שיעור ערב 06.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בניין החברה העתידית - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם, בנושא בניין החברה העתידית.

ציטוט 66 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.

"היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום, שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

אומות העולם לא מתחשבות בכל התרומה שלנו למדע, לטכנולוגיה, להייטק, לכל מיני דברים. אין בזה שום הערכה אלינו ולא תהיה, כי לא לזה מצפים. ואנחנו עם ישראל, אומרים בטיפשות, "תראו מה אנחנו עושים, איך העולם מתקדם". אצלם זה בכלל לא מתקבל כמשהו חשוב, לא מעריכים. ואנחנו לא מבינים למה, "הרי העולם ניהנה, כמה עשינו לעולם, כמה תרמנו, טרחנו והכול". כלום, אלא ההיפך, העולם נמצא בטענה מתגברת כלפינו יותר ויותר. וזה מה שהוא אומר, שהם מצפים לא לזה מאיתנו, אלא דווקא לחכמה המיוחדת שלנו, חכמת החיבור, כי זה מה שחסר לעולם. וכמה שלא נרצה להבין את זה בעצמנו, אז יהיה לחץ עלינו יותר ויותר גרוע, עד שיכול להגיע למצבים שכבר קרו בעבר.

שאלה: בעל הסולם כותב, וגם אתה אמרת, שהיהודים לאורך הדורות ניצלו לרעה את היותם עם מיוחד, להצלחה הכלכלית ודברים כאלה. למה ליהודים יש כשרון?

יש כשרון מפני שהם כלולים משני עולמות. הם לא בהכרה, אבל בכל זאת קשורים גם למערכת העליונה, למעלה מהעולם הזה. ולכן יש להם יכולת לראות דברים יותר מופשטים מהחומר ולהסתכל על כל המציאות בצורה קצת שונה. ככה באיזו פזילה, יכולים לראות את המציאות כפולה, ששייכת לעולם הזה ושייכת לעולם הרוחני. במקצת, זה מה שנשאר בכל זאת אצלנו מהמצב שהיינו בו בתפיסת המציאות הרוחנית.

ולכן אפשר לראות על אדם שהוא יהודי, שיש לו בכל זאת יכולת לתפיסת מציאות מיוחדת. זה לא כל כך שייך למדע, קשה להגיד איך זה מתבטא. בזמננו זה כבר לא כל כך בולט, אבל בכל זאת אתה רואה כמה המצאות, הצלחות יש, גם ברע וגם בטוב, המגיעות מהיהודים.

תלמיד: לכאורה זו סתירה במערכת הרוחנית, שכאילו אמורה להיות בנויה כך שאי אפשר לנצל אותה להצלחה גשמית.

אבל היא כבר שבורה, בנו היא פועלת בצורה שבורה, ולכן אנחנו לא מנצלים את הרוחניות, אלא יש מין הארה קטנה, רשימו קטן, שבכל זאת פועל בנו ומוכן שנשתמש בו בצורה אמיתית, רוחנית, ואנחנו לא עושים את זה. ולכן בסופו של דבר כל ההצלחה שלנו בשימוש הרשימות הללו הרוחניות, שאנחנו משתמשים בהן להצלחה גופנית, זה לרעתנו.

תלמיד: אז איך זה מקדם את תהליך התיקון, הכישרון המיוחד הזה שקיבלנו?

חכה, דרך הכרת הרע, שלא כך אנחנו צריכים להתנהג. אבל שימוש במה שיש בנו בצורה גשמית, אגואיסטית, מביא שנאה לעולם ושנאה אלינו. מצב לא טוב. אנחנו מתגאים "תראו, אנחנו מדינה, מעצמה, איזה הייטק,". כול זה לא לטובתנו, לגמרי לא.

תלמיד: באמת, מה השחצנות הזאת שיש ליהודים, לעם ישראל?

זה גודל הרצון לקבל המפיץ ריחות לא נעימים, הוא ממש עולה כריח ניחוח מהעם הזה.

תלמיד: לפעמים אני שומע, שאתה אומר שליהודים יש רצון לקבל גדול, ולפעמים שדווקא לאומות העולם יש רצון לקבל גדול.

אחרי השבירה, איפה יש רצון לקבל גדול? אצל היהודים או אצל אומות העולם? כל הרצון לקבל שהיה בעל מנת להשפיע לפני השבירה, התהפך ונעשה רצון לקבל השבור. על מנת לקבל, זאת אומרת כל אותן הצלחות שפעם השתמשנו לעל מנת להשפיע, לקשר עם הבורא, להשגה הרוחנית, נשאר מהן קצת. ודאי שהכול עף ואינו, אבל קצת ממה שנשאר בכל זאת נותן לנו הצלחה גשמית בלבד. וקשה לנו להגיע לפעולות רוחניות בגלל זה.

תלמיד: אבל מטרת התיקון היא תיקון העולם כולו. האם לא שם הרצון לקבל הגדול?

לא, אתה רואה מה שיש בהם. לא רצון לקבל גדול, רק ככה להתקוטט זה עם זה.

תלמיד: העם היהודי הוא לא רק האמצעי לתיקון?

אנחנו אמצעי לתיקון. לא קו אמצעי, אלא אמצעי לתיקון. ולכן בסופו של דבר כל אומות העולם, גם מימין וגם משמאל, מכל המחנות שישנם באנושות, כולם בסופו של דבר יבואו בדרישה אלינו. זה בסוף ההקדמה לספר הזוהר.

שאלה: מה הרמה המינימאלית שישראל צריכים להיות בה כדי להרגיע את אומות העולם?

להראות להם שאנחנו פועלים למען החיבור בינינו, ושהם ירגישו שיש להם מאיתנו הקרנה טובה לחיבור ביניהם.

תלמיד: מי זה מאיתנו? מעם ישראל?

מעם ישראל, ודאי. זה מה שהוא כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר.

תלמיד: מה עם ישראל צריך להיות?

אור לגויים. חיבור. שכולם יראו שבעם ישראל ישנה שיטת החיבור.

תלמיד: הם צריכים להיות בחיבור?

להיות בחיבור ולהראות לכולם שיש להם את שיטת החיבור, ולהתחיל להציג אותה לעולם, ואז הכול יירגע.

