שיעור בוקר 09.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 785, אותיות ס"ה-ס"ח

קריין: בעל הסולם, עמ' 785, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ס"ה.

אות ס"ה

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם, בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש? שאמרנו, אשר כבר זכה, שהיודע תעלומות, מעיד עליו, שלא יחטא עוד. ולמה נקרא עדיין "בינוני" או "צדיק שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני השי"ת? ועדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת התורה והעבודה שלו?"

אות ס"ו

"ונקדים לברר, מה שהקשו המפרשים, על המצוה של אהבת ה'. כי איך חייבה אותנו התורה הקדושה, במצוה, שאין בידינו לקיימה כלל? שהרי על הכל, אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו, וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם?

ותירצו, שמתוך שהאדם מקיים, את כל תרי"ב המצוות, כהלכתן, נמשכת לו אהבת השם מאליה. ולפיכך, נחשבת לו, כמו בידו לקיימה. שהרי, יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי"ב המצוות, שיקיימן כהלכתן, שאז זוכה גם באהבת ה'."

שאלה: מה הכוונה ש"על הכל, אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו, וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם?"?

לקיים תרי"ב מצוות, הוא כן יכול לקיים, והוא מגיע למצב שרק מצוות תרי"ג נשארת לו שהוא לא יכול לקיים אותה כביכול. אז אומרים לו שאם הוא יקיים תרי"ב, אז הוא יגיע למצב שמצוות תרי"ג תתקיים בו מהבריאה, מזה שכך זה בנוי, כך בנויה כל המערכת.

תלמיד: האם שש מאות ושתים עשרה המצוות הראשונות, לא דורשות מהאדם אהבה?

זה לא תנאי שהוא חייב לקיים את מצוות האהבה ואחר כך את המצוות האלה. אלא מצוות האהבה היא כמו כל המצוות, נדרש שיקיימו אותה מתוך הרצון של הנברא.

תלמיד: מה הן שש מאות ושתים עשרה המצוות אם לא תיקוני הלב לאהבה?

אלו המצוות שאדם צריך לקיים בזה שהוא קושר את עצמו לבורא בכל מיני צורות.

תלמיד: הפעולות של לקשור את עצמו לבורא בכל מיני צורות, את זה האדם יכול להכריח את עצמו לעשות.

כן.

תלמיד: להבדיל מאהבה, שאותה אי אפשר להכריח את עצמי לעשות.

כן.

תלמיד: השלב הראשון הוא שש מאות ושתים עשרה פעולות בהן אני קושר את עצמי לבורא, מה זה אומר לקשור את עצמי לבורא?

אני מבקש, מצפה שהבורא ייתן לי כוח להיות קשור אליו בתנאים של מצווה ראשונה, מצווה שנייה, שלישית וכן הלאה.

שאלה: אני מבין איך אפשר לאהוב חבר, אישה, ילד, אהבה כלפי מישהו זה ברור, אבל איך אפשר לאהוב את הבורא? אפשר לפחד ממנו, אפשר לקיים או לא לקיים כל מיני חוקים, אבל מה זה לאהוב את הבורא כשהוא בכלל נסתר?

אני לא יכול להסביר את זה כי על אהבה לא מסבירים. לאהוב זה נקרא שאני נמשך לקשר עימו בכל מיני תנאים.

תלמיד: אני לא מכיר אותו, אז איך אני יכול לאהוב או לא לאהוב? אני יכול לפחד נגיד ממשהו שאולי אמרו לי או קראתי או מדברים, מאיזה חוק, אבל לאהוב?

מכך שאתה רואה כמה אתה שייך אליו, קשור אליו, מתמלא ממנו, אז מתפתח בך יחס של אהבה.

שאלה: למה הלל אמר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל המצוות, ולא אמר ש"ואהבת את ה' אלוקיך" זה כלל המצוות?

"ואהבת לרעך כמוך" זה הסוף, הסיום של כל היחסים בין בני אדם.

תלמיד: תרי"ג, זה שש מאות שלוש עשרה, והתוצאה מכל המצוות היא ואהבת לרעך כמוך, אבל האם זה לא ואהבת את ה'?

לא. "ואהבת את ה' אלוהיך" זה מעל זה.

תלמיד: זו התוצאה מתרי"ג.

כן.

תלמיד: מה זה מצוות?

מצוות הן קיום היחסים לפי רצון ה'.

תלמיד: איך אני יודע את ההבדל בין כל החוקים, בין כל הפרטים, ביחס הנכון לבורא?

כשהבורא מאיר לך, אז אתה מבין את ההבדל בין כל היחסים שלך אליו.

תלמיד: איפה להתחיל?

במה שיש לפניך.

תלמיד: מה יש לפניי, האם "ואהבת לרעך כמוך"? אבל יש תרי"ג, וזו לא מצווה ראשונה?

