שיעור בוקר 30.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 108, מבוא לספר הזוהר,

אותיות כ"ב – כ"ח

אנחנו למדנו את החומר הזה גם בשיעורי ערב שלנו וגם אתמול בשיעור אחר הצהריים והגענו לאות כ"ב. אנחנו ממשיכים ובהתאם למה שנקרא אתם תוכלו גם לשאול שאלות.

אני מאוד מושפע מהשאלה של קבוצת מוסקבה שהייתה אתמול, למה אני לא מתייחס לכאלו שלא באים כל הזמן [לשיעורים] או שהם מתחילים וכן הלאה. אז שוב אני מחזיר תשובה כזאת, אני לא יכול להתייחס לכל אחד בצורה אישית וספציפית. אין דבר כזה. כאן זו אוניברסיטה, זה מקום גבוה ואם אתם רוצים להצליח אתם צריכים להיות בהשקעה שלמה. אתם יכולים להיות בהשקעה רגילה פחות מגבוה ולהתקדם איכשהו מפעם לפעם. זה גם לא פסול בעיני, אני שמח שכל אחד משתתף בכמה שהוא יכול.

היו כאלה גם אצל בעל הסולם וראיתי כאלו גם אצל רב"ש, היו כאלה שהיו מגיעים לשיעור הצהריים רק בשבת. בשבת בצהריים לפני תפילת מנחה היו מגיעים כל מיני בעלי בתים. אני זוכר שאחד אחד עבד ב"תנובה", היה חשמלאי אחד שדווקא היה מגיע. כל מיני כאלה, אבל הם היו מגיעים באופן קבוע, זה היה משהו מיוחד. כל אחד בכל זאת היה קשור באיזו צורה ללימוד ולמשהו והיה מגיע פעם בשבת לשמוע חדשות, מה קורה כאן. אז יש ויש. לפחות בזמנים שאנחנו כן מסוגלים ללמוד בואו ניתן לזה בכל זאת את כל המרץ והיכולת.

אות כ"ב

"ואחר כל אלה, נשאר לנו לבאר, את כל אלו תוארים הגשמיים, המתבארים בספר הזהר, בעשר הספירות כמו: מעלה ומטה, עליה וירידה, התמעטות והתפשטות, קטנות וגדלות, פירוד וזווג, ומספרים, וכדומה, אשר התחתונים, על ידי מעשיהם הטובים, או מעשיהם הרעים, גורמים בעשר ספירות.

שלכאורה הדברים מתמיהים: היתכן, שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים, כגון אלו בסבת התחתונים? ואפילו אם תמצא לומר, שאין הדברים אמורים ח"ו באלקיות עצמה, המתלבשת ומאירה בהספירות אלא, רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות, אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות, בכדי להעלים או לגלות שיעורי השגה, במדה וקצבה כראוי לנשמות, להביאם לגמר התיקון הנרצה.

כנ"ל אות ז', במשל האספקלריא, שיש לה ד' זכוכיות צבועות, בד' גוונים לבן, אדום, ירוק, שחור. וכן בלבן שבספר, וחומר האותיות שבספר. הרי כל זה, יתכן בג' העולמות בי"ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות, מחודשים ואינם אלקיות. מה שלא יוצדק כלל, להבין זה בעולם האצילות, ששם גם הכלים של העשר ספירות, אלקיות גמורה, בבחינה אחת עם האור האלקי שבהם, כמ"ש בתקונים: "איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון":

א. איהו, פירושו, מהות הספירות, שה"ס א"ס ב"ה.

ב. חיוהי, ה"ס אור המאיר בהספירות, המכונה בשם "אור החיה", כי כל עולם האצילות הוא בחינת חכמה, ואור החכמה נקרא "אור החיה", וע"כ אומר "חיוהי".

ג. וגרמוהי, פירושו, הכלים של הספירות.

ד. הרי, שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה. וא"כ, איך יתכן להבין שם, אלו השינויים הנ"ל, שהתחתונים גורמים שם? ויחד עם זה צריכים להבין: אם הכל הוא אלקיות, בעולם ההוא, ולא נמצא שם כלום מבחינת נבראים המחודשים, א"כ מאין יש להבחין, ג' בחינות האמורים בת"ז: איהו, חיוהי, וגרמוהי, הלא האחדות פשוטה היא בהחלט?".

