שיעור בוקר 31.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, עמ' 21, דף כ"א, פרק ה', אותיות כ"ב-כ"א

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 21, דף כ"א, הסתכלות פנימית, פרק ה', אות כ"ב.

פרק ה'

אות כ"ב

מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות

לצאת זה מזה עד לגמר התקון.

"ועכשיו שזכינו לכל הנ"ל, יובן לנו באפס מה, עוצם יחודו יתברך וית', אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכו', וכל ריבוי הענינים והצורות המושגים לנו, בכל המציאות הזו אשר לפנינו, כל זה מתיחד אצלו ית', במחשבה יחידה אחת, דהיינו, מחשבת הבריאה "כדי להנות לבריותיו", אשר המחשבה היחידה הזאת, מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר התיקון, כי היא כל מטרת הבריאה כנ"ל. והיא הפועל. כלומר, ע"ד כח הפועל בנפעל, כי מה שהוא אצלו ית' רק מחשבה יהיה בנבראים חוק מחוייב בהכרח. וכיון שחשב עלינו להנות אותנו נתפעל בנו בהכרח הענין הזה, להיות מקבלים שפעו הטוב. והיא הפעולה. כלומר, אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, אז מוגדרים אנו לעצמנו בשם פעולה, שמחמת שינוי הצורה הזאת, יוצאים אנו מכלל בורא לכלל נברא, ומכלל פועל לכלל פעולה, כנ"ל. והיא היגיעה והעבודה, שמחמת כח הפועל בנפעל כנ"ל, מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו, ע"ד השתלשלות העולמות, עד לבחי' גוף נפרד בעוה"ז, דהיינו בהפוך הצורה מחי החיים, שאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל וכלל, שהוא המביא לגופים את המיתה, וכל מיני יסורים ויגיעות לנשמה כמו"ש עוד. והוא ענין עבודת השי"ת בתורה ומצוות. כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם, נמשכים השמות הק', התורה, והמצוות. וע"י העמל בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו, לכלי השפעה. וזהו כל השכר המקווה לנו. שכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקנים, אי אפשר לנו להרחיב פינו לקבל שפעו ית', והיינו משום פחד של השתנות הצורה, בסוד מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה. כי משום זה היה הצמצום הא', כנ"ל. אבל בהיותנו מתקנים את כלי הקבלה שלנו, שיהיה ע"מ להשפיע, משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם, וראויים אנו לקבל את שפעו עד אין קץ.

והנך רואה שכל אלו הצורות ההפוכות שבכל הבריאה הזו שלפנינו, דהיינו צורת פועל ונפעל, וצורת הקלקולים והתקונים וצורת העבודה ומתן שכרה, וכו', כל זה הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית', הנ"ל, ובתכלית הפשטות, דהיינו "להנות לנבראיו" בדקדוק, לא פחות ולא יותר. ועל הדרך הזו הנ"ל נכללים ג"כ במחשבה ההיא, כל ריבוי המושכלות, הן המושכלות שבתורתנו הק', והן החכמות החצוניות וכל ריבוי הבריות והעולמות, ושינוי ההנהגות שבכל אחת, כל אלו יוצאים ונובעים רק מהמחשבה היחידה, כמו שאבאר בהמשך ביאורנו במקומם."

תלמידה: למה הכוונה "כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם, נמשכים השמות הק', התורה, והמצוות"?

הכוונה שהאור העליון מגיע לכל מקום במידה מיוחדת, מצומצם באופן מיוחד, ובונה באותו מקום, מוליד באותו מקום את הנברא, שהוא כתוצאה מהפעולה הזאת. זה דבר ראשון. דבר שני, שפעולת האור דווקא היא רבגונית, ואנחנו מקבלים אותו ואת כל מה שיוצא ממנו.

תלמידה: בעל הסולם כותב שהמחשבה להנות לנבראיו כוללת את ריבוי המושכלות שבתורתנו הקדושה. למה היה חשוב לציין שלהנות לנבראיו זה גם בנושא המושכלות? איך להבין את זה?

כי באור הזה שמגיע אלינו מהבורא דרך כל העולמות, כל הפרצופים והספירות, אנחנו לומדים מזה מי אנחנו, מה הטבע שלנו, מה אנחנו יכולים לעשות, מה מחויבים לעשות. כל התורה בעצם נמצאת באור הזה, וכך היא מתגלה בנו.

