"רק החברים" - כנס "קבלה לעם" העולמי 2022

מערכת "הערבות", הבית הווירטואלי

1.5.2022 – 29.4

יחד בתפילה

שיעור 3

שיעור 01.05.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי מאי 2022 – "רק החברים", שיעור מס' 3 בנושא – יחד בתפילה.

שאלה: אנחנו יודעים שאין דבר חשוב יותר מלהגיע לתפילה מעומק הלב. מה חסר לנו כדי להגיע לזה?

קודם להגיע לעומק הלב, ואחר כך לתפילה, לבקשה לבורא. או ההיפך, להתכוון ולהשתוקק לכיוון הבורא ומזה להגיע לעומק הלב. הייתי אומר שגם זה וגם זה צריך להיות. אנחנו פעם נמצאים בזה יותר ופעם בזה, אבל לא לעזוב, העיקר לא לעזוב את השתוקקות הזאת לחיבור בינינו ועם הבורא. לא לחשוב שזה משהו נוסף, אלא מדובר על נקודה אחת שאליה אנחנו צריכים להגיע, ואליה אנחנו צריכים להשתוקק, להתפלל לחיבור בינינו עם הבורא, וזה לא שניים אלא זה אחד.

כמו שכתוב "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", וזה עיקר שיש לנו בתפילה, שכולנו נתחבר בבורא. זו תחילת הבריאה, זה סוף הבריאה, זה תהליך שאנחנו צריכים לעבור - ממצב שלא נמצאים בו, עד למצב שכולנו נכללים בו. ואני רואה שבכנס הנוכחי, אנחנו כבר נמצאים בדרך לזה, כבר מבינים שהנטייה שלנו היא לכיוון הזה והיא נכונה, וזה מה שמשמח ונותן לנו ביטחון. והפעם אנחנו כבר מרגישים כולנו, כל אלפי המשתתפים שזהו, אנחנו בדרך, אנחנו יחד, אנחנו מבינים, מרגישים את הלבבות, המחשבות, הנטיות של כולם, וזה מה שמייחד אותנו.

לכן מה שחסר לנו, זה רק להתחבר בכל החסרונות שלנו לבורא ואז יהיה תיקון הבריאה. וכל החלקים השבורים והרחוקים יחזרו להיות לחלק אחד, לכלי אחד - נשמת האדם הראשון, ואנחנו שוב חוזרים הביתה.

אני מאוד שמח שזה מצליח לנו היום והבורא מעוניין מאוד שאנחנו נתקרב אליו, נתכלל בו, הוא מוכן לקבל אותנו בתוכו וזה מה שקורה לנו. אז נפתח את הלבבות כמה שיותר ונבין שבפתיחת הלב לחברים, בזה אנחנו פותחים את הלב לבורא.

שאלה: איך אתה מגיע לאיכות ולכמות הנכונה כדי להעלות תפילה?

הכמות והאיכות של התפילה היא מצטברת. המספרים בכמות ואיכות הם יותר ויותר מפעם לפעם, והאמת שאי אפשר למדוד אותם, כי הכול יוצא מהלב ולא ניתן כל כך לשקול את זה. אבל אנחנו רואים בכל זאת, כמה החיבור בינינו נעשה יותר מהותי, ואני מוכן יותר לדבקות בחברים, להידבק אליהם, להתחבר אליהם ולהרגיש אותם.

מה שקורה, שהכנס הזה הוא כל כך מיוחד, הוא מעלה אותנו לדרגת חיבור ולרגישות אחרת, שאין לי כל כך מילים לתאר. אנחנו יוצאים ממש לחיבור בינינו ורוצים לחיות בזה. אנחנו רואים שדווקא כשאני עוזב את ה"אני" שלי ונכלל בכולם, זה כנראה ללכת למעלה מהדעת, זאת אמונה למעלה מהדעת.

