009_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/MAaYeinQ?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ד'

רק מה השאלה? מה יש למלכות, בחינה אחת, או ט' ראשונות או עשר ספירות? ט' ראשונות ועשר ספירות, היינו הך, אני מחלק אותם לא בכלי. אם כן, יש לדבר כך: מלכות, שיש לה הקדם של ט' ראשונות, וזה נקרא אור וכלי. ט' ראשונות בלי מלכות נקרא אור, לא חשוב באיזה מקום שהיא נמצאת, ומלכות נקרא כלי.

וההבדל בין גוף לראש הוא, שמלכות דראש לא נקרא כלי, שלא מקבלת, מה שאם כן מלכות כן מקבלת. מה שיש הבחן, הבחן הקומה. היות שכל אור שבא מוכרח להתלבש ב... בעש... בעשר ספירות, איזה אור מתלבש בעשר ספירות בש... כל מדרגה ומדרגה? שזה תלוי בעביות של המסך.

לפי זה, מה שאנחנו לומדים כאן יוצא, על ט' ראשונות, על האורות לא היה צמצום. הצמצום היה רק על כלי, שכלי אסור לקבל. ואומרים, צמצום א' אף פעם לא תתבטל. תמיד אסור לקבל על מלכות המכונה מקבל על מנת לקבל.

ואומרים, אצל האור לא שייך למה שהוא מקבל אור. רק אצל הכלי. ואם הוא אומר, כלי אחר במלכות אין. על אותו מלכות הייתה צמצום, ומלכות משמשת רק למסך ואור חוזר. אם כן, מי המקבלת אור ישר, זה אתה שואל.

אומרים, מלכות מקבלת, על כל הבחינות. העיקר על בחינתה עצמה היא לא מקבלת. מה זה בחינתה עצמה? מקבל על מנת לקבל. מה הוא עשתה, מה הוא משמש עם המקבל על מנת לקבל? נגיד, אני אגיד משל: בשביל מה נתנו לאדם יצר הרע שנקרא תאווה, בשביל שיקיים אותו או שיתגבר עליה? שישמש עימו או שיתגבר עליו? תשובה, כן או לא?

תלמיד: שיתגבר.

רב"ש: שיתגבר. היינו אומרים, שמלכות שנקראת רצון לקבל על מנת לקבל, מה, בשביל מה נתנו לה את זה? שיעשה מסך. נמצא, שמה משמש מלכות על בחינתה עצמו? רק בתור מסך. שעל ידי זה שמקב... שעושה מסך, ייצא אור חוזר, אז היא מקבלת כבר... אז היא מקבלת תענוג גדול בעל מנת להשפיע. לכן היא אומרת אחר כך: "אני רוצה לקבל אור ותענוג, מדוע? בשביל שאני רוצה להשפיע". זה נקרא על בחינתה עצמה, משמשת במסך ואור חוזר. ואחרי זה מי מקבלת? מלכות, זה עניין אחר.

נתחיל עוד הפעם ונתבאר, שהמלכות כלולה מהרשימות כולן, שנשארו מהתפ"א. ועל כן, אחר שעלה המסך להמלכות של הראש, הלא אין מקומות. מה הפירוש עלה? שפירושו, שנזדכך המסך מכל עביותו שבגוף, בכלי קבלה, ובא בהשוואת הצורה למלכות של הראש, הנה נבחן, שגם המסך שעלה, כלול מכל הרשימות שנשארו במלכות, חוץ מרשימו דבחי"ד.

מה כתוב כאן? הוא רוצה להסביר לנו, שיש לנו להבחין, ממה שהאורות מניחים רשימו במקומם, יש להבחין אחד. הרשימו נשארה בכדי להחיות הכלים. והכלים עם הרשימות, הוא מכנה אותם כלים ישנים העוברים בפרצוף חד... החדש. ועוד יש להבחין, שהמסך שבטבור, מלכות דגוף, נכללה מכל רשימה ורשימה שעולה לראש המדרגה. ופרצוף השני היוצא, הוא על בס... על הבסיס של המסך ש... והרשימות שעלו למעלה.