תלמיד: במצב כזה שאנחנו בדיוק הפוכים מחיבור, ההיפך הגמור כרגע, לפחות החברה הישראלית שאני מדבר עליה. מה הצעד הראשון? לפני אור לגויים. זה רחוק.

הצעד הראשון להסביר לנו, לבני ברוך, ולעם ישראל הנוכחי בארץ ישראל, שחיבור הוא ההצלה. ושום דבר חוץ מזה לא יעזור לאנושות להינצל מהמכה הקשה שמתקרבת. ושיטת החיבור זה מה שאנחנו לומדים ומשתדלים לממש בינינו.

תלמיד: אז להסביר סלוגן, שחיבור זה הצלה.

זה לא סלוגן. למה אתה רוצה לשמוע ממני סלוגנים, אני נגד סלוגנים. סלוגן זה לא הסבר.

תלמיד: אז נסביר את זה בצורה ברורה, מנומקת, משכנעת, חיבור הוא הצלה מטעם מערכת הטבע וכולי. מה מתוך זה? מה האדם עושה עם הידיעה הזו?

מתוך הידיעה הוא צריך לדעת שהעתיד שלו הטוב תלוי בחיבור בתוך עם ישראל. "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אז הפרט מבין את הדבר הזה. הוא קורא, הוא שומע, הוא תופס את העיקרון הזה, הוא מסכים לו כמו הרבה אחרים, מה מתוך זה הוא עושה? מה הוא עושה עם ההסכמה שלו?

מתוך זה הוא צריך להיכנס לאינטרנט, או לכל מיני כאלה רשתות איפה שאנחנו נמצאים, ולהתחיל לקבל מאיתנו סדרת הדרכה.

תלמיד: הדרכה של מה?

לחיבור.

תלמיד: איך להתחבר?

כן.

תלמיד: ברמה החברתית, באיזה רמה?

בכל הרמות, לא חשוב, חברתית ובמשפחה, בבית המשותף, בעבודה, לילדים בבתי הספר בכל מקום ומקום. השיטה שייכת לכולם, רק ודאי שלכל רמה היא צריכה להיות מוגשת בצורה מתאימה.

תלמיד: אנחנו צריכים כבר לפעול, ממש ברמה שמסבירים איך צריך להתחבר? בבתי ספר, בזוגיות וכולי?

אנחנו צריכים להופיע בכל הרשתות, שמי ששומע מבין, הוא מגיע ונכלל בזה. זה שיחות, סרטים, קליפים, כל מה שאנחנו צריכים להוציא ולהופיע לפני הקהל הרחב בישראל.

תלמיד: בשלב הזה, אנחנו צריכים לפרסם יותר ויותר הסבר על איך להתחבר, ולהעלות מודעות והכנה לקראת משבר, ושצריכים להיות אחד? או כבר ממש לפעול ולהקים תכניות לחיבור בין האנשים?

להקים תכניות, לא סתם. אם אתה מסביר להם סתם שעוד מעט יהיה משבר מפני שאנחנו לא מחוברים, זה לא עוזר כלום. אתה רק מביא להם עוד יותר חרדה. בצורה כזאת לא מתייחסים למישהו שאתה אוהב.

אתה צריך להביא להם מה שנקרא "תרופה לפני המכה". ובמידה שאתה מסביר להם שאחרת יהיה רע, אז אתה מראה להם, שיש לי תרופה.

,

תלמיד: יש לי תרופה, יש לי הסבר כרגע, אבל מה השיטה?

מהי שיטת החיבור?

תלמיד: כן.

שיטת החיבור אתה צריך להוציא בעשיריות, בכל מיני דברים, כשאתה מזמין אותם כך להיות. אתה צריך להראות להם את העשיריות האלה כמו באיזה סדרות. יש לך בטלוויזיה מאות סדרות. גם כאן זה צריך להיות אותו הדבר.

שאלה: לספק להם דוגמאות לחיבור?

כן. עשינו יותר מ 1200 שיחות של "חיים חדשים", למה אי אפשר לעשות הפעלות חיבור מתקדמות כאלה כל הזמן?

שאלה: וזה קשור בחכמת הקבלה?

לא, זו חכמת החיבור. זו חכמת התיקון של עם ישראל. לא צריכים דווקא לקרוא לזה חכמת הקבלה. חכמת הקבלה אנחנו לומדים כאן, כדי להשיג את המציאות העליונה, את הבורא, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זה לפי הגדרת חכמת הקבלה. אבל אנחנו לא מלמדים אותם את זה. אנחנו מלמדים אותם רק את החיבור יפה, שיירגעו כל הכוחות הרעים, שהם ידעו איך לאזן את כוחות המציאות.

שאלה: מה חסר לנו עכשיו כדי להפיץ את חכמת החיבור?

רצון ואחריות, ככה זה. אם זה היה שייך לילדים שלך, והיית מרגיש שזהו, העתיד הקרוב של הילדים שלי עכשיו תלוי בזה, אז לא היית כך שואל, "מה תלוי בי?"

תלמיד: ואם אין לי הרגשה כזו?

זו הבעיה, לכן לא למגיע לכם כלום. אתם יכולים רק לשאול, "למה אנחנו לא מבינים? למה אנחנו לא משיגים?" בשביל מה להשיג? בשביל מה להביא לכם את זה? אתם קיימים כדי להביא את זה לאנושות, אם [אתם] לא מביאים [את זה] לאנושות אין לכם גם כלום וככה גם תישארו. זה צריך להיות ברור.

תלמיד: האם אתה מרוצה ממה שאנחנו עושים היום?

לא, אני לא מרוצה, אף פעם אני לא מרוצה. למה אני צריך להיות מרוצה? מרוצה זה להישאר באותו מצב?

תלמיד: האם אנחנו בכיוון הנכון?

אני לא יודע איזה כיוון יש לכם. אנחנו צריכים להקים מערכת רחבה של טיפול בכל עם ישראל, של הסברה, "מה זה נקרא חיבור העם" ושזה יהיה מוכן בכל מיני רשתות, בכל מיני מקומות, לכל אחד ואחד, בכל רמה ורמה, את זה אנחנו צריכים לעצב.

תלמיד: הבוקר הציגו בפניך החברים את התוכנית.

אתה שואל, האם אני מרוצה? אני לא מרוצה בינתיים. זו עדיין תוכנית, זה עדיין לא דבר שהוא כבר נמצא, וישנה מערכת שהיא ממש פועלת והולכת לעם ונספגת בתוך העם ואפשר להגיד שהם מתקדמים כל יום ויום לעוד פנימיות בתוך העם לעוד ועוד, עדיין [אין].

