שיעור בוקר 11.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1257,

מאמר "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה", בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1257, מאמר "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה".

מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה

תשנ"א - מאמר ט"ו
1990/91 - מאמר 15

"חז"ל אמרו (ברכות נ"ד) "באדם שנעשה לו נס, שניצול מאריה. ואמר לו רבא, כל אימת דמטית להתם, בריך (שכל פעם שהוא יבוא למקום הזה, יברך) ברוך שעשה לי נס במקום הזה". ויש להבין זה בדרך העבודה, מה בא זה ללמדנו.

ידוע שמטרת הבריאה היתה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ולצורך זה ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג, אחרת, אם אין חסרון להתענוג, אין אדם יכול להנות. שכך אנו רואים בהטבע, שאם אין לאדם חסרון לאיזה דבר, אין האדם יכול להנות. כדוגמת, שאם האדם אינו רעב, אינו יכול להנות מאכילה, וכדומה. לכן אנו רואים ואומרים, שהבורא ברא כך בטבע שלנו רצון לקבל הנאה ותענוג.

ואין לשאול, למה ברא הבורא טבע כזה, מטעם שאמרו חז"ל (חגיגה י"א) "יכול ישאל אדם, קודם שנברא העולם. תלמוד לומר, למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ". שפירושו, שלא יכולין לשאול שום דבר, מדוע כשברא העולם, ברא דוקא עם הטבע הזו, מה שאנו רואים. הלא היה יכול לברוא עם טבע אחר. על זה אין לשאול, אלא אנו לומדים בכל דבר מבחינת "ממעשיך הכרנוך", היינו מן המעשים שאנו רואים, אנו מתחילים ללמוד, ולא מקודם לכן.

וכמו כן, אנו רואים טבע שני, שהענף רוצה להדמות לשורשו. כלומר, כמו שהשורש הנבראים, שהוא הבורא, תכונתו היא להשפיע ולא לקבל, כמו כן האדם, בזמן שהוא צריך לאכול לחם חסד, הוא מתבייש, הנקרא בלשון הזה"ק בשם "נהמא דכסופא". ולפי הטבע הזו היה יוצא, בזמן שהאדם היה מקבל מהבורא לכלי קבלה של האדם, שהוא בסתירה לתכונת הבורא, שהוא המשפיע, היה מרגיש אי נעימות. שבגלל זה נעשה תיקון, הנקרא "צמצום והסתר". כלומר, שכל זמן שאין להתחתון השתוות הצורה, הנקרא "רצון להשפיע", האדם מונח תחת העלם והסתר דקדושה. וגם על זה אין לשאול, מדוע עשה הקב"ה טבע של בושה, ומדוע עשה ענין שהענף רוצה להדמות לשורשו. והכל הוא מטעם הנ"ל, שאין לנו לשאול מטרם הבריאה.

הנה הכלי של הנבראים הוא הרצון לקבל תענוג. ומטרם שנברא הרצון לקבל, עוד אין לנו ממה לדבר. והכלי הזה אנו מייחסים להבורא, היינו שאין לנו לעבוד על הכלי הזה, אלא כל אדם שנברא, אם הוא לא קלקל את הכלי, אז הכלי הוא בשלמות. זאת אומרת, בכל מקום שהרצון לקבל רואה, שיש מקום, שיכולים לקבל משם תענוג, תיכף הוא רץ שמה.

מה שאין כן הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", מטעם שהאדם רוצה בהשתוות הצורה. והיות שהכלי זה אנו מייחסים להנברא, היינו האדם צריך לעשות הכלי הזה, מטעם שהנברא רוצה בהשתוות הצורה, לכן מוטל על האדם לעשות את זה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות". שפירושו "אשר ברא" הוא הכלי, הנקרא "רצון לקבל". "לעשות" זה שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות את הכלי הנקרא "רצון להשפיע". וזה אינו מצד הטבע שברא הבורא. אלא הוא התחיל הבריאה מבחינת הרצון לקבל, ואתם, היינו הנבראים, צריכים לעשות את הרצון להשפיע. לכן כשהאדם צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, זהו טבע אחרת ממה שהאדם נברא.

לכן כל מה שהאדם צריך לעבוד בעבודת ה', הוא לעשות את הכלי, שהיא פעולה הפוכה מהכלי שבה נבראה האדם. ובזמן שהאדם התחיל להכנס לעבודה דלהשפיע, אז עוד לא מרגיש עד כמה שהרצון לקבל שלו מפריע לו לעבודה דלהשפיע, וזהו תיקון, שהאדם לא יראה את האמת, את שיעור הרע שיש בו. כי בטח כשהוא יראה את הרע שבו, הוא יברח מהעבודה, ואפילו לא ירצה להתחיל בעבודה זו. לכן אומר הרמב"ם, שצריכים להרגיל את האדם בתחילה בשלא לשמה, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלין להם את ענין דלשמה, הנקרא "בעל מנת להשפיע".

ויש לדעת, כי זה שהאדם נמצא תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, נקרא "גלות מצרים". כי בזמן שנכנסין לעבודה זו, מעט מעט מגלין לו מלמעלה את גודל שליטת הרע שבו, על דרך שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה", היינו שהעבודה דלהשפיע, שהתחילו לעבוד, ראו שאין ביכולתם לעבוד עבודה זו, כי המצרים היו שולטים עליהם. והם ראו אז, שאין ביכולתם לצאת מגלות מצרים, אלא הקב"ה יכול להוציאם. זהו נקרא "נס". שכל דבר שאין האדם יכול לעשות מכח עצמו, אלא ע"י עזרה מלמעלה נקרא "נס". וזהו נס של יציאת מצרים.

