שיעור בוקר 28.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1135,

מאמר "מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה"

מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה

תש"ן - מאמר ל"ו
1989/90 - מאמר 36

"הזה"ק (בלק דף נ"ד ובהסולם אות קל"ח) כתוב שם וזה לשונו "בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשו, ולא קיבלוה. כמו שהכתוב אומר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה. הלך לבני ישמעאל, ולא רצו לקבלה, שכתוב, הופיע מהר פארן. כיון שלא רצו, חזר אל ישראל".

ובזה"ק (בלק בהסולם אות ק"מ) אומר וזה לשונו "אמר לו רבי שמעון, הרי שאלה זו נתיישבת. ה' מסיני בא, ומסיני בא ונגלה עליהם. וזרח משעיר למו, פירושו, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל. והוסיף להם אור ואהבה רבה. אף כך הופיע והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתירה כראוי", עד כאן לשונו.

ויש להבין מה שאומר, שמזה שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, מזה נוסף לישראל אהבה והארה יתירה. שמשמע, היות שלא היה מי שירצה לקבל את התורה, ורק ישראל הצילו את המצב, לפיכך האיר לישראל, והוסיף להם אור, אחרת משמע, שהיה חסר לישראל את האהבה והארה יתירה.

ובעולם הגשמי יכולים לומר כך, שיש לפעמים אדם, שרוצה לתת למי שהוא איזה דבר יפה, ואין אף אחד שירצה לקבל. ויש מזה צער לאדם. לכן מי שריחם עליו וכן קבל, אז האדם אוהב את מי שעשה לו טובה וקבל את הדבר. אולם איך אפשר לומר דבר זה לגבי הבורא, שהאהבה וההארה יתירה הבורא נותן לישראל בגלל שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, וישראל כן קבלו.

ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור, שבדרך העבודה האדם עצמו הוא עולם קטן, כמו שכתוב בזה"ק "שהאדם נכלל מכל ע' אומות, ויש בו בחינת עשו, ובחינת ישמעאל, וגם בחינת ישראל". וכמו שלומדים, שבחינת ישראל היא בגלות תחת שליטת ע' אומות העולם, שבאופן כללי נקראים אומות העולם בשם "רצון לקבל לעצמו", וישראל נקראים בחינת "רצון להשפיע לה'".

ידוע שיש ב' בחינות:

א. מטרת הבריאה, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג. והרצון להשפיע של הבורא ברא בהנבראים רצון לקבל הנאה ותענוג. זאת אומרת, בכל מקום שהנברא רואה, שיש מאיזה דבר להנות, תיכף הוא משתוקק לקבל את התענוג. וזה נקרא "כלי, מה שהבורא ברא", כמו שכתוב "אשר ברא אלקים".

ב. תיקון הבריאה. אולם יש ענין של תיקון הבריאה. היינו, כדי שלא יהיה ענין בושה, נעשה תיקון, שעם הכלי מה שהבורא ברא, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", לא יכולים לקבל, האדם מוכרח לעשות כלי חדש, הנקרא "רצון להשפיע", כדוגמת הבורא, שרצונו הוא להשפיע לנבראיו, כמו כן הנבראים מוכרחים לעשות הכלי הזה, אחרת שורה על הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים, העלם והסתר. וזה הוא מה שכתוב "אשר ברא אלקים", היינו הרצון לקבל, "לעשות", היינו מה שהנבראים צריכים לעשות, והוא הרצון להשפיע, שזה אינו נמצא בהנבראים, אלא שהנבראים צריכים לעשות, שיהיה להם רצון להשפיע.

ויש לשאול, איך יש אפשרות לעשות פעולה הפוכה ממה שהבורא ברא, שהוא הרצון לקבל לעצמו. איך אפשר לבטל את מעשה ה', הנקרא "רצון לקבל", ולעשות פעולה הפוכה, שזה נראה, כאילו האדם עושה פעולה נגד הבורא.

התשובה היא, אין בידי אדם לבטל את הרצון לקבל, מה שהבורא עשה. אם כן, מה דורשים מאתנו, שאנחנו נעשה הכל לשם שמים, הלא זה נגד הטבע שלנו.

אלא שיש ענין אור וכלי. "כלי" נקרא רצון, "רצון" נקרא חסרון, ו"אור" נקרא מילוי החסרון. וזה כלל, ש"אין אור בלי כלי". לכן מוטל על הנבראים להמציא להם כלי, היינו חסרון, שיש כלל, שכל ענין חסרון שייך דוקא אצל הנבראים ולא אצל הבורא.

נמצא, שהנבראים מוכרחים לעשות פעולות ולחפש עצות, למצוא בעצמם חסרון, מה שהם רוצים לעשות כל מעשיהם לשם שמים, ואינו יכולים, אז הנבראים רואים ומרגישים את החסרון הזה של רצון להשפיע, שאין בידם להשיג מצד כוחות עצמם.

אולם, בכדי שיהא ברור, שאין הם מסוגלים להשיג את הרצון להשפיע, על זה הנבראים צריכים לתת מקודם כוחות מצד עצמם, אחרת איך הם יודעים, שאין הם יכולים להשיג את החסרון הזה מכח עצמם. אולם יש לשאול, בשביל מי צריכים את הידיעה הזו, שאין האדם יכול להשיג את הרצון להשפיע מכח עצמו.

התשובה היא, הידיעה הזו, האדם בעצמו צריך לדעת את זה, אחרת אין הוא מבקש שה' יעזור לו. כי האדם חושב, שיש לו זמן לעשות הכל בעל מנת להשפיע, כי זה הוא בידו, מתי שירצה, הוא יעשה הכל בעל מנת להשפיע. לכן האדם מוכרח מקודם לעבוד בעצמו, בכדי להשיג את הרצון להשפיע. ורק אחר כך הוא יכול לתת תפלה אמיתית, בכל הלב, היינו חסרון אמיתי, שהוא נצרך לישועת ה', שהוא יתן לו את הרצון הזה לעשות הכל לשם שמים.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים קי"ט) "אשרי נוצרי עדותיו, בכל לב ידרשוהו", שיש להבין את הקשר במה שאומר "אשרי נוצרי עדתיו", שפירושו, ששומרים את מצות התורה, ל - "בכל לב ידרשוהו". אלא כנ"ל, שיש לנו להשיג חסרון, שנרגיש שחסר לנו את הרצון להשפיע. ומטרם שנשיג אותה, היינו שמטרם שמשיגים את הרצון להשפיע, אין אנו ראויים לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים.

