שיעור בוקר 2.5.2020 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

רב"ש א', עמ' 12, מטרת החברה – ב

קריין: כתבי רב"ש כרך א', חלק "מאמרי החברה", עמ' 12, מאמר "מטרת החברה – ב'".

אנחנו נמצאים אתכם בתקופה מאוד מיוחדת, מאוד מעניינת, שהיא נוגעת בכולם. תקופה נגיד של "וירוס הקורונה", אבל זה לא חשוב איך לקרוא לזה. זה לא עניין של וירוס, זה עניין של התגברות ההתפתחות של החברה האנושית לקראת התיקון שלה. והתיקון צריך להתרחש תחת שני כוחות. מגיע כוח מלמעלה, מהבורא, מהאור העליון והוא מראה לנו את הטבע שלנו, ולאט לאט אנחנו מתחילים לראות מי אנחנו, מה אנחנו, עד כמה אנחנו הפוכים כנראה ממה שאנחנו צריכים להיות, ואנחנו צריכים בהתאם לזה לתת תגובה נכונה כדי להתקדם. כי בסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות כמה פעולות שהן בסך הכול נגמרות בתפילה, בבקשה, בזה שאנחנו כן רוצים להידמות לכוח העליון ולהיות עימו בשותפות.

מיום ליום כשאנחנו שומעים מה קורה בעולם, אנחנו רואים עד כמה העולם נופל, אפילו לא יורד אלא נופל ממש למצבים חמורים חדשים. וכאן אנחנו צריכים לשים לב, האם יש לנו מה לעשות, במה לעזור, מה להסביר לעולם על הסיבה למה שמתרחש. והתשובה היא אחת מצידנו, שהעולם צריך לקבל צורת עשירייה. זה בסך הכול מה שצריך להיות, וכולם יהיו כאגודה אחת, ו"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", וכולנו צריכים למצוא דרך לחיבור. הם לא ימצאו את זה אם אנחנו לא ניתן דוגמה, אם אנחנו לא נסביר את זה. ולכן כאן אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו.

למה הבורא נתן לנו התעוררות קודמת לפני שכל העולם מבין את זה? כי בסך הכול בכל הנשמות שהן כמו פירמידה יוצאות בהתקרבות לבורא, אז יש כאלה שמקורבים יותר לפי הטבע שלהם ואז הם מבינים יותר, מרגישים יותר, מקבלים מכות יותר מיוחדות, והם נקראים "ישר א-ל", "ישראל". הם חייבים להתקרב קודם, לכן הם צריכים להתקרב קודם לבורא, בלאחוז בו יותר מאחרים ולהראות גם לאחרים דרך איך אפשר לעשות זאת לכולם. ואת זה אנחנו שצריכים לעשות זאת בדורנו.

יש כאלה שאולי לומדים חכמת הקבלה בכל מיני צורות אחרות, אבל אין להם אותו המעגל הגדול שיש לנו, ולכן אין להם אותה אפשרות להגיע לקהלים הרחבים ולהסביר להם מה סיבת המכה הכללית הזאת שאנחנו כולנו נמצאים בה, כל באי עולם, כל האנשים שעל פני כדור הארץ. ואנחנו נמצאים רק בתחילת המכה ועוד לא כולם מרגישים. עוד הרבה אנשים חושבים שאפשר לחזור למצב הקודם, אבל זה כבר בלתי אפשרי. מיום ליום כשאני שומע מה קורה בכלי התקשורת, בחברות, אני רואה שאנשים יותר ויותר סוף סוף מבינים שהעולם משתנה, הוא כמו אנייה כזאת גדולה שקשה לה לסובב את עצמה, אבל היא סוף סוף מסתובבת ומתחילה לראות את המטרות החדשות שנמצאות לפניה בעל כורחה.

לפי זה אנחנו צריכים להבין עד כמה יש לנו כאן הזדמנות להגיע למצב שאנחנו נהיה שותפים לבורא. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה ומבינים קצת יותר מאחרים מה שקורה. ובמיוחד לא איך הבורא מסובב את הדברים, אלא מה בני האדם צריכים לעשות בהתאם למה שהוא עושה משלו את מה שצריך. ואנחנו צריכים חיבור. וכמה שיותר מהר נקבל את התבנית של האנושות המאוחדת, שכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד, בחיבור עד האהבה, זה אולי עוד רחוק, אבל בכל זאת שנדבר, שנדע שזה מה עומד לפנינו, שאם כל האנשים האלה שהיום נמצאים תחת מכת וירוס הקורונה ישמעו שזה הכול כדי שאנחנו נתחבר כבני אדם טובים זה לזה, אז זאת התרופה לווירוס הקורונה ולכל המכות הבאות אחריו, אחרי הווירוס הזה. כי זה לא ייפסק, אלא עכשיו זה יבוא בתדירות גבוהה מאוד עלינו, כדי שאנחנו כולנו ניכנס למימוש של הדור האחרון, היינו לחיבור כולנו לעשירייה אחת.

