שיעור בוקר 05.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 525, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר י"ג, "ענין רמון"

אנחנו כבר מבינים שהעיקר שחוכמת הקבלה מלמדת אותנו הוא, להשתדל שבחיים האלו, כשאנחנו קיימים בעולם הזה, בזמן הזה, להגיע ל"לשמה". זאת אומרת להחליף את הגישה האגואיסטית שבה אנחנו מקבלים, מרגישים את העולם ברצון לקבל מה שנקרא לעצמנו, המכוון כביכול לתועלת עצמו של האדם, ולהפוך אותה שתהיה לתועלת הבורא. זו בעצם המטרה שלנו. יש כמה אופנים לבצע את המטרה הזאת, להשיג אותה, על ידי זה שמתחברים יחד, עוזרים אחד לשני לצאת מעצמו ולהיות מושפע על ידי הסביבה. אנחנו לומדים שהשפעת הסביבה על האדם היא דבר מאוד חשוב כאן וגם איך להזמין את המאור המחזיר למוטב. זה לא רק לקבל תוספת רצון מהסביבה אלא דווקא דרך הסביבה להשתדל למשוך את המאור המחזיר למוטב. דרך הסביבה, יחד עם הסביבה להשפיע על הכוח העליון, המקור העליון, ולעורר אותו להשפיע עלינו, ואז כל הדברים האלה יכולים להתקיים, ויש עוד כמה בתנאי שאנחנו מעריכים את המקור העליון והוא נעשה אצלנו כדבר היחידי ההכרחי הקובע את כל החיים שלנו וכך אנחנו מתייחסים אליו.

לכן מה שאנחנו צריכים כאן זה לראות איך אנחנו נמצאים בהתרוממות, לרומם את העליון מעלינו שהוא ימשוך אותנו, שזה ייתן לנו ביטחון, שהיחס שלנו אליו יספק לנו את כל הכוחות ונוכל באמת לעבוד כדי להשפיע לו. העליון נסתר בכוונה, ורק במידה שנרצה להשתמש בו כדי להיות כמוהו, נוכל ליהנות מהכוח שלו ואז לתקן את עצמנו ולהעלות את עצמנו לדרגת העליון. זה מה שאנחנו לומדים וכל חכמת הקבלה היא שנוכל להגיע לזה, להחליף את הגישה שלנו המכוונת אלינו לטובת הרצון לקבל שלנו, לטובת הזולת, לטובת הבורא, לרצון להשפיע, זה נקרא לעבור מ"הדעת" ל"למעלה מהדעת". "דעת" זה נקרא מה שאנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל שלנו, מרגישים, מחליטים, בודקים ומודדים, חיים בתוך הרצון לקבל כמו כולם בכל מיני דרגות יותר או פחות. ולפי זה יש לנו מדענים וטיפשים למיניהם, אנשים שונים, אבל כולם ברצון לקבל למטה מהדעת או בתוך הדעת.

אבל רוחניות היא למעלה מהדעת, אנחנו עוברים למצב שאנחנו משתמשים בכוח הבורא, בשכל שלו, ברגש שלו וכך מעלים את עצמנו מדרגות דומם, צומח וחי, אנחנו עדיין מתייחסים לדרגת החי, ועולים לדרגת האדם, לדרגת המדבר הדומה לבורא "אדם". זה כבר אם אנחנו משתמשים בשכל של הבורא והוא נמצא יותר למעלה מהשכל שלנו כי הוא כולו על מנת להשפיע מחשב את כל הפעולות אם אפשר כך להגיד, וכל הפעולות שלנו הן על מנת לקבל לעצמנו. ההבדל גדול מאוד, הפוך, כמו שכתוב בזוהר "עולם הפוך ראיתי", בהפכיות היחס שלנו לבריאה.

ולכן אין לנו כאן מה לעשות מלבד להשתדל ללמוד איזה פעולות יכולות לסייע לנו להגיע ליחס של הבורא לבריאה, זאת אומרת לאמונה למעלה מהדעת, שלא כוח קבלה אלא כוח ההשפעה הוא זה שיכוון אותנו. בואו נקרא את המאמר ונראה.

יג. ענין רמון

שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה")."

