שיעור בוקר 28.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג, עמ' 126, דף קכ"ו, פרק ז', דברי האר"י אותיות א'-ח'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ג', פרק ז'.

פרק ז'

מבאר איך מלכות דאצילות ירדה והיתה לכתר בעולם הבריאה,

ובו עשרה ענינים:

קריין: אות א' בדברי האר"י.

אות א'

"ב' בחינות יורדות מעולם העליון לעולם התחתון: א) הע"ס דאו"י המלובשות באו"ח, שמתפשטות ע"י המסך בזווג דהכאה. ב) הבחינה האחרונה דעולם העליון, שהיא מלכות דמלכות, שיורדת ונעשית עתיק בעולם התחתון. והיא אינה מתפשטת ע"י האו"ח שבמסך, אלא בוקעת את המסך ויורדת."

"*מצאתי להר' גדלי' הלוי ז"ל, א כי הג' הראשונות של הו' קצוות דא"א דבריאה, שהם חג"ת, אשר נשארו ב מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך. ופירוש הדברים הם כך, כי הלא ביארנו, כי בכל עולם מג' עולמות אלו יש להם מסך א', ואמנם המסך שבין אצילות לבריאה, כאשר עברו בתוכו דמות כל האורות דאצילות, לעשות כנגדן י"ס דבריאה, הנה אלו, ג לא בקעו אותו מסך ועברו בו, רק עבר בו אור שלהם דרך המסך ההוא, ונחקקו כל הי"ס של הבריאה. והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך, רק הם אור המתמעט עובר קצתו דרך המסך. אבל אותה הנקודה דמלכות דאצילות הנ"ל שירדה, להתלבש בג"ר אלו דא"א, הם אור עצמו של המלכות דאצילות, על כן הוא משברת ובוקעת את המסך עצמו, ויורדת ד ומתלבשת בג"ר דא"א (דבריאה)."

אות ב'

"בתחילה היתה המלכות גדולה כז"א, וקטרגה, דהיינו שרצתה לשלוט בלבדה, אז נאמר לה, שתמעט את עצמה מט' ספירות דאצילות, ותרד לבריאה ושם תשלוט. וט"ס אלו שנסתלקו

ממנה נתחברו בשרשן בז"א . ואז ירדה ונעשתה עתיק בבריאה."

"והנה, סוד נקודה זו ענינה היא, כי הלא נודע, איך היו ב' ה המאורות באצילותן, בקומתן נבראו שוין זה לזה. ו וכאשר קטרגה הלבנה ונתמעטה, פירוש, שמה שהיתה בסוד פרצוף שלם, נתמעטה ועמדה, בסוד נקודה קטנה כלולה מי"ס, ז והט' נקודות אחרות פרחו ממנה, כנודע, ששרשה מתחילה אינו רק נקודה אחת, ואח"כ באו בתוספת על ידי ז"א, תשעה נקודות אחרות, כי לכן נקרא ח אספקלריא דלית לה מגרמה כלום, לכן חזר ז"א ונטלם, ונשארה בסוד נקודה קטנה, ואז לא יכלה לעמוד אצלו מרוב קטנותה, ואז ירדה במקום זה בראש הבריאה."

הוא מתאר איך המלכות דעליון הופכת להיות לכתר דתחתון.

אות ג'

"גם אחר שכבר נתתקן מיעוט המלכות, נשארה המלכות להיות עתיק בבריאה."

"ואמנם זה היה בזמן מיעוט הלבנה בבריאת העולם. אבל אחר שכבר נתקנה, וחזרה למקומה אב"א, וברא לאדה"ר, והוא החזירה פב"פ ט כבתחילה, ואח"כ על ידי חטאם של התחתונים חזרה ונתמעטה, וירדה, כי זה כל סוד תפילתינו, לתקנה בעת תפילתינו, ואח"כ, חוזרת כבראשונה, כי אין בנו כח יותר מזה. והנה י כל דבר שבקדושה, עושה רושם במקומו אע"פ שנסתלק משם, ותמיד נשארה בחינת נקודה זו בראש הבריאה."

מהמקום שהיא מתחילה את ההשפעה לתחתון שם היא נשארת.

שאלה: מה זה אומר שכל חלקיק בקדושה משאיר רושם, חותם במקומו?

האור שנמצא במקום כלשהו נשאר באותו מקום רק מעתיק את עצמו ליתר המקומות, אבל במקום שנמצא שם הוא נשאר תמיד. אין שינויים באור, הוא נשאר בכל מקום שהיה ומעתיק את עצמו הלאה עוד ועוד, ומזה לא חסר באף מקום.