תלמיד: בעל הסולם כותב שמחשבת הבריאה היא להנות לנבראיו בכל דקדוקיה ובכל פרטיה. למה אנחנו שוכחים או לא מרגישים שיש בכלל משהו שרוצה לתת לנו תענוג? למה זה כל כך קשה?

אני לא יודע. אתה הולך לפני המחבר, למה המחבר לא ציין את זה כאן. אני לא יכול להגיד לך מה באמת היה, כי הוא רואה מסוף העולם ועד סופו, ואני לא יכול עכשיו להתחיל לעשות עליו בדיקה וביקורת, אבל זה מה שהוא כותב.

תלמיד: לא שאלתי על המחבר, אני שואל עלינו, עליי. למה אנחנו לא מרגישים את המחשבה הזאת להנות לנבראיו? והוא דווקא מדגיש זאת, הוא מעורר אותנו לזה.

אנחנו מגלים את זה. דווקא המחשבה הזאת אחר כך מתבהרת לנו, מתגלה, ואנחנו מגלים אותה בכל הפעולות שהבורא עושה עלינו.

תלמיד: איך אפשר להוסיף את מושג ההנאה והתענוג עכשיו בעבודה שלנו?

עכשיו לא, כי אנחנו עוד לא הגענו לאותה הצורה שהבורא מצפה שתתגלה בנו, ואז הוא יוכל להאיר עלינו בכל עוצמתו.

תלמיד: מתוך התפיסה הזאת שאנחנו תופסים היום את המציאות, איך אנחנו אמורים להתייחס לחיים ולמוות גשמיים?

אני לא יודע מה להגיד על זה, נתפתח ונראה. ככל שנקבל על זה את פתיחת החושים והשכל, כך יהיה לנו ברור מי אנחנו, איפה אנחנו נמצאים, למה זה כך ולא אחרת.

תלמיד: הוא כותב שמצד מחשבת הבריאה הכול במחשבה אחת, להיטיב לנבראיו.

כן.

תלמיד: אבל בעולם שלנו כשאנחנו רואים חיים זה משמח, ומוות זה מעציב. איך אפשר לתקן את היחס לזה, או לראות זאת בצורה קרובה יותר אליו?

כשאנחנו רוצים להיות יותר קרובים לבורא ולהיות בדבקות אליו באותו מקום נצחי שבו הוא נמצא, וממנו, מאותו המקום באים אלינו כל מיני הבחנות ושלבים בדרך, אז אנחנו מתחילים להבין את התשובות על השאלות שלנו. יהיו עוד הרבה שאלות, ונקבל הרבה תשובות.

תלמידה: באות כ"ב מדובר על פועל ועל כוח הפועל בנפעל. איך המעבר מהפועל לכוח הפועל בנפעל קשור לנבראים ולבחירה החופשית שלהם? איפה נמצא חופש הבחירה במעבר בין פועל לנפעל?

בזה שמרגע שאנחנו נוגעים בחכמת הקבלה, אנחנו כבר מקושרים לאור העליון, שהוא מחזיר אותנו למוטב, ולאיזה קשר בדיוק אנחנו צריכים להגיע עם הבורא, כל זה כבר נמצא.

תלמידה: מה זה אומר שבריבוי הצורות צריך למצוא את כוח הייחוד של הבורא ולקבל את שפעו הטוב? מה הרושם הנכון לגילוי כוח הייחוד?

אנחנו מגלים את הבורא בכל הפעולות שלו, ומתחילים לגלות שכל הפעולות שלו הן רק בשביל לכוון אותנו, להראות לנו שאין יותר במחשבה שלו מלבד לגלות לנו את כל הבריאה כולה, שנראה עד כמה הוא חושב רק על הטוב שלנו, ושזה יהיה הטבע שלנו, להתקדם ולגלות.

תלמידה: במחשבת הבריאה כלולה כל התוכנית עם כל הפרטים. האם המילוי האמיתי עבורנו זה להתכלל במחשבה הזאת?

כן, בדיוק כך.

תלמידה: לגבי חופש הבחירה, אנחנו אומרים שגם צמצום ב' קרה בשביל זה, ואנחנו נמצאים בנקודה הסופית של הבריאה בשבילי זה. האם האדם מרגיש מה זה חופש הבחירה רק כשהוא עובר את המחסום?

