שיעור ערב 21.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 30, "תורת הקבלה ומהותה"

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 32, "שכל הפועל"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "תורת הקבלה ומהותה", עמ' 30, טור ב' כותרת "סגנון פירושים ע"פ חכמות חיצוניות".

נשתדל לקרוא יחד, להבין יחד, להתחבר יחד ולזכות יחד.

סגנון פירושים ע"פ חכמות חיצוניות

"ובזה מקור טעותו של הרב שם טוב, שפירש את המורה נבוכים על-פי חכמת הקבלה, והוא לא ידע, או עשה עצמו כלא יודע, שאפשר לפרש גם את חכמת הרפואה, או כל חכמה אחרת, על-פי חכמת הקבלה, לא פחות מאשר את חכמת הפילוסופיה. להיות שכל החכמות כלולים בה, ובחותמה נחתמו. אמנם ודאי, שהמורה נבוכים לא התכוון כלל למה שפירש השם טוב ז"ל, והוא לא ראה איך... בספר יצירה פירש הקבלה, על-פי הפילוסופיה. וכבר הוכחתי שסגנון פירושים אלו, אינם אלא ביטול זמן, כי חכמות חיצוניות אינם צריכים עדות, וחכמת הקבלה בטרם התפרשו דבריה, אין טעם להביא לה עדים, על אמיתיות דבריה. בדומה לתובע, שבטרם הספיק לברר טענותיו, מביא עדים לאמת דבריו (פרט לספרים העוסקים בעבדות ה' כי חכמת עבדות ה' צריכה באמת עדים על אמיתותה והצלחתה, ויש להסתייע ממקום חכמת האמת). אמנם כל החיבורים הנמצאים בסגנון זה אינם ח"ו לבטלה, כי לאחר שנבין היטב ביאור החכמה על-פי עצמה, נוכל להסתייע הרבה בעניין ההקש, איך כל החכמות נכללים בה, וגם האופנים איך לבקשם וכו' וכו'."

ודאי שאפשר לפרש את כל החכמות לפי חכמת הקבלה אבל זה לא יכול להועיל לנו בינתיים. אבל באמת, אפשר לכתוב הכול בשפת הקבלה, מהדברים הקטנים ביותר עד הדברים הגדולים ביותר. אתה פשוט מוריד אותם לאור וכלי שמזה מורכבת כל המציאות, ולכן אפשר לפרש, אבל מי צריך את זה? אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שמתוך ההשגה הפנימית שלנו באורות וכלים אנחנו מרגישים על מה מדובר בכל הספרים.

סוד השגת החכמה

"שלוש סדרים יש בחכמת האמת ואלו הם:

א. בחינת המקוריות שבחכמה, והיא אינה צריכה לשום עזר אנושי, כי כולה מתנת אלוקים היא, ובחלקה לא יתערב זר."

זאת אומרת, היא בעצמה תמימה, כמו שכתוב "תורת ה' תמימה", תמימה שאי אפשר לנגוע בה, זה ממש אור ללא כלי.

"ב. ההבנה שבמקורות האלו שהשיג ממרומים, בדומה לאדם שהעולם ומלואו ערוך לפניו, עם כל זה הוא צריך לשקוד הרבה, להבין את העולם הזה, אף-על-פי שרואה הכל בעיניו, יש פתאים ויש חכמים. ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו, או ח"ו לסגת אחורנית (מה שאין כן בבחינה הראשונה, כולם מקבלים באופן שוה, מבלי להוסיף, ומבלי לגרוע, בדומה לאדם, בהבנת המציאות שבעולם הזה, אשר בראיתה הכל שוים, מה שאין כן בהבנתה, יש המתפתחים והולכים דור דור, ויש נסוגים לאחור). וסדר מסירתה, מכונה לפעמים, מסירת שם המפורש, והיא נמסרת בתנאים רבים - אבל רק בעל-פה, ולא בכתב.

ג. הוא סדר שבכתב, והוא עניין חדש לגמרי. כי מלבד שנמצא בו הרחבה יתירה להתפתחות החכמה, אשר כל אחד מוריש בסגולתה כל הרחבת השגותיו, לדורות הבאים אחריו, הנה עוד נמצא בה, סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו - ולסדר הזה, יש ארבע שפות כמ"ש לעיל, ושפת הקבלה עולה על כולם, כנ"ל עש"ה."

סדר מסירת החכמה

"הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות.

אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם.

אמנם גם בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" - וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה."

שאלה: בדרך הראשונה, עושה רושם שהאדם מתקדם לבד. האם יכול להיות דבר כזה?

בעל הסולם לא כותב כאן בכלל על הקבוצה, על החברה, הוא מדבר על השגה כלפי המורה.

תלמיד: גם בהשגה כלפי המורה?

