שיעור ערב 20.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איחוד העם

קריין: שיעור בנושא "איחוד העם". קטעים נבחרים מהמקורות. אנחנו בקטע מספר 2 מתוך הרמב"ם "יד החזקה".

"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.

זאת אומרת, אם אנחנו הולכים ומכבדים את חוקי הטבע, זה כמו שאנחנו נמצאים בקשר עם ההנהגה העליונה. וככה מחליפים לאט לאט את העבודה הרוחנית להידמות לבורא, ולהיכנס עימו בקשר, למדע, לכל מיני טכנולוגיות וכן הלאה.

"כיון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן, כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה, היה עיקר עבודה זרה... ופשט דבר זה בכל העולם, לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו, ולהקריב להן, ולהשתחוות.

זאת אומרת, היו מתרחקים מלהיות בקשר עם הבורא, לפנות אליו ולקבל ממנו בצורה ישירה, אלא להכניס עוד ועוד כל מיני כוחות הטבע באמצע ביניהם. ביניהם לבין הבורא.

"וכיון שארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, התרגלו לחיות בחיים הרגילים באותם הכוחות שנמצאים בקשר איתם ולא לחדור דרך הכוחות האלה לקשר עם הבורא, לכוח הכללי, היסוד של כל הכוחות. "ולא הכירוהו, ונמצא כל עם הארץ והנשים והקטנים, אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות להן ולעובדן, ולהישבע בשמן:" בשמם.

זאת אומרת, בקיצור, התכנסו לחיבור עם החומר בלבד. "חומר" זה נקרא כל דבר חוץ מהכוח העליון, שאת הכול אפשר לסדר בקשר עימו. אז אם מתחילים כבר להשתדל להיות בקשר עם כוחות הטבע ולא עם כוח העיקרי הראשון, זה נקרא שכבר מתחילים "עבודה זרה".

"והחכמים שהיו בהם כגון הכומרים וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו עליו השלום:

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, לחשוב ביום ובלילה; והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים:

ואביו ואימו וכל העם, עובדי עבודה זרה; והוא היה עובד עימהם. וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו:

וידע, שכל העם טועים; ודבר שגרם להם לטעות זו - שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו:

כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך - כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים, שאין שם אלוה אלא אלו:

זאת אומרת, שלא לעשות שום דבר, אלא הכול רק להכרת הא-לוהות. זה העיקר לכל אדם ואדם. בלי זה הוא פשוט קיים כמו בהמה.

שאלה: איך מביאים את הרעיון הזה בהפצה רחבה לעם?

אני לא יודע. אני לא אברהם.

תלמיד: צריך להעביר את הרעיון הזה?

אנחנו מנסים את זה לעשות על ידי הפצת חכמת הקבלה. מה אנחנו אומרים?

תלמיד: לא. לא הפצת חכמת הקבלה. כשאני מדבר על פניה לחיבור הרחב, הכוונה "חכמת החיבור", מה שאנחנו קוראים.

להכיר את הבורא?

תלמיד: לא. האחדות הזו שמתוארת פה. אני לא יודע איך לתאר את זה במילים.

אחדות זה אמצעי לגילוי הבורא.

תלמיד: שיש א-לוהים אחד שמנהל פה את כל העסק. את הרעיון הזה צריך בכלל להעביר כשאנחנו פונים לציבור הרחב? על פניו נשמע שכן, כי לפי מה שהוא כותב פה, אם לא עושים את זה אז הולכים לאיבוד.

בסדר. התקדמנו לאיבוד באותם הזמנים.

תלמיד: אז איך עושים את זה? איך מסבירים לציבור הרחב את הרעיון הזה של אברהם?

דרך אברהם אבינו. מה הוא עשה?

תלמיד: הוא אסף אנשים והסביר להם.

אז גם אנחנו כך צריכים לעשות.

תלמיד: השאלה היא מה מסבירים?

מסבירים שיש כוח אחד, שרצוי לנו להכיר אותו, בהתחלה אנחנו אומרים שכדאי לנו להכיר אותו, שאנחנו נצא מהשבירה, מהחורבנות והבעיות. שממש מתקרבות כבר באופק הקרוב אלינו. ואחר כך, במידה שהם יותר ויותר שומעים, ומבינים, ומרגישים, אז מגלים להם יותר. כמו שהוא כותב אחר כך, "אז מגלים להם רז זה לאט לאט".