עדיין הוא לא הסביר שום דבר אלא זו רק ההכנה. בואו נקרא עוד קצת וניראה למה הוא חותר.

אות כ"ג

"ולהבין זה צריך שתזכור, המתבאר לעיל באות י"ז, שנתבאר: שעצם מחויב המציאות, ה"ס מהות. שאין לנו תפיסה בו, אפילו במהותים הגשמים, ואפילו במהותנו עצמנו, ומכ"ש במחויב המציאות.

ועולם האצילות, ה"ס צורה.

וג' עולמות בי"ע, ה"ס חומר.

והארת אצילות בבי"ע, ה"ס צורה המלובשת בחומר.

ומכאן תבין, שהשם א"ס ב"ה, שאנו מזכירים, אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית' וית', שהרי "כל מה שלא נשיג, איך נוכל להגדירו בשם או מלה". וכיון שהדמיון וחמשה חושים, לא יציעו לנו משהו מבחינת מהות, ואפילו בגשמיות, איך תתכן מחשבה ומלה בו, ומכ"ש במחויב המציאות עצמו?

אלא צריכים להבין, את השם א"ס ב"ה, כמגודר לנו בגדר הג': שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כא). באופן, שהשם א"ס ב"ה, אינו כלל לבחינת מחויב המציאות, כשהוא לעצמו, אלא מבחינת, מה שכל העולמות וכל הנשמות, כלולים בו ית', בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא הקשר, שכל הבריאה בכללה, עד גמר התיקון, מקושרת בו ית' בשם א"ס ב"ה.

והוא, מה שאנו מכנים, לעיל בהקדמה [לספר הזהר], אות י"ג, בשם מצב הא' של הנשמות. להיות, שכל הנשמות, יש להן מציאות בו ית', כשהן מלאות בכל העונג והרוך, בגובה הסופי, אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון. עש"ה, ואין להכפיל דברים".

אני לא רואה שהקהל עדיין בוער. הלאה, אנחנו נחזור.

אות כ"ד

"ואמשול לך משל, מהויות עוה"ז. למשל, אדם, הרוצה לבנות בית נאה:

הנה, במחשבה ראשונה, הוא רואה לפניו, בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו', כמו שיהיה בגמר בנינו.

ואחר זה, הוא מחשב תכנית, ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם, אל הפועלים, כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה.

ואחר זה, הוא מתחיל בנין הבית, בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה.

ותדע, שבחינת א"ס ב"ה, ה"ס מחשבה ראשונה הנ"ל, שהיתה כבר מצוירת לפניו, כל הבריאה בשלמותה הסופית.

אלא, שאין המשל דומה לגמרי לנמשל: כי אצלו ית', העתיד וההוה שוים, והמחשבה גומרת בו ית', ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפיכך, הוא בו ית' מציאות ממשית.

ובחינת עולם אצילות, ה"ס כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אח"כ לגלות, בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל.

ותשכיל, אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה, שהוא א"ס ב"ה, וכן התכנית המחשבתית, של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם, אפילו משהו מן המשהו, מבחינת הנבראים. שהרי עדיין הוא בכח, ולא בפועל ממשי.

כמו אצל האדם, אע"פ שחושב בכל הפרטים, מעצים ואבנים וברזל, אשר יוצרך לעשות, בזמן ההוצאה לפועל. עוד אין בו, אלא חומר מחשבתי עצמותי. ואין בו מעצים ואבנים ממשיים, אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם, אין תכנית המחשבתית, נחשבת למציאות ממשית. אבל במחשבה האלקיות, הוא מציאות ממשית, לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים, הממשים עצמם.

והנה נתבאר, סוד א"ס ב"ה, וסוד עולם האצילות. שכל המדובר בהם, הוא רק בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו. כעין שהמשלנו באדם, החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו".