נברא חופשי זה מה שהאדם לומד על עצמו. למרות שנראה לו שהוא לא חופשי, אבל הוא כן מגלה את כל החופש הזה, שהוא באמת נמצא בו. זה מה שאנחנו מגלים על עצמנו.

תלמידה: איך אפשר להפוך את ההבנה של הטקסט הזה לתפילה מתוך העשירייה?

כשאני לומד את הטקסט ומשווה אותו למה שאני מרגיש, כשאנחנו קוראים אותו ומתקרבים אליו, אז אני רואה עד כמה אני עדיין לא נמצא בקבלה שלמה של מה שכתוב כאן. זה מושך אותי הלאה, להגיע למצב שכל מה שאנחנו לומדים יתגלה בכל אחד מאיתנו, ומה שנגלה זה מזה, כולנו יחד, גברים, נשים, זה את מה שעושה הבורא, את מה שאנחנו קוראים כאן, רק בצורה יותר שלמה. זה יתגלה בנו ונרצה לקבל את זה, גם גברים וגם נשים, כולנו נקבל את זה בלב פתוח.

תלמיד: אלוהים הוא אהבה. איך מתבטאת אהבת ה' בראיית העולמות ובראיית האדם?

אנחנו פותחים את העולמות זה מזה ממטה למעלה, ובזה אנחנו לומדים את מידת האהבה ואופני האהבה שהבורא מתכוון אלינו.

תלמיד: כל יום אנחנו אומרים "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודך". מה המטרה בזה שאנחנו לומדים לאהוב את הבורא?

אהבה היא קשר, דבקות, וזה שאנחנו מסכימים עם זה, רוצים את זה, מתקרבים לזה, בזה אנחנו מתאחדים גם עם הבורא וגם עם כל הבריאה. לכן זה כציווי מלמעלה, עד שאנחנו מבצעים את זה מלמטה - "ואהבת את ה' אלוהיך".

תלמידה: מה ההבדל בין היכולת לקבל בכלי של גמר התיקון, לבין היכולת לקבל בכלי הנוכחי, עכשיו בזמן הלימוד?

אנחנו מרגישים רק מה שמתגלה בתוך הכלי שלנו, ולכן אנחנו דואגים שנתפתח יותר, נפתַח את עצמנו יותר ויותר. וזה ההבדל, בין מה שאנחנו מגלים בכל המצבים, לבין כל המדרגות שאנחנו פותחים אותן. קשה לי להוסיף כאן משהו, הכול נמצא לפנינו.

תלמיד: נאמר שמחשבת הבריאה נותנת את השפע לנבראים, אבל הבורא נראה לחבר כנותן גם סבל וייסורים, אז מה המשמעות האמיתית של המושג שהבורא נתן את האור לנבראים, כי לכאורה יש סבל וייסורים שמגיעים מהבורא, אז איך ליישב את זה?

סבל וייסורים לא מגיעים לנו מהבורא, אלא מזה שאנחנו מסתירים את האור העליון מאיתנו, ולכן כך מרגישים. אבל ברגע שמגיעים למגע אמיתי עם הבורא, כל התופעות השליליות האלו נעלמות.

תלמידה: אמרת מקודם שהאור העליון מגיע לכל מקום ובמידה מיוחדת מצומצם ובאופן מיוחד עולה באותו מקום, מוליד באותו מקום את הנברא שהוא תוצאה מהפעולה הזאת. מה זה אומר שהאור העליון מגיע לכל מקום ובמידה מיוחדת? מה מיוחד?

האור העליון כולל את כל השינויים שבו, ולכן הוא מאיר לכל מקום, כלומר לכל רצון בצורה שהכלי שנמצא באותו מצב, באותו מקום, מקבל אותו ומתמלא ממנו. כך אנחנו לומדים.

תלמידה: עוד אמרת שפעולת האור היא דווקא רב גונית ושאנחנו מקבלים אותו על כל מה שיוצא ממנו. מה זה אומר שהאור הוא דווקא רב גווני, למה הכוונה?

על האור אנחנו עוד לא למדנו.

תלמידה: כתוב שהכול נכלל במחשבה הזאת כולל המושכלות שבתורתנו אבל גם חכמות חיצוניות וכל ריבוי הבריות. בזמן ההתהפכות לקראת התיקון, זה יגיע גם לכל מקום? גם לחוכמות החיצוניות? ההבנה תצוץ לכל אדם, לא משנה במה הוא עוסק, מה היא הדרך הנכונה או שצריכים לבוא אל תוך הדרך שלנו?

