שיעור בוקר 25.04.2017- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

קטעים נבחרים על יום העצמאות - 1

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות.

זה לימוד גדול ללמוד מה היא עצמאות שאליה אנחנו רוצים להגיע, רוצים לחגוג אותה. מה היא בכלל עצמאות לעם ישראל? עצמאות לדרגת דומם, צומח וחי, או לדומם, צומח וחי במין האנושי, זה דבר אחר לגמרי ממושג עצמאות לישראל. כי מושג עצמאות לישראל הוא מושג שכל העולם צריך להשיג, כי ישראל זו קבוצה שמבצעת את תכנית התיקון של כל העולם, איזו מין הדגמה, כמו במעבדה. ולכן צריך לראות את השגת העצמאות בקבוצה הזאת כהשגת העצמאות העתידה לכל העולם. כי במיוחד היום אנחנו מרגישים עד כמה חסרה לעולם עצמאות, בכלל הרגשה מה זו עצמאות, מה זו עבדות ברצון לקבל, לאט לאט אנחנו מתחילים עכשיו גם לשמוע שאנשים מבינים שטבע האדם סוגר אותו ממש בעבדות, ומשתמש בו בצורות הנוראות האלו ולא נותן אפשרות לא לחיות ולא למות. וכל החיים הם רק בריחה מייסורים כמו חיות קטנות, והשגת קצת תענוגים זה כבר נחשב לחיים מאושרים.

צריכים להבין קודם כל שעצמאות היא עצמאות מהטבע שלנו, מהאגו שלנו. ולעצמאות הזאת ישנן מדרגות, במקום שליטת האגו אנחנו צריכים לקנות שליטה חדשה, כי אי אפשר בלי הכוח המְחיה, שעל ידו אפשר לנהל את החיים, אבל אנחנו בוחרים בכוח הזה, אנחנו מעדיפים אותו על פני כל האפשרויות האחרות, ואפילו שלא יהיו אפשרויות.

עצמאות היא מושג מאוד רחב, מאוד גבוה, הכולל בתוכו הייתי אומר את כל המציאות. כי המושג עצמאי זה הבורא, ולכן, אם אנחנו רוצים להגיע באמת לעצמאות, אנחנו צריכים להשיג את המצב שלו, הדרגה שלו, הטבע שלו. זה מצד אחד. מצד שני, הדבר הזה מאוד קשה, כי משיגים לא סתם טבע להשפיע, אלא על פני הטבע שלנו לקבל, בונים את הטבע המשפיע. ולכן אם אנחנו רוצים להשיג עצמאות, אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך שנצטרך להיות במאבק בלתי פוסק עד גמר התיקון עם האגו שלנו. כי רק נגדו אנחנו יכולים לקבוע עצמאות, שזה יעמוד כנגד זה, עצמאות כנגד עבדות. לכן בכל מצב צריך אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים, שהוא נמצא לפני זה.

ולכן גם אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה ברורה, רצינית, כי אם אנחנו הולכים לגדול בצורה רוחנית נכונה, אז לפנינו מאבקים גדולים נגד כוחות הפירוד, שהם ביטויי האגו שלנו, שתמיד יקום ויתחיל לסכסך בכל הצורות שיהיו בינינו, כמו אצל תלמידי רבי שמעון, אם נגיע לכך, שהרגישו שהם רוצים ממש לשרוף זה את זה. ועל פני כאלו תופעות נצטרך להתאחד למעלה מהדעת, כי בתוך הדעת יהיה ברור לנו שכולם שונאים זה את זה, ובצדק כביכול, לפי השכל הרגיל. ולכן, כדי לגשת לקראת העצמאות צריכה להיות הכנה רבה. במיוחד צריכה להיות הכנה שמה שקורה מחוצה להשגת העצמאות זו עבדות, קודם כל צריכים להשיג את זה, בלי להיכנס למצרים, אי אפשר לצאת לחופשי. זה מה ששאל אברהם "במה אדע כי ארשנה", וזה מה שאנחנו צריכים להבין שעומד לפנינו כקבוצה שצריכה לתת דוגמא להשגת העצמאות, להשגת החיבור, להשגת התיקון. וגם עם ישראל צריך לבצע את זה ולהיות כדוגמה לכל האנושות, ואחר כך, כל האנושות אחריו.

לכן עוד לא הגענו לחגוג את יום העצמאות, אלא יש הזדמנות לזה. וצריכים להבין שבכל צעד וצעד שאנחנו הולכים, אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר שכוחות הפירוד הגדלים בכל רגע, לא יוציאו אותנו מההכנה הנכונה שלנו, שבאנו להילחם איתם בזה שאנחנו מתעלים מעליהם, אנחנו לא הולכים נגדם בצורה פרונטאלית, פנים אל פנים עם היצר הרע, לא, אנחנו מתעלים מעליו. וזו העבודה שלנו. וכאן הבעיה. תתארו לעצמכם, אפילו בקבוצה שלנו אם אנחנו רוצים לגדול, עד כמה כוחות הפירוד מייד יתחילו לגדול בינינו. וזה יהיה כאילו ברור שיש לי במקום חברים, שונאים, איך אני יכול איתם להתקדם? הרי כולם נראים לי פועלים הפוך ממה שצריך. גם במשפחה, מתערבים בני משפחה וגם הנשים שלנו מחממות את המצב, וכן הלאה. זאת אומרת, לגשת לבנות קבוצה אמיתית, זה נקרא להתמודד עם כל הכוחות הרעים שמתגלים בינינו. ולכך צריך אנשים שכבר מבינים איפה הם נמצאים, שיש להם עצבים חזקים, ושהם באמת מוכנים ללכת למעלה מעצמם, ושבכל רגע הם יכולים לדרוך על עצמם ולהתקדם. כך יצטרך לעשות גם עם ישראל וגם העולם. לכן אנחנו רואים שחשיבות המטרה כאן, גדלות הבורא, גדלות הקבוצה, גדלות המורה, גדלות החברים, הם אלה שיכולים לקבוע את ההתקדמות מצד אחד, ומצד שני, ממש ברית, ערבות, חיבור ועזרה, שקושרים זה אל זה. כמו אלו שנמצאים בספינה בתוך הים הסוער, וקושרים את עצמם לכל מיני מקומות בטוחים כדי שהסערה הזאת לא תזרוק אותם החוצה מהסירה, ככה אנחנו צריכים להבין שצריכה להיות הכנה. אנחנו צריכים לראות את השגת העצמאות כדבר שעוד עומד לפנינו, ובאור הזה בואו נלמד מה זה.

קריין: קטע ראשון מתוך ספר "שם משמואל", פרשת האזינו.

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצון הבורא, כמ"ש שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה'. אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה' אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה ואינה נחשבת עוד לאגודה כלל. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה', היינו תחילה עשה ה' פירוד בכלל מין אנושי בדור הפלגה, והתפרדו כל פועלי און, ואז התחיל ענין ההתאגדות לעבודת ה', כי היה אברהם אבינו הולך וקורא כשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

(שם משמואל, פרשת האזינו)

רואים מתוך התהליך שהאנושות עוברת, אנחנו תמיד יכולים איכשהו ללמוד מכל דבר עלינו כי "כלל ופרט שווים", רואים שצריכה להיות הכנה רבה עד שמגיעים לאברהם, והוא מתחיל לעבוד על החיבור ולפניו היו כמה דורות שממש רק הכינו את המצב, שאברהם יוכל כבר להתחיל בעבודת החיבור, והעבודה שלו הייתה בזה שאסף את כל הכוחות. היו מגלים שנאה ביניהם, שזו בבל הכללית שהייתה קיימת בין אנשי בית אברהם, ויחד עם זה יכלו להתגבר וללכת קדימה. זאת גם העבודה שלנו, בכל דור ודור צריכים לעשות כך. ובכל מדרגה ומדרגה, בכל המדרגות שמגיעות לגמר התיקון, העבודה היא אותה העבודה, כלפי הרצון לקבל, האגו שמתגלה בין חברי הקבוצה, אנחנו חייבים להגיע למצב להיות "כאיש אחד בלב אחד". עכשיו בינתיים הרצון לקבל לא מתגלה, אנחנו חברים, הכול בסדר, באים, לומדים, הכל, אין לנו בעצם שום בעיה. אבל להגיע למצב שנהיה כאגודה אחת, אנחנו צריכים להתאמץ אפילו על אפס האגו שעדיין לא עובד. מזה מתחילים.

אם אנחנו רוצים לחגוג את העצמאות, בכל מדרגה ומדרגה יש לנו את ההזדמנות הזאת. המצב שלנו עכשיו, לענייננו, הוא פשוט, להגיע לחיבור מעל האגו הנוכחי, אפילו שהוא כאפס, לא חשוב, ואז אנחנו יכולים לחגוג עצמאות מתוך האגו הזה, מתוך האפס, בכל זאת, אבל של חיבור, אמנם שעוצמתו תהיה מאוד קטנה, אבל בכל זאת. זה מה שאנחנו צריכים.