לא מדברים על תרי"ג שהוא ראשון, אלא מדברים על "ואהבת לרעך כמוך". אתה צריך להגיע לחבר שלך באהבה, שאתה אוהב אותו יותר מהכול.

תלמיד: החכם הגדול הילל אמר שזה כלל המצוות, זה הסוף בלימוד התורה. איך הוא מתחיל?

הוא רואה לפניו קבוצה ומבין שהוא חייב להתקשר אליה, לשרת אותה, להתכלל בה, לקשור אותה, לחבק אותה, ולהביא אותה לפסגה של החיבור.

תלמיד: אלו חמש או שש מצוות. איך לשמור על המטרה דרך כל המאמצים? אני לא יודע איפה לשים את המאמץ אחרי שאני חושב על העשירייה שלי, מבקש בשבילם, מנסה להיות איתם בכל הפעולות במשך היום, כי יש עוד שש מאות ושמונה מצוות.

בסדר, נברר את זה.

שאלה: בעל הסולם כותב "שהרי על הכל, אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו, וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם?". האם אהבה לחברים היא משהו שאדם יכול לכוף את עצמו ולשעבד את עצמו?

לא, היא כביכול תוצאה מקיום התנאים האחרים.

תלמיד: זאת אומרת האהבה היא תמיד תוצאה.

כן.

תלמיד: וכדי להגיע להרגשה פנימית של אהבה לחבר?

זה בידי שמים.

תלמיד: אז מה בכוחי לעשות? מה קודם לאהבה?

פעולות שצריכות להביא אותך לאהבת ה'.

תלמיד: מבחינתי אהבת החבר ואהבת ה' הן היינו הך, שתיהן תוצאה משמים.

כן.

תלמיד: והפעולות החיצוניות כלפי החברים, כל מה שאני יכול לעשות במעשים, בדוגמאות בלי רגש פנימי, האם זה מביא אותי לאהבה כזאת פנימית?

כן.

שאלה: האם האדם צריך לבקש מהבורא שייתן לו רצון לאהוב אותו?

כן.

תלמיד: פשוט להגיד, "תן לי רצון לאהוב אותך"?

כן.

שאלה: יש שש מאות ושתים עשרה מצוות שאדם יכול לכוף את עצמו, התוצאה מהן תהיה משהו שנקרא אהבה, אהבה ביני לבין החבר. האם השיטה של שש מאות ושתים עשרה המצוות האלה, היא שיטה לייצר אהבה בין שני אנשים באשר הם, או שאלו מצוות או פעולות השמורות רק לעניין הזה של רוחניות, להגיע בסוף לאהבה שהיא מעל הגופים?

ודאי שרק לרוחניות.

תלמיד: אם אני נמצא ביחסים עם מישהו שלא קשור לרוחניות ורוצה לאהוב אותו, האם כלפיו לא יעזרו לי שש מאות ושתים עשרה המצוות האלה או שאולי כן.

אם זה לא שייך לרוחניות, אז לא.

תלמיד: מה מיוחד באהבה הרוחנית בקבוצה בינינו אל מול אהבה סתם, למה שאנשים קוראים אהבה?

ההבדל הוא שאתם רוצים בזה להפעיל כוחות רוחניים שביניכם.

תלמיד: מה זה אומר כוחות רוחניים שבינינו?

אתם רוצים שהכוחות העליונים מהרצון לקבל, שהם רצון להשפיע, יתפתחו ביניכם ויקרבו ביניכם.

תלמיד: אם המטרה שלי היא לא להגיע לכוחות השפעה, אז השיטה הזאת לא תעבוד.

לא.

תלמיד: אני רוצה להגיע לאהבה של השפעה בקשר בינינו, אני לא יודע מה זה, כי מה אני מבין בהשפעה, אני רצון לקבל, אז מה אני צריך לעשות בזמן שאני עושה את 612 הפעולות האלה לפני שהגעתי לאהבה, אבל יש לי מטרה להגיע להשפעה? האם אני צריך לעשות עוד משהו או הפעולות האלה מספיקות כמו שהן?

קודם כל אתה צריך לברר מה הן שש מאות ושלוש עשרה הפעולות. מה הן הפעולות שלפני האהבה.

תלמיד: אני מבין אולי חמש, שש פעולות, אולי עשר פעולות שאני יכול לעשות מול החברים. איפה שאר הפעולות, מה אני עושה עם זה?

זה מה שאתה רוצה לראות, לברר.

תלמיד: אני אשמח מאוד לברר, איפה כתוב מה הן שש מאות ועשר הפעולות החסרות לי?

מבררים את הפעולות האלה בקבוצה. כולם מתעסקים בשאלה, איך להיות קשורים זה אל זה בכל תרי"ג המצוות.

תלמיד: אנחנו נמצאים בקבוצה עם חברים מאוד מטרתיים כשש שנים. אנחנו סגורים באותה קבוצה ועובדים יחד כל יום. איפה מוצאים את שש מאות ועשר החסרים האלה? מה הן המצוות האלה?

