שיעור בוקר 23.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", מעמוד 34, כותרת "מחצבת הנשמה".

מחצבת הנשמה

"כל רוחני מובן לנו כבחינת כח מופשט מן הגוף, כי על-כן אין לו שום תמונה גשמית. אולם כיון שכן, הריהו מובדל לעצמו, ונבדל כולו מן הגשמי. ואם-כן איך יוכל אפילו להניע איזה דבר גשמי, ואין צריך לומר שיוולד מעצמו דבר גשמי, כיון שאין לו שום יחס שדרך בו יבוא למגע עם הגשמי."

אנחנו עדיין לא כל כך מבינים את השאלה, אבל בעצם השאלה היא, מהו הגשמי ומהו הרוחני ומה הקשר ביניהם, ואיך הם משפיעים זה על זה. זאת השאלה הכללית, האם יש לנו שני צורות מציאות, גשמית ורוחנית. אחר כך כשנגיע לזה אז נראה, האם קיים העולם הגשמי שאנחנו מתארים לעצמינו או שזה "עולם מדומה" כמו שהוא שנקרא וקיימת רק רוחניות. כלומר, אנחנו נמצאים בדמיון, "היינו כחולמים", וכשאנחנו מגלים את הרוחניות אנחנו מבינים, כמו שהזוהר אומר, עד כמה הסתכלנו רק לתוכנו, לראות מה שקורה בתוך הרצון לקבל ולא מחוץ לו.

קריין: כותרת "יסוד החומצי".

יסוד החומצי

"אולם באמת, גם ה"כח" כשהוא לעצמו נבחן לחומר אמיתי, לא פחות מכל שאר החומרים הגשמיים שבעולם המוחשי.

ואף-על-פי שאין לו כל תמונה מוצגת לתפיסת החושים האנושיים - אין זה מוריד מערך החומר שהוא ה"כח".

כי אם תקח את פרודת יסוד החמצן, אשר רוב מהחומרים שבעולם מורכבים הימנו, - ועם כל זה כשתקח בקבוק עם יסוד חמצן נקי, כשהוא עומד לעצמו נקי משיתוף חומר אחר - הרי תמצאהו כמו בקבוק ריקן לגמרי, בלי שום תפיסה כלל - להיותו בחינה אוירית לגמרי, שאין היד שולטת בו למישוש, ואין לו כל מראה שהעין שולט בו.

ואם נסיר הפקק מהבקבוק ונריח בו, לא נמצא שום ריח של משהו. ואם נטעם אותו - לא נמצא בו שום טעם. ואם נשימהו על מאזנים - לא ישקול יותר מהבקבוק הריקן. וכמו כן המימן, שאין לו טעם ריח או משקל.

אבל כאשר נרכיב שני היסודות יחד, מיד יתהפכו לנוזל, והנה מים ראויים לשתיה, שיש בהם טעם ומשקל.

ואם ניתן המים לתוך סיד בלתי כבוי - מיד יתערבבו המים בתוך הסיד ויהפכו הנוזלים לחומר מוצק כמו הסיד עצמו.

הרי, שמן היסודות חמצן ומימן, שבהם עצמם אין שום תפיסה מוחשית כלל - מתהפכים להיות גוף מוצק.

ולפי-זה איך נחליט ונאמר על הכוחות הפועלים בטבע שאינם חומר גשמי, וכל זה רק בגלל שאינו מסודר כלפי הכרת החושים - בשעה שאנו רואים בעליל אשר רובם של החומרים המוחשיים שבמציאות נבנו מלכתחילה מיסוד החמצן, שאין החושים האנושיים מסוגלים לתפוס ולחוש אותו.

ולא עוד, אלא שאפילו המציאות המוחשית, המוצק והנוזל, שמושגים בהחלט בעולמינו המוחשי - עלולים לההפך לאויר ואדים, במדת חום מסויימת - וכמו-כן האוירים עלולים לההפך למוצקים במדת קור מסויימת.

ואם כן יש לתמוה, איך יש לך נותן מה שאין בו, כי ראינו בעליל, כי כל התמונות המוחשיות באים מהיסודות שהם עצמם אינם מוחשיים, ואינם חומרים קיימים לעצמם. וכן, כל התמונות הקבועות שאנו מכירים, ועל ידיהם מגדירים את החומרים, אינם קבועים וקיימים כלל מסגולות עצמם, אלא רק פושטים צורה ולובשים צורה בהשפעת גורמים כמו חום וקור.

