שיעור בוקר 27.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 12.

"העצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.

ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.

מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה."

(הרב"ש. 269. "אין אדם טורח בסעודה ומפסידה")

תלמיד: הוא ממליץ להרבות במעשים דלא לשמה. מה הם מעשים דלא לשמה?

לעשות מצוות, פעולות דהשפעה, אפילו שהוא לא ממש נמצא בזה, אבל הוא עושה את זה מפני שמבין שהן יכולות להביא אותו ללשמה.

תלמיד: האם יש הבדל בין מעשה דלא לשמה לבין מעשה שהוא לא כזה?

אנחנו אומרים שאדם שבוחר לעצמו איזה קו בחיים, הוא צריך לעשות אותו כמה שיותר קרוב ללשמה. ואז מההשפעה הזאת של איכשהו בלשמה, הוא יכול לבוא ללשמה אמיתי.

תלמיד: בפועל, האם זו הפצה, לדאוג לחברים?

שיבדוק מה הוא עושה, וישתדל לעשות את הפעולות האלה ממש בלשמה.

תלמיד: יכול להיות שבן אדם עושה איזו פעולה, דואג לארגן זום לעשירייה, והמעשה הזה הוא לא לשמה. האם יש הבדל בין מעשה שהוא לא לשמה לסתם מעשה?

ודאי שיש כאלו וכאלו.

תלמיד: איך אפשר לבדוק שאני עושה מעשה דלא לשמה?

תבדוק את הלב שלך, עד כמה הוא בזה או לא.

תלמיד: הלב לא בזה כי אני לא בהשפעה.

אז אתה לא בלשמה ולא בלא לשמה, אתה בכלל לא בדרך.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאם אני עושה מעשים שהחברה אוהבת וצריכה, אפילו שהוא לא לשמה, הוא מעשה טוב?

יכול להיות. אני לא יודע. האם הלכת לחברים, שאלת אותם ואחר כך בחרת באיזו פעולה?

תלמיד: כן. אם כך, זה מעשה דלא לשמה שיביא אותי אחר כך ללשמה.

לא בטוח.

תלמיד: איך לבדוק?

אני לא יודע. זה אתה שחושב שהמעשה יביא אותך ללשמה.

תלמיד: הוא ממליץ להרבות במעשים דלא לשמה. בן אדם גם ככה עושה מעשים כל הזמן. איך אני מבדיל מעשה דלא לשמה שהוא טוב ומועיל לעומת מעשה שהוא לא כזה?

צריך להתעמק בכוונה, ולראות מה אתה רוצה לעשות על ידי המעשה עצמו, עד כמה המעשה הזה מקרב או מרחיק אותך מלשמה.

תלמיד: מה הבדיקה אם הוא מקרב או מרחיק?

תברר מה קורה לך בזמן שאתה עושה איזו פעולה, ומה אתה רוצה בפעולה הזאת, האם להתקרב לחברים, להתכלל איתם, או כבר ממש עם הבורא, וכן הלאה.

תלמיד: ואם הוא מגלה שהוא לא רוצה להתקרב, הוא לא רוצה כלום, הוא פשוט עושה כי כתוב שצריך?

גם זה טוב, כי זו כבר התחלה שממנה אפשר לפתח עוד כוונה.

תלמיד: מבחינת המעשה שעושים בידיים וברגליים, האם יש הבדל בין מעשה של לשמה למעשה שלא לשמה?

מבחינת המעשה זה יכול להיות כל מעשה, ללא הבדל.

תלמיד: ההבדל הוא בעצם בכוונה.

כן.

תלמיד: אז מה זה להרבות במעשים של לא לשמה?

הכוונה להרבות במעשים שאין להם כוונה נכונה.

תלמיד: למה האדם בסוף מפסיד את כל שנות היגיעה אם הוא לא מגיע ללשמה?

מה יש לו לעשות?

