שיעור הקבלה היומי25 אוג׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 25.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא "להתבטל לעליון", קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 45.
כל העבודה שלנו זה להתבטל בעליון, לכן אנחנו מלכתחילה בנויים מהרצון לקבל שהוא הפוך מהבורא, שאין הפכיות יותר גדולה. יש רק שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע ואנחנו כולנו ברצון לקבל וכל המטרה שלנו היא לא לשנות את הרצון עצמו, אלא לשנות את השימוש שבו, שיהיה כמו רצון להשפיע. זאת אומרת לשנות את הכוונה, שאני עובד עם הרצון לקבל, אבל תמיד במידה שאני משתמש בו להשפעה לזולת. מפני שהבורא רוצה להשפיע, אז אני כן יכול להשתמש ברצון לקבל שלי ולהפעיל אותו, אבל במידה שאני מקבל מהבורא כדי להשפיע לו. זו בעצם העבודה שלנו
וכדי שנהיה בטוחים שאנחנו עושים נכון, אז הבורא שבר אותנו לחלקים, שהיחס בין החלקים הוא אגואיסטי, ואז במידה שאנחנו יכולים להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו כל אחד ואחד ולעבוד לטובת הזולת, בזה אנחנו מבינים, בודקים, רואים שאנחנו יכולים להיות כך גם כלפי הבורא.
זה דבר מאוד מיוחד, המצאה מאוד מיוחדת, שמתוך זה שאנחנו צריכים להגיע לרצון להשפיע, אז הבורא שבר את הכלי שלנו, שבר את הרצון שלנו לחלקים ובמקום אדם אחד יצאו מיליוני מיליארדי בני אדם, שכל חלק וחלק הוא נמצא בניגוד כלפי כל יתר החלקים, וכך אנחנו יכולים על החיבור בינינו והניתוק בינינו, לבדוק את הטבע שלנו והטבע של הבורא ומזה ללמוד מה קורה כאן ומה הבורא הכין לנו ואיך אנחנו יכולים לעבוד עם זה.
הוא מלמעלה ואנחנו למטה יכולים להתחיל בינינו לשנות את המצבים, לראות במה אנחנו דומים, במה אנחנו רחוקים זה מזה, הפוכים, איך אנחנו יכולים לבדוק את מצבנו, ללמוד את מצבנו, לשנות את מצבנו ולפי זה להרגיש כמה שאנחנו מתקרבים זה לזה או מתרחקים זה מזה וכן הלאה.
זאת אומרת, הבורא נתן לנו יכולת ללמוד את כל המערכת העליונה הרוחנית בקשר בינינו, ביחסים בינינו וכשאנחנו מבינים מה קורה לנו כאן, אנחנו יכולים להשיג, יכולים למדוד, לראות, להרגיש, לפנות אליו ולבקש כוחות התקרבות, כוחות התרחקות, שיסביר לנו מה קורה ואיך ובמה.
זאת אומרת, הוא נתן לנו כאן ממש מקום ללמוד מה זה נקרא רצון לקבל ומה זה נקרא רצון להשפיע, וכך אנחנו יכולים ביחסים שלנו בינינו, בעולם שלנו, לאט לאט לבנות יחסים לא גשמיים על מנת לקבל, אלא רוחניים על מנת להשפיע.
במידה שאנחנו יכולים להרכיב בינינו את המצבים, היחסים בעל מנת להשפיע, אנחנו נרגיש בזה את הטבע על מנת להשפיע שזה הבורא, ולפי זה לאט לאט נגלה את מהות הכוח הזה על מנת להשפיע, כוח השפעה, וכך נכיר את הבורא. והכל זה נובע מתוך התרגילים שאנחנו צריכים לעשות בינינו ולפי איך שנסדר את זה בינינו, כך נגיע להכרת הבורא.
זה דבר מאוד מעניין, שבהחלט ניתן לנו איזו מעבדה, שבה אנחנו יכולים ללמוד גם את העולם הזה, זאת אומרת היחסים על מנת להשפיע בין הכוחות השונים, וגם איך עוברים את המחסום. זאת אומרת, כוונה על מנת לקבל שהיא תהיה כבסיס, ועליה אנחנו נבנה כוונה על מנת להשפיע. ולפי הכוונה על מנת להשפיע, אנחנו גם נוכל להתקרב זה לזה ולמדוד בהתאם לכוונה שלנו איך אנחנו מתקרבים, איך אנחנו זזים במקום ואחד כלפי השני. אנחנו מגלים בזה מרחב, ספייס, מרחב חדש, שזה תלוי במידת הכוונה שלנו זה לזה, הנטייה שלנו זה לזה.
