023_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/aOiTwpko?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 270, דף ר"ע. "הסתכלות פנימית". פרק ד'. אות ע"ז

עוד הפעם. הכלי דחכמה, שהיא בחינה ג', עכשיו אין לו אור. נקרא רשימו מאור החכמה. ומה מאיר עכשיו? אז בחינה עליונה, שמדברים ... כלים, מה הבחינה אחרונה של בחינה ג'? בחינה ג' עכשיו אחרונה. מה זה אחרונה? שאומרת, עד כאן אני מקבל, יותר לא. ד' לא רוצה לקבל.

עכשיו, שנזדכך בחינה ג', מאיר בחינה אחרונה אחרת. איזה בחינה מאירה? בחינה ב'. נמצא, שבחינה ב' הבאה מטבע של אורות הבאים, מאירים בכלים הריקניים. אז בחינה ב' היה צריך לרדת, להאיר לכלי דזעיר אנפין, היות בכלי דזעיר אנפין יש רשימו שהוא קומת חכמה, היא לא רוצה לקבל אותה. לא רוצה לקבל, נקרא הכאה.

אומרים, מי הגובר? האור גובר על הרשימו. והאור רוצה להאיר, שזה בא על ידי הכאה, ועומק ה... נפלו ניצוצין מבחינה ב' לבחינה ג'. נמצא, שיש ניצוצין דבינה וכלי דחכמה. לכן בפרצוף ב' שיבוא אור החכמה לכלי, להיפך, שבא, יבוא אור הבינה בכלי דחכמה, כבר נמצא שם ניצוצין דבינה, שיש להם מקום להתאחד, שיש להם השתוות.

...מוד עכשיו המין הי'.

המין הי' הוא, כלים חיצונים לאו"מ.

מה זה?

עז) המין הי' הם הכלים החיצונים לאור מקיף. כי אין אור מקיף מקובל למדרגה, אלא אם כן שיקבל אותה, מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ולפיכך, הרי היא צריכה ג"כ לכלי מותאם לאור הזה, דהיינו שהכלי יהיה ג"כ מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ואם המדרגה היא מבחי"ד, הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ג.

ואם היא באה על בחינה ג', הרי היא צריכה לקבל שיהיה מבחי"ב. וכו' עד"ז. ועל כן הכלים דאו"מ, נקראים כלים חיצונים, כי בערך הכלים, נבחן תמיד, שכל הזך מחבירו הוא יותר חיצון מחבירו. כמ"ש באורך.

כאן צריכים לתת הקדמה קצרה, מה שלמדנו. קצת קשה, קצת סתירה, אבל כך הוא אומר, כל כלי שבגוף צריכה לקבל מבחינה שכנגדה בראש. היינו, נעשה זיווג על בחינה ד' שבראש, אז בחינה ד' שבגוף ... על בחינה שכנגדה בראש.

אם נעשה זיווג על בחינה ג' שבראש, כעין שלמטה של בחינה ג' ... שבראש, וזה נקרא פנימי, שזאת אותה מדרגה, אותו השלב. אבל בזמן שנעשה זיווג על בחינה ג' שבראש, הוא מאיר לבחינה ג' שבגוף, ובחינה ג' מאירה עכשיו לתוך בחינה ד'. נמצא, שבחינה ג' מדרגה אחת יותר זך מבחינה ד', זה נבחן למקיף, מדרגה עליונה לגבי תחתונה נקרא מקיף.

ממש להפך ממה שלמדנו מקודם. דהיינו, מצד אחד למדנו שפרצוף הגלגלתא, שהוא קומה הראשונה, הנבחן לפרצוף הטעמים, שיצא לראשונה היה זיווג על בחינה ד' והייתה מאירה עד קומת כתר.

ואחר כך היה ביטוש פנים ומקיף, נזדככה, כבר לא יכול להאיר בחינה ג'... בחינה ד' שנקראת טעמים ... שמאור הנקודות הנקרא חכמה. עד כדי כך שאנחנו לומדים שאור החכמה, שרוצה להאיר מבחינה ד', שיש לו רשימו קומת כתר, לא רוצה לקבל אותה. מדוע? שממדרגה יותר גבוהה. כאן כתוב ממש להיפך.