אלא שעיקר החומר הגשמי הוא ה"כח" שבהם, אלא, שאותם הכוחות עדיין לא נמצאו לנו בלבדם, כמו היסודות החימיים - ויכול להיות שיתגלו לנו בזמן מן הזמנים, גם בהיותם לבדם. כמו כל היסודות החימיים שנתגלו לנו רק בזמן האחרון."

שאלה: בעל הסולם נותן פה סוג של משל, "אבל כאשר נרכיב שני היסודות יחד, מיד יתהפכו לנוזל". יש את העולם הגשמי ויש את העולם הרוחני, לשם מה ניתן לנו העולם הגשמי?

העולם הגשמי ניתן לנו כדי שנתחיל מאיזו תפיסת מציאות, אומנם שקרית ולגמרי לא קשורה לרוחניות, אבל בכל זאת בה אנחנו יכולים להתקיים בחוש של הרצון לקבל שלנו, ולפי הרצון לקבל שלנו אנחנו בודקים את כל הדברים האלה, טוב ורע, באיזו מידה, באיזו צורה. גם לפי הגודל, לפי הסקאלה למעלה או למטה, עד כמה אנחנו מתמלאים ברצון לקבל. וגם באיזו צורה, כי יש חומר ויש צורה, אז באיזו צורה, מתוק, חמוץ, רחוק, קרוב, לא חשוב איזו, אבל חומר וצורה הם שבונים ברצון לקבל שלנו שתי הבחנות, וכך אנחנו מתפתחים בינתיים. זו לא התפתחות רוחנית אלא התפתחות גשמית.

אבל מתוך זה שאנחנו מתפתחים בהתפתחות גשמית מגיע שלב בהתפתחות הגשמית שלנו שבו אנחנו יכולים להתחיל התפתחות רוחנית, שזו לגמרי מציאות אחרת אבל היא צריכה להיות בנויה על משהו.

לכן ההתפתחות במציאות הראשונה שבנויה על הרצון לקבל שלנו, עד כמה אנחנו מרגישים שטוב או רע לנו בצורה טבעית, נקראת התפתחות אגואיסטית, התפתחות ברצון לקבל הפשוט, כמו שהוא מגולה. ועם זאת יש לנו התפתחות שנייה, אלטרואיסטית, שבה אנחנו מתפתחים כבר ברצון להשפיע שלנו, במידה שמסוגלים לקלוט אותו, להעמיד אותו, לשלוט בעזרתו על פני הרצון הראשון.

זאת אומרת, מאפס מגיעים לרצון הראשון שזה הרצון לקבל, מתפתחים ברצון לקבל, קונים בתוך הרצון לקבל כל מיני הבחנות, ואחר כך מתוך זה מגיעים לרצון להשפיע, ואז בונים יחס בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, ומעלים את עצמינו מהרצון לקבל שלנו שכבר הפך להיות כביכול הטבע שלנו, לרצון להשפיע, שאנחנו רוצים שהוא יהיה הטבע שלנו ולא הרצון לקבל.

אבל לא יכול להיות שיהיה אחד ללא האחר, אלא האחר, הרצון להשפיע, הוא חי וקיים ומתקבל אצלנו על פני הרצון לקבל הטבעי.

שאלה: מאיפה המסקנה שהעולם הרוחני זה העולם האמיתי, עולם האמת, שאליו צריך להגיע, ואילו העולם הגשמי הוא אשליה?

אלו שמשיגים את העולם הרוחני אומרים עליו שזה עולם האמת. "אמת" הכוונה היא שבו שורה הכוח העליון ולא הכוח התחתון, לכן כך הוא נקרא, "עולם אמת".

תלמיד: ובעולם האמת באמת חיים, באמת יש חיים מחוץ לעולם הגשמי הזה?

אם אתה נמצא בשליטת הרצון להשפיע, ואתה זה שנמצא בשליטת הרצון להשפיע, זאת אומרת אתה שולט בזה שכוח ההשפעה שלך רוכב על כוח הקבלה שלך, אז נקרא שאתה נמצא בעולם העליון. כנברא אתה נמצא בעולם, ברמה ששם כוח הבורא, ואתה כמין אורח.

תלמיד: זאת אומרת, יש איזה סוג של חיים שהם מעל העולם הגשמי הזה?

באמונה למעלה מהדעת אתה חי בכוח הרוחני.

תלמיד: ממש חיים שם?

אני לא מבין מה זה חיים.

תלמיד: את העולם הרוחני אתה לא רואה, אתה יכול להרגיש, השאלה שלי איך חיים שם בעולם הרוחני?