ויש לדעת, כי בזמן שהאדם רוצה להגיע לידי דביקות בה', יש לו עליות וירידות. והסדר הוא, כי בזמן הירידה, שהאדם בא לידי מצב של יאוש, ולפעמים הוא בא לידי מצב של "תוהה על כל מה שהוא נתן יגיעה בחינם", שזה נקרא שהוא "תוהה על הראשונות", ורוצה לברוח בכלל מעבודת ה', ופתאום הוא מקבל התעוררות מלמעלה, ומקבל חיות ותשוקה לעבודה, ושוכח בכלל שהיתה לו פעם ירידה, אלא הוא שבע רצון מהעליה, אז אין האדם מסוגל להנות מהעליה יותר מכפי שהיה מונח תחת שליטת הרע בירידה.

יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה.

וכמו שאנו רואים, מה שכתוב אצל עבד עברי (משפטים, א') "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד, ובשביעי יצא לחופשי חינם". ובטח שהעבד צריך להיות שמח, בזה שהוא יוצא לחירות, וכבר נמצא ברשות עצמו, ואין לו שום אדון עליו. מכל מקום אנו רואים, מה שהתורה אומרת "ואם אמר יאמר העבד, אהבתי את אדני, את אשתי, ואת בני, לא אצא חפשי". רואים אנו, שיש מציאות, שהאדם רוצה להישאר עבד. ויחד עם זה כתוב (דברים, ט"ז, י"ב) "וזכרת, כי עבד היית במצרים".

זאת אומרת, כי עבד הוא דבר רע, ומכל מקום יש לפעמים, שהאדם רוצה להישאר עבד. אם כן, מהו שכתוב "וזכרת, כי עבד היית במצרים". ומי אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ"ל, שהעבד אמר "אהבתי את אדני". אלא כנ"ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים.

לכן בגלות מצרים, שהכתוב אומר "וזכרת, כי עבד היית במצרים", משמע שהעבד הוא כל כך רע, מטעם, היות ששם במצרים הרגישו עם ישראל יסורים. לכן אומר הכתוב "וזכרת", היינו שצריכים לזכור את היסורים שסובלו שם. אז יש מקום להיות בשמחה בגאולת מצרים.

ושם, במצרים, אומר הכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי". נמצא, שבמצרים, כשהיו עבדים, כמו שכתוב "עבדים היינו לפרעה במצרים", היות שסבלו יסורים, וכן הוא אומר "וייאנחו בני ישראל מן העבודה", לכן ניתן לנו ענין מצות "זכירת מצרים", כמו שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך".

ובהאמור יוצא, כפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן, הגם שאנחנו כבר יצאנו ממצרים, אבל אנחנו צריכים לשמוח בגאולת מצרים. לכן מוטל עלינו לזכור את גלות מצרים, היינו לזכור ולצייר, איך עם ישראל סבלו בגלות מצרים. אז יכולים להנות גם היום מגאולת מצרים.

אחרת אין אנו יכולים לשמוח בדבר גאולת מצרים, מטעם הנ"ל, שהיסורים נקראים הכלים לקבל השמחה. לכן אנו רואים בעבד עברי, שהוא לא רוצה לצאת לחופשי. ואין לשאול, איך יכול להיות מי שהוא, שלא רוצה לצאת לחופשה. התשובה היא כנ"ל, היות שאין הוא מרגיש יסורים, כשהוא עבד, ממילא לא רוצה לצאת לחופשי. כמו שמבואר הטעם, שאומר "אהבתי את אדני, את אשתי, ואת בני, לא אצא חפשי". מה שאין כן בגלות מצרים כתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", משום ששם סבלו יסורים, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו בעבודה, שהאדם צריך לעשות "ברכה, במקום שנעשה לו נס". והענין כנ"ל, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודה דלהשפיע, אז האדם בא לידי מצבים של עליות וירידות. שענין עליה הוא, שהאדם, לאחר שהיה מונח תחת שליטת הרצון לקבל, שהיה משועבד למלאות כל משאלותיו שלו, והאדם היה רוצה להתגבר עליו ולא לשמוע בקולו, אבל הרצון לקבל היה יותר חזק ממנו, והאדם היה סובל יסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.

ואח"כ הוא קבל התעוררות מלמעלה, והתחיל שוב להרגיש קצת התרוממות דקדושה. והאדם רוצה אז להיבטל אליו יתברך "כמו נר בפני אבוקה", והאדם נהנה אז מהמצב של העליה. אולם אין האדם מוכשר להוציא מן העליה התקדמות בעבודה, מסיבת שהוא לא מעריך את ההתקרבות, מה שקבל עתה מה', מטעם שחסר לו הכלים. היינו שבזמן העליה, הוא כבר שכח שהיתה לו פעם ירידה. כלומר, הגם שהוא מרגיש, שהוא עכשיו מקורב לה', והוא מעריך את זה, אבל תיכף על המקום הוא שוכח. וממילא כבר אין לו כלי, היינו חסרון, שיהיה בידו להעריך, על דרך שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". לכן אין לו התקדמות, כמו שצריכה להיות על ידי העליה.

לכן בזמן עליה, הוא צריך לזכור ולומר, שבמקום הזה, שיש לי עכשיו עליה, היתה לי ירידה, וה' הציל אותי, והעלה אותי משאול תחתיות, ויצאתי מבחינת מות, הנקרא "התרחקות מה'", וזכיתי בשיעור מה להתקרבות ה', שזה נקרא "להידבק בשיעור מה לחיי החיים".

