שיעור בוקר 23.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 513. "שמעתי". מאמר א'. "אין עוד מלבדו"

קריין: שלום חברים, אנחנו בשבת מיוחדת מאוד, שבת של התקפה על החיבור בינינו, הגיעו לכאן מכל הארץ, מנהריה, מעכו, מהערבה, מבאר שבע, מזיכרון, מכרמיאל, מרחובות, מקבוצות בכל המדינה.

נלמד מאמר מיוחד מאוד, "אין עוד מלבדו", ואנחנו מוכנים להתקפה.

נכוון את הלב של כל אחד ואחד להיפתח לחברים ולהשתדל להתחבר עם כל הלבבות כך שהבורא יוכל למלא אותם ויהיה לו שם מקום מיוחד, שלם, גדול, וימלא אותם יחד.

קריין: "שמעתי", כתבי בעל הסולם, מאמר א', "אין עוד מלבדו".

א. אין עוד מלבדו

שמעתי א' יתרו תש"ד

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה.

והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף?

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות.

נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיו לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה', ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת, ומשום זה ניתן לו מלמעלה עזרה, שלא יהיה לו היכולת לומר, שברוך ה' שיש לו תורה ומצות ומעשים טובים. ומה חסר לו עוד?

וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי. אז, האדם הזה מקבל עזרה מלמעלה, ומראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר במצב הנוכחי. דהיינו, ששולחים לו מחשבות ודיעות, שהם נגד העבודה. וזהו בכדי שיראה, שאין הוא בשלימות עם ה'.

ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות עם ה'. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו.

וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת.

האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'.

וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם.

אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שהוא עשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב, על איזה נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו צריכים להצטער.

והאדם צריך להצטער אז, ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת, לבית הכסא, ששם מקום הפסולת. כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחון.

(ואפשר לומר, שמובא בספרים, שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר. ויש לפרש על דרך שהוא אומר, שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות מדברים שכבר אמר עליהם שהוא פסולת, ועכשיו הוא רצה לקבל מהם מזונות).

וכמו כן, בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, ומרגיש קצת טעם בעבודה, אל יאמר, שעכשיו אני נמצא במצב, שאני מבין, שכדאי להיות עובד ה'. אלא הוא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה'. לכן הקב"ה מקרבו ומשום זה הוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. ויזהר, שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה, לומר, שיש עוד מי שפועל חוץ מהקב"ה.

(אולם מכאן משמע, שענין מציאת חן בעיני ה' או להיפך, אינו תלוי באדם עצמו, אלא הכל בה'. ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה' ואח"כ אינו כן, אין זה בידי האדם להבין עם השכל החיצוני שלו).

וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה.

והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.

כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה.

(ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה.

ואותו דבר בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש לו שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, גם אז מוטל עליו לומר, שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום לקרב את אבר הפרטי שלה אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה.

ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה. וזהו גם כן על אותו החשבון הנ"ל, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה שיש שמחה להכלל כלו. וע"י החשבונות האלו הוא מאבד את פרטיותו עצמו, ולא נלכד ברשת הס"א, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו.

והגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", כי מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו מיחסים להבורא. אבל הרצון לקבל הנאה צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על הכוונה משום שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים. כי זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. וזה נקרא "שמחת השכינה למעלה".

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו.לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך. ומזה בודאי יהיה נחת רוח למעלה. נמצא, שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים".

זה המאמר הראשון שרב"ש נתן לי, וכך התחילו יתר המאמרים. אני חושב שזה המאמר היסודי, החשוב ביותר.

שאלה: האם כשבעל הסולם אומר "ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה' ואח"כ אינו כן, אין זה בידי האדם להבין עם השכל החיצוני שלו", הוא בעצם אומר לנו, אל תחפשו את הסיבה או תחפשו ותבינו שהתשובה היא לא בשכל שלכם?

לא, תתקדמו למרות הסיבות שנראות לכם.

תלמיד: אבל השאלה הזאת "למה עכשיו מצא חן ואחר כך לא" קיימת אצל האדם? מה עושים עם השאלה הזאת?

אין לנו אפשרות לענות עליה, ולחשוב על איזה סיבות מקריות, בדויות אני לא ממליץ, אלא ללכת קדימה, מה שלא יהיה.

תלמיד: זאת אומרת להבין שהשאלה הזאת קיימת אבל להתעלם ממנה.

כן.

שאלה: איך יכול להיות שאם אצלו הפרוץ מרובה מהעומד, ואין לו אפילו יכולת להתגבר למעלה מהדעת, אז הוא בא בתביעה לבורא?

אז הוא בא בתביעה. אם אדם מרגיש שיש לו טענות לבורא והוא לא מסוגל לסדר את התביעות האלה, אז למה אנחנו צריכים להמתיק אותן? פשוט ממשיכים, ולא שמים לב לשאלות האלה בינתיים, כי אין לנו אפשרות, לא לשאול נכון, וגם לא לקבל תשובה נכונה.

שאלה: כתוב במאמר "אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו." אנחנו אומרים שהבורא עוזר תמיד דרך הקבוצה. מה זאת אומרת עזרה של ה', שרק הוא בעצמו יכול לעזור?

בדרך כלל העזרה מגיעה דרך הקבוצה, אבל יכול להיות שאדם שומע אותה תשובה לבד. זה לא שהוא שומע מהחברים, הוא מרגיש את התשובה הזאת ממש בתוך הלב ישירות מלמעלה.

שאלה: בדרך כלל אני לא מצליח לשייך את כל מה שקורה לי אישית לבורא. למשל אם אלו מעשים של התגברות, אז אני עשיתי, אם אני במצב לא טוב, אז אני כופר, אני משייך את זה למישהו אחר ולא לאין עוד מלבדו. אלא מפני שאני נמצא בסביבה אז אני מייחס בדיעבד את כל מה שקרה לי לאין עוד מלבדו. איך בנקודה הנוכחית לייחס את כל מה שקורה לי לבורא, והאם בכלל כל המצבים האלו נכנסים לגדר של תיקון?

כל המצבים נכנסים לתיקון, אבל להחזיק כל פעם בנקודה הזאת של הקשר עם הבורא ותיקון, לשם כך אנחנו צריכים להיות בקשר עם הקבוצה.

תלמיד: זה לא רק זה, אנחנו צריכים כביכול לזרז את הזמנים, ואנחנו כביכול נמצאים בפיגור עם כל מה שקורה איתנו.

לא. העיקר בשבילנו להיות בקשר כל הזמן עם הקבוצה ולזרום לכל מצב שאליו הקבוצה זורמת. זה יותר חשוב.

תלמיד: ומה עם ההרגשה הפרטית?

את ההרגשה הפרטית תצרף לקבוצה וכך תזרום.

שאלה: יש מצבים שאדם לא מרגיש שאין עוד מלבדו, ובעל הסולם כותב "מטעם שכך הוא רצונו יתברך" לא הרגיש כך.

כן.

תלמיד: מה האדם צריך לעשות במצבים שרצון הבורא שלא ירגיש אין עוד מלבדו?

לחפש, לחפש קשר עם החברה, ובתוך החברה הוא מוצא קשר עם הבורא.

תלמיד: מה יש בקשר עם הקבוצה שמביא הכרה באין עוד מלבדו?

כי כל החברים שלו מכָוונים לזה, וכשהוא מתחבר איתם, הוא נכנס לאותו כיוון.

תלמיד: ובצורה פרטית, כשקורים לאדם מצבים בחיים, והוא אפילו מסתכל על המציאות מסביב ומחפש לשייך לאין עוד מלבדו, זה לא נחשב כעבודה?

זה נחשב לעבודה, אבל עבודה כזאת שהוא לא מתקרב למטרה. המטרה מגיעה כתוצאה מחיבור, ששם, בחיבור עם החברים ובחיפוש הרגשת בורא אחד, בתוך חיבור אחד, בתוך קבוצה אחת, ושהוא כאחד מחפש, זו בעצם המטרה.

שאלה: בעל הסולם מסיים את המאמר "אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו." איזה עצות אני יכול לקבל במצב של היום, איך אני יכול לחשוב שאין עוד מלבדו?

אם אתה מגיע למידה מסוימת בהכרה בכך שאין עוד מלבדו, אז אתה מרגיש את עצמך מאושר.

תלמיד: אני יכול להגיד שאין עוד מלבדו על אף שרואים כזה חושך מסביב? גם אם הוא עושה לך כזה שחור בעיניים אז אתה אומר אין עוד מלבדו? אני יכול לעשות נחת רוח לבורא אם אני כאילו מאשים אותו?