אם כן יש לנו שני מיני רשימו, רשימו שנשאר בכלים שהוא מכנה אותם כלי המלכות, והרשימו שיהיה במסך שעלה לראש המדרגה, זה שאומר כאן.

הנה הנבחן, שגם המסך שעלה, כלול מכל הרשימות שנשאר במלכות, חוץ מרשימו דבחי"ד, משום שבחינה אחרונה אינה, אינה מנחת רשימו, (כדברי הרב לעיל).

מה זה אינה מנחת רשימו? יש הרבה פירושים. אנחנו צריכים ללמוד, אינה מנחת רשימו דמסך, שיוכל עוד הפעם ל... לדרוש, "תן לו מסך על בחינה ד'", "לא, על בחינה ד' כבר איני יכול". עוד הפעם מתגבר, משום שהוא נחלש על ידי ביטוש אור פנימי ואור מקיף. זה נקרא הבחינה האחרונה אינה מנחת רשימו.

אבל רשימו דהתלבשות, רשימו מהאור, שהאור היה מלובש בכלי, זה נשאר אפילו מקומת כתר, אפילו מבחינה ד' גם כן. לכן אנו מבחינים תמיד בשם רשימו דהתלבשות, שזאת אותה הרשימו, ורשימו דעביות שנקרא נקבה, שנקרא חיסרון, שנקרא רוצה להמשיך, אבל רשימו התלבש לא נקרא נקבה, אין חיסרון שתוכל להמשיך. מדוע? אין עליה מסך.

עתה תבין דברי הרב כאן, שאומר "אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל, חזרו למקומם, חוץ מן הכתר".

כלומר, אחר שהמסך דמלכות של הגוף עלה למלכות של ראש, שנקראת בחינת מאציל אל הגוף כנודע, איך עלתה? אין מקומות. והוא מכח השוואת הצורה אליו, זה נבחן שעלה למעלה. ונמצא משום זה, שנתחבר ונכלל עם המסך שבמלכות של ראש, כמו בחינה אחת, ומתוך שהמסך שבמלכות של ראש, נמצא שם תמיד בזווג דהכאה, כי, כי אין הזדככות בראש, כנודע, הרי, גם המסך דגוף שעלה לראש ונכלל עמו, נמצא שמשמש עמו יחד, לזווג דהכאה ולהעלאת או"ח ממטה למעלה הנוהג בראש, כי נכלל באותו בחינת עביות שיש בהמסך שבמלכות דראש.

מה כתוב כאן? ממה אנו מדברים? אנו צריכים לזכור את הכלל, יש מלכות המסיימת, יש מלכות המזדווגת. מלכות המזדווגת, נקרא שעושה זיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? שני הפכים. מצד אחד היא אומרת, אני רוצה לקבל. מטעם? עביות שב... שבמלכות. מטעם, מטעם הצמצום האור, היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. ומההכאה הזאת בא הזיווג ייחוד. היינו שאומרת, כמה שיכולה לכוון בעל מנת להשפיע היא תקבל, אבל עוד לא קיבלה.

ואחר כך אנו אומרים, המלכות הזאת, הולכת ומקבלת. נמצא, מה זה מלכות בזיווג דהכאה? שהיא אומרת: אני רוצה לקבל כמה שאני יכול להשפיע, זה בשור… זה בכוח. ומזה מתפשט החלק הזה מפה עד הטבור, הנקרא מלכות דגוף. מה זה מלכות דגוף שנקרא טבור? את החלק אם תקבל יהיה בעל מנת לקבל, מה היא אומרת? אני לא רוצה לקבל, זה נקרא מלכות המסיימת.

בא הוא עכשיו ואומר לנו, תדעו לכם שמלכות המסיימת, בזמן שמפסקת לקבל, שנקרא השתוות הצורה שעלתה לראש, נכלל בראש ממטה למעלה, שנקרא מלכות המזדווגת, איך היא יכולה לומר ש"אני כן רוצה לקבל"? הלא בחינתה היא לסיים את המדרגה. נקודה. היא נקראת מלכות המסיימת על עביות דבחינה ד'. על בחינה ג' אף פעם לא סיימה, עוד לא האיר האור על בחינה ג'.

