שיעור בוקר 07.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 155,

"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אותיות ח'-ט'

קריין: "כתבי בעל הסולם, עמ' 155, "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ח'.

אות ח'

"וענין הסגולה שבתורה ומצוות להביא את הנשמה לדבקה בו ית', הוא רק בבחינת העסק בהם שלא לקבל שום פרס רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו בלבד, כי אז לאט לאט הולכת הנשמה וקונית השואת הצורה ליוצרה, כמ"ש לפנינו במאמר ר' חנניא בן עקשיא בהתחלת הספר, עש"ה. כי יש בזה ה' מדרגות כוללות נפש רוח נשמה חיה יחידה המקובלים מה' העולמות הנקראים א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. וכן יש ה' מדרגות נרנח"י פרטיות המקובלים מפרטיות ה' פרצופין שיש בכל עולם מה' העולמות, וכן יש נרנח"י דפרטי פרטיות המקובלים מהעשר ספירות שבכל פרצוף, כמ"ש בפנים הספר. שע"י תורה ומצוות להשפיע נ"ר ליוצרו זוכים ומשיגים לאט לאט לכלים מבחי' הרצון להשפיע הבאים בהמדרגות האלו מדרגה אחר מדרגה עד שבאים בהשוואת הצורה לגמרי אליו ית', ואז מקויימת בהם מחשבת הבריאה לקבל כל העונג והרוך והטוב שחשב ית' בעדם, ועוד נוסף להם ריוח הכי גדול, כי זוכים גם לדבקות אמיתי, מכח שהשיגו הרצון להשפיע כיוצרם."

תלמיד: בעל הסולם כותב פה בהתחלה, ש"להביא את הנשמה לדבקה בו ית', הוא רק בבחינת העסק בהם שלא לקבל שום פרס רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו בלבד,". הבחינה הזאת זה להשפיע על מנת להשפיע, שבעל הסולם מדבר פה?

לא. זה לא לקבל כלום לעצמו. לזה הוא מתכוון.

תלמיד: אבל אם לעשות את זה לפי הבחינות, באיזו בחינה זה?

זה לפני שהוא נכנס לעשות איזו פעולה.

תלמיד: זאת אומרת, להשפיע על מנת לקבל. לא?

מה קראת?

תלמיד: הוא אומר, שאם עובדים נכון בעסק התורה והמצוות, אז במדרגות זוכים לקבל כלים דהשפעה. האם ההגדרה שלי את הזולת שנמצא במדרגה, זה אומר שהוא נמצא במדרגה שלי, או מדרגה אחת מעלי כרב וחבר ואין יותר מזה בהגדרות?

אני לא יודע.

תלמיד: כשאני נמצא במדרגה האם המציאות היא שהזולת שעומד מולי הוא, או במדרגה שלי או כמדרגה אחת הסמוכה אלי וזהו?

אני לא יודע מה זה "הסמוכה אליך".

תלמיד: "הסמוכה אלי" זה רב, חבר. הוא אומר פה שזוכים בכלים דהשפעה, אם נכון עובדים בתורה ומצוות אז בהדרגה הכלים דהשפעה מגיעים לעובד. האם הכלים דהשפעה האלה מתגלים לעובד תמיד במדרגה הסמוכה אליו, כמורה שמכניס אותו למדרגה הבאה, שמלמד אותו, מדגים לו איך חיים במדרגה הבאה ואיך משיגים אותה?

הוא משיג במה שהוא מסוגל להיות לפי תכונתו.

תלמיד: והאדם נמצא בהגדרה שלו את הזולת שעומד מולו, האדם מגדיר מי המדרגה שבאה אליו וזאת המדרגה?

כן.

תלמיד: כתוב פה על הנשמה, שהסגולה של תורה ומצוות פה, שבעצם האור פועל על הסגולה הזאת. על מי היא עובדת? רק על דרגת הנשמה? מה זאת ההגדרה הזאת?

לא. הנשמה זה השם בכללי.

תלמיד: של כל מי שעוסק?

של כל מי שעוסק בפנימיות. זאת אומרת, שעושה כבר פעולות על מנת להשפיע.

תלמיד: ואם הוא מתחיל ועוד לא השפיע ולוקח לו כמה שנים אז הסגולה האת לא עובדת עליו?

עובדת, אבל אי אפשר להגיד שהוא משיג משהו מהנשמה.

תלמיד: אז מה כן עובד על מי שרוצה שיעבוד עליו איזשהו כוח? מה כן יכול לעבוד עליו?

האור הכללי.

תלמיד: ואיך הוא מזמין אותו, באופן כללי?

שמתכוון אליו, שיש לו רצון מלכתחילה, שנולד כך, שיש לו רצון להשיג את האלוהות.

תלמיד: נפש, רוח, נשמה, חיה, אלה מדרגות של נחת רוח לבורא?

אלה מדרגות שמשיג הנברא בהתעלות שלו לבורא, ובהתאם למדרגה הוא יכול להשפיע נחת רוח.

תלמיד: בכל מצב שאדם נמצא הן קיימות המידות האלה של הנחת רוח?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: אז מתי הוא יכול להגיע למצב שהוא יכול למדוד באמת, אחרי שהוא עובר כמה מצבים כאלה?

כן.

תלמיד: מה הנשמה רוכשת בכל מדרגה?

הנשמה רוכשת בכל מדרגה אור שנמצא באותה המדרגה.

תלמיד: לפי מה שבעל הסולם תיאר, בכל מדרגה מתלבשת עליה צורה מסוימת של השפעה.

כן, זה היינו הך.

תלמיד: אז מה נדבק בנשמה בכל מדרגה, עם איזה רכוש היא יוצאת בכל מדרגה? כי זה מתלבש ומתפשט, מתלבש?

האור שהשיגה.

תלמיד: אור זה מילוי שהשיגה, או צורה שהיא מילוי?

כן, מילוי.

תלמיד: והצורה היא כל פעם צריכה לרכוש מחדש?

איזו צורה?

תלמיד: צורה של השפעה.

צורה של השפעה צריכה להתפתח על פני אותו רצון לקבל שמקבלת.

תלמיד: האור הזה שהיא משיגה, מה זה בעצם מעבר למילוי, כלפי הדבקות שלה בבורא, מה זה האור הזה?

זה השתוות חלקית עם הבורא.

תלמיד: וזה מחזק כל פעם את הדבקות שלה בבורא, את ההיכרות שלה איתו, הקשר?

כן. הבורא הוא אור אינסוף והנשמה משיגה נרנח"י, זאת אומרת, משיגה אותו בחלקים.