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שכל יגיעה רוחנית היא נצחית, שזה הדבר היחיד שנשאר לך לנצח מהעולם הזה. אז כל החיים הוא התייגע ובסוף לא הגיע ללשמה, ונשמע מהקטע שכל היגיעה נאבדת לו. איך להיכנס למצב הדרמתי הזה שאני חייב לעשות, כי אם לא, אז אני מפסיד עשרות שנים של עבודה?

כן.

תלמיד: האם היגיעה היא נצחית או שמפסידים אותה אם לא מגיעים ללשמה?

מפסידים.

תלמיד: מה מפסידים? האם זה היה לחינם?

עבדת הרבה זמן, אבל עכשיו גילית שלא הצלחת. מה אפשר לעשות, זה התנאי, שאם הכוונה נכונה, רק אז אתה יכול לצרף כוונה למעשה.

תלמיד: זה נראה ממש כמו כוח מניע חזק, אבל לא רואים את זה לנגד עינינו. איך לראות את זה?

אתה לא יכול לראות. לכן זה נקרא "תורת הנסתר".

תלמיד: נגיד שאדם רוצה לעשות מעשה השפעה, להזמין את החברים לסעודה. הוא מכין את הסעודה, חושב על החברים, חושב על הבורא, ומגיעה הסעודה. באותה סעודה, איפה הוא מרגיש אם זה לא לשמה או לשמה?

זה לפי ההכנה שלו, כנראה.

תלמיד: הוא עשה הכנה, הוא הכין את כל מה שצריך, חשב על החברים, חשב על החיבור, שזה יביא נחת רוח לבורא, והגיעה הסעודה. בתוך הסעודה, מה הוא צריך לגלות?

התלבשות כוחות עליונים בכוונה שלו, זה מה שהוא צריך לגלות.

תלמיד: מה זו המחשבה הזאת, האם שהוא עכשיו עם חברים, אוכל איתם, קורא איתם קטעים? במה הוא מגלה את זה?

שהם עכשיו נמצאים לפחות בחיבור הגשמי. גם זה לא כלום.

תלמיד: איפה הוא מגלה את העניין הזה של לשמה או לא לשמה? איפה בדיוק הוא מודד את עצמו אם הוא עשה את הפעולה הנכונה?

המכשיר כדי לגלות את טיב הפעולה שעשית, אם היא לשמה או לא לשמה, זאת אותה הקבוצה שבה עשית את המעשה. אם על ידי העשייה שלך הקבוצה גדלה, אז סימן שעשית את זה, שגילית את הכלי הנכון.

תלמיד: האם זה כבר בפעולה הבאה של הקבוצה?

נגיד. כן.

תלמיד: אנחנו פה בשביל לעשות תיקון, והתיקון הוא בזה שאדם מפסיק לחשוב על תועלת עצמו, אלא מה שמניע אותו זו התועלת של הזולת. בן אדם לא נמצא בזה, אבל זאת המחשבה שמלווה אותו. האם לזה הרב"ש מתכוון שאומר עבודות שלא לשמה, שהוא עדיין לא בזה, אבל כל הזמן זה אצלו ברקע, שהוא רוצה להיות בזה?

כן.

תלמיד: כשהוא עושה דברים הכוונה שלו היא אגואיסטית לחלוטין. זה משתלב עם הצרכים של החברה. זאת אומרת, הוא לא עושה משהו נגד החברה, הוא עושה דברים בעד החברה אבל אין לו שום מחשבות על תיקון. הוא האדם המתאים והוא עושה את זה. האם האדם הזה נמצא בתיקון, זה נקרא עבודה שלא לשמה או בדרך?

זה לפי כמה שהחברה מספקת לו כוונה. במידה שמה שהוא עושה החברה צריכה את זה ומבקשת ודורשת ממנו והוא מבצע.

תלמיד: זאת אומרת, גם פעולה שהיא בלי שום כוונה מבחינתו היא עדיין חלק מהתיקון.

כן.

תלמיד: מה הכוונה שהחברה מספקת לו כוונה, כוונת האדם תלויה בצורך של החברה סביבו?

כן. נגיד החברה שלנו צריכה לבנות איזה שולחן. אז היא פונה למומחה שיעשה את השולחן.

