שיעור בוקר 24.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: הסתרה

הסתרה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "הסתרה", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 1.

יש לנו שלושה חברים ועוד כמה חברים מצטרפים אליהם לפעמים, אבל אני תמיד נמצא בקשר איתם והם כל יום שולחים לי קטעים שהם בוחרים, יש להם בטח עוד הרבה אנשים שעוזרים להם, הם לא מסוגלים בעצמם אני בטוח לחפש ולהשיג את כל הקטעים לפי הנושאים. טוב שהם פעם יסבירו לנו איך שהם עושים את זה, אבל הם עושים, מתקשרים אליי ואומרים אנחנו שלחנו לך קטעים בנושא כזה וכזה.

זאת אומרת בעצם פחות או יותר הם בוחרים את הנושא ולפעמים מתייעצים איתי, לפעמים לא כל כך אבל זה בסדר גמור, הם מרגישים את הזרימה הזאת שאנחנו צריכים לעבור ואני אחר כך לפי הכתבים שהם שולחים כל פעם, לפי חבילת הכתבים מדבר בתחילת השיעור כל בוקר. אז קודם כל תודה רבה להם שהם עושים את זה בנאמנות, בקפדנות וממש בהתמדה. הרבה זמן כך אנחנו עובדים יחד. והפעם הם שלחו לי קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ה"הסתרה".

ההסתרה זה בעצם הדבר החשוב ביותר לנו, כי אם אנחנו עדיין איתכם כולנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי אז מה שהוא רוצה בעצם, הוא רוצה לגלות איפה הוא נמצא, להיות בכוח, להיות בידיעה, להיות בהבחנות למיניהן, איפה אני? מי אני? מה אני? ואיפה אני, העיקר. וזה הכול נקרא הסתרה. לכן באמת כל חכמת הקבלה עוסקת בהסתר וגילוי של הבורא כלפי האדם, כלפי הנבראים. זה נקרא להיות כלפי הבורא באחור או קדם, בחיבור ישיר וההיפך.

מפני שכלפי הבורא אין שני המצבים הללו, "מלא כל הארץ כבודו"¹, הוא ממלא את הכול, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אז הכול זה כלפי האדם. איך אדם מגלה איפה שהוא נמצא בצורה ישירה, זה הפנים של הבורא, או בצורה הפוכה, אחוריים של הבורא. אין, לא ניתן לנו חוץ משני המצבים הללו. לכן הנושא הזה של ההסתרה הוא הכי חשוב.

בנושא של ההסתרה יש לנו עבודה. הבורא ברא בכוונה את ההסתרה, כדי שאנחנו לא נרצה לפתוח את ההסתרה כמו שהיא, כמו שהאגו שלנו רוצה פשוט לבטל אותה וזהו ואנחנו מבקשים ודורשים והרבה שנים לא מבינים שהגישה צריכה להיות לגמרי הפוכה. שההסתרה שהבורא עשה, היא לטובתנו. לטובתנו. שאנחנו בעצמנו נבנה, נארגן, נקיים את העולם הרוחני, את ההסתכלות שלנו על המציאות, נכין את עצמנו לפגישה עם הבורא. לא שסתם יבטל את ההסתרה, זה לא יעזור לנו, אנחנו בזה לא נשתנה, אנחנו נישאר בצורה אגואיסטית.

לכן אי אפשר, אנחנו לא נגיע למצב שנהיה כמו הבורא, אלא כל ההסתרה ניתנה דווקא כדי שאני אגיע לבחינת גילוי במידה שאני בונה בי אותו עולם עליון, שאני בונה בי את צורת הבורא, אז במידה הזאת אני מגלה אותו, את העולם העליון, ולא שאני דורש שהעולם העליון יפתח לפניי, הוא יפתח במידה שאני אחליף את הרצון לקבל שלי לרצון להשפיע, לפי השתוות הצורה, לפי התאמה כזאת.

לכן העבודה שלנו היא לא לתת לאגו שלנו לקבוע לנו איך אני מרגיש ואיך אני מגיב, האם אני נמצא בהסתר או בגילוי, אלא ההיפך, אני צריך לשמור בעצמי על ההסתר, כדי שמתוך ההסתר דווקא לבנות את העולם העליון שלי בצורה כמו שאני מתאר אותו לפי דרגות התיקון שלי. כי אני צריך לתאר לעצמי איזה יחסים צריכים להיות ביני לבין כל מי שנמצא בעולמי. הבורא נתן לי לגלות כאלו וכאלו וכאלו יחסים, ואני צריך להתייחס לכולם בצורה שכביכול אני כבר נמצא בגילוי, בעולם העליון. זאת אומרת, להפוך את היחסים האגואיסטיים שלנו להיפך, לנתינה, לאהבה ולחיבור.

ואז אני אראה שכול פעם שהבורא מגלה לי הסתרה יותר מתוחכמת, זה כדי שאני אבנה מתוך ההסתרות האלו שמתגלות לי, אני אתייחס אליהן, לצורות האלה של ההסתרה בצורה שאני מבין, שאני לא רוצה לבטל אותן, שאני לא דורש גילוי במה שנמצא לפניי, אלא אני רוצה שיהיה גילוי בי, שאני אשתנה ואז אני במידת השינוי שלי, במידת התיקון שלי, אראה את מידת ההתאמה שלי לעולם העליון, לעולם הרוחני, לעולם הנצחי.

ולכן אנחנו צריכים אם כך, לראות את מצבנו כמצב הכי טוב, הכי נכון שהבורא סידר לנו כדי שאנחנו נחליף את התכונות שלנו להפוכות, היחסים שלנו להפוכים וכך אנחנו נתקדם.

לכן כול ההסתרות האלו צריך טוב טוב לחטט בהן, לחפש בהן באיזו צורה אנחנו נמצאים עכשיו ומה אנחנו צריכים לדרוש במקום זה. לא שהעיקר שתעבור ההסתרה, ומה, נניח שהיא תעבור, מה אני אראה? אלא אני אראה בכל זאת כמו בעולם שלנו, רק לפי חוק השתוות הצורה. אם אני יכול לראות, לשמוע, לזהות משהו, לפי החושים שלי שניתנו לי, אז רק בהם אני אראה את העולם, ואני לא יכול להיות יותר מזה. בעולם הרוחני, לפי החושים שאני מכין להרגשת העולם הרוחני, כך אני אראה אותו.

אז אני צריך כל הזמן לדעת איך אני מתקדם, איך אני משתווה עם העולם העליון, איך אני מפתח את החושים שלי כדי לפתוח אותו יותר ויותר, עד שאני מגיע לעולם אין סוף, לאין גבול. זו הדרך שלנו, זו המטרה שלנו.

אנחנו גם רואים שהדברים האלו לאט לאט מתגלים בעולם שלנו. כי העולם שלנו, בשלב שאנחנו עכשיו נמצאים, מלמד אותנו שאנחנו כולנו נמצאים בכלי אחד, כולנו קשורים זה לזה. הקשר בין העמים, בין היבשות, בכל החיים שלנו סביב העולם, הוא מאוד מאוד קרוב זה לזה.

פעם הקשר הזה היה על ידי הטיולים, על ידי המסחר, עכשיו הקשר הזה הוא על ידי הצרות, על ידי המחלות, הפנדמייה, אבל בכל זאת, הכול מקשר אותנו למערכת אחת. ואז יהיה לנו יותר קל בעצם להגיע לשינוי שלנו וליחסים נכונים שלנו לעולם הרוחני, לעולם החיצון.

כי לא אני לבד, ולא קבוצה קטנה של "בני ברוך", אלא כל העולם מתחיל לחפש את הצורות הנכונות הבאות, וזה מביא אותנו לחיפוש, איך אנחנו נבנה את החיים שלנו, מה קורה לנו, איפה נמצאים? בתת ההכרה היום כמעט בכל אדם ואדם בעולם, כבר מסתובבות כאלה מחשבות וכבר הוא נמצא בכאלו שאלות.

העבודה שלנו בגילוי בעולם האמתי, בעולם הרוחני, היא בעצם עבודה הפוכה. אנחנו לא משתוקקים לגלות את העולם הרוחני. והאמת שאין מה לגלות, אין מה לגלות כי הוא לא קיים. אנחנו צריכים לבנות אותו מהיחסים שלנו, מהתכונות המתוקנות שלנו.

לכן הכול תלוי רק ביחס, בקשר בינינו, בבניית היחסים החדשים, דווקא מתוך זה שזה נסתר ואנחנו צריכים לחפש ו"איש את רעהו יעזורו", בצורה הדדית אנחנו עוזרים זה לזה, אנחנו כבר קבוצה גדולה שנמצאת בכל היבשות.

אנחנו צריכים בזה להשתדל ממש להיות יותר מחוברים וכך להשתדל לבנות מערכת שתגלה לנו, לפי השתוות הצורה את העולם העליון, והוא בעצמו לא קיים, זה האור העליון המופשט, ואת המציאות אנחנו בונים בקשר בינינו.

