שיעור בוקר 21.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ס"ו, עמ' 2066,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות קע"ז – קפ"ה

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ט"ז, עמ' ב' ס"ו או 2066. אנחנו נמצאים בלוח התשובות לפירוש המלות אות קע"ז.

קריין: שאלה קע"ז.

"קעז) מהי נוקבא צריכה להיות כאו"א."

מהי נוקבא צריכה להיות כאו"א. קעז) מבחינת מוחין הקבועים באצילות עומד א"א במקום ז"א ואו"א במקום נוקבא: כי א"א מלביש חג"ת דעתיק הנמצאים במקום חג"ת דנקודים שהם ז"א ואו"א מלבישים מפה ולמטה דא"א, שהוא מחזה ולמטה דנקודים ששם בחינת מקום הנוקבא דז"א. וכשיושלם הבירורים של הז"א יחזור אז לג"ר דא"א שהוא מקומו האמיתי. וכן כשיוגמרו בירורי הנוקבא תחזרה לג"ר דאו"א ששם מקומה האמיתי כנ"ל. וגם מקודם גמר התיקונים בשבתות עולה הז"א למקום א"א והנוקבא לאו"א, אמנם מלבד שאין זה בקביעות הנה גם הבי"ע נשאר חלל וריקן מכל אור. ובגמר התיקון יהיה זה בקביעות ורגלי האצילות יתפשטו לבי"ע. (אות פ"ב)."

שאלה: למה כשזה לא בקביעות בי"ע נשאר ריקן?

"ובגמר התיקון יהיה זה בקביעות ורגלי האצילות יתפשטו לבי"ע." כי בי"ע בעצם שייכת לאצילות. רק אי אפשר לתקן אותה בצורה הקבועה, ולכן היא נמצאת למטה מפרסא.

תלמיד: אבל למה כשמלכות וזעיר אנפין עולים לאצילות ונמצאים בג"ר כשזה לא בקביעות, בי"ע נשאר ריקן? למה הוא לא נמצא גם בשלמות?

למה בי"ע לא נמצא בשלמות?

תלמיד: כן, הוא אומר שבי"ע נשאר ריקן.

כן. כי כל הכלים שיכולים להיתקן עולים לאצילות ושם מקבלים תיקון.

תלמיד: למה במצב הזה בי"ע נשאר ריקן?

"ריקן" זה נקרא שלא נשארו שם כלים שעוד אפשר לתקן אותם.

תלמיד: ובגמר התיקון למה זה משתנה שוב?

בגמר התיקון, קודם כל, כולם יעלו לאצילות, ובאצילות יהיה זיווג דהכאה גם על ל"ב האבן, ויתפשטו למטה לבי"ע במקום. קודם בעלייה ואחר כך במקום.

תלמיד: זעיר אנפין ונוקבא, הרי נוקבא, האח"פ שלה יורד לפנימיות התחתונים בשבירה או בתיקון.

נוקבא דאצילות.

תלמיד: כן.

כן, נכון.

תלמיד: למדנו שזאת הנוקבא הכללית.

אני לא יודע לְמה אתה מתכוון בכללית.

תלמיד: זאת היא הנוקבא. כל השאר זה הכלים שלה, לא העצמיות שלה.

נכון, כל התיקונים הם בנוקבא.

תלמיד: הוא אומר פה שזעיר אנפין בסך הכול רוצה לעשות את העבודה שלו עם האח"פ שלו. הוא מתמעט לאיזו מדרגה מאוד נמוכה כדי שהיא תוכל לאסוף מהתחתיות האלה את הנבראים, ובמקום הכלים האלה, במקום הבי"ע האלה יגיעו כלים, רוח חדשה. והשאלה שלי, מה זה שהם בקביעות, בזיווג קבוע, זעיר אנפין ונוקבא רק כשהם במקום של אבא ואימא?

לא. זעיר אנפין במקום אריך אנפין, ונוקבא במקום אבא ואימא.

