שיעור בוקר 03.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות פ"ו-פ"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 183, ה"פתיחה לחכמת הקבלה", אות פ"ו.

נקווה שאנחנו נוכל היום לחדור קצת יותר הלאה.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ז

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

האורות שמופיעים בתוך הפרצוף, וישנם הרבה אורות, עשרות סוגי אורות שנמצאים בתוך הפרצוף וסביב הפרצוף, אז האור העליון שמטפל בפרצוף הוא מטפל בכל חלק וחלק ובכל מצב ומצב. האורות האלה מתחלקים לאלה שמטפלים בחיים של הפרצוף, כדי להזיז אותו ולבנות בו חסרונות וכן הלאה. יש הרבה מאוד אורות שעוסקים בטיפול הפרצוף.

אבל אנחנו לא לומדים את כולם, גם מקובלים לא מסוגלים לספר לנו על כולם, גם עד גמר התיקון לא נגלה את כול האורות שמטפלים בעבודה שלהם בפרצוף, ואנחנו כולנו נפעלים על ידי האורות האלו. אבל כאן יש לנו ללמוד על שלושת הכוחות, שלושת האורות שפועלים על הפרצוף והם נבדלים לפי איזה חלק מהפרצוף עליו הם פועלים.

יש לנו בפרצוף ראש, תוך וסוף, ג' חלקים, ולאורות אנחנו קוראים נקודות. אז יש נקודות עליונות שהן למעלה מהאותיות, זאת אומרת לפני הכניסה לפרצוף, והם כולן נקראות בשם "חולם". יש פרצוף, ו"הנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף". אז יש ראש, תוך וסוף "שהם נקודות עליונות ממעלה לאותיות הנכללות בשם חולם.". הכלים של הגוף הם נקראים אותיות. האורות שנמצאים למעלה מהאותיות הם נקראים "חולם", והם מסומנים באות שהיא סימן, והנקודה זה אור. זה הסימן שלהם. "נקודות אמצעיות שבתוך האותיות", אות אנחנו מסמנים באות ו', והאור "שבתוך האותיות נכללות בשם שורוק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכו נקודה. ונקודות תחתונות", ו' זה הסימן של הכלי, ואור שיוצא למטה מהכלי, והן נקראות בשם "חיריק" (ראו שרטוט מס' 1).

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

שרטוט מס' 1

אם מגיע מלמעלה אור עליון, אז הוא משפיע על הכלי והכלי מקבל מזה כוח לחבר את הכלים שלו שהיו לא בפעולה בעל מנת להשפיע, לפעול בעל מנת להשפיע. האור משפיע על הראש, והראש במקום לקבל בחצי מדרגה שהיא גלגלתא ועיניים, והחצי התחתון זה אח"פ, אז הם מתחברים יחד [ג"ע ואח"פ] על ידי האור העליון לעשר ספירות שלמות (ראו שרטוט מס'1). אותו דבר בתוך, יש גלגלתא עיניים ואח"פ, ביניהם פרסה, וכשמשפיע עליהם האור העליון הוא הופך אותם גם לעשר ספירות דתוך. ואחר כך בסוף, יש גם גלגלתא עיניים ואח"פ, וגם כאן יהיו עשר ספירות דסוף. אמנם כמו שאנחנו נלמד זה גרם לשבירה.

שאלה: מה הכוח של הנקודות שמצליחות לנענע את האותיות?

הנקודות האלה הם אורות, אל תחשוב שהן סתם נקודות. הנקודות האלה הם אורות, והאורות האלה פועלים בתוך הרצונות, בתוך הכלים. והאורות שפועלים על הכלים, מתוך הכלים הרצונות האלה מתחילים להתנענע, הם מוכנים להתחבר, מוכנים לעלות לעל מנת להשפיע, וכך האור משפיע על הכלי. זה נקרא שהאורות מנענעים את הכלים.

שאלה: האם הגדלת העביות בעשירייה זו אותה תוספת אור, אותו נענוע שאנחנו מקבלים?