תלמיד: מה יכול לעזור לתלמיד לחדד את הכוונה שלו כל הזמן, שהיא תהיה עוד ועוד לא לקבל שום פרס?

שכל הזמן הוא יידע מה עומד לפניו ומה הוא הולך להשיג, ובמה הוא צריך לעבוד וממה צריך לברוח.

תלמיד: ממה שאמרת עכשיו, הכי ברור זה ממה צריך דווקא לברוח. מה שצריך להשיג אלה מילים בינתיים, "אני רוצה להידמות לבורא", "אני רוצה להשפיע", אפשר לומר אותן, רק עדיין ההרגשה חסרה.

בסדר, אבל בכל זאת כדאי לדעת שזה לפנינו.

תלמיד: מה יכול לעזור לי לעשות את הפעולה שאמרת טוב יותר? האם רק לחשוב על זה, לרצות את זה, גם אם אין לי תפיסה במדרגה הבאה שתיארת?

כן.

תלמיד: האם לשבת ולחשוב כל הזמן שאני רוצה להידמות לבורא, זה מספיק, או שאולי צריך לעשות עוד דברים?

לא, הוא אומר שאם אני צריך לגדול, אני צריך לפתח את הכלי של הנשמה. הכלי של הנשמה זה רצון יותר גדול עם כוונה יותר גדולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זו דרך נכונה לאדם למדוד כמה הוא רוצה להגיע לעל מנת להשפיע אל מול שאר הדברים שיש לו מהחיים הגשמיים, ולראות שזה מול זה הולך ומקבל יותר חשיבות? האם זו דרך להסתכל על זה?

שינסה ככה.

תלמיד: האם כל דרגה היא יתר חיבור?

כן.

תלמיד: מאיפה בעשירייה אנחנו יכולים להשיג חיסרון לחיבור בדרגה הבאה?

מכל החברים.

תלמיד: מה זאת אומרת מכל החברים?

זה כאשר אנחנו מדברים על כך, לומדים את זה, מתכוונים יחד לעלות למדרגות הבאות לנו בדרך לפי הסדר. זו הסיבה שבעקבותיה נפסע ממדרגה למדרגה.

תלמיד: האם אין לנו אפשרות לעורר את העליון שייתן לנו חיסרון? אין לנו אפשרות לקבל חיסרון מהעליון?

יש.

תלמיד: איך?

כשאנחנו לומדים, אנחנו צריכים להתרשם מהמדרגות שיש לפנינו ולרצות להשיג אותן.

תלמיד: זה לגבי המדרגה הבאה. האם אנחנו צריכים לצייר לעצמנו שבשלב הבא נהיה עוד יותר מחוברים וכך ליצור את החיסרון?

כן.

תלמיד: איך להיות כל הזמן במגמה כזאת? כי זה תמיד נשכח מהלב שכל העבודה שלנו היא במגמה של יתר התכללות וחיבור עם החברים.

צריכים כל הזמן להיות בזה, לא לעזוב את זה.

תלמיד: יש איזו עצה שאנחנו יכולים לעשות כדי להינעל על זה?

לא להפסיק.

תלמיד: הוא כותב שרק אחרי שאני עושה נחת רוח לבורא, אני יכול לקבל בהדרגה רצון להשפיע. מה זה לעשות נחת רוח לבורא?

תבקש.

תלמיד: מה לבקש?

תבקש שיהיה לך רצון לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: לפני שאני רוצה להיות בדבקות עם הבורא, אני רוצה להיות בדבקות עם החברים. איך אנחנו מגיעים לדבקות עם החברים?

זה כבר יותר קל, זה נמצא כאן לפניך, בעולם הזה. יש לך עשירייה, ואחרי העשירייה עוד הרבה אלפים אפילו, וכדי להתקרב לבורא אתה צריך להתקרב אליהם. כי להתקרב לבורא אתה לא יודע איך, אתה לא רואה את הסולם, אבל להתקרב לחברים אתה כן יכול להרגיש ולבקר.

תלמיד: אתמול ביקשנו בתפילה משותפת שהשולחן הזה יהיה מלא והוא אכן מלא. איך אנחנו לוקחים את הדבר הזה וממשיכים יותר גבוה? הוא נותן לנו פה משהו שאנחנו צריכים לקחת בשתי ידיים. איך לוקחים את הדבקות האמיתית, לא פעם אחת בשבוע, אלא שכל יום השולחן הזה יהיה מלא?

לא רק כל בוקר, אלא במשך כול זמן הקיום שלנו עלינו להרגיש מחוברים יחד בעשירייה ובהרבה עשיריות סביבנו, ולא להפסיק.

תלמיד: אנחנו חייבים במצבים שאנחנו נמצאים להיות ערבים איש לרעהו. איך אנחנו מקיימים ערבות בינינו? איך בכל מצב אנחנו נשארים יחד, לא עוזבים זה את זה?

רק תפילה. פנייה לבורא, שהוא ברא אותנו נבדלים, נפרדים, ואנחנו בחזרה מבקשים ממנו להתקרב ולהידבק זה אל זה.

תלמיד: הוא אומר שדרך דבקות חבר בחבר נשיג את מחשבתו של הבורא. איך זה קורה בדיוק?

מהחיבור בינינו אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח המשותף שמאחד אותנו, ושדווקא על ידו אנחנו מגיעים להשגת המצבים הבאים שבדרכנו, וכך מתקדמים.

תלמיד: מחיסרון לחיסרון, כך נתקדם ונשיג את מחשבתו של הבורא.

כן.

תלמיד: הוא מדבר פה על ה' פרצופים וה' עולמות. מה הקשר של האדם שטרם הגיע להשגה לעולמות ולפרצופים, ומה זה בכלל?

עולמות ופרצופים הם המרכיבים של העולם העליון.

תלמיד: מה זה אומר?

כשאני מסביר לך שיש אוטו ויש לו מנוע, ובמנוע יש חלקים כאלה ואחרים, אז אם אתה לא מכיר אותם, איך תבין? אתה תשמע רק שמות.

תלמיד: האם הפרצופים והעולמות הם חלק מהעולם העליון שאנחנו צריכים להשיג?

כן.

תלמיד: ובתור אדם שטרם הגיע להשגה, שעוד אין לו איזה קשר לדברים האלה?

הוא צריך להשתדל להתקרב אליהם ולחכות, לצפות שהם יאירו עליו. כמו שכתוב, שבזמן שהוא אומר את השמות שלהם ומדבר עליהם, אז הוא מזמין מהם הארה עליו.

תלמיד: האם הוא יכול להרגיש את זה שהם האירו עליו?

