שיעור בוקר 18.11.2015- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 216,

מאמר: "פתיחה לפירוש הסולם", אותיות נ"ג – נ"ו

אנחנו מגיעים כאן לחלק חשוב מאוד שבו בעל הסולם מדבר על "שורש הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות", שכינה, מלכה. בקיצור הכל. כי בה מתגלה הבורא, היא מגיעה להשתוות הצורה אליו וכן הלאה. זאת אומרת, הדבר החשוב ביותר. אנחנו חלקי המלכות.

שורש הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות

אות נ"ג

"בעת קטנות דעולם הנקודים, היה לז"א, שהוא חג"ת נה"י דנקודים, ששה כלים חב"ד חג"ת (כי מצד האורות, שהקטנים גדלים תחילה, נקראים חג"ת נה"י, וחסרים מג"ר, ומצד הכלים, שהעליונים גדלים תחילה, נקראים חב"ד חג"ת, וחסרים מנה"י דכלים (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"ד ע"ש). והיה חסר לו נה"י דכלים)." בקיצור, זעיר אנפין קטן. לא חשוב אם מצד הכלים או מצד האורות, אם מכנים אותו כך או מכנים אותו כך, הוא קטן. "והיה זה, מחמת עלית המלכות במקום בינה דז"א, שהוא ספירת הת"ת, כי חג"ת דז"א הם כח"ב (כנ"ל אות ט'), והיינו בשליש עליון דת"ת במקום החזה, וב' שלישי בינה ותו"מ, הנקראים בז"א ב' שלישי ת"ת ונה"י (כמ"ש שם) נפלו ממדרגתו למדרגה שמתחתיה, דהיינו לעולמות בריאה יצירה עשיה, שהם מתחת ז"א דאצילות. וע"כ לא נשאר בו אלא חב"ד חג"ת דכלים עד נקודת החזה. ונקודת החזה, היא המלכות המסיימת המדרגה במקום הבינה, ומורידה בינה ותו"מ, הנקראים תנה"י, למדרגה שמתחתיה (כנ"ל באות ט"ז)," היינו לבי"ע. "וז"ס שזו"ן בקטנות נקראים תמיד ו"ק ונקודה, כי ששת הכלים חב"ד חג"ת שבו, נקראים ו"ק," שנשארו למעלה מפרסא, "דהיינו ו' קצוות. ונקודת החזה שהיא מלכות המסיימת מדרגתו" שהיא עומדת בפרסא, "נקראת נקודה (ומבחינת האורות, שהקטנים גדלים תחילה, הם נקראים חג"ת נה"י, והמלכות המסיימת נקראת נקודה תחת היסוד)."

הוא אומר כך, זעיר אנפין יכול להיות גדול, זעיר אנפין גדלות, ובהתאם המלכות שלו. הוא יכול להיות קטן, זעיר אנפין קטנות, ובהתאם זו המלכות שלו (ראו שרטוט מס' 1). לזעיר אנפין קטנות יש חב"ד חג"ת דכלים, עד שליש. ואחר כך זה שני שליש, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ואז מלכות. ובזעיר אנפין דגדלות זה גם חב"ד חג"ת ונהי"מ.

שאלה: למה הוא אומר, "וז"ס שזו"ן בקטנות נקראים תמיד ו"ק ונקודה," מה הסוד פה?

אתה שואל, לכן זה סוד.

תלמיד: יש עניין בזה?

זעיר אנפין בקטנות זה ו' והמלכות זאת נקודה (ראו שרטוט מס' 1). לכן זה נקרא ו' ונקודה. זה סימן של קטנות, מלכות בנקודה וזעיר אנפין בקטן. עכשיו כשזעיר אנפין יעלה, נניח שהוא עולה בחזרה, אז הוא ייתן למלכות גם לגדול. תפארת שהיתה קודם, ירדה עכשיו למקום של מלכות. עכשיו כשעולים כל הכלים האלה, תנהי"מ בחזרה, כשהם עולים הם עוברים דרך המלכות, הם כאילו מנפחים את המלכות ממטה למעלה ומלכות גדלה. נראה את זה בהמשך, כי אנחנו מדברים על שורש הנוקבא.

2. 

