שיעור צהריים 02.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני"

אנחנו לומדים שהיציאה שלנו ממצרים, חג החירות, חג הפסח, שהאדם פוסח, עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יוצא לחירות מהאגו שלו, מהרצון לקבל, לא בפעם אחת האדם מתקרב לזה אלא דווקא ההיפך. לפני זה יש עבודה גדולה מאוד וארוכה יחסית, כמו שכתוב, ארבע מאות שנה היא גלות מצרים, שבני ישראל היו בעבדות אצל פרעה מלך מצרים. כלומר האדם נמצא באגו שלו והאגו שלו לוחץ עליו ומחייב אותו לעבודת פרך, מה זאת אומרת? האדם כבר רוצה לצאת משליטת הרצון האגואיסטי שלו לקבל לעצמו והוא לא מסוגל, עד שהוא עובר ארבע מאות שנה מה שנקרא, ארבע בחינות, א', ב', ג', ד', ואז הוא רשאי, מסוגל לעבודה בחירות, להיות חופשי מעל מנת לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע.

לכן אנחנו צריכים ללמוד את התקופה הזאת, זה נקרא "כופין אותו עד שאומר, רוצה אני". זאת אומרת, אדם עובר איזו תקופה שהוא נמצא ברצון לקבל שלו, אבל עם זאת הוא מרגיש עד כמה הרצון לקבל שולט עליו ומחייב אותו לעשות מה שהרצון לקבל רוצה ולא מה שהוא היה רוצה לעשות בעצמו. יש כאן כבר דואליות, חלוקה בפנימיות האדם, לעבד ולחופשי.

לפעמים ברור לאדם שהוא נמצא בנטייה להיות חופשי, להיות בעל מנת להשפיע, קרוב יותר לבורא, והיה רוצה לצאת ממצרים, מהאגו, מעל מנת לקבל. ולפעמים הוא נמצא במצב שהוא לא רוצה להיות בעל מנת להשפיע, לא רוצה להיות קרוב לבורא, אלא מסכים עם על מנת לקבל, עם האגו שלו, וכך נמצא עימו כל הזמן, לעולם ועד, לעולמים. זה מה שאנחנו לומדים מהתקופה הזאת.

כל העבודה שלנו כאן היא לראות מה ההבדל בין להיות בכוחות הקבלה ובכוחות ההשפעה. ללמוד מזה מה עלינו לעשות כדי מהר לברוח ממצרים, מתחת שליטת האגו שלנו, ולהרגיש עד כמה זה טוב, יפה, פשוט, חופשי, להיות ברצון להשפיע, שהאגו לא שולט עליך ואתה מוכן לעשות מה שהבורא רוצה.

קריין: "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4, כותב בעל הסולם, "שמעתי".

"אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, והגוף מתרגל בעבודה זו, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש להאדם האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. היות שעיקר מה שדורשים מהאדם, הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה', שהוא בחינת השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: כתוב לעבוד נגד הרצון לקבל, וגם כתוב שאנחנו צריכים לקבל את שני הכוחות ולעבוד עם שני הכוחות, לא לדחות אותם. איך זה עובד בהקשר למה שכתוב כאן בטקסט? איך זה אפשרי שיש את שני הניגודים האלה?

אני מעדיף להיות ברצון להשפיע נחת רוח לבורא, הוא בשבילי גדול וחשוב יותר ממה שאני לעצמי, כך אני מכין את עצמי לזה. ואז כל מה שנראה לי שהוא לטובת הבורא, שמוצא חן בעיניו, אני משתדל לקיים לפי הבחירה החדשה שלי. ועל מנת לקבל שהיה לי קודם נעשה יותר ויותר פסול בעיניי.

תלמיד: אני יכול לדמיין לעצמי נטייה קלה לזה, שינוי קל, אבל איך אפשר לעבוד עם הרצון לקבל? אמרנו שצריכים לעבוד עם הכוח של פרעה, אז איך מגיעים למה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת"?