ובגילוי המציאות הזאת אנחנו לומדים מ"תלמוד עשר הספירות", שאנחנו צריכים להיות במשמר, כדי שהמציאות הזו לא תתגלה דווקא. אנחנו צריכים להיות בצמצום, שאם אפילו יבוא איזה אור עליון, אנחנו לא רוצים אותו, אנחנו מצמצמים אותו.

אלא אנחנו ההפך, עד שאנחנו מגלים את הצורה הנכונה של היחסים בינינו, ואת היחסים בינינו לבורא, זאת אומרת, המערכת שצריכה להיות קיימת במערכת שלנו, בין הנשמות השבורות, אנחנו לא רוצים שיתגלה שום דבר, כי אז זה יהיה לרעתנו.

לכן אנחנו עומדים על צמצום, מסך ואור חוזר. אנחנו רוצים בעצמנו לייצב לעצמנו את העולם העליון. ובמידה שאנחנו מייצבים אותו נכון, לפי השינויים שבנו, לפי ההתחברות שבנו, כך הוא יתגלה.

הוא יתגלה בצורה נכונה, שאני, אתה, אנחנו, את העולם הזה בונים מכל היחסים בינינו הנכונים.ואז אנחנו בזה גם בונים את הבורא, את כוח החיבור בינינו, שזה נקרא כמו שהבורא אומר, "אתם עשיתם אותי". וזה הכול ניתן לאדם שהוא יהיה ככוח העליון ובזה מגיע להשתוות הצורה עם שורשו העליון, שזה הבורא.

זאת אומרת אנחנו צריכים להשתדל לאט לאט לעבור מההסתכלות האגואיסטית והרצון שזה ייפתח בעצמו, לרצון שאנחנו שומרים שלא ייפתח אלא שאנחנו פותחים. שלא יתגלה, אלא אנחנו מגלים. הבורא יתגלה רק כמקור העזרה שמלמד אותנו, מדריך אותנו, מחבר אותנו לפי מה שאנחנו מבקשים, מוליך אותנו לפי מה שאנחנו מתפללים וכך אנחנו הולכים קדימה.

לכן כל ההסתרה שאנחנו מרגישים היא לטובתנו ואנחנו צריכים עוד ועוד איתכם לעבור על זה, למצוא עוד פסוקים איפה שהמקובלים כותבים על זה, כדי לדעת איך נכון להתייחס להסתרה, איך נכון להבין את הבורא, איך לבקש ממנו דברים נכונים, לא גילוי אלא תיקון. וכך נתקדם.

שאלה: האם תוכל לתת הגדרה מאוד פשוטה של מהי הסתרה, ואיך אני יכול להעריך את עצמי, האם אני נמצא בהסתרה או אפילו לא בהסתרה?

הסתרה אני מרגיש לפי מה שאני משתוקק למשהו שנסתר ממני. אם לא הייתי מרגיש שזה נסתר, לא הייתי משתוקק. יש הרבה דברים בעולם שאני לא מבין, לא מרגיש שהם קיימים, אין לי אליהם שום משיכה. זאת אומרת ההסתרה זה כבר האחוריים של הגילוי.

ולכן יש הרבה בעצם נטיות אצלי שאני הייתי רוצה אולי לגלות, אבל אני בוחר מהם את הדברים החשובים ביותר והפחות חשובים ומזה אני מרכיב את החיים שלי. למה אני נמשך, מה אני צריך לעשות, איך לבנות את החיים שלי כדי שמה שנסתר ממני, אני אגלה.

אנחנו צריכים לגלות את הבורא. דבקות בבורא זה נקרא הגילוי הסופי, גילוי שלם של הבורא, זה נקרא "דבקות". אבל השאלה היא איך אני מגיע לדבקות? זה מה שאנחנו צריכים לגלות, שהבורא הוא לא נסתר, אלא אנחנו מסתירים אותו בתכונות שלנו.

ולכן השינוי של התכונות שלנו בהתאם לבורא נקרא "תיקון". אז אני צריך לחשוב על ידי מה אני עושה תיקונים בי. וכאן אני שוב מגיע לאותם הדברים שהמקובלים כותבים לנו, שזה קבוצה, לימוד, ישיבת חברים וכן הלאה.

ולא שאני אבלבל את עצמי עם כל מיני דברים אחרים. וגם אני צריך להיזהר, זאת אומרת לבדוק את עצמי, שאני פונה לבורא, בתת הכרה או בהכרה, מה אני מחפש, מה אני מבקש, אני מבקש שיבטל את ההסתרה? אז זה יהיה לרעתי.

אני מבקש דווקא שישמור את ההסתרה ותחת ההסתרה אני אעשה כאלו לבושים על עצמי שאני אוכל בהתאם לזה לגלות את עצמי וההסתרה לאט לאט נופלת. ההסתרה זה העולמות. "עולם" זה ממילה העלם והסתר. אז במידה שאני עושה על עצמי לבושים מתאימים לבורא, אז ההסתרה, הפרגוד, הוילונות האלה נעלמים ואז אני על ידי הלבושים הנכונים, יכול לגלות את הבורא. לגלות את עצמי כלפי הבורא וגם לגלות את הבורא כלפיי.

שאלה: מה המשמעות של הסתרה יותר מתוחכמת?

זה לא חשוב לנו עכשיו כי ההסתרה תמיד מתאימה לאדם. אם לאדם ישנם כוחות וסיבות לגלות את ההסתרה ולהתעלות מעליה, זאת אומרת להשתמש בה בצורה נכונה, אז כך הוא צריך לעשות. ומתוחכמת או לא, אין דבר כזה.

תלמיד: איך לבנות בינינו את העולם העליון ובאותו הזמן לשמר את הבורא בהסתרה בתוכנו?

זה אותו הדבר. אתם לא יכולים לבנות את העולם העליון בקשר ביניכם, זאת אומרת כאלה יחסים של השפעה ואהבה וחיבור, אם אתם לא שומרים על הבורא שיהיה נסתר ביניכם ושיהיה גילוי שלו ביחסים ביניכם, במעשים ביניכם.

כך אתם צריכים לבנות את עצמיכם. פשוט מאוד. תנסו לבנות את היחסים של העולם העליון, זאת אומרת של השפעה ואהבה, בעשירייה, ואתם תראו שבזה אתם בונים ממש עולם והבורא מתגלה גם בתוך העולם ההוא כמקור הראשון שלכם ושל העולם.

שאלה: איך אני אדע שאני בונה את התנאים הנכונים להיכנס לרוחניות, מה התחושות שאני בדרך הנכונה ושאני לא נכנס לאשליה חדשה?

אין כאן מקום לאשליה. אלא אתה צריך להשתדל לבנות יחסים כאלה בין החברים שאתם הופכים להיות ממש למחשבה אחת, לרצון אחד. אמנם שאתם שונים, אבל למרות שאתם שונים אתם מחוברים ביניכם כמו ששייכים למערכת אחת.

כל אחד בתכונות שלו הפנימיות, אבל כולם יחד מחוברים למטרה אחת בצורה הדדית. זה הכול. תחשבו על זה, תקראו על זה, תתכללו זה עם זה, בזה אתם בונים את העולם העליון. העולם העליון זה היחסים ביניכם של השפעה ושל אהבה, זה העולם העליון. כי ביחסים האלה אתם מתחילים לגלות באמת את העולם העליון, באמת עולם ומלואו. ואז אתם מגלים גם שהיחסים שלנו האגואיסטיים הם לגמרי לגמרי לא קיימים במציאות, זה ניתן לנו כעולם המדומה.

שאלה: אנחנו כולנו יודעים שהבורא זה עצמותו, ואני והעשירייה שלי אף פעם לא חושבים על גילויו כי זה בלתי אפשרי. ותמיד אנחנו מתארים לעצמינו שכשמדובר על הבורא, מדובר על תכונת הבורא, על השפעה ואהבה. מה אנחנו צריכים לרצות כתוצאה מזה, אנחנו לא צריכים לרצות שתתגלה תכונת ההשפעה והאהבה?

אנחנו רוצים שתתגלה בינינו תכונת ההשפעה, כי תכונת ההשפעה זאת תכונת הבורא. כך הבורא מתגלה בינינו כתכונת השפעה, כתכונת האהבה. זה לא שמתגלה משהו חומרי שזה חומר, אלא זו תכונת השפעה ואהבה, נתינה, זה הבורא. אם אנחנו רוצים לגלות אותו אז אנחנו צריכים לבנות אותו, לעשות אותו בינינו, במידה כזאת אנחנו מגלים אותו.

שאלה: אם אנחנו מדברים על גילוי שזה ההיפך מהסתרה, מה אנחנו רוצים לגלות, את הכוח שטמון בו, את הכוח המחבר, את הכוח האוהב, מה בדיוק הגילוי?

