שיעור בוקר 29.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 138,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות ז'- י'

אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה זכו אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, ע"ד שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ז אני מעמיד להם מלך כהמן, ובע"כ חוזרים למוטב, והיינו בעתה כי ע"ז יש זמן קצוב. וירצו בזה.

להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו', וע"כ לא יארע לו ית' מקרה מלך בו"ד הנ"ל, אשר טרח והכין כ"כ גדולות ונצורות, בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו, והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן וכמ"ש בפמ"ס סוף ע"א, בשיעור הכתוב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הנני ע"ש, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה."

והבחירה היא בקבוצה בין דרך תורה לבין דרך ייסורים, שתי דרכים.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים."

הטקסט ברור. הוא שואל וגם עונה ומסכם.

אות ט'

"ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה,"

תראו מה הוא כותב על בעל שם טוב. בדרך כלל מי יודע, מי מכיר, חושבים שזו חסידות. עד כמה הוא מכבד אותו. "לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה.

ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו, וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות, וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד.

ואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבורי, להיות זה מותאם, ומוכשר לכל אוהבי חכמה, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, ויוכבד המושג על המעיין. ואין אנו אחראין לשמיני הלב, בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, ובכל מקום שנותנים עיניהם, מזומן להם חפץ הכסילות, וכללא נקוט, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו שואב משם הכסיל מקור אולתו. ובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו, כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'."

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות.

הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא."

תלמיד: הוא כותב על הגדולה של הא"רי ובעל שם טוב. בינתיים זה נראה כאילו התסריט הוא של מלך שהכין כל טוב לבן שלו, והבן חירש וסכל וחולה סכרת.

לא. כשאני הגעתי לרב"ש, כל בוקר היו מגיעים ארבע חמישה עד שישה זקנים, כולם היום לא בעולם הזה, זקנים. היה מנחם מנדלשטיין מבוגר בשלוש שנים יותר מרב"ש. רב"ש היה בן שבעים ושלוש, אני הייתי בן שלושים ושלוש, ארבעים שנה הבדל, וכל היתר ככה בני שישים, זהו. רק מילר היה מגיע בבוקר, הוא בשנה אחת, נדמה לי יותר ממני. שישה, שבעה אנשים בשיעור, זה היה בסדר, היה נורמלי.

היום יש לך הרבה קבוצות, כמה ספרות, אינטרנט מלא, התעוררות כללית יחד עם המכות עכשיו שמתגברות ומתקרבות. יש לך תנאים כאלה לגילוי החכמה, תיקון, דבקות שלא היה אף פעם דבר כזה בהיסטוריה. בהיסטוריה לא היה דבר כזה שלכל אחד ואחד יש לפניו מה שהוא ירצה.

תלמיד: מצד שני הוא כותב "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים". אנחנו רואים במה האנושות עכשיו מסכמת עשור, רק בזה, כמה כסף הרוויחו, הפסידו וכמה דירות קנו או מכרו.

אלא מה אתה רוצה שיהיה? הם בשלהם. כול עוד אתה לא מביא להם את שיטת התיקון ונחיצות לתיקון, מטרת הקיום מצד אחד, ומצד שני עד שהבורא יביא להם גם התעוררות שלילית, מאין ברירה, זה לא יקרה. אתה רוצה שבני אדם האגואיסטים ירצו לעזוב את הכול ולהשקיע את עצמם ממש באיזו חכמה בלמעלה מהדעת, בהשפעה במקום קבלה? איך זה יכול להיות. אין דבר יותר מאוס, הפוך מהטבע.

תלמיד: ומה זה נקרא "שהשם יפקח עיני ליבו ותתחדש בקרבו רוח אחרת"?

זה כבר באמת המאור המחזיר למוטב שנותן לאדם רגש, שכל, גישה, השתוקקות, נטייה למה שלמעלה מהטבע, זו רוח חדשה.

איך אתה רואה את סיכום השנה ככלכלן, כאדם שמבין בזה, לא מה שהם כותבים.

תלמיד: יש יחידי סגולה, אפשר להגיד, ממש בקרב מקבלי החלטות וחוקרים שיודעים שאנחנו עומדים באיזו צומת קריטית. יש כאלה, זה לא שאין קולות כאלה, אבל הרוב המכריע, כמו שאמרנו, סופר כסף וסופר דירות. היה עשור מעולה אחרי המשבר של אלפיים ושמונה, מאלפיים ותשע ועד סוף אלפיים ותשע עשרה, עשור פנטסטי ביותר שהיה אי פעם בשווקים הפיננסים, בפנסיה, בחסכונות, במה שלא תגיד.

