שיעור הקבלה היומי16 жовт 2018 р.(בוקר)
שיעור בוקר 16.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי 2018
שיעור בנושא: "שני הפכים בנושא אחד"
אנחנו למדנו איתכם הרבה חומר, לא את כולו אבל בכל זאת את רובו אני חושב. על עליות וירידות, דברים מנוגדים, הפוכים, שהם חשובים כאחד, גם עלייה וגם ירידה, שכבר יש ביניהם משהו משותף, שגם זה וגם זה פועל למטרה אחת. אחר כך זמנים שהם מתחלפים ובאים כאחד, מצבים, הנבראים שהם מנוגדים זה לזה ובכל זאת מתחברים ביניהם כאחד.
אנחנו רואים כאן ברוחניות לעומת הגשמיות, שחומר קיים, הרגשה, הבנה, אנחנו, בכלל כל העולם הרוחני, כל מה שיש בו, כלפי הנברא ודאי שאנחנו מדברים, נבנה על ב' הפכים שהם מתחברים לאחד. שלא אחד מבטל את השני ואחד רחוק מהשני, כמו פעם ירידה ופעם עלייה. אלא כאן זה שניהם לא כחשובים כאחד כנגד עליות וירידות, לא יכול להיות זה ללא זה, ולפי עומק הירידה כך יהיה עומק העלייה וההפך. "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא"1 ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"2, את זה למדנו.
אבל כאן אנחנו צריכים עכשיו בכל זאת לנגוע בעוד נושא אחד בעבודה הרוחנית, שהוא מאוד חשוב. הייתי אומר שהוא הכי חשוב בעבודה שלנו. שמי שמתגבר עליו, מי שסובל אותו, הוא בזה בונה את עצמו בכניסה לרוחניות ממש, להרגשה הרוחנית. ומי שלא יסבול אותו, לא ירצה לסבול אותו, לא ירצה לרכוש אותו, אז לא יוכל לבנות כלי להשגה הרוחנית. והנושא הוא "שני הפכים בנושא אחד".
כלפי הבורא ודאי שאין שני הפכים, זה הכול אחד, אלא כלפי הנברא שמורכב מחומר ומרוח, אז שניהם מנוגדים זה לזה. ומנוגדים בצורה שאנחנו נצטרך עוד להבין, לגלות, לראות, להרגיש עד כמה שהניגוד ביניהם הוא בלתי הפיך, לא ניתן לפשרה, לקירוב, לחיבור, לאיזה פיתרון. כמו שאנחנו בעולם שלנו רוצים שיהיה, זה מנוגד לזה אז אנחנו מחפשים משהו באמצע, משהו שמשותף מזה או מזה. וכאן אנחנו לא מחפשים משהו משותף, ההפך. כמה שמתקדמים ברוחניות אנחנו נגלה עוד יותר ויותר הפכיות, בין החומר לצורה מלובשת בחומר, רצון לקבל ורצון להשפיע כמה שהם יהיו מנוגדים, עביות וזכות, מסך ואור.
אבל אנחנו צריכים ללמוד את הדברים האלה, ולקוות שהאור העליון יבנה אותנו כך שאנחנו לא רק נסבול, אלא נתכלל משני ההפכים האלו שיהיו יותר ויותר הפוכים. וודאי שמזה נבין שהשגה הרוחנית היא לא כהשגה הגשמית, היא לגמרי נמצאת במימד אחר. ואי אפשר שמי שלא טועם את זה שיבין מה זה.
אז שני הפכים בנושא אחד זאת הנוסחה של הכלי הרוחני שלנו, היסוד, כל המהות של הכלי הרוחני. הייתי אומר שהנושא מאוד פיקנטי, עדין, מושך, לא מובן ובכל זאת מסקרן. נותן איזה טעם אפילו לאנשים שלא נמצאים ברוחניות. יש קצת גם בפיסיקה קוואנטית מתוך זה כביכול. כביכול, הם רק מריחים את זה מרחוק, אבל לעבוד עם זה לא כל כך יכולים. אמנם כבר בגבול של החומר והאור, שם כבר גם מרגישים כאלה תופעות אפילו בדבר חומרי.
אז בואו נלך ונראה, בקיצור, נלמד ונראה עד כמה שהדברים האלה הם דברים מאוד מיוחדים. זה ייתן לנו לא סתם כך איזו הבנה, פילוסופיה בכלים רוחניים, אלא אנחנו מזה גם נוכל למשוך משהו לעבודה שלנו. שהיא צריכה להיות למעלה מהדעת, שהיא צריכה להיות בניגוד לשכל הבהמי שלנו, שהיא בנויה לגמרי לפי הבחנות חדשות, מנוגדות לנו. ושאדם הוא מורכב בסופו של דבר משתי צורות, אדם ובהמה. שאדם זה שמתקיימים בו אמונה למעלה מהדעת, שני הפכים בנושא אחד, והבהמה זאת שהולכת לפי השכל והרגש הגשמי שיש לה. וודאי שאנחנו צריכים להושיב את האדם על הבהמה.
קריין: שיעור בנושא "שני הפכים בנושא אחד", קטע מספר 3, אגרת נ"א של בעל הסולם.
"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."