כל הריקנות מתגלה אך ורק כדי להראות לנו שאנחנו באמת נמצאים במקום ריק ואם אנחנו רוצים להגיע לאיזה יסוד אמיתי בקיום שלנו, אנחנו צריכים לעלות למעלה מהריקנות וזה על ידי פעולות, שאנחנו כל פעם משתדלים לעלות מקבלה להשפעה, מניתוק לחיבור. זאת אומרת לכל אותן ההבחנות שישנן בעולם הרוחני ואז יוצא שעל ידי מאמצים כאלה אפילו שאנחנו ריקנים, דווקא על הריקנות אנחנו בונים את הרוחניות שלנו לכן נקרא "תולה ארץ על בלימה". זאת אומרת דווקא הקרקע הרוחנית נבנית על פני האוויר, על פני הריקנות. כי אין שם על מה לסמוך אלא פשוט לבנות את זה בכוח הבינה, בכוח האמונה, בכוח ההשפעה.

"נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת." אנחנו לא יכולים למדוד מקום ריק במשהו, כי הוא ריק. איך אנחנו יכולים למדוד? לפי כמה שהוא נמצא למעלה מהדעת שלנו, לפי כמה שאנחנו מרגישים את הריקנות ומעלים את עצמנו למעלה מהדעת, למעלה מהיסוד הקודם, הגשמי, המטריאליסטי. "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות," כמה שאנחנו מעריכים את הבורא, את הכוח הרוחני, השליטה שלו בכל המציאות, כמה שאנחנו רוצים לגלות אותו, כך במידה הזאת אנחנו יכולים להתרומם מהריקנות ולבנות את עצמנו כמו שכתוב "תולה ארץ על בלימה". זאת אומרת, הארץ הרוחנית נבנית דווקא על האוויר הריקני, שאין שום דבר. אין יסוד רציונלי, אגואיסטי, גשמי, אלא הכול בנוי רק על כוח השפעה ולא על כוח קבלה. "זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת". כל התנאים שאנחנו מקבלים, הם אך ורק כדי שנוכל להתעלות למעלה מהדעת, לדרגת למעלה מהדעת.

"וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת". זאת אומרת, כל מה שאנחנו מרגישים רע, שאנחנו ניזוקים, מבולבלים, כל המצבים האלו שבהם אנחנו מרגישים לא כל כך טוב, לא בטוחים, זה כדי שנחפש איך לא למצוא באותם המצבים יסוד גשמי, אלא שנתעלה מעליו ליסוד הרוחני. "ולזה צריכים את עזרת ה'." אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להגיע לאמונה למעלה מהדעת, זה כוח הבינה שנמצא למעלה מהטבע שלנו, אבל צריכים לתת כוחות. ואז מלמעלה מגיע מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", והוא מעלה אותנו מדרגת דעת, מדרגת העולם הזה, מהרציונאליות האגואיסטית לדרגת הבינה, לתפיסה בכוח השפעה, ביציאה מעל האגו, ואז אנחנו נתחיל להרגיש את העולם הפוך. כמו שכתוב, "עולם הפוך ראיתי". "היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת."

אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להשיג את הרוחניות, לעלות למעלה מהטבע הגשמי שלנו, אלא רק על ידי מאמצים שנעשה ביחד. ועל זה כתוב בהמלצות המקובלים, להתחבר, ללמוד, לבקש, וכמה שיותר אנחנו משתדלים כך לעלות כל אחד מהטבע שלו ולהתכלל בחברים, אך ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לדרגת הבינה.

האנשים שיכולים לעשות את זה נקראים אנשים עם נקודה שבלב, שתכונת הבינה מתעוררת ברצון לקבל של האדם שנקרא "לב", והיא, תכונת הבינה הזאת, מושכת אותו למעלה מהעולם הזה, למעלה ממלכות. וכך הוא משתוקק, לא יודע בדיוק למה, למי, אבל הוא מגיע אלינו. כי ההשגחה עליונה, האור העליון שמאיר עליו מביא אותו למקום שבו האדם הזה יכול להתפתח ולקבל מילוי.

כל הדברים האלה תלויים, כמו שהוא אומר, "ביראת ה'", "וזה מה שכתוב, "והאלקים עשה שיראו מלפניו"". מה זאת אומרת? שהיראה מכינה לנו ומספקת לנו תלות בבורא, כי בלעדיו לא נוכל להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לא נוכל לעלות מהצורה האגואיסטית, מהעולם הזה, מהרמה הנבזית שבה אנו נמצאים כאן, וממש כנועים לרצון האגואיסטי שלנו. לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שנרגיש שאנחנו תלויים לגמרי בעבודת הבורא עלינו.