ואז אנחנו יכולים במרחב הזה לנוע. וככל שאנחנו יותר שקועים להתקרב זה אל זה, לבדוק מצבים זה לעומת זה, אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו עוזבים את המרחב הגשמי והתנועה הגשמית שנולדנו ורגילים בהרגשות האלה. ואנחנו גם מבינים שזו לא גשמיות סתם, אלא זה שינוי המצבים שלנו ברצון לקבל, וכל העולם שלנו פועל לפי על מנת לקבל, על מנת ליהנות אחד מהשני. או ההיפך, שאנחנו מתרחקים זה מזה ואנחנו עוברים מהמדידה הזאת, שזה גם סך הכול פועל ברצונות ובכוונות שלנו ולא יותר, אבל זה נקרא חומרי, ועוברים ליחסים אחרים בינינו, שזה יחסים לפי השפעה הדדית זה אל זה.
וכאן אנחנו נכנסים למרחב אחר, שנקרא "המרחב הרוחני" ובו אנחנו רוצים להיות קיימים. ואומנם אי אפשר להבדיל בין זה לזה כי כך ברא אלוהים, "זה לעומת זה ברא אלוקים", אבל בכל זאת אנחנו יכולים בעודנו נמצאים בעולם הגשמי, זאת אומרת שעובד לפי כוח הרצון ליהנות מהזולת, אנחנו עוברים למצב הרוחני, ששם אנחנו נמצאים ביחסים להנות לזולת, לתת, למלאות את הזולת.
ואז יוצא ששני העולמות אלה הם הפוכים [זה מזה]. העולם שלנו עובד לפי כוח הקבלה וזה לפי כוח השפעה. ואז אנחנו צריכים ללמוד איך על ידי הרצון שלנו, אנחנו כן יכולים לנוע כמו בעולם שלנו, לא לשים לב על המרחק הגשמי אלא על המרחק האגואיסטי, הרוחני, עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים זה מזה, ומזה ללמוד איך אנחנו יכולים לנוע בעולם העליון, בעולם הרוחני, שבו מתרחקים או מתקרבים לפי הנתינה זה אל זה.
וכמה שיותר ויותר נשתדל להיות בזה, להכיר את זה, כך אנחנו נכנסים יותר פנימה ולומדים יותר גם על העולם העליון ומתוכו גם נלמד על העולם שלנו התחתון, שגם אותו אנחנו לא יודעים וגם את עצמנו אנחנו לא יודעים ואת החוקים הגשמים האלה, היינו האגו, אפשר ללמוד אותם אך ורק במידה שאנחנו עולים לאנטי אגו, להשפעה, ממנו אפשר גם להכיר את עולם הקבלה.
לכן נשתדל. אולי עוד פעם צריכים לחזור על מה שאמרתי עכשיו ואולי לא פעם, תנסו, אבל אנחנו צריכים כך לגשת ללמוד על העולם העליון לעומת העולם התחתון וההיפך, עולם תחתון לעומת עולם עליון, ששני העולמות האלו, שתי צורות המציאות אחת אנחנו נלמד, נכיר ונאתר אותם, את הצורות האלה בנו, וכך נתקדם.
ולמעלה משניהם נמצא את הכוח העליון שהוא המקור לשניים, ונכיר כך אותו, ככל שהוא מסדר את העולם העליון לעומת העולם התחתון, ומתוך זה נכיר את הכוונה שלו, הפעולות שלו. "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין", את כל הדברים האלה נתחיל להכיר יותר עמוק ומזה נבין את הבורא. לא מהות הבורא, לא הטבע של הבורא, אבל "ממעשיך הכרנוך" מה שנקרא. כך נכיר אותו במידה שהוא מאפשר לנו.
עד כאן בינתיים. אנחנו יום יום חותכים איזו פרוסה מהדרך ולומדים, ואחר כך במשך היום אתם צריכים ליישם את זה, להכיר את זה יותר, לחזור על זה. בינתיים להיום זאת הפרוסה.
שאלה: את כל זה אפשר לממש רק כשאנחנו משתמשים ברצון לקבל על מנת להשפיע לזולת?
כן, את כל הדברים האלה אנחנו יכולים לממש רק כשאנחנו נמצאים בין החברים. כמו שרב"ש כותב, שאין כלום חוץ מהחברים. למה? כי אם אני לא מייצב את הקשר איתם אין לי בדיוק אחיזה בעולם העליון, במצבים עליונים, בעל מנת להשפיע. וְודאי שזה כנגד זה ככל שאני מתקדם ומתקרב ורוצה להתקרב לחברים, אני מרגיש כנגד זה מצבים הפוכים, שאני לא רוצה ומתעצל בכל פעולה ופעולה. ככה זה עובד.
תלמיד: ומה זה אומר שאני משתמש ברצון שלי למען הזולת, ככה אמרת, רק במידה שאני יכול להשתמש בזה.