משתדלים יותר ויותר, מבקשים מהבורא שיעזור, שיסביר לנו עד כמה זה חשוב. מדברים עם החברים עד כמה זה חשוב, שזו מטרת החיים שלנו להגיע לעל מנת להשפיע, לבורא, וזה עובר דרך החברים כשאנחנו יחד עוזרים אחד לאחר. שהחברה שלנו, הקבוצה שלנו, העשירייה שלנו, תעסוק רק בכמה כל העשירייה מסכימה לבנות יגיעה למען הבורא. וכך אנחנו מתקרבים לזה.

כל פעם ההחלטה שלנו, היגיעה שלנו, מושכות את המאור המחזיר למוטב, את האור העליון, את כוח ההשפעה, לא חשוב איך לקרוא לזה, וכך אנחנו מתקרבים לכוחות ההשפעה, מבינים אותם יותר, מרגישים אותם יותר. בסופו של דבר אנחנו זוכים לזה שהבורא עוזר לנו ומוציא אותנו מעל מנת לקבל, מהאגו שלנו, ממצרים שלנו.

תלמיד: האם עלינו לנסות ולהחזיק את שני הכוחות האלה במודעות, ולהשתמש בכוח העשירייה כדי שנוכל להיות מודעים לשני הכוחות האלה בו זמנית?

זה יסתדר אצלנו מעצמו. אם אנחנו כל הזמן חושבים, מדברים, מנסים להיות יחד ולהתקדם לכוח השפעה, לחיבור בינינו, אז זה כבר ינהל אותנו.

תלמיד: האם זה אומר שמרגע שאנחנו בוחרים בצורה מודעת באמונה למעלה מהדעת, אז הדעת איכשהו תתמוסס?

לא, הדעת לא תתמוסס, דווקא הפוך, הדעת גם תגדל. אבל אנחנו נהיה באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה שהוא יהיה למעלה מכוח הקבלה.

שאלה: הרב"ש כותב באיגרת ח', "אני מתבייש ממעשיי הפעוטים כנגד חבריי". האם זו שליטה עצמית, זאת אומרת אני צריך להיות מוכן להעמיד את כל החברים שלי בליבי ולא להתבייש במה שיש לי בלב?

כן, אפשר להגיד גם כך.

שאלה: אני מאוד תקוע עם זה שהשכינה תהיה הרצון היחיד שיש לי, זו נראית הדרך היחידה ללכת כנגד האגו. האם עליי כל הזמן ללכת נגד הרצונות שלי, או שאני צריך פשוט לעזוב את זה, להפסיק לחשוב ולדאוג לדברים האלה, אלא לזרום עם זה?

אם אתה רוצה להתקרב לבורא, אז אתה צריך לראות שהרצון להשפיע בך גדל יותר ויותר, ואז תהיה קרוב יותר לבורא. לא שאתה עוזב את זה וזורם איכשהו, אומנם לפעמים זה קורה לאדם לאיזו תקופה, אבל אחר כך הוא שוב חוזר לבדוק את עצמו ולראות עד כמה הוא נמצא בכל זאת בשליטת האגו והוא חייב להתעלות מעליו.

שאלה: מה זה להיות תחת שליטת הבורא?

להיות תחת שליטת הבורא זה נקרא שאתה מקיים, ככל שאתה מסוגל, את הדברים שמוצאים חן בעיני הבורא.

תלמיד: איך להיכנס לכאלה יחסים שבאמת יהיה ניתן לקיים את רצונו?

מאוד פשוט, הבורא נמצא, אם אפשר לומר כך, בשליטת הרצון להשפיע. אם אתה משתדל להכניס את עצמך תחת שליטת הרצון להשפיע, אז אתה מתחיל להיות דומה לבורא.

שאלה: כתוב שכל הזמן עליך לכפות על עצמך את העבודה, בכפייה. האם לא טוב יותר ללמוד איך לקבל שמחה מהחיבור ולהשתמש בזה כמנוע?

