שיעור בוקר 01.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 646,

מאמר קצ"א, "זמן הירידה"

אנחנו מתחילים ממאמרים קצרים. אין כאן עניין של קצר וארוך, אלא שאנחנו רוצים בכל זאת לקבל, למלאו את עצמנו כמה שאפשר מדברי בעל הסולם. ולכן "שמעתי" שהעביר לנו רב"ש מה ששמע מבעל הסולם, זה העיקר בעבודה שלנו. וכמה שיותר מהר נוכל לספוג את זה, יותר עמוק בתוך הלב, ודאי שלפי זה נתקדם. אנחנו צריכים להשתדל ללמוד את זה בצורה טכנית. זאת אומרת מה הוא כותב בדיוק ומה הוא רוצה להעביר לנו בצורה דידקטית, לימודית וגם בצורה רגשית, שאנחנו נתפעל מזה, נרחיב את הלב.

נשתדל כך לקרוא, אבל כמה שיותר להיכנס עם הרגשות. כי לפי התרחבות הלב, ככל שנוכל להתפעל ממה שהוא כתב, לפי זה נוכל גם להבין, כי ההבנה הרוחנית היא תוצאה מההרגשה הרוחנית. בהתחלה מרגישים ואחר כך מתחילים להיכנס יותר פנימה להרגשה ולהבין מה אנחנו מרגישים, מזה מגיעה הבנה.

קריין: שמעתי קצ"א.

קצא. זמן הירידה

"קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו דבר זה חוץ לו. זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. " זמן הירידה זה לא סתם כל דבר שאדם מרגיש בצורה לא נכונה, לא טובה, בהרגשה כזאת שהוא כאילו מתרחק. אלא שהייתה לו קודם איזו דבקות, מסירות לעשות משהו לבורא, להידבק בו כמה שאפשר יותר, ואז הוא מתרחק מזה, לא רוצה את זה, מגיעה אליו מלמעלה איזו הרגשה שהוא מנותק, לזה הוא קורא ירידה. ירידה הוא קורא לניתוק ממסירות נפש לבורא, מזה שהיה נמשך לבורא.

"אבל לפשוטי אנשים, להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה." או שהוא נמצא מסור לרצון הבורא, שרוצה להשפיע לו ולקבל ממנו כוח השפעה או שהוא נמצא בזרם העולם, הולך לפי המטרות שהעולם מייצג לו. "אבל צריך להבין, למה באו למצב כזה? הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת שמים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומטיב. אם כן, מה נצמח ממצב כזה?"

אם הבורא טוב ומיטיב, האם אני צריך לשים לב על ההרגשה שלי, על המצבים שאני עובר או שאני צריך להגיד מראש על כל המצבים האלה, לא חשוב מה יש, שאני נמצא בשליטת הבורא הטוב ומיטיב.

"אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו ית'. שהאדם לא צריך להתנהג בבחינת לבו גס בה. זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה.

ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו.

לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע."

אנחנו צריכים להעריך את העליות, היינו את ההתקרבות לבורא. ואיך אפשר לעשות את זה? רק על ידי הירידות. לכן אין לנו ברירה, אנחנו לא אוהבים את זמן הירידה, זמן ההתרחקות, הריחוק עם כל תופעות הלוואי שיש כאן, אבל אחרת אנחנו לא יכולים להעריך את הקירבה והדבקות. לכן זמן הירידה זה זמן טוב, זמן של בניית הכלים, שאחר כך עם הכלים הריקים אנחנו ניגשים לזמן של התקרבות, זמן של עלייה, ואז נוכל להתייחס למצב הגבוה בצורה נכונה.

שני מצבים, אין לנו יותר, התקרבות והתרחקות. ואנחנו צריכים לשלוט בשני המצבים האלה, זה מה שהבורא רוצה. ולא שבהתחלה זה מגיע לנו מלמעלה, אלא אנחנו, כמו שלומדים מ"פתיחה לחכמת הקבלה", מכל הפעולות של הכלי שיש עליו צמצום ומסך, שהרצון לקבל מעמיד את עצמו למעלה מעצמו ומתחיל להתייחס עם כול התכונות שלו לבורא דווקא בסגנון של התקרבות, לפי השתוות הצורה, לפי השתוות התכונות, אז הוא מגיע למצב שנעשה עם הבורא דומה לו, דבוק בו, כאחד. כך אנחנו צריכים לראות את המצב.