אולם על ידי מה האדם יכול להשיג את החסרון הזה. אומרים לנו, ע"י זה שהאדם ישמור את מצות התורה, זה יכול להביא לו את הידיעה הזו, שהוא נצרך להשיג את הרצון להשפיע. זאת אומרת, בסגולת שמירת תורה ומצות, וכשהאדם מכוון ע"י עשיית שמירת תו"מ, שהוא יתקרב לה', היינו "דביקות", הנקראת השתוות הצורה, זה יכול להביאו להרגשת חסרון של רצון להשפיע. וזה שאומר "אשרי נוצרי עדותיו", שזה יביא לו בחינת חסרון, שיכול אח"כ לבקש מה', שיתן לו את החסרון הזה.

וזה שאומר "בכל לב ידרשוהו", שפירושו, שאח"כ הוא יכול לדרוש מה', שיתן לו בכל לב. היינו שיתן לו הרצון להשפיע, שכל מה שהוא יעשה לה', שיהיה בכל הלב. נמצא, שאז ע"י קיום תו"מ, הוא יגיע, שיהא בידו לדרוש מה', שיתן לו בחינת "בכל הלב", שיהיה לה'. היינו, שדורש שה' יתן לו רצון להשפיע, הנקרא "בכל הלב", כי רק זה הוא דורש שיהיה השכר עבור קיום תו"מ.

נמצא, עבודת האדם היא להשיג חסרון וצורך, שה' יתן לו במקום שנתן לו מצד הבריאה את הרצון לקבל, שיתן לו עתה רצון להשפיע, כי ע"י זה הוא יזכה לדביקות ה'. לכן, הגם שהוא מבקש רצון אחר, ממה שהבורא נתן לו, מכל מקום הבורא רוצה בכך. ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שה' אמר "נצחוני בני", מזה שהם רוצים רצון אחר, ממה שהבורא נתן להם, היינו שהם דרשו מה', שיתן להם רצון אחר, ממה שנתן להם מלכתחילה.

אולם הרצון לקבל, מה שהבורא נתן, הוא הקוטב של כל הבריאה, הנקרא "יש מאין". אלא הרצון לקבל צריך לקבל תיקון, שזה נקרא "תיקון הבריאה". כלומר, הבריאה נקראת "רצון לקבל לעצמו", ועליו נותנים כוונה בעל מנת להשפיע. נמצא, בסופו של דבר, שהרצון לקבל נשאר, אלא שקבל תיקון בעל מנת להשפיע.

ובהאמור יש לשאול, ולפי זה, כשהאדם מתחיל לבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע, היינו שיהיה בידו לעשות כל המעשים שלו לשם שמים, מדוע אין הקב"ה נותן לו את הרצון להשפיע, כמו שהאדם דורש ומבקש.

וכפי סדר עבודה אנו רואים, שבזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך להשיג את הרצון להשפיע, אז האדם רואה, שהוא הולך אחורה ולא קדימה. כלומר, שהרע מתגלה אצלו בשיעור יותר גדול, מכפי שהיה מגולה הרע אצלו בזמן שהיה עובד בעל מנת לקבל פרס.

והענין הוא, שאנו צריכים לדעת, שענין רצון להשפיע הוא רק תיקון הבריאה ולא מטרת הבריאה, כי מטרת הבריאה היא, שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג. לכן אם היה נותן להם תיכף מה שדורשים, היינו את הרצון להשפיע, אז כבר היה להם סיפוק בעבודה, מזה שהם משפיעים להבורא ושיש להם דביקות בהבורא. ומה חסר להם עוד. כי לעצמם אין הם צריכים לשום דבר, שזה ענין הנקרא "כי חפץ חסד", ואין להם שום צורך לקבל משהו מהבורא. ולפי זה היה ענין של מטרת הבריאה, מה שברצונו יתברך לתת להם, היה נשאר במקומו.

ומטרת הבריאה, שהיא העיקר, כידוע שכל דבר מתחשבים עם המטרה ולא עם האמצעים, כי ענין רצון להשפיע הוא רק אמצעי, שעל ידו יכולים לקבל את המטרה. ואם היה מקבל את הרצון להשפיע, אז הוא היה מקבל מזה סיפוק, והמטרה היתה נשארת כאבן שאין לו הופכין, היות שאין מי שיהיה לו צורך לזה, מטעם שכבר יש להם סיפוק בעבודה.

וזהו כמו שמובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ו) וזה לשונו "המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שיעור קומתה נראית מתר"ך מצות, שאור תורה מלובש בהם, וקוב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש, ש"אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".

זאת אומרת, שזוהי מטרת הבריאה, למה שהאדם צריך להגיע לשלימותו, לזכות לבחינת תורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. ולא מספיק מזה שהוא רוצה להשפיע לה', הגם שזהו דבר גדול, אבל לא זהו המטרה. אלא כנ"ל, שהאדם צריך להשיג תר"ך פעמים בכמות שהיתה נשמתו מטרם ביאתה בהתלבשות בגוף. אולם כנ"ל, אם היה מקבל תיכף אחרי כמה תפלות ובקשות את הרצון להשפיע, לא היה לאדם שום צורך להשיג את המטרה, שבשבילה נברא. זהו תירוץ על מה שהאדם לא מקבל את הרצון להשפיע, ולא עוד, אלא יותר מזה, האדם רואה, שהוא מקבל רצון לקבל יותר מופרז, ממה שהיה לו מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע.

אולם יש להבין, מדוע לאחר שהאדם עשה מאמצים, בכדי להתקרב לה', שהוא בחינת השתוות הצורה, המכונה "דביקות", כמו שכתוב "ולדבקה בו", שדרשו "הדבק במידותיו, מהו רחום אף אתה רחום", היה מספיק שהאדם לא מקבל את מה שהוא ביקש, היינו הרצון להשפיע. אבל מדוע הוא משיג עתה את הרצון לקבל בשיעור מופרז, כל פעם יותר ממה שהיה לו מטרם שהתפלל, שיתנו לו את הרצון להשפיע. ונראה, כאילו היתה חס ושלום טעות מלמעלה, היינו כאילו חשבו למעלה, שהוא מבקש רצון לקבל, לכן נתנו לו רצון לקבל יותר גדול. אבל הוא ביקש רצון להשפיע, אם כן מדוע נתנו לו מלמעלה רצון לקבל יותר גדול.