לא. כי אם אני נהנה מזה שאני נמצא בשליטת כוחות ההשפעה, אז זה להשפיע על מנת לקבל. יש קליפת ימין ויש קליפת שמאל, והן בכל זאת לא למעלה מהאגו. עלינו קודם כל לצאת מהאגו, לצאת ממצרים, ואז לאט לאט נגיע לרצון להשפיע שנקרא "ארץ ישראל".

קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש.

""יקריב אותו לרצונו". ופרש רש"י, מלמד שכופין אותו, עד שיאמר "רוצה אני". אאמו"ר זצ"ל אמר על הכתוב "ה' צלך", שכפי מעשי בני האדם, כן נעשה למעלה בשורש נשמתו. לכן יוצא, שאם האדם כופה עצמו מלמטה, הוא גורם גם כפיה למעלה, עד שה' אומר, רוצה אני, ומקבל את עבודתך."

(הרב"ש. 841. "כופים אותו")

ככל שנלחץ על עצמנו ועל האגו שלנו כדי שלא ישלוט בנו, כדי שנוכל לעשות משהו למעלה ממנו, אז בהתאם לכך נוכל להעלות את עצמנו למעלה מהאגו. בהתאם לזה גם הבורא יעזור לנו מלמעלה לעלות מעל מהאגו ולהוציא אותנו מהעולם הזה לעולם הבא, לעולם עליון יותר, מעולם הקבלה שלנו לעולם ההשפעה, לעולמו של הבורא.

שאלה: בקטע כתוב "שכפי מעשיי בני האדם, כן נעשה למעלה בשורש נשמתו". האם "מעשי בני האדם" לא תלויים בה'?

כאן מדובר על העבודה של בן אדם שמעלה את עצמו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, והבורא בהתאם עוזר לו מלמעלה.

תלמיד: האם זה תלוי רק בהתגברות האדם עצמו?

כן, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שלפי העלאת מ"ן כך אנחנו מקבלים מלמעלה עזרה.

תלמיד: האם שורש הנשמה שלי זה הבורא?

ודאי שהבורא מחזיק את הנשמה שלך.

תלמיד: האם אני לא יכול להפריד בין בורא ובין שורש הנשמה שלי?

זה לא אותו דבר. הבורא עושה בהתאם לפעולות האדם.

שאלה: אנחנו לומדים שהראשון אין בורא וגם אין מקום. מה זה למעלה?

למעלה הכוונה שזה מגיע מהרצון להשפיע, מכוח השפעה שהוא כוח עליון, הבורא, ושהוא שולט ושורה על כל הבריאה.

תלמיד: האם למעלה זו המדרגה הבאה של העשירייה?

אם נשתדל, אז כן.

שאלה: אני שמה לב שככל שהמאמץ שאנחנו עושים בעבודה גדול יותר, כך אנחנו יותר נדבקים בבורא כי הוא מקור הכוח. איך כל אחת מהפעולות שלנו מקרבת אותנו לחירות?

ככל שאנחנו עושים פעולות השפעה זה לזה, כך אנחנו נהיים יותר ויותר דומים לבורא, ואז הוא מעלה אותנו יותר ויותר קרוב אליו. כך אנחנו עולים מהעולם הזה שכולו על מנת לקבל לעולם העליון שהוא כולו בעל מנת להשפיע.

תלמידה: האם כל הפעולות שלנו חייבות להיות מחוברות לבורא?

כן, אחרת אלו לא פעולות. אנחנו חייבים קודם כל להתקשר לבורא ואחר כך להפעיל את הפעולה שלנו, אחרת לפעולה אין שום תוקף.

תלמידה: האם רק הבורא נותן לנו את החופש, את החירות?

כן, זה הכוח שלו. אין בעולם יותר משני כוחות, כוח השפעה שזה הבורא וכוח קבלה שזה הנברא.

שאלה: מורגש שיש דרגות לכפייה. מה הדבר הגדול ביותר שאנחנו צריכים לכפות על עצמנו?

