שיעור בוקר 21.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 625

מאמר קכ"ט "שכינתא בעפרא"

קכט. בחינת שכינתא בעפרא

שמעתי

"חביבין עליך יסורים. אזי אמר, לא הן ולא שכרן וכו', על האי שופרא דבלא בעפרא [על יופי זה שֶבַּלֵּה בעפר]". דהנה עיקר היסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשם ית'. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו". זה השכר.

"אבל בין הזמנים, דהיינו מטרם שיכול להתגבר ולהצדיק את השגחתו ית', נמצא שכינתא בעפרא [השכינה בעפר]. דהיינו שהעבודה בבחינת אמונה, הנקרא בחינת שכינה הקדושה, הוא בגלותא" בעפר "היינו בבחינת ביטול בעפרא, ועל זה אמר, לא הן ולא שכרן, היינו שאינו יכול לסבול את הזמן של בנתים. וזה שהשיב לו "ועל דא ודא קא בכינא [ועל זה וזה אני בוכה]".

יש כאן הרבה דברים, המילים הן כאלה שחלק מגולות וחלק מכוסות, שרק מגלות את הכיסוי. בואו נראה.

קכט. בחינת שכינתא בעפרא

שמעתי

"חביבין עליך יסורים. אזי אמר, לא הן ולא שכרן וכו', על האי שופרא דבלא בעפרא [על יופי זה שֶבַּלֵּה בעפר]". דהנה עיקר היסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשם ית'. נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו.

אבל בין הזמנים, דהיינו מטרם שיכול להתגבר ולהצדיק את השגחתו ית', נמצא שכינתא בעפרא [השכינה בעפר]. דהיינו שהעבודה בבחינת אמונה, הנקרא בחינת שכינה הקדושה, הוא בגלותא. היינו בבחינת ביטול בעפרא, ועל זה אמר, לא הן ולא שכרן, היינו שאינו יכול לסבול את הזמן של בנתים. וזה שהשיב לו "ועל דא ודא קא בכינא [ועל זה וזה אני בוכה]".

שאלה: אתה יכול להסביר את המשפט האחרון "ועל זה וזה אני בוכה"? מי משיב ומה זה "זה וזה"?

אם נברר תחילה את היתר, נבין מהו הבכי.

שאלה:, כתוב במאמר שבזמן הבינתיים אין לו שום דבר לעשות חוץ מלבכות. מה לעשות באותו זמן ביניים חוץ מלבכות?

הוא מגלה שבכוחות עצמו הוא לא יכול לעשות משהו, אבל הבכי עצמו זה דבר גדול מאוד. בכי זה סימן קטנות, שהוא משיג את חוסר הכוח שלו, את חוסר היכולת שלו, הוא מרגיש שהוא קטן ואז הוא מרגיש בזה שהוא קשור לגדול, וכשהוא בוכה, הוא בוכה כלפי הבורא, ובזה הוא מתקדם.

בכי זה לא דבר שאין מה לעשות עימו. על ידי בכי אנחנו משיגים הרבה דברים. אם העבודה שלנו היא בתפילה, ורק על ידי הבקשה, על ידי התפילה אנחנו יכולים לקבל מלמעלה כוחות, ורק כוחות מלמעלה יכולים לעזור לנו להתעלות, אז הבכי שאנחנו מפעילים זה סימן קטנות, זה סימן שאין לנו כוחות, שאין לנו שום תקווה שנעשה משהו בעצמנו אלא כל התקוות שלנו הן כלפי העליון שאליו אנחנו בוכים, לכן בכי זה דבר גדול.

"במסתרים תבכה נפשי" וכן הלאה. יש הרבה שירים בתהילים, כל מיני מצבים ברוחניות שנקראים "בכי". יש עניין דמעות בחוכמת הקבלה. "דמעות" זה נקרא אותם האורות שלא יכולים להתלבש במסך ואור חוזר. זה דבר גדול שגם מגיע לתיקון.

הייתי אומר שכל התיקונים שלנו בסופו של דבר הם מהדמעות, כי אנחנו צריכים לגלות בכל פרט ופרט כמה אנחנו לא מסוגלים לתקן את עצמנו ולבקש. הבקשה האמיתית היא תמיד בבכי. בכי זה סימן של קטנות ושייכות לעליון. לכן כשאנחנו מגלים "שכינתא בעפרא", שהבורא נסתר מהגדלות שלו ומתגלה ההיפך כלפינו, בעפר, שזה עניין של "שכינתא בעפרא", שכינה בעפר, אז ודאי כשאנחנו בוכים, שזה נקרא לבכות על "חורבן הקדושה", על חורבן בית המקדש, אנחנו בזה מפעילים העלאת מ"ן, את הבקשה הגדולה שלנו, וכתוצאה מזה מקבלים מלמעלה כוחות. כך זה עובד.

שאלה: תוכל להסביר את המושג "שכינה"?

