שיעור צהריים 09.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לבטל את המחיצות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס' 1.

"יש עבודה גדולה לאדם שיאמין שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא שיצא כותל המפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים, כמו שכתוב "הנה זה עומד אחר כותלנו". ובזמן שאדם מתפלל, צריך שיראה שלא יהיה דבר חוצץ, היינו שצריך לייחד את עצמו עם הקדוש ברוך הוא בבחינת השתוות הצורה."

(הרב"ש. 385. "ואשא אתכם על כנפי נשרים")

שאלה: אם האדם מתפלל זה סימן שיש דבר חוצץ?

כן ודאי, מלכתחילה יש מחיצות, יש ממש כותל בינינו לבורא ואנחנו צריכים לבטל את הכותל הזה.

תלמיד: איך מבטלים אותו ונשארים בהשפעה ולא בקבלה?

אם אנחנו בקבלה אז לא מבטלים את הכותל. לבטל את הכותל זה להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, ולכן באותו רגע שאנחנו מרגישים שיש לנו הזמנה להתקרב לבורא ולבטל את המחיצה בינינו לבינו, אנחנו צריכים להשתדל מיד לענות על זה ולהתפלל ולהתקרב בכל לב ונפש אליו.

ודאי שלפני זה כדאי שנתחבר בינינו בעשיריות ואז כולנו נשתוקק להגיע אליו בדבקות, כך שלא יהיה משהו חוצץ בינינו לבינו. כמו שהוא טוב ומטיב לכולם גם אנחנו רוצים להיות בטוב ומטיב לכולם, "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון", וכך נשתדל להגיע להשתוות. במידה הזאת אנחנו מבטלים את הכותל, את הקיר שנמצא בינינו, וכך נגיע למצב שלא יהיה משהו חוצץ בינינו לבורא.

תלמיד: מה בכל זאת שומר על האדם שלא יקבל בעל מנת לקבל למרות הביטול של המחיצה?

מלכתחילה כשהוא רוצה לבטל את המחיצה הוא רוצה להגיע להשתוות עם הבורא, להיות נותן, רחום וחנון לאחרים, לפחות לעשירייה, וכך הוא מבטל את המחיצה בינו לבין הבורא.

שאלה: בדרך כלל אנחנו מדברים על מחיצות בין לבבות החברים שמונעות מאיתנו להפוך להיות כאורגניזם אחד. כשמדברים על המחיצה בין האדם לבורא האם מדברים על יחס נוסף?

לא, ככל שאנחנו יכולים לבטל את המחיצות בינינו, כך אנחנו יכולים לבטל את המחיצה בינינו לבורא. מחיצה בינינו לבורא אנחנו לא מרגישים אבל אם אנחנו רוצים לבטל את המחיצות בינינו אז אנחנו צריכים לדעת שבזה אנחנו מבטלים את המחיצה שבינינו לבורא.

תלמיד: אני שואל מאחר ואנחנו פותחים יותר את הנושא של השותפות עם הבורא ויש הרגשת שינוי, שהבורא קצת מנמיך את עצמו כלפינו והופך להיות כיועץ המייעץ לנו איך להתעלות.

ודאי, הבורא מסדר לנו את כל התנאים כדי שנוכל להשיג אותו, להתקרב אליו. אבל איך? במידה שאנחנו מתקרבים בינינו בעשירייה, במידה הזאת אנחנו כבר מתקרבים אליו.

שאלה: בעשירייה יש לנו הרבה מחיצות והרבה פעמים אני מתפלל אבל הכוח הוא חלש. מה הכוח שיש לתפילה שמסוגלת לפתוח את המחיצה, ומה התנאי כדי שהתפילה תעזור?

אנחנו מבקשים מהבורא שיבטל את המחיצות בינינו וכשאנחנו מבקשים עבור זה בצורה נכונה ומספקת אז הוא עושה את זה, ומתוך זה שאנחנו מבטלים את המחיצות בינינו אנחנו מבטלים גם את המחיצה שבינינו לבורא. אם העשירייה לא משתתפת בלבטל את המחיצות בין החברים, אז היא גם לא יכולה לבטל את המחיצה שיש בין כל העשירייה לבורא.

תלמיד: מהו כוח התפילה שמסוגלת לפוצץ את המחיצה?