ומה שאתה מרגיש זה נקרא חיים?

תלמיד: ברור שלא.

אם אתה מתייחס לחיים כמו שאמרו מרקס ואנגלס, אז החיים הם סוג קיום של חלבון, כך הם אמרו על החיים.

תלמיד: אתה צודק.

אתה מקבל את זה בצורה כזאת?

תלמיד: לא, אני רק אני אומר שקשה לתפוס שאפשר לחיות רק בעולם הרוח, בלי גוף, בלי הגשמיות.

אבל הגוף שלנו גם לא קיים, הכול רק נדמה לנו, זה תלוי בתפיסת המציאות. אני חושב שברור לנו שהחומר לא הכרחי לחיים שלנו, במיוחד עכשיו שאנחנו קיימים בעולם שכולו גלים, גלי רדיו, טלפונים, הכול גלים, אז מה אתה יכול להגיד, שאנחנו חיים? כל החיים שלנו הם באוויר, בגלים, לא בחומר.

תלמיד: כל פעם אתה מזכיר לנו שבעצם מחכים לנו בעולמות עליונים שנגמור את התיקון, זאת אומרת מאחורי עולם השקר הזה מחכים לנו חיים.

אתה רוצה לשאול האם מחכים לך שם? מחכים, אבל אם היית רואה איך מחכים לך, לא היית ממהר לשם.

תלמיד: ככה זה, נקווה שנגיע למקום כזה.

אנחנו חייבים לקיים כל מה שניתן לנו כאן, ואז תראה שמה שהיה ויש ויהיה, הכול תהליך אחד של בניית האדם, אנחנו צריכים להשתתף בבניית מערכת האדם.

תלמיד: ולמה קוראים לעולם העליון עולם האמת?

כי באמת המערכת הזאת קיימת בצורה נכונה, אמיתית, בכוח ההשפעה ולא בכוח הקבלה.

שאלה: לא הצלחתי להבין את ההסבר של בעל הסולם, מה הוא מנסה לומר, מה זה כוח שהוא גם חומר? הרי בפיזיקה זה לא מדויק והחמצן כן תופס מקום.

אני מבין אותך, אבל הוא רוצה לתאר לנו האם הדברים מוחשים לנו או לא, האם אנחנו יכולים למשש אותם, לנגוע בהם, להרגיש אותם או לא. כשאני מכניס יד לבקבוק עם איזה גז אני לא מרגיש את הגז, אני מרגיש מקום ריק, כי זה למטה מהחושים שלי. ולכן כך הוא כותב, הוא צריך לתת איזה הסבר פשוט.

תלמיד: גם מבחינה רוחנית, מה זה אומר שהכוח הוא גם חומר? אנחנו מבינים שכוח זה דבר שמשפיע על משהו ולכן אנחנו לא מסוגלים להרגיש אותו אלא רק את התוצאות מהשפעתו. מה זאת אומרת שכוח הוא חומר?

אין הבדל בין כוח וחומר, זה רק כלפינו, כלפי החושים שלנו. אבל באמת כשיש איזה כוח שפועל, מה ההבדל בינו לבין החומר? רק כלפי החושים שלך, הכוח יכול להפוך לחומר והחומר הופך את עצמו לכוח, אבל אין הבדלים.

תלמיד: נראה שממש חשוב לבעל הסולם להדגיש במאמר הזה, וגם אתה כל הזמן מדייק אותנו בזה, שהמציאות נמצאת רק בתוכנו, בתוך הרצון שלנו, בתוך המודעות.

ודאי, כלפי כלי הקליטה שלנו.

תלמיד: הזכרת גם לפני רגע שהעולם שלנו היום עובר יותר ויותר לחיים דרך הגלים, דרך גלי התקשורת, גלי העולם הווירטואלי וכן הלאה.

כן.

תלמיד: האם זה תהליך שהוא לקראת ההכרה הכללית בכך שאנחנו חיים באיזו מציאות מדומה?

כן, אתה יכול להגיד שכל התפתחות העולם הזה היא כדי לקרב את האנשים לתפיסה יותר קלה ברוחניות. כי אם היית מראה משהו מהיום לאדם לפני אלף שנה אז הוא היה חושב שאתה מלאך מהשמיים ובכלל היה משתגע מכל הדברים שהיית מראה לו. והיום אפילו ילד קטן יודע להשתמש בכל מיני כפתורים בטלפונים, במחשבים יותר טוב מאיתנו, ממני בטוח.