בטוח שכן. כל השינויים שבנו קורים אך ורק על ידי האורות שפועלים סביבנו. ומפני שאנחנו שבורים, אז כל האור הכללי שצריך להתלבש בנו בגמר התיקון, הוא גם כביכול שבור, מתחלק להרבה מאוד פעולות, וכך כל האורות הקטנים האלה הם פועלים עלינו, מפעילים אותנו. ככל שאנחנו יותר ויותר נתקדם, האורות האלה יהפכו להיות לאורות יותר גדולים, יותר מרוכזים, ואנחנו נעבוד איתם בצורה יותר ישירה ופשוטה. עד שנגיע למצב שיהיה כלי אחד ואור אחד.

שאלה: אפשר לשאול על חיריק מאות פ"ו?

לא, אנחנו עוד לא הגענו לזה, הוא רק נותן לנו כאן הגדרה. האורות שנמצאים כביכול בסוף הפרצוף, הנקודות התחתונות שמתחת לאותיות, הן נקראות "חיריק". מה זה מתחת לאותיות? אותיות הם כלים, אז האורות נמצאים מתחת לכלים. מה זה שמתחת לכלים יש אור? זה שהאורות שוברים את הכלי.

שאלה: מה זה שזו"ן דא"ק משכו את האור לאח"פ? למה אח"פ לא מושך את האור בעצמו?

איפה זה כתוב?

תלמיד: כתוב באמצע אות פ"ז, "והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים,".

אני קורא שוב אות פ"ז ומברר.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, נקודות הם אורות מיוחדים שצריכים לנענע את הכלים, לסדר אותם, לגרום לחיבור. הכול נעשה על ידי האורות האלה שנקראים נקודות. "והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל" למה אור חדש? "שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג" שלמעלה מהטבור הכללי "והאירו להכלים דנקודים," זה אור החכמה, האור החדש, שזו"ן דא"ק שנמצאים למטה מטבור קיבלו את האור שלמעלה מטבור, והאירו את האורות האלה לכלים של הנקודים. הכלים של הנקודים הם כלים של כתר, אבא ואמא, וזו"ן, שנמצאים כולם למטה מטבור, והם נמצאים במקום מטבור עד הפרסה. "והורידו" על ידי אור ע"ב ס"ג את הפרסה שהייתה, "את ה"ת" היא נקראת, "בחזרה לפה דכל מדרגה,". זאת אומרת, בראש שזה אבא ואמא, הם הורידו את המסך שהיה עומד בנקבי עיניים לפה בתוך ובסוף. זה התפקיד של אור החכמה שהוא מופיע בכלי שנמצא בצמצום ב'.

"שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, הכלים שהם היו בקטנות בראש, בתוך ובסוף, רק בכתר, חכמה וג"ר דבינה, עכשיו הם כולם קיבלו בחזרה את כל הכלים האלה לפרצוף שלהם, גם בראש, גם בתוך וגם בסוף "והאירו להכלים דנקודים, האורות האלו, זאת אומרת אור חכמה "והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות," כל מדרגה ומדרגה בראש, בתוך, בסוף, היא קיבלה עשר ספירות ואור נרנח"י "כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ" שבראש ובתוך ובסוף "ומעלה אותם" את האח"פ "מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס" מה שקוראים "נקודות המנענעות להאותיות" זאת אומרת, כשמגיע האור הזה שנקרא נקודות, אז אח"פ של כל מדרגה מקבל כוח להתחבר עם גלגלתא עיניים שבאותה המדרגה. לכן ראש שהיה מחולק לגלגלתא עיניים ואח"פ מתחבר לעשר ספירות שלמות, תוך שהיה מחולק לגלגלתא עיניים ואח"פ מתחבר שוב לתוך שלם, וסוף גם כן, גלגלתא עיניים ואח"פ שלו מתחברים יחד לעשר ספירות שלמות. "וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם." זה התפקיד של אור ע"ב ס"ג, הוא מחזיר את כל חצאי הכלים לשלמות, לעשר ספירות.

שאלה: במה שתיארת כרגע, מדוע יש סדר מוזר כזה? אתה אומר שמגיע אור הנקודות והאח"פ מקבל כוח להתחבר עם גלגלתא ועיניים, הרי כל העבודה מתחילה דווקא עם גלגלתא ועיניים.