דהיינו, אם הזיווג נעשה על בחינה ד' שבראש, אומרים שיש קומת כתר, נכון, אבל איזה אור יש לנפש? רק אור המלכות. ובכלי דזעיר אנפין, בפרצוף הטעמים, היה אור הרוח. בכלי דבינה בחינת נשמה, ובכלי דחיה חכמה אור החיה, בכלי דכתר אור היחידה.

אז הוא רוצה לומר עכשיו, אם נעשה הזיווג עכשיו על בחינה ג', שהוא קומת חכמה, אבל זה רוח, נקרא מדרגה עליונה, ושנקראת עכשיו שנופלת למדרגה יותר עבה, שהיא בחינה ד', הוא מכנה זה אור מקיף. מה זה אור מקיף? היות שזאת היא מדרגה יותר זכה מבחינה תחתונה.

מצד אחד למדנו, שזה רוח וזה נפש. מצד השני למדנו, זה קומת כתר, הרשימו שלה, זה רק קומת חכמה. זה קשה מאוד. תסתכלו עוד הפעם, ע"ז.

המין הי' הוא, כלים חיצונים לאו"מ.

מה זה חיצוניות, מה זה עביות? עביות נקרא מה שיש יותר עביות, אה, יותר רצון, מה שיכול להשתמש יותר רצון לקבל, חיצוניות נקרא מה שמשמש עם פחות רצון לקבל. ג' לגבי ד', ב' לגבי ג' וכדומה.

תסתכלו, עז) המין הי' הם הכלים החיצונים לאור מקיף. כי אין אור מקיף מקובל למדרגה, אלא אם כן שיקבל אותה, מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, [ו]לפיכך, הרי היא צריכה ג"כ לכלי מותאם לאור הזה, דהיינו שהכלי יהיה ג"כ מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, ואם המדרגה מבחי"ד, הרי היא צריכה, בזמן שנעשה זיווג על בחינה ג', לכלי שיהיה מבחי"ג. וזה אין לה. נמצא, ממה היא מקבלת? ממדרגה יותר גבוהה ממנה? יותר חיצונה, את זה הוא מכנה מקיף.

הרי היא צריכה לכלי ש… עוד דוגמה. ואם מבחינה ג', צריך להיות הזיווג שיהיה בראש, גם כן מבחינה ג', אז היא מקבלת בבחינת פנימיות. ואם הזיווג נעשה מבחינה… ואם היא צריכה למקיף, אז איזה אור, אז איזה זיווג נעשה? מדרגה יותר גבוהה. הרי היא צריכה לקבל, מי? האור מקיף שלה, שהיא מבחי"ב. וכו' עד"ז.

ועל כן הכלים דאו"מ, נקראו כלים חיצונים, משום שיש שם תמיד פחות עביות ממדרגה שנמצאת. ועל כן הכלים דאו"מ, נקראו כלים חיצונים, כי בערך הכלים, נבחן תמיד, שכל הזך מחבירו הוא יותר חיצון מחבירו. וזה נקרא אור מקיף.

זה שאומר, הכלים הנ"ל באים למדרגה בעת ההזדככות.

עח) [ו]הנה הכלים החיצונים הללו, מה שאנחנו מכנים אורות מקיפים, הם מושגים למדרגה, רק בדרך עליה למדרגה שלמעלה ממנה, שזה נעשה בשעת עלית האורות אל המאציל. נ... בזמן הנקודות.

בזמן הנקודות, אומרים, שכל אחד ואחד מקבלת מבחינת אור מקיף. דהיינו, שמאיר בחינה ד', שנזדככה, מאיר בחינה ג' שהוא אור הרוח, מה הוא מקבלת? מקיף. שנזדככה בחינה ג', מאיר עכשיו בחינה ב', אז גם זעיר אנפין יקבל מקיף. זעיר אנפין בחינה ג', עכשיו מאיר נשמה, הוא בחינת מקיף.

ואחר כך נסתלק גם בחינה ב', שמאיר אור החכמה, שיותר זכה, אז מלכות מקבלת מקיף ב'? אה, זעיר אנפין מקבל מקיף ב'? רק אומרים, היות שהוא הסתכלות דק בראש, אין מתפשט למטה, לכן מלכות אינה מקבלת ממנו שום מקיף.

למדנו כך, אתה זוכר?

תלמיד: כן.

