שיעור ערב 28.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שמחת תורה תשפ"ב

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו בחלק השני של השיעור, אבל אנחנו רוצים עוד לפני כן לעשות סדנה סביב הנושא של המאמר שקראנו.

סדנה

במה העשירייה עוזרת לאדם להרחיב את הכלים שלו?

*

שאלה: מה זה אומר לטהר את הלב, במה צריך לטהר אותו?

אני חושב שזה ברור. שהלב שלנו הוא מלוכלך כולו בעל מנת לקבל, ולטהר את הלב זה לשנות את הכוונה שלו. לב זה כל הרצונות שלנו, אין יותר מה לתקן אלא רק לתקן את הלב. אז לתקן את כל הכוונות שלנו שעל הרצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא "לטהר את הלב".

אנחנו לא עושים את זה בעצמנו, זה בלתי אפשרי, כי הטבע שלנו הוא דווקא על מנת לקבל, אלא אנחנו מבקשים מהבורא שישפיע עלינו באור העליון ואז כוונת הלב תתהפך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא ש"לב טהור ברא לי אלוהים". ואז עם הלב הטהור הזה אני מתחיל להרגיש את הרוחניות, במידה שהבורא מטהר לי את הלב, ומטהר לפי הבקשה שלי שאני פועל אליו, מבקש ממנו מתוך העשירייה.

שאלה: בקשר למאמר שקראנו ובכלל כלפי מאמרי "שמעתי", נראה שהם נתונים ביחס לאדם וביחס למערכת, לעבודת העשירייה. האם ניתן בפועל לעשות את זה ביחד? זאת אומרת לא שזה קפיצה מאני למערכת, אלא איך ניתן להרגיש בעבודה את זה פועל ביחד?

מאמרי "שמעתי" הם מאמרים שנכתבו לעבודה מעשית. אדם שמרגיש את עצמו שהוא נמצא בקבוצה, בודק את עצמו עד כמה שהוא נמצא בקבוצה, עד כמה שהוא פועל לקראת החברים, לטובת החברים, כדי להגיע לקראת הבורא ולטובת הבורא, אז בהתאם לזה הוא בודק את עצמו וכך הוא פונה גם לקבוצה וגם לבורא. לפי הכלל "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", שמהאדם יש מדרגה אחת קדימה להתכלל בעשירייה ומהעשירייה להתכלל בבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות וכל הזמן כך לבדוק את עצמנו.

תלמידה: השאלה הייתה, איך להפעיל את זה ביחד?

להתחיל את זה ביחד זו עבודה גדולה של הקבוצה, אבל כדאי לקרוא מאמרי "שמעתי" פה ושם, חוץ מזה שאנחנו משתדלים לפעמים להוסיף אותם לשיעור, גם לקחת מאמרים קצרים ולקרוא אותם ואחר כך לשאול את עצמנו האם אנחנו מממשים את זה או לא.

שאלה: איך בזמן פגישת העשירייה, העשירייה צריכה להכין את עצמה לתפילה המשותפת, והאם נושא התפילה צריך להיות מתוך נושא שיעור הבוקר או שאנחנו צריכות לצאת מתוך המצב הנוכחי של העשירייה והתהליכים שעוברות בה?

אתן צריכות לבחור מה חשוב לכן, ומהמצב הזה שאתן נמצאות בו, איזה תפילה אתן צריכות להעלות לבורא. את זה אתן חייבות להחליט יחד וכל אחת להשתדל לממש מתוך הנקודה הפרטית שלה, ללמוד איך עושים את זה. אבל אתן צריכות יומיום לקבוע לעצמכן איך אנחנו מבקשות ומה בדיוק מבקשות היום מהבורא.

שאלה: איך להשתחרר ממתח מאוד גדול של השכל שחוסם את הרגש?

אדם צריך להיות יותר מקושר עם החברים ואז יוכל לעבור מהשכל לרגש, אחרת זה קשה מאוד.

שאלה: אנחנו כל הזמן שואלים ומחפשים את הקשר עם בורא, ואתה כל הזמן מחזיר אותנו לחפש את הקשר עם החברים. למה הפער הזה הוא כל כך גדול וכל כך קשה לצמצם אותו? מה בהבנה שלנו אנחנו לא עושים נכון כדי שהקשר עם החברים יהיה יותר טבעי, יותר ברור, ויהיה יותר קל לממש אולי?

אתן שוכחות שהקשר עם הבורא נעשה בתוך הקשר בין החברים, החברות, שלא יכול להיות אחרת. אנחנו צריכים קודם כל לדאוג לכלי ואחר כך [לברר] מה יתגלה, מה נקבל בתוך הכלי. ולכן סתם לפנות לבורא אם אין לנו קשר בינינו, זה כאילו אנחנו צועקות לאוויר, לא ייצא לנו מזה כלום, ההיפך, אנחנו רק מגלים לכולם עד כמה שאנחנו לא מבינים את התהליך, את הגישה הנכונה לתיקון.