גלגלתא ועיניים נמצאים במצב שהם בקדושה, בעל מנת להשפיע. אח"פ בכל מדרגה ומדרגה אין לו כוח להיות בעל מנת להשפיע, ולכן הוא נמצא למטה מפרסה של כל מדרגה.

יש לנו פרסה בראש, פרסה בתוך, ופרסה בסוף. מגיע אור מלמעלה והוא נכנס לראש, הראש מחולק לשני חלקים גלגלתא עיניים ואח"פ, והוא מתחבר לחלק אחד. הוא נכנס לתוך, מחבר את גלגלתא עיניים ואח"פ, נכנס לסוף ומחבר את גלגלתא עיניים ואח"פ לעשר ספירות דסוף. זה תיאורטית, זה לא מה שקורה. אבל בעצם האור הזה שמגיע שנקרא אור ע"ב ס"ג הוא מבטל את צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: מה מיוחד באור הזה שהוא מבטל את צמצום ב'?

שאלה יפה. האור הזה הוא כולל ע"ב וס"ג. זאת אומרת, יש כאן אור חכמה שזה ע"ב, וס"ג זה אור חסדים. אור חכמה ואור חסדים יחד, אם הם מגיעים לאיזה מקום, הם יכולים לתקן כל מקום ומקום. כי יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ואם חכמה ובינה מתחברות יחד ומשפיעות למטה, הן יכולות לתקן את הכול (ראו שרטוט מס' 2).

מה שכן קורה וזו הבעיה, שישנה פרסה, ואור ע"ב ס"ג לא מגיע למטה מפרסה, ואז הוא יכול לתקן רק מה שנמצא למעלה מפרסה. ומה שקורה לנו הלאה, שאור ע"ב ס"ג, חכמה ובינה, מאיר, והיה נראה להם שהם תיקנו את הכול עד הסוף, עד הסיום, עד הסוף של כל המדרגות, וחשבו שיכולים להיות בעל מנת להשפיע בכל המדרגות האלו, אבל הם לא הבינו שהם לא יכולים לתקן את הכלים שנמצאים למטה מפרסה, שהכלים האלו הם לא מתוקנים, ולכן בהם קרתה שבירה (ראו שרטוט מס' 2). כתוצאה מהשבירה באים אנחנו כדי לתקן את השבירה. בעצם אנחנו הילדים של השבירה.

שרטוט מס' 2

שאלה: אני מרגיש שיש פה עבודה מיוחדת, מלוכלכת, חדשה של האור שיורד ומנענע את הכלים ומעלה אותם.

תפקיד הבורא להכין לנו מקום עבודה, שעל ידי העבודה של בירור ותיקון אנחנו נוכל להתקשר עימו, להיכנס להיות שותפים, ומתוך השיתוף נבין איך אנחנו יכולים לעבוד יחד, נכיר את עצמנו יחד. כמו שאנחנו בקבוצה, לפני זה לא הכרנו זה את זה, מתחברים, מתחילים בשילוב בינינו, מאין ברירה מתחילים להתחבר. עוד מעט נתחיל לראות עד כמה אנחנו זקוקים זה לזה, עד כמה כל אחד ואחד יקר בשבילי כי הוא חלק מהנשמה שלי. אחר כך נגלה שהוא עוד יותר יקר לי ממני, כי בי מטפל הבורא במידה שאני מטפל בחברים, ולכן יוצא שהיחס שלי והחיבור שלי לחברים קובע את החיים הרוחניים שלי. יוצא שכך אנחנו מגיעים למצב שהשבירה בונה לנו את המציאות החדשה, שאנחנו מחויבים להכיר אותה כך.

תלמיד: פשוט נשמע שהאור עושה פה איזו עבודה מאוד מיוחדת, גדולה וכאילו לכלים מצד עצמם אין שום הכנה.