תלוי באיזה מצב הוא נמצא, באיזו מדרגה הוא נמצא, אבל בסופו של דבר ודאי שכן.

תלמיד: מה התפקיד של המצוות ברכישת כלי של רצון להשפיע?

מצוות כנראה שאתה מתכוון רק למה שאנחנו עושים בשולחן ערוך, בידיים, בפה. אבל בעצם מצוות הן הפעולות האלה שעל ידן אנחנו מתקשרים לבורא, ומביאים לו, ככל שמסוגלים להוציא מהמצווה, הארה על מנת להשפיע לו נחת רוח.

תלמידה: האם אנחנו מסוגלים להרגיש שינויים פנימיים שמקרבים אותנו להשגת הרצון להשפיע?

כן.

תלמיד: בפסקה ח' כתוב, שרק קיום תורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס מביא לדבקות בבורא. איך העשירייה מסייעת בלדייק את הכוונות?

בזה שהיא תומכת.

תלמיד: אם הטבע שלנו הוא לעשות למען עצמנו, אז איך נוכל להתמסר לתורה ולמצוות לטובת הבורא?

אנחנו נצטרך להפוך את הרצון לקבל שלנו לרצון על מנת להשפיע.

תלמיד: מלכתחילה, לאן נמשכת הנשמה?

לבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "לאט לאט הולכת הנשמה וקונית השתוות הצורה". זה אומר שמלכתחילה הנשמה לא נמצאת בהשתוות הצורה. הבנתי שהאדם צריך להגיע להשתות צורה, אבל פה מדובר על הנשמה שעושה את אותו תהליך. איפה פה היחס של האדם ואיפה פה הנשמה?

הנשמה היא חלק אלוה ממעל שמאירה באדם, ובמידה שאנחנו רוצים להגיע להשפעה, אז אנחנו זוכים להארה הזאת שתאיר בנו יותר ויותר.

תלמיד: היחס של האדם משתנה בתהליך במידה שהוא משיג את ההשפעה עם החברים או עם הבורא, האם באותה מידה הוא מרגיש את הנשמה מאירה בו?

כן.

תלמיד: ההכנה שאנחנו עושים לפני השיעור, והקריין שקורא את הקטעים יחד איתך, יחד עם כל החברים, אז עם הכנה טובה זה מורגש כמו שהרגשתי היום לדוגמה, שזה הדבר שלשמו נבראתי, שפה הכול מתממש, תפילה, עניית התפילה, שאין יותר חוץ מהפעולה הזאת. אני גם שומע שכשהחברים שואלים, אתה תמיד מכוון אותנו לזה שעלינו לחיות בזה כל הזמן, בקשר הזה, במאמץ המשותף, בתפילה הזאת. אני מרגיש שמתאפשר להיות בזה רק כי אנחנו עושים הכנה בלתי פוסקת לנקודה הזאת.

תעשו כך. זה לא שצריכה להיות הכנה בידיים וברגליים או באיזה מעשה, אלא בפנים, ברצון הפנימי.

תלמיד: אני מקבל דוגמא מהחברים שלי בעשירייה, הם מתייחסים לכל היום שלהם כהכנה לזמן הזה שאנחנו יושבים ביחד.

כן, נכון.

תלמיד: איך יכול להיות שזמן ההכנה כל היום הופך להיות כבר למקום שבו אנחנו בונים את אותה ההרגשה? כי זו הכנה, אני לא נמצא שם.

באותה הכנה אנחנו בונים את ההרגשה, את הפעולה הרוחנית, את ההשגה הרוחנית. כך זה הולך.

תלמיד: אותה אינטנסיביות של פעולה שקורית פה - שאגב לא מורגשת לאורך כל השיעור, כי יש נקודות שאני יכול לאחוז בזה ואז מאבד את זה - האם זה אפשרי במציאות שהאדם באמת יחיה את ההרגשה הזאת באופן ממושך, כך זה צריך להיות?

כן, כל הזמן.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שיש תפקיד לכניסות ויציאות.

זה לא תלוי בנו. אבל מה שכן תלוי בנו, זה להיות בדבקות תמידית.

תלמיד: איך נמדדת דרגת השגה?

לפי המקום שנשמת האדם שנמצא בחברה, בלימוד, משיגה.

תלמיד: האם האדם יכול להגיד באיזו דרגה הוא נמצא?

כן.

תלמיד: לפי מה?

לפי הדרגה, לפי הגובה שהוא משיג.

תלמיד: איך לא להשלות עצמי, יש הרבה מצבים, אתה פתאום הופך להיות כבד, איך בן אדם לא משלה את עצמו?

אנחנו נגיע לזה, נתקרב לזה יותר, ואז יהיו לנו יותר מילים, ויותר על מה לדבר.

תלמיד: בן אדם שבאמת יש לו את האחיזה בזה, יכול לנצל את זה בצורה הפוכה. אפילו אצלנו בקבוצה יש כל מיני תפקידים, הוא נמצא במעמד מסוים, אבל הוא יכול להשתמש בזה הפוף, כביכול הוא עושה את זה למען החברה, אבל זה נותן לו כבוד, זה נותן לו הנאה, אנשים מסתכלים עליו.

זו כבר עבודת האדם, איך הוא מקבל את התוצאה מהפעולות שלו, ומה הוא עושה איתה.

תלמיד: אז איך לעשות את אותן פעולות שמתוארות כאן, אבל שהן יהיו נקיות, שאני לא אשלה את עצמי. אתה כביכול אתה עושה משהו למען הזולת, אבל יחד עם זה, זה מעלה לך את האגו.

נכון מאוד. כן.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק את עצמי, איך אני יכול לבדוק שאני עושה את זה באמת?

זה כל הלימוד, אנחנו צריכים להיזהר. אדם שמגיע לעשיית מצווה, זאת אומרת לעשות בפועל איזו נחת רוח לבורא, אז הוא מרגיש מה הוא עושה, באיזו מידה הוא דבוק בבורא, ובאיזו צורה הוא עושה את המסירות הזאת לבורא. את זה הוא מרגיש.

תלמיד: כשאדם משפיע הוא נהנה מזה?

נהנה. מזה מותר להנות.

תלמיד: צריך לברר עוד.

בסדר, לא הכול בבת אחת.

תלמיד: דיברנו על דבקות עם החברים, שאדם צריך כל הזמן להיות במחשבה, גם אם הוא לא נמצא פיזית איתם. אבל יש מצבים שהאדם לא חושב על חברים, יש מצבים כאלו?

יש כל מיני מצבים.

תלמיד: אז המטרה היא כל הזמן להיות באותן מחשבות, כי זה נראה בלתי אפשרי?

