שיעור בוקר 30.03.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח ע' 242, "כתבי הרב"ש" כרך ב', עמ' 1291, מאמר "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה"

נורית משיח

קריין: ספר פסח עמוד 242. מאמר "מהי שושנה בין בחוחים, בעבודה". מתחילת המאמר עד עמוד 244.

שושנה בין החוחים, גילוי הבורא שהוא נמצא ממש בתוך הקוצים וצריכים דרך הקוצים שדוקרים, שמפריעים, שמפחידים, ממש כך להגיע אליו, כי אי אפשר אחרת. מבטלים את הקוצים האלה? לא. נותנים להם לדקור וככה בכל זאת מגיעים לשושנה? בואו נראה.

קריין:

מהי שושנה בין החוחים, בעבודה

תשנ"א - מאמר כ"ב
1990/91 - מאמר 22

"הזה"ק (תישא י"א, אות ל"ב) כתוב שם וזה לשונו, "כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין שושנה העליונה, שהיא המלכות. ושושנה המעלית ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי, שהם ע' נפש והביאם בין החוחים, שהם המצרים. ואז פרחה השושנה ביניהם. כיוון שרצה הקב"ה להוציא השושנה, וללקוט אותה מביניהם, אז יבשו החוחים, ונזרקו, ונשחתו, ולא נחשבו כלום", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה, שהאדם צריך להדמות לשושנה העליונה, ולמה דוקא בזמן שהאדם הוא בין החוחים, אז האדם נבחן לבחינת יותר מובחר ומשובח משאר אנשים, כמו שכתוב, "שלכן ירדו ע' נפש למצרים, בכדי שהם יהיו יותר מובחרים".

ואאמו"ר זצ"ל אמר, מדוע מלכות נקראת, שושנה. זהו מסיבת שאין האדם יכול לקבל עול מלכות שמים, אלא ע"י התגברות על הרצון לקבל שבו, היות שהוא בא ושואל להאדם, בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. ושואל, "מה העבודה הזאת לכם". כלומר, מה יהיה לכם בזה שאתם רוצים לעבוד לתועלת ה'.

וכמו שכתוב בהגדה של פסח, התשובה, "הקהה את שיניו", שפירושו, שאין להתווכח עמו, אלא "הקהה את שניו", שצריכים ללכת עמו בכח להתגבר עליו. זאת אומרת, בזמן שהוא בא עם שאלותיו (וצריכים לזכור, שהוא בא עם שאלות האלו, דוקא בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז יש מקום לשאול, מדוע. מה שאין כן אם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, אין להרשיע הזה מה לשאול), אין להשיב, ולחשוב תירוצים לתת לו. אלא האדם צריך לדעת, שחבל על הזמן שהוא רוצה למצוא תשובות על שאלותיו, אלא כשהוא בא ושואל, תיכף האדם צריך ללכת עמו בכח, ולהתגבר עליו עם כח, ולא בוויכוחים.

והיות שכל פעם, אפילו לאחר שהאדם כבר התגבר עליו, מכל מקום הוא לא מתפעל מזה, אלא כל פעם שהאדם רוצה לעשות משהו לתועלת ה', תיכף הוא בא עם שאלותיו. לכן יש כאן הרבה פעמים, "הקהה את שיניו". על שם זה נקראת המלכות בשם, שושנה. כלומר כשהאדם רצה לזכות לבחינת מלכות שמים, הנקראת, בחינת אמונה, הוא מוכרח לעבור תהליך של הרבה, הקהה שיניו, לכן נקראת המלכות, שושנה. ואמר, שזה הפירוש, "למנצח על שושנים", כלומר שענין הנצחון בא דוקא ע"י שושנים, כנ"ל.

ובהאמור נוכל לפרש, מהו הפירוש, "כשושנה בין החוחים". ולמה דוקא כשהיא בין החוחים היא משובחת משאר שושנים. אלא צריכים לדעת, מהו ענין חוחים, בעבודה. כי בגשמיות החוחים דוקרים את השושנה, ובעבודה מהו מרמז. יהיה הפירוש, שבזמן שהרשע בא ושואל, מה העבודה הזאת לכם, עם השאלות האלו הוא דוקר את מחשבתו ולבו של האדם, וגורם להאדם יסורים, כמו חוחים שדוקרים בגשמיות, כך השאלות דוקרים להאדם.