הוא לא אומר כאן שאתה חייב להיות מחובר לעשירייה. אלא על זה אין ויכוח כי לא יהיה לך כלי, אבל יחד עם זה איך אתה מתחבר לשורש.

תלמיד: אז בחלק הראשון החיבור של האדם הוא לעשירייה, אבל מה קורה בשלב ב'?

אף פעם האדם לא הופך להיות כלי, אין לו נפח, יש לו נקודה, הוא חייב להיות קשור לעשר נקודות.

תלמיד: שזה בעצם החלק הראשון, שהוא קשור בעשר נקודות?

כן.

תלמיד: ובעצם הוא בתהליך של לימוד, אבל עוד אין לו קשר עם הרב?

כן.

תלמיד: ואז יש את החלק השני שזה כבר פנים בפנים, אחרי שכבר השיג איזו מדרגה?

ודאי.

תלמיד: יש פה משהו שהוא אומר על החלק השני ש"כל אחד יכול להוסיף על חברו חס ושלום לסגת אחורנית", מה זה אומר?

שכולם תלויים בכולם.

תלמיד: הוא אומר כאן "ועל כן מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם", מה זה אומר?

יש "חן" מה שנקרא. זה לא כמו שבעולם שלנו, אלא בדרגה רוחנית יש כזה מושג.

שאלה: יש שלב כזה בהתקדמות הרוחנית של האדם שהוא כבר לא יתבלבל, כמו אדם מבוגר בעולם הזה?

זה תלוי בגודל האמונה. אנחנו לא מבינים עד כמה זה נגד השכל. כבר דיברנו על זה בימים האלה, עוד נדבר על זה מחר.

רב"ש נתן לנו פעם דוגמה של המעטפה. אני זוכר שבדיוק נסענו מבני ברק לפתח תקוה לסאונה ביום שישי ועברנו דרך הגשר הזה בכביש גהה, ואז שאלתי אותו מה כל כך מדברים על אמונה.

אז הוא אומר כך, נגיד נתת לי 1,000 דולר ועכשיו אני מחזיר לך. אני מביא לך מעטפה, אתה פותח אותה, סופר ויש שם 999, דולר אחד חסר. אתה אומר שאולי טעיתי, מה זה דולר אחד. או שאתה אומר שאני לא טעיתי אלא אם אני ספרתי אז בטוח שאני צודק כי אני הרב שלך, ולכן אתה מקבל את ה-1,000 האלו, בשבילך זה 1,000.

בפעם הבאה אני מחזיר לך מעטפה ואתה מוצא במעטפה נגיד חצי, 500 דולר ולא 1,000. אז עכשיו אתה צריך להיות בגובה אמונה שיש שם 1,000. בטוח 1,000 כי אני בעיניים שלי ראיתי ונתתי לך 1,000. אתה בעיניים שלך מסתכל ורואה שזה 500, אז אתה צריך להוסיף את האמונה שלך ולהגיד שזה 1,000.

ועוד מקרה, שאני מחזיר לך מעטפה, אתה פותח והיא ריקה לגמרי. לפי השכל שלך חסר 1,000 דולר, לפי האמונה שלך אתה צריך להשלים כאילו שזה 1,000 דולר שלמים. אז נקרא שיש לך אמונה שלמה, והיא למעלה בניגוד לדעת. עכשיו תנסה לשחק עם זה, בוא נראה אותך בחיי היום יום. במידה שאתה כך מאמין למורה שלך, במידה הזאת אתה יכול כמו שהוא כותב לקבל מהמורה.

שאלה: אמונה תלויה בגדלות המורה?

בגדלות הבורא בעינייך, שזה תלוי בגדלות המורה בעיניי הסביבה, "ברוב עם הדרת המלך".

תלמיד: אמונה זה רק בין תלמיד למורה או שזה גם בין חברים?

בצורה מסוימת יכול להיות.

שאלה: וזה מה שמביא שמחה?

וודאי, אם משיגים את האמונה, אמונה זה כבר אור, זה אור חסדים שכבר מעלה אותך למעלה מהכול, זה מביא אמונה.

שאלה: אני לא מבין את הדוגמה, מה זה מעטפה, מה זה שאני נותן 1,000 דולר?

אני חייב לך 1,000 דולר. אני נותן לך מעטפה ואומר, הנה 1,000 הדולר שלך. אתה פותח אחר כך את המעטפה ורואה שם דולר אחד.

תלמיד: אפשר דוגמה אחרת?

לא.

תלמיד: זה לא קורה כך, שאני נותן אלף. יש עוד דוגמאות?

למה? הדוגמה הזאת מצוינת.

תלמיד: אבל זה לא קורה.

מה זה לא קורה?

תלמיד: אני לא נותן כסף, אתה לא מחזיר כסף.

אז אל תיקח את הדוגמה. אין לי מה לתת לך יותר, אין דוגמה, אין כלום, תעזוב. אם אדם לא מסוגל להבין מה זה נקרא אמונה על פני החשבון, על פני הידיעה, אז אין על מה לדבר.