תנסה עוד ועוד, אחרי כל מיני פעולות מוצלחות, לא מוצלחות, ותראה שבכל זאת אתה מתקדם.

תלמיד: למטרה שכל הזמן החברים יהיו בראש כל המחשבות והרצון?

כן.

תלמיד: ומה קובע שהאדם יוכל להצליח בפעולה הזאת?

איפה נמצא הלב שלו.

תלמיד: כי נראה שלבד הוא לא יכול להצליח להחזיק את זה, זה כאילו בלתי אפשרי.

בסדר.

תלמיד: יכול להיות שיש פה גם ערבות עם החברים, לדבר על זה, וממש להסכים ולהחזיק את זה ביחד?

כן.

תלמיד: האדם לא יכול להרשות לעצמו להגיד שאי אפשר לעשות נחת רוח לבורא.

לא.

תלמיד: כי אם נתן לו רצון לקבל אור עליון, ואחר כך הוא נותן לו גם צורך להשפיע.

לא, הוא בכלל נולד לשם זה.

תלמיד: ולמה זה לא שכר עבורו, כשהוא מרגיש נחת רוח לבורא? יכול להיות שהוא יכול להיות בזה בלי להרגיש שהוא ממש בזה, כי אז זה יכול להיות עבורו שכר אחר. יכול להיות שהוא נמצא בזה בלי להרגיש?

שהוא מקבל שכר?

תלמיד: כשהוא עושה נחת רוח לבורא.

שעושה נחת רוח לבורא יכול להיות שהוא לא מרגיש, כמו תינוק.

תלמיד: אבל הוא כן צריך להרגיש, כי מתוך זה הוא יגיע להרגיש שהוא עושה נחת רוח?

כן.

תלמיד: מה המדרגה הראשונה בה האדם רוכש נשמה?

הרגשה קטנטנה מאוד, פשוטה, שאי אפשר לחלק אותה לחלקים. אי אפשר לסובב אותה כדי לשמוע, לראות, לבדוק, ולטעום, אלא רק להרגיש שהוא נמצא באיזשהו מצב יחד עם הבורא.

תלמיד: והעבודה עם צמצום, מסך, אור חוזר, שם כבר אפשר להגיד שלאדם יש נשמה.

לא.

תלמיד: עדיין לא?

לא. עבודה עם הצמצום מסך אור חוזר, זו העבודה שאחריה אם הוא מרגיש, הוא יכול להגיד "אני מרגיש את הנשמה".

תלמיד: יש דבר כזה מסך חלקי?

כן.

תלמיד: כשחלק מהרצונות שלו הוא כבר תיקן, ומתוכם הוא יכול להשפיע?

נגיד, אבל אנחנו לא אומרים מסך חלקי, אלא מסך, זהו.

תלמיד: אני אתן דוגמה. נניח אדם מצליח להתגבר על הרצון בזמן שיעור בוקר בחיבור עם החברים, ומחוץ למסגרת הוא לא מצליח להתגבר. אז מה הבעיה פה?

הוא צריך להיות יותר סמוך לחברים, ויותר קשור איתם.

תלמיד: אנחנו אומרים שכגודל החיסרון גודל המילוי, נכון?

כן.

תלמיד: אז אם נסכם את הדבר שנקרא "אדם", זה חיסרון ומילוי. אפשר להגיד דבר כזה, שאדם זה גם חיסרון, וגם מילוי?

אדם זה לא חיסרון ולא מילוי. כשאנחנו מדברים על "אדם" זה רצון, וברצון אפשר לגלות אם יש מילוי או אין מילוי.

תלמיד: אז אם אני רצון, אני חיסרון, והבורא רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו, הוא רצה להיטיב לנבראים. אבל אני רצון, אני לא יודע איך לבטא את זה בדיוק, אבל יוצא שזה לא שלם.

ודאי שזה לא שלם.

תלמיד: למה עלה בכלל ברצונו לברוא ולהיטיב, אם בסופו של דבר מה שהאדם מקבל זה לא רק להיטיב, הוא בעצמו מרגיש את החיסרון.

כך זה בנוי. הבורא ברא אדם שהוא מלא חסרונות, ויכול לתקן את עצמו בחסרונות האלה ולמלא אותם בעל מנת להשפיע כך שהוא יהיה שלם כמו הבורא.

תלמיד: למה הבורא לא יכל לקצר את כל התהליך ולברוא אותנו שלמים כמוהו?

אין לו בעיה בזה.

תלמיד: אם הוא רצה רק להיטיב, למה הוא לא יכל לברוא משהו שכבר דומה לו? משהו שהוא כבר כמוהו?

שאלה יפה. מפני שהוא רוצה שאתה תרוויח את מה שתקבל בסוף.

תלמיד: אבל אם אני צריך להרוויח את זה, אז יוצא שהוא גם ברא משהו שסובל מייסורים.

כן.

תלמיד: זה היה הרעיון שלו?

כן.

תלמיד: לברוא משהו שגם סובל מייסורים?

כן.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שהוא רק רצה להיטיב?

כי גם את הסבל שאנחנו מרגישים אנחנו מכסים אחר כך בתענוג.

תלמיד: ומה בינתיים?

בינתיים אתה עובד כדי לכסות את הסבל.

תלמיד: אני אחשוב על זה.

תחשוב ותקרא הרבה, חסר לך הרבה.

תלמיד: להיות במצב לשמה, להיות בהשגה, ולעבור מחסום זה אותו דבר?

צריכים לעבור מחסום כדי להיות בהשגה.

תלמיד: וזה כבר לשמה?

כן, זה לשמה.

תלמיד: אין לי שום ספק שאני צריך לעשות הכול לא לטובתי, אני מאמין בזה, אבל באותו זמן אני יודע שאני במצב לא לשמה, אז מה לעשות?

להמשיך, להמשיך ולהבין יותר איך לעשות פעולות שהן לשמה ולמעלה מהנאתך. זה יהיה.

תלמיד: תיארת קודם יפה את המדרגה הראשונה שאדם רוכש נשמה.

כן.

תלמיד: אמרת שזו הרגשה קטנטנה, מאוד פשוטה, שאי אפשר לחלק אותה לחלקים, אי אפשר לסובב אותה, אדם נמצא במצב יחד עם הבורא.

כן.

תלמיד: כשאדם מרגיש את ההרגשה הזאת, את ההשגה הזאת, מה הוא עושה עם ההרגשה הזאת? הוא פשוט חווה אותה? הוא צריך להוסיף משהו מעצמו או רק להרגיש את זה? מה עושים עם זה?