רב"ש: אין דומה כל … יש באור מקיף יש הרבה פירושים. כאן אומרים, מה שבחינה תחתון מקבל מדרגה יותר גבוהה, נבחן למקיף. אבל אם מקבל זה בפנימי, שאני אומר שמקבל חלק וחלק, אומר, לא רוצה לקבל, זה כבר לא מקבלת, זה נקרא מקיף. אין לי כלים לזה.

פרק ה', מדברים כאן מז' הבחנות במסך.

עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו לבחינת [ל]מלכות בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וכו'.

מה כתוב כאן? לכאורה, מה זה מסך? הוא מעכב רצונו שלא לקבל. מה זה צמצום? מעכב רצונו שלא לקבל. מהו ההבדל בין מסך לצמצום? על זה הוא בא ומבאר לנו. צמצום נקרא גבול, כמה שהוא מקבל וכמה שהוא לא מקבל. צמצום נקרא שהוא מקבל בכלל. והוא לא. ופירוש הדבר, שמקבל בגבול.

דהיינו, ט' ספירות ראשונות, שנקרא למעלה ממלכות, למעלה ממקבל בעל מנת לקבל, דהיינו על מנת להשפיע, הוא מקבל ... בחינה ד' שנקראת מקבל על מנת מקבל, את זה הוא לא מקבל. אבל הט' ראשונות, הוא כן מקבל. זה נקרא מסך, שמקבל בגבול. עד כאן אני מקבל, מכאן והלאה לא. מה שצמצום מקבל שום דבר.

צמצום ומסך. מסך נקרא גבול, עד פה תבוא. מה זה תבוא? כן מקבל. וצמצום לא מקבל שום דבר. עד פה תבוא. עד כאן מלכות מקבלת. מי עד כאן? עד בחינתה עצמה, שנקראת מקבל על מנת לקבל. זאת אומרת, למעלה ממנה יש בחירה, שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע.

בחינתה עצמה שהיא מקבלת על מנת לקבל, אז היא לא מקבלת את זה. מה שאין כן, אני אומר, צמצום, פירוש הדבר, שהיא לא יכולה לקבל שום דבר על מנת להשפיע. אם כן, לא מקבלת שום דבר. מסך נקרא, עד פה תבוא. תבוא נקרא שכן מקבל. זהו שנותן ההבדל בין צמצום למסך.

צריכים להתחיל עוד הפעם אות ע"ט.

פרק ה', הוא לומד, ז' הבחנות במסך.

אות עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם…

תלמיד: אין תמצית. שמעתם?

רב"ש: ז' הבחנות במסך. למדנו מסך. מה זה ז' הבחנות?

עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך, ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו למלכות.

... נקרא מסך. מתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחינה ד', שהיא המלכות, על כן נבחן שהמסך שורה מתוקן בתוך כלי המלכות.

כאן באות ע"ט, שאמרת מהר מאוד, יש כאן הרבה בחינות שצריכים לבאר אותם. באופן כללי ואחר כך נדבר מה שנעבוד הפעם בפנים.

קודם כול, הוא רוצה לבאר מה זה מסך. פשוט, המסך נעשה לאחר הצמצום. נשאלת השאלה, מה זה מסך? מעכב רצונו לקבל, הגבלה. מה זה צמצום? מעכב רצונו מלקבל. מה הבדל בשמות האלו? מה ההבדל בין שאומר מסך, בין שאומר צמצום? אחד. הוא אומר כאן שהמסך הוא תולדה מהצמצום, בסדר, צמצום היה מקודם ואחר כך נעשה מסך.

מה זה מסך? הוא אומר, מסך נקרא צורה חדשה, מה שלא היה עד כאן. הלא כבר היה צמצום. אז מסביר כך, צמצום נקרא, כמו שאנו לומדים תמיד, הוא לא מקבל שום דבר. מדוע? היות שהוא לא רוצה בהשתוות הצורה, רק בדבקות, לכן הוא רוצה לקבל. זה נקרא צמצום.

אבל, אנו אומרים, מי היה הגורם לצמצום? כפי שלמדנו, למדנו, הגורם של הצמצום הייתה בינה דאור ישר. היות שבינה קיבלה האור, אה לא, היות שחכמה קיבלה האור, ולמדנו, חכמה בסופה, לאחר שהרגישה שהיא קיבלה, והיא רוצה בהשתוות הצורה, לכן אני אומר, אני לא רוצה לקבל. לא רוצה לקבל, לא קיבלה.