במשך ההיסטוריה הבורא עשה לנו הרבה תרגילים כאלה, ועברנו את כולם, וכך הגענו לכניסה לתקופת גמר התיקון, שעליה כתוב שזה מצב מאוד קשה, וקשה מאוד להחזיק בו. אנחנו שומעים שאנחנו כבר נמצאים בתקופה הזאת, ולכן נקווה שנעבור אותה. התקופה הזאת באה כדי לתקן אותנו, להתאים אותנו למצב שלאחר גמר התיקון.

אז נשתדל להתחזק, וכל ההצלחה שלנו היא בחיבור בינינו, כי רק בחיבור אנחנו מגיעים לאותו מצב שכולנו מחוברים בצורה נכונה, ומוכנים להחזיק את הכובד של גמר התיקון.

תלמיד: האם במצב של היום אני גם צריך לחשוב שאין עוד מלבדו למרות הכול, שהוא עושה הכול? מה אני צריך לחשוב במצבים כאלה?

אתה צריך לשכנע את עצמך שבאמת אין עוד מלבדו והבורא עושה ויעשה את הכול, ועלינו רק לחפש איך אנחנו יכולים להצמיד את עצמנו אליו.

תלמיד: למרות הכול אני צריך להתעלות מעל עצמי.

למרות הכול, וזה לא חשוב כמה אתה מבין בזה או לא מבין בזה. פעם כשקיבלת חינוך מההורים, חינוך מהמחנכים, גם היית בורח, היית צועק, "למה". ועכשיו אתה כבר קיבלת קצת הבנה שאתה חייב לקבל את החינוך ולהתאים את עצמך למצב מיוחד.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות נחת רוח לבורא למרות הכול?

גם כשאנחנו מחפשים איך להתחבר ולהתאים את עצמנו למצב של גמר התיקון, אנחנו בכל זאת עושים נחת רוח לבורא, אומנם אנחנו עוד לא נמצאים במצב הזה.

שאלה: אנחנו יכולים להגיד אין עוד מלבדו לאחר מעשה, אבל איך אפשר לייחס את הדברים לבורא תוך כדי האירוע, לא רק בדיעבד?

זה שתגיד שאין עוד מלבדו אחרי המעשה, כשאתה כבר רואה את הסיכום, את התוצאה, זו לא חכמה, זו אמונה בתוך הדעת, ואפשר אפילו להגיד שלמטה מהדעת. אבל זה שאתה אומר על כל דבר שמתגלה שאין עוד מלבדו וזה בא מטוב ומיטיב, ואתה רוצה לקבל את זה בשלמות הלב שלך, שכל הפעולה הזאת מגיעה מגוּלה לגמרי לגמרי כטוב ומיטיב מתחילה עד גמירה, זה הפתרון הנכון.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי חיבור עם הקבוצה וחיזוק עם החברים.

תלמיד: מה הקשר בין החיבור בקבוצה ולייחס את הדברים לאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב?

כי אתה צריך להשתכנע על ידי החברים שככה זה, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, וודאי שבמצב הנוכחי.

תלמיד: איך החברים ישכנעו אותי בזה?

אתה תלוי בהם. אם כולם כך חושבים וקובעים, אז אין לך ברירה, אתה מקבל מהם את הדעה הזאת.

תלמיד: האם הם צריכים להגיד לי את זה, או שמספיק שהם חושבים את זה וזה כבר עובר אליי כי אני תלוי בהם?

הם חושבים על זה, מדברים על זה ואתה מרגיש את זה עליהם, וזו חובתנו כך להציג את עצמנו כלפי כל חבר וחבר בעשירייה.

תלמיד: האם אני פשוט סופג את זה מהם?

כן.

שאלה: מה זה נקרא להגיע להחלטה שאין עוד מלבדו?

זה אומר שאני מקבל על עצמי את הנהגת הבורא כאילו שהיא גלויה, ומתייחס אליה שרק היא פועלת עליי ואני עומד לפניה ומקבל אותה.

תלמיד: במה תלויה היכולת של האדם להיות בהכרה, בהשגה של אין עוד מלבדו?

זה תלוי איך הוא מכוון את ליבו.

תלמיד: האם משיגים את זה?

כן. משיגים את זה בתוך ליבו של אדם.

שאלה: אם הגעתי למקום הזה שאני קובע תוך כדי המצב שאין עוד מלבדו, מה הרווח בזה? מה מיוחד בזה שאנחנו עושים את זה תוך כדי ולא אחרי?

הרווח הוא מזה שאתה נכנס לעולם שממלא אותו בורא אחד ואתה נמצא בתוכו.

תלמיד: מה זה אומר שאני נמצא בעולם אחד עם הבורא ואני בתוכו?

כך אתה מרגיש וזה קובע את ההחלטות שלך, את הפעולות שלך, את החיים שלך, את הכול.

תלמיד: איך?

על ידי זה שאתה מתעמק בדברים האלה, שקיים רק הבורא שאין עוד מלבדו, והוא פועל בכל הפרטים שבמציאות שבה אתה קיים, ואין לך יותר מה לעשות אלא רק להידבק בו.

תלמיד: במה הפעולות שלי יהיו שונות אם אני עושה את זה תוך כדי, או עושה את זה אחר כך? במה אני אתנהג אחרת, במה המצב שלי יהיה אחר אם אני קובע את זה?

אם תעבוד על עצמך כדי לחפש את אותו כוח אחד שסובב את הכול, מנהל את הכול ואין עוד מלבדו, אז אתה תגיע למגע עם הבורא ואחר כך לדבקות בבורא, שזו בעצם מטרת החיים שלנו.

תלמיד: כשאתה מנסה לעשות את הפעולה הזאת אתה כל הזמן מגלה שאתה לא שם. אני מדבר על עצמי כרגע.

בסדר, נותנים לך הזדמנות עוד יותר ועוד יותר להוסיף מאמצים.

תלמיד: אחרי שאני אוסיף את המאמצים האלה דרך הקבוצה, דרך החברים, בתפילה, מה ישתנה? מה יהיה מיוחד במצב הזה, שהוא המצב הכי גבוה שאנחנו מדברים עליו להגיע לאין עוד מלבדו, לפחות בינתיים?

מה יהיה?

תלמיד: כן, במה זה יהיה שונה מהיומיום הרגיל?

הוא נקרא "גמר התיקון של האדם".

שאלה: שמעתי שאמרת קודם, שקשה להחזיק בתקופת גמר התיקון, ואנחנו כבר בתקופה הזו, נקווה שנעבור אותה. למה נקווה, האם יכול להיות שלא נצליח לעבור אותה?

זאת תקופה לא פשוטה, הייתי אומר קשה, חדשה, ואנחנו צריכים ללכת בה הרבה פעמים בעיניים עצומות ולשמוע למורים שלנו כי הם נמצאים למעלה וקובעים לנו את הדרך.

תלמיד: המצב שהעם שלנו חוֹוה עכשיו, זה רק סימן לתחילת אותה תקופה שאתה מדבר עליה?

נקווה שלא. נקווה שלא ניכנס לאותה התקופה, כי כתבו עליה כאלה דברים, שלא כדאי לנו להרגיש אותה בצורה שכתבו. אלא נשתדל בעזרת ה', בחסדי ה', לעבור אותה קצת למעלה ממנה.

תלמיד: מה שמייחד את התקופה הזאת הוא שהאור מלמעלה הולך ומתחזק, ואם לא נהיה מותאמים, אז אנחנו נחווה את המצבים בצורות חיצוניות?

כן.

תלמיד: אז מכאן מובן שהאחריות שלנו לחיבור חייבת להיות בהתאמה, כלומר אנחנו צריכים להבין שיש לנו אחריות להגביר את החיבור, אולי אפילו בקצב מהיר יותר מאשר מה שקורה מלמעלה, ואז נחווה את כל הדברים האלה בצורה פנימית יותר ולא חיצונית?

אני לא יכול להגיד אם בצורה פנימית או חיצונית, את זה אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: איך ומתי קובעים שאין עוד מלבדו?

כשאנחנו יכולים להתקרב לזה, לזהות את זה, ולהידבק בזה.

תלמיד: אבל האדם עובר כל מיני דברים בחיים שלו, איך הוא קובע שעכשיו זה אין עוד מלבדו ועכשיו התגברתי או לא התגברתי? מתי הזמן שהאדם עוצר רגע את כוחו ואומר, אין מישהו אחר שיכול לעזור לי מלבד הקדוש ברוך הוא?

כן.

תלמיד: מתי? כי כל פעם אומרים אתה צריך להתגבר למעלה מהדעת, בתפילה, ללכת לחברים, יש כל כך הרבה פעולות לפני?

הוא צריך גם לקבוע שאין עוד מלבדו, זה צריך להיות למעלה מהכול.

תלמיד: אבל מתי האדם קובע את זה? כי הוא יכול גם סתם להגיד על הכול "אין עוד מלבדו".

להגיד זה לא מספיק, אלא הוא צריך להרגיש את זה, הוא צריך להיות קרוב לזה, הוא צריך להיות מחובר לזה.