אנחנו לא צריכים לכפות את עצמנו לכלום. אנחנו צריכים לנסות ולהתקרב לחברים, וכאשר נהיה קצת יותר קרובים, אז יהיה לנו קל לדבר על הבורא ולהתקרב אליו. למה להתקרב לחברים? מכיוון שכך כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כלומר תחילה עלינו לנסות להתקרב זה לזה, להתקרב לחברים, ואחר כך כבר להתקרב לבורא. כמובן שהמטרה שלנו תהיה הבורא, אבל התנועה העקבית אל המטרה צריכה להיות קודם כל כלפי החברים ואחרי זה לבורא.

שאלה: כשהבורא מקבל את עבודתנו, האם זה כמו שאדם מקבל מתנה על הידיים שלו?

כן.

שאלה: אם אני רואה את הבורא מאחורי החברים, איך אני משפיעה על החברים בצורה נכונה?

כעיקרון, צריכים להתייחס לחברים ולבורא אותו הדבר. אבל בצורה הדרגתית, בסיבה ומסובב, אנחנו יכולים להתקדם לכיוון הבורא רק אם אנחנו מתייחסים קודם טוב לחברים ואחר כך לבורא, כמו שכותב הרב"ש שצריך לראות את הבורא מאחורי כל חבר.

תלמידה: אני רואה את הבורא מאחורי החבר, אבל אני צריכה להשפיע לו. איך ומה עלי לתת לחברים כדי להשפיע להם?

תמשיכי ותראי, בסופו של דבר זה יביא אותך למצב הנכון.

שאלה: האם נכון להחשיב שהעבודה שלנו בהשפעה זאת עבודה בהרגשת מחשבת הבריאה?

כן.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להרגיש זאת?

דברו ביניכם.

קריין: קטע מספר 6.

"יש להבין, שהאדם עובד בכפיה, אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך. לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, שירגיש בזה טעם. אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר." 

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

שאלה: זה בדיוק טעם עפר מה שמורגש כרגע. אז איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה לקבל כוחות, אפילו שאין את הכוח לבקש את הכוח? איך לעזור זו לזו עכשיו?

אנחנו משתדלים להיות בעל מנת להשפיע, ומקווים שהחברים שלנו יקבלו מאתנו את הכוחות האלה על מנת להשפיע, ובזה נעזור זה לזה, כמו שכתוב, "איש את רעהו יעזורו". ונלמד זה מזה.

ולכן כשאנחנו בעשירייה, ומשתדלים להיות יחד, ולהראות אחד לשני איך אנחנו מצליחים להיות יחד, מצליחים להשפיע זה לזה, בזה אנו עוזרים אחד לשני ומתקדמים מהר. לבד האדם לא מסוגל. רק בתנאי שהוא משתדל לספר על זה לחברים, להודות להם, ולהיות איתם בעל מנת להשפיע.

שאלה: בקטע נאמר שהאדם לא מבקש מהבורא שיגלה לו את גדלותו. אבל כאשר אנחנו מתאספים אנחנו מדברים על גדלות הבורא. כתוב שכך צריך לעשות. יוצא שהאמצעי הזה, כשאנחנו עושים את זה דרך החברים, אז אנחנו כן יכולים לבקש לגלות את גדלותו?

כן, אנחנו חייבים את גדלות הבורא כדי להתקדם.

תלמידה: כתוב גם לבקש כוח. אבל יוצא שלבקש כוח לעצמך זה כדי לתת את גדלות הבורא לחברים?

בטח. משה בקש "תראה לי את גדלותך, את כבודך", זאת אומרת אני רוצה להרגיש אותך, את הכבוד שלך, את הכוח שלך, את הנצחיות, השלימות, והגדלות". אני חייב את זה כדי להתקדם.

אני סך הכול נברא, רצון לקבל. אז בבקשה תן לי כוחות שעל ידם אני אוכל למשוך את עצמי אליך. אם הבורא לא יזרוק לאדם חבל, האדם לא יוכל למשוך את עצמו לבורא, האדם לא מסוגל לעשות אף פסיעה קדימה.

שאלה: קודם אנחנו חייבים להתקשר לבורא ואחר כך לפעול, אחרת לפעולה אין שום תוקף. מה זה אומר להתקשר קודם כל לבורא?