תלמידה: אני חושבת שאת ההסבר אנחנו כאילו מבינים, אני מדברת בלשון רבים, כי אנחנו עובדות בזה כדי להמשיך ולהתחבר ואני כאילו לא מצליחה להבין למה כל הזמן זאת עבודה כל כך קשה? למה זה לא נהיה יותר ברור וכמעט טבעי שהחברים זה הבורא? איפה זה נעצר?

זה נעצר באגו שלך, את לא מבינה שאת אגואיסטית גדולה?

תלמידה: אני מבינה בשכל אבל ההרגשה לא רוצה, הרצון לקבל הוא עקשן.

אז צריכים לסכם בין כולן שכל אחת תעזור לאחרות, ויותר ויותר להחזיר את כל הקבוצה לקשר ביניכן ולכיוון לבורא. אם תעשו אפילו מאמצים קטנים אתן תראו עד כמה שהבורא מוכן להשתתף ולעזור לכן, אבל קודם חייבים להיות כבר ממש מאמצים לחיבור ביניכן, ומתוך החיבור לבורא.

תלמידה: רק להוסיף בשם העשירייה, אנחנו עושות כל כך הרבה עבודה.

אני לא צריך את המילים האלה שאת מצדיקה, עליי זה לא משפיע. זה רק מפריע לכן כי אתן חושבות שאתן צודקות, ושאתן נמצאות כאילו בזה שמצדיקות את עצמכן בזה שאתן צדיקות ולא שאתו עברייניות. תנסו, תנסו עוד.

שאלה: אם אדם ממלא אחר כל ההמלצות, משתתף בעשירייה ובכל זאת חלק מהחברות מרגישות איזשהו לחץ של האגו, והתפילה המשותפת לא עוזרת להיפטר מהלחץ הזה, מה העשירייה יכולה להוסיף, האם להמשיך או שזו איזו סאה, מידה של מאמצים?

לתת דוגמאות נכונות לעשיריות, ולעשירייה שלנו קודם כל וכמה שאפשר יותר ויותר לעשות את זה בפועל בצורה גלויה לפני כולם. זה הכול. אין כל כך הרבה דברים לעשות, רב"ש כותב את זה במאמרים שלו על העשירייה, אז שוב לעבור על זה ולהשתדל לממש את זה, סך הכול זאת העבודה שלנו.

שאלה: יש הרגשה שנרגענו קצת אחרי הכנס, ואז כל המידע כבר כאילו נשמע לנו כחזרה על אותו הדבר. מאיפה אנחנו צריכות לקחת את הכלים האלה ואיך לזכך אותם כדי לקבל מחדש הכול?

זה שאתן לא מרגישות שאתן מתקדמות זה כבר גילוי הכלים השבורים. שאתו אטומות, לא שומעות ולא רואות איך שאתן נמצאות בדרך, אבל לא מרגישות שמתקדמות בדרך, זה כבר פגם, זה כבר גילוי של הכלי השבור שלא מרגיש שהוא נמצא בתהליך ההתקדמות. על זה כבר צריכים להתפלל ולבקש, שאנחנו נראה כמה שאנחנו באמת צריכות להתקדם ואנחנו נמצאות בחוסר הכרה.

אז חייבים כל מה שאפשר לעשות בלהתפלל יחד לבורא, מאף אחד הבורא לא שומע, רק אם כמו שכתוב "מיעוט הרבים שניים", שאם שניים מבטלים זה את זה, אם אני מבטל את עצמי כלפי החבר, במידה הזאת אני יכול לפנות לבורא והוא ישמע. אם אני לא מבטל את עצמי כלפי החברות, החברים, כלפי העשירייה, אז אין לי מאיפה לפנות לבורא. רק מנקודת הביטול העצמי אני יכול לפנות לבורא.

אז תנסו לבצע את זה נכון ואז לא יהיו כאלה שאלות "למה הבורא לא עוזר לנו, למה אנחנו לא מרגישות שמתקדמות", ודאי שאתם לא מרגישות כי אתן באמת לא כל כך מתקדמות.

שאלה: איך מתוך המצבים הנמוכים המתוארים במאמר, שלפעמים קורים בעשיריות שלנו, אנחנו בכל זאת הופכים אותם לרגשות גבוהים, למצבים נעלים שמתוארים במאמר?

קודם כל להתחבר ביניכן בקבוצה. תתחברו, תתחבקו עם החברות בקבוצה, ומתוך זה תפנו לבורא, ואז הפנייה שלכן תהיה מוצלחת.

תלמידה: מה זה בשבילנו להתחבר בעשירייה?

מה זה נקרא התחברות ביניכן? את זה הייתי שואל אתכן.

סדנה

מה זה נקרא להיות מחוברים, מחוברות בינינו? איך אנחנו יכולים לבדוק את זה, למדוד את זה? איפה נקודת החיבור בינינו, שמתוכה אנחנו יכולים לפנות לבורא?

*

קריין: אנחנו בקטע מספר 21.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.

מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו," זאת אומרת, הוא לא בטוח שהבורא שומע ושאפשר לפנות אליו לבקש עזרה, ושהוא יענה. זה נקרא ש"התפילה לא שגורה בפיו". "שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

שאלה: האם זה אומר שבעצם בתוך התפילה שלי צריכה להיות כבר אמונה שהתפילה נענה ברגע שביקשתי?