תלמיד: הוא פועל כך גם כשהוא כותב שהמלכות דעליון יורדת לכתר דתחתון?

כן. באור אין שום שינוי, השינויים הם רק בכלים שמגלים את האור לפי ההתאמה שלהם לאור.

שאלה: פעמיים באות ב' נזכרת המילה קטרוג. מהו הקטרוג ומה התכלית שלו?

אנחנו לא נלמד את זה עכשיו, זה עניין בפני עצמו. עניין קטרוג הירח זה דבר מאוד ידוע, גדול. בבניית האורות והכלים יש עניין שהירח, הלבנה, תכונת הבינה התחילה להתלונן למה היא לא כמו השמש והיא מאירה רק באור חוזר ולא באור ישר כמו השמש, "איפה האור שלי? אני נמצאת בתכונת ההשפעה, אז למה אני לא כמו השמש?"

בצורה כזאת רוצים להסביר לנו שיש עניין בנברא - "למה אני לא יכול להיות ממש כמו הבורא בהשפעה, אלא רק במשהו כמוהו?". בצורה כזאת מסבירים שעל ידי זה שהלבנה מקבלת את התכונות שלה מהשמש ויכולה להידמות לשמש, היא בכך מכינה את עצמה להיות אחת משני המאורות הגדולים ואז היא תהיה כמו השמש. אנחנו גם רואים אותה באותה מידה כמו את השמש, אבל האור לא שלה. בגמר התיקון זה יתוקן - "חשכה כאורה יאיר"¹ והלבנה תהיה כחמה, הירח יהיה כמו השמש.

שאלה: כתוב "והנה גם ג' ראשונות של א"א דבריאה, שהם חג"ת, הם ג"כ עוברים דרך המסך ואינם בוקעים המסך", מה ההבדל בין בוקעים ועוברים?

יש ענין איך עוברים את המסך, אפשר לעבור את המסך בלי בקיעה, בדרך ישרה כשהמסך כביכול לא מפריע, לא עוצר, לא משפיע על זה, ואפשר שכן.

גם בעולם שלנו אנחנו רואים שיש גלים וחלקיקים שעוברים דרך כל החומר, החומר לא מפריע להם והם עוברים דרכו כאילו שהוא אינו, ויש כאלה שלא אלא החומר מתנגד כלפיהם.

תלמיד: האם זה קשור לזיווג והכאה כשעוברים מסך והוא בוקע אותו?

לא, זה ללא זיווג דהכאה.

שאלה: קראנו בקטע שמלמעלה למטה האור בוקע את המסך ועובר. האם בשביל העליון קיים בכלל מסך?

לא, אבל העליון מעוניין להשפיע לתחתון בכך שהוא ישנה את התחתון, יתקן את התחתון, ולכן הוא עובר דרך המסכים ומתאים את עצמו לתחתון. תתאר לעצמך שאור אין סוף מאיר בעולם העשייה, איך זה יכול להיות, הרי אין התאמה בין האור לכלי, האור בזה יבטל את הכלי.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא בוקע את מסך?

נכנס למסך, בוקע אותו, ואז עושה פעולות במסך.

תלמיד: והוא ממעט את עצמו ברגע הזה?

תראה מה שהוא כותב.

שאלה: כתוב פה שהמלכות דאצילות הופכת להיות כתר דבריאה, עתיק דבריאה. אם אני מבין נכון זה אומר שמלכות לא מסוגלת לממש את עצמה בעולם האצילות לכן היא יורדת.

לא. היא עשתה מה שצריך בעולם האצילות ועכשיו היא ממשיכה את פעולתה בעולם יותר נמוך, במדרגה יותר נמוכה, בעולם הבריאה. אותה המלכות של עולם האצילות עוברת ונעשית שם כתר דבריאה. זה לא בגלל שהיא לא מסוגלת, אלא פשוט אין לה יותר מה לעשות שם, היא עשתה את הכול ולהמשיך היא יכולה עכשיו בדרגה יותר נמוכה.

תלמיד: האם היא ממשיכה ומממשת את הרצון שלה בדרגה נמוכה יותר?

תגיד כך, אבל הגישה שלך לא נכונה - שכביכול אין לה שם מה לעשות, היא לא יכולה לעשות שם שום דבר, ומאין ברירה היא יורדת למטה. זה לא בגלל זה. זה מפני שהיא יכולה עוד להשפיע בדרגה יותר תחתונה, "זה לא לגריעותא אלא למילותא", היא יותר קרובה לנבראים.

אות ד'

בזמן שהסתלקות ט"ס המלכות היא מחמת חטא התחתונים, אין הט"ס שלה עולות לז"א,

אלא שהן נופלות לקליפות.

