שיעור בוקר 06.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 397, מאמר "הערבות", אותיות כ"ח-כ"ט

קריין: אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם, עמוד 397, מאמר "הערבות". ממשיכים מאות כ"ח.

קריין: אות כ"ח.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

שאלה: העָם שהבורא מדבר איתו מבין מה זה "גוי קדוש" ו"ממלכת כהנים"?

הוא מסביר למשה.

תלמיד: אז אין מה לתקן אם העם מבין את זה כבר?

לא, העם לא מבין, משה מבין. הבורא פונה למש ואחר כך משה צריך לעשות את העבודה עם העם.

תלמיד: למה הוא צריך את ההסכמה של רועי הצאן?

הבורא ברא בהם את הרצון והוא שואל את הרצון, כאילו הוא לא יודע מה קורה, מה העם יקבל. אבל האדם צריך לעבור את כל ההבחנות מ0% עד 100%, עד השגת כל תכנית הבריאה. על ידי זה הוא כל פעם מקבל את השינויים שנעשים עימו – שינויים שהוא נעשה כמו הבורא, "והייתם כאלהים ידעי טוב ורע"¹ וכולי.

זה מה שהבורא רוצה לעשות איתנו, עם כל בני האדם. לכן, יש בנו חוץ מדומם, צומח, חי, נקודת מדבר, שהיא חלק אלוה ממעל, ואת אותה נקודה אנחנו צריכים לפתח עד שאנחנו נהיה כבורא, ממש בכל דבר. ואז יהיה לנו ברור הכול, מי אנחנו, איפה אנחנו קיימים, מה אנחנו צריכים, מה איתנו.

תלמיד: אז הוא כאילו מדבר עִם עַַם העתיד?

כן, ודאי, אחרי התיקונים.

שאלה: כתוב, "אתם תהיו לי הסגולה." למה הוא בוחר דווקא במילה סגולה ולא העם הנבחר, מה יש בזה?

סגולה מהמילה סגול - הסימן שכולל בתוכו ימין, שמאל ואמצע.

תלמיד: מה זה אומר?

זאת אומרת, שזה כולל בתוכו את כל עבודת האדם ואת כל תכונות הבורא שיכולות להתכלל זו מזו.

תלמיד: מה פירוש עם סגולה?

עם סגולה אלה אנשים מיוחדים, אפשר להגיד נשמות מיוחדות, שיש להן אפשרות להגיע בקשר ביניהן לדרגת הבורא.

תלמיד: הוא מפרש, "שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף," מה זה אומר צירוף הגוף?

צירוף - לצרף, לנקות את הגוף, את הרצון לקבל מכל על מנת לקבל שיש בו.

תלמיד: והזדככות הניצוצות?

גם.

תלמיד: אלה שתי הבחנות?

כן.

תלמיד: יש הבדל ביניהן?

ניצוצות היינו, שאנחנו מצליחים לברר. זו עבודה קודמת לתיקון הגוף, אנחנו צריכים לנקות אותם מכל ההתכללות בעל מנת לקבל בהם.

תלמיד: נראה שיש פה משהו עמוק יותר, הרי הוא היה יכול לכתוב פשוט, אתם צריכים להתחבר ולהעביר את תורת החיבור לאחרים.

אני לא הולך לחקור את בעל הסולם למה כתב כך ולמה לא כתב אחרת, כי אני מקבל את מה שהוא כתב. עלינו להשתדל להבין לפי מה שלמדנו, אפילו אם לא מבינים מספיק ואפילו אם מבינים לא נכון, זה בכל זאת יעזור לנו.

אני לא יכול לחשוב כמוך, ואף אחד כאן לא דומה לשני. אם אדם חושב על המילים האלו, אז בטח יש לו משורש הנשמה שלו תכונות והחלטות משלו.

שאלה: אנחנו לומדים שהאור הוא זה שמכין את הכלי לתפקיד שלו, לקבל את מטרת הבריאה. וכאן כתוב שעם ישראל שהם גם כלים צריכים לתקן כלים אחרים. איך אפשר להבין זאת, למה לא מתייחסים לכך שאור הבורא מתקן גם את עם ישראל וגם את אומות העולם?