בינתיים לא, בינתיים אנחנו לומדים שגם כלים וגם אורות עושים פעולות לפי אותן התכונות שהבורא ייצב בהם. אין כאן עדיין לא אדם ולא בחירה חופשית ולא ספקות ולא יגיעה אלא הכול עדיין משתלשל מלמעלה, מאין סוף עד העולם הזה.

העבודה הרוחנית ממש מתחילה אחרי שכל דבר הזה יישבר לגמרי ואז נתחיל להתעורר, להתאושש כמו שאנחנו רואים בעולם הזה עד כמה כל חלקי הבריאה התחילו להתחבר ביניהם לאטומים, למולקולות, לגושים יותר גדולים עד לדומם, צומח, חי ואחר כך מהחי בא המדבר, הכול בהתפתחות הדרגתית. אנחנו עוד לא נמצאים כאן, אנחנו עדיין נמצאים בירידה מלמעלה למטה של הכוחות האלה, וכשהם יגיעו לסוף כבר מתחילה עבודת ההכנה לאדם שבעולם הזה.

שאלה: אני פשוט בהתפעלות מהעבודה של האור פה, איך הוא משנה את עצמו ואיך הוא מנענע ועושה את כל העבודה הזאת. מה אפשר לקחת מהדוגמה הזאת לעבודה שלנו, אם בכלל אפשר?

ודאי שאנחנו צריכים אחר כך ללמוד איך אנחנו מזמינים את האור שיעשה את העבודה. לא שאנחנו יכולים לעשות עבודה כמו האור, היינו רוצים לעשות את זה, אבל אנחנו סך הכול יכולים להתפלל, זאת אומרת לבקש שהאור יעשה את העבודה כי אנחנו מעלים את עצמנו ממטה למעלה ולכן אנחנו אף פעם לא נמצאים בכוח לעשות משהו טוב, לא בכוח השכל ולא בכוח הרגש, זאת אומרת לא בכוח לפעול.

אנחנו בסך הכול צריכים לבקש הכול, כמו תינוקות, יותר ויותר, וכל פעם נהיה יותר ויותר תלויים בבורא למרות שאנחנו מקבלים כוחות ושכל ודרגות הבנה והתחברות בינינו, אבל מזה אנחנו עוד ועוד מבינים כמה אנחנו תלויים באור העליון. אבל התלות הזאת הופכת לתלות הדדית. נראה, קשה לבטא.

שאלה: מה בעצם אור ע"ב ס"ג נותן ומוסיף לכלי, מה משתנה בתוך הכלי כשהאח"פ חוזר אליו בחזרה?

יש לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט מס' 3), זה האור העליון שברא את ד' בחינות דאור ישר. בחצי מבינה נגמרים כלים דהשפעה ובחצי שני של בינה מתחיל להיות כלי קבלה. לכן אם אנחנו רוצים לתקן את הכלים אז אנחנו צריכים להעלות אותם למעלה מהחצי של בינה שזה נקרא פרסה.

מה זה אור ע"ב ס"ג? חכמה זה ע"ב ובינה זה ס"ג, אור ע"ב ס"ג זה חכמה ובינה. אין יותר אורות, או חכמה או בינה, כתר הוא המקור של האור והאור הזה של הכתר מתחלק לאור החכמה ולאור הבינה. אור חכמה הוא אור שבונה את הרצון לקבל וכולו מיועד לבנות את הרצון לקבל בעוצמה שהרצון לקבל ירצה להתמלאות באור החכמה, ואור הבינה מיועד אך ורק כדי לתקן את הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע, שיהיה לפי העבודה שלו כמו הכתר, נותן.

ואז יוצא שבינה על ידי אור החכמה הופכת לבינה, שהיא גם רצון לקבל, ויוצא שחכמה ובינה שמשפיעות לרצון לקבל, הן מסדרות אותו, נותנות לו פורמט, צורה שהרצון לקבל הזה ירצה לקבל, כמו שאור החכמה מפרמט אותו, וגם שהוא יהיה כמו הכתר, על מנת להשפיע, כמו הבינה, כך אור הבינה מפרמט אותו, ואז יוצא מהשפעת ע"ב ס"ג שהוא יהיה לקבל על מנת להשפיע. לכן סך הכול מה שמתקן את כל הבריאה זה אור ע"ב ס"ג. האור העלון בכתר זה אין סוף וע"ב זה אור החכמה וס"ג זה בינה, שניהם כאילו הפוכים אבל יש להם אותה המטרה.

