חגי תשרי תשפ"ג - ערב ראש השנה

שיעור בוקר 25.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה

זה מעניין מהו החג עצמו שעלינו לחגוג אותו - ראש השנה. כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל יום, כל רגע הוא יהיה לך מחדש, כך שאתה בודק ומדייק את הכיוון שלך בהתפתחות בכל רגע, בכל שעה, ואז אתה מגיע למטרה. לא שפעם בשנה אתה מכוון את עצמך ואחר כך ממשיך ישירות, זה בלתי אפשרי, כי אנחנו כל רגע משתנים, כל רגע שמתעוררות בנו רשימות חדשות, הרשימות האלה שמתעוררות הן בעצמן משנות את הכיוון שלנו. רוצים או לא רוצים, המחשבות, הרצונות, הכול משתנה באדם, ועליו רק לכוון את עצמו נכון למטרת הבריאה. ואם מסדר זאת נכון, אז הוא נמצא בתחילת הכיוון הנכון, בראש השנה, בראש השינויים החדשים.

לכן זה מעניין למה אנחנו חוגגים את בדיקת הכיוון ומכוונים את עצמנו פעם אחת בשנה. כנראה שכך הוא המנהג, כמו שפסח הוא יציאה מהגלות, ממצרים, מהרצון לקבל על מנת לקבל, כמו ששבועות הוא קבלת האור המחזיר למוטב, כך כל יתר החגים שאנחנו חוגגים באותה הקבוצה שרוצה להגיע לדבקות בבורא. אנחנו נותנים להם צביון מיוחד, צורה גשמית מיוחדת, אבל בעצם זה נוהג איתנו כל הזמן.

נקרא את מה שנשאר לנו מהנושא הזה ונרגיש שמוכנים לראש השנה.

קריין: אנחנו בכותרת: "מלאים מצוות כרימון", קטע מס' 33. כותב בעל הסולם.

מלאים מצוות כרימון

"אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). 

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. 

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")

שאלה: מה זה אומר שאנחנו ממלאים את הריקנות באמונה למעלה מהדעת?

כל דבר שאנחנו מקבלים מלמעלה אלו אך ורק קושיות, בעיות, הפרעות, ואנחנו יכולים להתעלות מעליהן בכך שמקבלים אותן שהן באות מהבורא, שהן לטובתנו כדי שנתעלה מעליהן, ושנעבור ממצב של השפעה להשפעה יותר גדולה, מאהבת חברים לאהבת חברים יותר גדולה, וכך יותר ויותר. העליות האלה, כשאנחנו משתדלים לעלות, הן נקראות "למעלה מהדעת". אנחנו עושים מאמץ ומקבלים על עצמנו בחינת השפעה גדולה יותר ממה שהייתה קודם. מבקשים מהבורא, עושים מאמץ וכך עולים ועולים.

תלמיד: יוצא שכל סוגי הריקנות שמגיעים לאדם הם לא כדי שהוא ימלא אותם, אלא כדי שהוא יעביר את עצמנו כלפי אמונה.

עם מה אתה יכול למלאות אותם בעצמך?

תלמיד: למשל להתעסק באותן הבעיות בצורה פעילה.

לא, אי אפשר לעשות שום דבר. כל התיקונים שלנו הם לעלות מרצון לקבל לרצון להשפיע עוד ועוד. כל פעם הרצון לקבל מתבהר בצורה יותר ברורה, יותר קשה, ואנחנו צריכים להתעלות מעליו, זו העבודה שלנו.

תלמיד: למה יש מין שקר כזה מצד הבורא? האדם היה רוצה בצורה טבעית להתעסק בפתרון הבעיות, אבל כאן אנחנו אומרים שהפתרון הוא להתעלות.

כפי שאתה אומר זה יהיה על מנת לקבל, כי אני לא מתעלה מעל האגו שלי, מעל הרצון שלי, אני נשאר ברצון שלי ומתחבר עם הבורא בתוך הרצון שלי. זה בלתי אפשרי כי אנחנו הפוכים. לכן כל ההתחברות שלנו המתגברת עם הבורא היא למעלה מהרצון, למעלה מהדעת.

שאלה: מה רוצים להגיד כשאומרים "שהרקנין שבך מלאים מצות"?

את כל הריקנות שאנחנו מרגישים ברצונות שלנו, חוסר הערכה להשפעה, לאהבה, לחיבור, נמלא דווקא בהשפעה, באהבה, בחיבור, וזה נקרא שאנחנו נמלא את כל המקום הריק. קודם היינו ריקניים ועכשיו אנחנו ממלאים את הרצונות האלה בכוח השפעה, בלהשפיע על מנת להשפיע וגם בלקבל על מנת להשפיע, תלוי איזו עוצמת רצון מתגלה.

שאלה: איך אני יכול למלאות את הריקנות עם הרגשת הרוממות?

