שיעור הקבלה היומי25 Oca 2023(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. הקדמה לספר הזוהר, אות ע'

בעל הסולם. הקדמה לספר הזוהר, אות ע'

25 Oca 2023
לכל השיעורים בסדרה: הקדמה לספר הזוהר 12/2022

שיעור בוקר 25.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 452, אות ע'

זה חלק מאוד חשוב. כולם נתקלים בכל מיני מקראות בתיקונים האלה, תיקון ל'.

קריין: אות ע'.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל."

יש חלק ממלכות שהוא ראוי קודם לתיקון, ולפי קרבתו לתיקון הוא נקרא "ישראל", "ישר א-ל". לכן עליו צריכים להתפלל, ולהשתדל שהחלק הזה יעלה קודם כל לתיקונים. למה? מפני שהוא הכי זך, הכי קל לתיקון, לכן הוא הראשון שצריך לעבור את התיקון.

"ומביא ראיה מהכתוב": "קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה." צריכים להתפלל, צריכים לבקש שאותן הנשמות, אותם החלקים מהמלכות הכללית שראויים קודם כל להיתקן, יתחילו להתעלות ולתקן את עצמם.

"אבל השכינה אומרת: "מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל, "שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות." מה אומרת השכינה? "אני לא יכולה להעלות אליי את הנשמות הפגומות האלה שנמצאות בעל מנת לקבל, שנמצאות ללא רצון לתיקון, כי הן רוצות לקבל, למלאות את עצמן עוד יותר ממה שיש להן, לזה אני לא מסוגלת, לא יכולה. החלק שלי בבריאה הוא לתקן את הנשמות, ואז הן יתמלאו מהתיקון שלהן ולא שאני בעצמי אמלא אותן". לכן זו הבעיה, ש"כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות". אפילו כשהם עושים איזשהן פעולות, אז הם עוד מתגאים בזה שהם כאילו יותר מבני אדם, אומנם זה ההיפך. בני האדם הרגילים לא רוצים לקבל שום דבר מהבורא, ואילו אלה שעושים פעולות הם עוד מצפים ודורשים מהבורא שכר נוסף.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים," אפילו שהם רוצים לעזור כביכול לאחרים ולהיות אנשים טובים, הם עושים את זה רק לשמם, לזה שיהיה להם טוב בעולם הזה, בעולם הבא, גן עדן וכן הלאה. אין להם שום דבר כך שאפשר להגיד עליהם שהם עושים מעשים טובים באמת מהלב ומשפיעים לכולם. "כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות."

שאלה: הוא כותב "שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם." זה פרדוקס, כי הוא כותב שאין להם כלום, ולעומת זאת יש להם הכול - "שהיא בתוככם". מה זה אומר?

אתם דורשים מה שלא מגיע לכם. אתם רוצים עכשיו לקבל מילוי, שהוא יהיה על מנת לקבל. האם הכנתם צמצום, מסך, אור חוזר? לא, לא הכנתם אותם, אז באיזה כלים תקבלו את מה שאתם מבקשים?

תלמיד: כביכול יש את זה בתוכנו וצריכים להשיג את זה. מה יש בתוכנו?

המילוי עומד ומיועד לכלים האלה, אבל הכלים עומדים בלי תיקון, בלי השתוות הצורה עם המילוי, כלומר בעל מנת להשפיע. ולכן "מה אתם מבקשים? זה בכלל לא מתאים לכם, לא מגיע לכם".

זה מה שאומר להם הנביא, ""כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" –" כלומר, "כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים", בעל מנת להשפיע נקרא "מצוה". "שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם," לבורא, "אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות."

תלמיד: תמיד אמרת שהזוהר הוא הפירוש של התורה.

כך כתוב בדף הראשון של ספר הזוהר, שהוא פירוש של חמישה חומשי תורה.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את הפירוש הזה לתורה?

תשאל רבי שמעון.

תלמיד: אתה אמרת לנו זאת פעם.

הזוהר הוא פירוש של חמישה חומשי תורה. זה הכול.

תלמיד: האם למשוך את האור המחזיר למוטב אפשר רק על ידי הזוהר?

לא. יש עוד הרבה פירושים חוץ מהזוהר.

תלמיד: אבל למשוך את האור המחזיר למוטב זה הכי חזק דרך הזוהר.

הכי חזק זה לא רק.