לכן מה שבו אנחנו עוסקים נקרא "עבודת ה'", כי הוא עושה את העבודה, הוא מתקן אותנו, הוא עושה אותנו. ואנחנו רק צריכים להעלות מאיתנו חיסרון. ועד כמה שהחיסרון נכון, במידה הזאת, לפי הכלל "תעשה רצונך כרצונו", הבורא באותו הנתיב שבו אנחנו פונים אליו, משפיע לנו בחזרה את המאור המחזיר למוטב. "נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך." וזה בכוונה, מפני שהבורא רוצה שאנחנו נרגיש צורך בעזרה שלו, שאנחנו באמת נרצה להיות בכוח השפעה, בכוח האמונה למעלה מהדעת, כוח הבינה. לכן הוא מגרה אותנו, וכל הזמן שם לנו עוד ועוד מכשולים בדרך. עד שהרצון שלנו יהיה מספיק חזק, וכבר לא נברח מהדרך ולא נרצה איזה שטויות קלות, אלא שכן נרצה לקבל את כוח הבינה, את כוח ההשפעה.

"לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

זאת אומרת, העיקר להגיע למצב שאנחנו מוכרחים לפנות לבורא שיעזור לנו, כי להגיע לתכונת ההשפעה, תכונת הבינה או לאמונה למעלה מהדעת, יש כמה שמות לאותו המצב, אנחנו לא יכולים בעצמנו, לא לרצות, לא להעריך את זה, ולא להגיע לזה. לכן אנחנו צריכים להשתדל לאסוף את הרצונות שלנו, והנטיות שלנו לחיבור, להשפעה.

וכשאנחנו מחברים אותם יחד, אז אנחנו משיגים בסך הכול את אותה כמות ואיכות של נחיצות לתכונת ההשפעה, והבורא כבר יכול להשפיע אותנו על אותו אוסף שאספנו מהקבוצה הקטנה, מהעשירייה של כל אחד, ואז אנחנו כבר מתחילים כבר להתקרב אליו, בבקשה מצידנו, ובתשובה מצידו.

ולא חשוב שיש לנו רצונות קטנים להשפעה, על זה כתוב "אתם מעטים מן העמים". כי הרצונות לקבל באדם הם גדולים, והרצונות להשפיע הם קטנים, ובכלל אין. אלא על ידי כך שאנחנו נכללים זה עם זה ומשתדלים בכוח הגשמי לבטל כל אחד את עצמו כלפי האחרים, על ידי זה אנחנו מזמינים על עצמנו את כוח ההשפעה מלמעלה, אפילו שאנחנו עושים את הביטול הזה בצורה אגואיסטית כלפי החברים, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה.

יוצא שעל הביטול שלי, על הנטייה שלי לעזור, במשהו להשתתף, לתמוך בחברים, על זה אני מקבל את המאור המחזיר למוטב מלמעלה. וכך אנו מגיעים למצב שבכל זאת נגלָה בנו רצון להשפיע, במשהו, הערכה לתכונת ההשפעה. וכשאנחנו מגיעים לזה, אנחנו כבר יכולים עוד יותר ועוד יותר להתכלל זה עם זה, ולדרוש מהבורא שיהיה בנו כוח השפעה בפועל, בעשירייה, ושהוא יעזור לנו לעלות.

בכל הדורות הקודמים, במשך כמעט ששת אלפים שנה שחכמת הקבלה קיימת, מזמן אדם הראשון ועד היום, לא ראינו את העניין הזה, את הנחיצות בחיבור כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. אלא היה מספיק שיהיו כמה אנשים, ואפילו אדם אחד. בהתחלה היו רק בודדים, זוגות, היו כל מיני חיבורים, ורק לפני אלפיים שנה התחיל עניין החיבור, ואז התגלה ספר הזוהר, אחרי עוד אלף חמש מאות שנה ספרי האר"י, ואחרי עוד חמש מאות שנה ספרי בעל הסולם. ומאז העניין של החיבור מאוד חשוב.

לכן הרמז כאן לרימון, הוא לא רק רוממות של האמונה למעלה מהדעת, אלא גם שיש בו יחד הרבה גרעינים, שנמצאים במשהו שסוגר אותם יחד, כמו הרימון, בגוף אחד. ואם בצורה כזאת אנחנו מסוגלים להתכלל יחד כדי לפנות לבורא, אז בטוח שיהיה לנו אור שמאיר מלמעלה ונצליח.