תלמיד: בסדר, היא צריכה שולחן.

כן.

תלמיד: איך החברה מספקת לאדם כוונה. איך היא עושה את זה?

האדם שהחברה ביקשה ממנו לבנות שולחן, איך הוא מקבל את ההזמנה הזאת ועושה את זה. כאן השאלה, מה הוא עושה? האם הוא רוצה לבצע את הכוונה שלהם או את הכוונה של עצמו בזה שהוא בונה את השולחן. כאן העבודה שלהם.

תלמיד: של מי העבודה, מי מספק את הכוונה, החברה או האדם בונה כוונה?

החברה.

תלמיד: אותו שולחן אני יכול גם לבקש מנגר כלשהו שיבנה לי.

כן.

תלמיד: איזו כוונה? לא תהיה בו שום כוונה. הוא יעשה את זה כי הוא רוצה להרוויח.

כן.

תלמיד: איך נבנית כוונה באדם, איך חברה בונה באדם כוונה?

בחשיבות. מה בשבילו חשוב. שהם ישלמו לו, שהוא יעשה שולחן יפה, או שהוא עושה את זה כדי להשפיע שם ה' בעולם?

תלמיד: לא הבנתי מהטקסט שרב"ש כותב פה. "ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה." מה הוא הכלל הזה?

איך אתה מבין את זה?

תלמיד: שאם אדם מתחיל להשקיע בסעודה והוא כבר באמצע, הוא לא ירצה להפסיק, הוא ילך עד הסוף. זאת אומרת, כבר התחלתי לטרוח אז למה לי לעצור?

כן.

תלמיד: ואם אדם עוסק בלא לשמה הוא לא ירצה לאבד את כל היגיעה שהוא נתן כל השנים, ולכן הוא ילך שנתן על זה עד הסוף בשביל לא לאבד את זה, את היגיעה שנתן, שטרח. הדרך ללשמה בנויה בצורה כזאת שכאילו הבורא סוגר עליך בצורה כזאת שאתה תשקיע ותשקיע עד שתגיד לא משתלם לי לעזוב ולכן אני אלך ללשמה?

לא. שבכל רגע ורגע בזמן עשיית הפעולה, הוא בונה את הקשר שלו עם הבורא ועם העשייה שלו ועם עצמו ועם החברה בצורה חדשה שהוא עושה את זה למען החברה.

תלמיד: אדם שנותן יגיעה ומפסיק באמצע, לא הולך על כל הסעודה, טרח, הכין הכול, לא הולך על הסעודה, לא מגיע במעמד הסעודה ללשמה, מה קורה בעצם? לאן היגיעה שלו נעלמת? הוא עוזב את כל הדרך, אז מה קורה עם היגיעה הזאת?

לא הבנתי.

תלמיד: כתוב "ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.". מפסיד אותה. "לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה."

תלמיד: אז נשמע כאילו הבורא מביא את האדם לטרוח עד שכבר לא משתלם לו לעזוב כי הוא נתן כל כך הרבה יגיעה.

כן.

תלמיד: מצד שני כן רואים שיש אנשים שמפסיקים את הטרחה באמצע ועוזבים את כל העבודה.

כן.

תלמיד: מה לגבי היגיעה שהם נתנו? לאן הולכת היגיעה שאדם נותן?

לאוויר.

תלמיד: ככה סתם, יורד לטמיון כל מה שהוא משקיע?

כן.

תלמיד: למה זה כל כך קיצוני או שאדם נותן יגיעה והולך עד הסוף לשמה או שהכול מתפוגג?

כי הכול לפי כוונות האדם.

תלמיד: פשוט אנחנו קוראים בקטע אחר שבעל הסולם אומר שרבים חללים נפלו על שדה העסק של שלא לשמה, אבל שכרם גדול מאוד. עכשיו שמעתי את הרב אומר, אין שכר, הכול באוויר, מתפוגג. אז לא הבנתי. יש שכר אם הבנאדם עובד בלא לשמה ולא משיג לשמה במהלך חייו? או עבד חינם, לשווא?

