נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 23.12.23:
אם האדם מרגיש שיש לו טענות לבורא והוא לא מסוגל לסדר את התביעות האלה, אז למה אנחנו צריכים להמתיק אותן? פשוט ממשיכים, ובינתיים לא שמים לב לשאלות האלה כי אין לנו אפשרות לשאול נכון, לענות נכון ולקבל תשובה נכונה.
בדרך כלל העזרה מגיעה דרך הקבוצה, אבל יכול להיות שהאדם שומע את התשובה לבד. הוא לא שומע מהחברים, אלא מרגיש את התשובה בתוך הלב, ישירות מלמעלה.
איך להחזיק בנקודת הקשר עם הבורא והתיקון? לשם כך עלינו להיות בקשר עם הקבוצה.
העיקר להיות בקשר תמידי עם הקבוצה ולזרום עם כל מצב שהיא עוברת. את ההרגשה הפרטית תצרף לקבוצה ותזרום.
במצבים שבהם אדם לא מרגיש אין עוד מלבדו "מטעם שכך הוא רצונו יתברך", עליו לחפש קשר עם החברה כי בתוכה הוא מוצא קשר עם הבורא. כל החברים שלו מכוונים לזה, וכשהוא מתחבר איתם הוא נמצא באותו כיוון.
עבודה פרטית בשיוך לאין עוד מלבדו לא מקרבת למטרה. המטרה מגיעה כתוצאה מחיבור עם החברים, בחיפוש הרגשת בורא אחד בחיבור אחד, בקבוצה אחת, והוא מחפש כאחד, זו המטרה.
אדם שמגיע להכרה באין עוד מלבדו מרגיש מאושר.
כל ההצלחה שלנו היא בחיבור בינינו, כי בעזרתו אנחנו מגיעים למצב שכולנו מחוברים בצורה נכונה ומוכנים להחזיק את כובד גמר התיקון.
עליך לשכנע את עצמך שאין עוד מלבדו והבורא עושה ויעשה הכול, עלינו רק לחפש איך להיצמד אליו.
גם כשאנחנו מחפשים איך להתחבר ולהתאים את עצמנו למצב של גמר התיקון אנחנו עושים נחת רוח לבורא, למרות שאנחנו עדיין לא נמצאים במצב הזה.
זו לא חכמה להגיד אין עוד מלבדו אחרי מעשה, כשאתה כבר רואה את הסיכום והתוצאה, זו אמונה בתוך הדעת, אפילו למטה מהדעת. הפתרון הנכון הוא להגיד אין עוד מלבדו על כל דבר שמתגלה, שהוא בא מהטוב ומיטיב, ואתה רוצה לקבל זאת בשלמות הלב כאילו כל הפעולה הזאת מגולה לגמרי כטוב ומיטיב, מתחילתה ועד סופה.
אתה תלוי בחברים. אם כולם חושבים וקובעים כך, אין לך ברירה אתה מקבל מהם את הדעה הזאת. הם חושבים על זה, מדברים על זה ואתה מרגיש את זה עליהם. חובתנו להציג כך כלפי כל חבר וחבר בעשירייה.
להגיע להחלטה שאין עוד מלבדו זה כשאני מקבל על עצמי את הנהגת הבורא כאילו היא גלויה ואני מתייחס אליה כאילו רק היא פועלת עליי ואני עומד לפניה ומקבל אותה.
היכולת של האדם להיות בהכרה של אין עוד מלבדו תלויה באיך הוא מכוון את ליבו.
הרווח הוא אם אתה קובע אין עוד מלבדו תוך כדי פעולה ולא אחריה, שאתה נכנס לעולם שממלא אותו בורא אחד ונמצא בתוכו.
זאת תקופה לא פשוטה, קשה, חדשה, והרבה פעמים עלינו ללכת בעיניים עצומות ולשמוע את המורים שלנו כך שהם נמצאים למעלה וקובעים לנו את הדרך. נקווה שלא ניכנס לאותה תקופה שכתבו עליה דברים שלא כדאי לנו להרגיש אותם כמו שהם כתבו, אלא נשתדל בעזרת ה', בחסדי ה', לעבור למעלה ממנה.
מתי קובעים שאין עוד מלבדו? כשאנחנו יכולים להתקרב לזה ולזהות את זה ולהידבק לזה.
כל עוד לא הגעת להרגשת הבורא, שאין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, עליך להשתנות.
התנאים לאין עוד מלבדו הם שהאדם צריך להיות מחובר עם החברים עד כדי כך שירגיש שכולם כאחד, ובחיבור ביניהם הם ירגישו שיש כוח אחד מעליהם.
הבורא נעלם מפני שאנחנו נמצאים אחרי השבירה וכל אחד מרגיש שהוא קיים לבדו בעולם. יש עוד אנשים קרובים אליו פחות או יותר, אבל למרות זאת האדם לבדו וזהו כוח השבירה. אם אנחנו רוצים להרגיש את הבורא עלינו להתחבר בינינו, רצוי שיהיו בעשירייה עשרה חברים שלומדים יחד איך להתחבר וכך הם יכולים להשתדל להשיג שאין עוד מלבדו, כי כשעשירייה מחוברת, היא מלכדת את כל הכוחות, המחשבות, הרצונות והפעולות שלה ויוצרת תנאי שהבורא אחד, והם עשרה כאחד מתאימים את עצמם זה לזה במדרגה הכי קטנה בסולם המדרגות.