תלמיד: במה זה תלוי, בכמות החומר היומית שמפזרים ברשת?

גם כמות החומר חשובה, כי היא צריכה להיות מתאימה לכל אחד ואחד לפי האופי שלו, לפי רמת ההתפתחות שלו וכן הלאה. אפילו בשפות, יש לך בכל זאת כמה שפות בעם ישראל ואתה צריך שהדברים יהיו מתורגמים לזה. מה יש לי לדבר, כל כך הרבה [זה] סתם דיבורים.

תלמיד: איך אתה מודד את הספיגה של הציבור לרעיון?

לפי התגובה.

תלמיד: שהיא?

אין תגובה. נגיד לפי המהומות שראינו עכשיו, אף אחד בעם לא קישר את זה לחוסר חיבור. למה מגיע לנו דבר כזה? מתוך זה שאנחנו לא מחוברים. ומי אשם בזה, האתיופים? לא. בני ברוך, להם יש שיטת החיבור והם לא מפזרים את זה לעם ישראל, ככה אני מרגיש.

שאלה: התוכנית זה בעצם החלק החיצוני של זה, החלק הפנימי זה החיבור שלנו, האור שצריך לעבור?

כן.

תלמיד: מה צריך לבוא קודם, יש סדר?

גם זה וגם זה.

תלמיד: כלומר, זה צריך להתפתח בבת אחת?

כן, גם לזה לדאוג וגם לזה לדאוג.

תלמיד: מה המטרה של התוכנית?

איזו שאלה, חיבור של עם ישראל ודרכו חיבור של כל העולם.

תלמיד: שמעתי שאפשר למדוד עכשיו את החיבור הזה, על ידי זה שהם מודעים שהם באים אלינו ובעצם אומרים ,"אתם לא מחברים אותנו". זה המדד?

גם זה המדד.

תלמיד: מה עוד?

נמאס לי לדבר בצורה כזאת, אתה מבין, זה טיפשי בצורה כזאת לדבר. אז בשביל מה אני מלמד אתכם כבר שנים? שאחרי כל מה ששמעתם, אתם תשאלו שוב ושוב וככה זה?

שאלה: מבחינת ההשפעה, זה החוצה לעולם או לישראל?

אני מדבר על ישראל.

תלמיד: אני מנסה להבין אתי היחס בין זה שמצד אחד כדי להגיע למסות, אתה חייב פרסום, הסברה, מה שאנחנו קוראים.

לא, היום יש לך את העניין הזה ברשתות, איך שהוא אתה יכול את זה לעשות. אתה יכול לצאת עם העיתון ולפזר אותו בכל הארץ. יש לנו כוח להפיץ בצורה כזאת, שאנחנו יכולים לסבול את ההוצאות האלה.

תלמיד: אני מנסה להבין מבחינת איך הדברים עובדים, איך הם משפיעים, שמצד אחד, כדי להגיע להמונים אתה משתמש בכלים אלקטרונים ובהסברה, אבל זה גם אותם כלים שהם בעצם מייצרים את הפירוד של האנשים, שכל אחד יושב לו בד' אמותיו.

אני לא חכם כמוך, אני יכול להגיע למישהו? אז אני צריך להגיע, זהו.

"אבל לא, הכלים האלה משמשים לפירוד". אני יודע שבזה אני מגיע לבני אדם, נקודה.

תלמיד: נכון, אבל מצד שני, כשרוצים שהבן אדם יעבור שינוי, הוא צריך לעבור תהליך ובדרך כלל זה משהו פיזי, לכן אני שואל.

מה זה פיזי?

תלמיד: אתה יכול ללמד מישהו בכיתה ואתה יכול לשים שלט בחוץ והוא רואה אותו.

לא, שלט בחוץ זה לא יעזור לך, הוא צריך לעבור בערוצים שלנו סדרת הפעלות, סדרת פעולות, סדרת קליפים, סדרה של כל מיני דברים, כול מה ששייך לחיבור.

תלמיד: והוא לא צריך מתישהו להגיע להיות עם עוד אנשים שעוברים את התהליך כמוהו?

נראה. למה אתם שואלים על דבר כזה, איפה עוד?

תלמיד: כדי לעשות איזו הכנה.

מגיעים אלינו אנשים לא לשם חיבור אלא כדי ללמוד את חכמת הקבלה. אני מדבר על ההפצה לקהל הרחב, לכול עם ישראל, שזה יהיה מתאים לו לשבת בבית בלי לבוא אלינו. יכול להיות פעם בכמה חודשים באיזה ערב, אבל העיקר זה לשבת בבית ולראות את הדבר. שבכל שבוע, כמו פרשת השבוע או משהו כזה, יש לו מנה, אפילו לא יום יום.

שאלה: אתה יכול לתאר מה יכול אדם לעשות אחרי שהוא למד מאתנו על חיבור? נניח שלושה דברים קונקרטיים.

קודם כל מתוך זה שהוא רואה את החומר שלנו, הוא לא אומר שאי אפשר להשיג חיבור, ששום דבר לא יקרה, שככה זה יהיה, שנעזוב את זה ונחייה לפי מה שיהיה, הוא לא אומר כך. אלא הוא מבין שזה נמצא לפנינו כאתגר שאנחנו חייבים לכבוש אותו, שאנחנו חייבים ממש להגיע אליו ולכבוש. וזה אפשר וזה חייב להיות שאנחנו לא נברח מזה. זה לא שיהיו קצת בעיות, הבעיות האלו לא שהן יעברו כמו איזה גל ואחר כך יהיה רוגע. הן יבואו בצורה כזאת שאתה לא תוכל לברוח מהן, זה יבוא כשואה, זה יבוא כמכות כאלה שאי אפשר יהיה לצאת מהן. זה מצד אחד.

מצד שני הוא מבין שזה בא מכוון בדיוק אלינו, כי כל העולם הוא לכן גם נגדנו. ואנחנו גם מצד הטבע וגם מצד כל העולם וגם בגלל כל מיני צורות מחויבים לחיבור. והחיבור זה לא בעיה, כי אם אנחנו רק קצת נחשוב על זה וקצת נסכים לזה, נראה עד כמה פתאום אפשר לשנות ולא להיות בצורה כזאת כמו שאנחנו נמצאים בישראל. המצב יהיה יותר ויותר גרוע עד שכמו שכתוב ב"זוהר" "שונאי אדם יושבי ביתו". עד כדי כך.