שרטוט מס' 3

שאלה: חולם, שורוק וחיריק הם סימני ניקוד, מה ההבדל בינם לבין אותיות, לבין כלים אחרים, האם יש הבדל בינם לבין אותיות לבין כלים אחרים?

יש בזה הרבה סימנים. כל הסימנים האלה כמו שאנחנו כותבים אותם בדקדוק העברי, הכול נובע מתוך הכלים האלו. יש לנו סך הכול 22 אותיות כי כך זה מסודר לפי הפרצופים, לפי הספירות ועוד 5 אותיות מנצפ"ך, אותיות שנמצאות בסוף.

מתחת לעולם האצילות יש פרסה כמו שלמדנו (ראו שרטוט מס' 4), וכל 22 האותיות נמצאות למעלה מהפרסה ועוד 5 אותיות נמצאות בפרסה, סך הכול יש לנו 27 אותיות כדי לבטא כל רצון ורצון שיכול להיות בעולם הרוחני.

ולכן בדקדוק של השפה העברית יש לנו 22 ועוד 5, 27 אותיות, וכל החוקים ביניהן הם כמו החוקים בין אורות וכלים ולכן במשך אלפי שנים שום דבר לא משתנה. זה לא כמו שנפגוש עכשיו צרפתי שחי לפני 1000 שנה, או אפילו גרמני או רוסי, וכנראה לא נבין אחד את השני כי עד כדי כך יהיה שוני גם בכתיבה וגם בדיבור, אלא בעברית לא קורה שום דבר.

אנחנו יכולים לפתוח ספרים שנכתבו לפני 3000 שנה, נגיד אותה התורה שנכתבה ביציאה ממצריים, זאת אומרת לפני 3000 שנה, ולקרוא כל מה שכתוב שם והכול יהיה מובן, מפני שאלו חוקים שנובעים מהיחס של אורות וכלים וזה לא משתנה, זה לא שייך לעולם שלנו.

שרטוט מס' 4

שאלה: איזה שינויים נעשו בנקודים ביחס לנקודות דס"ג שנראה לו שהוא יכול לקבל את האור עכשיו?

יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, בחזרה לפה דראש יש לנו נקודות דס"ג, התערבות עם נה"י דא"ק (I, II), צמצום (III), צמצום, פרסה שנמצאת כאן, ומכאן כשמזדכך הפרצוף הוא מגיע לנקבי עיניים דראש דס"ג, ומכאן יוצא לנו אור שמשתלשל למקום שממנו הגיעו הרשימות ויוצא כאן קטנות דעולם הנקודים, עד המקום שהפרסה עומדת (ראו שרטוט מס' 5).

ואז יש לנו כאן כתר, אבא ואמא וזו"ן, הכול בגלגלתא ועיניים, וזה נקודים, קטנות, שמגיע מנקבי עיניים דראש דס"ג. יש נקודות דס"ג, ויש נקודים. למה הן נקודות? כי הן יצאו על הזדככות המסך דתוך דס"ג בחזרה לפה דראש, ולכן כל הקומות האלה נקראות "נקודות".

תלמיד: מה השוני בכלים שהם בנקודים שהם חושבים שהם מוכנים לקבל את האור בגדלות.

הם כלים אחרים לגמרי. נקודות דס"ג שייכים לס"ג, הם יכולים לרדת למטה. אחר כך שמתערבים עם בחינה ד' אז נעשה בהם צמצום. אבל הם כלים של בינה. אפילו שהם נקודות דס"ג, הם עדיין בינה.

מה שאין כן, עולם הנקודים, הוא יצא על רשימות שבקטנות שלהם 2/1, ויש להם עוד רשימות 3/4. בזה כבר מעורבת הפרסה, מעורבת בחינה ד'. זה כבר משהו אחר. הם יכולים להתפשט רק עד הפרסה. ומיד כשהם מתפשטים עד הפרסה, זאת אומרת, מימשו את הרשימות 2/1 בקטנות, אז מגיעות להם רשימות 3/4 דגדלות, שאת רשימות 3/4 הם קבלו מנה"י דגלגלתא.