במשהו את צריכה, אחרת איך את פונה, אם אין לך בכלל איזו אמונה, ידיעה, הרגשה שהבורא יעזור לך, איך את יכולה לפנות אליו? סתם כך תצעקי לשמים? לא, את צריכה בכל זאת להיות קשורה לידיעה שהבורא עונה, ואחר כך כבר אפשר לדבר על מידות האמונה.

תלמידה: מה זה מידות האמונה?

על זה נדבר אחר כך, קודם תתחילי.

שאלה: איך אני יכול להתפלל מכל הלב מתי שאני רואה ומרגיש שהלב שלי שבור?

זה טוב מאוד שהלב שבור. מי שבר לך את הלב? איך אתה מרגיש שהלב שבור? לפי הפרצוף שלך, אתה מחייך, אז לא נראה לי.

תלמיד: לא, אני מרגיש הרבה רצונות בתוכי, אני רוצה להתאחד עם הבורא ועם העשירייה, אבל אני מרגיש בתוכי הרבה דברים אחרים.

זו הבעיה. אם תרגיש שהעיקר זה להתחבר עם החברים בבורא, וכל היתר כמעט לא חשוב, לא עולה בשם, אז תוכל לפנות לבורא והוא יענה לך. הפניה צריכה להיות פניה אמיתית, לא שבין יתר הדברים שאני רוצה, לתקן את האוטו, לתקן את הדירה שלי, עוד משהו לעשות, גם לפנות לבורא, זה לא מספיק. הבורא יכול לסדר את הכול, ואתה צריך לבחור מה הדבר החשוב ביותר, אחד, ולפנות אליו מכל הקבוצה. כי גם קבוצה רוצה בעצם אותו דבר אחד כמוך. מה יש לנו לרצות? אם כולנו חיים בזמן אחד, במקום אחד, בעולם אחד ופונים לבורא שלנו כאחד, אז צריכה להיות בקשה אחת. תבררו תפנו, ותראו, מיד תקבלו תשובה.

שאלה: האם יש שוני בין רצון לבקשה. לצורך דוגמא, כולם רוצים חיבור הם צריכים לבקש.

אנחנו צריכים לבקש חיבור, זו הבעיה הכי גדולה. חוסר חיבור זו הבעיה הכי גדולה שלנו, כי כולנו מגיעים מכלי אדם הראשון השבור, ומה שאנחנו צריכים זה רק להתחבר בינינו כדי להביא את הכלי הזה לתיקון.

שאלה: במאמר כתוב שאם אתה מאמין שהבורא עונה לך על התפילה, אז זו תפילה שלמה. ואם אני לא מתפלל מהעשירייה זה לא תפילה שלמה, נכון?

בכל זאת כדאי להתפלל, כדאי להתרגל לזה שאתה כל הזמן פונה לבורא.

תלמיד: אז מה שחשוב בעצם זה להאמין שהוא עונה?

גם. חשוב להיות מחובר בתוך העשירייה, לגלות יחד איתם מה הכי חשוב לנו, לכולנו, לעשירייה, ויחד כולנו כמה שיותר בלב אחד, היינו בחיסרון אחד, ולהעלות את החיסרון הזה לבורא.

שאלה: אנחנו נמצאים בשלב של חג שמחת תורה, איך להיות בשמחה שדורשת מאיתנו התורה, ויחד עם זה עם לב שבור?

כמו שכתוב, "אין יותר שלם מלב שבור". אם אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בדרך לתיקון, אבל עדיין נמצאים בשבירה, זה ממלא אותנו בשמחה. למה? כי שמחת תורה היא גילוי אותו האור שמתקן אותנו. כי "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין", התורה סך הכול באה כדי לתקן את היצר הרע שלנו, ואם אנחנו משתמשים באותו כוח התורה, זה נקרא שהתורה משמחת.

קריין: נמשיך לקטע מספר 22. כותב רב"ש.

"הגם שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

שאלה: אדם שיש לו תפילה בלב ותפילה אחרת בפה או במחשבות, זה מצב שהבורא מקבל?

כמה שאנחנו מסוגלים. ודאי שאנחנו לא יכולים לפתוח את הלב, להבין את הלב שלנו, אפילו שאני רואה שבלב שלי אני חושב על משהו אחד ורוצה להגיד משהו אחר גם לחברים, גם בקבוצה, גם לבורא, אבל בכל זאת מתחילים מהשקרים, מה לעשות? כך הוא ברא אותנו. ולכן אם אנחנו מודעים לזה, אז אנחנו מתחילים ממה שאנחנו. כמו כולנו כשהתחלנו את החיים עשינו בחיתולים, לכלכנו, לא ידענו איך לאכול ושום דבר וזה טבעי, זה טבעי למי שמתחיל את הדרך, והבורא מתקן את הכול, העיקר שאנחנו רוצים להמשיך.

תלמיד: איך אני יכול לשנות תפילה בלב, לא תפילה מהפה לחוץ אלא בתוך הלב, מה משפיע עליה, מה משנה אותה?

חוץ מהסביבה אין מי שישפיע עליך. "סביבה" זה נקרא בעיקר החברים שלך, וחוץ מזה המורה והשיעורים.