תלמיד: אז בוא נגיד שזו מטרה מאוד ברורה כמחנכים לפי מה שהגדרת עכשיו, המחשבה הזו שאדם צריך לצאת איתה מהחינוך שלנו.

אז אתה מסביר להם. יש לך כל כך הרבה סרטים על היקום, כל מיני שטויות. אני רואה אותם לפעמים. בשביל מה רוצים להראות את זה לאדם, אני לא יודע. והם מסבירים שכך הוא העולם שבו אנחנו חיים, שבו אנחנו קיימים, וכך עלינו לעשות. לכן, אנחנו סופגים מכות, והמכות מתגברות. תראה להם את זה עוד קצת ועוד קצת דרך קליפים, דרך סרטים, דרך הסברים, תראה להם איזה קטעים מהמקובלים, אפילו מה"זוהר, תכניס את זה גם לשם.

תלמיד: בנוסף לזה, אדם שעבר אצלנו סדרת חינוך יודע לעשות משהו, הוא יודע לעשות חיבור?

הוא לא יודע לעשות כלום. הוא לא יודע ולא צריך לדעת לעשות כלום. אנחנו רוצים ממנו א', שיקבל מידע, אם הוא מסכים לזה או לא מסכים, זה לא חשוב. ב', כתוצאה מספיגת המידע שהוא יסכים איתנו במקצת במשהו. ג', שהוא יתחיל מתוך זה להיות איכשהו בנטייה לחיבור, שוב, מתוך ההשכלה שלו איתנו בערוצים העממיים האלו. ואז אנחנו כבר צריכים יותר ויותר להסביר לו מה זה נקרא "מבנה אדם הראשון", למה אנחנו צריכים להיות מחוברים, ואיך מגיעים לחיבור. שרק מחשבה, אתה לא צריך להגיע לשום מגע וקשר, רק המחשבה שאנחנו שייכים למערכת אחת, שאנחנו עם אחד, שזו מערכת אדם הראשון. זה מספיק, אתה תראה איזה שינויים יהיו.

תלמיד: אחד הדברים שמאפיין תלמידים מבוגרים, שזה תחום שקצת חקרתי אותו כי אני מתעסק בזה, זה שהמוטיבציה שלהם ללמוד היא כדי ליישם את הלימוד בצורה פרקטית.

פרקטית, הם לומדים כדי בסופו של דבר להתחבר.

תלמיד: אז מה תלמיד כזה יודע לעשות בצורה פרקטית לאחר שסיים את הקורס שלנו? לא רק במחשבה כי זה מופשט מדי לאנשים. אני רוצה לבוא ולהגיד לו "כשאתה תסיים את הקורס שלי, אתה תדע לעשות אחת, שתיים, שלוש".

אתה תדע איך להתייחס יפה לבני עמך. אתה תדע איך להתייחס יפה לאחרים. לא צריך יותר. אתה רוצה בזה לשנות את הטבע? אתה תשנה. אתה תראה עד כמה יהיה שינוי, כי הכמות הופכת להיות לאיכות. אנחנו נראה את זה בטבע שהוא מתחיל להיות ידידותי אלינו.

אני מסביר לכם כאילו שלא שמעתם אף פעם על הצורה האינטגראלית הזאת של המציאות, על המבנה שהוא כולו אדם הראשון. אין לי מה להוסיף.

קריין: ציטוט 67. בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"עובדה היא, שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכו'.

כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. ולא יועיל שום עצה לזה, אלא להביא קומוניזם אלטרואיסטי בין לאומי המוסרי בין כל הגויים."

(בעל הסולם "כתבי הדור האחרון")

זה כבר השלב הבא. אפילו כמה שלבים. אבל רק בצורה כזאת שמדברים על הקומונה, מדברים על הרחבת הקשר בין בני האדם למעלה מכל ההבדלים, אז יכולים להגיע למצב שכל העולם מגיע למערכת אחת הדומה לאדם הראשון, ובהתאם לזה הבורא מתגלה בהם, בכולם.

אנחנו קוראים את זה ב"סוף ההקדמה לספר הזוהר", שבמידה שאנחנו מפיצים את זה, כל הדברים האלה באומות העולם מתחילים להסתדר בעצמם. הם לא צריכים לימוד כמונו, לא. אלא מה שיש בישראל פשוט נשפך אליהם, ואותו כוח שישראל היו צריכים למשוך ולממש בתוכם, אותו כוח פועל כבר לפי צורת המערכת שישנה בישראל גם לכל אומות העולם. זה מה שיש. לכן, הם באים אלינו בטענה כזאת מוצדקת, שבאמת השבירה שלהם היא כולה כתוצאה מאתנו.

שאלה: ישנו מסלול הקמפוסים המוכר לאנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב. האם אנחנו יכולים להזמין את עם ישראל לחיבור הזה שאנחנו פה עושים בישיבת חברים פעם בשבוע?

לא. מה שאתם עושים, ודאי שלא, לא לפי התוכן ולא לפי הצורה. אלא יכול להיות כמו שיש בטלוויזיה תכנית שנקראת "טוק שאו", מופע כזה שיושבים בעיגול ויש שם מנחה והם עושים כל מיני הפעלות עם הקהל. יכול להיות שכן. אתה צודק. אבל צריכה להיות ממש הכנה מיוחדת מאוד, בצורה כזאת שהצופים מכירים אותה ורגילים.

שאלה: שמעתי שאתה אומר שההצלחה הגשמית של עם ישראל מונעת ממנו להתקדם רוחנית. זאת אומרת זה שמצליחים בצורה גשמית מונע מהעם להתקדם רוחנית.

כן. בצורה פשוטה. מפני שהעם מתגאה בזה שהוא מצליח, שהוא חזק, שהוא מיוחד, שכולם צריכים לקבל אותו בצורה כזאת, ממש להכיר בזה, להשתחוות לפניו וכן הלאה. רק הגאווה עולה. והגאווה בעם ישראל היא ממש לרעתו.

תלמיד: ובמידה וההצלחה הגשמית תפחת, הנכונות לשמוע את המסר על החיבור תעלה?

