שיעור בוקר 21.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - פסח, תת נושא - ערי מסכנות פיתום ורעמסס.

כשאנחנו באים להתפתחות הרוחנית שלנו, אז יש לפנינו שדה חדש של עבודה, להכיר את הקשר שלנו עם הבורא, איך הוא ואנחנו נכנסים להתקשרות הדדית. ומתוך ההיכרות שלנו עם הבורא אנחנו מתחילים לבנות צורת יחסים חדשה לעולם, לעצמנו, לכוח העליון.

וכל זה נקרא שאנחנו "בונים ערים", זאת אומרת מבנים, בניינים. זה לא מחומר, ובוודאי לא מעץ ומאבנים, משום דבר, אלא כמו שקודם לא ידענו איך אנחנו בונים יחסים עם הבורא, עכשיו אנחנו מתחילים לאט לאט להכיר את זה.

מה שמלמדת אותנו התורה, שאנחנו נכנסים ליחסים שהם בכל מיני צורות שונות, שיכול להיות שהן לא כל כך נעימות, מובנות ומוכרות לנו, אלא זה מה שנקרא בתורה "ערי מסכנות" ולמה הן נקראות "ערי מסכנות", תכף נראה.

קריין: קטע מס' 87.

ערי מסכנות פיתום ורעמסס

ערי מסכנות

"כתוב (שמות, ראשון) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס". ואאמו"ר זצ"ל פירש, בזמן שהיו רוצים לעבוד לשם שמים והתגברו על שליטת המצרים, זהו הפירוש רעמסס, היינו שהתגברו על האהבה עצמית, כמו רעם-סוס, היינו בכח גדול כמו סוס. וחושבו, שהם כבר יצאו משליטת אהבה עצמית. ואח"כ הם באו לפי-תהום, היינו שכל הבנינים שבנו, הכל נבלע ונשקע בתהום, ולא נשאר זכר מכל העבודה, שזה נקרא פתם.

היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש. ועד עתה יש להם הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה. והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא, שהכל נבלע ונשקע בארץ."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, שישנה תקופה כזו בתחילת הכניסה למצרים, של היכרות הרצון לקבל בצורה של פנים בפנים, שנקראת "עבודה בפיתום ורעמסס". שכל מה שהם היו משקיעים בהתקדמות רוחנית זה כאילו נבלע באדמה וכאילו אין. וכל מה שחשבו שהם כבר מתעלים לשליטה עצמית, התחדש מחדש ואין להם שום כוונה על מנת להשפיע, וכביכול מתחילים עבודה מחדש ויום יום כשאנחנו קמים אנחנו מרגישים שאנחנו שוב ושוב צריכים להתחיל מחדש.

והסימן הזה הוא דווקא סימן טוב, סימן שאנחנו כן מתחילים להתחבר עם שלב חדש בעבודה שלנו. ואנחנו לא יודעים איך לקבל את זה אבל זה מה שהתורה מספרת לנו ואומרת, "היינו, שכל פעם היתה להם העבודה בבחינת פתם ורעמסס. זאת אומרת, שכל יום היתה להם עבודה מחדש. כלומר, שכל יום הרגישו, כאילו היום הם מתחילים לעבוד עבודת הקודש. ועד עתה יש להם הרגשה, כאילו מעולם לא עוסקו בעבודה." בהתגברות על הרצון לקבל. "והם שואלים לעצמם, איפה נעלמה העבודה והיגיעה, מה שעשו עד עתה. והם לא יודעים מה להשיב על זה, אלא, שהכל נבלע ונשקע בארץ." וכביכול צריכים להתחיל כל יום מחדש ממש.

זה מה שאנחנו מרגישים. ואלו האנשים שלא מבינים את צורת העבודה הזאת, הם בורחים, הם חושבים שאתמול ושלשום לא עשינו כלום וככה כבר הרבה זמן, וגם מחר יהיה אותו הדבר, אז בשביל מה לי להישאר בעבודה הזאת. אני רוצה לראות פירות, אני רוצה לדעת מה השגתי אתמול ומה אני הולך להשיג היום. אני לא עובד סתם חינם, מה אני מטומטם, אני לגמרי לא עושה חשבון לחיים שלי? ולכן אלו שכך חושבים הם עוזבים ואין להם עתיד, הם ממשיכים ככה בחיים במקומות איפה שהם רואים שמהיום למחר יהיה להם איזה רווח.

מה שאין כן האנשים שמבינים והתורה מספרת לנו עליהם, שהם צריכים דווקא כך ללכת, בצורה שמסכימים לזה שהאור משפיע עלינו והוא מגדל אותנו ואנחנו רק שמים את עצמנו תחת השפעת האור וזה נקרא שנכנסים למצרים והעבודה הזאת היא "עבודת פרך", זאת אומרת עבודה של עבדים, עבודה של אנשים שמסכימים לכל מה שיהיה.

ורק אם אני חייב לעבור את מצרים, אני עובר, ועיקר הקושי זה מאתמול להיום ומהיום למחר שאני לא ארגיש שום שינוי לטובה, בהבנה, בהכרה, בהתקרבות למטרת הבריאה, למטרת החיים, אלא אם אני אשאל את עצמי מה קורה כאן? אני לא יכול לענות, אני אישאר כאילו באותו מצב כמו שהייתי. אני לא יודע למדוד שינויים שיש בי, כי את השינויים עדיין לא רואים, זה נקרא שהכול נבלע בחול, כמו מים שנבלעים בחול, לכן ככה האדם יוצא, בורח ממצרים.

שאלה: אנחנו בפיתום ורעמסס וכשלא עשינו שום דבר עד עכשיו, ההצלה היחידה בשבילנו היא שאין עוד מלבדו. איך אני יכול לשים את ההצלה הזאת בלב החברים?

לחזק זה את זה, שכך אנחנו צריכים לעבור את השלב הזה של הכניסה לעבודת מצרים. תיכף אנחנו נקרא קטעים ויהיה לנו ברור מהם איך עלינו להחזיק את עצמנו ואיך אנחנו יכולים לעבור את התקופה הזאת שהיא לא כל כך פשוטה, כי היא ממש מתשת כוחו של אדם.

קריין: קטע 88.

"בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע את האמונה. וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")

זאת אומרת אנחנו עוברים תקופה כזאת, שלא נראה לנו שאנחנו בכלל מתקדמים, שאנחנו מתקרבים למטרת הבריאה, שאנחנו הולכים להרוויח, להצליח ולגלות משהו ששייך לא לעולם הזה אלא לעולם הרוחני, וכך אנחנו עוברים את השלב הראשון בגלות מצרים.

השלב השני בגלות מצרים, זה כשאנחנו מתחילים להבין, שרק בכוח האמונה אנחנו יכולים להמשיך הלאה. ואנחנו צריכים את כוח האמונה. ובניית כוח האמונה במצרים זה נקרא "בניית ערי מסכנות". בונים ערים, כאילו מקום איפה שאנחנו יכולים להתקיים. אומנם זה לא נוח ולא טוב ואין שם כל כך תקווה ואנחנו לא רואים קדימה מה יהיה, אבל אנחנו עושים את זה מפני שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו שום דבר אחר, אלא אם כן אנחנו יורדים לתוך הדעת ומתחילים לעבוד ולחיות כמו כל בני האדם.

קריין: קטע 89.