אנחנו לא מתחילים מזה, אנחנו מתחילים אפילו מצורה אגואיסטית. ואם אני לא נכנס, לא נכלל בין החברים אז אני לא מרגיש שיש לי שכל, רגש רוחני. רק אחרי שאני נכנס ביניהם, אני מתחיל להרגיש את עצמי שיש לי איזה כוחות, מחשבות, רצונות רוחניים איכשהו, שאני נעשה גמיש במחשבות וברצונות. זה כל העניין. כי בסופו של דבר במה שאני רוכש בקשר עם החברים, בזה אני משתמש ברוחניות. לא אחרת.
חוץ ממה שאני רוכש בקשר עם החברים, כמו שרב"ש כותב, "אין שום דבר חוץ מהחברים". זה לפי העלייה שלו, שהוא מתעלה ומתעלה וכך הוא מגלה שהוא מגיע למצב שזהו, חוץ מהחברים אין כלום, שכל העולם שלי זה היחסים בינינו. וכל היתר זה בכלל עולם נבזה, עולם גשמי שאין מה להתחשב בו ולעשות עימו, אלא רק להשתמש בו כדי עוד יותר להתעלות ולהתקשר עם החברים.
תלמיד: אבל בהקשר הזה, שם הבורא זה משהו נוסף שנגלה לנו או שגם זה חלק מהקשר עם החברים?
הבורא מתגלה כתוצאה מכל מיני יחסים בין החברים, ואני מזה לומד מה זה רצון לקבל לעומת רצון להשפיע, כוונה על מנת לקבל לעומת כוונה על מנת להשפיע בכל מיני קשרים ואופנים, ואז מתוך זה נעשית בי יכולת גמישות פנימית להתחיל להרגיש בין השפעה וקבלה. וכך אני מתחיל לתאר לעצמי, מה זה המקור שלי, כוח העליון, שככה הוא מייצב את היחסים בינינו.
סך הכול הבורא זה "בוא וראה", זה סך הכול שאנחנו מייצבים יחסים בינינו גם בטוב וגם ברע, כל אחד כלפי האחרים, ומתוך סך כול שילוב היחסים בין כולם, אנחנו בונים שדה כזה בינינו, מגיעים לאיזו הסכמה בינינו, שהיא נקראת "בורא". אנחנו לא מגלים אותו, כי אין מה לגלות, זה למעלה מהחושים שלנו ומהשכל שלנו, אנחנו מגלים רק מה שמתגלה ביחסים בינינו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". ואי אפשר, אין שום שיטה אחרת להכיר אותו.
שאלה: אני הרגשתי ככה בזמן האחרון, שבזמן האחרון אני מבין מה אני עושה. אני רואה שאני עומד בפני העשירייה ולא מצליח להתכלל. נדמה לי שאני לא מסוגל לקפוץ פנימה.
האם את הפעולה הזאת עוזר לי לעשות הבורא? זה נקרא לעבור את המחסום, שאני פשוט מרגיש שאני מתכלל בחברים במלוא הכוח ולא סתם עומד בחוסר כוחות?
קודם כל, כל מה שקורה אתנו, וקורה בתוך המוח שלנו ובלב שלנו, כל זה מגיע מהבורא, והוא נמצא בעצמו בזה" ואין עוד מלבדו". לא בצורת מערכת ולא בצורת הגורם. ולכן אין על זה שאלה שאת זה הבורא עושה. זה דבר אחד.
דבר שני, אנחנו צריכים להמשיך בכל מצב ומצב. כשאדם נמצא באיזה מצב הוא לא מבין איפה הוא נמצא. אנחנו לומדים על עצמנו יום יום. כשנמצאים באיזה מצב, זה יכול להיות מצב טוב, זה יכול להיות מצב רע, מבולבל, חוסר אונים, חוסר כוח, כל דבר שיהיה, אנחנו יודעים רק דבר אחד, שאנחנו חייבים להמשיך. זהו.
עד כדי כך אתה לא מסוגל לכלום, לך לישון. תסגור עיניים, לך לישון. אם כבר ממש לגמרי אתה לא יכול לעשות כלום. אם אתה יכול לעשות משהו, תכניס את עצמך באיזה קשר פיזי, רוחני, לא חשוב איזה, עם החברים. זה הכי נכון.
אבל אם אתה כבר לא יכול לעשות כלום, אל תעשה שום דבר חוץ מזה שתוריד את עצמך לדרגת בהמה, ואתה הולך לישון. ואז אתם צריכים להבין מזה גם עוד צורך לעולם הזה, שאדם חייב בו לעבוד, לסדר את החיים שלו הגשמיים וכן הלאה.
כי כל המצבים הרוחניים שהוא צריך אליהם להגיע הוא בינתיים נמצא במצבים כאלו שהוא נופל, וקם, והוא לא יודע אם הוא עושה משהו, ונמצא בבלבולים בין המצבים. ואז, מה לעשות לו? לכן אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, ויש לנו כאן עבודה גדולה בגשמיות, לסדר את החיים שלנו לפי אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. שיש לאדם, הוא צריך לסדר את הבית שלו, משפחה, ילדים, אישה וכן הלאה.