תלמיד: אנחנו עובדים בעשירייה ויש לנו כל מיני נקודות מפגש. אם אני מפספס מפגש, איך אני קובע שאין עוד מלבדו ושבאמת עשיתי את כל המאמצים להיות שם?

את זה אתם צריכים לעשות ואז להרגיש. אין חכם כבעל ניסיון, אלה דברים של הרגשה.

תלמיד: כשאתה מנסה להצדיק את הבורא, האם אתה נמצא גם במצב שאתה משקר?

לא, במידה שאתה מרגיש, אתה מרגיש.

תלמיד: אני כביכול מבין בפנים את מה שאתה אומר לי, אבל אני לא מצליח לחבר את זה בפעולות במוח.

תנסה. תנסה עוד ועוד.

שאלה: קודם כל מאד מרגש ומשמח לראות כאן את כל החברים, ממש מרגישים כוח גדול. רציתי לשאול לגבי קביעת "אין עוד מלבדו" תוך כדי המעשה. בחיים שלנו אנחנו נדרשים לקבל הרבה מאוד החלטות יומיומית שמשפיעות בהכרח על הדרך הרוחנית שלנו. זה יכול להיות קשור לעבודה, לפרנסה, למעבר דירה, לסטאטוס משפחי, להמון החלטות. כשאני אוחז בהבנה ש"אין עוד מלבדו" "טוב ומיטיב", אבל בפועל אני לא מרגיש שהוא טוב מיטיב ורע לי, האם זה סימן ממנו שאני צריך לשנות משהו בחיים שלי?

ודאי. כל עוד אתה לא מגיע להרגשת הבורא ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", עליך להשתנות.

תלמיד: אני גם מבין מתוך זה שהוא דאג לי לסביבה שאני כנראה צריך לשנות משהו בפנים, אני צריך להשתנות?

ודאי.

תלמיד: האם יש מצבים שצריכים לשנות גם משהו מבחוץ?

לפעמים.

תלמיד: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להשתנות בפנים, אבל מתי אנחנו יודעים שגם צריך לשנות משהו בחוץ? לפעמים אלו החלטות גורליות שיכולות להשפיע בצורה מאוד מהותית על ההתפתחות הרוחנית שלנו, האם יש איזה עיקרון שבעזרתו ניתן לדעת אם צריך לשנות משהו גם בחיצוניות שלנו?

את זה בדרך כלל אדם מחליט בתוך החברה. יש לו חברים שאיתם הוא נמצא בקשר, הבורא שם ידו על גורל הטוב ואומר "קח לך", וכך האדם צריך לקבל להחליט ולבצע.

תלמיד: מה זאת אומרת? נניח שאני מרוויח 10,000 שקל והחלטתי יום אחד בהיר שאני לא יכול לחיות כך, אני צריך להרוויח 15,000 שקל. האם אני צריך לגשת לחברים ולהגיד להם חבר'ה, אני החלטתי כך וכך?

לא, לא מדברים על דברים כאלה.

תלמיד: מה זה לבוא לחברה? אלה דברים שיכולם להיות מאוד מאוד אינטימיים. אני מנסה לקבל ממך איזה עיקרון שאני אוכל להסתכל על איזה מצפן ולהגיד, "האגו מתעתע בי, אני לא צריך לשנות שום דבר בחוץ, אני צריך להתמקד במשהו מבפנים", או עיקרון שאני כן צריך לשנות משהו בחוץ. איך אני מקבל החלטה?

קודם כל אתה לא יכול להכניס את כל החיים של האדם לאיזה צינור כדי לא לחשוב אחר כך אלא רק להתקדם בזרימה. זה לא עובד בצורה כזאת. אנחנו צריכים כל הזמן לקבל החלטות וכל הזמן להשתנות בהתאם לזה, וכך להתקרב ולבדוק את עצמנו עד שמגיעים לתיקון. אתה מחפש משהו קל.

תלמיד: הוא כותב במאמר שלפעמים האדם מקבל צורך ורצון ליהנות מדברים שכבר אמר עליהם שהם פסולת, ועכשיו הוא פתאום מוצא בהם תענוג מחודש, נכון?

כן.

תלמיד: זו דוגמא, כי אני פתאום מרגיש שיש לי רצון לכל מיני דברים. רע לי במצב שלי והרצון החדש הזה מאיר לי. זה יכול להיות כל דבר, אבל הוא מאיר לי והוא לא קשור עכשיו לדרך הרוחנית שלי, אפילו להיפך. איך אני יודע לקבל החלטה מתי לממש את הרצון הזה, מתי לא לממש את הרצון הזה, האם זה בכלל משהו שאני שולט עליו?

חכמת הקבלה ממליצה לנו להיות בתוך החברה, לאחוז בכל החברים כמה שיותר חזק, ללמוד יחד איתם, לדבר איתם ולהשקיע את עצמו בתורה. ואחרי שהוא עושה את ההכנה הזאת, אז להשתדל להחליט בתוך החברה שהוא מתקדם.

אתה מחפש פתרון חד פעמי, חד סטרי, מיד ולתמיד.

תלמיד: הפוך, אני מחפש עיקרון שלפיו אני אוכל להחליט את כל החלטות שלי בחיים.

זה לא הולך כך, לא יהיה לך עקרון כזה. יש לך עקרון "אין עוד מלבדו" ועוד כמה כאלו, אבל בכל זאת עם כל עקרון אתה צריך לעבוד כל הזמן.

שאלה: המאמר הזה מתייחס לבן אדם שהוא בפירוד מהאלוהות, נמצא בהסתרה, והוא אומר שיש דרך להתקרב. הוא אומר לו אין אלוהיות, יש אלוהים אחד, וכן הלאה.

לגבי הנקודה במאמר שהוא מכניס את האדם למקום שאומר שהוא צריך לצאת מהצער והכאב או השמחה שזה אישי ולהיכנס לצער וכאב שהוא יותר כללי. אנחנו רואים את זה גם בעוד מקומות, צער החבר, שמחת החבר, צער השכינה, שמחת השכינה. איך זה עוזר לי להיכנס לתפיסת המציאות הנכונה שהוא מכוון אותנו, דווקא דרך זה שאני שיוצא מהגישה האישית ליותר כללית ומחוץ לי?

בבקשה, תיכנס לתוך החברה, למחשבות שלהם, לרצונות שלהם.

תלמיד: האם הצעד הראשון שלי לבירור יותר אמיתי ונכון זה לא להיכנס לבירור אישי עם עצמי, אלא למשהו יותר כללי שהוא מחוץ לי?

לבירור שאתה תרגיש שאתה נמצא לגמרי בתוך העשירייה.

תלמיד: הוא אומר שגם אם טוב לך ועכשיו זכית למשהו, אז שזה לא יהיה לעצמך, אלא תשמח מזה שהעשירייה שמחה או שהשכינה שמחה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעם אני צריך לעשות בירור גם על הצער, גם על הכאב או גם על השמחה. ואם זה אישי וזה מנותק ממה שקורה בחוץ, אז האם יש שם איזו סטייה מהמציאות הנכונה? האם זה צריך תמיד להיות קשור לכלל?

כן. זה צריך להיות כמה שיותר קשור לכלל.

שאלה: כתוב, "האדם צריך להצטער אז ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה". אם הבורא הוא טוב ומיטיב אשר בו צריך לתלות את הכול, והוא גרם לי לעשות עבירה, אז למה אני צריך להצטער על כך?

כי אתה גרמת עבירה.

תלמיד: אני גרמתי עבירה, אבל אם אני לא מצטער על כך?

זו בעיה. אתה צריך להסתכל מסביב על החברים ולראות עד כמה אתה נמצא איתם או לא. זה שאתה לא מצטער, זה ברור, אבל האם היחס הזה הוא נכון.

תלמיד: למה להצטער אם הבורא גרם לי לעשות את העבירה?

אתה מתחיל לזרוק את הכול על הסיבה הראשונה. יצאנו כבר מכיתה א'.

שאלה: מה הם התנאים שנדרשים מהאדם כדי להשיג "אין עוד מלבדו"?

התנאי להשיג "אין עוד מלבדו" הוא להיות מחובר עם החברים, עד כדי כך שירגיש שהם כולם כאחד. ואז בחיבור הזה ביניהם הם ירגישו שמעליהם יש כוח אחד.

שאלה: שמעתי שאנחנו יכולים על ידי "אין עוד מלבדו" להגיע לקשר ולדבקות בבורא. איך להשתוקק לזה? כי הבורא הוא נעלם. איך לתאר לעצמי קשר עם הבורא ודבקות?

הבורא הוא נעלם מפני שאנחנו נמצאים אחרי השבירה, וכל אחד מרגיש את עצמו כקיים לבדו בעולם. יש עוד אנשים, קרובים אליו יותר או פחות, אבל בכל זאת הוא לבדו, וזה כוח השבירה.