תלמיד: אני יכול לתאר את זה, אולי זו דווקא דוגמה מצוינת, אני יכול לקבל אותה, אבל אולי יש עוד דוגמאות כדי להבין.

לא. אני לא מבין למה זה לא מספיק לך כדי להבין שאתה לא בזה לגמרי. בשביל מה, אין יותר דוגמאות. למה אתה בורח מהדוגמה הזאת? כי אתה מבין שאתה לא בזה, ואתה חושב שבדוגמה אחרת אתה יכול איכשהו לסדר את עצמך. לא, לא תוכל לסדר שום דבר, זאת האמונה, נגד הדעת, למעלה מהדעת. שבתוך הדעת זה אפס או דולר אחד, או 500 דולר, אפילו 999, אבל לא 1,000, ואתה צריך להשלים באמונה מה שחסר.

תלמיד: אני החלטתי מראש שאני מאמין בך ב-100%, אני לא עושה יותר חשבונות.

לא, אתה חייב לקבל מעטפה, בלי טובות, מחזירים לך כסף, אתה חייב, וכשאתה מקבל את המעטפה אתה סופר ואתה רואה שבמקום 1,000 דולר יש שם נגיד 10.

תלמיד: אז מה זה מעטפה, מה אני מקבל? למעטפות שאני מקבל ממך אני מסכים ב-100%, מה זה מעטפה?

לא, כך אתה אומר, זה לא אומר כלום. אתה צריך לבדוק את האמונה שלך.

תלמיד: אז מה זה מעטפה?

מעטפה זה מקום שבו מכניסים כסף ומוסרים. תראה עד כמה אתה מסובב, מה זה מעטפה, אולי יש כאן איזה סוד, על מה זה מרמז. אתה לא רוצה לחשוב על הדוגמה עצמה, איפה זו ידיעה ואיפה זה אמונה, אתה לא רוצה לחשוב על זה. מעטפה, מהי היא מעטפה, איזו, אולי חומה, אולי כחולה, גדולה, קטנה. מה לעשות, כל אחד עם הקלקול שלו.

שאלה: כוח התנגדות שלי לשכל שלי, להכניע אותו, זו האמונה שלי?

לא. מה יש לי להכניע את השכל? אני לא יודע לספור?

תלמיד: אני סופר, אני רואה שיש שם פחות ואני מכניע, אני מאמין שיש יותר.

מה זה מאמין? אתה יודע שבמקום 1,000 דולר נמצא שם דולר אחד.

תלמיד: אני גם יודע שהשכל שלי מכניע אותי.

לא, אל תגיד שאני לא רואה.

תלמיד: לא שאני לא רואה, אבל אני יודע שאני רואה דברים בדעה שלי שהם לא נכונים.

זה שאתה משוגע אף אחד לא אשם. אתה רואה בשכל שלך ובראייה שלך שיש שם דולר אחד. אל תביא כאן כל מיני הזיות שלך.

תלמיד: אז איך אני יכול להגיע לדבר אמונה?

זה נקרא אמונה. שבידיעה שלי אני מקבל את זה כדולר אחד.

תלמיד: ובאמונה אני מאמין שזה 1,000 דולר.

מה זה מאמין? אני מקבל את זה שזה 1,000 דולר, ואני דבוק ל-1,000 דולר האלה, כאילו ל-1,000 דולר האלה, יותר מאשר לדולר אחד ויותר אם באמת היו 1,000 דולר במעטפה. לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

תלמיד: זה קשה.

לפחות עכשיו אתה מרגיש שזה קשה. אבל כך אנחנו צריכים לחיות. הבנת?

תלמיד: הבנתי, אבל זה קשה.

לכן אל תיתן לי הלוואות.

תלמיד: זה קשור גם לזה שצריך לשפוט כל אדם לכף זכות?

אם זה חברים שלך זה חובה, פשוט חובה.

תלמיד: אפילו שאני יודע שהוא עשה איזה פשע, אני מאמין שהוא עשה משהו טוב, באמונה שלי.

במסגרת של החבר. במסגרת של עובד מפעל או כל מיני דברים שם זה משהו אחר.

תלמיד: מדובר על חבר.

כן. חייב.

תלמיד: בזה אני יכול יותר להבין את המשמעות.

כי זה לא שייך לכסף, לכן אתה מוכן יותר להבין.

תלמיד: אבל אפילו אם חבר לקח ממני הלוואה וזה חבר שלי אני שופט אותו לכף זכות.

לא נכון. כף זכות זה לא שאתה סולח לו. זה לא נכון. אתה לא סולח לו, לא צריכים לסלוח. אתה צריך לקבל את זה כי זה פגם בך, ולא שהוא לא נתן, שכח, לא ספר טוב, בסדר הוא חבר שלי.