   שרטוט מס' 1

   אות נ"ד

"ומשום זה כל הכלים שבבי"ע, לקחה המלכות לרשותה, שהיא נקודת החזה. כי נקודה זו הוציאה הכלים דתנה"י דז"א לבי"ע, וכן היא החזירה הכלים ההם למדרגת אצילות, בעת שיצאה הגדלות דנקודים, מטרם שנשברו." זאת אומרת, על ידי האור דגדלות, הכלים האלו של בי"ע הם חזרו לאצילות (ראו שרטוט מס' 1). ומה קרה? "כי בשעת הגדלות חזרה וירדה המלכות המסיימת ממקום החזה למקומה, תחת נה"י דכלים דז"א, ואז הכלים דבינה ותו"מ שנפלו לבי"ע, שהם תנה"י, עלו בחזרה לאצילות." כל הכלים חוזרים בחזרה לאצילות, הפרצוף חוזר להיות כמו שהיה. ומה קורה? "וכיון שז"א קנה תשלום תנה"י דכלים יצאו לו ג"ר דאורות (כנ"ל אות י"ט), ומתוך שאין העדר ברוחני, נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן, אלא כח הדין והסיום שבה בלבד, ירד לנקודה דעוה"ז. ולפיכך אותם הכלים דתנה"י דז"א, שהיו תחת רשותה בעת קטנות, ועתה חזרו ונתחברו לז"א, נמצאים מתחברים גם אליה בעת גדלות, אחר שכבר נתחברו והשלימו תנה"י דז"א. והם נעשים לה ט' ספירות תחתונות. כי נקודת החזה שהיא שורש המלכות הנמצא לה מעת קטנות נעשה לכתר," כתר דמלכות, "וג' הכלים נה"י דז"א, נתחלק כל כלי לג' שלישים, וג' שלישי נצח דז"א נעשו למלכות חכמה חסד נצח. וג' שלישי הוד דז"א, נעשו למלכות בינה גבורה הוד. וג' שלישי היסוד דז"א, נעשו למלכות דעת ת"ת יסוד, באופן, שאלו תנה"י דז"א, שעלו בעת גדלות מבי"ע ונתחברו למדרגתו, וגרמו לו ג"ר דאורות, הנה הם מתחברים גם למלכות, ונעשו לה ט"ס תחתונות דכלים וט"ר דאורות".

אות נ"ד

"ומשום זה כל הכלים שבבי"ע, לקחה המלכות לרשותה, שהיא נקודת החזה. כי נקודה זו הוציאה הכלים דתנה"י דז"א לבי"ע, וכן היא החזירה הכלים ההם למדרגת אצילות, בעת שיצאה הגדלות דנקודים, מטרם שנשברו." (ראו שרטוט מס' 2) "כי בשעת הגדלות חזרה וירדה המלכות המסיימת ממקום החזה למקומה, תחת נה"י דכלים דז"א, ואז הכלים דבינה ותו"מ שנפלו לבי"ע, שהם תנה"י, עלו בחזרה לאצילות. וכיון שז"א קנה תשלום תנה"י דכלים יצאו לו ג"ר דאורות (כנ"ל אות י"ט), ומתוך שאין העדר ברוחני, נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן, אלא כח הדין והסיום שבה בלבד, ירד לנקודה דעוה"ז. ולפיכך אותם הכלים דתנה"י דז"א, שהיו תחת רשותה בעת קטנות, ועתה חזרו ונתחברו לז"א, נמצאים מתחברים גם אליה בעת גדלות, אחר שכבר נתחברו והשלימו תנה"י דז"א. והם נעשים לה ט' ספירות תחתונות. כי נקודת החזה שהיא שורש המלכות הנמצא לה מעת קטנות נעשה לכתר, וג' הכלים נה"י דז"א, נתחלק כל כלי לג' שלישים, וג' שלישי נצח דז"א נעשו למלכות חכמה חסד נצח. וג' שלישי הוד דז"א, נעשו למלכות בינה גבורה הוד. וג' שלישי היסוד דז"א, נעשו למלכות דעת ת"ת יסוד, באופן, שאלו תנה"י דז"א, שעלו בעת גדלות מבי"ע ונתחברו למדרגתו, וגרמו לו ג"ר דאורות, הנה הם מתחברים גם למלכות, ונעשו לה ט"ס תחתונות דכלים וט"ר דאורות."

שרטוט מס' 2

שאלה: למה כשזעיר אנפין בגדלות הוא למעלה מהפרסא ובקטנות הוא יורד למטה?

כי הכלים האלו של תנה"י שלו נמצאים בשליטת המלכות שהיא רצון לקבל.

תלמיד: למה זה נקרא קטנות?

קטנות כלפי זעיר אנפין. חב"ד חג"ת דכלים, חג"ת נה"י דאורות נפש רוח, סך הכל זה נקרא "קטנות". יש לו מסך רק על עביות א'. עביות ב', ג' וד' זה כבר גדלות.

תלמיד: בקטנות זה יותר קרוב להשפעה או יותר רחוק?

יש ערך הפוך אורות וכלים. ככל שהעביות יותר גדולה עם המסך, אז הוא יותר גדול בהשפעה. אמנם שהוא עבה יותר, אבל בגלל המסך הוא הופך את העביות לזכות ונעשה זך יותר.

תלמיד: כשזעיר אנפין עולה אחר כך לאצילות אז מלכות רוכשת את כל הנה"י?

בקטנות?

תלמיד: לא בגדלות, כשזעיר אנפין חוזר לאצילות.

בגדלות אותם הכלים שמלכות עלתה אליהם וצמצמה אותם, זה כלים דזעיר אנפין שהיא צמצמה אותם, בגללה הוא הצטמצם בוא נגיד כך, ועכשיו כשהיא רוכשת מסך אז הכלים האלה גם נעשים הכלים שלה. ויוצא שהזעיר אנפין חוזר לגדלות ומלכות לידו חוזרת לגדלות. קודם היתה לה רק נקודה אחת, מלכות, ועכשיו יש לה גם ט' ראשונות מתנה"י דזעיר אנפין.