שאלה: בהתאם למאמר, נראה שכל המצבים שאנחנו עוברים נועדו אך ורק כדי שנעלה לקומה מעל הדעת.

בטח. כן, זה נכון, רק בשביל זה. כל המטרה של הלימוד שלנו, של הפעולות שלנו, כל מה שאנחנו עושים, זה כדי להגיע לדרגת הבינה, ושהיא תכסה את דרגת המלכות שבה אנו נמצאים, במלכות, ברצון לקבל. שהכוונה על מנת להשפיע, תכסה את הרצון לקבל, ואז בצורה כזאת נוכל להתקיים בעולם הרוחני, זאת אומרת בכוחות ההשפעה.

תלמיד: אמרת גם שאנחנו נכללים בשכל של העליון דרך הפעולה הזו. איך אנחנו כעשירייה נכללים בשכל העליון?

ככל שאנחנו רוצים להיות בתכונת ההשפעה, שאנחנו מרכיבים את תכונת ההשפעה למעלה מתכונת הקבלה. שבינה היא למעלה בחשיבותה, לעומת מלכות, הרצון לקבל. ואם למרות שאנחנו לא רוצים, אבל כדי להגיע לרוחניות אנחנו עושים מאמצים כדי להתחבר, לוותר, וכן הלאה, אם כך אנו עושים, אז לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שהמאור המחזיר למוטב מלמעלה כן מאיר עלינו בהתאם למאמצים שלנו, וכך אנחנו עולים לדרגת הבינה.

שאלה: אמרת שכתוב שלא ניתן למדוד את הריקנות, אבל ניתן להרגיש אותה אמרת, אז גם ניתן להרגיש את מידת המילוי. תסביר מה זה להרגיש את הריקנות.

אני לא יכול להסביר מה זה נקרא להרגיש. אין דבר כזה שאנחנו יכולים להסביר מה זה להרגיש, אנחנו יכולים להסביר איך להגיע להרגשה אבל לא להרגיש.

תסביר לי, איך אתה מרגיש משהו שאני לא טעמתי, נגיד משהו מלוח. תסביר לי מה זה מלוח. אין דבר כזה, אנחנו לא יכולים להסביר דברים כאלה, כי הם נמצאים ביסוד תפיסתנו בעולם. אלה הנתונים שמתגלים בתוך הרצון לקבל שלנו. אתה יכול להסביר את זה באטומים, במולקולות, ביונים שעוברים מצד לצד בתהליך כימי, איך זה משפיע על קצה העצבים, איך שזה מעורר אותנו בחשמלים שיש לנו בראש, אבל זה לא נקרא שאתה מסביר לי מה זה נקרא לטעום מלוח. כי אתה מסביר לי כל מיני יסודות העתקה של דברים רוחניים שמתגלים כתוצאה הנמוכה ביותר בחומר הגשמי.

לכן על זה לא שואלים עד שלא משיגים. על זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'", שרק אחרי שאנחנו טועמים אז אנחנו מתוך הטעם יכולים להבין את הדברים. כי הטעם הזה בונה בנו כלים חדשים.

שאלה: במהלך כל המאמר בעל הסולם אומר שבאותו רגע שאדם מתחיל לבקש מהבורא, הוא מתחיל להבין ולהרגיש שאף אחד לא יכול לעזור לו חוץ מהבורא. אני תמיד חשבתי שהתפילה היא נובעת מהמצב ההפוך, שכאשר אתה מיואש מכוחות עצמך, אז באותו הרגע יש לך תפילה. וכאן אחרת, כאן בעל הסולם אומר הפוך, שרק אחרי שאתה מבקש מהבורא אז אתה מקבל את ההרגשה שרק הבורא יכול לעזור.

כן, אני מבין, זה גם כך וכך קורה. יש תפילה לפני התפילה. יש תפילה אחרי התפילה. ויש תפילה בעצמה. יש תפילה לפני התפילה. יש תפילה אחרי התפילה. ויש תפילה בעצמה.. ואז התפילות האלה, הפעולות האלה הן מביאות אותנו לתפילה אמיתית.