תלמיד: והרעיון הזה של חיבור לבבי, חיבור שהוא מעבר לגוף בין האנשים זה משהו שאתה רואה שייתפס בכל המודעות האנושית, בכל האנושות?

אני לא כל כך חושב על זה אבל בטוח שהאנושות מתקרבת למצב שיהיה לה קל יותר לתפוס מה זה רוחני. לפני 55 שנה נגיד, אפילו לפני 60 שנה, כשנכנסתי לאוניברסיטה עמדה שם מכונה כזו בגודל של מגרש כמו איזה אצטדיון, משהו ענק. ארונות ארונות עם כל מיני סלילים שהסתובבו, שולחנות כאלה עם מלא כפתורים, אנשים שרצים הלוך ושוב עם כל מיני כרטיסים שניקבו בהם חורים, וכך הפעילו את המכונה הזו. כל המכונה הזו הייתה מתוכננת כדי לחשב איזה סיבוב סביב כדור הארץ לאיזו חללית קטנה, המון אנשים עבדו שם, זה היה משהו ענק.

אני רק התחלתי ללמוד באוניברסיטה, זה היה בסנט פטרסבורג. מה שידעו לעשות אז היום נמצא פי כמה וכמה יותר בפלאפון רגיל, והנכד שלי כשמתיישב ליד המחשב בבית עושה פעולות פי כמה וכמה יותר משוכללות ממה שעשתה אותה מכונה, שהיתה בגודל של 300, 400 מטרים רבועים עם ארונות וציוד.

אנחנו נכנסים לעולם חדש, צריכים להתרגל לזה, עולם שבו לא החומר אלא הכוח שולט, וצריכים להתעלות מעל החומר לעולם הכוחות. השלב הבא יהיה איך אנחנו נשתתף במחשבות שלנו, כי הבעיה היא במחשבות. כל החימוש הזה, כל הפצצות האלה, כל הדברים האלה כבר לא שייכים להיום, הם היו קיימים אתמול, ומחר נהיה בכוח אחר, בכוח המחשבה, שם ניפגש לטוב או לרע. בואו נקרא ובעל הסולם ילמד אותנו.

הכח שוה ברוחני ובגשמי

"במלה אחת, כל השמות הללו הקבועים בתמונת החומר, המה בדויים לגמרי, דהיינו, מתוך ההכרה המוחשית בחמישה חושים שלנו - כי אינם קבועים וקיימים כן לעצמם. ומעבר השני, כל הגדרה שאנו מגדירים את הכח, ושוללים ממנו דרכי החומר, הוא גם בדוי מן הלב, אלא כל כמה שהמדע לא התפתח לצורתו המושלמת צריכים אנו להתחשב רק עם מציאות הממשית. דהיינו, שכל מה שאנו רואים ומרגישים איזה פעולה חומרית, צריכים אנו להבין את הפועל אותו, שהוא גם כן חומר כמות הפעולה. עכ"פ ביחס משותף, כי בלאו הכי, לא היה מגיע אליו.

וצריכים לדעת, שכל השתבשות הזו, להבדיל בין כח הפועל לפעולה, מקורו הוא מתוך הפילוסופיה הצורתית, אשר התעקשה להוכיח עניין הפועל הרוחני על הפעולה הגשמית. ומתוך כך באו להנחות משובשות כגון אלו, אשר הקבלה אינה צריכה לכל זה."

כן, כי הקבלה מטפלת בעולם הרוחני, בעולם הכוחות, ששם פועל רצון בעד או רצון נגד, פועל רק הרצון, ולפי גודל הרצונות בעד או נגד כלפי הבורא כך קיים הנברא, ובצורה כזו הוא מצייר לעצמו את עולמו. אין בעולם הרוחני עוד משהו.

גוף ונפש בעליונים

"אולם דעת הקבלה בדבר הזה, צלול ובהיר, מבלי שום ערבוביות הפילוסופיות אף במשהו. כי אפילו אותם האישים הרוחניים השכליים הנבדלים, אשר הפילוסופיה שוללת מהם כל מושג, והעמידו אותם בדמות חומר שכלי הערום מכל. הנה לדעת חכמי הקבלה, אף-על-פי שהם השיגו את הרוחניות, יותר נעלה ויותר מופשט, המה גם כן מורכבים מגוף ונפש, כמו האדם הגשמי.

ואל תתמה, איך אפשר לזכות שטרא לבי תרי, לומר שהם מורכבים. ועוד, שלדעת הפילוסופיה נמצא כל מורכב שסופו להתפרק ולהתבטל מהרכבתו. דהיינו, מיתה. ואם-כן איך אפשר לומר שהמה מורכבים והמה נצחיים?"