"אמנם בזמן, אשר המיעוט שלה על ידי פגם התחתונים, אז הט' נקודות אחרות שמסתלקות ממנה, אינן חוזרות אל ז"א, אל מקורם ממקום שבאו, אבל יורדות בעונותינו עד הקליפה, בסוד שכינה בגלות, ואין להאריך בזה."

אות ה'

כמו שנקודת המלכות דאצילות ירדה ונעשתה עתיק בכתר הבריאה , כך היה בכל עולם ועולם,

שמלכות דעולם העליון, נתלבשה בכתר דעולם התחתון ממנו.

"ונחזור לענין, כי נקודה זו כ היתה תחלה זנב לאריות בסוף אצילות, כי ל חוה זנב לאדם היתה, ואח"כ ירדה ומעטה עצמה בסוד נקודתה, והיתה ראש לשועלים, ראש לבריאה ממש. וכן היתה בכל עולם ועולם, כי נקודה דמלכות דיצירה, ירדה בראש עשיה, וכן דבריאה בראש יצירה. וכן היה ג"כ בראש אצילות, בסוד כולם בחכמה עשית. כי אור א"ס נתלבש בחכמה עליונה שלמעלה מאצילות, מ וירדה אותה החכמה עצמה, ושברה המסך שעל גבי אצילות, וירדה מציאת עצמה ונתלבשת באצילות, ועל ידה מקבל אצילות אור א"ס. וז"ס כולם בחכמה עשית, הנזכר בעולם אצילות כנ"ל."

כל פעם מלכות של מדרגה עליונה יורדת ונעשית כתר למדרגה התחתונה, וכך זה נמשך.

אות ו'

בסבת מלכות דעליון שנעשה כתר לתחתון, מתקשרים העולמות זה בזה , לקבל הארה זה מזה.

"ואמנם כל זה הבחינה שהיתה בכל העולמות, הכל היה לתועלת העולמות, כדי לקשר זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לקבל הארה זה מזה וזה מזה, על ידי היות סיום האצילות תחילת רישא דבריאה ממש, וכן בשאר העולמות."

שאלה: מה מקשר בין המלכות לכתר? הוא קורא לזה זנב לאריות וראש לשועלים, הם הפוכים לגמרי, אז מה מחבר ביניהם?

מלכות דעליון הופכת להיות לכתר דתחתון.

תלמיד: מה גורם לזה?

מתגלה במלכות שורש לכתר דתחתון. אחרי שהיא גומרת את תפקידה להיות מלכות דעליון מתגלה בה בחינה יותר תחתונה שהיא כתר דתחתון.

אות ז'

בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה, שבהיכל קדש קדשים,

יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת.

"וז"ס יום השבת, כי אז, נתוסף קדושה בעולמות, ואז נ היכל העליון קדשי קדשים דבריאה, חוזר לעלות אל האצילות, ונעשה אצילות גמור ממש לטעם הנ"ל. וכיוצא בזה בשאר העולמות ואין להאריך." הוא לא רוצה להסביר יותר מזה. יש מקומות שבהם מסבירים יותר.

הוא אומר כך, "בסבת מלכות דאצילות המלובשת בכתר דבריאה", מלכות של עולם האצילות מתלבשת בכתר של עולם הבריאה, "שבהיכל קדש קדשים," זה מקום כזה של כתר דבריאה, כי "יכול ההיכל ההוא לעלות לאצילות ביום השבת." העליון שיורד לתחתון נכנס לתחתון ובורא בתחתון הבחנות מיוחדות שנמצאות בקשר עם העליון, מהמקום שהגיע.

העליון מביא לתחתון לא רק את ההתפתחות של התחתון אלא גם משהו מדרגה יותר עליונה, מהמקום שהוא בא. זה נקרא "קודש קודשים", שאז על ידי התקשרות להבחנה הזאת, מאיפה שבאה ההשפעה לתחתון, התחתון יכול להתקשר לדרגה יותר עליונה ועל ידי זה כולם יעלו אחר כך למעלה עד גמר התיקון לאינסוף. המצב הזה שהם עולים, כשהם אוספים את כול ההבחנות שלהם במדרגה תחתונה ועולים למדרגה יותר עליונה, נקרא "שבת". זה לא יום ולא העולם הזה, ככה זה ברוחניות. מרוחניות הגיעו לעולם הזה הכינויים הללו.

אות ח'

אין יותר בכל נאצל, מד' מדרגות חו"ב תו"מ , ובחינה אמצעית בין מאציל לנאצל,

שהוא כתר, שיש בו בחינת מאציל ובחינת נאצל.