תלמיד: זה פגם בשכל שלי, זה מה שמעכב אותי.

זה פגם באמונה שלך ולא בשכל. בשכל שלך אתה ספרת ואתה צודק, זה דולר אחד ולא 1,000. אני לא מבין מה זה דולר אחד? אני מראה לכולם ושואל את כולם, "תגידו, נכון שזה דולר אחד?", כולם אומרים "בטח שכן". אני מכניס אותו בחזרה למעטפה, מסתכל, אולי טעיתי, אולי יש שם עוד 999? אין, יש דולר אחד. יופי, גמרתי לספור, גמרתי עם העסק הזה, עכשיו אני יודע שבמעטפה נמצא רק דולר אחד. אבל אני חייב, חייב להתייחס למעשה הזה כך שקיבלתי 1,000 דולר.

תלמיד: אני אנסה.

תנסה. תביא הלוואה ונשחק כך יחד. זה מאוד רציני, זו פעולה רוחנית ובלי זה אי אפשר להרגיש תופעות רוחניות. כי תופעות רוחניות מרגישים בכוח האמונה, באור החסדים. אמנם זה נראה לנו עכשיו מאוד מוזר אבל כך צריכים להשתדל לעשות. ואתה תראה שפתאום אתה מתחיל איכשהו להבין, להרגיש, להסכים, אתה פתאום רואה בזה עביות. מה זה עביות? שזה מוחשי. זה לא שחסר 999, הם נמצאים שם, רק בצורה כזאת שזה לא הניירות הירוקים האלו, לא. הם נמצאים שם בצורה אחרת. אני לא יכול להסביר לך, אבל זה ממש ככוח החומרי.

תחשבו על זה יותר ויותר, אחר כך תראה. אתה תראה שהעביות שלהם זה כמו העביות של אותה חבילת דולרים עבה. ממש כך. ולא שאתה כאילו, הוא שכח, אני סולח לו. לא, ההיפך, אתה חייב לספור עד הסוף, עד שאתה תגיד "אין, 999 חסרים". מה לעשות? אין מה לעשות, פשוט מפני שזה מקרה שמדובר בחבר שלי אני קיבלתי ממנו עכשיו 1,000 דולר. מתוכם דולר אחד בדעת ו-999 באמונה למעלה מהדעת, וזו הדרגה של הכלי הרוחני שלי.

צריכים יותר ויותר לחשוב על זה עד שמתחילים להרגיש בזה טעם, כי כמו שכותב בעל הסולם שעל ידי העסק שלנו האדם מתחיל [להרגיש], אין דבר כזה שאדם לא ירגיש בו טעם ועביות וממשיות.

שאלה: מאיפה הכוח לעשות את הפעולה הזאת?

כוח להלוות 1,000 דולר?

תלמיד: לא.

לא. אלא מה הבעיה?

תלמיד: מאיפה יש לאדם את הכוח לראות דולר אחד ולראות בזה 1,000? זה המאור עושה? מאיפה היכולת לעשות את זה?

איזו יכולת?

תלמיד: להגיע לאמונה.

אתה קיבלת דולר במקום 1,000 דולר.

תלמיד: קיבלתי דולר, אני רואה דולר, אין שאלה.

זהו, מה עכשיו? מה אתה מחליט, לבוא לחבר ולהגיד לו שהוא צריך להוסיף לך עוד 999?

תלמיד: בעולם הזה זה מה שהייתי עושה.

זה בסדר, נכון. אתה אומר ככה, למה שאני לא אלך אליו ואדרוש ממנו? או שהוא טעה, או שלא, עשה בכוונה, לא חשוב איזה מקרה, למה שלא אדרוש? אני לא צריך לספוג את זה, אל תעשה כאן כל מיני משחקים כאלה כאילו שזה לא נורא, זה לא חסר לי, הוא באמת צריך את זה, אני לא כל כך, אלה חשבונות לא נכונים. אלא אני קיבלתי את ה-1,000 דולר. אתה מבין? אין כאן שום חשבון כדי איכשהו לברוח, להסתיר, למרוח. לא, אני קיבלתי 1,000 דולר.

שאלה: הדוגמה שנתת זה גודל השבירה שמתגלה?

נגיד שכן. וודאי. כל הדברים האלה שלא משתווה זה עם זה, זה גילוי תיקון השבירה.

שאלה: האדם מסופק בלמעלה מהדעת?

אני לא יכול להגיד לך. בשביל זה הוא עושה את זה?

תלמיד: לא יודע אם הוא עושה את זה בשביל זה או לא, האם הוא מרגיש מסופק? יש לי 1,000 דולר, אין.

תלוי איזה סיפוק הוא מחפש. אם הוא מחפש להיות דבוק בבורא אז כן. אם הוא מחפש לא כוח אמונה אלא דברים אחרים אז לא.