בדרך כלל, כן. את זה אנחנו ראינו גם בעבר. וזה בכל אדם ואדם בצורה פרטית ובכל העם.

תלמיד: כשאנחנו מסבירים לאנשים על התועלות שיש בחיבור, אפשר ברמה ארצית להסביר על התועלת שיש בחיבור בבית, בעבודה ובקהילה. מאוד פשוט לעשות את זה. אבל אם מדברים ברמה קצת יותר רחבה, אז כבר מדברים על רמת הכוחות כמו למשל למה השכנים שלנו יהיו יותר רגועים כלפינו.

שכנים, אתה מתכוון מחוץ לגבולות ישראל?

תלמיד: כן.

אתה מסביר קודם לישראל.

תלמיד: ההסבר על דברים יותר מתקדמים הוא צריך להיות ברמה לוגית שהאדם יבין?

אני לא חושב עכשיו מעבר לגבולות המדינה.

תלמיד: להסתדר כאן בינינו.

תסתדר כאן ותראה איך שזה משפיע על הכול. אתה כלכלן? יופי. תכתוב מאמר עד כמה שחוסר החיבור הנכון בעם ישראל משפיע על החיים שלנו מצד הכלכלה. מי שעובד במשטרה שיכתוב כמה זה גורם לתאונות דרכים. מי שעובד ברפואה, כמה זה מביא למחלות וכן הלאה. חוסר חיבור, שנאת חינם, עד כמה הם גורמים ממש נזק לעם. זה במספרים גדולים מאוד. אנחנו לא יכולים להגיד להם מה יהיה אם אנחנו נהיה מחוברים, אבל לפחות המינוס הזה הוא יקטן.

תלמיד: כשאתה מדבר על הפצה, אתה מדבר במושגים רוחניים. ופה יש מפעל ויש לו הנהלה ונדמה שהם צריכים לפרוט את זה ליעדים גשמיים ולתכניות גשמיות.

אני לא יודע. אני לא רוצה את זה לשמוע. אני אומר מה שאני יודע, מה שאני מבין. זהו. מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: נדמה שדווקא הפער הזה בין שתי הרמות האלה, יוצר המון בלבול ותסכול.

זה לא ענייני.

תלמיד: אז עניין של מי זה? של הנהלת המפעל, של כולנו?

יכול להיות. אני לא יודע. אבל אני אומר את זה בתור לימוד, ומה שאני חושב שצריכים לממש. כל היתר לא שייך אלי. אתם יכולים לבוא אלי בטענות, איך שאתם רוצים, אבל אני נשאר בשלי.

תלמיד: אני לא חושב שמישהו בא בטענות. אבל אני חושב שיש הרבה בלבול ותסכול סביב השאלה, איך לקחת את מה שאתה מתאר לנו ברמה הרוחנית ולעשות מזה תוכניות עבודה בעולם הזה.

זה תלוי בכם. איך שאתם מבינים. אני בכל זאת לא אלך לעשות את זה.

תלמיד: אני שמעתי את התוכנית שתיארו כאן החברים וזה נשמע לי כאילו יורים לכל הכיוונים. אני לא אומר כביקורת, אבל ככה זה נשמע.

אני לא [מתכוון] לקשור את מה שאני אמרתי ומה שהם עושים. אני לא נגדם ולא בעדם ולא כלום. אני אומר מנקודת המבט שלי מה צריכים לעשות. נקודה. לא קושר את זה לשום מערכת של המפעל ולשום דבר.

כמו שבעל הסולם כתב. האם היה לו אכפת מי יממש את זה ומי לא? לא. ככה גם אני ותפסיקו שוב ושוב לקשור אחד לשני. כי מחר אני שוב אדבר על אותו דבר ותגידו לי שוב, "אבל אנחנו עושים הרבה". לא חשוב לי מה שאתם עושים, אני מסביר כאן מה שצריכים לעשות בזמננו. זהו. וזה ללא שום קשר למפעל "בני ברוך".

תלמיד: אני מבין, אבל נשמע שאחריות מפעל ההפצה היא כן לקחת את מה שאתה אומר ולתרגם.

זה לא ענייני.

תלמיד: אני לא מדבר עליך אלא על המפעל. המפעל הוא של כולנו.

אז תלך אליהם ותדבר, אבל אני לא שייך לזה. אני רואה שאני לא יכול להיכנס לראש שלך. כשבעל הסולם כתב, הוא חשב איך אתה תממש את זה? לא. זה עניינך. אני אותו הדבר.

קריין: ציטוט 68, בעל הסולם "כתבי הדור האחרון".

"הקומוניזם האגואיסטי המיוסד על גלי קנאה שנאה, לא יפטרו מהם לעולם, אלא בשעה שלא יהיה להם בורגנים, יפילו שנאתם על ישראל. ואין לטעות כלל, אשר הקומוניזם האגואיסטי ירפא שנאת ישראל מן האומות. ורק הקומוניזם האלטרואיסטי אפשר לצפות ממנו רפואה זו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

שאלה: עם ישראל שנואים על הגויים, איך הם מחכים לדבר חדש מישראל? וגם שמעתי שעם ישראל הוא לא עם.

כן הם בכל זאת מחכים. אתה רואה את זה מהם, מאיפה באה השנאה המיוחדת? השנאה באה מתוך זה שבתת הכרה הם מרגישים ש[הם] תלויים [בנו] לכן הם באים ומענישים את ישראל, שכך עושים וכך עושים וכך מסובבים את העולם וכן הלאה.

שאלה: איך זה עובד? איך מתהפך המצב הזה, שפתאום הם כן ירצו להקשיב לנו, כשאנחנו שונאים מישהו אז קשה אפיל להקשיב לו.

כשאנחנו נתהפך, אנחנו נהפוך אותם.

שאלה: מה זה הקומוניזם האלטוריסטי בטקסט הזה?

זה חיבור.

שאלה: קומוניזם זה חיבור?

כן. הוא רוצה להגיד שהחיבור האגואיסטי שקיים נגיד במסחר הבין לאומי, כל מיני דברים כאלו, מערכות בין לאומיות, כך הוא קורא לזה בכללות, זה מביא לחורבן העולם.

תלמיד: אני רוצה לדבר עכשיו כתלמיד לא כמפעל ההפצה או מנהל בהפצה. השבוע אחת המשימות היומיות שביקשת הייתה לתרגם ולהוציא דברים לפועל.

