שיעור בוקר 06.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ס"א, עמ' 2061, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות קל"ו – ק"מ

קריין: אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז. אנחנו ב"לוח תשובות לפירוש המלות" בדף ב' ס"א, עמוד 2061, אות קל"ו, שאלה מהי כסות.

"מהי כסות. קלו) כשיש דינין בזו"ן, דהיינו כל שהוא חסר ג"ר, יכולים הקליפות להאחז באחורים שלו, דהיינו בהכלים שמחזה ולמטה. ולהשמר מהם, נעשה התיקון דאב"א. שאחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ, ומהפנים אינם יכולים לינק. ותיקון זה דהסתרת האחורים נקרא כסות. ולכן עולם היצירה שהוא ו"ק בלי ראש, הוא צריך לבחינת כסות הנ"ל. ולפיכך נעשה העשיה בבחינת ג' גו ג', כדי להעשות בחינת כסות על היצירה, שלא יוכלו החיצונים לינק מהם. ולפיכך יש בעולם היצירה ב' בחינות: שאר, וכסות. שאר: הם המוחין להחיות אותו. וכסות הוא בחינת הכיסוי דעולם העשיה שמכסהו מחיצונים. אבל בעשיה יש רק שאר לבד, כי אינו צריך לכסות מאחר, כי הוא בעצמותו הוא הכסות. כנ"ל. (אות קל"ה)."

כדי לברר את זה אנחנו צריכים להיכנס להסברים רחבים. אבל תכל'ס, מה יש לנו כאן? יש השפעה מלמעלה, צריכה להיות איזו הכנה לזה בתוך העולם שמקבל איזו השראה מלמעלה וגם איזו מערכת ביטחון כביכול, שלא יעביר את האור למטה. כל עולם ועולם מקבל מלמעלה השפעה וגם נתמך מהעולם שלמטה ממנו בתמיכה מסוימת.

לדוגמה, הורה שיודע שהוא חייב לעבוד ולהביא פרנסה, כי מלמטה הילדים שומרים עליו שהוא לא יברח, אלא שיתפקד כמו שצריך, מלמעלה חייבים לספק לו מקום עבודה ומלמטה יש מישהו שדורש שיעבוד ואז הוא מתפקד נכון בין שני אלו.

שוב,

"כשיש דינין בזו"ן, דהיינו כל שהוא חסר ג"ר," שלמות, "יכולים הקליפות להאחז באחורים שלו," של זו"ן, "דהיינו בהכלים שמחזה ולמטה." באח"פ שלו. "ולהשמר מהם," מהכלים האלו שיכולים להיתפס בזו"ן ולהיות כהמוצצים ממנו, מושכים את השפע לקליפות, "נעשה התיקון" בזו"ן שהם נמצאים "דאב"א. שאחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ," זאת אומרת, עובדים רק בכלים דהשפעה, זה נקרא "פניהם מגולים". ואחוריים ביתה, זה נקרא סגורים, לא מפעילים את האחפ"ים. "ומהפנים אינם יכולים לינק." מהפנים, כי זה כלים דהשפעה, מה תיקח מהם, אור החסדים? "ותיקון זה דהסתרת האחורים נקרא כסות." שהוא מכסה את האחוריים שלו. "ולכן עולם היצירה שהוא ו"ק בלי ראש, הוא צריך לבחינת כסות הנ"ל." כי סך הכול אין לו ראש, הוא בו"ק ויכולים לינוק ממנו, הוא יצירה. בעשיה אין, בבריאה יש תיקון, אבל יצירה הוא באמצע, הוא צריך דווקא שמירה, "הוא צריך לבחינת כסות הנ"ל." לזה שמכסה אותו, שומר עליו.

"ולפיכך נעשה העשיה בבחינת ג' גו ג'," זאת אומרת, שלא רצה כלום חוץ מלהיות במצב הקטן ביותר, "כדי להעשות בחינת כסות על היצירה," שלא דורשת שום דבר מהיצירה, "שלא יוכלו החיצונים לינק מהם." מהיצירה דרך עולם העשיה. כי עשיה נסגרת, היא לא רוצה שום דבר. "ולפיכך יש בעולם היצירה ב' בחינות: שאר, וכסות. שאר: הם המוחין להחיות אותו." בלבד. "וכסות הוא בחינת הכיסוי דעולם העשיה שמכסהו מחיצונים." את עולם היצירה. "אבל בעשיה יש רק שאר לבד, כי אינו צריך לכסות מאחר, כי הוא בעצמותו הוא הכסות. כנ"ל. (אות קל"ה)." זאת אומרת, מכסה, הוא בעצמו נעשה כלפי העולם היצירה.

כך בינתיים, אלה דברים שאנחנו לא כל כך לומדים. הלאה דווקא יש עוד משהו דומה לזה, "מהו כסא הכבוד." כסא זה גם מהמילה כיסוי.