תלמיד: זו כבר מלכות אחרת?

זה אותה המלכות שקיבלה שינוי. מה זה אחרת? כל רגע, כל מצב הוא מצב חדש, אחר.

תלמיד: אז התהליך הזה קורה כל פעם כשמלכות מעלה מ"ן, היא כל פעם אוספת רצונות ומעלה מ"ן ואז זה קורה?

בוא נגיד שכן. יותר קל לי עכשיו כך להגיד. ישנן עוד הרבה פעולות שונות, אבל בעצם הפעולה השגרתית היא כזאת.

תלמיד: זה אחרי השבירה שכבר מתחילים התיקונים בדבר הזה.

כן.

שאלה: מה זה אומר שכוח הדין והסיום ירד לנקודה דעולם הזה?

האור פועל על המלכות כך, שהוא מלבן את הספירות שלה. מה זה מלבן? שכוח הדין יורד מהספירות האלה, והספירות האלה שהיא נכללה בזעיר אנפין הופכות להיות לאור. כוח הדין יורד מהן.

נניח שהייתי בבית המלך, ראיתי את הכול, ואני רוצה לגנוב את כל הדברים האלה. זה הטבע, כך אני נמצא. לאט לאט מגיע אלי על יד איזה פעולות המאור המחזיר למוטב, כוח הדין יורד, אני כבר לא רוצה לגנוב, אני רוצה דווקא לשמש את המלך. וכל הכלים האלה שרציתי קודם לגנוב, אני התכללתי מהם, מהרצונות האלו, מהיכולות האלו שלו, והם עכשיו גם הרצונות והתכונות שלי. הכול עושה המאור המחזיר למוטב. העיקר הוא ההתכללות עם העליון בזמן החושך, אחר כך מגיע האור מלבן את הספירות וכך אתה הופך להיות כמו העליון. לכן זה עליות וירידות.

שאלה: ברגע שיש נוקבא דזעיר אנפין כבר מתחילים להיות יחסים ביניהם? בהתחלה יש לנו מלכות ויש לנו נוקבא.

מלכות גדלה והופכת להיות לנוקבא. לכן בעל הסולם כותב שזה שורש הנוקבא דזעיר אנפין.

תלמיד: הוא רוצה להגיד פה, שמלכות היא שורש לנוקבא דזעיר אנפין?

כן. בוא נגיד כך.

תלמיד: מה הוא רוצה להגיד?

שמלכות זה שורש דנוקבא דזעיר אנפין. אני לא צוחק, זה באמת כך.

אני צריך לבדוק את עצמי לפני שאני אומר כן או לא, כי תמיד זה כלפי משהו. כי יש חוץ מזה עוד דברים ועליהם אנחנו עכשיו לא מדברים. שמישהו ישמע בפעם הבאה הוא יגיד "מה הוא אמר, אבל יש כך ויש כך", לכן אני תמיד נמצא במצב עדין, מורכב.

תלמיד: האם היחס משתנה?

מלכות שאנחנו עכשיו מדברים היא נוקבא דזעיר אנפין. זו לא סתם מלכות. יש לה באמת תפקיד מיוחד כנוקבא דזעיר אנפין, שהוא הופך להיות אותו מקום שנקרא "שכינה", כדי לגלות אותו כשוכן. זעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא", מלכות נקראת "שכינה", וכך אנחנו מגיעים למבנה של קודשא בריך הוא ושכינתא. ואנחנו גורמים את הזיווג ביניהם על ידי העבודה שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת שמלכות נשארת במקום חזה דזעיר אנפין אפילו אחרי העלייה לאצילות?

שורשה, איפה שהיא הייתה, הוא נשאר. אין העדר ברוחני. היא הייתה כך, היא צמצמה שם את הזעיר אנפין, אז כך הנקודה הזאת נשארת, היא דבוקה בה, קנתה את המקום. ועכשיו רק בזכות עבודת המלכות, זעיר אנפין מקבל גדלות והיא מקבלת גדלות. ואז יוצא שמלכות מזה מקבלת ט' תחתונות. אותה נקודת מלכות בבינה שהיא עמדה בתפארת דזעיר אנפין, עכשיו היא הופכת להיות כתר למלכות.

שאלה: מה זה שכוח הדין והסיום שבה ירד לנקודת העולם הזה? הוא מדבר על מצב הגדלות, נכון?

כבר עניתי על זה. מפני שכוח הדין ירד ממנה. לאיפה? לאיפה שכל הדינים, זו נקודה דעולם הזה, שם כל הדינים, למטה מסיום.

תלמיד: ואיך זה שהיא לקחה לעצמה את הכלים של זעיר אנפין שירדו קודם והם הפכו לט' תחתונות שלה?