להמשיך, כמו אחרי כל מצב ומצב שהוא עובר, מתפעל, מתרשם, וממשיך הלאה.

תלמיד: בשביל מה אדם מקבל את ההרגשה הזאת?

איזו?

תלמיד: השגה כזאת כמו שתיארת, נשמה.

כי הוא צריך לגלות את הנשמה שלו, זה הכלי הפנימי שלו, ואחר כך להשתדל למלא אותה נשמה באור העליון, בבורא. לתת לבורא מקום בתוך נשמתו.

תלמיד: את הנשמה ממלאים או שהיא עצמה מילוי?

לא, את הנשמה ממלאים. נפש רוח נשמה חיה יחידה, הם הכלים הריקניים שאנחנו צריכים למלא.

תלמיד: ואיך האדם ממלא את הכלים האלה?

על ידי זה שהוא עושה פגישה עם מקור האור ועושה עמו זיווג.

תלמיד: אמרת שמה שתלוי בנו זה להיות בדביקות תמידית.

כן.

תלמיד: איך להיות בדביקות תמידית?

אנחנו עוד לא יודעים דברים כאלה.

תלמיד: מה זה בשבילנו להיות בדביקות?

דביקות היא שהכלי שלי מותאם לכלי של החבר, ואז אנחנו נמצאים בדביקות.

תלמיד: מהו הכלי של החבר?

מה שהוא רוצה לקבל, ואני נמצא בכלי שאני יכול גם לקבל מלמעלה, ומהכלי שלי לתת לו.

תלמיד: מה החבר רוצה לקבל?

אני ארגיש מה הוא רוצה.

תלמיד: אז כל עוד אני לא ארגיש מה החבר רוצה לקבל אני לא יכול להיות איתו בדביקות?

בטח שלא.

תלמיד: אז מה תלוי בי כדי להרגיש את הכלי של החבר?

להיות איתו יחד בכל האפשרויות שהבורא פותח לפניכם, ומתוך הפעולות האלה אתם תרגישו זה את זה, מה כל אחד רוצה, מה הטבע של כל אחד, וכן הלאה.

תלמיד: עכשיו כשאני יושב פה בשיעור, יושבים איתי החברים, איך אני מרגיש את הכלים שלהם?

אתה לא יכול להרגיש.

תלמיד: אז מה אני כן יכול?

מה אתה כן יכול זה אתה צריך לשאול את עצמך, במה אתה מרגיש את החברים, או את החיסרון הכללי שיש לכולם.

תלמיד: איזו יכולת יש לי להרגיש את הכלים של החברים? אני מבין שאין לי, כל עוד אני לא אקבל הרגשה כזאת מלמעלה.

כן.

תלמיד: אז אין לי שום יכולת להרגיש באמת את הכלים שלהם, אלא רק לדמיין משהו.

כן.

תלמיד: איך להרגיש את הכלים של החברים שלי?

כשאתה מעלה את עצמך לבורא ומבקש ממנו לתת לך מילוי שאתה יכול דרכך למלא את החברים, אז יש לך מזה קשר עם הבורא ועם החברים ועם המילוי בעצמו, עם העבודה עצמה.

תלמיד: הבורא ייתן לי גם את הרגשת הכלים של החברים, את החיסרון שלהם?

כן.

תלמיד: האם צריך להיות מורגש בי מה חסר להם, או אני רק ממלא?

צריך להיות מורגש.

תלמיד: בשיעור כשאני יושב, אני מרוכז במה שאתה אומר, מרוכז במקורות. איך להוסיף גם את השכבה של החברים?

אתה צריך לחשוב איך אתה מגיע למצב שכואב לך מזה שאין להם, ואתה לא יכול להביא להם. חסר להם מילוי והם כביכול מבקשים, ואתה לא יכול להביא להם אותו.

תלמיד: האם בהרגשה כזאת, בכאב כזה, אני צריך לשבת בשיעור כל הזמן?

לא כל הזמן, יש ויש, אבל זאת ההרגשה, כן.

תלמיד: זאת השאיפה שלי להיות בכאב כלפי החברים. וכשאני שומע אותך, מה אני צריך לעשות עם הכאב הזה? המילים, הרוח שאתה מעביר, מה איתה?

הרוח שאני מעביר צריכה למלא את הכלי שממנו אתה תתמלא.

תלמיד: לחברים.

לחברים.

תלמיד: אם אני מרגיש צער שאני לא יכול למלא את החבר, אז איך אנחנו יכולים להיות בשמחה? מאיפה אז באה השמחה בדרך?

זה לא מפריע אחד לשני.

תלמיד: זה לא מפריע?

לא. כי אם אני נמצא בצער שאני לא יכול לעזור לחבר, למלא אותו, אז אני מבקש מהבורא שייתן לי כוח לקבל ולהשפיע מלמעלה למטה, ואני מקבל אותו.

תלמיד: אז משם בעצם באה השמחה.

כן.

תלמיד: אני מבין מהשאלות עכשיו למה אתה מלמד אותנו שחיבור בינינו זה הדבר הכי חשוב. מדובר על חיבור רוחני פנימי, שאני מרגיש את הרצון של החבר, אני כבר מסוגל לעשות על הרצון להשפעה שלי את הצמצום, ופה אני צריך את המסך. אני מעלה את הרצון של החבר לבורא, מקשר עם הבורא, מתפלל, ואני המעבר. על זה מדובר?

כן.

תלמידה: האם פעולת השפעה מתבטאת רק כלפי העשירייה?

בדרך כלל כן. אפילו שזה כלפי הבורא אבל זה דרך העשירייה, מתוך העשירייה.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לדאגה לחברים כמו שאימא דואגת לילדים? איך הופכים את הדאגה הזאת להיות טבעית?

זה יהיה טבעי.

תלמידה: את הרצונות הגשמיים של החברות קל לזהות. איך לזהות רצונות רוחניים של החברות?

זה יכול להתגלות אבל לא במדרגות האלה, לא בנפש רוח.

תלמיד: בזמן פעולת המאור זה מעלה בנו כל מיני הרגשות, משמחה עד בכי. חוץ מזה שמשייכים את זה לבורא, מה עוד לעשות עם ההרגשות האלו?

להתחבר איתן ולהיות בזה ממש כולך.

תלמיד: האם לא לנסות להתעמק ולברר למה אני נמצא בהרגשה כזאת?

לא. זה יבוא בעצמו.