והתשובה היא, כנ"ל, היינו בכדי שיהא צורך לקבל את מטרת הבריאה, שהיא לזכות לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", נותנים לו כל פעם רצון לקבל יותר גדול. כלומר, בשיעור שהוא עושה מעשים איך להגיע לרצון להשפיע, נותנים לו מלמעלה רצון לקבל. והיות בזמן שהוא מבקש עזרה מלמעלה, היות שהוא רואה, שלא יכול לצאת משליטתו, ומהי העזרה, הוא כמו שאומר בזה"ק על מה שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה מסייעין". ואומר "בנשמתא קדישא. זכה, יתיר נותנים לו בחינת רוח, היינו ע"י העזרה, שהוא מקבל מלמעלה, הוא זוכה לסיוע, עד שמשיג את נרנח"י שלו". נמצא, זה שהוא רואה כל פעם שיש לו יותר רע, הוא מוכרח לבקש כל פעם עזרה יותר גדולה.

וזהו על דרך ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר על מה שכתוב אצל אברהם (לך לך חמישי) "ויאמר אליו, אני ה', לתת לך את הארץ הזאת, לרשתה. ויאמר, במה אדע כי ארשנה. ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ושאל על התשובה, מה שה' נתן לו על השאלה "במה אדע", שעם ישראל יהיה בגלות מצרים, כלומר, שזהו הבטיחות שאברהם יכול לדעת, שאחרי הפעולה הזו, שהם יהיו בארץ לא להם, מזה כבר ידע אברהם בבטיחות גמורה, שהם ירשו את הארץ. ושאל, מהי התשובה, שמשמע, שאברהם הבין שזו תשובה נכונה. כמו שאנו רואים, שאברהם היה יכול להתווכח עם הבורא בסדום, שאברהם שאל כל פעם "אולי". וכאן משמע, שהוא כן הבין שהיא תשובה נכונה, ולא שאל יותר.

ואמר, שהתשובה היתה על השאלה מה ששאל אברהם. כי לכאורה קשה, שמקשים העולם, שאברהם, שכתוב אצלו "והאמין בה'", מה פתאום שאל שאלה כזו "במה אדע כי ארשנה". ואמר, שאברהם ראה איזה ירושה הבורא רוצה לתת לו, שהיא ירושת הארץ, שכל מטרת הבריאה נכללה בהארץ הזאת. והלא יש כלל "אין אור בלי כלי", כלומר "אין מילוי בלי חסרון", לכן שאל, אם כן איך אפשר שהם ירשו את הארץ, בו בזמן שאין להם חסרון לזה.

כי בזמן שיקבלו קצת הארה רוחניות, כבר יהיה להם סיפוק, והם יעבדו את ה' בשמחה ולא ידאגו על שום דבר, היות שלא צריכים יותר. אם כן לא יהיה להם שום צורך לירושת הארץ הזאת, שהיא בחינת מטרת הבריאה, כנ"ל. אם כן השאלה היתה, שהוא לא רואה, שיהיה להם שום צורך. ובלי צורך לא נותנים שום דבר, בפרט דבר רציני, שהוא ירושת הארץ.

על זה השיב הקב"ה "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". כי "ארץ" פירושו רצון. כלומר, שהם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה לא שייך לעם ישראל, אלא הרצון הזה שייך למצריים, שזה נקרא "ארץ לא להם". וענו אותם ארבע מאות שנה. כי ארבע היא מדרגה שלימה, שהם ד' בחינות של הוי"ה, שהם מבחינת בינה, שהיא בחינת כלים דהשפעה. נמצא, שענו, בזה שהמצרים לא נתנו לעבוד בבחינת כלים דהשפעה. "ועבדום וענו אותם". במה, ב"ארבע מאות שנה", היינו בספירות הבינה.

ידוע מספר הספירות, שמלכות נקראת יחידות, ז"א עשרות, בינה מאות. וזהו חשבון ארבע מאות, שלא נתנו להם לעבוד. ומתי שהתגברו ועבדו בבחינת בינה, שהם כלים דהשפעה, היתה להם מלחמה גדולה עם המצרים. נמצא, שמצרים היו מעבידום את ישראל, בעת שעם ישראל עבדו בבחינת השפעה, אז הרגישו שהם בגלות. מה שאין כן כשלא עובדים בכלים דהשפעה, לא יודעים שהמצרים הם מתנגדים לעבודה זו.

וזה שאומר (שמות שלישי) "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". כלומר, שעל ידי זה שביקשו עזרה, היה צריך לתת להם כל פעם אורות חדשים, כמו שאומר בזה"ק, שהעזרה מה שנותנים מלמעלה, היא בחינת "נשמתא קדישא", וע"י זה יהיה להם צורך, לעם ישראל, להאורות הגדולים, מטעם שאחרת אינם יכולים לצאת משליטת המצריים.

נמצא, שהתשובה של הקב"ה היתה, שהקב"ה יתן להם צורך לבקש עזרה. שהוא, שכל פעם הוא מגלה להם יותר רע, בכדי שיהיה להם תמיד לבקש עזרה יותר גדולה. וע"י זה יתגלה להם האור של מטרת הבריאה, הנקראת "ארץ הזאת לרשתה". נמצא, אם היו מקבלים מלמעלה, בזמן שביקשו את הרצון להשפיע, את מבוקשם, אז היה להם כבר סיפוק, וממילא אין להם צורך לירושת הארץ. מה שאין כן שנתן להם את הרצון לקבל ולא הרצון להשפיע, ממילא קבלו צורך לעזרת ה'. וע"י זה יהיה בטיחות, שלא יקבלו סיפוק, אלא יקבלו את ירושת הארץ.

היוצא מזה, שדוקא ע"י זה שהיו בשפל המצב, זה גרם להם שיקבלו את האורות הגדולים. ובזה יתורץ, מדוע בזמן שביקשו רצון להשפיע, נתנו להם רצון לקבל, כלומר, שהרצון לקבל הוא מוסיף והולך, במקום שהרצון להשפיע היה צריך להתקבל אצל התחתונים, בזמן שהם מבקשים. לכן, אין להאדם לומר, כי הוא רואה, שחס ושלום לא שומעים למעלה את תפלתו, והראיה לזה, שלא נותנים לו את הרצון להשפיע, אלא הוא צריך לדעת, כי כן מתחשבים עם תפלתו. והראיה לזה, שעונים לו מלמעלה ונותנים לו מה שעכשיו טוב בשבילו, כי עתה יהיה לו צורך לשלימות, כנ"ל.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שאומר הזה"ק "וזרח משעיר למו". פירושו, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל, והוסיף להם אור ואהבה רבה. אף כך הופיע, והאיר לישראל מהר פארן, ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו ישראל אהבה והארה יתירה כראוי.