(בעל הסולם. אגרת נא)
בדרגה הרוחנית הם אחד. גם להרוג אותו ודווקא להחיות אותו עוד יותר. לא לחבר, שניהם הם כאחד. למה? לא יודעים. איך? לא יודעים. כשזה מתלבש בשכל וברגש שלנו הם הפוכים, לא יכול להיות שזה מתקיים וזה מתקיים יחד, אלא או זה או זה. נניח שרק זאת מדידת ההפכיות, יש הרבה יותר מזה.
קריין: שוב.
"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."
(בעל הסולם. אגרת נא)
אם אנחנו הולכים בעיניים עצומות, ככה לא אכפת לי שום דבר, אני הולך או לכאן או לכאן, או למעלה או למטה, לא אכפת לי שום דבר, אז זה מסתדר. לא שההפכים מסתדרים אלא אני בצורה כזאת יכול להסתדר איתם, להתמודד איתם. זאת אפילו לא התמודדות אבל בכל זאת אז אני יכול ללכת.
זאת אומרת, עובּר כן יכול להתקיים. הוא סוגר את העיניים, הולך על כל דבר שהעליון עושה, הפכים, לא הפכים, אני לא מפעיל את השכל שלי, אפילו לא את הרגש שלי, איך שזה נפעל מלמעלה שיפעל. אני בעצמי [לא מפעיל] את הביקורת שלי ולא את ההבנה, השגה והרגשה, כלום, ואז אני יכול להתקיים ברוחניות. מובן מה זה כלפי שני ההפכים? ואז אני נמצא כלפיהם קיים. למה? כי מבטל את עצמי.
אבל זה ביום הראשון של העיבור, ביום השני אני כבר צריך לבטל את עצמי יותר כלפי משהו, הרצון לקבל שלי נפתח עוד קצת. אז איך אני כבר מתנהג כלפי שני ההפכים הללו? איך אני מבטל את עצמי כדי שלמרות שהרצון נפתח ומרגיש את ההפכיות הזאת, איך אני מתקיים? וביום השלישי? וכן הלאה וכן הלאה.
יש כאן כבר תוספת עבודה מאוד מיוחדת מצידנו, שאנחנו צריכים לבנות את עצמנו כמערכת בלימה. שכל הדברים האלה, ההפכים, הם לא יפעלו עליי כדי לוותר על הצמצום שלי שעשיתי ביום הראשון, שהצמצום שלי יגדל. למרות כמה שהעליון פותח לי את ההפכיות הבלתי ניתנת לפשרות, לאיזו המתקה, למשהו, אני הולך למעלה מהדעת. מתי האדם נכנס אם כך לעיבור? כשהוא מוכן לדברים כאלה איכשהו, מכין את עצמו לדברים כאלה. לכן אנחנו הגענו לנושא הזה.
אז בינתיים רק בעל הסולם מציג לנו את הבעיה. תקרא שוב.
קריין: שוב קטע מספר 3, מתוך אגרת נ"א של בעל הסולם.
"כל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים. על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים."
(בעל הסולם. אגרת נא)
שאלה: מה זה אומר אמרת לבנות את עצמנו כמערכת בלימה?
בלימה זה שאני בולע את שני ההפכים האלו ואני פועל כך שכלפיהם אני בונה את המערכות שלי. שאני "בולע" הכוונה שאני מקבל את התבנית הזאת, רוצה לקבל את התבנית הזאת "שני הפכים בנושא אחד" ואני רוצה שהתבנית הזאת תתלבש עלי, על הרצון שלי, על המוח, על השכל, על הרגש, על הכול החושים שלי ושאני אקבל הטבעה של שני הפכים בנושא אחד, אני אקבל את זה כהטבעה עלי. לכן אמרתי בלימה, בלימה זה גם כן שאני בולם, שאני כאילו מתנהג כמו שאני בולם זעזועים, אבל זה לא כך, אל תגיד בלימה, נגיד שזה לא מילה בדיוק מדויקת אלא אני רוצה שהצורה הרוחנית הזאת, שמהותה שני הפכים בנושא אחד, היא פשוט תטביע את עצמה בחומר שלי.
שאלה: אמרת גם שאדם צריך לשמור על הצמצום בשביל שההופכיות שמתגלה לו, לא תבטל את הצמצום.
ודאי. צמצום זה התנאי הראשון. סך הכול אנחנו צריכים להבין שכל מצב וכל מדרגה מכל המדרגות שאנחנו צריכים לעבור, בכל מקום אנחנו צריכים לקיים רק את הצמצום. אבל אתה מקיים את הצמצום בכל מיני אופנים שונים, תנאים שונים. לכן זה לא סתם צמצום, "אני מצמצם". כלפי איזה אור אני מצמצם את עצמי, כלפי איזו עביות, כלפי אילו מושגים? זאת אומרת כל הזמן צמצום, אבל הצמצום הופך להיות מתוך זה כבר פעיל, זה כבר אור חסדים, זה כבר אור החוכמה שאני מקבל על מנת להשפיע, גם זה בעצם צמצום. זה רק בחזקת יותר ויותר.
תלמיד: חשבתי שהתענוג זה כאילו מה שמפריע לצמצום ופה אתה אומר שההופכיות מפריעה לצמצום. אתה יכול להסביר?
