בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 30.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חורבן כהזדמנות לתיקון: בין המיצרים*

1. אנו צריכים להיכנס לירידה, לחושך, להרגשת הריחוק בינינו ומאיתנו לבורא, ולאט לאט צריכים להשיג את הריחוק הזה כמה שאפשר, כדי שממנו נתקדם, כמו שכתוב מן המיצר קראתיך. *אנחנו חייבים להתקדם תמיד מירידה, מהשגת הריחוק, מהשגת השפלות שלנו. זו דרכינו, נקווה שכך נגיע* לזה.

2. בלי השגת הירידה, נפילה, ריחוק, נבזות, שלילית וכן הלאה, אנחנו לא יכולים להתחיל את התיקונים. קודם צריכים להבין מהו חוסר חיבור, מהי השבירה, מה חסר, לנו, ולכן כל המצבים שאנחנו עוברים הם ממצב הרע, נפילה, חורבן ושבירה, ורק אח"כ לטוב, לתיקון, לחיבור ולהשגה.

3. *כדי לזרז את ההתקדמות חייבים להשתדל להתחבר ולשמוח שלא מסוגלים להתחבר. להמשיך להתחבר ושוב לשמוח שלא יכולים להתחבר*, כי אנחנו בזאת מגלים את השבירה שבינינו יותר ויותר. כשהשבירה מתגלה בעוצמה ובצורה הנכונה, אז מגיע כבר זמן התיקון. *לפני שמתגלה השבירה, לא יגיע זמן התיקון, כי אין מה לתקן*.

4. רחמנות נקראת שאני מחפש במה אני מסוגל לתמוך בחבר כדי להעלות אותו למדרגה יותר גבוהה.

5. אנחנו לא צריכים לחשוב מה שיקרה אלא על מה שאנחנו עושים, ומה שהבורא יעשה, אני לא יודע. אולי בעוד רגע יהיה גמר תיקון, אולי בעוד רגע תהיה מלחמת עולם שלישית וכן הלאה, אני לא יודע. אני צריך להתעלות למעלה מזמן תנועה ומקום, ורק לפעול בהשפעה בכל מה שאפשר. לכן כל השאלות על הזמן תנועה מקום הן פסולות, אף פעם לא נדע מה צריך להיות.

6. *אני לא שואל על מה צריך להיות. אם צריך להיות חורבן, שיהיה חורבן. אם לא צריך, לא צריך. אבל יחד עם זה, במקביל אני חייב לעשות את הפעולות שמוטלות עליי*.

7. ש: צריכים להתעלות מעל על שנאת חינם?
   ר: *אם אני שונא את השני, אני צריך להבין, להרגיש, להשיג ולקבוע שהשנאה הזאת היא שנאה שבאה מתוך האגו שלי בלבד ואף אחד בעולם לא שונא אותי, אלא רק אני שונא את עצמי*.
   
   ש: למה קוראים לזה חינם?
   ר: זה נקרא *שנאת חינם* מפני שבאמת ברוחניות זה לא קיים, אלא בגשמיות, בעולם הזה אנחנו ודאי שמרגישים כל מיני צורות הצדקה לשנאה שלנו, לריחוק ולדחייה כלפי הזולת. אבל את כל זה מביא לנו הרצון לקבל, ואנחנו לפי הרצון להשפיע לא היינו צריכים לשנוא ולא להתרחק אחד מהשני. לכן זה נקרא שנאת חינם.

8. צריכים לקחת בחשבון שכל היחסים שיש בין דומם צומח וחי גם תלויים ביחסים בין בני אדם. אם בני האדם ישנו את הקשר ביניהם, אז היחסים בין החיות, דגים, צמחים, לא חשוב מה, גם ישתנו לטובה ונראה באמת את העולם כגן עדן.