תפילה אמיתית זה נקרא העלאת מ"ן, שכבר הרצון לקבל שלנו, אנחנו מוכנים להגיש לבורא, לתת לו שיטפל, שיתקן, שיסדר אותו, שיחבר אותו למצב שצריכים. מאיתנו חוץ מתפילה לא צריך כלום. אבל כדי להגיע לזה אז יש הרבה שנים רבות שאנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי רק להבין מה רוצים מאיתנו, מה נדרש מאיתנו וכן הלאה.

שאלה: האם מצב הריקנות הוא תנאי מחויב להתעורר לקראת הרוחניות, להשיג את דרגת הבורא? והאם מלכתחילה הריקנות מובנית בתוך הבריאה.

כן. כל השאלות הן נובעות בכל אחד ואחד ובכולם יחד, הם נובעות מחסרונות. שאנחנו היינו פעם בתוך הבורא, ועל ידי שבירה שקרתה במערכת אדם הראשון יצאנו מהקשר וכל ההרגשות האלה שיצאנו מהקשר, עם כל הכלים השבורים וכל המילויים שהיו בהם, כול זה עומד זה כנגד זה, אור שיצא מכלי דאדם הראשון והכלי עצמו שאיבד את הקשר עם האור, זאת אומרת נשבר, אז המצב הזה הוא עכשיו קיים ואנחנו צריכים להביא אותו לחיבור.

שאלה: מה היא הריקנות הזאת? הבינה זה דבר שאני מקבל אותו כמו ריקנות, או שדבר שעליו אני אגלה את המילוי?

"ריקנות" זה נקרא שאני מרגיש שאני לא מסוגל למלאות את עצמי עם כוח השפעה. כאילו רוצה אבל לא מסוגל, ואז אני מרגיש ריקנות. ובמה אני יכול למלאות את הריקנות הזאת? עם רוממות, עד כמה שאני מעריך כוח השפעה אז אני ממלא את עצמי עם הרוממות הזאת. אני לא הופך להיות לכוח השפעה בעצמי, אלא רק שאני מעריך אותו ואז אני משייך את עצמי לזה.

שאלה: מה זה אומר מה שכתוב במאמר, "בכדי שיראו מלפניו"?

הבורא עשה "בכדי שיראו מלפניו", זאת אומרת שאנחנו נזדקק לעזרה שלו. שאנחנו נרצה משהו מאוד חשוב ונגלה שלהשיג משהו מאוד חשוב הזה, אנחנו בעצמנו לא מסוגלים. וזה נקרא "יראת ה'".

זאת אומרת לא יראה מזה שלא יהיה לי ואין לי, אלא אני רוצה להגיע להשפעה, אני רוצה להגיע להתקרבות אליו, לאהבה, לנתינה, להשפעה ואני לא יכול להגיע לזה בכוחות עצמי ואז יש לי יראה איך אני אקבל ממנו את כוח ההשפעה. זאת אומרת לא יראה אגואיסטית אלא ההיפך, שאני רוצה להידמות לו. יש בזה הרבה דרגות, אנחנו עוד נלמד אותם ונעבור אותם.

שאלה: מהו היחס בין שלוש ההבחנות הבאות: רוממות הבורא, המצווה, כלומר המאמץ של אדם להשפיע והיראה? מה הכי חשוב?

רוממות הבורא זה הדבר החשוב ביותר שאליו אנחנו רוצים להגיע, כי זה כוח, ההרגשה הזאת זה הכוח שימשוך אותנו קדימה.

תלמידה: המצווה.

המצווה זה שאנחנו, כל דבר שמקרב אותנו לדביקות למטרה, היא נקראת מצווה.

תלמידה: והיראה.

והיראה זה, אנחנו לומדים את זה גם מהזוהר ומבעל הסולם, יראה זה יש כמה יראות, כמה סוגי יראה. הוא כותב את זה גם ב"פירוש הסולם". גם כאן אנחנו נלמד עוד מעט במאמרי שמעתי.

שאלה: אפשר להסביר מה קורה בין מלכות ובינה במצב של ריקנות ובמצב של רוממות?