סדנה

מהמצב שעומד לפנינו עכשיו, איך אנחנו מגיעים, באיזה פעולות מעשיות, דווקא מעשיות, למצב שנהיה "כאגודה אחת"? מה זה נקרא "להיות כאגודה אחת" ואיך להגיע לזה?

*

שאלה: לפי מה ששמעתי בהסבר, עצמאות לעם ישראל זה מצב רוחני.

עצמאות בכלל זה מצב רוחני. מתי האדם עצמאי, עצמאי ממה, מהמשפחה שלו, מהמדינה שלו, מהמשטרה, ממי, ממה? כדי להיות חופשי באמת האדם צריך להיות חופשי מהטבע שלו, שמתעלה מעל לכל ההגבלות. הוא חוקר מה הן כל ההגבלות. כל ההגבלות הן האגו שלו, זה שסוגר אותו וקושר אותו לאלף ואחת סיבות. להפטר מהן הוא לא יכול, הוא יכול להפטר מהטבע שלו, להתעלות מעליו, ואז הוא עצמאי.

תלמיד: במציאות הגשמית יש מצב שנקרא "עצמאות למדינת ישראל".

זה לא נכון, זה גם לא עצמאות ולא לישראל. אם אנחנו מדברים על ההגדרות הנכונות, זה בכלל לא נכון.

תלמיד: מתוך ההסבר זה מאוד ברור. מהפער בין שני המצבים האלה, נראה לי שזה מצב שניתן לנו כהלוואה.

כן, זה ניתן לא כהלוואה אלא כהזדמנות שנגיע לעצמאות.

שאלה: אנחנו אמורים בשלב מסוים לגלות בתוכנו את הרע, את אותו אגו לפני החיבור. איך אפשר לגלות את הרע בפנים לפני שהוא מתפרץ, איך אפשר להאיץ את זה?

זה נקרא "הכרת הרע", על זה אנחנו לומדים.

שאלה: אומרים לנו להתכלל, לשמוח ולהצטער בצער הציבור. מי זה הציבור?

כל עוד אנחנו לא מגיעים לחיבור כולנו יחד כ"אגודה אחת", אנחנו לא יכולים לצאת משליטת האגו שמפריד בינינו. לכן הסימן לעצמאות הוא שאנחנו יכולים להתחבר. אם אני קובע שעצמאות היא יציאה משליטת הטבע עליי, "א-לוהים" בגימטריה זה "טבע", ששולט עליי, באגו שלי, ואני מקיים את כל הפקודות ללא בחירה חופשית, אז לצאת מתחת השליטה שלו אני יכול רק על ידי חיבור. חיבור יכול להיות גם סימן, עוצמת החיבור היא סימן עד כמה אני כבר נמצא בעצמאות מהאגו. כי הוא מפריד, ואם אני משיג את החיבור אז אני כבר מתעלה מעל האגו שלי, מתעלה למידת עצמאות מסוימת. לכן אנחנו יכולים כך למדוד.

תלמיד: מי זה הציבור?

זה הציבור שאני קובע שאני רוצה להיות קיים בו בצורה עצמאית, שעל ידו אני מגיע לצורה עצמאית.

שאלה: גשמית בתוכנו, או מחוץ לנו, בעם?

גם וגם.

תלמיד: איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות?

את זה נלמד הלאה, לא לקפוץ מעל הדברים אלא על מה שדיברנו, רק על המושג "עצמאות" בעצמו, שזו התעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו שמפריד בינינו לחיבור. עלייה מטבע העולם הזה לטבע הרוחני, לטבע הבורא.

קריין: מאמר "ירושת הארץ" מכתבי בעל הסולם.

"ה. אמנם אִיתָא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים." "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". מגיעים מהנקודה ששולט עלינו היצר הרע, האגו שלנו, עד לנקודה ששולט עלינו היצר הטוב, האור, או הבורא.

"ו. ובזה מובן מאמר בֶּן הֵא הֵא במשנה אבות שאומר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו?

ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות," אנחנו חייבים להרגיש צער, אחרת לא תהיה לנו הרגשת העבדות, חוסר האונים, חוסר התקווה וחוסר הכול, ואז מתוך זה אנחנו קמים. אבל כמה שאנחנו יכולים לזרז את הזמנים ואת המצבים, זו בעצם העבודה שלנו. "מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר." איך מודדים את זה? לפי הצער, אבל לא ש"יושב ואוכל את בשרו" נקרא "צער". אלא "צער" נקרא שמשתוקק תמיד לטוב, לצאת מהאגו כמה שאפשר, ועד כמה שהאגו תופס אותו ולא נותן לפי זה מרגיש את הצער. זאת אומרת, לא ליהנות מזה שמצטער, אלא להימשך רק לעצמאות.

"ח. ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כו' כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ וע"כ תָּמַהּ אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" אם העצמאות היא בזה שאני נמצא ביצר הטוב, בכוח ההשפעה, אז איך אני מגיע לכוח השפעה הזה אם אני כולי בכוח הקבלה ואני לא מרגיש צער מזה. אני יכול ליהנות מזה, זה שולט עליי.

להרגיש מה זה כוח הטבע ששולט על האדם זו כבר עבודה גדולה מאוד. לוקח הרבה זמן עד שהאדם מתחיל להבדיל בין הנקודה שבלב שלו לבין הלב האגואיסטי כולו. ולפי כמה שהוא נותן חשיבות לשני הכוחות הללו שבו, הניצוץ שבלב, הנקודה שבלב, והלב עצמו, עד כמה שמעמיד אותם זה מול זה, מזה מתחילה כבר דרכו לתיקון. קודם כל להעמיד אותם זה מול זה בצורה מנוגדת, בניגוד זה מול זה. זאת אומרת, אם העצמאות היא בזה שאני נמצא ביצר הטוב, בכוח ההשפעה, אז איך אני מגיע לכוח ההשפעה הזה אם אני כולי בכוח הקבלה ואני לא מרגיש צער מזה. אני יכול ליהנות מזה וזהו, זה שולט עליי. להרגיש את כוח הטבע ששולט על האדם זו כבר עבודה גדולה מאוד, לוקח הרבה זמן עד שהאדם מתחיל להבדיל בין הנקודה שבלב שלו לבין הלב כולו האגואיסטי. לפי כמה שהוא נותן חשיבות לשני הכוחות הללו שבו, הניצוץ שבלב, הנקודה שבלב, והלב עצמו, עד כמה שמעמיד אותם זה מול זה, בזה מתחילה דרכו לתיקון. אז קודם כל להעמיד אותם בצורה מנוגדת זה מול זה.

"כלומר במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לְשָׂכָר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מֵאַיִן יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו, וע"ז תירץ לו השי"ת גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אותָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וכו'" זאת אומרת, תגיע למצב שאתה תשנא את האגו שלך ותעלה את הנקודה שבלב למעלה ממנו, זה אפשרי. אחר כך תוכל לקשור לנקודה הזאת עוד כוחות נוספים חיצוניים, כבר את הבורא, זה נקרא "לצאת ממצרים", לגילוי הבורא, לקשר עם הבורא. זו כבר עבודה מתקדמת. אבל קודם כל להוציא את הניצוץ הזה מהאגו, לשחרר אותו משליטת הרצון לקבל. "שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מְסַפֶּקֶת לגמרי."

"ט. היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה" זאת אומרת, כל התיקונים של טבע האדם הם בזה שהוא בהתחלה בורח מהרצון האגואיסטי עם הניצוץ שלו, ואחר כך הוא קונה כוח סביב הניצוץ שלו, את כוח ההשפעה, כוח הבינה, ואחר כך מצרף לכוח הבינה את כוח האגו שלו, כוח המלכות. כך מעביר. מבחינה מערכתית אנחנו מעלים את הכלים מבי"ע לאצילות, אח"פ דעליה.

על ידי זה הוא קונה את הרצון בעל מנת להשפיע, במקום האגו שהיה לו בעל מנת לקבל. אותו הרצון אבל כבר עובד בצורה הפוכה. זה נקרא "ירושת הארץ", שהוא יורש את הרצון, אותו הרצון, רק בצורה חדשה. משייך אותו לעצמו כשהוא כבר עומד למעלה מפרסא בעולם האצילות, ומתחיל לשייך מלמטה למעלה את הרצונות, את התכונות האגואיסטיות ולתקן אותן. כך בונה את "ארץ ישראל", רצון שכולו מכוון לעל מנת להשפיע. "שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם" כי באזור הרצון המתוקן כבר מתפשט האור, הבורא נמצא בו לפי חוק השתוות הצורה "אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו כי לא הבין מֵאַיִן ייקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר."