וזה הכול מפני שלא רק במצבים רוחניים אנחנו נמצאים כל הזמן, אלא שנופלים למצבים הגשמיים. ואז צריכים בכל זאת ליפול לאיזשהו עולם המעשה הפשוט, הגשמי ולהימצא בו עד שנוכל שוב לעלות לכוחות רוחניים.
תלמיד: אז מה העצה, איך לצאת?
רק להמשיך. שום דבר חוץ מזה. "כשור לעול וחמור למשא". לעבוד כמו סוס שהוא שומע מה שאומרים לו והוא מקיים וזהו. במקרים כאלה אין לך שום דבר מה לעשות. ואז אתה מבין שאתה צריך לסדר יחסים כאלה בקבוצה שהם יעזרו לך, שהם יהיו סביבך כמו איזה לחצים כאלה, מלחציים שלוחצים עליך ומחייבים אותך להתקדם. ואם אין דבר כזה בקבוצה זה רע מאוד. הקבוצה חייבת גם לתמוך וגם לדחוף.
שאלה: אמרת שאנחנו אפילו לא מכירים את עצמנו. אלא כל מה שאנחנו רואים זה הרצונות האגואיסטיים שמתעוררים. אז איך אנחנו מאזנים את זה עם הצורך שלנו להיות מסורים לחברים? ומצד שני צריך להתקדם.
על ידי זה שאנחנו משכנעים זה את זה, על ידי זה שאנחנו נותנים דוגמה זה לזה. כך אנחנו עושים. אני לא מקבל מלמעלה שום דבר. למעלה בשבילי זו החברה. אם אני פונה לבורא במקום החברה זה לא טוב. זה לא לפי המצב שלי. אלא דווקא לפי המצב שלי אני צריך לפנות לחברה ועל ידה להתקדם.
תלמיד: אמרת שאנחנו אפילו לא מכירים את עצמנו. האם יש צורך שאגלה מי אני, מה הטבע שלי, כל מה שאני עובר בתוך החברה, בתוך עצמי, האם יש צורך לזה?
צורך לזה יש, כי אנחנו רוצים לעבוד עם הראש. אבל אין לנו בראש עם מה לעבוד, אלא רק לפי המעשים, "ממעשיך הכרנוך". שרק לפי המעשים שלך עם החברים, אחרי שאתה נופל ומשתדל איכשהו להקים את עצמך מהנפילה, מהמאמצים האלו, מהמאמצים, לא מהשכל, מהמאמצים להתחבר להיות לידם, לקבל משהו מהקשר ביניכם, אתה מתחיל להבין איפה אתה נמצא, לאיפה נפלת ולאן אתה עכשיו מגיע.
אני מכיר אותך, אתה אוהב לעבוד עם השכל, אתה איש חכם, אבל זה לא יעזור לך. יעזור לך רק דבר אחד, כמה שיותר להיות מחובר בתוך עשירייה. ואם לא עכשיו, אז בעוד כמה זמן. אבל סך הכול יכולות לעבור עשר, ועשרים ושלושים שנה עד שאדם בכל זאת משתכנע שההתקדמות הרוחנית שלו היא רק על ידי עוצמת החיבור שלו עם החברים.
שאלה: אנחנו ממשיכים עם מעשים ובונים חיבור, אבל זה לא מספיק, אנחנו מחפשים משהו נוסף רגשית. איך לתאר את בורא אחרי החברים? מה זה?
אתה לא יכול לתאר את הבורא, אלא אתה צריך לתאר את הרגש בקשר ביניכם בקבוצה, ואז מתוך הקשר הזה ביניכם בקבוצה, אתם מגלים את הבורא ככוח שמחבר ביניכם, שנמצא ביניכם.
ואתה אומר שאתה פשוט רוצה לברוח מהקשר בין החברים לבורא, כאילו "נעזוב את החברים, אני רוצה לעלות אליו", וזה לא ילך. ההפך, איך שתגלה את הבורא, כשתגלה, תגלה אותו בקשר בין החברים. ככל שהקשר בין החברים יהפוך להיות יותר רגשי, יותר מלא חיים, בהתאם לזה אתה תגלה אותו.
אנחנו צריכים להבין שוב ולא לשכוח, שכל העבודה שלנו היא בלייצב שוב את מערכת אדם הראשון. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". שכמה שאנחנו מייצבים את הקשר בינינו במערכת, מתוך זה אנחנו משיגים את השכל שיש במערכת. שמתוך המערכת שאנחנו אוספים אותה אנחנו מרגישים את פועלה, את המקור שלה, את הבורא שברא אותה בצורה כזאת, ובשביל מה הוא שבר אותה? כי על ידי זה שאנחנו אוספים את עצמנו יחד אנחנו יכולים להכיר אותו, את כוונתו, ועוד ועוד.