תלמיד: זאת אומרת שהם לא בזיווג שם או שהם בזיווג קבוע באבא ואימא?

איפה קבוע?

תלמיד: איך זה שהם בכניסות ויציאות, בירידות ועליות. למה זה לא קבוע?

יש לך עוד ועוד הבחנות שהן צריכות לעבור תיקונים.

תלמיד: וזה לא נחשב כאיזו נקודת תורפה, ההיפך, אומרים לנו שזה מנוף גדול. אתה יכול להסביר לי?

המילים שלך לא מובנות לי. אני לא מוצא אותן בתע"ס.

תלמיד: אני רוצה גאולה כל הזמן, אני רוצה שכינה כל הזמן. אני כל הזמן רוצה שהיא תלווה אותי בגלות עד שאני אצא מהגלות לגאולה.

אני לא יודע על מה אתה מדבר בכלל. תדבר במונחים של "תלמוד עשר הספירות".

תלמיד: את המוחין האלה נוקבא דאצילות מקבלת מזעיר אנפין דאצילות, היא מקבלת מוחין שלו, שהוא מקבל אותם מאריך אנפין, והיא באותו הזמן באבא ואימא. זאת אומרת הוא בזיווג עם אריך אנפין והיא בזיווג עם אבא ואימא?

המקום הקבוע שלו זה אריך אנפין, המקום הקבוע שלה זה אבא ואימא.

תלמיד: ומה שם יוצר את המצב שזה כניסה ויציאה של האורות?

עוד הבחנות, עוד כלים מקולקלים שצריכים גם לתקן אותם.

תלמיד: זה מה שאמרתי, זה מצב חיובי. למה אנחנו לא תופסים את זה כך?

אני לא יודע מה אתה תופס, זה באמת מצב חיובי.

תלמיד: עד עכשיו דיברנו על ירידה וכמה שזה קשה.

ירידה זה גם חיובי, ודאי. כשמגיעה לי ירידה זה טוב. עכשיו היה לנו שיעור שלם על הירידה שהיא לצורך עלייה. כי בלי ירידה, איך הייתי מתקן משהו?

הצדיקים הם לא כמוך, הם שמחים בירידות. בשבילם ירידה זה כל החיים. לכן דיברנו גם איך אנחנו נשמח בירידות במקום בעליות.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל. האם יש בירידות, אצל אלה שהם לא צדיקים, שני סוגים של הסתרה? כאילו צל דקדושה וצל דטומאה?

אני לא יודע. אל תבלבל אותנו.

קריין: "קעח) מהן ניצוצין קטנות מאד."

"מהן ניצוצין קטנות מאד. קעח) גם בבחינות השבירה שאין להם בירור עוד מטרם גמר התיקונים שהם הקליפות הנקראים ל"ב האבן, יש עוד בהם שיורין מניצוצין קדישין, שה"ס י"א סימני הקטורת, והם אמנם נצוצות קטנות מאד. (אות י"א)."

זאת אומרת, יש [נצוצות] בכל דבר, אחרת לא היתה לו שום זכות קיום ולא היתה לו שום תקווה לתיקון. אלא מגיעים לגמר התיקון, שממש משתמשים בכל ההבחנות שיש בכל הבחן והבחן, כי ודאי חייבת להיות שם גם איזו קדושה.

קריין: "קעט) מהן ניצוצין קרובים לאו"א."

"מהן ניצוצין קרובים לאו"א. קעט) אין העליון מברר מהקליפות אלא את התחתון הקרוב למדרגתו. למשל או"א אינם מבררים רק להז"א אשר הניצוצין שלו קרובים לאו"א, וכן בכל המדרגות. והטעם כי כל ענין העליה והתיקון שהתחתון מתתקן ע"י העליון הוא מפאת שאח"פ דעליון דבוקים תמיד בגו"ע של התחתון, וע"כ הם מתתקנים עמו. כנודע. וזה לא יתכן רק במדרגה הסמוכה אליו, שבה מונחים האח"פ שלו, משא"כ במדרגה שמתחת התחתון שלו שאין לו עמו שום חיבור. (אות כ"ב)."