תלמיד: אנחנו קוראים בזוהר כל בוקר. האם למשוך את האור המחזיר למוטב זה הכי חזק בזוהר, והאם יש אלטרנטיבות אחרות?

אלטרנטיבות אחרות ודאי שיש, ולא רק הזוהר מביא למוטב, אבל הזוהר הוא חזק. אני לא קובע שהוא הכי חזק, אלא אני חושב שכן, אבל אני חושב. יש כאלה שחושבים שיש ליד התורה עוד ספרים שלא פחות מועילים מהזוהר להשגת המטרה, כמו שכתוב, "יש הרבה דרכים למקום".

שאלה: בטקסט נאמר, שכל מה שהם עושים זה למען עצמם. אנחנו יודעים שלהשפיע זו פעולה מאוד מורכבת שצריך לעשות, צריך לאסוף את כל הכללות כאן, וצריך לעשות עוד המון פעולות.

כלומר אם קשה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז לא נעשה את זה, אלא נעשה בעל מנת לקבל כנגד חוק הטבע, בגלל שזה קשה. זה מה שאתה אומר.

שאלה: באות ע' הוא כותב על להוסיף פנימיות או כוונה לחיצוניות. האם אנחנו צריכים את החיצוניות או אולי כדאי שנתרכז רק בכוונה, רק בפנימיות?

לא, אנחנו לא יכולים. אנחנו צריכים ללמוד הכול על פעולות הבורא ולהבין מתוכן שכולן בעל מנת להשפיע, על מנת להעלות אותנו מהעולם הזה לדרגת הבינה, לעולם הבא. רק בלימוד כזה אנחנו מעוררים על עצמנו את אור הבינה, את המאור המחזיר למוטב, והוא מתקן אותנו ומעלה אותנו ממש לכל עשר הספירות.

שאלה: לפי מה שאני מבין מהטקסט כל מי שלא לומד את חכמת הקבלה, כל מי שהוא לא כמוני, הוא אשם, הוא גורם לכל הרע שבעולם, במיוחד הדתיים. וכל מי שכמוני הוא בסדר. האם נכון להבין כך?

עליך לא הייתי אומר כך.

תלמיד: אני לפחות בדרך, אני מנסה.

עם המחשבות שלך אתה תמיד תישאר מחוץ לעניין, כי אתה מרגיע את עצמך "אני בדרך, אני בסדר, אני לומד זוהר, הקדמה לזוהר", ואם כך, אז אין לך מה לתקן.

תלמיד: אני לפחות לא כמו הדתיים.

אתה לא יודע אם אתה יותר או פחות. מאיפה אתה אומר שאתה יותר טוב מאלה שלא לומדים את הזוהר? אני לא חושב שיש לך יסוד להגיד כך. אני לפחות לא הייתי מתגאה כמוך.

שאלה: השכינה נשמעת מאוד מאוכזבת. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להעלות אותה מהעפר?

השכינה באמת מאוד מאוכזבת מבני אדם, מהתחתונים, מאיתנו, כי אנחנו צריכים לעורר אותה ולעשות יחד איתה תיקונים ועדיין לא מצליחים.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם. "ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

אותם אנשים שקיבלו מלמעלה מהלידה מטען רוחני, ויש להם משיכה לגילוי הנשמה, לגילוי הבורא, לגלות את האמת, את הכוח בשביל מה הם חיים, בכל מיני אופנים, אותם אנשים שבעצם קיבלו מהבורא דחף, הם אחר כך מזלזלים בדחף הזה ולא מפתחים אותו אלא עוזבים, שיהיה מה שיהיה. בהם הבעיה, כי הם קיבלנו תפקיד למשוך אחריהם, חוץ מאת עצמם, גם את כל האנושות, אבל הם לא עושים זאת. לכן הם האשמים שהבורא לא מתגלה בכל העולם.

שאלה: איפה האיזון בין סבלנות וחוסר סבלנות? איפה האיזון בין האיזון שלנו לבין ההודיה על זה שאנחנו בדרך והדרישה בכל רגע?

האיזון נמצא בכל אדם לפי שורש הנשמה שלו, לפי המידה שקיבל התעוררות מלמעלה, לפי הסביבה שלו, לפי איך שהבורא ברא אותו, ואיך הוא מגיב על כל זה, כמה על ידי הסביבה הוא מקבץ יותר ויותר כוחות כדי בעצמו לעשות פעולה מחוץ לו. כי ודאי שמה שיש בתוך האדם זה הבורא הביא לו, ומה שהאדם משתדל לפתח במשך החיים ולהפעיל את עצמו, את זה כבר האדם עושה, זה על חשבונו. לכן צריכים להשתדל.