זאת אומרת, האדם צריך להכיר את כל הגלות שלו, את כל האגו שלו, לאט לאט בהדרגה וודאי, אבל הוא צריך להכיר שהאגו מוגבר כל פעם יותר ויותר בצורה שלילית. זאת אומרת, שהוא בהכנה לזה, להכיר בשבע שנות רעב שהאגו רע, במקום שבע שנות שובע שבהן חשב שהוא טוב, ויכול להתקדם בצורה רגילה. תחילת הכרת הרע היא בעצם "שבע שנות רעב", שמתחיל לזהות שכל פעם האגו הזה הוא שמפריד בינו לבין החברים, שלא יכולים להתחבר, לא יכולים לבנות ערים יפות, אלא את פיתום ורעמסס, וכך הוא מכין את עצמו ליציאה ממצריים.

"י. וקשה על זה הָתֵינָח העוסקים בתורה אבל העוסקים בְּמִילֵיּ דְּעָלְמָא [בהבלי העולם] שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה לכלים הללו?

יא. אמנם התירוץ הוא כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת." זאת אומרת, ישנם אנשים ששייכים לקבוצה עליונה מישראל, שהם בעצמם מגלים את העבדות שלהם במצב שנקרא "מצריים", ויוצאים מעל לזה. וישנם אנשים שמצטרפים אליהם בכל מיני צורות, סיבות וזמנים. לכן אלו שמסוגלים להיות באגודה אחת עם אותה הקבוצה המתקדמת של יוצאי מצריים, הם נגאלים כולם. "כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש. שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל הראש מחשב שכל ודעת. והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש. והראש פטור מלעבוד בעצמו, ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך לחשוב שֵׂכֶל איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי.

יב. אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים..."

אנחנו צריכים להבין שלא יכול להיות שראש יתפתח ללא גוף, וגוף ללא ראש. זאת אומרת, אנחנו צריכים כל אדם ואדם, וכל רצון ורצון שבו, כדי לקבוע כלי שלם, וודאי שבראש צריך להיות מקום לתכנת ולחלק פקודות לכל חלקי הגוף, ובגוף חייבים להתברר כל הרצונות כדי להעלות אותם למ"ן לראש לתיקון. ובכדי שיהיה תפקוד שלם, אז ראש וגוף חייבים להיות מחוברים בצורה הדדית, בהשפעה הדדית זה אל זה.

לכן, אין אף אחד שאפשר להגיד עליו שאין לו מקום בזה. אלא לכל נברא בכל המערכת הכללית יש מקום, וכולם תלויים בכל אחד. "ומובן היטב המדרש [אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם] באגודה אחת וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. .. יהלך." אי אפשר לבוא לזה, אלא רק במידה שאנחנו מתחברים כאגודה אחת. לכן, מצב של עצמאות, אפשר להגיד מבחינה מערכתית, זה כשכולם כאגודה אחת. זאת אומרת, שבין כולם נשאר אותו האגו, בצורה הגרועה ביותר, ולמעלה מזה יש קשר הדדי בצורה הטובה ביותר, וכך בשתי העוצמות האלה, גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב, כשאנחנו מגלים את החשיבות של שניהם כדי לקבוע את העצמאות שלנו, החיבור שלנו, האגודה שלנו, כך אנחנו רואים שאין שום דבר מיותר בבריאה, אלא גם אותו הכוח הרע הופך להיות כוח טוב. לא בגלל שהוא הפך להיות לכוח טוב, אלא בגלל שהוא מתפקד ככוח כנגד הבורא בכוונה כדי שהנבראים יוכלו להיות כנבראים ולהרגיש את עצמם כקיימים, וקיימים בצורה עצמאית.

ולכן העניין זה לא איך פועל איזה כוח, כביכול נגד הבורא או בעד הבורא, יכול להיות שבפעולה שלו הוא נגד, כי מראה עד כמה שהוא הפוך מהקדושה, אבל הוא מקיים את התפקיד שלו כדי להבליט את הקדושה, כדי לעורר את ההכרה שבה, ולכן הוא קדוש. זו נקודה שצריכים להבין, שהכול נמדד לפי הכוונה ולא לפי הפעולה עצמה. כמו אותו החייט שגוזר ובזה כביכול מקלקל את הבד.

שאלה: מה יכריח אותי לשנוא את האגו שלי כדי שארגיש שאני נמצא ממש בגלות?

עד כמה שאני מגדיל את הנקודה שבלב, את הנטייה שלי לרצון להשפיע שטמונה בי ואני לא מרגיש אותה, אבל היא טמונה בי, עד כמה שאני מגדיל אותה, לפי זה אני מתחיל לשנוא את האגו שלי. וגם לשנוא את האגו, זו לא בדיוק הצורה הנכונה. כי אצלנו בעולם הזה לשנוא זה נקרא שאני רוצה להרוס אותו, לשרוף אותו, לבער אותו מהעולם, וזה לא נכון, אנחנו מבערים מהעולם רק את צורת השימוש שלנו בו, אבל לא אותו בעצמו. אתה לא נוגע בבריאה. "בראתי יצר רע"? כן, הבורא ברא. הוא ברא כדי שאתה תביא על זה תבלין, ובלי יצר הרע אתה לא צריך תבלין. אלא דווקא בין שתי הצורות ההפוכות האלה, ביניהן אתה תרגיש עד כמה שרק בזכות זה אתה קיים.

ולכן היחס לאגו, ליצר הרע, צריך להיות ענייני, ממש ענייני. כשאני מגיע אליו, אני עובד עימו עם פינצטה, ממש בצורה עדינה. אני יודע שאני צריך אותו ואני צריך לבנות מעליו יחס אחר, ההתנהגות שלי היא אחרת ממה שהייתי קודם בתוך האגו שלי, בצורה הפוכה, ואז אני לומד מתוך הצורה השלילית הזאת את הצורה החיובית, יותר נכון להגיד, מצורה אחת את הצורה השנייה. כי באמת כשאני מסתכל אחר כך עליהן מהקו האמצעי, אין הבדל ביניהן בבניית המצב השלם, שתיהן קיימות בשווה במצב השלם. אמנם קו ימין מכסה את השמאל, אבל השמאל מיועד כדי שיכסו אותו, שישלטו בו, הוא ככה עושה את עצמו. אני פתאום מגלה שמי שברא את הרצון לקבל זה האור.

יוצא כך, שהאור פועל בתוך הרצון לקבל ובכוונה מראה את עצמו בצורה הפוכה, שזה נקרא האגו שלנו. ואני צריך לעבוד איתו בצורה כזאת, שאני מבין שהצורה השלילית הזאת באה אליי מהאור, כדי שאני אכסה אותו באור עצמו ואגלה את האור. זה יוצא לנו כסנדוויץ', שלמטה ישנו האור, "בראתי יצר הרע", כך אומר הבורא שנמצא בתוך היצר הרע, ואני שמבין את זה וכך ניגש לעניין, מכסה את היצר הרע עם כוח ההשפעה שאני מבקש ומשיג. יוצא שיש לנו את האור למטה והאור למעלה ובאמצע האגו, וככה זה עובד.

שאלה: איך לא לשכוח את העבודה המעשית בעשירייה, שצריך את האגו רק כדי לברר בצורה נכונה את הקשרים בינינו?

אנחנו נמצאים בברית ובערבות, ובכל מדרגה אנחנו צריכים לחדש את הברית והערבות. ולכן ככל שאנחנו מתקדמים, התוכן של מהות הברית והערבות [משתנה], הן מקבלות תמיד בכל מצב ומצב, בכל מדרגה ומדרגה מהות חדשה. ואם קודם אמרנו שערבות היא שאני מתקשר לחבר שיבוא לשיעור, אז אחר כך המושגים האלה ברית וערבות כבר מקבלים צביון, צורה ומילוי שונה, יותר מתקדם. אנחנו צריכים להזכיר באיזו צורה אנחנו עובדים, איך מתייחסים ליצר הרע, איך מזמינים את היצר הטוב, איך מקשרים ביניהם וכן הלאה. זאת אומרת, בהתאם למצבים שלנו, המושגים האלו כיסוד שלנו ברית וערבות, הם גם משתנים בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: אמרת שהאור למטה והאור למעלה ובאמצע האגו. איך המערכת הזו של האיזון בין הרצון, היצר הטוב, היצר הרע והאגו עובדת?

תחשוב על זה כמה ימים ואחר כך נעבוד על זה, נחזור לזה.

שאלה: בנוגע להיות באגודה אחת, איך אני יודע שאני לא אותו החלק שיהרוס את כל האגודה הזאת, איך אני יכול להיות בטוח שאני לא אותו החלק הרע?