לכן, אנחנו צריכים להיות מוכנים להסביר לכולם מה זה להיות בעשירייה אחת, מה זה להיות במערכת אחת, מה זה ה-ו-י-ה, י' ה' ו' ה', שאנחנו צריכים לקבל את התבנית הזאת ואז הבורא יתלבש בנו, האור העליון ימלא את הכלים. זאת המטרה. זאת אומרת, לא חשוב מה קורה ואיך מתרחשת כל המכה הזאת שמגיעה אלינו מלמעלה למטה, באיזו צורות ומה קורה, לא כל כך חשוב לנו, את זה עושה הבורא, זה החלק שלו איך הוא יורד אלינו. הוא מתקרב אלינו ומפני שאנחנו הפוכים ממנו אנחנו מרגישים יותר ויותר גרוע.

מה לעשות? אנחנו לא יכולים לא להימנע מהתקרבות הבורא אלינו, אבל התקרבות הבורא הזאת היא דווקא שמביאה לנו את כל הרע. אמנם הוא כל הטוב אבל אנחנו הפוכים ממנו. לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להסביר לאנושות מה זה נקרא השתוות הצורה עם הבורא, שזה הפתרון לכל הבעיות. כי אחרת הוא לא יכול לעזור, זאת העזרה שלו, שמגלה את הרע, עד כמה הפער בינינו הוא גדול. וכמו שלמדנו, שבכל מה שהבורא מכה הוא מרפא, אבל אנחנו רוצים כמה שיותר מהר לקבל את התרופה מכל מה שקורה.

בואו נתחיל את היום שלנו מלימוד מאמרי החברה שזה העיקר, ונראה על עצמנו איך אנחנו יכולים לממש את זה. נראה איך יחד עם זה אנחנו יכולים באיזושהי צורה או להקרין את זה לאנושות בלי מילים, או אפילו פה ושם להסביר לאנושות באיזו צורה אנחנו צריכים להתחבר בינינו, שהחיבור הזה הוא יהיה דומה לבורא. שהכלי והאור הם יהיו שווים ואז יתלבשו זה בזה והבורא יוכל להתגלות בינינו. מה אנחנו צריכים לעשות.

מטרת החברה - ב'

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם."

הייתי קורא פעמיים.

"והיות שזה נגד הטבע שלנו" להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, "לכן צריכים חברה," כל אחד לא מסוגל לזה, הוא רק צריך חברה "שיהיו כולם כח גדול," אני לא יכול להגיע לבורא, לבטל את עצמי, לקבל את תכונת הבורא, אבל יחד כולם יכולים, "שנוכל לעבוד ביחד," במה? "לבטל הרצון לקבל," שיש בכל אחד "שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע" מכל אחד מאיתנו "להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם."

זאת אומרת אין לי ברירה, אני חייב להגיע לחברה, כי בלי חברה אני לא אוכל לממש את מטרת החיים שלי שבשבילה אני נברא. אני לא קבעתי להיוולד, אני לא קבעתי להיות בן אדם, אני לא קבעתי שאני אהיה עם האגו שלי והטבע שלי, אלה כבר דברים שבהם אני נמצא ואי אפשר לברוח מהם. תראו מה שקורה בכל העולם, בכל האנושות. אז לכל אחד ואחד ישנה המטרה, להגיע להזדהות עם הבורא. והוא מתקרב אלינו ואנחנו מרגישים מזה רע, כי מרגישים פער בין הטבע שלו לטבע של כל אחד.

"לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה." להשתוות הצורה עם הבורא. "אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו," אדם לבד לא מסוגל להילחם עם עצמו, הוא לא מסוגל. תנסו ותראו, זה ייקח מכם שנים, שנים רבות ולא תוכלו להתגבר. כי זה קשה לנו מאוד להיכנס לעשירייה, אנחנו מוכנים לעשות כל מה שרק אפשר, להסתובב סביב העשירייה, באיזושהי צורה לקבל שם איזשהו תפקיד חומרי העיקר לא להתחבר ממש, אלא לא להיות מחוברים בלב, ברצון אחד, למטרה אחת. מה לעשות?