בקשה. תפילה זו בקשה שאנחנו מבקשים. כמו שהבורא בכוונה עשה בינינו מחיצות ומחיצה בין כולנו אליו כך אנחנו מבקשים ''תבטל בבקשה את המחיצות שבינינו כדי שנוכל להתקשר כאיש אחד בלב אחד", ובזה אנחנו מתקרבים אליו. זו כל העבודה הרוחנית שלנו.

שאלה: למה הבורא לא ריחם על נשמת אדם הראשון ושבר אותה לחלקים?

אני חושב שזו דווקא רחמנות, כי הוא נתן בחלקים האלה אפשרות לכל אחד לעבוד על הרצון לקבל הקטן שיש בכל אחד מהחלקים וכך להתחבר ביניהם ולבורא. הוא עשה בזה עבודה יותר נוחה, יותר קלה לנו, ולכן הוא שבר את נשמת אדם הראשון כי כולה הייתה בעל מנת לקבל אחרי ''חטא עץ הדעת'' בצורה כזאת שלא היינו יכולים להתגבר על רצון לקבל כזה גדול, על דחייה כל כך גדולה זה מזה.

לכן הבורא עזר לנו בזה ששבר את הנשמה הזאת, את כוח האגו שיש בה להרבה מאוד חלקים נפרדים, ואז אנחנו יכולים לתקן כל חלק וחלק ולהעביר אותו מצורה אגואיסטית לחיבור ואהבה עד שנגמור כך את כל העבודה ונגיע לחיבור אחד.

שאלה: האם יש הבדל בין מחיצה לכותל, ואם כן מה הופך את המחיצה לכותל?

לא, אפשר להגיד שאין הבדל. מחיצה היא כאילו יותר קלה מהכותל, זה תלוי באיזו דרגת עביות אנחנו מדברים, אבל עכשיו זה לא חשוב.

קריין: קטע מס' 2.

"האדם צריך לקבל עליו מלכות עליונה זו בלב שלם, בלי שום חציצה בינו ובין המלכות. כלומר, שיקבל עליו מלכות שמיים, בין לחיים ובין למוות. ושום דבר שבעולם, לא יזיז אותו להרחיקו במשהו מהמלכות העליונה. כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ואם קיבל זה עליו בלב שלם, נמצא בטוח בעצמו, שכבר לא יצויר יותר שום דבר, חוצץ בינו למקום."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "תורה ותפילה", סעיף 182)

שאלה: מה זה אומר ש''בין לחיים ובין למוות'' צריך לקבל עליו מלכות שמים?

זאת אומרת, שהבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, מנהל את כל המציאות בטוב ומטיב ואין עוד מלבדו, ואני תלוי רק בו בלבד. ואם באים אליי מחשבות ורצונות אחרים חוץ מהשפעה ואהבה אז אני צריך להבין שזה בא אך ורק כדי שאני אבטל את המחשבות והרצונות האלה ואחזיר את עצמי לדבקות בבורא.

תלמיד: יוצא שיש שתי זירות שהאדם עובד בהן, הראשונה היא מול הטוב ומטיב, הבורא, והשנייה היא מול החברים. איך ליישב את הפיצול הזה?

אנחנו לא יכולים לעבוד מול הבורא אלא אך ורק אם אנחנו עובדים בין החברים, ועם התוצאה מהעבודה בין החברים אנחנו יכולים לגשת לבורא.

תלמיד: מה פרוש להחזיק או לגלות את הבורא כטוב ומטיב, אין עוד מלבדו, בין החברים?

להיות טוב ומטיב בין החברים זה לרצות לעזור להם בכול כדי להשיג את מטרת הבריאה.

תלמיד: כדי לגלות שהבורא הוא טוב ומטיב?

כן.

תלמיד: אם האדם במצב שהוא לא מגלה את הבורא כטוב ומטיב, אז הוא צריך להגיד שזה מפני שאני לא טוב ומטיב, ואני צריך לתקן את היחס שלי לחברים כדי שיהיה טוב ומטיב, ואז אני אגלה שבאמת הבורא הוא טוב ומטיב?

כן, אמרת נכון.

שאלה: כשיש הרגשה בעשירייה שלא הצלחנו להתגבר על המחיצות בינינו, מה העשירייה צריכה לעשות?