שאלה: אם אח"פ דעליון דבוק לגלגלתא ועיניים של התחתון, זאת אומרת שהגלגלתא עיניים והאח"פ האלה זה דבר אחד?

כן. זה כמו שלמדנו בנקודים, זה נקרא "גדלות דמין הא'".

תלמיד: זהו, תודה.

יפה, זו דוגמה שאדם מבין.

שאלה: מי עובר תיקון, התחתון או האח"פ של העליון?

ודאי התחתון. גם אח"פ דעליון מתקן את עצמו, אבל לא שהוא צריך תיקון בכלים שלו בעצמו, אלא הוא זוכה לתקן את עצמו בגלל שיש לו עכשיו אפשרות לתקן את התחתון. מבחינת ההשפעה יש לו עכשיו הזדמנות להשפיע לתחתון, זה תיקון שלו. ולתחתון? הוא מתקן את הכלים דהשפעה, אבל בדרגת התחתון, זה תיקון של התחתון. שניהם מרוויחים.

שאלה: באות קע"ט כתוב כך, "כי כל ענין העליה והתיקון שהתחתון מתתקן ע"י העליון הוא מפאת שאח"פ דעליון דבוקים תמיד". מה זאת אומרת שאח"פ דעליון דבוקים תמיד?

נקרא שוב, "אין העליון מברר מהקליפות אלא את התחתון הקרוב למדרגתו.". זה מה שהוא מברר. זאת אומרת, תמיד המדרגה הסמוכה התחתונה זוכה לכך שהעליון מטפל בה.

"למשל או"א אינם מבררים רק להז"א אשר הניצוצין שלו קרובים לאו"א, וכן בכל המדרגות. והטעם כי כל ענין העליה והתיקון שהתחתון מתתקן ע"י העליון הוא מפאת שאח"פ דעליון דבוקים תמיד בגו"ע של התחתון, וע"כ הם מתתקנים עמו."

"מתתקנים עמו". העליון גם מתקן את האח"פ שלו, מפרמט אותו נכון כלפי התחתון, ועל ידי זה הוא גם מתקן את התחתון, יש להם תיקון הדדי. אימא צריכה להיות אימא כדי לתקן את הילד, והילד מזמין באימא שיהיה לה חלב, שיהיה לה מקום לידה והריון, שיהיו כל מיני דברים. זה תיקון שלה, על ידי זה היא גדלה, היא הופכת להיות אימא, והוא מיתקן על ידה, הוא מתקן ממנה כלים.

תמיד זה שניים. אין דבר כזה שאתה עושה איזה תיקון והשני לא. כי כל התיקונים שלך הם כדי שאתה תגרום תיקון לשני, והרווח של השני הוא בזה שמעורר אותך לכך שאתה תעשה תיקונים.

תלמיד: מה מושג הניצוצין פה שקרובים לאבא ואימא? מה זה המושג "ניצוצין" בכל מה שהוא כותב פה?

ניצוצין זה מה שנשאר מהמסך השבור. קצת התעוררות למשהו, "נקודה שבלב" מה שאנחנו אומרים.

"קפ) מהי נעל דבריאה."

"מהי נעל דבריאה. קפ) המסך דז"א נועל את הבריאה, שהוא מסך דבחי"א," שהוא מסך דבחינה א', זה הזעיר אנפין, "שהעובר על ידו הוא בחינת ו"ק בלי ראש, ונמצא נועל את אור הבריאה, שהוא בחינת ג"ר, שלא יעבור ממנו ולמטה כלום, וכן משמרו מן החיצונים, וע"כ נקרא בשם נעל. (אות ל"ט)."

קריין: "קפ) מהי נעל דבריאה."

"מהי נעל דבריאה. קפ) המסך דז"א נועל את הבריאה, שהוא מסך דבחי"א, שהעובר על ידו הוא בחינת ו"ק בלי ראש, ונמצא נועל את אור הבריאה, שהוא בחינת ג"ר, שלא יעבור ממנו ולמטה כלום, וכן משמרו מן החיצונים, וע"כ נקרא בשם נעל. (אות ל"ט)."