"פירוש "ויבן ערי מסכנות", היינו שזה היה לישראל." זאת אומרת, רק אלו שהולכים קדימה למטרת הבריאה ורוצים להגיע אליה, הם רואים שהם עובדים כאילו בחינם, ושאין שום דבר מיום ליום. אומנם יש להם רצון גדול והלב רוצה לגלות את מטרת הבריאה, את מהות הבריאה, את הבורא, את האמת, את מהות החיים, אבל הם לא יכולים לעשות עם זה שום דבר, המקום הזה נעשה יותר ויותר ריק. אם כך "פירוש "ויבן ערי מסכנות", היינו שזה היה לישראל." זאת אומרת דווקא לאלו שמשתוקקים ישר-אל, להגיע לגילוי הבורא. "זאת אומרת, שכל כמה שהיה עובדים בזמן גלות," מהרגשת הבורא, "הכל לקח פרעה לרשותו." נבלע ברצון לקבל שלהם, "וממילא היו עם ישראל עניים," לא היה להם במה למלא את עצמם, כי רצו לגלות את הבורא, את החיים הרוחניים, והמקום הזה נשאר ריק "שנקרא מסכנא, בחינת עני.

ועוד יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד.

לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו רואים שום ברכה בעבודתם. ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה. ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")

זאת אומרת, לא מיד בכניסה למצרים, אלא אחרי שבכו ולא ידעו מה לעשות והרגישו את עצמם עניים, שלא יכולים להרוויח מהמצבים האלה שום ידיעה ושום הרגשה, הם התחילו שלב אחר. בשלב הסכנה לא היה להם שום רווח מלבד לאגו שלהם. אם הם היו בתוך האגו, זה נקרא ש"עבדו לפרעה", אז הם הרגישו שיש להם איזו הבנה, רווח, משהו. אבל אם הם לא עבדו בעל מנת לקבל, כדי להבין ולהרגיש, אלא רצו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הם הבינו שהם בונים רק ערי מסכנות לישראל, זאת אומרת לאלו שמשתוקקים לבורא אין מזה שום רווח. כלומר, השלב הבא בהתפתחות העבודה הוא שהולכים קדימה על אף שלא רואים שום רווח לעצמם.

ולפרעה אלו לא היו ערי מסכנות אלא פיתום ורעמסס, זאת אומרת ערים יפות שיש בהן הרבה כסף וזהב, כל מיני תכשיטים, כל מיני דברים יפים, בניינים, ולכן העבודה הזאת מתחלקת לפניהם לשני חלקים ברורים. אם הם רוצים ללכת באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת בהשפעה, אז הם רואים שום רווח, לכן זה נקרא "ערי מסכנות", גם ערים שיש בהן סכנה להתקיים, וגם מסכנות כי אין להם שום רווח ממשי, גם לא רווח גשמי, כלום, שום תמיכה. אבל לפרעה הערים האלו הן דווקא פיתום ורעמסס, כלומר לחלק האגואיסטי שבהם, אם הם עובדים עם האגו שלהם, יש רווח גדול.

ולכן יש כאן סכנה, ערי מסכנות מלשון "סכנה", כי זה מקום סכנה לאלו שמשתוקקים לדבקות בבורא שיפלו לקליפות. וכך הם היו בכל זאת מתקיימים, פעם כך ופעם כך, מחפשים, לא יודעים, צועקים, מתלוננים על המצב הזה. חלק מישראל נפלו לקליפות וחלק בכל זאת המשיכו הלאה לפי האמונה למעלה מהדעת, בהשפעה. ובצורה כזאת בכל זאת חלקים קטנים מהם עוברים את הגלות הארוכה והמאוד מפחידה, שבמקום אמונה נופלים לידיעה, במקום השפעה נופלים לקבלה, וכך בעצם הדרך שלהם.

בינתיים זה מה שהפסוק הזה מסביר לנו.

שאלה: המשפט האחרון של הציטוט מדבר על התוצאה, שבסופו של דבר הם הגיעו לקביעה מוחלטת, שהם חייבים להימצא באמונה למעלה מהדעת. מהו הכוח הזה, שהם מגיעים לכזאת החלטה נחושה?

הם עוברים ניסיון גדול מאוד, עולים, נופלים, נופלים, עולים, וכך הם בודקים ורואים שלא יכולה להיות להם עבודה בכלים דקבלה, כך לא תהיה להם אף פעם התקדמות אמיתית למטרת הבריאה, אלא התקדמות יכולה להיות רק למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהם הולכים לא לפי השכל שלהם, לא לפי הרגש שלהם, הם הולכים רק לפי מה שכתבו להם אנשים שכבר עברו את הדרך ומתוך הניסיון שלהם, מתוך מה שהם גילו, כך הם כותבים להם מהדור הקודם ולפי זה הם ממשיכים ואז מצליחים.

תלמיד: זה התהליך שמוביל למצב, לכוח הזה לקבל "החלטה גמורה ומוחלטת", להיות בדרגה הזו. האם זה נובע מצד הבורא? האם זה חלק מהמבנה הרוחני, או שזה מצד האדם?

שאלה יפה. מקבלים את זה כמגיע מהבורא והופכים את זה ובודקים את זה, ועל אף שרואים כך וכך, הוכחות לכאן ולכאן, האדם צריך להיות תמיד על שתי רגליים, מתקדמים ואז מצליחים. זה אורך אומנם הרבה זמן, הרבה מצבים, הרבה עצבים, אבל בכל זאת כך מתקדמים. אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת הדרך הזאת, בבניית הערים היפות פיתום ורעמסס.

שאלה: איך שני השלבים או שני החלקים האלה משתלבים בעבודה? מצד אחד יש בי את פרעה, החלק שההתקדמות מוצאת חן בעיניו, מצד אחר יש בי חלק שרואה שאין שום תוצאות ואני לא מתקדם לשום מקום. איך שני החלקים האלו יכולים לחיות ביחד?

הם חיים ביחד כי הבורא מעליהם, וממנו אנחנו מקבלים גם את זה וגם את זה כדי לגדל אותנו ולפתח אותנו עד דרגת הבורא ממש.

תלמיד: במהלך שנות הלימוד אני רואה שאנחנו מתקדמים, הקבוצה והעשירייה מתפתחות בצורה יפה ודינמית. האם זה פרעה שמדבר בי?

צריך להתקדם, אבל להתקדם דווקא בשילוב הנכון בין זה לזה.

תלמיד: אז למה אנחנו לא רואים או במה לא רואים את התוצאות?

אנחנו רוצים לראות תוצאות ברצון לקבל שלנו, מה יהיה לנו, ובגישה כזאת אנחנו לא נראה תוצאה. אנחנו נראה תוצאה רק אם נרצה להשפיע, אם נקדים את הרצון להשפיע, את אור האמונה, את כוח הבינה, הנתינה, ואז נתקדם. במידה שייצא מאיתנו כוח ההשפעה, כך נתקדם עוד ועוד קדימה לפי מידת ההשפעה שבנו. זה יקרה עוד מעט.

שאלה: זה נראה שהאיבוד של העבודה שעשינו הוא ברצון לקבל והבנייה מחדש של כל העבודה היא ברצון להשפיע. יש דרך לאזן את שני המצבים האלה?

כן, אנחנו מאזנים את שני מצבים האלו, זה נקרא לקבל על מנת להשפיע. עוד מעט זה יהיה.

שאלה: אני מבין שלא כולם נמצאים בעשירייה באותו מקום, אז איך אנחנו בכל זאת עובדים בעשירייה ומחזקים אחד את האחר?

אנחנו נדבר איך לממש את זה בעשירייה.

שאלה: ענית לחבר שאנחנו צריכים לראות את התוצאה באמונה. מה המשמעות של לראות את התוצאות בכוח האמונה?

כשאנחנו רוצים להיות בעל מנת להשפיע, בהשפעה לזולת, בנתינה לזולת - זולת זה דרך החברים לבורא - אז בנטייה כזאת נתחיל להרגיש את תשובת הבורא על המצב שלנו, איך הוא מעלה אותנו, מחבר אותנו ופותח לנו שלבים בדרך.