לכן אומרים, מה שאנו אומרים שהמלכות דטבור, הנקרא מלכות המסיימת, שעלתה לראש ונכללה בעביות שממטה למעלה, הכוונה על רשימות חדש, היינו עביות דבחינה ג'. לכן לומדים, כשיצא האור, שראש דגלגלתא עשה זיווג על ג' דעביות, נתעוררת מלכות המסיימת שהיא כבר גוף, ואין לה מקום למעלה, כבר היא מקבלת, ויורדת למטה. לא על בחינה ד' שנקרא טבור, אלא בחינה ג' נקרא חזה.

ושם אנו לומדים עכשיו, שמתעוררת בה את הבחינה שנכללה מ... עביות ממטה למעלה, שיכולה לעשות זיווג דהכאה על בחינה ג'. והחזה הזה שעושה עכשיו זיווג על בחינה ג', יוצא הראש מחזה עד הפה דגלגלתא, שזה מכנה אותה ע"ב החיצון. ומחזה למטה עד הטבור יוצא הגוף שלו.

נמצא שיש במלכות המסיימת, הנקרא מלכות דטבור... דטבור, שני בחינות. מלכות המסיימת, בחינה ד', היא הייתה נכ... נקראת מסיימת, ונכללה עכשיו בעביות דבחינה ג', שאף פעם אף... לא הייתה מסיימת את הבחינה הזאת. ועל בחינה זו נקרא מלכות המזדווגת.

רצונו להיטיב לנבראיו, נגיד על דרך הציור, הוא רוצה לתת לנבראים מאה קילו תענוג. אומרים, רצונו להיטיב לנבראיו. אז הוא היה מוכרח ל... לברוא יש מאין חיסרון. כמה צריך להיות גודל החיסרון? גם כן על מאה קילו. שהמאה קילו אור תענוג בא למאה קילו חיסרון, נקרא זה, ממלא כל המציאות. אין עוד במציאות חיסרון שלא תתמלא. אם כן, מה צריכים הלאה, בשביל מה היה צריך להיות צמצום?

אומרים, ברוחניות, כל חידוש צורה זה בחינה חדשה. אי לזאת, לאחר שמלכות קיבלה האור, לומדים, כמו שבינה... כמו שחכמה, לאחר שקיבל חכמה, אומרים, חכמה בסופה. כאילו עשתה חשבון, התבוננה, עכשיו אני מקבל. המאציל הוא המשפיע, ענף רוצה להידמות לשורשו, וגם כן רוצה בהשתוות הצורה. מה עשתה חכמה בסופה, בהשתוות הצורה? בא אור דחסדים.

נמצא, החכמה הזאת, אנו מחלקים אותה מטרם שהיא עשתה חשבון, שקיבלה, שנקרא הכול מצד העליון, הן הכלי והן האור, עכשיו כבר עשתה חשבון שהיא המקבלת. וזה נקרא בינה. בא הוא ואומר, השורש, של מלכות היא בינה. היינו, לאחר שמלכות קיבלה את האור, גם הייתה עושה חשבון כמו בינה, עכשיו אני המקבל, הוא המשפיע, רוצה בהשתוות הצורה. לעשות כמו בינה לקבל מזעיר אנפין, זה לא הולך, יש שפע מלמעלה שצריכים לקבל. מה אמרה? מקבל על מנת לקבל אני לא רוצה. רק כמה אני רוצה? כמה שאני יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

ברור עד כה?

בא ואומר חוק. מדוע חוק הזה? כל אחד ואחד ישאל לעצמו. המקסימום מה שהיא יכולה לקבל מכל אור הזה, אני מכנה... ד' בחינות. יותר מזה לא יכולה לקבל. אם תקבל, יהיה בעל מנת לקבל, לא בעל מנת להשפיע.

