שיעור בוקר 15.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בשיעור "חיבור העולם בדור האחרון", קטע מס' 22.

"כדור ארצינו די עשירה לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במדה שוה,- והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הבטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותו המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

הוא אומר פה דבר מעניין. התחרות, היחס והמדידה היחסית בין בני אדם לא ייעלמו מהאנושות ונוכל להשתמש בכוחות האלה של תחרות, קנאה, תאווה וכבוד גם בהמשך, לא נהפוך מסורסים מכל הכוחות האלה, האגו יעבוד, אבל למטרה בה לא אדכא אחרים ואעלה את עצמי, להיפך, על ידי האגו שלי אני אעלה את כולם. כך מתקדמים. זה שינוי קטן, אבל שינוי שצריך להיעשות. היום אני מקבל סיפוק מההרגשה שאני יותר מוצלח, לפחות במשהו, מהאחרים, אדם יכול להצטמצם לנקודה קטנה כלשהי ולהסתפק בה, "את זה יש לי ואין לאחרים". אומר בעל הסולם, הנקודה הזאת לא תיעלם ואנחנו כן יכולים, כל אחד, להתגאות בייחוד שלו, אבל בתנאי שעל ידיו ניתן, נספק לאחרים, ואז הייחודיות של כל אחד, היא במה שהוא מיוחד, כי הוא נשמה מיוחדת מאדם הראשון, מהמערכת הכללית, ואין במקומה משהו שיכול להחליף אותה. לכן עלינו להבין שאם זה בעל מנת להשפיע לכל אחד יש כאן מקום, אבל אם זה בעל מנת לקבל הוא רוצה להרוס את כולם.

שאלה: מתבהר שיש מעין מצב של הודיה קבועה לבורא, עבור החברים, עבור הרב, עבור המקורות. למה זכינו לכזה אושר? יש הרגשת אושר תמידי.

זו באמת מתנה גדולה שלא מגיעה לנו ואנחנו צריכים להשתדל להגיב עליה בצורה נכונה. זה כמו ילד שנותנים לו ונותנים לו נניח עד גיל עשרים, היום זה אולי עד גיל שלושים ואפילו ארבעים, אבל מגיע הזמן שכבר לא יכולים לתמוך בו יותר והוא צריך לעמוד ולהשתדל לקיים את עצמו בעצמו, וכן הלאה. כך, למרות שאנחנו מרגישים את אהבת הבורא אלינו ללא שום גבול, אנחנו צריכים בכל זאת להכין את עצמנו למצב שנענה לו בצורה נכונה.

קריין: קטע מס' 23.

"טוב לתקן, שלא יהיה שום אדם תובע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותן לכל אחד ואחד. ודעת הצבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך, לאיש גס ומנוול, כמו גנב וגזלן של היום. ולפיכך, תהיינה מחשבותיו של כל אחד ואחד נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו.

הבסיס על זה: כיוון שאנו רואים שבמדת הצריכה אנו שווים לכל החי, וכן כל המעשים הבזויים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממדת ההשפעה לזולתו. לפיכך, יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זה נראה לנו מאוד מאוד לא מציאותי. להתחיל היום לקיים את הדברים האלה בפרהסיה, בקהל גדול, זה בלתי אפשרי. אבל שימו לב מה אדם מקבל תמורת הרצון שלו להתחלק עם כולם, הוא מקבל עולם עליון, מילוי מהעליון, הוא מרגיש את עצמו בדרגת הבורא כי הוא נמצא עימו בהשתוות הצורה. לכן השכר הוא הרבה יותר גדול ממה שהוא מקבל עבור כל הפעולות הקשות שהוא עושה בעולם הזה כדי להרוויח ולהצליח יותר מאחרים.

קריין: קטע מס' 24.

"זה ברור, שהסיסמא - כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו, היא אלטרואיזם מוחלט. וכשיקויים זה, אז בהכרח כבר יהיו רוב צבור או כולו משוריין במדת "שלי שלך". אם כן, יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה? כי הגורמים של היום, דהיינו שנאת הרכושנים וכל מיני שנאות אל הנמשכות מזה, לא יביאו להאדם רק אל ההיפך, דהיינו שינטעו באדם מדת "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום ההפוך לאהבת זולתו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זה מה שבעצם נצטרך לראות אם החיים שלנו יימשכו כמו שהם עכשיו. נגיע למידת סדום בפועל. ואנחנו כבר רואים את זה ובכל פעם אנחנו רוצים להציב גבולות, הגבלות כלשהן אבל זה לא הולך, ודווקא ההיפך, אנחנו מסכימים שכל אחד יעשה את היפה והטוב בעיניו.