כתוב שהכול צריך להתחיל מימין, שאני הולך לפי ההשפעה הפשוטה, ההרגשה הפשוטה כלפי החברים שזה חיבור. החיבור מתחיל מבפנים ואחר כך החוצה, קודם כל חיבור בעשירייה, אחר כך חיבור בקבוצה יותר רחבה, אחר כך חיבור בכל הכלי העולמי שלנו, אחר כך בכל מה ששייך לישראל, ואחר כך בכל מה ששייך לכל העולם, כלומר לפי ההיררכיה הזאת שלא אנחנו קובעים את כל הרמות האלו, אלא לפי עוצמתן בעבודת התיקון. כך אני צריך כל הזמן להתייחס בחשיבות בהתאם לזה, וכל הזמן לדאוג לזה. כי אדם על עצמו אין לו מה להתפלל, אלא רק עבור הזולת. ועבור הזולת, זה קודם כל עשירייה, אחר כך קבוצה, אחר כך הכלי העולמי, אחר כך ישראל ואחר כך העולם, לפי איך שהאור העליון מגיע ומשתלשל עד שממלא את כל הבריאה.

תלמיד: קטע השלישי מתוך מאמרי "שמעתי" קצ"ט, "לכל איש ישראל". אומר בעל הסולם:

"לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסין עליה הרבה קליפות, שהם הרבה מיני התלבשות משלא לשמה. וצריכין להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת אמונה בלבד, בלי שום תמיכות וסיועות מהצד."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר קצ"ט. "לכל איש ישראל")

אנחנו לא יכולים להמשיך לחשוב ש"ישראל" זה מי שנולד מאבא ואימא ולפי תעודת זהות, אלא זה מושג שהאם יש לו את הכוח הזה או לא. אם יש לו נטייה ברורה להשגת הא-לוהות בצורה שהוא מוכן להשפעה ולאהבת הזולת, למרות שלא רוצה אבל מוכן לזה גם כן, רק חשוב בשבילו באמת להשיג את הא-לוהות, הוא נקרא "ישר א-ל", "ישראל". אם הוא מעלה את חשיבותה של הנקודה הזאת יותר מכל יתר החיים שלו, שמוכן לכופף את כל החיים שלו כדי לממש את הנקודה הזאת להשגת הא-לוהות, הגישה הזאת נקראת "אמונה". הוא מוכן לעשות פעולות נגד האגו שאלו פעולות השפעה, רק כדי להגיע לזה. והאמונה הזאת שנמצאת בו, זאת אומרת מידת ההשפעה שמוכן, אמנם יכול להיות שלא מסוגל, אבל מוכן לרכוש ולחיות לפי זה, נקראת "אמונה פשוטה", כי בינתיים אין לו שום יכולת להפעיל אותה.

קריין: קטע מספר 4 מתוך "מהפכת הרוח" של דוד בן גוריון.

""וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח) הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מלים אלה נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו."

(דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח")

אנחנו מבינים שזה החוק העליון הכללי של כל המציאות. שבאמת כל המציאות מתקיימת בחוק הזה ומקיימת את החוק הזה, ואנחנו נמצאים בעולם המדומה שהוא כביכול הפוך מהעולם האמיתי, מהמציאות האמיתית שבה אנחנו קיימים. אנחנו צריכים להסיר את ההסתרה הזאת מהחושים שלנו, ולגלות שאנחנו נמצאים בעולם שמתנהג רק לפי כוח החיבור השלם.

תלמיד: לפי "ואהבת לרעך כמוך" צריך להיות איזון בין אהבת הזולת לבין אהבה עצמית.

מה זאת אומרת?

תלמיד: צריך להיות מקום גם לאהבה עצמית וגם לאהבת הזולת בשווה, "ואהבת לרעך כמוך".

"ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת שאהבת הזולת ואהבה עצמית הופכים להיות כאחד.

תלמיד: מה זאת אומרת "כאחד"?

כאחד. זאת אומרת שלאהוב את הזולת ולאהוב את עצמי זה בשבילי היינו הך.

תלמיד: כן, בדיוק. אז קודם כל מה זה המצב הזה שאני אוהב את הזולת?

זה מצב של גמר התיקון. שכל החלקים נצמדים זה לזה בחיבור השלם, כך שאין שום הבדל ביניהם והם מרגישים לא את עצמם, אלא מרגישים את כל המערכת הכללית שכולה אינטגרלית.

תלמיד: מכל הכתבים האחרים נדמה לפחות שההעדפה היא להעדיף את הזולת על פני עצמי.

ודאי.

תלמיד: ולפני רגע אמרנו שזה כאחד.

כי אתה עדיין פועל מתוך האגו, אבל כשאתה מסיים את התיקון, אין לך העדפה של זה על זה, אז הכול אחד.

תלמיד: אז למה אם במשך כל הדרך אני מעדיף את הזולת על פני עצמי, זה בסוף מביא אותי לאהוב את הזולת כמו את עצמי?

כי לפי זה אתה יכול לבדוק האם אתה באמת נמצא בנטייה הנכונה הזאת, בנטייה לקראת האהבה. מה זה אהבה? אהבה זאת השפעה, ביטוי של אהבה זאת השפעה. אהבה זה מצב. במה הוא מתקיים בתוך הכוחות? בהשפעה. אז כל עוד אתה מרגיש שיש אני, כמוך, ואז זולת, ויש פער ביניכם, אתה צריך להשפיע לשני, לזולת, לרעך.

תלמיד: ולמה זה מביא לאיזון בין אהבה עצמית לבין אהבת הזולת?

זה מביא לאיזון, זה מביא לאהבה אחת. לזה שאין אני ואין שום זר חוץ ממני, רעך, אין. מגיעים למצב שהכול אחד.

אי אפשר לתאר את המצב הזה, אנחנו לא יכולים. כי אתה שואל כך, האם המושג "אני" נעלם בגמר התיקון. קודם כל על גמר התיקון אני לא כל כך רוצה לדון, כי אני לא נמצא שם, ולהסביר את זה במילים שלנו אנחנו לא מסוגלים. אבל להתקרב לזה, זה על ידי "ואהבת לרעך כמוך". זה לא מצב של גמר התיקון, זה איך להתקרב לגמר התיקון, איך לתקן את עצמנו. שאתה צריך לאהוב אותו, לתת לו כיסא ולתת לו כרית. מה זאת אומרת? שאתה עדיין נמצא בפער כלפיו, אין לו ויש לך, זה עדיין לא מצב מתוקן. במצב המתוקן אין רשות שלך ואין רשות שלו ואתה מעביר מרשות לרשות, אלא הכול רשות אחת שבה הבורא שולט, וכשהבורא שולט בכולנו אנחנו לא מרגישים שום פער בינינו, כי כולנו שייכים לו.

תלמיד: למה כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" אני צריך להעדיף את הזולת? אם "ואהבת לרעך כמוך" זה מצב שבו אני והזולת שווים, למה בדרך להגיע לזה אני צריך להעדיף אותו?

לא. "ואהבת לרעך כמוך" מדובר על המצבים שאתה צריך לתקן. יש ביני לבין הזולת פער, כשאני רוצה שהפער הזה לא יהיה, כשאני רוצה לתקן אותו, אני צריך לאהוב את הזולת כמו שאני אוהב את עצמי. זאת המלצה. כשאני מקיים את זה, אני מגיע למצב שאין זולת ואין אני, אין רעך, כולנו מערכת אחת. באדם הראשון אין חלקים, למרות שישנם, אבל הם קשורים בצורה כזאת שאין רעך ואין אני ואין אתה ואין כלום, ישנה מערכת אחת. כי מימשנו "ואהבת לרעך כמוך", ובסוף אין דבר כזה, כי אין רעך, יש אדם אחד שבו שולט אור אחד.

תלמיד: מהכתבים עולה שאין שוויון ב"ואהבת לרעך כמוך", אלא ישנם רק החברים, ישנו רק הזולת, יש "אין עוד מלבדו", בסופו של דבר מכוונים אותך לביטול העצמי הזה, להעדיף את הזולת על פני האני. ואילו פה אתה אומר שבסוף הדרך צריך להגיע מ"ואהבת לרעך כמוך" לאיזון בין האני לבין הזולת. יש פה משהו שלא מסתדר.

בדרך, בפעולה כדי להשפיע לזולת אתה צריך כביכול להעדיף את הזולת יותר מעצמך, שהוא יהיה יותר חשוב ממך. ודאי, זה ביטוי של אהבה. ביטוי של אהבה זה שאתה לוקח רצון של הזולת, ואת כל הרצון שלך, את כל היכולת שלך, אתה מכוון כדי למלא את הרצון שלו. זאת אומרת, "ואהבת לרעך כמוך" זה יותר ממך כי זה ביטוי של אהבה, זה ביטוי של השפעה. אם אתה לא משפיע לו יותר ממה שאתה משפיע לעצמך זה נקרא שאתה לא אוהב אותו.