אלו סוגי היחס בין כולם לכולם בתוך העשירייה.

תלמיד: מה זה אומר עוד שש מאות ועשר מצוות שהן סוגי יחס החסרים לי? איפה אני מחפש אותן, האם בסעודות שאנחנו עושים, בשיעורים שאנחנו לומדים, במאמרים? איפה אני מוצא אותן?

הן נמצאות בין החברים שמאוד מאוד משתוקקים להגיע לסיכום אחד.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות משהו בינינו כדי להתקדם לגלות אותן, אחת ועוד אחת ועוד אחת? אם נשב יחד ונדבר על כך שנעבוד על היחס העשרים ושלושה בינינו, שאני אפילו לא יודע מה הוא, זה אפשרי או שזה יתגלה תוך כדי עבודה?

כך לא עובדים, אבל מגיעים לזה. מתוך ההתקשרות כשכולם רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד" ולהרגיש את כולם בלב הזה, אז מגיעים למצב.

תלמיד: מה עוד חסר בקשר בינינו שאנחנו כנראה לא עושים, שיעזור לשש מאות ועשר המצוות הנוספות להתגלות?

מה עוד חסר לנו? היחס של כל אחד להתכלל בכל אחד כדי לעזור לכל אחד להיות אחד.

תלמיד: מה שאמרת עכשיו זה סוג אחד של יחס, איפה שש מאות ועשר המצוות הנותרות?

כלולים בזה.

תלמיד: אם אני אתחיל לנסות להתכלל בכולם כאחד ולהגיע לזה שכולנו נתכלל ונהיה כאחד, אז מה יקרה ביחס ביני לבין החברים בזמן שגם החבר וגם אני וגם כל העשירייה מנסים לעשות את מה שאמרת?

אתה תהיה במקום כולם.

תלמיד: מה זה אומר שאני אהיה במקום כולם?

אתה תרגיש, תשיג את המצב שאתה במקום כולם.

תלמיד: למה אני צריך להרגיש שאני במקום כולם? האם המטרה בסוף היא להרגיש שאני במקום כולם?

כן.

תלמיד: מה זה סוג היחס הזה שאני במקום כולם?

שלא צריכים יותר מההרגשה הזאת, שאנחנו יחד כמו כולם.

תלמיד: יש פה משהו חדש שאני לא מצליח להבין. איך אני מרגיש במקום כולם? נניח עם חבר אחד, מה זה אומר שאני מרגיש במקומו?

אתה תרגיש שאתה נמצא במרכז הכוח, ההבנה, ההרגשה, ההשגה, הפעולה של כולם.

תלמיד: נניח שיש לחבר איזו צרה, אין לו פרנסה, אני רוצה שתהיה לו פרנסה, זה מה שחשוב לי. למה? כי אנחנו מנסים יחד להגיע לרוחניות. איך אני או אנחנו עושים פעולה בינינו, או שאולי זו לא הדרך הנכונה להסתכל על הדברים האלה?

לא.

שאלה: מספר פעמים הרגשתי שבתפילה שלי עבור החברים הרגש גדל. איך לכלול גם את הבורא בתפילה שלי? שמעתי שיש מצוות בין אדם לחברו ויש מצוות בין אדם למקום, מה ההבדל?

כנראה שזה העיקר, הרבה יותר.

תלמיד: בין אדם לבורא? אבל שמעתי שהדבר החשוב הוא בין אדם לחברו.

כן. צריך קודם בין אדם לחברו ואחר כך בין אדם לבורא.

תלמיד: אז ביחס שלי לחבר צריך לשמור כוונה שזה יהיה על מנת לתת נחת רוח לבורא ולא שאני איהנה?

כן.

תלמיד: איך לדעת מה ההבדל בין מצוות בין אדם לחברו לבין בין אדם למקום? איך לברר איפה לשים את הכוונה?

אני לא יודע, נמשיך לברר ככול האפשר ובמשך הזמן תבין על מה מדובר.

תלמיד: לדוגמה, התחלנו להניח תפילין אחרי השיעור וזה מיוחד מאוד. אבל למה אנחנו עושים זאת, זה ביני לבין החברים או בינינו יחד לבין הבורא, איפה לשים את הכוונה בפעולה הזאת?

מכל הפעולות, המחשבות, שאנחנו יכולים לבצע בדיבור ובמעשה אנחנו רואים שיש פעולות שדרכן כנראה אנחנו משפיעים על הבורא. אנחנו רוצים שהפעולות האלה יהיו כאמצעי ושכתוצאה מהן נבין ונרגיש יותר ונשנה את היחס, את הקרבה שלנו לבורא. טוב שאנחנו עושים כך, אבל אנחנו עדיין לא מבינים באמת מה אנחנו עושים. מה לעשות כאן? אני לא יודע.

תלמיד: יש מצוות שיכולים לבצע רק אחרי שיש לנו חיבור בעשירייה ואז התכללות ואז כעם, האם זו הדרך הטובה לראות, לתפוס את התהליך?

