלה לא נותנים לאדם גילוי הרע יותר ממה שהוא יכול להתגבר עליו. לכן כל רע שמתגלה, מתגלה כדי שנתקן אותו, כלומר נקבל אותו, נגלה אליו יחס נכון, ונהפוכו, להפוך אותו לכלי לקבלת האור, כלומר העביות שהרע מתגלה, נהפוך אותו לזכות.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

17. כל העבודה של כל הפרצופים, עד גמר התיקון, זה הכל כדי למלא נה"י דגלגלתא, כולם מתחברים אליה. גם מה שנעשה למטה מטבור, בכל העולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה, ובכלל כל התיקונים שיש בפרצופים אחרי גלגלתא, הכל עולה לגלגלתא, והיא עושה זיווג עם אור א"ס, עד שגלגלתא תאגור בתוכה את כל החסרונות, כל התיקונים, כל המסכים, את הכל, ותעשה זיווג עם אור א"ס בצורה של גמר התיקון.

18. ש: פעם ראשונה אני שומע ממך שהיו כלים של חסדים מתחת לטבור?

ר: כלים חסדים זה לא כלים דהשפעה. למטה מטבור יש כלים שאומרים כך: אנחנו לא רוצים לקבל ע"מ לקבל, לכן שומרים על צמצום א'. אנחנו לא יכולים לקבל ע"מ להשפיע, לא יכולים, לכן אנחנו עושים עלינו צמצום ונמצאים למטה מטבור. מתוך זה שיש להם מצב כזה שהם לא מקבלים ע"מ לקבל, שומרים על עצמם, זה מידת הדבקות שלהם בבורא. הם לא ע"מ לקבל. אין לי כוח ע"מ להשפיע, אבל אני לא ע"מ לקבל. ולכן הם נמצאים בדבקות מסוימת עם הבורא. יש בהם איזושהי הארה קטנה שממש ממלאת אותם, מחזיקה אותם להיות למעלה מהסיום..

19. ש: לגבי ההתכנסות הפיזית במרכז ב- 28 לחודש....
    ר: *אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שכמעט ואין הבדל פיזי או וירטואלי. אם אני מתחבר, אז לא כ״כ חשוב לי. אפילו אני הרגשתי את זה על עצמי לא פעם, שאם אני מרגיש את החברים, אני מחובר אליהם בצורה פנימית, אז הצורה החיצונה מתבטלת. בכלל העולם שלנו גם נקרא עולם המדומה. בואו נתחיל כבר להרגיש יותר ויותר את החיבור הוירטואלי שלנו. לא וירטואלי דרך מחשב, אלא דרך הלבבות. אז לא תהיה לנו שום בעיה, נוכל להיות באמת כאיש אחד בלב אחד*.