לכן זמן הירידה וזמן העלייה, אלו הזמנים שאנחנו צריכים להשתדל לייצב את עצמנו נכון בהם כך שאנחנו שולטים בהם ומבקרים אותם, ובצורה כזאת מתקדמים.

שאלה: הוא רושם בסוף המאמר, כשהאדם מגיע לקשר עם הבורא הוא כל הזמן צריך להיזכר במצב הירידה שלו. איך עושים את זה?

זה לא מספיק לזכור. אנחנו צריכים להשתמש בזמן הירידה, במצב הירידה, איך אנחנו יכולים לעלות, איך אנחנו יכולים להעלות את הירידה הזאת שנפלנו. וכל ירידה היא חדשה, היא עוד יותר עמוקה, עוד יותר אופייני לרצון לקבל, וכך אנחנו צריכים לצרף את זה לזמן העלייה, כי "חשיכה כאורה יאיר".

ודווקא בשילוב בין חושך לבין אור, כמו שמכניסים חומר דלק למדורה, על ידי זה אנחנו יכולים להבעיר יותר ויותר, לקרב את הבורא, לגלות את הבורא. לאו דווקא מזה שהוא מתקרב, אלא זה שאנחנו מכניסים כלים מזמן הירידה לזמן העלייה, וכך זוכים לעליות יותר גדולות, לגילוי הבורא יותר גדול.

לכן אין אור אלא מתוך החושך. בצירוף החושך של ירידה, ניתוק, חוסר הבנה, הרגשה, חולשה, אדישות, כל מה שיש לנו בזמן הירידה, שאנחנו מצרפים את זה אחר כך לזמן העלייה ורוצים לעלות על פני זה, זה נקרא מצרפים, אז אנחנו באמת מרוויחים עלייה חדשה.

שאלה: בעל הסולם ורב"ש רושמים על נפילות רוחניות כאשר אדם מאבד כל טעם וקשר עם הבורא, לי לא היה מעולם מצב כזה, אני יכול רק לתאר את זה. איך לתאר את עצמי כלפי המאמר הזה, ומה לקחת מכאן כדי לממש את זה בעשירייה שלנו?

אני מבין אותך, אבל אין לנו ברירה. כל עוד לא נארגן את הכלי הנכון, אנחנו לא נוכל להרגיש את הבורא, להרגיש אותו קרוב, להרגיש בדבקות עימו. אנחנו צריכים להביא לו בהתאם לזה תכונות מתוקנות, ולא יכול להיות שאנחנו נרגיש את הבורא בכלים מקולקלים, אלא רק במידה שהכלים שלנו יהיו במשהו מתוקנים, נגלה אותו בצורת מקיף ואחר כך בצורת פנימי, הכול תלוי בחיבור בינינו.

לכן אי אפשר להגיד שאין לנו מה לעשות, אנחנו צריכים להגדיל את החיבור בינינו כמה שאפשר יותר ויותר ולשבור את כל המחיצות הפנימיות בינינו, זו עבודה פנימית. ובהתאם לזה אנחנו נוכל לגלות שהבורא שם נמצא, הוא בונה את המחיצות האלה מהאחוריים שלו, ואנחנו שוברים את האחוריים, זאת אומרת מדלגים עליהם ורוצים להגיע לפנים. כך אנחנו נגלה אותו.

אבל להגיד שאנחנו יכולים לגלות את הבורא ללא תיקון האחוריים בלתי אפשרי. אנחנו חייבים להתעלות למעלה מהרצונות והכוחות שמבדילים בינינו ואנחנו לא יכולים לעשות את זה בעצמנו, אז נתפלל. דווקא כאן אני מרגיש שכשאני אומר, אנחנו צריכים לעלות למעלה מכל ההבדלים, אני מרגיש מהאנשים שעכשיו שומעים אותי שהם כביכול מוכנים ללכת ולעשות משהו. לא לעשות כלום, לפנות לבורא. זה גם העניין, לפנות אליו שהוא ישבור את המחיצות, שהוא יתקן את הקשר בינינו, מחוסר קשר, משנאה לאהבה.