אף אחד לא עושה משהו בחינם. אין דבר כזה שבעולם הזה, בטבע הזה יש משהו שנעלם. תמיד נשאר מעבודת האדם, מהמאמצים של האדם, נשאר משהו. יכול להיות שזה לא לפי הכוונה שלו, לא לפי הפעולות שלו, אבל זה כן נשאר.

קריין: קטע 13

"אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

תלמיד: מה זה "לא לשמה"?

"לא לשמה", זה נקרא לא לשם ה'. לא להשפיע.

תלמיד: מה מבדיל רצון גשמי ברור עם כוונה סתם על מנת לקבל, מכוונה לא לשמה, מהי כוונה לא לשמה?

הכוונה לא לשמה, שזה לא לשם ה'.

תלמיד: אני לא מבין מה ההבדל בין סתם כל רצון שיש לי בחוץ או לבן אדם בחוץ, לכוונה לא לשמה?

אתה משתדל לעשות פעולות שאין בהן רווח שלך? מה אתה מרגיש?

תלמיד: התנגדות, מאמץ לביטול, כישלון, בקשה.

ואם היית מרגיש שיש לך רווח? אז היית מרגיש אותה, את המעשה, כמעשה שמגיע לך ממש מהשמיים.

תלמיד: אני לא יודע. אם הייתי מרגיש רווח, אז השאלה היא, אם אני עושה את זה בשביל הרווח או הרווח הוא תופעת לוואי?

גם נכון.

תלמיד: אני מרגיש שמבחינתי אין עוד מעשה ממש שאני יכול לעשות, מלבד מה שעשיתי עד עכשיו כמו רשימת מכולת, עושה את זה, מגיע לזה, בורא נותן מכות ובכל זאת ממשיך, העיקר לא לצאת, שומע בעצת מקובלים. ומבין שאני רצון לקבל טהור, אין מצב שאני יכול לעשות איזשהם מעשים, או להגיע למחשבות משל עצמי שיהיו בעל מנת להשפיע או לשמה, כמו שקוראים לזה.

וגם פה בקטע בעל הסולם מביא אותנו להבנה שבסוף זה רק להגיע לתפילה. ופה יש תסכול. זאת אומרת, מגיעים למצב שמבינים שאי אפשר לעשות כלום בלהשפיע באמת, אבל גם לא מגיעים לאיזו ממש זעקה טהורה כזאת. מה חסר כדי להגיע למקום המזוקק הזה של התפילה שהיא תגיע מכל הלב?

הרגשת האמת כנראה, שהוא לא רואה את המטרה האמיתית, שהוא לא יכול להגיע לזה.

תלמיד: הוא רואה שהוא לא יכול להגיע.

הוא רואה שהוא לא יכול, אז?

תלמיד: הוא רואה, מבין.

מתוך זה יש לו תסכול וצעקה.

תלמיד: יש, אבל כאילו זה עדיין לא לשמה.

עדיין לא, טוב.

תלמיד: מה זה, עוד להתמיד?

לא, הוא רואה שאין לו יותר כוחות.

תלמיד: אין כוחות.

בסדר, אז זה נקרא שהוא הולך למות.

תלמיד: איך הוא מנצל את זה?

איך לצאת מהמצב הזה? רק על ידי חברה ותפילה.

תלמיד: הוא עדיין רואה את עצמו דן לכף חובה, הוא לא מצליח לדון לכף זכות.

רק על ידי חברה, ותפילה להתחבר אליהם, להיות ממש תחתיהם, וכך גם להשתתף בפעולה.

תלמיד: איך לנצל את המצב הזה כדי לא סתם לבזבז את הזמן?

לנצל אותו.

תלמיד: במה, עוד פעם במעשים?

בכל מה שאפשר.

תלמיד: אתה מרגיש שאתה עושה כל מה שאפשר. הרב נותן משימות, ואתה כבר אומר, "אני כבר לא יכול לעמוד במשימות האלה".

זאת אומרת אתה מתקפל.

תלמיד: מיואש.

זה לא טוב.

תלמיד: איזה טוב להוציא מזה?