קריין: "מהו כסא הכבוד." קל"ז.

"מהו כסא הכבוד. קלז) הע"ס דמוחין דאמא מתפשטים בעולם הבריאה: הג"ר נקראו כסא, הו"ק נקראו שש מעלות לכסא, והמלכות מתלבשת במלכות דבריאה, ונקראת כסא דין, תכלת, סנדלפון. כי הט"ר דמוחין הם בחינת כסא הרחמים, ומלכות היא כסא דין. פירוש: כי המוחין דאמא המאירים בבריאה, יוצאים על מסך דבחי"ב שבפי יסור דאמא הכלול בפרסא שמתחת רגלי הנוקבא דז"א, שהוא מטעם התלבשות אמא בנוקבא ונמצא רגלי אמא נוגעים בפרסא, שהוא כח הסיום של האצילות ובחינת הדין. וע"כ נקראים הג"ר דאמא המתלבשים בפנימיות כחב"ד דבריאה, בשם כסא הכבוד, מורה על כח הפרסא הכלול במסך, שעל ידי האו"ח שלו, יצאו כל המוחין דג"ר אלו, ולכן אע"פ שהוא כסא, מלשון מכסה על אור האצילות שה"ס הכבוד, עכ"ז הוא כסא רחמים, שהרי כל המוחין באו מהתלבשות באו"ח הזה. אמנם בסוף המוחין בסיומם, נמצא מתגלה כח הסיום בעצמו, המסיים על המוחין, שה"ס מלכות המסיימת, והנה שם מתגלה כל כח הדין הכלול בהפרסא, וע"כ מכונה המלכות דאמא, המתלבשת שם בסיומא, בשם כסא דין, כי הדינים שבה עומדים שם. וכן תכלת, מלשון, ויכל העם מלהביא וכו'. כי כח ג"ר דאמא, שה"ס הרחמים לא יכלו לעבור דרכה ולמטה. וכן מטעם זה נקרא סנדלפו"ן, כמו הסנדל השומר על הרגלים מפני החיצונים. והנה נתבאר שהמוחין דאמא שבבריאה בכללן, נקראו כסא הכבוד, כי האצילות ה"ס הכבוד, ומתוך שהמוחין יצאו על מסך הכלול בפרסא המסיימת האצילות, נמצאים גם הם בחינת כיסוי על הכבוד. אמנם הט"ר של המוחין נבחנים לכורסייא דרחמי, להיות בהם כח ג"ר דאמא. אבל המלכות דמוחין, שהם בחינת הפרסא המסיימת עצמה, נקראת כסא דין. תכלת, סנדלפון. (אות קנ"א קנ"ב)."

יש הרבה פרטים, לא כל כך פשוט להיכנס לזה. נקרא שוב. מי שלא מבין לא מבין. אם קצת מבין, יכול להיות שמבלבל את עצמו, לא חשוב. כמה שנכנס נכנס. הוא כותב מתוך ההשגה, בשבילו זה החיים שלו. הוא רואה את הדברים האלה, אז הוא רואה וכותב. יש לו רק בעיה איך לכתוב את זה כמה שיותר בצורה שלא יברחו, שיקראו, אבל מי שקורא הוא בכל זאת לא מבין. אם אני לא נמצא בזה, אני לא מבין על מה מדובר.

אפילו שאני נמצא בזה במשהו, איך אני אספר למי שלא נמצא? אין משהו דומה. אם הייתי נניח באיזו מדינת ים, אז אני יכול לספר לך שכאן זה כך ושם זה כך. יש משהו מקביל, יש קווים בין זה לזה, שאני יכול לתאר לך מה זה. אבל אם אין שום דמיון בין רוחניות לגשמיות? אפילו המדרגות ברוחניות, יש ביניהן הבדל כזה שאי אפשר להסביר ממדרגה למדרגה. אתה נמצא במדרגה שמונים ושבע והוא נמצא במדרגה שמונים ושמונה, לא יכולים להסביר מה שקורה. רק להשתמש במאור המחזיר למוטב, ממש, מי שרוצה כך, רק לשם זה הוא קורא.

לכן זו לא בעיה, אנחנו יכולים לקרוא, כי מסוגלים להפיק מזה תועלת ללא שום קשר לכך שאף אחד לא מבין. אתה חושב על אחרים איזה חכמים הם, הם יודעים הכול ואני יושב כאן ולא מבין כלום, בשביל מה אני יושב בכלל. לא, דווקא כשאתה מבין שאתה לא מרגיש כלום, אתה יכול להרוויח יותר מאחרים, כי הם חושבים שמשהו מבינים. לך יש כבר בעיה, אתה כבר חושב שאתה קצת מבין, זו בעיה גדולה.