ועל זה אדם צריך לתת ברכת תודה לה', שע"י זה שהוא נכנס עתה למצב, ששם היו לו יסורים, ועתה הוא ברוך השם במצב רוח של טוב ועונג, בזה שהבורא קירב אותו, אז השיג כלים חדשים של חסרון, שיכול למלאותם עם מצב של עליה, שבו הוא נמצא עכשיו.

נמצא, שהוא ממשיך אור של שמחה בכלים חדשים, שהשיג עתה ע"י שהוא מסתכל על הנס שהיה לו, שה' הציל אותו. לכן כשהוא מסתכל על היסורים, זהו כאילו עתה הוא המקבל את היסורים, ועתה הוא ממלא אותם עם תענוג.

נמצא, שע"י זה שהוא מצייר לעצמו את מצב של הירידה, זה גורם לו, שהעליה שקבל עכשיו, תתפשט בכלים חדשים, היינו לפי הכלל "אין אור בלי כלי". לכן בזמן העליה, שמתחיל לחשוב על המצב של הירידה שהיתה לו, היסורים של הירידה נבחנים לכלים, שבהם יכול להתפשט את אור של העליה.

וזה דומה למה שנאמר לעיל בענין גלות וגאולה. היינו, לפי ערך היסורים שמרגיש בגלות, כך יכולים להנות מן הגאולה. כלומר, שהגלות הם הכלים של הגאולה. זאת אומרת, הגאולה אינה יכולה למלאות יותר מכפי הכלים שיש לה מן הגלות. וזהו שבעבודה, כשהאדם מצייר לעצמו את מצב הירידה, זה נקרא מה שאמרו חז"ל, שהאדם צריך לעשות ברכה "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה".

ובענין ציור היסורים יש הרבה אופנים. וניקח לדוגמא, אדם הרוצה לקום לפני בוקר, והוא הכין שעון המעורר. וכשהשעון מצלצל, והגוף לא רוצה לקום, והגוף מרגיש יסורים אם הוא יקום עתה מהמטה, ומכל מקום הוא מתגבר בעצלתיים ובא לבית הכנסת. וכשרואה, שיש אנשים שיושבים ולומדים, הוא מקבל אז רצון וחשק להשתתף בהשיעורים, ומקבל שמחה ומצב רוח מרומם, ואז הוא שוכח באיזה אופן הוא קם מהמיטה ובא לבית הכנסת. ואם האדם רוצה לקבל כלים חדשים, שישרה בהם שמחה, אז עליו לצייר לעצמו, באיזה אופן הוא קם מהמיטה, היינו באיזה חשק שהיה לו אז, ועכשיו איזה מצב רוח יש לו. אז הוא גם כן יכול לומר "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה". היינו, איך שה' נתן לו עתה ההתקרבות אליו. ומזה הוא מקבל כלים חדשים, שתתפשט שם את השמחה, ממה שהבורא קרב אותו אליו, כנ"ל.

וכך האדם צריך להרגיל עצמו בכל דבר ודבר, לעשות השוואה בין זמן של יסורים לזמן תענוג, ולתת ברכה על הנס, שהוציא אותו מהיסורים למצב של תענוג. ובזה תהיה לו היכולת לתת תודה לה', ולקבל הנאה בכלים החדשים, ממה שנתווספו לו עכשיו, בזמן שהוא שוקל את הב' זמנים זה לזה. ומזה האדם יכול להתקדם בעבודה.

וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, לא חשוב מה האדם מקבל מהבורא, אם זה דבר גדול או דבר קטן. אלא חשוב עד כמה שהאדם נותן תודה להבורא. בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. לכן כשהאדם מסתכל תמיד בזמן העליה, באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה, כלומר איזו הרגשה היתה לו בזמן הירידה, כבר הוא יכול להבחין בבחינת "כיתרון האור מתוך החושך". וכבר יש לו כלים חדשים לקבל שמחה ולתת תודה לה'. וזה שכתוב, שהאדם צריך לברך "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה", היינו במקום שנמצא עתה בזמן עליה, כי אי אפשר להיות עליה, אם לא היה מקודם מצב של ירידה.

אולם איך אפשר להיות ירידה, אם האדם לא היה מקודם בבחינת עליה, וירד ממנה. התשובה היא, כי בדרך כלל, כל אדם איך שהוא, הוא חושב שהוא בסדר. כלומר, שהאדם לא רואה, שהוא יותר גרוע משאר אנשים הנמצאים בסביבתו. לכן הוא הולך עם הזרם של כל העולם. היינו, קצת לומדים, קצת מתפללים, וקצת עוסקים בצדקה ובגמילות חסדים, וכדומה. ועיקר דאגותיו של האדם הוא, איך להיות פרנסה בכבוד, ודירה וכלים נאים, וכדומה.

כי הוא מרגיש בעצמו, אם הוא עשה סדר לעצמו עם הבורא, כמה זמן שהוא צריך לעבוד בשבילו, ואם הוא קיים כל הסדרים, מה שהוא התחייב ברוחניות, הוא מרגיש עצמו לאדם השלם, וכבר מותר לו לדאוג לשפר את מצבו הגשמי. והאדם רואה תמיד, שעד כמה שהוא משתדל, שתהיה לו גשמיות בשלימות, הוא רואה תמיד, שהוא בחסרון כלפי אחרים. וזה נקרא, שהאדם נמצא במצב השלימות.