קריין: אות כ"ה.

ממשיכים לקרוא ולהסתכל בטקסט.

אות כ"ה

"וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל. כעין האדם, הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בנין הבית.

ולפיכך, האלקיות המאירה בבי"ע. דהיינו, בשיעור שהנשמות צריכות לקבל, כדי שתבאנה אל הגמרן, היא מתלבשת בעשרה הכלים כח"ב חג"ת נהי"מ, שהם כלים ממשים, כלפי אלקותו ית'. דהיינו, שאינם אלקיות, אלא הם מחודשים, לצורך הנשמות."

אבל המבנה עצמו שעומד לקום הוא כבר ביטוי לבורא.

אות כ"ו

"ותשכיל בהמשל הנ"ל, ותמצא, איך ג' הבחינות, של החושב לבנות בית, הן מקושרות זו בזו, בדרך סבה ומסובב. ששורש כולן הוא, המחשבה הראשונה, כי לא יבוא שום פרט, בתכנית המחשבתית שלו, אלא לפי סוף המעשה, שיצא לפניו במחשבה ראשונה. וכן, לא יוציא לפועל משהו, בזמן הבנין, אלא לפי הפרטים, הערוכים לו בתכנית המחשבתית.

ומכאן תשכיל בעולמות. שאין שום חידוש קטן בעולמות, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה. דהיינו, מבחינת מצב הא' של הנשמות, שהן מצויות שם, בכל שלמותן שבגמר התיקון, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", כנ"ל. ונמצא, כלול שם, כל מה שיתגלה, עד גמר התיקון.

ומתחילה, נמשך מא"ס ב"ה, אל עולם האצילות, כבמשל, שתכנית המחשבתית, נמשכת מהמחשבה הראשונה. ומעולם האצילות נמשך, כל פרט ופרט, אל העולמות בי"ע." עולם אין סוף ועולם אדם קדמון זאת מחשבה ראשונה, אצילות הוא כבר מפרט את המחשבה הראשונה הזאת, מביא אותה אל עולמות בי"ע "בדומה למשל" "בדומה למשל, שמתכנית המחשבתית, נמשכים כל הפרטים, בזמן יציאתם לפועל ממש, בבנין הבית.

באופן, שאין לך כל פרט קטן, המחודש בעוה"ז, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, מבחינת מצב הא' של הנשמות. ומא"ס ב"ה, נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי, השייך לדבר, המחודש בעוה"ז בפועל.

ומעולם האצילות, נמשך החידוש, לג' העולמות בי"ע, ששם מתגלה החידוש, בפועל ממש. ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא.

וליצירה, ולעשיה. עד שנמשך לתחתון, הנמצא בעוה"ז.

והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר, לנוהג בבנין הבית, אצל אדם גשמי. ואז תבין היטב. ונתבאר, שאין לך שום חידוש, שיתהוה בעולם, שלא יהיה נמשך משורשו הכללי, שבא"ס ב"ה. ומשרשו הפרטי באצילות. ואח"כ עובר דרך בי"ע, ומקבל בחינת נברא. ואח"כ הוא מתהוה בעוה"ז. ותשכיל זה היטב".

שאלה: במשל על הבית בעולם שלנו התוצאה הרצויה היא בית פיסי. זאת אומרת אם נשארים רק עם המחשבה על הבית או עם התכנית על הבית זה לא מספיק, צריך שיהיה בית. אותו הדבר זה גם בנמשל?

חייבים לסיים עד הסוף, ודאי. אני חייב לראות את כל הכלי מסודר בכל הפרטים שלו מקושר עד כדי כך שלפי השתוות הצורה הבורא יכול להתגלות בו במלואו, זאת הצורה הסופית הרצויה. שיהיה בעל הבית היושב בבית.

אות כ"ז

"ועם זה תבין, שכל השנויים האלו, המתוארים בעולם האצילות, אינם נאמרים בהאלקיות, כשהוא ית' לעצמו, אלא רק כלפי הנשמות, בשעור שמקבלות מאצילות, דרך ג' העולמות בי"ע. וענין המציאות של העולם ההוא, הוא ביחס התכנית המחשבתית, אל מחשבה הראשונה, שהוא א"ס ב"ה.