מדובר על המדרגות - קודם אנחנו, אחר כך אנחנו מעבירים את זה לכל העולם, ובכל העולם זה קורה בהדרגה - עד הדור האחרון בכל האנושות.

תלמיד: מה יש במושג ישראל שהאור לא יכול לבוא לכלים אחרים אלא רק דרך ישראל?

מפני שמלכתחילה יש בהם יכולת לקבל את גילוי הבורא בצורה מסוימת.

תלמיד: כלומר לישראל יש גישה למשהו שלאור אין גישה אליו ולכן צריכים אותם באמצע?

אני מקבל את הדברים האלה בצורה כמו שהם כתובים - אתם מיוחדים בזה שיש בכם סגולה ואתם צריכים להיות גם סגולה לכל העמים. אנחנו רואים זאת לאורך ההיסטוריה, עד כמה אנחנו נמצאים בלימוד מיוחד, במכות וכן הלאה. נקווה שעוד מעט נרגיש זאת יותר ברור.

שאלה: כתוב, "לי כל הארץ", איך זה לא מבטל את עבודת האדם או לא מבטל את הקשר בין הנשמות?

כל הרצון לקבל שייך לבורא וכל התיקון שלו שייך לנבראים מעם ישראל והלאה לכל העמים, כי כולם נכללים בתוך רצון לקבל.

תלמיד: אבל אם אדם מסתכל על המציאות, הוא צריך להגיד שכל הרצון שייך לו, כל המציאות שייכת לו, שכל מה שהוא רואה אלה כל החלקים שלו. והבורא אומר, לא, ששייך לו הרצון, "לי כל הארץ". איך האדם צריך להסתכל על זה?

לאדם לא שייך כלום, הוא רק צריך לשמוע מה הוא צריך לעשות כדי להביא את כל הבריאה לתיקון.

תלמיד: איך אני קשור לכל הנשמות?

אתה חייב להסביר להם, להיות מורה שלהם ולעזור להם להגיע לתיקונים.

תלמיד: אבל איך להגדיר את הקשר בן הנשמות, מי הם בשבילי? כי אתה אומר שלי לא שייך דבר, אלא הכול שייך לבורא.

הם בשבילך אותו שדה שאתה חייב לעבוד בו כדי שיצא מזה כלי נכון לבורא.

שאלה: הקבוצה או הנשמות שלקחו על עצמם את העבודה הזאת הבינו את הצרות הצרורות שהם הולכים לסבול עכשיו לאורך כל ההיסטוריה? על כל מה שקורה לעם ישראל מאז אותה תקופה ועד היום שעוד ועוד צרות נופלות עליו והעם נהיה כאילו יותר מקולקל ולא מיתקן.

אני לא יודע מה הדרכים של תיקון העם, אבל אנחנו רואים שיש בו מגמה מסוימת, יש לו תהליך היסטוריה מיוחד וכנראה שמוטלת עליו משימה.

תלמיד: אבל אם אנחנו חוזרים אחורה מבחינה היסטורית, והאמת שאפילו מספיק להסתכל שנה, שנתיים אחרונות מה נעשה ואפילו הצרות שנופלות עליו לא עוזרות, אלא ההיפך, הוא נהיה עוד יותר קשה עורף.

לאט לאט הוא יבין.. לפני מאה, מאתיים שנה אנשים כמוך לא היו יושבים ולומדים את חכמת הקבלה איך להגיע לדרגת הבורא, איך להשפיע עליו שישנה את הגורל שלנו, לא היו דברים כאלה, והיום כן.

תלמיד: אני נמצא פה בגלל הצרות שהיו לפני מאתיים שנה?

לא, לא בגלל זה אתה יושב כאן. אתה יושב כאן משום שאתה לא מחובר נכון עם מטרת הבריאה.

תלמיד: לא הבנתי.

אתה לא נמצא כאן כאשם עבור מישהו, אלא אתה עבור עצמך.

תלמיד: האם כל דור מתקדם על סמך הסבל שהיה לדורות הקודמים, והוא יכול לתקן את מה שהוא כרגע נמצא בו או שאנחנו סובלים עכשיו ואז אולי בדור הבא יבואו נשמות ויתקנו?