אז הוא אומר, "לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה." להשתוות הצורה עם הבורא, "אז מכל היחידים", אם הם באמת מחליטים שחייבים לעשות את זה, "נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם." כאן הוא אומר לנו איזה פטנט חדש כזה. מפני שכל אחד מלכתחילה, משבירת הכלים שאנחנו למדנו, הוא כלול מכולם, בכל אחד מאיתנו יש כבר הכנה להתקשר עם האחרים, כי יש בי שורש של כולם, אני מיקרו אדם הראשון, אז אני יכול להתקשר לכולם וכך כל אחד מהאחרים, ואז תהיה בינינו רשת שנקראת "שכינה", ששם מתלבש הבורא.

"לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו," כל אחד יכול אז להילחם עם עצמו, כי כל אחד כלול לא מעצמו, הוא כלול גם מאחרים, "מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה." אם אני מתקשר לאחרים, אני מקבל את הכוחות שלהם, ועם הכוחות שלהם אני יכול להילחם עם עצמי. אז אני כבר כלול משניים, מכוח החברה ומהכוח שלי, ואני יכול משני הכוחות האלה כבר לעשות כל מיני צורות מאבק פנימיים שלי.

"ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני." אחרת אני לא אוכל להתכלל מכוחות השני, רק על ידי זה שאני מבטל את עצמי. אני מרכין את הראש שלי ואז אני מוכן לקבל את החבר שהוא יותר גדול ממני. רק בצורה כזאת אני אתכלל ממנו. "וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו." ודאי שבעיניי כל אחד פחות ממני. כך זה מלכתחילה, האגו שלי כך מכוון אותי שכך אני מסתכל על כולם. אבל אין לי ברירה, אני צריך בכוח להרכין את הראש שלי ושהשני יהיה יותר גדול ממני.

אתם יודעים איך זה אצל חיות. הם מתנגשים זה בזה, ואחר כך אחד מרגיש שהוא יותר חלש מהשני אז הוא מרכין את הראש ונותן לשני להיות כאילו למעלה ממנו. זה סימן. רואים את זה אצל האיילות, בדרך כלל אצל חיות רואים את זה, זה סימן שאני פחות ממך. "אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם. וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו." ובשביל מה נתאספו? רק להיות חיבור, כי אין לנו שום דבר בלי חיבור, רק חיבור זה הכוח שעימו והלאה אנחנו יכולים להתקדם למטרה, קודם להתאסף. "ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד," שכל אחד צריך גם להצניע את עצמו ולא להראות לאחרים עד כמה שבאמת הוא מרגיש את עצמו פחות מכולם, "היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת." כך היה אצל מקובלים. "אבל לאנשים קטנים," כמונו, שעוד לא הגיעו ללמעלה מהדעת, לממש תכונות רוחניות אמיתיות רוחניות, "על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה," זאת אומרת, צריכים לדבר ולעשות גם בפעולות וגם בדיבור, רק הדברים שהם מביאים לחיבור, שכל אחד יהיה כמה שפחות מכולם, וממש שבצורה כזאת הם יוכלו להתחבר. "שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'." שההתאספות שלנו צריכה להיות יחד בהכנעה הדדית, כי כך אנחנו מגיעים לבורא. "וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת")."

והלאה הוא ממשיך, רק בזמן שמתאספים לא עם החברים, שיש מישהו זר בעשירייה, אז אנחנו לא עושים כלפיו את התרגיל שדיברנו עליו עכשיו, שכל אחד מכניע את עצמו כלפי כולם, אלא אז אנחנו אז מתאספים כמו שמתאספת כל חברה בחוץ, לשבת, לשתות משהו ובזה להעביר את הזמן קצת וללכת. זה בתנאי שיש אנשים זרים בעשירייה.

"לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש," תמיד מדברים בצורה רצינית, ואפילו שלא רצינית מבחוץ, אבל מאוד מאוד רצינית מבפנים. זאת אומרת, אני מדבר תמיד מעומק הלב שלי, מהנקודה המרכזית הפנימית ביותר של הלב שלי. לא לפחד ולא להתבייש, אלא באמת כך להוציא אותה החוצה, את הנקודה שבלב שלי. אותה ממש, עד שיוצאים לי דמעות. בצורה כזאת אני רוצה להיות מחובר עם החברים. "משום שקלות ראש הורס את הכל." "אבל בזמן שנמצא מי שהוא," שהוא לא איתם, אז אנחנו נמנעים מההתקשרות כזאת רצינית, פנימית, גלויה, והופכים את ישיבת החברים סתם לישיבת חברה חיצונה.