שאלה: אנחנו אומרים שאם אנחנו עובדים לשם ה', למען החברים אנחנו מרגישים שמחה וזאת ההרגשה שמעידה על כך שאנחנו עובדים נכון. וכאן נאמר שפרעה היה שמח בעבודה הזאת וישראל היו מסכנים. איך להבין את זה?

אדם שמתחיל לעבוד רואה שכל המאמצים שלו על מנת לקבל זוכים לאיזו הצלחה, כמו כל העולם, ודווקא בעל מנת להשפיע הוא לא רואה שתהיה לו הצלחה. כאילו כוח פרעה, הכוח לקבל הוא הצודק והוא השולט בעולם, ולכוח המשה והבורא אין כוחות בעולם, אלא להפך, ככל שתלך איתם כך אתה תפסיד. כך אנחנו מרגישים בתחילת העבודה.

שאלה: כתוב כאן שכאשר נפלו ישראל לתוך הקבלה והדעת מיד נפלו לקליפות. למה כשהם נופלים לתוך עצמם הם בכל זאת נקראים כישראל במצריים ולא כמצרים?

מפני שבכל זאת הכיוון שלהם, המטרה שלהם נשארת דבקות בבורא. הם רוצים להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא. הם רוצים להיות כמו הבורא בעל מנת להשפיע, לכן לפי הכוונה שלהם הם נשארים ישראל ולפי המצב שלהם הם נמצאים בגלות.

תלמיד: האם זה אומר שהתכונה הזאת "ישראל" כבר התגלתה באדם ואחרי זה הוא שוב נופל?

תכונת ישראל מתגלה בכל אחד ואחד מהאנשים שמגיעים אלינו ללמוד, ואז הם מקבלים הזדמנות לממש את הנטייה הזאת להיות ישראל. אם הם יכולים, אם הם נשארים בעבודה הזאת, הם משיגים את תכונת ישראל ומגלים בזה את הבורא וכבר ממשיכים איתו יחד.

תלמיד: כתוב כאן בהמשך "וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה. ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה."  יוצא שבהתחלה לא היה לי כלום, אחרי זה התגלה, הרגשתי איזו הרגשה כלפי הבורא, אחרי זה נפלתי לקליפות ורק אחרי זה הגעתי להחלטה הגמורה.

בדיוק כך. אמרת נכון מאוד.

שאלה: איך נוכל להתפתח על בסיס התנאים של פיתום ורעמסס, איך אנחנו יודעים שהתנאים האלה מקדמים אותנו?

אנחנו משתדלים להיות בקבוצה, להיות בחיבור, להתקדם לדבקות בינינו, לגלות בינינו כוח השפעה הדדי שנקרא "בורא", ואז מתגלגלים למצבים כאלה כמו שכתוב בתורה. בסך הכול התורה מספרת לנו מה אנחנו עוברים בקשר בינינו, אם אנחנו רוצים להתקדם לגילוי הבורא בינינו.

שאלה: פיתום ורעמסס הן ערים יפות לפרעה, אבל האם יש להן משמעות קשה יותר בשביל ישראל?

ודאי. אם זה טוב לפרעה ודאי שזה הפוך ולא טוב לישראל, כי לישראל אלה מקומות סכנה שהם יכולים ליפול ממצב של החיבור והתקדמות, לאגו יותר גדול ממה שהיה קודם.

קריין: קטע 88. אומר בעל הסולם.

"בזמן שאנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. ובכל פעם ופעם אנחנו עולים ויורדים, עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע את האמונה." זאת אומרת, ללכת בהשפעה. "וזהו היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")

קריין: קטע 89, אומר בעל הסולם,

פירוש "ויבן ערי מסכנות", היינו שזה היה לישראל. זאת אומרת, שכל כמה שהיה עובדים בזמן גלות, הכול לקח פרעה לרשותו. וממילא היו עם ישראל עניים, שנקרא מסכנא, בחינת עני. 

ועוד יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד. 

לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו רואים שום ברכה בעבודתם. ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים לרשות קליפת פרעה. ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה. 

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו, "ויבן ערי מסכנות")

שאלה: כבר מספר ימים אני לא יכול להסכים עם הבורא, כיוון שאני לא רואה את החבר שלי בחיבור. לי זה נראה כגלות. איך אוכל לצאת מהגלות הזאת כדי לעזור לחבר שלי בסופו של דבר?

אתה צריך לעשות הכול כדי להתקרב לחבר שלך. לא כמו שהוא רוצה ולא כמו שאתה רוצה, אלא כמו שנדרש מצד חוקי הטבע, כלומר תשתדל להיות קרוב אליו כך שביניכם יוכל להימצא הבורא. תנסה כך היום, ומחר תספר לי ונראה מה לעשות הלאה.

שאלה: האם יש סכנה מוחשית שנטעה ונחשוב שאנחנו מגלים את הבורא וזה יהיה מצב של פיתום ורעמסס?

כן, יכולים להיכנס גם למצבים כאלה. אבל אנחנו הולכים לפי שיטת בעל הסולם ואתה רואה כמה הבחנות מדויקות הוא נותן לנו, לא ימין ולא שמאל אלא קדימה בכל הדרך. אם אנחנו הולכים יחד, אז אין בעיה, אין פחד.

שאלה: במה היופי של הערים פיתום ורעמסס?

היופי של הערים האלה הוא בכך שהן ממלאות את האגואיזם בכל מה שהאגואיזם רוצה.

תלמיד: כשהם התחזקו בעבודת האמונה ותכונת ההשפעה הם הגיעו לפרו ורבו. מה הכוונה?

הם צריכים כביכול לקבל איזשהו שכר, אבל אין להם כלים כדי לקבל את השכר הזה לפרות ולרבות. אנחנו עוד נעבור על זה.

שאלה: כתוב שבזמן שאנחנו לא רוצים לקבל את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו, עד שאנחנו קובעים בליבנו שאין לנו עצה אחרת, אלא לקבוע את האמונה וזה בכדי לקבל את האמונה. מה הן שתי הפעולות האלה, לקבוע את האמונה ואז לקבל אותה? איך זה נעשה בעשירייה?

אנחנו מגיעים להחלטה שרק בכוח האמונה אנחנו יכולים להתקיים ברוחניות. אין לנו שום עצה, שום ברירה, שום אפשרות אחרת. כך אנחנו קוראים את המצב שלנו, קובעים את המצב ומבינים שבצורה כזאת אנחנו נתקדם, רק בכוח האמונה. כלומר לא לפי הידיעה ולא לפי הקבלה, אלא לפי האמונה, לפי ההשפעה ההדדית בינינו. ככל שיהיה בינינו יותר קשר, ככל שיחד נשתוקק לכוח ההשפעה שיגדל בינינו, כך נתקדם ברוחניות.

שאלה: האם יש סימנים בעשירייה שיכולים להגיד שאנחנו מתקדמים למצב של "ערי מסכנות"?

כן, ודאי. אם מה שאנחנו בונים לא מוצא חן בעינינו או מוצא חן בעינינו, לפי זה אנחנו יכולים לקבוע.

שאלה: בתהליך ההליכה רק בהשפעה, איך אנחנו מצליחים לא ליפול לתוך פרעה? כי נשמע שאנחנו עובדים יחד בהשפעה בינינו ובטח שאנחנו רוצים לקבל על זה שכר או הרגשה?

תלוי מה השכר.

תלמיד: אם אנחנו בשכר שלנו כל הזמן מזכירים שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא ולהסתכל אליו ולהתחבר אליו?

לא להזכיר את זה, אלא שאנחנו באמת רוצים להגיע למצב שזה מה שאנחנו רוצים בחיים.

תלמיד: מה יגן עלינו לא ליפול לפרעה כל הזמן?

להיות בין החברים שכולם חושבים כך.