אם אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, אז אנחנו צריכים להתחבר בינינו, רצוי בעשירייה. שיהיו עשרה חברים שהם לומדים יחד איך להתחבר, ובצורה כזאת הם יכולים להשתדל לפחות או אפילו להשיג ש"אין עוד מלבדו". כי עשירייה שמחוברת, שמלכדת את כל הכוחות, המחשבות, הרצונות והפעולות שלה, היא יוצרת את אות תנאי - שהבורא אחד והם עשרה כאחד מתאימים את עצמם זה אל זה במשהו, במדרגה הכי קטנה בסולם המדרגות, אבל כבר יהיה ביניהם קשר.

שאלה: במאמץ הזה לשמור על "אין עוד מלבדו" כל רגע ורגע, כל נקודה ונקודה בזמן, לא לאחר המעשה כמו שאמרנו, איך זה לא מבטל את אין אני לי מי לי? איפה אין אני לי מי לי בכלל?

"אין אני לי מי לי" צריך להיות לפני כל מאמץ ומאמץ שאני עושה. ואחרי זה כבר עומד המאמץ שאני רוצה לתאר לעצמי ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: כשיש כזה מצב שלפעמים אדם נניח מצליח להיכנס לתדר הזה של "אין עוד מלבדו", כל פרט ופרט בחוץ ובפנים, איפה האני הזה בכלל שהוא ה"אין אני לי מי לי", מי פועל?

אתה פועל כדי להשיג ש"אין עוד מלבדו".

תלמיד: אם אני פועל, אז איך "אין עוד מלבדו"?

כי עדין אתה מנתק את עצמך ממנו.

תלמיד: אז בעצם חייב להיות ניתוק, והאדם צריך לשמור עליו?

מלכתחילה, כדי לתת לאדם יכולת להתאמץ, לעבוד, להשתוקק, להתפלל, כן, הבורא ברא את העניין הזה, זה צמצום.

תלמיד: אז "אין אני לי מי לי" זה לא בתחילת היום, ורק בסוף היום, לאחר מעשה, להגיד "אין עוד מלבדו". זה לא ככה, אלא כל רגע ורגע להיות במאמץ לשלב את שניהם?

כן.

שאלה: אני לא מצליח לתפוס, כשמגיעים לאדם כל מיני מאורעות בחיים, ועכשיו הוא קובע אין עוד מלבדו. האם הוא צריך גם להסכים עם מה שעובר עליו בחיים? או שיש לו שם פעולה, ללכת ולשנות את הדברים? ברגע שאדם קובע אין עוד מלבדו, האם הוא עכשיו מקבל על עצמו את הסרט שהבורא שם לו, או שהוא הולך לשנות את הסרט?

לא, הוא לא מקבל על עצמו, הוא צריך לסדר את זה. כל מה שיש לנו בחיים מגיע מתוך זה שאנחנו רוצים לסדר לפי האין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, וכן הלאה.

תלמיד: אז על מה בדיוק אתה אומר אין עוד מלבדו, אם אתה בסוף הולך ומסדר, אם אתה הולך ומשנה את החיים שהבורא שם לך?

לא, אני עושה את זה לפי הפקודה, כי אני רוצה שהבורא יהיה "אחד, יחיד ומיוחד" בכל המציאות.

תלמיד: אני מנסה לתפוס איך פרקטית זה בא לידי ביטוי. הבורא עכשיו מסדר לי חיים, ואני כל הזמן רואה שהוא מפריד אותי בכל מיני מקומות בחיים, עם החברים, עם המשפחה, עם העבודה, לא משנה, הוא שובר לי את הכול.

האם אני צריך להגיד אין עוד מלבדו ולזרום עם השבירה הזאת? איפה נכנס פה האין עוד מלבדו, ואיפה אני יכול ללכת ולהגיד לא, כי זה לא אין עוד מלבדו, אני לא מסכים עם מה שהוא עושה.

אתה חייב לקבל את החיים, שהכול מגיע ממנו, ואין לך ברירה. אתה חייב להחזיר את העולם לתיקון.

תלמיד: אז על מה הקביעה שאין עוד מלבדו? על זה שזה מגיע ממנו? על מה אתה קובע אין עוד מלבדו?

ודאי שהוא הראשון והוא האחרון. וגם בכל המצבים שבין הראשון לאחרון הוא נמצא, אבל בנסתר.

תלמיד: אבל את המצב עצמו אני מחויב לשנות? כלומר בזה שאני הולך לשנות את המצב, אני לא פוגע באין עוד מלבדו?

אתה לא משנה שום דבר חוץ מאשר את היחס הפרטי שלך.

תלמיד: אבל במה שינוי היחס הפרטי שלי ישנה עכשיו את זה שאין לי קשר, או שיש לי בעיה מסוימת?

כן, זה בדיוק היחס הפרטי.

תלמיד: אז אתה משנה בסוף, כאילו אתה רוצה שזה ישתנה, או אתה מתבטל למציאות שהבורא נותן?

אתה משנה את עצמך בלבד, את ההסתכלות שלך.

שאלה: חוץ מאת היחס הפרטי של האדם למציאות, בתפיסת המציאות שלו, כלום הוא לא משנה, כל מה שעובר עליו, עובר עליו?

כן.

תלמיד: אז מה זה "אם אין אני לי מי לי"?

אם אתה לא תשנה את עצמך, אין מי שיעזור לך בזה.

תלמיד: ואיך אני משלב את זה עם "אין עוד מלבדו"?

שכל מה שאתה מרגיש בא ממנו, כדי שתתאים את עצמך אליו.

תלמיד: ואם עכשיו קורים בחיים שלי כל מיני מקרים בחיי היומיום שלי, המשפחה מתפרקת, אני רוצה להחליף עבודה, לעשות דברים, קורים לי דברים, מה אני צריך להגיד, זה אין עוד מלבדו, אני רק צריך לשנות את היחס, ולראות שככה הוא פועל בי?

כן.

תלמיד: ואיפה המקום שלי לעשות שינוי פה, או להגיד לא, אני שם עכשיו בצד את "אין עוד מלבדו", שלא יבלבל אותי, עושה שינוי בכל הכוח שיש לי, ורק אז להכיר בו?

אתה לא יכול. אתה רוצה לעשות שינויים בחיים בלי אין עוד מלבדו?

תלמיד: כי אז אני מצדיק את אין עוד מלבדו, ומשתמש בו כדי לעשות שינויים שטובים לי.

לא, הוא מלך העולם.

תלמיד: כן. זה מה שאני מנסה להבין. כי יוצא שאני כאילו שומט אחריות ממה שקורה בחיים שלי, כי רק את היחס אני צריך לשנות.

זו גישה לא נכונה.

תלמיד: מה הגישה הנכונה?

שאתה עושה את הכול יחד עם אין עוד מלבדו, ובכוח שלו. ולא שאתה מזיז אותו עכשיו, מתקן את החיים, ואחרי שאתה מתקן את החיים, אתה יכול לחזור אליו.

תלמיד: ותיקון החיים זה בכוחי? תיקון החיים, שינוי בחיים שלי ביומיום, בכל פעולה?

לא.

תלמיד: לא ממני?

לא.

תלמיד: אז כל העבודה היא?

כל העבודה היא אתה, העשירייה, והבורא.

תלמיד: זו כל העבודה של האדם?

כן.

תלמיד: איך להחזיק בזה כל הזמן, ועכשיו?

על ידי קשר עם העשירייה.

תלמיד: תודה.

שאלה: אין עוד מלבדו, ואנחנו רואים שכל פעולה שנראית לנו שהוא עושה, שאנחנו מרגישים אותה בכלים שלנו, אם אנחנו מסתכלים רחב יותר, על החברים, על החברה, על הקבוצה, ובמעגלים גדולים יותר, אנחנו רואים כמה פעולה אחת שמורגשת עלי משפיעה בצורה אחרת, ושונה לגמרי על יתר הסביבה שלי. נאמר בפעולה אחת, כשאני מרגיש אצלי כפגיעה בגאווה שלי, אני רואה שמישהו אחר מאותה פעולה נפגע בממון, מישהו אחר נפגע בכבוד, מישהו אחר נפגע במשהו שונה. אתה מלמד אותנו שהפתרון לכל ההתמודדות עם בעיות, עם כל הדברים שמתגלים לנו, זה להוסיף בחיבור בינינו, לבדוק איפה אנחנו יכולים להוסיף בחיבור.

בסופו של דבר זה הפתרון, כן.

תלמיד: זה כמו לבנות פאזל ענק. איך לרכז את זה לנקודה הזו של החיבור?

אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בצורה ישירה, אבל בסופו של דבר זה מצטבר ככה.

תלמיד: אז אם אני עומד עם איזו בעיה שאני מרגיש על הבשר שלי, מול החברים שלי, מול העשירייה שלי, מה אני צריך להגיד להם, מה העזרה שאני צריך לבקש מהם?

שיעזרו לך להיות מחובר איתם, שיתמכו בזה, שיחזיקו אותך.

שאלה: האם "בני ברוך" יכולים לעשות אחישנה, זירוז זמנים, אם כן, איך עושים את זה, ומה חסר לנו בעבודה בעשירייה, בקבוצה?