התחלתי לכתוב פוסטים בפייסבוק על הדברים שאנחנו מדברים עליהם, על השיטה, ובעיקר זה היה סביב הנושא של האתיופים, של המחאה. ואתה שומע כלל דעות שמסבירות את הפתרונות השונים, החל מביבי אשם, אנחנו גזענים, אנחנו מדינת משטרה, כל מיני פתרונות. וברגע שאתה חוזר על הרעיון הזה שזה בעצם חיבור שלא צריך להיות רק בשעת משבר אלא כל הזמן צריכים לעבוד על זה, לעבוד מעל השוני בינינו, להשאיר את השוני כי זה לא ישתנה, על כל העקרונות הבסיסיים ביותר שאנחנו מדברים עליהם פה במשך שנים, לאט לאט אתה רואה שזה נספג. זה נספג ולאף אחד אין מה להגיד לך כשאתה אומר את זה בצורה יסודית וחוזר על זה.

אני הרגשתי באמת תסכול גדול. כי אני אומר למה אנחנו לא עושים את זה כל הזמן, פשוט להתמיד. כי תהליך חינוכי זה לא בהכרח להביא מישהו לכיתה, בוא תשב אצלי ותלמד. תהליך חינוכי זה להביע דעה פעם אחר פעם ולחזור עליה בכל מיני זוויות. ובאמת אני חושב שזה חסר, שכל אחד מאיתנו פשוט בכל דרך אפשרית יעשה את זה.

כי אנחנו חכמים, "זה יכול להיות ככה וככה, והם עושים, וזה לא כך ולא כך". אנחנו צריכים פשוט לממש את זה, בלי פילוסופיה. כך עושים. אז נהיה תלמידים של בעל הסולם, אחרת אנחנו חכמים, יותר חכמים ממנו, הוא כותב ואנחנו לא מבצעים.

קריין: ציטוט 69 בעל הסולם, כתבי הדור האחרון.

"כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה. משום שלפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאוד, מטרם שכלכלתנו תהיה יציבה. ומועטים מאד שיוכלו לעמוד בנסיון להתענות בארצינו, בשעה שיש להם עצה להגר לארצות אחרות העשירות. ולאט לאט יברחו מהסבל, עד שלא ישאר מספר הראוי להקרא בשם מדינה, ויבלעו ח"ו בין הערבים."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

אנחנו חושבים שזה לא כך, שבעל הסולם כתב את זה לפני שבעים שנה או אפילו יותר, ולכן זה לא כמו שעכשיו, הוא לא מבין, הוא לא מודרני. זה לא נכון. זה לא העניין באיזה אוטו אני נוסע, ובאיזו צורת קשר בתוך המדינה או קשר בין לאומי אנחנו נמצאים. הקשרים הם קשרים, ומה שהוא כותב על התלות שלנו, זו באמת התלות כולה כולה ממש. ובאמת אנחנו נמצאים במצב ש"כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה. משום שלפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאוד, מטרם שכלכלתנו תהיה יציבה.". מתי היא תהיה יציבה? אך ורק בתנאי שמלמעלה ייתנו לנו את זה. כמה שאנחנו נשתדל להיות יציבים הבורא יקלקל, זה לא יעזור. יש לנו בעיה לא עם כמה מהמדינות הסמוכות או הרחוקות, יש לנו בעיה עם הכוח העליון, שלא ישכח ולא ייתן לנו מנוחה.

קריין: ציטוט 70 בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון".

"כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור ודברי לא נתקבלו אז, אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה, אחר הפצצה האטומית והמימנית, אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים, וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות, כמו שהיה במלחמה הקודמת. ע"כ היום, טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זאת אומרת, החיבור. אנחנו צריכים בכל זאת לא לחכות למכות הגדולות, למרות שהן כבר נראות לעין עם האקלים, עם כל הבעיות, מיום ליום זה יותר ויותר מתגבר. לכן אנחנו יכולים לקחת גם את הדוגמאות האלה, גם את כל מה שהיה בעבר, להראות בזה שיטתיות, ושלא חסר לעולם חוץ מלהגיע להשתוות הצורה עם המערכת האינטגרלית שפועלת עלינו. רואים את זה היום דרך האקולוגיה בצורה ברורה. תיראו מה שקורה משנה לשנה, עד כמה המצב נעשה יותר ויותר גרוע. ולא חשבנו על זה לפני עשר או עשרים שנה, זה לא היה ניראה, כולם צחקו "מה, זה יהיה?". היום אנחנו נמצאים במצב שבאמת [זה כך].

אני נדהם לראות, אני נוסע לחוף ה"צוק", אתם יכולים לראות שיש שם מודעה "במקרה של צונאמי אתם צריכים להתקדם מאה מטר קדימה". מה זה? מי כתב את זה? זה כתוב על ידי הרשויות. על מה הם חושבים כבר? אבל זה מה שכתוב. כשעולים מהחוף לקראת מלון "מנדרין", זה ממש כך כתוב.

תלמיד: זה בכל תל אביב.

בכל תל אביב כך?

תלמיד: בכל הארץ.

בכל הארץ?

תלמיד: בכל חופי הים התיכון.

אתם מבינים על מה מדובר? הים התיכון זה שלולית סגורה, איך יכול להיות כאן איזה צונאמי?

תלמיד: היה בעבר צונאמי ביפו.

היה צונאמי ביפו מרעידת אדמה?

תלמיד: זה מה שרשום.

זו היסטוריה. מי יודע מה קרה שם. אבל בקיצור, היום כבר חושבים על זה.

קריין: ציטוט 71. בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"העצה לזה רק הקומוניזם האלטרואיסטי, שמלבד מה שמאחד כל האומות להיות אחד שיסייעו זה לזה, הנה גם נותנת כח הסבלנות לכל אחד ואחד. והעיקר, שהקומוניזם נותנת כח מרובה לעבודה, באופן שפריון העבודה ישלים חסרון העניות."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

את הקומוניזם צריך להחליף לחיבור.

קריין: ציטוט 72. בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"הקומוניזם האלטרואיסטי הוא דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

קריין: ציטוט 73. בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"על ישראל מוטל לקבל הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי תחילה לכל האומות, ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה. כי משום שהם סובלים ויסבלו מהעריצות שבמשטרים יותר מכל האומות. והם כמו הלב הניכווה תחילה לאברים. לפיכך מוכשרים יותר מכולם לקבל המשטר התקין תחילה."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זה הכול עלינו.