היא נכללת מהם. כמו שנתתי דוגמה, שהייתי בבית המלך, רציתי לגנוב הכול, ואחר כך מגיע המאור המחזיר למוטב, נותן לי תיקון, אני כבר לא רוצה לגנוב, אני כבר משתמש דווקא בדברים האלה שנכללתי איתם, קיבלתי כאילו לרשותי, הם היו מצומצמים כלפיי, עכשיו הם מותרים לי.

תלמיד: אין לה כלים משל עצמה?

כלום אין, היא נקודה שחורה. איך יכול להיות? איפה? הרצון לקבל זה נקודה שחורה שהבורא ברא יש מאין. אין לה כלום. נקודה שחורה.

שאלה: מה זאת אומרת ג' כלים לנה"י דזעיר אנפין נחלקים לג' שלישים?

כך נחלקים. כל חלק מהפרצוף אנחנו יכולים לחלק לעשר ספירות. את נצח לעשר ספירות, והוד לעשר ספירות, ויסוד לעשר ספירות אין שום בעיה. וכאן בעל הסולם אומר שהם נחלקים לחב"ד, חג"ת, נה"י, כך מתחלקים. ואז הם בסך הכל ט' ספירות, והם עולים למעלה והופכים להיות ט' תחתונות כלפי נקודת הכתר דמלכות (ראו שרטוט מס' 3 ).

שרטוט מס' 3

שאלה: זה יהיה נכון לומר שעל מנת לגדול מחוץ לגבול קיים, יש פעולה כמו קפיץ, כאילו התכווצות, התכנסות למרכז, ואז על ידי זה יציאה יותר?

התכווצות והתרחקות. אתה צודק, אפשר כך להגיד, זה אותו הטבע.

שאלה: בעל הסולם כותב "מכיון שזעיר אנפין קנה תשלום תנה"י דכלים, יצאו לו ג"ר דאורות. ומתוך שאין העדר ברוחני נבחן גם עתה שהמלכות נשארת במקום החזה דז"א כמקודם לכן". מה הוא אומר פה מבחינת תשלום?

השלמה. תשלום זה לא כסף, זה לא שקלים או דולרים, זה השלמת הכלים במסכים.

תלמיד: איזה אורות יוצאים? הג"ר דאורות האלה, מאיפה הם?

הוא קנה נה"י דכלים, וכנגד זה קונה ג"ר דאורות. אז אותם אורות שהיו מתלבשים בחב"ד חג"ת הקודמים, עכשיו יורדים לנה"י החדשים. והכלים שפנויים עכשיו מהאורות הקודמים, בהם נכנס אור חיה ויחידה, נגיד.

תלמיד: ואיך הוא קונה את ההשלמה הזאת, מה הוא עושה?

כאן לא מדברים על זה, זה נכון. כאן לא מדברים על ידי מה זה נעשה. זה נעשה מתוך זה, שיש כלים שבורים, שזה אנחנו, ואז אנחנו מעלים מ"ן. למה? לאותם הכלים חב"ד חג"ת נה"י אנחנו מעלים מ"ן, כי אנחנו רוצים להיות שייכים למה שנמצא למעלה מהפרסא. ולכן אנחנו מעלים את הכלים האלו (ראו שרטוט מס' 3).

אתה שואל, על ידי מה עולים הכלים האלו, שהם נעשים ט' ראשונות דנוקבא? על ידי תפילה.

שאלה: יש פה עניין, שהמלכות שהיא עולה לתפארת אז היא מגלה לא רק כלפי מעלה גם כלפי מטה. זאת אומרת, היא מגלה בי"ע.

שום דבר היא לא מגלה. בעליית המלכות לתפארת, בקטנות, היא מצמצמת. עליית המלכות על משהו, זה נקרא שהיא מצמצמת כלים. מלכות זה נקרא "דין", היא מצמצמת, מגרשת משם את האור.

תלמיד: ואחרי שהיא מצמצת את הכלים דבי"ע ומעלה אותם לזעיר אנפין בגדלות, למה זה הופך לכתר דמלכות?

אותה מלכות שעומדת בתפארת, היא הופכת להיות לכתר. אותה מלכות שהייתה בסיום דזעיר אנפין היא מלכות, אז בין מלכות דמלכות למלכות דכתר היא קנתה את התכונות האלה בתוכה בזמן החושך, שהם היו כאן ברשותה. כי יש את התפשטות המלכות למטה מפרסא, ואז היא רוכשת אותם, הם נעשים שלה.

זה כמו בוכנה, יורדת למטה ומעלה למעלה בחזרה את הכלים. יורדת למטה ומעלה למעלה. זה כמו נשימה.

תלמיד: זה כמו איסוף כזה, זה כמו חילוץ?

כן.

תלמיד: וכשזה הופך לכתר דמלכות, כשזה נחשב כתר, אז זה נחשב למדרגה הבאה? חב"ד זה בתוך משהו שאפשר לעבוד, וכתר זה במשהו שהוא מדרגה הבאה כביכול? למה זה נהיה כתר, ולפני כן זה חב"ד?

לפני זה, זה לא חב"ד.

תלמיד: בזעיר אנפין דגדלות הראשון, זה חב"ד, חג"ת, נהי"מ?