תלמיד: וזה ממלא אותו כאילו באמת היה לו, הוא רק מחליף את הקיים?

זה לא ממלא אותו ב-1,000 דולר, הוא לא יכול ללכת עכשיו ולקנות משהו בכוח האמונה שלו בעולם המעשי, אלא הוא יכול להשתמש בכוח האמונה שלו להיות בדבקות. זה כחסדים. אין לי חולצה ולא צריך אותה.

תלמיד: מה הוא משיג בזה?

הוא משיג בזה כוח השפעה, להיות מנותק מהרצון לקבל, להרגיש שהוא פורח באוויר.

שאלה: יש איזה תרגיל שאפשר לעשות שיעזור לנו להתנסות?

תביא 1,000 דולר. איזה תרגיל?

תלמיד: זה התרגיל?

כן. סך הכול. ואני מבטיח לך, אתה תזכור את זה כאילו שנתת לי מיליון. אני מבטיח לך שתהיה לך עם זה עבודה עד גמר התיקון.

תלמיד: אז אנחנו צריכים עכשיו להתחיל להלוות אחד לשני 1,000 דולר, זה התרגיל? אני שואל ברצינות, את הדוגמה הזאת נתת לנו בעבר, אני חושב שהיום בפעם הראשונה הרגשתי עד כמה זה רחוק מאוד מאוד מאיפה שאני נמצא.

כן, כי אתה מבין עכשיו שיש כאן עניין של השלמה.

תלמיד: כן. אז אני שואל איך הולכים לצעד הבא. להתאמן על זה, לעשות עם זה משהו, או רק לחשוב?

בעוד חודש, חודש וחצי תזכירו לי על זה. עכשיו אנחנו נכנסים ללימוד של מרכז העשירייה, מרכז החיבור, הדברים האלה שם יהיו קשורים לאמונה. תהליך מאוד מאוד יפה עכשיו לפנינו. ממש. זה מאוד מרגש אותי. אני לא חשבתי שכך פתאום מגיעים לזה בקהל.

שאלה: זו עבודה פרטית שלי?

לא, אמונה זה לא נקרא שרק אני רואה את זה אלא אני רואה שגם האחרים נמצאים בזה או לא נמצאים, על זה אני לא מדבר עכשיו. אתה כבר שואל איך אני מרוויח, מה אני מרוויח על ידי זה שאני משיג את האמונה. כשמדברים על האמונה לא מדברים בצורה כזאת. אתה לא רואה אחרים, אתה לא צריך לראות אחרים, אתה צריך בעצמך להשיג כוח למעלה מהרצון לקבל שלך ואז לא חשוב אם אתה רואה משהו או לא רואה. בכוח האמונה לא רואים, בו נמצאים ומסופקים.

שאלה: מה שעכשיו אתה מנסה לתאר לנו זה כמו שהסברת לנו כל פעם שצריך לחיות בשני עולמות, כאילו חצי בעולם הזה וחצי בעולם עליון. בעולם הזה אני שונא ולא מאמין וכועס והכול, אבל בחצי השני שלי אני באמונה. לזה אתה מתכוון?

אתה חושב שכל כך טוב להיות באמונה, שזה תענוג גדול, זה ללא מאמצים, זה ללא חשבונות, זה ללא הפסד גדול גם בגשמיות?

תלמיד: אז מותר לי לכעוס ולשנוא, כי אני רואה שבאמת חסר לי כסף. אבל מצד שני באמונה אני צריך להשלים את זה.

איך אתה משלים?

תלמיד: אני חושב שזה כבר לא הכוח שלי, זה כוח שצריך לקבל.

אז שהבורא יספק לי. כן, בסדר. אני קיבלתי 999 דולר פחות ממה שצריך, ה' יעזור. ככה זה?

תלמיד: לא יודע.

מה זה לא יודע? אם ה' יעזור אז קח ממני כל ה-1,000 דולר, שה' יעזור.

תלמיד: אבל עדיין ברצון לקבל אני ממש לא משלים עם זה, כאילו יש בי כעס ושנאה והכל.

אתה רוצה גם את 1,000 הדולר, גם אמונה?

תלמיד: לא.

או שאתה מוכן לשלם ב-1,000 דולר שתהיה לך אמונה?

תלמיד: כן.

אתה חושב לקנות אמונה ב-1,000 דולר? אז בשביל מה אתה עושה את זה אם כך? כדי שיהיה לך כוח אמונה אתה מוכן לוותר על 1,000 דולר? אתה עושה חשבון כמה אמונה שווה בכסף?

תלמיד: לא, כמה כוח יש לי לעלות מעל החוסר הזה.

זאת אומרת, אתה אומר כך, ב-1,000 דולר האלה שאני מוותר עליהם אני בזה מודד את האמונה שלי.

תלמיד: כן.

אתה חושב שזה נכון?