מה עושים? מעוררים את הקהל שאתה נמצא בו, ויחד אתם יכולים להתעורר, לצעוק ולבקש שהבורא יעזור, שיעלה את כולכם.

תלמיד: יש לנו עכשיו הזדמנות, ארגנו להסתגר באיזה בית 24 שעות. מה אנחנו יכולים לעשות יחד במקום שבו אנחנו מסתגרים כדי להגיע לצעקה המשותפת הזאת?

אתם אלה שצריכים לבחור מה שתעשו.

תלמיד: כשאדם עושה פעולה שהיא לא לשמה, האם הוא יודע שהיא לא לשמה לפני המעשה או רק בדיעבד?

לא, הוא צריך לדעת את זה לפני המעשה, אם זה בלא לשמה או בלשמה.

תלמיד: כשאני עושה את הפעולה עצמה אני כבר מראש מרגיש שזה עדיין בעל מנת לקבל, ועם זאת אני ממשיך לעשות את הפעולה.

איזה רווח יהיה לך?

תלמיד: אני מבין שבסוף חומר הדלק שלי הוא מעל מנת לקבל, ואני מרגיש שיש שם קלקול, ולכן זה לא לשמה. או כשאני עושה את הפעולה, אני עושה אותה כמה שיותר נקי, ואני מאמין שזה יהיה בעל מנת להשפיע, ובסוף אני מגלה שהיה שם לכלוך וזה נקרא לא לשמה.

כן.

תלמיד: האם העבודה בלא לשמה היא זו שמתקנת כלים באדם?

לא.

תלמיד: האם המאמצים שאדם השקיע נשארים בחברה בין החברים כשהוא חוזר? אם אדם יוצא, האם כשהוא חוזר הוא ממשיך מאותה נקודה?

הוא יצא מהחברה?

תלמיד: עשה מאמצים, יצא מהחברה וחזר, האם הוא מתחיל מאותה נקודה?

בדרך כלל זה לא קורה כך, כי יש רושם מכל דבר שעבר עליו. לכן אני לא יכול להגיד.

תלמיד: איך מתרחש המעבר מלא לשמה ללשמה במסע הרוחני של האדם?

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: כתוב בסוף המאמר "רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה". מה זה שיאיר את עיניו?

שיהיה לו ברור מה לפניו.

תלמיד: איך האדם בודק אם הכוונה שלו נכונה וטהורה? מהו המדד הנכון?

רק הדבקות שלו בחברה.

תלמיד: לשמה זה לשם ה'. איך אדם מצליח לתאר את הדבר הזה שלמענו הוא עושה את הפעולה, את ה'? מה לתאר כשאני פועל למען ה'?

אתה צריך לסדר כך את הכוחות שלך, את הכוונות שלך, שמה שאתה עושה זה פועל מלמען ה'.

תלמיד: מה זה הכוח הזה שאדם צריך לתאר, שהנה כאן הוא פועל למען אותו כוח?

אפשר לברר את זה רק בחברה.

תלמיד: נכון, יש לי עשירייה, היא יכולה לעזור לי לתאר את אותו כוח שלשמו אני פועל.

עשירייה יכולה לעשות את זה, איך?

תלמיד: אני שואל אותה, או תוך כדי זה שאני עובד איתה אני מתחיל להבין כלפי מה אני פועל. איך בצורה אפקטיבית אני יכול להיעזר בעשירייה כדי לדעת מה זה לשמה, לשם ה'?

אפילו שהם נסו לעשות את זה ככל האפשר יותר נכון, נקי, האם תצא לך תוצאה נכונה?

תלמיד: האם זו השאלה, אם אני אדע שבאמת עשיתי למען ה'?

לא, אלא האם הם יכולים להביא לך תוצאה שהיא אמיתית.

תלמיד: האם הם יכולים לתת לי כמו אסמכתא שפעלתי למען ה', הם יכולים להראות לי את זה?

אני לא יודע, אני שואל.