קודם אנחנו מסדרים את המטרה שלנו, להגיע להזדהות עימו, לקשר עימו. ורק אחר כך אנחנו חושבים על ידי איזה פעולות אנחנו יכולים לבצע את זה.

תלמידה: זה נקרא קודם לדבר ביחד, ואז הכוונה?

כן, להשתדל לעשות משהו, ויחד עם זה להתפלל.

שאלה: כתוב בקטע, שלכן הוא לא מבקש מהבורא שיגלה את גדלותו כדי להרגיש את הטעם, שירגיש בזה טעם. איך לבדוק אם אנחנו מהנים לו בגדלותו, או לעצמנו?

את זה את יכולה לבדוק דרך החברים. אם אני עושה את זה למענם, אז זה למען הבורא. ואם זה למען עצמי, אז זה לא למען הבורא.

שאלה: במאמר כתוב שצריך לבקש את הכוח להתגבר, כדי שנוכל להרגיש את השמחה בלעבוד את ה'. היות שאין רצון לקבל נהנה מעבודה שיש לה טעם עפר. אז איך אנו מרגישים שמחה, באיזה כלים. האם זה אומר שהבורא נותן לנו כלים חדשים להרגיש בהם שמחה?

כן. עוד נרגיש את זה, נגלה את זה, נעשה, ונתמלא עם זה.

שאלה: כתוב שיש שני סוגי שמחה, אחת שאני מקבל ברצון לקבל, והשנייה שאני לא נהנית ברצון לקבל, ובאותו זמן מקבלת שמחה מזה שאני יכולה לעבוד את ה'. מתי הגבול הדק הזה הופך לנגיש עבורנו, איך זה קורה, בהדרגה?

תתקדמי, ובלי לשאול שטויות. כשהבורא יראה צורך לתת לך, הוא יתן, ובינתיים תתמסרי עם כל הלב.

תלמידה: מה זה אומר להתגבר על הגוף?

להתגבר על הגוף זה להתגבר על האגו.

תלמידה: אבל איך להתגבר?

תתחילי לחשוב על אהבה, השפעה.

תלמידה: כלומר אני לא מתגברת, אלא פשוט משנה את הפוקוס שלי על מה אני מתמקדת?

זה מה שנקרא להתגבר.

תלמידה: אני רק משנה את המיקוד שלי, ולא מנסה לברר מה זה?

שיהיה כך, אני לא אתווכח איתך.

שאלה: כפי שאני מבינה אנחנו מפעילים את הבורא. קודם כל האם זה נכון? ואם כן, מה הפעולות הנכונות שאנחנו צריכים לעשות כדי להפעיל את הבורא?

שייתן לנו כוחות השפעה, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שאלה: בעבודה שאנחנו עושים, מאיפה מגיעה השמחה שהרב"ש מדבר עליה בקטע הזה?

השמחה מתגלה מתוך זה שהאדם מתעלה מעל האגו שלו. מזה יש לו שמחה.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים ללמוד אחד מהשני, מה כאן העבודה שלנו עם החברים?

כל אחד מראה לשני דוגמה, עד כמה הוא מתגבר על האגו שלו, ורוצה להיות בעל מנת להשפיע. עד כמה הוא אוהב את החברים ומתקרב אליהם, זה מה שהוא רוצה להראות לחבר, ולעשירייה.

שאלה: אפשר להגיד שבקטע הזה ניתן לנו נוסח מדויק, מה זה אמונה מעל הדעת?

כן, הוא מבטא את זה די יפה, ובצורה קלה.

שאלה: מה בדיוק צריך להתגלות, ומה נשאר נסתר?

צריך לגלות את הרצון להשפיע שבנו, או לבקש על הרצון להשפיע שבנו, שהבורא יתן לנו. ולא להסתיר את זה, אלא דווקא לפתוח. וצריך להסתיר את הרצון לקבל שלנו, וכמה שאפשר לצמצם אותו.