שאלה: איך נתקשר בצורה נכונה פעולות השפעה שמכוונות לבורא, אל האנושות שכולה כלואה במעשים אגואיסטים?

אנחנו נשתדל בכל זאת לעשות זאת על ידי הפצה. זה מתקיים בצורה הדדית, אנחנו מצידנו מפיצים את הפתרון, שאומנם לא נראה להם מציאותי, אבל אנחנו רואים גם אצל בעל הסולם שאין ממש פתרון אחר. כל החיים שלנו תלויים במידה שנסכים להיות בחיבור שווה בין כולנו. אם נחליט, נרצה ונסכים עם הפתרון הזה בכל מיני רמות, אז נוכל להתכלל יחד באיזושהי מידה כמו אדם הראשון וכמו מערכת אדם הראשון.

שאלה: אנחנו אומרים שכדאי לאדם להשפיע כי המילוי שהוא יקבל הוא הרבה יותר גדול מכל מילוי שהוא מקבל בעולם הזה. אם הוא ירגיש שהוא מקבל מילוי מהבורא אז הוא כבר יהיה בקשר עם הבורא?

הוא מקבל מילוי מהבורא כדי להשפיע לזולת. כל אחד כאלמנט במערכת אדם הראשון קיים אך ורק כדי לקבל מכולם ולמסור לכולם ובזה הוא נמצא בתכונת הבינה שהיא להשפיע על מנת להשפיע.

וכאשר הוא מקבל כדי למסור לאחרים אז הוא גם צריך לספוג מכולם רצון לקבל גדול ואת האור העליון שהוא יכול לקבל ברצון לקבל שלו הוא מכוון בעל מנת להשפיע לכולם. כל אחד מאיתנו הופך להיות כבורא כלפי האחרים, זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך". בצורה כזו כל אחד משיג את דרגת הבורא, וזו בעצם הסיבה לשבירה של כלי אדם הראשון, כדי שכל אחד יוכל להגיע לדרגת הבורא. לא סתם להיות איזשהו אלמנט קטן שמקבל מכולם ונותן לכולם, מקבל ונותן, מקבל ונותן, אלא הוא מרגיש את עצמו שהוא מספק לכולם, וזה מעלה אותו לדרגת הבורא.

תלמיד: האם זו צריכה להיות המטרה של הפרט בחברה העתידית?

כן.

תלמיד: האם כולם ירצו לעבור תיקונים?

אני לא יודע, נגיע לזה ונראה.

תלמיד: אדם יכול להבין שבאמת הכול נסגר, אין לאן ללכת, לחברה אין כבר לאן להתפתח כי היא עברה את כל המהפכות ובדקה את כל הדברים שאפשר והטבע סוגר עלינו. אבל כשאנחנו מפיצים עכשיו, האם אנחנו אומרים לו שהוא צריך להיות אדם מתוקן? האם אנחנו צריכים לצייר לו את התמונה העתידית הזאת שהוא צריך להיכנס לתהליך של תיקונים, תורה ומצוות וכל הדברים האלה בשביל להגיע לקבל את המילוי הזה מהבורא?

אנחנו יכולים להסביר לו בצורה אחרת יותר כללית, שוודאי שעלינו לקיים תורה ומצוות. אנחנו צריכים לקיים את חוק ההשפעה, "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל גדול בתורה, ומצוות הן פעולות התיקון בינינו. אנחנו חייבים להיות ב"ואהבת לרעך כמוך", זה הסכום של כל המצוות, כי ככל שתעשה לאחרים כך אתה תתחבר איתם ובזה תמלא אותם.

תלמיד: יש מעט מאוד אנשים שמוכנים לשמוע את זה היום. ההיפך, הם דוחים זאת לגמרי, זה נשמע להם כמו דת ופרימיטיבי.

נכון, אני מסכים איתך, אבל אתה לא מביא בחשבון עניין פשוט, שיש מעלינו מי שקובע ושהוא יקבע הלאה, ואנחנו הרצון לקבל הקטן, נהיה מסוגלים ומוכנים להתקפל ולקבל עלינו עול מלכות שמים, אין ברירה.

שאלה: ניסו ליישם את העיקרון שכל אחד לפי צרכו ולפי יכולתו בברית המועצות לשעבר, והיום זה ממשיך בסין.

באף מקום לא מימשו את המשפטים היפים האלה, לא ברוסיה ולא בסין.

(סוף השיעור)