תלמיד: אם עשירייה מרוצה מחבר, היא מראה לו שהיא מרוצה מאיך שהוא פועל, האם זה כבר סוג של אסמכתא, כיוון?

יכול להיות שהם מביאים בחשבון תכונות ופעולות שלו שלא מזמינות עליהם כוח עליון.

תלמיד: אז העשירייה מטעה אותו.

כן, גם זה קורה.

תלמיד: אז איך אני נעזר בעשירייה? להיעזר בעשירייה זה כלי מאוד מדויק.

צריכים ללמוד. אנחנו עוד נחזור לזה.

תלמיד: הוא כותב "ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה". הוא בוחר בהשפעה כי אין לו עצה אחרת, בגלל שנעשה לו חושך.

אבל לפני זה?

תלמיד: מה זאת אומרת לפני זה?

איך הוא הגיע למצב כזה?

תלמיד: הוא כותב שהוא ניסה לעשות הרבה מעשים בעל מנת להשפיע, ואז נעשה לו חושך.

כן.

תלמיד: ואז הוא בוחר בהשפעה.

כן.

תלמיד: רק בגלל שלעומת החושך זה יותר טוב. זאת אומרת שהשפעה לא באמת חשובה לו אלא פשוט עדיף מחושך, אז למה זה נקרא על מנת להשפיע? זה על מנת לקבל.

יכול להיות, אני לא יודע, יכול להיות שזה סימן נכון, שהחושך מאיר לו, שלא כאן דרך.

תלמיד: כלומר הוא בוחר בהשפעה לא מטעם חשיבות ההשפעה, אלא מטעם חיסרון החושך.

יכול להיות.

תלמיד: אז זו לא השפעה.

גם יכול להיות.

תלמיד: אז איפה הלשמה?

לא יודע.

תלמיד: זאת אומרת שהשלב הראשון חייב להיות לא מטעם חשיבות ההשפעה אלא מטעם חיסרון החושך?

נגיד.

תלמיד: ואז, אם נחזור רגע לדוגמא של הנגר, שצריך לעשות חשבון מה חשוב לו, זה שמשלמים לו על השולחן, או מטעם חשיבות התפשטות הבורא בעולם. גילוי שם ה' בעולם? איך אדם שמשלמים לו יכול להגביר את חשיבות ההשפעה על פני התשלום או על פני כבוד או על פני הנאה בשכל או בכל מיני מילויים, אם השלב הראשון בבחירת השפעה צריך להיות על פני חושך?

כן.

תלמיד: אז איך אדם כזה שמקבל מילויים יכול לבחור באמת בהשפעה מטעם השפעה אם השלב הראשון הוא על פני חושך?

אני איתך, אני לא יודע, מה נעשה במקרה כזה?

תלמיד: הייתי מבין אם היה לו מילוי, והיה לו כוח עוד יותר להעדיף את ההשפעה, לא לקבל את המילוי, אלא להשפיע. הבורא ממלא אותי בכל טוב בעולם הזה, לא חסר לי כלום, ואני בוחר בכל זאת, אני לא רוצה לקבל את זה, אני רוצה להשפיע. אבל אין כזאת מציאות, הוא אומר חושך, ובגלל זה הוא בוחר בהשפעה. איזו מן חשיבות זאת, איזה מין השפעה זאת?

בריחה מהחושך.

תלמיד: וזה נקרא להשפיע?

לא, ככה זה נשמע.

תלמיד: אז תסדר לי בבקשה את התמונה.

אני לא יכול לסדר לך, זה באמת כך. נבדוק עוד.

תלמיד: אני כל השיעור פשוט מכריח את עצמי להתכלל עם כל החברים והשאלות, מנסה לשאול משהו, ולא יוצא. אני מרגיש עד כמה הזמנים שאנחנו נמצאים בהם מאוד מיוחדים עם כל מה שקורה בעולם, ועם המצב שלנו כקבוצה.

בעל הסולם כתב ובעוד מקורות כתוב "מהו שעל כל עשב יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר לו גדל", זאת אומרת אם לא יתנו לנו את אותו הכוח מלמעלה, אותו המלאך שממונה עלינו, לא נוכל לגדול, מה גורם לאותו כוח להשפיע עלינו?