ושאלנו, וכי דבר זה שייך לגבי הבורא, היינו שבאמת לא מגיע להם לישראל, שיתנו להם אור ואהבה רבה. אלא בגלל שהם לא רצו לקבל את התורה, עבור זה הוא נותן לישראל, היינו שהוסיף להם, אחרת לא היה יכול חס ושלום להוסיף לישראל אור ואהבה רבה.

אלא כנ"ל, כשמדברים בעבודה מדברים באדם אחד, כלומר שאם בני עשו שבאדם ובני ישמעאל שבאדם, לא היו מתנגדים להתורה, אלא היה מסכימים לקבל עליהם את הרצון להשפיע, אז היה לבחינת ישראל שבאדם סיפוק, ולא היה נצרך למטרת הבריאה, כנ"ל בהתשובה של הקב"ה, שאמר לאברהם "ידע תדע כי גר", שדוקא על ידי זה שיהיו משועבדים תחת שליטת המצרים, יהיה להם צורך לבקש, שיתנו להם עזרה. וע"י העזרה יהיה מקום, שתתגלה להם את מטרת הבריאה. נמצא, דוקא שיש התנגדות בגוף, שלא רוצים לקבל את התורה, מכאן יש מקום שהבורא יכול להוסיף להם אור ואהבה רבה."

שאלה: כתוב בטקסט שאדם נכלל מע' אומות, יש בו בחינת ישמעאל, בחינת עשו ובחינת ישראל. אנחנו למדנו שאת בחינת עשו אפשר לנצח ואיך אפשר לנצח. איך עובדים עם בחינת ישמעאל שבאדם? איך מנצחים את הבחינה הזאת?

על ידי חיבור בינינו. אנחנו צריכים להיות מחוברים וכך נוכל לנצח את ישמעאל.

תלמיד: מה מיוחד בבחינת ישמעאל?

שהם גם מאוחדים, יש להם קשר עם הבורא, והוא מוכן לעזור להם במקרים מסוימים ומכל מיני סיבות. התביעה שלהם כלפי ישראל היא בחלקה כביכול תביעה צודקת. לכן אנחנו במשהו קרובים, במשהו דומים, ולכן בבקשה שלהם יש צדק. גם בלחץ שלהם עלינו יש הצדקה כביכול, ש"מגיע לנו", כך הם אומרים. כי בכל זאת אנחנו לא מנותקים מהם ואף פעם לא היינו מנותקים.

שאלה: אז מה עושים?

לומדים מהתורה על ידי מה אנחנו יכולים להיפרד מהם ולהתקרב לבורא.

תלמיד: אם יש להם חיבור וקשר עם הבורא, ואצלנו נדרש חיבור כדי שיהיה קשר עם הבורא, אז במה בדיוק אנחנו נפרדים מהם?

אנחנו נפרדים מהם על ידי זה שאנחנו יכולים לקיים את רצון הבורא בצורה מיוחדת וכך להתחלק מהם ולהתקרב לבורא.

תלמיד: בתביעה שלהם כלפינו, האם הם רוצים לשלוט על ישראל או להשמיד את ישראל?

ודאי שלהשמיד. מי לא רוצה להשמיד את ישראל? כולם רוצים.

תלמיד: כלומר התרופה לזה היא החיבור בינינו. איך החיבור בינינו יתקן את הרצון שלהם?

החיבור בינינו יתקן את המצב הכללי. כי אנחנו נמצאים במרכז הבריאה עם הרצון הגדול והמקורי שלנו, ואם נרצה לדרוש שהרצון שלנו יהיה מתוקן ומלא באור העליון, אז אין מטרה יותר גבוהה מזו.

תלמיד: אתה אומר שיש להם כבר עכשיו סוג של חיבור, סוג של קשר עם הבורא. כשישראל מחוברים, איך זה משנה את היחס שלהם עם הבורא? מה זה עושה להם?

אנחנו מושכים את תשומת הלב של הבורא אלינו, רוצים להיות יותר קרובים אליו, רוצים לקיים את מחשבת הבריאה, והאמת שלפי הרצון שלנו רק אנחנו מסוגלים לעשות את זה במלואו, ולכן כך אנחנו מתקנים את כל הבריאה.

תלמיד: ואז מה קורה להם?

הם מקבלים איזשהו חלק שמגיע להם, גם עבור זה שהם היו בתהליך וגם שקיימו משהו.

תלמיד: והם מסופקים.

כולם מסופקים, כל אומות העולם, כל הרצונות שבמלכות דאין סוף מקבלים מילוי.

שאלה: הוא פותח את המאמר וגם סוגר אותו בכך שהבורא רוצה לתת לישראל אהבה ואור, שני דברים. מה הם אהבה ואור, שני דברים שונים כביכול?

אהבה היא מיוחדת בכך שצריכים לקבל מהבורא את התכונה הזאת כדי להשפיע אותה בחזרה לבורא. מקבלים את האהבה מהבורא לתוך הכלים שלנו, ואחר כך כשמשפיעים אליו, אז משפיעים כבר אור של אהבה.

שאלה: כשהיית מצייר פעם ד' בחינות דאור ישר היית מצייר שבחינה א' מקבלת שני דברים מהבורא, תענוג וגילוי תכונת הבורא שנמצא בתוך התענוג. האם אלו אותם שני דברים שהתחתון מקבל מהעליון, גם מילוי וגם בתוך המילוי מועברת לו לאט לאט התכונה של העליון?

כן.

תלמיד: כשהתחתון כבר קולט את זה, הוא כותב שהוא רוצה ודורש ומבקש מהבורא שיעזור לו וייתן לו את התכונה, הוא פחות שם לב למילוי. ואז הוא מקבל תשובה מהבורא, ואיזו תשובה הוא מקבל? עכשיו אני אגלה לך יותר רע כדי שתוכל לבקש יותר עזרה. האם זאת התשובה של העליון לבקשה של התחתון?

נגיד, כן.

תלמיד: מה זה בפרקטיקה אצלנו, האם זה שאתה כל פעם שולח אותנו, לכו תתחברו ותתפללו?

עד כמה האדם מרגיש את עצמו שונה ממחשבת הבריאה, ממטרת הבריאה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להרגיש שחסר לנו חיבור וחסרה לנו תפילה, שני דברים?

כן.

שאלה: מה הם התכונות בני ישמעאל ובני עשו שבאדם?