אני לא רואה בזה סתירה, כי התענוג שלנו הוא מביטוי קושיות, התרת הספקות. התענוג שלנו מהתרת הספקות, אבל תלוי איך אתה מתיר את הספקות. או שאתה כאילו רוצה שהן ימחקו או שאדרבא שיגדלו עוד יותר, כי על ידן ושאני שומר עליהן אני מתעלה מעל הפער שביניהם ונעשה מורכב משניהם. כמה שהפכים האלה יהיו בי יותר הופכיים, אני על פני זה גודל, אני מקבל מזה את התבנית הרוחנית. אנחנו עוד לא מבינים מה זה, איך זה יכול להיות בכל זאת, אנחנו רוצים כל הזמן בתת הכרה לקשור את זה יחד, זו הבהמה שלנו, מה לעשות. אבל לאט לאט. למה זה כדאי? קודם כל בלי זה אי אפשר לרכוש מדרגה רוחנית ואפילו שלא נכנסים לרוחניות, זה עוזר לנו בכל זאת לסבול את המצבים שאנחנו עוברים שהם כנגד רגש, כנגד שכל, כנגד הגיון, כנגד כל דבר ארצי, גשמי.
שאלה: במה זה שונה מלמעלה מהדעת?
אנחנו נלמד את זה. זה דומה ללמעלה מהדעת, אבל בלמעלה מהדעת אתה בכל זאת קושר את הדברים האלה יחד. שני הפכים בנושא אחד, הם מגיעים לפתרון בלמעלה מהדעת, אבל אנחנו עכשיו מדברים על שני הפכים כשהם נמצאים בנו ללא פתרון עדיין.
תלמיד: אתה צריך להתקיים בשני ההפכים?
כן, ודאי.
תלמיד: ולממש את שניהם?
"להתקיים" זאת אומרת לכלול אותם בי.
תלמיד: אבל אתה צריך לממש את שניהם?
כן, כאחד. אני צריך לשמור עליהם.
תלמיד: אבל הם סותרים אחד את השני.
נכון. זה כל העניין.
תלמיד: אז איך אתה מקיים את שניהם אם הם סותרים?
חכה קצת, נלמד. אנחנו נלמד את זה מהפסוקים שנלמד, יותר ויותר נראה עד כמה שזה אפשר או אי אפשר לבלוע אותם, לכלול אותם, אז כשאנחנו יחד כולנו לומדים, אז אנחנו כביכול מתפללים שזה יקרה בנו, שאנחנו נשיג את זה באיזו צורה וכך נתקיים, כך נתקדם עד שזה יבנה. בכל זאת עד שזה לא יבנה בנו שום הסבר לא יעזור לך. זה שאתה רוצה להבין אני מבין, אבל גם כן צריך להבין שאתה לא תבין.
שאלה: על איזה שני הפכים הוא מדבר. מה זה שני ההפכים האלה?
"שני הפכים בנושא אחד" זה גוף ונשמה, זה על מנת לקבל ועל מנת להשפיע. זו פעולת ההשפעה ופעולת הקבלה. זה חיים ומוות, כל דבר שיש ברוחניוות שהוא מנוגד לשני, אתה לא מוצא ביניהם בצורה הרוחנית ממש שום דבר משותף, אלא להתעלות מעליהם לדרגה עוד יותר עליונה. רק בצורה כזאת אתה מוצא את הפתרון, והפתרון הזה הוא באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: ואצלנו עכשיו, יש משהו שאנחנו יכולים לאחוז בו?
זה איך שכל אחד מרגיש. כאן אנחנו צריכים ללכת ככה, בעדינות לפי איך שהלב יבין.
שאלה: כשבעבודה הזאת מתגלים שני ניגודים, ואף על פי כן אנחנו ממשיכים להתאחד באמונה למעלה מהדעת, מה אני מקבל מזה? במה אני זוכה כתוצאה מזה? כלומר, אני מנסה להבין אם אני מצפה לאיזה תוצאה שאני צריך להגיע אליה או שעצם תהליך העבודה הזאת הוא כבר התוצאה?
אני מצפה למאור המחזיר למוטב. אני רק צריך לברר מה עלי לעשות כדי להזמין את המאור, ולא העבודה שלי בשכל ואפילו לא העבודה שלי ברגש. אני צריך רק להזמין את המאור. איפה שאני, על ידי איזה פעולה שהיא, לימוד, הפצה, חברים, לא חשוב מה, איפה שהמאור יותר גדול, שאני יכול להזמין אותו שישפיע עלי יותר, שם אני צריך להיות. זה הכול.
הדברים האלה הפוכים כלפיי בתוך הבהמה שלי, הם לא מסוגלים להתקשר. אני רואה שלא. זאת אומרת, תהיה בריא ותמות, שניהם בעצם ככה זה נשמע. מה תעשה? לכן רק ללכת למעלה מהדעת.
שאלה: האם תוכל להסביר בעקידת יצחק, שבה הבורא הציע לאברהם להעלות את יצחק לעולה, איך אפשר להבין את שני ההפכים האלה פה?