זאת אומרת, למטה מהבריאה. לבריאה בכל זאת יש אותו טבע כמו באצילות. כי בריאה, בינה, שם זה תחום השבת שאצילות עדיין מאיר. אז צריכים גם לנעול אותה כך שממנה ומטה ההארה הזאת לא תתפשט, וההגבלה הזאת נקראת "נעל".

קריין: "קפא) מהי נעל דיצירה."

"מהי נעל דיצירה. קפא) הנעל דיצירה המשמר על אורותיו שלא יעברו ממנו ולמטה וכן מיניקת החיצונים, נעשה ממסך דמלכות בבחינת עביות דשורש, שהעובר ע"י אינו אלא בחינת נה"י חסר חג"ת, דהיינו נפש חסר רוח. עי' לעיל תשובה קס"א. (שם)."

זה מה שעובר מהיצירה לעשיה. למה? בגלל שיש שם נעל, היינו מסך, שהוא שומר שלא יותר מאור הנפש יעבור מיצירה לעשיה.

שאלה: לגבי הנושא של הנעל, פה זו למעשה מגבלה שהעליון מטיל כלפי התחתון.

מסך.

תלמיד: אבל מסך בדרך כלל ממוקם על ידי המלכות, על ידי התחתון כלפי העליון, הסתרה הפוכה כאילו.

כאן זה הפוך, כן. העליון מגביל את הארתו כלפי התחתון, מסך המסתיר. כן, יפה.

שאלה: לא ברור איפה המיקום של הנעל דבריאה או נעל דיצירה?

בסוף המדרגה, נועל. נועל את המדרגה, כך שהאורות שבמדרגה העליונה לא יעברו למדרגה התחתונה אלא דרך המסך הזה שנקרא "נעל", שהוא ממש מגביל אותם בצורה נחרצת.

תלמיד: איך בבריאה אנחנו אומרים שרק בחלק מהבריאה יכול להתפשט אור חכמה?

בבריאה בכלל אור החכמה לא מתפשט. בבריאה אור החכמה לא מתפשט למטה מפרסא. יש שם הארה קטנה אבל כל העניין של ההגבלות האלו מאצילות לבריאה, ליצירה ולעשיה הן נקראות נעל, נועל.

תלמיד: האם זה נמצא רק בפרסא?

במלכות יותר נכון להגיד, כי לפרסא זה יש עוד תפקידים. נועל אורות האצילות שלא יבואו לבריאה, אורות הבריאה שלא יבואו ליצירה, ואורות היצירה שלא יבואו לעשיה. שיהיה ממש בכל מקום רק האור שמגיע לו. זה נקרא "נעל".

תלמיד: איך בתנאי הזה הכלים יכולים לעלות מעולם לעולם?

לעלות אין שום הגבלה.

תלמיד: למה?

כי אתה מעלה מ"ן.

תלמיד: איך יהיה להם חיסרון אם יש אור מסוים על אותו עולם?

במקום שלי אני לא יכול לקבל כלום. זה תמיד כך בכל הרוחניות. אני במקום שלי לא יכול לקבל כלום, אבל "משנה מקום משנה מזל".

תלמיד: באיזה תנאי הכלים יכולים לשנות מקום?

כשהם רוצים להיתקן, להתכלל בעליון להיות כמוהו, כמו העליון. אני חייב להשתנות, אני לא יכול להישאר אני. זו כל העבודה שלנו, שאנחנו עדיין לא מבינים מה קורה לנו בזמן הירידה. בזמן הירידה נותנים לנו מקום ממצב יותר עליון. שאני צריך להתכלל במקום הזה באהבה, שהחושך יהיה לי באהבה, אני רוצה להיות בו, אני רוצה ש"חשכה כאורה יאיר". איך היא יכולה להאיר? אם אני מתייחס אליה בחסדים, בהשפעה, ואז את החושך הזה שמתגלה אני הופך לעולם העליון.