שאלה: לא מובן מה רב"ש מציע, כי כל הרצון לקבל מתגלה בקשר בינינו. איך אני בכוח מרכין את הראש שלי שדווקא נגד זה הרצון לקבל מתנגד?

על ידי התרגילים שאני צריך לעשות עם החברים, נגיד שאני גדול מאוד כמו רבי יוסי בן קיסמא, והתלמידים, החברים שלי בעשירייה הם כולם תלמידים קטנים ולא מבינים בעבודה רוחנית ולא כלום, אבל אני במאמץ פנימי, במחשבה, מעורר את עצמי, מי אני מה אני, ומגיע למצב שאני רואה שכלפיהם אני קטן. אני קטן כלפיהם, וכמו שלמדנו שכלפי החברים, זה שאני לא אחשוב כאילו שאני קטן, אלא שאני באמת ארגיש שאני קטן, זה דבר גדול מאוד.

כי מה שקורה לנו, שאחד גדול ואחד קטן, זה בהתאם לכך שהבורא מאיר עלינו קצת יותר וקצת פחות לכל אחד. ולכן אם אני לוקח בחשבון לא מי שאני, אלא מה שהבורא עושה, אז אני רואה את עצמי יותר גרוע מכולם, ולא יותר חכם. אני רואה שאני מבין פחות מהם, אמנם שהם לא מבינים כלום, אבל הם מבינים לעומת מה שהבורא מאיר להם ומה שמאיר לי. ולכן באמת כל הגדול מחברו, הוא מרגיש את עצמו יותר נמוך, כך ההרגשה שלו באמת. אלו שמתקדמים מאיתנו, רואים את זה בפועל, שכך הם מרגישים.

איך להגיד, אפילו שאתם יוצאים ללמד או להפצה, אתם צריכים לראות, האם לפני שאתם יוצאים לפני הקהל, אתם מרגישים את עצמכם שאתם לא יודעים כלום, לא מבינים שום דבר, לא ראויים ללמד, שהקהל יודע יותר טוב מכם, וכולי. זו הגישה הנכונה שצריכה להיות לכל אחד שהולך להשפיע, להפיץ, ללמד. וזה נכון, שכל הגדול מחברו, הוא רואה את עצמו שהוא יותר נמוך, הוא פחות שווה, לא מגיע לו וכן הלאה. ואז באמת שהוא מגיע לתפקיד ומלמד את האחרים, אז הוא עושה את זה מפני שהוא חייב, שהבורא דוחף אותו קדימה, ולא שיש לו מעצמו איזה דחף אגואיסטי.

שאלה: שאלה על החיצוניים שרב"ש מדבר עליהם, האם מדובר על אנשים מבחוץ כאלה שלא לומדים, שהם מחוץ לחברה שלנו? האם כך אנחנו צריכים להציג את עצמנו בפני אנשים חיצוניים?

כן. אלו אנשים שלא לומדים בחברה שלנו, או שלומדים, מתחילים ללמוד אבל עדיין הם לא ממש בתהליך. אז אנחנו צריכים להיזהר מאיך שאנחנו מקבלים אותם, מאיך שהם מתקרבים או פתאום נופלים לתוך עשירייה. אנחנו צריכים להתנהג כלפיהם כמו שנהוג בחוץ, אחרת זה ייראה להם מאוד מאוד מוזר.

תלמיד: לא מדובר על המחשבות הזרות שמגיעות אליי?

רב"ש מדבר על אדם שנכנס לחברה בטעות, במקרה, ואז הוא נמצא בעשירייה כאיש זר. נקודה. הוא מדבר בצורה חיצונה, אדם זר בחברה. לא על מחשבות זרות, רצונות, שמתעוררים בנו. איתם כל אחד ואחד צריך להילחם בתוך עצמו.

שאלה: רב"ש כותב שזה מתממש על יד זה שכל אחד רואה מעלות חברו ולא חסרונותיו. לאיזה מעלות צריך לשים לב אליהם ולאיזה חסרונות צריך לא לשים לב?

אנחנו צריכים לקבל את הכול, רק הכי חשוב לנו הסיכום, שכל המעלות של החברים יהיו יותר גדולים מהחסרונות שאני גם רואה, ואחר כך אני הופך את החסרונות שלהם גם למעלות. כך זה אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך אני מגיע למצב שאני יותר קטן מהחברים, שאני מנסה ומנסה להקטין את עצמי, ותמיד אני חושב שאני הכי גדול? האם אנחנו צריכים רק סבלנות ולהמשיך בעבודה?