שאלה: הזלזול הזה שתיארת עכשיו שנשמע נוראי, איך בכלל אפשר למנוע כזה דבר? איך עובדים כשהוא מתעורר?

"איש את רעהו יעזורו", אין לנו יותר מה לעשות. לתת דוגמה זה לזה.

תלמיד: ואם אין כבוד לחברים, ללימוד?

זה בכוונה כדי שתפתח את זה, כדי להראות לך איפה אתה יכול עוד להוסיף.

שאלה: אמרת שיש משהו שהאדם עושה. איפה הגבול בין מה שהאדם עושה לבין מה שהבורא עושה? איפה כאן העבודה העצמאית שלנו, הפעולה העצמאית?

באדם תלוי רק להוסיף להתעוררות שהוא מקבל מלמעלה. הבורא הוא תמיד ראשון ואנחנו צריכים ללכת אחריו. אם הוא נותן לנו התעוררות, אז אנחנו צריכים לקבל את ההתעוררות הזאת, להגביר אותה ככל האפשר, לפתח ולתקן את עצמנו בהתעוררות הזאת, ולהגיע "עד ה' אלוהיך". זה מה שיש לנו לעשות.

שאלה: הרגשתי שמה שכתוב כתוב עלי, ראיתי את עצמי בטקסט. ואחרי זה ראיתי שזה כנראה גם נכתב על אותם אנשים שנקראים "ישראל". האם כל אדם או כל מדינה או כל עם צריכים להגיע למצב של הכרת הרע? הרי זה לא נכתב סתם כך על ידי בעל הסולם, צריך להכיר בזה שנמצאים במצב כזה.

זה נכתב לכל אדם, אבל לאט לאט זה מתברר בהדרגה בכל בני האדם שבעולם שלנו, במישהו יותר, במישהו פחות, ובמישהו לא עכשיו. אבל אנחנו נמצאים בדור הראשון מתוך הדור האחרון. התקופה האחרונה של התפתחות הנשמות, של תיקון הנשמות, נקראת הדור האחרון, ובדור הזה יש כל מיני שלבים. אנחנו מהשלב הראשון של הדור האחרון, אנחנו הראשונים שבאים לתקן את עצמנו, וככל האפשר יחד איתנו כל העולם.

לכן ככל שנסביר וניתן דוגמה ונעשה בעצמנו את התיקונים האלה, אז מזה כל העולם יתקדם ובכך נעשה נחת רוח לבורא.

שאלה: הבירור הזה הוא קשה, כי השאלה היא מהי התוספת שעלינו להוסיף כדי שלא נהיה מחריבים בעבודה שלנו. כי אנחנו מגלים שבסופו של דבר כל הפעולות שלנו הן לתועלת עצמנו, אפילו שאנחנו מנסים לעשות לשמה, להגיע להשפעה. מה ההבדל בין מה שאנחנו עושים לבין מישהו שבאמת מחריב בעבודה שלו?

מכל פעולה של הבורא עלינו, אם אנחנו מתעוררים, אז אנחנו צריכים להתעורר לחיבור. זה מגיע לאט לאט, לא בפעם אחת נעשה האדם מוכן לתיקון הגבוה, הגדול, המיוחד הזה, אלא "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". לכן נשתדל עוד ועוד, ובסופו של דבר מיום ליום אנחנו מתחזקים. אפילו שיש בינינו כאלה שנחלשים ומתקררים, גם זה לצורך התיקון.

יהיה טוב, העיקר להמשיך.

שאלה: הוא כותב ""ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם." בעל הסולם ממש כועס. על מה הכעס שלו? האם על זה שיכולנו להשיג את זה?

על זה שיכולים להשיג את זה בכל יום ויום. יש קול שמתעורר ומגיע אלינו מהר המוריה ואנחנו לא שמים לב לזה.

תלמיד: הוא ממשיך, "אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם". מאיפה הביטחון שאנחנו כן נשיג את זה?

התיקון שלנו הוא תיקון מצטבר. כל דור ודור, כל תקופה ותקופה, כל אדם, כל אומה, כל פעם מכניסים את היגיעות שלהם למלכות הכללית והיא אוספת אותן, מחברת אותן, ולפי זה אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם הייתה אפשרות להשיג את המשיח לפני הדור האחרון?