אלו תכונות שקרובות לישראל משאר התכונות שברצון לקבל, והתכונות האלה באות כדי לזכות את ישראל. כלומר לתת לישראל הרגשה והבחנות כאלה שירגישו מה חסר להם כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: מה חסר לבני ישמעאל? מה יעשה אותם מסופקים?

אם אנחנו מתעלים למעלה ממשיכה לכלים של ישמעאל ועשו, אז אנחנו בזה נותנים להם אפשרות לקבל מהבורא לפי הכלים ההם. ואז הם כבר לא מתקרבים אלינו ולא רוצים להשמיד אותנו, אלא הם הופכים להיות מסופקים.

1. תלמיד: האם הקיום שלהם בעולם הוא רק בכדי לדחוף את ישראל קדימה?

   כמו שהקיום של ישראל הוא לדחוף אותם כלפי הבורא, בזה שיקבלו מה שמגיע להם עבור ההתנהגות שלהם.

   תלמיד: איזו הצעה מוצעת לתכונות האלה, ישמעאל ועשו, שהם דוחים אותה, שנקראת תורה? מה הם דוחים שם?

   על מנת להשפיע, כוונה בעל מנת להשפיע.

   תלמיד: למה הם דוחים אותה?

   זה לא לפי טבעם, לא לפי רוחם.

   תלמיד: אבל יש להם משיכה לבורא, רואים זאת גם בחיצוניות וגם בפנימיות.

   משיכה לבורא ודאי שיש להם, אבל אין להם משיכה לקיים את התנאים.

   תלמיד: אז איך הם תופסים מה זה הבורא?

   ככל שיכולים לתפוס. קצת דרך ישראל בכך שגונבים מישראל משהו מהקשר עם הבורא, וגם קצת מזה שמתקרבים מכך שישראל נופלים מדי פעם, ומה שהיה בישראל הם יכולים לתפוס, לגנוב.

   תלמיד: אבל מה בדיוק ממה שמוצע להם הם לא רוצים? הם אומרים, "את זה אני לא רוצה, את זה תתנו למישהו אחר".

   הם לא רוצים על מנת להשפיע.

   תלמיד: האם הם מבינים מה זה על מנת להשפיע שיכולים להגיד שהם לא רוצים אותו?

   כן. הם מתרחקים מזה.

   תלמיד: זה רק על דרך השלילה, כשהאדם רואה שאין בזה כלום.

   בדיוק.

   תלמיד: וכשזה מוצע כבר לישראל אחרי שזה הוצע לישמעאל ועשו, למה דווקא אז ישראל רוצים? איזו תוספת קיבלו ישראל מהדחייה של ישמעאל ועשו?

   ישראל יכולים אז להשתמש בתורה בצורה שרק הם יכולים להשתמש בה. כלומר לקבל אותה בעל מנת להשפיע ולא הזולת אלא רק כדי לשמור אותה ביניהם.

   תלמיד: מה זה אומר?

   שבקרבה ביניהם הם מייצבים את הכלי ומהכלי הזה הם מתקרבים לבורא בצורת השפעה - כנגד השפעה.

   תלמיד: זאת אומרת החיבור בקבוצה, בעשירייה כדי להגיע אל תכונת ההשפעה, אין אותו לא לישמעאל ולא לעשו. האם זה ההבדל?

לא הייתי אומר כך. בהרבה מקרים החיבור ביניהם, בתוכם נובע משנאה, משלילה. מה שאין כן בישראל זה נובע רק מ"אהבת לרעך כמוך" וכן הלאה.

שאלה: האם יש לישמעאל קשר עם הבורא?

ודאי.

תלמיד: אז למה יש להם תביעה לישראל, שיבקשו מהבורא ויקבלו. למה הם לא מסופקים ממה שהם מקבלים?

הם רוצים הכול.

תלמד: והבורא לא נותן להם הכול?

איכשהו לא את הכול.

תלמיד: בגלל זה הם באים בדרישה לישראל כי לא מקבלים מהבורא, אלא הם צריכים לעבור דרך ישראל. מה הם רוצים?

הם רוצים לקבל כול מה שישראל מקבלים, אבל אין להם כלים לקבל את הכול, ואותו דבר עם עשו.

תלמיד: זה גורם לשנאה ורצון להשמיד.

זה גורם לשנאה גדולה מאוד. בסופו של דבר הם עלולים להתחבר ביניהם כדי להשמיד את ישראל.

תלמיד: איך ישראל פותרת את העניין הזה?

רק על ידי זה שמתקרבת לבורא ופונה אליו.

תלמיד: והיא צריכה לקחת בחשבון את התכונות האלה.

כן.

תלמיד: איך לקחת בחשבון את התכונה הזאת כשפונים ורוצים להגיע לחיבור נכון מתוך "אהבת לרעך כמוך"? מה להשאיר להם, מה לתת, איך לבקש עבור התכונות האלה או פשוט לדכא אותם בצורה מוחלטת. מה היחס אליהם?

כתוב ברש"י ובעוד כמה מפרשים, הבורא כביכול נותן כל מה שצריך לכל אומה ואומה לפי שורשה הרוחני ואין לה בעצם מקור לתביעה הבאה.

תלמיד: למה אין להם מקור לתביעה?

הבאה.

שאלה: מה זה אומר?

זאת אומרת שמה שקיבלו זה מה שקיבלו, זהו.

שאלה: אבל אנחנו רואים שיש להם תביעה.

זו תביעה אחרת. הם רוצים על ידי מאבק עם ישראל להרוויח לעצמם.

שאלה: כלומר הם רוצים לקבל את התכונות האלה כמו שהבורא רוצה לתת לישראל, אבל הם רוצים בעל מנת לקבל.

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים איכשהו לנצח על ידי חיבור של עם ישראל, להתגבר על זה. האם יכול להיות שיש בתוך עם ישראל גם התכונות האלה?

לא. בתוך עם ישראל אין את התכונות האלה. עם ישראל הוא דווקא הכי ערום.

תלמיד: איך להשתמש בזה שקיימות התכונות האלה, הרצונות האלה החיצוניים בעל מנת לקבל והם גדולים מאוד, מה עם ישראל שהוא חלש, קטן, צריך לעשות?

רק לתפוס את הבורא ולעלות בעזרתו עד רום המעלות, אין לו שום סיכוי אחר. גם להינצל ממוות, מהשמדה וכולי וגם להגיע לתיקון.

תלמיד: הלחץ שמורגש מהתכונות, מהעמים האלה שיש להם תביעה צודקת, הלחץ הזה מורגש ומאוד מפחיד את ישראל. כאילו יש עליו צורך להגיע לכזאת דרגה אבל בעל מנת להשפיע.