להמשיך. לבדוק את עצמה כל פעם במה עוד להוסיף, לתקן, ולהמשיך למצב שכולנו נהיה כיחידה אחת. זה מה שצריכים לעשות.

תלמידה: איך אפשר להגיע לנחיצות לבקשה משותפת, להחלטה משותפת שעכשיו אנחנו הולכים על זה ביחד כל העשירייה?

תנסו כל הזמן להיות בזה, שזה יהיה מצב קבוע ככל האפשר.

שאלה: באמרה המפורסמת "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך." בכל הלב זה כלים דקבלה, ובכל נפשך זה כלים דהשפעה. מה זה "בכל מאודך"?

כל מה שאתה מתאר לעצמך, הכול כולל הכול צריך לכוון לבורא.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע לכזה קשר שלא יהיה שום דבר שמפריד בינינו, אבל האגו לא נעלם לשום מקום וגם לא השוני בינינו. באיזה אופן צריך להתקיים האגו בינינו?

זה לא צריך לעניין אותנו. עלינו כל הזמן לראות את עצמנו דבוקים זה בזה, בדבקות זה עם זה, ובצורה כזאת להשתוקק, להתכוונן לבורא.

שאלה: האם הבנייה של אדם הראשון נשלמת בתוך החלקים עצמם שנשברו?

כן.

שאלה: אנחנו לא מרגישים את הבורא אבל כל פעם מדמיינים מהי השפעה בשבילנו, מה זה להיות כמוהו, ומנסים כך וכך וזאת נקודת הייחוס שלנו. האם הבורא בשבילנו, בעשירייה ובכלל, הוא נקודת ייחוס?

אם אנחנו מתחברים בינינו נכון, אז אנחנו מרכיבים משהו שנקרא בורא, "בוא וראה".

שאלה: מי בונה את המחיצות בינינו לבין הבורא, והאם בכוחנו לבטלן?

הבורא בונה את המחיצות ואנחנו יכולים לבטל אותן במידה שאנחנו מתחברים בינינו נכון ולמטרה.

שאלה: כתוב "ואהבת את ה' אלקיך". מה זה "ואם קיבל זה עליו בלב שלם"?

אם אני פותח את עצמי בכל מה שאני מבין ומרגיש ומתחבר עם החברים, ואני פונה לבורא עם החברים יחד מתוך החיבור שלנו, אז זה נקרא שאני פונה אליו למעלה מכל המחיצות.

שאלה: אמרת שלהיות טוב ומיטיב בין החברים זה כשאני רוצה לעזור להם בהכול כדי להשיג את מטרת הבריאה. למה הכוונה שאני רוצה לעזור להם בהכול, האם זה בפועל או ברצון?

ככל האפשר, גם ברצון ואחר כך אם אפשר גם בפועל.

תלמידה: האם אני צריכה לשאול כל חברה מה עוזר לה? כי כל חברה היא שונה.

עליך להשתדל להיות יחד איתן במחשבה שלך, ככל שאת יכולה להבין אותן ובלי לבלבל אותן.

שאלה: מה זה לקבל על עצמי עול מלכות שמיים גם אם זה עניין של חיים או מוות?

זה אומר שיותר מכל דבר אחר בעולם אני רוצה לאסוף את כל החברים שלי יחד בתוך לבי ולתת אותו לבורא.

תלמיד: איך אני נותן אותו?

תן את הלב שלך לבורא.

שאלה: אנחנו צריכות לבטל את המחיצות. למה לבטל ולא להזיז או לשבור אותן?

לבטל כך שלא יישאר מהן כלום, לא צריך להתחכם. לבטל אותן כך שהלבבות יידבקו יחד ללב אחד.

שאלה: כשמקבלים את שליטת הבורא, אז מקבלים את העשירייה כבורא, אבל אני לא מקבלת את עצמי כחלק מההשגחה. איך להבין שהבורא שולט גם בי?

זאת עבודה מתמשכת. עלינו להשתוקק להתחבר בינינו כך שלא יהיו שום מחיצות בכלל, כך שהלבבות יתחברו.

שאלה: בהמשך לקטע הראשון. באיזה אופן פרקטי אנחנו יכולים לשים לב שלא יהיה שום דבר שחוצץ?