תלמיד: אנחנו לכאורה, מסתירים את העניין הרוחני כשאנחנו פונים אל העם. אנחנו מדברים יותר על "דברים גשמיים", אם אפשר לקרוא לזה ככה.

אנחנו פונים לעם במידה ובצורה, שזה קרוב אליו, לעם. אחרת אנחנו ניראה הזויים. תצא עכשיו לרחוב ותתחיל לצעוק שאתה רוצה לגלות להם את הבורא.

תלמיד: אני שואל על הצד השני של העניין, כי יש לנו גם מחויבות למסר העיקרי שלנו. כי צריך להביא את זה לעם בצורה שלא ניראה הזויים.

אפילו ענין של "ואהבת לרעך כמוך" אתה לא יכול להביא לעם בצורה ישירה, כי זה דוחה ואיפה אנחנו לעומת החוק הזה, שזה חוק הטבע? "ואהבת לרעך כמוך", סך הכול, מדובר על הטבע העגול שהוא אינטגראלי וכך הוא מתקיים. ואנחנו נמצאים בצורה הפוכה ממנו. לכן מרגישים את המשבר. אבל כשאתה תסביר את זה בצורה כזאת, אני לא חושב שילכו איתך יחד. יגידו "כן. זה נכון", ומדענים, ופילוסופים, וכולם יגידו אלף פעם שאתה צודק. אבל בזה הכול נגמר. "נכון שאתה צודק, אבל אנחנו לא מסוגלים לקיים את זה".

ומה עשית? אתה רשמת את עצמך בקבוצת הרוחניים, ההזויים, לא יודע איך לקרוא לזה וזהו. מה לעשות? אלא רק ירידה הדרגתית לעם. ויש כאן הרבה מכשולים, ואתה יודע כמה שיש לנו שונאים שלא רוצים שאנחנו נגלה את זה, שלא נדבר בצורה כזאת, שיש להם בזה איזה רווח פרטי, אישי, מפלגתי וכולי. מה תעשה? אתה צריך לעבוד עם המצב שהבורא סדר לך.

וכנראה שאם אתה משתדל בצורה כזאת, בכל זאת, לממש משהו, אז אתה רואה שהוא סדר לך את זה בצורה הנכונה. שאתה לומד איך להתאים את עצמך והתיקון למציאות. ולא להתרעם על זה שאנחנו נמצאים בעולם הרע. אלא הכול כדי שנתקן את עצמנו בלהתאים לעולם. ככה זה.

שאלה: דווקא הקטע הזה שקראנו, הוא קטע מאוד הגיוני. הרבה אנשים מסוגלים להיכנס לסיפור.

את זה רמב"ם כותב.

תלמיד: זה סיפור יפה, הגיוני.

אז מה?

תלמיד: למה? זה כל כך מושלם הדבר הזה. זה יותר קל מאשר להגיד "ואהבת לרעך כמוך". מה אתה רוצה ממני? כאן זה סיפור קצר, נחמד. מזמין, מסביר בהיגיון.

טוב. אתה קשור עם הציבור הרחב, אתה יכול לבדוק איך שהוא יקבל את זה.

שאלה: אני השתמשתי בקטעים של רמב"ם, במיוחד בבבל אברהם, וניסיתי להראות לאנשים מה הם עשו שמה, בצורה ניטראלית. ובזה הסברתי כמה שלא הגיוני, ולמה הממלכת תמכו בזה, כי זה טוב בשבילם, כדי לשלוט באנשים. ואחר כך מזה, איך אברהם מגיע לתשובה, לאמת. וספרתי כמו בצורת היסטוריה כרומן. וזה עבד טוב, ועדיין עובד טוב. אפשר להשתמש.

יפה.

"כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; ונעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם - בשם ה', אל עולם".

וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו:

ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד: והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'."

(רמב"ם. יד החזקה. הלכות עבודה זרה פרק א', א-ט"ז)

טוב. כתוב יפה.

שאלה: אנחנו ממשיכים את דרכו של אברהם?

כן ודאי.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לקחת את הגישה שהוא הולך עליה? הוא אומר, "ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם,"

כן.

תלמיד: אז מה היא הגישה הזאת? אנחנו אומרים לא, תישארו בצלמים שלכם, רק צריך להוסיף.

חס ושלום, לא אומרים דברים כאלה, אתה רוצה שיהרגו אותך? מה זה. מה אתה רוצה, אתה רוצה להגיד להם תעזבו את מה שאתם עושים עכשיו, אתם צריכים לעסוק רק בלעשות דרך "ואהבת לרעך כמוך" להגיע ל"אהבת את ה' א-לוהיך"?