תלמיד: כשרב"ש כותב על חטא של אדם שלא התפלל לבורא, הוא מדבר על מי שלא התפלל מהלב, או על מי שלא פנה מהפה?

ממה שאדם מסוגל, בכמה שמסוגל. אפילו שמדבר שקרים מהפה אבל בכל זאת שידבר. לאט, לאט הוא יתחיל לשמוע, "מה אני אומר? איך אני יכול לשנות את זה?" אז יהיה לו כבר חיסרון.

שאלה: איך אני יכול לשמוע את תשובת ה' בצורה נכונה?

תנסה לשמוע את החברים ואז בתוך מה שמגיע אליך מהחברים תוכל לשמוע גם את הבורא. הבורא מתלבש בחברים.

שאלה: כתוב, הגוף נותן לו להבין שכמה שיתפלל לא יקבל תשובה מלמעלה. אני לא שומעת אצלי דבר כזה מהגוף. זה כאילו אני כל הזמן מתפללת, אבל לפעמים שוכחת מזה. אני לא שומעת טענה כזאת.

חוסר קשר עם הקבוצה. אני אומר לך מהי הסיבה שכך קורה, חוסר קשר עם הקבוצה.

שאלה: לחברה יש בעיות גשמיות והיא מבקשת בייאוש עזרה מהחברות. אנחנו כל הזמן משתדלות לתמוך בה, אבל המצב רק נהיה יותר ויותר גרוע והיא מגיעה לייאוש. מה אנחנו עושות לא נכון ומה עוד אפשר לעשות עבורה?

אני לא יודע. זה לפי איך שאתן תחליטו. אבל זה צריך להיות מאוד, מאוד שקול. אתן יכולות בלי לגלות שמות להתייעץ עם כל מיני קבוצות אחרות, או לכתוב לנו ולהסביר. ראשי השפות אצלנו יכולים לתת עצה. אז תכתבו לראשי השפות.

שאלה: החטא שלנו הוא בכך שאנחנו לא מבקשים. כלומר אנחנו לא מאמינים בבורא. אבל מצד שני אנחנו מרגישות את אור הבורא בינינו. מה זה אומר?

אתן בינתיים נמצאות בכזה מקום מעבר, לא כאן ולא שם. לכן זה קורה. כלפי הבחנות כלשהן אתן מרגישות שאתן נמצאות בעולם הזה, וכלפי אחרות שאתן כבר במשהו קשורות לבורא. צריך להמשיך כל הזמן. לפנות לבורא כל הזמן.

שאלה: למעשה אין דבר כזה שהבורא לא עונה על תפילה. אז אולי, אם מסתכלים גם על המאמר הקודם, על הרחבת הדעת, האם זה מה שאנחנו צריכים, הרחבת הדעת בשביל לראות, בשביל להרגיש מה הוא ענה? כי בהרגשה יש כבר הרגשה מאוד חזקה שהבורא כל הזמן שומע את התפילה שלנו, רק שלא תמיד, בעוונותיי לפחות, התשובה שלו מוצאת חן בעיניי. אבל אני כן מרגישה שהוא עונה. האם התפילה יכולה להיות בלקבל בהרחבת הדעת את התשובה שלו גם אם היא לא מוצאת חן בעיניי?

כן. תמשיכו כמו שאתן עושות ותראו עד כמה עוד מעט יתגלה לכם יותר.

קריין: קטע מס' 23, כותב רב"ש:

"מטרם שהאדם יודע, שאין הוא מסוגל להשיג בעצמו את הכלים דהשפעה, אין הוא מבקש מה', שיתן לו. נמצא, שאין לו רצון אמיתי, שה' יענה לו על תפלתו.

ומשום זה צריך האדם לעבוד בעצמו, בכדי להשיג את הכלים דהשפעה. ואחרי ריבוי עבודה, שהשקיע בזה, ועוד לא השיג אותם, אז מתחילה התפלה אמיתית מעומק הלב. ואז הוא יכול לקבל עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

אבל היות שהתפלה הזו היא נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא של רצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, ואיך הוא יכול להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, וכל האברים הם נגד הרצון הזה. לכן נקרא עבודה זו "תפלה", היינו שצריך לתת יגיעה גדולה, שיוכל להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, ויבטל אצל האדם כח הקבלה."

(הרב"ש. מאמר 10 "ענין תפילה" 1986)

שאלה: האם התפילה האמיתית צריכה להיות על הפער בין הרצוי והמצוי? שאדם מרשיע את עצמו בפער הזה?

כן, גם כן, אחד מהמרכיבים.

שאלה: מה לעשות כשמפחדים להתפלל כי הבורא עונה בעזרת צרות?