זאת אומרת, יש כאן התערבבות של שני פרצופים, בינה ומלכות. ובינה ומלכות מתחילים לעבוד כאן בפרצוף אחד, מה שלא היה אף פעם בהשתלשלות הפרצופים עד כה.

יש בזה התקדמות מאוד גדולה שעכשיו יכולים לחבר מלכות עם בינה. אבל איך? על ידי השבירה. אחרת הם לא יכולים להתחבר. על ידי חיבור שלילי שהם שוברים זה את זה ומתערבבים וכן הלאה נעשתה ביניהם יכולת אחר כך להיות תחת האור העליון שימיין אותם, יחבר אותם וימלא אותם. זו כבר עבודה שאנחנו צריכים להיות מעורבים בה.

4. 

   שרטוט מס' 5

   אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים. זאת אומרת, כאן (ראו K בשרטוט מס' 5) עומד הכתר דנקודים וכשמאיר לכתר דנקודים זה תחילת הנקודות. "(כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק" זאת אומרת, ישנה הארה מלמעלה לטבור שהיא כולה מלמעלה שהיא לא נכנסת לכלים כי אין שם גם כלים, זה הכתר שכולו עומד ממעלה למטה. כולו קיים בדחייה כמו כל הכתר. ואז האור שמגיע לכתר דנקודים, לקטנות דכתר דנוקדים, כך הוא מאיר וזהו. זאת אומרת, אין כאן יותר התפשטות ליתר הפעולות.

זה מה שבעל הסולם אומר, "וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה" שעומד תחת הטבור. "ואינו מתפשט באותיות עצמם." שמתחילות מטבור ולמטה. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, הנקודה הזאת. זאת אומרת, האור שמאיר בתוך הכלים הוא נקרא "ו עם נקודה בפנים". "והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

שאלה: מדוע אות פ"ז מדברת מיד על בואו של אור חיה לפרצוף? האם יש עוד אורות בפרצוף דנקודים?

העיקר של עולם הנקודים, זה שנקודות דס"ג ירדו למטה והתחברו עם נה"י דגלגלתא, הם השפיעו לנה"י דגלגלתא את אור הבינה. בגלל זה נה"י דגלגלתא חשבו שאפשר לקבל משהו כי הם כבר נמצאים בהשפעה, ולכן הם מוסרים את הרצונות שלהם לנקודות דס"ג. נקודות דס"ג מצטמצמות, בונות מקום לעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכל הרשימות האלה עולות לראש דס"ג. הרשימות של קטנות עומדות בנקבי עיניים, מקבלות זיווג על נקבי עיניים ובונות קטנות דעולם הנקודים, זה כתר, או"א וזו"ן. זה לא עולם, זה סתם פרצוף קטן, אבל על שם עתיד מה שייוולד ממנו קוראים לו בכל זאת "עולם". הוא נולד על רשימות 2/1 מצומצמים.

אחר כך מגיע רשימו 3/4 שהם קבלו מנה"י דא"ק, ועליו עושים זיווג, אבל זה כבר זיווג בפה, לא בנקבי עיניים. ומזה כתר ואו"א עושים זיווג על גדלות, על 3/4, ואז יוצא אור החכמה הגדול לזו"ן. וזו"ן על ידי האור הזה רוצים להתפתח למטה מפרסה, אבל לא מסוגלים, כי אין להם מסך להיות נגד אור החכמה בכלים דקבלה שנמצאים כאן. כל המבנה הזה בגדלות, שזה זיווג על 4/3, כאן נעשתה שבירה. האור עובר עד הפרסה, הכול בסדר, אבל כשהוא עובר למטה מפרסה אז כאן ישנה שבירת הכלים (ראו שרטוט מס' 6). והשבירה הזאת, אמנם היא קרתה למטה מפרסה, אבל בגלל שזה פרצוף שלם, אז מתוך זה שהיא קרתה למטה היא גם משפיעה למעלה וגם למעלה הכלים נשברים.