"* הכלל היוצא מזה, כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות, שהם ד' אותיות הויה, והם אצילות בריאה יצירה עשיה, והם חכמה ובינה תפארת ומלכות. כי לכן התורה התחילה מבראשית, ואין ראשית אלא חכמה, כמארז"ל, ס ואמרו כן בלשון שלילה, כדי לשלול את הכתר. אמנם יש בחינה אמצעית, כולל ב' בחינות: מאציל, ונאצל. והוא הנקרא כתר, וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו, ואף אם הוא קטן מכולם יונק מכולם, ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים, והוא משפיע בכולם."

הוא כותב יפה.

שאלה: אמרת קודם שהעליון נותן בתחתון נקודה של קשר לעליון. איך מוצאים את הנקודה הזו?

כשמתקשרים בתחתון, במקום שלו, ומסדרים את כול התכונות של התחתון לנטייה אחת, אז מגלים קשר לעליון מתוך "הנקודה שבלב" מה שנקרא.

שאלה: לגבי שלב המעבר בין הבורא לנברא כתוב שהוא נקרא "כתר". איך אנחנו כתחתונים נוכל להתקשר עם אותו הכתר?

הוא כותב, שבמידה שאתה עושה מעצמך אחד מכל הקבוצה, בזה אתה בונה את עצמך שווה לעליון. כי העליון ברא אותך, בנה אותך, סידר אותך, עיצב אותך מלמעלה למטה, ואם אתה מייצב את עצמך כאחד, אז אתה בעצם מגיע לעליון. כך אתה עושה. על זה הבורא אומר "עשיתם אותי". איך אנחנו עושים אותו? בכך שאנחנו מתחברים יחד למטה, בזה אנחנו מגיעים למדרגה יותר עליונה שנקראת "בורא" כלפי מדרגה תחתונה שהיא הנברא.

תלמיד: הכתר, הבורא הזה, הוא כולל את כל הספירות או שהוא נמצא מעליהן?

יש בו כמה הבחנות. הוא גם שורש לתחתונים, הוא גם נקרא "זנב לאריות", סוף למדרגה יותר עליונה, וגם מעבר בין המדרגה העליונה לתחתונה, ומתחתונה בעלייתה לעליונה. בכתר יש את כל ההבחנות הללו.

שאלה: ככל שאני קורא יותר, אני מבין שזה כמו סינית בשבילי. אתה סיפרת לנו שהיה מישהו אצל הרב"ש שידע את כל "תלמוד עשר ספירות", הבין את כל התהליך. ואתה אומר שצריך להרגיש את זה ולא להבין.

תשתוקק להיות במקום כתר, ולשם זה אתה צריך לאסוף את כול ההבחנות בך ולהעלות אותן כזר כלפי הבורא.

תלמיד: הופכים את התהליך למכאני?

בלב.

תלמיד: כלומר לא להבין בשכל.

לא.

תלמיד: איך אצל הרב"ש התלמיד הבין בשכל?

כשאתה תרגיש מתוך הלב, כשתהיה כמו שאתה אומר "דתי שבלב", אז תוכל גם לספר מה הלב שלך מרגיש בצורת אותיות.

תלמיד: כלומר אי אפשר להבין את המכאניקה מבחינה רוחנית.

זה לא ייתן לך כלום, מה זה ייתן לך?

תלמיד: אם אני אדע איך זה משתלשל, איך זה עובד.

לא. איפה זה משתלשל, על הנייר?

תלמיד: לא, בשכל של הבהמה שלי.

אתה יכול לצייר את הדברים האלה בשכל כדי אחר כך להעביר אותם לרגש. אבל אם אתה לא מתרגש מזה, אז השכל בעצמו הוא לא רוחני.

תלמיד: איך אני משיג את זה ברגש שלי? איך יכול להיות שפתאום אני מרגיש איך זה עובד?

תנסה עוד ועוד.

תלמיד: מה מהות הפעולה שתגרום לזה שאני אתחיל להרגיש את זה ולא רק להבין בשכל ולקרוא כמו תוכי?

עוד לקרוא ועוד לקרוא ולהתפלל להבין ולהשיג. תבקש מהחברים שיהיו יחד איתך בזה ותעשו מאמץ משותף. תעשו, כולכם קרובים לזה.

שאלה: האם נקודת המגע בין התחתון לעליון, יש איזה קשר לעניין של האורח ובעל הבית? זה מרגיש דומה.

אתה יכול להגיד, כן. תנסה לתת לזה ציור.