בזה שאני מתפלל, בזה שאני מבקש. אני מבקש כוח תיקון ואחר כך אני מבקש כוח מילוי, שאני אתמלא עם גדלות הבורא שנקראת רוממות ה', ובמקום הריקנות שהייתה לי קודם אני מרגיש שאני ממש מלא. עשיתי מצווה, החלפתי את הרצון לקבל שלי לעל מנת להשפיע כי אני רוצה להשפיע לבורא, וכך אני ממשיך.

שאלה: מה זה אומר שבאדם יש צורך לבקש מהבורא את הכוח להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

יש בנו את הצורך הזה, רק הוא מאוד פנימי, אנחנו לא מגלים אותו, לא מזהים אותו, אבל אנחנו באמת נמשכים לזה מתוך הרשימו הפנימי שלנו שנקרא "נקודה שבלב". אנחנו כן רוצים להגיע לאמונה למעלה מהדעת וכן רוצים להידבק בבורא, רק הנטייה הזאת היא נסתרת, נמצאת אחרי קליפות הלב האגואיסטי שלנו.

הנקודה עצמה נקראת נקודה שבלב והיא נמצאת במרכז הלב, וכל היתר זה עוד ועוד קליפות שמכסות אותה ולא נותנים לה להתגלות.

שאלה: נאמר בקטע "שאפילו הריקנין שבך מלאים מצות כרימון". ביחס למי זה נאמר, לעומת מי הם מלאים כרימון ולא ריקים?

לעומת המצב העכשווי, שאדם מרגיש את עצמו ריק והוא צריך למלאות את עצמו בכוח השפעה, בנטייה לדבקות דרך החברים לבורא. זה נקרא שהוא ממלא את עצמו.

תלמיד: נאמר פה שאפילו הריק הוא מלא כרימון, הוא כבר מלא.

כן. בצורה פוטנציאלית הוא מרגיש שהוא כרגע ריק אבל יתמלא, יש לו כל הרשימות לזה.

תלמיד: הוא כאילו מרגיש שהוא מצליח איכשהו להביא את העתיד הזה להווה שלו?

כן. הוא לא מרגיש שיש לו את המילוי, אבל הוא מרגיש שהוא יכול להשיג אותו. לכן כתוב, אפילו הריקנים, שמרגישים את עצמם ריקנים, הם גם מלאים מצוות כרימון. זאת אומרת יש להם ציווי לזה, ישנה מצווה, והם יתמלאו.

שאלה: אם אני מבין נכון כל השאלות שעולות פה בקטע מתייחסות לכך שאנחנו צריכים להתייחס לשמאל ולימין באותה צורה, כי הרי אין עוד מלבדו, והאגו מבלבל אותנו. האם לזה הכוונה במשפטים האלה שמדברים על ריקנות כרימון?

גם לזה. הקטע כולו מדבר על למעלה מהדעת, שאנחנו נעלה מיחס אגואיסטי ליחס אלטרואיסטי, על פני כל אותם התנאים שהבורא מעורר בנו.

שאלה: מה הפירוש "והאלקים עשה שיראו מלפניו"?

שאנחנו צריכים להיות ביראה כלפי הבורא שבכל רגע ורגע מעורר בנו תנאים חדשים כדי שנעלה לאמונה למעלה מהדעת. להשתמש ביכולת הזאת, ולהשתדל או אפילו לפחד שלא נפספס את ההזדמנויות האלו.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא רוצה יותר מאיתנו שאנחנו נתקרב אליו.

נכון, ודאי.

תלמיד: כשהבורא עושה את מה שהוא עושה לנו כל יום, שיהיו בעיניך כחדשים, הוא בעצם מקרב אותנו למטרה.

נכון.

שאלה: מהקטע נובע סדר של פעולות. קודם יראה, אחר כך אמונה ואז קיום מצוות. יוצא שאם התהליך מתחיל ביראה אז האדם יכול לקחת אותו לידיים שלו?

כן.

שאלה: למה זה נקרא ריקנות אם הוא יכול לפנות לבורא?

אבל בינתיים הוא מרגיש את עצמו ריק, ומפני שמרגיש את עצמו ריק, זו כבר סיבה לזה שיבוא למילוי. זאת אומרת, הריקנות הזאת היא הרגשה נכונה והכרחית לפני שאדם מגיע למילוי הנכון, לכך שממלא את עצמו בגדלות הבורא.

תלמיד: איך הוא יכול למלא את עצמו אם הוא מרגיש את הריקנות? מהי הריקנות הזאת, כלפי מה? זה לא כלפי הרגשת הבורא, שיוך אליו, פנייה אליו?

כן, זה חוסר הרגשת הבורא, חוסר הרגשת גדלות הבורא. זה שייך גם לגדלות החברה, גדלות החברים. את כל הדברים האלה הוא צריך עכשיו לסדר כדי להביא אותם למצב שהם יתנו לו כוח לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך זה מסתדר אם הוא נמצא במצב של ריקניות?

מאיזה עוד מצב הוא יכול לבוא למילוי אם לא ממצב ריק?

תלמיד: צריך לחשוב דווקא על המילוי?