תלמיד: אבל אז יש את ההרגשה הזאת שאנחנו מחוברים ואנחנו עושים כאילו את העבודה נכון. איך לא ליפול לשם?

נגיע לזה ונראה. אתה בינתיים מגבר בצורה תיאורטית.

תלמיד: בכמה שבועות האחרונים ממש עברו עליי ימים קשים. שני חברים התקשרו אליי וממש הוציאו אותי ממצרים. אני רוצה שהחברים יידעו להתקשר לחברים שלהם אם הם נופלים.

בסדר גמור.

שאלה: מה מחזק את האדם כדי ללכת קדימה בלי רווח לעצמו?

בזה הוא רואה את הרווח. כי זה הרווח שלו, שהוא ילך קדימה בלי רווח לעצמו, אלא הרווח יהיה לכולם, זו צורת השפעה.

תלמיד: ומה מביא את האדם, כמו שהוא כותב, "להגיע לידי החלטה גמורה ומוחלטת שהעבדות צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת"?

זה דווקא על ידי זה שהוא עובר את ערי המסכנות, ורואה שבכלים דקבלה לא יכול להיות שום שכר אמיתי.

תלמיד: ומה שומר עליו להחזיק כל הזמן במצב הזה?

חיבור עם החברים, והשתתפות בלימוד, אין לנו יותר, רק שני אלו.

תלמיד: אבל במה תלוי זה שאני אבחר כל הזמן באמונה והשפעה, ולא אפול שוב לקבלה וידיעה?

קודם כל יש לך נקודה שבלב והיא מושכת אותך לזה, לאמת. בנוסף אתה מגלה פה ושם בעבודה שלנו שרק בבחינת ההשפעה יש חיים. כי מבחינת הקבלה אתה ממלא רק את הרצון לקבל שלך, שהוא אמנם חשוב מאוד, אבל אין לו שום עתיד.

תלמיד: אתה אומר "יש לך נקודה שבלב", אבל ראיתי הרבה חברים עם נקודה שבלב שלא שרדו. אז איך לשרוד את התקופה הזאת?

כנראה שהם לא קיבלו חיזוק מהסביבה. הכול תלוי גם בסביבה. תיזהרו גם אתם, שהסביבה תחזיק אתכם.

שאלה: במה תלויה היכולת לעבוד ללא שכר?

היכולת לעבוד ללא שכר תלויה בכמה שאתה רואה דווקא בעבודה ללא שכר, את השכר.

תלמיד: ומה המטרה שאתה שם לנגד עינייך, מה אני צריך לצייר לי מול העיניים?

להגיע לעבודה שהרווח, השכר יהיה בכלים דהשפעה ולא בכלים דקבלה. זאת אומרת שהשגת גדלות הבורא תהייה בשבילי השכר. וכמה שבורא כל פעם יותר גדול בעיניי, דרך החברים, כי גם הם צריכים לחשוב כך, לפי זה אני אתקדם וארצה להשפיע לבורא יותר גדול.

תלמיד: ומה בדיוק חומר הדלק כאן?

שאני נותן לגדול, שאני שייך לגדול, עד למסירות נפש.

תלמיד: באותו נושא. אז תלוי מה השכר, אם חברים לא יותר חשובים לי, נניח שעובר הזמן והם לא יותר חשובים לי, וגם לא גדלות הבורא. האם אני צריך לדרוש את זה, או לא לדרוש את זה, וללכת בלי שום התקדמות באהבת חברים, בגדלות הבורא? ואם כך איך סופרים את המדרגות, ומה בכלל סופרים אם אין שום אחיזה ברגש כלפיי החברים שלי בעשירייה?

סופרים את המדרגות לפי כמה שאני מבטל את השכר האגואיסטי, וכמה שאני מעלה מעליי את השכר של נתינה והשפעה לזולת, ודרכם לבורא. מאהבת הבריות לאהבת ה'.

תלמיד: לאהוב חברים זה שכר אגואיסטי, שהגדלות הבורא תהייה יותר חשובה, שהחסירון להשפעה יהיה יותר ארוך, יותר גדול, זה אגואיסטי?

חסרון להשפעה זה לא אגואיסטי, אם זה רק חסרון להשפעה. אבל אם אתה מתכוון אחרי ההשפעה לקבל שכר זה כבר משהו אחר. תברר במה בדיוק אתה מחזיק.

תלמיד: ברור לי שאני מתכוון לקבל שכר.

אם זה ברור למה אתה שותק?

תלמיד: אני לא שותק.

אז תגיד "אני מתכוון להשפיע כדי לקבל שכר".

תלמיד: זה ברור.

לא, זה לא ברור. אז זה כמו בחנות, אתה משלם כדי לקבל את מה שאתה רוצה.

תלמיד: אני משלם בשביל לקבל את הגדלות הבורא נקייה, כי בינתיים זה מה שיש לי, אין לי כסף אחר, אין לי משהו אחר לתת. אני רוצה לשלם בשביל שהתשלום יהיה אמיתי, שאני אוהב את החברים שלי באמת, שתהייה בינינו גדלות בורא אמיתית, זה בינתיים מה שיש בי, אין בי משהו אחר.

בסדר. בינתיים זה בסדר. עוד נברר.

שאלה: מה המשמעות של ערי המסכנות פתאום ורעמסס בעבודה בעשירייה?

כשאנחנו עובדים על החיבור בינינו, ולא רואים מזה תוצאות. אנחנו כאילו נותנים עבודה, השקעה, יגיעה, אבל לא רואים תוצאות, זה נקרא ערי מסכנות, כשאני לא רואה רווח מהיגיעה שלי.

שאלה: אומרים שבחיבור בינינו אנחנו מתחילים לרכוש את תכונות החברות של העשירייה. התכונות האלה שאנחנו רואים תכונות נשיות של החברות שלנו, כמו שמחה, סבלנות, כוח, חמלה, האם אלה תכונות רוחניות שאנחנו עדיין לא מכירים?

אלה עדיין לא תכונות רוחניות, ההבדל בין תכונות רוחניות לגשמיות הוא שאת דורשת שכר על מנת להשפיע או על מנת לקבל, ולא בשום דבר אחר. השאלה, מה המטרה שלך.

שאלה: כתוב "ואז באו לידי החלטה גמורה ומחלטת שעבדות צריך להיות בבחינת אמונה". אז הוא שואל האם החלטה זו היא לא בדעת? נראה שלא ברור מה קודם למה, האמונה או הידיעה?

מה קודם למה? זה לא עניין של האמונה או ידיעה. אני בודק את עצמי, האם העבודה שלי היא על מנת להשפיע או על מנת לקבל, מי מקבל את השכר, ולפי זה אני לאט לאט מתחיל לייצב את עצמי כלפיי המטרה.

שאלה: הזכרת את הרעיון שכל יום צריך לבנות ולהתחיל מחדש. מה ההמלצה לחברים בעשירייה שקשה להם לשכוח טעויות שהחברים עשו אתמול?

להמשיך. מה שהיה אתמול מת, זה היה אתמול. כדור הארץ כבר הסתובב, והיום אני צריך להיות במה שאני היום, במה שהחברים שלי היום, והאתמול לא חשוב לי.

תלמיד: מהנקודה שבה אנחנו מגלים שהיחסים בינינו הם רק יחסים בדעת, איך משנים את זה?

משתדלים להתחבר בהשפעה הדדית, ב"איש את רעהו יעזורו".

שאלה: אני שם לב שאני עושה את כל הפעולות שלנו בתוך העשירייה, שיעורי בוקר, מפגשים, הכול, אבל אני לא באמת משתוקק להשפעה, זה לא באמת חשוב לי. מה אפשר לעשות שזה כל מה שאני ארצה בחיים?

יש לך עשירייה?