אלו עדיין שאלות.

שאלה: מה משתנה כשאני מגלה את הרוחניות, איך אני מתייחס לגשמיות ואיך זה משפיע עלי?

ההבדל בין תפיסה גשמית לתפיסה רוחנית, שבתפיסה הרוחנית אתה קודם כל מגלה את הסיבה. ואז אתה דבוק לאותה הסיבה ולא רוצה להיפרד ממנה, אתה רוצה רק להגדיל את האחיזה שלך באותה הסיבה. זה קודם כל ההבדל בין תפיסה גשמית ורוחנית.

ואז אתה כל הזמן דואג רק איך להשוות את עצמך, את הצורה שלך עם הסיבה הרוחנית כי אתה רואה שבזה אתה תלוי, לגמרי תלוי בה.

שאלה: כתוב "שעיקר החומר הגשמי הוא ה"כח" שבהם", האם יש הסבר לכוח הזה, מהו?

כוח השפעה. חומר זה רצון, צורת הרצון זו השפעה.

שאלה: אנחנו לא יכולים לחיות בלי אוויר ואנחנו לא מרגישים בו את הבורא, איך אנחנו יכולים להרגיש שבלי עשירייה אנחנו לא יכולים לחיות כי הבורא נמצא בה?

אני לא מבין את הדוגמאות האלו, לא רוצה לקבל אותן, אני אומר מה חכמת הקבלה אומרת או איך אני מבין את חכמת הקבלה. אנחנו צריכים להגיע לעשירייה, לבקש שיהיה לנו קשר בעשירייה עד כדי כך שנתחיל להרגיש את מהות העשירייה.

מהות העשירייה זה הבורא. אם אנחנו נתחיל להרגיש במקום עשרה, את הקשר שלנו שמעשרה מחבר אותנו כאחד, אז נתחיל להרגיש בזה את מציאות הבורא.

שאלה: האם הכוונות שלנו לקבל או להשפיע הן כוחות?

כן.

שאלה: מה בעל הסולם רוצה להסביר במאמר על ידי דוגמה שיש יסודות בטבע שאינם נתפסים בחושינו, מהי הנקודה שרצה להעביר לנו?

הוא רוצה להעביר לנו שאפילו אם יש דברים שאנחנו לא תופסים אותם בחושים שלנו הם קיימים, ואנחנו צריכים להתקרב אליהם ולהתחשב בהם.

שאלה: מדענים מסתמכים במדידה על מכשירים מדויקים כדי ללמוד כוחות חומריים, האם מכשיר המדידה שלנו הוא העשירייה, ומה הם אותם המדדים שאליהם צריך לשים לב בעשירייה?

בתוך העשירייה אנחנו קודם כל צריכים לייצב את עצמינו כך שכולנו נהיה שווים. בשוויון הזה אנחנו צריכים להצמיד את עצמינו, להתקרב זה לזה ולהצמיד את עצמנו עד שמגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד". הלב הזה קשור מכל הלבבות, ואנחנו יכולים להיות מקושרים, מחוברים רק בכוונות שלנו ולא במהות.

כי כל אחד מאיתנו הוא כחלק נפרד מאדם הראשון, מחלק אחר של אדם הראשון. וכשאנחנו מתחברים אנחנו לא מתחברים ממש כמו חלקים שניתן לחבר אותם על ידי הלחמה, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אלא כל החיבור בינינו הוא חיבור מעל כוחות הפירוד שנשארים ואפילו מתגברים ומתגלים יותר ויותר, ואנחנו מעל כוחות הפירוד האלה קושרים את עצמנו בכוחות האיחוד, חיבור.

כך שבסופו של דבר מתגלה כל הרצון הרע שיש בינינו, בין כל החלקים שבאדם הראשון, מתגלה בצורה נוראית, פראית, הקשר השלילי בין החלקים, ואנחנו בונים למעלה מזה בכוחות שלנו, שמקבלים מהבורא ודאי, קשר חיובי, קשר ממש. הקשר השלילי והקשר החיובי נשארים ומביאים לאותו אדם הראשון כמו שהיה לפני השבירה, עוצמה פי תר"ך פעמים, שזה נקרא השגת הבורא בתוך הכלי הזה בצורה השלמה.