עכשיו נשאלת השאלה, מדוע לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע באותו שיעור שרוצים לקבל בעל מנת לקבל, אתה שואל. מדוע? כי היא מקבלת רק ד' בחינות, שזה נקרא חלק, שזה נקרא אור פנימי, ועיקר האור נשאר בחוץ בסוד אור מקיף. מדוע לא תקבל הכול על מנת להשפיע?

אז הוא אומר חוק: כל מה שבא מצד המאציל, נגמר בפעם אחת. לכן לקבל, רצונו להיטיב, מי ברא הקבלה? בא מצד העליון. לכן אין שום בריה בעולם, צריכה לעשות איזה הכנה, בזמן שרואה איזה תענוג גדול לעשות הכנה לקבל אותו. תכף שרואה, הא! רוצים. לפי גודל של התענוג, כך היא "הההה" ההתעוררות של הגוף.

עכשיו, מה שהתחתון צריך לכוון על מנת להשפיע, זה למדנו, זה בא מצד עבודת התחתון? זה קצת צולע. מדוע? כל אחד ואחד ישאיר לעצמו. אנו אומרים, מה שמקבל את המקסימום, אני נותן מספר שלוש, מספר חמש, לא חשוב, יחידה. מספר שלוש, אולי חמש, המקסימום נקרא מספר חמש, מספר שלוש. ואחר כך כל פעם פעם נחלשת הכוח שלה.

לכן צריכים לומר, שברוחני יש בחי... יש הבדל כל בחינה ובחינה, הן באיכות, הן בכמות, שגם בגשמיות אנחנו רואים. הייתי אתמול בחתונה, רציתי לתת מתנה לחתן. עברתי אתמול בחנות של ברזל, רציתי לקנות קילו ברזל, לתת לו מתנה. או, לתת לו חמישים גרם כסף. או, עשרים גרם זהב. או חצי קראט יהלום. אז אני רואה כמה בערך יוצא. זה תלוי, איכות זה דבר אחר, וכמות זה דבר אחר. ואומרים, מלכות דעליון, זה יותר גדול מכל העשר ס… מכתר דתחתון. גם בגשמיות אנו רואים יש הבדלים בכמות באיכות.

לכן, היגיעה, מה שהאדם צריך לתת, בשביל לקנות קילו ברזל, שרוצה לק... לקנות רבע קילו זהב, צריך לתת יגיעה יותר גדולה. מדוע? אתה יכול לשאול דבר כזה? שואל.

יש לנו שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. בא הוא ואומר כלל: אחד, אין לנו יותר במקוריות... במקור, יותר משני אורות ושני כלים. מאורות לא מדברים, רק מהכלים. האור, השפע שמתלבש בכלי קבלה, מכנה אותו בשם אור החכמה. הם מסתמכים על הפסוק: "והחכמה תחיה בעליה", "חכמת האדם תאיר פניו". לכן מכנה אותם בשם חכמה. היות שחיים זה הפּנים, לכן מכנה אותו חכמה הבאה בכלים דקבלת התענוג, שהוא רוצה לקבל הנאה ותענוג. ואומרים שזה נקרא אור של מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, היינו, שיקבלו בתוך ההשתוקקות להם, שיש להם תשוקה לקבל הנאה ותענוג.

אור השני נקרא אור התיקון. בכדי שיהיה תיקון הבריאה, שיהיה השתוות הצורה, המובן לנו שלא יהיה נהמא דכיסופא, נקרא אור דחסדים. היינו, הבא בכלי שהוא רוצה אז להיות משפיע, לעשות חסד. וכן באיזה מקור אין יותר, רק אור החכמה, אור דחסדים.

אחר כך נסתו... נתהוספו עוד בחינות, מסיבות ידועות. יש אחר כך אור דחסדים בהארת חכמה, ואחר כך נעשה אור דחסדים בלי הארת חכמה, ואחר כך נעשה הארת חכמה בלי אור דחסדים. היה ארבע הבח... ארבע הבחנות שנעשה אחר כך, בהמשך התיקונים.