תלמיד: כן.

תנסה בתוכה, להשפיע לחברים. תשתדל בתוכה להשפיע לחברים, ואז תראה.

תלמיד: אנחנו עושים את זה, אבל בין לבין אני לא מרגיש שבאמת חסר לי כוח ההשפעה הזה, וזה לא באמת מטריד אותי שאין לי. עכשיו כשנפגשים, אז כן, אני עובד ומנסה להיות בהשפעה, וכל מה שאנו מדברים עליו.

אני מבין. תשתדלו במשך היום לקרוא את המאמרים, שאלות, תשובות, תשתדל לעשות את הדברים האלו, להיות דבוק כמה שאפשר, כמו שרב"ש כותב, ואז תראה שזה נכנס יותר עמוק לתוך הלב, לתוך המוח. ככל שהחושים מתחילים לעבוד דווקא לכיוון אחר, פתאום הם מתחילים לקחת בחשבון ערכים שלפני כן לא עבדו כלפיהם. תראה איך זה יהיה.

זה קצת דומה למצב של התחלת משפחה, שני אנשים, ופתאום יש להם ילד. מהרגע שהוא נולד כבר יש להם שינוי במחשבה וביחס ביניהם. כי הם צריכים לכלול ביניהם גם את הילד, ואת טובת הילד.

זאת אומרת הם כבר לא חושבים רק על עצמם במאה אחוז, אלא במאה אחוז לטובת הילד, ואם יוצא משהו גם לטובת עצמם, ובצורה כזאת הם מתקיימים. אותו הדבר כאן, ככה זה בקבוצה, אנחנו צריכים לגדל את היחס לבורא, את האהבה לבורא, ורוצים שזה יגדל בינינו.

תלמיד: נניח הילד שלי חולה, או לדוגמה אני במינוס בבנק, אני אחשוב על זה כל היום, זה לא יעזוב את הראש שלי. אבל זה לא המצב לגבי ההשפעה בקבוצה, אפילו כשאנחנו נפגשים פעמיים ביום, קוראים קטעים, מתפללים וכולי.

זה תלוי בהשפעת המאור מלמעלה, עדיין לא מגיע לכם יותר. אבל ככל שאתם תשקיעו בזה יותר, כולכם, אתה תתחיל לקבל לזה יותר חשיבות, ולא תוכל להיפרד מזה.

ואז תתחילו לגלות בתוך הקשר בין חברים את הבורא, כי הוא גדל מתוך הקשר בין החברים. זה מה שימשוך אותך, ויקשור אותך, אתה כבר לא תוכל להתנתק מהם, ובהתאם תתחיל לגלות קיום אחר ממה שאתה מרגיש בחיים שלך עכשיו.

שאלה: אני מבינה שבטקסטים האלה הרצון להשפיע והרצון לקבל מתבררים, האם הסטרא אחרא הוא שמברר, הוא זה שעושה את הבירור?

את הבירור עושה תמיד הכוח העליון ולא סטרא אחרא. אם חס ושלום סטרא אחרא עושה את הבירור, אז האדם בדרך כלל מרגיש שזה בא מהאגו שלו.

שאלה: אדם יכול לעצור את עצמו מלקבל שכר אגואיסטי? איך עובדים על עניין הרווח, השכר?

רק דרך הקבוצה, הוא בעצמו לא קובע שום דבר.

תלמיד: מה זה דרך הקבוצה? יש פעולה כזו?

שרוצה לקבל שכר רק דרך הקבוצה, שרואה את השכר שלו רק בקבוצה.

שאלה: איך לצאת בצורה נכונה מישיבת העשירייה, ואיך להימנע מללכת הישיבה לפי הדעת שלנו?

אתם צריכים לדבר איך להיות למעלה מהדעת שלכם, זאת אומרת, בהשפעה הדדית ולא בקבלה הדדית. ככה זה צריך להיות, שכל אחד יחשוב איך ובמה הוא יכול להשפיע לחברה.

תרשום את זה, אני חושב בישיבת החברה כשאני נמצא במגע עם החבר או החברים, איך אני יכול להשפיע להם, לתת להם, ורק על זה אני חושב. וחשוב לי ביותר שהם ירגישו שאני המשפיע, או שלא ירגישו שאני משפיע, אבל שיקבלו ממני השפעה, ושאני דואג להם כמו לילדים שלי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לנקודת הבחירה הזו שנמצאת בדיוק בין שני הדברים האלו, בין שתי הבחירות האלה של לקבל שכר ברצון בקבל שלנו, בערים היפיפיות האלה, ומצד שני שאנחנו באמת רוצים להשפיע מבלי לקבל שכר לרצון לקבל, אלא רק שכר מכך שאנחנו עושים את העבודה?

איך שוקלים את זה, איך עושים את הבחירה הזו, מה נותן לנו את הכוח לבצע כאן את הבחירה הנכונה?

רק תמיכת החברים.

שאלה: אם אני נמצא בהנאה עצמית, אני גונב מהזולת?

כן. כי אנחנו באים ממערכת כללית, שכוללת את כולם ומי שלא מוסיף למערכת לפי התפקיד שלו, לפי המקום שלו, לפי הערך שלו, זה נקרא שגונב ממנה.

שאלה: מה זה להתחיל כל יום את העבודה מחדש?

שלא חשוב לי מה שהיה לי אתמול, אני לא ממשיך את האתמול, לא סוחב את האתמול. אני קם בבוקר ואני רוצה לחדש בי כל מיני ערכים רוחניים, מה שאני מבין, מה שאני יודע, מה שאני לומד ועם זה אני ממשיך. ומה שהיה אתמול, היה אתמול, זה בכל זאת נפסק.

תלמיד: אני שואל כי אנחנו רואים מכל הקטעים האלה שכל דבר הוא הפוך ממה שאני מרגיש, ממה שאני רואה. אני אמור תמיד להשיג את כוח האמונה, לעבוד באמונה מעל הדעת, אבל כל פעם שאני עושה את הצעדים האלה, אני כאילו נזרק לצד שני. לכן אני לא מצליח להבין איך בכל פעם אני צריך להתחיל את העבודה מחדש, האם אני מפספס משהו, עושה משהו לא בסדר? אני פשוט לא מצליח להבין למה כל פעם שאנחנו עושים איזה צעד כלפי המטרה לפי מה שאומרים לנו לעשות, אנחנו מקבלים כל הזמן את ההיפך.

ההיפך זה טוב.

תלמיד: אבל זה לא מחזק לך את האמונה בדרך.

זה דווקא כדי שתחזק את האמונה.

תלמיד: אבל זה מערער את האמונה. איך אני דווקא נתפס באמונה הזאת?

על ידי זה שאתה הולך ופותר את הבעיות באמונה. כמו שבבית ספר הלימוד העיקרי הוא על ידי כך שעושים תרגילים, על אף שאנחנו לא אוהבים אותם. אני אוהב לשמוע מה שהמורה מספר לי, הוא מספר אולי דברים חדשים, דברים שמעניינים אותי או לא, אבל אני שותק ושומע. ברגע שהוא מתחיל לתת לי תרגילים שאני צריך לפתור, זה חלק שאני לא אוהב.

נכון או לא?

תלמיד: נכון.

אבל זה דווקא הלימוד, כי כאן אני בודק עד כמה אני הבנתי אותו, עד כמה אני מבין בכלל, עד כמה קלטתי את החומר וכך זה גם אצלנו.

תלמיד: יש הבדל בין כוח האמונה לבין אמונה למעלה מהדעת?

ודאי שכן.

תלמיד: מה ההבדל?

כוח האמונה למעלה מהדעת הוא נגד הדעת, אני הולך ועושה פעולות שלפי השכל והרגש שלי לא הייתי צריך לעשות אותן.