הבעיה שלנו, שכאילו אנחנו צריכים לעשות משהו, חוץ מתפילה אין לנו מה לעשות. מה אנחנו לומדים בשיעורים האלה, שהכול מושג רק בכוח התפילה.

שאלה: יש מצב שהבורא לוקח לא רק את הגדלות אלא גם את הזיכרון על הגדלות, איך היית מייעץ לאדם שלא איתנו מזמן להתכונן לכך? המצבים האלה ממש משמיטים את הקרקע.

רק להיות קשור עם אנשים שקצת נמצאים בניסיון בדרך, אין יותר, להתחבר לקבוצה. אין לנו יותר מה לעשות, כי "אין חכם כבעל ניסיון", וניסיון יש באנשים שלומדים עשר, חמש עשרה, שנה, ככה זה.

כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו לאט, לאט. כל יום צריך לטפל בילד עוד, ועוד, עד שהוא גדל, וכשהוא גדל, אתה כבר רואה שמה שאתה הכנסת בו, זה העתיד שלו. כך אנחנו, יום יום אנחנו צריכים לגדל את האדם שבנו, לראות שזו מציאות חדשה נולדה בנו, שזה הבייבי המשותף שלנו, של הקבוצה, של העשירייה, ומתוך זה אנחנו מטפלים בו עוד ועוד. זה דורש טיפול.

אפילו בעולם שלנו, כדי שמהאדם, מהחיה הקטנה שנולדה יצא משהו, לוקח עשרות שנים. ואם אתה רוצה לגדל ולעשות אותו מישהו גדול, מדען או מומחה גדול, זה לוקח עשרות שנים, שלושים, ארבעים שנה לפחות, אפילו יותר. לכן אין כאן מה לעשות, אפילו בעולם שלנו כך זה קורה, מכל שכן ברוחניות.

שאלה: בקשר למה זה "הצניעות" שהבורא רוצה לגלות בנפילות שלנו, מה היא צניעות?

"צניעות" זה שאנחנו לא רוצים כלום חוץ מלהשפיע דרך הקבוצה לבורא.

שאלה: הוא אומר, "ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות.", איך אדם יכול לחשוב בזמן הירידה על העליה, איך משתנה המצב אצלו, ממצב למצב?

איך משתנה המצב אנחנו לא יודעים, זה על ידי השפעת המאור. אבל אנחנו מרגישים את שני המצבים האלה, פעם הייתי בהתרגשות, נראה לי בהתקרבות, לפי ההרגשה כך האדם בודק את עצמו. אבל כשאני מרגיש שהכול נעלם לי ואני מרגיש את עצמי כמו חיה, כמו אדם רגיל ואפילו עוד יותר גרוע, זה זמן הירידה. "עליה" ו"ירידה" זה נקרא עד כמה אני מעריך את הבורא בעיני, לפי ההרגשה שלי.

תלמיד: כאשר אדם נמצא למטה, מה יכול לעזור לו לקום ולצאת מהירידה?

בזמן הירידה אין לי קשר עם רוחניות, יש לי קשר רק עם גשמיות, ואז אני צריך על ידי התקשרות שלי לגשמיות לגרום לעליה לרוחניות. זאת אומרת, אני נכנס לקבוצה יותר ועוד יותר מתחיל לעבוד איתם על הקשר בינינו מאשר קודם. אני מתחיל לעשות כל מיני פעולות שאני מסוגל שלא שייכות כביכול לרוחניות, לשרת אותם, לעזור להם, לעשות משהו, ואז על ידי זה אני מהר יוצא ונכנס כל פעם לפעולות יותר ויותר רוחניות, קרובות לרוחניות, עד שאני מזמין את המאור המחזיר למוטב וכך עולה.

כל פעם אנחנו צריכים לראות כעליות וירידות בהר, שאנחנו סך הכול עולים לכאלו מצבים שאצלנו העליות והירידות מתחילות לקבל צביון חדש, שאני מתחיל לאהוב את אותם המצבים ואת הירידות אני מעריך לא פחות מהעליות ורואה בהן נחיצות.

אני זוכר את רב"ש עד כמה הוא לא היה מסוגל לעשות שום דבר בזמן ירידה, היו בו כאלו מצבים, לא הרבה, אבל היו ואיך הוא היה התגבר עליהם.