אבל זו לא מלכות. נקודת המלכות זו נקודה. שהיא נקודה, שעומדת בתפארת, נקודה. כאן בתפארת, נקודה. כשהיא חוזרת לגדלות, אז היא כבר לא נקודה. כי תחתיה יש ספירות שהיו חשוכות, שהיו ברשותה, כאן למטה חב"ד, חג"ת, נה"י, ועכשיו הם נמצאים ברשותה כשבא האור. ואז את הספירות האלו, את התכונות הללו היא מקבלת, היא קונה אותם. ועכשיו יש לה תכונות כאלו.

יש לה בעצמה רצון לקבל, זו המלכות. המלכות זה רצון לקבל. התכונות האלו חב"ד, חג"ת, נה"י, הן תכונות של השפעה, אלה תכונות של הבורא. על ידי זה שמלכות כאילו שלטה עליהם, עכשיו היא מקבלת אותם, היא רוכשת אותם, ועובדת לפי התכונות הללו. זאת אומרת, מה קרה עם הנקודה שלה שהייתה פעם כחושך? עכשיו היא רוצה להיות כמו התכונות הללו, ט' תחתונות דמלכות שהיא רכשה. ולכן מלכות הפכה להיות בנקודה הזאת לכתר. היא קונה את תכונות הבורא בצורה כזאת.

תלמיד: אז יש פה היפוך לעל מנת להשפיע?

כן, וודאי. זה כל העניין, הייתה כאן נקודת החושך שהייתה מגבילה את הפרצוף זעיר אנפין. וכאן זה ההיפך, היא מביאה גדלות, היא מעלה את הכלים לתיקון. היא מתקנת אותם, היא בונה את פרצוף המלכות, כי חוץ מפרצוף המלכות אין לנו מה לבנות. זה בעצם הכל.

תלמיד: אז מעל הפרסא זה שימוש באותם כלים בעל מנת להשפיע, רק שקודם היא גילתה אותם בבי"ע, והעלתה אותם מעל הפרסא לאצילות, ושם היא עובדת איתם בעל מנת להשפיע.

כן.

אות נ"ה

"והנך מוצא, ששורש הנוקבא דז"א, היא נקודת החזה, שאינה חסרה ממנו אפילו בעת קטנות. והיא נקראת בשם כתר המלכות. ואלו הכלים תנה"י דז"א, שנפלו לבי"ע, בעת קטנות, וחוזרים לאצילות בעת גדלות, הם מתחלקים לב' פרצופין, לז"א ולמלכות, כי הם משמשים לתנה"י דכלים בשביל ז"א, ולחב"ד חג"ת נה"י דכלים בשביל המלכות".

שאלה: כשהוא מדבר על כתר מלכות, למה הוא מתכוון כשהוא אומר כתר דמלכות? אנחנו יודעים, שמלכות זה מלכות?

כתר דמלכות, דפרצוף מלכות.

שאלה: מה זה אומר?

בפרצוף מלכות יש עשר ספירות, אז יש ביניהן כתר, ספירה ראשונה. אז הכתר של המלכות עומד בחזה דזעיר אנפין. תשאל, איפה הוא נמצא בדיוק בחזה? באמצע תפארת או אולי בתנה"י דתפארת? הוא שייך לשליש עליון, או לשליש אמצעי, או לשליש תחתון דתפארת? תתחיל את זה לברר, אתה תראה עד כמה שזה מעניין. כי מלכות צריכה להיות כאילו שייכת לתחתון, אבל מצד אחד היא צריכה להיות גם קשורה לעליון. תתחיל לברר כאן את היסוד שלנו המתנדנד, מעלה מטה, מטה מעלה, כמו לשון מאזניים.

שאלה: יש פה הרבה, גם נ"ג, נ"ד. כולם מדברים בערך אותו דבר או לא מדברים אותו דבר. זה תהליך מסוים שבעצם מראים לנו אותו כל פעם מזווית אחרת.

אם אנחנו באות נ"ג אנחנו מדברים באות נ"ג, אם באות נ"ד אנחנו מדברים באות נ"ד.

תלמיד: אז השאלה היא, האם מדובר הכל אותו דבר, או כל דבר פתאום יש לו איזה נתיבים?

לא. באמת, יש הרבה מאד פרטים. הוא מסביר לך את זה גלובאלי, בשביל מה צריכים את זה? אז אני אמרתי, צריכים כדי שיבנה את פרצוף המלכות, שהוא כולל את כל התיקונים, את כל הנשמות, הכל נמצא במלכות, ולפני המלכות, (ראו שרטוט מס' 4) מהאין סוף עד כאן, עד פרצוף המלכות, זה נקרא, "הקדוש ברוך הוא", וכאן מלכות נקראת "שכינה", "שכינתא", זהו.

ואז אנחנו גורמים בחלק המשותף שלהם, אנחנו גורמים לזיווג. כאן אנחנו גורמים לזיווג, "קודשא בריך הוא ושכינתא".

שרטוט מס' 4

תלמיד: כל העבודה שלנו היא מכתר ועד מלכות דמלכות? זאת אומרת, רק הקטע הזה זו העבודה שלנו, מלמעלה כבר לא?