כן, ודאי. ככה עד גמר התיקון יהיה לך עבודה. מה חשבת? וזה טוב.

שאלה: מהי קלות ראש, כאשר חבר באסיפה במקום לדבר על החיבור, מדבר על כל מיני דברים אחרים?

אסיפת חברים מיועדת רק כדי להביא אותנו לחיבור, לברר כל אופני החיבור, רק לזה, ולא לשום דבר אחר. ואפילו נניח אנחנו לומדים פתיחה או איזה חכמות אחרות בתורה, זה לא חשוב עכשיו. ישיבת חברים זה אך ורק כדי לברר מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד, כדי לתת לבורא מקום להתגלות בינינו[ זה נקרא "לגלות את השכינה".

שאלה: הוא כותב שהיתה אש בוערת בליבם, הכוונה שיש בכל זאת כוונה רצינית לחיבור, למרות שמבחוץ רואים שהם לא רציניים, האם הוא מתכוון שיש בכל זאת בפנים כוונה רצינית לחיבור?

אני אסביר לך, נגיד שאנחנו נמצאים בעשירייה שהיא כבר נמצאת בלשמה, שהיא כבר כוללת עשרה אנשים שהם כולם מסורים לעבודה פנימית רוחנית להתחבר למעלה מהאגו שלהם ולגלות את הבורא ביתר ויותר כוח. מאיפה הם לוקחים עוד יותר כוח לעלות? לעלות אפשר רק על פני זה שאתה מגלה קלקולים ואתה עולה מעליהם. אז הם מתחילים בצורה מלכותית לייצב ביניהם כאלו מצבים שכאילו הם נמצאים מקולקלים, ואז הם עושים כאילו צחוק קטן מעצמם, מהעבודה הרוחנית, מכל מיני דברים כאלה כדי שיהיה להם על מה להתגבר.

זה כמו בספורט, אנחנו עושים כל מיני הכבדות כדי לעלות יותר למעלה, זה מה שעושים, אבל זה לא בשבילנו, זה לאנשים גדולים. כך הוא גם כותב, שזה לאנשים מיוחדים.

שאלה: רציתי לברר לגבי קלות דעת. איך כאן לא לעבור את הגבול? מתוך הניסיון כשאני מראה את הרצינות שלי ואת הכוונה הפנימית העמוקה שלי אז יוצא שכולם כלפי חוץ נראים סגורים בתוך עצמם כביכול. איך להראות נכון לא להיות בקלות דעת ומצד שני רצינות?

אנחנו עדיין לא משחקים בקלות דעת. אנחנו משחקים רק בזה שאנחנו רציניים. אנחנו עדיין כל כך קלי דעת בתוכנו שעלינו בינתיים לשחק רק בזה שאנחנו רציניים. כשאנחנו באמת נהיה רציניים, אנחנו נוסיף לזה קצת קלות דעת. יהיו לנו שני קוים. עדיין אין לנו אף אחד מהם.

שאלה: מהו השינוי ההדרגתי שאנחנו צריכים לעבור מזה שאנחנו רואים וחושבים עד שאנחנו נהיה קטנים מהחברים?

אנחנו צריכים כל הזמן להקטין את עצמנו כלפי החברים ולשרת אותם. לשרת אותם בכל מה שהם צריכים כדי להיות יותר מחוברים, יותר מתקדמים, יותר גדולים, אני מוכן הכול לעשות לטובתם ממש. כשהם מתחברים לעשירייה ואני מהצד כמו ילד קטן, או כמו משרת, או כמו אבא, או כמו אימא, אני כל הזמן מסובב להם כל מיני תנאים הכי טובים, רק שיתקיימו, רק שיתחברו, רק שירגישו שהם צריכים להיות טובים זה לזה, לחמם מקום. זה מה שאני צריך לעשות.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי גילוי הבורא בין החברים, האם צריך קודם לגלות את הקדושה?

לא, אנחנו צריכים קודם להתחבר בינינו, אחרת קדושה לא מתגלה. קדושה זה נקרא "כוח השפעה", הוא לא יתגלה אם אין חיבור בינינו. לכן אנחנו צריכים להתאמץ בחיבור בינינו, האור העליון ישפיע ויעזור לנו שאנחנו באמת איכשהו נתחבר, ואז בחיבור בינינו שנשיג, יתגלה הכוח העליון, האור העליון שנקרא "קדושה". קדושה זה נקרא "כוח השפעה".