תלמיד: אז אנחנו לא שוברים את הצלמים.

לא.

תלמיד: זאת אומרת אז כן, תישארו בצלמים וזה בסדר.

לא, וגם זה אנחנו לא אומרים. אני לא מבין אותך, אתה אצלנו כותב יום יום מאמרים, כך אתה מדבר אליהם?

תלמיד: לא, אני בכוונה כך שואל, אני רוצה בדיוק לתת את הנקודה, לא זה ולא זה.

אנחנו לא אומרים אף פעם לשום ציבור חוץ מהשונאים, אנטישמים וכן הלאה, לא אומרים עליהם שהם לא צודקים או משהו. לא, מה פתאום. צריכים להגיד רק מה שיכולים לשמוע, שיכול לגרום לתיקון העולם ולא אחרת.

רב"ש סיפר לי, שהוא בא פעם לגייטסהד זו עיר באנגליה, ונתן שם שיעור בחכמת הקבלה. והם היו תלמידי רבי דסלר, הרב דסלר למד אצל בעל הסולם פעם, והוא היה ידוע במחשבה, מחשבת ישראל, הוא היה ככה חרדי, ליטאי. ורב"ש אומר, "אמרתי להם מדי. וקודם כול הם אמרו, אם לא היינו לומדים מהרב דסלר היינו חושבים שהרב"ש רק אומר שטויות. ואז שמחתי. כי אנשים יכולים לדבר בעניין, זה לא שהם משתחווים כלפי אדמו"ר או גדול, אלא בצורה עניינית מתייחסים למה שהם שומעים." זה דבר אחד.

דבר שני, "הם בסוף השיעור אמרו, אז מה אנחנו עושים, אז אנחנו לא עושים מה שצריך, אז אנחנו לא מתקנים את עצמנו. אז מה כל הפעולות שלנו, איפה אנחנו?" הוא אומר, "אמרתי להם טוב, אנחנו נמשיך בפעם הבאה, וחזרתי אליהם אחרי שבועיים. לא שבוע שהייתי צריך להגיע, אלא אמרתי אני לא מסוגל ובאתי אחרי שבועיים. והם שכחו. וככה זה, עוד נתתי להם כמה שיעורים ועזבתי."

אסור לך לעורר אנשים שאין לך שליטה עליהם כי "אל תשים מכשול לפני עיוור"¹. רק בקבוצות שהם כבר לאט לאט נכנסות לעניין, אז הם מתחילות בהתאם להתפתחות שלהם לשמוע את הדברים ולא יותר. זה בעדינות. וסתם לגלות שהכול לא שווה ומה אתם עושים זה לא נעשה בחכמה, אסור ככה להתייחס לעמך. עם מה אתה משאיר את האנשים? הם ישנאו אותך ולא יוכלו לתקן את עצמם. מה השגת? אתה עוד מרחיב את השבירה.

תלמיד: עוד שאלה בנוגע לחכמת החיבור. לא חכמת הקבלה הארד קור, אלא חכמת החיבור. אפשר להגיד שנכון לעכשיו מערכת היחסים בינינו לבין העם היא הסברה בלבד?

כן, וגם רכה, בהתאם למה שמתגלה, אנטישמיות, לחץ, אכזבות, איומים, כל מיני דברים כאלה, בהתאם לזה אנחנו יכולים לצאת לעם ולהסביר מהו המקור של כל הצרות. אם לא היה מתגלה דבר כזה היינו שותקים ויושבים כמו בשנים הקודמות המקובלים.

תלמיד: אנחנו פועלים כתגובה, יש בעיה ואנחנו באים.

אם יש כן, אם יש למי להגיד, להסביר, אם יש אוזן קשבת.

תלמיד: בדרך כלל אין אוזן קשבת.

יש, יש להם חיסרון, יש להם אכזבה, יש חוסר אונים, לזה אתה יכול לפנות בצורה נכונה. אבל לא שאתה הולך להעניש אנשים, לא. אלא לאט לאט לגלות מה הוא מקור הבעיה ומקור הבעיה נמצא באותם אנשים שאתה הולך להסביר להם. לא בממשלה ולא באף מקום, אלא בהם בעצמם בחוסר החיבור. ובחוסר חיבור אל תחכה לממשלה שהיא תעשה לך את זה ואף חברה. אלא מי? בני ברוך שאומרים שיש חוסר חיבור, יופי תעשו חיבור, בבקשה. ומה אתה אומר אז?