ולכן זה הופך להיות אצלי כאמצעי להתכלל עם האחרים ולהתפלל עבורם. זה נקרא לעלות לדרגה רוחנית עליונה יותר שבה אני משיג יותר ויותר מהות רוחנית עד שזה יתחיל להתגלות בצורה מוחשית ואני אראה כוחות ותופעות בהתחברות שלי באחרים, ולא שבי הם נמצאים אלא אני נמצא בהם. זה נקרא שאני מעלה את עצמי לדרגה רוחנית יותר עליונה, ואחר כך עוד יותר ועוד יותר.

וכך באותו סגנון עלייה אני אברר את הדברים, וההתכללות בזולת היא בעצם האמצעי לתיקון הכלי הכללי, להתקרבות לבורא, להתגלות הבורא בתוך החיבור בינינו. וזה הכול לפנינו.

אני מאוד מתרגש מהכנס הזה, הוא מיוחד במינו, הוא מעלה אותנו לדרגה רוחנית חדשה, שקודם לא כל כך היינו בה. עכשיו אנחנו גם מרגישים שנולד משהו בחיבור בינינו, וכל אחד בצורה אישית איכשהו מרגיש את השינוי.

אין לי מה להוסיף, אני פשוט כל הזמן איתכם ולא יכול להתנתק מהמסך. אם פעם בזמן שהייתם עוסקים בדיונים הייתי גם מוסיף או עושה משהו בכתיבה, היום אני לא יכול, אני פשוט שותה וסופג מה שאתם מדברים ובשבילי זה מילוי עליון.

תמשיכו ותצליחו, אני גאה בכם. תודה רבה.

שאלה: כמקובל אנחנו סומכים עליך ומסתכלים על הדוגמה שלך כאדם שכבר קיים וביצע את התפילה. איך הגעת לכמות ולאיכות של אותה התפילה, ואם יש משהו מזה שיכול לעזור לנו?

גם אני נמצא בדרך, הדרך היא עד גמר התיקון הכללי שיתגלה לעיני כל, לכן עדיין גם אני וגם כולכם לא נמצאים בזה. כולנו יחד עושים צעדים גדולים מאוד, אנחנו החלוצים ואחרינו יבואו אחרים, ואנחנו שמחים שאנחנו יכולים ללכת ראשונים כשבראש רב"ש ובעל הסולם וכל המקובלים מכל הדורות.

אתם רואים איך הגעתי, אני מגיע כל יום לשיעור, אני משתתף בכל דבר, משתדל לא להימלט מאף פעולה, לעומת זאת במקום שאני יכול להפריע אני מתרחק כדי לתת לכם מקום לגדול. כמו שאנחנו מתנהגים עם ילדים, נותנים להם משחק ומרגישים מתי כדאי להיכנס איתם למשחק ומתי לא. כך מתקדמים.

אני מתקדם אתכם, וכמו שכתוב "מכל תלמידי השכלתי". זה שאני נכלל אתכם זה הכלי הרוחני שלי, כי הוא לא היה אף פעם במציאות התיקון. לכן אני שמח שיש לנו כלי כזה גדול שמתחיל מאפס וגדל, ועכשיו הוא מתחיל להגיע למצבים שבהם הוא נמצא בשלבים הראשונים של גילוי הבורא, כלומר אנחנו כבר נמצאים בזה רק עוד לא מרגישים, עוד לא יכולים לתאר ולאתר זאת, אבל כבר נמצאים. תינוק שנולד לא מרגיש שהוא נולד ובאיזה עולם הוא נמצא, הוא לא בקשר עם מי שמטפלים בו, אבל הוא נמצא. כך אנחנו, אנחנו נמצאים בטיפול של הכוח העליון ובעולם העליון ככל שאנחנו נכללים זה עם זה, וזו בעצם העבודה שלנו. ככל נתקשר זה לזה ביתר אינטנסיביות ונשתוקק להתקשר לעליון, לבורא שישרה בינינו, שיהיה כדבק בינינו, אז באמת נממש את תכנית הבריאה.

בהצלחה לכם, אני אתכם.

שאלה: בשיעור הזה התחלנו להגיע לתפילה שלימה מעומק הלב ובסוף השיעור, ברצוננו לדעת, איך אתה מרגיש את המצב שלנו כרגע?