אולם בזמן שמתחיל בעבודה דלהשפיע, אז הוא בא לידי מצב של ירידה. כי הוא רואה, איך שהוא מרוחק מענין דלשם שמים. נמצא עתה, שירד מזמן הקודם, כשהיה מבין, שהוא צריך רק לשמור תו"מ, וענין הכוונה דעל מנת להשפיע, על זה לא היה עושה תשומת לב. ואח"כ הוא מקבל בחינת התעוררות מלמעלה, ומתחיל להיות בבחינת התבטלות אליו יתברך "כנר בפני אבוקה", ושוכח את המצב הירידה שהיה לו. ואז מוטל על האדם, כשהוא עתה, שהוא בזמן העליה, שיכול לומר "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה". היינו שמקודם לכן הוא היה במצב, שאירע לו ענין של תאונת דרכים, עד שהוא נשאר בלי הכרה על חיים רוחניים. כלומר ששכח בכלל ענין שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, ואח"כ ה' עזר לו, וקם לתחיה, היינו ששוב יש לו קשר עם הבורא. וע"י ציור זה הוא יכול לקבל כלים חדשים, שיהיה בידו לקבל שפע של שמחה, מזה שה' עזר לו.

אולם צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מבקש מהבורא, שיקרב אותו לעבודתו, היינו שיעבוד עבודת הקודש לשם שמים, והאדם חושב, שהבורא לא שומע תפלתו, והוא כבר הרבה פעמים התפלל, וכאילו חס ושלום הבורא אינו שומע תפלתו, על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, זה שהוא מתפלל עתה לה', שאל יאמר שזה הוא התעורר מעצמו, לתת תפלה שה' יקרב אותו, אלא שמטרם שהאדם הלך להתפלל, ה' כבר ענה לו על התפלה. פירושו, שהאדם צריך להחשיב, זה שיכול עתה להתפלל לה', זה נקרא, שיש לו קשר עם ה', וזה הוא דבר חשוב מאוד, וצריך לקבל שמחה מזה שה' נתן לו רצון וחשק להתפלל אליו.

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מגילה כ"ט) "רבי שמעון בר יוחאי אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן". שיש לפרש, שענין "גלות ישראל" פירושו, שבחינת ישראל שבאדם נתרחקה מהקב"ה. כלומר, שהאדם מרגיש יסורים, בזה שבחינת ישראל שבו, היינו הרצון של ישר-אל, כלומר זה שהאדם צריך לעשות הכל לשם שמים, הרצון הזה הוא בגלות, תחת שליטת הרצוניות של אומות העולם. ומצטער על זה.

ויש לשאול, מדוע דוקא עכשיו הוא מרגיש שהוא מרוחק מה', מה שאין כן לפני המצב הזה, האדם היה מרגיש, שהוא מרוחק מלקנות דירה יותר רחבה, או מרהיטים יותר יפים, וכדומה. ופתאום קבל יסורים מהתרחקות אחרת, היינו, שהוא רחוק מה'. והתשובה היא "שכינה עמהם", כלומר שהשכינה נתנה לו את ההרגשה זו, שהוא מרוחק מה'. וזהו כנ"ל, מטרם שהאדם מתפלל לה', ה' נותן לו רצון וחשק להתפלל."

שאלה: מה המשמעות של להיות שש שנים עבד ובשנה השביעית לצאת לחרות? מה המשמעות של זה בעבודה שלנו פה?

אין משמעות.

תלמיד: אין לזה משמעות?

לא. ישנה תקופה שאתה לא יכול לספור אותה לפי שנים, שבה אתה מרגיש אתה נמצא בעבדות של הרצון לקבל שלך, ואחר כך אתה יוצא, בתנאי שאתה עושה מאמצים.

תלמיד: אני מרגיש כמעט כל יום את העבדות ואת המלחמה הזאת. אבל אני רוצה להתפעל מעוד משהו ולדעת איך אני לוקח את זה לעבודה שלי ביום יום. רב"ש נותן פה דוגמה של השעון המעורר שאני שם כדי לקום בבוקר וללכת לבית כנסת, והגוף לא נותן לקום. הרגשתי את זה היום בבוקר, שהיה לי קשה מאוד לקום ובכל זאת קמתי והייתי פה בהכנה לשיעור עם החברים ופתאום הרגשתי את השמחה על כך שאני נמצא פה. כשאתה קם אתה לא יודע לאן אתה הולך, אתה פשוט הולך כמו גולם, כמו עיוור, אתה בא לפה ופתאום מרגיש את הדבר המיוחד פה, את הכוח המשותף הזה. רב"ש אומר שאתה צריך לצייר לעצמך איך קמת בבוקר בשביל לקבל כלים חדשים, ואני שואל את עצמי, איך אני לוקח את המצבים האלה כל פעם מחדש בשביל לרכוש כלים חדשים ולהרגיש שהבורא רוצה כל פעם לקרב אותי? איך אני עובד על זה ביום יום?

לחשוב על זה יותר, ואז ההרגשה תגדל.

שאלה: אנחנו רגילים לעבוד לפי הרצון והניסיון שלנו, לפי מה שאנחנו עוברים, ופה רב"ש כותב "הגם שאנחנו כבר יצאנו ממצרים, אבל אנחנו צריכים לשמוח בגאולת מצרים. לכן מוטל עלינו לזכור את גלות מצרים, היינו לזכור ולצייר, איך עם ישראל סבלו בגלות מצרים. אז יכולים להנות גם היום מגאולת מצרים."

כן, זו מצווה.