אנחנו מתפתחים על אותן רשימות שנמצאות בכלי הכללי וכל אחד מקבל את הרשימות האלו לפי הכלי שלו, ככל שהוא יכול לברר, חייב לברר.

אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון, יש לנו עוד הרבה פעולות שאנחנו צריכים לעשות, אבל הדרך די ברורה -אנחנו צריכים בחיבור בינינו להגיע למצב שהבורא יתגלה בינינו.

תלמיד: אפשר לשאול שאלה על המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו בעם ישראל?

ברור במה אנחנו נמצאים.

תלמיד: במה אנחנו נמצאים, אם זה כל כך ברור?

אנחנו נמצאים במצב שעל ידי בני הדודים שלנו אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה ולקבוע בינינו רשת קשר כזו שבה תתגלה מטרת הבריאה.

שאלה: מי או מה נקרא כוהן בחוכמת הקבלה?

כהן זו נשמה מיוחדת שכולה להשפיע, בכל הכוחות האגואיסטים הגדולים שהיו לה מלכתחילה, כך היא פועלת.

שאלה: מה ההבדל בין גוי קדוש לבין ממלכת כהנים?

ממלכת כהנים זו דרגה עליונה שיש מעל העם. גוי קדוש זה כבר עם ישראל שמכוון לישר-אל.

שאלה: איך יקרה השינוי בעולם שיהפכו להיות דומים לבורא, יהיה שינוי פנימי בתכונה שלהם, מה יהיה המניע שלהם?

יהיה גילוי כוח חיבור ואהבה לכל העולם.

שאלה: איך עם ישראל נותן דוגמאות לחיבור לכל העולם, במה זה מתבטא?

הוא חייב לתת דוגמה מתוך עצמו וללמד את האחרים, להסביר לאחרים ככל האפשר שהעיקר זה החיבור.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".

וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר".

שאלה: מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין "ולמסור כל הונם ורכושם לה'"?

זה ביטוי עד כמה אנחנו צריכים לאהוב, ללא גבול.

תלמיד: אם אני רוצה לאהוב את החבר יותר מעצמי, אז מה אני צריך לתאר לעצמי, מה התאור הנכון של המצב הזה?

תשאל את החברים מה כל אחד ואחד יכול להוסיף על הקודמים לו, ולפי זה תראה.

שאלה: איך נגיע למצב הזה של ממלכת כוהנים?

נגיע, זה יקרה מהר מאוד. למה לא?

תלמיד: דווקא כן, אבל יש פה שאלה. צריך כל הזמן לזכור שהדרך היא בהתרחקות ולא להאמין למראה עיניים וזה לא פשוט.

אתה מצפה לשכר, שאתה מדבר כך?

תלמיד: הרצון ודאי מצפה לשכר, רק כל פעם מבינים יותר מה התוצאה הנכונה, מה השכר, מגדירים מחדש מה השכר. אבל זה לא פשוט להחליף את הציפיה לשכר להבנה שבעצם השכר הוא להשיג את הרצון לעבוד ללא שכר.

אני לא כל כך מבין אותך.

תלמיד: ממלכת כהנים שעליה הוא כותב פה זה נשמע מאוד גבוה.

מחוץ לרצון לקבל.

תלמיד: בדיוק. כביכול הרצון לקבל רוצה ישר לקפוץ לגוי קדוש, הוא רוצה את השכר, אבל בדרך יש ממלכת כהנים והרצון מתאר את זה לעצמו בעל מנת לקבל. יש פה מחסום שקשה להתקרב אליו, הרצון לא נותן להתקרב אליו, הוא רוצה ישר לקפוץ למדרגה השנייה.

כן.

שאלה: יש שני שלבים לתיקון. בשלב של ממלכת כהנים, אתה מתקן את הכלים דהשפעה ואתה מתנתק מהרצון לקבל, אבל גם כאן אתה כביכול מצפה לשכר, ואתה צריך להתנקות לגמרי. בעל הסולם מדבר על ממלכת כהנים, זאת אומרת בשלב המקדים הזה אתה צריך להביא לתיקון כמעט את כל האומה. איך ניתן להגיע למצב הזה, אם על קומץ אנשים אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת?