לא. אנחנו נלמד מהן הפעולות של האור העליון, עד כמה הן פועלות בנו הפעולות שלו ואיך אנחנו מקבלים אותן, מתפעלים מהן ומקשרים את כל ההתפעלויות שלנו לתמונה אחת.

תלמידה: השאלה היא, האם הם צריכים לעשות את זה כמונו, או שהם יכולים לעסוק במה שהם עוסקים וזה יבוא אליהם ויאסוף אותם?

על מי את מדברת?

תלמידה: על כל האנושות.

כל האנושות כמונו. יבוא הזמן ויותר ויותר מיום ליום אנשים יקבלו עוד ועוד הארה מלמעלה וזה ידחוף אותם ללימוד יותר גבוה, יותר פנימי.

תלמידה: לגבי זה שהכול משתלשל אחד מחברו, הרי אין סוף הוא המדרגה הסופית של ההתפתחות שלנו. אבל לגבי המדרגה הקרובה ביותר שעליה אנחנו צריכים לעלות, זה תלוי בקשר שלנו איתך. עד כמה אנחנו יכולים להידבק בקשר הזה ולהתבטל בפניו? כי יוצא שהדבר העיקרי שצריך להתפלל עליו זה לזכות ליחס כזה אליך כמו שהיה לך כלפי רב"ש וזה התנאי העיקרי להתקדמות שלנו?

כעיקרון כן, אבל אני לא חושב שזו הבקשה הראשונה. אתם תראו, התפילה הזאת תתעורר בכם.

תלמיד: שמעתי שאנחנו לומדים ביום יום, וככל אנחנו יותר לומדים, אנחנו רואים שאנחנו לא בקבלה שלמה מהבורא. כתוב פה באמצע אות כ"ב שככל שאנחנו לומדים "וע"י העמל בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו, לכלי השפעה." אבל יחד עם זאת הוא אומר "והיינו משום פחד של השתנות הצורה," יש בנו איזה פחד של השתנות הצורה. איך אנחנו יום יום מתמודדים עם הפחד הזה של השתנות הצורה?

על ידי הקשר בינינו אנחנו מגיעים למצב שכבר נמצאים בהשפעת האור העליון והוא משנה אותנו.

תלמיד: אם יש חברים שפתאום מגיע אליהם פחד, ואתה רואה שקשה להם להמשיך, והם נעצרים ולא מתקרבים, איך אנחנו עוזרים אחד לחברו בהתמודדות היומיומית הזו?

אני חושב שהכי חשוב שאנחנו לומדים כולנו יחד ככלי אחד, ומעלים את התפילה שלנו לבורא אחד ומצפים ממנו כל רגע ורגע לשינויים לקראת התיקון. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: האם בכל חבר שאנחנו רואים כביכול שיש לו קושי בהתמודדות היומיומית, בשינוי, אנחנו צריכים לראות את זה כחלק מהתיקון שלנו, ומה שאנחנו צריכים לבקש מהבורא לתיקון?

הכול תיקונים.

תלמיד: אנחנו מחברים תפילה לבורא בכל יום, אבל רוצים לחדד את התפילה. איך אנחנו מחדדים בתפילה שלנו שזה יהיה יותר מכוון לתיקון?

על ידי החיבור בינינו והכוונה שלנו לכיוון הבורא להידבק בו.

תלמיד: כתוב בפסקה האחרונה, "והנך רואה שכל אלו הצורות ההפוכות שבכל הבריאה הזו שלפנינו, דהיינו צורת פועל ונפעל, וצורת הקלקולים והתקונים וצורת העבודה ומתן שכרה, וכו', כל זה הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית', הנ"ל, ובתכלית הפשטות, דהיינו "להנות לנבראיו" בדקדוק, לא פחות ולא יותר." קצת קשה לשאול במקומות הגבוהים האלה ובכל זאת, מה זה אומר לא פחות ולא יותר, בעיקר לא יותר. הינו יכולים לחשוב משהו שהוא יותר ממה שיש במחשבת הבריאה, משהו שלא כלול בה?

ודאי שאנחנו מבינים שהאור העליון שמגיע אלינו הוא צריך להיות בדיוק תואם לכלים שלנו והכלים שלנו אז הם יגיבו לאור העליון בצורה נכונה, יתחברו נכון זה עם זה ונוכל כולנו להיות ככלי אחד.