וסובל יסורים, שהשאלות האלו מרחיקים אותו מעבודה. כי לא תמיד האדם מסוגל להתגבר על שאלותיו. והאדם מתחיל לראות איך שהוא מתחיל לרדת מהקדושה, כי בדרך כלל השאלות האלו באות בזמן עליה, היינו בזמן שהאדם מבין שכדאי לעבוד בעל מנת להשפיע.

ופתאום הוא בא עם שאלותיו, והאדם מוכרח להתגבר עליו. ואז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, היות שהוא רואה, שמצד עצמו אינו הוא מסוגל להתגבר עליו. נמצא, שהוא תמיד זקוק לרחמי שמים. וכמו שכתוב בזה"ק, "העזרה שבאה מלמעלה, היא בחינת נשמה". שכל פעם הוא מקבל, שזה נקרא, העזרה מה שהוא מקבל מלמעלה, שהוא אור הנותן כח לאדם להתגבר על הרע שבו, שעל זה אמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו".

ובזה יש לפרש מה שכתוב, "כשושנה בין החוחים". ושושנה המעלית ריח ומובחרת מכל שאר שושנים בעולם, אינה אלא אותה שגדלה בין החוחים. היינו כנ"ל, כיון שהיא נמצאת בין החוחים, שהם דוקרים אותה, הכוונה, בחינת מלכות שמים, שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע, זה נקרא, שושנה.

ואז בא הרשע עם שאלותיו של, מה העבודה הזאת לכם, ודוקרים את בחינת מלכות שמים שיש לו בלב. וצריך כל פעם להתגבר, ולהתפלל, ולבקש עזרה, שע"י זה השושנה מעלית ריח, שענין ריח, הוא כמו שכתוב, "והריחו ביראת ה', שהיא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, שאין להם חוחים שידקרו אותם, השושנים האלו לא כל כך מובחרים כמו השושנה בין החוחים".

ומה בא זה ללמדינו. שאל יתפעל האדם מזה שכל פעם בא לו הרשע, ושואל שאלת, מה העבודה הזאת לכם, ואינו יכול להתגבר עליו, אין זה כמו שהאדם חושב לפעמים, שהמחשבות האלו באות לו מטעם שהוא לא מוכשר לעבודת ה'. אלא להיפך, זה שהרשע בא אליו תמיד, הוא מטעם שרוצים מלמעלה לתת לו עזרה, בכדי שישיג בחינת קדושה עליונה, לכן נותנים לו את ההפרעות האלו, בכדי שיהיה לו מקום חסרון לבקש עזרה."

זאת אומרת, עד כמה שיש לו יותר קוצים בעבודה, הפרעות בעבודה, והוא מבין שצריך להתגבר [עליהם], אז הוא הולך יותר גבוה. ושרק לא יתייאש, אלא ימשיך וימשיך לעבור את הקוצים האלה, השאלות האלו, הבעיות למיניהן. העיקר שידע שכל הדברים האלה, מההפרעה הקטנה ביותר עד ההפרעה הגדולה ביותר, כל ההפרעות באות מהבורא, ושהבורא שם לו את זה בדרך, כדי לחזק אותו, כדי שיגדל בנטייה להשפיע לבורא.

"לכן בזמן שהאדם רואה שאין הוא ראוי מצד הטבע, שיוכל לעבוד בעל מנת להשפיע, אז מוטלת עליו העבודה, שירבה בתפלה לה', שיתן לו עזרה מלמעלה, שכן יהיה בידו לעבוד בעל מנת להשפיע.

מה שאין כן סתם שושנה, היינו שאר אנשים שמקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל שכר, הגם שזהו גם כן בחינת שושנה, היינו שגם לעסוק בתו"מ עמ"נ לקבל שכר, אין הגוף מסכים, וצריך גם כן לעבודה ויגיעה, כי צריכים להאמין בשכר ועונש, שגם על זה הגוף מתנגד, ומכל מקום היות שאין זה נגד הטבע, היות שעבודתו היא לתועלת עצמו, אין השושנה שבלבו הנקראת, מלכות שמים, מרגישה שיש חוחים שדוקרים אותה."

כי הוא עושה חשבון מה יותר כדאי לעשות. או לעבוד ולקבל את העולם הבא, או לעבוד ולקבל את העולם הזה. האם כדאי לוותר? לא כדי לוותר? עוד כמה פעולות לעשות? עוד כמה מצוות לעשות? ויהיה לי עוד יותר ועוד יותר שכר וכן הלאה.

אז העבודה שלו היא כמו כל העבודות בעולם הזה בסך הכול. לכן השושנה שלו שהוא רוצה להגיע אליה, היא לא בין החוחים, כי זה לא מנוגד לרצון לקבל שלו, אלא רק צריך להוכיח לרצון לקבל שלו שכדאי לו את זה לעשות.