כי אתם לא מושכים את כוח הבורא שיעבוד אתכם, אתם רוצים כביכול בכוחות שלכם להשיג משהו אלוהי, איך יכול להיות, זה לא מובן לי.

תלמיד: גם לי לא מובן איך אפשר להביא למצב הזה של תיקון של ממלכת כהנים את כל הכמות הזאת של בני אדם.

זה לא חשוב, מה זה בני אדם? אתה רואה, הבורא נותן להם קצת רצון לקבל וכולם הולכים לאבד את עצמם כדי להשיג איזה מילוי.

תלמיד: אז מה זה ממלכת כהנים?

ממלכת כהנים זה ההיפך, שכולם הולכים כדי למלא את כולם, כל אחד את האחר.

תלמיד: זה בגדר אפשרי?

לא, אבל הבורא עושה את זה לא אנחנו.

שאלה: למי בעל הסולם כותב שאסור לגלות שעל העבודה הזאת לא צריכים לקבל פרס. כשאני הגעתי ישר אמרו לי, אתה צריך להשפיע בלי שכר, בלי כלום, לא יהיה לך שום דבר מזה.

ומאז אתה ממשיך כך לעבוד ולקום בבוקר?

תלמיד: כן, אהבתי את זה שלא יהיה לי מזה כלום אף פעם. אבל בעל הסולם אומר שאסור לגלות את זה לקטנים ולנשים. אולי פעם היה כך, כי עכשיו אנחנו מגלים את זה, אומנם לא מהשיעור הראשון, אבל בכתבים זה כתוב בצורה ברורה. אפילו פה כתוב, שצריך לתת כרית לעבד וכל מיני דברים כאלה.

אם הבורא עשה הכול מתוך הרצון לקבל שהוא כל החומר הבריאה, אז איך יכול להיות שאנחנו נרצה מאותו החומר להגיע להשפעה לזולת? בטח שלא. זאת אומרת לפני שאני נותן למישהו משהו, לא חשוב מה, אז אני מתאר לעצמי איזה שכר, שכדאי לי.

תלמיד: כן, זה ברור. לכן למי בעל הסולם כותב שלקטנים ולנשים, לכל מיני דרגות אסור להסביר את הדברים האלה, צריך להסתיר אותם.

כן, כי הם לא יבינו את זה.

תלמיד: זה ברור, אבל בספרים כתוב, אפשר להבין את זה מהספרים, לפחות של רב"ש ובעל הסולם.

לא, אפילו אם אנחנו קוראים את הספרים האלו זה לא מעורר אותנו לברוח מכאן.

תלמיד: אז כשהוא כותב לא לגלות לקטנים למה הוא מתכוון, לא לגלות מה?

לא לגלות מה זה לשמה.

תלמיד: אפשר לגלות כזה דבר?

אתה יכול לגלות בצורה כזאת שאדם יבין שזה כאילו שמלמדים אותו למות.

תלמיד: ואת זה אסור לעשות.

בטוח.

שאלה: הבורא אומר למשה להגדיר ולהגיד להם בצורה ברורה על מה הם הולכים. הם עוד לא מוכנים לזה והבורא אומר, אל תבלבל אותם, תגיד להם בדיוק מה הם צריכים לעשות, שהם ידעו מראש.

כנראה שכבר מדובר על דרגה אחרת של העם שנמצא במצב שהוא מסוגל לקבל את הדברים האלה בכל מחיר, לא חשוב איזה.

שאלה: איך להבדיל בין זה שאדם עובד כי הוא רוצה לקבל שכר לבין זה שבסופו של דבר כדי להשפיע באמת אנחנו צריכים לקבל מהבורא? איך להבדיל בין מצב שאני עובד לתועלת הרצון לקבל לעצמי ובין מצב שאני רוצה לעשות נחת רוח לבורא ולכן אני חייב לקבל?

גם כך וגם כך אתה מקבל מהבורא. מי עוד מקור של הכוח, של האור, של המילוי?