תלמיד: אני חושב שכן כי עדיין אני ברצון לקבל לא מסכים עם זה אבל אני עולה מעל זה.

על ידי מה אתה עולה? זה רוחניות, זה לא שאתה באמת נתת 1,000 דולר, גמרנו.

תלמיד: זה כן רוחניות.

במה אתה עולה?

תלמיד: בכוח האמונה. אני לא יודע מה זה כוח האמונה, כוח ההשפעה, אני חושב שזה התנתקות מהרצון לקבל כאילו.

טוב. עוד נדבר. לא לבלבל אתכם.

תלמיד: מדובר בעצם בדבקות שאני מגיע לבורא. נגיד הייסורים הכי גדולים שאני מגיע אליהם ב-999 דולר.

אתה רוצה להגיד שאתה צריך כוח אמונה כדי להיות דבוק בבורא. אתה רוצה להגיד שאתה קונה את הבורא ב-999 דולר?

תלמיד: אני לא יודע איך זה יופיע. נגיד במקרה הזה, בדוגמה של המעטפה שאתה מתאר.

זה לא חשבון נקי, לא ייצא לך. טוב ככה להיות בחשבונות האלה, להפסיד 1,000 דולר ולא לקבל כלום, זה מלמד, אבל זה לא נכון. אחרת יוצא זה תמורת זה. תן וקח. אתה לא יכול לשלם על ההשגה הרוחנית בהפסד גשמי, למכור את העולם הזה תמורת עולם הבא. לא.

שאלה: אז איך אתה מעביר את היחס? כי מה שאתה אומר עכשיו זה כאילו אני מחפש איזה חשבון גשמי, חשבון ברצון לקבל.

ואז כל הזמן אתה נמצא בזה. זאת אומרת על סמך מה לעשות חשבון, על איזה יסוד לעשות חשבון שאני בכל זאת עוזב את הדבר הזה או לא עוזב אותו, בסדר. נחשוב.

שאלה: אם אני קיבלתי את המעטפה עם דולר במקום 1,000 אז מה השלב הבא? עכשיו יש לי הזדמנות לפנות לבורא ולבקש אותו להשלים את זה ולהצדיק את המצב.

בטח, אתה בא עם מעטפה ריקה ואומר אתה רוצה שאני אקיים את המצווה שלך תביא שכר מצווה, אני אקיים. כן או לא?

תלמיד: לא.

לא. אתה צודק. אז מה כן, מה הלאה, איך אתה בא לבורא, האם יש לך סיבה לבוא אליו?

תלמיד: קודם כל אני רוצה להצדיק את החבר.

למה?

תלמיד: כי זה מגיע ממנו, כל התמונה הזאת שאני קיבלתי זה גם מהבורא. כנראה הוא רוצה משהו ממני, אז יש לי סיבה עכשיו לפנות אליו ולבקש להצדיק את החבר. זה כבר סיבה.

למה אתה צריך להצדיק אותו?

תלמיד: אני קיבלתי מהחבר למשל פחות כסף, אז אני כועס. עכשיו אני רוצה להצדיק אותו.

כדי לא לכעוס.

תלמיד: כדי להצדיק אותו, בכלל.

בשביל מה? אני שואל. מה הסיבה?

תלמיד: שיהיה לי קשר עם בורא.

שיהיה לך קשר עם הבורא. אתה חושב שזאת הגישה הנכונה לבורא?

תלמיד: אז מה השלב הבא אחרי שאני קיבלתי את המעטפה?

אני רק רוצה להראות לכם שאין כאן עדיין על מנת להשפיע ולא כלום.

תלמיד: אז מה אני צריך לעשות במצב שלי? עכשיו אני רואה, אני כועס, מה הלאה?

להמשיך לכעוס אולי, אולי הכעס יביא אותך לפתרון. אתה מחפש השלמה. זאת אומרת אתה בכל זאת מחפש איפה אני כאן יכול במשהו להשלים את ה-1,000 דולר האלה.

תלמיד: אמונה זה לא השלמה?

האמונה מגיעה לך אם אתה לא רוצה כלום. אם אתה מחפש משהו כבר לא תבוא אמונה.

תלמיד: אז מה השלב הבא?

אין שלב הבא. הפעולה עצמה שעכשיו קרתה היא בעצמה ההשלמה והשכר והכל.

תלמיד: אם אני קיבלתי את המעטפה, מעכשיו והלאה מה אני עושה?

גמרנו, זה סוף הפעולה. למה אתה צריך יותר? אם יותר מזה כבר יש כאן בעיה, יש כאן לכלוך.

תלמיד: יש לכלוך, אני מלוכלך.

לא, תחפש איך להישאר במצב הזה בצורה שלמה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

בצורה שלמה, בשלמות. מה שקיבלתי מהחבר אני בדקתי, אני חייב לבדוק, וכמה שמצאתי שם אני יודע שזה כול מה שהייתי חייב לקבל. אני מקבל את זה כדבר שלם.