אנחנו כן רוצים להגיע לאחישנה, ונקווה שנגיע לזה. זה על ידי לימוד, וביצוע בינינו. בעיקר בינינו, בכל הקבוצות יחד, וככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר כקבוצה אחת. נקווה שכך יהיה.

תלמיד: אז זו ההזדמנות שלנו להגביר את החיבור בינינו בעשיריות?

כן.

תלמיד: בקבוצה שלנו, אנחנו נפגשים פעם בחודש, יושבים, קוראים קטעים, גם רואים "זוהר" ביחד. מה עוד חסר לנו פה כדי לחזק את עצמנו, לחזק את הקבוצה?

להרגיש שאנחנו קרובים זה לזה, שאנחנו נמצאים באהבה, בחיבור.

שאלה: יש אין עוד מלבדו שאדם אומר כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו ולשמוט אחריות, ויש את האין עוד מלבדו שאנחנו אומרים. מה ההבדל?

ההבדל בין אמת ושקר.

תלמיד: מה יש שם?

זה כמו שאדם ברחוב אומר "ברוך ה'", וכמו שהמקובל מתקשר לבורא ומבצע פעולות.

תלמיד: יש מצבים שאתה מרגיש מול קיר, שאתה רוצה להתקרב אפילו לחברים, לקבוצה, אבל אתה מרגיש כאילו הבורא שם לך עכשיו קיר ולא נותן לך להתקרב. איך פה נכנס אין עוד מלבדו?

אף פעם הבורא לא שם קיר, אלא אם יש מקרים מיוחדים, שהם עוד לא שייכים לנו, זה שאדם לא מבצע את פעולות החיבור והוא אומר שהבורא מפריע לו זה שקר.

תלמיד: אם מגיע לי מצב כזה, זה בגלל שמלכתחילה לא פעלתי נכון בחיבור?

כן.

שאלה: לפעמים הבורא נותן מכות כי אני לא בסדר, ואז באמת הוא צודק, אני צריך יותר להשקיע, פחות לזלזל, זה בסדר גמור, הוא צודק, אבל לפעמים הוא נותן מכות כי אחרים לא בסדר, הם מזלזלים, הם לא משקיעים.

ולך הוא נותן מכות? זה באמת לא בסדר.

תלמיד: באמת זה כך.

תלמיד: מה הוא רוצה? אני לא יכול לשנות את האנשים. כך הוא ברא אותם. או שימחק אותם או שיחזיר אותם בתשובה, אבל מה אני יכול לעשות?

מה אתה יכול לעשות? לבכות.

תלמיד: גם זה לא עוזר.

לא עוזר?

תלמיד: זה לא עוזר.

תבכה עוד ועוד.

תלמיד: זה לא עוזר. אני כל שיעור בוכה לך.

את זה אתה אוהב.

תלמיד: אז בוא כבר נעשה לזה סוף, או שהאנשים הם העושים את כל החטאים ואת כל הבעיות, ורבים ביניהם, ואז הבורא נותן מכות. זה בסדר, אתה מצדיק את זה?

אני לא מצדיק שום דבר שאני רואה לא בסדר.

תלמיד: אז מה אתה עושה?

אני אומר שאני לא רואה בסדר.

תלמיד: אני רוצה או שהוא ישנה את הראייה שלי, אבל גם זה לא קורה, המלחמה ממשיכה וממשיכה, ואתה אומר שיהיו מצבים יותר גרועים, אבל אני עושה הכול בסדר, אני באמת. תגיד לי מה אני עושה לא בסדר? אני גם אשנה את עצמי עוד יותר, אבל אני עושה הכול. אחרים לא עושים, לא באים, לא משקיעים, מזלזלים, עם ישראל בכלל, רב אחד עם השני. אין לי השפעה על זה, אין לי שום אפשרות לשנות את זה, גם בתפילה, גם בהפצה, לא משתנים, לא לומדים, אין להם נקודה שבלב, הוא לא נתן להם, או שאין להם חיסרון. אני יכול רק לבקש ממך שתלמד אותי קצת יותר, תשקיע בי יותר, אני לא יודע עוד מה נשאר לעשות, באמת זה הסוף?

אתה רוצה לקבל שיעורים פרטיים.

תלמיד: הרב"ש נתן לך שיעורים פרטיים, הוא ראה שיש לך חיסרון מיוחד, שיש לך קו שמאל, לאחרים אין קו שמאל, אז הוא ידע שבך צריך להשקיע. אז אולי יש פה כמה אנשים שיש להם קו שמאל, הרוב פה הוא כנראה דומם, יש פה חלק שאולי יותר צומח, צריך קצת שינו. אם הרב"ש השקיע בך, הוא ראה שיש בך חיסרון מיוחד.

אני אחשוב מה לעשות איתך.

שאלה: אני מעדיף את המסך הפנימי שרכשתי אותו בעמל רב מאוד, נקי מאהבה עצמית, אבל מידי פעם אני צריך לממש את עצמי להיות אדם כי לזאת נולדתי, זה חופש הבחירה שלי ובזה אני עושה נחת רוח ליוצרי משמע לקוני. האם תמיד צריך לחפש את האור וכלי, פעם האור קודם ופעם הכלי קודם, כי אין אור ללא כלי, אור ללא כלי הוא מוגדר כעצמותו, שליט דמחשבה תפיסה כלל וכלל, לכן תמיד הוא ושמו אחד. האם זה כך?

הכול נכון.

שאלה: באנו לפה לעשות התקפה, התקפה של חיבור, אנחנו לומדים על אין עוד מלבדו והחברים באמת עושים מאמץ ורוצים להרגיש באמת מה העבודה אם אין עוד מלבדו, מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו ברגע הזה ביחד, איך אנחנו מכוונים את הלב כלפי הדבר הזה, איך אנחנו מוציאים איזה משהו שלא הצלחנו להוציא עד היום?

עוד יותר לחץ אחד על השני, בלבבות לחבר את כולם ללב אחד, לרצון אחד, למטרה אחת ושנרגיש ממש שהלבבות מתחברים. אין יותר מה לעשות, חיבור הלבבות זה העיקר. אני חושב שאנחנו עושים היום בזה פעולה מאוד מאוד מרכזית ועיקרית.

שאלה: איך אנחנו קצת עוזבים את המערכת השכלית ונכנסים יותר לרגשית, למערכת הזאת של בינה, של הבנה, של אמונה, שזה יחיה בתוכנו ממש כל רגע?

הכול תלוי בחיבור הלבבות, מה אני אגיד לך דבר חדש?

תלמיד: זה לא מספיק, אנחנו היום בעשירייה יש לנו כמה מפגשים ביום, כשאנחנו קוראים מאמר אנחנו שואלים מה אתה מרגיש מזה, ולא מה אתה מבין מזה. מאמר כזה כמו "אין עוד מלבדו" הוא מלא רגש, אנחנו שואלים שאלות של שכל, איך נכנסים?

לא, אתם לא שואלים שאלות של שכל, לא שמעתי כזאת שאלה, רק של רגש. אני רואה שבזמן האחרון, במיוחד היום אתם כולכם שואלים רק על הרגש, מתי אנחנו נגיע לרגש משותף בינינו כזה שבו אנחנו נגלה את הבורא.

תלמיד: אבל בעבודה של כל יום, כל רגע, איך מכניסים את הרגש, מתוך שאלה של אחר כך שיש תשובה שרב אמר כך, כתוב כך, איך אני מכניס את ההרגשה, לכשיתחיל לחיות בי ממש?

אתה רוצה במילים האלו שאתה קורא, או רב אמר, אתה רוצה בהן למצוא את הרגש.

תלמיד: האם עלי לחפש את מקום הרגש בתוך זה?

כן.

שאלה: מקובלים כותבים לנו שכלפי אין עוד מלבדו כל העבודה היא למעלה מהדעת. זה ברור שאם אני נופל לתוך הדעת שלי, אז כל ההרגשה של אין עוד מלבדו נעלמת שם. אבל כל עוד אדם לא זכה לקבל ברכה מלמעלה שתהיה לו יכולת לעבוד למעלה מהדעת, והוא רואה את כל זוועות העולם ורוצה לשייך את זה לבורא ולקבוע שזה בא מאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, אז הוא מרגיש שכל הגוף מתנגד לכך, עד שנאה לבורא. אם יחד עם זה הוא עושה מאמץ וקובע שזה בא מאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, אז האם הפעולה הזאת מושכת מאור המחזיר למוטב?

כן.

שאלה: האם היכולת שלי למצוא קשר עם הבורא עוברת דרך תפילה בלבד?

דרך פנייה, כן.

תלמיד: תפילה בלבד, אין שום ערוץ אחר.

אין.

תלמיד: האם הודיה היא לא ערוץ? כי זה מתנגש, בהודיה אני מודה על מה שיש, בתפילה אני רוצה שינוי.

לא, תפילה כוללת גם הודיה.