זה מה שבעל הסולם מביא לנו בדוגמה, כדי להראות לנו שבשכל שלנו בדרגה שאנחנו נמצאים, באותו לבל שאנחנו קיימים, אנחנו לא יכולים לחבר את הדברים האלה יחד. זו דוגמה לשכל המוגבל שלנו. הוא מוגבל. נגיד שהוא פועל לפי השטח ולא מרגיש את הגובה, אז אתה נותן לו איזה נתון מהגובה הוא לא מבין, בשבילו זה מפר את כל הידיעות שלו. אצלו זה או ככה או ככה, או חיים או מוות.
אתה אומר לו, לא, יש חיים ומוות ויש משהו שלישי, השלישי הזה הוא לא מקבל בחשבון לא את החיים האלו לא את המוות, אלא למעלה אם אתה תעלה לשלישי הזה אז תהיה קיים. אנחנו לא מבינים, אנחנו לא נמצאים במימד השלישי הזה. מה לעשות? לעלות.
לשאול באותו מימד שאנחנו נמצאים. זה טוב, אתה יודע, משחקים לפני התלמידים החדשים, אבל לא שזה נותן משהו. אנחנו פועלים כדי לרכוש שכל חדש, רגש חדש ובזה אנחנו נשיג את האמת. אבל בשכל ורגש הנוכחיים, כמה שתפתח אותם, כמה שתהיה חכם, לא יודע, בראש כזה גדול, בלב כזה גדול, זה הכול יהיה בהמה, במקום עכבר תהיה פרה. זה ההבדל. אולי עכבר הוא יותר חכם מהפרה.
שאלה: האם אני צריך לתרגל במצבים ולחפש את ההפרש או ליצור את ההפרש, אפילו בלי כוונה?
הפרש בין הידיעות הללו?
תלמיד: בין שני הפכים.
הם יבואו אלינו בצורה כזאת. אנחנו רואים, קצת אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו לא מסתדר, כבר אנחנו בורחים מהקבוצה, מהעבודה. אפילו באמצע היום, אתה נמצא באיזושהי הרגשת ההפכיות, משהו שלא מתאים לך לעבודה הרוחנית, אתה מיד כבר עוזב את זה, עוסק במשהו אחר. אחר כך שוכח, שוב יכול לחזור. אתה לא יכול להחזיק את שני הפכים האלה בך ולהסכים איתם ולהמשיך איתם. לא יכול.
רק שימו לב שנותנים לנו כאלה תרגילים ואנחנו לא רוצים לעמוד בהם. התרגיל הראשון שאנחנו נצטרך לעמוד זה כמו שעמד אברהם כלפי יצחק, שבשבילך או חיים או מוות הם שווים. ואז אתה מתעלה לרוחניות.
תלמיד: ההפכים האלה, אנחנו לפעמים בצד אחד ואחר כך בצד השני. איך אנחנו יכולים להרגיש אותם ביחד?
יופי. אבל מרגישים שלא יכולים להיות יחד? או שתהרוג אותו או תחייה אותו. איך אתה יכול לקיים שניהם יחד? לא יכול, הם לגמרי הפוכים. זה מבטל את זה. זה ברור? חוץ מזה אנחנו לא צריכים להבין כלום, רק את זה. זאת אומרת בשכל שלנו וברגש שלנו הדברים האלה לא מתחברים, אין להם פתרון.
שאלה: איך לא לברוח מזה?
איך לא לברוח, זה רק באמונה למעלה מהדעת, בתמיכה מהקבוצה, בזה שהאדם מבטל את עצמו, מגיע לצמצום, וממש מוריד את הראש.
תלמיד: זה חומר העבודה שאנחנו מקבלים בעצם כל הזמן.
לא, זה לא כל כך חומר העבודה כי אנחנו עדיין לא כל כך מרגישים הפכים בנושא אחד, שרוצים להתחבר ולא יכולים לכן בורחים מהעבודה, אנחנו בורחים מהעבודה בינתיים מחוסר חשיבות, כי יש חשיבות רוחנית וחשיבות גשמית והחשיבות הגשמית יותר גדולה מהחשיבות הרוחנית, כך נראה לנו, לכן אנחנו בורחים הרבה לפני שאנחנו מגיעים לקושיות רוחניות.
תלמיד: הפתרון כבר בתוך התשובה שלך, רק להעלות חשיבות רוחנית.
אבל מה זו חשיבות רוחנית? שני הנושאים האלה לא יכולים להיות בנושא אחד, אבל אנחנו מסוגלים לסבול אותם. כי אנחנו לפי השכל שלנו מבינים שלא יכולים לחבר אותם, מבינים שיש לנו בזה סתירה פנימית ואנחנו נתקעים בתוך זה, ואז המרווח בין זה לבין זה נותן לנו נפח של הכלי הרוחני. מזה מתחיל להיות קו שמאל, יצחק.
תלמיד: אתה אומר, לסבול. זה סבל.
ודאי שזה סבל, כל דבר הוא סבל, לא יכול להיות שום דבר ללא סבל, אפילו שמחה ותענוג תמיד עם הסבל. אם תשאל את הרופאים גם יגידו לך שאין כל כך הבדל בין סבל לבין תענוג. העצבים בעצם מרגישים אותה התפעלות. רק אחר כך יש לנו עוד חושים נוספים שמפענחים את זה כסבל או כשמחה.