עוד פעם, לאט לאט, קוראים לשם המאור המחזיר למוטב, לשם סגולה. ולכן רצינות וממש מתוך הלב רוצים שזה יעבוד על הלב שלנו, והלב יפתח ואז אנחנו נבין מתוך ההשגה, אחרת לא. ככה זה.

קריין: "קלז) מהו כסא הכבוד."

"מהו כסא הכבוד. קלז) הע"ס דמוחין דאמא מתפשטים בעולם הבריאה: הג"ר נקראו כסא, הו"ק נקראו שש מעלות לכסא, והמלכות מתלבשת במלכות דבריאה, ונקראת כסא דין, תכלת, סנדלפון. כי הט"ר דמוחין הם בחינת כסא הרחמים, ומלכות היא כסא דין."

זאת אומרת, מאמא באה איזו בוכטה כזאת, השפעה, לעולם הבריאה. מפני שאמא זה בינה ועולם הבריאה זה בינה בעולמות, לכן יש קשר והשפעה מהבינה דאצילות, מאמא, לעולם הבריאה. ההשפעה הזאת היא כפרצוף שיש בו ראש, תוך, סוף, ט' ראשונות ומלכות.

ואז הוא מסביר לנו, השפעה מאמא נקראת ג"ר שנקרא כסא, ה-ו' נקרא שש מעלות הכסא, ו"ק, גוף, והמלכות היא מתלבשת במלכות דבריאה ונקראת כסא דין. זאת אומרת ט' ראשונות שאמא משפיעה על עולם הבריאה הן נקראות כסא רחמים, והמלכות שאמא משפיעה לעולם הבריאה זה נקרא כסא דין, תכלת, סנדל. כך זה נקרא. "כי הט"ר דמוחין הם בחינת כסא הרחמים, ומלכות היא כסא דין."

שאלה: האם מדובר שבריאה נמצאת באצילות?

לא יודע, בשביל מה לי עכשיו לדעת את זה?

תלמיד: כי הוא אומר שהמלכות דאמא נמצאת על הבריאה. אז אני שואל האם זה כשבריאה נמצאת עדיין בעולם האצילות או שזה בהשראה.

לא אמא, אני לא חושב כמוך, כי אין לי שכל גדול לחשוב על כל הדברים האלה, אלא הוא כותב שמוחין דאמא יורדים לעולם הבריאה. זה הכול.

מה אתה שואל על זה? איפה נמצאת אמא? לא יודע. איפה נמצאת בריאה? לא יודע. אני שומר רק על דבר אחד, מוחין דאמא יורדים ומתפשטים בעולם הבריאה. והוא מחלק את המוחין הזה לט' ראשונות ולמלכות, לג"ר וו"ק, לכל דבר הוא יכול לחלק. זה הכול.

צריכים לקרוא מה שהוא נותן. אם היית מקבל את זה לא בשכל הגדול שלך אלא בנקודה הקטנה של הלב, אז לא היית חושב על החכמה, היית חושב על הסגולה.

"פירוש: כי המוחין דאמא המאירים בבריאה, יוצאים על מסך דבחי"ב שבפי יסור דאמא הכלול בפרסא שמתחת רגלי הנוקבא דז"א, שהוא מטעם התלבשות אמא בנוקבא ונמצא רגלי אמא נוגעים בפרסא, שהוא כח הסיום של האצילות ובחינת הדין. וע"כ נקראים הג"ר דאמא המתלבשים בפנימיות כחב"ד דבריאה, בשם כסא הכבוד, מורה על כח הפרסא הכלול במסך, שעל ידי האו"ח שלו, יצאו כל המוחין דג"ר אלו, ולכן אע"פ שהוא כסא, מלשון מכסה על אור האצילות שה"ס הכבוד, עכ"ז הוא כסא רחמים, שהרי כל המוחין באו מהתלבשות באו"ח הזה. אמנם בסוף המוחין בסיומם, נמצא מתגלה כח הסיום בעצמו, המסיים על המוחין, שה"ס מלכות המסיימת, והנה שם מתגלה כל כח הדין הכלול בהפרסא, וע"כ מכונה המלכות דאמא, המתלבשת שם בסיומא, בשם כסא דין, כי הדינים שבה עומדים שם. וכן תכלת, מלשון, ויכל העם מלהביא וכו'. כי כח ג"ר דאמא, שה"ס הרחמים לא יכלו לעבור דרכה ולמטה. וכן מטעם זה נקרא סנדלפו"ן, כמו הסנדל השומר על הרגלים מפני החיצונים. והנה נתבאר שהמוחין דאמא שבבריאה בכללן, נקראו כסא הכבוד, כי האצילות ה"ס הכבוד, ומתוך שהמוחין יצאו על מסך הכלול בפרסא המסיימת האצילות, נמצאים גם הם בחינת כיסוי על הכבוד. אמנם הט"ר של המוחין נבחנים לכורסייא דרחמי, להיות בהם כח ג"ר דאמא. אבל המלכות דמוחין, שהם בחינת הפרסא המסיימת עצמה, נקראת כסא דין. תכלת, סנדלפון. (אות קנ"א קנ"ב)."