תלמיד: יוצא שאנחנו יכולים להתכלל במשהו שהוא לא מהניסיון הפרטי שלנו, ולהשתמש בו כדי לקבל כוחות או שמחה בדרך, או מה שהוא מצייר כאן, שנרגיש גאולה ונוכל ליהנות מזה.

כן.

תלמיד: איך אני יכול להתכלל עם משהו שקרה, שהאנושות או עם ישראל כבר השיגו אותו?

על ידי הרצון שלך. איך אתה עושה הכול? על ידי רצון, שאתה מתפלל, שאתה רוצה, שאתה נמשך.

תלמיד: אבל אני מרגיש על בשרי שעברנו את גלות מצרים, זה לא משהו שקרה לנו בדור הזה. איך להתכלל עם אותו מקרה שלא קרה לנו בפועל עכשיו?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שזה כן קרה ואנחנו כן יצאנו, וכך נמשיך.

תלמיד: אתה חושב שיש טעם להתאמץ בפעולה הזו?

כן, ודאי. ככל שהאדם מתאמץ יותר כך יש לו בזה יותר הרגשה.

שאלה: איך זה יכול להועיל לנו בחיבור בעשירייה אם ננסה לתאר יחד את גאולת מצרים שכאילו כבר קרתה ואנחנו רוצים להרגיש את העבדות שהייתה ואת הגאולה, זה תרגיל שכדאי לעשות אותו?

כן. כדאי לדבר על זה וכדאי לעורר את זה וכדאי לעשות, להרגיש ולא לשכוח.

שאלה: רב"ש ממליץ במצבי עלייה לצייר איך הוא היה במצב ירידה ולעשות על זה ברכה. האם זאת הכנה לקראת מצבי הירידה?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשתמש בעבודה שלנו בעשירייה, כי העבודה שלנו היא לעזור לחברים. רב"ש ממליץ כשאתה נמצא במצב עלייה לתאר את מצב הירידה, איך הרגשת, הוא מתאר פה הרגשה.

כן, יש לך רשימות ממצב של ירידה.

תלמיד: אם אני במצב של ירידה, במצב ייסורים איך לצייר מזה מצב הפוך?

תעבוד על זה.

תלמיד: איך?

תעבוד על זה בדבקות החברים, בזה שאתה הולך למעלה מהדעת.

תלמיד: אז במצב הפוך אדם לא יכול לעשות שום דבר.

הוא לא יכול, הוא יכול לתת תפילה.

תלמיד: להתפלל.

כן, זה העיקר.

שאלה: הרב"ש מתאר לנו פה סוג מסוים של ייסורים, שאדם אומר שאני מרוחק מלקנות דירה יותר רחבה, או רהיטים יותר יפים וכדומה, איפה היחס שאני צריך לקבל, איפה מה שמגיע לי, זה סוג מסוים של ייסורים שאדם סובל מהם. ויש סוג אחר של ייסורים שהוא מתאר פה, למה אני לא יכול לתת לחברים, למה אני תקוע ברצון לקבל ולא יכול לצאת מהשליטה שלו.

המעבר מהסוג הראשון של ייסורים לסוג השני הוא ממש נס, אדם לא יכול להחליט בוקר אחד, "אני נמצא בייסורים חדשים", אלא זה פשוט נס שקורה מלמעלה. הבורא לא בהכרח עושה לאדם את הנס הזה, האדם יכול להיות תקוע בסוג הראשון של הייסורים כל החיים. השאלה, למה או מה מביא את הבורא לעשות לאדם אחד את הנס הזה ולאדם אחר לא?

את זה אנחנו לא יודעים, זה תלוי בנשמה.

תלמיד: מה תלוי באדם בכל זאת?

באדם תלוי הרצון לברר את המצב שלו, מאיפה הוא נובע, למה האדם מקבל אותו ואיך לממש אותו, בעיגול של האדם.

תלמיד: תוך כדי שהוא תקוע בייסורים, למה אני לא מקבל את מה שמגיע לי, אז הבירור הוא בתוך הייסורים האלה, הוא בתוך החשבון למה אני לא מקבל. זאת אומרת, אפילו המחשבה הזאת שעכשיו תיארת היא כאילו מעל החשבון הזה.

ודאי שהיא למעלה מזה, למה אני לא מקבל? כי אני מקבל.

תלמיד: מאיפה מגיע החוט הזה שקצת מרים את האדם לראות שיש פה עוד בירור שצריך להיכנס אליו, מאיפה זה בא?

בדרך כלל זה בא מהסביבה.

שאלה: מצד אחד רב"ש כותב שבכך שאדם פונה לבורא, הבורא כבר ענה לו, הוא מקרב אותו אליו, הוא צריך להיות בשמחה מזה, ולעומת זאת, אם הוא חושב לעשות משהו לשם שמיים, אז צפויה לו תאונת דרכים, מפני שהרצון לקבל שלו לא ייתן לו לעשות את זה. איך אנחנו בעשירייה יכולים להחזיק עשרים וארבע שעות בתפילה? מפה יהיה הפתרון?

קראנו איך תלמידי רמח"ל עשו לעצמם סדר תורנויות, שכל שעתיים נניח, חבר אחר חושב ומתפלל עבור כולם. מה עוד לעשות, אני לא יודע.

תלמיד: להתאמץ בזה כל היום?

להתאמץ בזה כל היום.

שאלה: כתוב "זה שהוא מצייר לעצמו את מצב של הירידה, זה גורם לו, שהעליה שקבל עכשיו, תתפשט בכלים חדשים". אם כך אני יכול לעשות איזו פעולה שנקראת "לצייר לעצמו ירידה", ואני לא חייב באמת לחכות לירידה ולהיכנס אליה.