קריין: ציטוט 74. בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"אם יקבלו משטר הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי, מלבד שייתן להם סיפוק להיות אבנגארד לגאולת העולם, שידעו שכדאי לסבול משום זה, אלא גם יוכלו לשלוט בנפשם להוריד רמת חייהם בעתו ולעבוד הרבה, בשיעור שיבטיח כלכלה יציבה להמדינה.

ואין צריך לומר הקיבוצים, שכל מציאותם שמה בנויה על אידיאלים, שמטבעו ללכת ולהתמעט בדורות יבואו, כי אידיאל אינו ניתן בירושה, ובלי ספק שהם יחרבו תחילה קודם לכל."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

תראו מה שהוא כתב. זה היה בזמנים שזה היה בפריחה.

קריין: ציטוט 75. בעל הסולם. "הדור האחרון".

"בדרך הקומוניזם האלטרואיסטי, יאיר האידיאל לכל אחד ויתן לו סיפוק שירצה בשביל זה לסבול. ולא עוד, אלא ימשיך קיבוץ גלויות מכל המדינות, כי הדאגה ומלחמות הקיום שיש לכל אחד בארצות חוץ ייתן להם דחיפה לשוב לארצם ולחיות במנוחה ובצדק."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

שאלה: אני בעבודה מדבר עם אנשים, זה נכון שבגיל שלושים כולם רוצים לברוח, זה נכון עד עכשיו. אבל רציתי לשאול, האנשים, זו השקפת העולם שלהם, הם כנים במה שהם רואים, הצבא הכי חזק בעולם, הכלכלה משגשגת, ההיי-טק פורח.

כן, אבל האווירה היא כזאת שהיא חונקת ולכן אני רוצה לברוח. בחוץ לארץ לא אכפת לי מה קורה. בחוץ לארץ אני חי טוב. יש לי ממה לחיות? כן. הכול בסדר? בסדר. אני לא מסתכל לא על מדינה ולא על מה שקורה ברחוב, לא אכפת לי, שיישרף. העיקר שאני חי וזהו. אין לי קשר לאותה הסביבה שאני בה קיים שם, ולכן החיים הרבה יותר קלים. מה שאין כן כאן אתה מרגיש שאתה שייך וזה לוחץ עליך ואתה מקבל את זה כדאגה.

עד לא מזמן, עד לפני הגלים האנטישמיים האלה שבכל העולם, אם היית מדבר עם יהודי שבחו"ל, הוא חי רגוע, אין שום בעיה, כאילו אין לו שום בעיה בחיים. מה שאין כן כאן אתה נמצא כל הזמן בלחץ מה קורה מיום ליום. מבזק החדשות או חדשות בערב זה הכי פופולארי במדינה. איפה יש עוד דברים כאלה? איפה? כולם מסתכלים על סדרות, על כל מיני דברים, אכפת להם מהחדשות? לא. מה שאין כן כאן המציאות היומיומית חונקת אותנו.

תלמיד: יש אנשים שהמבט שלהם מאוד מוגבל. מפלגה שמפסידה בבחירות אומרת אנחנו מחליפים ראש, עם ראש אחר אנחנו נצליח. אבל הם לא רואים בכלל את כל המכלול שאנחנו רואים.

אז מה?

תלמיד: איך אנחנו נשנה אותם?

אנחנו לא בעד או נגד מפלגות. אנחנו לא שייכים לפוליטיקה, לשום זרמים. אנחנו בעד החיבור מעל כל ההבחנות.

תלמיד: איך הם יוותרו?

לא צריכים לוותר. צריכים רק להתחבר בכל זאת, להשתדל להתחבר, להיות כעם אחד למרות שיש בו ארבעים מפלגות.

תלמיד: אבל אני שומע הצעה שנחלק את המדינה לשני חלקים כמו שזה היה לפני שלושת אלפים שנה.

אני לא רוצה לשמוע את כל השטויות האלה, זה הכול לא מציאותי. עזוב את המשחקים האלה, זה סתם כמו ילדים שמתקוטטים בחצר, "בוא נחלק, בוא לא נחלק", אילו דברים ילדותיים.

אני מדבר על החיבור שהוא הכרחי ומוזמן לנו מצד הטבע הכולל, הגלובאלי, המחייב אותנו להיות מחוברים אחרת לא נשרוד. אז מפלגות כן, מפלגות לא, זה למעלה ממפלגות. זה כמו שיש לך תכנית אקולוגית, זה יותר שייך לאקולוגיה, להזדהות עם הטבע ולכן אנחנו לא שייכים למפלגות.

אנחנו מדברים על איך אנחנו מקיימים את חוק הטבע שהוא מחייב אותנו להיות אחד. ולכן אנחנו יותר קשורים לחוק האקולוגי, וזה לגמרי לא פוליטיקה.

שאלה: איך היית מסביר לאדם במילים פשוטות את המושג קומוניזם אלטרואיסטי?

זה שאנחנו דואגים למצבנו הכללי, שאנחנו כולנו תלויים, אנחנו תלויים בצבא, תלויים בכוח ההגנה, תלויים במשטרה, תלויים ברפואה, במגן דוד, במכבי אש, וכן הלאה, אנחנו תלויים בהם, לזה דואגים. דואגים לכוח הקיומי החיוני.

תלמיד: אני יודע מה זה מכבי אש, כשיש שריפה הם באים לכבות. תפקיד המשטרה גם ברור לי, אבל מה זה תלויים בכוח הכללי?

בכוח הכללי, שאנחנו נהיה כמו בעל בית שיש לו בית והוא דואג לבית שיהיה חזק, שהכול יהיה בסדר, שיהיו בריאים, שיהיו טובים. זה כמו להיות בעל בית, אני לא מושך אותם ימינה או שמאלה, לכלום. אבל מתי אנחנו יכולים לעשות את זה? מתי שאנחנו מתחברים.

תלמיד: במילים אחרות, יש לנו עם אחד ויש מדינה אחת, בואו נרגיש שזה הבית שלנו מעל ההבדלים, מעל הכול.