תלמיד: אין לי מה להגיד.

אהה אין לך מה להגיד, אז למה אתה מתחיל.

תלמיד: כדי לעורר את עצמי בסוף.

כן.

תלמיד: אז השלב הראשון שלנו הוא הסברה ושלב ב' הוא כבר נקרא חינוך, חינוך העם.

יופי. אם יש לך תכנית החינוך, אם אתה יכול איכשהו להתחיל לממש אותה לאיזה שכבות העם, לאיזה דברים, דרך איזה אמצעים, אז תתחיל. ואם לא אז מה אתה קופץ.

תלמיד: אני שואל, כי אנחנו מקבלים הרבה הצעות קונקרטיות שמתעסקות בחינוך העם. בואו נפתח חוגים, בואו נעשה בבתי ספר. זה מוקדם כרגע, אם אני שומע נכון.

לא, למה?

תלמיד: כי קודם החינוך באה הסברה. זאת אומרת, צריכה להיות איזו התבשלות מסוימת.

אתה אומר שאפשר לפתוח, שיש לך הזדמנויות כאלה.

תלמיד: לא, לא שיש הזדמנויות. רעיונות, בגדר רעיונות שאנחנו ניזום כאלה דברים.

את זה צריך לראות, צריכים ודאי לעשות את זה. צריכים לראות איך אנחנו יכולים לעשות.

שאלה: האם אדם יכול להיות במקביל גם עובד אלילים וגם לקיים את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך"?

אני לא יודע מה אצלו זה עובד האלילים. או שאני משתחווה לא יודע למי שם. היום אין לך פסלים, פעם היה זה שמעון פרס אולי או גולדה. מה זה פסלים? זה מיליארדרים. מה זה פסלים? זה משהו גדול שאני מכבד, שהוא נמצא מעלי. מה זה עובד אלילים? אלילים זה אם אני משתחווה כלפי כסף, כלפי כוח, כלפי משהו שאני מכבד את זה. לא שאני מכיר ששולט מעלי, אלא שאני גם משתחווה, אני עובד כך שיהיה. אז זה נקרא "עובד אלילים".

תלמיד: הסיבה שאני שואל, כי למשל בהודו רוב האנשים מאמינים באלילים. אבל באותו הזמן יש להם רצון לחיבור, יש להם רצון להיות כאחד, כעם אחד, ברמה מסוימת.

אז מה אתה רוצה לשאול?

שאלה: השאלה היא מה חשוב יותר. להראות את החשיבות של "ואהבת לרעך כמוך" או לשנות את התפיסה שלהם לגבי מי הוא הבורא?

לא, לשנות את התפיסה מי הוא הבורא את זה אנחנו לא עושים גם כאן. אלא זה לאט לאט בא לאדם בהתאם כמה שהוא רוצה, כמה שהוא נותן יגיעה, כי זה תלוי במאמץ שלו. המאמץ שלו היא אותה ההתגברות מה שנקרא ואז הוא מגלה מה זה באמת הכוח עליון הזה, שאנחנו נמצאים בו. שהוא ממלא את כול מה שיש כאן, בעולם אני לא יודע באיזה ממדים שאנחנו בכלל לא מרגישים אותם.

אני לא חושב שעם זה אפשר לצאת לעמך בכלל. ודאי שלא, הוא צריך לגלות את הרגשות האלה, את התכונות האלו בתוך עצמו. אלא רק אהבת הזולת, אבל אהבת הזולת אם אנחנו מסדרים את זה בצורה נכונה, אז לאט לאט הוא מתחיל לראות עד כמה שהוא נמצא באגו שלו ולא באהבת הזולת. ואז הוא נדהם שקודם הוא היה טועה ומתחיל לגלות את הכוח ההשפעה. ולגלות שהוא קיים בעולם ושכדאי להכיר בו.

בצורה כזאת הולכים. לתת לאדם כלים לגלות ולא שאנחנו מגלים בעצמנו, זה אסור. כי אז אין לו כלים ואתה מגלה לו רק, הוא מתפעל מזה לרגע אחד ושום דבר לא נעשה בו. אתה עושה בזה עבד כלפיך וזה לא טוב אתה חייב להשאיר אותו חופשי. לכן אנחנו לא מגלים כאן כל מיני כאלו תופעות.

(סוף השיעור)

---

1. "ולפני עיוור לא תיתן מכשול "(ויקרא י"ט, י"ד)↩