תלמיד: הקטע הוא שהאדם מרגיש חור, אחרי שבועיים שלושה בירידות קשה מאוד לצאת מזה.

שבועיים, שלושה זה הרבה מאוד, לא יכול להיות. זה סימן שהאדם לא מתנגד, שהוא לא עושה שום דבר. אלא יושב בטל ומחכה עד שזה יעבור.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי לצאת מזה?

דבר ראשון, כדי לצאת מזה צריך להיכנס לעבודה פיזית. אם אדם עובד בדרך כלל באיזו עבודה, אז להיכנס יותר לתוך העבודה. דבר שני, להיכנס לעשירייה.

אני הייתי משאיר לעצמי עבודות בתרגום, בכל מיני דברים ששייכים לחכמת הקבלה. בצורה כזאת, בעבודה מונוטונית שאני עושה שלא דורשת כל כך לב ומוח, אני יוצא מהירידה.

תלמיד: החברים שלי צריכים להרגיש את זה, לעזור לי לצאת ממצבים כאלה?

בדרך כלל אנחנו מרגישים שחבר לא נמצא במצב רוח, לא כל כך בהתעוררות, לא בהתרוממות. אבל אנחנו לא צריכים לשים לב על זה, לתת כתף אם הוא רוצה, אבל לא יותר מזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות מצב של ירידה כעשירייה?

שאתם מרגישים שחסרה לכם הערכת הבורא, שאתם לא משתוקקים אליו יחד, שאתם לא מעריכים אותו יחד. וכאן השאלה, מעריכים יותר או מעריכים פחות, זה תלוי בכמה אתם יחד מעריכים אותו יותר או פחות. זאת אומרת, שאתם תתחילו לקשור את גודל הערכת הבורא לפי עוצמת החיבור בעשירייה, בקבוצה, שכמה שאתם משתדלים להיות יחד הבורא מורגש בכם כיותר חשוב, יותר גדול, יותר קובע ויותר קרוב אליכם.

תנסו כך להרגיש אותו ואז אתם כבר תגיעו למצב שנקרא "נשימה", שיותר או פחות בקשר ביניכם, בכמה שאתם צמודים ביניכם, כך אתם בעצם מעריכים אותו יותר. שהערכת הבורא תלויה בהערכת הסביבה, כמו שהוא כותב ב"מאמר הערבות".

כך אנחנו צריכים לייצב את המצב, שלא ההרגשה עצמה תלויה באוויר, אלא אנחנו מייצבים את ההרגשה הזאת מתוך הכלי, מתוך מידת החיבור בינינו.

שאלה: למה הבורא רוצה שנדע ונרגיש את המרחק בינינו לבינו, הרי הוא לא מחפש כבוד או משהו כזה?

הוא רוצה לפתח אותנו, זה כל העניין. כמו שכתוב, שאנחנו צריכים להגיע לרמה שלו, "שובו עד ה' אלוהיך", עד הבורא. כי הבורא זו הדרגה הנמוכה מצידו של הכוח העליון והקרובה אלינו, לזה אנחנו צריכים להגיע, לזה אנחנו צריכים לעלות. מצידנו לעלות לדרגה בחיבור שלנו עד שמגיעים לגלות את הבורא בכל המדרגות שלו.

תלמיד: האם זה מה שנותן לנו את הכוח לעלות, שאנחנו מרגישים את הפער בינינו לבינו, זה מה שמפתח אותנו?

כוח לעלות אנחנו מקבלים מלמעלה מבחינת מקיף ופנימי, אורות מקיפים ואורות פנימיים. את זה אנחנו מקבלים מלמעלה.

שאלה: האם הירידות שלי תמיד מורידות את העשירייה כולה או שהן ירידות אישיות פרטיות?

יש ירידות פרטיות, יש ירידות של העשירייה ויש ירידות או עליות של כל העולם. זה כמו גלים בים, יש קטנים ויש גדולים.

תקראו שוב את המאמר כמה פעמים, תדברו עליו, תחלקו אותו, תלמדו אותו ותתחילו להתייחס אליו כמו למשהו שצריכים לחבר, ללמוד, לעשות עליו עבודה.

(סוף השיעור)