גם רב"ש כותב על ניגון עצוב, שפעם זה היה סבל ועכשיו זה מביא לנו תענוג, במאמר מתוך "שמעתי" שנקרא "שני מצבים"
תלמיד: אז מה כנגד הסבל מחזיק שלא נברח אלא נעבוד איתו?
תמיכה מהקבוצה, באמונה למעלה מהדעת. כאן יש לך דעת, הבחנה מאוד ברורה, שאני את שניהם לא יכול לחבר ואני חייב לחיות בהם כי הרוחניות קיימת דווקא בשני הפכים. למה? כי אני הפוך מהבורא ואני צריך להיות דומה לו. לכן הכלי הרוחני נברא בצורה כזאת של שני הפכים.
אתה מבין עד כמה אנחנו הפוכים מהפילוסופים, מכל האנשים שרוצים בתוך השכל לפתור את הבעיה?
שאלה: על מה אנחנו מתפללים?
קודם כל מתפללים על זה שאנחנו רוצים לקבל עלינו את המרות העליונה, השליטה העליונה, שתבוא אלינו, תפרמט אותנו, תבנה אותנו ותסדר אותנו בצורה שתטביע בנו את הצורה העליונה שלה, ולא חשוב מהי הצורה, אנחנו רוצים להיות במסירות נפש לעליון, זה נקרא "להתכלל באח"פ דעליון" , שיעשה ממני מה שהוא רוצה.
שאלה: בתחילת המאמר כתוב שהעובד תמיד נמצא בשני ניגודים במקום אחד. מיהו העובד הזה שכל הזמן נמצא ולמה תמיד נמצא?
"עובד" זה כל אחד, כולל אפילו אותך. על כל אדם מדובר.
שאלה: את הניגודים האלה, כל אחד מגלה בתוכו ביחס לחברים או שהם מתגלים בינינו?
את זה אנחנו נראה, נבדוק. שאלה טובה, באיזה יחסים נגלה את ההפכיות הזאת שלא יכולה להתפשר, שני הפכים בנושא אחד. מה זה "נושא אחד"? את זה אנחנו עוד לא יודעים. נושא אחד זה כאילו האדם שצריכים להיות בו שני הפכים. אבל איך יכול להיות שאני מטביע בתוכי צורה אחת וגם את הצורה השנייה, ושתי הצורות האלה הפוכות ושתיהן צריכות להתקיים בחומר אחד? אנחנו לא מסוגלים להבין את זה כי הם מבטלים זה את זה. איך יכול להיות שבנושא אחד, אחד לא מבטל את השני אם הם הפוכים? יישאר נגיד אפס. בא אחד, אחר כך בא השני ומוחק אותו ושניהם בביטול ההדדי. זה הכול.
תלמיד: חצי ביטול.
לא חצי, אין פשרה.
תלמיד: קֶצֶר.
לא להכניס מילים כאלה. לא נכון. קֶצֶר זה לא ביטול.
שאלה: מה אנחנו עושים עם שני הפכים בנושא אחד, רק מקבלים את זה או מתעלים מעל זה?
עוד לא למדנו מכאן מה עושים עם זה. אבל שני הפכים, כוחות, צורות בנושא אחד, בחומר אחד, זה חייב להתלבש בהשגה הרוחנית. זה מפריע לנו או לא? אם אנחנו נופלים מההשגה הרוחנית, מההרגשה הרוחנית להרגשה גשמית, אנחנו לא יכולים לסבול את זה, הם נעלמים, וכך נעלמת ההשגה הרוחנית בירידה מזה. אם אנחנו לא יורדים אלא מסוגלים לסבול את ההפכים האלה בנו אז אנחנו נמצאים בדרגה הרוחנית. לאט לאט, רק התחלנו לדבר על זה, צריכים קצת להמחיש את זה, למשוך קצת, ואז מתוך הרגשות מסוימות ומעורפלות כאלה נתקדם להרגשה אמיתית.
שאלה: בתחושות האלה של ההפכיות קשה מאוד להחזיק אותן בתוכך. אנחנו לומדים וקשה לנו, אבל מה עם אנשים שלומדים בקמפוס חצי שנה או שנה ונתקלים בפעם הראשונה בכאלה מצבים? זה מאוד קשה ורוצים לברוח.
לא קמפוס ולא כלום. אתם שואלים שאלות שלא שייכות למה שקראנו. קראנו על תופעה מיוחדת ואתם שואלים אותי על הקמפוסים. אתם צריכים להבין מתוך מה שאנחנו לומדים שזה לא למתחילים ולא לקמפוס. אתם רק מראים שלא חשבתם על השאלה. אתם לא יכולים עדיין להבין את השאלה עצמה, וכל שכן את התשובה, וכבר אתם שואלים על הקמפוס איך לתת אותה למתחילים? תשקלו כל שאלה כי בזה אתם גוזלים זמן של כל הקבוצה העולמית.
קריין: קטע מס' 10, מתוך אגרת נ"ב של בעל הסולם.
"בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים בנושא אחד". קודם כל את זה לא לשכוח. בכל תנועה, בכל שינוי, במיוחד בשינויים, אנחנו מרגישים ברוחניות שיש לנו שני הפכים שלא מתחברים, ובשום צורה לא משלימים זה את זה אלא עומדים זה כנגד זה. והעולם שלנו כל הזמן בהתפתחות שלו מתקרב לצורה כזאת, בכלכלה, בפוליטיקה, בהתמודדות במשפחה, במה לא, זה נעשה יותר ויותר מנוגד זה לזה, ואפילו בצורת הדומם, שזה היקום שמתרחב.