משל, מה זה אור היחידה? הוא לא מפרש. בחלק ג' הוא אומר כך: אין לנו יותר מארבע בחינות המכונים: חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ויש כתר. הכתר הזה, הוא אומר, מתחלק לשתי בחינות. האחד נקרא עתיק, ואחד נקרא אריך. הרב אומר, מסתמך על הפסוק: "והארץ הייתה תוהו ובוהו". תוהו נקרא עתיק, ובוהו נקרא אריך אנפין.

מה זה עתיק שנקרא תוהו? אומר הרב, בשביל שהוא מטֶה מחשבות בני אדם. מצד אחד הוא נקרא אין סוף ומאציל, מצד השני נקרא נברא. זה כתר דתחתון. מה זה אריך אנפין? בוהו. הד' בחינות הנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, באים מכתר, אבל מה הכתר עצמו? שום דבר, רק ממנו באים כל אלה ארבע הבחינות.

נמצא, מה זה אור היחידה? הוא לא מסביר. יש ארבע בחינות יחידה ששם מייחדים, אבל באופן פרטי, אין פירוש. ואז מה זה נפש, מה זה רוח, מה נשמה, הוא כן מפרש בפירושי המילים. הארת חכמה בלי חסדים, הוא מכנה גבורה, וחסדים בלי ... הארת חכמה, לפעמים הוא מכנה אותם כללות ה' חסדים, אבל זה רק מילים.

אז גמרנו את רל"ו, טור א' "וכבר ידעת" צריכים להתחיל.

ממשיך עכשיו דף רל"ו, טור א', "וכבר ידעת":

וכבר ידעת, שאלו הרשימות, שנשארו בהמלכות של הגוף, הנה הן כלולות בהמסך שעלה לראש, כמה רשימות נשאר, שהוא דורש שייתן לו מסך, לקבל האורות השייכים לרשימות האלו? שהן רק עד עביות דבחי"ג, כי מעביות דבחי"ד לא נשארה רשימה כנ"ל, שיוכלו לומר שעוד הפעם רוצה להמשיך אור כזה. נחלש הכוח של המסך.

ולפיכך, אחר שהמסך דגוף, נכלל ובא בבחינת הזווג של המסך של ראש, וקיבל ממנו, וקיבל ממנו, את עביות שממטה למעלה הכלולה בו, זה כבר מדברים בהבחנה השנייה, הנה אז חזרו ונתעוררו אותן הרשימות הכלולות בו ממלכות דגוף, ושבו לעביותן כבתחילה. דהיינו, עביות שממעלה למטה כנוהג בגוף. באופן, שמתחילה נכלל המסך בהמלכות של ראש, ונתעבה בעביות שממטה למעלה הנוהגת בראש. ואח"כ נתעוררו הרשימות הכלולות בהמסך ונתעבו גם הן, שבהן נתהפך העביות ונעשתה לבחינת ממעלה למטה.

הוא מבאר לנו את השתי הבחינות שדיברנו מקודם. אחת, שמלכות דטבור, שנקרא מלכות דגוף, נקרא מלכות המסיימת את המדרגה. שמלכות דטבור אומר: אני לא רוצה לקבל. מדוע? אם אני מקבל, אני אהיה בעל מנת לקבל. המסך הזה, מלכות המסיימת, לאחר הזדככות. ואמרנו שהמלכות עלה לראש, מלכות דטבור, והוא נכלל מכל הרשימות, היינו, שהוא רוצה להמשיך אור על הרשימות שנשאר בו.

הוא מפרש, מה זה רשימו? תשוקה. אם היה לו איזה דבר שנשאר לו טעם ממה שהיה לו, הדבר הזה גורם לו תשוקה להמשיך אותו הדבר, מה שהיה לו לפ... מקודם לכן. אבל בחינה אחרונה נאבדת, היה בקדושה, אם הוא יודע שאין לו כוח להת... שאין לו כוח התגברות, הוא תכף לא רוצה. רק מה? תן לי על ג' בחינות.