כן, בדיוק מה שאמרת. הכוח שנסתר בינינו, שאנחנו מגלים אותו לפי השתוות הצורה כמו שאנחנו יכולים לייצב כוח כזה בינינו, כך הבורא מתגלה באותו כוח. זה נקרא שהאור העליון מתלבש באור חוזר שאנחנו מייצבים בינינו. וכך אנחנו מתקדמים, זה בדיוק התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: האם יש איזה דרגות בהסתרה והאם גילוי ההסתרה פירושו של דבר מצב חדש לאדם?

יש לנו 125 דרגות בהסתרה. כשאנחנו עולים על כל דרגה ודרגה, זה נקרא "125 דרגות גילוי", עד גאולה השלמה, עד הגילוי השלם של הבורא.

שאלה: אני אתמול, כמו שנראה היה לי, נאבקתי כל היום עם ההסתרה, עם הלב האטום, עם השכל. שמתי לעצמי תזכורת כל חצי שעה לבקש על החברים, להתקשר אליהם, איכשהו להתקשר איתם. היום אתה אומר שאני לא צריך להשתוקק לגילוי, אלא צריך להשתדל כביכול לעזוב אותו. למה אתה מתכוון?

ולמה אתה התכוונת?

תלמיד: אני רציתי להרגיש את החברים, את הקשר איתם כל יום האתמול ולא הצלחתי בזה, ואף על פי כן ניסיתי בכל זאת ככל שיכולתי.

זה סימן שאתה גילית את ההסתרה, שלא יצא לך, זה נקרא הסתרה. אתה רצית להיות בגילוי עם החברים שלך ולא הצלחת. זאת אומרת, הצלחת לגלות שאתה לא נמצא איתם בקשר. גם זה טוב, גם זה בדרך. כי בלי הסתרה, בלי הקדם של הסתרה אין גילוי.

תלמיד: אתה אומר שאני צריך לשמור על ההסתרה, שאני לא צריך להשתוקק לגילוי.

מדובר על הבורא, אבל לא עם החברים. עם החברים אנחנו צריכים להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, ובמידה הזאת אנחנו מכינים את הלבבות שלנו ללב אחד שבו אנחנו מרגישים את הבורא. לפי כמה שיש בינינו ריחוק בין החברים וכמה שהצלחנו להתקרב, לפי שתי המידות של הסתרה וגילוי של היחסים בינינו, לפי זה אנחנו מכינים מקום לגילוי הבורא. שהבורא יהיה כתוצאה מהסתר וגילוי של החברים בליבי, לפי זה אני מכין את עצמי לגילוי הבורא. ובריחוק בינינו וקירוב בינינו, כך אני מגלה את הרגשות שלי, חושך ואור, הסתר וגילוי, וכך הבורא יכול להתגלות. יהיו לי תכונות נכונות להבין אותו, להרגיש אותו.

שאלה: בעשירייה שלנו התעוררה שאלה. אנחנו יודעים שלא צריך להשתוקק במיוחד להסתרה, אבל כמו שאמרת, צריך לתמוך בהסתרה בעשירייה.

אנחנו לא משתוקקים לגלות את הבורא כי אי אפשר. הבורא הוא כתוצאה ממה שאנחנו מתחברים בינינו. טיב החיבור בינינו, שאנחנו בונים מערכת יחסים נכונה בינינו, כתוצאה מהמערכת הזאת שמתחילה לפעול כדבר אחד, למרות שהיא כלולה מעשרה חלקים נפרדים, מנוגדים, אבל יכולה לפעול ביחד, זה בסך הכול נקרא "בורא".

נניח שאתה לוקח כל מיני חלקים מהמנוע ומסדר את המנוע וכל החלקים עובדים בכל מיני צורות שצריכות לעבוד בצורה מנוגדת, שונה זו מזו, אבל בסך הכול הם גורמים לעבודה הכללית של המנוע. אז העבודה הכללית של המנוע, שאתם משיגים בכל מיני צורות יחסים ביניכם, אבל שאתם סוגרים את עצמכם למערכת אחת, זה נקרא "בורא".

שאלה: מה מאפיין הסתרה שלפני הגילוי?

הסתרה לפני הגילוי תמיד נמצאת הפוכה ומתאימה לגילוי. היא מלמדת אותנו לגילוי.

שאלה: אמרת שברגע שהנבראים מקבלים את האור הם צריכים לדחות אותו כדי לעבוד מעל הדעת. האם אנחנו עומדים במצב הזה או שזה משהו שמיועד לדרגות יותר גבוהות משלנו?

אני לא יודע לשחק עם כל ההגדרות האלה, למעלה מהדעת, לדחות, לא לדחות, אני יודע שאנחנו בקשר בינינו צריכים לבנות מערכת הדדית שרוצים שישרה בינינו כוח החיבור. נקודה.

שאלה: הבנייה של היחסים בינינו בעשירייה, בניית העולם העליון דרך היחסים האלה, זה יחסית ברור. אבל כל החלק שאנחנו שומרים על ההסתרה, זה חלק שלא ברור מה צריך לעשות. מה זה לשמור על ההסתרה?

לשמור על הסתרה זה קודם לא לרצות סתם כך שהבורא יתגלה. שאני אבין שאם אני לא בונה אותו או את התנאים לגילוי שלו, הוא לא מתגלה. אני צריך לבנות מהקשרים בינינו כאלה סוגי קשרים, שהאור העליון יתגלה בהם לפחות במידה הקטנה ביותר. זאת אומרת שהיחסים בינינו, למרות שכולנו שונים, צריכים להיות בהשפעה, בהתאמה, בנטייה לאהבה, לחיבור. ואז אני מגיע יחד עם החברים בצורה הדדית למצב שהאור העליון רוצה להיכנס, רוצה להתלבש בנו, לפי המאמצים שלנו, לפי היגיעה שלנו, ואז הוא דוחף אותנו קדימה יותר ויותר על ידי כל מיני פעולות מצידו אולי לא נעימות, אבל אנחנו מקבלים את זה כהכוונה נכונה למצב החיבור.

תלמיד: יש איזה חלק נסתר בעבודה שלנו שאתה מדבר עליו, אבל לא ברור מה צריך לעשות בצורה פרקטית.

פרקטית אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב האם אנחנו מתייחסים זה לזה כמו שאנחנו לומדים מתכונות ההשפעה. האם אני מתעלה מעל עצמי וחושב רק על החיבור? האם אני מעורר לא את עצמי אלא את החברים? האם אני דואג להתקדמות שלהם בלימוד, בכל מיני פעולות בינינו, שתהיה להם התרוממות, התעוררות, יכולת, וכך אני דואג להם? שכל אחד מתייחס לעשירייה שלו כמו אימא לילדים. ממש כך.

תלמיד: ומה הכוונה לחלק שצריך לשמור על הסתרה? נניח הבורא רוצה להתגלות ואני אומר לו אל תתגלה. מה זאת הפעולה הזאת?

כי אני רוצה שהבורא יתגלה ואני אומר לו, אני לא רוצה שתתגלה. שאם היו לי ויש לי לפעמים מחשבות כאלה שאני רוצה שהבורא יתגלה, אז אני עוצר את עצמי ומתחיל להסביר לעצמי שהבורא לא יכול להתגלות בצורה כזאת, ובכלל אין מה שיתגלה. שמתגלה צורת ההשפעה, זאת אומרת החיבור בינינו, ואם אני לא בונה את זה אז לא יכול להיות שזה ייבנה מעצמו.

לכן אני עוצר את עצמי מהנטייה הטבעית שלי לפנות אליו שיתגלה. לא לזה אנחנו מבקשים. אנחנו לא מבקשים לגילוי הבורא. ואם כן, אז אנחנו מבקשים, כדי להיות טובים בעיניו, לעשות נחת רוח לו, אבל לאו דווקא שזה יעשה על ידי זה שאנחנו מגלים אותו. הוא כן רוצה להתגלות, אבל להתגלות בצורה נכונה שזה לפי השתוות. ברגע שאנחנו משתווים בינינו לתכונה הכי קטנה שלו, למידה הכי קטנה שלו אז הוא מתגלה בזה. הוא עומד ולוחץ עלינו שנעשה את זה. מתוך זה באה לנו הרגשת הלחץ הזו שאנחנו כל הזמן משתוקקים לרוחניות, מזה שהבורא רוצה להתגלות ולוחץ עלינו בצורה כללית.

תלמיד: אז צריך להוסיף פה פעולה אקטיבית ממש לאורך היום, שאני מזכיר לעצמי שאני לא רוצה שהבורא יתגלה לי.

אני לא חושב בצורה כזאת, בכלל משתדל לא לחשוב, אלא אני רוצה לגלות את הבורא ככוח ההשפעה בין החברים. שהבורא זה "בוא ו"ראה", זה כוח ההשפעה שלנו הנכון בקשר בין החברים. שהכוח הזה מתגלה, אז נקרא שאני מגלה את הבורא. הבורא בסך הכול זה הכולל את כוחות ההשפעה שבינינו שאנחנו מפעילים.