תנסה.

תלמיד: אם אני נמצא בעלייה או במצב כלשהו, מה הפעולה שנקראת "לצייר לעצמו ירידה"?

כשאתה מצייר ירידה, זאת אומרת מצב הרבה יותר גרוע מהמצב שבו אתה נמצא עכשיו, אתה שומר בזה על עצמך לא לרדת באמת למצב כזה, מפני שמספיק לך כבר להתחיל להתפלל ולעלות.

תלמיד: מה אני אמור לצייר?

שאתה כבר נמצא בירידה.

תלמיד: אז מי שמחכה בעצם לירידה הוא כבר ירד.

כן.

שאלה: רב"ש אומר ש"ויאנחו מן העבודה", זה סבל. איזה סוג של סבל זה? זה סבל מכך שאני לא יכול לצאת משליטת פרעה או מזה שנמאס לנו, לא מצליחים לצאת מעצמנו?

לא, לצאת משליטת פרעה, זה הסבל האמתי.

שאלה: מה הטכניקה או מהו השעון המעורר שבזמן העלייה מזכיר לאדם, הנה קיבלת הזדמנות עכשיו למשוך את מצב הירידה? מה יזכיר לאדם לעשות את העבודה הזאת?

יזכיר לו יום המיתה, כמו שכתוב, אדם צריך תמיד לראות עד כמה הוא נמצא בעומק הרצון לקבל.

תלמיד: הוא היה באיזה מצב ועכשיו הוא בעלייה, ולפי מה שרב"ש כותב, הוא שוכח את מצב הירידה, וצריך לכוון איזה שעון מעורר שיזכיר לו שהנה קיבלת הזדמנות עכשיו לא ליהנות מהעלייה אלא דווקא למשוך את מצב הירידה ולהגדיל עוד יותר את המצב.

כן.

תלמיד: איך?

על ידי שעון מעורר, על ידי החברים, על ידי הסביבה. אנחנו שוכחים את זה אבל אין שום גורם אחר שיכול כאן לעזור לנו.

תלמיד: איך הסביבה צריכה להכין אותנו לכך שכל רגע ניזכר בזה?

אנחנו לא צריכים להיזכר בזה, אנחנו צריכים כל הזמן להיות בזה, זאת אומרת אני תלוי בסביבה וככל שאני מעריך אותה יותר, כך אני עולה.

תלמיד: כן, אבל עכשיו האדם בעצמו נמצא בעלייה ואז הוא רואה את הסביבה הגדולה, כל מה שיש בעלייה, הוא רואה את החברים גדולים והכול, וצריך להיות משהו שיעיר אותו עכשיו, "הלו, אל תהנה מזה, אלא אתה צריך למשוך עכשיו את מצב הירידה שהיה קודם כי אחרת המצב הזה יעלם לך, וגם לא באמת תהיה בעלייה."

צריך באמת לעשות חשבון נפש.

תלמיד: אז מה יזכיר לו למשוך את מצב הירידה הזה אל העלייה?

הוא רואה שהוא לא נמצא ממש בגמר התיקון, מה עם הכלים שהיו לו והוא לא תיקן אותם? איך הוא יכול עוד להתקרב אליהם?

תלמיד: אם הוא כבר רואה שהוא לא בגמר התיקון אז הוא יזכור לעשות את זה, אבל מה יזכיר לו שעכשיו הוא צריך לקחת את מצב הירידה ולהביא אותו אליו?

אם אין לו בכלל שום חיסרון לכך, שום התחלה לזה, אז רק הבורא. אין ברירה, כל ההתחלות, הכול בו.

שאלה: איך להגיע להרגיש ייסורים משום שהוא מרוחק מה' ולא משום דבר אחר?

אין לנו כלפי מה למדוד את עצמנו, רק כלפי הבורא.

תלמיד: איך להרגיש ייסורים מזה שאני מרוחק מהבורא ולא משום דבר אחר שנדמה לי?

על ידי כך שאנחנו נמצאים בחברה וכל אחד מתפעל דרך חברו מאותו המקום, מהבורא שנמצא איתנו.

תלמיד: הוא כותב "שמטרם שהאדם הלך להתפלל, ה' כבר ענה לו על התפלה." איפה אדם מקבל מענה?

אדם מקבל מענה בכלים שהוא מגיש לבורא ורוצה לברר את מצבו האמתי.

תלמיד: האדם פנה אל הבורא עם בקשה, חיסרון או תלונה. זה שעכשיו יש לו זכות להתפלל לבורא, הקשר הזה אמור להספיק לו? זה אמור לבטל לו את החיסרון הראשוני, את נושא התפילה שהוא התניע אתו?

לא, זה ימשוך אותו מהחיסרון ההוא, לחיסרון יותר מתקדם.

תלמיד: לאיזה חיסרון זה לוקח אותו?

לזה שרוצה לגרום תיקון לכל העולם, לכל האנושות.

תלמיד: וזה מענה לתפילה הקודמת שלו, או שזו בפני עצמה תפילה?

זה יכלול הכול.

תלמיד: זה נקרא עכשיו תפילה חדשה שיש לו?

כן, שכוללת את כל יתר התפילות.

שאלה: מה היא פעולת ציור גלות מצרים? עברנו את המצב הרוחני הזה בעביות מסוימת, עכשיו אנחנו במעמד אחר, מה זה במעמד שלנו פה, לצייר את גלות מצרים?