9. ש: איך לנתק עצמך מהתלות בתוצאה?
   ר: זה קשה, זה לא מגיע בקלות ובמהירות. האמת אני לא יודע איך להסביר, אבל לא צריכים, *לאט לאט אנחנו מבינים בדרך איך אנחנו מתרחקים מע"מ לקבל ומתקרבים להערכת הרצון להשפיע, כמה רוצים שישלוט בנו, כמה אנחנו במידה הזאת גומרים לעשות איתו חשבון. היום זה קשה לנו כי אנחנו לא יכולים לעזוב אותו. אם כן, עם מה אנחנו נשארים, ומה יקרה לי? אז כאילו עכשיו אני מת ויוצא מהעולם ואין לי כלום. רב"ש כותב שנדמה לאדם שאז שום דבר לא נשאר לו. אנחנו צריכים עוד ועוד להגיע להכרת המצב*.

10. ש: מה לעשות כשחבר אומר שלא מהרגיש כלום בעשירייה..?
    ר: טוב מאוד, זה באמת המצב שלו. צריך להמשיך הלאה בכוח, צריכים לחזק אותו, ולעזור לו לעשות עוד כמה צעדים קדימה ואז הוא יתחיל לגלות כמה שרע לו וטוב לו עם העשירייה ובלי העשירייה. זה יקדם אותו. חוץ מזה *אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לעשות כל מיני פעולות אפילו שלא רוצים, לא מבינים ולא מרגישים, אלא להתגבר לבקש כוחות ולעשות איתם משהו*.
    
    לפעמים ראיתי על הרב"ש שהיה לומד או מלמד, היה שר, וראיתי שהפנים שלו כמו של סלע, ללא שום רגש פנימי, פשוט כך, זה משהו נורא. הוא בכל זאת היה מחייב את עצמו לפחות לדבר, כמו פסל, ואח"כ מתרומם עוד ועוד. *כך אנחנו צריכים ללמוד לעשות*.

11. אני משתדל להיות בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא. את הקשר הזה אני כל הזמן משתדל לחמם. *תנסה עכשיו לתאר לעצמך שאתה נמצא בקשר עם החברים ובקשר עם הבורא, ואיכשהו מתקרב אליהם ולבורא. זה נעשה יותר ויותר חם, יותר ויותר חי, יותר ויותר בטוח*.

12. עכשיו מתחילה תקופת התיקון וכל יום ויום עושה תיקון משלו. אנחנו מגיעים בדורנו לדור האחרון, נמצאים לפני מצב שמקימים את בית המקדש השלישי. זה לא מבנים עם אבנים אלא המהות שלהם היתה בחיבור מסוים שהיה אז. *היום אנחנו נמצאים בשלבים שאנחנו מגיעים למצב של חיבור בין כל האנושות, למקום אחד, ללב אחד, לרצון אחד וחיבור בבורא אחד. לכן ודאי שרבי עקיבא שמח, כי הוא ראה, גם אמר שכמו שנבואה הישנה התקיימה, גם הנבואה הזאת, מה שאנחנו עוברים עכשיו, תתקיים*.

13. כעיקרון יכולים מרגע זה או אפילו קודם לעלות לגמר התיקון ללא שום לחצים ואסונות. כל הבעיה היא האם אנחנו מסוגלים לכך? *אם נתאר את הרע אפילו במצב של הניתוק הקטן שאנחנו עוברים, כרע גדול, שחוסר חיבור בינינו הוא ממש אסון, אם כך נתאר את הדברים, אז נגיע לחיבור בינינו וגילוי הבורא ללא שום צרות. כי אנחנו כבר מגלים את המצב הנוכחי כמו צרות, אז בשביל מה אנחנו צריכים עוד? הכל תלוי במידת הרגישות שלנו לרע*.

14. ש: באיזה כלי אני יכול להרגיש שמחה?
    ר: *כשאתה מחובר עם החברים ובכך אתה מרגיש שיש לך התקרבות לבורא, וכל אחד נתמך ע"י העשירייה, מתוך זה יש לך שמחה, אתה כבר מתחיל בתוך זה להרגיש מה זה נקרא תיקון, מצב החיבור, מצב התיקון*.
    