אני לא יודע, אני לא חושב שאת צודקת שהבורא עונה לך בזה שאת מרגישה יותר גרוע. זה לא נכון. קודם כול מאיפה את בטוחה שביקשת ממנו והוא שמע, ושמה שאת מרגישה קיבלת כתגובה לתפילה שלך? את כבר נמצאת במצב שאת נמצאת עם הבורא בדו שיח? את פונה אליו והוא עונה לך? את בטוחה שככה כבר קורה? זה כבר מצב טוב, אבל לא נראה לי שאנחנו כבר נמצאים בזה. ולכן להגיד, אני לא רוצה לפנות לבורא מפני שאני מקבלת אחרי זה מצבים יותר גרועים מקודם, זה לא נכון. מצד אחד. מצד שני, אם אני פונה לבורא ומקבל ממנו נגיד מצב יותר גרוע, אז יש שאלה, המצב שקיבלתי מהבורא אפילו שהוא נראה לי מר, אבל קיבלתי אותו ממנו, האם זה שקיבלתי ממנו לא ממתיק לי את המר הזה עד למצב מתוק? כמו שלמדנו על היונה שאמרה, אני מעדיפה לקבל מהבורא דבר מר כזית מאשר לקבל משהו מתוק מידי אדם בשר ודם. זאת אומרת, הקשר שלי עם הבורא, אמנם שאני מרגיש מר, אבל זה שקיבלתי את זה ממנו, זה כל כך יקר. על זה צריך לחשוב.

כי ודאי שאם אני מתקשר לבורא ומקבל ממנו, אז יוצא שאני בזה נמצא כבר בכלים דהשפעה. ואם אני לא רוצה להיות בהמשפיע ולא מקבל מהבורא משהו אחר, איזה מילוי בהשפעה, כי מילוי בהשפעה לא מוצא חן בעיניי, אז אין מה לעשות, אז אני בורח במקום לבקש. זאת אומרת, כאן אנחנו צריכים להבין שהקשר שלי עם החברה המתקדמת לבורא צריך להיות יותר חזק מהקשר שלי לאגו שלי, ואז אני אקבל כל מה שאני אקבל מלמעלה בצורה יפה.

שאלה: אם בתפילה עבור האחרים אנחנו מבקשים, ובתפילה עבורנו אנחנו בהודיה, האם זה אומר שאנחנו מגיעים לשמחת תורה?

זה בדרך.

שאלה: האם העובדה שהצלחתי להגיע לרצון, לבקשה יותר מבוררת עבור העשירייה, יותר מכוונת לבורא, זו כבר עניית התפילה יותר ממה שהייתה לי קודם?

זה כבר משהו מעניית התפילה.

שאלה: לפי הקטע, מה זה נקרא שקודם האדם צריך לעבוד בעצמו כדי לקבל את הכלים דהשפעה?

אחרת איך הוא יקבל את הכלים דהשפעה אם הוא לא מוכן? הוא צריך לסדר את היחסים שלו עם החברים, הוא צריך לדעת מה זה נקרא "כלים דהשפעה", איך הוא מקבל אותם, איך הוא מבקש עבורם וכן הלאה, ואז יכול להיות שיקבל.

תלמיד: אבל גם את זה צריך לעשות על ידי תפילה.

הכול על ידי התפילה, אין שום דבר מהתיקון שמקבלים ללא תפילה. חייב להיות גילוי חיסרון מצד הנברא.

שאלה: האם תפילה עבור כלי שהוא שבור שיתוקן ויהיה דומה לבורא כדי שהעשירייה תהיה בהתאמה לתכונת הבורא, זה מה שנחשב תפילה?

כן, יפה.

שאלה: האם התפילה האמיתית היא כבר המילוי הראשון על החיסרון שאנו מרגישות?

זה יכול להיות, אבל לאו דווקא. תפילה זה חיסרון, גילוי החיסרון. איך יכול להיות שגילוי החיסרון יהיה המילוי? יכול להיות, אבל לא חייב להיות, תלוי באיזה מקרה.

שאלה: איך לאחד את התשובות השונות שהבורא נותן לנו להרגיש בעשירייה?

הבורא עונה תמיד בתוך העשירייה. אפילו שלא נראה לי ואני מרגיש שעכשיו אני מקבל כאילו תשובה פרטית שלי, אבל זה לא נכון, הוא תמיד עונה לעשירייה, כי הוא רוצה ובכלל כל המטרה שלו, שאנחנו נתחבר יותר ויותר עד שנגיע לכלי דאדם הראשון.

שאלה: השתמשנו היום בעצה שלך לכתוב מכתב לבורא, מכתב מעשירייה, וזה יצא מכתב מאוד מיוחד שקיבל כוח מיוחד וזה עזר לנו להרגיש תפילה אמיתית מעומק הלב כי היינו ביחד. כל החברים הרגישו שזה פתח להם משהו והיה איזה שינוי בעשירייה, הרגשנו שהמכתב מנקה אותנו באיזו צורה. האם אתה מציע שהמכתב לבורא יהיה צורת החיים בעשירייה? להמשיך את זה?

תמשיכו כך לכתוב לבורא, בסדר, זה מאוד עוזר, אלה תרגילים טובים. העיקר שאתם מתחברים יחד כדי לפנות אליו.

שאלה: כדי שנצליח לפנות לבורא כעשירייה, זה נראה שצריך לעשות את זה באותו זמן, באותה מחשבה, כאילו להיות ממש באותו רגע. איך מגיעים לרגע הזה?

לא, אני לא חושב שזה צריך להיות עד כדי כך בגבולות זמן, תנועה, מקום, אלא תנסו כמה שאפשר, העיקר שהרצונות, הלבבות יהיו מחוברים יותר.