והיות שהוא רוצה בהשתוות הצורה, נמשך מאליו אור דחסדים על הכלי של השתוות הצורה. מה היה אחר כך? לומדים, היות שאור דחסדים, שבינה המשיכה, מתבטלת כלפי בינה כנר בפני אבוקה, הוא אומר שם, לכן הוא יצא, זעיר אנפין לחוץ, במדרגה בפני עצמו. זה לומד שם וכאן בתלמוד עשר לומדים בצורה אחרת. כל צורה חדשה היא בחינה חדשה.

נמצא, שזעיר אנפין, שהוא אור דחסדים, בינה המשיכה הארת חכמה בשבילו. מדוע? היות שרצונו להיטיב לנבראיו הוא לקבל, בלי זה אי אפשר להיות, לכן המשיכה בשבילו, מי? בינה, בחינת חכמה על ידי שהיא שווה פנים בפנים עם חכמה.

אם היא הבינה שרוצה בהשתוות הצורה, בשביל מה המשיכה הארת חכמה? יכולים לומר, כאילו פשרה, החכמה כמו שיש בחכמה בהתגלות, היא לא רוצה, רק הארת חכמה בזעיר אנפין היא תקבל.

זעיר אנפין בסופו, היות שרצונו להיטיב לנבראיו הוא ממעלה, דוחה לתחתון שיקבל, אז כאילו נגיד בצורה שזעיר אנפין ראה כאילו שרצונו להיטיב לנבראיו לא הייתה בזעיר אנפין כי אם בהרחבה, לכן הלכה, המשיכה את האור, כמו שהיה בחכמה.

זאת אומרת, אנו צריכים ללמוד כל עשר ספירות בנושא אחד. מי הנושא? מלכות. עד שעבר ארבע שלבים, יצא לנו כלי המכונה נברא, היינו שאין לו שום ניצוץ של השפעה, שזה שייך למאציל, עליון רוצה לקבל, זה שייך לנאצל. לא, ושזה נקרא נאצל, וזה נקרא נברא, רק לקבל.

אבל, כמו חכמה בסופה, אומרים, מטעם שכל ענף רוצה להידמות לשורשו, לכן רוצה בהשתוות הצורה, זה גורם גם כן במלכות, מלכות בסופה, לאחר שקיבלה, גם בו נתעוררה, שרוצה בהשתוות הצורה.

אבל נקודה אחת. יש הבדל. אחת, שם עוד לא היה צמצום, וכאן הוא היה צמצום. פירוש הדבר, שם בינה קיבלה אור דחסדים, וכאן מלכות לא קיבלה שום דבר. מדוע? שם בינה עדיין לא קיבלה, עדיין לא יצאה מבחינת כלים דהשפעה. מה שאנחנו לומדים, חכמה בסופה, למדנו, מה זה חכמה? שהן האור והן הכלי בא מצד המאציל. לכן, היא עדיין לא עושה שום דבר שיגיד שיש בו איזה צמצום.

מה שאין כן, לאחר שהיא כבר רוצה לקבל, אז מה שתקבל יהיה בעל מנת לקבל, לא חשוב איזה אור שהוא. אם תקבל אור דחסדים, גם כן יהיה בעל מנת לקבל. לכן, מה אמרה? אני לא רוצה לקבל. רק מה, תהיה ה… איך תהיה מחשבת הבריאה, לא כמו זעיר אנפין? רק היא תקבל בעל מנת להשפיע.

פירוש הדבר, במקבל על מנת לקבל, אני לא רוצה להישמש עם העביות, עם הרצון הזה, עם עביות הזאת, עם הכלים האלו, שום דבר. עד כמה אני כן אשמש עם הכלים של רצון לקבל? כמה שאני יכול לכוון אותו בעל מנת להשפיע.

אנו רואים שני הבדלים בין בינה למלכות. אחד, בבינה לא היה צמצום, במלכות כן. ב', בינה קיבלה חסדים ומלכות לא יכולה לקבל שום דבר. מה שתקבל יהיה בעל מנת לקבל. ג', היא אמרה, כאילו יש לה המצאה חדשה, מה שיש בבינה. בינה כאילו היה המצאה שהיא תקבל בזעיר אנפין, וזה ראתה שזה לא מועיל, צריך להיות בהרחבה, להיטיב לנבראיו הייתה בהרחבה, לא בזעיר אנפין. אלא מה ראתה? שהשתמש עם כלים עד כמה שיכולה לכוון בעל מנת להשפיע.