מה שאין כן, השושנה שבין החוחים, "מלכות שמיים" מה שנקרא, כאן אין לנו שום הוכחה לרצון לקבל, שכדאי לנו להיות בזה ולכן אנחנו צריכים כל פעם להתקשר בינינו ולבורא ולבקש ממנו שייתן לנו אחיזה במה שנקרא "תולה ארץ על בלימה"¹, זאת אומרת באפס, באוויר. המגדל פורח באוויר, ואין לי שום אפשרות לתת איזה בסיס, איזו הבטחה על הרצון לקבל שלי, בשביל מה אני עושה את זה, מה יהיה לי מזה, אלא מה שנקרא, "חן דקדושה".

"לכן הגם, שהשלא לשמה, הוא דבר חשוב, אולם זה נקראת, שושנה סתם, מטעם שאינה מקבלת דקירות מן החוחים. לכן אין לו צורך להתפלל לה', שיתן לו עזרה להתגבר, וממילא הוא לא ממשיך בחינת קדושה מלמעלה, שע"י זה הוא יקבל עזרה מלמעלה, לכן נקרא, סתם שושנה.

מה שאין כן, שושנה בין החוחים, היא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, מטעם שהדקירות, היינו היסורים ממה שמקבל מהרשע, זה גורם שכל פעם הוא מקבל כח חדש מלמעלה, שע"י זה מתגדלת נשמתו. לכן היא מובחרת מכל שאר שושנים שבעולם.

ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להיות זהיר, שאל יאמר בזמן שהוא רואה שהרשע בא אליו תמיד עם השאלות, הנקראים, חוחים, ודוקרים השושנה שבלבו, שאל יאמר, שזהו סימן שאין הוא ראוי לעבודה זו דלהשפיע, משום שזהו לא בשבילו, היות שהוא רואה שאין כח בידו להתגבר על הרע.

אלא שהאדם צריך להאמין, שלכל אדם יש לו הכח לעבוד ולהגיע לידי דביקות ה', כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי". כלומר, שלפי הטוב שיש בו, כך הוא כוחו של הרע. אחרת איך האדם יכול להכריע את הרע, כיון שהרע היא יותר מהטוב. אלא צריכים להאמין בחז"ל שאמרו כך, וזהו בדיוק בכדי שיהיה באדם כח להכריע לכף זכות, לכן לעולם, בכל מצב שהוא, אין להרע יותר כח מהטוב שיש בו. לכן אמרו, "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"."

קריין: עד כאן הקטע שנבחר.

זאת אומרת, כאן העיקר זה בתחילת הקטע הזה. "אלא שהאדם צריך להאמין, שלכל אדם יש לו הכח לעבוד ולהגיע לידי דביקות ה', כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי". כלומר, שלפי הטוב שיש בו, כך הוא כוחו של הרע." חייב להיות תמיד זה כנגד זה. "אחרת איך האדם יכול להכריע את הרע, כיון שהרע הוא יותר מהטוב. אלא צריכים להאמין בחז"ל שאמרו" וזה "בדיוק בכדי שיהיה באדם כח להכריע לכף זכות, לכן לעולם, בכל מצב שהוא, אין להרע יותר מהטוב שיש בו. לכן אמרו, "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"."²

זאת אומרת, תמיד לא לחשוב שיש לי רע ואין לי טוב, ויש לי טוב ואין לי רע, אלא תמיד הם שקולים זה כנגד זה ומתגלים לסירוגין בתוך האדם.

נקווה שנחזור על הדברים האלה. זה חוזר בכל יתר המאמרים גם כן. רק לא לשכוח, שלכל אדם יש רע לפי ערך הטוב שיש לו, אלא עוד לא נגלה. הוא עוד לא מגלה את זה, אבל בטוח שכך זה מה שקורה. לכן הרשע הגמור, רשע גדול מאוד, שהוא כל כך רשע שאין יותר ממנו, זה סימן שיש בתוכו טוב, רק הוא עוד לא נגלה. [ויש לו] טוב כמו שיש לו עכשיו גילוי הרע.

שאלה: רשע ככל שהוא גדול, מה זה אומר, שבאות לו לעיתים יותר תכופות שאלות של ספקות, או שהן יותר בעוצמה?

נגיד שככה זה. יש בכל מדרגה פירוש קצת אחר, אבל זה ככה, כן.

(סוף השיעור)