שאלה: האם כשהוא מדבר על התחתון, הוא מדבר על הרצון או על משהו אחר?

רצון. הכול רצונות. הרצון של העליון זה להשפיע, לייצב את התחתון, לגדל את התחתון, כדי שיגיע לדרגת העליון.

תלמיד: כשהחכמים רצו להכחיש את כתר, למה הוא מתכוון? כאילו הם דיברו על חכמה אבל בצורה שלילית על כתר.

אי אפשר להשיג את הכתר, הוא ללא השגה, הכול נעלם בו. יש לך חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. הכתר הוא שורש לכולם והוא מתבטא בהם. אבל אם אתה רוצה מצידם להשיג את הכתר, זו בעיה - הוא שורש. ולכן כשמשיגים במשהו את הכתר, רואים שאין בו כלום כאילו. למה אין בו כלום, כי איפה הוא מתבטא? הוא מתבטא בחומר של התחתונים, בחכמה, בבינה, בזעיר אנפין, ובמלכות, שם הכתר מבטא את עצמו, בעביות א', ב', ג', ד'. אבל הוא עצמו? אין מה לעשות, אין מה להגיד, אין לצייר אותו. הוא פשוט נעלם. אתה לא יכול לתפוס אותו.

על זה יש הרבה כתבים של מקובלים, באיזו מידה משיגים כתר ולא משיגים, מה יש בו ואין בו. כי הוא כולל הכול, ואין בתחתונים יותר ממה שמתגלה בכתר. אבל איפה הוא מתגלה בעצמו? בתחתונים. ובו אנחנו לא יכולים לגלות שום דבר. לכן אין עוד מלבדו, אבל איפה הוא מתבטא? בתחתונים.

שאלה: איפה אנחנו מכירים את תכונת הבורא כדי להתאים את עצמינו אליו? אתה אומר לאסוף את כל התכונות לזר אחד ולעלות לכתר. קודם למדנו קצת את תכונת הספירות, איך אנחנו יכולים להכיר את כל תכונות ההשפעה, אפילו אם גבורה היא צורה של השפעה?

אל תדאג, כשאתה תצטרך תקבל הכול, וזה לא שחסר לך משהו. חסר לך רק חיבור. ולא שאתה תתחיל עכשיו לחשב איזה סוג חיבור אני צריך לבצע ביני לבין החברים, היום כזה מחר כזה וכן הלאה. זה לא יעזור לך. אתה צריך רק להתחבר ברצונות להשיג את כוח ההשפעה ביניכם, שסך כל כוח ההשפעה ביניכם - יהיה כבורא. אותו הבורא אתה לא תשיג אף פעם, זה מה שאנחנו עכשיו דיברנו.

אלא מה אתה תשיג? אתה תשיג את הקשר ביניכם, מהות הקשר ביניכם, וזה נקרא "בורא", הוא מתגלה, וממלא אתכם. ורק בצורה כזאת הוא מתגלה. באף שיטה, באף צורה אחרת. אתם לא יכולים לגלות את הבורא - "אני משתוקק אליו". גם כאן כתוב על זה, כך אנחנו לומדים. אתה לא יכול לגלות את הכתר, אלא רק דרך ואיך שהוא פועל בכל הספירות התחתונות, בכל הכלים שיוצאים ממנו. כשאתה קושר את כל הכלים האלה יחד, אתה משיג את הכתר. אז אתה משיג שרק השפעת הכתר כלפיכם, איך להשיג את ההשפעה יותר עלינו ויותר עלינו, יש כל מיני דרגות בכתר. האם אנחנו יכולים להשיג יותר ויותר, באיזו מידה, איפה הבורא עצמו?

אז את הבורא כן משיגים, זו בריאה, זאת אומרת שהוא בורא כלפינו. אבל הוא עצמו? כמו שבעל הסולם כותב, "ואליו תיזהרו לשלוח יד²". יש לנו שיר בתחילת "תלמוד עשר הספירות", הוא כותב שם "אליו תיזהרו לשלוח יד", כי זה יבלבל ואתם לא יכולים את זה להשיג. נברא לא יכול להשיג את הבורא. אחרי גמר התיקון אומרים שיש עוד עליות, אלף שמיני, תשיעי ועשירי. מי יודע מה קורה שם. בעל הסולם כותב על זה שתי מילים, אבל זה לגמרי לא בשבילנו. יותר טוב שאנחנו נלך לברר את הדברים האלה בקשר בינינו, ואז יהיה בטוח.

(סוף השיעור)

---

1. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב).↩

2. "ואליו הזהרו משלוח יד" (בעל הסולם, שיר "הבהיר")↩