אנחנו צריכים לנסות לבנות כזאת מערכת של קשרים בינינו כך שהיא תהיה אינטגרלית לגמרי. שכולם יעזרו לכולם בעשירייה ויבינו שאפשר להשיג את המטרה המשותפת שלנו רק בקשר האמיתי הנכון בינינו.

שאלה: שמעתי עכשיו שההבדל בין מחיצה לכותל הוא דרגת העביות. למה באחד המאמרים שקראנו הרב"ש קרא לשכינה קיר, שהקיר הוא השכינה?

זה נכון. כשאנחנו נתקעים בקיר הזה כדי להתגבר עליו, אז אנחנו כוללים אותו בתוכנו, ולכן אנחנו מתחברים עם הקיר הזה כך שאנחנו נדבקים אליו ובזה מסתכמת העבודה. אנחנו עוד נעבור את כל הדברים האלה. בינתיים עלינו להפוך את הקיר שמפריד בינינו למה שמחבר בינינו.

תלמידה: האם זוהי השכינה שבינינו?

אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו.

קריין: קטע מס' 3, כותב בעל הסולם.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. 

והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח." 

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

כבר מהבוקר עלינו להשתדל לקום עם המחשבה הראשונה, איפה הבורא, האם אני מכוון אליו, האם אני יכול לגשת אליו, להתקרב אליו, לחבק אותו ולאחוז בו.

שאלה: מה הן מחשבות בטלות?

כל מה שלא קשור למטרת הבריאה.

שאלה: על ידי מה אנחנו משכנעים את הבורא לעזור לנו להסיר את המחיצות שהוא שם?

על ידי התפילה.

שאלה: האם אנחנו לא יכולים להתקדם כל עוד כל חלקי אדם הראשון שנשברו לא נשלמים סופית? האם אנחנו חייבים לחכות לכל החלקים?

אנחנו חייבים לדאוג לפחות לעשירייה שלנו ולקבוצה הבינלאומית שלנו, ואחר כך נראה מה עוד כדאי לנו להשלים. אבל מפעם לפעם, כשאנחנו מכניסים לחיבור בינינו ועם הבורא עוד ועוד קבוצות, אז נרגיש איך אנחנו עולים בסולם הרוחני ואיך הבורא מתגלה לנו יותר ויותר.

שאלה: האם לחשוב על החברות מיד בבוקר זה גם "לשפוך את שיחו לה'"?

כן. זו לא פנייה לבורא, אבל זו הכנה כדי לפנות אליו. זה גם טוב כהכנה.

תלמידה: איך משתמשים בהכנה כדי אחר כך לשפוך את שיחו לבורא?

אנחנו אוספים את כול החברים שלנו יחד, ומכולנו, מהלב שלנו המחובר ללב אחד פונים לבורא שאנחנו רוצים להיות בדבקות עימו.

תלמידה: בתפילה?

כן, בתפילה.

שאלה: האם נכון לחשוב שהמטרה שלנו היא לפתח רגישות של כל אחת מהחברות? וזה תלוי ברצון שלנו?

כן, זה תלוי במידה שבה אנחנו משתוקקים זה לזה.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לבקש את הרצון הזה מהבורא?

כן.

תלמידה: אם כך האם ניתן להגיד שהאינדיקטור להתקדמות שלנו זה כשאנחנו מרגישות את ההשפעה החזקה זו על זו, וכשכל המחשבות שלנו מכוונות לבורא אז ההשפעה שלנו היא טובה?

כן.

שאלה: כתוב בסוף הקטע "וחפץ ה' בידו יצליח". מה היא הדבקות הזאת?

כאשר באדם מתקיימת מחשבת הבריאה, מחשבת הבורא.

תלמיד: באותו רגע שהמחשבות הבטלות האלה עוברות בראש שלך, איך להיזכר? איך לדאוג? איך להגיע למצב כזה?

אנחנו צריכים להבין שאם הבורא לא יאיר לנו באור שלו אז אנחנו לא נוכל להשיג שום דבר, רק לבקש. וגם לבקש רק מתוך זה שאנחנו ביחד, כי רק מתוך זה שאנחנו ביחד אנחנו יכולים להשפיע עליו. אדם אחד בודד לא יכול לעשות שום דבר, הבורא לא שומע אותו, הבורא שומע מינימום שניים, לכן עלינו לפנות לבורא מתוך העשירייה ולקוות שיעזור לנו.