יכול להיות.

תלמיד: אנחנו רוצים להיות מדויקים כלפי הבורא וזה כלפי זה, איך להיות בכוונה הנכונה כדי שנתקדם?

כן, זה מובן, אנחנו צריכים להסכים שהפעולות שלנו אולי לא כל כך נכונות וחשובות אבל מה שמקדם אותנו לתהליך, למטרה, הן הכוונות אותן אנחנו משייכים לפעולות. יש אינסוף אפשרויות לדבר על בן אדם לחברו ועל בין אדם לבורא, אין מה לעשות, זו חכמת הקבלה.

שאלה: קודם אמרת, "חסר לנו יחס שבו כל אחד יתכלל עם כל אחד כדי לעזור לכל אחד להיות אחד". כעשירייה, איזה תרגיל בהתכללות נוכל לעשות עכשיו בזמן השיעור?

קודם כל אני רוצה לבטל את עצמי, בהמשך אני רוצה להביא את עצמי למצב בו אני מחובר עם החברים ונכלל במאמץ שלהם. בחיבור הזה אני רוצה להשפיע עליהם עוד יותר, רוצה להרים אותם מעבר למקום בו הם נמצאים. כך אני מוכן לייצב את עצמי וברור לי שבכל הפעולות האלה אני בונה את עצמי כמיוחד, כבעל אגו גדול ובהחלט אין לי מהן מקום אמיתי, מלבד היכולת בכל זאת לשייך את עצמי. אחרת אני צריך לעשות מעצמי אפס וזה לא נכון.

תלמיד: אז פעולות כמו ביטול, חיבור בעשירייה, להרים כל חבר, מביאות אותנו בסופו של דבר להתכללות בינינו?

כן.

תלמיד: מהי ההתכללות הזאת ולאן היא לוקחת אותנו?

לצורת האדם.

תלמיד: עצם החיסרון המשותף שלנו וההתכללות בינינו כבר מולידים צורה חדשה? לוקחים אותנו הלאה?

כן.

תלמיד: ואם נקשור זאת למאמר, לקטע, שקראנו, כל הפעולות האלה הן מצוות? להתחבר, להשפיע לחבר, להתבטל, זה נקרא "מצוות"?

כן.

תלמיד: ואיך שש מאות ושתים עשרה מצוות קשורות לכל פעולות ההתקשרות שיש בינינו בעשירייה?

הן כנראה כוללות את כול הפעולות שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעולות החיבור וההתקשרות בין החברים בעשירייה מספיקות לנו כדי להגיע לאהבת חברים ולאהבת ה'.

כן.

תלמיד: לא צריך את כל המצוות הכתובות בתורה בכל הרמות, דומם, צומח, חי ומה שכתוב שם לפעולה?

לא, לא צריך.

שאלה: כשבעל הסולם כותב תרי"ב מצוות ותרי"ג מצוות, הוא מתכוון לסולם מספרי או לסולם איכותי?

אני חושב שהוא מתכוון לאיכותי.

תלמיד: זאת אומרת, אין פה איזה עניין מספרי, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש וכך הלאה אלא המספר תרי"ב או תרי"ג מייצג איזו דרגה של שלמות או שלמות מינוס אחד לצורך העניין?

כן.

תלמיד: אם אנחנו לוקחים את כל הדיון שהיה פה סביב הנושא הזה, מה שרב"ש כותב בכתבי רב"ש, מבחינתנו אלו המצוות, אנחנו לא מכירים מצוות אחרות. כל מה שאנחנו יודעים על חכמת הקבלה, אנחנו יודעים מכתבי רב"ש וממה שהרב מלמד אותנו. יש עוד מצוות שלא כתובות בכתבי הרב"ש שהאדם צריך לעשות?

הוא לא כתב על כל המצוות.

תלמיד: הוא כתב על היחסים בין אדם לחברו ומשם לבורא, זו מבחינתנו המסגרת השלמה.

כן.

תלמיד: בתוך זה ב"עשה לך רב" או ביטול, או כל דבר אחר שרב"ש כותב עליו, יש דרגות איכות שונות? לצורך הדוגמה יש ביטול בדרגה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש וכך הלאה?

כן.

תלמיד: האם אפשר לקחת את הסולם האיכותי של תרי"ב מצוות ולהלביש אותו לתוך זה? זאת אומרת, שהמצוות אלו פעולות שאנחנו מבצעים בקשר בינינו, בניסיון להתחבר, בניסיון לבנות את הכוונה הנכונה.

כן.

תלמיד: ובעל הסולם מדבר על דרגות שונות איכותיות של היחס בין האדם לחברו לבין האדם לבורא.

כן.

תלמיד: אז למה דווקא תרי"ב, האם זה מייצג איזו שלמות?

"תרי"ב" זה כל הפעולות שאדם יכול להתכלל בהן, להשפיע בהן לאיזה כיוון. זה "תרי"ב" פעולות.