תלמיד: אבל כתוב "כמוך". זאת אומרת שאתה צריך לאהוב את עצמך ואתה צריך לאהוב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.

כמו שעכשיו אתה אוהב את עצמך כך אתה צריך לאהוב את הזולת. יש לזה הסברים, יש הרבה מאוד חומר הסברה על זה. אפילו במאמרים "ערבות" או "מתן תורה" אומר בעל הסולם, שיותר מעצמך.

שאלה: לגבי עצמאות, דיברנו קודם שעצמאות היא שמפרידים בין הטבע האגואיסטי ובין הנקודה שבלב שיש חיבור ביניהם. מה זה הדבר הזה נקודה שבלב, שמפרידים את הכוונה?

נטייה להשפעה זאת נקודה שבלב, שהיא לא כל כך מתעוררת באדם באופן שהוא מבין שזאת נטייה להשפעה אלא כנטייה לשורש הבריאה, למקור שלי, למי שמנהל אותי. גם זה לא ברור לאדם, אבל לזה הוא משתוקק. זה מתברר כמו שאומר בעל הסולם, בשאלה "מה הטעם בחיי?".

שאלה: עצמאות זה חיבור של אותן הנטיות למעלה מהטבע האגואיסטי שכל הזמן מפריד?

עצמאות יכולה להיות רק אם אני יוצא מעל הטבע שלי שמגביל אותי ומכנס אותי לתוכי. זו בעצם העבדות. אותו רצון לקבל שאני נמצא בו, הוא כל הזמן מחזיר אותי לעצמי. כל הזמן. זאת אומרת, אני רוצה לשלוח כוח מחשבה או פעולה, מוחא וליבא, החוצה ממני, אני לא יכול. אני לא יכול, הוא מחזיר את זה אלי, כך שאני בטוח אחשוב על עצמי.

אני רוצה לעשות לך טוב, נניח משתדל בכל כוחי לעשות לך טוב, במשהו, ואני מגלה בתת ההכרה, בעומק היחס שלי אליך, עד כמה שאני בכל זאת חושב מה ייצא לי מזה. לתת לך במתנה עיפרון או להביא לך כוס תה או עוד משהו, אני מתחיל לחשוב איפה אני מאבד פחות אנרגיה, איפה אני צריך לשלם פחות כסף, ממה אתה תתפעל יותר ומה אני אקבל מכל הדברים האלה בחזרה. ואני לא יכול להיפטר מזה. אני רוצה לעשות איזו פעולה של "קח וזהו", ואין לי כלום. לא, אני לא יכול, אני תמיד מחשב מה ייצא לי מזה. כשאני מתחיל להבין את זה, זו כבר הכרת המצרים. כשאני מתחיל לדרוש את זה, זה נקרא ש"התהפך הפרעה".

שאלה: האם עצמאות זה הפער בין השניים, שאתה מאד רוצה ורואה שאתה לא יכול?

עצמאות מושגת רק על ידי "המאור המחזיר למוטב" שהוא שולט בי, ועל ידי זה אני מתחיל במידה הזאת להכיר את עצמי הנמצא למעלה מהאגו, למעלה מהגבלות. אבל אני צריך להשיג את ההגבלות, ואז אני יכול למדוד שאני נמצא למעלה מהם.

שאלה: התוכן שלנו זה חיבור, כוונה, המאור המחזיר למוטב, ואהבת לרעך כמוך, ואת כל המושגים האלה אנחנו מנסים איכשהו להלביש על עצמאות, זאת ההרגשה שיש לי. רציתי לדעת אולי זאת הרגשה לא נכונה, או שהכול נורא פשוט כמו שזה.

כן. זה באמת ככה. אנחנו לא צריכים יותר מהשגת העצמאות. עצמאות מעל האגו שלנו, זה מצד אחד. מצד שני יש כאן שאלה גדולה והיא אחר כך תתעורר, מה זה נקרא "עצמאות מהבורא"? "להיות עם חופשי בארצנו" איך זה להיות חופשי? האם חופשי בזה שאני עכשיו מקיים את חוקי ההשפעה? אמנם שהם הכי נעלים וטובים, אבל אני רק נמצא או בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע בתוך הרצון לקבל שלי. רק בשתי כוונות. האם זו עצמאות שאני צריך לבחור, דווקא בצד השני? יש כאן עוד הרבה דברים, אבל קודם כל נדון ונתחיל לממש קצת יציאה מהטבע הראשון.

קריין: ציטוט חמישי מתוך הספר אור החיים ב"יום הקטנות" של א.ד. גורדון.

"רק במקום שיש ערבים זה לזה, שם יש ישראל. ולא זה בלבד אלא כל בני אדם ערבים זה לזה, ורק במקום שיש ערבים זה לזה - שם יש אדם, ושם יש אומה, אומה אנושית כמובן. ואם אין ערבים זה לזה - מה יש?

לא קשה לראות מה יש בחברה האנושית בכלל, מתוך - אין ערבים זה לזה. בכל אופן אנחנו, הבאים לבנות בניין חדש, בוודאי לא נבנה על יסוד יחסים של דור הפלגה זה לזה."

(א"ד גורדון, אור החיים ב"יום הקטנות")

האנשים היו יותר חכמים מהיום. הממשלה הייתה יותר חכמה, היו קצת אידיאליסטים, קצת, אבל בכול זאת היו. גם הוגי דעות היו יותר קרובים לממשלה וכך הם חשבו, שבלי ערבות אי אפשר לבנות עם, חברה, ישראל, שהם קיימים רק בערבות. כמו שכתוב בתורה, סך הכול תורה מספרת לנו דברים מאד פרקטיים, פשוטים שאותם אנחנו צריכים לממש.

שאלה: שאלה פשוטה, מה מוסיפים לנו מקורות שהם לא קבליים, נניח "להיות עם חופשי בארצנו" או מה שקראנו לאחרונה.

אני לא יודע. אל תקרא לזה קבלה. אומרים לך מה קורה באמת. כשאתה אומר מקורות, ישנם ספרים שכתבו אותם אנשים שהשיגו את פנימיות הטבע, מה קורה, איפה אנחנו קיימים, באיזה כוחות אנחנו, ואיזה כוחות פועלים עלינו מבחוץ, ועל זה כתבו לנו שאנחנו נדע. אם לא היו מגלים את חכמת הקבלה, אז לא היו מגלים, מה יש? סך הכול כמה אנשים בחיים יודעים בעולם שלנו את חכמת הקבלה. אלא אנחנו מתקדמים למצב שאם אנחנו לא נממש אותה, אנחנו נלך בדרך מאד מאד קשה, דרך ייסורים.

לכן אנחנו נמצאים בזמן שחכמת הקבלה היא הופכת להיות אקטואלית, עדכנית, רלבנטית, עכשווית, והאמת, אפשר בלי זה. אבל בלי זה מה אתה תעשה? אתה תלמד בכול זאת מתוך המכות. כמו שאנחנו לומדים את כל המדעים, גם במדעי הטבע תלמד את זה, כי זה מדע, רק מדע כללי על התנהגות האדם, על הכוחות שבהם האדם נמצא. כך אתה לומד גם איך הברזל, איך האבן, איך האוויר וכל מה שנמצא מחוצה לך מתנהג, או איך הגוף שלך מתנהג, כך או כך או כך, כי זה מדע.

וכאן אומרים לך, איך אתה כאדם המורכב מכול מיני החומרים האלה, האישיות שלך, האדם שבך איך הוא מתפתח, מה משפיע עליו, מה מוביל אותו? אז אתה הגעת מכול מיני המדעים ומכול מיני ההתפתחויות שלך למצב שאתה צריך את זה לדעת, כי אתה נמצא בחוסר אונים. אתה נמצא כבר במצב שעוד מעט לא תהיה עבודה לאף אחד. עוד מעט בכלל אנשים לא ידעו מה לעשות, הם ילכו לאיבוד וכן הלאה. אז זה לא שאדם צריך לשרוד בחיים האלה, לא, הוא צריך לשרוד בצורה אנושית שבו, מי אני, מה אני, בשביל מה, למה? זאת השאלה.

וכאן לכן מתגלה החכמה הזאת, מה יש? היא כמו כל יתר החוכמות רק שהיא יותר חשובה, כי היא מדברת על פנימיות האדם. בשביל מה אנחנו, כל חלק בבריאה, דומם, צומח, חי הוא קיים? אתה יכול להגיד שהוא קיים בשביל משהו יותר גבוה, שהוא חלק מהרכבת הדברים היותר גבוהים ממנו, אבל בשביל מה האדם? אז מסבירים לך, שהתהליך הוא כדי להביא את האדם לפי חוקי הטבע לאיזו צורת ההתפתחות. אין כאן שום דבר מלאכותי שכאילו מזה נובעת השאלה שלך, אין מלאכותי.