תלמיד: יש פעמים שאתה בשיעור פתאום מוצא את עצמך בכל מיני באמת מחשבות שטותיות לחלוטין. איך לבקש בצורה נכונה מהעשירייה שהוא באמת יעזור? ייתן את כוח ההשפעה?

להידבק לחברים כמו ילד שנידבק לאמו כך להידבק לחברים, לא נשאר שום דבר אחר.

תלמיד: זה במחשבות ברצונות בפנימיות?

כן בטח.

שאלה: מה זה לנהל שיח עם הבורא?

לבקש ממנו, לשאול, לפנות, אבל לא מעצמך אלא מהקבוצה. כלומר אתם צריכים להכין את הקבוצה שלכן את הקשר הנכון שלכן עם הקבוצה כדי לפנות לבורא.

שאלה: אמרת להכניס קבוצה אחרת לתוך החיבור שלנו, עוד ועוד קבוצות את כל הקבוצה בינלאומית. איך מכניסים קבוצה אחרת לתוך החיבור? האם תוכל לפרט קצת את העבודה הזאת.

רק בתנאי שאנחנו מחוברים טוב, אחרת המצב יהיה עוד יותר שבור.

שאלה: מה לעשות אם בעשירייה אני מרגישה כל חברה באופן אחר? כי אנחנו לא תמיד יכולות להתאסף יחד ויש כאלו שאליהן אנחנו יותר בקשר אז כמובן שאנחנו מרגישות אותן יותר. אבל מה לגבי חברות שלא מצליחות להגיע הרבה, מה לעשות איתן?

לנסות להיות לפחות מחוברות דרך הקווים.

שאלה: כשאדם מנסה להתחבר לקבוצה, לעשירייה, ונתקל בהתנגדות, כמה מתוך ההתנגדות הזאת הוא יכול לשתף עם הקבוצה או שהוא צריך להתמודד עם ההתנגדות הזאת בעצמו?

הוא צריך לקבל את ההתנגדות הזאת כדבר הכרחי שהוא צריך לעבוד נגד ההתנגדות כדי בכל זאת להתחבר לקבוצה.

תלמידה: האם אפשר לשתף את הקבוצה בהתנגדות הזאת ולבקש עזרה בעניין הזה?

כן.

שאלה: לפעמים קורה באסיפת חברים או בשיעור, כשמעלים תפילה, נניח אנחנו קוראים את התפילה, ולפעמים אנחנו מתחברים ולפעמים אנחנו רק קוראים. אבל אם בקבוצה אנחנו צריכות לבנות איזו תפילה יחד ולקרוא אותה? או שצריך להיות רצון אחד בלב לפחות לשתי חברות?

הכי טוב שאתן תבחרו כאלה מילים, ביטויים שיש להם תגובה עליהן בלב תחברו אותן ותיווצר אצלכן פנייה לבורא שנקראת "תפילה".

תלמידה: כלומר אפשר לחלוק את זה בעשירייה? "אני רוצה להתפלל על כך וכך ולצרף לזה את החברות או להתחבר עם החברות"?

כן, זה אפשרי.

שאלה: כשאנחנו מעלות תפילה משותפת מהעשירייה, זאת תפילה שיוצאת מהעשירייה לבורא. וכשאני מבקשת עבור העשירייה שייתן להן את האור, שהוא יראה את החברות שלי, הרי זאת תפילה שלי, אני לא מחזיקה את העשירייה?

כן, זאת התפילה שלך.

תלמידה: הוא ישמע את התפילה הזאת?

אם תהיי קשורה לחברות, אז כן.

שאלה: דיברת על הקבוצה אבל כאן הוא אומר שתיכף בקומו משנתו. מה זה אומר לקדש את הרגע הראשון בדבקות? זה לתפילה? להגיד לו שלום? מה זה אומר בדיוק? לשוחח איתו?

ברגע שאני מתעורר או משינה או בכלל מכל מיני מחשבות זרות שהיו לי, ואני מבין שאני התעוררתי, אז אני מיד צריך לכוון את עצמי לבורא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך האדם יכול לפתוח את ליבו לבורא 24 שעות ביממה?