"שכינה" זה נקרא הרצון לקבל של העשירייה, שמחברים את כל הרצונות לקבל יחד, ורוצים מזה להגיע להשתוות הצורה לבורא. נכונות לקבל גילוי הבורא על מנת להשפיע מהנבראים זה נקרא "שכינה". רשת הקשר בינינו נכונה ויפה ככל האפשר לפי מצבנו, לפי הדרגה שלנו שמכוונת לבורא.

ברשת הקשר הזו אנחנו מחוברים יחד, אנחנו מחוברים זאת אומרת מתייחסים במשהו נכון זה לזה, ובצורה כזאת מהקשר בינינו אנחנו כך מתייחסים לבורא, רוצים שהוא יתלבש ושנעשה לו בזה נחת רוח. אם אנחנו מתקשרים כך בינינו, ומתוך ההתקשרות בינינו אנחנו מוצאים את ההתקשרות הכוללת שלנו כלפי הבורא, זה נקרא "שכינה". ולתוך השכינה בא השוכן, הבורא, שמתלבש ומתגלה בה. זו העבודה שלנו ולזה אנחנו משתוקקים להגיע.

שאלה: כתוב "עיקר היסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת." אפשר לקבל לזה הסבר?

זה שאנחנו מצטערים שאנחנו לא יכולים לגלות את הרוחניות בתוך הדעת זה טבעי, כי דעת זה מלכות, זה הרצון לקבל, זה הכלי שלנו שבו אנחנו רוצים לקבל את הכול, גם את העולם הזה וגם את העולם העליון, את הכול. כשאנחנו מתעלים מעל זה, ובצורה טבעית אנחנו מצטערים על זה שלא יכולים לקבל בכלים דקבלה, ומתעלים לכלים דהשפעה, אז ככל שאנחנו בכל זאת עוזבים את הכלים דקבלה ונכללים בתוך כלים דהשפעה, שבזה אנחנו מעבירים את מלכות לדרגת בינה, ככל שמעלים אותה לבינה כך אנחנו יכולים לקבל את גילוי האלוקות, לפי חוק השתוות הצורה.

תלמיד: אבל למה ייסורים מורגשים באמונה למעלה מהדעת?

אני עובר לדרגת הבינה, לאמונה למעלה מהדעת, ואז אני מרגיש שם ייסורים. יכול להיות שאלו ייסורים מזה שאני עוזב את מלכות ונכנס לדרגת הבינה, יכול להיות שאלה כבר ייסורי אהבה, שאין לי אהבת ה' עדיין ואני נמצא גם בזה בייסורים. ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. הכול נמדד לפי התענוג והייסורים ואין אחד בלי האחר. גם את התענוג וגם את הייסורים מודדים בעצם באותו כלי רק בלי כוונה וקשר למטרה או עם כוונה וקשר למטרה.

שאלה: איך אני יכול לקבל כוח להתקדם באמונה למעלה מהדעת בתקופת ההסתרה?

על ידי החברים, על ידי הלימוד, בזה שאתה משתדל להחזיק בקשר איתם, אפילו שהקשר איתם עדיין לא התגלה כמערכת רוחנית, אלא עדיין נראה לכם שאתם נמצאים בקשר גשמי בלבד. בכל זאת, אם אתה רוצה להחזיק את עצמך בזה ומאמין למה שכותבים המקובלים שבדרך הזו אתה צריך להתחזק ולהשיג את הרוחניות שלך, אז כך אתה הולך.

העיקר זה לעבור מהרגשה פרטית להרגשה כללית. נניח במצבנו, מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים לעבור מההרגשה הפרטית שלנו להרגשה כללית בעשירייה. שאני לא מודד את עצמי, אני מודד את העשירייה, אני לא מרגיש את עצמי אלא אני מרגיש את העשירייה. אני עולה? לא, העשירייה עולה או העשירייה יורדת ולא אני. כל הזמן אני מעביר את עצמי לעשירייה. אני רוצה להרגיש שאני נמצא בתוך הסירה, וכך אני מתקדם ברוחניות יותר ויותר. אחרת לא יהיה לי שום סיכוי להגיע לרוחניות, אני בעצמי לא מסוגל לשום פעולה רוחנית.

שאלה: במאמר כתוב שעל היופי שנמצא בעפר אני בוכה.

אחר כך נעבור על זה, זה לא חשוב לנו. עדיין הוא מצטער שלא את כל הרצונות לקבל הוא יכול לתקן אלא יכול לתקן רק את אלה שיכולים להיות בלהשפיע על מנת להשפיע. אבל לקבל על מנת להשפיע עדיין נמצאים בקרקע, באדמה ואחר כך הם יבואו, זה נקרא "תחיית המתים".

תלמיד: יש כאלה שבורחים מייסורים אבל העבודה שלנו היא להסתובב עם הפנים לכיוון הייסורים ולקבל אותם כהתחדשות כמו שאומרים על הזקן שהולך ומחפש משהו שהוא לא איבד אבל הוא בכל זאת מחפש.

האם העבודה שלנו היא הפוכה? להתפעל מההתחדשות הזאת ואז הייסורים הופכים לתענוג?