והיה שם שתי פעולות. אחת, שהמסך עם הרשימות נכללו במלכות המזדווגת, במלכות דפה דראש. היינו, הוא רוצה להסביר לנו מה הרוויח, אור מקיף, שהוא רוצה להאיר, בזה שביטל מלכות המסיימת. זה נקרא מלכות דטבור. אז אם הוא הרוויח הרבה, המלכות המסיימת, מלכות דגוף שעלתה לראש, נכללה במסך ועביות של הראש ממטה למעלה.

ועשה שם, והיה שם זיווג, מה שראש דגלגלתא עשה על ג' דעביות, ואז יצא מסך עם עביות, נקרא מלכות דטבור, בחינתה עצמה שהוא מלכות דגוף, לכן ירדה למטה. לא לד', רק לג', לחזה. אבל היא מלכות דטבור, הנקרא מלכות המסיימת, שעומדת בחזה, נכללה גם כן ממלכות המזדווגת, ממלכות שממטה למעלה. נמצא, מלכות המסיימת שאמרה מקודם, אני לא רוצה לקבל יותר, עכשיו אני כן רוצה לקבל. בשביל מה שאני רוצה להשפיע? וזה נקרא פה דמלכות דראש דע"ב, העומדת בחזה.

נמצא, יש כאן שתי פעולות. פעולה ראשונה, שעיקר העביות על הזיווג שהייתה בראש דגלגלתא נקרא פרצוף ע"ב הפנימי, שממלא את הכלים הריקניים של פרצוף גלגלתא. ואחר כך מתגלה... ההתכללות, שהיא נכללה בעביות שממטה למעלה, מלכות המזדווגת. נמצא שמלכות המסיימת הרוויחה עכשיו המלכות המזדווגת.

אבל הוא שואל, איך יכול להיות? אז הוא מפרש, היא הייתה, מלכות המסיימת, על בחינה ד'. על בחינה ג' היא לא הייתה עוד מלכות מסיימת. לכן מלכות המזדווגת היא בחינה ג', משם נמשך מלכות דגוף בשביל ע"ב בעצמו.

ברור?

הרב לייטמן: ... אפשר לשאול?

רב"ש: ככה, מקודם פרצוף גלגלתא עשה זיווג על קומת כתר, ונתפשטה בכלים דגוף דגלגלתא. עכשיו פרצוף דד' נזדככה, והמסך עלתה בראש ודורש מילוי על בחינה אחרונה, אני מדבר על בחינה ג'. לכן ראש דגלגלתא עשה עכשיו זיווג על עביות דבחינה ג', הנקרא פרצוף ע"ב. בחינה ג', והבחינה הזאת, שהמשיכה עד בחינה ג', יצא בראש דגלגלתא ונמשך לכלים הריקניים של פרצוף גלגלתא.

מה חסר לך שתלמד כך, מה אתה מרוויח שאתה מוסיף מילים?

הרב לייטמן: השאלה היא איך.. ע"ב פנימי וע"ב... ... בחינה ג' זו לא אותה בחינה ג'.

רב"ש: זה מספר אחד, זה מספר שתיים, זה אותו דבר. בטח שלא, מה זה.

הרב לייטמן: על זה אני שואל.

רב"ש: מדוע כן, אני מבין אותך.

הרב לייטמן: שם בחינה ג', זה בחינה ג' דכתר דקומה, דפרצוף כתר. וכאן בחינה ג' זה בחינה ג' כללית.

רב"ש: אני לא מבין השפה שלך. ג' דכתר, זה, זה לא שפה. ... ע"ב, מה שיצא מפרצוף ע"ב, צריך ללמוד ע"ב הזה מאיר עכשיו בכלים דגלגלתא. מה, מה חסר? תלמד כך. אתה אומר, ג' דכתר, אני יודע מה זה חכמה דכתר? יש חכמה דכתר חמש בחינות. אם תתבלבל. אם אני אומר, ע"ב, לא תתבלבל. מה חסר אם תלמד כך? אני אוהב ללמוד מילים, שמוסיפים, לא שנתבלבל. שיש קושיה, אז אני אוהב לפרש.