    ש: אבל חברים מתייאשים נחלשים..?
    ר: מה זה מתייאש? אני כל כך רוצה רוצה רוצה ולא מקבל כלום. כלומר הוא בוכה על כלים דקבלה שלו. אז מה אתה רוצה? אתה מביא לי טענה שהוא לא מקבל בכלים דקבלה שלו מה שהוא רוצה לקבל.
    
    ש: איך להתייחס למצב הזה כמצב שיכול לקדם לתיקון?
    ר: רק דרך חיבור יותר ויותר גדול עם החברים אתה מתעלה מעל הכוונה ע"מ לקבל ומגיע לע"מ להשפיע לחברים. אז דרכך עובר כל האור שהם צריכים לקבל, וכך כולם מתמלאים.

15. ש: האם לא לצפות לתוצאה זה לא להיות אדיש?
    ר: אנחנו מצפים לתוצאות, רק לתוצאות של תיקון לכל העולם, שיהיה ע"מ להשפיע נחת רוח לבורא, ולא לתוצאות שיהיה לי תיקון פרטי.

16. ש: איך להתמודד עם שנאת חינם שמרגישים כלפי אחרים?
    ר: קודם כל להתייצב ולהגיד שהכל בא כרגיל מהבורא וכדי שאני אתקן את עצמי, כי חוץ ממני כל העולם נמצא בתיקון גמור. הכל נמדד לפי מה שאני קובע כמה מקולקל או מתוקן. כלומר *יש בעולם רק פרט אחד מקולקל שזה אני. אני עכשיו צריך לדאוג לתקן את עצמי*, כי אני נמצא במרכז העולם וצריך לתקן את העולם. אני צריך לקשור דרכי את כל העולם, וזה ייקרא גמר התיקון.

17. ש: איך בנוסף לחיבור בינינו משיגים גם דבקות ברב?
    ר: *ברגע שאתם מגיעים למרכז העשירייה ומרגישים שם דבקות ביניכם, אתם תגלו שכבר אתם דבוקים גם בי*.
    
    *אתם לא יכולים להיות דבוקים במורה לפני שאתם דבוקים זה בזה. המורה הוא הכולל, הכולל של העשירייה. מתוך כך שאתם נמצאים בהתכללות ביניכם, בהתכללות עם המורה, אתם יכולים להתכלל גם עם הבורא*. עוד מוקדם לדבר על זה.
    
    ש: איך נצדיק את המצבים שמתגלים אפילו עכשיו?
    ר: איזה מצבים אתם צריכים להצדיק? *יש לכם כל טוב, ממש מטפלים בכם כמו בקטנים בצורה הכי טובה, מסורה. הכל יש לכם, לא חסר כלום*.
    
    ש: מהי התוספת של הרב ככולל..?
    ר: כמקשר ביניכם ובורא.. הוא עובד, אתם לא מסוגלים, אבל הקשר הזה עובד.. כמו ילדים קטנים שלא מרגישים שמכבסים בגדים, שמנקים אותם, שמכינים בשבילם. הכל מוכן, מאיפה זה בא?
    
    ש: אנחנו אוהבים אותך מאוד, רב.
    ר: גם אני אתכם ממש.

18. ש: האם אפשר לבנות משהו מבלי להחריב את הישן?
    ר: אנחנו לא צריכים להתעסק בחורבן, לא צריכים להרוס. צריכים לדבר על הבנייה ועל התיקון. כל הדברים הרוסים כבר מזמן, מראש, הבורא עשה את זה בחטא אדם הראשון, מלכתחילה כל החורבנות שם נעשו, זה המקור של כל החורבנות שאח"כ רק מתגלים. אנחנו צריכים רק לחשוב איך אנחנו רוצים לראות אותם מתוקנים. כתוב הכל במחשבה יתבררו, אם נחשוב שהכל קיים בחיבור ובתיקון, כך אנחנו מקבלים ועם זה ממשיכים הלאה.