תלמיד: למה?

ככה זה.

תלמיד: אני רוצה לשנות, האם זה נקרא להודות?

תפילה כוללת את כל מה שאתה יכול עבורו לפנות לבורא, את הכול, מבכי, צער, עד שמחה שמפוצצת הכול.

תלמיד: זה אומר חד וחלק שבכל ניסיון שלי עם העליון הערוץ הוא תפילה, אין שום ערוץ אחר.

נכון, כך גם כתוב.

שאלה: איך להתחבר לחשבון הכללי?

תיכנס לעשירייה, תכיר את החברים, תשתדל להיות קרוב אליהם, תשתדל לעזור להם בכול, "קנה לך חבר", ואז תראה כמה זה מקרב אותך אליהם, וההיפך, אותם אליך.

תלמיד: האם יש איזה תנאי שהכלל צריך לעשות כדי שכל אחד יתחבר לחשבון הכללי?

כן, אבל זה תלוי בפרט. הכלל חייב לגלות רק את הרצון הכללי.

שאלה: לגבי הקביעה של אין עוד מלבדו. כשאני קובע שאין עוד מלבדו, איך זה משפיע על התיקון שלי ושל העשירייה?

זה משפיע במידה שאתה קובע.

תלמיד: האם הבורא צריך את הקביעה הזו מצדי, מצדנו?

כן, בוודאי, הוא רוצה להביא את כולנו למערכת אחת ולכן קובע.

תלמיד: הרבה אומרים "אין עוד מלבדו", מהי התוספת של מקובל שמגיע לטוב ומיטיב?

בשבילו טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו נעשים כאחד.

שאלה: אנחנו נמצאים היום בשיעור הזה כי יש מצב מאוד מיוחד במדינה שלנו, שממנו גם רואים שיש אדוות בכל העולם, כל העולם נכנס לסוג של מערבולת בעקבות המצב הזה.

כן.

תלמיד: אולי תוכל לקשור את מה שאנחנו מדברים כבר שעה וחצי על הפרטי ועל העשירייה ועל ההרגשה בינינו למצב הזה. כי באתי לשיעור היום עם הרבה השתוקקות לקבל פה איזה כוח כדי לצאת החוצה דווקא, לא לתוך העשירייה, כי בחוץ המצב קטסטרופלי, המצב ממש לא טוב, אי אפשר כבר להסתיר את זה, אי אפשר להסתכל ולהגיד יהיה בסדר, כי לא יהיה בסדר, ופחות או יותר כולם כבר מסכימים על זה. תגיד לנו משהו שאפשר יהיה לקחת אותו מעבר ל"תתחברו". מכירים שזו האמת, שמענו הרבה פעמים ואנחנו יודעים.

זה שמכירים זה לא טוב, אבל באמת זו הדרך לתיקון שלנו, הדרך להצלה. אם אתם חושבים שיכולים להצליח בדרך אחרת, זה לא קרה אף פעם בהיסטוריה ולא יקרה. רק השאלה מתי אנחנו נזרוק את הלבוש החיצון שלנו, את הקליפה האגואיסטית הזאת, ונוכל להבין מה זה נקרא להרגיש את האחר כמו את עצמך.

תלמיד: היום המציאות היא שיש שני אנשים שלא מסכימים ביניהם על דברים מאוד עקרוניים בחיים שלהם, לא על דברים פשוטים. איך הם יכולים להתעלות מעל המצב הזה?

על ידי לחץ מבחוץ.

תלמיד: זה מה שקורה, אבל הלחץ הזה רק הולך וגובר, וכמו שאמרת, אוי ואבוי אם נגיע למה שכתוב בספרים, ללחצים האמתיים של גמר תיקון. מה אנחנו יכולים עכשיו לעשות עם שני אנשים שהפוכים בדעותיהם על דברים שמבחינתם הם עקרוניים, אלו החיים שלהם? אלו כבר לא השטויות של מי עקף אותי בכביש.

אני לא חושב שלמדינה שלנו מגיע עכשיו תיקון, אנחנו עוד לא הגענו להכרת הרע שאנחנו שונאים זה את זה, שאנחנו מקור השנאה של כל האנושות. לכן כולם מכוונים את האצבע עלינו שאנחנו אשמים, כך הם מרגישים וזה נכון. אנחנו רוצים לשקול את עצמנו כמו כל אומות העולם וזה לא נכון, כי אנחנו לא כמוהם, החשבון הוא אתנו.

תלמיד: אם אומרים את זה, ויצא לי בכמה מקרים להגיד את זה לסביבה שלי שלא לומדת אתנו, אז מתנפלים עליך כאילו אמרת איזה דבר כפירה נוראי.

נכון.

תלמיד: אז מה עושים?

בכל זאת משתדלים לפרסם את זה ככל האפשר, ויבוא הזמן שיקבלו את זה ויתחילו לטפל בעצמם. אין לנו לטפל באף אחד אלא רק בעצמנו.

שאלה: האם מה שאני שומע, שזה זמן דווקא להתכנס בינינו ופחות לצאת החוצה בזמן הזה ולתת לגילוי הרע לקרות בלעדינו ושהוא יקרה מתי שיקרה, אז אנחנו אולי כבר פנימית נהיה מוכנים לעשות איזו פעולה? זה מה שאתה התכוון?

יכול להיות.

סדנה

נשתף כל אחד מה לקחנו מהשיעור, אילו נקודות מרכזיות, איך אנחנו מוציאים אותן לעבודה, איך אנחנו מחזקים אחד את חברו ב"אין עוד מלבדו".

*

שאלה: ענית לחבר שחסר גילוי הרע אבל אני קודם כל מסתכל עלי, אני מסתכל על העשירייה, אני מסתכל על הקבוצה. מה זה גילוי הרע בתוך עצמי, בתוכי, בתוך עשירייה, בתוך הקבוצה?

גילוי הרע זה לא סתם רע אלא הסיבה, למה הבורא פותח לנו את הרגשת הרע? כדי לעורר אותנו, כי אם אנחנו בנטייה לחיבור לא יכולים להרגיש את הרע, אז אנחנו נרגיש את הרע דרך צורות אחרות וזה מה שהוא נותן לנו, בצורה כזאת זה מגיע. לכן בואו נבין יותר מה הן השאלות, בכל זאת כנושא הוא הנושא הראשון בחכמת הקבלה "אין עוד מלבדו".

שאלה: כשמקובל מסתכל על המציאות עכשיו הוא רואה "אין עוד מלבדו", בסדר, הוא רואה "טוב ומיטיב"? אתה מצליח להסתכל ולראות במציאות, של ה-7 באוקטובר משהו "טוב ומיטיב"?

מאין ברירה זה מה שיכול לקרב אותנו לתיקון.

תלמיד: אז שוב אנחנו חוזרים לאותה השאלה שהתחלנו ממנה את השיעור מלכתחילה. איך בפועל בדיעבד אפשר להגיד על כל דבר שזה מקרב אותנו לתיקון, מתוך הלימוד, מתוך הדרך בפועל?

נכון. לכן יש בעולם פעולות גלויות של הבורא ופעולות נסתרות, אבל בסופו של דבר הכול זה אהבה.

תלמיד: אז מקובל שמסתכל על המציאות הנוכחית, הוא יכול לראות שם אהבה, הוא יכול להרגיש שם את אהבת הבורא, את אהבת הכוח העליון?

כן. מי שנמצא בתיקון, הוא לא רואה שום דבר רע, כי הוא רואה עד כמה הפעולות האלה מקדמות אותנו לחיבור ולתיקון. כי אנחנו לא מסוגלים להתקרב האחד לחברו, אלא רק על ידי הצרות, ולא יכולים לחשוב על תיקון העולם, אלא אך ורק דרך מצבים כאלו. מה לעשות?

מה אתה תעשה אם הילד, ודאי שלא בגודל כזה כמו שקורה איתנו, אם הוא לא רוצה לשמוע, אם הוא לא רוצה לקיים, אם לא רוצה ללמוד. מה אתה עושה? אתה רוצה להגביל אותו, לעשות עליו איזה לחץ.

תלמיד: אני באמת מאמין לך ויכול לתפוס את הדברים ברמה הלוגית. אני רוצה להבין, המקובל רואה את האהבה של הבורא בפעולה הזו, מתוך מה שציירת שכמו רוצה לחנך את הילד, להביא אותו למצב הטוב, אבל הוא גם מרגיש את הצער של הילד, הילד סובל.

ומצטער איתו. כן. אבל אי אפשר להפסיק את האיסורים, כי אז הילד לא יגדל.

תלמיד: אבל איך אנחנו שמתחברים אליך ובאמת ורוצים גם להרגיש את האהבה הזו, במשהו יכולים לתת לילד להרגיש שזה בא מאהבה? כי אחרת זה יהיה ילד מדוכא, הוא לא ירגיש פה את האהבה של האבא.

אז יש צער גידול בנים.

תלמיד: אני מדבר על הילד.