הכול משיגים מתוך בניית המערכת. לכן אין לנו לאן לברוח מזה, אלא עד כמה שנכנסים יותר פנימה בלאסוף את הקוביות האלה במערכת, כמו שילדים בונים בית מקוביות, כך אנחנו צריכים להתקרב למצב שאנחנו מבינים אותו, את השכל שלו, את הכוונות שלו, את המטרה שלו.
הכול מתוך זה שאנחנו בונים, ויוצא, ולא יוצא, וכך קורה לנו, מצליחים, לא מצליחים, אנחנו מתחילים לאט לאט להתקרב לכוונה שלו, לכיוון שלו, וזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". שאנחנו לא מגלים את הבורא איך שהוא שם, אנחנו מגלים אותו בתוך הבנייה שלנו, בתוך הקשר בינינו. מהות הקשר בינינו זה הבורא.
שאלה: מהו הצעד הראשון להיכנס לים הרוחני הזה?
המצב הראשון, המדרגה הראשונה שאליה אנחנו צריכים להיכנס היא שאנחנו מיישמים את מה שרב"ש כותב על הקבוצה. אין דבר כזה ברוחניות שאני עברתי את הדברים האלו ושוכח. זה לא כמו בבית הספר או באוניברסיטה שעברתי את הקורס הראשון וזהו גמרנו, אני לא רוצה לחשוב על זה, אני כבר שוכח עליו והולך הלאה. אין דבר כזה.
כאן אנחנו כל הזמן נכנסים יותר פנימה. מה שלמדתי בשיעור הראשון, בשיעור השני אני לומד יותר פנימה, ובשלישי עוד יותר פנימה, אני נכנס יותר ויותר. לכן זה נקרא "עבודה פנימית", כי אנחנו יותר ויותר נכנסים לבריאה, מתוך זה שמכירים אותה עוד יותר ועוד יותר. וכמה שיותר נכנסים פנימה לבריאה, אנחנו מגלים שם יותר ויותר שכל, וכוונות ומטרות של הבורא, ומזה אנחנו מכירים אותו. כך זה עובד.
קריין: קטע מספר 45.
"האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'. היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם, אלא שהוא רוצה לבטל את עצמויותו לגמרי.
כי מי שעובד בעל מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות עצמותו של האדם. ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, וקשה לו אז להתבטל לה'.
מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו, ממה שיש לו מבחינת שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ב. "יורד ומסית עולה ומקטרג")
זאת אומרת, מה אנחנו עושים כל הזמן בכל המדרגות שאנחנו עוברים? אנחנו לומדים שיש חמישה עולמות, מחמישה העולמות האלה בכל אחד יש חמשה פרצופים, ואחר כך חמש ספירות, סך הכול 125 מדרגות.
אז כל מדרגה ומדרגה היא בסך הכול כניסה יותר פנימה לחיבור בינינו, במה עוד אנחנו צריכים להיות מחוברים, באיזה עוד כוחות נוספים, מחשבות, כוונות, במה עוד אנחנו יכולים להיות מקושרים. אבל כל הזמן העבודה היא רק לכיוון הקשר, ולכן לזה אנחנו צריכים לשים לב. עד שכולנו נהיו כאגודה אחת, עד שכולנו נראה את עצמנו שתלויים זה בזה, קשורים זה בזה. ודאי שזה לא ברצונות האגואיסטים שלנו, אלא בנתינה, בהשפעה, בתמיכה, וכך אנחנו נתקדם.
זו כל העבודה שלנו, לא לצאת מהקבוצה, לא לצאת מהחיבור. כל מה שאנחנו לומדים זה לראות את זה כמרכיבים של החיבור, לראות את עצמנו בחיבור המתגבר יותר ויותר פנימי, שלא תלוי בין בני אדם, שאנחנו יותר מתחילים להרגיש את המערכת עצמה, שאנחנו קשורים זה לזה, וכך נתקדם. אין ברירה, רק בצורה כזאת נוכל לגלות את האמת.
שאלה: יש תחושה של קשר עם העשירייה, שייכות לחברים. ומה כאן צריך לבצע בתקופות כאלה?
את זה אתם צריכים לברר לבד.
שאלה: מה ההבדל בין להגיע לדרגה רוחנית ובין זה שעוברים את המחסום?
המחסום זה פשוט אותו המצב שאחריו אנחנו מתחילים להרגיש יותר את הקשר הרוחני בינינו, זה הכול. כמה שמתבטלים, משתדלים לבטל כל אחד את עצמו כלפי החברים, לפי זה אנחנו יותר ויותר מתקרבים, עד שמתחילים לראות שיש מגע בינינו, וזה נקרא שאנחנו עוברים מחסום. יש מצבים שאנחנו מנותקים זה מזה, ויש מצבים שאנחנו נעשים מחוברים זה אל זה, אז הגבול ביניהם נקרא מחסום.