אז שוב, "בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים בנושא אחד, שהוא מסבת המקבל, להיותו מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זל"ז, ע"כ עושה בכל השגה קטנה או גדולה ב' מיני צורות הפכים זה מזה." מהגוף ומהנשמה. "והנה ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תפילה ובקשה". ב: הוא "שבח והודאה". ומובן מאליו ששנים אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. והנה להשלמת ענין "התפילה" מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו כדבר מחוייב. כמו אבר המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו. אבל כנגד זה, לענין "שבח והודאה" על שלמותם, מחויב האדם להרגיש קרבת ה' אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי "מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו", כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו הגדול בשלמות, אשר בחרו בין כל העומדים עליו לשרת את ה'. וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים בלבו לנצחיות בבת אחת."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
איך יכול להיות שאנחנו בבת אחת, גם נתפלל וגם נודה לה', איך יכול להיות? כי יש לזה, הוא אומר, ממש שתי צורות הפוכות כהכנה, קרבה וריחוק. איך אני יכול להרגיש קרוב ויחד עם זה רחוק, בעניין להגיד תודה ולשבח ובעניין להתפלל ולבקש?
שאלה: אם אדם מחזיק במצב מסוים אבל לא רואה את הניגוד, איך מחפשים את הניגוד?
לא צריכים לחפש את הניגוד. הניגוד יבוא בעצמו. אדם שלומד מתחיל להרגיש את הניגוד אפילו בזה שלומד ואין לו כלום. הוא כבר מחפש משהו בדעת והתשובה הרוחנית נמצאת באמונה למעלה מהדעת. ככל שהוא מתקרב, זאת אומרת הולך קדימה, הוא מרגיש את עצמו יותר ריקני, יותר מבולבל, וזה לא מסתדר לו לפי ההיגיון שלו.
יש לאדם מספיק קושיות כאלה, אפילו שהוא לא מטפל בשני ההפכים בנושא אחד.
שאלה: לגבי עקידת יצחק, אנחנו יודעים שבכל ספרי הקודש שיש לנו אין משהו מיותר, ולכול דבר יש משמעות.
ודאי, כי זה כתוב מהשמיים.
תלמיד: מה המשמעות במשפט שה' אמר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" ובסופו של דבר הוא אמר לו להעלות את האיל לעולה?
אתה בורח מהעניין. לא אכפת לי איל או לא, אנחנו לא מדברים על הפתרון, אנחנו מדברים עכשיו רק איך השניים האלה לא יכולים להתלבש בנו בשכל וברגש. מה זה "איל" ומה לעשות עם זה, אחר כך תראה את הקורבנות. כל הקורבנות הם באמת איך אנחנו לא יכולים לשלב את שני ההפכים יחד.
תלמיד: זה כביכול פיצוי.
לא, זה לא פיצוי. קורבן זה לא פיצוי. קורבן זה "מקריב", "מקרב". אחר כך [נראה את זה], זה לא פשוט.
שאלה: רוב הזמן בעבודה רוחנית מה שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא מבינים, יש הרבה עליות, ירידות, מצבים שאנחנו לא מבינים ואנחנו ממשיכים הלאה בעזרת הקבוצה. במה זה שונה ממה שאתה מסביר מבחינת ההשגה הרוחנית?
אתה לא נמצא בין שני מצבים מנוגדים, אתה לא רוצה להתמודד איתם, אתה בורח מהם, אתה סוגר את העיניים וממשיך בהפצה. אני לא אומר שזה לא פתרון, בינתיים זה פתרון, אבל הוא פתרון מפני שאתה עדיין לא יכול להיות בין שני הניגודים, אתה מבין, זה עוד לא זה.
שניים שהם הפכים ובאים לנושא אחד, מהם אתה לא יכול לברוח. אלא הופעתם מחייבת אותך לקבל הסתכלות רוחנית כבר ממימד אחר על מה שקורה, כי אז אתה יכול להרגיע את עצמך לא על מנת להרגיע אלא על מנת לעבוד עם זה. חכה, זה עוד לא נמצא, אנחנו לא בנויים לזה, בשביל זה כבר צריכים לקבל נשמה. זה שייך למבנה הנשמה.
שאלה: למה לא נותנים לנו שצורה אחת תשלוט? למה אנחנו צריכים לחיות בין שניהם, הרי אנחנו הולכים להשפעה ורוצים שהשפעה תשלוט?
אתה רוצה שצורה אחת תשלוט על השנייה?
תלמיד: כן.
אז זה יהיה לך במישור העולם הזה.
תלמיד: לי לא משנה ההגדרה, אני רק רוצה להגיע להשפעה, לאהבה לחבר, לאהבה לקבוצה ושזה ישלוט.
אתה לא יכול להשפיע. אם אחד שולט על השני אתה לא יכול להשפיע.
תלמיד: אז שיבוא צד אחד, נניח יבוא צד אחד שאומר לך שאתה לא אוהב, אתה לא מסוגל, אתה לא נמצא בזה, אבל בסופו של דבר אתה כן רוצה שמתוך צד אחד משהו אחר ישלט.