על המילוי הנכון. המילוי הנכון הוא שהוא מתמלא עם אהבת החברים ודרכם, בתוכם עם הרגשת האהבה לבורא.

תלמיד: ואם אני רואה חבר בריקנות, לפחות כך זה נראה בעיניים שלי, מה אני יכול וצריך לבקש עבורו?

לתת לו אולי דוגמה חיצונית אם זה אפשרי, עד כמה אתה נמשך לחיבור עם הקבוצה, לשיעור, להיות בתוך הנושא. לתת דוגמה זה הכי נכון.

שאלה: אנחנו לומדים שכולנו צריכים להגיע לתפילה אחת, ומהציטוט נובע שאנחנו עוברים מצבים שונים, ובכל מצב יש לנו המלצות מהמורים שלנו איך לבקש. מכאן רואים שיש לבקש אמונה למעלה מהדעת. האם בתפילה האחת עלינו להיות במצב משותף אחד או מה צריך לקרות כדי שנגיע לתפילה משותפת אם אנחנו נמצאים במצבים שונים?

כולנו נמצאים כתוצאות מכוחות שונים, וודאי שאף אחד לא דומה לאחר, אפילו לקרוב. כמו ספירות בפרצוף אחד, כשהן כבר הולכות להתחבר אז הם מתחברות לפי המטרה, לפי התשוקה שלהן, אבל לא שיש בטבע שלהן איזה חיבור, אלא הן מנוגדות. בספירות כתר, חכמה, בינה, כל ספירה הפוכה מחברתה. לכן הקשר ביניהן הוא רק לפי הכוונה, שכל אחת עובדת מתוך הטבע שלה כדי להגיע על ידי הקשר עם כולם לאותה המטרה, והמטרה מושגת בקשר ובסיכום, בחיבור בין כל הספירות, וכל הספירות הן הפוכות זו מזו, כמו שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: האם יכולה להיות תפילה כללית, אוניברסלית?

לא, אדם כל הזמן צריך לבדוק מה הוא מבקש, מה הוא רוצה, מה הוא דורש, מה היה רוצה לקבל מהבורא, עם מה לפנות לבורא. זה לא יכול להיות אוטומטי - כתבתי פעם אחת וגמרנו. כתוב, "כתוב על לוח לבך" והלב הוא הרצון של האדם שתמיד משתנה. לכן אין ברירה, אלא כל הזמן לבדוק את הלב ועל פני הלב לכוון את עצמו לבורא.

שאלה: הריקנות שאנחנו מרגישים בנו נובעת מרשימות שמתעוררות, אבל אנחנו לא יכולים להבין אותן במלואן, כלומר אנחנו זוכרים אותן אבל אנחנו לא מבינים מהן?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: כתוב שעלינו לבקש למלא את הריקנות באמונה למעלה מהדעת. האם אנחנו יכולים לבקש אמונה אם לא יודעים מהי בכלל?

אנחנו יכולים למלא את הריקנות עם גדלות הבורא למעלה מהגדלות של עצמי. פשוט מאוד, אני מעלה את הבורא למעלה מעצמי. זה נקרא שאני כבר נמצא במשהו באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: כתוב בקטע מס' 33 "הריקנים שבך". האם אני צריך להרגיש את זה בתוך העשירייה או האם אני צריך להרגיש את זה כמשהו פנימי בתוכי? האם אני צריך תמיד לראות את הריקנים האלה כדי להתקדם לשלב הבא, ואיך עלי להתייחס לריקנים שבתוכי?

אתה חייב להרגיש מפעם לפעם שאתה יותר ויותר ריקן, כי אין לך מילוי. מילוי זה נקרא שאתה נמשך לחיבור, לאהבה דרך החברים לבורא, ורואה בתוך הנטייה הזאת את העולם העליון, את הכוחות הרוחניים, ואין לך את זה. אתה משתדל כל פעם להיות בזה יותר ויותר אבל אתה עדיין לא מרגיש שאתה מלא.

וכאן יש דבר והיפוכו, כרגיל ברוחניות, וזה נובע מכך שאנחנו רצון לקבל וצריכים לייצב את עצמנו בכוונה על מנת להשפיע, כאילו שאנחנו רצון להשפיע. ואז יוצא שאנחנו כל פעם מתקדמים להרגשת ריקנות יותר גדולה ועליה בונים כוונת השפעה יותר גדולה. יוצא שכשאנחנו מגיעים לגמר התיקון אנחנו מגיעים מצד אחד עם כלי ריק לגמרי, כלי של אדם הראשון, כלי של המלכות דאין סוף, כולה ריקנית, ומצד אחר מעל זה היא מלאה בעל מנת להשפיע, "מלאה בכל המצוות". וזה בעצם המצב הרצוי.

שאלה: יכול להיות שאנחנו מלאים במצוות ובאותו הזמן אנחנו עדיין ריקניים?

זה מה שאמרתי עכשיו, מצד הרצון לקבל אנחנו מרגישים את עצמנו ריקניים, מצד הרצון להשפיע אחרי שעשינו צמצום, מסך ואור חוזר אנחנו מתחילים למלא את עצמנו, אבל בלמלא את עצמנו אנחנו כבר עושים העל מנת להשפיע, וזה נקרא מצווה.