הכול אפשרי, רק בתנאי שנבצע את התיקון. רבי שמעון הגיע לגמר התיקון? הגיע, והיו עוד כאלה. למה אתה לא יכול?

תלמיד: אני שואל אחרת, האם ניתן היה להשיג את המשיח לפני הדור האחרון, או שהדור האחרון זה תנאי?

זה תנאי. הוא כותב שבדור שלפני דור המשיח רק יחידים יכלו להשיג את הדבקות השלמה בבורא, ובדור המשיח כולם יכולים.

תלמיד: כלומר זו התכללות של כל העולם בדור המשיח.

כן. בסופו של דבר ודאי שכל הכלים שנכללים באדם הראשון יצטרכו להתחבר ביניהם ולהגיע למצב של גמר תיקון שלם, שכולם מחוברים בבורא.

שאלה: מה זה אדם שקיבל התעוררות? מה מבדיל אותו מאנשים רגילים שמאמינים ומתפללים לבורא כשרע להם, כשטוב להם?

הוא רואה מסוף העולם ועד סופו. הוא רואה בשביל מה כל התיקונים. הוא רואה את הנשמות הגבוהות, הנמוכות, נשמות הצדיקים, נשמות הרשעים, הוא רואה לפניו את כל המפה של העולם העליון ועובד עם כל אלו האנשים שמבצעים את פעולות התיקון וכך מתקדמים.

תלמיד: למי בעל הסולם פונה פה, האם לחתך מסוים שמחויבים לתקן?

בעל הסולם פונה לכולם, כי כולם חייבים להתכלל באותו המצב של הדור האחרון ובאותו המצב של גמר התיקון. כל אחד חייב לחזור לאותו מקום בנשמת אדם הראשון אחד כמו שהוא היה לפני החטא.

תלמיד: ומתוך כולם, מי אלה שחייבים להתחיל את זה בפועל?

כל אחד שמרגיש שהוא יכול. כל אחד חייב לתקן את עצמו. אם לא בדור הזה אז בדור הבא, כל אחד לפי המקום שלו שמתעורר. אבל כל הנשמות יצטרכו לעשות את התיקון הזה. זה לא ייקח הרבה זמן.

שאלה: בעל הסולם כותב שכל הבעיות פה הן רק בגלל שלא מצליחים לעשות את הפעולות עם הכוונה לעשות נחת רוח ליוצרו.

כן.

תלמיד: שמתי בכל מקום, באוטו, בטלפון, פתק כתוב, "לעשות נחת רוח ליוצרו", שזה יזכיר לי את הכוונה. איך אני יכול לעשות את הדבר הזה לפני הפעולה ולא בדיעבד, לפני שגנבתי לעצמי להגיד את זה בכוונה הנכונה?

אני לא יודע מה להגיד לך. תמצא במה זה יכול לעזור לך.

תלמיד: מה זה לעשות נחת רוח ליוצרו?

שאתה כל הזמן חושב לתועלת ה', במה אתה יכול לסייע.

תלמיד: אני לא יכול, אני תמיד לוקח לעצמי. איזו תפילה אני יכול להעלות?

שהבורא יעזור לך.

תלמיד: להיות בגישה הזאת קבוע כל הזמן.

בסדר.

תלמיד: זה כאילו סתום.

לדרוש שהבורא יעזור לך.

תלמיד: אבל "עזור לי" זה כאילו כל פעם אני גונב לעצמי.

אתה צודק ואני מבין אותך, אבל אין לי מה לענות יותר. קח איתך עוד חברים ותסכמו ביניכם שאתם דורשים מהבורא כל הזמן דרישה אחת, שיקרב אתכם לעשיית נחת רוח לו. זה הכול.

שאלה: האם בעל הסולם הגיע לגמר התיקון? האם אין תלות ישירה בין תיקון הנשמה לבין הגוף הפיזי? כי אנחנו הרי יודעים שהוא היה חולה.

אין קשר.

תלמיד: הוא היה יכול לחיות יותר זמן ולתת לנו יותר.

אני לא יודע, החשבונות האלה לא שלנו.

שאלה: למדנו שהבורא עניו, משרת ונסתר למרות שהוא עושה את הכול. האם אנחנו צריכים להתגאות בזה שזכינו ללמוד את ספר הזוהר, או שאנחנו צריכים להשתוקק לאותה ענווה אם מטרת העבודה שלנו היא להגיע להזדהות ולהידמות לבורא?