האדם לבד לא יכול, הוא צריך גם קבוצה. אם הוא מחובר עם החברים, אז הוא לא יכול להיות עשרים וארבע שעות, אבל לפחות הרבה שעות ביום הוא יכול לכוון את עצמו לבורא, בקריאה, בבקשות. תנסו.

שאלה: המחיצה שמופיעה בפנינו, היא למעשה עזרה כדי לאפשר לנו לעבוד למעלה מהדעת, כדי לראות בתוך הבריאה את גדלות הבורא?

כן.

שאלה: לָמה מופיע פחד גדול כשמנסים להתחבר, מה לעשות איתו?

זו באמת המחשבה הכי קשה, שאנחנו לא רוצים חיבור, אנחנו מפחדים ממנו מאוד, וכאן זו באמת העבודה שלנו העיקרית, לעבוד נגד מחשבות כאלה ובכל זאת להשתדל להתחבר. ואם אנחנו לא מסוגלים, אז אנחנו חייבים לפנות לבורא ולבקש ממנו, שהוא יעשה את זה. הוא שבר את הכלי, הוא עשה את היצר הרע בינינו, אז אנחנו צריכים לבקש ממנו שיבטל את הדחיה שבינינו ויחבר בינינו, ואז אנחנו נגלה בתוך החיבור שלנו את הבורא.

שאלה: כתוב פה על שתי צורות של דבקות עם הבורא, צורה אחת שאנחנו מבקשים מהבורא שיפסיק את הדבקות, והצורה השנייה, שאליה אנחנו משתוקקים. הנקודה הזאת, שהלב יסכים עם הבורא בצורה הדרגתית, מה זה אומר שהלב יסכים עם הבורא?

תמשיכי לבקש לעבוד ותגלי מה זה, את בעצמך צריכה לגלות את זה.

שאלה: האם יכולות לעבור הרבה שנים עד שלתפיסת העולם של האדם יכנס המושג "בורא" בצורה אמיתית?

כן, זה לוקח זמן. כמה? זה תלוי בנו, אבל זה לוקח זמן.

תלמיד: כלומר יכולות לעבור שנים.

בעיקרון כן, זה יכול לקחת גם שנים.

שאלה: האם המחיצה הזאת היא כמו הדחייה כשאנחנו רוצים להתחבר?

כן.

שאלה: היום בערב יש לנו פגישה של כל נשות ליטווניה, האם נוכל להעלות תפילה כדי לבטל את המחיצה הזאת בינינו?

תנסו, אנחנו חייבים לנסות כל הזמן.

תלמידה: האם תוכל לברך על המאמצים שלנו היום בערב?

מכל הלב אני מברך אתכן שתצליחו בכל דרכיכן.

שאלה: מה זה אומר "ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל"?

אם אנחנו מרגישים שזה מעל הכוחות שלנו, אז לא לחשוב שזה למעלה מהכוחות שלנו אם אנחנו יכולים לפנות לבורא והבורא יסדר את הכול.

שאלה: בתקופות שמרגישים מעין ניתוק, איך אפשר לרכז את העשירייה בפנים כדי לפנות לבורא, או שפונים לבורא בלי לנסות את החיבור עם העשירייה?

בלי לנסות חיבור בעשירייה זה סתם, זה לא עובד.

תלמידה: כשיש הרגשה של מרחק וניתוק, איך לחבר את העשירייה בתוכי?

אז לא תצליחי לחבר.

תלמידה: מה לעשות?

לכי להתעסק במשהו אחר.

תלמידה: אתה אומר ברצינות?

אני אומר לך ברצינות. אני מכיר אותך הרבה שנים ואת רוצה לברוח מהעבודה הרוחנית, אז תברחי.

תלמידה: אני שואלת איך לעשות את זה, כי יש לבן אדם תקופות שהוא מרגיש יותר רחוק, מה עושים עם זה?

מתפללים מלב שבור.

תלמידה: יוצא שאני מתפללת מעצמי ולא מתוך העשירייה.

תנסי להתחבר איתם ולהתפלל עבורם, לא עבור עצמך.

שאלה: אם נראה לי שבעשירייה שלנו אין שום מחסומים, שום מחיצות, ושאנחנו אוהבות זו את זו, מבינות זו את זו, מתקדמות בצורה יפה, האם זו הרגשה שקרית?