שאלה: מה ההבדל בין לעבור מחסום לבין להיכנס לעיבור?
בעצם אפשר להגיד שזה אותו דבר. ודאי שיש דרגות בעיבור וקשרים מיוחדים. עיבור זה כבר איזו התקשרות מיוחדת בין החברים, שבה הם מגלים את מהות הקשר שביניהם שזה בורא. זו כבר איזושהי מין התקשרות לבורא, אומנם ללא הבחנות, אבל זה בכל זאת איזה קשר.
שאלה: מהי אותה בדיקה שאני צריך לעשות שאני לא יורד לעמקי התהום, שהתורה והעבודה שלי לא יורדים לעמקי התהום, איך זה מתבטא בעבודה בעשירייה?
אתה משתדל לא להתנתק מהחברים.
שאלה: אם החברים זה הבורא, האם אני צריך כל הזמן לראות השפעה?
החברים זה לא הבורא ואין מה להתבלבל. חברים זה חברים ובורא זה בורא, זה לא אותו דבר לגמרי. חברים הם כלים שאני נמצא מולם, כלים כמוני, אבל כשאני נמצא מולם אז דרכם אני מתחיל לקבל השפעה מיוחדת מהבורא. אבל לא שחברים זה בורא. וגם החברים זה לא אני. אבל אם אני יכול להתייחס אליהם בצורה מיוחדת, אני יכול לגלות דרכם את הקשר שלי עם הבורא, רק בצורה כזאת.
קריין: קטע 46.
"אין זה בידי אדם, שיהיה לו הכח ללכת נגד הטבע. ועל זה אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וזהו כדי שיבטל רצון אחרים. כלומר, שכל הרצוניות שמתעוררים בהגוף, ומתנגדים לו שתהיה לו היכולת לעסוק ברצון להשפיע, את זה הקב"ה עושה. כלומר שהקב"ה עושה שתהיה לו היכולת לבטל. וזה אמרו "כדי שיבטל את רצון אחרים מפני רצונך", מה שאתה רוצה לעסוק ברצון להשפיע, ואין אתה יכול, וזה יהיה השכר שלך, מה שאתה תקבל סיוע מהקב"ה."
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'" 1987)
זאת אומרת, לקבל עזרה מהבורא זה השכר.
שאלה: מה זה אומר עד שהוא יבטל את הרצון של האחרים, לפני שהוא יבטל את רצונו?
אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יבטל את האגו שלנו, שאני אוכל להתחבר עם החברים, ומהחיבור עם החברים להתחבר גם עם הבורא. זה מה שאני מבקש, שיעזור לי לייצב את הקשר הזה, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
שאלה: איך אני יכול לבדוק את עצמי, האם אני מבטל את עצמי מספיק בפני העשירייה?
איך אתה יכול לבדוק האם אתה מבטל את עצמך לגמרי כלפי עשירייה? זה לפי מה שהרב"ש כותב במאמרים על החברה. כמה אפסים אתה שם לפניך או אחריך, עד כמה אתה מקטין את עצמך לעומת החברים.
קריין: שוב קטע 46.
"אין זה בידי אדם, שיהיה לו הכח ללכת נגד הטבע. ועל זה אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וזהו כדי שיבטל רצון אחרים. כלומר, שכל הרצוניות שמתעוררים בהגוף, ומתנגדים לו שתהיה לו היכולת לעסוק ברצון להשפיע, את זה הקב"ה עושה. כלומר שהקב"ה עושה שתהיה לו היכולת לבטל. וזה אמרו "כדי שיבטל את רצון אחרים מפני רצונך", מה שאתה רוצה לעסוק ברצון להשפיע, ואין אתה יכול, וזה יהיה השכר שלך, מה שאתה תקבל סיוע מהקב"ה."
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'" 1987)
תלמיד: "לבטל רצון אחרים", זה נראה שפה הוא מדבר על אחרים שאלה הרצונות שמפריעים לחיבור.
כן, ודאי, בתוך האדם.
תלמיד: ואם פה תופשים את זה כפשוטו, כאילו מה זה לבטל רצון אחרים?
לא. זה ברור. האדם הוא עולם קטן ויש בו רצון שהוא יכול לזהות שהוא מגיע כביכול מהבורא, ורצונות אחרים שהם מגיעים מצד האדם. ואז הוא צריך לייצב את עצמו בצורה כזאת שהוא דבוק לרצון העליון שמגיע מהבורא לעומת הרצונות שלו.
שאלה: איך אני יכול לבדוק את עצמי שאני מספיק מתבטל כלפי החברים?
זה עניין של הרגשה, אין לך שום מכשיר ולא תקבל מאף מקום שום דיווח. אלא במידה שאתה רוצה להרגיש את החברים ולהיות קשור אליהם, כפוף אליהם, תלוי בהם, במידה הזאת אתה תוכל למדוד את היחסים ביניכם.