חבר'ה אתם מדברים על דברים שאתם לא מבינים.
תלמיד: אני אומר מה אני כהולך בדרך רוצה, אני רוצה להגיע לאהבה.
אז בינתיים אתה רוצה, תרצה, בסדר, לאט לאט יתקנו אותך. אין לי מה להגיד.
תלמיד: מה הצורה שאני צריך לקבל?
אתה לא יכול להבין עכשיו מה הצורה שאתה צריך לקבל, אתה צריך לקבל צורה כזאת שאתה תסבול את שני ההפכים האלה ותעבוד למעלה משניהם.
תלמיד: כן, אבל אנחנו אומרים שאני צריך להיות באהבת הזולת, אני לא צריך להגיע לאהבת הזולת?
כן.
תלמיד: אז משהו שולט, האהבה, לא?
אתה מבין מה שאתה אומר? אהבת הזולת, איפה היא אהבת הזולת?
תלמיד: על פני זה שאני לא אוהב, קיבלתי בסוף תכונה שאני כן אוהב.
בסדר, תקבל גם עכשיו. שני ההפכים האלה יולידו לך צורך לקבל מהם פיתרון, והפיתרון יהיה למעלה משניהם.
שאלה: רק לראות אם מבין את זה נכון ואז אוכל להנגיש את זה. זה נראה לי מצב שקורה בקבוצה כאשר יש לי שנאה או כעס גדול על חבר, אנחנו אומרים שמאחורי כל חבר עומד הבורא, ואז יש לי את הרצון לברוח. האם מדובר על מצב כזה? לא על פיתרון, האם זה המצב שיש בו את ב' ההפכים, כשאני מרגיש אליו שנאה גדולה או כעס מאוד גדול, ומצד שני אני יכול להגיד שכנראה זה הבורא וזה לטובה, האם המצב הזה מייצג את שני ההפכים?
אנחנו נחיה ונראה.
קריין: קטע מספר 18 מתוך "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "שתי נקודות", פסקה 121.
"כל ריבוי הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילתן הן מפרידות אותנו מה', הנה בהיותינו מתאמצים לקיים התורה והמצוות באהבה בכל נפשנו ומאודנו, כמצווה עלינו, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכל אלו כוחות הפירוד, אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת ה' בכל נפשנו ומאודנו, אז כל סתירה, שהתגברנו עליה, נעשית שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה מיוחדת, לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו. ואלו הזכאים, שזכו לזה, נמצאים הופכים חושך לאור ומר למתוק. כי כוחות הפירוד כולם, מחשכת השכל וממרירות הגוף, נעשו להם שערים להשגות מדרגות נשגבות. ונעשה החושך לאור גדול, והמר נעשה מתוק. באופן, שבשיעור הזה, שהיה להם קודם לכן כל הנהגות השגחתו לכוחות הפירוד, התהפכו להם עתה כולם לכוחות הייחוד. ונמצאים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות."
(זוהר לעם, הקסה"ז, "שתי נקודות", 121)
כאן הוא עדיין לא נותן לנו פיתרון איך אנחנו מתגברים על הסתירות, הוא אומר שיש בזה סגולה מיוחדת בכל סתירה וסתירה. אבל אם אנחנו מגלים את הסגולה הזאת, אז על ידה אנחנו עולים להשגה יותר ויותר גדולה. אז החושך הופך לאור, המר למתוק, כשהם מתחברים אבל במדרגה יותר עליונה. אף פעם לא באותה המדרגה כי במדרגה שאנחנו נמצאים אי אפשר לחבר את הסתירות האלה, ולהשוות ביניהן. בינתיים צריכים לקבל את זה ומספיק, לא צריכים ללכת יותר.
קריין: קטע מספר 1 מתוך "עיבור (א')", כתבי רב"ש, כרך ג'.
"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים. והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות."
(רב"ש - ג'. עיבור (א')
זה לא בדיוק שייך לנושא שלנו של "שני ההפכים", אבל. כן. זה הפוך ממה שהיה קודם אחרי השבירה ולפני השבירה, אבל לא שאחרי השבירה שני ההפכים קיימים יחד.
שאלה: האם אפשר להסביר את זה פשוט, שיש גוף, רצון לקבל, ויש נקודה שבלב, והם הולכים ביחד כל הזמן?
אז מה אם הולכים יחד?
שאלה: זה כאילו שנמצאים בנו, אפשר להגיד כך, שזה שני הפוכים שנמצאים בנו?
במה הם הפוכים?
תלמיד: שהנקודה שבלב מושכת לרצון אחר מהגוף.
אז מה? זה עדיין לא יכול להתיישב בי, כמו הבעיה עם יצחק, תהרוג אותו ותעלה אותו להיות מלך. לא, זו עדיין לא קושיה. אז יש לי שני חלקים, כל אחד מרגיש שיש לו שני חלקים, מצד אחד אני בהמה, אוכל, מין, משפחה, מצד שני אני אדם, כסף, כבוד, מושכלות, זהו. איך קיימים יחד עם זה? קיימים, אתה רואה שקיימים, ודאי שנמצאים בסתירה הדדית איכשהו אבל קיימים. יכול להיות שזה על חשבון זה, אבל זו לא סתירה שזה על חשבון זה, זו פשרה. הסתירה היא שלא יכול להיות שיתקיים זה וזה יחד, כמו או שאתה הורג אותו, או שאתה מחייה אותו, אחד מהשניים.