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה אנחנו לא עובדים פרטנית, אנחנו בדרך כלל עובדים באופן כללי כלפי מטרה. יש לנו מטרה, דבקות בבורא, ואנחנו מבצעים פעולות שלמדנו מהרב, שאנחנו קוראים בכתבי המקור ואנחנו מכוונים למטרה. אין לנו יכולת לבוא ולהגיד, "זאת מצווה שבע, זאת מצווה שתים עשרה וכולי", יש לנו דרך ושיטה. למה פתאום לפרק את זה לכאורה לפרטים, או שאין צורך בכלל בפרטים?

אנחנו לא מפרקים לפרטים.

תלמיד: זאת אומרת, העבודה שלנו היא כלפי מגמה, כלפי מטרה על בסיס מה שלמדנו, על בסיס הפעולות שלנו.

כן.

תלמיד: אין לנו יכולת לזהות בתוך זה כל מיני שלבים או תתי שלבים וכולי.

לא. אנחנו מתחילים להבין אותם, להבחין בהם, אבל לא מתוך הפעולות, אלא מתוך השימוש.

תלמיד: אז יש פה בעצם עבודה בעשירייה שדרכה מגיעים לעבודת ה' מה שנקרא, לתרי"ג, וזו עבודה איכותית, שהיא כל פעם עם רצון לקבל יותר גדול, יחסים יותר מורכבים וכן הלאה. אלו השינויים, השינויים הם ברמה איכותית, לא מספרית.

כן.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאני צריך לרצות שהחברים יצליחו בשיעור, שישיגו. אם יש בי התנגדות, אני רוצה לחשוב כך ואני מרגיש התנגדות, האם בירור ההתנגדות הזאת זו למעשה העבודה או הדרך שלי כדי לגדול, להתקדם?

כן.

שאלה: זה מרגיש שמצבים שהם לא פשוטים לאדם הם אלו שמעוררים בו יחס לבורא. זה יכול להיות כעס, שנאה, הודיה. והשאלה היא, מה בחברים, בעשירייה צריך לעורר בי יחס לבורא?

בסך הכול העבודה שלך עם תרי"ג מצוות ועם החברים צריכה להביא אותך ליחס מיוחד לבורא. כל החברים מהווים לך הרגשת כוחות הבורא, וכל הפעולות שלכם, שלך, מביאות לך גם סוגי יחסים שיכולים להיות ביניהם.

תלמיד: היחס בין החברים שנקראים עשירייה ונכנסו למציאות של האדם הם לא כמו במשפחה, אין ביחס בין החברים איזו דרישה או איום. איך מיחס כזה לחברים נולד יחס לבורא? קודם אמרנו שמצבים לא פשוטים מעוררים באדם יחס לבורא. איך דרך החברים נולד יחס כזה? מהו אותו יחס מיוחד שאני צריך שיהיה לי לחבר או לעשירייה, שממנו ארגיש ישר את הבורא, את הקיום של הבורא?

יחס האדם לחברים שלו צריך להיות כמו יחס האדם לאין סוף, ואז בשבילו האין סוף הזה יהיה מלובש בתוך החברים.

תלמיד: איך מעוררים יחס כזה חשוב לחברים, הוא לא טבעי.

זה לא טבעי וזה שייך לרצון שלנו להביא את הצורה הבלתי מוגבלת להגבלה וכאן כל אחד מוצא את עצמו מה מפריע לו לשלב את שתי הדמויות האלה יחד.

תלמיד: , אפשר להסביר מהו יחס בלתי מוגבל למוגבל?

לא, אני לא יכול להסביר. זה מגיע לנו ואז אנחנו דווקא תופסים את זה מהר.

שאלה: אנחנו מבינים שקיום המצוות זה פעולות שקורות לנו בלב, זה יחס שיש לנו והיחס הזה הוא דבר לבבי.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב שיש שש מאות ושתים עשרה צורות יחס שאנחנו כן יכולים להכריח את עצמנו לבצען, ויחס מסוים שנקרא "אהבה" ששם אנחנו לא יכולים לכוף את עצמנו. מה הן צורות היחס שאנחנו כן יכולים לכפות על עצמנו לעומת אלה שאנחנו לא יכולים, ולמה אלה אנחנו יכולים ואלה לא?

זו העתקה מפעולות ריאליות, ופעולות שהן עדיין לא ריאליות.

שאלה: אז שש מאות ושתים עשרה הן העתקה מדברים ריאליים?

כן.

שאלה: ואפשר להבין מה זה אומר ריאליים?

שאתה יכול לתאר אותם, אתה יכול להשוות ביניהם, לחבר או להוציא זה מזה, וזה ריאלי.

תלמיד: כלומר זה משהו שהאדם יכול לתאר לעצמו ולכן הוא יכול גם להכריח את עצמו לעשות אותם?