ע"ב זה ע"ב, פרצוף דגלגלתא. אם אתה רוצה לשאול אותי אור אחד, אני יכול לומר זה אור אחד גם כן. היינו, אפילו אור שמאיר באור העולם הזה, גם כן אור אחד. רק מה, תלוי לפי המקבלים. אז אני יודע מה ש... למה שאתה מכוון.

הרב לייטמן: מדברים על זה כמה פעמים.

רב"ש: נו, גמרנו רל"ו, טור א', צריכים להתחיל טור א' "וצריך שתדע".

וצריך שתדע, ההפרש הגדול בין עביות שממטה למעלה, לבין עביות שממעלה למטה. כי ממטה למעלה, פירושו, כבחינת התנגדות אל התלבשות, ועכ"פ אין שם יחס של הלבשה ולא כלום, וע"כ היא בחינת ראש, שנקראת כתר או א"ס.

מה כתוב כאן? הוא רוצה להסב... לתת לנו הסברה, מה שרב אומר, אור חוזר עולה ממטה למעלה. ואחר כך כתוב, מלכות של ראש מתפשטת מיניה וביה מלמעלה למטה. ממטה למעלה מכנה הרב ראש, מכונה כתר, מכונה אין סוף.

בא, שואל, מה זה ממטה למעלה? אז במקום אחר מפרש כך: למעלה הוא המשפיע. משפיע הנקרא למעלה, מה משפיע? מעלָה בחשיבות. מתי נקרא מקבלים? שהשפע בא מלמעלה למטה, היינו, שהמקבלים מקבל ממנו השפע, אז זה נקרא התלבשות. כמו שמדברים, השכל שלי מלביש אותו, היינו, אני מבין אותו. שמדברים בדברים עדינים אומרים, התלבשות. במקום ק... קיבלתי, קיבלתי מה? כי אני קיבלתי מה שאתה אומר לי. קיבל נקרא עשייה, כאן נקרא הבינותי. זה נקרא כאן התלבשות, השכל שלי מלביש אותו.

נקרא, לפי זה, ממטה למעלה התחתון רוצה לתת השפע שוב למעלה, היינו, הוא לא רוצה לקבל. אם הוא לא רוצה לקבל, אז זה נקרא לא היה... אז לא נקרא זה התלבשות.

ומדוע נקרא ראש? דווקא על ידי זה שהוא לא רוצה לקבל, והוא עושה תיקונים, יהיה לו ה... יהיה לו היכולת אחר כך לקבל מלמעלה למטה. לכן זה ראש, שורש, שממנו יהיה אחר כך התפשטות. וזה דווקא על ידי זה שהוא לא רוצה לקבל. ממטה התחתון למעלה, הוא רוצה לתת חזרה השפע למעלה. ונקרא אין סוף, אם הוא לא מלביש, אין שום הגבלה. נמצא, האור כמו שהוא עצמו, בלי ההתלבשות של התחתון, האור אין שום שינוי. כמו שהאור היה נקרא אין סוף מתחילת יציאתו. פירוש הדבר, אין סוף זה שֵם, כמו שהוא אמר: שלא נשיג, לא נגדירהו בשם.

בפעם הראשונה שאנו מתחילים לדבר מקשר של הבורא עם הנבראים, המכונה רצונו להיטיב לנבראיו, הוא ברא נברא יש מאין, שהנברא הזאת נקרא מלכות. המלכות הזאת נקרא מקבל על מנת לקבל. המלכות הזאת לא עשתה שום סוף, ואור היה מאיר בתוך המלכות הזאת, אז אור היה נקרא אין סוף. לא נעשה שום שינוי מצד העליון גם כן, הוא רוצה להאיר לתוך מקבל על מנת לקבל.