שאלה: אנחנו לומדים שיש לנו אור וכלי, ואם אני מבין נכון הכלי זה אהבת חברים והאור זה הבורא שמתלבש בתוך אהבת החברים. האם הכוונה פה שאנחנו צריכים להשתוקק שתהיה בנו אהבת חברים אבל לדחות את האור שמתלבש בזה?

לא צריכים לדחות שום דבר. זה עוד יבוא, לא עכשיו. עכשיו אנחנו צריכים לחשוב רק על כיוון אחד, שיהיה בינינו קשר כמו שזה צריך להיות בין חלקי הכלי הרוחני. שאנחנו נרכיב את הכלי של הנשמה.

תלמיד: וזה על ידי העבודה כדי להשיג אהבת חברים.

כן, ודאי.

תלמיד: אז אין לנו עבודה עם איזו הסתרה כל עוד אנחנו מנסים למצוא את הכלי הזה, נכון? אנחנו לא צריכים לדחות שום דבר, רק לעבוד ולקוות לגילוי של אהבת חברים.

כן. זה אותו הדבר. לגלות אהבת החברים או לגלות עשר ספירות ששייכות לפרצוף אחד, זה הכול אותו הדבר. זה כך יתגלה.

שאלה: האם אפשר להגיע לתכונת האהבה הטוטאלית, המוחלטת בעולם הזה?

ודאי שכן, זאת המטרה שלנו. זה נקרא "עולמך תראה בחייך", אנחנו צריכים עוד בעולם הזה, בעולם הגשמי, שאנחנו קיימים כאן כמו שאנחנו מרגישים דרך חמשת החושים שלנו להגיע לגמר התיקון. לקצר את שני הקצוות האלה של המציאות יחד.

שאלה: אנחנו לומדים שמטרת הבריאה היא "גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה". האם "אלוקותו" הכוונה היא לקשר, לחיבור בין החברים?

כן. שהקשר הזה יהיה כנרנח"י שמתלבש בכל הקשרים בינינו בעשירייה. ואז אותו האור שמתגלה, הכולל, הוא ייקרא "בורא".

שאלה: אם אני רוצה שהעשירייה שלי תגיע לחיבור, מה אני צריך לדרוש מהם, באיזו טענה אני צריך לבוא כלפיהם?

אני צריך לתת להם דוגמה. מהדוגמה שאני נותן אני מעורר אותם ומעורר את הכוח העליון ומעורר את עצמי, ואז הם לא צריכים יותר מדוגמה.

תלמיד: אבל מה הדוגמה הכי טובה? שאני אומר להם לעשות משהו?

לא שאתה אומר אלא שאתה עושה והם מרגישים מה שאתה עושה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לערוך סדנאות כדי לטפל או להתעסק בהסתרה?

בבקשה, תעשו את זה. תעשו. אני לא יכול לעשות את זה כי ממש אין לנו זמן לזה. אני גם כך כל יום ויום עושה צעד קדימה, לפחות בחלק הראשון של שיעור הבוקר שלנו.

שאלה: למה הגילוי לא הופך לחומר דלק לעבודה בינינו כדי להמשיך לגילויים הבאים?

אם זה גילוי נכון הוא מושך אחריו את כל השרשרת, גם הסתרות וגם גילויים. זו לא שאלה. אם זה נכון זה פועל כך שאנחנו ממשיכים.

שאלה: כשהאדם משתוקק לחיבור עם החברים, לאהבה כלפי החברים, עם הזמן הוא מסתכל ורואה שמתגלות בו תכונות הפוכות לבורא.

הכול נכון. מה הלאה?

תלמיד: ואז הוא מבין כביכול שמתגלה בו איזו מפלצת, אני לא יודע אפילו איך לקרוא לזה, הוא מרגיש שהוא לא מתקרב בשום דרך לבורא, רק מתרחק ממנו. ואז הוא נותר עם האגואיזם הלא ברור הזה, הוא לא רואה בכלל איך לפנות לבורא.

הכול מובן וכך כתוב בהרבה מקומות, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", בכל פעם מתגלה לאדם האגו היותר ויותר גדול שלו, והוא צריך על פני האגו הגדול שלו לבנות קשרים יותר גדולים עם החברים. ואז עוד אגו יותר גדול, ועוד קשרים יותר גדולים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", עוד פשעים ועוד אהבה. וכך מדרגות עד שתגיעו למצב שתתחילו לגלות במצבים האלו של הסתרה וגילוי, את יחס הבורא אליכם. רק להמשיך, בכוח.

תלמיד: אבל באותו רגע החלק התיאורטי כביכול לא עובד בכלל, אתה לא רואה מה לעשות ברגע הזה. אתה מבין שהכול נכון, ברור, אבל אתה כאילו חסר אונים ויש העדר מוחלט.

אין עבודה אלא רק בתנאי שאתה עובד, פועל בחברה וקורא מאמרים ואתה רוצה לבצע אותם. יש לפניך מה לעשות, יש לך ספרים ויש לך חברה ואתה צריך שם לבצע את זה, זה הכול, וכך יום יום. אתם קבוצה, ואתם קבוצה חזקה שיכולה להתקדם יפה. אז תתקשרו זה עם זה יותר ויותר וכך יהיה בסדר. אין מה להתלונן, יש לכם כל דבר שצריך להיות בשביל הצלחה.

תלמיד: אז הכול בסדר.

הכול לא בסדר אבל תעשה שיהיה בסדר.

שאלה: מצד אחד, אנחנו צריכים להתפלל שהוא לא יתגלה. מצד שני, אנחנו צריכים להתפלל שזה יקרה, כי בלי כוחות הבורא לא נתקדם. מהו הכוח הזה שלוקח אותנו קדימה?

זה אותו כוח שאתה מקבל מהבורא דרך העשירייה, רק דרך העשירייה, ואיתו אתה מתקדם, כל פעם להיות יותר ויותר משפיע, להיות יותר מחובר עם החברים. זה אותו כוח שאתה צריך לקבל דרך החברים מהבורא. זה הכול. אין לך, יש רק בורא, חברים ואתה. ואז תסדר את הדברים האלה יחד נכון.

שאלה: מצד אחד, הרצון הגדול ביותר שלי הוא לגלות את הבורא. מצד שני, אני רוצה לקבל לעצמי. אבל האם הבורא לא מרגיש את שתי הכוונות שלי? מה, אני מנסה לעבוד על הבורא? הרי הוא יודע שאני אגואיסטי.

אל תחשוב במקום הבורא, תחשוב במקום עצמך. אתה יכול לעזור לבורא שיעזור לך להיות המשפיע, המחבר, אז תבקש.

שאלה: איך אני יכול להרגיש שאני מקבל מהבורא? איך אני יכול לשים לב לכך?

אתה תרגיש שאתה מקבל מהחברה. כשתתייחד עם החברה, ממש יחד, כשתתכלל בתוך החברה, שם תרגיש את הכוח המחבר אתכם, שהוא הבורא. אתה לא יכול לגלות את הבורא, אם אתה לא מחובר עם החברים בתוך החברה.

שאלה: מתוך מה שביררנו מתגלה כזה דבר, שההסתרה היא תוצאה של הסתרת הכוונה האמיתית שלי מעצמי. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה האמיתית כשאנחנו דורשים מהבורא להתגלות בתוך הקבוצה, כדי למנוע דרישה אגואיסטית?

שאנחנו רוצים להרגיש את עצמנו, את ה"אנחנו", ולא כל אחד את עצמו. שאני רוצה פשוט להיטמע בחברים, להיות ביניהם כאילו אני לא נמצא, אלא רק לזרום יחד איתם. ואם משהו, אני חושב לעצמי, אז זה כמו שאני קודר חור בסירה.

שאלה: עד הרגע, הבורא נסתר מאיתנו בקבוצה. מה חסר לנו לעשות, כדי שנוכל להשיג את העולמות העליונים?

אתם צריכים ביחסים ביניכם לבנות בורא. אתם צריכים להתחבר בחיבור כזה, שזה ייקרא "בורא". זאת אומרת, כוח ההשפעה, כוח האהבה, כמה שאתם מסוגלים, ואפילו קצת יותר מזה, אז זה ייקרא "בורא" ואתם תרגישו את מה שתבנו. לכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה", מה שעשית "בוא", ומה שהשגת "ראה".

קריין: קטע מספר 1 מתוך מאמרו של הרב"ש "מלא כל הארץ כבודו".

""מלא כל הארץ כבודו", שאין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם."

(הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")

אנחנו צריכים כך לסדר את עצמנו, להשפיע על עצמנו, שנתחיל להרגיש את כוח ההשפעה והאהבה בינינו. ואז בזה, נעביר את ההסתרה ונגלה את היחסים החדשים האלה, שנקראים בורא.