אני מרגיש שאנחנו מתקרבים בעלייה לבורא, ואנחנו מבינים שההתקרבות לבורא היא תלויה בהתקרבות בינינו, ובעצם אין עליה רוחנית כמו בעולם שלנו, שאנחנו יכולים לעלות ולעלות, אלא "עליה רוחנית" זה כשאנחנו מעלים את עצמנו בדרגת החיבור.

זאת אומרת, ככל שאנחנו מתאמצים להתחבר, להיות יותר קרובים נגד האגו שלנו שמפריד בינינו, בהתאם לזה אנחנו עולים. אנחנו לא יכולים לעשות פעולות עלייה, אנחנו יכולים לעשות פעולות חיבור ואז בתוך החיבור בינינו נרגיש עליה. זאת אומרת, עוד יותר מהות רוחנית, אבל היא מתגלה ככל שאנחנו יותר קרובים זה לזה.

על זה אנחנו צריכים לחשוב, להבין ולממש בינינו ונקווה שאנחנו מתחילים להרגיש את זה וכל מה שאנחנו רוצים לתאר ברוחניות, כל פעולה מתבצעת רק בהתקרבות בינינו. ושם בהתקרבות בינינו יש כמה פרמטרים עליהם אנחנו מדברים - על עליה, על הזדככות, על עוצמת החיבור, ובסופו של דבר, על עצמת הבורא שמתגלה בינינו.

שאלה: איך עם כל המאמצים שאנחנו עושות נגיע למצב שבאמת נרגיש את החיסרון של הכלל כדי להתפלל עבורו, כדי להגיע לתפילת רבים?

זה לא דבר מיוחד ולא רחוק אבל הוא מושג רק בנטייה זה לזה. אנחנו חייבים להשתדל כל הזמן להתקשר ולהיות קרובים זה לזה. על אף שאנחנו נדחים זה מזה, ולא רוצים זאת, ויש לנו ביקורת זה על זה, אנחנו צריכים בכל זאת להימשך זה לזה ואז נגלה אותם התנאים ואותן ההבחנות שאנחנו קוראים להם "למעלה מהדעת" - למעלה מהרצון הטבעי שלי.

שאלה: איך להגיע לתפילה כאחד מתוך מרכז העשירייה?

אנחנו צריכים קודם כל לתאר לעצמנו שאם אנחנו רוצים להתקדם רוחנית אין לנו ברירה אלא להעלות חיסרון אחד מכולנו, מכל הקבוצה. כל עוד לא נגיע לחיסרון האחד הזה מכל הקבוצה, זה לא יהיה חיסרון רוחני אמיתי ואנחנו לא נזכה לתגובה. אם יש לפנינו את התנאי הזה ובטוח ומקובל עלינו שכך קורה, אז אנחנו נגיע לחיבור בחסרונות שלנו, נברר את החיסרון האחד האמיתי שלנו, נעלה אותו לבורא, ונקבל בו תגובה מהבורא.

שאלה: לגבי התגובה של הבורא, קראנו קודם שבחיסרון המשותף הזה אנחנו מגלים את השכינה בשלמות.

השכינה זה גילוי הבורא כלפינו, שאנחנו מרגישים את היחס שלו אלינו.

שאלה: כשאני רוצה להגיע לדבקות עם החיסרון של החברים, האם אני יכול להגיע להשתוות ולדבקות בחיסרון שלהם כמו בחיסרון שלי?

אני יכול להרגיש את ההשתוקקות של החברים שלי ככל שאני עובד איתם כלפי אותה מטרה. אני יכול להרגיש את הכאב של החברים כשאני מסוגל להרגיש כאב בתוכי, אבל אני לא באמת יודע מה בדיוק החברים מרגישים. האם אני יכול להתרשם מתוך הקשר בינינו?

כן. על זה כתוב "תעשה רצונך כרצונו". בתוך הרצון שלך אתה מתחיל להרגיש את החסרונות של הקבוצה.

שאלה: אני מרגיש שגם לבורא, לאור יש חיסרון שאנחנו לא מרגישים אותו. איך אנחנו יכולים להבין את הרגשת הכאב של הבורא, את צער הבורא? אני מרגיש שלבורא יש גם איזשהו כאב, אבל אני לא מודע לו.