אות ט'

"ומעתה לא יקשה לך להבין דברי הזוהר הנ"ל, אשר כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בתוכם לא נבראו אלא בשביל האדם. כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו אלא כדי להשלים הנשמות במדת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה, כנ"ל. שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם עד לעולם החומרי שלנו בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עוה"ז, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש עייר פרא אדם יולד, שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה, ואח"ז בכח הנשמה המתלבשת בו הולך ועוסק בתורה ומצוות שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו לאט לאט בדרך המדרגות ממטה למעלה דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מדות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע, שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע, עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו, ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא. הרי שכל העולמות ומלואם רק בשביל האדם נבראו."

תראו עד כמה זה כתוב פשוט ויפה.

תלמיד: אתה מכוון אותנו תמיד להשתוקק למדרגה הכי עליונה. זה נכון?

כן, זה ברור שלשם אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לשם?

כי זו מטרת הבורא, זה המקום שהוא קבע כמטרה שלנו בהתפתחות, ואנחנו מכוונים את עצמנו לעלות לשם.

תלמיד: מכאן עד אין סוף, עד גמר תיקון, יש לנו רשימות בכל דרגה מוכנות עבורנו. מה זה אומר שאנחנו מממשים את הרשימות האלה בצורה נכונה?

צריכים לממש אותן, זאת אומרת לקבל אותן, ולפי הרשימות האלה לעשות זיווגים בהדרגה, ממטה עד למעלה.

תלמיד: אדם שהשיג מדרגה מסוימת, כבר יש לו אותה בקביעות?

בקביעות אני לא יודע, אבל כרגע יש, נגיד.

תלמיד: אז מה זה לראות כל יום כחדש?

שכל פעם שהוא מקבל איזו מדרגה, הוא מקבל אותה כמתחדשת על פני המצבים הקודמים שכביכול נמחקו ממנו.

תלמיד: אז הוא כאילו מאבד, ושוב חוזר על אותו דבר?

הוא כאילו מאבד כדי להתרשם מהמצב החדש.

תלמיד: זה לא כל כך ברור. הוא מאבד כדי מה?

השגתי איזו מדרגה, עכשיו אני נמצא במצב חדש, ואז מגיעות לי רשימות חדשות, תנאים חדשים, אני אוגר אותם בתוכי, ועושה עליהם פעולה.

תלמיד: על המצבים החדשים?

כן.

תלמיד: ומה קורה עם המצב שכבר השגתי?

הוא כבר לא חשוב לי, כי יש לפניי יותר.

תלמיד: כי זה כבר מומש?

כן.

תלמיד: ולא נוגעים בו יותר?

כן.

תלמיד: ובתוך כל מדרגה, בעצם יש אותם אמצעים כדי להשיג אותה, פחות או יותר?

כן,

תלמיד: אז מה בעצם משתנה איכותית בין המדרגות? אני מבין שזה יותר להשפיע, אבל מה עוד זה אומר?

עביות, מסך, אור ישר ואור חוזר, כל אלו משתנים כל הזמן.

תלמיד: בעוצמה שלהם, בגודל, באיכות?

כן, בעוצמה.

תלמיד: ואיכותית?

איכותית, ודאי שיש שינוי אבל אני לא יכול להגיד מה ההבדל בין מדרגת נרנח"י דרוח, לנרנח"י דנפש.

תלמיד: זה משהו רגשי?

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שבמצב אין סוף זה "הוא ושמו אחד", שזו אחדות פשוטה בין הרצון לאור.

כן.

תלמיד: ומה ההבדל בין רצון שהיה באינסוף לבין הרצון לקבל? אחר כך יצאה מחשבת הבריאה, ואנחנו כבר מתחילים לדבר על רצון לקבל. מה ההבדל בין רצון שהיה באינסוף, לבין הרצון לקבל?

רצון שהיה באינסוף זה רצון הבורא שכולל בתוכו את כל היחס שלו לנבראים העתידיים.

תלמיד: הרצון זה משהו שתמיד היה קיים, זאת אומרת המקובלים כותבים ממצב שתמיד היה קיים, מרצון שתמיד היה קיים?

כן. אחרי ארבע בחינות דאור ישר, יש לנו כבר רצון לקבל.

תלמיד: ובמחשבת הבריאה יצאה ממצב של "הוא ושמו אחד", מפה התחילה מחשבת הבריאה, או שהוא ושמו אחד תמיד היה קיים, זה נצחי?

נגיד.

תלמיד: וגם מושג הדבקות זה משהו שאנחנו רוכשים במחשבת הבריאה, זה לא היה קיים ב"הוא ושמו אחד", זה לא קשור למצב הזה?

נכון.

תלמיד: לפני שאדם מגיע לסולם של המדרגות הרוחניות, יש לו דרך למדוד את מצבו?

עד שהוא לא מגיע למדרגה הרוחנית, אם יש לו דרך למדוד את מצבו? אני לא חושב שיש לו אפשרות לחקור במצבו, אין.

תלמיד: לאורך השנים יש תופעה שאתה מרגיש שהחשיבות של העבודה שלנו אצל האדם עולה. האם זאת דרך להסתכל על זה, דרך החשיבות?

לא, השנים האלה לא הביאו לנו כלום.

תלמיד: לא על השנים, אני מדבר על החשיבות.

חשיבות המדרגה מגיעה לפי החיסרון.

תלמיד: אז בעצם לפני שהאדם נכנס לכל המדרגות הרוחניות שעליהן אנחנו לומדים, אין לו שום עוגן, אולי מלבד החברים ששומרים עליו. אבל אין לו שום דרך להבין התקדמתי, לא התקדמתי, הוא פשוט ממשיך לעבוד?

כן.

תלמיד: הוא כותב לנו כאן שאדם צריך להגיע למצב של "עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו, ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא". לגבי ה"לעצמו", כאילו האדם נברא עם טבע עייר פרא, כולו חושב על עצמו, ואז אם הוא זוכה לדרך כזו הוא מקבל עולמות, הוא מקבל תורה, הוא מקבל נשמה. וכל המטרה של זה, שהוא ייפטר מהמחשבה לעצמו, זו כל העבודה, לעבור, ולהבין שהחיים הם לא בשביל עצמו?

כן.

תלמיד: כל העבודה שלנו פה בעשיריות, או בחברה, היא כדי שהאדם יתפתח ויתחיל לחשוב על כלל העשירייה, או על כלל החברה, או על כלל העולם, והוא כאילו צריך להרוג את המחשבות האלה על עצמו?

כן.