כן. ובפעולות שהן לא ריאליות אנחנו לא יכולים עדיין להשתמש, עוד לא הגענו לרמה שלהן.

תלמיד: והאהבה, המצווה השש מאות ושלוש עשרה עליה הוא מדבר, ושאותה אנחנו לא יכולים לאכוף על עצמנו, למה זה לא ריאלי בשבילנו?

לא ריאלי, כי לי נראה שכדי להרגיש את אותה מידת האהבה, אני צריך לבטל את עצמי.

תלמיד: אני מרגיש בשיעור שאנחנו מקבלים הארה למצבים מאוד גבוהים, רחוקים מאוד מאיתנו, אבל עדיין מרגישים.

כן.

תלמיד: אני מתמלא מזה מאוד ומאוד נהנה, אבל אני לא יודע איך לקרב את המצב הזה שהוא יקרה בתוכנו ממש.

זה צריך לקרות לאט לאט.

תלמיד: אם אנחנו מקבלים את ההרגשה זה אומר שזה מתקרב אלינו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתייחס לזה? מה אני יכול לעשות כדי שמה שמאיר מרחוק אקבל אותו ואצעד לקראתו?

פשוט נמשיך.

אות ס"ז

"אמנם דבריהם אלו, צריכים עוד לביאור רחב, כי סוף סוף, לא היתה אהבת ה' צריכה להגיע לנו, בבחינת מצוה, מאחר, שאין לנו בה, שום מעשה ושעבוד כלל מידינו, אלא שבאה מאליה, אחר שנשלמים בתרי"ב המצוות. וא"כ, די לנו ומספיק לגמרי, הציווי של תרי"ב המצוות. ולמה נכתבה מצות האהבה?"

אות ס"ח

"וכדי להבין זאת, צריכים מקודם להבנה אמיתית, במהותה של אהבת ה' עצמה. ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת. ומתחילה, לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי, האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו"ה "ולא ידח ממנו נדח", אשר אז, צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם, בדרכי קבלת השפע, ולהשלים חפץ ה'.

וז"ש: "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו וגו'" (ישעיה מ"ג, ז'). וכן: "כל פעל ה' למענהו וגו'" (משלי ט"ז, ד'). אלא שבינתים, הוכן לו לאדם, עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, יתפתחו וישתלמו, ע"י שיתעסק בהן עם הבריות, באופן, שיהיו ראויים לתכליתם.

וז"ש חז"ל: "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'."

שאלה: אולי הרב יכול להסביר את הפסקה האחרונה, " וז"ש חז"ל" חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'."

כן. זו אמת.

תלמיד: מה זה אומר?

שכל בריות העולם משתתפות בבריאת האדם.

תלמיד: מה זה אומר "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם"?

כך כל אחד חייב להשיג, שכל בריות העולם נבראו רק בשבילו. לתת לו הזדמנויות להבין, להרגיש, שהכול נברא בשבילו.

תלמיד: כל מה שקורה בעולם אני צריך להתייחס שזה קורה בשבילי?

אם זה קיים אז כן. יכול להיות שאתה עדיין לא רואה זאת, אבל בסופו של דבר זה כך.

תלמיד: ומה זה אומר, כל מה שקורה בעולם "המה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'".

שאם אדם מתפתח נכון, הוא יצטרך לגלות שכל מה שיש בעולם, הכול בשבילו.

תלמיד: מאיפה מתחילים את זה?

מזה שאתה מתקשר לחברים, וביחס שלך אליהם או שלהם אליך, תגלה את רשת הכוחות, היחסים המביאים אותך לזה. ואז לאט לאט תגלה ששום דבר בעולם לא נברא אלא בשבילך. למה זה לאדם? לא ידוע. אבל הוא מגלה בסופו של דבר שבכל ברייה שהוא מגלה בעולם, יש איזו נקודה בגורלו.

שאלה: מה מונע ממני להקדיש את כל חיי לאהבה ומשמעות?

יש לך הרבה רצונות, מחשבות, פעולות והם מבלבלים אותך. אתה לא יכול להיות מרוכז במשהו אחד וכל הזמן לשמור על זה ואת הכול לרכז בזה.

תלמיד: אבל בסוף זו התכלית שאתה צריך להגיע.

מה יהיה בסוף אנחנו לא יודעים ואיך מגיעים לזה. אבל ככה זה כביכול צריך להיות.

תלמיד: אז האדם צריך להתגבר על כל ההפרעות האלה בשביל כן לגלות שזו המשמעות.

כן.

שאלה: האם ניתן לבקש מהבורא לתת לנו אהבה אליו לפני שהגעתי לאהוב את החברים?

לבקש תמיד אפשר. האם אתה תקבל את זה לפני שאתה תאהב את החברים? לא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: מה הבורא מצפה מהנברא?

הבורא מצפה מהנברא שהנברא יגיע בחזרה לדרגת הבורא.