תלמיד: אבל איך אני יכול לדעת שאני לא מתבלבל? נראה לי שיש הרבה בלבול סביב העניין הזה של מה זה ביטול, מה זה חיבור.
אם אתה ממשיך למרות הבלבול עוד ועוד, בסופו של דבר אתה מתחיל לקבל כלים לבדוק, למדוד, לשקול באיזה מצב אתה נמצא. אין מה לעשות, זה רק מתוך המעשים, מתוך הניסיון.
שאלה: אם יש מצב של מתח בין חברים, מה כאן ההבדל שאני מבקש עבור העשירייה או שהעשירייה מבקשת ביחד?
יש הבדל. יש עבודה פרטית ויש עבודה קבוצתית. ולכן צריך כל אחד ואחד לבקש עבור העשירייה חיבור שיהיו "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד, ויחד עם זה אתם צריכים להרגיש שאתם מגיעים לאותו רצון אחד, ומבקשים כולכם וכלולים יחד ברצון אחד. אז יש עבודה פרטית של האדם ויש עבודה של העשירייה. ובכל פעם כך הם אוספים, את הרצונות הפרטים שלהם להתכלל זה בזה, והרצון האינטגראלי הוא כבר שהם נכללים זה בזה, כסכום הרצונות הפרטיים.
שאלה: למה התשובה מהבורא לא מגיעה ברגע שמבקשים עזרה ממנו?
כי אנחנו לא מוכנים לשמוע. כל השאלות וכל התשובות, כל מה שיש נמצא במרחב הרוחני, אין חדש. ואפילו כל השאלות שלכם שאתם תשאלו בעוד כך וכך שנים בדרגות עליונות לקראת גמר התיקון, גם כן נמצאות כולן בכל השדה שנמצא בינינו ולפנינו. אלא שאנחנו עוד לא מגלים את זה. לפי המאמצים שלנו אז אנחנו מגלים את כל המצבים הללו, רק ההבדל במהירות שאנחנו מגלים אותם, ובאיזה אופן אנחנו מגלים אותם, בטוב או ברע.
אבל זה שהכול נמצא כבר עד גמר התיקון זה נקבע על ידי זה שהכול השתלשל משלמות לבלתי שלם מלמעלה למטה, ואנחנו רק חוזרים לאותם המצבים ממטה למעלה. אבל כשחוזרים עליהם בעלייתנו ממטה למעלה, אז תלוי ביגיעה שלנו באיזו צורה אנחנו מקבלים את העלייה, עד כמה היא אינטנסיבית, ובאיזה אופן אנחנו מרגישים את זה. אבל המדרגות הן מדרגות קבועות, והשאלות שנשאל את עצמנו, נתקע בהם, הן כבר קיימות כולן. כי הן מתעוררות כדי שאנחנו נברר כל מצב ומצב בדרך.
שאלה: עד כמה צריך לשאוף לעבור את המחסום? כי כבר עשרות שנים אנחנו מדברים שאנחנו נקרע את המחסום, נעבור את המחסום.
אתה יכול להסביר לעצמך מה זה נקרא, נקרע את המחסום, לעבור את המחסום? איפה בך בלב שלך בדיוק המחסום הזה? איך אתם מחברים את הלבבות כדי לשבור אותו? כי המחסום זה בין אחד לשני שאתם לא יכולים לחבר את הלבבות.
ואיך אפשר? על ידי זה שאתם משתדלים להתחבר, לבכות, לצעוק ולדרוש מהבורא עד כדי "נצחוני בניי"1, שאנחנו צריכים בכוח להוציא ממנו את הכוח לעבור את המחסום. בלחץ שלנו עליו, דרך זה שאנחנו לוחצים על האגו שלנו, שאנחנו בצורה כזאת כן עוברים את המחסום. אז זה לא עניין של עשר או עשרים שנה.
תלמיד: פעם ענית לי שדרך חודו של מחט שם קיר האבן הזה נשבר, ולפי השתוקקות הלבבות זה מה שעושה האור.
לפי ההזמנה שלנו, לפי בקשה ודרישה מצדנו.
שאלה: אני יכול לראות את החיסרון של החברים לפי המאמצים שלהם, לפי המילים שלהם, לפי הרגשות שלהם, הם מספרים על החיסרון שלהם. נאמר שאנחנו צריכים להציע את החסרונות שלהם כמו זר לבורא כל היום, האם יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי לזרז את ההתקדמות של הכלי העולמי ושל האנושות?
אני לא יכול להגיד לך מה לעשות. כתוב "כל מה שבידך בכוחך לעשות תעשה"2. ולהגיד לך איזה משפט אחד או תנאי אחד זה לא נכון. אתה רואה כמה שאנחנו לומדים, וכל מה שאנחנו לומדים זה כדי לרכז את עצמנו כולנו יחד ורק למצב אחד, לעבור את המחסום הזה, את הגבול הזה בין הגשמיות לרוחניות, זה הכול.