יש לנו תרי"ג, או יותר נכון אפילו תר"ך רצונות, ואנחנו משתמשים בהם בסופו של דבר בלקבל על מנת להשפיע, וזה נקרא שאנו מלאים במצוות כרימון. זה ציווי הבורא שכך נעשה. ברימון יש לנו תרי"ג גרעינים, וזה סמל לזה שאנחנו צריכים לקיים את תרי"ג הרצונות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מדוע יש תחושה שאת הריקנות אפשר למלא במשהו חיצוני שחסר לי?

כי נראה לך שחסרים לך רצונות לא נכונים, שאתה צריך לתקן ולמלא. אתה צריך להגיע למצב שיהיה לך חיסרון להשפיע לחברים, ודרכם לבורא, ואת החיסרון הזה אתה רוצה למלא. שזה יהיה החיסרון הנכון, תנסה להרגיש אותו בך, ולמלא אותו.

תלמיד: איך אני מצליח לנעול את עצמי למצב שמה שחסר לי זו גדלות הבורא ולא שום דבר אחר?

תלמד מהחברים, אם תסתכל עליהם, אתה תראה שבכל אחד, בכל חבר יש סגנון מיוחד של הכנעה כלפי גדלות הבורא.

שאלה: יוצא בעצם שכל עוד אני בשליטת הרצון לקבל, כל נטייה לכיוון השפעה או חיבור היא בעצם למעלה מהדעת באיזה אופן?

כן, ודאי. את כל הרצונות שלנו אנחנו צריכים לתקן בעל מנת להשפיע, או במילים אחרות את כל המצוות אנחנו צריכים לקיים בעל מנת להשפיע, או לעבוד בכל הרצונות שלנו בכוח השפעה למעלה מהכוח קבלה, זה נקרא באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז בעצם גם כל תפילה היא למעלה מהדעת, כל תפילה שבאמת עולה, תפילה שלמה צריכה להיות למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: זה מדד שאפשר לעבוד איתו? אני לא יודע בדיוק איך למדוד את זה, אבל זה בעצם משהו שבן אדם יכול לחפש בעצמו?

אם אתה נמצא בקבוצה, תשתדל להיות מכוון לבורא דרך החברים, ואז לא תטעה, ואיכשהו תהיה מכוון לאמונה, להשפעה למעלה מהדעת. זה המכשיר שיעזור לך להיות מכוון נכון.

קריין: קטע 34 כותב הרב"ש:

"אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו "אפילו שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום שרואים שהם כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א'), היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק לתועלת עצמם ולא לתועלת ה'. ומי היה הגורם לידע זאת. דוקא זה שהוא מלא במצות, זה גרם לו לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות בחינת "ישראל", אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא "פושעי ישראל".

נמצא, שאי אפשר להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא רק לאחר שהוא מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד עכשיו, היה ברמאות. והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". מה שאין כן בלי מצות, נקרא זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את האמת, שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו להיות בחינת ישראל."

(הרב"ש. מאמר 33 "פושעי ישראל" 1985)

מצווה זה נקרא פעולה שאני עושה למעלה מהרצון לקבל שלי, כי זה מה שהבורא מצווה. זה מה שהוא אומר "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו "אפילו שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום שרואים שהם כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א'), היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק לתועלת עצמם ולא לתועלת ה'" כך אדם מרגיש תמיד, כשהוא מתקדם למטרה, הוא לא רואה שהוא מתקדם למטרה אלא ההיפך, ונראה לו שהיום הוא אפילו פחות מאתמול, ומי היה הגורם לידע זאת. דוקא זה שהוא מלא במצות, זה גרם לו לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות בחינת "ישראל", אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא "פושעי ישראל".

כך אדם רואה את עצמו כל יום, כשאנחנו קמים בבקר כך אנו מרגישים את עצמנו עד שמתחילים להתעורר, להתאושש, להעמיד את עצמנו נכון כלפי מטרת הבריאה, כלפי העולם, כלפי עצמנו, וכך יום יום, זו הצורה הטבעית שבה האדם כל פעם רואה את עצמו כפושע. זאת אומרת שנמצא על מנת לקבל שאין לו שום מחשבה, שום רצון לרוחניות, להשפעה, לחיבור לכלום. ואז לאט לאט הוא מסדר את עצמו. החברים מתחילים לקום, להתחבר, הוא שומע פה ושם מילים שלהם, מתכונן לשיעור, מגיע איכשהוא לחיבור לפני השיעור, ובצורה כזאת מתחיל לייצב את עצמו בדרך הנכונה

שאלה: האם קיום התורה דרך האגו זה שקר, זו רמאות?

זה לא שקר, בטוח שזה שקר, אבל זה שקר שבו כולנו נולדים, אחר כך גדלים, ומגיעים לאמת.