באו חכמים וחקרו והם מספרים לנו, אתה רוצה? תקיים. לא רוצה, לא, זה עניינך. חס ושלום. רק הם אומרים שכדאי, למה? כי הטבע מסודר כך שאם אנחנו לא הולכים לפי החוקים שלו, אז יש לנו בעיות. זה הכול. תקיים בטוח, כי הטבע יכופף כל אחד, ואת כולם ביחד. אלא הם שחקרו אומרים, כדאי להיזהר. כמו הרופאים שחקרו את גוף האדם אומרים, "כדאי להיזהר מזה, מזה, מזה".

תלמיד: אני לא הסברתי נכון. מה מוסיפים לנו מקורות שהם לא מהקבלה, מקורות לא קבליים שאנחנו קראנו עכשיו.

גורדון ובן גוריון?

תלמיד: או הביטוי "להיות עם חופשי בארצנו" וכאלה. זה לא מהקבלה, לא מאנשים שחקרו את הטבע ומרגישים את הטבע, אלה מאנשים פשוטים כאילו סוציולוגים.

קודם כל אני לא חושב שהם היו פשוטים כל כך, אם אתה כבר שואל. הם הגיעו להבנה נכונה בהתפתחות, והיו אנשים שנמצאים למעלה מהחברה האנושית, גם גורדון וגם בן גוריון וודאי, וכן הלאה. הם אמרו את זה מצד ההבנה של עם ישראל, ולא מצד האורות וכלים כמו שאתה לומד. הם הכירו את זה מתוך הידיעה שלהם בעם, ובחברה האנושית.

אני לא מתייחס אליהם כמו למקובלים וודאי, אבל אני מתייחס אליהם כמו לסוציולוגים האמתיים של עם ישראל, במיוחד בתקופה שבה הם היו חיים ומדברים. הם לא היסטוריונים שדיברו על משהו שהוא לא שייך להם, אלא מתוך ידיעת עומק החברה, לעומקה הם דיברו, ודיברו נכון. הלוואי שידבר היום מישהו מהמנהיגים, מהאנשים החשובים כך. תן לי דוגמה, תן לי דוגמה, בבקשה כמו גורדון או כמו בן גוריון בכלל, איך, איפה היו כאלה דברים, איפה התלמידים שלהם? גם לא. יצא שכל אחד ואחד מהם יצא מכול החברה הזאת, ונמצא בחוסר אונים.

שאלה: אמרת שהנושא הזה הוא מאד רלבנטי לזמננו. האם זה רלבנטי לכלי העולמי כרגע? אנחנו הולכים למדרגה הבאה, לתוך הכנסים, האם העצמאות הזאת מהרצון שלנו, זה משהו שאנחנו מנסים להשיג כרגע, ואם כן, מה עלינו לעשות בשביל זה?

כן, כל העבודה שלנו שאנחנו מתכוונים ששייך למושג ישראל, שייך לכול הכלי העולמי שלנו. אבל, אבל, שם אנחנו צריכים לדרג למתחילים ולוותיקים. לוותיקים ממש. למתחילים לא, להם מסבירים לאט לאט, כמו שאומר הרמב"ם, לנשים, ילדים, זקנים, מסבירים את העניין הזה של לשמה, של על מנת להשפיע לאט לאט, במידה שיכולים לסבול.

קריין: אומר בעל הסולם בעיתון "האומה".

"אסור לנו להחמיץ את השעה: יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, לחקור מחדש את הרעיון הסוציאליסטי לאור העובדות והסתירות שהופיעו בימינו, ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית. כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

בעל הסולם קובע שזה ממש פיקוח נפש, ואנחנו צריכים מאד מאד להיזהר, לא להיות אדישים, לא להישאר אדישים למה שקורה. אלא לא להחמיץ את השעה, לשבת על ספסל הלימודים וללמוד מחדש, לחקור מחדש את הרעיון הסוציאליסטי. כי הסוציאליזם האמיתי, הוא לא מה שנקרא "סוציאליזם", הוא לא מה שניסו לבנות ברוסיה ובעוד כל מיני מדינות. סוציאליזם, סוציום, זה קודם כל כמו שהוא מסביר לנו במאמר "הדור האחרון" ולזה צריכים לחנך את העם קודם כל ואחר כך לבנות אותו לפי כמה שהוא מתחנך, לפי קצב החינוך שלזה צריכים להיות תנאים מיוחדים.

עוד מעט על ידי המהפכה בתעשייה, במסחר, בפיננסים והכול, שבהם העולם שלנו מתקדם למשבר הכללי, ואנשים יצטרכו לקבוע את צורת היחס החדשה ביניהם, לא לפי מה שאנחנו עד כה קבענו, בכול אותן הפורמציות שעברנו, עבדות, פיאודליזם, קפיטליזם, ליברליזם, אני לא יודע איך לקרוא לזה בכלל, שאנחנו נצטרך לבנות על כל הפורמציות האלו שהיו נבנות לפי היחסים בין בני האדם, ויחסים זה מילוי האגו, עד כמה שאנחנו יכולים להסתדר בינינו כדי שכל אחד יספק לאגו שלו את המילוי האופטימאלי האפשרי.

עכשיו אנחנו מגיעים למצב שהתנאים משתנים בכל אותם היסודות של החברה, כסף, עבודה, ובהתאם יחסים בין בני האדם ש"לכו ותתפרנסו זה מזה", ולכן אנחנו עומדים ממש לפני מהפיכה גדולה של הסוציום, של החברה, והיחסים צריכים להשתנות. כי לא יהיו כבר עובד ומעביד, לא יהיה כאן פועל, בעל בית, בנק, כסף, קניות, וכל מיני דברים כאלה מאוד מאוד ישתנו. הם יהיו בצורה כזאת שהעסקים ממש ייעלמו, צורת האמזון תכסה את כל העולם בקניות כאלו, בכל מיני צורות, הכל לגמרי ישתנה ומהר מאוד. וכאן אנחנו עומדים בפני מהפיכה גדולה.

לכן צריכים ללמוד איך אנחנו יכולים להיות מותאמים לאותו שינוי שבו כוחות הטבע משנים אותנו בלי לשאול את פינו. ממש כך. אנחנו רואים, רוצים או לא רוצים, אנחנו ככה.. הכל משתנה מאליו. עכשיו אנחנו קצת יותר חכמים, אנחנו רואים שזה משתנה ומגיעים השינויים אפילו אם אנחנו מתנגדים אליהם. למשל באירופה, אף אחד לא רוצה לשנות שום דבר, הכל צריך להיות כמו שהיה, כולם מדברים "רק לא כמו טראמפ", איזה מהפכן. שום דבר. אבל לא יקרה מה שהם רוצים. ועד כמה שמחזיקים יותר ולא נותנים למצב החדש להיוולד, צורת הלידה תהייה יותר גרועה במקום לסייע לתהליך כמו שעכשיו קורה.

לכן הוא אומר לכולם שאנחנו צריכים ללמוד, ובזה אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כאחראיים לעניין זה וצריכים להשפיע על כל העולם. להביא לכל העולם ידיעה מה קורה, איפה אנחנו נמצאים.

קריין: קטע 7, עיתון "האומה", בעל הסולם.

"ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם.

והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר.

ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב.

ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד.

והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה".

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

אנחנו נתאספנו לקבוצת מקובלים מכל מיני פלגים, חלקים, משפחות, צורות, גם לא מתוך ישראל, אלא מתוך כל אומות העולם, כמו בזמני אברהם ששם היו בכלל כל האנושות, חמולות, עמים קטנים, כולם היו מקובצים במקום אחד, ולכל הקבוצות, לכל העמים, היה יסוד טבעי. וכאן אין יסוד טבעי לקבוצה הזאת שמתאחדת, אלא היסוד שלה זה הבורא, המאור המחזיר למוטב שמחזיק אותם יחד. אם אין את היסוד הזה שמאפשר להם אהבה, חיבור, אז אין קבוצה, אין עם ישראל.

לכן הוא אומר שאם אין לנו אור פנימי שמחזיק בינינו, אנחנו כמו אגוזים בשק. ואין ברירה אלא ללמוד את העניין, להגיע להכרת הרע שאנחנו לא מזמינים את המאור המחזיר למוטב שיבוא וייתן לנו את כוח החיבור. ובמידה הזאת שנוכל להתחבר בינינו זה נקרא שהבורא נמצא בינינו, כוח ההשפעה, אז יש לנו יסוד. כמו שיש כוח ביולוגי בכל אומה שמחזיק את האומה הזאת והם מרגישים את הקרבה זה לזה, אנחנו לא מרגישים קרבה זה לזה, אלא רק לפי הצרות החיצוניות, אבל מבפנים אין לנו כוח שקושר אותנו יחד כאיזה חוט שקושר בינינו. אין. כי אנחנו ביסוד שלנו מכל מיני עמים עוד מבבל. ולכן אנחנו צריכים בעצמנו לבנות את הקשר הזה, אבל זה כבר קשר בקומה השנייה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". ה"פשעים" זה הפירוד בינינו בין כולנו, זה ברור שהוא נמצא, ואת האהבה שתקשור בינינו אנחנו צריכים לבנות.