תלמיד: וכוח האמונה?

כוח האמונה זה כוח השפעה, השפעה למעלה מהחשבון.

תלמיד: לא הבנתי מה ההבדל ביניהם.

תמשיך ותחקור, זה טוב.

תלמיד: אמרת כרגע שאנחנו עובדים רק לפי תרגילים. איזה תרגיל אני יכול לעשות כדי לחקור את זה נכון?

אני צריך ללכת נגד הרגש והשכל שלי, נגד ההחלטות שלי לכיוון ההשפעה.

שאלה: נאמר כאן, "יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא ישארו במצב זה כל ימי חייהם." בשכל אני מרגיש מאוד את המצב הזה, את הסכנה הזאת שאני יכול להישאר באותו מצב עד סוף חיי, אבל בגוף הסכנה בכלל לא מורגשת, כשנמצאים במצב מסוכן, במלחמה, הגוף הוא כולו בלחץ. 

אם כך אתה צריך להשתדל בכוח לעשות פעולות השפעה, למרות שאתה לא רוצה לעשות אותן, ומתוך כך תתחיל להבין מה הבורא דורש ממך, אתה תמשוך על ידי זה את המאור המחזיר למוטב, ותראה עד כמה זה יהפוך אותך.

שאלה: וזה גם בונה ממש את ההרגשה של הסכנה, לא רק הבנה, אלא ממש הרגשה של הסכנה הזאת?

כן.

שאלה: שעוד יום ועוד יום יעבור?

כן.

שאלה: בהמשך לשאלה על ערי מסכנות. אנחנו מרגישים הרבה פעמים שזה מקום מסוכן וממש מרגישים שאנחנו עלולים לאבד חבר מסוים. כל הזמן, כל יום, אנחנו מנסים לחדש תפילה, וברור שממשיכים הלאה.

איך לצאת ולהמשיך הלאה, לשבור את החומה הזאת ולהגיע ללב של החבר? כי ברור שיש לו נקודה שבלב, שהוא רוצה להיות איתנו והוא לא רוצה לוותר.

לעבוד עימו יחד. אין שום אפשרות אחרת, רק למשוך אותו לתוך החברה, שיעבוד יחד איתנו. ומבפנים, שכל אחד ואחד ישתדל להשקיע בו, לשלוח לי ניצוצות אהבה.

שאלה: כן. בדיוק בהמשך לזה, כשאנחנו עובדים בחיבור וממש מנסים להשפיע על החברים כנגד ההתנגדות, כנגד הדחייה, איך לדעת מתי השלמתי פעולה? כי אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לעבוד ללא שכר. אנחנו רוצים לחשוב, להשפיע ניצוצות אהבה, כמו שאמרת, לחברים.

כמה זמן צריך לשרות במצב הזה שכולל גם דחיה וגם משיכה, הוא כולל כמה מצבים בתוכו, איך אני יודע שהשלמתי פעולה, ולא שסתם עזבתי באמצע?

אין לכך סוף. אתה צריך לגלות אהבה ותמיכה לחברים עד גמר התיקון. רק אחר כך במשך הדרך אתה תגלה עד כמה אתה צריך לעשות זאת בכל מיני אופנים שונים, בהזדהות שונה. אבל בכל זאת, זה אותו כיוון. "ואהבת רעך כמוך". זאת היא כל התורה.

שאלה: אחרי המאמץ, איך אפשר לבדוק מי הוא מקבל השכר, הרצון לקבל או הרצון להשפיע, והאם זאת עבודה פרטית, או שהיא יכולה להיות גם עבודה משותפת?

גם עבודה משותפת.

תלמיד: אני מזדהה מאוד עם הקטעים האלו. יום יום אנחנו משקיעים שעות במשך שנים, ואת כל הרווח לוקח פרעה, הוא מתנפח, ואני מרגיש את עצמי יותר ויותר גרוע כלפי חברים ובכלל. ואין יציאה מזה.

יש יציאה, עד שאתה תרגיש שהפרעה חונק אותך ואין לך ברירה, אלא לברוח ממנו, זאת אומרת, לגרש אותו מתוך ליבך.

תלמיד: אני מתנצל שאני אומר זאת, אבל אני רואה את הדרך כמו עונש, אפילו כאונס, כי מצד אחד, לוקחים ממני הכול, ומצד שני לא נותנים לברוח, כי אין לאן. וכאילו, רק להתייאש מכך, וזהו. נותר לי רק להשקיע בחברים ולא לראות מכך תוצאות, כי כך כתוב שצריך לעשות.

אם כך נשאר לך מאין ברירה, זה טוב מאוד. זאת אומרת, הבורא מוביל אותך בצורה ישירה בדיוק למקום הנכון. תשקיע בחברים.

תלמיד: אני מרגיש את עצמי כמו עבד. רק להשקיע בחברים, לא לראות תוצאות קצת קדימה, אחרי הגבול שלי אני לא יכול לעשות. ומה יש שם? אני גם לא יודע.

כך נקרא שאתה "בוכה בזמן העבודה". זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".

שאלה: ומה, רק לצעוק לבורא?

רק. חוץ מזה לא צריך שום דבר.

שאלה: כן. אבל אם אתה לא רואה תוצאות ורק צועק וצועק?

כשאתה לא רואה תוצאות ועדיין צועק, סימן שעוד לא הגעת לסוף.

שאלה: מתי הסוף, מה זה סוף?

הסוף הוא כשהבורא יענה לך. כשאתה תדרוש זאת ממנו בצורה ישירה.

שאלה: אני רוצה להמשיך את השאלה לגבי קבלת התענוג. למה אי אפשר לקבל הנאה מהשפעה?

בגלל שהוא תענוג אגואיסטי.

תלמיד: אבל אנחנו משתוקקים להשפעה שלימה.

לא תצליח ליהנות בצורה שלימה מלאה, כי אתה עושה זאת למען התענוג עצמו.

הדרך היחידה לצאת מהדילמה, מהמצב הזה, היא אמונה למעלה מהדעת ולעבוד למען החברים. נכון?

כן.

שאלה: דיברנו בעשירייה על מצבים שנדמים כמו מצבים של פרעה ומצרים, של רשעים. האם כל אלה הם מצבים פנימיים שאנחנו מרגישות, כולל פיתום ורעמסס?

כן.

שאלה: אם הבנתי נכון, כשהולכים בצורה מדויקת אחרי שיטת בעל הסולם, זה מבטיח לנו מעבר בטוח מגלות מצרים. איך אפשר לדעת שאנחנו הולכים בצורה מדויקת?

אי אפשר לבדוק זאת, אם את רוצה, לכי. ואם לא, לא.

שאלה: הכול תלוי באור שמגיע אלינו, לכן אנחנו צריכים למשוך יותר מהמאור הזה. איך למשוך מספיק מאור? אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאתה ממליץ.

הכול תלוי רק בקשר ביניכם בקבוצה. רק בכוח החיבור, האחדות שבקבוצה, רק בכך תלוי כוח האור שיאיר עליכם, ואז תתקרבו למטרת הבריאה.

שאלה: כתוב בקטע 89 בפסקה האחרונה, "ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו פריה ורביה." אז למה אומרים שלא ראו תוצאות בעל מנת להשפיע?

לא. ראו תוצאות בעל מנת להשפיע כשבאמת נמצאו בהם. אבל מתי נמצאים? כשכבר עוברים את הדרך בבחינת הקבלה ודוחים אותה, ואז עוברים להשפעה ואמונה.

שאלה: איך אפשר לדעת אם אני משפיעה לחברים, צריך בכלל להרגיש אם אני משפיעה או לא?

אפשר. לא מיד בהתחלה, אבל אחר כך אפשר להרגיש עד כמה אני משפיעה לחברים.