מה שקורה לנו זה תמיד קורה בין מלכות לבינה. שמלכות נפעלת על ידי כוח הבינה, כוח העליון ועל ידי זה היא כל הזמן משתנה. לכן אנחנו צריכים להשתדל להגיע לכוח הבינה. וכוח הבינה זה מחוצה לי. מה זה מחוצה לי? שאני צריך להשתדל לצאת מעצמי ואז אני ארגיש את הכוח הבינה הזה. איך אני יוצא מעצמי? על ידי זה שאני נכלל בחברים. אז אומנם הם אגואיסטים, אבל כשאני נכלל בהם ומחוצה לי הם נמצאים, אז על ידי זה אני מתחיל להיות קשור לכוח הבינה הכללי. וכך משיגים את הרוחניות.

שאלה: זה נקרא "מלאים מצוות"?

לא. מלאים מצוות זה משהו אחר. זה שיש לנו רצון לקבל שכולל מתרי"ג רצונות לקבל, ואנחנו משתדלים על פני תרי"ג הרצונות האלה לקבל להביא כוונה על מנת להשפיע. על ידי מה אנחנו עושים את זה? על ידי זה שמעריכים כוונה על מנת להשפיע, מרוממים אותה כוונה על מנת להשפיע, ואז היא מגיעה ושורה על תרי"ג הרצונות האגואיסטים שלנו. לכן אנחנו אומרים על זה שזה רוממות הזאת נקראת "רימון".

שאלה: לפי מה שכתוב כאן במאמר, אז הריקנות היא הזדמנות לעלייה. האם זה אפשרי להיות בשמחה ברגע שמתגלה ריקנות, והשמחה הזאת תגדל ככל שהריקנות תהיה יותר גדולה?

ודאי שכן. אם אני מרגיש את עצמי ריק מהרוחניות וריק מהגשמיות, זה מצב הכי נכון לעלייה רוחנית. כי מהגשמיות אני ריק, אני מרגיש מתוך זה שאני לא רוצה את זה. כמה שיש יש, העיקר להתקיים. והרוחניות שאין, כאן זה כואב לי מאוד למה אין לי כוחות ההשפעה.

אז אני מרגיש "קירח מכאן וקירח מכאן" מה שנקרא. ואז זה המצב הכי טוב לבקש מהבורא שיעזור לי לרכוש איזו בחינה רוחנית שאני אוכל להיות בעל מנת להשפיע בדומה לו, לכל הבריאה, ואז על ידי זה אני רוצה לשמח אותו.

תלמיד: נראה שהמצב הזה הוא טוב מבחינה טכנית, אבל ההרגשה עצמה לא נעימה. אז איך זה בשמחה?

איך זו הרגשה לא נעימה?

תלמיד: הרגשת ריקנות היא לא הרגשה נעימה.

למה? תלוי. ההרגשה עצמה לא אומרת לי כלום, אלא למה היא מביאה אותי, זה חשוב. יכול להיות שאני מרגיש הרגשת ריקנות ואני לא רוצה אותה, אבל כיוון שדווקא היא מביאה אותי להתעלות רוחנית אז אני אוהב ושמח.

תלמיד: אז זה משהו שאפשר להגיע אליו כתוצאה מהניסיון במצבים כאלה.

ודאי, אז מה אתה שואל אני לא מבין. ניסיון אז ניסיון, מה זה חשוב, אבל המצב קיים.

שאלה: האם אפשר להגיד שיראה זה אותו דבר כמו הבחנה של שכר ועונש?

כן, אפשר כך לחשוב. בינתיים לא נפרט את זה אבל בעצם כן. אני רוצה שתהיה לי יראה והיא תשתמש בי כשכר ועונש.

שאלה: ברימון כל גרעין נמצא במעטפת נפרד מהאחרים, למה הכוונה בכתוב "כל אחד ואחד יקבץ את עצמו לחברו ויהיה נכנס אליו"?

כך גם אנחנו. אנחנו לא מבטלים את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, אנחנו ממשיכים להיות נפרדים כל אחד בתוך הקליפה שלו, אלא משתדלים דווקא את הקליפה עצמה לשמור שהיא לא תעלם, ועל פניה של הקליפה להתקשר לחבר. הוא בקליפה שלו, אני בקליפה שלי, בלבושים עבים כאלה אנחנו נמצאים, ואנחנו בכל זאת למעלה מזה מתקשרים.