למה הם הצליחו, הם הפסיקו להסתכל על החוב?

תלמיד: כן, פחות או יותר החוב הוא וירטואלי, אין לו הרבה משמעות.

אבל איפה הוא נעלם החוב הזה, מי נשאר חייב?

תלמיד: אומרים שכל תינוק אמריקאי שנולד היום יש לו כמו חותמת על המצח שהוא חייב שלושים או ארבעים אלף דולר. זה החלק היחסי שלו מהחוב האדיר שארה"ב צברה וממשיכה לצבור.

ואיפה החוב הזה, מישהו סופר אותו?

תלמיד: יש מדפסות, מדפיסים כסף, הכול בסדר.

רגע. את החוב הזה צריכים לכסות בכסף, כן? או רק לרשום באיזה מקום או בכלל לא לרשום?

תלמיד: מגלגלים אותו מדור לדור. אפשר לקורא לזה "חוסר צדק בין דורי". הדור הזה מעמיס גם את האקולוגיה על הדור הבא וגם את החובות שלו לדורות הבאים וככה זה מתגלגל.

עד מתי? יכול להיות כל הזמן, אנחנו פשוט עוברים לשיטה אחרת של החיים.

תלמיד: לא נראה שיש לזה סוף. אני חושב שהרצון לקבל זיהה את המערכת הפיננסית כמערכת קריטית, כמו שיש בגוף מצב חירום הוא מגן על המערכות החיוניות שלו, והמערכת הזאת נתפסת כמערכת קריטית, ולכן ימציאו המצאות כמו שהמציאו באלפיים ושמונה, מחדש כדי לשמר את המערכת הזאת. לכן לי באופן אישי נראה שהמכות יבואו כנראה ממערכות אחרות ולא מהמערכת הזאת.

טוב, בסדר, אז שנה טובה.

שאלה: אנחנו פוגשים לא מעט את העניין של יראה שקודמת לכל הדברים. למשל אבן עזרא אומר "מלת 'תירא', כולל לכל מצות לא תעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתברך ויתעלה." גם רב"ש פותח את מאמרי החברה שלו עם עניין של יראה, ויש עוד מקומות. איפה היראה באה לידי ביטוי בעבודה שלנו, איך אנחנו עובדים איתה?

יראה מתחילה מיראה בהמית "מה יהיה איתי?" ככה רב"ש היה אומר, מיכאל "מה יהיה איתך"? היה לא נעים לשמוע כביכול, אבל זה טוב. יראה בצורה כזאת "במה אני יכול לסכם את השנה" נגיד, במה? במה אני רוצה שתגמר השנה הבאה? זאת יראה, מתחילה להיות מזה. אבל אם אנחנו אומרים "את השם א-לוהיך יראה" זה כבר יראה אחרת. זאת אומרת האם אני באמת יכול לגרום לו נחת רוח בזה שאנחנו, הוא ואני נהיה בהשתוות הצורה, בזה אני מגיע למצב שאני מממש את עצמי.

תלמיד: נראה שמכוונים לא מעט לעניין שקודם צריך לעבוד ביראה. אני לא יודע אם אנחנו כל כך לומדים את זה או איך אנחנו מממשים את זה בפועל.

אי אפשר ללמוד את זה. זו לא חסידות שעכשיו אני צריך להיות ביראה, אחר כך אני צריך להיות בהודיה, אחר כך אני צריך להיות במעשה וכן הלאה. אנחנו עובדים לפי המצבים שבהם אנחנו נמצאים.

תלמיד: אבל גם אהבה אי אפשר ללמוד, זה משהו שמקבלים. ואנחנו לומדים את זה המון. איך אנחנו צריכים להיות באהבת חברים, מנסים לממש את זה. יראה אי אפשר לממש, מקבלים פשוט מלמעלה באיזה שלב?

לא, כי אנחנו מדברים על זה, רק לא אומרים על זה כצורת יראה. יראה זאת אומרת "מתי אני יוכל להשפיע נחת רוח לבורא?" זאת יראה, אז אנחנו מדברים מסביב בלי המילה הזאת, כי זו מילה קצת חסידית ואנחנו נזהרים להשתמש בזה.

(סוף השיעור)