אחרי שאתה תרגיש את הצער של החברים, את הצער של הקבוצה, ותקבל את הצער הזה כמו את הצער שלך, אז אפשר יהיה לדבר גם על הצער של הנותן שמתגלה בתוך הצער של הקבוצה.

שאלה: איך העשירייה צריכה לסבול מאותן הצרות של הכלל ואיך לכלול זאת בתפילה שלנו?

אם אתם מרגישים התכללות עם החיסרון של החברה, של הקבוצה או של העולם אז אתם יכולים אחר כך לעבוד עם החיסרון הזה מול הבורא. אבל זה לא יכול להיות אחרת, אלא קודם להתכלל עם החיסרון של החברה, הקבוצה, הקהל, ואת זה להעלות לבורא ואז הוא שומע. ככל שמספר המשתתפים והחסרונות יותר גדול, כך הוא שומע יותר.

שאלה: איך אני יכול להגיע לדרישה שכל הפעולות שאנחנו עושים יהיו לטובת החברים?

זה כבר צריך להיות מובן מתוך איך שאתה מתייחס אליהם, איך שאתה אוסף את החסרונות שלהם והופך להיות כבעל תפילה שמעלה את החסרונות שלהם לבורא.

שאלה: איך לבדוק איזה חיסרון אני מרגישה אם אני תופסת את כל העולם דרך האני שלי?

אתם לא תוכלו להשיג כך שום דבר. כל עוד לא תתקרבו לאחרים, כל עוד לא תתכללו מהרצונות של הזולת, כל עוד לא תתחילו לקבל דרך החיסרון הכללי של החברה, לפחות הקבוצה, העשירייה, אי אפשר לדבר על כך שיש לכם מגע עם הבורא ושאתם מקבלים משהו ממנו. קודם צריכים לבנות את החיבור, ודרכו יהיה לכם קשר עם הבורא.

שאלה: מה מצב צער הציבור ואיך לשלב יחד את הרגשת צער הציבור והשמחה בתפילה?

צער הציבור זה החיסרון שיש לציבור וצריך להיות חיסרון כמה שיותר רוחני ובאותו החיסרון מתלבשת תגובה מלמעלה ובמקום צער מרגישים שמחה ומילוי, כך זה עובד אבל קודם צריכים להתכלל עם צער הציבור ואז נזכה לשמחת הציבור.

שאלה: איך להתכלל בצער הציבור, אם אתה לא נמצא במקומו, איך אפשר להרגיש אותו?

אנחנו יכולים להרגיש את כל החסרונות שבעולם ולכן אין לנו שום בעיה, רק לפתוח את הלב, ואל תגיד שאתה לא נמצא במקומו, שאתה לא כך ולא כך, אתה כן יכול, הכול תלוי בפתיחת הלב שלך.

שאלה: איך להגיע לשמחה כשפונים בתפילה מעומק הלב לבורא?

זה בדיוק כפי שאת אומרת, אם אני פונה לבורא מתוך עמקי הלב ואני מתפלל עבור הציבור שאני רוצה להביא לכולם תשובה ממנו או את הקירבה שלו לכולם אז כך ארגיש את זה, בכלי שאני מעלה אליו, הכלי של הציבור.

שאלה: איפה נמצא הגבול בין להשתתף בצער כל הציבור לבין ההרגשה שאין עוד מלבדו והכול מנוהל בטוב על ידו?

הגבול או החתך נמצא בלב האדם, כאשר הוא משתדל להרגיש או להגיע למצב שכל הלב שלו יהיה ממולא עם החסרונות הזרים, שאין בלב מקום לדאגה לעצמו וכך זה בכל מדרגה ומדרגה. במדרגה באה ודאי שוב מתגלה הדאגה לעצמו ושוב הוא משתדל למלא את החיסרון הזה עם החיסרון של הזולת וכך אנחנו מתקדמים ממדרגה למדרגה עד גמר התיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולות לשלב בעבודה את גדלות החברות, שוויון ותפילה שהיא מיוחדת?