תלמידה: איך לקבל שינוי בפעולת הבורא עלינו בלב פתוח ובביטחון וכל שינוי הוא מכוונה להיטיב לנבראיו, במיוחד כשהשינוי מורגש ככאב וכעונש?

אני לא חושב שאנחנו יכולים בצורה כזאת לקבל שינויים בהתפתחות שלנו, שהם יהיו מורגשים בנו ככאב ועונש. לא כדאי כך לחפש איפה אנחנו יכולים להרגיש את הבורא בצורה כזאת, זה כל העניין של ההסתרה.

מה אנחנו עושים? הדבר הוא פשוט, מלמעלה מגיע אלינו אור, הוא צריך לפתוח אותנו, ובמידה שאנחנו מסכימים עם האור, אז יש רק לגלות את הפעולות שלו בכלים וזה מה שאנחנו מגלים.

תלמיד: כתוב בכותרת, "מחשבת הבריאה מחייבת כל הפרטים שבמציאות לצאת זה מזה עד לגמר התקון." ובהמשך באמצע הוא כותב, "לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו, לכלי השפעה". השאלה, למה דרך התיקון היא על דרך ההדרגה קודם מהקל לכבד?

איך אפשר אחרת? כשאתה הולך לבית ספר, או אחר כך כשלמדת, תמיד יש סדר בלימוד.

תלמיד: אבל הבורא יכול לעשות את זה בבת אחת, למה הצורך הזה שהנברא יעבור את כל השלבים האלה בזה אחר זה?

אני לא יכול להגיד לך. הכי טוב אם אתה קודם תשאל בעצמך את הבורא. יש לנו קשר כזה עימו, שאנחנו יכולים לעלות אליו עם כל הטענות שלנו, השאלות, הבקשות, ואנחנו מתחילים כמעט מיד לקבל ממנו תגובות. אז תעשה.

תלמיד: האם תגובה נכונה אפשר להגיד שזה כוח ללכת למעלה ממה שאני רואה, כלומר כוח ללכת למעלה מהדעת בשביל להתקדם?

כן, תנסה, תתחיל.

תלמיד: אתה מזמין אותנו לשאול בעצמנו את הבורא?

כן.

תלמיד: ואם אני לא מקבל תשובה מהבורא?

שייתן לנו את התגובה שלו, הסיבה למה הוא לא מקבל ואנחנו נדון בזה ואולי נעלה יחד לבורא את הטענה הזאת.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני שואל את הבורא שאלה ואני לא מקבל תגובה, ולא מרגיש שהוא עונה לשאלה שלי ואני שואל שוב ושוב ולא עונה לי, מה ללמוד מזה?

כשהבורא לא עונה לך, תפנה אליו כמו שהיית פונה למורה בשר ודם.

תלמיד: לוחץ עליו, דורש ממנו תענה לי, או שאולי זאת התשובה ולשתוק?

לא. לא לשתוק. לשאול, לבקש הסבר מה אתה צריך לשנות בך כדי שהבורא ישמע.

תלמיד: כתוב שמטרת הבריאה היא להנות לנבראיו, אבל האם אנחנו צריכים להרגיש את האהבה של הבורא, את אותה ההנאה שהוא רוצה להסב לנו?

אנחנו צריכים להרגיש הכול, את כל הבריאה, את כל העולמות, אבל בהדרגה.

תלמיד: כתוב שלבורא יש מחשבה אחת, ולי יש אין סוף מחשבות, וגם לא נשלטות וגם הרוב סתם. רציתי לשאול, איך אפשר לחשוב בצורה רוחנית?

לא הבנתי.

תלמיד: איך לחשוב בצורה רוחנית כמו שבעל הסולם כותב, לא עם השכל החיצון?

זה יבוא.

תלמיד: האם זה יבוא בעצמו על ידי מאור המחזיר למוטב, או שאפשר איכשהו לנסות בכל זאת?

על ידי שתחפש.

תלמיד: לחפש?

כן, תחפש שיהיו לך מחשבות נכונות, טובות, מכוונות נכון דרך חברים לבורא.

תלמיד: לא הבנתי מה זה לחשוב דרך חברים לבורא.

שאתה רוצה לברר דרך הקבוצה שלך, העשירייה שלך מספר שאלות שיש לך על התנהגות הבורא איתך. וזה מה שכואב לך, שיש לך הרבה שאלות ואתה לא יכול לקבל עליהן תשובות שמספקות אותך.

תלמיד: מה זה לפנות דרך חברים?