בדיוק, אמרת יפה ונכון. אם אני מחפש את המדרגה הבאה אני כבר לא מרגיש שום בעיה בזה שחסר לי משהו שאיבדתי בדרך.

שאלה: כתוב בטקסט שהשכר הוא שעל ידי עבודה זו יצמח נחת רוח ליוצרו. מהי בדיוק העבודה הזאת בין החברים בעשירייה כמו שאתה רואה את העשיריות שלנו היום?

אנחנו צריכים לתקן את רשת הקשר בינינו כדי שהחיבור בינינו לפי התכונות שלו, לפי החוקים שלו, ההרגלים שלו יהיה דומה לתכונת הבורא. וככל שנצמיד את עצמינו זה לזה ברשת שלנו כך נעלה בדרגות הסולם מכאן ועד גמר התיקון. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אני יכול לקשר את הבעיות והסבל שלי עם העשירייה בלי לגרום להם עצב ובלי להפריע להם בזה שאני בוכה בפנים?

תדאג לחיבור בתוך העשירייה, שאתה הנמוך ביותר ביניהם רוצה לעזור להם ולהחזיק אותם על הידיים שלך.

שאלה: כתוב "עיקר היסורים הן במקום שלמעלה מהדעת. ושיעור הייסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת." אפשר להבין שככל שאנחנו יותר עולים מהרצון לקבל יש יותר ייסורים?

יש יותר ייסורים, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב" אבל הם בצורה אחרת, פחות ופחות בצורה גשמית, יותר ויותר רוחנית.

שאלה: על מאמרי שמעתי אתה נתת עצה לכתוב במילים מה שאני מבין מהמאמר. למשל במאמר הזה, יש לי פחד שאני לא מבין. האם כדאי בכל זאת לכתוב במילים שלי?

תנסה כמה פעמים ותראה האם אתה מבין אותו יותר, האם הוא מתקרב אליך, ואם את המאמר הזה אתה לא יכול לכתוב במילים שלך, תעזוב אותו ותמשיך למאמר אחר.

מה דעתכם, לחזור לפתיחה או לא? אחרת על שני המאמרים האלה אנחנו יכולים להמשיך לדבר עוד שבוע.

אני נמצא במצב שיש לפני חומר, פתיחה ותלמוד עשר הספירות ורצוי ללמוד אותם לא בצורה פורמאלית אלא שאנחנו נרגיש מה הוא כותב בשפת הקבלה, לא בשפת הרגש כמו כאן אלא בשפת הקבלה, שאנחנו נבין את הפעולות ההן בצורה נכונה פנימית. עדיין אין לנו כל כך גישה להבין את זה בצורה פנימית אבל בכל זאת אולי ננסה. אני לא יודע מה לעשות.

שאלה: איך להבחין בין הבכי של האגו שלך שמרגיש את מגבלת כוחו לבכי מהבנה של חוסר הכוח להתחבר עם הבורא?

גם זה וגם זה בינתיים אגואיסטי. לכן אנחנו כאילו חושבים שזה רוחני שאנחנו רוצים להתחבר עם הבורא, זה גם בכי אגואיסטי ולא יותר. אלא העיקר זה החיבור בינינו, הבורא לא נמצא אי שם למעלה. במידה שאני קרובה לחברה אני קרובה לבורא, נקודה, אין יותר. ולכן תיראו עד כמה שאתן רחוקות מהבורא.

שאלה: איך להפוך ייסורים גשמיים לייסורי אהבה?

ייסורי אהבה זה כשאין לי אהבה לבורא ולכן אני נמצא ממש במצב אנוש. אני חייב שתהיה לי אהבה לבורא, ולאהבה לבורא אני יכול להגיע רק בתנאי שאני מגיע לאהבה לעשירייה, אהבה לעשירייה יכולה להיות בתנאי שאני מעלה חשיבות לעשירייה שאני מעריך אותם שהם נמצאים ממש ביני לבין הבורא והבורא מתגלה בתוך העשירייה לא אחריהם אלא בתוך העשירייה.

זאת אומרת, עד כמה שאני מעריך, אוהב, קרוב לחבר במידה הזאת אני עם הפנים לבורא.

שאלה: אם אנחנו בבני ברוך לומדים תורה, למה אנחנו סובלים ייסורים? כי לא ממשים את התורה נכון?

כי אנחנו לא מממשים תורה נכון ואנחנו גם לא יכולים להעביר את הייסורים שלנו להנאה כי אנחנו נמצאים עדיין ברצון לקבל ואין לנו אפשרות לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: אם נממש את התורה נכון לא נרגיש את הייסורים, האם בחיבור נכון לחברים נבטל אותם?

במידה שאנחנו עוברים מקבלה להשפעה, במידה הזאת אנחנו מתפטרים מייסורים ואז יש לנו ייסורי אהבה. כשאין לי מספיק אהבה, ואז במידה שאני מגלה אהבה לחברים ודרכם לבורא, אני כבר מגיע למטרת הבריאה. לפי המידה הזאת אני מרגיש נצחיות ושלמות בכל הבריאה.

(סוף השיעור)