לכן הוא אומר שאנחנו צריכים גם לשבת על ספסל הלימודים, גם להבין איפה אנחנו נמצאים, באיזו צורה, ועל אותו היסוד הוא אומר "ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות", ודאי שנאבדה מאיתנו, בחורבן בית המקדש, ואחר כך היא לגמרי נעלמה, אפילו השרידים שלה [נעלמו]. ואנחנו צריכים לחדש את זה. זאת אומרת החיבור בינינו יכול להיות רק על פני השנאה. וזה החיבור שבקומה השנייה, שהוא מתאים רק לניצוצות שלנו ולא לאגו שלנו.

לכן ככול שאנחנו מעלים את הקדושה, חשיבות הניצוצות שבליבנו, ואותם אנחנו רוצים לקשור, ולקשור אותם אפשר רק על ידי האור העליון, לפי זה אנחנו בונים את היסוד הנכון לעם ישראל. זה לא עם שנמצא כעם בצורה ביולוגית, גשמית, בהמית, אלא שנמצא כעם, ולכן הוא נקרא "עם ה'", מפני שהבורא הוא היסוד, הוא הכוח שמקשר בין כל אחד ואחד מאותו עם ישראל.

שאלה: לא הבנתי למה בעל הסולם כותב שפטריוטיות זה הדבר הכי חשוב.

מה זה שייך לפטריוטיות? אתם מתבלבלים עם כל מיני סיסמאות סוציאליסטיות. מה זה שייך לפטריוטיות? יש חוקי הטבע. אני לא מדבר על להיות יהודי יפה או משהו כזה, מודרני או גיבור, אני מדבר על כך שצריכים לקיים את חוקי הטבע. לזה אתה קורא פטריוטיות? האם זה שאתה לא רוצה לקפוץ מהגג זה נקרא שאתה פטריוט? אני רוצה שנחזיק את עצמנו בצורה כזאת שתאפשר לנו חיים טובים. אני לא את זה כפטריוט, זה סופר אגו אתה יכול להגיד. זה שאני רוצה להתאים את עצמי לבורא, רוצה להיות כמוהו, זה נקרא שאני פטריוט?

תלמיד: זה בדיוק מה שלא הבנתי. הוא קורא לזה הכרת הרגש הלאומי, משהו כזה, זה נשמע כמו פטריוטיות.

זה לא נשמע כמו פטריוטיות. אתה צריך להבין מה זה נקרא "לאום", בשביל מה הוא קיים ולמה אנחנו צריכים להכיר בחשיבות של אותו לאום. אם זה שאתה מסדר את העם כדי לעבוד למען האנושות ועובד למען האנושות כדי להביא את כל הדברים האלה על מגש לבורא, זה נקרא פטריוטיות, אז בסדר, תקרא לזה כך. אני לא ראיתי בספרי הקבלה כזאת מילה בכלל.

שאלה: כשאנחנו נעשה את העבודה הנכונה, את החיבור הנכון בינינו, איך תורגש תחושת העצמאות אצל האדם הפשוט ברחוב? מה יקרה לו?

אם אנחנו נעשה כאן מה ירגיש ברחוב מישהו אחר, או מישהו ששייך גם אלינו?

תלמיד: הוא לא יודע, הוא לא מכיר, לא יודע כלום על חכמת הקבלה.

אם אנחנו נקיים את מה שמוטל עלינו לקיים בצורה נכונה, וודאי שכל הכוחות וההבנות האלה יזרמו במקצת במשהו לכל אחד ואחד מחברי האומה. זאת אומרת לעם ישראל, ודרך כל החברים שלנו שנמצאים בחזקת ישראל אבל בגשמיות שייכים לאומות העולם, שהם איתנו יחד בחיבור, דרכם זה כבר ירד לאותם עמים שהם הנציגים שלהם.

תלמיד: מה זה ישנה בחייו של האדם הרגיל? יש לו חיים רגילים, הוא קם בבוקר, הולך לעבודה, יש לו משפחה. מה התוספת שתהיה בחיים שלו כתוצאה מתחושת העצמאות?

התוספת היא בזה שהוא ידע בשביל מה הוא קיים. בלי הידיעה הזאת אנחנו מגיעים לחוסר אונים, כי אנחנו לא יודעים בשביל מה להתקיים, אנחנו לא יודעים איך לבנות את היחסים בינינו, את היחסים בינינו בעבודה, ואם אין עבודה ולא תהיה, אז היחסים בינינו בכלל במשפחה ובחברה.

העיקר זה היחסים בין בני אדם. אנחנו הולכים לקראת זה שהכסף משתנה, היחס בין בני אדם, מסחר ותעשיה, חינוך, הדור המבוגר והדור הצעיר, הכול משתנה. והכול תומך זה בזה, אלה שינויים רב גוניים אבל זה אותו שינוי. זו העלאת מדרגה, כאילו שהעולם הזה דוחף אותך שתעלה ממנו.

זה יתן לאדם פשוט יכולת לדעת לאן הוא הולך, הוא, המשפחה, העם והמדינה, ולפי זה הוא יראה את עצמו כחלק גדול וחשוב מכל העולם. אחרת, תתאר לעצמך, לעבודה אתה לא יכול ללכת, אין לך עבודה, אתה מקבל איזו קצבה שמחלקים לך. אין לך אפילו קניות, כי יספקו לך הכול כמו שאמזון מספק, ואחר כך אפילו תהיה סתם חלוקה. זה בדיוק מה שבעל הסולם אומר, העולם מתקדם לזה מהר.

ומה הלאה? העיקר זה היחסים בין בני אדם. המשפחה נהרסת. פעם היו חייבים להוליד חמישה ילדים לפחות, שיחזיקו אחר כך את שני ההורים הזקנים. אפילו מטעם זה, פשוט. היום אתה לא צריך אף ילד. החברה, המדינה מחזיקה אותך, והילדים מצפצפים עליך. המשפחה גם נהרסת, הכול נהרס.

זאת אומרת, החינוך החדש צריך לתת קודם כל התקשרות בין חברי העם, ואז הם יקבלו מזה דחף חדש איך להתקיים נכון. כי אחרת אין משפחה ואין כלום. כל המערכות, אם הן לא בנויות על כסף, שאני משקיע ומקבל בחזרה, כל המערכות שלנו כבר לא עובדות. כי על ידי מה אתה מנהל את האנשים?

נניח שאני ראש ממשלה או מלך, במה אני שולט? בזה שאני מחלק. אני יכול לתת ולא לתת, לתת רק לאלו ואלו, לחברת חשמל, נמלים, שדה תעופה, תעשיה אווירית. תאר לעצמך שהדברים האלה כבר לא פועלים לפי "תן וקח", לפי כסף ברור. במה תשלוט? אין לך חוץ מזה שום כוח שליטה. אתה תהיה חייב לעבור לכוח השליטה החדש.

תלמיד: אני שואל יותר על הרגשת האדם, האדם הפשוט, איך הוא ירגיש את הכוח הזה או את המציאות הזאת?

תתאר את הרגשת האדם שהוא כבר לא תלוי בבעל הבית. הוא לא תלוי באף אחד, הוא יקבל גם כך וכך משכורת, מסוימת, הכרחית, הוא לא חייב לאף אחד ואף אחד לא חייב לו. אתה מבין מה זה? נעלמים כוחות הקשר האגואיסטים שקודם היו קושרים אותנו.

תלמיד: אז מה הוא כן ירגיש, הוא פתאום ירגיש חלק מהעולם? הוא פתאום ירגיש שהוא חלק מהאנושות, מה העצמאות שתהיה לו? מה הוא ירגיש?

ההיפך, הוא ירגיש שאין לו שום חלק בעולם. אין. אף אחד לא זקוק לו, לא תלוי בו, והוא לא זקוק ולא תלוי באף אחד.

תלמיד: זה אבדון.

זה באמת כך. זאת אומרת, יש לי משהו אבל זה לא קושר אותי עם שום דבר, אני כאילו נמצא בחלל. כי בלי הכוח האגואיסטי שקושר אותנו, שכל אחד זקוק לשני, אנחנו כאילו מאבדים את הרגשת החברה, הרגשת העם, הרגשת העולם. הכול מתחיל לרדת ולרדת בתפקוד, אתה נשאר עם הסיגריה הירוקה הזאת וזהו.