תלמיד: אם נניח בעולם העשיה שורה אור הנפש, מאיפה לכלים שם יהיה חיסרון של אור הרוח?

אין שום בעיה, בכלים אין שום בעיה. מתעוררים הכלים השבורים בכל רגע ורגע. אדם מגיע לקבוצת "בני ברוך", מתחיל ללמוד, אחרי כמה זמן מתחיל להרגיש רע. הכלים מתעוררים לתיקון.

שאלה: ידוע שהתחתון כלפי האח"פ מבקש דבקות, עושה ביטול כדי להתחבר איתו. מה זו הפעולה כשהעליון מוריד את הנה"י שלו כשחסר חג"ת?

העליון מוריד את הנה"י שלו לתחתון כדי לעזור לתחתון. מה קורה כשהעליון מוריד את הנה"י שלו לתחתון? מה קורה לתחתון? מה התחתון מרגיש?

תלמיד: חושך.

חושך, בטח. כי עכשיו הוא מרגיש בתוכו כלים דהשפעה, כלים דהשפעה בשבילו זה חושך, חושך נורא. זאת אומרת מה הוא עושה? הוא רוצה לברוח מהעליון שנמצא בו כבר, הוא רוצה לברוח. מה הוא צריך לעשות? לסגור את העיניים, לרכז את עצמו עם הקבוצה שלו, עם הכול ולהידבק לעליון, לחושך. "חשכה כאורה יאיר", שיאמין שזה האור, שזה האור הרוחני, שזה אור ההשפעה, רק הוא עדיין לא נמצא בהשפעה לכן נראה לו חושך.

ואז כשהוא ישתדל על ידי הקבוצה לשנות את היחס שלו ולהיות דבוק בחושך הזה, אפילו שזה נראה לו חושך, פתאום מתחילים לעלות, מתחילים לעלות לדרגה עליונה. העליון מעלה את האח"פ שלו, ואותו, את הגלגלתא ועיניים של התחתון גם יחד עימו. כבר יש לו עליה.

תלמיד: מה זה מבחינת העליון להוריד את הנה"י שהוא חסר חג"ת?

הוא מוריד לתחתון רק כלים דקבלה שלו, והתחתון, את הכלים דקבלה האלה מקבל בהכרח ומרגיש בהם רע מאוד. זה נקרא "בראתי יצר הרע". ואז עם הרע הזה הוא צריך להתגבר, זה נקרא "נצחוני בני", להתגבר ולדרוש שתהיה כאן עלייה, שיהיה כאן תיקון. ועלייה במה? בכוח השפעה, שאני עכשיו אראה את החושך כדבר רצוי, שאני רוצה להישאר בו, ואני לא רוצה שום דבר שיתפוגג ממנו, אלא רק כוח השפעה. לא המילויים הקודמים אלא מילוי חדש, שתהיה לי אפשרות להשפיע, זאת אומרת להתמלאות לא כמו שהיה נראה לי, בחכמה, אלא בחסדים.

קריין: "קפב) מהם נפש רוח דחיצונית."

"מהם נפש רוח דחיצונית. קפב) יש ב' בחינות נפש רוח בהע"ס. הא' הם נפש רוח המתלבשים בכלים פנימים עצמות וגידין. הב' הם נפש רוח המתלבשים בהכלים החיצונים דעור ובשר. והטעם כי אין בהפרצוף רק ג' כלים כח"ב, שהם נקראים מוחא עצמות גידין, שבהם מתלבשים נר"ן, אבל לחיה יחידה אין כלים אלא שהם מתלבשים תוך אור הנשמה שבכלי דמוחא, ואע"פ שיש עוד ב' כלים בשר ועור, אין האורות דרוח נפש יכולים לירד מעצמות וגידין אליהם להתלבש שם, כדי ליתן מקום לאורות דחיה יחידה להתלבש בהכלים דמוחא ועצמות, משום שאלו הכלים דבשר ועור אינם כלים גמורים פנימים אלא רק בחינת כלים חיצונים שאינם ראוים להלביש נפש רוח פנימים, וע"כ מוכרחים החיה יחידה להתלבש תוך אור הנשמה. ועכ"ז מקבלים הכלים דעור ובשר בחינת הארת נפש רוח מהנפש רוח שבהכלים הפנימים, והם נקראים נפש רוח דחיצוניות (א' תתקפ"ו ד"ה ומכאן)."