שאלה: בקטע הזה בעל הסולם מספר לנו על המגבלות של תפיסת המציאות. איך נוכל להרחיב את הגבולות האלה כך שלא יהיה הבדל בין כוח לחומר בתפיסתנו? האם משתנה תפיסת תמונת העולם כאשר אדם מתחיל לתפוס את העולם ככוחות?

העולם הגשמי הוא עולם גשמי, הוא לא משתנה, אין בו שום דבר שישתנה כי זה הרצון לקבל בצורה הארצית שלו. אלא כשאדם מגלה רוחניות אז משתנה בו תפיסת המציאות. התפיסה היא לא תפיסה גשמית, אלא הוא מתחיל לראות את מהות הקשר שבין החלקים השבורים של האדם הראשון.

שאלה: אמרת לחבר שאם הוא היה רואה מה מחכה לו, אז הוא לא היה ממהר לשם. למה התכוונת?

התכוונתי שמחכים לו בצורתו המתוקנת, ולא שיבוא עכשיו כאיזה עובד הסתדרות. אומנם הוא חבר אהוב, ותיק ומתקדם, אבל עם זאת שיגמור את ההתקדמות שלו איתנו יחד. כתוב, עולמך תגלה בחייך, זאת אומרת שאת העולם הרוחני אתה צריך להשיג כבר בעולם הזה, הגשמי, לחבר את שני העולמות, זה מה שאני מאחל לחבר וכך אני מאחל לכולם.

צריכים לעשות בעולם הזה כל מה שאפשר, אין לאן לברוח, צריכים לעשות כאן את העבודה ככל האפשר. לכן לא תראו מקובל שהוא באמת רוצה למות, רוצה לעזוב את העולם הזה, רוצה לעזוב את העבודה שבעולם הזה, כי במקומה לא נותנים לנו עבודה שהיא מועילה יותר לתיקון הנשמה. לכן נשתמש בכל רגע ורגע שבו אנחנו נמצאים במציאות הזו.

קריין: נמשיך בכותרת הבאה "אורות וכלים".

אורות וכלים

"אכן לא מחשבותם מחשבותינו, כי דרך חכמי הקבלה, הוא דרך של מציאת ממשיות שהשיגו כן, אשר אין להשיב את העובדה משום קושיות השכליות. אולם אבאר היטב הדברים שיהיו מובנים לכל נפש.

מתחילה יש לדעת, ההבדל בין אורות לכלים, אשר מובן תיכף בנאצל הראשון מאין סוף ב"ה, כי ודאי נאצל הראשון, הוא היותר שלם ויותר מעודן מכל הבא אחריו. וודאי אשר הנועם והשלימות הזה, הוא מקבל מעצמותו יתברך, שרוצה להעניקהו מכל נועם ועונג.

ונודע בפשיטות, שכל עיקר קנה המידה שבתענוג הוא "הרצון לקבל" אותו. כי כל מה שרצונינו להוט לקבלו ביותר, הריהו מורגש לנו למעונג ביותר, וזה פשוט. וכיון שכן, יש לנו להבחין בנאצל הראשון זה, שתי בחינות. דהיינו בחינת "הרצון לקבל", אותו מהות המקובל לו, וגם בחינת המהות המקובל לפי עצמו. ויש לדעת, אשר הרצון לקבל הוא המובן לנו בבחינת גופו של הנאצל, דהיינו, עיקר העצם שלו, שהוא, כלי לקבל את טובו המקובל. והשנית, הוא המהות הטוב המקובל לו, שזהו אורו יתברך, הנמשך תמיד לנצחיות לאותו נאצל.

הרי שבהכרח, מוכרחים להבחין שני דברים ובחינות המורכבים ומלובשים זה בזה, אפילו ברוחני היותר נעלה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, לאפוקי מדעת הפילוסופיה שבדתה לה, אשר האישים הנבדלים המה חומרים בלתי מורכבים. כי בהכרח אותו "הרצון לקבל" הנמצא בנאצל בחיוב גמור (שזולתו לא נמצא תענוג, אלא כפיה, ובלי יחס הרגש של עונג) הוא לא היה בעצמותו יתברך, ועל זה שורה השם הנאצל, במה שאינו עוד עצמותו יתברך, כי ממי יקבל?

מה שאין כן השפע שמקבל הריהו בהכרח חלק מעצמותו יתברך, שעל זה לא היה צריך להיות שום חידוש. ואם כן, אנו רואים את המרחק הגדול מהגוף המחודש, אל השפע המקובל, שדינו כמו עצמותו יתברך."