אולי לא. אבל אם היא לא שקרית, אם היא לא מטעה, אם באמת יש כזה קשר טוב ביניכן, אז בקשר הזה אתן צריכות להרגיש את גילוי הבורא.

שאלה: האם הדבקות המתמשכת מביאה אותנו לגילוי השכינה הקדושה בכל מקום ובכל עת, אני מת והיא חיה?

כן.

שאלה: יש לי הרגשה חדשה בזמן השיעור שכל חבר שואל שאלה מתוכי, שכולם בתוכי, אני ממש דואג עבור כל אחד מהם וממש שמח כשכל אחד מהחברים מקבל תשובה. מה זו ההרגשה הזאת?

זאת התקרבות לחברים. טוב מאוד.

שאלה: אצלנו בעשירייה הרבה מאוד זמן בתפילות ובהרבה מאוד מאמצים אנחנו מנסות שישברו המחיצות האלה, אנחנו רוצות להגיע לאהבה בינינו. לאחרונה הבורא סידר מצבים מאוד עדינים להרבה מאוד חברות בעשירייה, לכאורה גשמיים, ופתאום זה גורם לפתיחות הלב שלפני כן לא הצלחנו להגיע אליה. איך להשתמש נכון במצבים האלה?

לכוון את זה לבורא, כל הדבקות חייבת להיות מכוונת לבורא.

תלמידה: האם בכוונה הבורא נותן את כל הרגישויות האלה לחברות כדי לעזור לנו לשבור את המחיצות?

כן.

שאלה: במשך שנה וחצי, בגלל המצב הפוליטי, עשיריות מדברות על זה שהן רוצות להתחבר, אבל בפועל יש עדיין כל מיני פירודים. מה לעשות?

לעלות מעל זה. אתן צריכות לתאר את עצמכן כלא קיימות על פני כדור הארץ, אתן צריכות להתנתק מהעולם.

תלמידה: לגבי פתרון הבעיה בצורה גשמית. לדוגמה מקובל עזב את מקום הסכנה לישראל, אבל אנשים שהם לא יהודים, איך הם יכולים לברוח מהסיטואציה?

אני לא יודע איך, אבל תנסו, יש פה הרבה מאוד כאלה.

תלמידה: האם להישאר באותו מקום ולהתפלל?

אני לא יכול לייעץ את זה, לא לכיוון זה ולא לכיוון זה.

תלמידה: לדוגמה יש חברה שנעלבת שהעשירייה לא התפללה מספיק. מה לעשות?

צריך לנסות ולבקש שלום עבור כולם.

שאלה: כשאני מרגישה את הניתוק בעשירייה וגם כשאני רואה ניתוק במערכות היחסים בין אנשים בעולם החיצון, אני מרגישה שהבורא מבקש מאיתנו להתאמץ, לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, ויש בי הודיה. קודם הרגשתי רע מהניתוק, עכשיו אני מרגישה הודיה, ואני מרגישה שאפשר לעשות שם משהו, שזו העבודה שלנו. האם זה נכון לראות כך את הדברים?

כן.

שאלה: מתואר פה סדר, שקודם כל האדם ראה שיש העדר דבקות, אחר כך הוא התחיל לבקש מהבורא, ואז הבורא נתן לו את ההסכמה ואת הרצון האמיתי. ההזדהות הזאת, ההסכמה, אמרת שאנחנו בעצמנו נגיע לזה. גם כתוב שאנחנו צריכים להידבק בבורא גם אם יש פה עניין של חיים ומוות, כלומר לא אמור להיות לי אכפת אם אני חיה ברוחניות, לא ברוחניות, אלא ביחס לעצמי הכול צריך להיות באיזו אמונה, לסמוך על הבורא.

כן, זה נכון. הכול צריך להיות בסמיכה מלאה על הבורא.

תלמידה: האינסטינקט הזה של לשמור על עצמי בחיים ומוות זה ממש אינסטינקט בסיסי, זה כל מה שקשור לבהמה, ולא ברור איך באינסטינקט הכי בסיסי יכול להיות משהו רוחני.

כן, יכול להיות. אבל אל תדאגי, את מתקדמת בסדר, הכול יסתדר.

(סוף השיעור)