תלמיד: אנחנו כקבוצה, כל מי שקשור ללימוד וכן הלאה עוברים תהליכים, עוברים שלבים. אם נגיע לחיבור בינינו, נגיע לעצמאות. האם אדם שלא עובר את כל התהליכים האלה, פתאום ירגיש אבוד? פתאום ירגיש שהוא מנותק? מה מבחינתו תהיה ההרגשה הזאת? מה הוא יחפש, מה יחסר לו? מה הוא ירצה?

בלי נקודה שבלב שתתעורר בו, הוא לא יחפש כלום, הוא יהיה כמו חתול עייף. יפתחו כל מיני צורות של ספורט, של כל מיני דברים, אבל אני חושב שהרצון הכללי בכל זאת ירד. ייכנסו למלחמות, יש כאן הרבה צורות התפרצות האגו. אבל איבוד הקשר בינינו על ידי הכסף שקושר אותנו יחד, שנעלם "לכו ותתפרנסו זה מזה", זה על ידי זה הטבע, בהתפתחות ממש, רואים עד כמה הוא דוחף אותנו לדרגה הבאה.

אנחנו נמצאים במצב יפה.

תלמיד: נאמר שהאדם יידע שיש מקובל או קבוצת מקובלים שעובדת, הוא ירצה איזה קשר איתם, זה יעניין אותו?

אני לא יכול להגיד, נראה לי שלפני זה יהיו מלחמות גדולות. אתה רואה מה קורה היום עם אותם אנשים שנמצאים ללא עבודה, מה הם עושים. מתפרעים בכל מיני דברים, כי היצר רע בכל זאת נמצא, זה לא שהוא הולך ונכבה. היחסים בינינו נכבים מהבחינה הזו שהם ממלאים את האגו, ואז מה יהיה המילוי. זאת אומרת אנחנו נמצאים במצב סכנה מאוד גדול.

תלמיד: ואם נעשה את העבודה הנכונה, נעשה חיבור ונגיע לעצמאות ונגיע לתחושת הבורא בינינו ולכל מה שצריך?

אם העבודה שלנו תהיה נכונה אז על ידי העבודה שלך אתה תעורר בהם שאלות גדולות אליך. כי אתה תהיה כמעבר. אתה לא תהיה פקק בדרך ויזרום אליהם הלאה האור.

תלמיד: מה הם ירגישו? מה הם ירצו? מה יחסר להם אז?

הם ירגישו שהם שייכים למערכת אבל הם נמצאים בתוך המערכת הזאת כגלגלים ללא תנועה, ומזה מפסידים. וצריכים להיות בתנועה, אפילו בגלל החיבור בין כולם. אז תהיה להם עלייה במודעות, אבל בעצמם הם לא מסוגלים.

שאלה: אמרת קודם שכפי שהעולם יתפתח תהיה גם איזו חלוקה של מבוגרים וצעירים. אני רוצה לשאול דווקא לכיוון של הצעירים, מה יהיה התפקיד שלהם?

אני לא יודע לגבי העתיד. וכאן לא מדובר על זה, זה יותר מדי. אנחנו צריכים לראות מה לענייננו. תפקיד הצעירים, הזקנים, יש עוד הרבה מה לדבר על זה, זה לא לשיעור אחד שבו אנחנו לומדים רק על העצמאות, ולא על הדור הבא.

קריין: אומר בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר":

"בדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה, שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר, בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם.

ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'".

יש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.

כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.

שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים.

והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה.

אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה.

היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את חבירו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם ".

אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: "שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה"."

(בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")

זאת אומרת, מה שעלינו לבצע כמו שבעל הסולם אומר כאן, זה רק להתחיל עבודת ה' כמו שצריך, ולעסוק בתורה ובמצוות "לשמה", על ידי החינוך, על ידי זה שאנחנו צריכים גם בעצמנו לממש את החיבור וגם להביא אותו לכל האומה.

ולפני זה גם לפי חכמת הקבלה הגענו סך הכול לנתינה מלמעלה, אם זה במדינה, ואם זה בחברה, הכול הוכן בשבילנו. אנחנו רואים שהאומה לא מסוגלת שום דבר לעשות עם זה, לא לפעול בצורה הנכונה, לכיוון הנכון, אלא ההיפך, ישנה ממש התפוררות. אנחנו רואים את זה לפי העקרונות ולפי הערכים. ולכן נשאר לנו רק לעסוק בחיבור בינינו ושדרכנו יזרום האור העליון לכל יתר חלקי העם והעולם.

שאלה: אם אני אהפוך להיות עצמאי מעצמי, אז אני ארגיש שאני ב-100% תלוי בבורא. מה ההבדל במה להיות תלוי, אם בסופו של דבר הכול בא ממנו ואין עוד מלבדו? הרי ההבדל הוא בתחושה של האדם.

בורא זה כוח ההשפעה והאהבה, ואדם שנמצא בשליטת הכוח הזה, מרגיש את עצמו חופשי לגמרי כי בכוח הזה הוא יכול לפעול בכל המציאות, שנקראת הרצון לקבל. זאת אומרת הוא נמצא למעלה מהרצון לקבל, שזה כל חומר הבריאה, כל הבריאה, והוא נמצא כמו הבורא, למעלה מהכוח הזה של הרצון לקבל, בכוח המשפיע. ולכן מרגיש את עצמו כחופשי לגמרי מכל ההגבלות ויכול לפעול בצורה כזאת שמתוך המעמד שלו מבין שמילוי הזולת, אהבת הזולת, זו בעצם הפעולה הכי נעלה שיכולה להיות ובזה הוא לא מוגבל.

לא לתאר את הבורא באופן כזה שעכשיו אני שייך למישהו, לאיזו דמות אחת, ואחר כך אהיה שייך לאיזו דמות אחרת. אלא הבורא זה כל הבריאה, זה החוק הכללי של הבריאה, הכוח הכללי של הבריאה, ואז אני אהיה כמוהו, כמו הכוח הזה. זאת אומרת בלתי מוגבל בכלל, בכל המציאות.

שאלה: אנחנו מדברים על עצמאות, ובעל הסולם דיבר במאמר ששמענו עכשיו על עצמאות כלכלית. מה יקרה כשהעולם לא יהיה יותר מקושר על ידי כסף?

העולם מתקדם לעצמאות כלכלית. לפני מאה שנה, מה היה נקרא עצמאות כלכלית? אם היה לי כסף לגמור את החודש, כבר היה נקרא שזו עצמאות כלכלית. היום מדברים על כך שנספק לכל אחד ביגוד, אוכל, איכשהו דיור, כדי לגמור את החודש. ודאי שהכול נמצא בתהליך, אבל אנחנו מגיעים למצב שנוכל לספק לכל אחד את כל הדברים האלה, כי באמת זה לא יהיה כמאמץ מטעם החברה.

גם היום יש לך עודף בכל הדברים. חוץ מבבנייה, שזה בגלל משחקים בממשלות, אבל באמת אין שום בעיה היום לספק לכל אחד מקום מגורים ואספקה חומרית. וגם אין שום בעיה לספק לו אספקה תרבותית בוא נגיד, לא רוחנית, שהאדם צריך. זה הכול בידינו, רק שזה לא מסודר, זה מעוות, אבל לא שחסרים לאנושות מקורות לזה.

אבל הרצון לקבל שלנו שמתחיל לגדול, הוא כבר מתחיל להרגיש בזה ריקנות. ואם אנחנו לא מספקים לו משהו, אז הוא יוצא בצורות כאלו מעוותות. וזה מה שאנחנו רואים. אם היום כל העולם היה פנוי מדאגות, אז מחר כמו דאע"ש יהיו לך עוד אלפי אלפים של קבוצות כאלה. אנשים מתוך הרע שבהם לא יכולים לעשות שום דבר אחר חוץ מלהילחם. במקרה הטוב הם ילכו למגרש כדורגל ויעשו משחק על המגרש, ומבחוץ יעשו מכות זה מול זה. זו צורת האגו. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להבין שבלי החינוך שעלינו לקרב לחברה האנושית, אני לא רואה עתיד בכלל.

נושא העצמאות כפי שאנחנו רואים, הוא ללא גבול, כי זה להיות דומה לבורא. מתי אני עצמאי? מתי שאני מגיע לדביקות, להשתוות הצורה עם הבורא, אז אני עצמאי כמוהו. עצמאות זה רק מושג אחד, שזה כוח עליון אחד. למה הוא עצמאי? כי הוא לפני כולם ולכן ברצון לקבל שהוא ברא אנחנו לא יכולים להיות עצמאים אלא רק כשמתעלים מעליו לרצון להשפיע.

(סוף השיעור)