שאלה: המעשים שאני מבצעת עם החברות שלי, תמיד נמצא בהם הרצון לקבל לעצמי, ולמרות כל מה שאני עושה לכוון את המחשבות והמעשים שלי, אני לא רואה שינוי, כי הכוונה לא משתנה, מה עלינו לעשות?

להמשיך. להמשיך לחיבור. אין תשובה אחרת.

שאלה: איך לשמור על עצמי מפני קבלה עצמית?

להיות בין החברים, ולהשתדל להשפיע להם ולתת בזה דוגמה.

שאלה: איך אנחנו מודדים שינויים על פי התרגילים שאנחנו צריכים לעשות? איזה תרגילים אנחנו צריכים לעשות כל יום? הרי אנחנו אומרים לעצמנו כל יום שיהיו בעיניך כחדשים?

זה מה שאנחנו עושים בשיעורי הבוקר, ועליכם לעשות את זה גם במשך היום.

תלמיד: לממש את מה שאנחנו לומדים בשיעור?

כן.

תלמיד: לעבור עליו?

כן.

שאלה: אמרת שאם לא עושים את התפקידים שלנו, אז אנחנו כאילו גונבים מאחרים. מה זה אומר "התפקיד שלנו" בעשירייה?

התפקיד שלי לחבר את כל החברים ביניהם ולחבר אותם יחד ולבורא.

תלמיד: אם אתה לא עושה את התפקיד שלך, זה נקרא "לבנות ערים מסכנות" וזה קשור אחד לשני?

ועוד איך.

תלמיד: באמת?

אני עושה חורבן בכלל.

שאלה: מה זאת אומרת לא עושה את התפקיד שלו בעשירייה?

"עשירייה" זה נקרא עשרה אנשים שהתחברו ביניהם במטרה להגיע לחיבור בתוך החיבור, ומתוך החיבור דרך השפעה הדדית ביניהם הם ישפיעו לבורא. ומזה והלאה הם גם יוכלו להשפיע זה לזה ולבורא וכך ישפיעו לכל העולם. יביאו את העולם לגמר התיקון הכללי.

תלמיד: מה צריך לעשות?

רק להתחבר, ולמשוך את הבורא לתוך החיבור. שהוא יהיה כנקודה המרכזית ביניהם והם רוצים להשפיע לו ודרכו לכל הציבור.

תלמיד: מדובר גם על הוותיקים וגם על החדשים?

כן. הכול צריך להיות אינטגרלי.

תלמיד: מה זה אומר?

אינטגרלי זה שכולם מחבורים יחד בהשפעה הדדית. כל אחד לכולם.

תלמיד: כל אחד בגובה שלו?

כל אחד בעשירייה ודרך העשירייה לכולם. לכל האנושות, לכל הנשמות.

שאלה: אם מרגישים שהעבודה בעשירייה נעשית יותר רגועה, יותר נעימה, אפילו נעשית יותר קלה, האם זה שכר ברצון לקבל?

אני חושב שזה עונש.

תלמיד: וצריך לשמוח בעונש הזה?

לא יודע, אבל צריכים לבדוק מה זה. למה כשזה נעשה יותר קל זה יותר טוב?

שאלה: איך הכוונה משפיעה על העבודה שלנו בהשפעה?

אבל אני שקובעת אם זה השפעה או קבלה. למי להשפיע, מי מקבל, הכוונה היא שקובעת הכול.

שאלה: יש הרגשה שבכל שלב שהאדם מתקדם בדרך, הבורא מראה לו הדרך ואז הוא נעלם והאדם צריך להתקדם בשלב הזה לבד, האם ההרגשה הזאת נכונה?

שיתקדם לבד, שיבטל את עצמו ויתקדם.

תלמיד: וכשיש ההרגשה הזאת שהבורא מראה לך איך להתקדם - איך אז להחזיק את ההרגשה הזאת, כי היא נעלמת כל הזמן. אולי לספר לחברים ולרשום את זה, מה אפשר לעשות?

לא, פשוט להמשיך, להמשיך ליתר חיבור.

שאלה: הרצון להשפיע שאדם מעריך בתוך עצמו, מביא אותו לקבלה עצמית?

לאו דווקא.

שאלה: אנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה ואמרת שבחיבור הזה מתחילים להשפיע לבורא. מה אנחנו משפיעים לו, תמיכה לבורא?

לא, זה לזה.

תלמיד: אמרת שבחיבור שלנו אנחנו משפיעים לבורא, מה אנחנו משפיעים לו?

אנחנו נותנים לבורא אפשרות להתגלות בינינו, זה נקרא "לדור בתחתונים".

תלמיד: זה צריך להיות יחס של אהבה?

ודאי שמתוך אהבה, אני הרי נותן לו מקום בתוכי בלב שלי.

תלמיד: והמקום בלב שלי זה החברים שאני נותן לו?

זה הרצון שלי שאני מוכן לתת לאחרים.

תלמיד: מה זאת אומרת רצון שאני מוכן לתת לאחרים?

הרצון שלי לעזור, למלא, לעשות משהו עבור האחרים, אני מוכן לתת את כל זה לו.

תלמיד: ודווקא ברצון הזה הוא שוכן?

כן.

תלמיד: ועם איזה כוח אני פועל ועושה את זה, זה גם הכוח שלו?

לא זה כוח אהבה.

שאלה: כתוב שחוץ מאשר לפרעה ערי המסכנות נבנו גם בשביל ישראל. זה אומר שבמשך העבודה לפרעה מקבלים שכר רוחני. איך אנחנו יכולים לקבל את השכר הרוחני בזמן שאנחנו בעבודה לפרעה?

אנחנו לא יכולים. או לפרעה או לבורא אחד מהשניים. אם זה מבורר נכון אין יחד, רק או לזה או לזה.

קריין: קטע 90.

"בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".

אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

דווקא מתוך השאלות האלה - השקעתי כל כך הרבה כוחות בדרך הרוחנית, רציתי לגלות את הבורא ולהתחבר עם החברים, ושוב אני מתחיל כאילו מחדש ואני לא זוכר ולא יודע מה לעשות - כל ההתחלות האלה הן דווקא מדרגות חדשות שאנחנו צריכים לעלות עליהן עד הרמה ששם מגלים באמת עם מי יש לנו עסק ומה השגנו. אבל בינתיים נמצאים בדרך בעלייה קשה.

קריין: קטע 91.

"קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.

וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

שאלה: מה זה אומר שהמקובלים לוקחים איזו מילה ונותנים לה כל מיני משמעויות אחרות? פעם פיתום היה פי-תהום, ועכשיו פיתום זה פתאום, ויש עוד.

הם מגלים את המשמעות של המילה.

תלמיד: איך זה שיש כל מיני משמעויות לאותה מילה?

זו כבר התכונה של השפה. עברית זו לא שפה ארצית, העברית לקוחה מחיבור של פונקציות רוחניות, לכן היא נקראת שפה קדושה, ואין מה להיות מופתעים מזה. אנחנו עוד נראה זאת אם נלמד את האלף-בית, מילים ואת השילוב של המילים. זו שפה שלא משתנה במשך אלפי שנים, היא לגמרי לא השתנתה. השפה הזאת לא יכולה להשתנות בגלל שיש לה שורשים רוחניים, ושורשים רוחניים לא משתנים.

שאלה: ההרגשה של המבחן הזה שהבורא עושה לנו היא מאוד מוחשית. אני מרגיש שכל פעם שמקבלים מצב דרמטי, הכרעה בין רצון לקבל לבין עשירייה או השפעה לקבוצה, אני מגיע לנקודה שאני נופל באותו מבחן שהבורא שולח. כלומר, כל פעם הוא נותן מבחן חוזר, וכבר זיהיתי, רשמתי איפה הטעויות כביכול שעשיתי, ושוב אני נופל באותו מבחן. האם יש איזו נקודה שאני יכול להגיד שעברתי את המבחן הזה ותרמתי לעשירייה, לחברה?