כן, על הילד. כי ילד לא תמיד מרגיש דברים טובים מאבא, אלא גם עד המכות.

תלמיד: אבל ילד חייב להרגיש פה טיפה של אהבה כדי שתהיה לו מוטיבציה להשתנות.

"חוסך שבטו שונא בנו".

תלמיד: זה מהצד של האבא.

כן.

תלמיד: אני מדבר על הילד. הוא חייב להרגיש פה קורטוב של אהבה, משהו קטן כדי שתהיה לו מוטיבציה להשתנות.

נכון. לכן תראה שיש מצבים רעים ומצבים טובים, ואנחנו בכל זאת נשתדל להבין את יחס הבורא אלינו – הוא רוצה לחנך אותנו. תראה עד כמה אנחנו זלזלנו בביטחון שלנו ובחיים שלנו, ביחסים בינינו, בתהלוכות האלו זה מול זה, עד שכמעט ולא צריכים אויב החיצוני, מספיקה שנאה פנימית שיש בעם כדי להרוס את העם והמדינה.

תלמיד: אבל זה לא משתנה.

אז יהיו עוד מכות, היו מכות רבות כבר אלפי שנים, אז יהיו עוד. למה אתה חושב שזה צריך לעבור? חוק נתן ולא יעבור.

תלמיד: יש כוחות בטבע. באותו זמן שזה קרה, נסעתי לאיזה מקום וראיתי שני אנשים מתקוטטים בכביש והרגשתי בתור מי שמסתכל, שזה פשוט מחריב אותנו, הרגשתי כאילו זה קרע אותנו מבפנים.

כן.

תלמיד: והנה הזמן עובר, עכשיו אני מדבר על עצמי כמקובל מתחיל, כמישהו שרוצה להתקדם, ושוב אני מסתכל על המציאות ושוב אני רואה שאני מפתח איזו קליפה קרירה, ואני שנמצא פה, חי את זה ומבין את זה. האנשים בחוץ, מאיפה תבוא להם איזו הכרה שההתקוטטויות האלו, השנאה הזו דורשת תיקון?

מהעבודה שלך, מההפצה שלך, אלא מאיפה הם יקבלו את זה? מאיפה אנחנו קיבלנו את זה?

תלמיד: אבל הייתה לנו איזו נקודה קטנה ששאפה לשם.

אז להם הבורא נתן נקודה קצת יותר נסתרת. רק תבין שאין ברירה, העולם חייב ללכת לפי התיקון שנקבע מראש ואתה לא יכול להגיד על זה, טוב או רע, כי אתה לא רואה את הדרך וסופה.

אין מה לעשות, עוד מעט תקבלו את הדברים האלה בצורה שיהיה בלתי אפשרי לברוח מזה. ודאי שאתה יכול לקחת איזה חלק מהקבלה שלא שייך למה שקורה, ומה יהיה לך מזה, אתה רק בורח מהמציאות.

שאלה: אצל בעל הסולם במאמר "מהות הדת ומטרתה" כתוב, שהמטרה של חכמת הקבלה היא להביא אדם להכרת הרע של הטבע האגואיסטי שלו.

כן.

תלמיד: אז איך אפשר לבוא להכרת הרע של הטבע האגואיסטי, בלי להכיר את הטוב של הטבע האלטרואיסטי? כי אנחנו בינתיים פוסעים, כביכול יש כזאת תחושה, רק על "לגלות את הרע".

למה?

תלמיד: ואיך לגלות את הטוב?

בבקשה, יש לכל אחד עשירייה. אתם כביכול שוכחים שזה מכשיר לגילוי הטוב, שזה מכשיר לתיקון העולם כולו. עשירייה זה כלי שלם.

תלמיד: נכון. יחד עם זאת, מהעבודה בעשירייה שלנו יותר מתגלה הטבע האגואיסטי מאשר הטוב ונשגבות ונעלות של תכונת ההשפעה. כאילו הבורא מראה רק את הצד של הטבע שלנו ויותר מסתיר את הצד שלו, של השפעה.

לפני הרבה שנים כשהתאספו רבי שמעון ותלמידיו במערה ושם קבעו לעצמם שצריכה להיות קבוצה מיוחדת בכל העולם הסוער שהיה סביב אותה הקבוצה, תראה מה שקרה להם, מה גילו, מפני שהיה לחץ מבחוץ והייתה גם קריאת הזמן מבפנים ותראה למה הם הגיעו, לגילוי המציאות.

למה אתם לא יכולים לעשות זאת היום בעשיריות? עוד ועוד להתחבר, להשתדל מתוך הלחץ להוציא את התמצית של כל ההתפתחות האנושית. אנחנו כבר הגענו לה, רק שיתגלה. זה מה שאנחנו חייבים לעשות, תעשו בזה טובה לכולם, גם לעם וגם לעולם. לי אין מה להוסיף.

תלמיד: אולי חסרה לנו רגישות כלפי תכונת ההשפעה, כי כביכול אנחנו רגילים לתרגם את הטוב - למה שטוב לאגו שלנו, והטוב האמיתי שהוא השפעה, הוא כביכול נעלם מאיתנו, ואנחנו אולי אפילו מתרגמים את זה כרע.

כן, כן.

תלמיד: כביכול הרצון שלנו מתרגם טוב כרע, איך לדלג על הדבר הזה, איך להפוך את זה?

יש לך עשירייה, לכן כל השאלות פתורות שם.

שאלה: אני רוצה לקשור את הבירור הזה עכשיו לאין עוד מלבדו. אמרת שאדם צריך לעשות הכול יחד עם הבורא, יחד עם אין עוד מלבדו, בכוח שלו, לעשות פעולות בכוח של ההשגחה. למשל אני מגיע לעשירייה ובאה לי, מגיעה אלי מחשבה לעשות חיבור יתר, כמו שעכשיו דיברת. אין עוד מלבדו השתיל אותה ועדיין אני בא ואני רוצה ליישם את זה בכוח שלי. איך במקום ליישם את זה בכוח שלי, אני מיישם אותה מחשבה של חיבור, בכוח של הבורא איתו ביחד?

אתה מגיע לעשירייה ואתה כבר מתכנן שהיום אתה צריך להגיע עם העשירייה לאיחוד החדש ופועל בזה, גם מדבר קצת אם אפשר, אבל העיקר ברצון שלך. ואתה מדבר עם עוד כמה חברים שקרובים אליך ואתם יחד כולכם מתחילים ללחוץ על הקבוצה. בטוח בכל קבוצה יש שניים, שלושה, ארבעה, שהם יותר קרובים זה אל זה ומתאימים זה אל זה ומבינים זה את זה.

אז תנסו כך לסדר את כל העשירייה, שאתם כולם תהיו כאיש אחד בלב אחד, ותראו עד כמה כל עשירייה תתחיל לעלות, ממש, היא תעשה לעצמה מעלית וכך זה יהיה. רק אתם לא מסתכלים על זה, אתם מסתכלים על עשירייה כמו איזה חברה, חברותא.

תלמיד: אם הבנתי נכון, ברגע שאני מגיע עם רצון לחיבור או רצון לעשות אילו פעולת הפצה במסגרת המדיניות של בני ברוך, אני מגיע לעוד שני חברים, מתייעץ איתם, ברגע הזה זה כבר לא בכוח שלי, זה נקרא שאני מפעיל את הדבר הזה בכוח של הבורא. כי זה מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים לבצע בכוח של הבורא ולא בכוח שלי.

בסדר.

תלמיד: אני מנסה לברר את הנקודה הזאת, מה זה בכוח של הבורא לעשות משהו?

זה יבוא אחרי זה, מעבר למה שאתה עושה. אתה מדבר עם החברים שלך ואתה משכנע אותם שאנחנו צריכים כולנו להתחבר יותר קרוב זה אל זה, להרגיש זה את זה, לשבת זה על יד זה, וכך, וכך להתקדם.

שאלה: אנחנו מבינים ומסכימים שחיבור זה הכיוון וביחד ולהגיע לתפילה. האם כשאנחנו מדברים על תפילה, היא נכונה יותר אם כולנו שואלים אותה שאלה, אם כולנו עם בקשה זהה?

לא, זה לא לפי זה. זה לא חשוב.

שאלה: האם החיבור בינינו יוצר מציאות?

כן . מציאות, שבתוך המציאות הזאת, צריך להתגלות הבורא.

תלמיד: בגלל זה רק חיבור בעשירייה יכול ממש לתקן את המצב בכל העולם?

נכון.

תלמיד: והכוונה שלנו היא לא כדי לתקן את המצב, אלא כדי שלא יהיה צער השכינה. כמו שהוא כותב במאמר "אין עוד מלבדו"?

לא, שלא יהיה צער השכינה, זה כבר תוצאה מהחיבור.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים לפני החיבור לכוון שמזה לא תהיה נחת לנו, אלא נחת לבורא?

סתם קראת. זה לא שאתה מרגיש.