תלמיד: אז איך להבדיל שהכוונה שלך היא אך ורק לעשות נחת רוח לבורא? כי כשאנחנו שואלים את עצמנו, למה אנחנו מבקשים שכר או בשביל מה אנחנו עובדים, יכול להיות שיש חברים שעובדים בשביל לעשות נחת רוח לבורא, והם מגיעים למצב שהם חייבים לקבל משהו כדי שהם יוכלו לעשות נחת רוח.

נדמה להם.

תלמיד: מתי זה באמת בשביל לעשות נחת רוח לבורא, ולא נדמה לי?

כשהבורא ייתן לנו כזה רצון שאנחנו באמת נרצה לתת לו. זה צריך לבוא מלמעלה.

מרב"ש אני זוכר דבר אחד, הרבה דברים אבל במיוחד דבר אחד, "למה לא ביקשת?". כשאתה נמצא במצב כה נמוך וממש ללא שום יציאה מזה, "למה לא ביקשת?". על כל דבר שאתה יכול תבקש. "למה לא ביקשת?".

תלמיד: מהמאמר של הבוקר אנחנו יודעים שהסיבה היא שאין לנו סביבה מספיק חזקה, לא בנינו כוח אמונה מספיק חזק ולכן אנחנו נופלים לתוך המצב הזה שאנחנו לא יכולים לבקש, כוח המרגלים הזה יותר מידי חזק בשבילנו. אז פה אנחנו בונים את זה כדי שזה כן יהיה אפשרי. כך אני מבין.

כן, זה הפתרון. זאת אומרת זאת הסיבה. אז מה צריכים לעשות?

תלמיד: להתחזק בחיבור שמביא כוח אמונה, כך אני הבנתי מהיום.

כן.

שאלה: למה "למה לא ביקשת?" ולא "למה לא הודית?". אנחנו צריכים להיות רוב הזמן בהודיה, בלהסתפק במה שיש, בלהעריך כל רגע.

לא, הבורא אומר, "למה לא ביקשת ממני כוחות?", למה לא ביקשת.

תלמיד: יש תחושה שרוב הזמן אנחנו מדגישים את הצורך לבקשה, את העבודה בשמאל, האדם חייב לגלות את העבודה והביקורת, מצד שני אנחנו לומדים שכל הזמן צריך לשבור ימינה ועשרים ושלוש וחצי שעות להיות בהודיה ולחפש את השלמות, להיות כל הזמן בזה. את זה אנחנו קצת פחות מדגישים, כך נראה לי.

בסדר, עוד נדגיש את זה.

תלמיד: למה הבעיה של האדם היא בבקשה ולא בהודיה?

על מה יש לו להודות? כשאני מסתכל על כל אלפי השנים שהנשמה שלי כבר מסתובבת בתיקונים בכל מיני ירידות, קבלת מכות וכל זה, אז על מה אני יכול להודות? כך חושב כל אחד ואחד בתת ההכרה.

תלמיד: אנחנו יכולים להודות על מלא דברים.

עשית חשבון? יכול להיות, אני לא יודע.

תלמיד: אם אני עושה חשבון אז אני רואה שיש הרבה חסרונות והרבה פגמים והרבה שפלות, אבל אם לרגע אחד אדם תופס את עצמו, איפה הוא נמצא, תורה של מי הוא לומד, אצל מי, מי החברים האלה, מה הדרך, איך הוא זכה מכל המיליארדים, כמו שרב"ש כותב באגרת כ"ב וכן הלאה, ואפילו התלבשות דהתלבשות דהתלבשות, כל הסיפור הזה, אז יש לו המון על מה להודות, הוא יכול כל רגע להיות בהודיה.

אבל זה לא לפי הרצון לקבל שמרגיש שהוא מתמלא.

תלמיד: אז לפי מה זה?

יש לך איזו תמונה אידאלית, שאתה חושב כך. אבל תכלס בכלים אתה לא מגלה מילוי.

תלמיד: נכון. אבל התמונה האידאלית הזאת שצריך לצייר אותה ולהיות בה רוב הזמן, זאת העבודה, זה מה שקשה, להידבק לימין הזה כל הזמן.