לא. זה יקרה רק בגילוי הבורא השלם אליך, לא לפני זה. בינתיים אתה צריך להוסיף ולהוסיף לאותה נקודה.

שאלה: כתוב שהבורא ברא קליפה, שכל מה שנלמד נשכח, וזה מאוד מאוד מכביד. האם עלינו לשכוח את כל מה שלומדים ולהתחיל מחדש?

הכול ישקע בתוך התהום.

תלמיד: מה הסיבה? למה זה קורה?

כי אתה עובד כדי למסור את כל הדברים האלה לאפס ולקבל במקום זה תכונת השפעה.

תלמיד: האם זה להתרוקן מכל הידע שלי?

ודאי שלהתרוקן. בשביל מה לך שיהיה לך משהו?

תלמיד: אני לא מבין איך כל פעם זו התחלה.

כי זה כלי דאין סוף, כלי של מלכות דאין סוף.

תלמיד: כל מה שאני לומד שנים עליי למחוק הכול.

כן, ותשמח.

שאלה: אם מה שניתן לאדם כבר לא נלקח ממנו, אז למה חברים שנמצאים שנים בעבודה בכל זאת בסוף עוזבים את הדרך?

כי הם חשבו לקבל והם לא קיבלו ברצון לקבל שלהם. הם כל הזמן היו בציפייה מתי נקבל, ואילו אנחנו צריכים להגיע לציפייה מתי נוכל להשפיע דרך החברים שלנו לבורא. שלא יישאר לנו כלום, נישאר ריקים, וכל מה שאספנו בתוכנו נרצה רק למסור לחברים ולבורא.

שאלה: למה העבודה במצרים נחשבת לעבודה רוחנית, והם נאנחו מהעבודה וקראו לה'? הרי הם היו עבדים של פרעה. למה העבודה הרוחנית לא נחשבת מהזמן שהם יוצאים ממצרים?

כי אדם רגיל אגואיסט פשוט הוא לא עובד פרעה, הוא לא עבד פרעה. הוא פשוט נמצא באגו שלו, בטבע שלו, וזה לא נקרא פרעה. פרעה זה כבר אגו שרוצה לעבוד לעצמו, לקבל כוחות מהבורא ולהשקיע אותם בתוך הרצון לקבל לעצמו. אנשים בעולם שלנו הם לא עובדי פרעה אלא סתם חיות.

תלמידה: המצב הזה שיש לאדם מודעות שהוא עבד של פרעה והוא לא יכול להשתחרר מזה, האם זה נחשב תחילת עבודה רוחנית כי הוא מודע לשליטה שלו?

כן.

שאלה: בקטע 90 כתוב "היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה,". מצב כזה מתיש את האדם ומביא אותו לייאוש ולא נותן לו כוח להמשיך בעבודה, אבל דווקא מהמצב הזה הוא צריך לשמוח, כי רק מהייאוש ומזה שאין לו כוחות הוא יכול להגיע לצעקה אמיתית לבורא. איך דווקא לשמוח ולא לתת לייאוש לשתק אותך?

אם אתה מחובר עם החברים, אז עם הכוח שתקבל מהם יהיה לך כוח לעשות מאמץ ולקבל מלמעלה, מהבורא תכונת השפעה. אם אתה לא מחובר עם החברים, אז לא תהיה לך אף פעם שאלה על זה, חסרון לזה, דרישה לזה ואפשרות, ואתה תישאר ברצון הקטן שלך על מנת לקבל. זאת נקודה מאוד חשובה.

יש חברים שמוכנים להיות כך עשרים, שלושים וארבעים שנה, אבל הם לא נמצאים במצב שהם מקבלים כוחות מהחברים, "איש את רעהו יעזורו¹", ולכן אין להם גם איפה לקבל תיקון מהבורא ואין להם כלי רוחני.

שאלה: האם את תכונת האהבה, ההשפעה, מגלים רק בסוף, או שיש מדרגות ואתה כן מגלה את תכונת האהבה, ההשפעה, אבל שוכח?

ודאי שאת תכונת ההשפעה והאהבה מקבלים בסוף.

תלמיד: האם יש מדרגות, כלומר אני יכול לגלות ולשכוח?

יש מדרגות. אבל מה לשכוח?

תלמיד: אני מגלה ואחר כך מתחילה מדרגה חדשה ואני יורד לגמרי, שוכח הכול, ואני שוב חוזר לגלות את אותה הבחנה רק ביתר עומק, על פני עביות יותר גדולה, וכך חוזר חלילה. עד שיש גם לזה סוף, גמר תיקון כללי.

נגיד שכן. עוד לא הגענו לזה, זה עוד רחוק, אבל נגיד שכך.

תלמיד: אם כך, יכול להיות שזה אמיתי שאני מרגיש שאני אוהב את החברים וקיבלתי איזה זיכוך, זו לא אשליה.

זה אמיתי. הרגשה היא תמיד אמיתית.

שאלה: אמרת שיש חברים שיכולים להיות פה שלושים וארבעים שנה ולא מקבלים כוחות מהסביבה, כתוצאה מכך גם לא מקבלים קשר עם הבורא. למי אותו חבר צריך לבוא בטענה על זה שהוא לא מקבל כוחות מהסביבה?

זה בגלל חוסר חיבור שלו עם אחרים. מחוסר חיבור שלו עם אחרים הוא לא יכול לקבל מהם כוחות. הוא לא מקבל כוחות ברצון שלו, הוא מקבל כוחות ברצון שהוא מקבל אותו מחברים, הוא מושך מהחברים רצונות וברצונות האלה הוא מקבל תיקונים ומילויים.

תלמיד: אצל מי נמצא אותו מפתח של החיבור לחברים?

אצל כל אחד ואחד. כמו שרב"ש כותב על החברים, הכול מתחיל מ"אנחנו נתאספנו כאן כדי לתת יסוד לבניין חברה", וכן הלאה.

תלמיד: אם אותו חבר לא מרגיש את התמיכה מהסביבה, אז האם הוא צריך להגיד לסביבה "אתם לא תומכים בי"?

אם הוא יבטל את עצמו כלפי הסביבה, אז הוא ירגיש עד כמה הם רוצים להשפיע אליו או לא.

תלמיד: כלומר הכול תלוי בחבר.

כן.

שאלה: באיזה שלב בדרך אפשר להגיד שהאדם הוא עצמאי?

אני לא יודע מה זה עצמאי.

תלמיד: הבורא מנהל את הכול, יש כוח אחד של אהבה שמנהל את כל המציאות הזו ואני תלוי בחברים באופן טוטאלי. אז איפה העצמאות שלי?

העצמאות שלך היא לבטל את עצמך כלפי הבורא ושהוא ישלוט בך כך שתרגיש את זה, תרצה לתת לו את המקום הזה, את הכוח הזה, ואז תהיה עמו בחיבור, בדבקות.

תלמיד: כשאני כן מתגבר ומגיע ללב של החבר, איך החיבור הזה, כשאני עובר את המחיצה הזו, יוצר בי תפיסת מציאות חדשה?

כשהבורא מתלבש בך, אז אתה מרגיש מציאות חדשה.

שאלה: איך מתחיל מצב חדש?

מצב חדש מתחיל מ"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"².

שאלה: אם בהגדרה קליפה היא הנאה ברצון לקבל, אז מה זה המצב ש"קליפת פרעה בלעה את כל עבודתם"? איך זה מביא להתחלה חדשה, צורך לעזרה?

שליטה חדשה היא שקובעת מדרגות חדשות.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ”א, ו’).↩

2. "ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד." (בראשית א’, ה’).↩