שאלה: רשמתי שהאדם מגלה שכל בריה שאדם מגלה בעולם יש לה נקודה בגורלו ושכל בריות העולם אלה הזדמנויות להבין ולהרגיש שהכול נברא בשבילי. יש מלא דברים שנבראו ועולם שלם, חלק מהדברים טובים, חלק רעים, חלק כואבים, חלק נעימים. מה אדם אמור לעשות עם כל מה שנברא?

האדם צריך כביכול לצלם מתוך עצמו את כל העולם, כל הבריות למיניהן ולזהות אותם בעצמו ומחוצה לו.

תלמיד: לֶמה הבורא נותן לו את כל הדברים האלה?

זאת שאלה שאנחנו באמת מגלים אותה, אבל להשיג אותה זה דבר מאוד מאוד קשה. אלא שלעתיד לבוא כנראה.

שאלה: אנשים לומדים כל מיני עקרונות. השאלה הראשונה ששואלים כמעט בכל השיעורים הראשונים זה, אבל אני רוצה לעשות את זה עם ההוא בעבודה שלי ועם הילד שלי ועם הדודה שלי ועם השכן שלי. אחד הדברים שאנחנו מלמדים אותם זה לפני שאתם מתחילים עכשיו להתעסק עם כל המציאות, תתרכזו רגע בעשירייה שלכם. אל תתפזרו, אל תתחילו עכשיו לנסות לקלוט את המציאות דרך הכלים שאנחנו לומדים. מתי נכון לאדם להתחיל להרגיש שכל העולם נברא לכבודי? מתי האדם יכול באמת לקבל מספיק כוח, הבנה, כדי שהוא יתחיל לעבוד גם עם דבר שהוא חיצוני לעשירייה, לקבוצה שלנו כדי לראות באמת שכל העולם נברא לכבודי?

אני לא יודע, זה מאוד אישי. אני לא יכול להגיד.

תלמיד: יש לך איזו עצה כדי להעביר לתלמידים, מתי להתחיל להסתכל על זה? כרגע אנחנו אומרים להם, תחכו רגע לפני שאתם מתחילים לעשות את הצעד הזה החוצה.

יש "תחכו רגע" מתוך שהם לא תופסים את התמונה השלמה ואז גם התוצאה שלהם מהמחקר כביכול, לא תהיה תוצאה נכונה. צריכים למשוך אותם כמה שאפשר יותר פנימה, פנימה, פנימה, פנימה. כמו עם ילדים שאנחנו נותנים להם כל מיני צעצועים שישחקו, בינתיים ילמדו משהו דרך הדברים החיצוניים.

תלמיד: זאת באמת העצה שאנחנו נותנים. מה הסימן שאדם יכול להתחיל לעבוד עם העולם בחוץ?

במידה שהוא יכול להרגיש את העולם הזה בתוכו.

תלמיד: האם להרגיש את העולם הזה בתוכו זה להרגיש את העולם הזה כחלק מהדבר שהבורא הכין לכבודי, זאת הכוונה?

נגיד, כן.

שאלה: דיברנו הרבה על כך שאדם לבד לא נחשב ברוחניות, לפחות הוא בעשירייה, שמענו שיחה שהייתה לך התכללות עם חברים, והרגשנו מתוך השיחה שרוצים להתכלל עם עוד עשירייה, עם עוד חלקים, זה כבר חבר מרגיש את עצמו כמו נציג של העשירייה שלו. אז כשבן שאדם רוצה להרגיש שכל העולם נברא לכבודו והוא לשמש את קונו, הוא צריך קודם לסדר את עצמו נכון בעשירייה? מה זה נותן לו בעצם הסידור הפנימי הזה שהוא עושה קודם עם העשירייה שלו כדי להיות מוכן לקבל את השיקוף הזה של העולם, שזה הכול השתקפות?

זה שהוא מסדר את עצמו בתוך העשירייה שלו זה נותן לו יחס נכון לעולם שמחוצה לו.

תלמיד: לפני כן מה הייתה לו הבעיה להתייחס נכון, כשלא היה לו עשירייה?

לפני זה הוא לא יכול היה לעשות את זה, כי לא היו לו מספיק נתונים לייצב את עצמו נכון כלפי העשירייה. ועכשיו הוא מקבל איזה כיוון, סטייה, עיוות, והוא כן יכול לסובב את עצמו יותר נכון לעשירייה.

תלמיד: אמרת קודם, אדם צריך להרגיש שהוא ממש נמצא במקום כולם כמו מרגיש להתכלל כך בכל אחד, שאתה במקום כולם וחוץ מההרגשה הזאת אתה לא צריך הרבה יותר, וגם חברים מרגישים שלהרגיש את זה בעשירייה זה כמו כל הזמן להיות בתפילה, כי גם לעשות מניין זה בשביל להתפלל בדרך כלל.

כן

תלמיד: היציאה הזאת החוצה של האדם להרגיש את העולם, הוא בעצם כמו איזה מכשיר של תפילה כאילו, שהוא רוצה כל הזמן לשמור על הקשר של המציאות עם הבורא? הוא צריך להגיע למין נקודה כזו שהוא קושר את הכול עם הכול?