תלמיד: כרגע אני לא יכול, אני כועס. ככה צריך להיות, זה ברור, מצב שלם, אבל בפועל אני כועס. אז מה אני צריך לעשות?

סימן שאתה צריך תיקון. פשוט מאוד. רק תיקון. אתה עכשיו יכול לפנות לבורא, נגיד ולבקש ממנו לקבל את הצורה הזאת בלב שלם. שהבורא ייתן לך כוח חסדים.

שאלה: ואם קיבלתי מעטפה ריקה, בלי דולר?

אין שום בעיה, אותו דבר.

תלמיד: אין את מה להשלים.

לא חשוב.

תלמיד: המשחק כאילו נעלם.

למה? יש לך במעטפה אפס דולר.

תלמיד: ואם אין מעטפה.

לא, זה צריך להיות משהו. משהו שאתה כלפיו בודק.

שאלה: אפשר להגיד שה-999 דולר זה גילוי השנאה שיש לי כלפי החבר?

לא. מדובר על דעת, לא מדובר על רגש. על דעת. אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: נניח ג'ון, המשרת של הסופי, שעבד עם הסופי, גם לגביו אפשר להגיד שהוא יכול לעשות אותו תרגיל עם המורה שלו, כלומר המורה יכול לעשות איתו תרגיל? האם זה עיקרון נכון לכל אמונה או דווקא ברוחניות אצל לומדי חכמת הקבלה?

הוא היה פועל בצורה אחרת, הוא לא היה בודק את המעטפה, הוא לא היה עושה שום דבר. אצלו זה ביטול. אנחנו כבר לא מדברים על ביטול, אנחנו רוצים להתקדם.

שאלה: אני קיבלתי מעטפה שיש שם דולר אחד ואני השלמתי. אתה תשאל אותי למה יש לי במעטפה דולר אחד?

לא, למה שאני אשאל אותך? אתה נמצא בעסק שלך, "אני מבין למה אתה לא שואל אותי". יכול להיות שלא נמצאים במצבים כאלו, אבל אם אתה קיבלת, זהו. אני בתור חבר שבאמת לא השלמתי ולא נתתי ועכשיו אני רואה שפשוט בדרך התבלבלתי והשארתי את כל הכסף שהייתי צריך להכניס למעטפה על השולחן, אני מסתכל, "אוי, מה זה? 999, רק דולר אחד הכנסתי, איך זה יכול להיות", אז אני רץ אליך, זה משהו אחר. מה אז אתה תגיד לי?

אתה לא יכול לשקר, אתה חייב להגיד, "באמת קיבלתי רק דולר אחד אבל עשיתי השלמה". זה לא אומר כלום, אני חייב להחזיר לך. אתה חייב לקחת את הכסף הזה, ומה לעשות איתו?

תלמיד: ללכת למסעדה ביחד.

במקום לתת צדקה. אני רואה שזו בעיה גדולה התרגילים האלו, אבל עכשיו בחיבור בעשירייה, במרכז עשירייה ובין הקבוצות אנחנו נצטרך על זה לעבוד.

שאלה: למה אתה מתרגש מהמהלך הזה שעכשיו אנחנו מתקרבים אליו? הרי זה תהליך, צעד אחרי צעד.

אני רואה בזה ניסים שכך ממש מתגלים. כל מה ששייך לחיבור ושמגיעים בכמויות אנשים בחיבור, ואפילו סתם מדברים, זה כבר נס מהשמיים.

תלמיד: האם זה לא תהליך צפוי? זה לא שלב ברור?

אני לא יודע מה זה תהליך צפוי. אתה רואה מה זה תהליך צפוי. לידה אפילו בגשמיות, בהמה או אישה שצריכה ללדת, כמה צרות ובעיות יש בזה, אנחנו לא יודעים מה שקורה שם, לא יודעים. תשאל את הרופאים, הם הולכים לבדוק למה כן, למה לא, מה קורה, הם אומרים "נתפלל". רופא שאומר "נתפלל" זה כבר לא בסדר. אבל זה מה שקורה כאן, בכל דבר שהוא שייך ללידת הכלים החדשים. וברוחניות כלים חדשים זו ממש ישועה.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם". מה זה "מרביתם"?

אולי עוד כמה שנים. אני לא רוצה לבלבל אתכם, הנתונים האלה הם לא יעשו בכל זאת כלום. אנחנו לומדים מה שנחוץ לנו בדרך, כל דבר שהוא מעבר לזה זה בא על חשבון העבודה שלכם הפנימית, שאתם תצטרכו לחשוב על זה, לא לשכוח, לברר וכן הלאה. כי בשביל מה, אם זה לא לצורך ההתקדמות העכשווית.

תלמיד: הוא אומר ש"מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם" מה זה "למצוא חן בעיני רבו"?