שאלה: אני שומעת אותך אומר הרבה שבעצם אי אפשר לפנות לבורא אלא דרך עשירייה, וזה לא מסתדר לי עם האקסיומה הזאת של "כלל ופרט שווים". איך יכול להיות שהבורא ישמע או יקבל תפילת עשירייה, אבל לא ישמע את האדם הפרטי, הרי גם בתהילים דוד המלך פונה לבורא באופן אישי?

אני לא יודע על דוד המלך, אם יזדמן לך לדבר איתו תשאלי. אני אומר לך רק דבר אחד, "פרט וכלל שווים" זה לא בזה שאדם אחד יכול לשנות את כל המציאות. הוא יכול לשנות את כל המציאות, אבל בתנאי שהוא קשור לכל המציאות, ומתפלל עבור כל המציאות. אבל אף פעם אדם לא יכול להעלות חיסרון כשהוא לא נכלל עם האחרים. כי חיסרון בודד הבורא לא שומע, הבורא שומע רק חיסרון שמביא לתיקון המערכת השבורה.

רק עבור תיקון המערכת השבורה אנחנו יכולים לפנות לבורא, אין יותר מה לעשות. כי כל הבעיות, צרות, חסרונות שמתגלים, הם מתגלים רק מתוך המערכת השבורה. אני צריך להבין את זה ולגלות מה הם החסרונות במערכת השבורה, ואותם להעלות לבורא שיתקן. הוא שבר, הוא שיתקן, אבל אני צריך להגיש לו את זה. לכן אדם אחד לא יכול לגלות חסרונות במערכת השבורה, הוא צריך לגלות את החסרונות האלה, בחוסר קשר בינו לאחרים.

תלמידה: אבל גם כשאני מבקשת "תקן אותי" התיקון הוא לא בשבילי אלא תתקן אותי עבור המערכת, אז רק יוצא שכאילו ביקשתי עבור עצמי.

את לא קיימת לבד.

תלמידה: אז גם כשאני מבקשת על עצמי, ביקשתי עבור המערכת.

נכון.

תלמידה: זה בדיוק הפרדוקס.

לא, את לא יכולה לבקש עבור המערכת אם את לא נכללת עם המערכת, אם את לא מוציאה חיסרון מהמערכת ואז מבקשת מהבורא שיתקן. את צריכה לחשוב על זה טוב.

שאלה: למה קורה מצב שבו אני מתפללת ומגיעות מחשבות זרות, עד כדי כך שאני פשוט שוכחת שהייתי בתפילה, ושוב אני נזכרת ושוב נכנסת לתפילה. איך אני צריכה להתייחס למצבים האלה?

זה מצבים שהבורא מלמד אותך, עד כמה את לא שקועה בקבוצה. כי הקבוצה שאת מתקשרת אליה, היא בעצם צריכה להחזיק אותך ולחבר אותך עם החסרונות שבקבוצה, ואז "איש את רעהו יעזורו" שתחזיקו בחיסרון המשותף, ואז אף אחד לא ייפול משם.

שאלה: האור לא משתנה, אז מה בכלי משתנה בתפילה ובעניית התפילה?

שאנחנו מעלים את החיסרון מהכלי השבור שיתחבר, ועל ידי המאור המחזיר למוטב הוא משפיע עלינו, ואנחנו מתחילים להיות מחוברים קצת יותר, זה כל מה שקורה.

שאלה: מה כאילו נפתח פתאום בכלי, שכאילו התפילה כן מתקבלת. מה ההבדל בין תפילה שמתקבלת לבין תפילה שלא מתקבלת ויש עליה מענה?

התפילה מתקבלת אם היא מגיעה מכמה אנשים שרוצים להיות מחוברים, כדי בחיבור שלהם לעשות מקום, לבנות מקום, להכין מקום לבורא שיתגלה ושיקבל מזה נחת רוח.

שאלה: אז ככל שיש כלי יותר שלם ובקשה מכלי שלם, כך יש יותר סיכוי שהתפילה תיענה?

למה? אולי הפוך. ככל שהכלי יותר שלם, הוא זקוק פחות לתיקונים.

שאלה: כי הכלי יותר מחובר אולי.

גם לא. הבורא עובד כנגד חיסרון, אם אתה מביא לו חיסרון הוא לא מפחד, הוא דווקא שמח שאתה גילית חיסרון שעכשיו הוא יכול לתקן, יש לו מזה תענוג.

שאלה: כשמתגלה שנאה כלפי חבר מסוים, האם התפילה צריכה להיות מכוונת כלפי הקשר עם אותו חבר, או כלפי הקשר עם כל העשירייה?

גם וגם. אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להיות מחוברים עם כל העשירייה, לתשתית של הכלי, וגם להיות מחוברים עם חבר מסוים בצורה פרטית, כדי לגלות שם איזה חוסר תיקון, חוסר קשר בינינו. כל התיקונים הם רק בקשר, רק בקשר בינינו, כל התיקונים, גם של גברים וגם של נשים.

שאלה: השילוב הזה בין הקשר עם חבר מסוים לבין הקשר עם כל העשירייה, עדיף שיבוא בבירור עם העשירייה?