תנסו, תנסו להתאמץ, אפילו שלא מבינים, אפילו שלא יכולים לייצב רגש אז לפחות תמונה. מאמץ צריך להיות.

קריין: "קפב) מהם נפש רוח דחיצונית."

"מהם נפש רוח דחיצונית. קפב) יש ב' בחינות נפש רוח בהע"ס. הא' הם נפש רוח המתלבשים בכלים פנימים עצמות וגידין. הב' הם נפש רוח המתלבשים בהכלים החיצונים דעור ובשר. והטעם כי אין בהפרצוף רק ג' כלים כח"ב, שהם נקראים מוחא עצמות גידין, שבהם מתלבשים נר"ן, אבל לחיה יחידה אין כלים אלא שהם מתלבשים תוך אור הנשמה שבכלי דמוחא, ואע"פ שיש עוד ב' כלים בשר ועור, אין האורות דרוח נפש יכולים לירד מעצמות וגידין אליהם להתלבש שם, כדי ליתן מקום לאורות דחיה יחידה להתלבש בהכלים דמוחא ועצמות, משום שאלו הכלים דבשר ועור אינם כלים גמורים פנימים אלא רק בחינת כלים חיצונים שאינם ראוים להלביש נפש רוח פנימים, וע"כ מוכרחים החיה יחידה להתלבש תוך אור הנשמה. ועכ"ז מקבלים הכלים דעור ובשר בחינת הארת נפש רוח מהנפש רוח שבהכלים הפנימים, והם נקראים נפש רוח דחיצוניות (א' תתקפ"ו ד"ה ומכאן)."

יש לנו מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור, חמישה כלים. מוחא, עצמות, גידין, שהם כשורש, א' וב', כתר, חכמה, בינה, הם כלים קבועים. בשר ועור כנגד ג' וד' הם כלים חיצוניים. לכן הוא אומר שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, אם הוא מדבר על ספירות, אבל אז הוא אומר עור ואחר כך גידין, לא לפי הסדר. למה? תמיד כשהוא סופר, הוא סופר אחרת. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, מוחא, עצמות, גידין, עור ובשר. למה? כי הם כלים חיצוניים, ובכלים חיצוניים מתחילים מחיצון לפנים. בכלים הפנימיים מתחילים מפנים לחיצון.

לענייננו, יש לנו מוחא עצמות גידין, שם האורות אמיתיים. בשר ועור, אורות לא אמיתיים, כי הם כלים גמורים. אי אפשר לתקן אותם, כי הם כלים דקבלה. מוחא עצמות גידין, שזה כתר חכמה בינה, יש להם אורות שלהם, כלים שלהם, זה כלים אמיתיים בתוך המדרגה. בשר ועור, זה זעיר אנפין ומלכות, הם כלים של הרצון לקבל. לא יכולים לתקן אותם עד גמר התיקון כל צרכם, אלא קצת. לכן אין בהם אורות שמתלבשים בהם בצורה הנכונה, אורות אמיתיים ששייכים להם. אלא הם מקבלים הארה מהכלים הפנימיים. הארה שמקבלים זעיר אנפין ומלכות חיצוניים, מכתר חכמה בינה פנימיים, היא נקראת חיצוניות. זה נקרא ''נפש רוח דחיצוניות''.

שאלה: לא הבנתי את ההיפוך, למה הם הופכים להיות לחיצוניים?