19. ש: האם אפשר להגיע לגמר תיקון במהלך החיים בעולם הזה?
    ר: *ודאי, גם היום אתה יכול לעשות זאת, גם היום במשך יום אחד, אין שום בעיה. הכל תלוי רק בך. אני נותן לך ברכה ומאחל לך להגיע תוך יום אחד לגמר תיקון. קדימה חבר*.

20. ש: מה ההבדל בין לשנוא את עצמי לבין שנאת הכוונה ע"מ לקבל?
    ר: מה זה את עצמי? מי אני שאותו אני שונא? אבל *הכוונה שלי, לחשוב על עצמי כל הזמן, לחשוב על הרווח שלי, מה איתי, זו כוונה אגואיסטית שאותה אני שונא. אני רוצה להיות למעלה ממנה, אני רוצה להיות במצב שאני בכלל לא מרגיש את עצמי בעולם, אני כאילו מרחף מעל המציאות. כך אני רוצה כל הזמן לחיות, למעלה מהמציאות, למעלה מהעולם, ורק מלמעלה לעזור לכולם להתחבר וגם לעלות למעלה מהקרקע הזאת*.

21. ש: כשאני רואה שעשיתי הכל עבור לחברה ואין תוצאה, אני לא בסדר..?
    ר: הבעיה היא שאת עושה משהו לחברה ולא הבורא עושה. את צריכה להתחבר עם הבורא ואז תרגישי איך הוא מעביר טוב לחברה. האם תסכימי שכך זה יעבור לחברה או שתרצי לקחת את זה לעצמך? נגיד שהבורא נותן לחברה טבעת יהלום מאוד יפה, גדול, מרשים, ואת רואה שדווקא את זה רצית, כל החיים חלמת על זה. מה קורה כאן? *תחשבי, את צריכה לגלות יחס נכון לחברה ואז תרגישי שהבורא מעביר דרכך כל טוב אליה, ואת מתפללת לבורא שהוא יעשה לחברה מה שהיא רוצה, ומוותרת על מה שהוא מעביר אליה, את לא רוצה להיות בזה, לא רוצה לקבל את זה. דברים יפים קורים*.

*הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות*

22. הבושה לא מגיעה סתם לאדם, אלא רק בתנאי שיש לו מה לתקן. כשהבורא רוצה להזמין תיקון מהאדם, הוא מתחיל לעורר באדם רצון לתקן את הבושה.

23. ש: האם הרצון למין זה דבר אגואיסטי?
    ר: את זה אנחנו לא לוקחים בחשבון. אנחנו מדברים על רצונות ששייכים בדרך כלל ביחס האדם לאחרים, לבני האדם, לבורא. אבל גם רצונות לאוכל מין משפחה הם רצונות ששייכים לדרגה הנמוכה ביותר באדם, ואחריהם רצונות לכסף כבוד מושכלות, הם כבר רצונות אנושיים, לא גופניים. אנחנו לא כל כך עובדים עם זה מפני שהם עדיין לא שייכים לרוחניות, אלא אנחנו משתדלים להתעלות לרצונות שהם ע"מ להשפיע. אנחנו רוצים לקבוע בינינו רצונות השפעה ומאיתנו בעשירייה לבורא.
    
    הרצונות לאוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות שייכים לכל בני האדם. אם אנחנו מדברים עליהם אנחנו גם יכולים להגיד שגם שם יש לנו במה להתבייש ובמה להתגאות, אבל זה לא כל כך שייך לתיקון האדם. אז מישהו אוכל 2 קילו ומישהו אוכל חצי קילו, אז מי שאוכל חצי קילו הוא יותר רוחני? אבל ברוחניות זה אחרת, כמה שאני מקבל יותר, אני יותר גדול. וכאן כמה שאני מקבל פחות אני יותר גדול? כלומר אלה דברים שאין בהם שום אפשרות לקבוע את דרגת האדם.. לא לפי כמה שהאדם אוכל אנחנו קובעים את הדרגה רוחנית שלו. יש הרבה אנשים שיושבים על דיאטה, הם קדושים כולם או לא כולם?