קריין: קטע 2 מתוך הקדמה לתלמוד עשר הספירות של בעל הסולם אות ק' .

"אל יעלה על הדעת, שהשי"ת רוצה להשאר ח"ו, בבחינת השגחה של הסתר פנים מבריותיו, אלא בדומה לאדם, שמסתיר את עצמו, בכונה, כדי שחברו יחפש אחריו וימצאהו - כן השי"ת, בשעה, שנוהג עם בריותיו בהסתר פנים, זה רק משום, שרוצה, שהבריות יבקשו את גילוי פניו, וימצאו אותו. כלומר, משום שאין שום דרך ומבוא לבריות, שיוכלו לזכות באור פני מלך חיים, אם לא היה נוהג עמהם מתחילה בהסתר פנים. באופן, שכל ההסתר, הוא רק הכנה בעלמא, אל גילוי הפנים. (בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ק')

אנחנו בריות, נבראים, ולכן כל התפיסה שלנו יכולה להיות רק "כיתרון אור מתוך חושך", רע מטוב, טוב מרע, מתוק חמוץ או מר וכן הלאה. תמיד ביחס בין שני דברים הפוכים אנחנו מוצאים את ההרגשה שלנו, את המציאות שלנו. אם לא היה בנו, בתוך הגוף שלנו, בתוך העצבים שלנו, בתוך השכל שלנו, דברים מנוגדים, לא היינו מרגישים את עצמנו כקיימים בשכל או ברגש. לכן אנחנו צריכים להתקדם כך, שאנחנו מקבלים את החושך הזה שיש לנו, כיסוד הנכון למשוך את האור וכך להתקדם. לכן בזה שהבורא מתנהג איתנו בהסתר פנים, הוא גם מושך אותנו, הוא מאיר לנו בכל זאת דרך ההסתרה, זה לא סתם חושך, אם זה היה סתם חושך לא היינו בכלל מתעוררים לאיזה אור. אבל ישנם אנשים שמרגישים שהם נמצאים בהסתרה, ומתוך ההסתרה הזאת הם מרגישים שמשהו מושך אותם קדימה, וזה האור הרוחני, שקצת קצת מאיר דרך ההסתרה, וזה מה שלא נותן לנו מנוחה, ואנחנו כך מתקדמים.

איפה הוא, איפה האור הזה, הבורא, העולם הרוחני, מאיפה אני מרגיש את זה? מתוך זה שההסתרה באה. לאנשים רגילים ברחוב אין הסתרה, אין להם שאלה על זה בכלל. אנחנו מגלים הסתרה, והסתרה היא נניח שיש 99% הסתרה, אבל 1% של אור יש שם, ואז בצורה כזאת, אנחנו מתחילים להשתוקק, כך הבורא מושך אותנו אליו.

שאלה: דרגות ההסתרה מגיעות בצורה שונה לכל חבר או לכולם באותה מידה?

לא, לכל אחד ואחד במידה האינדיבידואלית האישית שלו, וגם לכולם יחד בצורה קבוצתית כללית. לכל עשירייה בצורה שלה וגם לכל בני ברוך העולמי בצורה משלו. ויש בזה הרבה תנאים שעכשיו אנחנו עדיין לא יכולים לדבר עליהם, אין לנו מספיק הבחנות.

שאלה: אפילו היום בשיעור כשאנחנו מדברים על בניית קשר עם החברים, אנחנו משתמשים במילים של בונים או מגלים את הקשר. אם הבנתי נכון, אנחנו בונים קשר עם החברים ובקשר הזה מגלים את הבורא?

נכון.

תלמיד: אם אנחנו בונים קשר עם החברים, ובקשר הזה מתגלה הבורא, אז ההסתרה היא הרי גם מאמצים ועבודה שלנו. אם כן, היכן נבנית ההסתרה הזאת, והסתרה כלפי מה? כלפי הקשר עם החברים או גילוי הבורא?

עכשיו אנחנו עדיין לא עובדים על ההסתרה אלא על איך להתקרב לגילוי. אבל כשנהיה יותר קרובים לגילוי, נתחיל לעבוד על ההסתרה. איך לא לגלות את הבורא, אלא רק את היחס שלנו אליו. שאני לא רוצה לקבל ממנו שום תשלום, שום יחס טוב, כי אז אני אעבוד בשביל היחס הזה. אני רוצה להיות משפיע לו ללא שום תשלום, ללא שום פיצוי מצידו.

תלמיד: יוצא שאנחנו עכשיו לא עובדים עם ההסתרה אלא רק לומדים עליה בתיאוריה, כדי שאחרי כך נוכל להתחיל לתרגם את זה לפרקטיקה?

בינתיים אין לנו מה לעבוד על ההסתרה, כי אין לנו שום יחס לגילוי. אנחנו צריכים פשוט לברר מה חשוב לנו. איך נגיע לקשרים בינינו שיהיו דומים לתכונת הבורא? איך אני מתייחס לחברים כמו שאני מתאר לעצמי שכך הבורא מתייחס אלינו? זה מה שאנחנו צריכים.

אם בסך הכול בעשירייה נגלה כאלו יחסים בינינו על פני ההפרעות, שאנחנו רוצים להיות טובים, מחוברים, כל אחד משקיע בקשר בין החברים, בחבר, עד כדי כך שאני מרגיש שאין יותר בשבילי, אלא רק החברים, אם נגלה את זה נתחיל כבר לעבוד, לדאוג לצורת קשר כזאת שבסך הכול תגלה לנו חיבור, אהבה בינינו, שזה הבורא. לזה עוד צריכים להגיע. בינתיים אנחנו מדברים רק על המאמצים שצריך לעשות כדי לגלות את הבורא בינינו, להתקרב לזה. אחר כך יהיו לנו פעולות יותר מדויקות.

קריין: קטע מספר 3, מתוך אגרת ע"ו של הרב"ש.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. 

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה. וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

סדנה

כולנו מדברים, כל אחד בקבוצה שלו, בעשירייה שלו, על איך להסתדר בינינו, מה זה נקרא שאנחנו "בונים את דמות הבורא בינינו"? איך אנחנו משתוקקים לבנות את דמות הבורא בינינו שאז, בסופו של דבר נגלה שהוא נמצא בינינו, רק שהיה בהסתרה, ועל ידי המאמצים שלנו הוא מתגלה. איך אנחנו בונים את הבורא בינינו?

*

האם ברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות במשך היום כדי להגיע לגילוי הבורא? איזה יחסים אנחנו צריכים לבנות בינינו כדי להגיע במשך היום לגילוי הבורא?

שאלה: כשאנחנו עובדים בינינו מתגלים בינינו כל מיני חיכוכים וכל מיני אי הסכמות.

זה מצוין. זה ההיפך מהבורא. אז מה אתם עושים?

תלמיד: אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להשלים באהבה. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

זאת אומרת, אז אתם רואים איפה חסרה לכם אהבה. כן?

תלמיד: כן. וכשאנחנו מגלים את הנתק, את חוסר הקשר הזה, אולי אפילו את הכעס הזה בינינו, האם הכיסוי באהבה,

דווקא הכיסוי. "על כל פשעים תכסה אהבה". משאירים כמו שהיה קודם את הנתק, את ה"כסאח", את כל הדברים השליליים האלה, ועל פניהם בונים את ההפך.

תלמיד: וזה ייקרא "גילוי הבורא"?

זה עוד לא גילוי. אתה עוד לא מגלה תוצאות, אתה מגלה בזה רק את העבודה שלך, את היגיעה. שאתה משתדל ומשתדל כך לבנות. ומכסה, מכסה. אבל אתה מכסה בזה, שאתה לא אומר שזה לא קיים כמו שהיה קודם, ועכשיו יש רק אהבה. לא, אתה שומר גם על זה וגם על זה. אחרת גם האהבה נעלמת אם אתה מבטל את הכעס, נניח. זה מה שקורה בדרך כלל ביחסים בין בני אדם, במשפחות. לא מוחקים שום דבר, לומדים איך להיות בשתי הרמות האלה יחד.

תלמיד: ואני מבין שגילוי הבורא זה משהו נוסף שיהיה מעל זה, נכון? זה לא משהו שכרגע נמצא בהרגשה שלנו?

כן. וכמה שאנחנו לא מבינים איך יכול להיות שיהיו בין החברים יחסים כאלו, שאתמול כעסתי עליו, ושלשום הוא צעק עלי, ועוד לפני זה הוא עשה לי משהו וכולי, אנחנו שומרים על כל הדברים האלה, כי אנחנו מבינים שגם את זה הבורא ברא בינינו כמצבי חושך, "בראתי יצר הרע". זה בא לו מאותו מקום ש"אין עוד מלבדו". שיהיה רע או טוב, הכול בא ממנו. אז אנחנו שומרים על כל היחסים שלו, שהוא התייחס אלינו בצורה כביכול רעה כדי לגלות את הרע בינינו, ואנחנו נשמור גם על כל היחסים הטובים שהוא ברא בינינו, עד שאנחנו מתחילים בין זה לזה לגלות אותו, את הכוונה שלו, את הכיוון שלו, למה הוא עושה לנו את זה.