אין מסכים לטפל בכלים האלו. יש מסכים לטפל רק בכלים, שורש, א' וב' דעביות. אבל בכלים של ג' וד' דעביות, שם צריך להיות אור החכמה האמיתי. אין כוח. ולכן עושים שם תיקון זמני, חלקי. אז איזה אורות מתלבשים שם? לא האורות שמגיעים להם, אלא אורות שהם מקבלים כהארה מהכלים הפנימיים. שלושת הכלים הפנימיים, כתר, חכמה, בינה, מאירים להם. זה נקרא שהם נותנים להם נפש, רוח, דחיצוניות. זה הכול. אין כאן שום דבר ממש חדש, רק שמות, שקודם לא ידעת.

"קפג) מהם נר"ן דפנימיות."

קריין: קפג) "אין בהפרצוף אלא ג' כלים כח"ב שבהם מתלבשים נר"ן," זהו, אין יותר. "והם הנקראים נר"ן פנימים. ויש בחינת רוח נפש המתלבשים בכלים דזו"ן שהם בשר ועור הנקראים כלים חיצונים, והם נקראים נפש רוח דחיצוניות. עיין לעיל תשובה קפ"ב. (א' תתקפ"ו ד"ה מכאן)."

קריין: "קפד) מהי נשירת אברים דאדה"ר."

"מהי נשירת אברים דאדה"ר. קפד) מקודם החטא היה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, ולאחר החטא נשרו כל אברי נשמתו, ולא נשאר בו כי אם אור הנפש בכלים דכתרים." עי' לעיל תשובה מ"ג. (אות קי"ט)."

זה הכיסתא דחיותא.

"מהי נשירת אברים דאדה"ר. קפד) מקודם החטא היה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, ולאחר החטא נשרו כל אברי נשמתו, ולא נשאר בו כי אם אור הנפש בכלים דכתרים." עי' לעיל תשובה מ"ג. (אות קי"ט)."

כתוב שאדם הראשון נידון לנשירת איברים.

תלמיד: בעל הסולם אומר, "היה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, ולאחר החטא נשרו כל אברי נשמתו". למה נשרו כל אברי נשמתו?

כי זאת שבירה, אין מקצת ברוחניות. שבירה זה עד הסוף. זאת אומרת, עד הפירורים הקטנים ביותר, שאי אפשר להתחלק יותר מהם.

תלמיד: בעל הסולם אומר "ולא נשאר בו כי אם אור הנפש בכלים דכתרים."

כן, זה נשאר, כדי שיהיה ממה להחיות. זה עפר, שזה קצת יותר אולי אפשר להגיד. אבל אי אפשר שישבר פחות. לא נדבר על זה עכשיו, זה הסבר למה השבירה לא מגיעה עד הסוף, ונשאר קצת משהו, כי אנחנו בכל זאת לא עושים מאה אחוז.

תלמיד: מה עם קצה חוט להתחלה?

אנחנו לא עושים כל הזמן את כל העבודה, הבורא עושה. אז הוא משאיר לעצמו איזה קצה חוט, כדי למשוך אליו ולהתחיל את הבריאה. אחרת, אם תתאר לעצמך שהשבירה תהיה שבירה לגמרי, עד הסוף, טוטאלית, אז לא יהיה קשר. איך יכול להיות שלא יהיה קשר בין בורא לנברא? אז לבורא לא תהיה שום גישה לנברא השבור, זה לא יכול להיות. אלא עד מתי? הנברא צריך להישבר עד למטה מסף ההכרה שלו. זאת אומרת, ודאי שאתה נמצא עכשיו גם בשליטת הבורא, והוא עושה איתך מה שהוא רוצה, ואין עוד מלבדו וכולי, אבל אתה לא מרגיש את זה, לא מרגיש. אז מה תגיד? כלים מתוקנים יש לך? לא כלים מתוקנים, אלא זה בכלל לא נכנס לתיקון. אלא הבורא השאיר לעצמו איזו אפשרות להחזיק אותך באוזן. זו השבירה, השבירה היא לא לגמרי. הכול כלפי האדם, כדי להביא אותו להבנה, להכרה.