גלות מצרים נקרא שאנחנו נמצאים מחוץ לתכונת ההשפעה הכללית, ועלינו לראות האם אנחנו באמת בזה או לא.

שאלה: מה זה אומר לברך את הבורא על הנס ואיך זה מקדם את האדם?

"נס" נקרא דבר שהוא למעלה מהטבע. אנחנו נמצאים במצב שקרה לנו, היינו בבור ופתאום קרה נס ויצאנו ממנו. לכן אנחנו מעלים תפילה, הודיה על כך שיצאנו מהמצב הזה.

שאלה: מהם התנאים בהם אדם יזכה לנס בעבודה?

הוא צריך כל הזמן לחפש איך להידבק בבורא, ואז הוא יזכה למצוא את המצב הזה.

שאלה: מהו הנס הרוחני בעבודת העשירייה?

הנס הוא בזה שאנחנו מקבלים כוחות רוחניים בעל מנת להשפיע ויכולים להתעלות למעלה מהרצון שלנו דלקבל, למצב ההפוך, לעל מנת להשפיע.

שאלה: למה מלכתחילה הבורא זורק אותו לבור?

הבורא מלכתחילה נותן לאדם להרגיש באיזה מצב הוא נמצא כדי שהוא יראה ויפתח את כל התכונות, התפילות, הרצונות והתשוקות למצב שהם מחוצה לבור.

שאלה: במידה שהאדם נותן תודה לה', מתגלה באדם שהבורא הוא טוב. אז איך להרחיב את הכרת התודה בתוך עצמך?

על ידי כך שאני עובר על כל העבר שלי ורואה, ככול שאני יכול להיזכר, כמה הבורא עזר לי במשך כל הזמן ובכל פעם לצאת ושוב לצאת מהבור.

שאלה: ניתן להרגיש את רחמי הבורא בלשמה או רק בלא לשמה?

גם וגם, אבל ודאי שבלשמה זה הרבה יותר חזק.

תלמיד: על אילו רצונות אנחנו מקבלים את רחמי הבורא?

תלוי איזה מצבים אנחנו עוברים. אי אפשר להגיד זאת על כל המדרגות.

שאלה: מה ההבדל במילוי הרצון והיציאה מהגלות?

מילוי הרצון והיציאה מהגלות יכולים להיות אותו דבר וגם לא אותו דבר. כי מילוי הרצון הוא לאו דווקא יציאה מהגלות. זה יכול להיות על ידי אור החסדים וגם על ידי כל מיני מצבים אחרים.

שאלה: האם אדם צריך בכל פעם לצייר לעצמו ירידות בצורה יותר חמורה? נניח לקבוע שאני מנותק מהבורא בגלל תענוג גשמי כלשהו ולהחשיב זאת כירידה או שתמיד לחפש משהו יותר מתקדם, נניח להחשיב כירידה גם את זה שאני מחובר עם החברים אבל לא חושב על הבורא?

אפשר. תנסה.

תלמיד: יש שני סוגי ייסורים. יש ייסורים מפני שאני לא יכול לקבל ויש ייסורים מפני שאני לא יכול להשפיע. אפשר להגיד שמצרים זה כאילו מעבר מהייסורים האלה לאלה?

כן.

שאלה: כתוב פה, "זאת אומרת, כי עבד הוא דבר רע, ומכל מקום יש לפעמים, שהאדם רוצה להישאר עבד." למה האדם רוצה להישאר עבד?

לפי סתם פירוש, עבד לא צריך לחשוב, האדון דואג לו לביגוד, לאוכל, למקום לינה. לכן עבד הוא כאילו הכי חופשי.

תלמיד: איך להילחם במצב בו אדם חושב כך?

עליו להשתדל להיות אחראי על המצב שלו וכך להתקדם.

שאלה: העלייה שאדם מרגיש, וכמו שכתוב במאמר, עליו להודות עליה, היא כתוצאה מזה שאדם מרגיש שהוא עכשיו מעריך את גדלות ה', רואה כמה ה' עזר לו, כמה הוא מתמלא בו?

עלייה בדרך כלל נובעת מכמה אנחנו רוצים יותר להשפיע לבורא. זה נקרא "עלייה".

תלמיד: אני רואה עלייה בזה שאני רוצה להשפיע לבורא.

כן.

תלמיד: ואיך להשפיע לבורא קשור לעשירייה?

אם זה מתוך העשירייה שלי, אז זו ממש עבודה משותפת, גדולה וחשובה.

תלמיד: אני כאילו מרגיש את העשירייה, מרגיש את החסרונות ורוצה שהם יתרוממו?

כן.

תלמיד: ועל זה הוא צריך להודות ולהיזכר שקודם הוא לא היה בזה אלא בדברים אחרים וזה מה שהוריד, הפיל אותו לבור. ואחר כך הוא מתחיל לסבול גם מהגשמיות?

כן.

שאלה: יש במאמר הרבה תהליכים. הוא כותב שאדם שרוצה להגיע לדבקות יכול לעבור מצבים של עליות וירידות. כשיש לו ירידה הוא יכול להגיע לייאוש, ומהייאוש לספקות ורצון לברוח, ואז פתאום הוא מקבל התעוררות מלמעלה שנותנת לו חיות ותשוקה. מי מביא לאדם פתאום התעוררות מלמעלה במצב שהוא רוצה לברוח?

מי יכול להיות?