אני חושב ששלושת הדברים האלה הם בעצם משלימים זה את זה ותומכים זה בזה, ככל שאני מתחבר לחברים ואני מתפלל עבורם ואני דואג להעביר את כל מה שמתקבל מהבורא דרכי אליהם וכך אני מקבל את החסרונות שלהם ומעלה אותם לבורא, אני נמצא כאן באמצע, בין החברים לבורא ובין הבורא לחברים וזה בעצם התפקיד שלי.

אנחנו צריכים לתאר לעצמינו את התפקיד הזה ויותר מזה אנחנו לא צריכים, כך בנוי כל הכלי דאדם הראשון וכך מתפקד כל חלק וחלק שבו, אף אחד לא לעצמו אלא לאחרים אבל בזה שהוא מעביר לאחרים הוא צריך לקבל את הכול במאה אחוז מהבורא ולהעביר למאה אחוז של החלקים של הכלי דאדם הראשון וכך יוצא שהוא החלק שמעביר מהבורא את הכול המילויים לכולם.

שאלה: כשאנחנו מאמינות שאנחנו מתאמצות בעבודה מה מונע ממני מלהגיע למצב המתוקן?

רק חוסר החיסרון, צריך להיות חיסרון שלם, מלא, מעומק הלב, ומכולם ככל האפשר.

שאלה: האם צריך שלכל העשיריות יהיה חיסרון משותף או מספיק שעשירייה אחת תרגיש חיסרון משותף?

מספיק שעשירייה אחת תרגיש חיסרון משותף.

תלמיד: יש בשיעורי הכנס תחושת ריכוז מאוד גבוהה אני מרגיש מוחשית שלאט לאט נבנית בינינו תפילה בתוך העשירייה, אבל כשאתה מופיע עכשיו בסוף השיעור אני מרגיש שאני יכול לשחרר והריכוז והמתח יורד.

אני לא חושב שזה נכון, אני דווקא מתכוון לגרום לכם ליותר חיסרון לחיבור ולתפילה.

שאלה: קודם אמרת שהצער של הציבור צריך להיות לפחות קצת רוחני, אם מרגישים שצער הציבור הוא גשמי, איך אפשר להפוך אותו לפחות קצת יותר רוחני?

זה לא חשוב, אם זה גשמי או רוחני העיקר שזה צער של הציבור ואתם מפנים אותו לבורא.

שאלה: מה לעשות עם הפחד מלהרגיש את כל הכאב של הציבור?

לא צריכים לפחד כי זה מגיע כבר בהמתקה מהבורא. אם אנחנו פונים לבורא אפילו החיסרון הכי גדול כבר מורגש כמתוק כי יש למי לפנות ואנחנו בטוחים שמקבלים תשובה ועוד יותר מזה אנחנו מרגישים שגם החיסרון הזה ככל שהוא חיסרון גדול ומאיים הוא גם מגיע מהבורא, ולכן אני לא מפחד לגלות אותו.

שאלה: האם יעזור להגיע לתפילת רבים אם כל חבר בעשירייה מתפלל עבור העשירייה?

כן.

שאלה: איך באה השמחה יחד עם הכאב, ולמה זה מגיע הרבה פעמים יחד?

כך זה צריך להיות, גם המילוי וגם החיסרון צריכים להיות כאחד.

שאלה : מה זה חיסרון מלא, שלם?

חיסרון שלם הוא חיסרון שמרגישים בתוך הלב שלם, ואני מרגיש את החסרונות של כל החברים ואת החסרונות האלה שאני מבין, מרגיש ומעלה אותם לבורא, זה "חיסרון שלם".

שאלה: איך אנחנו בונים את הכלי המשותף, את החיסרון המשותף?

רק על ידי זה שכל אחד רוצה להרגיש את החסרונות של האחרים, אז הוא צריך לצמצם את עצמו להתכלל עם החסרונות של החברים ולהעלות את החסרונות האלה לבורא וכך יעשה כל אחד ואחד ועל ידי זה אתם בונים חיסרון משותף ומפנים אותו לבורא, מכוונים אותו לבורא, רק בצורה כזאת.

(סוף השיעור)