ודאי, גם בבירור עם העשירייה. מה יש לנו להסתיר אחד מהשני?

שאלה: איך מתרכזים בעבודה נכונה בעשירייה?

אנחנו מבררים מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות קבוצה שלמה לעת עתה, ועל זה מבקשים מהבורא.

שאלה: אז הבקשה היא לכל הקבוצה? אני מרגיש את כל הקבוצה ודרכה אני מבקש, ולא ספציפית רק בעשירייה, זה נכון?

לא, זה יותר מדי, אחרת אתם תהיו מפוזרים ככה שזה לא יהיה מורגש כפעולה באמת נכונה ומקומית. תבקשו תיקון על העשירייה שלכם.

שאלה: ואם כשמבקשים את התיקון על העשירייה, מרגישים איזו עניית תפילה על כל קבוצת "בני ברוך"?

מי מכם מרגיש את קבוצת "בני ברוך" ואת החיסרון שנמצא בכל הקבוצה, כדי לגלות אחר כך שינויים בזה, מי נמצא כבר בדרגה כזאת?

שאלה: אני מרגיש את כל הכלי, אני מרגיש התקדמות בכלי. אני מרגיש שהבורא עונה על החסרונות.

יפה מאוד. אבל אתה לא יכול למדוד את זה בצורה ברורה.

תלמיד: ברור שלא.

אנחנו לא מדברים על מה שנדמה לי. מה שכן, אם אני עושה את זה בעשירייה, אז בתוך העשירייה אני כן רוצה לגלות עד כמה היינו קודם בחיבור, ועד כמה היום אנחנו נמצאים ביתר חיבור. ואני לא מתפזר לאיזה כלי כללי בכל העולם עם מה שקורה איתנו, אלא בעשירייה שלי אני יכול לדרוש, מתוך העשירייה שלי אני יכול לדבר עם החברים ולפנות לבורא, ובתוך העשירייה שלי אני יכול לגלות איזה שינוים יש לנו, כי הכול נמצא בידיים שלי.

שאלה: איך מכניסים את זה לעשירייה?

אני מדבר על הפעולות שאנחנו יכולים לבצע ולהרגיש בהן שינויים. אני מדבר על דברים שאנחנו יכולים להתפלל עליהם, להעלות מ"ן, לקבל מ"ד, לבדוק את הדברים האלה שמתרחשים, ומה שקורה לנו. ועם הכלי העולמי אין לי שום שליטה.

שאלה: מצד המערכת הרוחנית של העשירייה, האם זה נכון ליצור קשרים בין שתי חברות, או להתמקד רק בקשרים הכלליים בתוך העשירייה. מה יותר טוב להתקדמות העשירייה?

אני לא יכול להגיד על זה בצורה מדויקת, אבל כדאי להתעסק בזה גם בין החברות וגם מחברה לחברה, זאת אומרת, גם מחברה לעשירייה ומהעשירייה לחברה. כן, כדאי לעשות את זה. אלו הם דברים פרקטיים שאנחנו צריכים לבצע בינינו, כי יש כאן על מה להתפלל לבורא, ויש על מה לקבל מהבורא איזו תגובה, וכך להתקדם. ברור.

שאלה: כלומר, כדאי לדון בזה בעשירייה?

אם אפשר אז כן.

שאלה: אנחנו בונות תפילה בעשירייה מדי יום. רצינו לשאול האם זה מועיל לשלוח את התפילה לעוד עשיריות, או לקרוא את התפילות של עוד עשיריות. האם זה מרחיב את כוח הפניה של הכלי?

תנסו, אבל אתן צריכות להיות בקשר עם המדריך, מדריכה, כדי שלא יצא לכם מתוך זה אחר כך איזו שבירה, נפילה, חוסר הבנה. לכן צריכים להיות במקרה כזה מחוברים או מחוברות לעוד מישהו, עם איזה מדריך.

שאלה: בנינו את התפילה בעשירייה מתוך קטע. מה יותר טוב, לעשות את זה מתוך הקטע או מהלב. מה ההבדל בעצם במצב כזה?

צריכים להדביק את הקטע על הלב ואז, כשנרגיש את התפילה בתוך הלב, אז לעבוד איתה. אבל ודאי שכדאי לנו לעבוד עם הפסוקים שאנחנו קוראים בלימודי הבוקר האלו.

שאלה: במה אדם צריך להיות מוכשר לפני תפילה?

לפני התפילה הוא צריך להיות מוכשר בזה שהוא יכול להתרומם מעל עצמו, ולהבין שהחיבור בינו לאחרים זו דרגה יותר גבוהה מזו שהוא נמצא כשהוא לבד, ואז לראות איך הוא יכול לעלות לדרגת החיבור.

שאלה: זאת אומרת, לבקש על החסרונות של החברים זה בעצם להתעלות מעלי או מעל עצמי?

כן. כמו שהרב"ש כותב, או 0 לפני 1, או 1 לפני 0.

שאלה: למה הכוונה שבפנייה, בבקשה שלי אל הבורא, תמיד התשובה היא דרך העשירייה?