אז לא דרך חברים, תפנה אליו.

תלמיד: ענית שהאור העליון שמגיע אלינו צריך להיות בדיוק תואם לכלים שלנו, ואם האור לא תואם לכלים שלנו?

לא יכול להיות שהוא לא תואם לכלים שלך, אחרת לא היית מרגיש.

תלמיד: ואם אני מרגיש אותו בצורה שאני לא יכול להצדיק?

אז יש לך בעיה, אתה צריך לעשות בדיקה, ביקורת.

תלמיד: אני כל היום בביקורת.

ומה יוצא לך מכך?

תלמיד: יוצא שחוץ מתפילה אין לי מה לתת.

ואתה נותן תפילה?

תלמיד: זו שאלה, כנראה שלא.

אז זהו, כן.

תלמיד: איך חכמת הקבלה קוראת לתהליכים שהם מנוגדים לאנטרופיה?

אין כאלה תהליכים שהם מנוגדים לאנטרופיה.

תלמיד: קראנו באות כ"ב שאנחנו בעצם מופעלים על ידי הבורא, נראה שהבורא עושה את הכול. אם כך, איפה העבודה האמיתית שלנו, מה הוא בדיוק החלק שלנו בתהליך?

אנחנו עוד לא הגענו לעבודה האמיתית. עוד נדבר על כך, אבל אנחנו עדיין רוצים רק לאתר את המקום שבו אנחנו נמצאים, ואיך אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו. גם בינינו וגם למי, זאת אומרת לבורא, כדי להתכלל בעבודה האמיתית.

תלמיד: אותה המערכת שאנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות, שבעל הסולם מתאר לנו, האם היא נגלית לנו גם כתשובה לשאלה שלנו?

כן.

תלמיד: איך לבנות את השאלה בצורה כזאת כדי לגלות את מה שכתב לנו בעל הסולם בתע"ס?

תקראו את מה שאתם לומדים, ולפי מה שאתם לומדים מכך נסו להרכיב שאלה או כמה שאלות, ותראו אם הבורא עונה לכם על השאלות.

תלמיד: כשמדובר על הארת הקו שממנו נמשכים תורה ומצוות, איך לעשות בו שימוש נכון, מה היא העבודה שלנו עם תורה ומצוות?

תורה ומצוות הן האור העליון המתפשט בתוך הכלים שאותם אנחנו מגלים, ודרך הכלים האלו כך אנחנו מגלים אותם, את הכלים ואת האורות, ואת האורות בתוך הכלים, כך אנחנו מגלים.

תלמיד: איך מגלים את התורה והמצוות?

אנחנו נלמד על כך לאט לאט בזמן הלימוד גם אם נרצה או לא נרצה אפילו, אבל אנחנו מתקרבים לאותו הקשר, דרך הכלים שלנו, לאורות.

תלמיד: הבורא הוא כוח השפעה ואהבה, אילו היה לנו הכלי הנכון, הוא היה משפיע לנו. כל כך הרבה זמן אנחנו מנסים לבנות את הכלי הזה ולא מצליחים, כלומר אנחנו לא מצליחים להוציא מעצמנו את הרצון הזה להתחבר. ואם כך, האם זו הכרת הרע?

כן, זו הכרת הרע.

תלמיד: ומאותה נקודה עלינו להתפלל לבורא דווקא?

בגדול יש לקחת אותה לתשומת ליבנו.

תלמיד: חבר שלנו מהעשירייה שואל מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו כשהוא אומר שמחשבת הבריאה קובעת הכול, מכרעת הכול?

זו מחשבה שעל ידה הבורא מתייחס אלינו, וכשאנחנו רוצים להתייחס אליו, אנחנו צריכים לקחת את אותה המחשבה ולפנות לבורא.

תלמיד: מה היא השאלה, מה הוא השורש הרוחני שלה ומהות התהליך, השאלה, התשובה?

הקשר של התלמיד עם הבורא הוא דרך הלימוד, דרך הקשר בקבוצה, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא.

תלמיד: מהו העמל בתורה ומצוות שמביא אותנו לקבל את מחשבת הבריאה?

כשאנחנו מתעלים למעלה מהטבע שלנו לקבל, ורוצים להיות ככל האפשר קרובים למחשבת הבריאה, להשפעה, לחיבור, אז מתחילים לקבל משם אורות, כוחות שמתקנים אותנו, מחברים אותנו, ואנחנו מתפעלים מהם.