24. אני מתבייש לא מהרצון לקבל שמתעורר בי, על זה אין מה להתבייש, על זה כתוב לך לאומן שעשאני. כלומר אם יש לך טענות אליי, אז תבדוק אולי זה לא אני אלא הבורא שעשה אותי. אלא נותנים לאדם אפשרויות לנהל את הרצון לקבל שלו ואז בהתאם לזה אנחנו יכולים להגיד זה שייך לו לגופו או לתיקון שלו.

25. אם תתקשר יותר לבורא, ועוד יותר אם תוכל לעשות זאת דרך החברים לבורא, אז תרגיש שאין לך שום בושה כלפי אנשים זרים.

26. ודאי *שבושה* מכוונת אותנו. הבושה היא כוח גדול מאד, זה כוח שיש רק לבני אדם. ככל שהאדם יותר גדול, הבושה יותר גבוהה, גדולה עוצמתית. אין בושה לחיות, אין בושה לילדים קטנים. ככל שאנחנו גדלים, כך לאט לאט יש לנו בושה. הרבה פעולות בחיים שלנו אנחנו עושים כדי לא להתבייש, גם ביחסים בינינו בחברה, בכל מיני דברים. אנחנו ממש משתדלים להגיע למצבים שלא נתבייש. לא אכפת לי, אני יכול ללכת ערום, אני יכול לגנוב, אני יכול לעשות כל מיני דברים כאלו וכאלו, כל זה נקרא נורמלי, מקובל בחברה. זה מה שאנחנו עושים בחברה המקולקלת שלנו, אבל באמת זה לא יפה והעיקר זו לא אמת, אנחנו לא מתקדמים לאמת, אנחנו לא מגלים את העולם האמיתי. אנחנו יותר ויותר מסתירים מאיתנו תיקונים כי אומרים: זה אמת, אני גונב, כולם גונבים, אני עושה דברים אחרים כאלה וכאלה, כולם עושים. אנחנו קובעים לעצמנו צורות וחוקים שלגמרי לא שייכים לחוקים של העולם הרוחני, ולכן אנחנו לא יכולים להגיע להרגשת האמת, חיסרון באמת, מה באמת להוסיף אנחנו צריכים לעצמנו כדי להגיע לתיקון.

27. *אנחנו כל הזמן נמצאים באיזושהי התקדמות. אני מרגיש גם לחץ מהחברים שלנו בכל העולם ומכל העולם, מעצמי ומלמעלה מהבורא, מבעל הסולם ורב"ש. אני מרגיש את כל המערכות האלה ואני לא מרגיש את עצמי כך בנוח. אני כל הזמן זז מתוך הלחצים ורוצה לקדם אותנו יותר. לכן סידרנו לעצמנו עוד שיעור אחד באמצע היום מ-12 עד 13 לפי שעון שלנו לכולם*.
    
    נלמד שם בינתיים אגרות של בעל הסולם ואח"כ עוד משהו שנבחר, משהו קצר. כל פעם זה יהיה שיעור בפני עצמו בלי להעביר אותו אולי מהיום למחר. כל שיעור בפני עצמו.. *אני חושב שזה יקדם אותנו מאד, זה יזרז את החומר שלנו לקליטה שלנו, זה יקשור אותנו יחד יותר. אני בטוח שזה יגרום יותר חיבור בינינו. אני ממליץ לכולם ומצפה מכולם לראות אתכם בשיעור הזה*.

28. ש: איך אתה מסכם את השיעור?
    ר: *היה שיעור רב גווני, כולו במערבולת פנימית מאוד מאוד מיוחדת. זה יגרום לבירורים טובים, זה מה שאני רואה. אבל באמת כולם נמצאים בפעולות פנימיות, זה מה שאני רואה וזה טוב, זה טוב. העיקר שנמשיך בסבלנות, בעקביות ובחיבור, בחיבוק פנימי בינינו. לכולם כל טוב ויום מנוחה*.