אבל בשניהם, הן בא"ס ב"ה והן בעולם אצילות, עוד אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום. כמו בתכנית המחשבתית, של אדם החושב בו, שאינו נמצא במוחו, משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים.

ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאה. ומשום זה גם הכלים של ע"ס, שהם המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש, המה בהכרח אינם אלקיות, אלא מחודשים. כי באלקיות, לא יתכן כלל שינוים ומספר.

ולפיכך, אנו מיחסים, לכלים של הע"ס שבבי"ע, ג' הגוונים: אדום, ירוק, שחור. שלא יתכן אפילו להרהר, שיהיו בחינת אלקיות. כי אין ח"ו שום חידוש דבר נוהג בו. אבל האור, המלובש בעשרה כלים שבבי"ע, הוא אלקיות ואחדות פשוטה, בלי שום שינוי משהו. ואפילו האור, המלובש בכלי התחתון שבעשיה, הוא אלקיות פשוטה, בלי שום שנוי ח"ו. כי האור הוא אחד, כשהוא לעצמו. וכל השינוים, שנעשו בהארתו ית', נעשו על ידי הכלים של הספירות, שאינם אלקיות. שיש להם, בדרך כלל, ג' גוונים האמורים. ובדרך פרט, נעשו מג' גוונים ההם, רבי רבבות שינוים לאין קץ".

רק תתארו ביניכם עד כמה שיש כיסויים גדולים ורבים על האור העליון בעולם העשיה, שהאור העליון נסתר בכל הכיסויים האלו, והכיסויים הם כל כך רבים שהם ממש סוגרים את האור העליון בכל הפרטים, על כל פרט ופרט במידה מסוימת ומדויקת כך שנשאר נגיד מהאור העליון איזו הארת נפש דנפש דנפש. ובאמת אחרי כל הכיסויים שם בפנים זה אור אין סוף כמו בכל מקום. זאת אומרת תמיד יש לנו אור אין סוף, כיסויים רבים והאדם המשיג.

שאלה: "התחתונים" זה האדם?

כן. אין אחר.

תלמיד: אז הוא בעצם מנסה להסביר פה איזו מערכת יחסים בין הא-לוהות לאדם.

כן, דרך המסכים. דרך העלמה.

תלמיד: והאדם וכל מה שאנחנו קוראים בספר הזוהר, כל התיאורים, הם בעצם ההשפעה של האדם על המערכת שהיא בלי גבול ובלי תזוזה, האדם משפיע ולכאורה עושה שינויים.

יותר נכון להגיד כך, כל חכמת הקבלה היא איך לעשות התקשרות בין האדם לבורא, שמצד האדם צריך לפתוח לו את החושים, את הכלים, את התפיסה וכן הלאה, ומצד המערכת אדם צריך לבנות מהמערכת השבורה את מערכת הבלימה, שהיא בולמת את הבורא וכך אדם יוכל להשיג אותו בהדרגה.

כל העניין הוא ההתקשרות, אבל בזמן שאדם בונה את מערכת ההתקשרות, את מערכת הבלימה אז הוא יודע מה הוא צריך לבלום ומה הוא צריך לפתח ועל ידי זה הוא גם מפתח את עצמו. כמו שילד משחק באיזה משחק, אז המשחק מפתח אותו. בזה שהוא בונה נגיד איזה אוטו מחלקים, זה מפתח אותו, וכך אנחנו. אבל המצב הוא שאנחנו צריכים לבנות מערכת התקשרות בינינו לבורא שהיא מצד אחד מערכת גילוי ומצד שני מערכת בלימה.

תלמיד: ביחס למה שאנחנו קוראים, הזוהר מספר לנו על תחנות בדרך לגילוי הרוחני כשהאדם בעצם עושה את פעולת הפרצוף הרוחני. אבל האדם בעצם לא שם, אלא אלה רק תחנות בדרך כביכול, תיאור מפה כזה.