שאלה: בעל הסולם כותב "ודאי נאצל הראשון, הוא היותר שלם ויותר מעודן מכל הבא אחריו." למי הוא מתייחס, הוא מתייחס לאדם הראשון?

הוא מתייחס לאדם הראשון. האדם הראשון נולד "מהול" מה שנקרא, כלומר לא היה מורגש בו הרצון לקבל. אחר כך בא האור והגדיל לו את הרצון לקבל וזה נקרא שהאדם הראשון אכל מעץ הדעת. על ידי זה שהרצון לקבל שלו גדל הוא רצה גם דברים טובים וגם דברים רעים והוא קיבל - על זה אנחנו לומדים בשבירה - והוא חשב שהוא מקבל על מנת להשפיע, אלא שהוא לא הרגיש שיש בתוכו חוסר כוח להשפיע על פרי עץ הדעת, על גמר התיקון, על כל אור אין סוף, הוא לא יכול היה לקבל אותו על מנת להשפיע ולכן נשבר, ואנחנו תוצאות מאותה השבירה.

יש כאן את האדם הראשון לפני השבירה, שזה רצון לקבל שעדיין לא השתמשו בו. אחר כך הרצון לקבל הזה חושב שהוא יכול להגיע לדרגת הבורא בזה שהוא יקבל על מנת להשפיע את כל האור שמגיע אליו מהבורא, הוא הולך על זה, ובאמת יש לו כוונות נכונות וטובות, אבל הוא לא מסוגל לבצע זאת ונשבר. אפשר להגיד שכל השבירה הזאת הייתה מוכנה לו מראש. אחרי השבירה החלקים של אותה המערכת, רצונות לקבל בודדים, הם אנחנו בני האדם שעוד מתרחקים ונשברים עוד ועוד כמו בתגובת שרשרת.

אנחנו כבר נמצאים בזמן שהכול נשבר וירד, ואנחנו עכשיו רוצים להתחיל לאסוף את הכול ולעלות. מתי זה התחיל? זה התחיל מהאדם הראשון שאומרים עליו שהוא הראשון שהתחיל לתקן את הכול. ממנו ועד המצב הסופי צריכים לעבור 6,000 שנה, ואנחנו נמצאים כבר ב- 5783, כלומר זה עוד מעט.

שאלה: נדמה לי שקשה לשאול פה שאלות כי קשה להבין את השפה. אבל למה הוא מתכוון כשהוא אומר ש"הפילוסופיה" היא ההיפך מדת "שבדתה לה, אשר האישים הנבדלים המה חומרים בלתי מורכבים."?

אני בעצמי לא יודע למה הוא מתכוון, כל אחד מבין לפי השכל שלו. זה כתוב בצורה כזאת שעל כל דבר כזה אפשר לכתוב המון דפים, ואז זה יהיה אולי מובן. אני לא חושב שאפשר להבין את הדברים האלה באמת בצורה אמיתית לפני שנגיע לדרגה הרוחנית המתאימה. אחרת אלה פלפולים במוח, ואת זה מלכתחילה אני לא אוהב.

תלמיד: אז באמת, איך יוצא שאנחנו לא נכנסים פה לפילוסופיה?

אז אל תיכנס.

תלמיד: אז מה לקחת מהמאמר?

אל תיקח שום דבר מלבד התרשמות כללית שכל הפילוסופיה היא פרי מוח האדם הגשמי, שלמעלה מהרגש שלו הוא לא יודע להרגיש ולהבין.

שאלה: האם אדם שבמהלך חייו לא ניגש לתיקון ממשיך את השבירה, כלומר, תהליך השבירה ממשיך בימינו? ואם השבירה נמשכת, האם יש בכך סיוע כלשהו לתיקון שלנו?

השאלה הזאת מאוד מורכבת ויש לה מקום. זאת אומרת, האם ככול שהרשעים מגלים שבירות ועושים עוד ועוד שבירות, הם עוזרים לתיקון, על זה כתוב "לא הם ולא שכרם". אנחנו לא צריכים לדאוג לקלקולים, אלא רק לתיקונים של מה שאנחנו כבר מגלים שנמצא לפנינו לתיקון, ודאי שאפשר עוד לקלקל ולקלקל ובסופו של דבר, כמו שבעל הסולם כותב דרך אגב, שכל הצורות המקולקלות בעצמן יגרמו אחר כך לתיקון. אבל לא כדאי לנו ללכת בדרך הזאת, כי זה כבר נקרא דרך ארוכה שלא טובה לנו ולא טובה בעיני הבורא, לכן להגיע לתיקונים מהר ככול האפשר.