שאלה: האם אפשר להשתמש בכוח הרצונות שדוחים את האדם מהחיבור, כדי להשיג את הרצון להשפיע?
כן, ודאי שכן. כך אנחנו צריכים לעשות גם כן.
שאלה: איך לראות במציאות היום יומית שלנו דוגמה מהבורא למעשים של השפעה ומזה להכיר אותו?
במציאות שלנו אני לא רואה שום דבר, במציאות שלנו אנחנו רואים רק צרות שמתגברות ובאות על האנושות. והצרות האלה, לחצים, מכות האלו, הם באים בצורה יותר ויותר מאורגנת שכל האנושות מתחילה לסבול כמו גוף אחד, וזה סימן טוב, שאנחנו מתקדמים לתיקון הכללי. שריפות, הצפות, עוד יהיו כל מיני בעיות, כל הצרות האלה משותפת לכל האנושות.
תלמיד: ומהמקרים האלו שאנחנו רואים אפשר להכיר את הבורא?
לא, מרע אתה לא יכול להכיר את הבורא. אתה יכול להכיר את הבורא רק מטוב שאתה משתדל לעשות.
קריין: קטע 47.
"כדי שהקב"ה יבטל רצון אחרים, היינו הרצון לקבל, שהוא רצון של אחרים, ולא של קדושה, האדם צריך להתחיל מקודם בעבודה זו, ואח"כ הקב"ה נותן לו את הסיוע הדרוש לזה, מטעם הידוע, כי "אין אור בלי כלי". פירוש, אין דבר בא מלמעלה, אלא אם כן יש רצון למטה, כי הרצון נקרא צורך לזה. וזה שאמרו חז"ל "בטל רצונך", היינו הרצון לקבל, "מפני רצונו", כלומר, מפני רצון ה', שרצון ה' הוא להשפיע. ואז כשאתה תתחיל, ולפי היגיעה שאתה נותן, בכדי לבטל את הרצון לקבל, בשיעור הזה מתרקם הצורך, לבקש מה' שיעזור לך, אז אתה מקבל רצון וצורך שלם לעזרתו יתברך."
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'" 1987)
שאלה: איך אני יכול להחליף את ההרגשה של הריחוק, של השבירה, ולהגיע להרגשה של שלמות?
זה מה שאנחנו לומדים. זה בהתאם לכמה שאני מתקדם להחליף את הרצון לקבל שלי לרצון להשפיע.
שאלה: מה הסימנים הרוחניים בחיבור הלבבות?
שמרגישים את כולנו בלב אחד כמו שכתוב. להסביר את זה אי אפשר, רק להרגיש, והרגשה לא ניתנת בשכל אלא רק ברגש. בשכל אנחנו יכולים רק לעזור בעצות זה לזה, איך לחבר את הרגשות, אבל כשאנחנו מחברים, מרגישים תופעות, זה כבר תופעות ברגש לא בשכל.
שאלה: למה בכל פעולה שאנחנו צריכים לעשות זה חייב להיות עם חוסר הצלחה שלנו ובקשה לעזרה מהבורא?
זה נקרא הכרת הרע, שאנחנו מגלים בדרך עד כמה כל התכונות, כל מה שיש בנו, עד כמה זה לא מוצלח, לא מסוגל להביא אותנו לתיקונים, לחיבורים, להשגות, כי אנחנו כולנו ביצר הרע, בשבירה. ולכן כל היגיעה שלנו זה כדי לגלות שאנחנו לא מסוגלים לכלום ולפנות לבורא ולבקש ממנו את כוח החיבור. ואז בכוח החיבור שאנחנו נגלה את הייחוד, "יחודו של עולם" מה שנקרא, את הבורא.
תלמיד: אבל למה כל פעם זה חייב לבוא עם חוסר הצלחה ופניה? למה נגיד אני לא יכול לקרוא משהו, להבין מכתבי המקובלים שאני צריך לעשות משהו?
אתה לא יכול בשכל לעשות כלום, "שאני מבין". אתה שמעת כבר ממני הרבה פעמים מה שאני עכשיו אומר, אז למה זה לא מספיק לך? אלא כל פעם ופעם אתה נתקע באותם הדברים. כי אנחנו עובדים עם הרגש ולא עם השכל, ולכן בשכל אתה יכול להיות חכם, לכתוב כאלה דברים חכמים, אבל ברגש זה לא ילך, עד שאתה לא תבצע את זה ממש בתוך מערכת הרצונות שלך, ובזה אנחנו עובדים. ולכן זה לוקח כל כך הרבה זמן ודורש כוח זר, כוח הקבוצה וכוח הבורא.
(סוף השיעור)