אתן צריכות להידמות לבורא, כמה שכל אחת ואחת יכולה לתאר את זה לעצמה. זה מה שאתן צריכות.

שאלה: יש כאלה שעושים את התורה ליבשה, הם עושים רק את החלק המעשי של התורה ולא רוצים להבין את חכמת הקבלה. יש חברים שמתמקדים רק בפעולות הפיסיות ולא בחיבור בעשירייה והם חושבים שכך הם משפיעים לבורא, מה הגישה הנכונה כלפי החברים האלה?

אין שום גישה, לא כדאי להתקרב אליהם, לא כדאי להיות איתם בשום קשר. לפי התפתחות הנשמה שבאדם כך הוא משתוקק, או לפעולות גשמיות, או לפעולות רוחנית. גם בפעולות גשמיות תלוי באיזה פעולות בדיוק, גם בפעולות רוחניות תלוי באיזה פעולות הוא משתדל להיות שקוע וכן הלאה. הכול תלוי בנשמת אדם, לכן אנחנו לא יכולים להתערב.

אנחנו יכולים בצורה פסיבית, כמו שאתם רואים שאנחנו עושים, להשתדל להפיץ את חכמת הקבלה, וגם לא בשם חכמת הקבלה שודאי שזה יעזור לכמה אנשים לקרוא על זה ולמצוא את עצמם, וכך להתקרב ולקרב את כל העולם לתיקון.

שאלה: אם אנחנו מחזקים את כל המאמצים שלנו ואת כל התפילות שלנו לחיזוק החיבור בעשירייה, האם זה המכניזם הנכון לעשות נחת רוח לבורא וליצור את הכוונה הנכונה?

בשביל מה אנחנו רוצים חיבור בינינו בעשירייה?

תלמיד: אנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

יופי. אז אנחנו רוצים להתחבר בינינו באופן כזה ולא אחר, שהוא יקרב אותנו לבורא, ושיחד עם חיבור בינינו כולנו נשיג חיבור עם הבורא. זה מה שאנחנו רוצים להשיג.

שאלה: אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, וגם דיברנו על כך שאפשר להפיץ בלי המילה קבלה. אם יש לנו את האפשרות לעשות את זה ואנחנו לא עושים את זה, האם זה חטא?

לא, אין שום חטאים. אפילו אם אנשים יידעו פשוט על כך שיש שיטה כזו, יש לימוד כזה, בלי מילה על קבלה, על אף אחד ועל שום דבר, עדיין זה טוב.

שאלה: כתוב בצורה גלויה בספר הזוהר שבחיבור הזה יצאו ישראל מהגלות.

כן.

תלמיד: בעל הסולם בהקדמה ובכל מקום, אומר שפנימיות התורה זה העסק שיביא לתיקון במיוחד בדור הזה שלנו, האחרון.

כן.

תלמיד: האם יש פה בכלל מקום לטענות שיש עוד דרכים להגיע למטרה, "עוד דרכים לתורה"?

אומנם כתוב "אך ורק בזכות ספר הזוהר", אבל אתה רואה איך מתייחסים לזה אפילו בני ישראל, לא מכבדים את זה, במשך אלפיים שנה כבר לא מכבדים את זה. מדובר על תיקון הנשמה ולא על תיקון הגוף, שאם תעשה כך וכך עם הידיים, עם הלשון, בזה תרכוש את העולם הבא, אלא אתה צריך לעשות את זה עם הלב. ועם הלב אנחנו לא יכולים, זה קשה, זה ממש בלתי אפשרי כאילו.

תלמיד: האם זה נכון לומר שבשבילנו אין דרך אחרת, רק ספר הזוהר יכול לעזור לנו?

אין דרך אחרת. אין לך אמצעי שפועל על ידי האור המקיף שאתה יכול לעורר, שפועל ישירות על רצון האדם, על הנשמה, על הרצון המקולקל.

תלמיד: אדם שנמשך לתיקון ממש, האם הוא נמשך במיוחד ללימוד בספר הזוהר וחכמת הקבלה?

לחכמת הקבלה בטוח. לספר הזוהר הוא צריך קצת להתרגל, ללשון, לגישה.

תלמיד: כתוב "יגבה ליבו בדרכי ה'", האם אנחנו צריכים להתגאות בזה שאנחנו נמצאים בצורה הזאת של הלימוד והתיקון?