שאלה: איך אנחנו צריכים לעבוד בעשירייה במצב שיש תחושה של ריקנות? האם יש פעולות שאדם צריך לנקוט כלפי חבריו, או דברים אחרים שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה?

ריקנות כל אחד צריך להרגיש בתוך עצמו, וכל אחד צריך להשתדל להתרומם מעל הריקנות, ולתאר לעצמו איך הוא היה מתנהג עם החברים אם הוא כבר היה מלא במצוות, היינו בהשפעה, בצורה שלמה. איך הוא היה עוזר לחברים, מתקרב אליהם, ובצורה כזאת להראות את עצמו כלפי החברים, כדי לתת להם דוגמה נכונה

שאלה: מילוי הריקנות עם גדלות הבורא, עם אמונה מעל הדעת, זו רק מצווה אחת, או שזאת פעולה שמכסה את כל המצוות?

בעצם זה כולל את כל המצוות אבל יש בזה עוד כמה מדרגות.

שאלה: האם התנאי להיות מלא מצוות כרימון זה להיות מסוגל להרגיש את הריקנות המתגלה תוך כדי עבודה?

ודאי, כי בלי שהוא מגלה את הריקנות, אי אפשר להגיע למצב שהוא מלא כרימון. תתאר לעצמך לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע בהרגשת הריקנות כדי להיות מלאים כרימון, מלאים ברוממות הבורא, ואיזה מצבים הפוכים לפני כן אנו עלולים להרגיש

שאלה: כשאנחנו עושים מצוות יחד עם החברים וכלפי החברים, האם בזה אנו מושכים את המאור המקיף עלינו? או שכך בעצם אנחנו מקבלים לתוכנו את האור?

זה לא כל כך חשוב, לא הייתי נכנס לזה, יש בזה גם מזה, וגם מזה.

שאלה: כלומר כל מה שמבדיל את הצדיק מהרשע, זה כמו שאנחנו אומרים שהצדיק הוא רשע שיודע שהוא רשע, מודע לזה שהוא רשע, זה ההבדל?

ברוחניות צדיק ורשע אלה שני מצבים שנמצאים באדם אחד, פעם זה, ופעם זה לסירוגין.

תלמיד: זאת אומרת שההבדל ביניהם שזה אחד מודע לכך שהוא רשע?

הבדל הוא בהרגשה, ואיך האדם מקבל את ההרגשה הזאת ומתחיל להפעיל את עצמו.

תלמיד: כלומר לרשע אין את ההרגשה הזאת, ולצדיק יש ולכן הוא יכול לתקן?

לרשע יש הרגשה שהוא רשע, לכן הוא יכול לתקן את עצמו. ומי שמרגיש את עצמו צדיק, אין לו מה לתקן, והוא עומד במקום.

שאלה: אמרת שיש להיות מכוונים לבורא דרך החברים. החברים כך או אחרת משדרים לי או חוסר חיסרון, או חיסרון בולט מאוד, ויש איזשהו אגרדציה בין לבין. הייתי רוצה להבין איך לעבוד עם זה שאני רואה שלחברים אין חיסרון או להיפך במצבים שיש חיסרון חזק, איך להעביר את זה לתפילה כלפי הבורא?

התפילה שלנו כוללת שני מצבים, בקשה והודיה, או שאנחנו מבקשים מהבורא, או שאנחנו אומרים לו תודה רבה. כך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו.

שאלה: שכשאנחנו מגיעים לריקנות הזאת, האם זה צריך להיות הרגע השמח ביותר בחיים שלנו? כי משם אנחנו יכולים לראות שאנחנו לגמרי הפוכים מהבורא, וזו כמו נקודת מפנה מלא לשמה ללשמה. האם זה כך?

כן, אם יש לך תמיכה בקבוצה, וניסיון בדרך, אז במקרים כאלה אתה נמצא בשמחה.

שאלה: אם אנחנו צריכים לבקש גם כשאנחנו באמונה מעל הדעת, האם לא צריכה להיות לנו וודאות מה אנחנו מבקשים?

לא, אתה אף פעם לא יכול לדעת מה בדיוק אתה מבקש, כי זה נסתר לפניך. כמו שאתה נמצא בבית הספר בכיתה ג' וצריך לעלות לכיתה ד', אתה יודע מה יהיה שם? אתה יודע רק שאתה רוצה וצריך להיות בזה, לא יותר. את המילוי אתה לא משיג, רק קצת חיסרון לזה אתה משיג

שאלה: אני מתמלא במצוות כדי שאוכל לראות שאני לא נמצא בהשפעה, שאני כמו פושע ישראל? האם כל זה בעצם מוביל אותי לזה שאני אתרוקן מעצמי?

אתה חייב להיות כל הזמן במצב של התחל- עצור (Start Stop), ריקן מלא, ריקן מלא, כמו בוכנה במנוע, כך אתה צריך להרגיש את עצמך עובד.

שאלה: איך הבחנה של פושע ישראל עוזרת לנו לעלות בדרגה להשפעה טהורה?