נמצא, מה שאנחנו לומדים אחר כך, שנעשה מסך, מה זה מסך? אני מקבל, רק בהגבלה. אני משמש עם כלים דרצון לקבל הנאה, רק בהגבלה. כמה? שיכולים לכוון על מנת להשפיע. זה נעשה אחר כך, אחר הצמצום.

איך נעשה דבר חדש? הצמצום הייתה תכף על תנאי הזה. מה התנאי הזה? מתי שאני לא יכול לכוון, אני לא מקבל שום דבר. מתי אני כן יכול לכוון, אני אקבל כמה שיכול לכוון. נקרא מסך ועביות. היינו, הוא כן משמש עם כלים דקבלה. וזה נקרא למעלה ממלכות.

יש כאן קושיה. אומרים, מלכות לא מקבלת למטה ממלכות, רק למעלה ממלכות. זה באמצע, בהתחלה, בסוף? הם מחלקים את המלכות הזאת. ב' מקבל ג' בחינות הראשונות, ג' בחינות, ג' בחינות, זה לא, זה אור.

למדנו כלל, מה זה כלי? רק בחינה ד' נקרא כלי. ד'... שנקרא רצון לקבל, נברא. אבל הט' ראשונות, אבל הט' ראשונות, נבחן אור. מה זה שייך, אור? אור קיבל? לא הכלי קיבלה? מלכות לא קיבלה, רק למעלה ממנה, ג' בחינות?

אז צריכים ללמוד כך, למטה ממלכות נקרא למטה משליטת המלכות, למטה משליטת מקבל על מנת לקבל. למטה מזה מוכרח להיות בעל מנת מקבל. שאני אומר, למעלה ממלכות, היינו למעלה משליטתה, למעלה מבחינת מקבל על מנת לקבל. היינו, מקבל על מנת להשפיע.

נמצא שהמסך הוא תולדה מהצמצום, והצמצום היה תכף בכוונה בזמן שלא יכולה לכוון על מנת אם לא תקבל שום דבר, וכמה היא תקבל? מתי שהיא יכולה לכוון. נמצא שמקבלת המסך עם הגבלה. נמצא, צמצום לא מקבל שום דבר. מסך מקבל רק בהגבלה, כמה שהוא לכוון.

עכשיו נראה אלה הדברים בפנים. אני חוזר עוד הפעם על עט) כבר דברנו לעיל…

תלמיד: ...

רב"ש: אין דבר. מענין המסך, ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, היינו, שהוא כן מקבל אור המסך. לא כמו צמצום, שלא מקבל. הוא כן מקבל.

רק מה? רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו למלכות: שנקראת, מקבל בעל מנת לקבל. בסו"ה עד פה תבא, אז אור בא, ומקבל אותו, רק עד כאן, לא יותר. [ו]לא תוסיף. אז אנחנו כבר יודעים מה זה צמצום, מה זה מסך.

עכשיו הוא אומר עוד דבר, תדעו לכם, [ו]המסך הזה הוא תולדה המסובב מן הצמצום, דהיינו, מן הסתלקות האור. פירוש הדבר, תסתכלו. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות אשר שם, נשאלת השאלה, אם אנחנו לומדים לפי הלשון, על ג' בחינות היא כן מקבלת, אז אור היה צריך ללכת בבחינה ד', ולהישאר בג' בחינות. מה אנו לומדים? שכל אור נסתלק. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות אשר שם, אע"פ שהצמצום לא היה רק על בחי' ד' בלבדה, כנודע, ע"כ, נתחדש צורת רצון חדש, במלכות דא"ס.

מלכות דאין סוף שעשתה צמצום, יש לה רצון חדש. דהיינו, לחזור ולהמשיך האור על ידי כח הגבול, איזה גבול? דהיינו רק מבחינה ד' ולמעלה, לא במקבל על מנת לקבל, רק ממעלה ממנו, בעל מנת להשפיע. ולא מהבחינה הד' ולמטה, שנקרא מקבל בעל מנת לקבל.

וגבול זה שנתחדש, נקרא מסך. ומתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחי"ד, שנקרא מקבל על מנת לקבל, שהיא המלכות, ע"כ נבחן, שהמסך שורה ומתוקן בתוך כלי המלכות.