כן.

תלמיד: זה לא ברור לי פתאום.

בסדר. לפחות ברור שמשהו לא ברור.

שאלה: הכניסה למעלה מהדעת בנויה מהודיה?

היא תוצאה מהודיה.

שאלה: יש הודיה על רגש טוב, שאני קיבלתי משהו ויש לי מזה תועלת. אבל יש הודיה למעלה מהדעת, כנראה כשקיבלנו הרבה סבל דרך כל מה שקורה. מה עלינו לבצע בימין? כי ההודיה יכולה לבא משמאל, אבל אנחנו לא רוצים לתת הודיה מהשמאל, כוונה מהשמאל.

אם אנחנו מבינים בדיוק את המצב שאנחנו צריכים להודות עליו אז אנחנו יכולים לשקול אם נמצאים אנחנו באותו מצב או לא. זאת אומרת, כשאנחנו מתקרבים לעשיית הכלי שבו נקבל את גילוי הבורא יחד עם כל באי עולם, אז זה מה שנקרא בעינינו טוב, שנתחבר כולנו, כל בני האדם, ונתמלא בכל האור שהבורא בכבודו ובעצמו ימלא בכלי הזה.

תלמיד: כבן אדם רגיל, אני רצון לקבל, אני רואה את כל העולם ואני חושב שהכול רכוש שלי, כאילו הכול על מנת לתת לי הנאה. איפה ההיפוך, שאני ארגיש שאני רכוש של כל מערכת הטבע, ואני קיים רק כדי לתת הנאה למה שמחוץ לי? האם המנגנון מתחיל עם הודיה?

הבורא עושה את ההיפוך הזה באדם, שבמקום לחשוב מה יהיה לי, הוא חושב מה אני אתן להם.

תלמיד: אז כהן הוא רכוש של הבורא, או אולי רכוש של ישראל, וממלכת כוהנים זה רכוש של הבורא.

כן.

שאלה: הזכרת קודם שאתה זוכר מהרב"ש שהוא אמר לך "למה לא ביקשת?". מה לא ביקשת?

מהבורא. כשהתלוננתי שאני מרגיש לא טוב, מבולבל, לא רואה שום תוצאות, אז זאת התשובה.

תלמיד: אבל מה לכאורה מצפים שהבורא יענה, או שזה לא משנה?

זה תלוי באדם, אבל מה שאדם צריך לעשות במקרה הזה זה לבקש מהבורא.

תלמיד: אבל לפעמים בקושי הזה שעליו נאמר "למה לא ביקשת?", האדם יודע את התשובה בעצם, כי הוא שקוע בתוך רצון לקבל, הוא מבין למה הבורא לא נותן לו, הוא מבין את התהליך, אולי גם מרגיש אותו במידה מסוימת. הוא לא מרגיש הצדקה אפילו לבקש כי ברור לו שזה לא מוצדק, הוא כאילו לא ראוי לשכר שבאמת מדברים עליו כי הוא לא נמצא שם, אז איך להתעלות מעל זה, או שזה בכלל לא משנה?

זה לא כל כך חשוב, חשוב למה הוא לא פונה לבורא.

תלמיד: יש פה עניין של הרגל?

זה לא הרגל.

תלמיד: אלא?

אם הוא מרגיש שהוא נמצא בפינה אז הוא צריך לפנות לבורא.

תלמיד: והוא צריך להרגיש את עצמו כל הזמן נמצא בפינה וכל הזמן לפנות לבורא?

אם הוא מברר את מה שלוחץ עליו, אז כן.

תלמיד: זאת אומרת, למה לא ביקשת טומן בחובו גם את הצורך לבירור ולהגיע לפינה, ושוב לפנות לבורא.

כן.

תלמיד: ושוב צורך לבירור להגיע לפינה ושוב, וזה תהליך אינסופי בעצם.

למה אינסופי? יש גמר תיקון, אל תגיד כך.

תלמיד: תהליך מתמיד, אין סוף פחות אחד.

כן, פחות אחד.

(סוף השיעור)

---

1. בראשית פרק ג', פסוק ה'.↩