שאלה: תודה רבה על העמקות שגילית במאמר הזה. מצד אחד אני צריך להרגיש שאני קטן, מצד שני להשקיע בקבוצה מעל הכוח שיש לי. יוצא שהכול מתמקד בי, אני עושה את זה, אני משקיע, ואז יוצא שהמאמצים שלי מביאים לזה שהאני שלי הולך וגדל. איך לא ליפול לבלבול הזה?

בהתאם לכמה שהאגו שלך גדל, אתה יותר ויותר משתדל לשרת אותם. זה בא לאט לאט בכל מיני אופנים, אתה תראה שככה זה יהיה.

שאלה: עד כמה שאני יודע המקובלים לימדו קודם אנשים יותר מוכשרים, ועכשיו בגלל שהאגו גדל אנחנו צריכים להתאסף לעשיריות.

לא, תמיד זה היה עניין של קבוצה, תמיד. ספר הזוהר נכתב לפני אלפיים שנה, ונכתב על ידי חבורה, שהם התחברו יחד עשרה אנשים. ובתחילת ספר הזוהר מדובר על זה, שזו קבוצה שהתחברה ולכן השיגה את גמר התיקון וכתבה על כל המדרגות עד גמר התיקון, זו הקבוצה של רבי שמעון. תמיד בכל הזמנים, בכל המצבים, המקובלים היו משתוקקים להתחבר ביניהם, כי רק בחיבור ביניהם הם היו מממשים את הכלי שבו מתגלה הבורא.

זה לא דבר חדש שאנחנו מדברים על עשירייה. פשוט, מפני שאנחנו הגענו למצב שלא קבוצה קטנה רוצה להגיע לגילוי הבורא, אלא כל האנושות מתעוררת לזה, כי אנחנו נמצאים כבר במצב של הדור האחרון. הדור האחרון זה נקרא שכל האנושות מתעוררות להשיג את מטרת החיים שלהם, למעלה מהחיים הבהמיים איכשהו להתקיים. לכן הם צריכים להרגיש שהם נמצאים כאנושות אחת אינטגראלית קשורה יחד, וזה מתגלה לנו במיוחד עכשיו על ידי מכת וירוס הקורונה.

אנחנו צריכים בהתאם לזה ללמד את כולם איך להיות מחוברים. אבל קודם אנחנו צריכים להתחבר בינינו בעשיריות, ובעשיריות האלה לגלות כוח עליון, ואז מאיתנו הכוח העליון הזה גם יוכל להאיר דרכנו לכל האנושות.

שאלה: אמרת שאני צריך לבטא את הנקודה הפנימית שלי כשאני מדבר עם העשירייה עד שאני מגיע לדמעות. למה התכוונת? מה אני צריך לבטא בעשירייה?

אני יכול לא לדבר על זה, אבל אני צריך לעשות כך שהחברים ירגישו שאני בלב ונפש משתחווה לפניהם. אני צריך איכשהו להביע את זה, כל אחד צריך להראות את זה לכולם, חייב. כשאנחנו נהיה גדולים ומחוברים אז נעבוד אחרת, אנחנו נראה זלזול כביכול, זלזול בקבוצה, זלזול בחיבור, זלזול בכל מיני דברים רוחניים, אבל זה כדי שיהיה לנו קרש קפיצה להתעלות עוד יותר למעלה מזה.

תלמיד: מה זאת אומרת, איך החברים בדיוק צריכים להרגיש אותי? אני צריך לשאול אותם?

לא צריכים לשאול. בינתיים אתה רוצה להראות לחברים עד כמה אתה דואג, באמת דואג לחיבור עשירייה בכמה שאפשר יותר. תראה להם שאתה דואג לזה מכל וכול.

שאלה: איך לבנות בינינו בתוך הקבוצה מערכת קשרים שמבוססת על ביטול הדדי בינינו?

את זה אתם צריכים לנסות, לעשות כאלו פעולות שיביאו אתכם לזה. תחשבו, תדבר על זה. אתם לא צריכים כל אחד להיות מאופק, תדברו, תחשבו. אתם צריכים לגלות את הלב כל אחד לשני, לא לפחד ולא להתבייש. זה הבורא לפנינו והעבודה הרוחנית היא דורשת מאיתנו כך להתייחס לקבוצה.

אני לא יכול להתייחס לבורא יותר ממה שאני מתייחס לקבוצה, לא יכול להיות, כתוב על זה. לא יכולה להיות אהבת ה' יותר גדולה מאהבת חברים.