אבל כלי המלכות לא מקבלת אותו. מדוע? צריכים לזכור, מלכות נקרא מקבל על מנת לקבל, ומלכות, מי… והיא הנקרא כלי. כשאנו אומרים שנעשה צמצום, מי עושה צמצום? מלכות. כשאנו אומרים שמקבלת על מנת להשפיע, מי מקבל? גם כן מלכות.

רק מה, כל צו.. בחינה חד… כל צורה חדשה נקרא בחינה חדשה, לכן אנחנו אומרים שם חדש, אבל למעשה, רק מלכות מקבלת הכול. רק מקבלת עם גבול. היינו מגבול שלא תקבל בבחינת מקבל על מנת לקבל.

אם כן, שאומרים, מלכות לא מקבלת, עד המלכות. עד כתר שבמלכות, עד חכמה שבמלכות, איך זה מסתיים? אומר פשוט, עד מקבל על מנת לקבל היא מקבלת, היא לא מקבלת. בעל מנת להשפיע היא כן מקבלת. וזה כל ההבדל בין הצמצום למסך.

נמצא לפי זה, אם אנו אומרים שבעולם אצילות לא מקבל ג"ר דחכמה, רק ו"ק דחכמה, נמצא שהמסך מקבל רק חלק. מה, איך נקרא מה שהיה מקבלת בא"ק בחינת ג"ר דחכמה? לא בעולם הנקודים. לומדים כך, מה שמקבלת נקראת ... מסך. מה שמקבלת נקרא צמצום.

לפי זה מבינים כך, שבעולם אין סוף, שנעשה צמצום א', שאסור לקבל על מנת לקבל, ועולם הצ... נעשה עוד צמצום, צמצום ב', שאור דג"ר גם אסור לקבל אפילו בעל מנת להשפיע. ומה שהיא מקבלת ו"ק דחכמה, נקרא זה מסך.

הגבול שבמסך, עוד הפעם, הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד.

פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה הא' היא, אשר בחינת הגבול והעביות נכללים ובאים בו כאחד, בלי להפריש ביניהם כלל ועיקר. מדוע? כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות דבחי"ד בלבד, מה זה ד'? לקבל על מנת לקבל.

נמצא, שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה שיעור עביות זאת, הרי שהעביות והגבול באים כאחד. ושניהם יחד נקראים בשם מסך.

ושניהם יחד נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני עצמו, כלומר, בשעה שאינו כלול בעביות. כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו.

באות פ'. ישר ... הוא אומר לנו הכותרת, תסתכלו, הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד. הוא אומר לנו נקודה אחת, שאין עביות בלי מסך. זאת אומרת, פשטות, מסך נקרא שמעכב רצונו. אם אין רצון, מה צריך לעכב?

שחדי... עושה היום סיגוף, לא מעשן סיגריות. שייך לומר דבר כזה? אם ייתנו, הוא יגיד שזה מזיק. כאשר מה שמע "תל השומר"? שזה מזיק. אדרבה, הוא שמח שלא מעשן. רק מה נקרא מסך? שיש לו רצון לקבל, והוא מגביל אותו, הוא משמש עימו רק בחלקים של רצון לקבל, שיכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע, הוא מקבל. והשאר מגביל, כאילו עשה על זה צמצום. אבל צמצום נקרא שלילי. מסך נקרא חיוב. אני כן משמש עם עביות. כמה משמש? כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, וזה נקרא מסך.

לכן אני רוצה לעבוד עוד הפעם בפנים.

פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה א' היא, אשר בחינת הגבול, שלא לקבל, והעביות, הרצון לקבל, נכללים ובאים בו כאחד, בלי להפריש ביניהם כלל ועיקר.

כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות דבחי"ד בלבד, דיברנו שיש את הרצון לקבל על מנת לקבל, שייך לומר, מעכב רצונו מלקבל. נמצא שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה שיעור עביות זאת, מקבל על מנת לקבל. רק מה הוא מגביל? איפה שיש מקבל על מנת לקבל.

הרי שהעביות והגבול שבמסך, מה שמסך לא מקבל, באים כאחד. ושניהם יחד נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני עצמו, מה זה מסך? הוא מגביל. מה? כלומר, שאי אפשר לדבר ממסך בשעה שאינו כלול בעביות. כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו. שהוא מגביל את עצמו, שלא לקבל.

אין הגבלה לזה. אין רצון לזה. להיפך, הוא לא רוצה את זה.