תלמיד: הוא כותב שהגוף הנפרד בעולם הזה הוא ממש מיתה, לקבל זה ממש מיתה. איך קורה ההיפוך שמביא אותנו להשפעה?

על ידי כך שאנחנו לומדים, אנחנו מושכים את האורות לתוך הכלים שלנו. האורות האלה באים מרחוק, ממצב הפוך, וכשהם משפיעים על הכלים שלנו, הם משנים את הכלים. כך אנחנו מגיעים להתקרבות לאורות, ולהבנת פעולת האורות מתוך הכלים שלנו.

תלמיד: אז מהי היגיעה שלנו?

היגיעה שלנו היא לקרוא מה שכתב לנו בעל הסולם ולהשתדל להיות בזה. כמו נגיד באות כ"ג, כתוב "מלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף". מה זה מלכות דאין סוף? היא מגיעה לגמרי לקשר עם הנבראים, אבל לעומת זאת אינה עושה שם בחינת סוף, אז איך אני יכול לתאר את זה כך.

אות כ"ג

מלכות דא"ס, פירושה, שהמלכות איננה עושה

שם בחינת סוף.

"ובהנ"ל יובן, המובא בתיקוני זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. ובדברינו מתבאר היטב, דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח, כנ"ל, הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על האור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל, לכן נק' א"ס ב"ה, כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו', לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות."

מלכות עושה סוף בהתפתחות מפני שהיא שולטת כבר. ואנחנו חייבים לעשות תיקונים מיוחדים כדי שהיא לא תפריע לנו.

תלמיד: למה כלי של השפעה מגיע כשכר מתוך מצב התפילה, כשכר עבור המאמצים שלנו, ולא כמשהו ברור מאליו?

למה, איזו יגיעה יש לך, במה?

תלמיד: בחיבור עם החברים, בכל אותה העבודה הרוחנית שאנחנו עושים מבחינה חיצונית ופנימית.

תנסה להתחבר עם החברים ותראה אם יהיו לך מזה כוחות, השגה, וכן הלאה, ואחר כך תספר לנו.

תלמיד: מה זה אומר לבנות קשר עם הבורא? האם כל מה שאנחנו עושים נקרא שאנחנו מנסים ליצור קשר עם הבורא? האם לכל אדם שלומד קבלה יש קשר עם הבורא?

יש לו יכולת להיכנס לקשר עם הבורא, ואם הוא רוצה את זה, אז מקבל.

תלמיד: האם זה בתפילה, בלימוד, להתכלל עם החברים? מה יוצר את האפשרות של ממש קשר עם הבורא?

שיש לו קשר עם הבורא. זה מה שיש לו.

תלמיד: הבורא פועל במציאות על ידי המחשבה. איך הנברא פועל בחזרה?

על ידי התפילה שלו, על ידי הבקשה.

תלמיד: גם הפעולות שלנו הן מחשבות, זאת אומרת אנחנו פועלים חזרה על ידי מחשבה.

נכון.

תלמיד: מה מוסיפה המחשבה שלנו למחשבות הבורא? מתי המחשבה שלנו מסבה לבורא נחת רוח?

המחשבה שלנו מכוונת אותנו לקשר עם הבורא.

תלמיד: כשאנחנו מתלבשים במחשבות הבורא, איך אנחנו יכולים לא להגביל אותן, אלא דווקא להגביר אותן?

רק על ידי המאמץ במחשבה.

תלמיד: שמענו שהיגיעה שלנו היא לקרוא מה שכתב לנו בעל הסולם ולהשתדל להיות בזה. מה זה להיות בזה?

להיות בשאלות שלנו, בבקשות שלנו לאיחוד ולחיבור בינינו, ולחיבור עם הבורא.

תלמיד: למשל, אנחנו עכשיו קוראים באות כ"ג את מה שכתב בעל הסולם, הוא מדבר על מלכות דאין סוף, "פירושה, שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף". איפה להיות בזה? במה להיות בדיוק?

אתם בפנים רוצים להתחבר, כל אחד בליבו, אתם רוצים להיות מקושרים יחד, ומתוך הקשר שלכם לפנות לבורא בבקשה שהבורא ייקח את הקשר הכללי שלכם ויעלה אותו עוד יותר למעלה. כך אנחנו מבקשים ממנו שיעשה עלינו פעולה.

(סוף השיעור)