שאלה: אני זוכר שיש לנו דרגות שונות של יראה, האם במקביל לזה יש לנו גם דרגות שונות של התכללות?

כן, ודאי.

תלמיד: מה הן הדרגות האלה?

הדרגות בהתכללות הן אותן 125 מדרגות שאנחנו צריכים להגיע מכאן ועד גמר התיקון. בגמר התיקון אנחנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: האם ניתן גם להתכלל עם אנשים שלא הגיעו הבוקר לשיעור?

במשך הזמן אתה תתכלל, במשך הזמן הם יגיעו.

אם לא הקורונה הזו אז הקורונה השנייה היא תעורר אותם כך שהם ירצו להתכלל. אין ברירה, האדם הוא סך הכול רצון לקבל קטן, מאוד רגיש, אז להשפיע עליו, קצת לנענע אותו, והוא ירוץ לקבוצה, לעשירייה, לכל דבר.

השאלה היא איך אנחנו מוסיפים מעצמנו בכל העבודה הזאת. זאת השאלה. מה שהבורא יכול לעורר אותנו, על זה אין שאלה, הוא יעשה את זה על ידי קצת אור עליון שמוסיף, וכבר אנחנו מרגישים שאנחנו הפוכים ממנו, ממה אנחנו לא יודעים, אבל הפוכים ממשהו, וכבר רע לנו, ומזה מתקדמים.

שאלה: איך לא להיות קשור למצב הרוח שלי, כי אני רואה שלפי מצב הרוח שלי אני משתנה כלפי החברים. זאת אומרת, אם אני בעלייה אני רוצה לעשות הכול למענם, אבל בכל זאת, זה קשור למצב רוח.

כל אחד תלוי במצב רוח, זאת אומרת, תלוי באגו שלו. אל תגיד סתם מצב רוח, תגיד האגו שלי. וכל אחד הוא נמצא תחת שליטת האגו שלו, וצריך להתעלות למעלה ממנו. איך עושים את זה? אני אגיד לך, אתה חושב שלי אין דבר כזה, לרב"ש לא היה? אני הייתי קם עימו יחד כל בוקר והייתי רואה את זה הרבה פעמים. ומה לעשות? אז הוא היה הולך לשירותים, יוצא, רוחץ ידיים ופנים, מתיישב ליד השולחן, שותה קפה. לפעמים, אם זה היה בטבריה, אז היה מטייל במרפסת קצת כמה צעדים הלוך וחזור, נושם אוויר, מתיישב, שותה את כוס הקפה הראשונה ולאט לאט מתחיל להתגבר על עצמו. והוא היה קם קשה מאד, וכנראה היו לו בפנים מחשבות ורצונות ובלבולים והכול, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". וראיתי עליו כמה שזה קשה, לעומתי שאני קופץ, ואין לי שום בעיה, ובלהסתכל עליו אני רואה שכאילו קם מישהו שהיה מת. ולאט לאט, לאט לאט הוא היה קורא, הוא היה שר, היה מחזיר את עצמו למצב שיכול להגיד משהו, לעשות משהו.

עד שמתחיל לברך את הבורא, את הבריאה, את התפקיד שלו בבריאה. כמה שהוא צריך להתקדם, כמה שהוא צריך לקדם אחרים, וכמה שהוא רואה בזה תהליך מיוחד, אחד יחיד ומיוחד, שרק בצורה כזאת אפשר להביא את הנבראים שהבורא ברא מחוצה לו, שהם יהיו מיוחדים כמוהו, ובזה הוא רואה את התפקיד שלו, ומה הוא צריך לעשות עכשיו.

אתה חושב שאם לא הייתי מכין את עצמי במקצת במשהו מזה הייתי יכול להתחיל שיעור? אני צריך לעורר את המסה הזאת כמו שאתם, אז מה אפשר לעשות כאן תגיד לי, אם אני נמצא לפניכם, כזה גוף גדול מעורבב כזה, אגואיסטי. רק המטרה הגדולה שהיא מחייבת, היא נותנת לי אפשרות להתחיל שיעור ולפעול וכן הלאה. ומכם אני לא דואג בכלום, חוץ מהמיקרופונים שלכם, שיהיה ביניכם קשר מכאני כמה שיותר טוב, את כל היתר אנחנו נסדר.

תלמיד: תודה.

יהיה טוב.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאנחנו צריכים להציג לאנושות את המושג עשירייה, אולי להדגים את המושג עשירייה. האם תוכל להסביר איך מסבירים לאדם הפשוט את הצורך בעשירייה?