לא. רק במלכות.

תלמיד: אז מה זה ממלכות דמלכות ועד כתר דמלכות, זו לא העבודה שלנו?

זהו. זו כל העבודה שלנו. לבנות את פרצוף השכינה.

תלמיד: מה יש מעל?

מעל, יש זעיר אנפין, קודשה בריך הוא.

תלמיד: זו לא העבודה שלנו?

תכונות דהשפעה של הכוח העליון.

תלמיד: זה לא שייך לעבודה שלנו?

אנחנו לא צריכים לתקן את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, שם כבר הקטע שלנו אין גישה לשם?

זה משהו אחר. "גישה" או "תיקון", זה משהו אחר. יש לנו גישה, ואנחנו מקבלים ומגלים את כל המלכות דאין סוף, וכולל במלכות דאין סוף את כל אור האין סוף, כל העולם אין סוף. אבל על ידי מה אנחנו מקבלים את זה? על ידי זה שאנחנו עובדים בזיווג קודשא בריך הוא ושכינתא כאן, מתפארת דזעיר אנפין ועד סיום דזעיר אנפין דאצילות. אחר כך מלכות עולה לכל הזעיר אנפין דאצילות. יש זיווג פנים בפנים בקומה שווה. ואז הם עולים לג"ר דאצילות, אבל צריך רק להבין את השורש. בעל הסולם כלפי הזוהר הוא רוצה להסביר כאלה דברים גלובאליים כדי להבין את הזוהר בכללות. הזוהר לא נכנס לפרטים.

תלמיד: מקובל לא צריך להבין את מה שאנחנו יודעים. הוא צריך להרגיש את כל העבודה הזאת, בעצם.

נכון. ומתוך להרגיש, להבין. לכן כל ההבנה היא בלב. הלב מבין. קודם הרגשה ואחר כך הבנה. כמו בעולם שלנו. ויש הפוך, שאם אנחנו עובדים ברצון לקבל, אז קודם אנחנו מבינים, לאט לאט יותר ויותר נכנסים נניח לתוך המכונה, מבינים אותה כך וכך, אחר כך מתחילים להרגיש. אבל ברוחניות עניין ההרגשה, זה העיקר. כי זה בתוך הרצון קורה, כל התיקונים ברצון.

שאלה: האם אפשר להסתכל על הירידה והעלייה, כמו שלמדנו בחלק הראשון של השיעור, שנכנס לאיזה חושך כזה ולמחרת, מתוך העבודה על התיקונים, בא האור על החיבור בינינו?

כן, בהחלט.

תלמיד: זאת אומרת, כל הירידה היא כאילו איזה פירוד שנכנס בינינו, איזו שנאה.

כן, אפשר לומר או שנאה, או לילה ויום כמו שדיברנו.

תלמיד: אבל לילה ויום זה בינינו, ביחס לקשר בינינו, או זה ביחס לאיזה משהו אחר?

לא, זה לא חשוב כלפי מי, צורת הפעולות היא אותה צורת הפעולות. זה יכול להיות בין בני אדם, זה יכול להיות בין אדם לסביבה, זה יכול להיות כל המציאות. זה לא חשוב. הפעולות הן אותן הפעולות.

התעוררות הכלים השבורים, איך שהם נדבקים לשכינה, שמוכנים לקבל אותה שכינתא בגלותא, ואז הם גורמים שהיא תחזור מגלות לגאולה בצורה חלקית, ואז הם דבוקים בגאולה, שלא עושים וודאי גאולה שלה לעצמם, אלא כדי להשפיע נחת רוח לגואל, לקודשא בריך הוא, וכך עובדים. וכך זה יום יום, וכך זה בכל פעולה פרטית, וכל העולם בששת אלפים שנה. הכל אותו דבר. עשר ספירות, תחלק אותם איך שאתה רוצה, והפעולה אותה פעולה.

זה כמו במחשב, אין שום פעולה חוץ מזה שמחברים אפסים ואחדים, זה לזה, זה הכל. וגם מה יש לך באטום? פלוס ומינוס שמתחברים, אבל תראה מהאיסוף שלהם איזה תכונות נעשו, באיזה דרגות והבדלים. אנחנו עוד לא מבינים מאיפה כל זה בא.

תלמיד: ועלינו זה צריך להיות מתוך תפילה, מתוך מ"ן, לעומת אותם אטומים שזה מתוך איזה כוח של הטבע.

המ"ן שלנו זה מתוך אותם החסרונות שמתגלים מהרשימות. אם רשימות לא היו מתגלות, אז לא היינו יכולים לעשות שום תיקון, כי אין לי וזהו. לא חסר לי. אז מה תעשה? תרביץ, אז אני אברח. אבל אתה לא יכול לברוא בי רצון. זה רק האור העליון שמאיר, אז הוא מעורר את הרשימו, ואז אדם רוצה.