תלמיד: נראה כאילו שזו הבעיה היסודית שלנו, כי אדם חושב על עצמו, ורוצה לעשות דברים טובים, לרוב לעצמו, ופתאום הוא צריך להגיע להכרה שאת זה הוא צריך להרוג. מה נותן לאדם כוח לעזוב את עצמו בצד, ולהתחיל להזדהות עם משהו יותר גדול מעצמו, מאיפה באה לו מחשבה כזאת שהוא צריך להפסיק להתעסק עם עצמו?

מהאור העליון שהבורא מאיר עליו.

תלמיד: אני מבין שאני לא מבין, ואני שם את זה רגע בצד. נניח לאדם יש משפחה פתאום, הוא עובר בחיים, יש לו ילדים, משפחה וכו'. המחשבות שלו נהיות קצת פחות לעצמו, הוא רוצה שלכולם יהיה אוכל, שלכולם תהיה בריאות, שכולם יתפתחו טוב. אז הוא קצת משתחרר מעצמו, הוא מבין שתועלת עצמו היא קצת יותר גדולה מהאני.

האם המסלול הזה של ההתפתחות צריך להוביל אותו באותה צורה גם ביחס שלו כלפי הזולת, החברה, או שזה משהו אחר לגמרי?

זה לגמרי משהו אחר.

תלמיד: איזה שינוי עושה האור ברצון, שנותן לו כאילו משקפיים אחרות על המציאות, תפיסה אחרת לגמרי. מה האור עושה ברצון?

הוא צריך לראות באמת את המציאות אחרת.

תלמיד: איזה פעולה עושה האור על הרצון, שגורם לו שינוי כזה של מאה שמונים מעלות?

זה לא מאה שמונים מעלות, אבל זה סיבוב, מפני שהוא פעם ראשונה מרגיש בחייו שיש משהו חוץ ממנו שחשוב לו כמו שהוא כלפי עצמו.

תלמיד: הוא יכול להפוך את זה לכלי הרגשה? נגיד אני מרגיש על עצמי מתי אני רעב, מתי אני עייף, אין לי ספק לגבי זה. איך אדם עובר פתאום להרגיש את החברה, לא כמשהו גדול, את העשירייה, איך אני מתחיל להרגיש אותם ככה?

זה האור העליון פועל.

תלמיד: אמרת שאנחנו לא יכולים לבדוק את עצמנו. בעשירייה אנחנו יכולים לעשות פעולות של בדיקה?

צריכים ללמוד, עכשיו אתם לא יכולים אבל אם תלמדו, זה אפשרי.

תלמיד: בזמן שאי אפשר לעשות בדיקות, אפשר לבדוק את הכוונות, אם אני יותר מדייק בכוונות?

לא.

תלמיד: מה זה אומר לא לקבל שום דבר עבור עצמך?

לא לקבל שום דבר עבור עצמו, זה כשיש עליך פעולת האור והוא ממלא את כל הרצונות שלך, כך שאתה לא רוצה שום דבר לעצמך.

תלמיד: בחוכמת הקבלה יש אור ויש הארה, זה שני דברים שונים לגמרי?

לא אור והארה, יש אור ויש רצון.

תלמיד: הכוונה שיש שני סוגים של ביטויים שלו.

כן, יש הארה שזה חלק מהאור הגדול.

תלמיד: וההארה הזאת מבטשת את הכלי עד שהוא מזדכך מספיק ויכול להתלבש בו?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שמהביטוש הזו נשארת התרשמות, משהו נכנס לכלי?

כן.

תלמיד: וגם כשהוא נהיה אור פנימי, זה לא לגמרי אור פנימי חלק מהכלי, אלא כמו החולצה שאתה לובש, שהיא לא חלק מהגוף שלך אבל אתה משתמש בה כל הזמן?

כן.

תלמיד: נגיד יש לך כלי שרכשת, מה הביטוי שלו החיצוני על התחתונים, או איך שתקרא לזה משהו מזיווך.

איך שאני מחליט ככה אני יכול לבצע את הביטוי, הפניה.

תלמיד: לפי מה אתה מחליט, הרי אם אתה על צמצום שזה בטוח לא לעצמך, אז יש לך מסך שנותן לך יכולת לצאת מעצמך ואז אתה כבר פועל על אור חוזר, חשמל, לפי מה אתה מחליט?

אני מחליט לפי מה שיש לי בידיים. צמצום יש לי שאני מתעלה מעל על מנת לקבל. ורצון לקבל יש לי שאני מעליו חייב לפעול אם אני רוצה להופיע. אז אני מתוך זה מרכיב את הכלי שלי, את היחס שלי לזולת ומתחיל לפעול.

אם אני רוצה להידמות לבורא, אז בבקשה, הבורא נותן לכולם אור, חיים, חיות, כוחות, גם אני יכול את זה לעשות באיזו מידה קטנה. במידה שהיה לי אור ואני דוחה אותו ולא רוצה לקבל אותו, אז אני יכול גם להשתמש באותו האור כדי להשפיע, כאילו שאני מקור האור.

תלמיד: אז כל עוד אין אור פנימי אי אפשר, זה לא נקרא שאתה באמת משפיע, לא מסוגל?

אף פעם לא יהיה לי מה שיש לבורא, הבורא מייצר את האור, אני רק יכול לקבל את האור ולשלוח אותו כביכול הלאה.

תלמיד: יהיה אור זה אור ישר. כי משה זה הארה, זה לא האור בעצמו, הוא רק מלווה אותך, והוא נעלם אחר כך?

כן.

תלמיד: כבר לא צריך אותו בארץ בעצמו?

כן.

תלמיד: אז למה הוא נקרא הנביא הכי גדול?

כי הוא באמת בין כל הנביאים הנביא הכי גדול.

תלמיד: אבל הוא רק צורה ראשונית, בהתחלה הוא רק מלווה אותך.

לא, לא רק בזה, הוא בכלל בין כולם הכי גדול והוא מחזיק אותנו.

תלמיד: ושהוא מסתלק אחר כך, אתה עדיין משתמש בזה?

כן. אני משתמש בו כאילו הוא חי וקיים.

תלמיד: אבל כתוב בתורה שהוא נקבר בסוף.

זו צורה חיצונית.

תלמיד: איך לבנות אותיות?

צריך להיות רצון חזק, מסך חזק, אור חוזר, שאתה יודע להשתמש בהם, ואז תוכל לבנות את האותיות.

תלמיד: לבנות תפילה, זה מתחיל מבניית אותיות?

כן.

תלמיד: יש אותיות יסודיות? מאיזה אות אנחנו נבנה, עם איזה אות להתחיל?

אני לא יודע, את זה יָראו לך מהשמיים את האותיות וילמדו אותך.