תלמיד: אז אני אשאל פרקטית. מה קורה כהשעשירייה מתחברת ויוצרת איזשהו תדר של השפעה, כביכול החוצה?

לא החוצה. בתוכה.

תלמיד: בתוכה?

כן, קודם כל שיהיה מעגל בתוכה.

תלמיד: אם אמרנו שהחיבור שלנו יוצר מציאות אחרת, אז בתדר הזה בתוך העשירייה, בעיגול הזה, אפשר לנסות בתקופה הזו, לחבר את העיגולים, את המאמצים שלנו? זה מה שנשמע לי שהחברים שואלים, איך אנחנו עושים את המתקפה הפנימית, הזו ביחד, כדי ליצור מציאות אחרת?

ברור שכן. אחרי שכל קבוצה וקבוצה תרגיש שהיא יוצרת משהו בתוכה, שזה כביכול עיגול אחד, אז אתם יכולים גם לחבר את כל העיגולים כפרטים.

תלמיד: רק אחרי שיצרנו עיגול?

בוודאי.

תלמיד: בעניין של אין עוד מלבדו, יש את העניין של חופש הבחירה. כתוב שיש אולי עוד לא הגענו לזה, אבל כתבו שיש?

אז מה?

תלמיד: אם אין עוד מלבדו, אז גם את חופש הבחירה הבורא נתן לנו?

כן.

שאלה: אני רוצה לבקש על אחישנה. דרך אחישנה זה לא אומר שלא יהיו מלחמות, עדיין יהיו מלחמות. אבל הם יעברו יותר מהר?

כן.

תלמיד: בשמחת תורה הרגשתי שלמות. ורגע אחר כך היו אזעקות. לא הייתה דרך יותר מהירה לחיבור חוץ מהמלחמה הזאת. בהרבה דוגמות פרטיות אנחנו מרגישים כעס על הבורא, למה חברים שלנו צריכים להיפגע. אבל אנחנו יודעים שיש סיבה, להיקשר לבורא. איך אנחנו צריכים לזוז הכי מהר, אנחנו צריכים להישאר במצב הזה, כי בגלל שהמצבים יהיו יותר ויותר קשים. איך להישאר בשמחה ביחד דרך הכול?

כשאנחנו מתחברים בעשיריות, שם אנחנו עוברים מהר את כל המצבים האלו.

שאלה: בעבודה בעשיריה אתה הרבה פעמים משתמש במילה הזאת לחץ. אפילו אמרת פעם שאנחנו צריכים ללחוץ כל כך על הלב, לב בלב, עד שיצא ממנו דם. אני מרגיש שאנחנו נפגשים כעשירייה, ונכנסים לתוך המאמץ הזה, אנחנו הרבה פעמים מגיעים לנקודה של כמו של קיפאון, שאין שם מילים, אנחנו לא מצליחים לזוז, אנחנו כולם בשתיקה כזו. מרגישים אחד ליד חברו, אבל לא מצליחים להוריד את "הלבוש" הזה, ובאמת להרגיש את החבר. וזו נקודה שככל שמנסים ללחוץ, אתה נשאר קפוא באותו מקום. איך ברגע הזה אפשר לעשות איזה מהלך כדי לצאת מזה?

אתם, כל אחד צריך לחשוב איך אתם מסדרים את העשירייה שבה אדם נמצא, בצורה שאין רב, ונשארת רק הדרך להתקשר לבורא, ועימו להגיע לגמר התיקון. זאת אומרת, לא לחכות שיבוא משהו מלמעלה, אלא איך אנחנו מלמטה מעוררים אותו. זה מה שחסר לנו. אתם מגיעים לשיעורים, לישיבות, לכל מיני התאספויות, כביכול "היינו", שמים v וזהו. אבל זה לא נכון. כך עוברים שנים ושום דבר לא קורה. רק באים אחר כך בטענה אליי.

אז אני רוצה להגיד לכם שחייבים אנחנו להגיע למצב שאנחנו מיד מתחילים לארגן כל אחד את העשירייה שלו, שהיא כעולם שלם, שאינה צריכה שום דבר, חוץ מלהרגיש איך שהיא עולה לבורא. תנסו לחשוב על זה, שרק את זה צריך. ולא לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם הגדול, סביב מאות אנשים, זה לא אומר כלום. הכול תלוי אך ורק בתוך הקבוצה הקטנה שלי. אם אני מתקשר לקבוצה הזאת, ואם אני עם עוד כמה חברים דוחף אותה למעלה, דוחף בזה שאנחנו מתחברים יותר ויותר, ובזה רוצים להגיע לבורא, אז ככה זה יקרה. הזמן הוא מאוד מאוד טוב, רצוי.

שאלה: שיעור מאוד מרגש וחזק. הודיה לבורא, לחברים שארגנו את השיעור ומורגש מהשיעור שגם אתה דיברת והחברים שאלו, על לעשות מעשה, וככה להתחבר עוד יותר.

אבל ההרגשה הזאת שבא לך לעשות את החיבור יותר זה קרה כבר, ויש פחד שאנחנו לא נצליח. איך להשתמש נכון בפחד הזה, ולנצל אותו ליתר חיבור וכאילו לא ליפול וכן להמשיך?

תדברו על כמה זה מחייב אתכם לחיבור ביניכם ולבורא בתוך העשירייה. תראו מה שעשו מקובלים. קבעו לנו קבוצה, עשירייה שהיא שלימה, גם לפי המבנה הרוחני וגם לפי עד כמה אנחנו יכולים לעשות מבנה גשמי, ובתוך המבנה הזה לקבוע את חוקי החיבור, הצטברות כזאת, שכל עשירייה תהיה כעשירייה שלימה, כמערכת שלימה. וכך אנחנו נוכל להגיע מעלה מעלה. אז מעכשיו והלאה, תנסו בתוך העשיריות לקבוע צעדים נכונים כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: אני רוצה להגיד בשם כולם שהכנס הזה והסעודה לא יהיו שלמים אם לא תהיה אתנו בסעודה, כי הרבה זמן לא היית אתנו בסעודה. אנחנו צריכים אותך אתנו.

בסדר, אני אשתדל.

תלמיד: אני רוצה להגיד שטוב לנו להיות פה, ואיזו זכות יש לכל אחד פה ללמוד ולבוא לפה בשבת. תודה שהזמנתם אותנו. אני מאמין שזה מאוד חשוב, טוב לי לראות פה את החברים שלי מקבוצות הדרום ופשוט את כולם. אני רוצה שנצליח ואני מאמין שנמצא את הדרך האמיתית יחד כולנו. תודה לך רב.

תודה לכם. אני שמח מאוד שיצאה לנו כזאת פגישה.

שאלה: בדרך כלל אנחנו מגיבים לאירועים השונים. האם אפשר להפוך את זה, כלומר שאנחנו נפעל והבורא הוא זה שיגיב?

שאלה מצוינת. אם נתחבר בעשירייה, אז כל עשירייה תוכל להשפיע על כולם. כך בטוח נוכל ללכת קדימה ולקבוע את הגורל שלנו. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: ש"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב".

כן.

שאלה: להמשיך את הבירור על הלחץ והסעודה. לאלו שרוצים להרגיש את הלחץ הזה בפעולה הבאה של הסעודה, מה אתה יכול להמליץ? איך להיכנס לסעודה עם העשירייה עם אותו לחץ, עם אותה מחויבות?

תחזיקו את זה במרכז העשירייה ותרצו שזה ישפיע משם לבורא. הדרך היא קצרה, הקשר הוא ישיר.

שאלה: יש חברים שנמצאים עכשיו בשדה הקרב, איך הם צריכים לתפוס את "אין עוד מלבדו", כשהסכנה של החיים שלהם היא מוחשית מול העיניים?

להם קל יותר לתאר ש"אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים להיות יחד איתם בלב ונפש ולרצות להגן עליהם ברצון שלנו, בדאגה שלנו, שזה יהיה כמו שריון סביבם.

שאלה: איך ללמוד את המאמר הזה כחדש? מה צריכים לשים בצד ואיך להיות מוכן לחדש?

כל פעם כשאנחנו פותחים אותו הוא נראה לנו במשהו כחדש. וכמו ש"יהיו בעיניך כחדשים", כך אנחנו קובעים שעלינו להסתכל על הקבוצה ועל הבורא. להשתדל שהקבוצה והבורא יהיו כמה שיותר קרובים וכל הזמן מולנו, זו חובה.

תלמיד: להגיד לחבר ששאל על החברים שלנו בשדה הקרב, שיצא לי לדבר עם בן שגדל פה ומנותק לגמרי מקשר, אבל יש לו "שמעתי" בכיס והוא קורא והוא חושב על החברים. הוא אומר שלא רק שהוא מרגיש את הבורא, הוא גם שומע את השיעורים בזמן שיש לו והוא מרגיש שהוא מבין, בניגוד למה שהיה לפני.

כן. כל הכבוד.

(סוף השיעור)