ואז הרשימות מהשבירה עולות בחזרה לראש דס"ג, וראש דס"ג עושה עליהן זיווג, מתחיל לסדר אותן, ויוצאים מתוך זה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה.

שרטוט מס' 6

שאלה: מה זה אומר שה' תחתונות הורידו בחזרה לפה של כל מדרגה?

יש לנו עניין של צמצום ב', שבראש, בתוך ובסוף יש לנו יכולת להשתמש רק בכלים של גלגלתא ועיניים, ובכלים דאח"פ אסור לנו להשתמש, אין מסך. כשמגיע אור ע"ב ס"ג הוא נותן כוח לכלים של אח"פ להשפיע, זאת אומרת לקבל על מנת להשפיע, זו העבודה של אח"פ. מה השאלה?

תלמידה: מה זה אומר שה' תחתונות הורידו בחזרה לפה של כל מדרגה?

זה לא ה' תחתונות, זה ה' תתאה, זו ההגבלה שהייתה [בראש], היא ירדה לסוף של ראש, ומנקבי עיניים ירדה לסוף של תוך, ומנקבי עיניים של הסוף לסוף. ואז כל המדרגות האלה בחזרה חזרו לעשר ספירות. זה קורה על ידי אור ע"ב ס"ג.

שאלה: מה הקשר בין אור חכמה לאור חסדים?

אור חכמה זה אור מטרת הבריאה, ואנחנו צריכים בסופו של דבר לקבל אותו בעל מנת להשפיע, זה מה שהבורא רוצה. ע"ב בעצמו זה אור החכמה, זה הבורא שפונה אלינו, והס"ג זה רק תיקון, לבוש מצדנו, שאנחנו רוצים לקבל אותו בהשתוות הצורה בעל מנת להשפיע. ולכן אור ע"ב ס"ג זה אור שמגיע מלמעלה, מתקן את הכלים וממלא את הכלים.

שאלה: האם אור ע"ב זה לא אור חכמה, ואם כן איך הוא לא גורם לשבירה?

אור ע"ב זה אור חכמה, וודאי שאם הוא יתקבל בכלי על מנת לקבל אז הכלי יישבר. אבל אור החכמה אם הוא יתקבל בלבוש דחסדים בעל מנת להשפיע, אז שום דבר לא ישבר אלא ההפך זה יגיע לדבקות. זו העבודה שלנו, להזמין תיקונים שיגיעו האורות שיתקנו אותנו קודם, ואחר כך אנחנו נתמלא באור החכמה.

שאלה: מכוח מה נבנים כלים דנקודים?

כלים דנקודים הם תוצאות מהס"ג. זה מה שאני יכול להגיד עכשיו, אנחנו עוד נלמד עליהם הרבה.

שאלה: מה זה אומר שגלגלתא עיניים ואח"פ מתחברים בראש, תוך, סוף?

גלגלתא עיניים ואח"פ מתחברים לעשר ספירות שלמות ואז זה מגיע לפרצוף שלם.

תלמיד: אנחנו תורני חיבור בשבת המיוחדת, ונפל עלינו להגיד כמה מילים. אפשר לדבר רק על גדלות החברים ועל גדלות המטרה, ואת גדלותם אנחנו משיגים רק מהחיבור בינינו. כי הגדלות שמשיג כל אחד מאיתנו היא גדלות לא שלמה רק חלקית וגם לא כל כך נכונה. אני רוצה לאחל לכולם לפני השבת הזו להתאחד בעשיריות, בכוונה שבשבת הזו נתאחד לכלי אחד גדול שהוא יתפוס את כל העולם בהתפעלות, וייתן לעולם חיים חדשים, רוח חדשה, נשמה חדשה. לחיים חברים.

אנחנו מתקרבים לשבת, אתם רוצים שזה יהיה שיעור מיוחד, ואני מקווה שיהיה לנו באמת שיעור מיוחד. בסופו של דבר זה תלוי בנו, ואם נתאסף יחד טוב טוב, נעשה קפיצה רוחנית.

(סוף השיעור)