רק כדי לא לתפוס מהם וירוסים, רק במידה הזאת. ומצד אחר, להיות מוכנים להגיש להם את כל שיטת התיקון בצורה הטובה ביותר, הנוחה ביותר.

שאלה: בכנס כל העשיריות צריכות להתחבר, וכולם צריכים להיות כאחד. איך יוצאים מהעשירייה הפרטית, איך מתחילים בתהליך הזה?

הפעולה עצמה מאוד מועילה לחיבור, כי אנחנו יוצאים מהשטח שלנו לשטח "בארץ לא זרועה", ואני חושב שזה יכול לעזור לנו. לכן יש אנשים שמוכנים לבוא ולנסוע למקום הזה במדבר, מקום שהוא לא מוכן לזה כל כך, אבל באים הרבה אנשים. רק שתדעו שהמקום שאליו אנחנו באים הוא מקום מבוקש, וחוץ מאיתנו המון אנשים מגיעים לשם כדי להיות שם יומיים, שלושה, וכך גם אנחנו.

אני מקווה שאני אראה שם הרבה אנשים, אני לא מזמין, לא מושך, וזה רק לגברים, הנשים שיבואו לישראל יישארו כאן בבניין שלנו. אנחנו צריכים לדאוג לאיפה הם יישנו, איפה הם יאכלו וכן הלאה, יש לנו את אותה בעיה במדבר וכאן אצלנו, בבניין שלנו.

אני חושב שאנחנו נשתדל לתת תנאים לחיבור ביניכם בצורה הטובה ביותר. הטובה ביותר לא בעניין הנוחות, שזה יהיה כל כך נוח, טוב, רך, יפה, חם וכולי וכולי, לא, אלא שתוכלו להתחמם מהחברים, ותוכלו יחד עם החברים להתגבר על כל אי הנוחות שיש.

אני מדבר קודם כול לגברים, אם נשים רוצות לבוא, בבקשה, אבל אני לא כל כך שייך לזה.

תלמיד: עד הכנס בעשירייה אנחנו תומכים אחד בשני, עובדים אחד עם השני, אבל אין הרגשה של הכלי העולמי, יש הרגשה של העשירייה. צריך להתחיל בזה, או רק לחכות לעשות את העבודה בכנס?

לא, אני לא חושב שאפשרי כל כך להתקרב לכלי העולמי ולשמור על העשירייה, זה קשה מאוד אצלנו. אפשר לנסות לעשות את זה, עם כל העשירייה להיכנס לכלי העולמי, תנסו לעשות את זה.

שאלה: מה הוא המעמד הזה של הליכה במדבר, שהולכים למדבר?

זה לפי מה שכתוב, "לך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"1.

תלמיד: מה זה?

הליכה בעליות בלי שום הכנה מראש, הליכה ברגליים ולא לפחות באיזו עגלה. אנחנו צריכים להשתדל להיות מוכנים להליכה במדבר, אין דרך, אנחנו לא רואים אותה, בכל רגע ורגע יכולה להיות מפולת ואף אחד לא יעזור, בארץ לא זרועה. אבל מה יש? "אחרי במדבר", אחרי הבורא, אני הולך לחפש אותו. איפה אני מוצא אותו? כשאני נמצא בכוח המדבר אני מרגיש עד כמה אני תלוי בחברים, שאין לי שום דבר שהוא תומך סביבתי, עליון, בצדדים איכשהו, אלא רק שאני תופס את החברים, ובזה שאנחנו יחד ומחזיקים זה את זה, כך אנחנו מתקדמים.

אנחנו בטוחים שבצורה כזאת יש בורא בינינו, שהחיבור שלנו עד כדי כך חזק שהבורא מתגלה לנו, זה נקרא שאנחנו דורכים בדרך הנכונה, ואז אנחנו מגיעים למטרה.

תלמיד: מה זאת הקריאה של הבורא "לך לך אחרי במדבר", למה הוא קורא למדבר?

כי זה המצב שבו אנחנו צריכים לבצע את פעולת החיבור בדרגות האחרונות, כי אין לנו לאן לברוח אלא זה ממש באותן המדרגות שאף פעם לא עלו עליהן, לא אנחנו עלינו, ולא כולם. גמר התיקון שאנחנו רוצים להשיג, זה ממש משהו מיוחד, זו דרגה שאין כדוגמתה.