האם זה מה שהתכונות האלה אמורות לעורר בי, הן נותנות לי הרגשה כמה רצון יש במציאות בעל מנת לקבל ומתוך הלחץ הזה להגיע גם לאותה מידה אבל בהקרבה ובהשפעה לבורא. האם כך אני אמור להשתמש בהרגשה שהם נותנים?

כן, אבל בהיפוך.

שאלה: אז למה עם ישראל לא רוצה להתקרב לבורא אם זה רק הפתרון היחידי?

להתקרב לבורא לא נותן לנו הטבע שלנו, כי אנחנו מקבלים דחיה כל כך טבעית שלהתקרב לבורא אנחנו יכולים אך ורק אם הבורא בעצמו ימשוך אותנו.

תלמיד: אמרת שהפתרון היחידי לישראל לעומת כל השנאה היא רק לבקש ולהתקרב לבורא.

כן.

תלמיד: אז ישראל שומע את זה ואומר בסדר, ועובר למשהו אחר, אנחנו לא נשארים בנקודה הזאת, כי רק זה הפתרון ובזה המאמץ ושום דבר אחר חוץ מזה?

זה נקרא על מנת להשפיע באמונה למעלה מהדעת, צריכים להתפלל על זה כל הזמן ולצפות לעזרת ה'.

תלמיד: זאת אומרת, ישראל צריך לגלות שהוא לא מסוגל אפילו להיות במחשבה על זה ולבקש על כך תפילה, לפחות להיות קשור לידיעה הזו?

כן.

שאלה: התביעה של ישמעאל היא קונקרטית כלפי ישראל או כלפי כל אומות העולם?

לא, כלפי ישראל.

תלמיד: ומה התביעה שלהם מאומות העולם, יש להם איזו תביעה משהו?

זאת אומרת בקשה.

תלמיד: בקשה כלשהי של ישמעאל מהאנושות כולה, מאומות העולם.

זאת אומרת תפילה עבור אומות העולם שגם יכנסו בדרך ה', לזה אתה מתכוון?

תלמיד: לא, מה התביעה של ישמעאל מאומות העולם ומה התביעה של ישמעאל מישראל?

לא הבנתי.

תלמיד: האם לישמעאל יש תביעה כלפי אומות העולם?

לא כל כך, לא. ואם כן אז הוא עושה איתם מלחמה בשטח הגשמי.

תלמיד: מה התביעה של ישמעאל מישראל?

זה כבר מאבק עבור ירושת הארץ, זה כבר משהו אחר.

תלמיד: ומתי ישמעאל יהיו מסופקים באמת, יש מצב כזה?

לא, הם יהיו מסופקים אך ורק כשאנחנו נגיע למצב שאנחנו מקבלים את הרצון להשפיע והרצון לקבל מתרחק מאיתנו והם מקבלים אותו.

תלמיד: האם זאת עבודה נכונה שישראל עובדים בחיבור מתוך פחד מישמעאל?

רצוי יותר פחד מהבורא.

תלמיד: אמרת שעם ישראל ערום מתכונות. מאיפה הוא יקבל את אותן התכונות?

מהתפילה לבורא.

תלמיד: עד גמר התיקון בעצם לישמעאל ולישראל, צפויים סכסוכים בלתי פוסקים?

עם ישמעאל כן.

תלמיד: עד הסוף זה הולך להיות כך.

כן. וגם אומות העולם בסופו של דבר.

תלמיד: הם יצטרפו.

יצטרפו, אז על זה כתוב, שקמים כל אומות העולם נגד ישראל.

תלמיד: הוא כתב במאמר שכל פעם הבורא מגלה להם יותר רע, בכדי שיהיה להם תמיד לבקש עזרה יותר גדולה.

כן.

תלמיד: אז לפי המנגנון הזה, איך ללכת בדרך שכאילו כל הזמן יהיה ישמעאל, כל הזמן יהיה רע, ויחד עם זה צריכים לבקש עזרה. זאת אומרת לקבל את זה כמציאות, לא הנה ניצחנו, וסיימנו איתם.

כן.

שאלה: איך לעבוד בצורה כזאת אמצעית, שזה קבוע יש לנו איתם סכסוך, וקבוע צריכים להתחבר?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתקרב לזה, וקבוע יהיה לנו סכסוך. אנחנו צריכים לחשוב רק על ההתקרבות שלנו לבורא. המלחמה היא מלחמת נגד יצר הרע, ואנחנו צריכים להגיע למצב שאת כל כוחות הטבע נצרף אותם אלינו, כדי להתקרב ולהדבק בבורא.

תלמיד: אז המלחמה היא לא נגד ישמעאל.

לא.

תלמיד: אלא נגד היצר.

כן.

שאלה: ומה הניצחון?

הניצחון, שאנחנו עולים למעלה מהיצר הרע, ומחברים את כולם להיות כך.

שאלה: כשאני מסתכל על עם ישראל, אני מאוד מתוסכל, איך בכלל אפשר לחבר את הדבר הזה. האם אנחנו, "בני ברוך", יכולים לעשות משהו, אני מדבר לא ברמה חיצונית על הפצה, כמובן שההפצה היא כל הזמן זורמת החוצה. ברמה פנימית, האם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי לרכך את הניגוד שקיים בתוך העם הזה, את השנאה בעצם?

לא. עד שאנחנו לא נפנה את תשומת הלב שלנו, לליבנו, לפנימיות שלנו, אנחנו תמיד נהיה בסכסוך בינינו, וסכסוך עם כל אומות העולם, במיוחד עם עשו וישמעאל.

תלמיד: ואנחנו כ"בני ברוך" לא יכולים לעשות משהו? זה מה שאתה אומר?

אנחנו יכולים לעשות.

תלמיד: מה?

צריכים לחנך את עצמינו שהקשר בינינו יקבע את סדר העולם החדש.

תלמיד: זאת אומרת אתה אומר, שאנחנו פה "בני ברוך" לבד לא מספיקים כדי ליצור איזו מציאות חדשה בעם ישראל, אין לנו את הכוח לזה, אנחנו צריכים שכל עם ישראל יצא.

לא. ודאי שזה רצוי אבל זה לא מציאותי. אנחנו צריכים להתקרב לכל חלקי עם ישראל, ולהסביר להם מה זה נקרא קשר בינינו, ואיך הקשר הזה בעצם מעלה אותנו לדרגה עליונה שבבריאה.