אם אני מתייחס לחברים כמו לנציגים של הבורא, ממש כמו לבורא, זה נותן לי כוחות לעלות ממצב למצב בצורה מאוד מהירה ובטוחה. תארו לעצמכם שאנו נמצאים בין אלפי חברים, וזה באמת כך, ללא הגזמות, יש לנו אלפי חברים שנמצאים בכל העולם, וכולם נמצאים בקשר עם הבורא.

אומנם הם בעצמם לא מרגישים, אבל אני נמצא ביניהם, אני קשור אליהם, ודרכם יש לי קשר עם הבורא אפילו שאני לא מגלה אותו, והם דרכם מקשרים אותי עם הבורא.

נמצא שאני במצב בטוח, כי אני נמצא בחברה נכונה, חברה טובה, אני מכוון נכון, ונמצא בסירה בטוחה ששטה לכיוון ומטרה נכונה. אז אני צריך להיות בשמחה ובביטחון שאני מתקרב למטרת הבריאה. רק לאחוז בחברים כי בעזרתם אני מגיע לבורא.

שאלה: איך זה שכוח ההתגברות הופך אותנו מפושעי ישראל לאוהבי ישראל?

זו התגברות בזה שאנחנו פונים לבורא ומבקשים. אבל את כוח ההתגברות עצמו אנחנו מקבלים מלמעלה. זה לא שאני מתגבר, ואז אני עושה מאמץ ומצליח, אלא אני עושה מאמץ בבקשה שלי, בתפילה שלי. ואז אני מקבל מלמעלה כוח התגברות על הרצון שלי, להיות בעל מנת להשפיע. והרצון הזה להיות בעל מנת להשפיע מעלה אותי לדרגת אמונה יותר גדולה מהמצב הנוכחי, שנקרא "אמונה למעלה מהדעת".

קריין: קטע מס' 35. כותב הרב"ש.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון"." 

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

שאלה: כשרוצים ללכת באמונה מעל הדעת זה אומר שהם כבר עברו את דרגת פושעי ישראל?

כן. כן, ודאי. אם אנחנו רוצים ללכת באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו עוברים מקבוצת פושעים לקבוצת צדיקים, כי אנחנו מצדיקים את הבורא, מצדיקים את הכוחות בעל מנת להשפיע ומתחילים לעלות. כל העלייה שלנו היא מכוח האמונה למעלה מהדעת. כוח בינה שלמעלה מהמלכות. כוח השפעה למעלה מהקבלה.

שאלה: הרב"ש כותב שהם לא מבקשים לא להשיג, אלא הם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי ורק מבקשים עזרה מה', הם לא מבקשים את ההשגה. איך זה שאני לא רוצה להשיג אלא רק מבקש כוח?

אני רוצה להיות בכוח האמונה ולא בכוח הידיעה. כי ברוחניות אני נמצא עם כוח האמונה, ובגשמיות עם כוח הידיעה. זה הבדל גדול מאוד.

שאלה: איך בכל זאת מתקדמים באופן נכון?

רק בכוח האמונה. אם אנחנו רוצים להתקדם אנחנו צריכים להתקדם רק בכוח אמונה. גם רוחניות אנחנו משיגים בכוח אמונה. רוחניות לא משיגים בכוח ידיעה. משיגים את הידיעה, אבל אחרי שמשיגים את האמונה, על מנת להשפיע.

תלמיד: מושג ה"השגה" לא מובן כאן כי בכל זאת, יש לי ניסיון כלשהו, הרגשה של אמונה, של השפעה, של קשר עם חברים.

אתה משיג רוחניות אבל מכוח האמונה, בכוח השפעה ולא בכוח קבלה. אני לא יכול להסביר לך את זה עכשיו. זה יתחיל להתבהר לך לאט לאט. כך זה יהיה.

שאלה: האם הבקשה שלי לקבל את הכוח להכניע עצמי בפני גדלות הבורא, היא בקשה אגואיסטית וזה דווקא מרחיק אותי מהבורא?

לא, לא. אתה יכול לבקש את זה כי אתה מבקש להכניע את עצמך כלפי הבורא. ואם אתה שואל באיזו צורה בפועל אתה יכול להכניע את עצמך כלפי הבורא, אז אני אענה לך שרק כאשר תכניע את עצמך כלפי החברים. כי אין בורא שהוא כמו פסל שאתה משתחווה לפניו. הבורא זה הכוח הכללי הקולקטיבי של הקבוצה ואם אתה משתחווה כלפיה אתה משתחווה כלפי הבורא, מכניע את עצמך כלפי הבורא. צריכים להבין את זה היטב ולייצב את זה בתוכנו.

שאלה: האם הרגשת "מלא מצוות כרימון", זו הרגשה של קרבה או ריחוק מהבורא?

זו קרבה לבורא בצורה נכונה, אמיתית. כי על ידי כוחות ההשפעה שקבלתי ממנו אני מייצב את עצמי בעל מנת להשפיע על פני כל הרצונות שלי, ועל ידי זה מגיע להתאמה, לדבקות בבורא.