תלמיד: מבחינת הקטע הזה, גם שאלות שנשאלו היום. שמתגלה הבורא, או מתגלה גדלות הבורא, או מתגלה רק צורך לבקש כוחות, וזה מספיק לאדם?

אל תשפוט את זה בצורה מאוד קשה. ככה זה מסתדר, ונכנס לתוך החושים שלנו. לכן אנחנו לא יכולים לדבר על זה בצורה מדויקת.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה, שאם האדם נמצא בתפילה חמה על מה שהוא יכול להגיד לעצמו מעומק הלב על החברים, על מטרת הבריאה. הוא לא צריך יותר כלום. שהתפילה עצמה היא גם הכלי וגם המילוי.

בעצם כן. אם הוא מגיע למצב שהתפילה שלו ממלאה את הבורא ממש, הוא לא צריך יותר כלום. אתה מבין, זה דבר מאוד גדול. לכן כתוב בהרבה מקומות, שחוץ מתפילה לבורא אנחנו לא צריכים לבצע, לייצב שום דבר. אם אני ממלא את הבורא, די לי.

שאלה: האם אפשר לומר שהעבודה בהתגברות זו דרך אחישנה?

כן.

שאלה: כתוב בקטע שלא צריך לבקש את גילוי הבורא אלא לבקש כוחות להתגבר. האם אני צריכה לבקש את גילוי הבורא עבור החברות או רק להתגבר?

יחד עם כל החברים, אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד, לא חשוב איך, שתהיה לנו דבקות בבורא. נתקרב בינינו לבין הבורא עד כדי כך שלא נוכל להבדיל זה מזה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים ליהנות מגדלות הבורא?

אנחנו יכולים ליהנות מגדלות הבורא. העניין הוא אם את עושה את זה לפני הצמצום או אחרי הצמצום. אם את עושה את זה כדי להנות את הבורא ונהנית מגדלותו, אז זה לשם השפעה, זה מקרב אותך לבורא, את כאילו נדבקת בו. אם זה כדי להרגיש את גדלותו וליהנות בעצמך, אז זה דוחה אותך מהבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים לבקש טעם בעבודה בשביל עצמנו, או עדיף לבקש אחת עבור האחרת?

עדיף לבקש אחת עבור האחרת או כולן יחד מהבורא, אבל לא כל אחת לעצמה.

שאלה: האם עלינו לבקש את הרצון להשפיע עבור החברים בעשירייה?

ודאי שכן, על זה כתוב "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". אם אני מתפלל עבור החבר שהוא יצליח במשהו, אז קודם כל אני מצליח בזה. למה? כי דרכי עובר האור מהבורא לאותו חבר, ואז אני מצליח ואחר כך הוא. אבל אני מתפלל עבורו.

שאלה: איך אני אמורה לדעת שאני עושה נחת רוח לבורא? מה אני צריכה להרגיש?

תנסי לעשות את זה יחד עם החברות, ואז תרגישי את זה.

תלמידה: כלומר בחיבור.

כמובן.

שאלה: איך כעשירייה למלא את הבורא?

כולם יחד אם אפשר, ובכמה שיותר חיבור ביניכם.

שאלה: למה צריך להשתדל לעבוד בשמחה?

אתה לא יכול לבכות ולהודות לבורא. אם אתה עובד בשמחה עבור מישהו, אז אתה צריך להביע את השמחה שלך.

קריין: קטע מספר 7.

"צריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.

וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים". וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע.

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")"

שאלה: האם הבורא מצפה מאיתנו להתפלל? כי נראה שהוא זה שמכריח אותנו להתפלל. אבל כשאני מתפלל עבור החברים אני רואה שאני נכשל בזה.

למה אתה נכשל?

תלמיד: כי אני סטודנט ובחיים הגשמיים שלי אני עושה כל מיני דברים שפשוט משכיחים את החברים מהמחשבות שלי, אני לא חושב עליהם במשך היום.

בסדר, זה בעבודה הרגילה, בחיים הרגילים. אבל מה ששייך לעבודה הרוחנית שם אתה חייב קודם כל להבין שבלי שאתה מתחבר לחברים, לאותו כלי של אדם הראשון שהיה לפני השבירה, ומשתדל להביא אותו לאותו מצב, אז אתה לא תצליח בשום פעולה. כי כל הפעולות שלנו הן בעצם חיבור.