תלמיד: יש ערוץ פתוח, יש הפצה, ובכל זאת זה לא חודר לתוך העם.

נכון.

תלמיד: נראה שרק מכות יביאו אותנו לכזאת הסכמה.

יכול להיות.

תלמיד: מה, אנחנו צריכים להסכים למכות?

לא להסכים, אלא לעשות כך שבמקום מכות אנחנו נעשה אותה עבודה. אין מה לעשות.

שאלה: רב"ש כותב בפסקה האחרונה שישמעאל ועשו הם מתנגדים, ואחר כך הוא אומר, למה הם מתנגדים, כדי שיהיה לנו חיסרון. ואז הוא מיד עובר למצרים, להבטחה של הבורא שנהיה במצרים. מה ההבדל, למה אנחנו צריכים להיות תחת שליטת המצרים ולא תחת שליטת עשו וישמעאל, הרי הם מתנגדים?

לא, המצרים זה משהו אחר.

תלמיד: אז למה הוא כותב שאם לא נהיה תחת שליטת המצרים לא יהיה לנו צרוך לבקש את עזרת ה'?

כי משה כביכול גם נמצא תחת שליטת המצרים. המצרים זה כוח עליון, וישראל מקבל רשות לצאת מהגלות אך ורק על ידי המצרים. אנחנו עוד נדבר על זה, יש כוח כזה בטבע.

תלמיד: אז יוצא שההתנגדות של עשו וישמעאל תמיד תהיה, כי אחרת לא נגיע למטרת הבריאה?

כן, דווקא בעזרתם נגיע, אם אפשר כך להגיד.

תלמיד: וכביכול מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לגרום לכך שההתנגדות הזאת תהיה פנימית עד כמה שניתן ולא חיצונית?

עניינית, כן.

תלמיד: זה בכלל אפשרי שתהיה רק התנגדות פנימית ובחיצוניות לא תהיה התנגדות וסכסוך, או שהעולם בנוי כך שההתנגדות חייבת להיות גם בגשמיות?

גם וגם.

תלמיד: זאת אומרת, היא חייבת להיות גם בגשמיות?

אני לא יודע, אתה שואל אותי מה יהיה בעתיד?

תלמיד: בינתיים כעובדה אנחנו רואים שהסכסוך הוא בן אלפי שנים.

אבל אני לא חושב שזה צריך להיות דווקא בעולם הגשמי, זה יותר שייך לעולם הרוחני.

תלמיד: כביכול יש הצדקה, זה הטבע, חייבת להיות התנגדות אז חייבת להיות גם התנגדות מבחוץ.

אין לי מושג מה יהיה בעתיד, אני לא בדרגה כזאת שאני יכול להגיד.

שאלה: הרבה אנשים מסתכלים על המלחמה שקורית עכשיו בחוץ ואומרים זו לא מלחמה על שטח, זו מלחמה אידאולוגית, וגם אתה מדבר כך. לפעמים מציגים את זה בצורה פשטנית ואומרים שיש מלחמה בין טובים לרעים, ובצורה נוספת אומרים שיש פה עם שמקדש את החיים לעומת עם שמקדש את המוות. מאוד מורגש שעם ישראל מקדש את החיים בהרבה צורות, האם יש לזה שורש רוחני?

הרצון להשפיע, "ואהבת לרעך כמוך" וכולי, כל הדברים האלה, שהם יסוד התורה, יסוד ההתחשבות בזולת, שייכים רק לעם ישראל.

תלמיד: מה הצורה הנכונה שבה עם ישראל צריך להבין את "ובחרת בחיים"?

אם זה כלפי ה"בחרת", זאת אומרת, אנחנו בחיים שלנו, אז זה רק "אהבת ישראל".

תלמיד: מה זה אומר?

רק לפתח את הקשרי האהבה שבינינו, מפני שעל ידי קשרי האהבה נשיג את הכול.

תלמיד: ככל שרוצים רצון להשפיע, מקבלים את ההיפך, דווקא הבורא בונה בנו, נותן לנו מכות. מה ההבדל בין שני סוגי המכות האלה? אם אנחנו לא מבקשים נכון, מקבלים מכות כי לא בקשנו נכון. אם מבקשים נכון, גם כן מקבלים מכות כדי לבנות בנו את אותו הכלי. למה?

על מנת ללמד אותנו איך לבקש.

תלמיד: איך זה מתבטא בחיצוניות? כך או כך מקבלים סבל בעם ישראל.

לא. אנחנו רואים את ההבדל הגדול בין שני המקרים, בין מכות שבאות מטעם אהבה ובין מכות שבאות מטעם העונש והשנאה.

תלמיד: מי זה אנחנו, שיכולים להבדיל בין שניהם?

הרצון לקבל שלנו, למה הוא מכוון? בואו נרגיש את יחס הבורא אלינו, אם הוא מגיע מטעם שנאה או מטעם אהבה.

תלמיד: אנחנו שלומדים, אמורים להרגיש עכשיו שאנחנו מקבלים מכות מפני שאנחנו לא מכוונים נכון בעם ישראל?

כן.

תלמיד: ואם היינו מתוקנים, היינו מקבלים מכות ומרגישים בהן אהבה?

כן.

תלמיד: זה משהו שאפשר לצפות ממישהו שלא לומד שירגיש?

כן, גם כן.

שאלה: רב"ש אומר שישמעאל מקדש את המוות, אבל הוא לא, הוא מצפה לעולם הבא.

כן.

תלמיד: אנחנו אמורים לבוא מאהבה, אבל יש לנו, לעם ישראל, תהליך בכדי לבנות קודם יראה.

כן.

תלמיד: אומרים שהיראה הכי גבוהה היא שהבורא הוא "רב ושליט", מה המיוחד בנקודה הזאת, לפני שמגיעים לאהבה?

"רב ושליט" פירושו שאנחנו חייבים לקיים את רצונו בלי שום שאלות ובלי תשובות, אלא לקיים כמו שרצונו פותח לנו.

תלמיד: אז גם לעם ישראל, לפני שהוא מגיע לאהבת הזולת, יש איזו נקודה של יראה שהוא צריך לשמור עליה? כי רואים שהישמעאלים מקדשים את היראה שיזכו בעולם הבא.

כן.

תלמיד: במה מתבטא בעבודה הפנימית שלנו המעבר בעם ישראל ליראה יותר פנימית, ש"הבורא רב ושליט"?

בדבקות בינינו ובבורא. שכל הפעולות שנעשה אז יהיו פעולות של אהבה טהורה.