שאלה: אז זו לא ההרגשה שאני צריך עכשיו להתפלל לבורא כדי שיקרב אותי אליו?

לא. התפילות וכל הפעולות נעשו כבר לפני זה.

שאלה: האם הדרך הפשוטה והטובה ביותר היא פשוט להתבטל כלפי "אין עוד מלבדו" ולנסות להיות כלי עבור החברים, לעזור לחברים כמיטב יכולתנו? האם זו בעצם העבודה העיקרית שלנו?

כן. אפשר להגיד. אבל יש לזה הרבה תוספות.

שאלה: כשהריקנות מתמלאת ב"רימון", במצוות?

כן.

שאלה: איך אדם שמתרוקן מגדלות הבורא ונשאר ריקן, מנקה את הכוונה שלו? כי באופן טבעי הוא מנסה לאחוז בכוונה והיא הרי לא נקייה.

אין דבר כזה. הפעולה עצמה מנקה אותו.

שאלה: איזו פעולה?

פעולה בעל מנת להשפיע.

שאלה: אבל הוא נמצא עכשיו ב"על מנת לקבל", אין לו כוונה "על מנת להשפיע", איך הוא מנקה את הכוונה החדשה?

זה מגיע מלמעלה כמו שאותה כוונה על מנת לקבל מגיעה מלמעלה כדי ללמד את האדם בכל המצבים שהוא עובר.

שאלה: כשאני מרגיש ריקנות אני מגיע לשיעור או למפגש עם העשירייה והריקנות נעלמת. האם זה המימוש הנכון להתגבר על הריקנות?

הריקנות נעלמת, אבל עליה אנחנו בונים יחס שלם, מלא, לבורא.

שאלה: מה אמור להיות השוני בין מצבי הריקנות שמגיעים בכל פעם מחדש, ואיך להרגיש שבכל מצב ריקנות חדש יש משהו חדש?

זה תלוי בעקבות איזה רצון הם מגיעים, גם בחיים שלנו אנחנו כל פעם משנים את הרצון ולכן יש לנו מצבים חדשים.

שאלה: כשאדם מצליח בעבודה ומתחזק בכוח אמונה, יש הרגשה של מילוי. איך לא לאפשר לרצון לקבל 'לגנוב' את ההרגשה, ולהמשיך את העבודה לצורך עלייה?

יש להמשיך את העבודה כמו שכבר דיברנו עליהה. לא להיות דבוק במה שיש לך עכשיו, אלא למה שאנחנו סיכמנו שחייב להיות, וזה חיבור עם החברים שמכוון לבורא, שכולנו רוצים להשפיע לו. את זה צריכים כל הזמן לבדוק ולזה לכוון.

שאלה: זאת אומרת שאחר כך בהכרח הוא חייב ליפול כדי לעשות שוב את העבודה הזו?

ודאי, ודאי. אין שאלה על זה.

קריין: כותב בעל הסולם.

""אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה.

וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", היינו אף על פי שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה.

ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות."

(בעל הסולם. "שמעתי". רל"ח. "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך")

שאלה: הרצון לקבל, אנחנו יודעים איך הוא, אז המסך זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים להתפלל עבורו?

נכון.

שאלה: מה זאת אומרת שבזמן הלבנונית להיזהר שלא לפגוע בשחרות, ממה בדיוק להיזהר?

אנחנו צריכים לכבד כל מצב ולהביא כל מצב לחיבור הנכון, כי כל דבר מראה על היפוכו ולכן אם אנחנו מוחקים או מזלזלים באיזה מצב, לא חשוב איפה ואיך אבל בכללות, אז אנחנו בזה עלולים למחוק כמה דברים נוספים חשובים בדרך וזה יעצור אותנו בצוררה כלשהי ולא ייתן לנו אפשרות להתקדם נכון.

תלמיד: אז איך מחזיקים בשחרות בזמן שנמצאים בלבנונית?

אם יש גם זה וגם זה, אתה חייב לברר זה על גבי זה.

תלמיד: מה זה אומר, על גבי ולא למחוק?

איך אתה יכול למחוק? אם אתה מוחק אז אתה מפסיד הבחנות.

תלמיד: אבל הוא אומר להיזהר ולא למחוק, זאת אומרת יש פה איזו דקות.

נכון כי אתה רוצה להשתמש בכל הבחנה בעד נגד, שחור לבן לא חשוב מה, רק כדי לברר את המצב האמיתי שלך. זאת אומרת שעל כל פני המצבים אתה בונה את עצמך למעלה מהדעת, בעצם אתה רוצה להגיע למצב ש"חשכה כאורה יאיר", שלא יהיה הבדל בין שחור ללבן אלא הכול יהיה מלא בגילוי הבורא.

תלמיד: זאת אומרת לקחת את כל הדקויות שבשחרות ועל פני כל הבחנה לקחת אותה לכיוון של הלבנונית?

כן.

שאלה: מה זה אומר, לא לפגום בשחרות?