נמצא, השם הזה נשאר. באור אין שום שינויים. וכל השינויים שאנחנו נותנים אחר כך, הם מצד המקבלים. לפי זה יוצא, אם התחתון לא מקבל אותו, אז האור נשאר בשמו הראשון, בשם האין סוף. לכן נקרא ראש, ונקרא אין סוף, ונקרא כתר. כתר נקרא שורש, שממנו יש אחר כך התפשטות. וכל זה הוא רק בזמן שלא רוצה לקבל אותו, ומחזירו אחר, שנקרא ממטה למעלה, התחתון רוצה לתת למעלה.

זה שאומר כאן, עוד הפעם בפנים:

וצריך שתדע, ההפרש הגדול בין עביות, שמשתמשים איתו ממטה למעלה, שהוא לא רוצה לקבל אותו, לבין עביות שממעלה למטה. שהוא כן מקבל אותו, מעליון לתחתון. כי ממטה למעלה, פירושו, כבחינת ההתנגדות אל התלבשות, הוא לא רוצה לקבל אותו. ועל כן, עכ"פ אין שם יחס של הלבשה ולא כלום, מדוע? הוא לא רוצה. וע"כ היא בחינת ראש, שורש נקראת כתר או א"ס. אחד.

והפוכו הוא, בחינת עביות שממעלה למטה, למטה פירוש מעליון לתחתון, התחתון כן מקבל. שפירושו, בחינת הלבשה גמורה להאו"י, לשפע, וע"כ נקרא גוף, שכבר נקרא מקבל, או נאצל, כבר יש מקבל, ולעולם אינו נקרא בשם א"ס או מאציל. מי? הגוף. והבחן זה, נוהג בראש וגוף שבכל הפרצופין שבעולמות. אפילו בעולם העשייה, הראש דעולם העשייה, הכתר דעולם העשייה נקרא גם כן אין סוף. שכל הזמן שלא מקבל אותו והוא רק על שם האור, אור נקרא אין סוף, באור אין שום שינויים.

אתה שואל, ממטה למעלה מדוע נקרא עביות? יש כלל, שאנו מדברים מראש, אנו מדברים משורש. מוכרח להיות משיג. מלכות בלי מלכות, אי אפשר לדבר. אם העביות שנקרא מלכות, מקבל על מנת לקבל, שהוא לא רוצה לקבל, כבר אתם מדברים מעביות. רק מה, הוא לא רוצה להשיג. גם לא משיג, אבל יש כבר מי שהוא הוא.

אם כן, אותו הרצון לקבל לפעמים הוא כן מקבל, אז אתה מכנה. יש לפעמים מלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל, לא רוצה בכלל לקבל מה שבראש. מה זה ראש למדנו? מלכות של ראש, שבא השפע מצד העליון, בל... בא בלי שום הגבלות. רק מלכות דראש עשתה מסך, לא רוצה לקבל, רק עושה חשבון, כמה שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה היא תקבל. וכמה שלא יכולה לכוון על מנת להשפיע, את זה היא לא תקבל. בינתיים עוד לא קיבלה שום דבר.

נמצא, העביות של... שהוא עושה כל החשבונות, הוא כבר מקבל? הוא עוד לא מקבל. נקרא שהוא העוסק עכשיו בבחינת ממטה למעלה, אני לא רוצה לקבל, אני עושה עכשיו חשבונות, כמה שיהיה לי מותר לקבל, כמה שאני אוכל לקבל. בינתיים לא מקבל שום דבר. המצב הזה, העביות שברצון לקבל משמש, לא לקבל.

אלא אחר כך, לאחר כל החשבונות, אומר, מלכות מתפשטת מיניה וביה, היינו, שיכולים לומר, עשר ספירות אין יותר, רק בראש. מה זה גוף? מלכות שמתחלת לקבל, נמצא כל הגוף רק מלכות. ממילא נקרא זה ממעלה למטה. פירוש, מלכות מתחלת להלביש ולקבל. נמצא, ממטה למעלה ממי ... מדבר? אם אין עביות, אין ראש. מי אומר שיש ראש? מוכרח להיות מי שאומר שאני לא רוצה.

גם השיכ… אני לא רוצה ש... זה נקרא לא רו...