שאלה: רב"ש כותב "רצון להשפיע הנקרא "בכל הלב"". מה זה "כל הלב"?

מכל הלב, כי לכל אחד יש לב רע, לב טוב. חלק כזה וחלק כזה. אז מכל הלב, מכל הרצונות. "לב" זה כל הרצונות.

שאלה: האם חוץ מאור וכלי ומסך ביניהם אין כלום?

לא יודע.

תלמיד: יש ארבעה סוגי אהבה - אהבה עצמית, אהבת הזולת, אהבת הבריות ואהבת הבורא. איך אנחנו עוברים מאחת לאחרת?

בעזרת ה'.

שאלה: מה זה לקיים את רצון הבורא בצורה טהורה?

כנראה שלא על מנת לקבל, לא לכוון אותם אלינו.

שאלה: מה ההבדל בין כוח ישמעאל, לכוח עשיו?

שניהם על מנת לקבל, אבל משני קווים מנוגדים, מימין ושמאל.

תלמיד: זאת אומרת ישראל זה הקו האמצעי בין ימין ושמאל שלהם?

כן.

שאלה: האם לראות שהחברים מקשים על העבודה, זה גם ביטוי לצמיחת הרצון שלי לקבל?

כן. זה משפיע עליך.

שאלה: כתוב " וזה שאומר "בכל לב ידרשוהו", שפירושו, שאח"כ הוא יכול לדרוש מה', שיתן לו בכל לב. היינו שיתן לו הרצון להשפיע, שכל מה שהוא יעשה לה', שיהיה בכל הלב.". מה זה לדרוש מכל הלב מה'?

אני לא יודע, אבל מכל הלב זאת אומרת שהאדם מרגיש את כל הלב שלו, ומכל הכלי הזה, מכל הרצונות האלה, הוא פונה לבורא.

תלמיד: האם זו דרישה מפנים הלב, איך לממש את הדרישה הזו?

כבר אמרתי שאני לא יודע. אבל כנראה שממש יש לו הרגשה שזה בא מכל הלב.

שאלה: הבורא נותן לאברהם הבטחה שבעזרת הקשיים הם יגיעו לארץ המובטחת, וזה נקרא אהבה והארה, נכון?

כן.

תלמיד: אז אם התשובה של הבורא לאברהם זה שהוא ייקשה על בני ישראל, ועל ידי זה הוא בסוף מאפשר להם לקבל אהבה ואור, האם אפשר להתייחס כך גם לחבר בעשירייה? זאת אומרת, אם אני רוצה לעזור לו, שאני דווקא אקשה עליו?

לא. אנחנו לא יכולים לעשות דברים כמו שהכוח העליון עושה. אנחנו יכולים לתת רק עזרה, אהבה, ותמיכה.

שאלה: האם עשו וישמעאל משרתים את המטרה של להראות לנו את המצוות של מה אנחנו לא צריכים לעשות, האם זה תפקידם, להראות לנו מה אנחנו לא צריכים לעשות?

לא, לגמרי לא.

תלמיד: תוכל להסביר מה התפקיד של עשו וישמעאל?

התפקיד של כל אחד מהם הוא להראות לנו מה לא שייך לנו.

שאלה: נאמר שהרצון של האדם גדל לאחר שהוא משתוקק לקדושה. האם זה חוזר על עצמו פי תר"ך פעמים כל פעם?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לארגן את עצמנו בצורה כזו שהקשר בינינו יקבע סדר עולמי חדש. איך אתה מתאר לעצמך את הסדר העולמי החדש, ואיך עלינו לארגן את עצמנו כדי שהקשר בינינו יקבע את זה?

שכל יום, כל אדם על פני האדמה ירגיש שהוא נכנס עכשיו ליחסים חדשים עם כולם. ודרך היחסים החדשים האלה הוא מתייחס אחרת לבורא, וכך עולה במעלות של המדרגות.

תלמיד: מה זה הבורא כלפי כל האנשים בעולם?

את זה אני לא יודע, כוח עליון.

תלמיד: ומה היחסים שכל אדם בעולם צריך להיכנס אליהם?

התקרבות.

שאלה: מה זה אומר שהבורא הופיע לבני עשו משעיר, ולבני ישמעאל מהר פארן?

עוד מעט נלמד את זה. אבל בקיצור, הבורא עוזר לכולם, כולל בני עשו, ובני ישמעאל, לצאת מהקליפות ולהגיע לחיבור, ובסופו של דבר כל העולם מגיע לדרגה העליונה.

שאלה: כתוב שהבורא פנה לבני ישמעאל ולבני עשו והציע להם את התורה. האם בכלל הייתה להם אפשרות לקבל את התורה, או שזה נכפה מלמעלה שהם יסרבו לקבל את התורה?

אני לא יודע, זה מה שכתוב. אם הם היו מסכימים, ואיזה כלים הם היו מקבלים כדי לקבל את התורה? זה כבר למעלה מהמשוער.

תלמידה: כתוב במאמר שהנשמה צריכה להשיג את כל תרי"ג השמות הקדושים. האם יש הבדל בדרגה, ברמה ובאורות שכל נשמה משיגה בתוך התהליך הזה?

ודאי שיש הבדל, באורות, בזמנים ובדרגות, בכולם.

שאלה: היו שאלות על ישמעאל ועשו בפנימיות ובחיצוניות, ובעצם שיש לנו יכולת להשפיע אם זה יהיה בפנימיות או בחיצוניות. כתוב בזוהר שאנחנו נגאל ברחמים, אז מה הכוונה שאם נשקיע בלימוד הזוהר, נגאל ברחמים?

שאנחנו נוכל לצאת מהגלות, מניתוק מהבורא, לגאולה, לגילוי הבורא ברחמים ובמהירות.

תלמיד: אז רחמים זה בפנימיות, בעבודה הפנימית בלי צרות של חיצוניות, או שזה משהו אחר?

כן, גם בלי צרות חיצוניות.

שאלה: איך נבין שהגענו למצב של להשפיע לבורא?

אנחנו נרגיש את זה. נרגיש את הבורא, ואיך אנחנו יכולים להשפיע לו.

שאלה: האם אפשר להגיד שישראל זו תכונת ביניים בין הבורא ושאר האומות, שאר הרצונות, וכל התפקיד שלו הוא לבנות תעלות של אור מהבורא לרצונות האמיתיים?

שיהיה בינתיים כך.

תלמיד: זאת אומרת שעניין המסך כדי לבנות תעלות זה על ישראל, האם גם שאר האומות צריכות לבנות מסך?

כן.

(סוף השיעור)