אני לא מזלזל בשום מצב שלי שחור לבן, מובן לא מובן, מבולבל, אני רק רוצה לברר על פני כל מצב את עמקי הבריאה, את יחס הבורא אלי ואת היחס שלי דרך החברים לבורא. ולכן האמת שגם שחור וגם לבן, צריכים להיות אצלי ממש באותו משקל, ורק בצורה כזאת אני רואה את עצמי כנמצא, כבודק הנכון, כאקספרט, כמומחה ויכול להבין מה הבורא רוצה ממני.

שאלה: אם אני רוצה להישאר רק בכוח אמונה, אז כאשר מגיעה ידיעה, עליי לבקש מהבורא שייקח את הידיעה ממני?

לא, זה מתברר זה על גבי זה.

שאלה: כתוב "האדם מוכרח אז לבקש מה' שייתן לו את הכוח שיוכל להאמין למעלה מהדעת". איזה סוג של כוח אנו מקבלים בשביל להאמין למעלה מהדעת?

אנחנו מקבלים כוח השפעה ואז אנחנו נמצאים בגובה האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מדוע למעלה מהדעת פירושו גדלות הבורא?

כי רק בצורה של למעלה מהדעת אני יכול לגלות את הבורא ואת הגדלות שלו, את המצב שלו כלפיי, להרגיש אותו, לראות אותו. רק בדרך האמונה למעלה מהדעת, רק בבינה.

שאלה: מה זה "תולה ארץ על בלימה"?

זה אמונה למעלה מהדעת. אני יכול להשיג את הארץ הרוחנית רק בזה שאני עולה לדרגת הבינה.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל הריקנות העצומה, שמתגלה בימינו בבני האדם, היא הכנה לכלי רוממות הבורא? איך אפשר להמיר אותה ריקנות לכיוון רוחני?

כי מאיפה זה בא ולאן זה מוביל אותי? אך ורק לגדלות הבורא, ולכן מזה אני מגיע לזה. כל הפעולות שלנו וכל מה שאנחנו מקבלים מהבורא, זה רק כדי לגלות את הגדלות שלו, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שאלה: איך לאהוב את הבורא עם כל 620 המצוות?

יש לנו 620 רצונות, תר"ך רצונות, ואנחנו צריכים לתקן את כל הרצונות האלה בכוונה בעל מנת להשפיע, זו מטרת האדם בחיים שלו, ואז אנחנו מגלים בכל רצון, לפי כוונתו בעל מנת להשפיע, את יחס הבורא אליו, עד שהבורא יתגלה בצורה המלאה, השלימה, כלפי האדם, לפי שורש נשמתו, לזה צריכים להגיע.

שאלה: אם אני לא מרגישה ריקנות, האם עליי לבקש מהבורא להרגיש זאת?

כן, אנחנו צריכים לעבוד עד שאנחנו נרגיש צורך בריקנות, בכלי ריק, שחסרה לי גדלות הבורא, עוצמת הבורא שיתגלה אלי כשולט בכול ומסדר לי את הכול. אני חייב להרגיש את זה, בלי זה לא תהיה לי שום אפשרות להתקרב אליו.

שאלה: מהו מצב של ריקנות בעשירייה? האם מושג בחיבור מצבים ריקניים של כל החברות או שזה מצב נוסף גבוה יותר כתוצאה מהחיבור?

זה קשה להגיד, זה בא לסירוגין, פעם כך ופעם כך. האדם צריך להשיג את זה מהניסיון שלו.

שאלה: מה לעשות עם ריקנות שמתגלה בנו, באנשים שכבר לומדים קבלה אבל עדיין לא נמצאים בהשגה?

הם צריכים להמשיך, העיקר זה לא להפסיק באמצע. הם צריכים להמשיך עד שהריקנות הזאת תהיה עד כדי כך בעוצמתה, שבקונטרסט אליה יתגלה הבורא.

שאלה: מה זה הכנעה כלפי גדלות הבורא? איך זה בא לידי ביטוי?

היא באה לביטוי רק כלפי הקבוצה.

שאלה: בתוך הריקנות, איך אדם מוצא כיוון בתוך עשירייה, בתוך הקבוצה, בהכרחיות שלו?

הוא מתחיל לתאר את הקבוצה כמקום שבו שורה הבורא, שהקבוצה זו השכינה שבה שוכן הבורא ורק בצורה כזאת שהוא מגיע להשתוות הצורה עם השכינה, עם הקבוצה, הוא מגלה את הבורא במידה הזאת, בעוצמה הזאת.

שאלה: מה זה נקרא שהצלחנו לעלות למעלה מהדעת?

שאנחנו מרגישים בכוח השפעה שעכשיו קיבלנו, את העולם הרוחני.

שאלה: מהו הסדר פעולות הנכון יותר, הרגשת הריקנות, שתיים שמחה מהבנה שזה מגיע מהבורא ואז להתפלל, להתמלא בגדלות הבורא או, להרגיש ריקנות ואז להתפלל, להתמלא ואחרי זה הרגשת שמחה?

האפשרות השנייה היא הנכונה.

(סוף השיעור)