האדם הוא לא אדם, האדם הוא רצון לקבל שכל הזמן משתפר כדי להיות בקשר עם הבורא, ובמידת ההסתרה ובמידת השתוות הצורה זה האדם. זאת אומרת כל פעם אנחנו לגמרי חדשים, אין בנו שום דבר ממה שנשאר. אז כן, "כל יום יהיו בעיניך כחדשים" נולדת מחדש.

תלמיד: והזוהר ועולמות בי"ע ואצילות הן תחנות בדרך לגילוי. האדם הוא מי שעובר את הדרך אבל הוא לא באמת בדרך.

מה זאת אומרת לא בעצמו בדרך?

תלמיד: אני הרכב שנוסע בדרך הזאת, אני לא באמת שם.

קשה להגיד שזה כך, כי אתה נכלל בכל מדרגה ומדרגה. אתה חייב להתכלל, אתה חייב להידבק, אתה חייב לספוג אותה, ממש לבלוע אותה, המדרגה הופכת להיות אתה.

שאלה: בכל אדם פועלת מחשבה א-לוהית בעולם שלנו?

ודאי, מאיפה המחשבות?

שאלה: מתי אדם מתחיל להבין מה רוצים ממנו, מה התפקיד שלו במציאות?

כאשר הוא דבוק בקבוצה, אחרת הוא לא דבוק למחשבות הבורא ויש לו רק מחשבות בהמיות.

שאלה: לגבי הדרך שבעל הסולם מנסה לקחת אותנו מתחילת המאמר עד לפה, בהתחלה יש הסבר על ההבדל בין צורה, חומר ומהות, והתלבשות צורה בחומר. אחר כך עוברים לדוגמה של הדפוס ועולם האצילות מושווה ללבן שבספר ואז עולמות בי"ע הם אותיות וכל מיני צבעים באותיות. ועכשיו יש לנו את הדוגמה של הבית. מה אני אמור לקחת מכל הדברים האלו, אלה הרי לא סתם חזרות, יש שם משהו.

איך על ידי השפעה מלמעלה בונים אותך. מגיע אור שמעורר בך רצונות, הרצונות האלו חייבים לקבל על ידי ההשתתפות איתך איזה צביון שאתה רוצה לבנות מכל מיני חלקים את הבניין, את הכלי שלך, ואז מאין ברירה שאתה בונה את הכלי שלך אתה מתחיל להכיר בזה גם את היחס של בעל הבית אליך למה הוא התכוון. כי הילד לא יודע למה אומרים לו אל תעשה כך אלא תעשה כך, אבל בכל זאת מזה שהוא עושה הוא מתחיל להבין מה אימא רוצה ממנו וכך הוא מתקדם, "ממעשיך הכרנוך".

תלמיד: אני מנסה לקשור את זה לשרטוט של הפוקוס שהיה לנו בחלק א' של השיעור (ראו שרטוט). אם אני מנסה ליישם את העיקרון שאני לומד פה, זאת אומרת שאין לי שום דבר מעבר לתפיסת הקבוצה במציאות שלי לעומת תפיסת הקבוצה האידיאלית לכאורה.

אתה רוצה להביא את הקבוצה במציאות שלך לקבוצה האידיאלית.

שרטוט

תלמיד: ואסור לי אף פעם לוותר על התפיסה הזו של המציאות שלי, זאת אומרת צריך כל הזמן לדרוש.

להתפלל.

תלמיד: ולברר אותה ולהתפלל שהיא תשתנה.

כן. וגם להתפלל בצורה כזאת שאתה רוצה שהבורא יראה לך תמונה רצויה ושאתה תרגיש שוני בין המצוי לרצוי ומזה אתה תתפלל. אלה דברים טכניים פשוטים, אין כאן שום דבר.

.

שאלה: הנשמות מקבלות את כל התיקונים שלהם בעולמות בי"ע ולא בשום מקום אחר, לא מעל זה, נכון?

לא. אין נשמות למעלה מחזה דכל פרצוף או עולם.

תלמיד: הרי בסופו של דבר אם אני מבין נכון, המטרה ברוחניות היא להגיע לתכנית המחשבתית לפי מה שהוא מתאר במשל. זה גם מושג בתוך עולמות בי"ע ולא בשום מקום אחר.