אין אני לי מי לי צריך להיות לפני כל מאמץ ומאמץ שאני עושה, ואחרי זה כבר עומד המאמץ שאני רוצה לתאר שאין עוד מלבדו.
אתה חייב לקבל את החיים כך שהכול מגיע ממנו, אין לך ברירה, אתה חייב להחזיר את העולם לתיקון.
אתה לא משנה דבר חוץ מהיחס הפרטי שלך, אתה משנה רק את עצמך בלבד, את ההסתכלות שלך.
"אם אין אני לי מי לי" - אם אתה לא תשנה את עצמך, אין מי שיעזור לך בזה.
כל מה שאתה מרגיש בא מהבורא כדי שתתאים את עצמך אליו.
אתה עושה הכול יחד עם אין עוד מלבדו ובכוחו, ולא שאתה מזיז אותו, מתקן את החיים ואחר כך חוזר אליו.
אף פעם הבורא לא שם קיר, אלא יש מקרים מיוחדים שעדיין לא שייכים לנו. אם אדם לא מבצע את פעולות החיבור ואומר שזה בגלל שהבורא מפריע לו, זה שקר.
התפילה כוללת את כל מה שאתה יכול לפנות איתו לבורא - מבכי וצער ועד שמחה שמפוצצת הכול.
איך להתחבר לחשבון הכללי? תיכנס לעשירייה, תכיר את החברים, תשתדל להיות קרוב אליהם, לעזור להם בהכול, קנה לך חבר ותראה כמה שזה מקרב אותך אליהם וההפך, מקרב אותם אליך.
אני לא חושב שלמדינת ישראל מגיע עכשיו תיקון. עוד לא הגענו להכרת הרע שאנחנו שונאים זה את זה, שאנחנו מקור השנאה של כל האנושות, ולכן כולם מכוונים עלינו אצבע שאנחנו אשמים, הם מרגישים את זה נכון. אנחנו רוצים לשקול כמו כל אומות העולם וזה לא נכון, כי אנחנו לא כמוהם, החשבון איתנו אחר. לכן בכל זאת עלינו להשתדל לפרסם כמה שאפשר ויבוא הזמן שהם יקבלו זאת ויתחילו לטפל בעצמם.
מי שנמצא בתיקון לא רואה שום דבר רע, כי הוא רואה עד כמה הפעולות האלה מקדמות אותנו לחיבור ולתיקון. אנחנו לא מסוגלים להתקרב אחד לשני אלא רק על ידי צרות, ואנחנו לא יכולים לחשוב על תיקון העולם אלא אך ורק דרך מצבים כאלו. מה תעשה עם ילד שלא רוצה לשמוע, לא רוצה לקיים, לא רוצה ללמוד? אתה רוצה להגביל אותו, להפעיל עליו לחץ. הילד סובל ואתה מצטער איתו, אבל אי אפשר להפסיק את הייסורים כי אז הילד לא יגדל, "צער גידול בנים".
איך לגלות את הטוב? לכל אחד יש עשירייה. אתם שוכחים שהיא המכשיר לגילוי הטוב, המכשיר לתיקון העולם כולו, עשירייה היא כלי שלם.
לפני הרבה שנים התאספו רבי שמעון ותלמידיו במערה וקבעו שצריכה להיות קבוצה מיוחדת בכל העולם הסוער סביבה. מפני הלחץ מבחוץ וגם קריאת הזמן מבפנים תראה לאיזה גילוי המציאות הם הגיעו. למה אתם לא יכולים לעשות זאת היום בעשיריות? להתחבר עוד יותר ולהשתדל מתוך הלחץ להוציא את תמצית ההתפתחות האנושית. כבר הגענו אליה, רק שתתגלה. בזה תעשו טובה לכולם - גם לעם וגם לעולם.
בכל קבוצה יש שניים-שלושה-ארבעה חברים שהם קרובים יותר זה לזה, מתאימים זה לזה, מבינים זה את זה אז תנסו לסדר כך את כל העשירייה, שתהיו כולם כאיש אחד בלב אחד ותראו איך כל עשירייה תתחיל לעלות כמו במעלית.
כל אחד צריך לחשוב איך אתם מסדרים את העשירייה שבה אדם נמצא כך שאין רב ונשארת רק דרך להתקשר לבורא ועימו להגיע לגמר התיקון. לא לחכות שיבוא משהו מלמעלה, אלא לחשוב איך מלמטה אנחנו מעוררים אותו, זה מה שחסר לנו.
אתם מגיעים לשיעורים, לישיבות, להתאספויות, מסמנים וי וזהו. אבל זה לא נכון. כך עוברות השנים ושום דבר לא קורה ואחר כך באים אליי בטענה. אז אני רוצה להגיד לכם שאנחנו חייבים להגיע למצב שמיד נתחיל לארגן כל אחד את העשירייה שלו כעולם שלם, עשירייה שאינה צריכה כלום חוץ מלהרגיש איך שהיא עולה לבורא.
אם נתחבר בעשירייה נוכל להשפיע על כולם ובטוח נוכל ללכת קדימה, לקבוע את הגורל שלנו.
לחברים שנמצאים עכשיו בשדה הקרב קל יותר לתאר שאין עוד מלבדו, ועלינו להיות איתם יחד בלב ונפש ולרצות להגן עליהם מתוך הרצון שלנו, מתוך הדאגה שלנו, שזה יהיה כמו שריון סביבם.