שאלה: כל הדורות האלה שלא נכנסים לתיקון, וכל הזמן נכנסים לתענוגים ונשבר הרצון, כעיקרון מקלים עלינו את העבודה?

הם מכינים את עצמם לתיקון ואנחנו מכינים את עצמנו לתיקון. ויבוא הזמן שנוכל גם להתחבר איתם והם ירצו לקבל את שיטת התיקון דרכנו, וכך כולנו נתעלה לרמת הבינה. במהרה בימינו.

שאלה: סיפרת לנו עכשיו את תיאורית שבירת האדם, ואיך על ידי כך שנאסוף מחדש במשך 6,000 שנה את אותם חלקים יתבצע התיקון. איך השבירה של האדם והאיסוף לנשמה אחת נראה בעיני המקובלים?

אנחנו כבר נמצאים בתהליך התיקון. אם אתה רוצה לספור בשנים אז נשארו לנו עד גמר התיקון 218 שנה, 6000 פחות 5782. אבל אנחנו יכולים להגיע קודם. אם נניח כל גרוזיה תצטרף אלינו אז נגיע מהר מאוד.

שאלה: למה יש הבדל במדרגות רוחניות ויש מחסום והעולם הזה, אם אין הבדל, שינוי באור?

אין שינוי באור אבל יש שינוי בכלים, עביות שורש, א', ב', ג', ד', כל אחד עבר שבירה ונמצא בצורות שונות אחרי השבירה ובהתאם בצורות שונות כלפי ההתקשרות בין כולם. התקשרות צריכה להיות אינטגראלית של זה בזה וזה בזה, כל אחד בכולם, לעשות מצורה דיסקרטית צורה אנלוגית, זה דבר שאנחנו לא יודעים איך לעשות, זה על ידי האור העליון, אבל בכל זאת כך עושים. לכן זה לא לפי הליניארי כמו שאתה אומר, זה הרבה יותר מורכב. וחוץ מזה הכלים לא מיתקנים בצורה ישירה אלא מהקל אל הכבד, הכבד נשאר לסוף ויש השפעה הדדית בין זה לזה, כך שאתה לא יכול פתאום לעשות משהו באמצע אם אתה לא מצרף את הסוף או את ההתחלה, הכול מורכב.

בכל שלב ושלב שאתה בונה אתה צריך גם לבנות את כל השלבים בו, לכן יש התכללות כולם בכולם. וזה מאוד מאוד מקשה עלינו להבין את הדברים, הם לא פשוטים. אפשר להבין ולראות אותם במיוחד אם אתה מסתכל עליהם מהכיוון האינטגראלי הכללי, כשאתה מסתכל מהסוף להתחלה, אבל מההתחלה לראות את הסוף כמו שעכשיו אנחנו, את זה קשה מאוד להבין.

תלמיד: מהסוף זה גמר התיקון?

כן, שהכול זה כדור שעליו אתה מסתכל כבר בצורה שלמה ורואה צורה שלמה בכל שלב ושלב שצריך להיגמר ואז מתחיל השלב הבא. כאילו את אדם הראשון צריך להרכיב במיני מערכת בכל שלב ושלב שלו, במערכת כדורית, וכל הכדורים האלה אחר כך עוזרים זה לזה עד שמתחברים לכדור אחד. אלה דברים שהם למעלה מהשכל שלנו, ברוחניות, באמונה למעלה מהדעת זה מתחבר, זה הולך נכון, אבל בעולם שלנו לא. העולם שלנו בכל זאת איך שתסובב אותו, בכל דבר הוא נעשה על ידי צורה דיפרנציאלית, שאתה חותך וחותך, עושה ועושה, מחבר ומחבר, ובסוף אתה לא עושה זאת מצורה שלמה שיש לפניך. לכן אנחנו צריכים קודם כל לקנות דרגות אמונה למעלה מהדעת ובגישה, בהסתכלות הזאת נוכל לגשת להרכבת המציאות מהשבירה.

אני צריך לסיים את השיעור, נתראה מחר. אנחנו מתחילים שבוע, ושיהיה לנו שבוע טוב על ידי כך שנוכל כמה שיותר לעבור על כל האלו הקטעים של אמונה למעלה מהדעת, תקראו אותם כמה שיותר פעמים, בהתחלה ובסוף, בסוף ובהתחלה לא חשוב איך, לבד, יחד, תסבירו זה לזה ולא לשכוח שאנחנו יחד, בהצלחה ושיהיה לכם כל טוב.

(סוף השיעור)