אני כבר הסברתי את זה אלף פעם, ואם זה לא עוזר, אז כנראה שאני לא מסוגל לזה. יש לך את כל המאמרים של רב"ש, גם קראת ועברת עליהם כמה פעמים, אם גם זה לא עוזר אז אל תלך להסביר לאחרים אם אתה לא מרגיש שהדבר הזה נמצא במרכז הבריאה, במרכז התיקון. בלי שאתה מגלה את העשירייה, מציג אותה לתיקון, אין לך מה לדבר לאחרים.

שאלה: מה לעשות כשהפרעה גשמית לא נותנת לי לחשוב על החברים?

להבין שזה מה ששולח לך הבורא ושאתה כמתנגד להפרעה הגשמית הזאת, בדיוק עושה את העבודה. לא נורא שיש הפרעה, אז ישנה הפרעה, מה הבעיה? שיהיה, ואתה עובד למרות שהיא קיימת. ותאמין לי, אתה לא תגיע למצב שלא תהיינה לך הפרעות, כי אחרת איך אתה תתקדם. אתה כל הזמן תצטרך לראות את עצמך איך שאתה מתעלה למעלה מההפרעה, שיש לך מטרה יותר חשובה מההפרעה. אז ההפרעה קיימת, בסדר, זה כלב נובח, לא חשוב. אבל אתה הולך ומתקדם למטרה. כל רגע שאתה אוחז במטרה זאת התקדמות.

שאלה: השאלה היא לא לגבי המאמר, אבל כלפי מה שאנחנו לומדים. יש כזה שלב שהאדם צריך לבנות את היחס שלו, ואת הלחץ הפנימי הזה כלפי החברים. הוא צריך לבטא את החיסרון מתוכו והוא לא מסוגל, הוא מתפוצץ. ויש גם עניין שהאדם צריך לפעול בכפייה, איך לשלב בין הדברים?

אני לא יודע לענות על כל הדברים האלה, וגם לא רוצה להיכנס לזה, אני לא הולך לפתור את הבעיות שלכם. לכל אחד ואחד יש בכל רגע ורגע כאלה שאלות חדשות. מה אתם רוצים? שאני כל הזמן במקומכם אעבוד עליהן. אלה שאלות שלכם, זה הבורא מעורר בכל אחד ואחד בצורה אישית אינדיבידואלית כלפי כל אחד, אז בבקשה תבררו אותן כמה שאפשר, והעיקר תתקדמו על ידן, בשביל זה הן ניתנו לכם. השאלות שמגיעות הן כדי שאתם בתשובה עליהן תתקדמו למטרה. ואני לא הולך לפתור את הבעיות, לא, זה גם בלתי אפשרי.

אנחנו כבר אלפים ואני מקווה שיהיו מיליונים ממש, עד כמה שהמסכים שלנו יוכלו [להכיל], אנחנו נמצא דרך איך לראות באמת את כל הכלי העולמי בבת אחת, בכל מיני צורות וכן הלאה, גם גברים וגם נשים שעוד יצטרפו לזה במסך נוסף. אני מאד מקווה שתהיה לנו טכניקה כזאת שאנחנו נוכל לראות את כולם, וכך נתקדם. אבל את השאלות שיש לכל אחד ובכל רגע אתם לא יכולים לשפוך את זה ככה לפני שאני אענה עליהן, אני גם לא מעוניין לענות עליהן, זאת העבודה שלכם, על ידי זה אתם גדלים.

תארו לעצמכם שאתם מקבלים תרגילים בבית הספר, מביאים הביתה ואבא או אימא פותרים לכם את התרגילים, איך אז אתם יכולים להתקדם בבית הספר? זה בלתי אפשרי. לכן לשאול אותי זה נכון, אבל לא לכל דבר תקבלו תשובה, ובכלל, אפילו שתקבלו תשובה ממני, זאת לא תהייה תשובה. אם אתם לא משיגים את זה בעצמכם, זה לא יעבוד.

שאלה: כיצד ניתן להבחין בין קלות דעת לבין שמחה בעבודה בעשירייה?

שמחה בעבודה היא תוצאה ממעשים שעשיתי, שאני באמת נמצא בקשר עם האחרים ורוצה לגלות איזה קשר בזה עם הבורא וכך אני מתקדם. זאת השמחה מהעבודה שלי, שאני מקבל מזה כבר אפילו הארה קטנה מהבורא על המאמצים שלי.

(סוף השיעור)