העולם שלנו לא מראה לנו את זה, אנחנו נמצאים היום בעולם שכולו ממש שבור, אבל זה כך כדי שנבין מה עלינו לעשות. עוד מעט נתחיל לראות עד כמה הבורא מלמעלה מחייב אותנו בכוח להתחבר בינינו ולסגור את עצמנו במערכת אחת. לכן נשתדל להיות יחד, זה העיקר, במיוחד כשאנחנו לומדים את זה בימים האלה, בימי פסח.

שאלה: מי הם הכוחות שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני?

כוחות הבורא, כוח השפעה.

תלמידה: כי זה כתוב בלשון רבים.

זה לא חשוב. זה כמו שאנחנו אומרים על הבורא אלוהים, שזה גם לא אחד אלא הרבה.

שאלה: כתוב "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". איך להגיע לנקיות הכוונה?

תפעלו איך שאפשר. העיקר שתתפללי עבורם, אפילו אם זה יהיה מכני לגמרי ותרגישי שאת חושבת על עצמך בכל זאת תתפללי עבורם, ותראי איך אט אט זה יתוקן.

תלמידה: אני לא רוצה לחשוב על עצמי.

לא צריך. העיקר להתפלל עבורם ככל האפשר, ועם זאת לחשוב על זה שאת רוצה בראש ובראשונה לעזור לעצמך בזה. תקשיבי למה שאני אומר, אני נותן לך עצה טובה.

שאלה: כתוב "צריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'". ברור שזה עדיף, אבל כשאני מסביר לבן שלי בן עשר שכדאי לו ללמוד והוא יקבל סוכריה במקום חגורה, זה מובן, והוא עדיין רוצה סוכריה ולא ללמוד. איך להסביר לעצמי שזו דרך טובה, עדיפה? הרי זה אגואיסטי.

זה נקרא דרך תורה ודרך ייסורים. יש שתי דרכים להשגת המטרה, ואת זה אתה מסביר לבן שלך ולא יכול להסביר לעצמך, אמת. אבל אתה שוכח דבר אחד, כשאתה רוצה לשכנע את עצמך לשם כך יש לך קבוצה, וככל שתעשה מניפולציות על הקבוצה כדי לעשות מניפולציות על עצמך, אז הכול יצליח.

שאלה: הבורא אומר "רוצה אני במעשי תחתונים", מה זה?

תפילה, אין לאדם עוד משהו לעשות מלבד לבקש.

שאלה: בעל הסולם כותב למלא את הבורא בתפילה. אני מאוד משתדלת, מאוד רוצה שחברות גם ישתתפו, יכתבו את כל התפילות, אבל אין כפייה ברוחניות, לעומת זאת אומרים כופין עד שיגיד רוצה אני. איך אפשר עוד לשכנע את החברות?

להתפלל עבורן. תבקשי מהבורא שיעזור להן.

שאלה: מה זה חבר? איך אפשר להגיע לחיסרון לתכונה הזאת שנקראת "חבר", כדי שאוכל להגיע לתפילה אמיתית, להשתוקקות?

ניגשים לזה בהדרגה ורוצים להגיע למה שנקרא "חבר". אני רוצה להתחבר עימו כי כך אני מרגיש או קורא או מבין, שאם אנחנו מתחברים יחד, אז יהיה לנו כוח להשיג את הרצוי, את המטרה הרצויה. ובאמת אנחנו משיגים את מטרת הבריאה רק אם אנחנו מתחברים בינינו יחד.

תראו על המסך כמה קבוצות אתם, כמה חברים. אם היינו מתחברים בינינו, אז היינו כבר קופצים בטוח לעולם הבא, לעולם הרוחני, לגילוי הבורא. הכול תלוי רק בחיבור בינינו. לכן נתחבר ונשתדל לחשוב על זה יותר.

(סוף השיעור)