למה הוא עשה דווקא כך ודווקא כך, ואת זה כנגד זה, ואת זה כנגד זה. ומזה שאנחנו מרכיבים את כל היחסים האלה בצורה נכונה בינינו, אנחנו מקבלים אותו. אנחנו מבינים, "אז אתם יודעים מי הוא? תראה מה שהוא עשה". זה נקרא "ממעשיך היכרנוך".

ממעשיו שלו, שהוא ברא בינינו את כל המעשים הרעים ואחר כך על פני זה, במאמץ שלנו, בהשתתפות שלנו, הוא נתן לנו את כל המעשים הטובים, מכל המעשים האלו, שחלק מזה מההשתתפות שלנו שאנחנו גילינו, כי אנחנו לא ברחנו מהשלילה, ואנחנו רצינו לגלות את החיוב רק בגלל שזה בא ממנו, ואנחנו "על כל פשעים תכסה אהבה", רוצים לסגור את שתי המערכות האלו, הרע והטוב, אז ביניהן אנחנו מרגישים שזה מקור אחד, הבורא.

כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להבין אותו, להרגיש אותו, מה הוא רוצה מאתנו ובכלל מי הוא. רק בצורה כזאת. זה כמונו, כשאנחנו גדלים, אנחנו מבינים איך ההורים התייחסו אלינו. שהם דרשו מאתנו, לחצו עלינו, ואפילו היו מרביצים לפעמים, כמו שכתוב, "חוסך שבטו שונא בנו.". וכך אנחנו נוכל להתקדם. אין גילוי הבורא בצורה אחרת.

תלמיד: כשהסברת לנו קודם על לשמור את ההסתרה, האם הכוונה שאנחנו שומרים על הפשעים כמו שהסברת ומעליהם מכסים באהבה, זה נקרא "לשמור על ההסתרה"? זה שאני שומר על הפשעים, אבל מכסה עליהם באהבה?

כן. גם בזה יש הרבה צורות היחס, כמו שאנחנו מתייחסים בכל מיני מצבים ביחס שונה, עד כמה שאנחנו גדלים.

תלמיד: איזו תובנה קפצה לי לראש, והיא ממש עשתה אותי שמח, אני רוצה שתגיד לי אם זה נכון. גיליתי שהבורא זה בעצם כוח החיבור שבינינו, לכן הוא כל הזמן נמצא ואנחנו לא רואים אותו, ולכן הוא רוצה שנתחבר. כי ברגע שנתחבר כוח הבורא, החוט הזה שמחבר בינינו נמתח, ואז הוא קושר אותנו לאלומה אחת כשאנחנו בשיא החיבור, והאלומה הזאת מאירה עם אור הבורא מלמעלה.

נכון מאוד.

שאלה: כדי שהחברים בתוך העשירייה יקנאו יותר באלו שפעילים מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא כדי שהוא יתגלה יותר?

אנחנו צריכים לבקש מהחברים שהם יהיו יותר פעילים ואז בהתאם למאמצים שלהם אנחנו נוכל יותר מהר ובצורה יותר עוצמתית לגלות את הכוח הכללי שמחבר, שמטפל בנו שזה הבורא. זה הכול תלוי במאמץ שלנו.

שאלה: לגבי ההסתרה, אם אני רואה שהחברים שלי מקולקלים אז זו בעצם הסתרה, ואז אני פונה לבורא עבורם שיתקן אותם או שאני אפנה עבורי שיתקן את התפיסה שלי?

אתה כרגיל מוצלח מאוד, מוצלח.

תלמיד: מה לבקש, שאני אתקן את התפיסה שלי או שיתקן אותם?

ודאי שיתקן את התפיסה שלך. ודאי שבכל דבר שאתה רואה, אתה רואה את ההעתקה שלך, פעם ראשונה אתה שומע את זה?

תלמיד: אבל שמענו שלהתפלל עבור החברים, להתפלל עבורם, המתפלל עבור חבריו נענה.

גם נכון, אתה צודק. אתה מתוחכם יותר ממה שחשבתי, בסדר גמור. זאת אומרת מתי אני מתפלל עבור החברים, ומתי אני מתפלל עבור עצמי? בעצם מה שאני רואה, אני רואה את עצמי, את עצמי לגמרי, וכלום, שום דבר מחוצה לי, זה הכול נמצא בי. לכן קודם כל התפילה היא שהבורא יתקן אותי, ושאני אראה את כל העולם בפשעים מגולים כלפי, זה ממש ארמגדון שבכל העולם, ויחד עם זה מעל זה גמר התיקון, לא יכול להיות האחד ללא השני, לא יכול להיות.

אבל כשאנחנו מתקדמים בקבוצה בקשר בינינו אז אני מתפלל גם עבור החברים, שהבורא יעזור לכל אחד ואחד מהחברים להיות מחובר עם האחרים ולראות את העולם בצורה נכונה, יפה וטובה. אני אז מתייחס אליהם כמו גבאי או כמו ש"ץ, כמו אימא כלפי ילדים, יש בזה הרבה אופנים. אבל שאלת יפה דווקא.

שאלה: זה כבר לא גילוי העובדה שאני דוחה את הבורא, ואני עושה את זה על הבסיס שאני הפכתי יותר רגיש כלפי החברים, וכך אני כבר משתמש בתכונות הבורא?

כן ולא, אתם מתחילים כבר להסתבך בכל הדברים האלה, אנחנו נעבור לקטע הבא.

קריין: אז קטע מס' 4 מתוך "עניין מניעות והעיכובים" שמעתי קע"ב.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא יתברך רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא יתברך, שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. 

(יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שינוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס])."

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ב. "עניין המניעות והעיכובים")

הוא לא כועס, הוא לא מתרעם, הוא לא נמצא מנוגד לבורא על זה שהבורא עושה לו כל מיני כאלו תרגילים, כי הוא מבין שסך הכול הבורא נותן לו הזדמנויות, לבנות למעלה מהמצבים האלה קשר אהבה, לבנות קשר חיבור.

קריין: 5 מתוך הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה".

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. 

הרי שהרגשת טוב ורע בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה'," שהבורא שורה בכל ועושה את הכול ואין שם שום מעשים של בני האדם ושל אף אחד, כשהאדם נמצא בכזה מצב זה נקרא שהוא נמצא ב"אמונת ה'" "אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

מה זאת אומרת שהוא נמצא בקשר עם הבורא ומרגיש רע? כי את הרע הוא משייך לעצמו כי הוא עוד לא יכול להפוך את הרע הזה לטוב, אבל שזה מגיע מהבורא, זה כן, הוא משתדל להחזיק את עצמו בזה.

שאלה: לא כל כך ברור איך שומרים על ההסתרות, איך שומרים על הפשעים?

אנחנו לא שוכחים שום דבר, ולא מוחקים שום דבר מפני שזה נעים לנו או לא נעים לנו, אנחנו רוצים לאסוף את כל ההתרשמויות מכל הדרך, לשייך את הכול לבורא וכך להתקדם אליו יותר ויותר. זה שאנחנו מתעלים מעל הרגשה נעימה או הרגשה לא נעימה, ורוצים רק קדימה, זה בעצם הכיוון שלנו.

תלמיד: נניח שהפשעים בדרך כלל מתגלים בקשר בינינו לבין החברים. אז לא לדון על זה, לא לעשות בירור? כי אתה צודק שאם אני עושה בירור אז הלחץ נעלם ואז אין לי עבודה, העבודה נעלמת. אז לשמור ולא לדבר עם החברים על הדברים שמתגלים?

זו כבר שאלה אחרת, האם אנחנו צריכים לעשות בירור בינינו, בין החברים. רצוי לכסות את זה באהבה, אבל המצב צריך להישאר. אם אנחנו לא יכולים להסתדר, אני והוא, בגלל שאני חושב כך והוא חושב אחרת, ובינינו יש חילוקי דעות כאלו וכאלו, אז רשמנו אותם, אנחנו נמצאים על זה וזהו. אנחנו לא הולכים לשכנע זה את זה מי צודק, כי אז אנחנו מוחקים את הפשעים, ואז אין בינינו שום דבר. אם אין בינינו שום דבר איזה קשר וחיבור יכול להיות בינינו, שום דבר גם כן, אפס. אלא אנחנו משאירים את אי ההסכמה בינינו, אפילו את השנאה, אפילו את הדחייה, אנחנו משאירים בינינו, ועל פני היחסים האלה, שאנחנו מבינים שזה מגיע לנו מהבורא, אנחנו רוצים להתעלות מעל זה בטבע השני, באהבה. אז הבורא נתן לנו את מידת ההסתרה והשנאה, ועכשיו אנחנו מבקשים ממנו את מידת הגילוי והאהבה.