תלמיד: או החברים שלו או מלמעלה למעלה. אני שואל מבחינת העבודה בפועל בעשירייה. לפעמים רואים שלחבר יש מצב שהוא רוצה לברוח או אפילו בורח בפועל, החברים עושים מאמצים, לפעמים הם מצליחים לגרום לו התעוררות ולפעמים לא. מה העשירייה צריכה לעשות כשחבר רוצה לברוח כדי לתת לו התעוררות מלמעלה? איך אפשר להדליק מחדש את מה שאדם איבד?

מוחקים את מה שהיה קודם ומתחילים מחדש.

תלמיד: במה?

בזה ששוב מדברים על מטרת החיים, מטרת הבריאה, מה יש לנו כנבראים במצב הנוכחי, במצב המתקדם.

תלמיד: כשאדם רוצה לברוח הוא לא שומע, הוא כביכול מחוסר הכרה, ולמחוסר הכרה אתה לא מתחיל להסביר שום דבר. היה לנו מצב בעשירייה שחבר היה בקשיים ורצה לברוח ודיברנו בינינו מה נכון לעשות - האם תפילה, האם לדבר איתו, לדבר איתו בתקיפות או בחום ואהבה, עשינו הכול, ונראה לעת עתה שהכול בסדר. אבל אנחנו לא יודעים איפה לשים את הסכין שזה המקום שבו העשירייה יכולה לעזור לחבר להחזיר לו חיים לעבודה?

בעשירייה יש הרבה מאוד הזדמנויות כאלה, קנאה, תאווה, כבוד, הרבה דברים. הם יכולים לחייב את האדם בכל מיני פעולות, ואז מתוכן אדם מקבל חשיבות והתרוממות.

תלמיד: יש הרבה שאלות סביב התהליך הזה, כמו שאולי העשירייה גונבת מהאדם יגיעה. יש הרבה הבחנות קטנות בתוך התהליך הזה שבאה העשירייה לאדם ואומרת לו, "תתעורר". מהי הנקודה החשובה ביותר בעבודה של עשירייה מול חבר?

לתת לו איזו עבודה שעל ידי העבודה הזאת הוא יתעורר. תחשבו, תדברו כולכם על זה, ותראו עד כמה זה אפשרי להפיל משהו על האדם שמזה הוא יקבל התעוררות לרוחניות.

שאלה: האם העבודה של להיזכר בירידה בזמן עלייה צריכה לקרות רק אחרי שהאדם הגדיר שהתרחקות מהבורא זו ירידה ולא ייסורים אחרים?

זה טוב.

תלמיד: על זה הזכירה.

כן.

תלמיד: מה המסקנה שהאדם צריך להוציא מהפעולה הזאת, שבמצב העלייה הוא נזכר בירידה?

שצריך להיות ביתר קשר עם החברים.

תלמיד: בכל המאמרים האחרונים הוא אומר שרק מהימין אפשר להסתכל על השמאל, על זה אנחנו מדברים?

כן.

שאלה: אם הכלים של החברים יוצרים סביבה של התפתחות, איך אפשר לשלב ביניהם אם לכל אחד יש עביות אחרת?

בשביל מה לנו את זה? ודאי שלכל אחד יש עביות אחרת, אבל בשביל מה לנו עכשיו להתחיל לחשוב על זה? העיקר בשבילנו זה לחבר את כל העביות, שמתגלה ולבנות על זה כוחות עלייה ולצפות שהבורא יקשור אותנו יחד וייתן לנו על העביות הזאת מסך.

שאלה: במאמר הוא מדבר על ירידות, על עליות, על להיות בקדושה, האם הוא מדבר עלינו על או על מישהו שכבר נמצא ברוחניות? כי הוא מדבר כבר על מדרגות גבוהות מאוד, להיות בקדושה וכולי.

בעצם אפשר להגיד כך על כל הירידות והעליות, תלוי איך אנחנו מתייחסים אליהן.

שאלה: אנחנו נותנים לחבר שלנו משהו לעשות בשביל העשירייה, אבל הוא לא עושה את זה. כשאנחנו שואלים למה? הוא אומר שאין עוד מלבדו, מה אנחנו צריכים לעשות?

אז תנו לו משהו אחר שהוא לא יוכל להגיד אין עוד מלבדו.

שאלה: כתוב "שהאדם מבקש מהבורא שיקרב אותו לעבודתו, שיעשה עבודה לשם שמיים" זה נשמע, כאילו האדם יכול לבקש לתת לו כוונה לתועלת עצמו. האם אפשר לבקש כך אם אני מרגישה ייסורים מזה שאני עובדת לתועלת עצמי?

לא, אי אפשר.

תלמידה: אז מה הפעולות שלי? אני מרגישה ייסורים מזה שאני עובדת לתועלת עצמי, מה לבקש?

תבקשי שהבורא ייתן לך הזדמנות להשפיע לאחרים, לעבוד בשבילם.

שאלה: מה הכוונה להגיע למצב שלפני שהאדם מתפלל הבורא כבר נענה. מה זה המצב הזה?

אנחנו חושבים ממטה למעלה והבורא נותן לנו מלמעלה למטה, זאת אומרת, בשבילו זה סוף מעשה במחשבה תחילה, ולזה גם אנחנו צריכים פעם להגיע, זאת אומרת מה שהוא רוצה מאיתנו, אצלו זה כבר נמצא במעשה.

תלמיד: אז איך האדם מקבל תשובה מהבורא?

בזה שהוא רוצה להידבק בבורא, כמה שהוא מוכן.

תלמיד: אז כבר יש לך את התשובה?

לי לא, אבל לבורא כן.

תלמיד: ואיך אתה יכול לראות את התשובה או להבין את התשובה?

על ידי הדבקות.

(סוף השיעור)