קריין: "קפה) מהי נשמה דבי"ע היא אלהיות."

"מהי נשמה דבי"ע היא אלהיות. מהי נשמה דבי"ע היא אלהיות. קפה) כבר נתבאר שיש נר"ן פנימים ונפש רוח דחיצוניות. ואלו דנר"ן פנימים נחשבים לבחינת נשמה דבי"ע, ומהם נולדים נר"ן דצדיקים שהם בחינת אלקיות. והנ"ר דחיצוניות עליהם נאמר משם יפרד, כי כל הנולד מהם הם בחינת חיצוניות בי"ע, שהם נפרדין ואינם אלקיות, דהיינו המלאכים ורקיעים והיכלות וכו'.

וטעם הדבר, כי האורות מבררים הכלים: ואור הנפש מברר כלי דכתר, ומתלבש בו. וכשאור הרוח מברר כלי דחכמה אז יורד הנפש לכלי דחכמה והרוח מתלבש בכלי דכתר. ואור הנשמה מברר כלי דבינה, ואז יורד הנפש לכלי דבינה והרוח לכלי דחכמה והנשמה מתלבשת בכלי דכתר.

והנה אור החיה צריך לברר הכלי דז"א הנקרא בשר, ואז היה יורד הנפש לכלי דז"א והרוח לכלי דבינה, והנשמה לכלי דחכמה, והחיה היה מתלבשת בכלי דכתר. וכן אור היחידה צריך לברר הכלי דמלכות, ואז היה יורד הנפש לכלי דמלכות, והרוח לכלי דז"א, והנשמה לכלי דבינה, והחיה לכלי דחכמה ואור היחידה היתה מתלבשת בכלי דכתר."

זה בצורה הרגילה, נניח, שהיו לנו חמש הבחינות האלה, והאור העליון נכנס כך דרגה אחר דרגה, עד הסוף.

"אמנם מטעם הגניזו דאו"א הפנימים והגניזו של המלכות ברדל"א," שאי אפשר לתקן את המלכות עד הסוף. "אין האורות דחיה יחידה יוצאים כי אם בו"ק שלהם," חיה יחידה זה אור החכמה, בקיצור. אור החכמה לא יכול להיכנס לתוך הכלי. הכלי לא מסוגל לקבל אור החכמה בעל מנת להשפיע במלואו. "והמה חסרי השלימות, וע"כ אינם יכולים לברר ב' הכלים עור ובשר שיהיו יכולים להתלבש אורות פנימים, וע"כ אין הנפש רוח יכולים לירד מהכלי דחכמה בינה ולהתלבש בכלים דז"א ומלכות הנקראים בשר ועור, והמה מוכרחין להתלבש בהכלים דחכמה ובינה, ולכן גם אור הנשמה מוכרח להשאר בכלי דכתר, ונמצא שאין כלי לחיה יחידה שיוכלו להתלבש בהם, ומוכרחים להתלבש תוך אור הנשמה. וכל זה הוא בעולם אצילות.

אמנם בעולם הבריאה, שהאורות דחיה יחידה חסרים שם לגמרי, להיותם נמצאים מתחת הפרסא המסיימת האצילות אלא רק שמקבלים הארת חיה יחידה מן פרצופי האחור דהנוקבא דז"א, שירדה שם בעת מיעוט הירח, כנודע. וע"כ אין מתבררים מהכלים דעור ובשר אלא שיעור קלוש מאד, כי שיעור האורות דחיה יחידה המבררת אותם הם רק בחינת אורות דאחורים. ולפיכך תולדותיהם היוצא מאלו הכלים החיצונים דבריאה הם פירודא ואינם אלהיות. (א' תתק"פ ד"ה הל'. וא' תתקפ"ד ד"ה הכלים)."

שאלה: הוא אומר שאור החיה ויחידה מתלבש באור הנשמה. מה זה שאור מתלבש באור, חשבתי שאור צריך להתלבש בכלי?

יש כלי, כלים נוספים, לבושים כאלה.

(סוף השיעור)