זה עם זה, כי אם אנחנו נמחק, אם נתחיל לדבר על זה, אז הכול בסדר, אנחנו חברים, חברים בדרגת אפס, וזה לא ייתן לנו התעלות. אסור לנו למחוק את כל מיני הצורות המנוגדות בינינו, אסור. אנחנו רוצים דווקא על פני הצורות המנוגדות האלה, לכסות אותן, לא למחוק, לכסות באהבה. למה? איך זה יכול להיות? מפני שגם את הצורות המנוגדות וגם את הצורות שבעד, אנחנו מקבלים מאותו מקור, מהבורא, ודווקא בין שתיהן, בין שתיהן, לא באחת ולא בשנייה, אלא ביניהן, ביניהן אנחנו מגלים את היחס שלנו לבורא ואת יחס הבורא בינינו. אתם יודעים מה זה? זה תוך הפרצוף הרוחני, שאנחנו נגלה אור פנימי באור ישר ממנו ובאור חוזר מאיתנו, וכך אנחנו בונים כבר פרצופים.

שאלה: זה לא כל כך ברור, כי לפני כמה שבועות או חודשים, דיברנו על כל פשעים תכסה אהבה ואז הבנתי ממך שרצוי לפתור קונפליקטים שמבוססים על כל מיני קונפליקטים מהעולם הזה בגשמיות, כדי שהם לא יפגעו בעבודה הרוחנית שלנו.

זה משהו אחר. אם יש לך ולחבר שלך איזה סכסוך במשהו שבעולם הזה, וזה לא שייך לרוחניות, ולא שייך לעשירייה, אז צריכים לפתור אותו במישור העולם הזה. אחר כך אתם תראו שאין דבר כזה העולם הזה, העולם הרוחני אלא הכול זה רוחניות אבל זה הכול עדיין לא בשבילכם.

תלמיד: כתוב בסוף קטע 4 שאינו מרגיש כעס שהוא מרגיש את ההתרחקות, זה לא גורם לו כעס. אבל אם הוא בכל זאת כועס, מה הוא צריך ללמוד מזה?

אז עדיין יש לו חוסר אמונה בבורא, שאת זה הבורא עושה. אם אני יודע שהבורא עושה את זה, אז אני משתדל להיות דבוק בו אפילו בחושך, אפילו בכל מיני מצבים. אני יודע שאת זה הוא עשה לי כדי אחר כך להביא אותי לטוב, ורע וטוב זה הכול יחסי. ולכן אני מברך על הרע כמו על הטוב. אני משתדל. על ידי הקבוצה, החיבור, איתם, החיזוק, כך זה.

תלמיד: את זה אתה מלמד אותנו כל הזמן אבל עדיין הכעס נשאר.

תבקש מהחברים שיחשבו על זה, תשתמש בכוח הקבוצה, אז זה יהיה רוחני.

שאלה: בהתאם לטקסט האחרון שקראנו, מה זה מניעה ומה זה עיכוב?

אני לא יודע למה הכוונה במניעה ועיכוב, אני לא רואה בזה שום מניעה, אני רואה אפילו בכל הדברים שהבורא שם לפנינו ממש כאיזו הפרעה בדרך, שזה גם לא מניעה ולא עיכוב אלא זו עזרה. כל הרצון לקבל שמתגבר ומתגלה ואני כאילו יורד ונופל, זה לא שאני יורד ונופל, זה מנוף להתקדמות.

מתרגם: החבר מתייחס לקטע 4 "כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא יתברך רוצה לקרב אותנו."

כן, אז מה הוא רוצה לשאול על זה?

מתרגם: הוא שואל מה ההבדל בין המניעות והעיכובים?

אין הבדל, כך אומרים. זה תלוי ביחס האדם לזה. יש כאלה שמכינים את עצמם, כמו אדם שרוצה לקפוץ, אז הוא כך כאילו מוריד את עצמו וקופץ, וכביכול כך הוא מרגיש את המניעות והעיכובים, שזה הכול נעשה כדי שיהיו לו אחר כך יותר הבחנות בעלייה. לא יכול להיות שאנחנו נרגיש הבחנות בעלייה אם אנחנו לא נרגיש יותר הבחנות בירידה. כי "כיתרון האור מתוך החושך", אנחנו צריכים לקבל יותר ויותר חושך כדי להבחין בו אחר כך יותר ויותר צורות, תכונות, ואופנים של האור.

קריין: אז זה מתוך שמעתי קע"ד "ענין הסתר".

"בענין ההסתר, שהוא דבר תיקון, כי לולי זה לא היה האדם יכול להשיג שום שלימות, מטעם שאין הוא ראוי להשיג את החשיבות שבהדבר. מה שאין כן כשיש הסתרה, אז נעשה אצלו הדבר לחשיבות. אף על פי שמצד עצמו, אין האדם מסוגל להעריך את החשיבות, כמו שהוא לאמיתו של דבר. אבל ההסתרה הוא מסגל לו ערך חשיבות. שכפי ערך הרגשתו בהסתר, כן נתרקם אצלו מצע של חשיבות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קע"ד. "ענין הסתר")

תראו בעצמכם, כמה שאתם מבינים, כמה שאתם מגלים את ההרגשה הנכונה, החדשה, זה נובע מתוך ההסתרות שאתם עברתם. שאז מתוכן דווקא, מתוך הדברים הלא נעימים, הרעים, הבלבולים, ממש ייאושים, מתוך זה מגיעה לכם הבנה חדשה, הרגשה חדשה, התקדמות.

לכן בלתי אפשרי לנו, כנבראים, להגיע להרגשת הבורא להבחנות בבורא, ללמוד מי זה הבורא, אם אנחנו לא נעבור את כל המצבים שהם כנגד. ודווקא כשאנחנו מגיעים למשהו, לאיזו הבחנה חדשה, אז את ההבחנה החדשה הזאת אנחנו תמיד נרגיש מאיפה היא נובעת, מזה שעברנו כל מיני מצבים לא טובים, רעים, עברנו הבחנות של ייאוש, בלבול, ואז באמת "על כל פשעים תכסה אהבה", רק בצורה כזאת זה מגיע.

שאלה: שמעתי לפני כמה שבועות המלצה לדבר עם הבורא בצורה פנימית וכל הזמן להיות איתו בקשר, איך עושים את זה אם אנחנו רוצים להיות בהסתרה ממנו?

אני לא יודע מה שאתה אומר, תתקשר אליו בטלפון. מה זה להיות בהסתרה? אתה גם כך נמצא בהסתרה. אתה רוצה לשמור את ההסתרה, אתה לא רוצה להיות בקשר עם הבורא אלא אתה רוצה שצורת הבורא תיבנה בך. אתה שומע את המילים האלה? אני רוצה שאני אהיה דומה לבורא, ולא שהבורא יתגלה לפניי. כמו שבעולם המדומה הזה, הכול נראה לי שהוא נמצא מחוצה לי, ואז בעל הסולם מסביר לנו ב"מבוא לספר הזוהר" בתפיסת המציאות שכל מה שנראה לי מחוצה לי זה נמצא בי, אז אני רוצה שהבורא יתגלה בצורה אמיתית בי, ולא שאני מחפש אותו מבחוץ איפה הוא מתגלה. אני רוצה שיתגלה בי כאור פנימי, כאור שממלא אותי לפי תיקון הכלים, זה מה שאני רוצה.

שאלה: אם אנחנו בעשירייה ניסינו לכסות באהבה את חילוקי הדעות, מתי המצב נחשב מוצלח, מתי אפשר להגיד שכן הצלחנו לכסות את חילוקי הדעות באהבה?

מתי שכל חילוקי הדעות, כל ההבחנות שיש ביניכם, הלא נעימות, לא טובות, אי ההסכמות, אתם מבינים שזה מגיע לכם מהבורא ואתם יכולים לכסות את זה בכוח הבורא, בכוח ההשפעה ההדדית ביניכם. הבורא מתגלה אליכם בצורה שלילית, ואז אתם מגלים את אי ההסכמה, אי החיבור, ואחר כך הבורא מתגלה בצורה חיובית על פני זה, ואז "על כל פשעים תכסה אהבה" כך אתם מגלים את הבורא. שאין כאן אתם אלא מלכתחילה אתם שבורים, הוא ברא לכם את היסוד, שעל פני השבירה הזאת אתם יכולים לגלות אותו יותר ויותר בהתאם לעומק השבירה.

שאלה: רב"ש כותב שעדיף להצדיק את החבר בתוך הדעת, מצד שני אתה אומר שכדאי ללכת למעלה מהדעת. מה הנכון?