זה מושג בנשמות שנמצאות בעולמות בי"ע.

שאלה: מה זה נקרא שאין א-לוהות בספירות?

ספירות הן אורות, רצונות ומסכים. כשיש התמזגות נכונה בין רצון וצמצום ומסך, אז רצון וצמצום ומסך הופך להיות לרצון להשפיע. לפי הרצון להשפיע האור העליון יכול להתלבש בו לפי השתוות הצורה, ואז יש לנו אור, רצון וכלי.

תלמיד: אתה יכול להסביר בצורה פשוטה.

איפה זה כתוב?

תלמיד: "וכל השינוים, שנעשו בהארתו ית', נעשו על ידי הכלים של הספירות, שאינם אלקיות."

כן. כלים הם כלים, [רק] איך אדם משתמש בהם.

תלמיד: אבל יש עשר ספירות, זה לא א-לוהות עשר ספירות?

ספירות אתה יכול להגיד שזה א-לוהות אבל זה לא שספירה היא א-לוהות, ספירה היא רצון לקבל. וזה רצון זה לא א-לוהי. אלא מי שמשתמש ברצון הזה כדי להגיע להשתוות או משהו, הוא דומה לא-לוהות.

תלמיד: ומה זה צבע ברוחניות?

נעזוב את זה. הוא רוצה רק להדגיש שיש יש כל מיני צורות השפעה, וכדי להבדיל בין צורות ההשפעה האלו אנחנו צריכים לצבוע אותן בצבעים שונים, צלילים, ריחות, יש אלף ואחת הבחנות כאלו. אבל זה רק כדי להבדיל בין חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, לא יותר מזה. והשורש הוא תמיד לבן, תמיד ללא הבחן.

אות כ"ח

"אמנם ודאי, הכלים של ע"ס דבי"ע, מקבלים מאצילות, כל הפרטים ופרטי פרטים של השינוים, שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית, מכל הפרטים, שיבואו בסדרים, של בנין הבית, בפועל בבי"ע. ולפיכך, נבחן שהכלים דע"ס, חו"ב תו"מ שבבי"ע, מקבלים מהבחינה שכנגדן, מחו"ב תו"מ שבאצילות, דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, להיות כל פרט מהוצאה לפועל, מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית, כנ"ל בארוכה.

ולפיכך, מבחינה זו, אנו מכנים את הכלים דאצילות, בשם צבע לבן, שאינו כלל צבע. ומ"מ הוא המקור לכל הצבעים. ובדמיון הלבן שבספר החכמה. שאע"פ שאין שום תפיסא בלבן שבו, והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, מ"מ הוא הנושא של כל ספר החכמה, כי הוא המאיר מסביב כל אות, ובתוכיותה של כל אות, ונותן לכל אות צורה המיוחדת לה, ולכל צרוף מקום מיוחד.

באופן, שאפשר לומר להיפך, אשר בחומר האותיות, האדומות, או ירוקות, או שחורות, אין לנו שום תפיסא. וכל התפיסא וההשכלה, שאנו משכילים, בחומר האותיות של הספר, הוא רק על ידי הלבן שבו. כי ע"י הארתו, מסביב האות ובתוך כל אות, הוא עושה צורות בהן, שהצורות הללו מגלות לנו, את כל החכמה שבהספר.

וזהו נמשל להע"ס דאצילות: אע"פ שלהיותן נמשלות לצבע לבן, לא יתכן בהן להכיר שום דבר, לא מספר, ולא שום שינוי, וכדומה מהתוארים, מ"מ בהארת הלבן, אל העולמות בי"ע, שהם ג' הגוונים של חומר האותיות, נמצאים כל השינוים באים בהכרח, מעשרת הכלים של ספירות דאצילות, אע"פ שאין שם כלים, כשהוא לעצמו, כי כולו לבן. כהמשל, בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהן. כי הארתו לבי"ע עושה בהם כלים".

שקט, אתם לא כל כך מתפעלים מהחומר הזה.

(סוף השיעור)