שאלה: כשעולים לרמה הבאה, זאת אומרת, לדרגה הבאה וממנה רואים את שני ההפכים, מה קורה אז עם שני ההפכים?
אתה משתמש בהם דווקא בגלל שהם הפכים.
תלמיד: הפער לא מתבטל?
לא. הם ממשיכים להיות מנוגדים, אבל אתה עולה מעליהם ואתה יכול להשתמש בשניהם בלי שהם יבטלו זה את זה, אלא מתקדמים דווקא בגלל שהם הפכים.
תלמיד: יש איזון בין שני ההפכים, הנושא האחד זה האיזון ביניהם?
רצון לקבל שנמצא תחת צמצום ומסך ומעליו אור חוזר ורצון להשפיע, כוונה על מנת להשפיע, זה שני הפכים. המסך, כל הפעולות האלה שאנחנו סתם קוראים להן מסך לשם קיצור, הוא מחבר אותם, אבל שניהם הפכים. וכדי להשתמש בשני ההפכים האלה אני צריך תמיד לעלות לאמונה למעלה מהדעת. להשפעה שהיא יותר מכוח הקבלה. ואני משתמש בשניהם והם נשארים הפכים.
זה שאתה לא מבין עכשיו זה טוב מאוד. סימן שאתה לא נותן לעצמך איזה פתרון בהמי פשוט. זה דווקא טוב.
שאלה: אתה אומר שבכלל אין לנו קונפליקט כרגע, אין לנו סתירה. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למצב שתהיה, שנוכל בכלל להבין שיש סתירה איפשהו?
עוד מעט תהיה. לכן לומדים. אני בזה מעורר את הדברים שצריכים להתגלות בדרך שעדיין בעצמם הם לא מתגלים. ישנם כאלה שמתגלים מתוך הטבע, לפי ההתקדמות שלנו, חייבים בדרך להתגלות, וישנם כאלה שיהיה עוד ועוד סיבוב, אז כדאי לנו לפני הסיבוב כבר לדבר עליו.
תלמיד: אותו קטע שהיה קודם, שאין מישהו שרחוק מהבורא ואין מישהו שיותר קרוב מהבורא לאדם. שאתה חייב לבקש ממנו כי הוא הכי קרוב. או שאתה צריך להודות לו שהוא הכי רחוק. במילים אחרות, איפה שהוא כותב שתוך שפלותו תגלה את גדלותו, זה גם על הבורא. זה הפוך לגמרי מהאדם. מה אנחנו צריכים לעשות עם זה? אנחנו צריכים להרגיש עד כמה שהוא קרוב ועד כמה שהוא רחוק, ואז מה? איך עובדים עם זה?
עושים הכול כמו שעכשיו כל עוד זה לא יסתדר. מצד אחד כקושיה בלתי נפתרת, מצד שני כפתרון שלה.
תלמיד: אז להרגיש את ההפכיות? לנסות להרגיש אותו?
זה יתגלה בעצמו ואז תבינו את הדברים. אני לא יכול עכשיו להסביר לך את זה כי אי אפשר להבין.
שאלה: השאלה שלנו בקשר לשני הפכים. האם שני ההפכים האלה זה כמו אינוורסיה הפוכה, או שזה נקרא שמצב אחד הוא סופר פוזיציה שזה נראה כמצב אחד, כקו אמצעי?
אני לא יכול להסביר לכם, זה בלתי ניתן להסבר. אנחנו כולנו נרגיש את זה, כל אחד בתוך השכל והרגש שלו ונבין שיש כאן איזו שאלה שאנחנו לא יכולים לפתור אותה ברגש ושכל שלנו, אלא יבוא מאור מחזיר למוטב. הוא יעלה אותנו לדרגה יותר עליונה, בלהתחבר למדרגה יותר עליונה אנחנו נבין שפשוט ככה זה. זה מתחבר, אבל מתחבר רק מהמדרגה התחתונה כלפי המדרגה העליונה. מאיפה שמגיעים לנו שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, במצב שלנו זה לא מתחבר, במצב העליון זה מתחבר.
לכן, כל מה שמדובר כאן זה כדי שאנחנו נתחבר יחד ונגיע למדרגות רוחניות. שם בכל מדרגה רוחנית נפתור את הבעיה שלנו בנושאים ההפוכים, בצורות ההפוכות שמתלבשות בנושא אחד.
שאלה: במהלך השיעור השאלה משתנה, אבל מהות השאלה נשארת. אני רצון לקבל. הבורא רצון להשפיע. פתאום מתרחשת בי איזו תפילה, על החברים. מה אני מקבל בתפילה הזאת ומה אני נותן בה?
אני תומך בחברים וזהו. תומך בתפילה של חבר. אני מתפלל עבור החבר. אני עוזר בכל מה שאפשר. אתם רוצים לגשת עם השכל הגשמי לפתרון של הכלי הרוחני. זה לא ניתן.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-10-16_lesson_achana-le-kenes_n1_p1_ss0ZmCxP