כן.

שאלה: אתה מכוון אותנו לאיזו התכללות, מדרגה מאוד גבוהה בקשר בינינו, ואמרת שאנחנו צריכים לקחת אחד את השני ולחבק אחד את השני ולהגיע לאיזו פסגה של חיבור. מה זאת הפסגה הזאת שאתה מדבר עליה?

שכנראה כולם יהיו בפסגה אחת, בבת אחת.

תלמיד: אמרת שכולנו נהיה מכוונים לפסגה הזאת, לחיבור המיוחד, הגבוה הזה. ואמרת שהכול נברא בשבילי. הוא כותב פה "ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת." איך אני לוקח את המידות שאני אמור לקבל מהבורא שהוא טבע בי בהם, דרך הקשר שלי שאני אחד הבחורים בחברה עכשיו? אנחנו רוצים להגיע לאיזו פסגה כזאת של חיבור, ואז כל אחד מגלה באמת את התכונות שלו שהוא קיבל מהבורא וכולנו ביחד כאחד.

כן

תלמיד: איך אנחנו מכינים את עצמנו לדבר הזה עכשיו?

למה לא? מה יש בזה נגד?

תלמיד: לא, ההיפך, אני לא נגד, אני בעד, אתמול שמענו את השיחה שלך עם החברים בעשירייה, עם החברים, וגם עלתה השאלה הזאת, איך אנחנו באמת מכינים את עצמנו כבר למצב הבא של ההתכללות, לכנס שיהיה לנו בפברואר. ואני חושב שכבר מעכשיו, ההכנה הזאת שאתה מדבר עליה, כבר פסגת החיבור ואחריה התכללות, איך אנחנו כבר מתחילים מעכשיו בין העשיריות, כמובן בתוך העשירייה לראות קודם כל כמה באמת אנחנו מוכנים להתכלל עם עשיריות אחרות, ואיך עושים את זה?

רק על ידי פתיחת הלב, פתיחת הלב לכל החברים שייכנסו שם.

תלמיד: זאת אומרת שכל אחד צריך להרגיש מהעשירייה שכל החברים הם.

נמצאים בליבו.

תלמיד: ואז איך אנחנו בעצם את הקשר הזה עכשיו כשכל חבר בעשירייה מרגיש את כולם בתוכו, את החשיבות של כל אחד ואחד שהם חלק ממנו, איך אנחנו הולכים את הקשר הזה בינינו, בין שתי עשיריות. עכשיו אנחנו רוצים ליזום מפגש עם עוד עשירייה, זה לא יהיה נכון לעשות את זה?

לא.

תלמיד: אז איך לעשות את זה עכשיו?

קודם כל אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתחברים בינינו, מה זה להרגיש את כולם בלב אחד. וכך להתקדם.

תלמיד: אז הפסגה הזאת של החיבור שאמרת קודם היא קודם כל בתוך העשירייה?

בתוך העשירייה ודאי. ובעשירייה עדיין אנחנו לא מרגישים את זה מה זה נקרא חיבור בתוך עשירייה. לי אין מילים לומר על זה.

תלמיד: אני מרגיש שהתפילה המשותפת שאנחנו עושים כל יום מאוד מכוונת אותנו ומקרבת אותנו למצב החדש. מה עוד אנחנו צריכים לדרוש מהבורא? מה עוד אנחנו צריכים לדרוש, שייתן לנו עוד כלים שנרגיש באמת מה שאתה אומר.

אני חושב שכדאי לנו להתפלל על כך שהרגשת החיבור לא תסתיר מאיתנו את מצב הפירוד.

תלמיד: למה הכוונה שלא תסתיר מאיתנו את מצב הפירוד?

נברר את זה אחר כך, אני עוד לא יודע איך, איך לצייר את זה.

שאלה: קודם כל להגיד שכל נושא ההתכללות שעכשיו צף, הבאנו מסמך, אפשר עוד מעט לעבור לקרוא בו, לפתוח יותר. הוא כותב פה בעל הסולם, "כל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת." אז לצורך חיבור אני מבין שאני צריך את כל התכונות, המידות, כל מה שיש בחברים בעשירייה שלי אני זקוק לעבודת ה'.

כן.

תלמיד: ומה לעשות עם תכונות ונטיות ומידות שיש בחברים בעשירייה שמעצבנות אותי, שאני לא אוהב אותן, אני לא מסוגל לסבול, זה הפוך ממני, אחד רגזן, אחד אדיש, אני לא אוהב את זה, זה מפריע לי. מה אני עושה עם זה? יש לי מה לעשות?

לא, אין לך מה לעשות, רק לאהוב אותם.

תלמיד: איך לאהוב אותם?

אין לי, אני לא יודע. אני היום כבר לא מסוגל להיכנס לתוך זה.

(סוף השיעור)