לכן, על הרצון הגשמי אנחנו יכולים ללמוד מאחרים, כי יש לנו רצון ליהנות בכללות, אז אני לומד מהאחרים ממה אפשר ליהנות. הוא נהנה ממוסיקה, הוא נהנה ממשחק, הוא נהנה מעבודה מסוימת, אז אני לומד את זה. אבל ברוחניות איך אני אלמד? מקובלים יושבים ונהנים מזיו השכינה. מה זה יושבים ונהנים? עם איזו נרגילה? מה קורה כאן? איך אני יכול להשתוקק לדבר כזה?

תלמיד: מה התנאי שמאפשר לאותו זעיר אנפין מהמצב הירוד של קטנות, לעלות?

ביטול. כל עלייה זה שאני מבטל את עצמי לגמרי, ואז אני נכלל בעליון, זה התנאי הראשון. ולאחר מכן זה ביטול יותר ויותר. עד שעל ידי כל הביטולים האלה אני מתחיל לקבל את כל התכונות שלו עלי, זאת אומרת, מתחיל לפרמט את עצמי לפי הצורה שלו. תתאר לעצמך, כמו שילדים עושים כל מיני צורות מחול, כך הבשר שלך נכנס לכל הצורות האלה וממך עושים כך, ואתה נהנה.

חשיבות זה מה שצריכים.

שאלה: אמרת קודם שמתוך זה שמלכות שלטה על חב"ד חג"ת נה"י, היא קבלה את התכונות האלה, ואז היא יכולה לעבוד איתן למעלה.

כן. נה"י שהיא קיבלה קודם מתחלקים לחב"ד, חג"ת, נה"י, והופכים להיות אצלה לט' תחתונות. מה זאת אומרת לט' תחתונות? כי אותה נקודת הביטול שלה שהיא רוצה להתכלל בזעיר אנפין ולקבל את כל התכונות שלו, וכדי לקבל את כל התכונות שלו היא נכללת מהנה"י שלו, זו נקודת הכתר, לכן היא הופכת להיות לכתר.

למה הנקודה הזאת, המלכות היא כתר? כי היא ביטלה את עצמה וקיבלה את כל מה שיש תחתיה. ואז כשהיא דרשה שיבוא המאור ויחזיר את הכול לעל מנת להשפיע, אז אותה נקודה שעשתה את זה, היא הופכת להיות לכתר. וכל יתר התכונות, אמנם הן תכונות של ט' ראשונות, הן הופכות להיות לט' תחתונות שלה, כי היא ביטלה את עצמה, ורוצה להתכלל רק בתכונות העליון שהיו פעם תחתיה, למטה בעולמות בי"ע, הכלים השבורים. עכשיו היא מוכנה לקבל אותם ולעבוד רק לפי הכלים האלו, שיבוא אליהם האור העליון, שהיא תשרת אותם, כי על ידי זה היא תגרום גדלות לזעיר אנפין, שהקודשא בריך יהיה גדול בעיניה. ולכן היא הופכת להיות לכתר, לפרצוף, ולא יורדת למטה, אלא נשארת שם, כי זו המשימה שלה (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

תלמיד: מה היא מקבלת מהם מתוך הרצון שלה לשרת אותם?

כל ה-ט' תחתונות הן שלה עכשיו, יש לה פרצוף. ומהפרצוף הקטן שלה, בינתיים זה פרצוף קטן, אבל נמצא כבר בחיבור בזעיר אנפין, היא רוצה להגיע לגדול, שזו"ן יהיו כשני המאורות הגדולים, "פנים בפנים" בקומה שווה. זה מה שהיא רוצה שיהיה. זה סוף התיקון שלה, להיות כמו הקדוש ברוך הוא, בזיווג השלם קודשא בריך הוא ושכינתא "פנים בפנים".

תלמיד: היא מבטלת את עצמה והולכת לשרת את הכלים השבורים, לטפל בהם?

לכן היא הופכת להיות לכתר. בכך שאישה מבטלת את עצמה כלפי כל המשפחה, היא הופכת להיות לבעלת המשפחה. היא קובעת בבית את הכול על ידי זה שהיא משרתת בו ומנהלת את הבית. היא משרתת בבית ולכן היא מנהלת אותו. זה הטבע גם בעולם הזה.

תלמיד: קודם הדגשת שהיא מקבלת את התכונות מהם. מה היא מקבלת מהכלים השבורים שהיא הולכת לתקן ולטפל בהם?

היא מקבלת מהם את הכלים השבורים שהיא יכולה לדרוש עליהם תיקון, ואז כל הכלים האלו שהופכים להיות מתוקנים, נמצאים תחתיה. בכך היא מרכיבה את ההשפעה שלה לבורא, ואז יוצא שהיא רוכשת אותם לרשותה, וזה הופך להיות כבר הפרצוף שלה. מה זה הפרצוף שלה? מה שעשיתי כלפי הבורא, כלפי הזעיר אנפין. וכך היא הולכת ומוסיפה את כל ההשפעות שלה לזעיר אנפין (ראו שרטוט מס' 5).

תלמיד: אז כל מי שאתה משרת אותו, מטפל בו ומתקן אותו, הופך להיות חלק מהפרצוף שלך?

ודאי. אחרת אין לך פרצוף.