מי הצליח לחשוב על הסגולה? עד עשרה. כל היתר חשבו על סנדל?

קריין: "קמ) מהם כתרים דנשמות אדה"ר"

"מהם כתרים דנשמות אדה"ר. קמ) מקודם החטא היה לאדה"ר נר"ן מבי"ע דאצילות, ולאחר החטא נסתלקו ממנו הט"ר דאורות דכל ספירה וספירה מנר"ן דאצילות שלו, עם הט"ת דכלים, דכל ספירה מנר"ן, ולא נשאר בו אלא אורות דנפשות דכל ספירה וכלים דכתרים שבכל ספירה, וגם הם לא מבחינת אצילות, אלא מבי"ע לאחר הפרסא, כי הבי"ע נפגם מחמת חטאו, וירד לאחר הפרסא דאצילות. וענין השארת כתרים דכלים ואורות דנפשות, הוא מטעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות, כי כל עוד שאין בו אלא כלי דכתר, לא יוכל להתלבש בו אלא אור היותר קטן שהוא אור הנפש, כנודע. (אות קכ"ה)."

"מקודם החטא היה לאדה"ר נר"ן מבי"ע דאצילות, ולאחר החטא נסתלקו ממנו הט"ר דאורות דכל ספירה וספירה מנר"ן דאצילות שלו," אדם הראשון לפני החטא הוא היה בעולם האצילות. כשהוא היה בעולם האצילות הכלים שלו קיבלו אור מאצילות, כמו שהם היו. ואחר החטא האור הזה כביכול הסתלק. מה הוא אומר? "ולאחר החטא נסתלקו ממנו הט"ר דאורות דכל ספירה וספירה מנר"ן דאצילות שלו," היו לו נפש, רוח, נשמה, האורות האלה. אז ט' ראשונות מאורות נפש, רוח ונשמה הסתלקו "עם הט"ת דכלים, דכל ספירה מנר"ן, ולא נשאר בו אלא אורות דנפשות דכל ספירה" ובכלים נשארים רק כתרים. אז אור הנפש בכלי דכתר מכל דבר שהיה, זה מה שנשאר לו. "וגם הם לא מבחינת אצילות," זאת אומרת לא שהיה לו את זה באצילות לפני החטא, אלא אחרי החטא ירד והאורות שבו ירדו לנר"ן דבי"ע, ואז מנר"ן דבי"ע נשאר רק נפש בכלי דכתר. "אלא מבי"ע לאחר הפרסא, כי הבי"ע נפגם מחמת חטאו, וירד לאחר הפרסא דאצילות." למטה מפרסא דאצילות. "וענין השארת כתרים דכלים ואורות דנפשות," שנשאר כלי דכתר עם אור הנפש מכל מה שהיה לו, "הוא מטעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות, כי כל עוד שאין בו אלא כלי דכתר, לא יוכל להתלבש בו אלא אור היותר קטן שהוא אור הנפש, כנודע. (אות קכ"ה)."

שאלה: בהמשך למה שאמרת לחבר. אם אני לא מבין, אבל לא רוצה להיכנס לאדישות?

יש לנו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. מקומות. אדם הראשון כשהוא נולד, הוא נולד במצב שהיה נמצא עד חזה דיצירה. ראשו היה במקום זעיר אנפין דאצילות, וגרונו היה במקום מלכות דאצילות, ואז גופו היה מתחלק כך (ראו שרטוט).

בערב שבת, כשהייתה אתערותא דלעילא, הוא עלה כך שמכל הקומה שלו רק שש ספירות היו מחוצה לפרסא עד החזה דבריאה. והיה לו נר"ן, למה נר"ן? כי כל הפרצוף שלו זה נפש, רוח, נשמה, שלושה כלים היו לו, קטנות, גלגלתא ועיניים. אז היה לו נר"ן דבי"ע מה שנקרא, ונר"ן דאצילות. זה בעצם אור אחד, רק אור דאצילות היה עובר אליו דרך הנר"ן. ואחרי החטא הוא נפל ואין לו יותר שום קשר לאצילות. ועכשיו מדובר על מה שיש לו אחרי החטא. אז נעלמו לו כל הנר"ן האלו, ונשאר לו אור הנפש בכלי דכתר. סך הכול, על זה מדובר, זה נשאר. וזה עוזר לו אחר כך לקום, להתחיל לעשות תיקונים, להרגיש משהו ששייך לרוחניות.

שרטוט

(סוף השיעור)