יותר טוב אם אני מגיע למצב שאני יכול להצדיק את החבר בידע, ולא למעלה מהידע, למעלה מהדעת. זאת אומרת זה נקרא שאני "תיקנתי את הכלים שלי".

שאלה: למה אנחנו צריכים לשים לב בעשירייה?

אתם צריכים במשך היום לעשות את אותו תרגיל שעליו אנחנו עכשיו דיברנו. שבכל דבר שאתם מרגישים שאתם לא קשורים ללב אחד לגלות את כל המצבים האלה כרעים, ועל פני זה אתם הולכים לברר ולבצע חיבור ביניכם, להיות ממש בלב אחד. מה חסר לנו להיות בלב אחד לעומת עכשיו שאנחנו נמצאים במצבים כאלו בינינו שזה לא לב אחד? איך אנחנו בונים את עצמנו כאדם אחד?

לא מוחקים פשעים, אלא מתחברים ביניכם בצורה כזאת ששומרים על שתי הרמות האלו, כך שישנה שנאה וישנה אהבה, ישנו פירוד וישנו חיבור, כמה שיותר. תנסו, תנסו לעשות את זה במשך היום. כל אחד חושב במשך היום על זה ומדי פעם אתם ביניכם מדברים, נפגשים דרך ערוצי התקשורת וכך אתם מתקרבים זה לזה, ואתם תראו כמה שתצליחו.

את שיעור הבוקר אתם חייבים אחר כך במשך היום לבצע כולו, כי השיעור הבא למחרת הוא מבוסס על מה שעברנו קודם. ואם אתם לא שומעים שהוא מגיע על השיעור הקודם, סימן שאתם לא מימשתם את השיעור הקודם ביניכם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את תכונת ההשפעה והאהבה לחומר מוחשי שכולנו מרגישים?

אם אתם תגיעו לחיבור כזה אז אתם תרגישו שזה לא רק חומר, שזה כל העולם. והעולם שלנו הוא לא קיים, והעולם הרוחני הוא לא קיים אלא בצורה שאתם תרגישו אותו בכוח החיבור, אין יותר מזה.

שאלה: כשאתה אומר לכסות באהבה למה אתה מתכוון? אין לנו יכולת כזאת לכסות באהבה.

תחפשו, תתפללו, מה אתה רוצה ממני? זה שאין לכם, זה אתם אומרים שאין, גם אני מסכים עם זה. אבל אתם יודעים שאין אז תחפשו שיהיה, אין מה לעשות.

שאלה: מה זה בדיוק אומר לממש את השיעור בינינו?

שבמשך היום על מה שדיברנו בשיעור אתם משתדלים לבדוק איך אתם מתקרבים לזה. כמו שאתה מודד בחנות בגד עליך, מתאים או לא מתאים. אז אתם צריכים לקחת שיעור בוקר ולהתאים אותו לחיבור ביניכם.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהפשעים לא יימחקו?

רק בדאגה, "איש את רעהו יעזורו". שאני דואג לכל החברים שלא ישכחו על מה אנחנו עכשיו דיברנו, ושאנחנו נשתדל במשך היום לממש את זה בפועל ביחס בינינו.

תלמיד: אתה אומר לפנות לקבוצה כשאני מרגיש יחסים לא טובים כלפי החברים, כמו כעס, רוגז. אבל אם כל אחד יפנה עם כאלה בקשות אז איך לא ליפול לקו שמאל, ואיך לבקש נכון כדי שזה יעזור לברור החיבור?

אנחנו מדברים על זה כל הזמן, אתה שואל אחרי זה כאילו שלא היית בשיעור. תקרא עוד פעם ותשמע עוד פעם את השיעור אז יהיה לך ברור עם מה לפנות, למי לפנות ואיך לפנות. אני באמת לא רוצה אפילו לשמוע שאלות כאלה אם על זה דיברנו כל הזמן. אתה שואל כאילו שאתה חרש, אני אומר לך ברצינות. דיברנו איך לפנות לבורא ועם מה לפנות ואתה שואל שוב על זה, אז תשמע עוד פעם שיעור, שיהיה לך ברור. אין לי מה להגיד, אין לי יותר מילים.

שאלה: האם "לכסות באהבה" זה אומר שאני צריך לצמצם את מה שאני מרגיש ולשמור את הלבוש על פני ההרגשה הזאת, ואז כמו על ידי המסך לדחות כל הרגשה חדשה שמגיעה כלפי החברים, לכסות אותה תחת אותו הלבוש?

זה לא נקרא לצמצם, זה נקרא באמת לכסות כל מה שמגיע לי כלפי החברים ביחס שלי של אהבה כלפיהם.

שאלה: כשאנחנו מדברים על להרגיש את הכוח דרך החיבור, אנחנו מדברים על האיכות של הקשר, של אותו החיבור. נניח שיש לנו עשרה חברים ויש לנו יחסים מצוינים בינינו, אבל מה אם אחליף את אותם עשרה חברים?

אנחנו לא מדברים על עשרה חברים אחרים, אנחנו מדברים רק על היחס בתוך העשירייה. על מצבים אחרים אני לא מדבר, רק על העשירייה שלנו שכאילו רק היא קיימת בעולם.

שמעת על מה דיברנו עכשיו כל הזמן? רק על היחס שבתוך העשירייה בין החברים, עד כמה שאנחנו מכסים את כל הדברים שיש בינינו באהבה.

שאלה: לגבי ההנחיה שנתת לנו עכשיו במשך היום לממש את השיעור, אז הדגשת גם שאנחנו צריכים לחשוב על זה, על מה שדיברנו עכשיו ולדבר על זה בינינו במפגשים, בערוצי התקשורת, בזומים כשאנחנו נפגשים. המפגשים שלנו עכשיו הם נטו רב"ש, 90, 95 אחוז, אולי מדברים קצת בהתחלה ובסוף אבל זה יותר טכני. בעיקר קוראים רב"ש וזה מאוד חזק. אז איך אתה מציע לנו לתרגל ולממש את השיעור בצורה שאנחנו נמצאים בה עכשיו?

אני לא יודע. העבודה שלנו היא לא בזה שאנחנו מדברים, אלא איך שאנחנו נותנים ללב שלנו לדבר נכון. ולכן אין לזה שעות, אין לזה זמן מיוחד. אנחנו לא צריכים להיות קשורים בינינו בערוצי תקשורת, במפגש, אנחנו צריכים פשוט כל אחד בלב שלו להיות יותר מרוכז בקשר עם החברים. מה אנחנו למדנו בסך הכול? שההסתרה של האהבה נסתרת בינינו ובמקום זה מתגלה אפילו שנאה. שהשנאה הזאת שמתגלה, דחייה שמתגלה, אדישות שמתגלה, זה דווקא כדי לקדם אותנו לחיבור, לאהבה. שהבורא בצורה כזאת מעורר אותנו ליחסים הנכונים בינינו. ותודה רבה שעושה את זה.

תלמיד: איך אפשר לקשור את הזרימה של השיעור בתוך היום בזמן שאנחנו בעצם מקדישים את רוב המפגשים לקריאת רב"ש?

אני לא יודע, זאת כבר שאלה טכנית. אם אתם רואים שזה נכון שפגישה אחת תקדישו לבירור של "על כל פשעים תכסה אהבה", או בירור של ההסתרה, למה באה הסתרה, כדי שזה ידחוף אותנו לגילוי, איך אנחנו לפי הסתרה נתחיל להרגיש את הצורה ההפוכה שזה הגילוי, אם אתם בצורה כזאת רואים שנכון להקדיש לזה זמן אז תעשו, תעשו.

אבל אני חושב שאתם כבר לא צריכים לשאול אותי על זה אפילו. אנחנו גם כן לא מדברים על זה כל כך, מתי אתם נפגשים, איך אתם ממלאים את זמן המפגש וכן הלאה, כי אני חושב שאתם כבר בעלי ותק, הבנה, ניסיון. לכן תעשו את זה, תחליטו. הבעיה שלכם שאתם ממש עד כדי כך תלויים בי שגם את זה אני צריך להגיד? תהיו קצת יותר עצמאים.

תלמיד: אני חושב שפשוט מאוד רוצים להישאר דבוקים ונאמנים לעצות שאתה נותן?

דבוקים זה לא שאתם עוצרים את עצמכם ולא עושים כלום. אתם צריכים לממש ממש איך אנחנו משתמשים בהסתרה, זה דבר מאוד חשוב. כי אנחנו כל הזמן מרגישים את עצמנו בהסתרה, אנחנו לא רוצים להיות בזה, אז מה אנחנו עושים, איך אנחנו יוצאים מזה, האם כדאי לצאת האם לא כדאי, מה בדיוק נקרא הסתרה, זה מה שאנחנו צריכים לברר. תקדישו לזה יום שלם, מחר נדבר.

(סוף השיעור)

---

1. "מלא כל הארץ כבודו" ("ישעיהו" ג', ו')↩