על ידי זה שפועלים על הרצון לקבל, ואז על ידי הרצון לקבל מכוונים למי שנמצא תחתיו לכיוון ההשפעה, כיוון ההשפעה יכול להיות שמביא לאדם שמחה וכוחות, ויכול להיות שההיפך, ואז האדם צריך לבחור נגד מה או בעד מי הוא לומד, מתקדם, מי מכוון אותו?

מה להגיד לך, יש כאן כמה אפשרויות, עכשיו כבר לא נוכל להתעמק בהן, אבל זה טוב לחשוב.

תלמיד: ענית קודם כששאלו אותך אם עשירייה יכולה להתפלל על עשירייה אחרת, ואמרת שזה בעצם יסוד של שלום בעולם.

כן.

תלמיד: ואני חושב שכולנו מרגישים את הכוח שנמצא בינינו, ועד כמה אף עשירייה לא יכולה להביא את עצמה לשום מקום אלא אם היא מתפללת למען הכלי כולו. יכול להיות שזו הפריצה שלנו?

עוד לא אבל בדרך.

תלמיד: כתוב בקטע שמלכות שעולה לבינה, היא מרגישה חושך. האם מלכות שעולה לבינה תמיד מרגישה חושך?

מה בינה יכולה לתת למלכות?

תלמיד: רצון להשפיע, השפעה, כוח להשפיע.

זה מה שמלכות רוצה?

תלמיד: לא, זה מנוגד לה.

אז מה אתה שואל.

תלמיד: אז אם המצב הוא כזה שהיא תמיד מרגישה חושך, ואנחנו אומרים שלהשפיע זה לחברים, איך להתייחס לזה שעכשיו במצב החושך הוא כותב שהמצב הבא זה שהוא צריך להתפלל, "אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה", כלומר, אם אני מבין נכון העצה היא לא לעזוב את החושך הזה, לא לברוח ממנו אלא להיות במצב שעכשיו הוא רוצה להתקדם הלאה לבורא, רוצה לבקש מהבורא אולי ממדרגה יותר עליונה מבינה.

איך לתפוס את המדרגה היותר עליונה מבינה, לא יודע איך לשאול את זה, אבל כאילו המדרגה בבינה זו השפעה לחברים, למה אני פונה כשאני רוצה את הכוח להשפיע, שזה כבר למעלה מהעשירייה? למה, למי? אין לנו דמות כזו, אין לנו צורה כזו. מה עושים?

אין בשביל מה לפנות.

תלמיד: התפילה באוויר. אבל יש רצון, זה מורגש בכל השאלות של החברים, אנחנו רוצים ממש מתוך החיבור של העשירייה לפרוץ למעלה אבל כאילו לאיפה? אני לא יודע איך להביע את זה.

מי יכול לענות לו?

תלמיד: יש לי שאלה.

שאלה? ציפיתי לתשובה.

תלמיד: אולי זו גם תשובה. יש לנו תיכף קריאת תהילים ותפילה משותפת בסוף השיעור, אנחנו יכולים להכניס לשם כוח של ה..?

לא יודע.

תלמיד: מה אנחנו יכולים להכניס לשם כי כולנו נמצאים בזה, בסוף השיעור.

טוב מאוד. זה לא סוף השיעור, זה לא סוף, אתם צריכים מהשיעור להוציא שאלות, ולסדר את השאלות האלה כך שהבורא יכול לקבל און, ואז להעלות אותם יחד.

תלמיד: איך עושים את זה ביחד?

דיברנו על זה הרבה פעמים, לא יודע מה להגיד אבל בטוח שזה צריך להיות.

תלמיד: בתפילה יש גם הודיה, בקשות, צריכים להתייחס לזה גם?

הרב: תבקשו פה אחד, ואז בטוח זה יצליח.

תלמיד: זאת אומרת צריכה להיות איזו השתוקקות, רצון?

כן.

תהיו בריאים, אני עוזב אותכם.

(סוף השיעור)