תלמיד: במה תלויה היכולת לשמוע את קריאת הבורא ללכת במדבר?

זה תלוי רק בחברים, רק בחיבור בינינו.

תלמיד: מה זה אומר שעד היום לא הייתה דוגמה כזאת?

לא, מה פתאום. אתה חושב שאנחנו הלכנו לקראת התיקון כי רצינו להידבק זה בזה ולהגיע לגמר החיבור כמו כלי של אדם הראשון לפני השבירה, ועד כדי כך להתחבר בכמות כזאת של אנשים כמו עכשיו? לא, זה לא היה.

תלמיד: גם היסטורית?

גם היסטורית. אתה מכיר איכשהו היסטוריה, מתי זה היה?

תלמיד: לא יודע, לדוגמה בני ישראל שהלכו במדבר.

לא, הלכו משבירה לשבירה עד שהגיעו לארץ ישראל, והמשיכו כאן להישבר בבית המקדש הראשון ובית המקדש השני, במלחמות האלו והאלו עד שהגיעו לכך שגירשו אותם מארץ ישראל.

תלמיד: אז זה מעמד שקורה פעם ראשונה בהיסטוריה לפי מה שאני מבין ממך עכשיו.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו יודעים ללכת אחרי הבורא במדבר? איך נצליח לעשות את זה אם אין לנו ממי לקחת דוגמה?

אנחנו נחפש את זה ונקים את זה ונעמיד את כל הדברים האלה במקום. לפי מה שנתפלל ונבקש והבורא יראה לנו את דרכו.

תלמיד: מה העבודה שלנו? אמרת ש"יחד עם החברים תוכלו לשמוע את קריאת הבורא", מה העבודה שלנו כדי להצליח באמת לשמוע את הקריאה שלו?

כל העבודה וכל ההליכה שלנו היא רק לחיבור המתגבר והמתקדש מצד אל צד, יותר ויותר. זו בעצם ההליכה שלנו עד שאנחנו מגיעים למצב שזהו, רואים בתוכנו כוח שמתגלה ומייחד ומייצב אותנו "כאיש אחד בלב אחד", והבורא ממלא את הכוח הזה בפנימיותו.

בהצלחה לכולכם, אני מאוד מתגאה שאתם תבואו ותממשו את זה.

שאלה: מהו התפקיד הפנימי של הנשים בכנס הזה?

התפקיד הפנימי של הנשים בכנס הזה הוא להיות יחד עם כולם ולהתחבר סביב הגברים ולעזור להם בלי לתפוס את תשומת הלב שלהם, אלא ההיפך, ללחוץ עליהם בשקט. הנשים מחכות לקשר שהגברים צריכים לייצב, והנשים תומכות בזה בכל הכוח שלהן.

תלמידה: אנחנו רגילות מאוד להשקיע בקשר בעשירייה, ועכשיו לקראת הכנס יש לנו כזה מושג מה זה כלי עולמי, יש לי איזו הרגשה, אבל כשיצא לי לעבוד עם נשים מהכלי העולמי בצורה של אחת על אחת או בצוות קטן, גליתי דברים שאין לי מילים בכלל לתאר, איזו התפעלות, אזה נשים ענקיות.

אני מבין. גם לגברים וגם לנשים מהכלי העולמי יש חיסרון, נטייה לחיבור, לדבקות, לגמר תיקון וכל הדברים האלה הרבה יותר ממה שיש לנו.

תלמידה: כן. ויש כאן פוטנציאל כל כך עצום של קשר שהוא בכלל לא מגיע לכדי מימוש, ואנחנו רוצים להיפתח לתוך הדבר הגדול הזה ולהיות קבוצה עולמית אחת. מהו הקשר הנכון בין כל אחת מאיתנו בכלי העולמי? לדוגמה אני רואה עכשיו על המסך את העשירייה "לטין "15, אני רואה את עשיריית "פיטר", אני רוצה להרגיש את החברות האלה. איך אנחנו יכולות לעשות את זה, לממש את זה?

אני מקווה מאוד שאתן תרגישו לבבות של כל החברות מכל העולם. אני הרגשתי את זה כשהייתי לא זמן בטורקיה, ובאמת יש לנו חברים עם לב מאוד חם ומכוון לחיבור ולתיקון, ואני מקווה מאוד שאנחנו כבר נגיע לאיזו תוצאה מהכנס הבא עלינו לטובה.

(סוף השיעור)


  1. "לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב', ב') ↩