ואז כשאנחנו משתדלים להתקשר בינינו למרות הקליפה שעליו ועלי, אנחנו מחויבים לפתח את כוח החיבור שלנו פי תר"ך פעמים. ככל שיש לנו רצון לקבל גדול, אגואיסטי בכל אחד, אז הוא פועל בצורה הפוכה, הוא מחייב אותנו להגדיל את כוח החיבור. ולכן על ידו דווקא אנחנו מרכיבים מכולנו בהשפעה הדדית כזאת, בחיבור הדדי, את מושג ה"בורא", "בוא וראה". אנחנו מתחילים לגלות את כוח ההשפעה שקיים בטבע, אבל מחוצה לנו אנחנו לא מגלים אותו, אלא כשאנחנו משתדלים להתחבר למעלה מהקליפה, שכל אחד פורץ את הקליפה ומתקשר לשני וגם הוא לקראתו, כך אנחנו בונים את הכוח המשותף בינינו שזה נקרא "בורא", "בוא וראה", אנחנו עושים אותו.

שאלה: ישנה סתירה, מצד אחד מלא במצוות, מצד שני ריקנות, איך לעבוד עם שני אלה?

להמשיך. כל פעולה שאתה רוצה להתקשר לחברים נקראת "מצווה". היא יכולה להתקיים אך ורק בתנאי שאתה פונה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לך לבצע את פעולת החיבור. ואז אתה נעשה עם הבורא כשותף בזה שאתם יחד בונים חיבורים ביניכם.

שאלה: מה הקשר בין הריקנות והכלי?

ריקנות היא אחד מהפרמטרים, אחת מההבחנות שבכלי, שכמה שאדם מרגיש את עצמו ריק ויכול לפרש את זה נכון ולהשתמש בזה, בזה הוא מתחיל להשיג מילוי, ואז הריקנות היא מתמלאת עם החיבור. לכן הרגשת ריקנות היא הכרחית כדי להתקדם ברוחניות.

שאלה: מה הן מחשבות על ריקנות בעשירייה?

מחשבות על ריקנות שיש לנו בעשירייה, אנחנו צריכים אותן כדי לגלות עד כמה אנחנו זקוקים לעזרת הבורא. אלו מחשבות על זה שאין לי מושג בבורא, אין לי נגיעה בבורא, אין לי ידיעה, זה מביא לי ריקנות.

בסך הכול מה אנחנו צריכים? מה כל העבודה שלנו? מה כל המטרה שלנו? לגלות את הבורא. איפה אנחנו מגלים? בתוכנו, בינינו מגלים אותו. זו מטרת הבריאה, "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה", כך המקובלים אומרים. מטרת הבריאה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, זאת אומרת שאנחנו צריכים במצב שנמצאים, ברצון לקבל, לא שאנחנו הולכים לאיזה מצבים אחרים, אלא כשנמצאים בהרגשה האגואיסטית, אז דווקא מתקנים את הרצון האגואיסטי שלנו עד כדי כך, כדי להתחיל לגלות בו את הבורא. מוסיפים לרצון לקבל רק כוונה על מנת להשפיע, ואז בהתאם לזה הכוח העליון שפותח לנו את כל המציאות מתגלה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לדון על הריקנות?

לא יכולים, מה יש לכם בזה אם אתם לא יכולים לאחוז בזה? תנסו. צריכים לדבר רק על איזה מאמצים משותפים אנחנו יכולים לעשות כדי להשיג כוח השפעה, או אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אנחנו לומדים שבעשירייה בדרך כלל אמורים לגלות שנאה, לכסות אותה בהשפעה, מצד שני כאן אנחנו אמורים לעבוד עם ריקנות?

כן. אבל את הריקנות הזאת שמגלים אנחנו מכבדים. כי אותה הריקנות שיש לנו זה נקרא "מלכות", שאנחנו לא יכולים למלא אותה, לכן אנחנו משתדלים אחר כך למלא אותה בכוח השפעה, או להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת למלא אותה בכוח הבינה. ואז מילוי הרצון לקבל בעל מנת להשפיע הוא נקרא "מצווה", שזה ציווי מהבורא שאנחנו נשיג, נגיע לזה.

תלמיד: מה עושים עם השנאה?

זה עובר. כשאתה מתחיל לגלות שאתה לא יכול בלי חברים להשיג רוחניות, שבהשגת הרוחניות קודם כל החבר בדרך ואחר כך הבורא, אז אתה כבר לא שונא אותם ומרגיש שהם סתם איזו הפרעה בדרך, אלא שזו העזרה המיוחדת שהבורא שלח לך, ובמקום שנאה ודחיה יש לך אליהם אהבה ומשיכה.

(סוף השיעור)