תלמיד: מה הוא נותן לך?

הוא נותן לך את הכלים שלו שהוא לא יכול לתקן. כי אף אחד לא מתקן את עצמו. אלא רק אחרים יכולים לתקן אותי, ואני יכול לתקן אותם. אדם לא מתקן את עצמו.

תלמיד: מה יש בט' תחתונות?

שכל אחד מבטל את עצמו ועובד על הכלים של האחרים, הוא יכול למלא אותם, להאכיל אותו בכפית. אנחנו רואים דוגמאות כאלה.

תלמיד: מה זה ט' תחתונות דמלכות, מה יש שם?

אלה תכונות הבורא, נצח, הוד, יסוד, שזה ג' קווים שמתחלקים לט' ספירות. יש בהן הכול. הן נותנות למלכות ט' תחתונות. זאת אומרת שהיא עכשיו רכשה את תכונות דזעיר אנפין. מה עוד היא צריכה? היא יכולה עכשיו רק לגדל אותן יותר ויותר, עד שתגיע לזעיר אנפין בקומה שווה. זו התכלית של הגידול של המלכות.

תלמיד: קודם הם היו שבורים, ואז היא הלכה לטפל בהם, ואז הם הפכו לט' תחתונות שלה?

תנה"י דזעיר אנפין לא היו שבורים, היא צמצמה אותם. ואז, כשהיא צמצמה אותם, הם ירדו למקום בי"ע. וכשהם נמצאים במקום בי"ע בשליטת המלכות, הם נכללים מכל מיני תכונות שבבי"ע, מהכלים השבורים. אבל זה כבר תיקון, אנחנו נלמד את זה.

מחזה ולמטה דז"א שייך לנוקבא

אות נ"ו

"ומכאן יצא הכלל, שמחזה ולמטה דז"א, דהיינו הכלים תנה"י דז"א, הם בחינת המלכות, הנקראת נוקבא הנפרדת דז"א. כי כל ט' ספירות תחתונות של המלכות נבנות מן תנה"י דז"א אלו, אחר שהן מתחברות אליו בעת גדלות, כמבואר. וכן מובן היטב, מה שאנו אומרים, שבקטנות נמצאים ז"א ומלכות בבחינת ו"ק ונקודה. דהיינו חב"ד חג"ת דכלים ונקודת החזה. וז"א חסר ג"ר דאורות, מחמת חסרון נה"י דכלים, והמלכות חסרה ט"ס ראשונות דאורות, מחמת חסרון ט"ת דכלים. והנה נתבאר היטב שורש הנוקבא דז"א בקטנות וגדלות, שהוא מקטנות וגדלות דעולם הנקודים. ואע"פ שנשברו הכלים דנקודים, עכ"ז חזרו ונתקנו בעולם האצילות בב' הזמנים הללו, דקטנות וגדלות, באופן שגם ז"א ומלכות דאצילות, הם ו"ק ונקודה בקטנות, כמו הקטנות דז"ס דנקודים, שאז תנה"י דז"א דאצילות, הם נפולים בבי"ע. ונקודה זו היא שורש הנוקבא. ולעת גדלות חוזרים למדרגתם בז"א דאצילות, ומשלימים נה"י דכלים לז"א, וט"ת דכלים לנוקבא שלו, שהיא המלכות. דהיינו כמבואר בקטנות וגדלות דעולם הנקודים, ונמצאים תנה"י דז"א אלו שמחזה שלו ולמטה, שהם שורשים לגדלות דנוקבא".

אין כאן שום דבר מיוחד. טכנית, בשרטוט, אין שום בעיה לראות את זה, לתפוס את זה מכנית, אלא אחר כך אנחנו נצטרך כל פעם להתייחס לזה יותר ויותר. כי כאן כל העבודה היא שלנו. זעיר אנפין מוריד את התנה"י שלו, מתלבשות שם כל התכונות דמלכות, מלכות כובשת את הספירות האלה תנה"י דזעיר אנפין, היא דורשת את התיקון שלהן, הן נכנסות למלכות, לרכוש שלה, והופכות להיות לט' תחתונות שלה, הופכות להיות לפרצוף שלה. ואז היא מתחילה לגדול, עד שגודלת לגובה של זעיר אנפין.

שאלה: כשאתה אומר שהיא רוכשת אותן והן הופכות לט' תחתונות שלה, מה זה הט' תחתונות האלה?

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

תלמיד: איך פתאום הם בונים אותה? מה יש בהם מתוקן שהם בונים אותה עכשיו?

מקבלים אורות מלמעלה, שמקדשים, זאת אומרת נותנים כוח השפעה, זה נקרא "מקדשים", את הספירות האלה נה"י. הם מתחלקים לג' שלישים, לא למדנו איך זה נעשה, איך שכל ספירה מתחלקת לג' שלישים. נצח מתחלקת לחב"ד, הוד לחג"ת, יסוד לנה"י, ואיך שהם מצטרפים למלכות, לכתר, ונעשים עשר ספירות, פרצוף הנוקבא. זה כבר פרצוף הנוקבא.

(סוף השיעור)