כן. כמו במשפחה, יכולות להיות לך שם עשר דעות, אז מה, אבל בכל זאת יש דאגה לבית הכללי. או מה, אנחנו מתגרשים? אנחנו באמת מחלקים את המדינה?

תלמיד: וזה פשוט כדאי לנו, זה מדבר לאגו.

כן, בצורה כזאת פשוטה. וחוץ מזה, לא שזה כדאי לנו בשטח, אלא העיקר הוא שהטבע דורש זאת מאיתנו מלמעלה.

תלמיד: אבל את זה הוא מסביר לנו.

לא, זה הסבר לכולם, זו אקולוגיה, זו כלכלה כללית. תראה מה שקורה. אני פותח עיתון, אני רואה את האקלים שבכל מקום בעולם משתגע.

שאלה: מה יש לך להגיד לאדם ששוקל לעזוב את הארץ? יש כאלה.

בהצלחה. אני לא אומר להם שום דבר לא כאן ולא בחו"ל כשאני פוגש אותם. מה יש לי להגיד, לפי ההחלטה הם צודקים.

תלמיד: כי שם יהיה להם יותר טוב.

בטח, ודאי שיותר טוב. זה תמיד היה כך. כשעזבתי את רוסיה, הגעתי מרוסיה לווינה, ומווינה טסתי במטוס לכאן, לישראל. כשיצאנו מרוסיה הייתה רכבת שלמה, כמה היו שם אני לא יודע, אולי 1000 אנשים, אולי 800, 600, כולם הגיעו לווינה. בווינה נשארו שתי משפחות, אני עם המשפחה שלי ועוד גרוזיני אחד עם משפחה. זהו. חיכינו שבוע ימים עד שהתמלא מטוס לא גדול, וכך הגענו לישראל. זה היה בשנת 74. גם אז היה כך, לא הגיעו לישראל, "מה פתאום, מה יש כאן".

תלמיד: למה להישאר בישראל?

היום זו כבר שאלה אחרת ובכל שנה ושלב זו שאלה אחרת, אבל עוד מעט זאת תהיה שאלה אחרת, כמקלט, אתה תראה. אבל גם חיבור, כי בלי חיבור אנחנו לא נהיה כאן מקלט לאנשים שבאים מחו"ל. אתה רואה מה שקורה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על הקומוניזם האלטרואיסטי או על שיטת החיבור. הוא מדבר על כך שיהיה כוח לעבודה, סיפוק שבשבילו אפשר יהיה לסבול ואיזו מוטיבציה. מה יש בשיטה הזאת שאפשר לדבר על זה עם בני אדם? מהי אותה מוטיבציה?

מוטיבציה זה כמו שאני מתחשב בבני הבית ואני הולך ועובד כדי לספק להם מה שהם צריכים, כך אני בצורה יותר רחבה גם דואג עם עוד אנשים אחרים למדינה. יש לנו הרגשה משותפת והיא מצילה אותנו יותר מכל ההצלחות האחרות. כשאנחנו מתחברים, פועל כבר כוח החיבור העליון ואין לנו שום בעיה, אנחנו נרגיש את זה מיד. אין לנו מה להפסיד, בואו ננסה.

תלמיד: זה מה שצריך להסביר לאנשים?

כן. אתה יודע מה זה הכוח העליון? זה הכוח הכללי של הטבע שכולו אינטגרלי. פשוט מאוד. מי יגיד שזה לא כך?

שאלה: יש בטבע תופעה כללית שמשהו זז או מכוח רע שדוחף אותו, או מכוח טוב שמושך אותו. בלי סיבה שום דבר לא קורה.

כן.

תלמיד: אנחנו יושבים פה באולם מאות תלמידים, יש בחדר הזה עשרה דוקטורים, יש פה אנשים משכילים, אנשים שבקשר ואנחנו נמצאים כמו במין בחינת מעבר. מצד אחד אנחנו לומדים ממך ומבעל הסולם עם "כתבי הדור האחרון" מה צריך להיות, מצד שני, חצי יום אנחנו נכללים בחוץ, ופוגשים את הקליינטים, ואין שם חיסרון לדברים שאנחנו לומדים בצורה ישירה. אנחנו מבינים את זה, אנחנו מנסים לעשות איזו אינטרפולציה.

אתם צריכים לבנות מערכת הסברה של חיבור העם באינטרנט, ווירטואלי, להכין אותה גם ליהודים שכאן, אפילו לאלה שבחוץ, וגם לכל אומות העולם, לכל החברים שלנו. אתם חייבים לבצע את זה בלי לשים לב לכלום חוץ מזה. לפי כמה שתצליחו בזה, גם תתקדמו, אחרת לא תתקדמו ותהיו סתומים כמו שאתם כבר שנים על גבי שנים, סתומים ולא מתקדמים. אפילו מה שכתוב, קשה לכם לפתוח את הראש ואת הלב כדי לעכל את זה. אני רואה איך שזה קורה.

תלמיד: ב"כתבי הדור האחרון" הוא מדבר על זה שתקום חברה שתשמש דוגמה ומופת שכולם ילכו אחריה.

הוא כותב את זה כך ביד אחת, וזהו, "תקום חברה ותעשה".

תלמיד: אם מחר תיפתח לנו הזדמנות לקחת איזה אזור בארץ, ואומרים לך, "קח, תעשה מה שאתה רוצה"?

לא. אנחנו צריכים לפתח שיטת תיקון הקרובה לכל עם ישראל מכל השכבות, לכל החלקים, לכל מה שיש בו, להכין אותה ולהתחיל להגיש, בצורה ברורה, יפה, כל פעם לשנות, כל פעם לקדם אותה. לא ללכת לבנות משהו, ולא להיכנס לשום דבר חוץ מאשר בצורה כזאת. בינתיים אפילו לא בצורה מעשית, שאנחנו נכנסים לבתי ספר, למשרדים, לכל מיני מקומות ומתחילים שם. עכשיו אנחנו צריכים לעצב את זה ולהכניס את זה לתוך מערכות ווירטואליות, שלכל אחד ואחד תהיה גישה חופשית לזה. את זה בואו נעצב קודם כל, ואחר כך נראה.

אני מאוד מכבד את מה שעושה המערכת הזאת שלנו, אבל בואו נראה את הדברים האלה שהם קיימים ומוכנים לקהל הרחב, ואז נתחיל לפרסם את זה יותר.

(סוף השיעור)