תלמיד: יש תמונה או סיפור בראש שלי על ארגון אותיות, יש מלמעלה למטה וגם יש דרך לבנות כמה אותיות, עד שזה יהיה באותו צורה מלמטה למעלה, ואני לא יודע אם זה בסדר לדבר על משהו ספציפי.

לגמרי לא בסדר. אני אומר לך אל תחשוב על זה.

תלמיד: ואם הבורא שם בתוך התפילה?

בתוך התפילה, לא בתוך התפילה, אל תחשוב.

תלמיד: עוד מעט נקיים דיון עם ההנהלה של בני ברוך, ושמענו שהיה לך חשוב לבחור דווקא את הקבוצה הזו שבה, מושי, גלעד, אביהו, אורן, רואי ודודי.

כן.

תלמיד: אז רציתי לשאול, למה היה לך חשוב לבחור דווקא אותם ומה התפקיד של הקבוצה הזאת בעיניך?

לא יודע מה להגיד, אני לא סומך על יתר החברים. אני מרגיש אותם, אני מקבל אותם, אני מרגיש אותם קרוב. אבל לא שאני יכול להגיד על כל אחד חוץ מאלו, שאני סומך עליו כמנהל של החברה.

תלמיד: מנהל של חברה, מה זה?

אני לא יכול עכשיו להגיד ולא רוצה אפילו לדבר על זה. אלו אנשים, תראו בהם מנהלים, אבל אתם לא חייבים לבצע את מה שהם אומרים, זה לא כמו בצבא. אבל אם אתם רוצים להתקדם, אז אתם בכל זאת חייבים לשמוע תחת הרשות שלהם.

תלמיד: המצב הזה, שאדם לא מקבל כלום לעצמו, האם חייבת להיות קודם לזה שנאה לרצון לקבל, שאדם מרגיש שנאה ודחייה מהרצון לקבל?

נגיד.

תלמיד: אני שואל, כי הרגשת השנאה לרצון לקבל עוזרת לדחות את הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: האם יש משהו שיכול לעזור לנו לפתח שנאה לרצון לקבל?

לא יותר ממה שכתוב.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו מכוונים את עצמנו ללשמה, כי זו מטרת הבורא וזה המקום שהוא קבע כמטרה שלנו בהתפתחות. בדרך ללשמה, מה יעזור לי לפתח רגש ורגישות לחיסרון הרוחני של החבר?

להידבק אליו, וכך כל אחד לאחר, עד שתהיה קבוצה "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: כתוב, "כל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע"¹. איזו תוספת תהיה לנו כאשר נשיג את תכונת ההשפעה? איך זה ישפיע על בני ברוך, על העולם?

אתם תראו.

תלמיד: דווקא לקראת הכנס יש הרגשה מאוד מעניינת שמתפתחת, שמתוך העבודה שלנו בעשיריות אנחנו מולידים משהו חדש בחברה שלנו, התחדשות פנימית, וחברים פתאום מתחילים לדבר לא רק על העשיריות אלא על החברה שלנו, מה עברנו, לאן אנחנו מתקדמים. איך להתמודד עם השאלות האלה?

תדברו על זה ביניכם ותראו מה אתם מחליטים. ואם מגיעים לאיזו החלטה, אז תעלו אותה כאן בינינו, ונראה מה לעשות, אם זה נכון או לא.

תלמיד: כדי להגיע ללשמה, האם ההרגשה הזאת של כללות החברה זו הרגשה טובה, להרגיש את החברה ככלל?

כן, ודאי.

תלמיד: זה לא משהו שאנחנו צריכים לדכא בתוכנו.

לא.

תלמיד: כי זה מתפתח בנו, אנשים מרגישים.

בסדר, אמרתי לך כבר.

תלמיד: אנחנו עוברים כל מיני שינויים. שמעתי פעם שאנחנו לא משנים סדרים, יש לנו שיעור בוקר, יש לנו חגים. האם אני יכול לסמוך על החברים הנאמנים האלה, על המנהלים, כשהם אומרים לשים כיפה, לשים מסכה בגלל הקורונה, או אם הם מחליטים בפה אחד, בראש אחד, שאנחנו עכשיו משנים את שיעור בוקר שיהיה לא בשעה שלוש אלא בשעה שתיים, או לעשות סעודה כזאת, סוכה כזאת. האם אני יכול לסמוך על הראש האחד שלהם כמו שאני סומך עליך? כי גם אתה לפעמים משנה סדרים רוחניים בגלל טעמי הפצה, חברה, אנשים. האם אני יכול לסמוך על החברים שלי, על ההנהלה שלי, שהם מחליטים כך?

תגידו אתם.

תלמיד: אני אומר שכן. אם הם מטעמים רוחניים בראש אחד מחליטים, אז אני אומר שכן.

אז זהו.

תלמיד: אבל מי אני שאני אקבע?

אז לא אתה קובע, אלא אני קבעתי.

תלמיד: אם אני מרגיש לא נוח עם זה, אם אני בטוח שהרב דיבר אחרת, אם שמעתי חד משמעי שהרב אמר לא כך לעשות.

אז תקום ותסביר את עצמך וכולם ישמעו מה אתה חושב, אולי אתה צודק באמת.

תלמיד: אם ההנהלה מחליטה אחרת מכל מיני סיבות, כי הם רואים יותר טוב אולי.

אם אחרי זה ההנהלה מחליטה אחרת, אז כבר זהו, אתה חייב להרכין את הראש.

תלמיד: בנקודה הזאת העבודה שלנו היא בכמה אנחנו מצדיקים. איפה אתה עושה קו בין הצדקה לבין לעמוד על שלך? איך אתה יודע שפה אתה צריך להתבטל ופה אתה צריך לעמוד על דעתך או על שלך?

זה לא הקו המפריד, זו החברה שמחייבת.

תלמיד: אתה יושב בשיעור ורואה משהו שמפריע, איך אתה קובע אם הבורא עושה לך את זה, ואתה מצדיק ומתבטל מול זה, או מעיר בתקיפות לחבר?

בתקיפות זה אם אני רוצה להראות לו משהו, אבל לא שאני סתם כך מתקיף אותו.

תלמיד: לא סתם, אלא הוא מדבר, הוא נרדם, האם אתה מצדיק או עומד על שלך? זאת השאלה.

זאת באמת שאלה, אני לא יכול להגיד.

תלמיד: איפה המקום של הביטול, מול מה?

ביטול כלפי החברה שלא מסוגלת לעמוד בזה, או כלפי הבורא שכך קבע.

תלמיד: בדרך כלל אומרים שמי שכועס הוא נופל לרצון לקבל.

כך אומרים.

(סוף השיעור)

---

1. אות י'↩