גם לזה אני לא יכול לענות לך, אבל חייבים להשתדל להיות כמה שיותר קרובים למורה. במה? כל אחד בשלו. הרופא מגיע, עושה לי זריקה, זה אצלו נקרא "להתקרב לרב". אבל זה מאוד מאוד חשוב בכל דבר. גם עם החברים אותו דבר.

שאלה: יש לי צער נוראי בתקופה האחרונה מכך שאני לא מבין על מה הרב מתרגש ולאיזה תהליך אנחנו נכנסים. אני מרגיש שהכול נעלם ממני ובמקום התקדמות יש התרחקות עצומה. איך לראות את התהליך הזה בצורה נכונה?

הוא צריך להיות שמח מזה שהרב שלו שמח. פשוט מאוד, מה יכול להיות עוד? זה נקרא "דבקות ברבו".

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 32, מאמר "שכל הפועל".

שכל הפועל

"מה שכתוב, שכל אדם מחוייב להשיג שורש נשמתו, פירוש: שתכלית הנרצה והמקווה מהנברא, היא הדביקות במידותיו בו ית', כמו שכתוב "ולדבקה בו". ופירשו חז"ל, שזה הדביקות במידותיו ית': "מה הוא רחום" וכו'. וענין מדותיו ית' הם הספירות הקדושות, כידוע. שז"ס שכל הפועל, ומנהג עולמו, ומודד להם על ידם השפעתו וטובו יתברך.

אבל צריך להבין: למה נקרא זה "דביקות בהבורא יתברך"? ולכאורה הרי זה לימוד בעלמא.

ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה שבעולם, מתדבק ונשאר באותה הפעולה, אותו שכל הפועל אותה. כמו שבשלחן, מושג בחינת שכל של הנגר וחריצותו באומנות זו, אם רב או מעט. כי בעת מלאכתו, ערך אותה בבחינת שכלו ומדת שכלו. והמסתכל בפעולה, וחושב בשכל הטמון בה, הרי הוא, בשעת מעשה, דבוק בשכל הפועל אותה, דהיינו שמתאחדים ממש.

כי באמת, אין מרחק וחתך בין הרוחניים. ואפילו כשבאים בגופים מחולקים, אבל השכליים שבהם, אי אפשר לתארם בחילוקים. כי באיזה סכין תחתוך הרוחני וישאר נבדל?

אלא עיקר ההבדל שנמצא ברוחניים, הוא בתוארים. פירוש, משובח או מגונה. וגם בהרכבות. כי שכל, המחשב בחכמת כוכבים, לא ידבוק במחשב חכמת טבעיים. ואפילו באותה חכמה עצמה נמצא הרכבות הרבה. כי אחד מתעלה על חבירו אפילו בחכמה אחת. ורק בזה יבדלו הרוחניים איש מרעהו. אבל כששני חכמים, מחשבים בחכמה אחת ושיעור אחד במידת השכלתם, אז ממש מאוחדים המה. כי במה יבדלו?

ולכן כשנמצא אחד, מחשב בפעולת חבירו ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכח ושכל אחד. והמה עתה ממש מאוחדים, כמו איש שפגע רעהו האהוב בשוק, ומחבקו, ומנשקו. ואי אפשר לנתק אחד מחבירו, מרוב האחדות שביניהם.

ולכן כפי הכלל, אשר בחינת השכל שבמדברים, הוא הכח היותר מותאם שבין הבורא לנבראיו, והוא בבחינת האמצע, דהיינו שהאציל ניצוץ אחד מהכח הזה, אשר על ידי אותו הניצוץ, הכל שב אליו.

וכתיב: "כלם בחכמה עשית". דהיינו, שכל העולם ברא בחכמתו ית'. ועל כן הזוכה להשיג האופנים, שברא בהם את העולם וסדריו, הרי הוא דבוק בשכל הפועל אותם, ונמצא שהוא דבוק בבורא ית'.

וזה סוד התורה, שהיא כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ששיכים לנבראים. ובהיות הנברא משיג על ידם שכל הפועל הכל, כי בתורה הבורא היה מסתכל, בעת שברא העולם, כידוע. והארה שמשיג דרך הבריאה, ומתדבק בשכל הזה תמיד, נמצא שהוא דבוק בבורא ית'.

ובזה מובן, למה הראה לנו הקב"ה את כלי אומנותו. וכי לברוא עולמות אנו צריכים? ומהנ"ל ניחא, כי הראה לנו הקב"ה סדריו, שנדע איך להתדבק בו ית'. שזהו "הדבק במידותיו"."

על ידי זה שאנחנו עוברים על כל הפעולות שלנו ובזה משיגים מה שהבורא עושה איתנו, דבוקים בשכל שלו, זה נקרא שנמצאים בדבקות בו, בשכל הפועל.

(סוף השיעור)