מפני שאם הבורא עונה, אז כולנו פחות או יותר מרגישים את זה כעניית התפילה. אם אנחנו מעלים חיסרון לבורא שנקרא "מ"ן", אנחנו מקבלים ממנו תשובה כמ"ד, שזה מגיע לכל הקבוצה ואנחנו מרגישים שינוי, אפילו זעזוע, בתוך העשירייה. כך אנחנו מקבלים את תשובת הבורא.

שאלה: הסיבה העיקרית שמונעת ממני תמיד להיות בשמחה, זה שאני מאמינה שאני האחראית ליצר הרע שלי ולא הבורא. אני ממש מנסה בכל הכוחות לצאת מהמצב הזה. ואני יודעת שזו הגאווה העצומה שלי שגורמת לי להיות במצב הזה. מה אני יכולה לעשות?

אני לא חושב שאת צריכה להצטער על זה. בתהליך החיבור, בתהליך ההתקדמות, את תרגישי כמה כל הדברים האלה שעכשיו מתגלים, הם לטובתך. כי את תגלי את כל עומק הכלי שלך, ולא יהיה לך על מה להתלונן.

שאלה: רציתי לבקש ממך עצה. האגו שלי לא נותן לי לבקש מהבורא עזרה, מה עושים?

אתה צריך לקנא בחברים, שהם כן יכולים. ואז אתה תאכל את עצמך, איך הם יכולים לפנות לבורא, וכנראה לפי זה הם מתקדמים, ואתה לא. אז כל הגאווה שלך תתהפך, ואתה תרגיש את עצמך למטה ולא למעלה. אז תנסה לראות בחברים, איך הם עובדים עם פנייתם לבורא, לעומתך, וכנראה שהם מקבלים מזה משהו וכבר מתקדמים. ואתה עם האף למעלה נשאר במקום. אין יותר טוב מאשר לקנא בחברים, קנאה זה דבר מאוד מאוד חשוב להתקדמות.

שאלה: איך בכל זאת אנחנו מגיעים לתפילה משותפת בוערת, אמיתית, שתחייב את הבורא אם זה לא באותו זמן, באותו רגע. לא סתם מחשבה כללית על חיבור, אלא ממש לדרוש ממנו. איך עושים את זה?

צריכים לעשות תרגילים. אבל תשתדלו להבין שתפילה כזאת, אם אתם מגיעים לחיבור ביניכם, מעל כל ההפרעות שיש בכל אחד, הטענות שיש בכל אחד כלפי השני, וכן הלאה. אתם בזה ממש מחייבים את הבורא לתקן ולמלא את הכלי שלכם, ומשיגים ממש מיד איזו מידת פתיחה של הנשמה, ממש כך. אז תנסי עם החברות שלך להגיע לכזה חיבור.

תלמידה: אבל זה יכול לקרות רק בזמן שאנחנו ביחד. או כשכל אחת בחיים שלה, בעסקים שלה, גם אז זה יכול לקרות?

יש ויש. לפעמים אדם מבקש עכשיו, ומקבל כעבור כמה ימים, כן.

שאלה: יש הרגשה שחסרה התכללות. מה אפשר לעשות כדי להגדיל את ההתכללות בתפילה ובכלל?

בכלל צריכים לעבוד על זה, זה הכול.

שאלה: אם העשירייה מתוקנת וכולה ממש כמו הבורא, ואני שחורה, כולי רק לקבל, איך אני יכולה לבקש להתחבר איתם ולא להרוס להם. איך אני יכולה להתגבר על זה?

אל תפחדי שאת הורסת, תיכנסי ביניהם, תבקשי מהם חיבור. כמה שיותר תעזרי להם כמו קטנה כלפי הגדולים, ותראי כמה את מצליחה. דווקא בגלל שיש לך חיסרון כזה גדול, וקשה לך להתחבר, אז יהיה לך כלי טוב.

תלמידה: במעשים אני יכולה לעזור להם, אבל אני רואה שהכוונה שלי היא רק לקבל כל הזמן.

טוב מאוד, יופי. תפעילי את הכוונה שלך לקבל ותיכנסי ביניהם, יש להם כוונות קצת יותר טובות על מנת להשפיע. וסך הכול אתם תגיעו לכלי טוב.

שאלה: כשאני מתפללת לבורא דרך התכללות בעשירייה, אבל מעלה חיסרון שלי פרטי, לא חיסרון של העשירייה. האם זו תפילה נכונה?

זו לא תפילה נכונה, אבל בינתיים, אם את לא יכולה אחרת, גם זה טוב. אמנם כדאי בעתיד להשתדל כמה שיותר להתכלל בחיסרון המשותף.

תלמידה: אנחנו יכולים עכשיו אם יש מסה קריטית, כולנו להתפלל לבורא עולם שבאמת יחבר אותנו באהבה רבה, כולנו יחד?

בבקשה, כן.

סדנה

כולנו עכשיו, גם גברים, גם נשים, רוצים להיות מחוברים ברצון אחד שנקרא "מערכת אדם הראשון" ולבקש מהבורא שיחבר בינינו, יתקן אותנו, ימלא אותנו, יתגלה בנו ושתהיה לו מזה נחת רוח.

*

(סוף השיעור)